ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 19/02/1990

מקורות תעסוקה לעולים

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 69

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

יום שני, כ"ד בשבט התש"ן (19 בפברואר 1990), שעה 13:00
נכחו
חברי הוועדה: מ' קליינר - היו"ר

נ י ארד

ע' ברעם

אי גור

אי מזרחי

י י פרח

י י צידון
מוזמנים
די מנע - מנכ"ל שרות התעסוקה

ע' כץ - משנה למנכ"ל שרות התעסוקה

ע' בן-יעקב - מנהל המח' להכשרת עולים ותעסוקה בהסתדרות

נ' בן-צבי - מנהל המה' לעולים, שרות התעסוקה

ר' בר-יוסף - אחראי על הסבת אקדמאים, משרד העבודה והרווחה

אי בר - מרכז נושא קליטת עולים ומקומות תעסוקה, תמ"ס

י' לוי - סמנכ"ל למימון, משרד התעשיה והמסחר

ע' הדר - רפרנט קליטה, משרד האוצר

אי קילינגולד - מנהל אגף העליה, הסוכנות היהודית

ר' אייזן - יו"ר ועדת הקליטה, מנכ"ל "רים",

התאחדות התעשיינים

ח' גטניו - ראש ענף עבודה ומשאבי אנוש, התאח' "

ר' פרוטכמן - מנהל המח' לניהול תעשייתי, " יי

חי ישראל - מנהל המח' לפיתוח ולקשרי גומלין עם הכנסת

אי אביבי - מזכ"ל ארצי, איגוד ארצי למסחר ושרותים

י י גוטמן - מזכיר מחוז ירושלים - " " "

ג' מוסיה - רכזת תעסוקה ארצית, הפורום הציוני

י' שטרן - יועץ לוועדה
מזכירת הוועדה
י י נקר

רשמה: ע' הירשפלד
סדר-היום
מקורות תעסוקה לעולים.



מקורות תעסוקה לעולים

היו"ר מ' קליינר;

אני פותח את ישיבת ועדת העליה והקליטה של הכנסת שדנה בנושא מקורות תעסוקה

לעולים. זה הנושא המרכזי שמטריד אותנו היום ויטריד אותנו בעת הקרובה במבצע קליטת

העליה.

אני מחלק את נושא התעסוקה ל-3 חלקים: 1. מיצוי מלאי התעסוקה הקיים היום; 2.

יצירת מקומות עבודה חדשים, שהוא הקושי העיקרי שאתו אנחנו חייבים להתמודד היום; 3.

הסבה וגם השלמות מקצועיות דרושות, שמחייבות היערכות שכן ניתנת.

בכל אלה יש הענין של ארגון, ואם לקחת את הנושאים המרכזיים היום בקליטת עליה,

כל נושא הדיור הוא רק נושא של ארגון כזה או אחר. מיצוי המלאי הקיים של מקומות

עבודה הוא ענין של ארגון. נושא ההסבה המקצועית הוא ענין של ארגון ומימון. הנושא

היחיד שמחייב יצירתיות ושינויים מהפכני ים הוא, כמובן, יצירת הרבה מקומות עבודה

חדשים בתקופה כל-כך קצרה, מכיוון שאנחנו הולכים לקחת על עצמנו פרוייקט שאינני

חושב שיש איזו שהיא מדינה בעולם שלקחה פרוייקט כזה בטווח כל-כך קצר. אנחנו

מדברים על מאות אלפי אנשים, כאשר ההערכה המקסימלית מדברת על עד חצי מיליון עולים

במשך 3-2 שנים, וכבר היום אנחנו עומדים בקצב של 100,000 עולים בשנה. בחודש

פברואר יבואו 8,000 עולים, כאשר אנחנו עדיין נמצאים בתוך מגמה של הכפלת קצב העליה

החודשי כל חודשיים. אם תהיה רק עוד הכפלה אחת כזאת אנחנו נעמוד בקצב של 200,000

עולים, ואנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון.

אנחנו זימנו את הישיבה הזאת כדי לשמוע בצורה מרוכזת על כל הנושאים שהעליתי.

לכן הזמנו את נציגי משרד הקליטה, משרד העבודה והרווחה, שרות התעסוקה, משרד התעשיה

והמסחר, משרד האוצר, הסוכנות היהודית, התאחדות התעשיינים, איגוד ארצי למסחר

ושרותים והפורום הציוני .

אני מניח שכל הגורמים כאן יודעים את מצבת העולים. חשוב לדעת לוח זמנים, ואת

זה אני אומר לך, אדוני מנכ"ל שרות התעסוקה. בחצי השנה הראשונה לעליה רוב העולים

נמצאים באולפן. מאחר שהם יהיו צרכני דיור קבע רק אחרי שנה ומעלה מיום הגעתם ולכן

בעיית דיור הקבע במלוא חריפותה תתעורר רק בעוד חצי שנה, הרי גם זרימת העולים

לשוק התעסוקה היא תמיד באיחור.
לפעמים שואלים אותי
יש לי מקומות עבודה, למה העולים לא באים? או שהקבלנים
אומרים
עוד לא רואים אותם בשוק הרכישה. אם בינואר 1989 באו רק 200 עולים, אז

בינואר השנה נכנסו לכל השוק אולי 60 משפחות. באפריל יהיו 100 משפחות. הלחץ

יתחיל להיות מורגש בדצמבר 1990 יהוא יגבר ויילך עם הזמן, תוך הכפלת הקצב כל

חודשי ים.

אם היום אנחנו מדברים על העולים של אפריל או מאי, הלחץ בשירות התעסוקה עכשיו

יתחיל להיות מורגש לגבי 500 עולים באפריל. בימים אלה נתחיל להרגיש את השתלבותם של

1,000 עולים בשוק התעסוקה בספטמבר, ומעכשיו זה יגבר ויילך.

לכן אני מבקש לשמוע ממנכ"ל שרות התעסוקה איך אתם רואים את זה. אולי תתן

לחברי הוועדה רקע מה מצבו של העולה לאחר שהוא גומר את האולפן, כמה הוא זכאי לקבל

דמי אבטלה, מה מוצע לו, האם הוא שונה מישראלי אחר שפונה אליכם, או לא.
די מנע
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי למשרדים, כשאנחנו מדברים על היערכות

מבחינת עליה, צריך לזכור שעל-פי הנתונים של שרות התעסוקה לחודש ינואר 1990 הגיעו

לשרות התעסוקה 94,000 דורשי עבודה ו-18,000 הזמנות לעובדים. כלומר, קרוב ל-4 -

4.5 דורשי עבודה להזמנה אחת. יש אנשים שאולי לא מגיעים לשרות התעסוקה, אבל הם

מזמינים באמצעות העתונים. בימי ששי, לדוגמא, אתם רואים מודעות "דרושים" בעתונים.



אם תצרפו את כל המודעות מכל העתונים, יש עוד 13,000 - 14,000 משרות. צרפו את זה

לנתונים של שרות התעסוקה ותקבלו שבמשק יש חיום כ-30,000 בלבד הזמנות לעובדים.

אי גור;

ייתכן שמי שמזמין אצלך מפרסם גם מודעה בעתון?

די מנע;

ייתכן. יש הפיפה קצת. אם ניקח את 13,000 המודעות יחד עם 18,000 הזמנות

לעובדים נגיע לכ-30,000 חזמנות לעובדים שהמשק צריך היום, כשבחודש שעבר באו 94,000

דורשי עבודה ללשכות. אומרים שללשכות התעסוקה באים אנשים להירשם כדי לקבל דמי

אבטלה. גם אלהה הם כ-50,000 החודש. כלומר, עדיין יש 44,000 שמגיעים לשרות

התעסוקה לחפש עבודה ולא לחפש אבטלה.

העולים נמצאים בדרך-כלל באולפנים ובמרכזי קליטה והם יגיעו לשרות התעסוקה אחרי

תקופת-מה באולפנים. להערכתנו, בסביבות מארס-אפריל-מאי יתחילו להגיע ראשוני

העולים ללשכות התעסוקה, ואז כמובן זה יכביד.

אני חייב לציין שמנסיוננו הקצר עם גלי העליה שמגיעים בחודשים האחרונים

מברית-המועצות, כולל אקדמאים, העולים מוכנים לקבל כל עבודה שמציעים להם. הם לא

בוחלים בשום עבודה. על-פי הנתונים שלנו, 60% מהעולים שמגיעים הם בדרך-כלל בעלי

השכלה טכנולוגית, פרה-רפואית וכדומה. 10% הם פועלים ו-30% בתחום השרותים.

ברחובות, למשל, עולים שלומדים באולפנים הולכים בשעה 2-1 לעבוד בבתי אריזה

במקום. קלטנו 50 עובדים במפעל הטכסטיל "ארגמן", במקום עובדים זרים, פורטוגזים.

המצב במשק הוא שצריך ליצור מקומות תעסוקה חדשים, לא רק בשביל דורשי עבודה

ותיקים אלא גם בשביל העולים החדשים. ללא יצירת מקומות תעסוקה חדשים תהיה לנו

בעיה גם של המובטלים הוותיקים וגם של העולים החדשים.

שרות התעסוקה נערך בימים הקרובים להקים מאגר מידע ממויושב על כל המשרות שיש

במשק שאפשר להציע אותן, שמורכב ממאגרים של משרות שנמצאים בשרות התעסוקה, מעל דפי

העתונות היומית, מכל מיני גופים שמחפשים עובדים, מכרזים של נציבות שרות המדינה,

השלטון המקומי וכדומה. אנחנו נשים את מאגר המידע הממוחשב בכל לשכות שרות התעסוקה

בכל האזורים ברחבי הארץ, כולל מרכזי קליטה, כולל מקומות שבהם יש ריכוזי עולים, כך

שכל עולה יוכל לקבל במקום את כל הצעות העבודה שאפשר להציע לו. בשלב ראשון אולי

נוציא פלט של מיושב, בצורה ידנית, ונפיץ אותו לכל מרכזי העולים ובו יהיה כל פירוט

המשרות שיש להציע במשק,

דבר נוסף, הולכים להקים עשרות אלפי יחידות דיור לעולים החדשים. לפי הנתונים

של מרכז הקבלנים התל בחודשים מאי-יוני יהיה צורך ב-25,000 פועלי בנין. נכון

שהמשכורות בתחום הזה אינן גבוהות, ואני עדיין לא רואה את דורשי העבודה הוותיקים

ו/או עולים חדשים שהולכים לעבוד בבנין. אני קיימתי פגישה אצלי במשרד בענין זה,

איך אנחנו מגייסים 25,000 פועלי בנין, ובעתיד יהיה צורך גם ב-60,000 פועלי בנין

כדי לבנות את הבתים לעולים החדשים שמגיעים.

י י פרח;

ניתן להם תמריצים.

די מנע;

תמריץ הוא דבר חשוב מאד כי ללא תמריץ אנשים לא יעבדו בבנין. בזמנו התקנו

תקנה לעבודה מועדפת לחיילים משוחררים. אמרנו שאם חייל משוחרר יילך לעבודה מועדפת

- בתעשיה, בחקלאות, בבנין ובכמה ענפי מלונאות -הוא יקבל 2,400 שקל במשך 6

חודשים, בנוסף למשכורת שהוא מקבל מהמעסיק. כלומר, חייל משוחרר שי ילך לעבוד

בבנין, בנוסף למשכורת שהוא מקבל מהקבלן, הוא יוכל לקבל מהביטוח הלאומי עוד 400



שקל במשך 6 חודשים - שנתיים מיום שחרורו. על-פי הנתונים שבידינו כ-500 חיילים

משוחררים מצטרפים מדי חודש למעגל הזה של עבודות מועדפות. כלומר, על-ידי תמריץ

נאות אפשר יהיה להפנות עולים חדשים, חיילים משוחררים או מובטלים רגילים לענף

הבנין.

מבחינת שרות התעסוקה ומבחינת כל הגורמים שקשורים לזה, קרי - משרד הקליטה,

משרד השיכון, מרכז הקבלנים - הפניית אלפי עובדים לבנין הוא צו השעה, כי

אינני רוצה להגיע למצב שנצטרך להביא פורטוגזים שיעבדו בבנין. עדיין יש עובדים

זרים בבנין אבל הפסקנו את זה עם התגברות גל העליה.

