ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 27/02/1990

קליטת עולים בנגב

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 71

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

יום שלישי. ב' באדר התש"ן (27 בפברואר 1990). שעה 00;13
נכחו
חברי הוועדה: מ' קליינר - היו"ר

נ י ארד

ע י ברעם

א' גור

ח' פורת

ג י שפט

י' שפרינצק
מוזמנים
ח' קצב - מנהל מחלקת הדיור, משרד הקליטה

אי בר - מנהל מחוז הנגב, משרד השיכון

י' רגר - ראש עירית באר-שבע

י' חזן - ראש מועצת אופקים

ד' טנג'י - ס/ראש מועצת אופקים

א ביטון - מנהל נושא הקליטה, מועצת אופקים

מי אביצרור - מ"מ ראש מועצת ירוחם

די חזות - מנהל המועצה הדתית בירוחם

ש' קליין - מנהל היחידה לתכנון כלכלי בדימונה

י' בן שמעון - מנכ"ל היחידה הכלכלית בדימונה

מי דיימונד - נציג הקהילה הבריטית בדימונה

שי חרמש - מועצה אזורית שער הנגב

די ארז - גזבר חמועצח שער חנגב

י' בר-ישועה - מנהל השדולה הציונית למען הנגב

פרופ' י י ברנובר - חבר בשדולה הציונית למען הנגב
יועץ לוועדה
י י שטרן
מ"מ מזכירת הוועדה
י' נקר

רשמה: שי צהר
סדר היום
קליטת עולים בנגב.



היו"ר מ' קליינר;

אני פותח את ישיבת ועדת העלייה והקליטה, ומקדם בברכה את הבר הכנסת גרשון שפט

מסיעת התחייה, שהינו הבר הוועדה במקומו של חבר-הכנסת ולדמן שעזב את הכנסת. אני

רוצה לציין כי זכות גדולה היא להימנות היום על הוועדה הזאת.
הנושא שעל סדר היום שלנו
קליטת עולים בנגב. אי לזאת נמצאים כאן היום אנשי

הנגב, שהם כמובן לצד מעוניין.

ברור לנו מדיונים שהתקיימו בוועדה, וכן מישיבות משותפות שקיימנו עם ועדתך

הכספים, שלמעשה אין עדיין תוכניות מגובשות לתמרץ עולים ללכת לאזורים אלה או אהרים

בארץ, ולמעשה עו דיאנו מתמודדם, גם לא מחשבתית, עם נושא קליטת הקבע של העולים.

אנהנו נמצאים עכשיו בשלב של קליטה זמנית, כאשר הקליטה הישירה, שהיא מאד מוצלהתך

לדעתנו, ממלאת את מקומה של הקליטה באמצעות מרכזי קליטה, ומונעת את הצורך בהקמת

מרכזי קליטה נוספים.

כידוע לכולנו חל סוף סוף שינוי, שרבות לחמנו למענו, כאשר מעתה לא עוד צריך

יהיה העולה להציג הוזה שכירות כתנאי לקבלת הלקה של הממשלה בתשלום שכר הירה בתקופת

הקליטה הראשונה הזמנית שלו. כל עולה יקבל מעינה את הסכום המקסימלי של 575 שקל

להודש, השתתפות הממשלה בשכר הדירה שלו, והוא יוכל לשכור לעצמו דירה בכל מקום

שייראה לו.

אם עד היום דהפו את העולים בכוה התקנה הזו להפש דירה דווקה באיזור שבו שכר

הדירה נע סביב 300 דולר להודש, איזור גוש דן בעיקר, מבת ים-רחובות דרך פתח

תקווה-נתניה, מתוך רצון למצות את התקרה של 300 דולר, הרי היום נותנים לעולה את

הסכום הזה גם אם ישיג דירה שתמורתה ישלם רק 100 דולר להודש, ויתרת הכסף תשאר

בידו. דבר זה ימריץ עולים להפש לעצמם דיור זול, ומאהר ובהצי יושנה הראשונה לבואם

יהיו ממילא עסוקים בלימוד השפה העברית באולפן, לא יפריע להם אם יגורו בדימונה

למשל וילמדו שם באולפן, ובדרך זו יוכלו להסוך לעצמם הלק נכבד מ-300 דולר שהם

מקבלים עבור שכר דירה להודש. זה יכול להיות תמריץ שיניע עולים רבים ללכת לדימונה,

בעיקר שזה לא מחייב אותם לשום דבר. הם יכולים לגור בשנה הראשונה בדימונה, לחסוך

קצת כסף, ואם ימצאו כעבור שנה עבודה בכפר סבא, למשל, יעזבו את דימונה ויעבור לגור

בכפר סבא.

אנחנו מקווים שאדם שיגור במשך שנה בדימונה, באופקים או בירוחם ילמד להכיר את

המקום בו הוא גר ויהאב אותו, ואם תהיה לו אפשרות למצוא לעצמו תעסוקה באותו מקום,

או במקום סמוך לו, הוא ישאר לגור שם דרך קבע. וכך יש סיכוי שהלק מהשוהים בישובים

הללו בקליטה זמנית יבחרו להשאר שם קבע. ברגע שהתיקון הזה יכנס לתוקף אני מניה

שלא בגליל ולא בנגב תשארנה דירות ריקות. כך על כל פנים אני מעריך את המצב.

מכאן אני עובר לנושא דיור הקבע. בעוד שנה וחצי או שנתיים מדינת ישראל תעמוד

במצב בו אלפים ורבבות יצטרכו לההליט איפה מקום מגוריהם הקבוע, וכבר עכשיו צריך

לחשוב ולההליט בנושא הזה.

המשכנתא הניתנת היום לעולה היא בגובה של 37 אלף דולר. לעולה יהיה קשה מאד

לעמוד בתנאי הההזר גם אם ירכוש דירה שנבנית בתמיכה ממשלתית בראשון לציון, בנתניה

או באשדוד, מפני שכדי שיוכל לרכוש דירה העולה 70 או 80 אלף דולר הוא יהיה חייב

לקחת, בנוסף למשכשנתא המסובסדת שהיא צמודה וללא ריבית, עוד משכנתא משלימה עם 5.5%

או 7.25% ריבית. כך שעל רכישת דירה שעולה 70 או 80 אלף דולר הוא יצטרך להחזיר מדי

ודש סכום של 800 שקל בערך, וספק אם הוא יוכל לעמוד בזה.

אני הושב שרגע המבחן יהיה כאשר יתהיל הלחץ הציבורי על הגדלת המשכנתאות, או על

סבסוד הקרקע במרכז הארץ כדי לאפשר לעולים לעמוד בהחזר משכנתא על דירה במרכז הארץ,

כאשר במקום משכנתא בגובה של 37 אלף דולר ידרשו שהעולה יקבל משכנתא בגובה של 74

אלף דולר, צמוד וללא ריבית לתקופה של 30 שנה, ואז ההחזר יהיה בגובה של 400 שקל

לחודש, וכך יתאפשר לו לרכוש לעצמו דירה באשדוד או בנתניה, ואפילו במקומות יותר

מרכזיים.



כדי לעודד עולים לדיור קבע בפריפריות צריך פשוט לא לשנות את המצב הקיים, ולא

להגדיל את המשכנתאות, לא להגדיל את סבסוד המדינה לאלת שבוחרים לגור במרכז הארץ.

כי אם תגדיל את המשכנתאותך אתה תיתן למעשה פרס למי שהולך למרכז הארץ.

איו ספק שהתעסוקה היא המבחן האמיתי של הקליטה, והתעסוקה היא גם המפתח לאיכלוס

הנגב. העולים האלה אינם בררנים בעניו סוג העבודה ואף לא בעניו המגורים, לכן אני

אומר שהמבחו של המדינה יהיה במידה בה היא תצליח למשוך השקעות לגליל ולנגב, והיום

אנהנו מתרכזים בנגב.

עד כאו דברי הפתיחה שלי. אני מציע שנשמע עכשיו ארג ראש עירית באר-שבע ונציגי

הערים האחרות, האם לדעתם הקליטה הישירה הזמנית כבר מורגשת אצלם, מה מצב התעסוקה

הנוכחי, ומה הן התכניות שלהם לגבי התעסוקה אצלכם בעתיד.
י' רגר
אני מציע שנשמע תחילה ממר אריה בר, שהוא מנהל משרד השיכון בדרום, את הנתונים,

כדי שאנחנו נוכל להוסיף עליהם אחר כך.

א' בר;

אני מתכונו להציג בפניכם את התמונה הו לגבי מדיניות המשרד לשנה זו, המסתיימת

ב-31 למרס, והן לגבי המדיניות לשנה הבאה, ומדיניות כוללת לגבי התכנון וההתארגנות

לתכנון לחמש השנים הבאות.

משרד הבינוי והשיכון רואה גם את הגליל וגם את הנגב כמקומות העיקריים שאליהם

צריך להפנות את העולים, וזו אכן המדיניות שלו. משום שגם בנגב וגם בגליל יש

עתודות קרקע, אין בעיות תכנון, ובנגב יש גם תשתיות מופנות וההשקעות לצרכי בנייה

שם הו פחותות לעומת ההשקעות הנדרשות במקומות אחרים בארץ, ואני מתכוון להשקעות
בתשתית
מים, כבישים, ביוב, ניקוז, חשמל, עבודות עפר, וכל הדרוש לבנייה.

רוב הנגב, ובעיקר באר שבע וסביב לה, נבנהעל ידי עולים, אוכלוס בשנות ה-60

וה-70 על ידי עולים, ואנשי הנגב קולטים את העולים בצורה יוצאת מו הכלל טובה

ויפה. לכו יש פה כר פעולה נרחבה לקליטת עולים.

אתם בוודאי יודעים שיש ועדה בראשותו של סגן שר האוצר, חבר הכנסת יוסי ביילין,

שם נקבעו מספר הנחות והנחיות למשרדי המשלה השונים, וביו היתר נקבע שם באילו

ישובים תהיה בנייה חדשה לקליטת עולים. זו כמובו מגבלה לכלל הנגב, והמגבלה הזאת

מתייחדת לא רק לגבי בנייה חדשה, אלא גם לפיתוח בכללו . שהרי זה רק טבעי והגיוני

שההשקעות יופנו רק אל המקומות שאליהם תגיע אוכלוסית חדשה כדי להשלים שם בניית

מוסדות ציבור, מוסדות חינוך, מקומות עבודה וכיוצא באלה דברים. אין שום הגיוו

שהממשלה תשקיע משאבים במקום בו איו אוכלוסיה. לכן הבאת אוכלוסיה לישובים שם הוא

ענין קרדינלי והוא חשוב ביותר.

לפני שנתיים-שלוש היו בנגב אלפי יחידות דיור ריקות, ואילו כיום אין המצב כך

יותר. נעשתה פעולת איכלוס די מקיפה ברוב הישובים, ואמסור לכם את המספרים

המעודכנים. בשדרות נותרו בסך הכל 19 דירות ריקות; בנתיבות - 16 דירות ריקות;

באופקים - 116 דירות ריקות, וסוכם כי 50 מתוך הדירות. האלה ישופצו על ידינו מיד

בשביל פרוייקט שלקליטת רופאים שלא נמצא להם דיור בבאר שע. בבאר שבע מצויות היום

58 דירות פנויות, מתוך מלאי של 600 דירות. בערד - 13 דירות ריקות; בדימונה - 640

דירות ריקות; בירוחם - כ- 250 דירות ריקות; במצפה רמון - 300 דירות ריקות,

ובאילת - 10 דירות ריקות. במספרים האלה לא כלולות הדירות שנבנו בשנת התקציב 1989.



באשר לבנייה חדשה, עד 31 למרץ השנה אנחנו בונים: בשדרות - 114 דירות חדשות;

בנתיבות - 162 דירות; באופקים - 18 דירות עבור הישיבה, כך שזה לא נכלל במלאי

לעולים; בבאר שבע - 942 דירות; בערד 22 דירות; בדימונה - 7 דירות; באילת - 570

דירות. כל זה בנוסף לפרוייקטים של בנה-ביתך, שמחזירים למשק הדירות באותו ישוב

דירות מתפנות שיכולות לשמש את האוכלוסיה הזקוקה להן, כמו עולים חדשים או זוגות

צעירים.

