ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 20/03/1990

שיבושים טכניים המעכבים יציאת יהודי אתיופיה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 74

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

יום שלישי, כ"ג באדר התש"ן (20 במרץ 1990). שעה 13:00
נכחו
חברי הוועדה: מ' קליינר - היו"ר

נ' ארד

ע' ברעם
מוזמנים
א' כהן - משנכ"ל משרד חקליטח

ע' גדור - מנהל האגף לשרותי קליטה, משרד הקליטה

מ' גן - סמנכ"ל מחלקת העלילו, הסוכנות היהודית

ד' כהן - מנהל מהלקת ההסברה, ווג'ס

ר' אלער - יו"ר המועצה הלאומית למען יהודי אתיופיה

מי אמבהו - רכז התאחדות עולי אתיופיה

ב' אבי - מרכז קרן פייטלוביץ
מזכירת הוועדה
י' נקר

רשמה: ש' צהר

סדר היום; שיבושים טכניים המעכבים יציאת יהודי אתיופיה.



שיבושים טכניים המעכבים יציאת יהודי אתיופיה

היו"ר מ' קליינר;

אני פותח את ישיבת ועדת העלייה והקליטה ומקדם את כל הנוכחים בברכה. הכנסת

עובדת תמיד ובכל הרכב, גם בימים של משבר ממשלתי, ובמיוחד כאשר מדובר בנושא

העלייה שאינו יכול להכות עד לגמר המשבר.

הנושא שעל סדר יומנו הוא נושא העלייה מאתיופיה, ושיבושים טכניים המעכבים את

יציאתם מאתיופיה. הזדרזנו בזימון הישיבה הזאת, בין השאר, בגלל פניות של הווגיס

אלינו, ואני מופתע על שנציגיהם לא טרחו להופיע לישיבה הזאת.

גם בישיבות קודמות בנדון שמענו הרבה מאד טענות על ההליכים של איהוד משפהות,

ואחת מהן היתה שפניות של אנשים לאיהוד משפהות אינן מקבלות את הטיפול הנאות. משום

כך הזמנו את נציגי משרד הקליטה ואת נציגי הסוכנות היהודית כדי לבדוק אמם את

הטענות האלה. אני שמה שנמצאים אתנו מר משה גן, שהוא סגן מנכ"ל מחלקת העלייה

של הסוכנות, ומר עוזי גדור, שהוא מנהל האגף לשרותי קליטה במשרד הקליטה, וכן נציגי

הארגונים השונים של יהודי אתיופיה, ואני מקווה שבהרכב מצומצם זה נלבן את הנושא.

נפתח בשמיעת דברי רקע ממספין אמבהו, ואת הטענות. ואהר כך נשמע את התייחסות

הסוכנות ומשרד הקליטה לטענות האלה.

מ' אמבהו;

זו איננה הפעם הראשונה שאני מופיע בפני הברי הוועדה ומעלה בפניהם את הטענות

שלנו. בקשנו שוועדת העליה והקליטה תבדוק מה עושים במשרד הקליטה ובסוכנות בענין

איהוד המשפהות. נכון שבני משפחה מגיעים מאתיופיה לארץ, אבל זה רק בגלל העבודה

הרבה והכסף שמשקיעים בזה בני המשפחה שלהם בארץ.

כיום יש למעלה מ-4,000 נפשות באדיס-אבבה. קשה מאד להגיע היום מהכפר גונדר

לאדיס-אבבה, ךוהם פשוט לא יודעים מה לעשות. ואהרי שהם כבר מגיעים סוף סוף לאדיס

אבבה אין להם לאן ללכת, אין להם איפה לגור. ביקשנו שבהגיעם מגונדר לאדיס אבבה

יימצאו אנשים שיטפלו בהם, שימצאו להם מקום שבו יגורו, כי כשהאנשים מגיעים לאדיס

אבבה אהרי קשיים רבים ודרך קשה הם פשוט מסתובבים ברהובות.

אהרי הידוש היחסים הדיפלומטיים אנחנו לא רואים שינוי לטובה בטיפול במשפהות

שם. למעשה אנהנו רואים את ההיפך, כאשר יותר יהודים שהגיעו לאדיס אבבה הושלכו לבית

הסוהר, וצעירים בני 15 ו-16 נהטפו לצבא. מסרנו כל זאת לסוכנות היהודית, ואמרו לנו

שהם ינסו לטפל בזה. הם באמת אמרו, אבל המדינה כאילו לא אהראית לזה, ושום דבר לא

נעשה. בקשנו מהסוכנות תטפל לפהות בזה. הסוכנות שולהת שליהים לכל מקום בעולם כדי

להגיד ליהודים לעלות לארץ, והנה באתיופיה אין בעיה כזאת כי היהודים שם רוצים

לעלות לארץ. אז למה שלא יעזרו להם לעלות?
היו"ר מ' קליינר
אני מבין שאתם מבקשים שישלהו אנשים לטפל ביהודי אתיופיה. אני מבין גם שלכל מי

שנשאר באתיופיה יש קרובים בארץ המבקשים לאהד את המשפחות. אז במה נעוץ הקושי? האם

יש לכם טענות אל צורת הטיפול בארץ?

ו' אמבהו;

כדי לטפל בבקשה לאיהוד משפהה צריך להגיע לתל אביב, ויש בין עולי אתיופיה

אנשים שגרים בצפת או במקום אהר בארץ וזה בלתי אפשרי להם להגיע לתל אביב, וגם בתל

אביב הם צריכים ללכת לכמה מקומות, וזה קשה להם מאד, והם גם לא כל כך יודעים מה הם

צריכים לעשות ואיך הם צריכים לעשות את זה. קודם כל הם צריכים לבקש טופס ולמלא

אותו. אחר כך אתה צריך לברר אם בני המשפרת שלך רשומים במרושב של הסוכנות. אחר כך



צריך להוציא אישורים נוטריוניים, ואת זה יכולים להוציא רק המשפחות. ובשביל זה

צריך ללכת לפחות שלושה ימים, וצריך להפסיד ימי עבודה.

בקשנו שכמו שהסוכנות היהודית מרכזת את הטיפול ברוסים ויש אצלה מישהו שכותב

בשבילם את השמות ואת כל הפרטים האחרים, שכך יהיה גם מישהו שיעשה את זה עבורנו.

אבל שום דבר לא נעשה.

הם אומרים שקודם כל אנחנו צריכים להביא אישור שיש בני משפחה באדיס אבבה. אם

אני לא יכול להביא אישור כזה, זאת אומרת שאני לא אצליח להביא את המשפחות שלי. אף

אחד פשוט לא עוזר לך. וגם עם הכסף זה אותו דבר. אם מכירים אותך, איזה לפחות תקבל

סכום כסף בשביל זה. אם לא מכירים אותך, אתה גם לא מקבל כסף.

היו"ר מ' קליינר;

לא הבינותי את דבריך האחרונים. אולי תחזור על הנקודה הזאת.

מ' אמבהו;

ישנו גם נושא הנוטריון. אני בעצמי מטפל אצל הנוטריון, ולא נעזר בסוכנות.

הנוטריון צריך לאשר את הבקשה לאיחוד משפחות בשביל משרד המשפטים, בשביל הקונסוליה

ועוד כמה משרדים. את הדבר הזה עושות המשפחות בכוחות עצמן בלי עזרה ובלי הדרכה. מי

שגר בבאר שבע או בצפת צריך להגיע לתל אביב, הוא צריך להגיע לירושלים, וגם לא גומר

את כל הטיפול בפעם אחת או ביום אחד. ואף אחד לא מרכז בשבילו את הטיפול במשפחות

שלו. והוא צריך להכיר טוב את כל המשרדים בשביל שיעשה את העבודה.
היו"ר מ' קליינר
מדוע זה כל כך קשה להגיע לירושלים כשצריך לטפל בהצלת קרוב משפחה שנמצא

באתיופיה?

מ' אמבהו;

זה לא שהנסיעה קשה להם. אבל הם לא יודעים בכלל מה זה נוטריון, והם לא יודעים

איך באים אליו ומה עושים אצלו. הם יכולים להגיע לירושלים, אבל הם יסתובבו ברחובות

סתם. אין מי שמדריך אותם ואין מי שעוזר להם. הם צריכים מישהו שיעזור להם.