הפניית עולים חדשים לעבודה בבנין היא מבחינתנו צו השעה ואנחנו עושים את כל

המאמצים בנושא הזה, החל מחקיקה, כי הנושא הזה מחייב שינוי תקנה וזה כבר ענין לשר.

כשזה נוגע למתן תמריץ למובטלים רגילים, זה כבר ענין של שינוי חוק, ובזה עוסקות

ועדת שרים לענייני חקיקה והכנסת. אנחנו בכל אופן יוזמים בענין הזה שינוי בחוק,

כדי שיתמרץ מובטלים או עולים חדשים לעבוד בבנין, בנוסף לעבודה הרגילה שהם מקבלים.

גם מרכז הקבלנים עורך כמה פעולות הסברה כדי להפנות אנשים לנושא הזה.

אנחנו מתכוונים לפתוח סניפים של שרות התעסוקה במשרדי הקליטה המחוזיים. אנחנו

כבר נערכים לפתוח סניף של שרות התעסוקה במשרד הקליטה בתל-אביב, שבו יהיו נציגים

של שרות התעסוקה, כשם שזה קיים גם לגבי חיילים משוחררים, שם אנחנו יחידה בתוך

הלשכה להכוונת חיילים משוחררים. בינתיים לא קיבלנו שום אמצעים לנושא הזה ואנחנו

עובדים עם כוח האדם הקיים, אבל נקצה לזה כוח-אדם.

אנחנו נערכים גם למשמרת שניה, שפקידי ההשמה של הלשכות יקבלו את העולים החדשים

בשעות אחר-הצהרים. פירסמנו מודעות וביקשנו מתנדבים דוברי רוסית להצטרף לפקידי

ההשמה ולכל הנושא של תרגומים או עזרה לעולים החדשים וכבר יש לנו רשימה של מתנדבים

בכל הארץ. אנחנו מבקשים מפנסיונרים של השרות להגיע אלינו ולסייע לנו.

אנחנו חושבים שללא יצירת מקורות תעסוקה חדשים תהיה פגיעה לאו-דווקא בדורשי

עבודה ותיקים אלא גם בעולים החדשים וחייבים ליצור מקורות תעסוקה חדשים. שרות

התעסוקה איננו אחראי על יצירת מקורות תעסוקה חדשים, אנחנו אחראים על תיווך עבודה

טוב. ליצירת מקורות תעסוקה חדשים אחראים כל הגורמים הממשלתיים שצריכים לטפל בזה.

אנחנו כשלעצמנו יש לנו כלים לסייע. אם העולה או דורש עבודה רגיל גרים במקום

מסויים ומקום העבודה רחוק, יש לנו תקציב להסעות ואנחנו משתתפים בהסעת העובדים

שנקלטים בעבודה.

א' גור;

באיזה אופן?
די מנע
אנחנו משתתפים במחצית עלות ההסעה ועד 100% מעלות ההסעה במשך 6 חודשים. מדי

שבוע אנחנו מפרסמים מודעות בעתונים וקוראים למעסיקים שקולטים עולים חדשים, או

ותיקים, להשתתף בהסעות.

הכשרה פנים-מפעלית. כל מפעל שקולט עולים חדשים או דורשי עבודה רגילים ומכשיר

אותם לעבודה אנחנו משתתפים בחכשרה פנים-מפעלית בסדר-גודל של 400 שקל לחודש למשך 4

עד 6 חודשים.

אנחנו משתתפים בוועדת התיאום הבין-משרדית בנושא עליה בכל הנושאים שקשורים

לתעסוקה.



היו"ר מ' קליינר;

אני מבקש מרכזת התעסוקה הארצית של הפורום הציוני, גבי מוסיה גרייס, להעלות

בקצרה את הבעיות העיקריות שאת רואה כרגע.

מ' גרייס;

אני בהחלט מסכימה עם זה שעדייו אין תנופה גדולה ביותר של עולים חדשים,

ובפורום בפורום הציוני אנחנו בינתיים מרגישים את זה. היום יש לי בערך פי 3 אנשים

מהמספר שהיה לי לפני חצי שנח, אבל אלח עדיין אנשים שהגיעו לא בתקופה תאחרו נח אלא

אנשים שהם מובטלים שנה - שנה וחצי וגם שנתיים.

נכון גם שרוב העולים שמגיעים, באופן מיוחד בירושלים, הם אנשים עם השכלה גבוהה

ורבים מהם מוכנים היום לקבל כל עבודה. הבעיות העיקריות היום הן של אנשים בני

למעלה מ-50, כי אותם לא רוצים לקבל בתור פועלים וגם לא רוצים לקבל אותם בתור

טכנאים, וזאת הבעיה העיקרית.

יש בעיה עם מהנדסי מכונות. לא הצלחנו, לפי הנסיון שלנו, לסדר מקום עבודה אחד

למהנדס מכונות. זאת בשבילי אינדיקציה, כי מצאנו מקומות עבודה לכימאים, למהנדסי

בנין ולאנשי מחשבים, אבל עם מהנדסי מכונות המצב קשה ביותר.

אי גור;

כמה מהנדסי מכונות רשומים אצלכם, או שידוע לכם שהם מובטלים?

מ' גרייס;

אצלי רשומים כ-30 מהנדסי מכונות ואני חושבת שזח הרבה, גם בהשוואה למקצועות

אחרים.

ע' בן-יעקב;

הוועדה המרכזת של ההסתדרות התכנסה לאחר שכל מיני ועדות ומחלקות שעסקו בענייני

קליטה ותעסוקה, כל אחת מהן ישבה ודנה בענין כדי לשתף פעולה. יש החלטה בהסתדרות

שכל מוסדות ההסתדרות פתוחים לעולים החדשים. מועצות הפועלים, המוסדות המרכזיים,

"עמל", המכללה למי נהל - כל אלה באים בחשבון לקליטת העליה ולכל מה שצריך לעשות

אתה.

יתירה מזאת, באגף לאיגוד מקצועי התקבלה החלטח - כדי שלא יהיה ניכור בין העולה

החדש ובין הותיק, שמקום העבודה שלו יהיה מאויים - שבכל ועד עובדים יהיה חבר אחד

נאמן לקליטת חעליה, להפעיל את התעסוקה ואת קליטת העולים במקום.

אנחנו רוצים לעודד יצירת מקורות תעסוקה כי הבעיה היא תעסוקה ועשינו כמה דברים

בשטח זה. למשל, אנחנו חושבים שצריך לעשות משמרת שניה בבתי-הספר המקצועיים.

היו"ר מ' קליינר;

זה כבר שייך להסבה.

ע' בן-יעקב

בסדר. אני חושב שאנחנו כמוסדות וגם ועדת העליה והקליטה של הכנסת צריכה להביא

למצב כזה שהממשלה תחליט מח היא רוצה.
נ' ארד
אתה מבקש כל-כך הרבה.

ע' בן-יעקב;

אני אומר את זה כאן, מפני שזה מבלבל. מר מנע אמר שבמאי יתחילו לבנות לעולים.

אני אומר שבמאי לא יתהילו לבנות, מפני שאם קבלן שומע שעומדים להפשיר קרקעות, הוא

לא יקנה אף קרקע אהת כדי לבנות עליה. הקבלן לא יקנה היום דונם אדמה ב-100,000

דולר כשמהר יתנו את אותו דונם ב-5,000 דולר. כלומר, אם מהליטים להפשיר קרקעות,

צריך לדעת מתי, איפה ובכמה. אם מוזילים את המחירים של הומרי הבנין, צריך לדעת

מתי איפה ובכמה. אם רוצים דירות, נשאלת השאלה כמה דירות רוצים מהקבלן ומי יקנה

אותן. לכן, לא יתחילו לבנות.

אני עשיתי גיוס של כוח-אדם ישראלי שרוצה לעבוד בבנין בתנאים מסויימים.

לשמחתי הרבה, צעירים ישראלים שסיימו בית-ספר תיכון, ואלה שנפלטו מהאוניברסיטה,

מוכנים להשתלב בבנין. רשומים אצלי 300 אנשים ואין לי בשבילם מקום עבודה, כי

הקבלנים עדיין לא מוכנים לקלוט אותם. הם מדברים על קליטת 25,000 פועלי בנין

בהדרגה, אם העליה תגבר. עדיין לא התחילו ואני לא רואה מתי הם יתחילו לבנות.

אנחנו עושים עכשיו תוכנית כדי להכין מדריכים שיקלטו את העולים במקומות העבודה

כפועלי בנין. אנחנו כהסתדרות נעורר את כל מי שאפשר לעורר לנושא הזה.

אין עבודה. המדינה הפסיקה להשקיע בתשתית. באזורי פיתוח יש דירות. יש בעיה

של תחבורה להביא את העולים. לא צריך לבנות בכל מקום בית-חרושת. אפשר לבנות

עכשיו רכבת מהירה מנהריה עד אילת, שיכולה לעשות את הדרך הזאת בחצי שעה, אם קונים

רכבת של יפאן. בבקשה, תתחילו.

היו"ר מ' קליינר;

אני רציתי לחלק את הדיון לשלושה חלקים: בחלק הראשון לדבר על ניצול המלאי

הקיים של העבודה. בחלק השני לדבר על יצירת מקומות עבודה חדשים, ובחלק השלישי על

ההסבה. אני אנסה לשמור על הסדר הזה, ככל שאוכל. בשלב זה נשמע את התייחסותם של

חברי-הכנסת בנושא ניצול המלאי.
י' צידון
אני לא התכוונתי לדבר על מיצוי המלאי. אני מוכן לדבר על כך לאחר-מכן, אבל

בשעה 2 עלי לעזוב את הישיבה.

לדעתי, הנושא של מיצוי המלאי מוצה כבר, כי יש היצע וביקוש. מה שחשוב ומה

שחסר לנו הוא התחשבות בפער הזמן בין אמר ועשה לגבי התעסוקה כי תבוא. יש לי רושם

שאם הממשלה לא תחליט לקחת את העניינים לידיים, הדבר לא ייצא אל הפועל, כי לא

הקבלן, לא המשקיע ולא אף אחד אחר יקח את העניינים לידיים. אני מוכן לחכות בנושא

הזה עם ההתייחסות שלי כי היא יותר ארוכה.

י י פרח;

ברור לכולנו שהתעסוקה היא תנאי ראשון לקליטת העולים. היא מקבילה לדיור

בחשיבותה, ואולי אף יותר, כי זה הבסיס.

מר מנע דיבר על תמריצים. עובדה שאנחנו עשינו את הדבר הזה לגבי חיילים.

כשאני העליתי את הצעת החוק הזאת לא רצו לקבל אותה בכלל ובסופו של דבר היא התקבלה.

היום אנחנו רואים שמאות חיילים צעירים הולכים לעבודה מועדפת ומקבלים מחצית מדמי

האבטלה כמענק. זו היתה הצעה שלי.



אני מוכן להגיש הצעת-חוק כזו בקשר לעולים החדשים, בייחוד כשאנחנו רוצים לכוון

אותם לעבודות בנין. היתרון האדיר של העולים מברית-המועצות הוא שהם רוצים לעבוד

ומוכנים לעשות כל עבודה. אנהנו צריכים להעניק להם תמריץ, כי השכר במשק איננו

יכול לעודד אותם והם לא ייצאו לעבודה כדי להשתכר 700 - 800 שקל. במקום שנרגיל

אותם לקבל דמי אבטלה, בואו נעשה מה שעשיתי בכנסת העשירית, והיום זה מתממש ואני

שמח שזה הגיע לכך שחיילים משוחררים הולכים לעבודות בנין, בגלל התמריץ. בואו ניתן

לעולים החדשים תמריץ, ויש במשק הרבה מקומות עבודה. אם אנחנו נבוא לקראתם וניתן

להם תוספת של מיוצית דמי האבטלה לשכר בעד עבודה מועדפת בתיירות, חקלאות, בנין, וגם

בתחנות דלק, האמינו לי שיכולה להיות ניעות רצינית של אנשים לא מעטים שיילכו

לעבודות אלה.
עי ברעם
אני רוצה להתייחס לנושא התעשיה לאחר שאשמע את נציגי התאחדות התעשיינים, כי זה

הנושא הבסיסי החשוב ביותר. על זה הענין יקום או יפול.