אשר למדיניות לשנה הבאה, התקבלה החלטה של השר שאנחנו הולכים לתכנון מידי של 20

אלף יחידות דיור בנגב ברמה של תכניות מאושרות. מתוך זה 10 אלף תכניות מפורטותך

לביצוע, כולל תשתיות. אלה השקעות דולות שההחלטה לגביהן התקבלה, והפריסה סוכמה עם

הנהלת המשרד.

כמו כן סוכם על הפעלת 3000 יחידות דיור בשנת התקציב הבאה, לפי הפירוט הבא:

בשדרות - כ-190 דירות; בנתיבות - 250 דירות; באופקים - 118 דירות; בבאר שבע -

1,900 דירות; בערד - 200 דירות; בדימונה - 100 דירות; בירוחם - 36 דירות;

באילת - 860 דירות. המספרים האלה לא כוללים את הפרוייקטים של בנה-ביתך. הם כוללים

בנייה על ידי עמותות שמאורגנות על ידינו ונכללות אצלנו במסגרת הבנייה החדשה,

כשלא חשוב אם המבצע זו עמותה או חברה מקומית.

והנה נתונים לגבי הבנייה במסגרת בנה-ביתך: בשדרות - הוצעו 82 מגרשים לפיתוח;

בנתיבות - 104; באופקים - 22; בבאר שבע - 120, בנוסף לפרוייקטים שלא יזומים על

ידי המשרד אלא על ידי גופים אחרים, וסוכם באותה ישיבה להגדיל את המספר ל-420;

בדימונה - 95; בירוחם - 38; באילת - 120. אלה מספרים משמעותיים.

חלק גדול של הבנייה לא נמצא עדיין גם בישובים שהוכרזו כישובי עולים, וזה בא

מתקציבי המשרד, ואינני צריך להסביר לכם שהמשאבים של המשרד מצומצמים. אנחנו צריכים

לדאוג גם ליתר הזכאים, כי אי אפשר להגיד שנשפץ ונבנה רק עבור העולים, ונזניח את

הזוגות הצעירים ואת המשפחות ברוכות-הילדים ואת הוותיקים. הדבר חייב לעבוד במשולב.

אם לא נעבוד עבור לל האוכלוסיה נהיה צפויים לתבערה, בעיקר בנגב. לכן היקצה

המשרד מתקציבו הוא לאותם ישובים שלא נכללו. אבל זה עיין לא פותור את הבעיה. מובן

שהדיור שבו מדובר הוא לכלל האוכלוסיה בארץ, ולא רק לעולים.
היו"ר מי קליינר
פרופסור ברנובר חייב לעזוב את הישיבה לפני סיומה כי הוא משמש יושב ראש של כנס

מדענים המתקיים היום, אז ברשותכם אמסור לו את רשות הדיבור עכשיו. היות ולהערכתנו

נושא התעסוקה הוא הנושא הקריטי לקליטת עולים בנגב, ובהיותך חבר בשדולה הציונית

למען הנגב תוכל אולי למקד את דבריך סביב השאלה מה צריך לעשות כדי שכל מי שיגור

בדירות שעליהן שמענו כאן תהיה גם תעסוקה בנגב. ומאחר ולא התאפשר לו להשמיע את

כל אשר ביקש להשמיע בישיבה הקודמת של הוועד, נשמח אם יעשה זאת עכשיו.
פרופסור י' ברנובר
אני חייב להגיד שלא אוכל לנצל את ההצעה האדיבה של יושב ראש הוועדה ולהגיד את

אשר לא הספקתי להגיד בישיבה הקודמת של הוועדה, כי אני חייב לחזור לכנס עם 150

מדענים מהבכירים בעולם, מה עוד שבאותה ישיבה דיברתי מזווית ראייה אחרת. באותה

ישיבה דיברתי על ענייני היזמות הפרטית, ועל קליטה במקצועות האקדמאיים טכניים

וטכנולוגיים במיוחד, והיום אני חייב לדבר מבחינת איכלוס הנגב וקליטת עלייה בנגב.

כפי שבוודאי כבר ידוע לרבים מכם, ביוזמת המועצה הציונית של הנגב קמה בשבוע

שעבר תנועה לקליטת העליה בנגב ולאיכלוס הנגב. אחרי לחצים רבים שהופעלו עלי,

ואחרי התלבטויות רבות שהיו לי, מפני שפשוט אין לי זמן, הסכמתי זמנית למלא את

התפקיד הזה.



אני מאמין שלתנועה הזאת ולוועדת ההיגוי שהוקמה יש סיכויים להצליח אולי מפני

שזה נעשה באופן זמני אד-הוק, כאשר איש לא יכול לחשוש שאיזה שהוא מוסד נלחם למען

העלייה מפני שהוא רואה בה תועלת לאורך זמן למוסד שלו. פה מדובר במפורש בהתארגנות

זמנית להשגת מטרה מסויימת, כאשר כל המשתתפים אומרים מראש שזה עול גדול בשבילם

ושברגע שישיגו לפחות תחילת הביצוע הם יחזרו לעיסוקיהם היום-יומיים.

אנחנו יוצאים מההנחה שבשנים הקרובות אמנם יגיעו ארצה מיליון יהודים מברית

המועצות. זאת הנחת היסוד. אנחנו מניחים שהמצב הפוליטי הנוכחי בברית המועצות

יימשך, ואנחנו נעשה את הכל כדי לא לעצור את זרם העולים בגלל הנעשה בארץ.

אנחנו מניחים ושואפים לכך שרבע מיליון עולים מתוך מיליון העולים יתיישבו

ברחבי הנגב. לבאר שבע מיועד כמובן התפקיד המרכזי, ואני שמח שידידי מר רגר נמצא

כאן, כי כל מה שייעשה בנגב צריך לעבור דרך באר שבע, כי לבירת הנגב יש השפעה מכרעת

על כל הדברים שייעשו בנגב.

אנחנו יוצאים מההנחה שהסטטיסטיקות שכבר הוזכרו פה ובהזדמנויות אחרות הן

נכונות, ושבין מיליון היהודים שיעלו לארץ יחיו כחצי מיליון אקדמאים, מהם כ-200

אלף בעלי מקצועות טכניים ורפואיים. זה אתגר שעוד לא היה כמותו, ואף כי המספרים

האלה כבר הוזכרו אני חוזר עליהם בכל הזדמנות כדי ליצור מודעות לזה. כי אני חושב

שאחת חמשימות המוטלות עלינו, עוד בטרם מעשים, היא ליצור מודעות לכך בקרב הממונים

על העלייה ועל יצירת מקומות עבודה חדשים וכו'. אני יודע שהמודעות לכך עדיין לא

קיימת, ואני אומר את הדברים האלה אחרי פגישות שהיו לי עם מספר גדול של שרים

בממשלה ואנשים רמי דרג במוסדות שונים. איש לא מרגיש שקורה משהו מיוחד במדינה

הזאת, ואני חוזר ומדגיש שוב ושוב שלאירוע הזה יש משמעות לא פחותה מהמשמעות שהיתה

למלחמת העצמאות או למלחמת ששת הימים, אלא שברוך הי זה משהו שאינו קשור במלחמה

ונוכל לעבור אותו בדרכי שלום אם נדע לטפל בו כיאות.

עלינו להבין כי ההתמודדות קשה ביותר. ליישב מיליון אנשים במדינה של 4 מיליון

איש זו בעיה לא שגרתית, והיא דורשת הערכות לא שגרתית, לא קונבנציונלית.

מה ספציפית נעשה בנגב? אנחנו יוצאים מהנחת יסוד שהמפתח לכל הבעיה היא

התעסוקה. עם כל הכבוד, הדברים שנשמעים פה הם חשובים ביותר כי מיד אחרי תעסוקה בא

נושא הדיור, וצריך חשוב על דיור ולספק אותו מראש, אבל המפתח הוא בכל זאת תעסוקה,

ובמיוחד כאשר מדובר בנגב. כי אנשים יבואו בהמוניהם לנגד רק אחרי שנשכיל ליצור שם

מקומות עבודם בשבילם. שאם לא כן לא יבואו לנגב, למרות העובדה שבבאר שבע יש 25 לאף

עולים מרוסיה, מהגלים הקודמים, והם כמובן ישפיעו על הבאים וימשכו רבים מהם לבוא

לשם, אבל בזה בלבד לא די כדי להעביר לשם רבע מיליון עולים.

חשוב להבין שיהודי רוסיה, שמעריכים יותר מכל דבר אחר את העבודה המקצועית,

יבואו לכל מקום בו יקבלו עבודה, אפילו אם זה יהיה פחות ממה שהיה להם בברית

המועצות, ובלבד שתהיה במקצוע שלהם.

איך יוצרים מספר גדול כזה של מקומות עבודה? אחד הדגשים המרכזיים בתחום

הטכנולוגי מדעי הוא על היזמות פרטית. בפעם הקודמת אמנם דיברתי על הנושא הזה

והתייחסתי לאב טפוס שיש לנו בירושים, מפעל סייטק. צריך להעתיק הנסיון הזה

וליצור בנגב עשרות, אם לא מאות, מפעלים כאלה, ולא במתכונת הנוכחית של מפעל שקלט

35 מדענים ומהנדסים בכירים, אלא אנחנו שואפים למספרים הרבה יותר גודלים. אנחנו

צריכים איפוא להקים עשרות מפעלים דומים שכל אחד מהם יקלוט 150-100 ואף 200

עובדים.

איך עושים את זה? עושים את זה על יסוד השקעה פרטית, אבל היא לא תוכל להמשיך

להיות רק פרטית. אין ספק שהמדינה תצטרך ליטול חלק חשוב באספקת חהשקעה הראשונית.

כי מדובר בגיבוש קבוצות מסביב למקצוע. לעת עתה המדינה מסייעת לפרוייקט מסויים

כאשר יש מוצר ומגישים למשל למדען הראשי של משרד התעשיה תיאור מדוייק של המוצר,

הטכנולוגיה, הצד השיווקי, מה הוא השוק, מה הפוטנציאל של השוק העולמי וכו', ואז



אפשר לבקש החזר של כמחצית ההשקעה, ועכשיו מדברים על העלאת ההחזר לכדי 70% ואפילו

ל80%, אבל רק אחרי שהוגדר המוצר. בקבוצות שמתגבשות לא יכול עדיין להיות מוצר

בשנה הראשונה. במקרה בודד בלבד זה יכול לקרות, אבל ברוב המקרים זה לא כך.

בנגב אננו מדברים עכשיו על תחום מסויים, על תחום האנרגיה הסולרית, על

טכנולוגיה של קרור ועדו דברים דומים. המדובר הוא בגיבוש קבוצה שבהתחלה היא צריכה

להיות ממומנת. הדבר הראשון שהיא תציע אחרי שהיא תתגבש זה מכירת שירותי מחקר

ופיתוח, וזה אפשרי ומקובל. חברות גדולות בארצות הברית מזמינות עכשיו באנגליה מחקר

ופיתוח, מפני שכוח אדם באנגליה הוא יותר זול מאשר בארצות הברית, ובאמצעי

הקומוניקציה המודרניים אפשר לבצע מחקר ופיתוח באנגלית ולספק את התוצאות לארצות

הברית ולשמור על קשר יומי הדוק. על אחת כמה וכמה אפשר וצריך לעשות זאת אצלנו,

כאשר בשבילנו זה צורך חיוני.

אחרי שהקבוצה תמכור במשך תקופה מסויימת שרותי מו"פ היא תגיע גם למוצרים

משלה, ויצור לא בהכרח ייעשה בחברה הזאת. יכול להיותש החברה תשמש כחממה,

כאינקובטור של פרוייקט, ואחרי גיבוש יימסר הפרוייקט לתעשיות קיימות, ועל ידי כך

רואים כבר את התוצאה של הדבר שתתבטא ביצירת מקומות עבודה חדשים לא רק עבור

העולים, אלא גם עבור הוותיקים.

מסרתי את הדברים בקיצור רב, ובשביל להגיע לתאור מלא של הדברים יש צורך בישיבה

מקצועית של אנשי מקצוע, ואני רוצה לגזול מזמנם. זו דרך אחת.