עכשיו אני רוצה לדבר על העזרה ליהודים באתיופיה. אנחנו לא אומרים שאין כסף.

יש מספיק כסף, ולא משנה מאיפה זה בא. בקשנו שהקונסוליה תטפל בזה, או שמישהו אחר

יטפל בזה. בקשנו שמישהו מהסוכנות יעשה את זה, וגם מישהו מבני העד שיכול לקחת

אחריות על הדבר הזה. אבל לא רוצים לעשות את זה, וזה לא נעשה. יש מספר יהודים

באתיופיה שמקבלים מספיק כסף, אבל רובם פשוט מתים מרעב ולא מקבלים כסף. 20 וגם

30 אנשים נמצאים ביחד בחדר אחד קטן, פוחדים לצאת החוצה שלא יתפסו אותם ברחוב

ויקחו אויש לצבא, כי כך זה קורה שם. אז איך הם יכולים להגיע למשרדים השונים בשביל

לטפל בסידורים השונים?

היו"ר מ' קליינר;

מדוע חלק מהיהודים באדיס אבבה מקבל תמיכה כספית, וחלק מהם אינו מקבל?

ב' אבי;

מפני שהדברים שם לא מאורגנים. הקשר הדיפלומטי שחודש עם אתיופיה עזר לעדה

מבחינת פסיכולוגית. אלה שמקבלים פסוט באדיס ורוצים לצאת משם, אז כל התהליך

של העברת מספר פספורט מכאן, ללכת לסוכנות, לקבל ויזה וכרטיס טיסה, זה מותר. כל

אחד יכול להכנס לשגרירות שם ולקבל את זה. הבעיה היא בכך שבאנו אל הסוכנות ואת

הגורמיםה אחרים והעלנו את הנושא הזה. אבל שום דבר לא נעשה.



בנושא הכסף למשל אני זוכר שקבלנו תשובה שהשגרירות לא יכולה לחלק את הכסף

בגלל אמנת ז'נבה. זה נכון. יש הרבה ארגונים שעוזרים ויש כסף, אבל הכסף הזה לא

מחולק בצורה צודקת. מי שקרוב יותר לצלחת מקבל, ומי שאינו קרוב לצלהת נמצא על

הפנים.

היו"ר מ' קליינר;

אל איזו צלחת אתה מדבר?

ב' אבי ;

אם אני מכיר ארגון אמריקני, או קנדי או מכיר מישהו, אז אני יכול להיות בטוח

שהקרובים שלי באתיופיה יקבלו כטף. אם הוא לא מכיר ואין כתובת, אז לא מקבלים.
היו"ר מ' קליינר
האם הסוכנות היהודית לא מעבירה לארגונים השונים את שמות היהודי באתיופיה?

ב' אבי;

היא אומרת שיש תאום ביניהם. לדעתי הגיע המזן לרכז את הנושא הזה ולחלק את הכסף

בצורה צודקת.

עד לפני חצי שנה גם הסוכנות והממשלה וכל המדינה אמרו לעדה שלנו באתיופיה

שיעברו לכיוון סודן. הרבה מאד משפחות וזקנים עברו לסודן במשך שנה ויותר, ובסוף

הוחזרו לאתיופיה, אבל לא כולם הצליחו לחזור, ויש כאלת שנמצאים באי זורים של

המורדים, ואין אף אחד שמטפל בהם ובנושא הזה.

היו"ר מ' קליינר;

בביקורי במעלות פגשתי בעולים מאתיופיה, והם אמרו לי שהם הגיעו ארצה לא מזמן.

אני יודע שבחודש האחרון הגיעו הרבה עולים מאתיופיה.

מ' אמבהו;

חלק מאד קטן מהצעירים הצליח להסתנן והגיע לאדיס אבבה בעזרת המשפחות. אבל

הרוב הם פליטים במקומות שבהם הם נמצאים, וצריך למצוא להם פתרון. או שצריך להעביר

אותם לאדיס, או לשלוח להם עזרה כספית. משהו צריך לעשות בנושא הזה. קרוב ך-700 מהם

נמצאים במחוז קונדור, איפה שהיו. יותר מ-400 נמצאים בשליטת המורדים שלקחו אותם

כבני ערובה, ולך תדע מה קורה שם.
ר' אלעזר
כאחת הישיבות בוועדה הצעתי שחברי הוועדה יבקרו באתיופיה ויווכחו במה שקורה שם

בשטח. זה לא צריך להיות ביקור שיפורסם בכותרות. כמו שיהודים אמריקאים נוסעים לשם

ובודקים את המצב, כך יכולים גם חברי כנסת לנסוע לשם כדי לראות במו עיניהם את המצב

של היהודי במקום .

לפני מספר שבועות הזר משם רב אמריקאי מאד מפורסם וידוע. אני ישבתי אתו והוא

סיפר לי שהוא גר בניו-יורק בדירה גדולה, ושכל אחד מהילדים שלו גר בניו יורק בדירה

גדולה משלו. אם מישהו היה מספר לו שהמצב באתיופיה הוא כפי שהוא, הוא לא היה מאמין

לו. אבל .כשהוא בעצמו ביקר באתיופיה וראה כיצד 20 נפשות חיות בחדר אחד

באדיס-אביבה, הוא האמין לזה כי הוא בעצמו ראה את הדבר; אבל קשה היה לו להשלים עם

מצבם הקשה של היהודים באדיס אבבה.



מצב היהודים באתיופיה הוא גרוע מאד, כמו שסיפרו כאן חברי. המורדים השתלטו

על איזור גונדר והיהודים שנמצאים תחת השליטה שלהם סובלים מאד. הם גם לא יכולים

לעזוב. אין משפחה ואין אדם שיכולים לעזוב את הכפר ולעבור לאדיס-אבבה. הכביש

לשם סגור, ואלן מעבר. המעבר היחידי האפשרי הוא דרך טיסות, אבל זה יקר מאד, 50

דולר לנפש. זה הרבה מאד כסף בשביל מי שבקושי יש לו די לחם לאכול. וגם מי שיכול

להרשות לעצמו לצאת משם בטיסה צריך להמתין חודש ימים כדי שיימצא לו מקום במטוס

מגונדר לאדיס, כי כל המטוסים שם עסוקים בחזיתות. ואם יש מטוס שיוצא משם פעם

בשבוע ובו מקום ל-30 איש, קשה להשיג בו מקום וצריו לחכות הרבה זמן.

חידוש היחסים בין ישראל לאתיופיה עורר אצל כולנו תקוות רבות, וכגודל

התקוות גדולות האכזבות שלנו היום. חשבנו שעם חידוש היחסים השערים יפתחו

והמשפחות יתאחדו. אבל עברו מאז ארבעה חודשים ומספר העולים מאתיופיה לא גדל

בהרבה, בחודש ינואר היה גידול מה, ועכשיו חזר מספר המגיעים להיות כפי שהיה

בעבר. מספר היהודים באדיס אבבה הולל וגדל, ומספר היוצאים משם הוא כפי שהיה.

המצב הוא כפי שהיה. השגרירות הישראלית באדיס נפתחה, אבל האתיופים

מתחמקים. נראה שמההתחלה לא היינו סוחרים טובים. האתיופים ידעו שהאינטרס העליון

של מדינת ישראל הם היהודים שבאתיופיה, והם משתמשים בהם כבקלף מיקוח כדי לקבל

מישראל את הסיוע שבו הם מעוניינים, והם רוצים בעיקר בסיוע צבאי. אבל לישראל יש

בעיה במתן סיוע צבאי למנגיסטו כאשר כל העולם הוא נגדו.

בינתיים היהודים תקועים שם, האתיופים לא מרשים למספרים גדולים מהם לצאת

את אתיופיה, ומספר היוצאים הוא כפי שהיה, והמצב של היהודים. התקועים שם החמיר

כלכלית, בטחונית ואישית. אני לא בטוח שחברי ועדת העלייה והמוסדות של מדינת

ישראל מודעים למצב החמור ששם.