תהיה דרישה גדולה לפועלי בנין. חבר-הכנסת פרח, מצד אחד יש אבטלה במשק והיא

תגדל ותלך, ומצד שני יש מקומות עבודה פנויים. זו מציאות שאנחנו חיים אתה כבר

תקופה ארוכה, שאנשים לא רוצים לעבוד בחקלאות, בפרחים ובבנין ויש אבטלה.

האם חשבתם, יחד עם צה"ל, לקיים קורסים לפועלי בנין בזמן השירות הצבאי? הדרך

היחידה לשכנע את החיילים לפני שהם משתחררים ללכת לבניח היא לתת להם צ'ופר. לפני

סיום שירותם הצבאי ועל-חשבון השירות הצבאי הם יעברו הכשרה בבניה.

דבר שני, אני מבקר די הרבה בכפרי הערבים והדרוזים בגליל, שם יש אבטלה קשה.

האם גם הם לא רוצים לעבוד בבנין והאם אנחנו עושים מספיק עבודה כדי לשכנע אותם

לעבוד בבנין?

רציתי להגיד עוד כמה דברים אבל קולי הצרוד לא מאפשר לי להמשיך.

אי גור;

כבר חודשים אני שומע את מנכ"ל שירות התעסוקה מדבר על כך, והוא לא היחיד,

שצריך ליצור מקורות עבודה חדשים, ובלי זה לא תהיה תעסוקה לא לישראלים מובטלים ולא

לעולים החדשים שבאים. בינתיים מגיעים אלפי עולים ונשאלת השאלה אם נוצרו בחודשים

אלה מקורות תעסוקה חדשים? אם כן, כמה, איפה, מה הם סיכויי התעסוקה, ומה יקרה

בחודשים הבאים?
היו"ר מ' קליינר
אני אחלק את נושא התעשיינים לשניים וייתכן שמר אייזן, שהוא יו"ר ועדת הקליטה

של התאחדות התעשיינים, ירצה להתייחס לענין של מיצוי הקיים.
ר' אייזן
אני אשתדל לתת סקירה מה אנחנו עושים ומה אנחנו מוצאים בשטח. ראשית, אצלנו

בהתאחדות התעשיינים עולה שווה חייל משוחרר, ולכן, כל פעם שאומר עולה הכוונה היא

לשניהם.

המציאות הכלכלית היא בדיוק כפי שמר מנע תיאר אותה. אין צמיחה, המצב הוא

בדיוק הפוך. בהרבה מאד ענפים אנחנו מרגישים שיש מיתון והמספרים ידועים. מהתעשיה

נפלטו במשך שנתיים כ-30,000 - 35,000 עובדים ואנחנו לא רואים שהתהליך הזה נעצר.

אם נאמר פה שאנחנו רוצים לקלוט עובדים לא במשרדי הממשלה אלא בעבודה פרודוקטיבית -

ומצדי שזה יהיה תיירות, רוקלאות, בניה או תעשיה - אנחנו לא רואים שהתהליך הזה

קורה.



דבר שני, בבשנתיים האחרונות בעיקר התעשיה עברה תהליך של התייעלות.

אי גור;

אתה דיברת על מספר העובדים שנפלטו מהתעשיה בשנתיים האחרונות. האם יש לך נתון

על ששת החודשים האחרונים?
ר' אייזן
אין לי נתון קשיח. התחושה שלנו היא שאין שינוי לא רק במספר האבסולוטי, גם לא

במגמה. זאת אומרת, מספר העובדים קטן והולך.

נ' ארד;

כל שנה יש דו"ח של התאחדות התעשיינים והם מראים את זה שם.

י' צידון;

לעומת הסקטור הציבורי שגדל.
ר' אייזן
לעומת הסקטור הציבורי שגדל, שמגיע לסדר-גודל של כ-30% מסך כל המוצרים במשק.

המפעלים עברו ועוברים תהליך של התייעלות. אני מאד מקווה שהשנתיים - שלוש

שנים ברוכות עליה לא יפגעו יותר מדי בתהליך של התייעלות ושנצליח לקלוט את העולים

בלי לפגוע בתהליך הזה, כי הוא בסך-הכל תהליך חיובי.

מה אנחנו עושים? חילקנו את הזמן לשניים: הזמן המיידי והזמן הקצר. מבחינתנו

אין זמן ארוך. בזמן המיידי נראה לנו שיש להשקיע בשלושה דברים: 1. החלפת עובדים

זרים. כל פעם שאני מדבר על עובדים זרים שואלים אותי אם אני מתכוון לערבים. כל

אחד יחליט כרצונו לפי דעתו הפוליטית. יש עשרות אלפי עובדים זרים במדינה. 2.

אנחנו חושבים שהמדינה צריכה לפעול - ולנו יש רעיונות איך - כדי לעודד יזמות בעיקר

בעסקים קטנים. 3. מו"פ.
היו"ר מ' קליינר
תרשה לי לעצור אותך בנקודה זו ולתת רשות למר מנע להוסיף כמה דברים ואחר-כך

נחזור לנושא.
די מנע
אני רוצה להשיב לשאלותיו של חבר-הכנסת ברעם. אנחנו הגענו להסדר עם אגף

כוח-אדם במטכ"ל שאנחנו נקבל את רשימת החיילים המשתחררים 3 חודשים לפני שחרורם

ולנסות לעניין אותם בעבודח בבנין, בין אם זה בקורסים ובין אם זה בהסברה, לבוא

לעבודה מועדפת, ואני שמח לציין שהצלחנו בזה.

הכשרה מקצועית לחיילים. בחולון יש בית-ספר להכנה לענף הבנין והוא מלא מבחינת

כוח"אדם. בשביל ליצור קורסים נוספים דרושים הרבה משאבים. בית-הספר מלא ואי-אפשר

לפתוח שם עוד קורסים.
ע' ברעם
משרד הקליטה ומרכז הקבלנים לא היה הולך אתכם לזה?



ד' מנע;

הם הולכים אתנו בנושא הזה, אבל בגדול אין לנו תקציב. אנחנו הצענו להכריז על

אתרי בנין כמתקנים להכשרה מקצועית. ניקח אתר בנין, נביא אליו מובטלים ושם יכשירו

אותם. בכל אופן, בנושא קורסים, כולל חיילים משוחררים, צריך אמצעים חדשים.

באמצעים הקיימים אי-אפשר לקיים קורסים בענף הבנין לא רק לחיילים משוחררים אלא גם

לא לעולים ותיקים.

יש אבטלה בכפרים הערביים בגליל ובאזור חדרה. לפני שבוע קיימנו באום אל-פאחם

מפגש תעסוקה. הבאנו לשם קבלנים נציגים של סולל-בונה לפגישה עם מובטלים בענף

הבניה. לדוגמא, כל בוקר אנחנו מסיעים מובטלים מאום אל-פאחם לתחנה המרכזית

בתל-אביב, על-חשבוננו. זה לא מספיק ואנחנו צריכים להגביר את הקליטה שלהם. הועלתה

הצעה שאת תושבי הגליל אנחנו נלין בתל-אביב על-חשבוננו, בהסדר שייערך בין מרכז

הקבלנים, התאחדות בתי המלון ושרות התעסוקה. אלה דברים שאנחנו מטפלים בהם כעת

ואני מקווה שנוכל ליישם אותם.

לשאלה אם נוצרו מקומות עבודה חדשים בתקופה האחרונה, התשובה היא לא. מפעלים

בודדים אולי קלטו יחידים שקבלו הכשרה. אני מסכים עם הדברים שאמר מר אייזן בקשר

לפליטת עובדים מהתעשיה.
היו"ר מ' קליינר
אנחנו נשמע כעת את מר בר ממשרד המסחר והתעשיה. לא פעם שמענו על איזו שהיא

תוכנית לפנות בשלב ראשון למפעלים הקיימים ולהציע להם להתרחב ולקלוט עולים. האם

אתם מודעים, כמשרד התעשיה, שבנושא הזה מוטלת עליכם אחריות מיניסטריאלית ליצור

100,000 - 200,000 מקומות עבודה בשנתיים הקרובות?
א' בר
אינני יודע אם בנושא הזה אני יכול להיות איש בשורה, מפני שאי-אפשר להתחמק

מהקושי האמיתי שקיים. אני חושב ששום משרד ממשלתי, אפילו לא משרד האוצר, שבעצם

מופקד על כל התקציב, יכול ממש ליצור מקורות תעסוקה בסקטור העסקי. הם לא מסוגלים

וזה גם לא תפקידם. צריך ליצור תנאים כדי שייווצרו מקורות תעסוקה, אבל אי-אפשר

ליצור במישרין מקורות תעסוקה.

בהקשר זה רצוי להזכיר ממה כדאי להיזהר. אפשר היה לשמוע את זה לא רק בחדר הזה

אלא גם במקומות אחרים, שבסבסוד של תפוקה או של השקעות או של עבודה אפשר לקלוט

עולים בתעסוקה, ואני מסכים שבטווח הקצר אפשר לקלוט עולים בתעסוקה. כלומר, אם

במקום דמי אבטלה, כפי שהוצע כאן, אנחנו נשתתף בשכר העבודה של העולים באופן מאסיבי

- וצריך לזכור שמדובר בביקוש לעשרות אלפי מקומות עבודה חדשים בשנה - בצורה כזאת

אפשר לקלוט חלק גדול מהאנשים האלה בעבודה, אבל זאת בדיוק הדרך ליצור את המשבר

החדש של אמצע שנות התשעים. כלומר, זה לא יפתור את הבעיה לא של העולים ולא של

המשק, לא לטווח בינוני ולא לטווח ארוך.

מר אייזן דיבר על התייעלות התעשיה. התעשיה עברה בשנתיים האחרונות התייעלות

שהרבה-הרבה שנים לא נראתה כמוה בתעשיה הישראלית. הפריון עלה בשיעורים

בלתי-רגילים, אבל זה הושג במחיר כבד של פליטת עובדים מהתעשיה.
ע' ברעם
בכמה עלה הפריון?
א' בר
בסביבות 4% - 5%.



צריך להיזהר לא לגרום לתהליך הפוך שבו ייקלטו עובדים באופן מאסיבי על בסיס

תמחיר לא נכון של המפעל. המפעל יעריך את העלות של כוח העבודה בחצי ממה שהוא עולה

באמת במשק, ואז השאלה היא מה יקרה בעוד 3 - 4 שנים . האם אז המפעל שנבנה על בסיס

תחשיב כזה יוכל באמת לשלם 1,500 שקל לחודש במקום 700 או 800 שקל לחודש? האם אז

הוא יעמוד על בסיס איתן כזה שהוא יוכל פתאום להכפיל את השכר לעולים ולהשאיר אותם

במקום העבודה ולא לפלוט אותם החוצה? לפי דעתי התשובה היא - לא. לכן, למרות שהדרך

הזאת נראית מאד מפינה ומאד קלה, אני סבור שאסור ללכת בה.

מה שכן, צריך לעשות שני דברים. דווקא בגלל העובדה ש-70% מכוח העבודה של

העולים - וזאת על-סמך בדיקה של 100,000 בקשות לעליה - הם אקדמאים וסמי-אקדמאים,

צריך לעודד השקעות במוייפ בכל דרך. בענין זה עיבדנו הצעה ובנושא הספציפי הזה

הצענו להעדיף עולים חדשים על פני ישראלים ותיקים. המדען הראשי של המשרד שלנו

מעניק /,'30 מתוכניות מו"פ זכאיות, וזה כולל שכר עבודה. חלק נכבד מהוצאות המו"פ

הוא שכר עבודה, כי מעסיקים כוח-אדם ברמה מאד גבוהה.