יש בעיה חמורה עם רופאים. צופים כי 40 אלף רופאים יעלו ארצה, כאשר 10 אלף

רופאים עוזבים כיום את הארץ. מזה ניתן להבין עד כמה חמורה הבעיה הזאת. מחצית

הרופאים יצטרכו על כן לעבור הסבה מקצועית, עם כל הכאב והקושי שיש בזה, ועדיין

נשאר עם 20 אלף רופאים במדינה, עם 5000 רופאים בנגב.

דיברנו רבות במרכז הרפואי סורוקה ובמקומות אחרים על אפשרויות להסבה בתוך

המקצועי הרפואי, כמו לרוקחים, לתברואנים, לפלצ'רים (שזה מעמד ביניים בין רופא

לאחות). על כל זה צריך עוד לחשוב, ולהגדיר, לגבש ולקדם.

הקמנו ועדת היגוי שהיא ועדה בין-משרתית עם כוח מקצועי מעולה מכל המשרדים

שבאיזור, בצירוף מומחים בשטחים מסויימים. אנחנו נלחמים עכשיו על הקמת משרד מרכזי

שיהיו שם שלושה או ארבעה עובדים קבועים לכל היותר, כשכל אחד מומיה במקצוע שלו.

האחד בתעשיות, השני במחקר ופיתוח, השלישי ברפואה, ואחד שירזש את כל האנשים האלה.
המטרה של המשרד כפולה
א. להתחיל לעבוד מיד על תכנית אב של קליטת העלייה

בנגב. זה יכלול העברת פרוייקטים לאומיים לנגב, כמו למשל שדה התעופה שעליו דובר

בזמנו, או אפילו פרוייקט תעלת הימים. אין ספק שבלי פרוייקטים בקנה מידה גדול כזה

אי אפשר יהיה לדבר על קליטת עולים בעבודה בנגב. יש כמובן הטוענים שזה רק חלום,

ושזה כלל לא מציאותי. התשובה לכך היא שאנחנו צריכים לחשוב בגדול, ושכל שרי

הממשלה ייצאו לארצות חוץ ויגייסו שם משאבים למטרה הזאת, כפי שעשו זאת בזמנו השר

ספיר ז"ל ושרים אחרים. עכשיו הזמן לעשות זאת, כי אחרת לא יקום הדבר ולא יהיה.

יוזמות פרטיות לא מצליחות. אני אישית הבאתי בשנים האחרונות, לצורך קליטת

עלייה והשקעה בארץ, סכום של 10 מיליון דולר, אבל זה איננו קנה המידה להשקעות

הדרושות עכשיו. צריך להכפיל זאת במאה לפחות.

המשרד המרכזי בנגב יעסוק גם באיתור של כל מקומות העבודה שקיימים, ואחר כך גם

מקומות דיור, והאמינו לי שזה לא דבר פשוט כלל וכלל. קודם כל יש מקומות עבודה שהם

ממש פנויים, ויש מקומות עבודה שאחרי התאמצות מסויימת ניתן ליצור אותם. בשיתוף עם

כל התעשיות בנגב וכן עם כל הגורמים שהזכרתי נעשה ספירת מלאי מיידית, כדי להפנות

לשם את העוים. המשרד המרכזי יעסוק גם במיון כל התיקים המגיעים אליו, וישתדל לתת

טיפול אישי לכל עולה. לא יסתפק בכך שישלח אותו לתעשיות ברום, למשל, אלא מישהו

משמשרד יתלווה אליו, יישב יחד אתו עם אנשי התעשיה עד שהאיש ייקלט שם. ואם יימצא

שאינו מתאים לאותה תעשיה, אז ימשיך המשרד לטפל בו עד שימצא עבורו מקום עבודה

מתאים.



י' ויגר;

קודם כל אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה ולחבריה על קיום הדיון על

הנגב, כי לעתים אנחנו מרגישים את עצמנו שם די מבודדים. יש חיים דרומה מקסטינה.

אני רוצה להפתיע את הוועדה בדברי שבח למשרדי הממשלה המטפלים בנושא הזה בנגב,

ואני מתכוון גם למשרד הבינוי והשיכון, גם למשרד הקליטה וגם למשרד החקלאות. אני

חושב שהודות לשיתוף פעולה נדיר בין השרים לוי וכץ-עוז הצלחנו גם בבאר-שבע להציע

לתושבי העיר מגרשים במחירים נוחים, וכך אנרונו גם מתחרים עם ערי הלווין, וגם נוכל

לפנות ב-18 החודשים הקרובים עוד 700 דירות, ובדירות אלה ניתן יהיה לקלוט עולים

מעל למה שהמשרד מציע. 700 משפחות נוספות של עולים זה דבר לא פשוט.

בחודשים האחרונים קלטנו בבאר שבע בהצלחה 500 משפחות בקליטה ישירה, ורובם כבר

עובדים. רוב הבאים אם כאלה שאני אישית כתבתי להם מכתבים לפני שנה והזמנתי אותם

לבוא לבאר שבע, והם אמנם באים. בשעתו שלחתי כ-6,000 מכתבים לאנשים לערים שונות

בברית המועצות, שיש להם נציגים בבאר שבע, ועכיו מתחילים להגיע האנשים, ואנחנו

מטפלים כבר בכ-2,000 בקשות הזמנות, ואנחנו עושים זאת ישירות.

אחרי שחילקתי את המחמאות למשרדי הממשלה השונים, ובמיוחד לשרים לוי וכץ-עוז,

אני רוצה לבשר לכם כי בבאר שבע אנחנו ערוכים לקליטת עלייה יותר טוב משערוכה לכך

הממשלה. יש לנו ועדת היגוי, כפי ששמעתם, וכולם מיוצגים בה. הרעיון הוא שהעיר

קולטת את העולה, ולא הממשלה. הכתובת היא העיריה, והעיריה לוקחת את העולה ביד

ומובילה אותו לכל מקום שאליו הוא צריך להגיע, בין שמדובר ברשיון נהיגה שהוא צריך

לקבל, או בחשבון חשמל שהוא צריך לשלם וכו'. בעיריה הדלה שלי נתתי לעולים פטור של

90% מתשלום הארנונה בשנה הרשונה, 60% בשנה השניה, ו-30% בשנה השלישית. הייתי מציע

שהוועדה הזאת תציע לכל ראשי הערים לעשות זאת.

היו"ר מ' קליינר;

רוב העיריות עשו זאת.
י י רגר
אני מציע שנאזין להערה שהשמיע מר בר. היות והקיום שלנו בארץ הוא של מכבי אש

המכבים שריפה כאשר היא פורצת, חשוב שנזכור שישנה בארץ בעיה מתמדת של חוסר תעסוקה,

בעיה מתמדת של שיקום השכונות, שאנחנו מתמודדים אתה. התכנית שפיתחנו בבאר שבע היא

על מתכונת של שיקום השכונות. כלומר, בשכונות מחכים היום לעלייה כי תושבי השכונות

יודעים שגם ייבנו ממנה. אין אצלנו אנטגוניזם. יש אצלנו גם תופעה מאד מעניינת

בין-עדתית. אין מתח בין עדתי כתוצאה כשהעלייה החדשה הזאת, ואני חושב שזו בשורה

טובה לכל עם ישראל.

אנחנו בונים את הטיפול בעלייה על הפרינציפ של שיקום השכונות, כאשר עירית

מונטריאול, שאימצה את שכונה די אצלנו, מבינה שהיא צריכה לטפל במקביל גם בעלייה.

אני חוזר לנושא התעסוקה. זה כבר 25 שנה שהבנייה בבאר שבע מהווה 25% מהתעסוקה

בעיר. כאשר נרבה לבנות בעיר נפתור מיד 25% מבעיות התעסוקה בעיר. אם נוסיף על כך

את המחסור שהיה באנשי רפואה בנגב, נקבל עוד 15%, כך שאפריורי אנחנו מתחילים

מנקודת חתחלה טובה מאד. זה עדיין לא אומר שאנחנו צריכים להיות מאושרים, כי עדיין

יש לנו בעיה בנושא התעסוקה. אני חושב שמשרדי הממשלה, כולל האוצר, השתכנעו שצריך

עכשיו לשקוד על קיצור הדרך בין באר שבע למרכז הארץ, ועובדים על הכביש ועובדים על

הרכבת. וכך יוכלו אנשים לגור בבאר שבע בדיור זול יחסית, ולנסוע למרכז הארץ אם שם

הם עובדים.



בחודשים האחרונים גילינו שני דברים, ואני מבקש שחברי הוועדה יתנו דעתם עליהם.

האחד, יש פחד אמיתי בלב העולים מפני משכנתאות, הם פוחדים לחתום על משכנתאות. אתה

מציע להם דירה, אבל הם חרדים מפני כניסה להתחייבות כזאת. אין להם ערבים, והם

פוחדים מפני התחייבויות, בעיקר שאף חפעם בחייהם לא החזיקו ברכוש בסדר גודל כזה.

הם מתרגמים מיד את הסכומים לרובלים, ונכנסים לחרדת אמת. אני מציע שוועדת הקליטה

של הכנסת תיתן דעתה לעניו הזה. אנחנו חייבים להציע לעולים אלטרנטיבה של דיור

בשכירות.

בבאר-שבע התאפשר הדבר לאחרונה, כי לצערי רבים מתושבי באר שבע עזבו את העיר

ומשכירים את הדירות שלהם, אבל המלאי הזה ייגמר תוך מספר חודשים. בינתיים אני מוצא

דירות בשביל העולים, אבל זה מתחיל להיות קשה כי גם סטודנטים שלומדים בבאר שבע

זקוקים לדירות בשכירות. אתם מוכרחים לתת את דעתכם לאלטרנטיבה הזאת, כי בנפשנו

הדבר, וזה אמור כמובן לא רק לגבי באר שבע. יש לאפשר לעולים לשכור דירות עד

שיחליטו

באיזו עיר הם רוצים לגור, עד שיהיו בטוחים שיש להם מקום עבודה. הם חרדים

נורא מפני משכנתאות וחוששים שמא לא יוכלו לעמוד בתשלומים. אני חושב שאתם צריכים

לתת את דעתכם לענין הזה.

הדבר השני הוא הרבה יותר פשוט, ואני מודה שאינני יודע איך לפתור אותו: אין

לעולים גרוש. האנשים האלה מסתובבים לעתים רעבים ומוציאים את כספם על נסיעות ברחבי

הארץ כדי לחפש לעצמם מקום עבודה. הם מגיעים ארצה חסרי כל, עם שתי מזוודות בלבד.

ארגנו מבצע אדיר של איסוף בגדים וכלי בית עבור העולים , וזה פועל נפלא. אבל

צריך למצוא אפשרותך תת להם מענקים מקרנות שונות, אולי מקרן העזבונות, ואין המדובר

במיליונים. חשוב שבחודשים הראשונים לבואם יהיו להם דמי כיס מספיקים כדי שיוכלו

לחיות, כי הבעיה הזאת מאד קשה ומקשה עליהם.

אני מצטרף בכל לבי לרעיון של פרוייקט לאומי, כי הדבר הכרחי. אני דוחף כל הזמן

את רעיון הקמת שדה התעופה בנבטים. בנגב יש משולב שאותר בין דימונה לירוחם וערד,

ושם יש להקים את שדה התעופה הלאומי של העתיד, של שנות האלפיים.כי אם הולכים לקראת

שלום, צריך להביא בחשבון שיגיעו אלינו מטוסים מכל ארצות ערב. איפה הם ינחתו?

צריך לחשוב על זה בגדול, ולהתחיל בפעולה. זה לא ענין מהיום למחר, אלא דורש המון

זמן לתכנון ולהכנות, וצריך להתחיל בהקצאת משאבים לנושא הזה.

י' חזן

גם אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה ולחבריה על קיום הדיון החשוב הזה. לצארי

אינני מתונן לצייר כאן תמונה ורודה כמו זו שצויירה על ידי ראש עירית באר שבע.

יכול להיות שהמצב שם באמת טוב, אבל איננו כזה אצלנו.
י' רגר
לא אמרתי שהמצב אצלנו טוב. תארתי את המצב, לטוב ולרע.