איש אינו יודע מה יהלה גורלו של מנגיסטו, ומי יחליף אותו באם יפול. אנחנו

רק יודעים שאם יפול צריך יהיה להתחיל את הכל מההתהלה. הזמן עובד לרעת בני

יעדה שנשארו שם. והמצב שם הוא באמת חמור מאד, וצריו להתגייס ולגייס את כל

הכוחות כדי להוציא משם את היהודים שנותרו שם, ויש לעשות זאת בכל דרד אפשרית,

הצעתי מספר הצעות, אבל דבר מהן לא בוצע. אינני רוצה להעלות בפניכם את

ההצעות שהצעתי, אבל אני יכול להגיד לכם שהיו אלה כמה הצעות מעשיות ביותר,

שיכולות היו לסייע.

אני רוצה להגיד עוד כמה מלים בענין הקליטה בארץ. אני רוצה להביא בפניכם

דוגמה אחת שתראה לכם אולי תמונה על המצב בתחום הזה. עולים מאתיופיה הופנו

לבית מלון בצפת. חייל מאתיופיה, שלא ראה את הוריו זה 7 שנים ונודע לו על בואם

ארצה יומיים אחרי שהניעו, הלך כמובן לראותם בבית המלון בצפת ורצה להשאר אתם.

בשעה 7 בערב אמר לו בעל המלון כי הוא חייב לעזוב את המקום. אמו נפלה והיה לה

משהו ברגל, והוא רצה לקחת אותה למחרת בבוקר לקופת חולים, אבל בעל המקום סילק

אותו מהמקום, ובשום פנים ואופן לא הירשה לו להשאר שם עם הוריו. דבר דומה קרה

לצעירה מאתיופיה שהוריה הגיעו לאותו מקום.

אני רוצה לציין עוד שהעולים מאתיופיה פשוט לא אוכלים את האוכל המוגש להם

במלון הזה, כי האוכל זר להם ואינו ערב להם. המנהל מודה שכואב לו הלב ושמשגע

אותו לראות את האנשים האלה שאינם אוכלים. הסוכנות משלמת כסף עבור האוכל, אבל

הם לא אוכלים אותו, כי הם רגילים למאכלים שלהם. אילו שיכנו אותם במרכז קליטה

הם היו מבשלים את המאכלים שלהם הם מורגלים, והיו אוכלים. אבל שלחו אותם לבית

מלון, וחזרו על אותה השגיאה שעשו בזמן מבצע משה. גם אז היו מצבים קשים כאשר

הורים וילדים ישנו באותו חדר במשו שנים, והיום חוזרים על כל השגיאות האלה.



היו"ר מ' קליינר;

מה לדעתך צריך היה לעשות אתנו?

ר' אלעזר;

צריו היה להעביר אותם למרכז קליטה רגיל, ולא לבית מלון, כי בית מלון לא

מתאים להם.

במעלות הם נמצאים קליטה ממש, זה למעשה בית דירות שהוא רכוש המדינה,

שהפכו אותו למרכז קליטה לכל דבר. בצפת היה בית מלון שנלקח על ידי הסוכנות

היהודית. בהתערבותנו, גם בגלל התנאים הקשים שם וגם מפני שהמקום לא מתאים,

הסוכנות ביטלה את החוזה עם בית המלון. העולים יוצאו משם ויועברו לאשקלון.

ר' אלעזר;

לעולים המגיעים מאתיופיה אין כתובת שאליה מביאים אותם. את הקשישים

שמגיעים ארצה שולחים אל ילדיהם שכבר בארץ, והדבר גורם לעתים לסכסוכים.
היוייר מי קלייגר
מה ההבדל בין עולים מבוגרים מאתיופיה למבוגרים הבאים מארץ אחרת, שלמיטב

ידיעתי יש בשבילם מרכזי קליטה מיוחדים בנהריה ובמקומות אחרים?

לכמה מתוך אותם 3000 או 4000 יהודים שנמצאים באדיס אבבה יש הטופס של

איחוד משפחות?

ר' אלעזר;

קשה לתת מספרים מדוייקים, אבל אני מעריו שלא יותר מ-200 איש מחזיקים

בטופס של איחוד משפחות.

היו"ר מ' קליינר;

שאלותי הנאות מופנות אל נציגי הסוכנות היהודית. האם אתם מרכזים את הרשימה

של אותם 3000 יהודים שנמצאים באדיס אבבה? האם אתם נמצאים בקשר ובתיאום עם

הגופים העוסקים בהעברת כספים לשם, ומה באמת הסיבה לכו שחלק מהנמצאים שם מקבל

את ההקצבה שגורמים יהודיים מעבירים לשם, אינני יודע איו, וחלק לא מקבל את

ההקצבה?

האם נעשה מאמץ מרוכז לאתר את הקרובים של אותם אנשים שנמצאים באדיס אבבה

ולגרום לכו שהקרובים, שלא תמיד יודעים איו עושים את זה, אמנם יעבירו את הבקשות

לאיחוד משפחות?
מ' גן
ברור שהמצב של היהודים באתיופיה הוא קשה, וצריו להבין את הנתונים. מדינת

ישראל או הסוכנות היהודית לא יכולים לשאת באחריות לכל דבר פוליטי שקורה שם.

תחילה היה כדאי שהיהודים יעברו לגונדר, והמלצנו על כו, ועכשיו כשהמורדים

שולטים בגונדר מצבם קשה כמובן, וכדאי להעבירם משם, ויש פעילות בקשר לזה.



היום יש לנו שגרירות באתיופיה, ואינני יודע אם דווח לכם שיש שם גם

קונסול שהוא מנהל האגף לעלייה מאתיופיה אצלנו במחלקה. לפי דיווח שקבלתי גם

בטלפון וגם מאיש שחזר מקום לפני שבוע, 300 איש באים אליו מדי יום למשרד. הכתובת

שלא איננה בלתי ידועה ליהודי אתיופיה. וחם באים אליו. הדברים שם לא כל כך

קלים ולא כל כך פשוטים, כי השלטונות באדיס אבבה לא נותנים לנו כל דבר שאנחנו

רוצוים, אם היינו רוצים שיעבור אתו עוד עוזר או עוזרים מבני העדה שם, ברור שהם

לא היו מסכימים לזה. וכבר היו גישושים בכיוון הזה. והם לא הסכימו. יש דברים

נוספים שניסינו לעשות ולהשיג, אבל ללא הצלחה, ולכן איננו מדווחים עליהם. ואז

מתעורר אולי הרושם שאיננו עושים די.

הקונסול נפגש עם השר בענין היהודים שנמצאים בגונדר, ומסתמנת הבנה, אבל

אתם הרי מכירים את התאיופים טוב ממני, ואתם יודעים שהיום הם אומרים כך, ומחר

אומרים אחרת, מה גם שלא הכל עולה על השולחן. ואם יסעו לשם עוד 10 איש, אין זה

מבטיח שהדברים ישתנו.

הנושא הזה הוא אחד הדברים המרכזיים המעסיקים אותנו ומעסיקים את השגריר

שלנו שם. אתם הייתם במשרד ראש הממשלה והעליתם את כל הבעיות, הדברים האלה

מקבלים גיבוי מכל הכיוונים. הגופים שבידם הפקידה המדינה את הטיפול בנושא הזה

מחזיקים כל הזמן את היד על הדופק, ולא הייתי רוצה שתהיה אי הבנה בענין זה.

אשר להיקף העליה, בשנת 1989 עלו בסר הכל 1382 עולים מאתיופיה, בינואר עלו

23, בפברואר - 15. חלק התקדמו במספר העולים, ובמחצית השניה המספרים כבר יותר

גדולים. בחודש ינואר 1990 היו 189 הגעות רגילות, בפברואר 146, במרס הגיעו עד

כה79. ואינני מדבר על הגעה מיוהדת שהסתכמה ב-425 איש. אלה מספרים שאי אפשר

להתעלם מהם.

