ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 23/01/1990

"העליה והצורך בהגברת פעילות ארגוני מתנדבים ורשויות מקומיות להצלחת הקליטה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 63

של ישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום ג', כ"ו בטבת תש"ן, 23.1.1990, בשעה 13:40

נפחו;

חברי הוועדה; היו"ר מ. קליינר

נ, ארד

א. גור

א. דייו

א. מזרחי

ח. פורת

מוזמנים; א. קורח, מנהל המחלקה לקליטה חברתית, משרד הקליטה

י. אברמוב, רב, יועץ שר הקליטה

ר. גייר, מנהלת המחלקה לרשויות מקומיות ותאגידים

עירוניים, משרד הפנים

ק. גרוסמן, סמנכ"ל מחלקת העליה, הסוכנות היהודית

א. בלוט, אחראי על התאחדויות וארגוני מתנדבים, הסוכנות

היהודית

ד. בלודז, דסק מזרח אירופה, הסוכנות היהודית

מ. וייל, יו"ר המרכז להתנדבות

ג. חבקיו, מנהלת הפורום לקליטה, המרכז להתנדבות, משרד

ראש-הממשלה

א. צ'פמן, המרכז להתנדבות, משרד ראש-הממשלה

ג. יודולביץ, דובר המרכז להתנדבות, משרד ראש-הממשלה

ר. קפלו, סגנית יו"ר הפורום הישראלי

י. טבת, יו"ר "תהילה"

ש. אייפרמן, "תהילה,

ד. גינספורד, קבוצת ה-35

ב. ושיץ, קבוצת ה-35

א. ברוכזלר, סגן נשיא ארגוו בני-ברית בישראל

י. שטרול, מנהל המחלקה לקליטה, ההסתדרות

מ. בן-שבת, רכז אזור הצפוו והמרכז, ההסתדרות

ר. קפלו, אחראי על קליטת עליה, בני-עקיבא

א. אליצור, יו"ר מרכז מעלה

נ. ספיר, ארגוו אמנה

ח. מקובסקי, ארגוו המתנדבים ביש"ע

צ. טחורש, נציגה בינלאומית, "האופן הפנימי"

ח. זיסלהוץ, "אמונה"

ש. בן-שחר, יו"ר ועדת קליטה, "אמונה", ירושלים

ל. אלשטיין, ויצ"ו

המשך רשימת נוכחים בעמוד הבא.



המשך רשימת נוכחים.

מ. הרצוג, עו"ד, נציג ליונס

ש. בן-טובים, רוטרי

ק. ריזר, יו"ר הוועדה האזורית המייעצת לאפיק הקהילה,

רוטרי

י. פת, התאחדות עולי אמריקה

ט. דנשק, מועצת הפדרציות היהודיות

מזכירת ולוועדת; י. גידלי
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ
סדר היום
העליה והצורך בהגנרת פעילות של ארגוני מתנדבים ורשויות מקומיות להצלחת

הקליטה

הצעה לסדר היום של ח"כ יואש צידון



היו"ר מ. קליינר; אני פותח את ישיבת ועדת העליה והקליטה. נושא
הדיון הוא
"העליה והצורך בהגברת פעילות

ארגוני מתנדבים ורשויות מקומיות להצלחת הקליטה" - הצעה של ח"כ צידון

שלא נוכח.