אנחנו הצענו שמה שנוגע לעולים - וההצעה הזאת נמצאת בוועדת ביילין בשלב של

ניסוח משפטי - הם יקבלו מימון של 75% משכר העבודה שלהם. אנחנו מעריכים שזה גם

ירחיב את תוכניות המו"פ וגם יגביר את התעסוקה של עולים.

אנחנו חושבים שצריך לעשות השקעות לתשתית. בנושא זה יש לנו הצעה להקים

פארקים תעשייתיים בצפון הארץ ובדרומה, בצורה זו שמפעלי תעשיה באזורי פיתוח יהיו

יותר מרוכזים ופחות מפוזרים בין ערים שונות. יש לנו גם הצעה בנושא של עידוד

יזמים קטנים.

נאמר קודם שהתעשיה היא המפתח לכל הענין. במקרה הטוב ביותר, בין אלה שיתוספו

לדורשי העבודה, בתעשיה ייקלטו בין 25% ל-30%. כלומר, המשק המפותח גם בעולם וגם

בארץ הולך לכיוון של יותר שירותים ופחות תעשיה ואי-אפשר בכוח לעשות "רברס" לתהליך

הזה, ולא רצוי לעשות את זה.

אנחנו חושבים שליזמים קטנים יש תפקיד חשוב מאד בהמרצת הפעילות במשק, ולמרות

שהעולים החדשים באים מארץ ששם היזמות הפרטית לא היתה בדיוק שיגרה, חלק מהם ירצו

לפנות למסלול הזה ויש להם בעיה רצינית שהם לא מכירים את התנאים של המשק הישראלי.
יש להם בעצם שתי בעיות
בעיה אחת שהם לא מכירים את התנאים העסקיים של המשק

הישראלי, והבעיה השניה - שאין להם נגישות לבנקאות, מפני שכשהוא בא לבנק, לא

מכירים אותו, אין לו בטחונות ואז לא נותנים לו אשראי. בנושא הזה אנחנו מציעים,

מצד האשראי, לתת ערבות ממשלתית לאשראי שניתן ליזמים קטנים מקרב העולים, ומצד הכרת

המשק הישראלי אנחנו מציעים קורסים. אנחנו נעודד במיוחד יזמים קטנים שיתקשרו

לצורך הענין הזה - אלה יכולים להיות בעלי מלאכה, רופאי שיניים ובכל תחום אחר - עם

ישראלים ותיקים שיש להם איזה שהוא נסיון עסקי במשק הישראלי, ואנחנו סבורים שבדרך

זו הם יוכלו לקלוט ידע שיוסר להם באופן טבעי.

אי גור;

וגם במקרה כזה הם יקבלו את האשראי?
א' בר
בעיקר במקרה כזה הם יקבלו את האשראי.

לבסוף, יש פרוייקט גדול מאד ששותפים בו משרד העבודה, משרד התעשיה, משרד

הקליטה והתאחדות התעשיינים, שבו אנחנו חושבים על הקמת מרכזים אזוריים להכשרה

פנים-מפעלית, שהעולים שעברו את שלב האולפן ועדיין לא מצאו להם מקומות עבודה,

בשיתוף-פעולה עם מפעלי תעשיה שנמצאים באותו אזור, -יוכלו לעבור במכללות אזוריות

השתלמות של הכרת תנאי המשק, ובמקביל יעברו הכשרת בתוך המפעלים שיהיו קשורים

לפרוייקט הזה. עד כמה שאני מבין, הפרוייקט הזה עוד לא תוקצב ואנחנו מחכים לשלב

הזה.



י' צידון;

מהנסיון שלי במגע עם עולים, העבודה היא דאגתם הראשית. הם יודעים שבאיזה שהוא

מקום הם יקבלו קורת-גג. העבודה היא הדאגה הראשית והיא דאגה רבה.

לי יש רושם שכולנו, כל עם ישראל עוסק באיזה מין תרגיל מטה שלא מתייחס בכלל

לזמן ריאלי. פיתוח מקומות עבודה, קרי - הקמת מפעל כלשהו, הוא ענין של שנה לפחות.

זאת אומרת, לגבי העבודה של בעוד שנה אנחנו כבר אחרנו את המועד. הייתי מבקש מכל

הנוגעים בדבר להסתכל על הנושא הזה כך: היום אחרנו, שלשום אחרנו - בחפזון.

אני מרבה להרצות לגופים אמריקאיים ואני תמיד אומר להם: תתייחסו לענין כאילו

הוא כספכם, כי זה כספכם. הגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, שיבואו לידי קשר ישיר עם

קהילות בארצות-הברית, אם באמצעות התאחדות התעשיינים, אם באמצעים אחרים, ויגידו:

תראו, זה המבחר. תבואו, תחקרו, תשקיעו בפרוייקט ואתם תנהלו אותו, אתם מועצת

המנהלים.

הסבה. כשהקמתי את "צקלון" יצא לי להסב אנשים תוך כדי לימודיהם באולפן וזה

היה מוצלח בצורה בלתי-רגילה. כי בלאו-הכי אחרי 4 שעות אולפן הם נרדמים. לעומת

זה, אם עושים הסבה מקצועית, זה היה יוצא מן הכלל. הבאתי אז 150 משפחות וזה עבד

טוב מאד. אני מציע לבדוק את הענין של הסבה תוך כדי אולפן.

פרוייקטים לאומיים. לדעתי, חייבים לזרז פרוייקטים לאומיים. אני יודע שהתקוה

היא בתעשיה, אבל חייבים לזרז פרוייקטים לאומיים. יש ב"מקורות" פרוייקטים מוכנים

לעבודה אם יהיה תקציב בסדר-גודל של מיליארד דולר. יש כ-250 מיליון דולר לשיפור

מי השתיה, וכשלושת-רבעי מיליון דולר למיחזור מי שופכין. אלה דברים שחייבים

לעשותם בלאו-הכי, אז בואו נעשה אותם עכשיו.

בחברת החשמל יש ענין של אנרגיה אגורה ותחנת חשמל אחת גדולה נוספת. בשני

המקרים האלה מדובר באלפי מקומות עבודה לאקדמאים, שלא לדבר על האחרים.

אם כן, צריך ליצור את הכלים הדרושים שאנחנו כמחוקקים לא מסוגלים ליצור על-ידי

השקעה פרטית. למשל, במקומות רבים בארצות-הברית בונים תחנות חשמל מכסף פרטי

ומוכרים את החשמל ל"פסיליטי". אפשר גם את זה להוציא לפילדלפיה ולסנט-לואיס,

כמובן אם הוא משתלם, והוא משתלם כי השוק מובטח.

עידוד יזמות בפרוייקטים גדולים. הפרוייקטים שצריך לעודד אותם חייבים להיות

פרוייקטים ברמה של שכר מערבי. לא עוד פרוייקטים של שכר עבודה נמוך. אני מסכים

אתך שלא ייתכן לסבסד עבודה, אחרת נגיע עוד פעם למשברים שפקדו אותנו עד עכשיו.

דבר נוסף - תעשיות בית, מלאכה ומסחר זעיר. אני סבור שכדאי לנסוע לאיטליה -

אולי התאחדות התעשיינים, אולי התאחדות בעלי מלאכה ותעשיה זעירה, אולי הממשלה יחד

אתם - ולראות מה עושים שם. יושבים שם בבית עם אימום ועושים נעליים בשביל פירמה.

עושים סוודרים בשביל פירמה. יש ישראלי שבא אלי, שהוא עשה פרוייקט בפורטוגל עם

מכונות עיבוד מתכת ממוחשבות, שניתן לתכנת אותן בטלפון. כל אחד יושב בביתו ועושה

תבניות ליציקות פלסטיק. אלה דברים שצריך "להתלבש" עליהם.

ב-10 השנים האחרונות כשני-שלישים ממקומות העבודה בארצות-הברית נוצרו ברמה זו

של תעשיה נמוכה מאד עם 20 איש.

תעשיות תוכנה. אני נדהמתי לראות שישראל ירדה ממעמד רם של תעשיית תוכנה למעמד

שהיא אפילו לא פורסמה בין עשרת הגדולים בענייני תוכנה, בעוד שקודם היא היתה. יש

לזה סיבות. הידע של העולים מברית-המועצות הוא בסדר, אבל חסר להם ייזום, שיווק

וניהול ישראליים. אפשר לשדך אותם. בתעשיות תוכנה יש יתרון עצום בכך שההשקעה

פר-קפיטה היא מעטה והתגובה היא מהירה.. בתנאי, כמובן, שמצליחים להתקשר, וכאן גם

כן אפשר לנסות לנצל את הקשר היהודי.



מו"פ. לדעתי אנחנו חייבים להגיע לעידוד תחיקתי. שוב קהילות, שוב בנקים,

סוכנות, ואולי גם ערבויות מדינה.

באופן כללי, נראה לי שאנחנו חייבים לתקוף את הענין בצורה רצינית מאד, ומיד.

אתמול כבר צריך היה לגמור את כל הנושא של מדיניות מיסוי על חסכונות כדי ליצור

מלאי של השקעות, ובכלל ללכת לקראת מיסוי על הוצאה ולא מיסוי על הכנסה. אם לא

נעשה את זה ואם לא נשווה את התנאים למה שקיים בחוץ-לארץ, ניצור את המצב המגוחך

שישראלים שיושבים פה, אפילו אלה שלא היגרו, יעזבו לחו"ל מפני שלא כדאי לעבוד

בארץ. את זה אנחנו צריכים למנוע.

היו"ר מ' קליינר;

מר אייזן, אני הופתעתי כשהשבת לחבר-הכנסת גור שבחצי שנה האחרונה אין תזוזה,

ואגיד לך מדוע. אם ניקח לדוגמא את ענף הרהיטים, להערכתי השוק הישראלי יצרוך

200,000 מטות בשנה הקרובה. הוא יצרוך 70,000 מקררים, 150,000 - 200,000 תנורי

חימום, ועוד ועוד. למה זה לא השפיע? כיצד זה ישפיע, והאם אתם ערוכים בהצעות

קונקרטיות איך להרחיב את נושא התעסוקה, כאשר חלק מהנושאים כבר הוזכרו כאן אגב

אורחא.

מישהו אמר בצדק שעם גל העליה אנחנו מקבלים השקעה של מיליארדי רובלים, והשאלה

היא רק של ארגון איך לרתום את כל הידע הזה ליצירת תוצרת שתתן כאן תעסוקה לרבבות

עובדים. אני יודע שזה אפשרי. הבעיה היא מימון וארגון.
ר' אייזן
אנחנו לא אחראים על צד הביקושים. אם אתה שואל על 200,000 מטות, אני יכול

לומר לך שבשבועיים האחרונים אני יושב כל יום הרבה שעות ומתכנן אם לסגור מפעל נוסף

או לא לסגור אותו, אם לקצץ וכמה לקצץ, כי יש מיתון. אני מנסה להבין את זה אבל

אינני מצליח.
היו"ר מ' קליינר
אבל חלק מזה בנוי על ציפיות. האם אנשי הענף לא מבינים שזה דבר שנח? אין

כאן שאלה אם הוא יקנה או לא.
ר' אייזן
מזרנים אי-אפשר לייצר למלאי כי הם תופסים יותר מדי נפח. מצד אחד אני מצטער

מאד לומר את זה, אבל מצד שני אני מאד אופטימי. את ענין הציפיה לעליה אני חי

באופן אישי כבר מספר שנים ואני כועס על כך שהמדינה לא עושה מספיק כדי להיערך לזה.

אבל אתה שאלת אותי לגבי המקרו, ופה אני כן יכול לדווח על פעולות שנעשות על-ידי

אנשים שמסתובבים בשטח ולפי דעתי יש להן הצלהות. כל יום אנחנו עוסקים בקליטת

עליה. אני מצטער שאני לא יכול להביא מספר מעודכן, כי הנתונים משתנים כל-כך מהר.

מנכ"ל שרות התעסוקה אמר שרוצים לעשות מאגר נתונים למחשב. אני חושב שעד שימרושבו

את זה, בקצב המהיר של הגעת העולים צריך לפחות לאלתר טוב.

איו לי תשובה לשאלה למה לא נערכים ל-200,000 מטות, פרט לזה שהמכירות בחודש

פברואר היו גרועות יותר מחודש ינואר, והמכירות בחודש ינואר היו גרועות יותר מחודש

דצמבר, וזה לא עונתי. את התשובה לכך אינני יודע.