איר מביאים יהודים מאתיופיה? לסוכנות היהודית יש אגף שכל מי שרוצה להביא

את קרוביו מגיש שם את הבקשה שלו. יש מספר דרכים בהן מנסים להוציא את היהודים

מאתיופיה'. על בסיס של איחוד משפחות. על פי הזמנה לעבודה, או הזמנה ללימודים

ועוד. לפני שהיתה שם שגרירות נעשו הדברים האלה בעיקר באמצעות ארגונים

אמריקאיים התנדבותיים, ובעיקר על ידי ארגון AMERICAN ASSOCIATION FOR

ETHIOPIAN JEWES. אנחנו לא השגנו שיתוף פעולה עם הארגונים האלה, אבל במצב של

היום אפשר לעשות שם דברים גם באמצעות ישראל.

הייתי אומר שכל עוד לא נראה שהכל הולך חלק דרך ישראל, אנחנו נשתמש גם

באלה וגם באלה. צריר לזכור שרוב הפניות מטופלות על ידי הסוכנות היהודית. רק

מקצתן מטופלות על ידי הארגון חזה או ארגונים אחרים.

אשר לסיוע, יש הסכם ברור בין הסוכנותר היהודית לבין הג'וינט, שאנחנו

מממנים את העלייה, והם מממנים את הסיוע ואת התחזוקה. היתה פגישה עם בכירי

הארגונים, ולאחרונח היתה פגישה עם הבר הנאמנים בענין זה. לארגונים האלה יש

נציגות בתל אביב. וכל בקשה שמוגשת למשרד שלהם מועברת לאגף שלנו. בכל שבוע יש

לנו פגישת תיאום. הדברים בהחלט מתואמים. אינני בא לומר שהדברים פועלים כמו

שעון שוויצרי, ושאין יהודי שמקבל סיוע כפול, שעה שיש יהודי שעדיין לא הצליח

לקבל כלל סיוע. מטרת פגישות התיאום היא אכן למנוע כפילות כזו, ולדאוג לכר

שכולם יקבלו סיוע, ובכר לסתום תא החורים שהיו.

ואני אומר לנציגי התאחרות יהודי אתיופיה שהם יכולים תמיד לגשת אל המשרד

הזה בתל אביב. אם ידוע לכם על מישהו שמשום מה לא קיבל את הסיוע הזה, מסרו את

שמו ואת הפרטים עליו למשרד הזה בתל אביב.

אשר לתהליך הטיפול והצורך ללכת לנוטריון, מדובר בתהליך פורמלי שהשלטונות

דורשים אותו. כאשר מוגשת בקשה לאיחוד משפחות הנוטריוין יאשר שהאיש שחתם על

הבקשה זוהה על ידו, ומשרד המשפטים צריך לאשר שהנוטריון הזה הוא אכן נוטריון.



קוים לכן צריך היה לקבל גם את האישור של שגרירות מכסיקו, אבל עכשיו אין

כבר צורך בזה. היום ישנה השגרירות שלנו. בסך הכל זה לא תהליך כל כך מורכב.

לפני שבוע בדקנו אם יש טעם שנאסוף את הבקשות האלה, ופעם בשבועיים מישהו יטפל

בזה. במקום כולם, אבל טיפול כזה ידחה את מועד הבקשה, וחבל. כי כך גומרים את זה

באותו יום, ואם נרבז את זה בידי האיש שלנו הדבר יידחה בשבועיים. אם מדובר

באדם זקן או באשה קשישה שאינם מסוגלים לטפל בזה בעצמם, נעשה את זה עבורם. אבל

באופן כללי אין זה נורא כלל אם אדם שמבקש להגיש בקשה לאיחוד משפחה יגש באותו

יום לעוד שני משרדים.

בעבר היו לסוכנות היהודית מעונות קשישים במספר מקומות בארץ. כיום נשאר

מעון אחד ויחיד כזה והוא נמצא בנהריה. והוא מלא, בית המלון בצפת, שהוזכר כאן,

איננו מרכז קליטה. יש כוונה להפוך למרכז קליטה מספר בתים בצפת שהועברו

לרשותנו. ועל שהבתים האלה יוכשרו, משמש בית המלון בצפת כמקום מעבר. כאשר

האנשים מניעים ארצה צריך הרי להפנות אותם מיד לאיזה שהוא מקום.

כמי שקרוב לענין וממונה עליו בדרג מסויים כואב לי כאשר מי שקרוביו נמצאים

במרכז הארץ צריכים לנסוע אל קרוביהם הגרים במרחק מהם. אבל הסוכנות היהודית

נמצאת במילכוד בענין זה, ואיננה יכולה לקנות בלי סוף. בעיקר שיש מגמה שלא

לפתוח מרכזי קליטה. כל זמן שיש מקום במרכזי קליטה, הם משמשים מקום מעבר, ונם

צפת נמצאת בישראל, והמרחקים אינם כל כך גדולים, אני מקווה שעם סיום החורף יהיה

זה פחות קשה לעולי אתיופיה לחיות בצפת. בענין האוכל אכן יש בעיה, כי אי אפשר

לשכור היוטם מלון ללא ארוחות. אין מלון שמוכן להשכיר רק חדרים. אבל אני מקווה

שבזמן הקרוב לא יהיה עוד צורך במלון הזה בשביל לשכן בו עולים מאתיופיה, ואז גם

לא תהיה להם יותר בעיה עם האוכל.

אי כהו;

אני שותף לדאגה של חברי שאני נמצא בקשר יומי אתם ורואה מה קורה בשטח,

בעיקר בנושא הדאגה למשפחה. אני יודע שחשוב מאד לבני העדה הזו במיוחד להיות

קרובים לבני משפחתם.

לפני שבועיים או שלושה נפגש השר שלי עם אישיות רמת דרג בענין איחוד

המשפחות, ולא מזמן חזר משליחות. התעודדתי מאד כששמעתי את הדיווח על מה שנעשה

בתחום הזה, ויש דבלים בתחום הזה שאי אפשר לדבר עליהם, ולכן גם אני מנוע מלדבר

עליהם, גם כשאני מבין את הדאגה של האנשים. אבל אני יודע שאישיות רמת דרג

ואחראית מאד מטעם ראש הממשלה דיווח על המאמצים שנעשים למען איחוד המשפחות,

וכאשר שמעתי את הדברים הם הרגיעו אותי. נרגעתי גם כששמעתי שיש קונסול מיוחד

המטפל בנושא האתיופים, ומעבר לזה יש מי המטפל בנושא הזה באחריות ראש הממשלה.

היו"ר מ' קליינר;

חלק מהטענות ששמעתי, ובצורה יותר חדה, בפעמים הקודמות זה כיאלו הבעיה

אינה כל כך בתחום אותה אישיות שעליה דיברתי, והמדווחת גם כאן מדי פעם, אלא

דווקה פה בארץ, כביכול באותו חלק של ארגון משלוח ההזמנות. ובענין זה לא שמענו

מספיק.
אי כהו
אני עוסק בנושא האתיופים מאז שנת 1984, ומלווה מאז את העדה הזאת בכל

התחומים. כל המנגנונים שפועלים לא ידועים לי. יש כל כך הרבה גופים שהאחד אינו

יודע על השני, ואני פשוט מבולבל מרוב גופים. נסיתי פעם ללמוד את הדברים, אבל

משלא הצלחתי אמרתי לעצמי שמוטב שאעסוק בקליטה טובה, ושאחרי יעסקו בעלייה. אני

יודע שהנושא הזה מעסיק ומדאיג את בני העדה. בעיקר שיש כאלה שכן מקבלים סיוע,

ויש כאלה שאינם מקבלים אותו, ושמעתי על כספים שהלכו לאיבוד בדרך, אבל אין לי

ידיעה ברורה בנושא.



נושא הכספים אינו שייך לסוכנות היהודית. דיברתי עם אנשי הארגונים השונים

שעוסקים בזה, ואני מבין שעוסקים בזה לא בגלוי ולא בקומם,כי אסור להם לעסוק

בזה וגם הם הפנו אותי איך שהוא אל הסוכנות היהודיה, כי את שמות היהודים

הזקוקים לעזרה כספית הם מקבלים ממנה. את השמות הם מקבלים מהסוכנות. וכאשר

מדברים על דרישות לאיחוד, הם טוענים שלכולם לש משפחה בארץ ואיר זה שלא מארגנים

שאל כל יהודי שנמצא באדיס אבבה תגיע בקשה כזו.