י' חזן;

לדאבוני הרב אני יכול לצייר בפניכם תמונה חמורה ביותר על הנגב ועל אופקים.

באשר לנתונים ששמענו כאן, בנייה של 118 יחידות דיור באופקים לקליטת עלייה זו ממש

בדירה. גם בתקופה רגילה צריך לבנות באופקים מספר כזה של דירות, ואולי אפילו 200

דירות. יש אצלנו גם זוגות צעירים, וגם אניש מושבים מסביב שנכנסים לגור בישוב, ואת

היחידות האלה אין לראות כלל כתורמות לקליטת עלייה במקום.



א' בר;

לא אמרתי שזה בשביל קליטת עלייה.

3,000 יחידות דיור בכל הנגב, כאשר 2,500 מהן ייבנו בבאר שבע ובאילת, וכמה

פירורים לשדרות ולנתיבות, ואינני יודע למה רק להם ולא לשאר הישובים, זה לעג לרש.

אם מתוך 20 אלף דירות שהמדינה רוצה לממן ועוד 24 אלף דירות שהקבלנים הפרטיים

רוצים לבנות, רק 3,000 דירות ייבנו בנגב, אז איך אפשר לדבר על עוד רבע מיליון

עולים בנגב, ואיך אפשר לדבר על החזון לישוב הנגב? זו בסך הכל בדיחה, ואפילו לא

מצהיקה. אופקים לא נמצאת כלל בתכנית לקליטת עליה, וכל הישובים הקטנים כמו

דימונה, ירוחם והיתר הם מחוץ לתמונה.

אם לדבר הזה קוראים ישוב הנגב וקליטת עלייה בנגב, אז מוטב שההברה למעלה

יישבו ויעשו שיעורי בית ויתנו לנו תשובות, כי אנחנו לא מרוצים מהמצב. אנהנו לא

נמנים על אלה שחששו וטענו שתהיה בעיה הברתית. אנהנו רצינו תמיד לקלוט עולים, והנה

כך מתייחסים אלינו.

מבחן התעסוקה זה דבר מאד נהמד, וקל מאד להיתלות בך תעסוקה זה מעגל סגור. זה

דומה מאד לסיפור על הביצה והתרנגולת; אם לא יביאו אלינו עולים לא תהיה אצלנו בעיה

של תעסוקה. יש אבטלה בכל המדינה, וכולנו יודעים שיש כ-150 אלף מובטלים במדינה.

גם באיזור המרכז יש אבטלה, אף כי אצלנו היא אולי גדולה פי שניים. אבל יהד עם זאת

אי אפשר להגיד שלא יביאו עולים אלינו עד שלא תהיה אצלנו תעסוקה בשבילם, כי

הדברים קשורים ומשולבים האחד בשני.

אינני רוצה להזכיר שוב את שנות ההמישים, כי אנשים יטענו שהדברים אינם זהים,

שזו איננה אותה מדינה, וכי מאז התקדמנו וכו'. באותן שנים לא שאלו אם יש עבודה

בשביל העולים, או אין עבודה בשבילם. לא היתה עבודה ובכל זאת הביאו את האנשים

לנגב, כי רצו לבנות את המדינה. אז אי אפשר להיתלות היום כל הזמן בנושא התעסוקה

ולטעון שבגלל זה לא יביאו אנשים לנגב.

צריך לקבל ההלטה ברורה שהולכים לנגב ולגליל, לשלוח לשם את האנשים ולהביא את

התעסוקה בעקבתיהם, ולא להכות עד שתהיה תהילה תעסוקה. קודם כל שנה שלמה הם ממומנים

על ידי המדינה בכל מקום בו יהיו, ובמהלך אורגה שנה צריך לעשות מאמצים לקליטתם.

הי ו "ר מי קלי י נר;

במחיר שכר הדירה שישיגו בישובים שלכם הם יוכלו לההזיק מעמד שנתיים. כי גם

ב-60% שיקבלו בשנה השנייה יוכלו לכסות את מלוא שכר הדירה ואף ישאר להם עודף,

בהנחה שמשרד השיכון יאמץ בשנה השניה את אותה הההלטה שמשרד הקליטה אימא לגבי השנה

הראשונה. כלומר, כאשר גם מבלי שיציגו הוזה הם יקבלו את התקרה של שכר הדירה.

י' חזן;

שנתיים זה מספיק זמן כדי להביא מפעלים ולדאוג לתעסוקה. יש מקרים שהתעסוקה באה

בעקבות האנשים. לא תמיד באים האנשים בעקבות התעסוקה. אם יזם מסויים יידע

שבאופקים מצויים 100 אנשים עם כישורים מסויימים כאלה או אחרים שמתאימים לו, יתכן

מאד שהוא יחליט להקים שם את המפעל שלו. אי אפשר לנפנף לנגד עינינו תמיד את הדגל

האדום הזה של חוסר-תעסוקה ולהגיד לנו שאין עולים כי אין עבודה אצלנו. כי אם כך

יעשו, אף פעם לא נתקדם, נשאר כל הזמן באותו מצב, ומדינת ישראל תעשה בזאת את אחת

הטעויות החמורות ביותר שלה, באשר לא תנצל את ההזדמנות להביא את העולים לגליל

ולנגב ולעיירות הפיתוח, ותחת זאת יתרכזו העולים במרכז הארץ, וערי הפיתוח יישארו

עם הבעיות שלהם. הממשלה צריכה לנצל את ההזדמנות לפתרון שתי הבעיות גם יחד, גם

לקלוט עולים במקומות הרצויים לה, וגם לדאוג לטובת עיירות הפיתוח



אני בטוח שעירית באר שבע מוכנה לקליטת עלייה יותר משמוכנה לכך הממשלה.גם

אנחנו,הישובים הקטנים יותר מוכנים לקליטת העלייה,ויש לנו צוותים מיוחדים

לטיפול בנושא הזה. אנחנו מקווים רק שיעשו משהו בכיוון הזה ויפנו אלינו עולים.

50 רופאים שיעשו השתלמות בבית הולים סורוקה יופנו לאופקים ויגורו אצלנו.

אנהנו מקימים זאת כמובן בברכה, אחרי שגם את זה ניסו לקהת מאתנו. אנהנו אומרים

שצריך לדבר פהות ולעשות יותר, ולשלוה אלינו את הקבוצה הזאת. שנה שלמה הם

ישתלמו בקורסים בבית החולים בבאר שע וילמדו באולפן באופקים. יכול להיות שהלק;

מהם יבחר להשאר לגור באופקים. והרי כיום אין אף רופא אהד גר באופקים, אנהנו

מקווים שכמה מהם ירצו להשאר באופקים, אפילו אם יעבדו בבאר שבע או בקיבוצים

בסביבה.

אני יודע על 165 דירות ריקות שמצויות באופקים, ואותן צריף לשפץ מיד כדי

שאפשר יהיה לגור בהן. כר שלא צריו כבר עכשיו לבנות דירות הדשות, אלא לשפץ את

הדירות הריוקת הקיימות, וזה יהיה כמובן הרבה יותר זול ובהישג יד.

אני משתתף בזמן האהרון בישיבות של פרורומים שונים ואני שומע כל הזמן

דיבורים ודיבורים, ואילו בשטה לא נעשה דבר. יכול להיות שבבאר שבע רואים משהו

גם בשטה, אבל אצלנו ובמקומות דוצים לזה שלנו לא רואים דבר.

שמענו שהעולה מקבל משכנתא בגובה של 37 אלף דולר. ובכן, באופקים אפשר

לקנות דירה הדשה בסכום שנע בין 25 ל-37 אלף דולר. כך שלא תהיה לעולים בעיה של

דיור באופקים וגם לא יהיה להם פחד מלקיחת משכנתא, במיוחד שלא תמיד יהיה להם

אפילו צורך בכל המשכנתא.
היו"ר מי קליינר
בעיקר שהההזר ההודשי על משכנתא של 37 אלף דולר יהיה 200 שקל, והם יוכלו

לעמוד בזה.
שי הרמש
אני רוצה לברך על ההזדמנות להשתמש בבמה הזאת כדי לחשוף את נושא הקליטה
בנגב בשלושת המגזרים
המגזר שלנו, זה של עיירות הפיתוח. וזה של ההתישבות

שיסגור את המעגל.

הכל "יורים" היום מספרים גדולים של עולים: מיליון עולים, שני מיליון

עולים וכו' מריבצים מספרים בסדר גודל עתק, ואז אתה מופיע עם פתרון לקליטתן של

100 משפהות עולים, וזה כבר לא כל כד אטרקטיבי ולא כל כך מעניין.

אין בכוהנו לקלוט את המיליונים, אבל אנהנו מנסים להתמודד עם קליטתן של

100 משפחות עולים במועצה האזורית שער הנגב, וכ-700 משפחות עולים ב-7 מועצות

אזוריות בנגב. זאת ההתישבות בנגב, וזו יכולתה.

מצויה שם כל הקרקע הראויה והמתאימה לנוששוא הזה. הלק מהבעיות שקיימות

בבאר שבע ובאופקים הן קצת פהות הריפות אצלנו, במיוהד בושאים כמו הינול,

תעסוקה, הכשרה מקצועית והסבה מקצועית. הכלים האלה מצויים אצלנו, הן בתוך

המשקים עצמם והן במסגרת מכללת הנגב המסופהת לאוניברסיטת בן גורין. הדירות אף

הן מצויות אצלנו וצריך רק לשפץ אותן.

הפורום הזה של ועדת העלייה והקליטה של הכנסת הוא אולי המגרש הביתי שלנו,

ואנהנו עולים על המגרש הזה למשחק השלישי, ואנהנו מתחילים להרגיש עצמנו כמו

בבית, אבל בתחושה שלא מסוגלים לפצח כאן את הבעיה של בטחונות. מוזר לומר היום

שבשער הנגב מסוגלים לקלוט היום 43 משפחות עולים מארגנטינה, והן אינן מצליהות



לעלות ארצה זו השנה השניה רק מפני שהבעיה לא נפתרה,והמצב היום הוא כפי שהיה

בעבר כאשר הצגנו אותו בפניכם. ושוב הן פתחו תא המזוודות ורושמים היום את

ילדיהם לשנת הלימודים הבאה בארגנטינה. הדירות ישנן, המשכנתאות ישנן, השר דוד

לוי העמיד את הכסף לרשות משרד השיכון, והבעיה היהידה היא איך עוברים דרך הצנרת

הבנקאית ואיך להעמיד ערבויות. העלינו את זה בפניכם, ואני מרגיש שאני כבר נגעלה

גרה בנושא הזה, ואין מפצחים את הבעיה. בשל ענין ההסדר של ההשתיבות אין מוצאים

.את הדרך לגורם לכך שכספים של משכנתאות לעולים יועבור אל ההתישבות כדי לקלוט שם

עולים.

קבלתי תשובה בענין זה משר האוצר, ואעביר אותה אליך.
שי הרמש
יש היום מגזר קטן בעל פוטנציאל קליטה מאד הם ומאד מבטיה שאינו מסוגל

למצות עצמו לא בגלל בעיות תעסוקה, לא בגלל בעיות שיכון, לא בגלל בעיות חינוך,

לא בגלל בעיות של הכשרה מקצועית הוסבה מקצועית, אלא בגלל בעיה פרוזאית ביותר:

שלא מצאו את הדרך להעביר אליו כסף שיועד לו למטרה זו, בגלל בעיות אחרות.

הבנקים דורשים בטחונות, האוצר אומר שעד שלא יסתדרו הבעיות הכספיות של ההתישבות

הוא לא יוכל להעביר את הכספים, ובינתיים דבר לא נעשה.
די ארז
התרשמתי שהולכים לטווח ארור, אבל לדעתי צריר לחשוב גם על הטווח הקצר. לא

יתכן להציג תכנית לקליטת עלייה המדברת על סלילת כביש חוצה ישראל, כאשר

בארגנטינה יושבות בינתיים 42 משפחות ומכות לאפשורת לעלות. אני יצאתי לשם לטפל

בנושא הזה, אחרי שקבלתי את ברכת הדרר שלכם, ראיינתי את המשפחות וטיפלתי בהן,

והן מפרקות היום את המזוודות שארזו לקראת עלייתן ארצה. קבלתי משם דיווח שהם לא

באים כי כבר רשמו את הילדים שלהם לבתי הספר שם, ואנחנו יושבים ומנהלים כאן

סימפוזיונים מבלי שמישהו ימצא פתרון לפתיחת המעגל הזה.