היו"ר מ' קליינר;

הסוכנות היהודית קנתה בינואר, או הוציאה מהמלאי, 6,000 מטות. בהודש פברואר

זה יהיה 8,000. האם המספרים האלה צריכים להשפיע על המכירות, או שמוציאים את

המטות מהמחסן וזה יבוא לידי ביטוי אחר-כך?



ר' אייזן;

אני מניח שזה יבוא לידי ביטוי אחר-כך. כל ההסטוריה הכלכלית של מדינת ישראל

מראה שלש קורלציה חד-ערכית בין עליה ובין צמיחה כלכלית. כלומר, גם אם ישתדלו שלא

תהיה צמיחה, כנראה שהיא תהיה בעקבות העליה, אבל מתי ואיך - אינני יודע.
י' שטרן
יש כאן דבר מעניין. המתנדבים שתורמים עכשיו ריהוט לעולים, הם במידה מסויימת

דוחקים את הביקוש. נכון להיום, כל משפחה שנכנסת לדירה מקבלת חלקי ריהוט שונים

משכנים וממתנדבים.

היו"ר מ' קליינר;

כן, אבל יש חבילה מסויימת שהסוכנות היהודית נותנת לעולה.
ר' אייזן
השאלה הכלכלית היא שאלה מאד מעניינת ונדמה לי שאנחנו לא הכתובת. ברשות

היושב-ראש, הייתי שמח לדווח לוועדה מה אנחנו עושים, ואולי גם להרחיב ולומר מה

לדעתנו צריך לעשות, אבל בעיקר מה אנחנו עושים.
היו"ר מ' קליינר
לפני-כן אני מציע שנשמע את מר פרוטכמן, מנהל המחלקה לניהול תעשייתי בהתאחדות

התעשי י נים,
ר' פרוטכמן
אגף הכלכלה בהתאחדות התעשיינים עורך סקר ציפיות, ואני מחזק את הדברים שאמר מר

אייזן. שוב, להווה הזה, אנחנו לא מדברים על ציפיות, אנחנו עושים סקרים רבעוניים

והסקר האחרון שפורסם היום מראה שבשוק המקומי יש ציפיה של תעשיינים לצמצום ביקושים

לשוק המקומי. אולי הם לא לקחו בחשבון את נושא העליה, אבל זה המצב הנייח במשק.

יש ציפיות לעליה מסויימת ביצוא, אבל לעומת זה בשוק המקומי הציפיות הן במצב אחיד

קיים.
הי ו "ר מי קלי י נר
אני רוצה לעבור כעת לתחום ההסבה ולהפנות שאלה למר קילינגולד. אני מבין שאחת

הבעיות היא מו"פ, פיתוח רעיונות, שכשאינה מגיע לשלב מסויים אל משרד התעשיה והמסחר,

הם טוענים שהם הגיעו לרמה כזו שגם בנק היה נותן, כי אפשר להוכיח פה סבירות. חסר

לי אותו שלב של סינון שבאים כל מיני יהודים עם המון פטנטים, מטכנולוגיה דרך

מכניקה, וחסרה פה חוליה של מתן אפשרות לעולה לפתח את הרעיון. אינני נכנס לתחום

היזמות. בתחום היזמות דווקא יש יוזמה של בית-ספר למינהל עסקים באוניברסיטת

תל-אביב, שהם עושים קורס ליזמים, אבל את זה אני משאיר לחלק השלישי. האם לסוכנות

יש מעורבות כלשהי בסיוע לעולים לפתח רעיון תעשייתי יצרני?
אי קילי נגולד
ברשותך, אדגים רק נתון חשוב וזה קצת יעודד לעתיד. אנחנו יודעים שבמידה רבה

מאד מספר ההזמנות שנשלחות היום לברית-המועצות יכולות לתת לנו סימן מה יהיה בעתיד.

לידיעתכם, בשבועיים הראשונים של חודש פברואר שלחנו הזמנות ל-58,800 שביקשו וקיבלו

הזמנות לצאת מברית-המועצות. מי שחשב שלאחר השינוי במדיניות של ברית-המועצות

המספר יירד, קרה להיפך והמספר עולה ועולה מדי חודש. אינני יכול לומר לך כמה מטות

נתחיל לייצר, אבל רק נותן לך רמז. המספר 58,800 לא כולל פניות ישירות לנציגות

שלנו במוסקבה.



עד העליה הזאת הסוכנות היהודית עסקה אך ורק בכל הקשור בעידוד האנשים לקראת

תעסוקה בארץ לפני העליה. כלומר, לא עסקנו בתעסוקה לאחר שהעולה הגיע לארץ אלא מדי

פעם בהצעת הלוואות או מענקים לאנשים שרצו לפתוח עסקים קטנים, או לעבור קורסים

מסויימים, פרוייקטים מאד ייחודיים.

בתוך העליה הגדולה הזאת ובמסגרת ועדת ביילין אנחנו מביאים את רצונן של קהילות

רבות בארצות-הברית, ואנחנו חייבים לזכור את דברי חבר-הכנסת צידון, שמעוניינים

בסגנון של שיקום שכונות לאמץ ריכוזי עולים בתור "עסקת חבילה" בכל מיני נושאים,

אם זח בכיוון של הרחבת הפעילות החברתית-חינוכית בתוך הקהילה, ואם זה תמיכה לפיתוח

עסקים חדשים וחשובים.

ברור שהסוכנות היהודית לא תקים היום שום מסגרת מתחרה למסגרות ממלכתיות

שקיימות כבר או צריכות לפעול בתחומים מסויימים. המצב היום הוא שהסוכנות היהודית,

כנציגה של קהילות מסויימות בחוץ-לארץ, מחכה לסימנים ולשאלות של גופים הפועלים

בענין הזה, אם זה פרטיים או ציבוריים, לגבי דברים אשר ניתן וכדאי לעניין משקיעים

בחו"ל להשקיע בארץ.

חייב להיות כאן שידוך של ניצול כוח-האדם של העולים שמגיע, של הון יהודי שקיים

ומעוניין להשקיע בארץ, ותכנון כוללני לגבי אזורים מסויימים שרוצים לפתח בהם

ולעשות אותם אטרקטיביים יותר לעולים כדי שהם ירצו לגור באותם מקומות.

אי גור;

אני רוצה לחזור על השאלה ששאלתי כבר. לפי התמונה שנמסרת כאן, מעבר לתקוות,

המצב הוא בלתי-נסבל. בטווח הקצר של שנה-שנתיים-שלוש שנים יתוספו לנו עשרות אלפי

ידיים עובדות ואינני רואה מאין תבוא תעסוקה לאנשים האלה. גם אם אנחנו מדברים על

עידוד יוזמה לעסקים קטנים ועל פרוייקטים לאומיים גדולים, אני עדיין לא רואה מאיפה

יביאו את הכסף ואינני רואה יצירת אלפי מקומות עבודה, שלא לדבר על עשרות אלפים.

הייתי רוצה לשמוע מכם מה בכל-זאת עושים וכיצד עושים כדי להיערך נכונה למצב הזה.

אני מזהיר את עצמנו שאם מדינת ישראל על משרדיה השונים ועל רשויותיה השונות לא

תיערך נכונה ליצירת מקורות תעסוקה נוספים, אז מצד אחד הבאנו לכאן בשמחה ובששון

מאות אלפי עולים, אבל מצד שני כל פתח ראשוני שהם ימצאו הם פשוט יעזבו את הארץ

ויירדו, וזאת תהיה בכיה לדורות. גם אם תתן להם תמריץ בצורת 400 שקל אם הם ייעבדו

בבנין או בחקלאות, זה לא הפתרון. לכאורה אני צריך להיות שמח שעולה אקדמאי מסכים

לעבוד בפרדס, ואולי מחר תתנו לו לטאטא את הרחוב, אבל אם אני מעמיק בנושא אני בכלל

לא שמח, כי בטווח הארוך זה לא יחזיק מעמד, וזה גם לא מכובד.

היו"ר מ' קליינר;

הנחת הבסיס היא שבשלב הראשון, בחודשים הקרובים, ייווצרו פה מקומות עבודה,

שרובם יקלו על האבטלה של הישראלים.

אי גור;

אבל לא יוצרים מקומות עבודה. כבר חודשים מדברים על כך ועדיין לא יצרו מקום

עבודה אחד.

היו"ר מ' קליינר;

מכיוון שאנחנו נמצאים עדיין יותר בתחום הציפיות. המספרים מתחילים להיות יותר

משמעותיים ואין ספק שייפלטו יותר עובדים משוק העבודה. זה כמו חוק טבע.

לדעתי, בעוד 3 - 4 חודשים אנחנו נהיה בהרגשת עוד יותר אופורית מהיום, בהיבט הזה,

מכיוון שפתאום כן יתחילו לייצר.



ר' אייזן;

בעוד 3 חודשים תצטרכו לדון פה על האינפלציה.

היו"ר מ' קליינר;

זח תפקידה של ועדת הכספים. תהיה תחושה שאנחנו מכרסמים באבטלה, יוצרים עבודה,

חלק מהישראלים כן ייקלטו בבניה. אבל אז נעמוד לפני תקופה קריטית מאד, שנרוץ אליה

בעוד שנה - שנה וחצי, כאשר החממה מבחינת הדיור תסתיים ותהיה בעיה קשה מאד של דיור

קבע, אם לא ניערך אליה היום. ב. כאשר אותם אנשים יתחילו ללחוץ על שוק העבודה

כאשר ה"דיליי" הוא עד שנתיים בגלל האבטלה.

כשם שהיום היינו צריכים להיות כבר בשיא העשיה לקראת דיור קבע, ועוד אין לנו

קונספציות לאיזה כיוון הולכים, כך בתחום התעסוקה היינו צריכים להיות היום מוכנים

עם תוכנית. אינני יודע אם הכתובת היא משרד התעשיה והמסחר, או משרד הקליטה או

הממשלה כולה. התאחדות התעשיינים היא גוף וולונטרי ואנחנו כוועדה רק נציגי העם

ששואלים את השאלות ובמסגרתן מנסים להציע תשובות. זאת אומרת, תוכנית-אב לאומית,

וזה הנושא היחידי שבו צריך להפעיל מעוף. כי אם לא נפעל נכון ולא נפתור בזמן את

בעיות הדיור, זה פשוט יעלה לנו יותר כסף ויהיה בזבוז משאבים. קורת-גג בכסף נוכל

לייצר באיזה שהוא שלב בצורה פחות יעילה, בגלל תכנון לקוי.

יצירת מקומות עבודה הוא מסוג הדברים שגם לא נוכל לתקן, אלא אם נעשה עבודות

יזומות שיהיו הוצאה ולא הכנסה. אתה יכול להרוויח קצת זמן בזה אבל זה לא פותר

בעיה. כלומר, פה אנחנו צריכים את כל כושר ההברקה, המעוף, הדמיון והיצירה, אבל

בשלב ראשון אנחנו צריכים תוכניות.

בנושא השיכון עוד לא רואים את זה, אבל אני כיו"ר ועדת העליה והקליטה שעוסק
בנושא יכול היום להגיד
לי יש דעה מה צריך לעשות, ומודלים מא' עד ת' שיכולים

לענות גם לשאלות מאד-מאד פרטיות. אולי התשובות אינן נכונות, אבל לפחות יש

סיסטמה, ואני מניח שגם לאחרים יש.

בתחום התעשיה עוד אין לי תשובות. יש לי יותר כיוונים כלליים, אבל מי שיגיד
מחר בבוקר
תן לי מודל איך אני מייצר עבודה ל-150,000 - עוד אין לי את המודל.
ר' אייזן
אני אציע לך מודל. אל נשכח שיש עשרות אלפי מקומות עבודה שתפוסים היום, לא

כולם, על-ידי עובדים זולים. תיכנס לבתי-חולים ותראה מה נעשה שם מבחינת עובדים

זרים, תיכנס לכל אתר בניה ולכל מפעל, תראה את מנהלי העבודה ואת העובדים

המקצועיים.