אולי תוכלו להתייחס לטענה הזאת.

מ' גן;

השבוע למשל שלחנו מחשב לשגרירות שלנו באדיס אבבה, ובתוכו כל המידע שקיים

בתל אביב כמו למשל רשימת השמות שבהם מדובר, והיכן הם נמצאים. אני מאמין שיש שם

יותר מ-3000 שמות, כי מדי יום מגלעים לאדיס אבבה אנשים נוספים. תחילה מבלע לשם

ראש המשפחה, ואחר כך באים שאר בני המשפחה.

היו"ר מ' קליינר;

האם יש פיגור במשלוח ההזמנות?

לדתעי אין פיגור כזה. הדברים ממוחשבים היום ומועברים במהירות. לפני שבוע

ראיתי רשימה שהגיעה מאריס. אלה דברים שנמצאים בדיון, אבל לא אושרו על ידי

השלטונות האתיופים. זה נמצא אצל השר, וזה נמצא במקום אחר וכו'. כל עוד שאדם לא

קיבל את האישור לצאת, הוא לא יכול לצאת. ברגע שקיבל אישור כזה, אנחנו כבר

מוציאים אותו. אנשים לא מעוכבים שם בגלל ביורוקרטיה.

נכון שאנשים שקרוביהם לא עלו ארצה מרגישים רע מאד, והם מצפים את המשרד

השאלות, בחקירות, בטענות והם לוחצים. ואם תבקרו במשרד בתל אביב תמצאו שאותואדם

בא לשם מדי שבוע או שבועיים והוא לוחץ. מובן שמשיבים לו כי בקשתו נשלחה, שהדבר

נמצא בטיפול וכו'.

שלטונות אתיופיה יותר נוחים כאשר מדובר בקשיש, והרבה פחות נוחים כאשר

מדובר בצעיר בגיל הצבא. זו לא בירת המועצותך של היום, אלא אולי בירת המועצות

של שנות ה-50, כאשר קשישים בלבד באו מברית המועצות, ואילו היום מגיעים משם

אנשים מכל הגילים. כאשר מדובר במשפחות ובצעירים הם משהים את התשובות, וכשמדובר

בקשישים הם משיבים מהר יותר.

כאשר מישהו יפנה אל הקונסול בענין הרשימות, הוא ילחץ על כפתור במחשב ומיד

יידע איפה נמצא האיש. כך גם בענין התמיכה, אף שהכסף הוא של הג'וינט, מפני שבכל

זאת יש ביניהם קשר וסיוע, ומתקיימות פגישות תאום. זה לא אומר שכולם מקבלים את

אותו הסיוע, כי למעשה יש שאינם מקבלים אותו כלל,

מי אמבהו!

נכון שיש קונסול ישראלי באדיס אבבה, אבל האמת היא שאם יש לך כסף אתה מקבל

את המשפחה שלך בלי בעיות. שלחת את הבקשה זאת אומרת שאתה צריך לעבור חמישה או

ששה משרדים. זה שהקונסול שם לא פותר את הבעיות. הקונסול הלר לשבת כדי לראות

ברשימה אם אתה נמצא או לא נמצא, ובסוף אתה מקבל את הכרטיס. הוא נותן את

הכרטיס.



ב' אבי;

רוב הדברים שאמר מר נן לא כל כך נכונים, ואני מכיר את הדברים מהשטח. אמרת

שנמצא קום קונסול, וכולנו שמחים על כר, כי הוא אפילו מדבר את השפה של המקום.

אבל במציאות עומדים 300 או 400 אנשים מעבר הזה של גדר השגרירות הישראלית,

ומיכה מספיק בקושי לקבל 25 אנשים, והעומדים שם נדחפים ומקבלים מכות מאנשי הצבא

האתיופי השומרים על בנין השגרירות. זה המצב שם.

אם נעשה השוואה בין מה שהקונסול עושה שם לבין מה שעושים אנשים פרטיים שיק!

להם הכסף הדרוש, נראה שזו השוואה בין שמים לארץ . יש חברה שנסעו לשם בזמן

האחרון,ר ואחד מהם הצליח להוציא משם 30 איש. הוא קיבל מהשגרירות את הויזה ואת

כרטיס הטיסה, ואת כל היתר עשה בעצמו. אדם שנסע לשם לפני חודש בלבד, טילפן

אתמול והודיע כי הוא כבר קיבל אישור יציאה ל-13 אנשים, השגרירות שלנו רדומה

בהשוואה למה שמצליחים לעשות שם אנשים פרטיים. מדינת ישראל בכלל לא יודעת מה

נעשה שם.
היו"ר מ' קליינר
האם יש לר הערות לגבי התפקוד של הסוכנות כאן?

הטענה כלפי הסוכנות היהודית גם בנושא הקליטה וגם בנושא העליה היא שזה לא

מאורגן כפי שצריך. אמרו כאן שהכל עובר דרר המחשב. אם יש לי משפחה ואני רוצה

להתחיל בתהליר, אני פונה ונותנים לי אישור שפונים לארגון שיטפל. אבל עובדה היא

כי מאז חודש ינואר באו ארצה למעלה משבעה נוצרים, כאשר היהודים בוכים שם. אז

איר זה קורה שהמחשב נותן אישור למי שאינו יהודי לבוא לארץ. אז עובדה שהדברים

לא מאורגנים במו שצריר.

הדברים לא כל כר פשוטים כפי שהם נשמעים. מגיע נוצרה ונותן שמות של

יהודים, ורק אחרי שהוא מגיע לארץ מתברר שהוא נוצרי. פשוט סדרו אותנו.
ר' אלעזר
כל התיאור שנמסר עכשיו שכביכול הסוכנות מעורבת בתהליך הורצאת הדוקומנטים

בתאיופיה אינו נכון. האנשים עושים זאת בעצמם. המשפחות בארץ שולחות את הניירות

למשפחות שלהם שם, והן עוברות מגודור לאדיס ושם עובורת את התהליר של הוצאות

הניירות במקום. לא נכון שהסוכנות מטפלת בזה ועושה את זה. גם בארץ הסוכנות לא

מעורבת בהוצאת הניירות. מה בכל זאת עושה הסוכנות? אם המשפחה שלי שם אני הולר

ונרשם בדסק של הסוכנות, וזה רק כדי שההורים שלי יהיו ברשימה שלהם, כדי שלא

יהיו להם בעיות עם קבלת הויזה בשגרירות. זה הכל.

בקשר לנ'וינט באתיופיה, לא נכון שהוא נותן כסף. הוא נותן עכשיו כסף לאלה

שחזרו מסודן ונמצאים בשלושה מקומות.
היו"ר מ' קליינר
קבלתי אינפורמציה נם מאנשים שלבם וגם מאנשי ווג'ס, שהרוב מבין 3000

האנשים שנמצאים באריס אבבה מקבלים תמיכה כספית. טענתם שחלק לא מקבל.



ר' אלעזר;

זה לא נכון, מה פתאום הווג'ס אמר את זה? הם מקבלים כסף מארגונים השונים

למען יהודי אתיופיה. הג'וינט לא נותן כסף באדיס.
היו"ר מ' קליינר
אתה מודה שהם מקבלים, ולא חשוב כרגע ממי הם מקבלים את התמיכה.
ר' אלעזר
נדסק של הסוכנות בארץ כאשר רושמים שם, הם אומרים שהם ישלחו כסף. נותנים

להם כתובת בכפר, והם מדווחים לארגון שנמצא בוושינגטון. הם טוענים שהם שלחו שיק

לפי הכתובת בגונרר או באריס, אבל זה הולך לאיבור, ואף אחד לא מקבל את זה.
היו"ר מ' קליינר
לא אף אחד. אני נפגש לא פעם עם אנשי אתיופיה, ועכשיו זו הפעם הראשונה

שאני שומע שאף אחד לא מקבל את הכסף הזה. אני שמעתי כי שליש בערך אינו מקבל את

התמיכה, וזו היתה הטענה בנושא הזה, ורציתי לברר מדוע זה קורה, ועוד לא הצלחתי

לקבל תשובה לשאלה הזאת.
ר' אלעזר
זה קורה רק בגלל חוסר ארגון אינם מקבלים. הענין הזה פשוט אינו מאורגן

היטב ולא מסודר בצורה טובה.
היו"ר מ' קליינר
אתם יכולים למסור לסוכנות את השמות של אלה שטוענים שאינם מקבלים תמיכה?
מ' אמבהו
הסוכנות מקבלת את הרשימות ואומרת שהם ישלחו, אבל אחרי שלושה חודשים אתה

שומע שהם לא קיבלו את הכסף.