התכניות הגדולות של כביש חוצה ישראל, תעלת הימים וכו' הן אמנם נפלאות,

אלה דברים יוצאים מן הכלל יפים, אבל צריר גם להחליט מה לעשות כדי שהעולים אלה

יבואו אלינו מחר ומחרתיים.

אני רוצה להבהיא עוד שבאשר לנושא התעסוקה באיזור שלנו לא תהיה תחרות בין

העולים שיבואו מארגנטינה ובין המובטלים המקומיים. בפגישות שקיימתי עם המשפחות

שמוכנות לעלות מצאתי שרוב בעלי המשפחות הם בעלי מקצועות שחסרים בארץ, כר שלא

תהיה כל התנגשות או ת הרות בינם לבין מובטלים מקומיים.

באיזור שלנו אנחנו מחליפים עכשיו את עבודת האוכלוסיה מהשטחים בעבודה

עברית ויהודית, ובין המבקשים לעלות מארגנטינה מצויים חשמלאים ובעלי מקצועות

אחרים שמוכינם לבוא לקיבוץ ולעסוק במקצועות האלה שהם המקצועות שלהם.
היו"ר מ' קליינר
הייתי מבקש מנציגי הרשויות המקומיות להתמקד בעיקר בנושא התעסוקה. אנו

מבקשים לשמוע אם אתם, ראשי הרשויות המקומיות, נוקטים באיזו שהיא יוזמה בנושא

התעסוקה.
מ' אביצרור
אני רוצה לציין שבירוחם אנחנו רק שומעים על עלייה וקליטה, אבל לא רואים

אותה. אני רוצה לברך את משרד הבינוי והשיכון שעושה כל שביכולתו לסייע לירוחם,

אבל יחד עם זאת להחליט על שינוי במדיניות שיהיה בה כדי לזעזע את הנגב.

בירוחם מצויות היום 375 יחירות דיור ריקות.
א' בר
אני מסרתי מספרין של דירות שראויות לאיכלוס.

מי אביצרור;

אני מדבר על דירות בבתים משותפים שנבנו בשנות ה-60 וה-70, דירות בגורל של

54 ממ"ר ער 74 ממ"ר. עם הדירות האלה צריך לעשות אחת מן השתיים או לאכלס אותן,

או להרוס אותן. כאשר משאירים את דירות האלה ריקות בשממונן הן גורמות לירידת

ערר הדירות בישוב, וזה יוצר אווירה גרועה בישוב.

אני מרבר כרגע על דירות במבנים משותפים בני 4 קומות, שאגב יש לאסור סוג

בזה של בנייה בעתיד. וכך קורה שמצד אחד יש לנו דירות ריקות, ומצר שרני איננו

יבולים לאלבס אותן ואף איננו יבולים להרוס אותן. אי אפשר לאבלס אותן בלא

שיפוץ, ויאן תקציב בשביל השיפוץ שלהן] אינך יכול הלרוס תא המבנים האלה, ני

בשביל זה צריך אישור מיוחר וגם תקציב על מנת לפנות את מי שערלין מאכלס הלק

מהרירות האלה. רוב הרירות עזובות וריקות וקשה מאר לתהזק אותן, כאשר כל עול

התיהזוק נופל על הרשות המקומית.

וכאן אולי המקום להזהיר את עצמנו מפני העוברה שכל מקום שקהילה מחו"ל מגלה

בו ענין ומבקשת לעזור בשיקומו, השתתפות הממשלה לשיקום אותו מקום הולכת וקטנה.

וכאשר מסיימים את עבורת השיקום, נטל התחזוק שלו נופל על הרשות המקומית, ואין

להתפלא על מקור הגרעונות של הרשות המקומית.

בפורום הזה צריך להכנס לפחות לרמת ביצוע של כל התשתיות לבניית שכונות

חרשות, ואני לא רואה כאן נציג של משרר המסחר והתעשיה. זה חשוב מאר, כי נושא

התעשייה חשוב מאר לישובים האלה ויש צורר בתמריצים להפניית מפעלים למקומות

האלה, וכן גם שינוי הסיווג,

אני רוצה לקוות שהתעשייה בבאר שבע תתפתח והיא תיתן את כל שירותי התעשיה

שלה. מסתבר שירוחם נותנת היום לבאר שבע יותר שירותי תעסוקה משבאר שבע נותנת

לה. ירוחם נותנת שירותי תעסוקה כפולים ממספר המועסקים בה. בירוחם יש 300

מובטלים, אבל הסיבה לכך נעוצה בניוון התעסוקה. מרי שנה משתחררים 70 חיילים

תושבי ירוחם, והצעירים האלה רוצים קצת לפרוק עול, רוצים להגיע למרכז הארץ,

לנסוע לטייל וכו', וחלק מהם ירצה אחר כר לחזור לירוחם. בירוחם יש גם נשים שאין

להן מקצוע, וצריך לחשוב גם על שירותי תעסוקה לנשים בלתי מקצועיות. בין

המובטלים בירוחם יש כמובן גם בטלנים. שירותי התעסוקה שירוחם נותנת הם כפולים.

בכל מפעל שישנו מצויים 50% שאינם מירוחם.

אם נתחיל מחר בשיפוץ 375 הרירות ובהכנתן למגורים, אז תור 3 או 4 חורשים

אהיה מוכן לקלוט 200 משפחות. אם המדינה נותנת למשפחות האלה שנתיים לצורך

התאקלמות, אנחנו נוכל בהחלט לפתור את הבעיות של המשפחות האלה. אני חושב

שלירוחם יש מה להציע בתחום הזה. ולא, נמשיך ללחוץ על הריסת הבתים האלה.
י' בן-שמעון
בדימונה אנחנו ערוכים לקליטת עלייה, אבל אני רוצה לציין שלפני שבכלל

חשבנו אם אנחנו רוצים או לא רוצים לקלוט עלייה בדימונה, קיימנו דיון פנימי על

מגת להבין איך אנחנו מתמודדים עם הבעיה הזאת במצב של אבטלה כמו זו הקיימת שם,

עם הבעייה של חיילים משוחררים ואקדמאים שאין להם תעסוקה מתאימה. היה ברור לנו

שקליטת העולים יכולה לגרום לטענות שהנה אנחנו משקיעים בעלייה, ולא מטפלים

בילירי העיר ובתושביה.

אחרי שקיימנו דיון מקיף בנושא, והעברנו את המסר שקליטת עולים בדימונה

יכולה לעזור לעיר ולתושביה, הופתענו לגלות שכל העיר התעוררה בהתלהבות לנושא

קליטת העלייה. אלא שאז התברר לנו שהמשרדים המטפלים בנושא הזה לא דרגו כלל את

דימונה כעיר שנועדה לקלוט עולים. לכן אני מרגיש עצמי נבוך, ואני מבקשת לקבל פה

תשובה לשאלה האם דימונה קולטת עלייה, או לא. אם אתם חושבים שדימונה צריכה

לקלוט עלייה, אז תודיעו על כך בבקשה לוועדה כראשותו של ד"ר יוסי ביילין על מנת

שהיא תפנה תקציבים למטרה זו,ואנחנו צריכים תקציבים כדי לשפץ חלק המדירות

ולהכינן למגורים בשביל עולים שיבואו אלינו.

בדימונה מצויות כאלף דירות פנויות. 600 מהן זקוקות לשיפוץ, אבל לא לשיפוץ

ברמה גבוהה.
י' בן שמעון
אני רוצה להגיד לכם מה יש לנו להציע בדימונה, ולמה אנחנו חושבים שאנחנו

מסוגלים לקלוט עלייה. דימונה ערוכה טוב מאד מבחינת התשתית לקליטת עלייה.

בימונה יש 350 דירות הדורשות שיפוץ, וזה בהישג יד. מערכת החינוך בדימונה

ערוכה לקליטת אלף תלמידים; שירותי תרבות וקהילה אף הם ערוכים בה. בדימונה

התארגנו מספר קבוצות של מתנדבים מבין עולים מברית המועצות ומדרום אמריקה,

שהגיעו אלינו בשנים האחרונות ושעדיין מרגישים את חבלי הקליטה, אבל יש להם בסיס

טוב והם מבקשים לעזור בקליטת העולים החדשים.

תכנית פיתוח דימונה, שמתנהלת. בשיתוף הקהילה .הבריטית, הסוכנות היהודית

ומשרד השיכון, נתונה היום בסכנה. נציגי הקהילה הבריטית טוענים שהסיכויים

הטובים ביותר להתעוררותה של דימונה קשורים בבואם של עולים חדשים אליה ובקליטתם

בה, ושבלי עלייה הם יפסיקו את הסיוע שלהם לדימונה, שעה שהסיוע הזה הוא קריטי

ממש לקיומה של דימונה. לכן צריד לתת את המחשבה ולקיים דיוק מעמיק באספקט הזז!.

כשמדברים על קליטת עולים צריו להבין שאין זה פרוייקט שמתחילים אותו היום

ומסיימים אותו מחר, אלא זה תהליר ממושד שחייבים להערד לקראתו. בדימונה ישנו

מפעל דייל שעומד בפני הרחבה, ולפי התכנית יעסיק תוך חמש השנים הבאות עוד אלף

עובדים. עד סוף שנת 1990 הוא אמור לקלוט עוד 30 מהנדסים וטכנאים, כאשר כל

טכנאי יתן תעסוקה לעוד 5 עובדי יצור ברמה פחות מקצועית. וכבר מרובר על 150 עד

180 עובדים שייקלטו בו עד סוף השנה. המפעל הזה פועל ומעסיק כיום 180 עובדים.

הוא נמצא בשלבי הרחבה, וכבר הגיש למינהלת ההשקעות את תכנית ההרחבה שלו בסך

55 מיליון דולר. זה מפעל לרכיבים אלקטרוניים, כאשר 98% מהייצור שלו הולכים

ליצוא.

כדאי לציין שהמפעלים הכימיקלים באיזור לא מדבירם על קליטת עובדים, וצריך

לדאוג לכך שגם הם ישקיעו באזור כדי שיוכלו לקלוט עוד עובדים. אני יודע שקרן

גנסי עשתה עבודה מעמיקה בתחום ההשקעות באזור, ויש לה הצעה בדבר הקמת מפעל ניסח

באזור שלנו, והיא נמצאת בבדיקה של הנהלת כי"ל. אני חושב שעם הנחיות נכונות של

ההנהלה אפשר יהיה לראות בזה פוטנציאל רציני.



בביתן דימונה מועסקים היום 40 פורטוגזים ועוד 200 עובדי שטחים. הנהלת

כיתן דימונה מוכנה להיפתר מהעובדים האלה כדי לפנות מקום עבודה לעולים חדשים.

אבל אני רוצה לציין שהעבודה הזו היא בסדר עדיפויות נמוך מאד אצלי, כי לא הייתי

רוצה לקלוט עלייה במפעלי דימונה. לא היתי רוצה שעולים מרוסיה יחליפו בעבודה

הזאת עובדים מהשטחים ועובדים פורטוגזים, לפחות לא בשלב הראשון,

במרחק של 8 ק"מ מדימונה ממוקם פארק קטן, קריות-רותם. התנהלה התכתבות

ממושכת עם כל השרים בנושא שהזה, ואני מקווה שהתכנית הזאת תקבל עכשיו תמריץ

כדי שהאזור הזה יהפוך להיות אזור יצור ליצוא. אם האיזור הזה יקבל תמריצים

יחודיים הוא יהיה אטרקטיבי מאד. בלי תמריצים כאלה אין מוטיבציה להשקיע בו

דווקא, אבל זה ישתנה כאשר תמריצים כאלה יופנו לאזור לצורך קליטת עלייה. אני

מתכוון לתמריצים מיוחדים, החל מהשתתפות בשכר דירה, דרך סבסוד מחקר ופיתוח

ברמה גבוהה מזו המקובלת היום, והפארק יהיה בבעלות קמג. הפארק הזה הוא באיכות

הדומה לזו של נווה עתידים שליד הרצליה, ומסוגל לקלוט מדענים למחקר ופיתוח אם

יופנו לשם המשאבים הדרושים.