קיימנו ישיבה אחת עם ארגוני העולים, עם ההתאחדויות, והיום אנחנו זימנו

ארגונים שמגייסים בעצם מתנדבים ומפעלים אותם לצורך קליטת העליה. אם

בעבר חשנו שהבעיה היא גיוס התנדבות בציבור הישראלי, אני חושב שהיום אין

בעיה כזו. לפי מה שאנחנו מתרשמים, הבעיה היא בעצם איך לארגן, לתאם

ולנצל את רצון ההתנדבות העז ביותר, אפילו הייתי אומר המפתיע והמשמח, של

הציבור הישראלי. רצון זה מוצא את ביטויו בצורות רבות, וחבל להרחיב. כל

מי שעוסק בזה, ואתם עוסקים בזה, ודאי חשים, שלפעמים הפרה רוצה להניק לא

יותר מכפי שהעגל רוצה לינוק, יש רק בעיה להביא את העגל. אל הפרה. העולים

זקוקים לעזרה, הציבור הישראלי רוצה לעזור, הארגונים רוצים לעסוק בזה,

והבעיה היא באמת איך מסדרים את הענין. כלומר, יש בסיס מקומי, ויש בסיס

ארצי. אני למשל הייתי אצל אפרים חירם, ראש מועצת רמת השרון. הוא אמר לי

שיש רצון התנדבות רב מאוד בקרב תושבי רמת השרון, וזו אוכלוסיה שהיתה

בהחלט מוכנה להתגייס. יש לו רק בעיה טכנית שלרמת השרון אין מגיעים

עולים. אני מניח שניתן היה, אם מישהו היה מרגיש שהוא היד המכוונת,

המארגנת בקנה מידה ארצי, ניתן היה שלא לבזבז את רצון ההתנדבות של תושבי

רמת השרון, ולתעל אותו למקומות שהוא יכול לעזור ולהביא תועלת. אני שומע

שבבת-ים, למשל, יש הרבה מאוד עולים בקליטה ישירה, ויש גם גירסאות,

כאילו שם אין היערכות ולא מגיעים אל כל עולה. אשמח לשמוע אם זה נכון או

לא.

לאור הקווים המנחים שאני הצגתי, הייתי שמח לשמוע מה ההיערכות, או איך

חושבים שצריך להיערך. אולי נשמע גם נציגים ממשרד הפנים. שמעתי מהשר

בישיבה קודמת של הרשויות המקומיות, כאילו התקציב של האגף שגבירתי עומדת

בראשו, מסתכם בסיפרה אפס. זאת אומרת, שאין כסף לרשויות שקולטות עליה.

אולי אחרי שנשמע את הגב' חבקין, נשמע גם ממך. מה שאני מבקש מכל אחד

מהארגונים, אם יש לו מה לתרום, שיתייחס לנקודה שאנחנו מאוד מעוניינים

לשמוע, והיא באמת אם הכיוון הוא לביזור, להפעלה בתוך רשויות מקומיות,

כיצד ארגונים ארציים מציעים להתמודד. אפשר כמובן להשמיע גם התייחסות

עקרונית לענין, אבל כיום למעשה השלב שנוצר המגע עם העולה, הוא השלב שבו

אחרי הנחיתה נעשה ביזור. אנחנו מדברים כרגע על קליטה ישירה בעיקר.

העולה מופנה ללשכות השונות של משרד הקליטה, ושם אם נוצר קשר עם הרשות

או עם איגודים אחרים, הוא נוצר על בסיס איזורי, עם הלשכה של משרד

הקליטה בנתניה, או בהרצליה, או בפתח-תקוה. שם אנשים מקבלים את השמות,

ושם המקום שמתחיל הקשר. איך ארגון ארצי מתארגן לעבודה איזורית.

להסתדרות אין בעיה. בכל מועצת פועלים יש לו רכז קליטה, ונוח לו לעבוד

בשיטה המבוזרת. אני מניח שארגונים מסויימים, יש להם סניפים, גם להם אין

בעיה, יעבדו באמצעות הסניפים. אני יודע שיש גם ארגונים ארציים, שיכולת

ההפעלה שלהם היא ארצית. נרצה לשמוע אם לאיזה שהוא ארגון יש בעיות בענין

היערכות על בסיס מקומי, ולא על בסיס ארצי.
ג. חבקין
במרכז להתנדבות בישראל מאוגדים כל הארגונים

הוולנטריים במשרדי הממשלה. המרכז עובד, בין

היתר, על בסיס של שולחנות משותפים. אני הגזברית של המרכז להתנדבות.