כל משפחה אתיופית משלמת מדי חודש סכום מסויים לפי יכולתה, ויש לנו דרך

להעביר את הכסף הזה לאנשים שם, וכך אנחנו פותרים את בעיות הקיום שלהם שם, ויש

להם קצת כסף גם בשביל התהליך. יש הרבה משפחות בארץ ששולחות לשם כסף, וזה

הפתרון היחידי.

אי כהו!

אתייחס לתקופה הראשונה בה מגיעים העולים ארצה. לצערי,ך למרות שיש לי

יחסים מצויינים עם אנשי הסוכנות היהודית, היתה תקופה מסויימת שלא היתה מקובלת

עלי כאחראי על הנושא וגם לא על המשרד, כאשר ברגע שבו הגיעו עולים מחליטים

בסוכנות היהודית בקביעה חד צדדית לאן לשלוח אותם, ואחר כך מתחילים לשאול מדוע

לצפת, ומדוע לעיירות פיתוח ומדוע לאיזורים חלשים וכו', ואז מתחילה התעוררות

ציבורית סביב הנושא הזה.

י.

משום כך דרשתי שלפני שהעולים מגיעים ארצה, למרות שזה סודי ביותר, חשוב

שמערכת הקליטה תדע על כך. ועוד אמרנו שהכוונת העולים בתקופה הראשונה לבואם



חייבת להיות מתואמת עם מדיניות משרד הקליטה. מפני שהדברים אינם כך, אנהנו עדים

לבעיות שמתעוררות סביב שש או שמונה משפחות העולים שנשלחו לצפת ולמקומות אחרים.

המצב עוד יותר חמור כאשר מכניסים משפחות להוסטל המיועד לבודדים, כאשר שולחים

משפחות בנות כך וכך נפשות להוסטל בקרית-גת ובאשקלון. את הדבר ה-זה פשוט אסור

לעשות. משום כך קבלנו החלטה שלמרות שמדובר בעולים חדשים הנמצאים בארץ רק חודש,

למשל, חייבים למצוא להם דיור קבע ולהוציא אותם מההוסטלים האלה, כי אי אפשר להשאיר

אותם בתנאי מגורים קשים כל כך כאשר 6 או 7 נפשות גרות בחדר וחצי.

אני שמח להודיע כי בדרג הבכיר ביותר של הסוכנות היהודית התקבלה החלטה שאפרים

כהן ועוזי גדור, מטעם משרד הקליטה, ומנסורי ואורה דוניו, מטעם הסוכנות היהודית,

יהיו אחראים על הקליטה הראשונית, כולל המדיניות המשותפת לקליטה ישירה, להכוונה של

קבוצות גדולות וקבוצות קטנות. אני מאמין שמעכשיו אכן יהיה שיתוף פעולה בין

הצדדים, בעוד שקודם לכן היה הטיפול בנושא חה חד-סטרי.

אנחנו מתחילים לחשוב על פתרון של קליטה ישירה לגבי חלק מהעולים. כלומר, לקחת

מדגמים של כמה דירות ולהפנות אותם לעולים. ואז יקבלו העולים את המשאבים הדרושים

באמצעות מדריכות, חונכים ותומכות שיפעלו בתוך ביתו של העולה, כדי שלא נחזור על

המצב בו ישבו עולים במשך 5 שנים במרכז קליטה. והאמת היא שיש לי טענות גם כלפי

העדה האתיופית על שישבו 5 שנים במרכז קליטה, כי הציעו להם דירות במקומות שונים

וטובים, ולא כולם צריכים לגור ברחוב מסויים בראשון לציון או ברחובות או פתח

תקווה. ומה אם הדירה נמצאת במרחק ארבע רחובות מאותו רחוב מסויים?

יש לנו היום למעלה מ-20 דירות באשדוד ובחיפה, במקומות היפים ביותר, וזאת

בתקופה בה יש בארץ מחסור עצום בדירות, והעולים מאתיופיה לא רוצים לעבור לשם. אני

מעריך מאד את הרצון שלהם לגור בקרבת בני משפחתם, והייתי רוצה מאד לאפשר להם זאת.

אבל מאידך הם חייבים גם להבין שלא תמיד הדבר מתאפשר. ואם מציעים להם דירה יפהפיה

בנווה שאנן, שהיא שכונה חזקה ויש בה חינוך טוב, אין להם שום סיבה לסרב להכנס

אליה. אבל עובדה היא שאינם רוצים לעבור לשם, ומשרד השיכון תוקף אותי על שאני

מחזיק בדירות ריקות ואינני מאכלס אותן.

נמסרו לי עשרים וכמה דירות באשדוד בשכונות חזקות שם. ולמרות שיש איזו שהיא

סטיה כדי לפתור את הבעיה של 300 משפחות שנמצאות במרכזי קליטה. אני לא כל כך מוכן

להתיר לחביב קצב או לעוזי להפנותך אותם לכל עיר ולכל שכונה, כי אינני רוצה לשכן

משפחת עולים חלשה במקום חלש. אני עדיין עומד על כך שצריך להכניס משפרה חלשה למקום

חזק דווקה, למרות שהיא יושבת כבר חמש שנים במרכז הקליטה ומסרבת לצאת משם אלא

למקום מסויים. אני חושב שנצטרך לעשות מאמצים מיוחדים, בעזרת בני העדה, כדי לפעול

בשטח ולהשפיע על 300 משפחות אלה שיסכימו לעבור למקומות המתאימים שאליהם אנחנו

רוצים להעביר אותן.

היו"ר מ' קליינר;

איך זה 300? עד כמה שאני יודע, מדובר ב-500 בתי אב.
א' כהן
מדובר למעשה ב-300 פתרונות דיור, ויש לנו תקציב בשביל זה. אין לנו בעיה

תקציבית. כדאי לציין גם שבעיית תקרת הגג באה על פתרונה, בהתערבותו ובלחצו של יושב

ראש הוועדה הזאת, והיום ניתן לקבל משכנתא בגובה של 68 אלף דולר עבור דירה בת

שלושה חדרים. אין ספק שזו עזרה עצומה לעולים הרוצךים לרכוש דירה.

בני העדה האתיופית צריכים להתערב בבעיה הזאת המציקה לנו, כי גם הם נושאים

בחלק מהאשמה, וכן גם משרד השיכון ומשרד הקליטה.. אבל היום צריך להסתכל קדימה

ולהוציא את 250 או 300 המשפחות הנמצאות במרכזי הקליטה ולהעביר אותן למקומות

מתאימים, והמקומות המתפנים ישמשו אחרים. אני מסכים שאם במרכזי קליטה במרכז הארץ

יש מקום לקשישים, אפשר בהחלט לשכנם שם ולא צריך לפתוח בשבילם בית מלון בצפת או

במקום אחר, מוטב לשלוח אותם למרכז קליטה בלוד או בכל מקום אחר בו יש מקום.



לארור שעוזי גדור ואני עבוד בשיתוף פעולה עם מנסורי ואורה דוניו אני מעריך

שייעשה הכל מען קליטה טובה יותר של עולי אתיופיה.

אם מדובר בקבוצות של 20 או 25 עולים, אני אלחץ על העברתם למרכזי קליטה במרכז

הארץ. אבל כאשר מגיעה קבוצה של 425 או 300 איש, יש לנו בעיה. כי איו לנו מרכזי

קליטה שיכולים לקלוט מספר כזה של עולים, ואז צריך לאתר להם מקומות כמו מעלות ששם

שיפצו מספר בניינים והפכו אותם למרכז קליטה. התערבותך, אדוני היושב ראש, בנושא

הזה היתה מבורכת. אבל צריך מיד להתחיל לחפש עבורם דיור קבע, כדי שלא ישארו שנים

במרכז הקליטה המאולתר הזה.