מרבים לדבר היום על פתרון של בעיות אקולוגיה, וקמג כבר מטפל בנושאים אלה.

יש כבר פניות מצד חברות יפניות ואחרות בענין זה. הייתי מציע לכם לערוך סיור

באזור ולשמוע בענין זה הרצאות מפורטות ומעמיקות.

גם נושא התייירות מתפתח באזור שלנו, וחבל שאין נותנים עליו די את הדעת.

הוקמה מינהלת תיירות נגב. אזור ים המלח מתפתח, וגם איזור דימונה מתפתח,

והחפירות באיזור מתנהלות. כל האזור הזה אמור למשוך אליו תיירות. בטווח של 5

שנים יחולו שם שינויים גדולים, וזה יהווה בסיס לקליטת כוח אדם. לכן כדאי להקים

באיזור דימונה. מרכז קליטה איזורי בשביל ירוחם-מצפה רמון ודימונה, על מנת

שההתמודדות של העולים עם האיזור תיבחן כבר תבחילת דרכם במקום.

יש מספר יזמים פרטיים המתעניינים ברכישת מבנים בדימונה,, אבל הם אל

יודעים אם יש בכלל תכנית לקלוט עולים בדימונה ואם יהיו להם עובדים ברמה

מתאימה.
ד' שרף
אני מזכיר עירית אילת ואחראי לקליטת העלייה בעיר. העיר אילת הולכת לקראת

פיתוח, עם עלייה ובלי עלייה. בשלבי תכנון וביצוע נמצאת תכנית שלנו להכפיל

בשלוש עד חמש השנים הקרובות את מספר חדרי המלון בעיר. הדבר הזה הוא קריטי

ביותר בשביל העיר אילת, כי ההשפעה הדמוגרפית על העיר היא מבחינתנו כמעט

הרסנית. האינטרס שלנו לקלוט עולים באילת הוא יותר מחיוני. לשם כך אנחנו

מתכוננים להביא עולים לסיור באילת, על מנת שיתרמו מהמקום במנות קטנות.

אילת היא מקום שאדם שמגיע אליו חש שהוא חייב להשאר ולעבוד שם. ומי שעובד

באילת חייב גם לגור בה, כי איננו יכול לגור במקום אחר. תהיה זו נטילת אחריות

כבדה מצדנו לצאת אל העולים בקריאה לבוא לאילת, ואנחנו מעדיפים ללכת בענין זה

בצעדים קטנים, לקלוט תחילה את הגל הראשון, ואחר כך להמשיך הלאה.

עשינו סקר דירות באילת, ומצאנו שבשוק החופשי מצויות בה כיום 40 דירות

להשכרה, ו-60 דירות למכירה. אנחנו מאמינים שיש לאפשר לעולים לבחור את מקום

מגוריהם, ובשבוע שעבר ישבנו בענין זה עם המועצה האיזורית שאיתרה כ-70 יחידות

דיור בקיבוצים שבסביבה.

חשבנו שטוב יהיה אם נוכל להציג בפני העולים שאנחנו מתכוננים להביא לאילת
בגל הראשון מספר אלטרנטיבות למגורים
לגור באחד הקיבוצים ולעבוד באחד

הקיבוצים; או לגור באחד הקיבוצים ולגור באילת: או לגור באילת ולעבור באחד

הקיבוצים; או לגור באילת ולעבוד באילת.



האם כבר הגיעו אליכם עולים מברית המועצות?
ד' שרף
מהגל האחרון של העולים טרם הגיעו אלינו עולים, אבל יש התעניינות. היות

וכרגע איננו ערוכים עדייך לקליטת עולים, לא הבאנו עולים לאילת, וטרם הגיעו

אלינו עולים מיוזמם הם.

כידוע לכם יקי שבאילת עובדים זרים רבים בתחום התיירות, תופעה שכלל איננו

מעוניינים בה, אני מתכוון לעובדים זרים במובנה הרחב ביותר של המלה, כתוצאה

מהפינוי המואץ שלהם מאילת אין ספק שנהיה זקוקים שם נם לעובדי בנין. ההתרשמות

שלי מהעולים המגיעים כיום היא שאלה אנשים שלא יבהלו בשום עבודה, אלא פשוט

יבואו ויעבדו, אף שיש ביניהם אקדמאים ריבם.

בתקונה של 5 עד 7 שנים אנחנו מתכוננים להכפיל את מספר החדרים בבתי המלון

באילת, ולזה תהיה כמובן השפעה ישירה על מספר המשפחות החדשות שייקלטו בעיר.
היו"ר מ' קליינר
אנחנו מבקשים לשמוע ממר קצב, מנהל מחלקת הדיור במשרד הקליטה, פרטים בענין

התקנה הראשונה שהוצאה, והאם מדובר ברשימה זמנית, או ברשימה קבועה, והאם התקנה

חלה על כל הישובים האלה.
ח' קצב
אני שמח שאני יכול להגיד לכם שהרשימה היא חלקית וזמנית, ואני מקווה

שבתקופה הקרובה ביותר נרחיב אותה לכלל הדירות בפריפריה. הנושא נמצא עדיין

במיקוח בין משרד האוצר לסוכנות היהודית כדי למצוא את הדרך להתגבר על הבעיה.

נקווה שבקרוב מאד הבעיה הזאת תיפתר. הכוונה היא להחלת מסלול קליטה ישירה על

דירות ציבוריות משופצות ופנויות בפריפריה. כרגע קיבלנו מהאוצר אישור על הפעלה

של 60 דירות בלבד, ואני מקווה שבתקופה הקרובה ביותר נתגבר על הבעיה ונקבל

אישור לגבי כלל הדירות.

מדיניות משרד הקליטה היא לכוון עד כמה שיותר עולים לבחור מרצונם החופשי

בפריפריות. ברור לנו שרוב העולים לא יוכלו להתמודד עם מחירי הדירות הגבוהים

באיזור גוש דן. גם אנחנו איננו בעד בנייה מסיבית באיזור המפורסם שבין גדרה

לחדרה. להערכתנו, אם לא תהיה בנייה רצינית בפריפריה יקשה הדבר על רוב העולים

להתמודד עם מחירי הדירות הגבוהים, גם אם יעלו את גג השמכנתא. אנחנו מעריכים

שהעולה יוכל לרכוש דירה בפריפריה רק אם יקבל תמריצים בכיוון הזה, מצב אחד,

ומצד שני - התעסוקה, שהיא בעיית הבעיות.

אנחנו ניתן לעולה תמריצים להגיע לפריפריה, והוא אכן יניע לשם בשנה

הראשונה, יהנה מסל קליטה ישירה, וחלק מהכסף יהיה בכיסו. אחרי תקופה של 6

חודשים בערך הוא סיים את האולפן, גמר הכשרה א' והכשרה ב' ויחפש תעסוקה. אם לא

ימצא תעסוקה במקום בו הוא נמצא, הוא יחפש אותה במקומות אחרים ויגיע למקום בו

קל יותר למצוא תעסוקה. אגב, לא יהיה זה נכון לחשוב שלעולה בפריפריה תהיה תקופה

של שנתיים כדי להתאקלם בה. ושסל הקליטה שלו יספיק לו לתקופה הזאת. אחרי 6 או

8 חודשים יצטרך העולה לדעת איפה כיוון התעסוקה שלו,

אשר לאופקים, אני שמח להגיד שסוף סוף הצלחנו לפתוח קורס לרופאים בבאר

שבע, והרופאים יגורו באופקים. אני מאחל לכולנו שזה לא יהיה קורס חד פעמי, אלא

קורס שיתקיים פעמיים בשנה ושתהיה תנועה מתמדת בנושא זה.



בשבוע שעבר קבלנו את החומר מעירית רימונה. אין ספקן שנזדקק ליותר מ-600

הדירות שבה, ובוודאי נשאל מדוע אין בה עוד 400 דירות. בשלב אי בחרנו באיזורים

היותר קרובים, ושם אנחנו משפצים את הדירות, ומקווים שנצליח להמודד עם איכלוס

הדירות האלה, ואחר כד נעבור לדירות בשאר המקומות.
ח' פורת
ישוב העולים במרחביה של ארץ ישראל, בנגב ובגליל, ולתפיסתי גם ביהודה

שומרון וחבל עזה, היא משימה מספר אחד בתחום קליטת העלייה. מקובל עלינו גם

שהקליטה צריכה להעשות מתוך רצון חופשי של העולים. עברנו תא שנות החמישים בהם

היו מביאים את העולים במשאיות ובכל דרך אחרת של אילוץ למקומות השונים. אני

מתרשם גם מהמעט ששמעתי ומהחומר שקבלנו ממקומות נוספים, שאכן יש גם רצון אמת של

כל שדרות הציבור לקלוט את העולים, בעיקר בפריפריה.

אין ספק שבקצב העלייה שלו אגחנו צפויים ייחשב פושע כל מי שיהרוס דירה אחץ

בארץ, מפני שבסופוו של דבר ימוצו כל המקורות. ואז יגיע הזמן שגם לדימונה, גם

לירוחם וגם למצפה רמון יגיעו עולים מפני שב"ה תהיה צאלנו מציאות כזתא שתחייב

אותם לעשות כן, אלא אם כן יתרחש חלילה דבר שלא על פי התסריט כפי שהוא נראה

עכשיו לנגד עינינו.

אם העולים יגיעו למקומות השונים שלא מרצונם החופשי, אלא מאונס, הרי

שקליטתם לא תהיה טובה, אלא אם כן נדע ליצור את ההליכים המתאימים ובצורה

הנכונה. לכן אני סבור שעירמקום כמו דימונה, למשל, צריכה להגיע למסקנה שהדבר

הראשון שעליה לעשות זה להכין את הכלים לקליטתם הטובה של העולים, גם אם היום יש

שם אכזבה מסויימת, כי הדברים נמצאים כל הזמן בתהליך התרחשות, ואיזה הוא חכם? -

הרואה את הנולד.

אני רואה את הבעיה הקריטית דווקה בשלב הראשוני. עולה מגיע לשדה התעופה

בלוד, כשהוא עדיין מטושטש ואינו ידוע דבר, ותוך שעתיים-שלוש הוא צריך לקבל

החלטה לאן ללכת, בעיקר כשמדובר בקליטה ישירה. יש לו קרובים המושכים אותו למקום

שבו הם בעצמם נמצאים, בדרר כלל באיזור שבין נתניה לגדרה, ואז כמובן גם הוא

מגיע לשם. ורק אחר כד הוא גכנס לבעיות.

הערתי על כד לאנשי משרד הקליטה גם פה בו לעדה, והיום אני רואה את הענין

הזה בצורה עוד יותר קריטית. טוב היה שיהיה לנו מרכז קליטה ראשוני ליומיים-

שלושה בסד הכל, שבו יכול היה העולה להניח את ראשו מיד עם הגיעו ארצה ולהרגע

תחילה. למחרת היו מציגים בפניו את האפשרויות השונות, ובאמצעות ביתנים

ואמצעים אחרים, אולי גם בנוכחות נציגי המקומות השונים שיהיו גם דוברי רוסית,

יציגו בפניו את מקורות התעסוקה השונים בישובים השונים בארץ וכדי. ואז תהיה

לעולים האפשרות לשקול תא הדברים ששמעו ולהגיע למסקנה המתאימה להם ביותר.

הבעיה העיקרית היא בכך שבנקודת המפגש הראשונית אינך מצליח לתפוס אותו,

ואהר כר יהיה זה הרבה יותר קשה לעקור ולהעביר אותו ממקום שבו כבר מצא לעצמו

דירה וכו'.

אני למשל הייתי שוכר לשם כד את כפר המכביה, או את הכפר הירוק. ומביא לשם

את העולים ישר משדה התעופה, ומשכן אותם קום למשך יומיים או שלושה ימים בלבד.