לפני שנתיים העלינו רעיון להקים שולחן משותף לנושא קליטת עולים,

והתחלנו לעבוד כאשר העליה, היתה עדיין בשפל לפני כשנתיים. התארגנו אז,

כי חשבנו שמארגנטינה תבוא עליה מוגברת, ובדקנו אפשרות של שיתוף פעולה

בין התאחדויות עולים, ארגוני נשים, לקיום פעולות ולעזרה הדדית.

השולחן הזה התחיל להתגבש לאט לאט בשיתוף מלא עם המחלקה לקליטה חברתית

של משרד הקליטה. התחלנו לבדוק את הנושא כאשר פנינו לעיריות, לרשויות

המקומיות, וביקשנו שיקימו ועדות דומות לוועדה שלנו, כי יצאנו מתוך הנחה

שבעצם העולה מתיישב במקום מסויים, וחשוב מאוד שהמקום ידע לקלוט אותו.

היה לנו קשה מאוד, כי לא ענו מהרשויות המקומיות, או שלפעמים היתה תשובה

די צינית, כי אכן לא היתה עליה גדולה מאוד. ואם כך, מה המטרה לדבר הזה?

וכך, לאט לאט הגענו למצב שהיום אנחנו עובדים בשיתוף פעולה. אנחנו

עודדנו הקמת ועדות מקומיות, ישנן ועדות שאנחנו מחזקים אותן. יש מקומות

שעדיין הנושא צולע בהן לא מעט.

יש הרבה לדבר, אבל אני מעדיפה להשאיר את הזמן לארגונים אשר מיוצגים

כאן, אני רק אספר במקצת על הפעולות שקיימנו לאחרונה. לאחר דיונים רבים,

לאחר שהעברנו את הנושא פורמלית בהנהלה ובמזכירות של המרכז להתנדבות,

המרכז החליט לשים את הדגש - לפני חודשיים - על נושא העליה והקליטה.

יצאנו בכמה יוזמות, ובאחת אנחנו באמצע ביצוע. ראיתם בוודאי מודעות
בעתונים, כולן ממומנות על-ידי בנקים
גיוס מתנדבים דרך מידע-פון וספח

מיוחד. פנו אלינו מעל ל-2,000 משפחות או בודדים אשר רוצים להתנדב,

ואנחנו שלחנו שאלון מאוד מפורט כדי לדעת איך אחר כך נוכל להמשיך לעבוד.

חוזרים אלינו כבר שאלונים במספרים עצומים, והיום אנחנו עומדים בפני

מיון וחלוקה, והעברת כל השאלונים האלה לוועדות המקומיות, לארגונים

הארציים וכך הלאה, בהתאם למה שהולך ומתגבש, ובהתאם לרצונן של הוועדות

המקומיות והארגונים לגיוס מתנדבים.

ישנם מתנדבים לא מעטים שאומרים שלא רוצים לפעול דרך ארגון, הם רוצים

לקלוט בצורה פרטנית, ואנחנו היום, יחד עם המחלקה לקליטה חברתית במשרד

הקליטה - ובמיוחד הם עושים את זה עם הארגונים הארציים - מתכננים פעולות

משותפות, כדי שעבודת ההדרכה תיעשה לפי שיטות בדוקות ולפי הצרכים של

היום. הבוקר עסקנו בנושא שהוא מאוד מסובך: איך לתת הדרכה בשיטות חדשות

דרך הטלפון. היום יש קו פתוח ב"ידיעות אחרונות", יש ב"מעריב" גם אנחנו

שותפים, המרכז שותף לשלטה הזו. התחלנו לעבוד על גיוס כל החומר הדרוש,

ומשרד הקליטה עוזר לנו בנושא הזה כדי להכין דפים מיוחדים להדרכה. אנחנו

נודיע בעתונים שכל מתנדב שמתקשה בבעיה כלשהי, שיפנה למידע-פון, וישבו

ימים ארוכים מתנדבים אשר יתנו את האינפורמציה הנכונה, ובוודאי אנחנו גם

נלך ונרחיב את האינפורמציה הזו.