כעקרון 300 אנשים המרוכזים במספר בלוקים זה מצב לא טוב. היום אנחנו מנסים

לתקן לאט לאט את שנעשה בשנת 1984, ולא צריך לחזור על השגיאותש עשינו אז. צריך

לחשוב היום בצורה שונה. עוזי הכין הצעה, אנחנו מתחילים לשפץ את הדירות בערד על 20

מדגמיות כאלה, וניקח 20 נוספות במקום אחר. כולם כבר מתחילים להינעל על הקונספציה

הזאת ומסכימים שצריך לנסות גם את המסלול הזה. ואם ניתן את המשאבים הדרושים

בסומכות ובתומכות בתוך הבתךים, לא יהיה כלל צורך במרכז קליטה, ולא נעמוד שוב בפני

מצב שעולים יושבים במרכז קליטה למעלה מ-5 שנים. דבר שאיננו טוב לעולים, אינו טוב

לממסד, ואינו טוב לאף גוף או גורם אחר.

עי גדור;

כל הזמן אנחנו עובדים בשיטה של מהיד אל הפה, ואומרים שכאשר יבואו נמצא להם פה

20 דירות, ושם 10 דירות, וכך הלאה. אין היום דירות, ודנו אתמול במצוקת הדירות.

בסוכנות יש הערכה באשר למספר העולים העשויים להגיע בשנה הקרובה. מדברים על

כאלף משפחות. במרכזי קליטה נמצאות היום כ-600 משפחות שעלו אחרי מבצע משה. 1600

משפחות אלו תהיינה זקוקות כמובן לדיור, ולא בעוד מספר שנים, אלא כבר בשנה זו

ובשנה הקרובה.

משרד הבינוי עושה היום התקשרויות עם קבלנים לבנייה, מתחייב על אחוז מסויים של

רכישה. למה אי פשר למסד את זה כך שבמסגרת הזאת יאתרו את הדירות המיועדות לעולים

האלה.

היו"ר מ' קליינר;

האם ידוע לכם אם הנושא הזה מתוקצב?

א' כהן;

1990 לא תוקצב. אנחנו תוקצבנו רק לגבי 300-250 המשפחותך שבאו במבצע נובמבר

1984.

היו"ר מ' קלי י נר;

אם הסעיף הזה לא מתוקצב לא מובן לי על מסך מדבר משרד השיכון עם הקבלנים.

המשרד לא יכול להתקשר על רכישת דירות אם זה לא מתוקצב.

עי גדור;

בתוך הבנייה של אותן 20 יחידות שעליהן דובר, ואותן 3000 שעליהן סוכם, יש אחוז

מסויים של התחייבויות רכישה.

א' כהן;

היושב ראש אכן צודק. זה התפקיד שלנו, והתחלנו לטפל בתקצוב ל-600 - 700 יחידות

דיור לשנת 1990, והכוונה לאותן משפחות שהגיעו אחרי 1984



היו"ר מ' קליינר;

התחייבות רכישה זו לא התחייבות להוצאה. ךהתחייבות לרכישה ניתנת מתוך הנחה

שרובה לא ימומש. גם לקבלנים יש אינטרס בכך שהיא לא תמומש. כי כאשר יש ביקוש גדול

לדירות ההתחייבות הזאת לא ממומשת. אם יפספסו מאד במחיר, ואף עולה מרוסיה לא יוכל ..

לקנות דירה, חלק מההתחייבות ימוממש אולי. אם ימומש חלק גדול מההתחייבות הקבלנים

יהיו על הפנים. אם הקבלנים ידרשו מימוש כל התחייבויות הרכישה של המדינה הם יהיו

בצרות צרורות. כי הכוונה שלהם למכור את הדירות האלה בסכום העולה על זה שהמדינה

ההבטיחה להם, ורק במקרה ולא יצליחו למכור אותן יפנו למימוש ההתחייבות של המדינה.

גם מבחינה חוקית משרד השיכון לא יכול עוד לחלום על דירות לרכישה כי הוא

מתייחס אליהן בתור ערבות ולא כרכישה ממש. רק עם תום השנה אחרי שיגמרו את היסודות

ובשלב מסויים הדירות לא תימכרנה, זה עובר למדינה והיא תוכל למסור אותן. אבל היא

לא יודעת מראש באלו דירות מדובר ואיפה בדיוק נמצאות הדירות האלה. היא לא

יודעת היום איפה יהיו הדירות אותן תצטרך לרכוש בהתאם להתחייבות.

מ' אמבהו;

קשה לי להבין את המצב בקשר לדיור, כי אני מרגיש שיש אפליה. באים 20 אלף

רוסים, ואתה לא רואה אותם ברחוב, כי יש להם דיור. אבל אותן 250 משפחות מאתיופיה

נמצאותך בגטו של האתיופים. גם הדוגמה של מעלות תהפוך לגטו כזה. צריך לתת לאתיופים

את מה שנותךנים לאחרים. באנו להיות במדינת ישראל ביחד עם כולם, ולא רוצים גטו של

אתיפים.
היו"ר מ' קלי י נר
אני חושב שיש אפליה, ואני מצדיק אורנה, והאפליה היא לטובת יהודי אתיופיה.

עולי ברית המועצות היו מקבלים בשמחה רבה את הזכות הזאת שיקנו להם דירות נר ב-72

אלף דולר. אלא שלא מציעים להם זאת. אם היינו מבטיחים זאת גם להם היתה המדינה

פושטת את הרגל. אם ניתן לעולים מברית המועצות את מה שנותנים ליהודי אתיפיה, אז

אפילו מדינה כמו אמריקה לא היתה יכולה לעמוד בזה כאשר מדובר במספר כזה של עולים.

מדינת ישראל לא מסוגלת לקנות עבור כל משפחת עולים מרוסיה דירה במחיר של 72 אלף

דולר, והיא כן עושה זאת עבור עולי אתיופיה. אף עולה מרוסיה לא נהנה מהזכות הזאת.

לעולה מרוסיה נותנים משכנתא צמודה של 37 אלף דולר, ובזה הוא צריך להתדר.

אז אם מדברים על אפליה צריך להבין שהאפליה היא לטובת עולי אתיופיה, ולא

לרעתם. כך שמוטב שלא נדבר על אפליה בכל הנוגע לאתיופים.

אשר לשגיאות שנעשו בקליטתם בשנת 1984, חלק מהעולים קיבלו מקומות טובים וחלק

קיבלו מקומותך פחות טויבם. גם עולים ממדינוךת אחרוךת מתפזרים במקומות רבים בארץ.

אין ספק שנעשו אז שגיאות, ובעיקר בתחום החברתי. לכן הולכים היום על פתרונות

באיזורים חזקים, בעוד שמדיניות הקליטה לגבי העולים מברית המועצות היא לעושתך כל

מאמץ כדי להשפיע עליהם ללכת לאיזורים חלקים. עולה מבריתך המועצות לא יוכל לגור

בפתח תקווה או ברחובות, ועלה מאתיפיה - כן. האם ארנה מיע שנפסיק את האפליה הזאת?
מ' אמבהו
מצבם של העולים הבודדים שאין להם משפחות הוא קשה מאד, ובעיקר מצבן של הבנות

הבודדות. היה קרה של 6 בנות שהיו בתל אביב, והוציאו אותן מהפנימיות. נתנו להם

קורס של שלושה חודשים. הקורס נגמר אז אמרו להן לצאת מהבית. סגרו להן את החשמל ואת

הבנית ואמרו להן לעזוב. מדובר בבנות בנות 18-17 .לאן יילכו, לרחוב, לזנות?

התקשרנו עם משרד הקליטה, והוא לא מוכן לטפל בהן.
היו"ר מ' קליינר
אני שומע תלונות של בודדים מכל העליות. אכן לא מצאו עד היום פתרון הולם

לבודדים, וצריך למצוא להם פתרון. אבל חשבתי שדווקה לגבי הבודדים מאתיפיה נמצאו

פתרונות יותר הולמים.