אם לא אנשי משרד הקליטה יהיו אלה שיעשו את הדבר הזה, תעשה זאת מערכת אחרת.
י' בן שמעון
מדוע לא להעביר אותם למקום ריכוז כזה בנגב? מדוע דווקה במקום כמו כפר

המכביה או הכפר הירוק, שניהם במרכז הארץ?
ח' פורת
אסור לנו לעשות איזה שהוא דבר שישבו סממן של אילוץ, אנחנו צריכים להיות

מאד זהירים בענין הזה. השבתי על הכפר הירוק או על כפר המכביה מפי שהם נמצאים

מרחק נסיעה קצר מאד משדה התעופה, ומשם יוכלו לעבור אחר כך לכל מקום שהוא. אני

טוען שצריך ליצור תא השלב הראשוני הזה שעליו ריברתי. אם אנשי הנגב לא יזמו קשר

עם העולים, הקשר הזה לא ייווצר והעולים לא יבואו לשם.

לדעתי חשוב ליצור את הקמפוס הזה שיהווה את השלב הראשון שבו אפשר יהיה

להיפגש עם העולים. השוב שיווצר מפגש כזה עם העולים ברגע הקריטי ממש, והרגע

הקריטי עבורם הם הימים הראשונים לבואם ארצה.
א' גור
אני סבור שזה יהיה פשע מבהינה לאומית אם מדינת ישראל והרשויות העוסקות

בקליטת העלייה לא ינצלו את שעת הכושר הזו, ולא יאכלסו את הגליל ואת הנגב שעה

שיש לנו עליה גדולה כזו. אני סבור שהמבחן הראשון והחשוב ביותר שלנו ושל ראשי

הרשויות ונציגי הישובים הוא מבחן התעסוקה בישובים שלכם. לא חשוב כרגע אם תחילה

תהיה תעסוקה ואחר כר דירות, או תחילה תהיינה דירות ואחר כר תעסוקה, או

שהדברים יהיו במקביל, אבל חשוב להיבן שאם לא תהיה תעסוקה במקומות אלה העולים

לא יגיעו לשם, העולים לא יגיעו לנגב, במיוחד כאשר יה להם אפשרות לבחור את

מקום המגורים שלהם.

גם אם יבואו לגור בנגב מפני שבמקומות אחרים בארץ לא יימצאו להם דירות

בשלב הראשון, בשלב יותר מאוחר הם יעזבו את הישובים בנגב ויבואו למרכז הארץ:

ואם המצב במדינה יהיה חלילה קשה, הם יעזבו את הארץ בכלל ויעברו למדינה אחרת,

אם ארצות הרית, ואם מדינה אהרת. הדבר הגרוע מכל שעלול לקרות לישובים של הנגב

זה ששם ישארו דווקה האוכלוסיות החלשות מבין העולים, כמו אותם קשישים, נכים

וחולים שלא תהיה להם האפשרות לעזוב את הנגב ולקנות דירות יקרות יותר במרכז

הארץ, ואף לא לרדת מן הארץ. ואז שוב תיתקעו עם אותן הבעיות שאתן אתם תקועים

היום באיזור הנגב.

על רקע זה אני משבח ומברד את ראשי הערים ואת נציגי הישובים הנמצאים אתנו

כאן על הנכונות שלהם לקלוט את העליה שבאה עכשיו מברית המועצות, גם כאשר למרות

הדברים שנאמרו כאן יש אלמנט של עימות, של ניכור, של קוטביות ושל אנטגוניזם

בין העליה חחדשה ובין האוכלוסיה הוותיקה, שממילא נאנקת תחת בעיות רבות, בעיקר

בתחום התעסוקה. כמו אותם חיילים משוחררים או אותם אקדמאים שמצויים בישובים

שלכם ואין להם עבודה, וכן גם אזרחים ותיקים אחרים.

אני חושב שלא צריר לחכות עד שהממשלה תראה את איכלוס הנגב בעדיפות ראשונה,

כי הדבר הזה צריר להעשות ממילא, לפי דעתי צריר להקים שולחן מתאם בשביל כל

הנגב, כפי שזה נעשה בבאר שבע בשביל באר שבע, שבו ישתתפו כל ראשי הרשויות

באיזור, שביחד ילחצו על כל מי שצריר ללחוץ. אתם צריכים לגייס לעבודה הזו גם את

חברי הכנסת מהנגב, וכיום יש תודח לאל חברי כנסת רבים כאלה מכל הסיעות, ואני

בטוח שכולם ללא יוצא מן הכלל יסכימו להתגייס למטרה הזאת, וכולם ביחד ילחצו על

כל משרדי הממשלה להפנות משאבים להקמת תשתיות ליצירת מקומות עבודה בנגב.

אם זה יהיה, הענין יצליח; אם זה לא יהיה, הענין לא יצליח אפילו אם נבנה

שם עוד 3,000 או 4,000 יחידות דיור נוספות. אם תבוא יוזמה מבאר שבשע, שהיא

בירת הנגב, כל תושבי הדרום והנגב היושבים בכנסת יתגייסו למטרה הזאת, וביחד אני

מקווה שנצליח לפחות חלקית בביצוע המשימה הזאת.



אני מבקש לשאול שאלת הבהרה את האיש מדימונה. אמרת כאן בתחילת דבריו

שדימונה כאילו נמצאת מחוץ למנת הקליטה של הממשלה.בהמשך דבריך דיברה על

אפשרויות של הרחבת מפעלים לקליטת עלייה. האם משרד המסחר והתעשיה לא צריך להיות

מעורב בהרחבת מפעלים? שמעתי שמדיניות המשרד היא גם לעודד הרחבת מפעלים קיימים

ולא רק להשתתף בהקמת מפעלים חדשים.

דיברת על האפשרות להרחיב את תנועת התיירות לנגב, ובין היתר הזכרת את

ההתפתחויות בים המלח, דבר שידוע לנו, וגם על ההתפתחות של דימונה בכיוון הזה.

אולי תוכל לספר לנו מה יכולה להיות תרומתה של דימונה לתיירות.
היו"ר מ' קליינר
הדברים ששמענו מראש עירית באר שבע מעודדים מאד. לבאר שבע יש פוטנציאל

להפוד להיות מוקד קליטה מרכזי גם בגין האוכלוסיה הגדולה שלה מברית המועצות.

ויש להניח שאכן כזאת תהיה. אבל באר שבע צריכה לשמש גם תמיכה לאיוש וחיזוק

העיירות שבסביבה, כפי שמתחייב מתפקידה של בירה.

למען האמת אני קצת מתפלא על נושא דימונה, ואסביר נם מדוע. ראשית, תרשו לי

להביע את אכזבתי על שדבר כל כד פשוט, שאלף פעם הובטח כי יוסדר, כמו פטור מוחלט

מהצורד של העולה להציג חוזה שכירות שיהיה תמריץ לעולים לגור בעיר פיתוח, איננו

מתבצע. מי שאחראי לדבר הזה פשוט אינו ממלא את תפקידו. אם זה היה מוסדר לפני

ארבעה חודשים, אז כבר היום היו גרים עולים בדימונה, ובמצפה רמון היו עולים

ובאופקים היו עולים ללא כל הכוונה ובלא צורד בהחלטות. אלא שהמצב איננו כזה רק

מפני שכיום יש לעיירות הפיתוח תמריץ שלילי. וכל יום שבו מתעסקים ברשימות

ובפטנטים מעודדים עולים ללכת לפתח תקווה, כי הממשלה מתמרצת את פתח תקווה, את

בת ים ואת נתניה, ונותנת תמריץ שלילי להליכה לפריפריות.

יוסי ביילין, שמחה דיניץ ומאיר שטרית הודיעו שהענין יוסדר, אבל הענין לא

נסגר. עכשיו עשו רשימה של 60 דירות, והרשימה סגורה. שלשלום פגשתי בעולה שקרא

בעתונים שהענין נסגר. ורצה ללכת לעיר פיתוח, לקרית ארבע במקרה זה, ואמרו לו

שלשם לא יוכל ללכת. אז ברור שלא הלד לשם, והלו לאז ששלחו אותו. אילו היה רוצה

ללכת לדימונה לא היו נותנים לו ללכת לשם, כי גם דימונה איננה על המפה וגם לא

ברשימה. זה פשוט פשע.

מדברים על רשימות, בעוד שההסדר שעליו דובר גם יחסוו ביורוקרטיה וגם יהיה

צודק. המצב הזה מעורר אצלי את החשש שבנושא המשכנתאות יעשו את אותו הדבר, ובסוף

של דבדר מי שיילד למרכז הארץ יקבל מתנה הרבה יותר גדולה משיקבל מי שיילד

לפריפריות. העולה יעדיף לקבל מתנת ענק ולרכוש דירה בפתח תקווה. הענין תקוע

בסוכנות, והיא עדיין מעלה את הבעיו המשפטיות שגם מר דיניץ וגם מר שטרית אמרו

כאן שפתרו אותן.

אם יש תעסוקה בדימונה, אני מציע לכם שתפרסמו בשפה הרוסית את רשימת

המקצועות או התעסוקות או התפקידים הפנויים אצלכם, תמסרו אותה למשרד הקליטה,

ושם כבר ימצאו את הדרד להפיץ את הרשימה הזאת באולפנים, ותאמינו לי שהוצפו

בפניות מצד העולים. אבל מובן שצריו גם לשפץ את הדירות הפנויות. תביאו את עשרה

העולים הראשוים, וכשמשרד השיכון יראה שהולכים לדימונ הוא ישפץ את כל 600

הדירות, ואחר כך גם את אותן 400 שנראות לכם כלא ראויות לאיכלוס.

הבעיה הכללית היא געית התעסוקה. ואם היו שואלים אותי מה צריכה לעשות

קהילת בריטניה כדי לעזור לדימונה, הייתי אומר שבנוסף למגביות היא צריכה לחפש

כל ההזמן עוד ועדו השקעות, הדברים האלה אמורים לגבי כל קהילה שהיא. אנחנו

זקוקים היום לעוד השקעות, ועוד השקעות ועוד השקעות.



אף על פי שאין זה תפקידנו כי אין אנו גוף ביצועי, אנחנו נהיה מוכנים

להיות לובי לכל ענין שקשור בהשקעה או בתעסוקה, כי בסופו של דבר ברגע שתהיה

לעולה עבודה הוא כבר ישלם את המשכנתא, והכל יהיה אצלו בסדר. ברגע שהבטחת

לעולה עבודה הכל אצלו יסתדר בלי השקעה ממשלתית גדולה. הבסיס להצלחת קליטתו היא

התעסוקה.

באילת המצב הפוך בדיוק. זה למעשה המקום היחידי בארץ שבו יש תעסוקה, אלא

ששם יש בעיה המורה של דיור. עם דיור הקבע יהיו בעיות בשל המחיר הגבוה של דירה.

יחד עם זאת אינני בעד סבסוד ומתן מתנות, אפילו לא באילת. אולי צריו לחשוב על

דיור להשכרה כפתרון לבעיית הדיור במרכז הארץ, וגם באילת. אני נגד מתנות במחיר

הקרקע, כי אני חושב שאם ניתן מתנות כאלה כולם יגיעו בסופו של דבר לתל אביב,

ולא לבאר שבע. משום כך אני בעד דיור בשכירות במרכז הארץ ובבאר שבע, כאמור.

יש ליצור בפריפריות תנאים שיאפשרו לאדם להיות בעל רכוש שם. ואילו דינה של

אילת במובן זה כדין מרכז הארץ. וצריו לחשוב על מתן קרקע ליזם תמורת קבלת דיור

להשכרה, ואחרי 17 שנה יהא היזם המממן רשאי למכור את הדירות, ישלם את המחיר

הריאלי של הקרקע, וישאיר את היתרה בידיו. אלא אם כן יש במועצה האיזורית קרקעות

במחיר כזה שדירה שתיבנה עליו לא תעלה יותר מ-60 אלף דולר, סכום אותו יובל

העולה לשלם בתנאי המשכנתא הנוכחיים. אם מחיר הקרקע יקר יותר צריך ללכת לדיור

בהשכרה.

באילת אתם צריכים למצוא פתרון לקליטה הזמנית. הפתרון של שילוב המועצה

האיזורית הוא מצויין, כי כאשר התקנה הזאת תכנס סוף סוף לתוקף יהיה לעולים גם

תמריץ כספי לגור באחד הישובים של המועצה האיזורית, כי בררו זו יוכלולחסוו כמה

מאות שקל לחודש, ואם יצברוור את הכסף הזה יוכלו להעזר בו מאוחר יותר כאשר

ירכשו לעצמם דירות קבע.