קשה מאוד לתאם היום את העבודה, כי לכל ארגון יש גם אינטרסים משלו, אבל
אתה אמרת דבר נכון
אני, שאני קולטת כל כך הרבה שנים, לא ראיתי דבר כזה

בארץ. אני זוכרת רק פעם אחת, כשהיה המבול הגדול ב-51, וכולנו רצנו

למעברות להוציא ילדים ואנשים מהאוהלים. מאז לא קרה דבר כפי שקורה היום.

היום יש מבול של מתנדבים. אני יכולה להגיד לכם שמטלפנים ובאים, מציעים

לא רק את השירותים, מציעים ריהוט, מציעים בגדים, מציעים כל מה שיעלה על

דעתכם, ואנחנו כל הזמן משדכים בין לבין, ובוודאי מעבירים מידע לוועדות

הציבוריות. יש לנו רעיונות נוספים, אבל זה מה שאנחנו עושים ברגע זה.



אתה העלית נקודה מאוד חשובה, תקן ברשויות המקומיות. יש לנו הרגשה שצריך

לחזק מאוד את הרשויות המקומיות בנושא הזה. יתכן שפעם גם אנחנו נחשוב על

תקנים אצלנו במרכז להתנדבות, כי גם להפעיל מתנדבים זו משימה לא קלה, גם

הקשר עם הארגונים הוא לא קל, אבל יש לנו מזל שמתי וייל ושתי הבנות

שעובדות היום במרכז, עוסקות בנושא הזה יום ולילה.

אנחנו לא מקבלים את הרשימות ישירות, אבל אנחנו הולכים לאולפנים. אני

אתן דוגמא קטנה-. יש מרכז למידה עם 32 כיתות בתל-אביב, אנחנו הולכים לשם

קצת מאוחר, זה לאחר שהם הגיעו והתארגנו, ואז אנחנו ממלאים שאלון קטן

ומנסים להצמיד משפחות.

מ. וייל; אתמול קיבלנו הבטחה ממשרד הקליטה שנקבל את

הרשימות.

ר. גייר! משרד הפנים בשיתוף עם החברה למשק וכלכלה,

כנציגת השלטון המקומי ומשרד הקליטה, יצרו

פורום היגוי לצורך ליווי הרשויות המקומיות בקליטה הישירה. לצורך זה לא

נתחיל להמציא את הגלגל, אלא מרכזים מידע מתוך כ-10 רשויות מקומיות שכבר

נמצאות בתהליך מסיבי של קליטה ישירה. מנסים מתוך שיטות שלהם ליצור איזו

שיטה שנראית לנו כשיטה יעילה וטובה, לצורך הדרכה של יתר הרשויות.

במקביל, מרכז ההדרכה שלנו הכין תכנית הדרכה לצוותי היגוי ברשויות

המקומיות, לצורך הצלת הקליטה.

תחומי ההדרכה והבדיקה מתקיימים בשלושה מישורים: הראשון, בעצם ההתארגנות

של הרשות המקומית לקליטה הראשונה של העולה; שני השלבים האחרים הם

היערכות לדיור ותעסוקה. מובן שהעבודה מצריכה הרבה מאוד עבודה ברשויות,

מעבר להיקפים שנדרשו בכך בעבר, גם בתהליך הקליטה הישירה, והמשרד פתוח

להיערכות מתאימה ברשויות המקומיות. באותם מקומות שיראו שהקליטה אכן

במספרים כאלה, שמערכת כוח האדם המקומי לא יכולה להתארגן לקליטתם בכוחות

העצמיים, המשרד יקצה כוח אדם נוסף מתוקצב לצורך ריכוז הקליטה. זה בצד

התקציבי. מובן שברשויות המקומיות יש הרבה מעבר לצד התקציבי, כי כל

הסכומים שעולה צריך, כמו כל תושב אחר, בסופו של דבר מתמקדים בשירותים

שהרשות המקומית נותנת, ובמסגרת ההיערכות התקציבית של כלל המדינה -

הרשויות המקומיות גם הן תילקחנה בחשבון בכל נושא בהתאם.