אנחנו עוסקים בענין הזה בהתאחדות התעשיינים. יש לנו 4 אנשים בריכוז אזורי.

חילקנו את הארץ והאנשים שלנו מסתובבים בשטח, בין המפעל למרכז הקליטה ולאולפנים

ומחפשים. אנחנו פועלים גם מלמעלה דרך בעל המפעל או מנהל המפעל, וגם מלמטה דרך

מנהל כוח-אדם. אנחנו אירגנו תאי כוח-אדם של אנשים שבאמת עושים את העבודה.
אי גור
כמה זה עשרות אלפים מקומות עבודה - 200,000? 70,000?
ר' אייזן
זה לא 200,000. לפי דעתי אין נתון מדוייק, אבל זה סדר-גודל של 60,000 -

70,000, בכל הסקטורים, לא רק בתעשיה. בתעשיה יש אולי 20,000 ואף פחות מזה.
ומדובר על עבודה מקצועית
אחות בבית-חולים, תפסן, ברזלן בענף הבניה, מנהלי

עבודה, רססים.



הזכירו כאן מהנדס מכונות. נכון, יכול להיות שהענף של הנדסת מכונות נמצא ברגע

זה בבעיה. אני לא יודע. אבל אם הוא היה מהנדס חשמל או מהנדס אלקטרוניקה, הבעיה

לא היתה קיימת. אנחנו מצפים שהעבודה הזאת תניב פירות בצורה מיידית, והיא אמנם

כבר נותנת.

דבר שני. העם היהודי בכלל, ובתוכו העם היהודי שבא אלינו מברית-המועצות, יש

לו כוה יצירה בלתי-רגיל. התוכנית של יזמות היא תוכנית שיכולה ליצור במהירות הרבה

מאד מקומות עבודה. המפתה לענין הזה הוא המערכת הבנקאית בארץ שנותנת הלוואות נגד

נכסים והמדינה יכולה לפתור בקלות את הבעיה בעלות מאד קטנה. יש רעיונות

שמתגלגלים, אלא שזה לא המקום לפרט אותם. אבל בשני הדברים האלה, דרך עסקים חדשים

- בעיקר קטנים, ודרך החלפת עובדים - בעיקר זרים, אתה יכול ליצור מהר מאד הרבה מאד

מקומות עבודה. בענין הזה נעשית פעולה ואני מקווה שהיא תצליח.

אם קודם אמרתי דברים שליליים כאשר נשאלתי על המצב הנוכחי, הרי שאני מאד-מאד

אופטימי לגבי העתיד הקרוב.

ר' פרוטכמן;

התאחדות התעשיינים אירגנה וחילקה את הארץ על-פי אזורי תעשיה שונים. בכל אזור

תעשיה הוקם תא שבו יושבים בין 7 ל-10 מנהלי כוח-אדם של המפעלים באזור, שמכירים את

הצרכים של המפעלים באזור ואני מקווה שייווצר הקשר עם הגורמים המטפלים בעולים.

בנוסף לכך יש קבוצה של אנשים שמסיירת במפעלים השונים ויוצרת מפגש בין ההיצע

ובין הביקוש. כלומר, פונים לכל מפעל ומפעל, בודקים מה הם הצרכים המיידיים שלו

ומה הם הצרכים לטווח הקרוב, כדי שאפשר יהיה לתת פתרון מהיר לעולים המצויים באזור

לאחר שתסתיים תקופת שהייתם במרכז הקליטה או באולפן. חלק מהפעילים האלה מגיעים

למשרדי הקליטה, מראיינים שם עולים ומנסים לאתר להם מקומות עבודה. זאת פעילות

שלקחנו על עצמנו להתחיל בה מיד ולא לחכות לכל ההצעות שיבואו. אנחנו שותפים עם כל

המשרדים השונים, אבל החלטנו להיערך מיד כדי שאפשר יהיה לתת פתרון מיידי לעולים

שכבר נמצאים פה ולאלה שעתידים להגיע, ואני מאמין שאנחנו נשתכלל תוך כדי העשיה

שהתחלנו בה.

עוד הערה אחת. העולים האלה אינם זכאים לקבל דמי אבטלה כי הם לא עברו תקופת

הכשרה לפי חוק ביטוח אבטלה. אבל יש לזה תחליפים.

היו"ר מ' קליינר;

לפני שאעביר את רשות הדיבור לגב' ניצה בן-צבי, מנהלת המח' לעולים בשרות

התעסוקה, הייתי רוצה להביע חשש מסויים, שמנסה למקד את החשש הכללי שהביע חבר-הכנסת

גור. חבל שלא שמעתי על איזה שהוא סקר שאומר לא רק מהו הפוטנציאל של הרחבת

מפעלים, אלא הייתי אומר לעשות סקר ולהגיד; 100,000 בני-אדם שמקבלים בשנה הראשונה

סל קליטה של 23,000 שקלים, עצם הקליטה של 200,000 - 300,000 - 500,000 עולים תתן

להם פוטנציאל של שוק שעליו צריך לעבוד ושכבר יהיו ערוכים, כדי שחס-ושלום לא יקרה

מצב שיהיה ביקוש אבל התעשיה לא תוכל לענות עליו ואז הביקוש הזה ימולא ממקורות

אחרים.

נ' בן-צבי;

העובדים שלנו מגיעים לכל האולפנים בארץ. יש רק איזו שהיא נהירה מהמון גורמים

ואני חושבת שהעולים קצת מבולבלים מכל הגורמים שעטים עליהם בכל הנושאים. מתנדבים

זה דבר מצויין, אבל מאידך, באים מהתאחדויות עולים ומכל מיני גופים אחרים שאומרים

להם; אנחנו ניקח אותך לכאן, אנחנו ניקח אותך לשם, ואני לא בטוחה שזה טוב לענין.

העולים עצמם, להפתעתנו, יוצאים כעת לעבודה בשעות אחר-הצהריים. הם מביעים

כרגע דאגה והם מעוניינים לעבוד בשעות הבוקר. חלקם הגדול זקוק להשתלמות והם

אומרים לנו; אנחנו מוכנים להשתלם, אבל היינו רוצים לעבוד בשעות הבוקר ושכל



ההשתלמויות האלה תהיינה בשעות אחר-הצהריים. אולי אפילו את האולפנים עצמם היינו

צריכים להעביר לשעות אחר-הצהרים ושהם יעבדו בשעות הבוקר.

אי גור;

ואיד הם ישתלמו? הקורסים יועברו להם בשפתם?

נ' בן-צבי;

לא. מדובר על השתלמות לאהר חצי שנה. הם מדברים כרגע על האפשרויות לעבוד

בשעות הבוקר ולהשתלם בשעות אחר-הצהרים.

לגבי מקורות התעסוקה עצמם, העולים מוכנים לצאת לכל עבודה ואני חושבת שצריך

לתת לזה גם פרסום. למדינת ישראל נכנסים - ואני לא מדברת על עובדי השטחים - אלפי

אנשים, לא רק דרך שרות התעסוקה אלא גם בצורה פיראטית. אנחנו צריכים להרוויח זמן

של לפחות שנה. בשנה הזו העולים יעשו כל עבודה. הם מביעים רצון ואנחנו לא צריכים

לרחם עליהם ולומר שהם יעזבו את הארץ. הם לא יברחו, הם מעוניינים לעבוד - אבל

בתנאי. התוכנית שלנו היא לפתוה את הלשכות של שרות התעסוקה בשעות אחר-הצהרים,

להמשיך לטפל באנשים האלה בשעות אחר-הצהרים ולבחון אפשרות שאם יש מהנדס, אנחנו

בהחלט לא רוצים לתת לו לטאטא רחובות או לעבוד בבית אריזה. אנחנו מקווים מאד שככל

שהעליה תגדל בכל-זאת תהיה צמיחה ובכל-זאת יהיה סיכוי לאותו מהנדס לעבוד בעוד שנה

במקצועו.

אני חושבת שצריך לתת לענין הזה של נכונות לצאת לכל עבודה יותר פרסום ויותר

עידוד והכשרה. משום שצריך לתת פעמיים עידוד: לעולה עצמו וגם לישראלי, שלא ירושוב

שחוטפים לו את מקומות העבודה, אותם מקומות עבודה שהוא לא רוצה לצאת אליהם.

לי נראה שהעולים האלה ישתלבו, למרות הלחץ הגדול. כרגע אנחנו נרוויח זמן ותוך

השנה הזאת באמת צריך לנסות לעשות כל פעילות כדי לקדם את המשק ולפתור את הבעיות.

כי אם כעבור שנה - שנה וחצי לא נפתור את הבעיות, אז הם באמת יברחו.
היו"ר מ' קליינר
אני מציע שבשלב זה נעבור לתחום ההסבה. אני מאד מברך את התופעה הזאת, אבל אל

נשלה את עצמנו שאותה מהנדסת שעובדת בינתיים בשטיפת רצפות והיא מאושרת כי בנה מקבל

כאן חינוך טוב והיא ברחה מהאנטישמיות, תמשיך לעבוד בשטיפת רצפות.

חשוב מאד לציין שעדיין אנחנו נצטרך להתאים את המשק. כשאנחנו מתכננים את מבנה

התעסוקה בישראל ואת מבנה המשק הישראלי, אנחנו צריכים להגיד: זה כוח-האדם שבא, זה

היתרון היחסי שלו, ואנחנו צריכים לעודד את חמשק לצעוד בכיוונים אלה. לא איכפת לי

לשלם "רבי געלט" לסיוע ולעידוד דבר שלטווח ארוך הוא בריא, אבל לא לזרוק את הכסף

לתשלומים על עבודות לריק. זו השקעה מנופית. כל נושא התעסוקה הוא השקעה מנופית,

מכיוון שבסופו של דבר אם לעולה ולבת/בן הזוג יהיה מקום עבודה בריא, הוא ישלם את

המשכנתא, או יקנה לעצמו בידור ותרבות ויפתור לבד את כל הבעיות.

כשמדברים על התקופה הרעה של משרד האוצר עם התעשיה, שדחפו והקימו מפעלים לא

כדאיים בכל מיני מקומות, אנחנו שומעים את כל הספורים של המפעלים שנכשלו. אפילו

חלק מ"מפעלי ספיר" הצליחו, כי לחיים יש כוח משלהם. נכון שאחוז הכשלונות היה מעל

לסביר, אבל חלק מאלה אפילו הצליחו והם מתקיימים עד היום תודות לכושר האילתור

והשינוי, אבל הם יצרו בסיס. אני מציע שהפעם נעשה את זה עם יותר תכנון, אבל שנעשה

את זה.

לפני שנסכם את החלק הזה, שוודאי נחזור ונעסוק בו שוב ושוב, כי לדעתי התעסוקה

יהיה הנושא המרכזי שאנחנו נעסוק בו, הייתי רוצה שנקבל איזה שהוא רקע בתחום ההסבה

המקצועית כדי שנדע מי ואיך מטפלים בזה. אני יודע ש"אורט" עשה עבודה בקורסים

להתאמה והסבה. יש היום הצעה, אמנם בקנה-מידה קטן אבל טוב של בית-ספר למינהל



עסקים, שרוצה לעשות קורס ליזמות לעולים. מי מכם מסוגל לינת לנו בצורה הכוללת

בי ותר הסבר על כך?

ע' כץ;

הקשר בין מה שצריך לעשות ובין מה שאפשר לעשות הוא הקשר בין שרות התעסוקה לבין

האגף להכשרה ולפיתוה כוח-אדם. עד היום אין אפשרות במדינת ישראל לתכנן הכשרה

מקצועית לטווה ארוך. לכן, במשך כל שנות עבודתי במשרד העבודה אנחנו עוסקים בטווח

הקצר. טווה קצר בפעולות ההכשרה המקצועית הוא בין שנה לשנתיים לכל היותר בקורסים

מסויימים שאפשר לחזות באופן ברור, ופעמים רבות קורה שכאשר נגמרת ההכשרה השתנו

המצב הכלכלי והתעסוקתי כתוצאה ממנו.