א' כהן;

אני מסכים לדברים שאמר יושב ראש הוועדה בקשר לאפליה, כי זו אכן אפליה לטובת

העולים מאתיופיהל. ואני חושב שאני נושא באחריות גדולה, בניגוד לעמדתם של שרה

צימרמן ועמוס אונגר, כאשר החלטתי לתת דירה לבודד אתיופיה. ואם ישנם היום 700

חיילים מבין עולי אתיופיה, הרי ל-600 מהם נמצא פתרון דיור. 80 סרבו לקבל את הדיור

שהוצע להם. יש בידי רשימה מדוייקת על המקרים האלה. הלוואי רק שהייתי יכול

להציע לבודדים נוספים, גם הם מארצות מצוקה קשה, את הפתרון שנתנו לבודדים האתיפים.

אם יש בעיה עם 6 בנות שהיו בקורס וסיימו אותו, צריך כמובן לטפל בזה. צריך

לצאת מנקודת מוצא שהיתה החלטה שלי שבנות עולות לא הולכות לעיירות פיתוח, אלא

להוסטלים במרכז הארץ. את ההחלטה הזאת קיימנו כי איננו רוךצים לשליה בת בודדת

למקום כמו כרמיאל ולמקומות דומים. כי אם היא קבלה הכשרה בתכשיתנות, למשל, ברור

שהיא צריכה לעבוד באיזור המרכז ושם היא צריכה גם לגור. אין טעם לשלוח אותה

לכרמיאל או לנצרת.

אם ההוסטלים מאשדוד ועד נתניה סתומים לחלוטין אז צריך לחשוב על חדרה, ולא

צריך להינעל על נתניה או על תל אביב. צריך להבין שההוסטלים סתומים. המקרה

הספציפי הזה לא ידוע לי, אבל נמצא לו פתרון כאשר יבינו שצריך גם להתפשר על מקום

שהוא קצת צפונה לתל אביב.

אתה יודע יפה, מספין, שכל שנה מסיימים בין 300 ל-400 צעירים את מסגרת עליית

הנוער, וכמעט ואין בודד או בודדה, או בן למשפחה מרובת ילדים שעל פי הקריטריון

שקבענו מעמדו מעמד בודד, שאינו מקבל פתרון דיור ואינו 9מבל סיוע. ואף שאין לי

כיסוי לדבר הזה, החלטתי בכל זאת לפעול כך, כי אני רואה את המצוקה של הבודדים

האלה, ואני נושא באחריות לגביהם.

כל שנה מסיימים 400 צעירים, ואם יש עכשיו בעיה עם 6 בנות לא צריך להפוך את זה

לענין של אפליה, ולא צריך בגלל זה לבוא בתאורים של מצב קשה. אנחנו נפתור את הבעיה

הזאת.

ע' גדור;

אני מסכים לכל מה שאמר אפרים כהן, אני רוצה לציין שכמחצית של אוו1ם 400 בוגרים

צריכים פתרון דיור, והרי כולנו יודעים שבמרכז הארץ לא בונים היום דירות קטנות,

ולהוסטלים לא הוסיפו אפילו חדר אחד.

א' כהן;

בכל זאת החלטנו לא לשוח למקום מרוחק צעירה אתיופית בודדת, וניתן לה כל מקום

קרוב שיתפנה.

היו"ר מ' קליינר;

מי זכאי להישלח להוסטל?



א' כהן;

יש ועדה שבודקת את הקריטריונים השונים של המועמדים. ומי שנכנס להוסטל רואים

אותו כיושב קבע שם. אבל לגבי האתיופים אין צורך בוועדה. לצעירה אתיופית בודדה יש

עדיפות ראשונה בכל הוסטל במרכז הארץ, גם כשהיא לא בודדה ממש אלא בת למשפחה בת 8

נפשות.

עי גדור;

היו עוד הוסטלים שלאחרונה הפכו למרכזי קליטה. בקרית אתא היו לנו שני הוסטלים

שהפכו למרכזי קליטה, ובבת אחת הצטמצם היקף ההוסטלים שלנו. אני זוכר שלפני שנה

התחננתי לפני הצעירים בוגרי עליית הנוער שיסכימו להכנס ל-50 דירות בנוךת 2 חדרים

בבית שמש, ובקשתי מהם לקחת את הדירות האלה, והם לא רצו לעשות זאת. היום אין מה

להציע להם. לכל הדירותה אלה נכנסו משפחות שעמדו בתור. ההיצע הולך וקטן. לרכזת

ההיילים שלנו אמרנו שיש דירות באופקים, יש דירות בנצרת עלית ויש קצת דירות בקרית

אתא. אנהנו יודעים שבעוד שלושה הודשים גם אלה לא יהיו.

היו"ר מ' קליינר;

האם הסוכנות או משרד הקליטה מתעניניים ברכישת מעין הוסטלים נוספים לשעת

חירום? שמעתי על כפר נוער ליד אשקלון שמתפנה.

ע' גדור;

כפר הנוער ניצנים ליד אשקלון עומד ריק, אבל מישהו צריך לרכוש אותו תחילה.

א' כהן;

אדוני היושב ראש, אני מניח שבקרוב יגיע לשולחנך נושא הקשישים. בנהריה אין

היום מיטה פנויה לקשיש, וכך המצב גם באשדוד.

עי גדור;

יושבת משפרה של קשישים במלון בירולשים, ועלתה לנו כבר 50 אלף שקל, ואין לנו

מקום שאליו נוכל לפנות אווזה. בסכום הזה אפשר היה כבר לקנות דירה.

היו"ר מ' קליינר;

תקנו את מלון דיפלומט בירושלים, שעומד ריק מזה זמן, ואני מאמין שניתן לקנותו

במחיר זול יחסית. במלון זה יש 500 חדרים, והוא יכול לשמש הוסטל ויתן לכם 500

פתרונות לבעיות של קשישים.
מ' גן
בסוכנות אין כרגע כל כוונה לקנות דבדרים כאלה. אם העלייה תגדלל, וכולנו

מקווים שתגדל, תהיה לנו בעיה רצינית בענין הזה.

היו"ר מ' קליינר;

אני יכול לנחש מה יקרה. יפנו את העולים למרכזי קליטה מאולתרים, ואחרי שהם

יתרוקנו הם ייהפכו להיות הוסטלים. בינתיים אין פתרון לבודדים. תהיו חייבים למצוא

פתרונות מאולתרים לבודדים. או שיגידו שהכל קליטה ישירה ויביאו בשביל זה

פתרונות מאולתרים כמו קרוונים למיניהם, וברגע שיתפנו מרכזי הקליטה הם יהפכו להיות

הוסטלים.



אני רוצה לסכם את הישיבה הזאת. אני חושב שהדיון כאן היום היה חשוב. מדי פעם

חשוב להעלות את הבעיות ולעמוד עם היד על הדופק. גם אנחנו מקבלים עדכונים שוטפים

על מה שקורה.

צר לי שקצב היציאה מאתיופיה אינו מהיר יותר. גם אני, כמותכם, קיוויתי שעם

חידוש היחסים עם אתיופיה קצב איחוד המשפחות יהיה מחיר יותר מכפי שהוא במציאות. אף

אחד לא יכול לדעת מה יקרה בתאיופיה. יכול להיות שיהיה שם משטר יותר טוב, אבל יכול

גם להיות שיהיה שם משטר יותר גרוע. אני מבין שעדייו המצב באיזור גונדר איננו טוב,

ושהיהודים שם נמצאיםבין הפטיש והסדן.

אני הושב שצריך לקרוא לארגונים היהודים לעשות מאמץ כדי לייעל את הטיפול באותם

4000 אומללים שנמצאים באדיס אבבה. יכול להיות שבאמת חשוב לבקר שם ולראות את

הדברים מקרוב. אדבר על זה עם יושב ראש הכנסת. לא שמעתי מישהו חולק על העובדה שאכן

המצב שם קשה, וצריך לחשוב איך אפשר להושיט להם עזרה הומנית. אני מקווה כי מיד

אחרי שהקונסוליה תתארגן שם היא תטפל בנושא הזה. ואנחנו כמובן תמיד עומדים

לרשותכם, ונשתדל לעזור לכם ככל שנוכל.

אני מודה לכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14.30}

קוד המקור של הנתונים