ביחס למה שהועלה פה, עם הארגונים המתנדבים, מאחר שכל רשות מקומית היום

פועלת באמצעות מתנדבים לליווי, אחת השיטות שהועלו כשיטה מוצלחת ביותר

היא הצמדת משפחה מאמצת או מלווה לכל משפחה עולה. אני חושבת שכדאי שכל

נושא ההתנדבות יהיה בשיתוף פעולה עם ראשי הרשויות המקומיות, שהם בעצם

המובילים של נושא הקליטה בכל רשות מקומית, גם אם יש איש קליטה. ראש

הרשות לוקח את זה כמשימה עיקרית שלו. יש ראשי ערים שלקחו עוזר צמוד

בנושא הזה, יש מקומות שראש העיר מוביל את זה בעצמו, כך שכדאי להיות

בקשר עם ראש הרשות לצורך תאום בעבודת ההתנדבות.

היו"ר מ. קליינר! זה לא עונה על השאלה של הערים היותר

מבוססות, שבהן יש מאגר מתנדבים פוטנציאלי

בעל יכולת אימוץ גבוהה ביותר. אם הכל מתוחם בתוך מסגרת הרשות המקומית,

והיות שבאותם מקרים דווקא עולים רבים אין - מסיבות של קליטה ישירה, לא



יכולים לקחת דירות שם, רמת-השרון היא דוגמא, תל-אביב יכולה להיות דוגמא

- הרי למעשה אין לנו תשובה במה שאת מסבירה לבזבוז המתנדבים באותן ערים.

כי אם נאמר ראשון-לציון הם ראשונים לקליטת עולי ראשון, הרי שלגבי

רמת-השרון ותל-אביב אין לנו פתרון.

ר. גייר; אם המתנדבים מוכנים לעבוד רק במישור המקומי,

איו פתרון. אבל אם אותם מתנדבים מוכנים גם

לעבוד במקומות אחרים, ניתן באמצעות הגופים המרכזיים של מרכז השלטון

המקומי, והמשרד לקליטה, ומשרד הפנים, למצוא מי הם המבקשים, ומי הרשויות

המבקשות שאין להן מתנדבים, ולעומת זאת למי יש עודף במתנדבים.

יחד עם זאת, מחלקת ההדרכה שלנו נערכת גם לתת הדרכות למתנדבים, כך שאם

יש מקום לשיתוף פעולה עם תוכניות הדרכה שמכינים ארגוני המתנדבים, יש גם

מקום לשתף את המחלקה.

היו"ר מ. קליינר; זה משהו חדש? מתנדבים לנושא הקליטה?

ר. גייר; לא. מחלקת ההדרכה של משרד הפנים, במסגרת

התיערכות שלה להדרכה, להצטיידות הרשויות

המקומיות, מודעת לזה שהיום לא רק עובדים המקבלים שכר עובדים ברשויות

המקומיות בקליטה, אלא הרבה יותר מתנדבים, ולפחות בחלק של ההדרכה היא

מוכנה לקחת את זה תקציבית תחת חסותה.

היו"ר מ. קליינר; הרב אברמוב, מכם הייתי רוצה יותר התייחסות

ישירה האם יש איזו התקדמות בכל הנוגע

לפרובלמטיקה של תחושת אי-הסדר השורר בכל התחום הזה.