בשנים האחרונות הודק שיתוף הפעולה בין משרד העבודה, על כליו, לבין שרות

התעסוקה, לבין התאחדות התעשיינים שממנה אנחנו יונקים לא מעט מהנתונים שלנו

ובתיאום הפעולות, ומה שאנחנו מנסים לעשות הוא להעביר לאגף להכשרה והשתלמות

מקצועית ופיתוח כוח-אדם את הנתונים שמצטברים אצלנו על ביקושים שלא ניתן למלא

אותם, כמובן ברמות מקצועיות ולא ברמות בלתי-מקצועיות, ששם יש בעיות אחרות שצריך

לטפל בהן.

לאגף יש אפשרויות של הכשרה בכמה רמות. ברמה של בעלי מקצוע - חרטים, נגרים

וכוי; ברמה יותר גבוהה של טכנאים והנדסים, ולצורך הענין הזה יש דברים שהוא עושה

בעצמו ויש דברים שהוא עושה אותם במשותף עם גורמים שונים, ועל זה אני מציע שידבר

מר בר-יוסף.

היו"ר מ' קליינר;

מר בר-יוסף, האם אתם עושים הבחנה בין הכשרה מקצועית של אדם שיש לו מקצוע

מסויים שאין לו ביקוש והוא עושה הסבה למקצוע אחר, קרוב או לא קרוב? או שאדם למשל

התעניין בברית-המועצות על תעסוקה במחשבים בארץ והוא צריך לעבור עידכון. האם יש

קטגוריות נוספות לשתים אלה, ומה הן?

ר' בר-יוסף;

בגדול אנחנו מתייחסים למה שאתה אומר, מכיוון שהיום המצב שבו אנחנו פועלים הוא

מצב של חוסר ביקושים, ואז לכאורה ההכשרה המקצועית אין לה הרבה מה להציע בטווח

המיידי.

היו"ר מ' קליינר;

איך אתם מגדירים את זה?

ר' בר-יוסף;

אנחנו מחלקים את האוכלוסיה לשניים; לבעלי מקצוע, אלה שיש להם תוחלת תעסוקה

בישראל, ואלה שלמקצוע שלהם, לטכנולוגיה שבה הם צמחו אין שום סיכוי בארץ.

בקטן אנחנו מתחילים מזה שעדיין אפשר למצות עיסוקים שאליהם ניתן להפנות אנשים

אחרי איזו שהיא תוספת ידע קצרה. למשל, נושא ההוראה הטכנולוגית או הוראת המדעים,

שזה תחום עתיר-ביקוש; או בנושא הסעוד, ועוד כמה נושאים שאפשר לנקוב בשמם, שיתנו

פתרון פה ושם למספרים קטנים, אבל הם יתנו פתרון מן הצד השני לתחומים שעד היום לא

הצליחו למצוא בהם עובדים מי ומנים מקרב האוכלוסיה הקיימת. למשל, בנושא ההוראה

הטכנולוגית הביקוש קיים מזה זמן רב, וגם היום אנחנו נתקלים בפעולות שאנחנו

מבצעים, בכך שהמורים שמלמדים בקורסים האלה הם בעצם עולים מרוסיה שהגיעו עם הגל

הראשון. זה לגבי אנשים שהם יקרי תוחלת תעסוקה בארץ.



החלק השני - כיוון שאנחנו מסכימים לכל מה שנאמר כאן על הסיבסוד של שוק

העבודה, ואנחנו אפילו מוסיפים שזה יוצר אנטגוניזם חזק מאד בקרב קבוצות אחרות

שאנחנו מטפלים בהן, שהן אמנם לא נמצאות בכותרות אבל הן נמצאות בטיפול, משום

שהמובטלים שעדיין מגיעים אלינו הם לא עולים חדשים אלא הם חיילים משוחררים, בוגרי

מוסדות להשכלה גבוהה ופורשי צה"ל, וכל מיני קבוצות אחרות -כדי למנוע את

האנטגוניזם הזח, הצעתנו היא להכשיר את העולים שמגיעים לרמה שבה הם יוכלו להתחרות

כשווה בין שווים, או כמעט שווה בין שווים, עם ישראלים ותיקים הדומים להם

בתכונותיהם המקצועיות.

עד היום לא עשינו את זה בגדול. אנחנו נערכים לעשות את זה באמצעות כל

התוכניות שהזכרת כאן, שזה מערכת המכללות הטכנולוגיות שקשורות יותר או פחות לאגף

דרך הרשתות המקצועיות, או שפועלות ישירות מול האגף ודרך מתקנים אחרים, כשהמטרה

היא לא ללמד את האיש את התשתית המקצועית שלו אלא לתת לו את החלק שחסר לו כדי שהוא

יוכל, כאשר יהיה ביקוש, לעבוד במקצועו בארץ. מדובר קודם-כל בתחום הגדול שנקרא

טרמינולוגיה, שזה לאו-דווקא שפה עברית, אבל זה יכול להיות שמוש במינוח מקצועי

שמקובל בארץ. כי כשאתה בא להציג את העיסוק שלך במינוח מקצועי שלא מקובל כאן,

ובשפה עילגת, אף אחד לא יקח אותך גם אם אתה איש מקצוע טוב, זה כולל עברית

ואנגלית - טרמינולוגיה מקצועית.

אנחנו מקנים להם שמושים בעזרים שהם מקובלים במקצועם בארץ, בעיקר שמושי מיושב.

למשל, אם מדובר במהנדסים, אז בגדול, כל הנושא של תוכנות מקובלות, שכל מהנדס

ישראלי יודע אותן וקשה מאד למצוא עבודה אם אינך מסוגל לפחות לומר שאתה מכיר את

זה. חלק מהפעילות הזאת נעשית תוך כדי עבודה של האיש במקום העבודה, אבל הוא בעצם

תלמיד שלנו ולכן לא נקשרים יחסי עובד ומעביד ולמעסיק נוח לקלוט אותו. מדובר על

מסגרת שמסוגלת לקלוט בו-זמנית בערך 5,000 לומדים. זה אומר משהו כמו 10,000

לומדים בשנה, כיוון שמדובר על הכשרה שנמשכת בערך 4 עד 6 חודשים, וזאת מבלי להגדיל
את התשתית הקיימת
לא מבנים, לא ציוד, לא כוח-אדם, אלא רק תוספת של שעות הוראה.

בהגדלה של תשתיות אפשר להגדיל, כמובן, את מספר הלומדים.

זה יגרום לכך, כמובן, שאנשים ייפלטו בעוד חצי שנה עד שנה מהמערכת הזאת והם

יתוספו למתחרים בשוק העבודה, אבל הם יתחרו בתנאים שווים יותר. זה לא ייצור

מקומות עבודה אבל זה יאפשר להם להתחרות בצורה הוגנת, אם וכאשר תבוא צמיחה.

היו"ר מ' קליינר;

מקור היניקה שלכם הוא משרד הקליטה?

ר' בר-יוסף;

מקור היניקה שלנו הוא שרות התעסוקה, מכיוון שכל עולה שמגיע עובר מבחן תעסוקה.
היו"ר מ' קליינר
אני מציע שנשמע כעת את מר איתן אביבי, מזכ"ל האיגוד הארצי למסחר ושרותים.
א' אביבי
ההתייחסות שלי צריכה להיות ליצירת מקורות תעסוקה טבעי ים לגבי יזמות, וכבר

נאמר פה שאולי לגבי העליה מברית-המועצות זה לא הכי רלבנטי. זה היה קל יותר לגבי

העליה מן המערב, אבל אם אנחנו מדברים על יצירת מקומות תעסוקה, זה מתייחס לכל המשק

ומאפשר מקומות תעסוקה גם לעולים חדשים.

הנושא של מי נהל עסקים קטנים נדון בוועדת הכלכלה של הכנסת ובעוד פורומים, נושא

שהוכיח את עצמו. בארצות מערב אירופה בצורה טובה ויעילה ביותר. באנגליה זה פעל

ישירות יחד עם שרות התעסוקה האנגלי והם הקימו 300 נקודות כאלה שפשוט הי נחו

וחדריכו יזמים חדשים כיצד להשתלב בסקטור העסקי הפרטי. כאן בארץ זה חסר מאד. כי



אם חייל משוחרר או עולה חדש רוצים להיות מעסיק עצמאי או להשתלב במגזר העסקי, יש

להם בעיה רצינית של הכוונה והדרכה, וגם של אמצעים, בטחונות כספיים וכדומה.

כאשר הנושא עלה בוועדת הכלכלה התמקדו יותר באמצעים, ומכיוון שהאמצעים לא

זמינים, ניסינו לתקוף את זה בצורה אחרת. האיגד הארצי למסחר הגיש הצעה, וגם פעל

להקים בכמה ערים, יחד עם הרשויות המקומיות כמה נקודות כאלה, מעין מינהל עסקים

קטנים. המגמה היא שכמה שיותר אנשים יהיו תלויים פחות בסקטור הציבורי ויוכלו

ליצור מקורות תעסוקה חדשים.

היו"ר מ' קליינר;

תודה. בשלב זה נעבור אל נציג האוצר מר עדי הדר. אני מבקש להוסיף נקודה אחת,

היות וזה אקוטי. נציגי הקבלנים שהיו אצלי הבוקר אמרו לי שיש להם תוכנית להכשיר

ולקלוט 25,000 עובדים בענף הבנין. האם אתם מודעים לזה? האם יש תוכנית כלשהי

לסייע בדבר הזה?

ע' הדר;

אני לא מטפל ישירות בדיור. אם יגידו שאני לא מודע לאותה תוכנית שהם רוצים

לקלוט, זה עדיין לא אומר שלא מטפלים בזה או לא מסייעים לזה. צריך לבדוק את זה

לגופו של ענין ואני חושב שאנחנו בעד הענין הזה. מה גם שזה מחליף עובדים זרים.

אין סיבה שמשרד האוצר יתנגד לכך, וכשתראו מה אנחנו מתכוונים לעשות, זה ודאי ייפול

בתוך אחד הקריטריונים.

לעצם הענין, קודם-כל אני רוצה לתקן טעות. הסוכנות היהודית לא נותנת לעולים

מטות. משרד הקליטה נותן מטות. לשאלה אם הספקת המטות תורגש - יכול להיות שאחד

המפעלים מרגיש את זה אבל זה עדיין לא אומר שכל המשק מרגיש את זה, כי המשרד קונה

את המטות ממפעל אחד. יכול להיות שהיקף הביקוש כרגע עדיין עונה על יכולת הייצור

של אותו מפעל, או שהוא יתרחב קצת לטובת הענין הזה, אבל הוא עדיין לא גולש מעבר

לזה.

אני רוצה לומר מה אנחנו עושים במשרד האוצר. ייתכן שזה לא מספיק מהר, ולצורך

הענין טוב שהוועדה מתכנסת והיא תביא את הענין לתודעת מקבלי ההחלטות, כי כל מה

שאני אגיד - ואני לא אכנס למספרים יותר מדי קטנים, מפני שהדברים טרם הוחלטו -

נמצא בשלבי דיון כאלה ואחרים בתוך הנהלת אגף התקציבים ובהנהלת משרד האוצר, ואני

מעריך שחלק מהדברים שאני אדבר עליהם יתקבלו, יעברו ויופעלו. חלקם כבר מופעלים

וחלקם ודאי יקבלו תשובה שלילית.

אנחנו רואים את נושא התעסוקה כאחד המרכיבים היותר חשובים, גם לדעתי האישית,

חשוב יותר מדיור, ואפשר לראות את זה גם בהתייחסות. אם כסף יכול לפתור את בעיית

הדיור, אז החליט מי שהחליט להגדיל את הפרוגרמה של הבניה הציבורית. זה מתבטא בכסף

וזה יתן קורת-גג לעולים. אני מניח שנושא התעסוקה איננו יכול לקבל את ביטויו כמו

נושא הדיור, בגלל המצב שאותו אנחנו חיים כרגע, עם מפעלים שמתמוטטים כנראה מסיבות

של סיוע ממשלתי לא כלכלי בזמנו. ההסבר העיקרי לכך שמפעלים מתמוטטים היום הוא

שהממשלה שנתנה בזמנה את הסיוע, נתנה אותו בצורה שלא עודדה את המפעל לפעול בצורה

כלכלית.