סיפרת לנו שבאילת יש היום 40 דירות להשכרה, וספק אם אפשר לשכור שם דירה

במחיר של 300 דולר לחודש. כו שיש שם בעיה. בגלל אופי המקום מתאים לכם אולי

לייבא דיור מוכן, או להקים מפעל ליצור דיור מוכן זול מאד, שישמש מדי פעם

לקליטה זמנית. אין ספק שבעיית הדיור באילת היא בעיה ספציפית ששונה מבעיות

שהועלו כאן. אם אתה בא עם פתרונות של דיור קבע אתה צריו לתפוס את העולים בשלב

בו כבר לא משנה באיזה מקום בארץ ישתקעו, ואז אתה מציע להם לבוא לאילת, מציג

בפניהם את דיור הקבע ואת התנאים לרכישתו ומציג בפניהם גם את מקום העבודה שלהם.

בשביל זה אתה צריו ללכת לאולפנים, לקראת סוף הלימודים.

שמעתי אומרים כאן שהגליל והנגב הם בסדר עדיפויות ראשון. אני רואה בראש

סדר העדיפויות יצירת תעסוקה כגליל ובנגב. אני חושב שיוזמה בכיוון זה של

הרשויות המקומיות עם קהילה מסייעת העוזרת ודוחפת את נושא התעסוקה זה תנאי

ראשון, והתנאי השני זה דיור מתאים. כל היתר בא לאחר מכן. אם תהיה שם תעסוקה,

כל שאר הדברים יסתדרו.

מי דיימונד;

אני נציג הקהילה הבריטית בדימונה, ואני בעצמי עולה חדש. עליתי לפני

שנתיים, והעברית שלי לא כל כו טובה. על כן אני מבקש לדבר באנגלית כדי שדברי

יהיו ברורים יותר.

(תרגום חופשי של דבריו מאנגלית)

בהקשר לדברים שנאמרו באן אני רוצה להביא לידיעתכם שהקהילה הבריטית מכירה

בצורו בפיתוח תעשיה ומסחר במיוחד באיזורים כמו הנגב והגליל. אנחנו מבינים שזה

בלתי אפשרי לפתח את הקהילות המאומצות בלא שתהיה אצלן גם התקדמות בפיתוח

התעשיה והמסחר.



בגלל הטיבות האלה החליטה לשכת המסחר הבריטית-ישראלית וכמובן לשכת המסחר

הישראלית-בריטית לעשות מאמצים להקים נוף קול משקיעים פוטנציאלים שיבואו

לישראל בקרוב, אני מקווה, כדי לבדוק את אפשרויות ההשקעה בנגב, ואולי גם לעזור

בפיתוח וקידום מפעלים שכבר קיימים שם.

אני רוצה להוסיף שכאשר הקהילה הבריטית נוטלת על עצמה פרוייקט שיקום היא

עושה זאת במלוא הרצינות. רובכם בוודאי מכירים את העבודה הנדולה שעשינו

באשקלון, עבודה ששינתה את פני העיר בעשר השנים האחרונות. אנהנו רואים עצמנו

מחוייבים ביותר לכל מה שאנחנו עושים בתחום הזה. אבל אנחנו מתוסכלים קצת בשל

העובדה שלמרות המאמצים הרבים שמשקיעה הקהילה הבריטית למען פיתוחה של דימונה

אנחנו זוכים למעט מאד עזרה.

אנחנו רואים בקליטת העליה, במיוחד מברית המועצות, את הבסיס העיקרי

לפיתוחה של דימונה, ואנחנו מבקשים שממשלת ישראל תעזור לנו לעשות את אשר

התבקשנו על-ידה לעשות.

היו"ר מי קליינר!

אני יודע שישנה מעורבות של בית ספר למינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב

בכיוון של יצירת הדרכה ליזמים בדימונה. חברי הוועדה יערכו בקרוב סיור בדימונה,

כי אני רואה בדימונה פרוייקט שאנחנו רוצים לעזור בו. אני מצטער שראש העיריה

דימונה איננו כאן היום.
אי בר
אני לא מקבל את הנישה שקהילות יבואו ויגידו לנו שאם בישוב מטויים לא יהיו

עולים, הן ינשטו את הישוב הזה ולא יעזרו לו. אני חושב שצריך לחדות גישה כזאת

על הסף, ולקבוע כי מי שנמצאים בעיירות פיתוח, ובמיוחד בשכונות השיקום, זכאים

לטיפול מצד הקהילות. אני אומר דברים אלה גם כלפינו, וגם כלפי הקהילות.

אני מבין את ראשי הרשויות, בעיקר את אלה שאצלם מצויות מאות דירות ריקות.

הם רוגזים על שתהליך קליטת העליה פוסח עליהם ועובר לידם. מה יעשה ראש רשות

מקומית באותן 350 דירות ריקות שמצויות אצלו, ומהוות אסון לסביבה? מה שנעשה

בענין זה בירוחם ובדימונה זה אסון ממש. במצפה הדבר שונה, כי שם הישוב מתפתח,

מתחיל לקלוט ומתחיל לעלות על הדרן המלד.

בנגב יש היום שני ישובים שבהם יש שכונות רפאים, בהן יש דירות שניתן

בהחלט לגור בהן אחרי שישופצו, ובשביל העולים של היום די בדירות של 70 מטר. אי

אפשר פשוט להבין את חוסר המעש הזה, ואסור להשלים אתו. צריך לזעוק נגד הכוונה

להרוס ארבעה מבנים עם דירות בנות 70 מטר כל אחת. בזמן ביקורו של פרס בירוחם

אמרו לו אנשי הרשות המקומית שיש בכוונתם להרוס מבנים עם 300 דירות כאלה. איפה

נשמע כדבר הזה?

יחד עם זאת אני מבין את ראשי הרשויות המקומיות. הם נמצאים במקום ורואים

שהעלייה לא מגיעה אליהם. ואני חייב לומר לכם שאם תקציבי עלייה לא יגיעו

לישובים האלה, ולא יוכנו בהם מראש דירות משופצות, העולים לא יגיעו לירוחם

ולדימונה.
ח' פורת
משרד השיכון קיבל תוספת תקציב בשביל שיפוץ דירות במקומות האלה.

זה לא הגיע לישובים האלה.



השאלה היא מה קודם למה. מי שיבוא היום לדימונה ויראה את הבתים האלה, אני

בטוח שיברח משם ולא ירצה לגור בדימונה. אותו הדבר לגבי ירוחם.

אני מבקש להתייחס עוד לנושא של רכישת דירות בנגב. עם כל הכבוד, אין

כדאיות כלכלית לקנות דירות בנגב. צריך אדם להיות חסר דעת כדי לקנות דירה

בדימונה. כי הערד שלה יורד למחרת יום קנייתה. בנייתה של דירה בדימונה עולה

בדיוק כמו שעולה בניית דירה באשדוד ובתל אביב, ויתכן ובתל אביב זה עולה אפילו

פחות מאשר בדימונה בגלל הוצאות ההובלה של חומרים וכוי. השוני במחירים נובע

מהשוני בערך הקרקע, בערו הפיתוח ובסבסוד המשכנתאות. ואם המשכנתאות היום הן

כאלה שלא מאפשרות קניית דירה, ואחרי שקונים כבר דירה בדימונה מפסידים עליה,

אז למה לקנות דירה בדימונה דווקה? הלא כל אחד מבין שצריך לקנות דירה באשקלון,

בראשון לציון, באשדוד ולעבוד אולי בבאר שבע. הנושא הזה מהייב בדיקה יסודית,

ואם מכם תצא הקריאה לעשות זאת, כי אז מכם תצא אולי הישועה.

אנחנו באילת מתנגדים למרכז קליטה, כי אנחנו חושבים שזה אחד מאבי אבות

הטומאה. אבל בהחלט נראה לי הרעיון לקליטה קצרה ביותר של מספר ימיט.

אשר לדירות להשכרה, באילת יש דרישה גדולה מאד לדיור. כמות השקעות ביאלת

מסתכמת בלמעלה מ-500 מיליון דולר, ולא מעט יזמים מתעניינים בנושא של בניית

דירות להשכרה. אנחנו מבקשים שלא יפריעו לנו לבנות.
מ' אביצרור
אני רוצה להתייחס לדירות הריקות. אם מחר ייבנו בירוחם בין 500 לאלף

יחידות דיור ברמה נאותה, בגלל שהעובדים עובדים במפעלים בירוחם, ניתן יהיה

לפנות דירות ברמה נאותה בבאר שבע ובדימונה, ולאכלס בהן עולים. כי במצב של היום

אנשים שעובדים בירוחם גרים בבאר שבע ובמקומות אחרים, ולי נשארו אותך 300

יחידות דיור שאינן ראויות למגורים.
י' בן שמעון
אני רוצה להתייחס לנושא הרחבת המפעלים. אני שמח שהמפעלים שבהרחבתם מדובר

עומדים להתרחב בקול היבטים כלכליים אמיתיים ומפני שהם מפעלים חזקים, ולא בגלל

קליטת עולים. אבל הייתי שמח עוד יותר אילו קיבלו המפעלים האלה חיזוקים מיוחדים

לצורד קליטת העלייה, דבדר שלא יכול לקרות כרגע מפני שוועדת ביילין לא מכירה

בדימונה כישוב קולט עולים.

באשר לתיירות, דימונה יושבת על הציר דימונה-באד שבע-אילת, ואנחנו מדברים

על הפיכת האתר שבו מתקיימות היום חפירות למוזיאון נבטי חי על כל המשתמע מכך.

אנחנו נמצאים גם בתהליד של הקמת מוזיאון אטום ומדע בשיתוף עם קמג.
י' בן ישועה
אני מבקש להפנות תשומת לבכם לכד שאוניברסיטת בן גוריון מתכוננת לקלוט

בשנה הקרובה אלוי סטודנטים. אין דיור לסטודנטים האלה, וכאשר העלינו את האפשרות

להציע להם דיור בדימונה או באופקים, ניתנה לנו התשובה שיש להקים בנייה טרומית,

או מחנות צה"ל שבסביבה. זו שערוריה, וצריד להתמודד עם הנושא הזה,

מחלקת העלייה מתחילה להיות ערה לצורד הדחוף להקים מרכזי קליטה. מר קלמן

גרוסמן כבר יוזם פגישה עם צוות ההיגוי על מנת לבדוק אפשרות של הפיכת מרכזי

קליטה בדימונה ובאופקים.



מי יקים את זה, משרד הקליטה או הסוכנות?

אני אומר שיהיו יזמים פרטיים שיעשו זאת.

נאשר להערכות לתעסוקה בננב, בראשית יוני תדון הוועידה הציונית השניה

בנושא הערכות הננב ליצירת תעסוקה לקליטת עולים. אנחנו מקווים שעד אז נוכל

לערוד סקרים רציינים ולהכין תשתית מתאימה וכוי.

אני רוצה להבהיר שד"ר יוסי ביילין השתתף בדיוני הוועדה. בוועדת ביילין

הבירם משרדי ממשלה הנוגעים בדבר ונם הסוכנות היהודית, ולצערי גם בשאלות יסוד

לא הניעו לתיאום ביניהם. אפשר כמובן להתווכח על השאלה אם מרכזי קליטה זה דבר

טוב או לא, ואם לא עדיפה על פניהם קליטה ישירה. אבל יכול מאד לקרות שבעוד

ארבעה או חמישה חודשים לא יהיו יותר דירות ריקות במשק, ואז מדינת ישראל תצטרך

ללכת לקליטה זמנית בבתי הבראה, במלונות של שלושהה כוכבים וכו', ולא תימצא בארץ

קורת גג שלא תנוצל. ואז יביאו בבהלה ובדחיפות בתים מוכנים מחו"ל שיספקו עבודה

בקוריאה או בארצות הברית, במקום שצריד היה להתכונן לזה בזמן ולהקים מפעלים

כאלה בארץ שיספקו עבודה לתושבי הארץ.

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 15:10)

קוד המקור של הנתונים