י. אברמוב; קודם כל, אני מברך על היוזמה החדשה של משרד

הפנים ואנחנו עובדים אתם בתיאום. יש כאן

הרבה מאוד גורמים שפועלים, ואני חושב שהדבר המרכזי - על-מנת שתהיה כאן

תפוקה מקסימלית - שנתאם את כל הגורמים האלו. השבוע הייתי בהתכנסות של

עולים. היה מיגזר אחד שהתלונן שאין מתנדבים, ושאל איפה המתנדבים, והיה

מגזר אחר שהתלונן שהם מוצפים, ושבאותו בית דופקים 4-5 אנשים מארגונים

שונים. הדבר הראשון שצריך לעשות הוא תיאום, ולכן אני מברך שוב על

היוזמה הזאת שנשב יחד ונלבן דרכי פעולה משותפת.

אני רוצה להתייחס לנקודה שנראית לי מרכזית, ואולי זה יהיה מעניין את

ח"כ פורת, הנקודה לגבי הרשימות. מכיוון שאנחנו פעילים בעיקר בקליטה

הישירה, העולה מגיע ולאחר הפרוצדורה בשדה התעופה הוא נעלם. הם נעלמים

לתקופה של שבוע, שבועיים, יש להם הסכום ההתחלתי שמלווה אותם, ואחר כך,

כעבור שבוע-שבועיים, הם צצים עם דירות בכל אתר ואתר. כאן אמרו

שהמתווכים חוגגים, ובאמת הם עושים את המלאכה.

היו"ר מ. קליינר; בשדה התעופה הרי ממלאים לו תיק, מה זה

נעלמים? לאן מעבירים אותם?

י. אברמוב; בדרך כלל העולה הולך לקרובים או למשפחה.

בתקופה שהמשרד מימן שהייה בבית-מלון, לפחות



יכולנו לעקוב אחרי העולים. בכל השיטה היו בעיות והיא הוחלפה, בעיקר

בלחץ של האוצר, והיה הרבה צדק בכך היום העולה מקבל לידיו סכום כסף שזה

ילווה אותו בכמה השבועות הראשונים. כשאני אומר שהוא נעלם, אני מתכוון

לכך שהם נמצאים באיזו עיר, שם הם מקבלים דירה, ולמחרת בבוקר לשולחן שלי

מגיעה הרשימה של העולים שהגיעו בלילה ולאן הם הלכו. זה משהו מאוד כללי.

יכול להיות שהם יבלו לילה אחד או שניים באיזה בית-מלון. אם הוא עולה

וכוונתו להיות בדימונה, אולי יום-יומיים ראשונים יהיה בבאר-שבע. ברוב

המקרים הוא מגיע לקרובים וידידים.

היו"ר מ. קליינר; אבל אם הוא ביקש לעבור לדימונה, אתה משדה

התעופה מעביר את התיק למשרד בדימונה.

י. אברמוב! כן. אבל אנחנו יודעים שהכל ארעי. אנחנו

למעשה יכולים להגיע אליהם בוודאות, והרשימות

הן רשימות אמיתיות ורציניות, רק כאשר הוא מגיע עם החוזה של השכירות

והוא נרשם במחוז. אז הוא נכנס למחשב, ואז אנחנו יכולים לדעת היכן הוא

נמצא בדיוק.
ח. פורת
את התשלום עבור שכר-הדירה אתם משלמים רק עם

חתימת החוזה?

י. אברמוב; כן, כאשר הוא מגיע עם חוזה חתום.
היו"ר מ. קליינר
זה ישתנה ממש תוך ימים.
ח. פורת
אתם משלמים לו את הסכום בהתאם למחיר של

שכר-הדירה?

י. אברמוב; כן, יש לנו תיקרה, והתיקרה משתנה בערים

הגדולות לבין הערים היותר קטנות.

ח. פורת; אתה יכול להגיד משהו בקשר למה שאמר היו"ר,

בקשר לשינוי?