אנחנו פועלים ב-4 מישורים. השלב הראשון הוא חיפוש העבודה. אני לא מקבל את

דברי חבר-הכנסת צידון, שזה השלב שאנחנו מאחוריו. עצם העובדה שכל שבוע מתפרסמות

בעתונות מודעות "דרושים", זאת אומרת שאנחנו לא מאחוריו. יש דרושים ואני חושב

שצריך להביא את אותן מודעות לידיעת העולים. בנקודה זו אנחנו פועלים להבאת

מקסימום האינפורמציה למקסימום נקודות קצה של משרד הקליטה ושרות התעסוקה. לצורך

הענין כבר יזמנו יציאה לקבלת הצעות עבודה לנושא של ריכוז כל מודעות ה"דרושים"

בעתונות וריכוז האינפורמציה של שרות התעסוקה באי נו נטר אחד, שיוכל להיות לכל

נקודות הקצה של שרות התעסוקה ומשרד הקליטה. קרי - כל עולה שיגיע לנקודות אלה

יוכל לקבל שם ריכוז בפריסה ארצית ומקומית.



היו"ר מ' קליינר;

אתה מדבר על המיחשוב?

ע' הדר;

לא רק על המיחשוב. זו יכולה להיות גם חוברת כתובה, אם כי בעתיד אני מניח שגם

זה ייכנס ויתן איזו שהיא דחיפה קדימה לנושא הקיים. אין כאן יצירת חדש, אבל יש

כאן הבאת מקסימום האינפורמציה לעולה.

אני רוצה להדגיש שהמעבר לנושא של תשלום סל הקליטה שלא כנגד קבלות בעצם פותר

את הבעיה הזאת. אני מעריך שכבר לא יצטרכו לשלם לשנה מראש, כי היום אין שום עמדת

מיקוח, אז אתה משלם שנה מראש, כי הממשלה משלמת שנה מראש. אבל מחר, כשהכסף יהיה

בידי העולה, לא תהיה לו סיבה ללכת ולשלם את הכל מראש, כשהוא יודע את הבעיה הזאת.

ואני מעריך שצריך להביא את זה לידיעתם.

היו"ר מ' קליינר;

אני מציע שינחו אותו ללכת על חצי שנה.

ע' הדר;

חוץ מנושא המידע ומה שפירטתי, אנחנו מדברים על השמה. קרי - יותר ירידי

תעסוקה לעולים באותם מרכזי למידה. הכוונה היא שלאחר חצי שנה כשהעולה כבר יודע

עברית, יהיו יותר ירידי תעסוקה ויותר מעסיקים שיבואו למקומות בהם נמצאים העולים -

וזה לא הרבה. בסך-הכל יש בארץ 4-3 מרכזי למידה. אם יהיו יותר, יהיו 5 או 6

וזה עדיין לא מספר נקודות שאי-אפשר להגיע אליהן.

במקביל אנחנו לוחצים על משרד הקליטה, בתיאום עם התאחדות התעשיינים, לעשות

יותר בנושא של תרגום תעודות. צריך לזכור שכל עולה בא עם תעודות, כשהמעסיק לא

בדיוק יודע מה ערכן של אותן תעודות. האם הוא בא עם תעודה של מהנדס אלקטרוניקה

וההכשרה שלו מקבילה לזו של מהנדס אלקטרוניקה שסיים פה את הטכניון או כל מוסד גבוה

אחר? לכן, על-מנת להפחית את אי הוודאות למעסיק, אנחנו פועלים שמשרד הקליטה, ואולי

יהיה עוד מישהו שיטפל בזה, יפעל בענין תרגום תעודות ומסמכים, דבר שיאפשר מתן יותר

מידע למעסיק על אותו עולה. זה בנושא של חיפוש העבודה בקיים.

הנקודה השניה היא הכשרת העולה והתאמת הכישורים שלו למשק. צריך לזכור שעם כל

ההכשרה שהעולה קיבל ועם כל ההון האנושי שהוא צבר בחוץ-לארץ, הוא עדיין לא מוכשר

למשק הישראלי. בענין זה עשינו כמה בדיקות. אחת מהן היא בדיקה של פרופיל תעסוקתי

של אותם עולים, דבר שדי רץ במערכת ויודעים מהו הפרופיל התעסוקתי של אותם 100,000

עולים, שהם למעשה בצנרת לעליה לארץ. אחר-כך בדקנו עד כמה הוא מתאים למשק

הישראלי, ומוצאים שיש התאמה יחסית גבוהה בין אותה התפלגות של 100,000 עולים לבין

הדרישות של המשק הישראלי.

מצאנו עוד נקודה מעניינת, שמקרב דורשי העבודה המקצועיים שיעור האבטלה במשק

הנוכחי הוא נמוך. זה גם מעודד, כי אם אנחנו מדברים על עליה שהיא ברובה אקדמאית

ושיעור האבטלה בקרב מקצועיים הוא נמוך, זה כבר מקטין את הקטסטרופה.

צריך לזכור שכ-%75 מדורשי העבודה היום בלשכות שרות התעסוקה הם בלתי-מקצועיים.

זה מתוך הנתונים של שרות התעסוקה שביקשנו שהם יעבירו אלינו.

בענין הכשרת העולים והתאמת הכישורים שלהם למשק אנחנו פועלים ב-4 מישורים. 1.

לימוד עברית - להביא את העולה למצב שהוא יהיה מסוגל לדבר עם המעסיק, במסגרת

האולפנים. היתה טענה, ואנחנו קיבלנו אותה, שלימוד העברית איננו מספיק, והלכו על

נושא של לימוד עברית מקצועית. זאת אומרת, אותו מהנדס אלקטרוניקה יקבל את המונחים

הספציפיים בנושא האלקטרוניקה באותו מרכז למידה. יכול להיות שנצטרך לשכלל את זה



ולהביא פקיד השמה לכל נקודה כזאת, ויכול להיות שנצטרך להביא גם חברות לרושמה ולסדר

אתם שהם יקדמו את חחשמה בתעסוקה של אותם עולים.

נקודה שניה היא הסבות מקצועיות והשתלמויות, שעליה דיבר מר בר-יוסף ואין לי מה

להוסיף על דבריו. מה גם שאנחנו יודעים שייתכן שיידרש לנושא הזה גיבוי תקציבי,

ואנחנו מוכנים לזה.

נקודה שלישית - הכשרה תוך כדי עבודה - סיבסוד שכר. אנחנו לא נגד זה. אנחנו

בעד זח ובעד לעשות את זה נכון. צריך לשקול את זה היטב, לעשות את זה נכון וליצור

את התמריץ למעסיק לקבל עולה, אבל צריך לזכור שאסור שהוא יהיה מועדף בצורה חריפה

על פני החייל חמשוחרר, כי לא זאת כוונתנו. אין בכוונתנו להעדיף אותו על פני אף

אחד אחר. כוונתנו שהוא יוכל להתמודד בצורה שווה. וצריך לזכור שיש לזה וחסרון,

שהתפוקה השולית ההתחלתית שלו למפעל היא יותר נמוכה מזו של החייל המשוחרר. אנחנו

בודקים כעת - וזה חלק מהדיונים שאנחנו מקיימים במשרד - איך לעשות את סיבסוד חשכר

נכון; איך לעשות את זה כך שבאמת ניצור את השוויון הזה בין העולה לבין החייל

המשוחרר, ששניהם באים לאותו מקום עבודה ואין לנו כוונה להעדיף אחד מהם.

נקודה רביעית היא הנושא היותר בעייתי - גידול הביקוש לעבודה. מה אנחנו עושים

לאחר שמיצינו את הקיים וצריך לפתח מקומות תעסוקה חדשים ואיך אנחנו רואים את הענין

הזה. צריך לזכור שגל העליה כשלעצמו ייצור ביקושים במשק. אנחנו בדקנו מה יעשו

100,000 עולים למשק הישראלי. הנושא הזה ישפיע בכמה דברים מרכזיים. זה ישפיע

בתחום הדיור, החינוך, הבריאות, החלפת עובדים זרים - איפה שיש, ובתחום חצריכה. יש

לנו מספרים, כמה אנחנו חושבים שבתנאים חקיימים הרחבת הפרוגרמה של משרד השיכון

בהגדלת הבניה תשפיע על ביקוש לעובדים בענף הבניה. ייתכן שנצטרך לעשות הסבות,

להכשיר יותר אנשים ולקדם אותם בתחום הבניה, ואנחנו הולכים לקראת זה. אלה דבר שגל

העליה עצמו ייצור אותם.
היו"ר מי קלי י נר
זה כולל הכל, גם הצרכניה שתיפתח וגם העובדה שלבעל המכולת יהיה יותר כסף והוא

יילך יותר לקולנוע.

ע' הדר;

זו כבר השפעה שניה ושלישית. אני מדבר על ההשפעה הראשונה. אנחנו נצטרך יותר

מורים, יותר עובדים פרה-רפואיים ועובדים סעודיים, ונצטרך יותר בנאים.

אי גור;

באיזה סדר-גודל של עובדים מדובר?

ע' הדר;

אינני רוצה להיכנס למספרים, כי יכול להיות שיחלקו עלי. אני מוכן להראות לך

אחרי חישיבה את המספרים שיש לי .

בנושא של פיתוח מקומות תעסוקה חדשים אנחנו מדברים על מספר דברים. אחד -

פיתוח תשתית תעשייתית לפארקים תעשייתיים. אנחנו מדברים על תשתיות מרכזיות, ולא

אנקוב במספרים. במקביל לפיתוח תשתית מרכזית אנחנו מדברים על תשתיות כלליות

שיקרבו את אותם פארקים תעשייתיים למרכז הארץ. קרי - תשתיות כבישים, ועוד. גם

העובדות מדברות על זה שההשקעות בתשתית לכבישים במשך השנים האחרונות יש להן קפיצה

גבוהה מאד.

אנחנו מדברים על עידוד מו"פ. אני לא מטפל באופן ישיר בנושא של תעשיה, אבל

מדברים אצלנו על עידוד מו"פ ועידוד יותר השקעות מחו"ל בארץ. אינני רוצה להתעכב

בשאלה איך עושים את זה, אבל יש תוכניות שמדברות על הדברים האלה.
היו"ר מ' קליינר
לתקציב של השנה?

ע' הדר;

כן, מדובר על התקציב לשנת 1990 .חלק מהדברים שאני מדבר עליהם יצטרכו לקבל

גיבוי מעבר לקיים במשרדים, ואנחנו לא מתעלמים מזה. כל הדברים שאנחנו מדברים

עליהם יש להם גם הערכות עלות, שהם חלק מהדיונים שמתקיימים כעת באוצר.

הנושא הבא שאני רוצה להתייחס אליו, במסגרת פיתוח מקורות תעסוקה חדשים, הוא

עידוד מכוני מחקר. אנחנו מניחים שיעודדו את הקיימים או שיעודדו פתיחת מכוני מחקר

חדשים, אבל גם פה אינני רוצה להיכנס מעבר לאיזכור של הנושא.

הנושא האחרון שכבר דיברו עליו ואני אזכיר אותו גם כן בכותרת הוא הנושא של

עידוד יזמות של עולים, שגם פה יש כמה גירסאות. מוזכרת הקמת קרן ממתן הלוואות

כאלה, שכנגדה העולה יצטרך להעמיד איזה שהוא הון עצמי התחלתי, ויש גם גירסאות

אחרות. עידוד יזמות הוא לא דבר חדש, הוא עובד כבר שנים בפועל; יש קרנות

תקציביות ויש סיבסוד ריבית של הלוואות שהבנקים מעמידים לרשות היזמים. זה עובד

ואנחנו מתכוונים לשכלל את זה.

ר' אייזן;

מאד מעודד לשמוע את הדברים האלה.

היו"ר מ' קליינר;

אנחנו עוד נמשיך לדון בנושאים אלה. אני מצטער שלא נוכל לעשות סיבוב שני, אבל

עלינו לסיים את הישיבה.

אני מודה לכולכם. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 15.15

קוד המקור של הנתונים