היו"ר מ. קליינר; משרד הקליטה תומך בסידור החדש, על פיו העולה

יקבל סכום קבוע לדיור, ותהיה לו הקונספציה

של הקליטה הישירה הקלסית, והוא ילך לאן שהוא רוצה. משרד הקליטה תומך

בענין, משרד האוצר תומך בענין. יש בעיה רק עם הסוכנות היהודית. גזבר

הסוכנות אמר לפני שבוע, אתמול אמר לי גם מנכ"ל הסוכנות, שזה ענין של

ימים, כשכולם יחזרו מאמריקה סוף סוף, ואז הענין הזה יסתיים סופית. אני

מניח שארגוני העולים יתייחסו לנקודה, כי אני שומע את זה לא פעם: אחת

התחושות היא שדווקא בשלב הזה, של אותו שבוע שאתה מדבר עליו, זה בדיוק

השלב שהעולה צריך עזרה. נושא שכירת הדירה, זה אחד הנושאים הקרדינאליים

בו הוא צריך עזרה.

י. אברמוב; בהחלט. אנחנו מקווים בקרוב, בסיוע של האוצר,

לפתוח במתקן שלנו בשדה התעופה לשכת מידע

ואינפורמציה, נוסף לפרוצדורה הרגילה, הביורוקרטית, ולמלא את כל הטפסים



ולעשות את כל הדרוש. כי הוא נחקר בעצם כאשר הוא מגיע לשדה התעופה

בפרוצדורה המקובלת. אנחנו מקווים שנוכל קצת יותר לכוון ולענות על

שאלות, ואולי אפילו, אם אפשר, לקשור אותו עם הארגונים השונים. זוהי

אפשרות של מגע יותר ענייני לגבי מה שהוא חושב לעשות בשבועיים הקרובים.

הקרובים והידידים הם אנשים מרכזיים ביותר בשבועיים הראשונים, בתקופה

הראשונה. אנחנו מקווים, ויש לנו אישור מהשר קצב לנושא הזה, שיוכשר מתקן

למטה לקרובים, למשפחה, לידידים ולארגוני העולים, מקום מסודר יפה. בו הם

יוכלו לחכות, במקום לעמוד בחוץ בגשם ולחכות להם. אנחנו מקווים שבמתקן

הזה נוכל לתת יותר הדרכה, נוכל לקשור אותם באיזו שהיא צורה.

ח. פורת; מתי זה אמור להתממש?

י. אברמוב; אנחנו מקווים שבקרוב. היה מאבק על התקציב,

אבל אני מקווה שזה יתממש בקרוב. הרי אנחנו

בקרוב פותחים מתקן חדש, את המתקן השני בשדה התעופה. אני מקווה

שההיערכות הזו תיגמר בקרוב.

אני רוצה לחזור לנושא הרשימות. אני חושב שאחת הנקודות של המתח שבין

המשרד שלנו לבין ארגוני העולים הוא נושא הרשימות. כולם רוצים רשימות,

ואין כל דרך סיסטמטית להגיע לעולים בלי הרשימות. יש בעיה משפטית. כרגע

הנושא בבדיקה עם משרד המשפטים, עם היועץ המשפטי שלנו, האם מותר, מבחינת

חופש הפרט, למסור רשימות לכל ארגון כלשהו, אפילו אם זה ארגון מוכר,

ארגון מפואר וידוע. ישנם עולים שמתלוננים על כך, ולא מעוניינים למסור

את השם שלהם כדי שבכל יום מישהו אחר יגיע. מאידך, יש הרבה שיברכו על

כך. הדבר הזה טעון ברור משפטי, אני מקווה שתוך שבוע-שבועיים תהיה לנו

הנחיה ברורה לגבי מה שאנחנו יכולים לעשות, ואז נוכל ליישם איזו שהיא

מדיניות ברורה ומתואמת. אנחנו נדע שבמיגזר מסויים או באזור מסויים

מוסרים את הרשימות לארגון אחד או שניים, ויהיה תאום בין ארגון לארגון.

אכן זה נושא שאנחנו מקווים לברר בזמן הקרוב.

לגבי הקטע הראשון, שזה הקטע הקשה ביותר, אין בעצם דרך, לבד מדרך כמעט

מקרית, באמת לאתר ולדעת היכן העולה נמצא, כי הוא גם לא מגיע לאולפן.

האולפן זה מקום חשוב ורציני, משום שהעולים נמצאים באולפן דרך קבע. אני

מקווה שההתייחסות לרשימות, והאפשרות שאנחנו נוכל יותר להיות במגע עם

העולה בשעות הראשונות בשדה התעופה, יגבירו את האפשרויות של הקליטה.

אנחנו יודעים בברור לאיזה עיר מגיעים העולים, ולפעמים יש כתובות, אף

שהן יכולות להיות ארעיות. אם באמת נוכל לבצע משהו עם הרשות המקומית,

אני חושב שזו תהיה דרד מצויינת להגיע אל העולה בימים הראשונים האלה.

לגבי התקופה היותר מאוחרת המתנדבים מגיעים, נכון שיש צורך בתאום, אבל

זה יותר מסודר, היות שהעולים נמצאים במסגרת האולפנים, והמיפוי הרבה

יותר רציני.

אינפורמציה נוספת על עצם הפעילות שלנו, על העידוד והתאום עם הארגונים,

מר אריה קורה, ראש המחלקה, יוכל למסור יותר פרטים לגבי ההנחיות וההכשרה

שאנחנו נותנים.



ס. גרוסמן; ברשותכם, אני אשלים את דברי חרב אברמוב.

אנחנו פועלים במספר רשויות וצברנו נסיון,

ואפשר להפיק לקחים מתוך הנסיון שהצטבר באותן הרשויות, שכבר קלטו ועברו

את חבלי הלידה. את הנסיון הזה אנחנו גם עושים בשיתוף עם השלטון המקומי,

י וכמובן בשיתוף מלא עם משרד הקליטה. אין בינינו כאן שום מחלוקות. אנחנו

מנסים להנחיל את זה גם לרשויות אחרות.

אנחנו יכולים להגדיר את העולים שפונים לקליטה ישירה ב-4 קבוצות:

(א) קבוצה ראשונה היא עולים שנכנסים לדירות שנשכרו מראש על-ידי קרובי

משפחה, ואפילו משרד הקליטה מממן להם עד חודש ימים של אי-תפוסה עבור

אחזקת הדירה, לקראת הגעת העולה.

(ב) קבוצה שניה, מתנהגת באופן דומה, אבל הדירות נשכרות ביוזמת הרשות

המקומית. לעתים זו יוזמת הפדרציה הדרום-אפריקאית או החברה

העירונית, אבל שוב - הולכים ליעד מוגדר מראש.

(ג) קבוצה שלישית, הולכת אמנם לבתי-קרובים, אבל עדיין לא ברור היכן הם

יגורו, וזה לא בהכרח באותו ישוב, אם כי סביר להניח שכן.

(ד) הקבוצה הרביעית, אלה עולים שאין להם קרובים בכלל. הם מגיעים ארצה,

ותם יתומים.

ח. פורת! אתה יכול לתת איזו שהיא התפלגות מוערכת?

ק. גרוסמן; הרוב הגדול - הייתי אומר בהערכה גסה, כי לא

הכנתי את הנתונים - הולכים לבתי קרובים או

לדירות שקרובים הכינו. כלומר, לקרוב יש כאן השפעה מכרעת בענין הזה.

ח. פורת; מה האחוז המוערך על-ידכם, של אלה שמגיעים

ללא קרובים, ושם, בשדה התעופה, אומרים להם

ללכת למקום פלוני או לדירה אלמונית, והוא לא רוצה?

ק. גרוסמן; אני לא יכול לתת לך כאן נתון. אני לא רוצה

להטעות, אבל אנחנו יכולים כמובן למדוד את

השנה האחרונה. סביר להניח שהמספר הזה יגדל. ככל שמספרי העליה גדלים,

המספר הזה של אלה שלאו דווקא יש להם קרובים ישירים, עשוי לגדול.

אני רוצה לחזור לתחום ולמוקד הדיון שלנו שנקרא הפעלת מתנדבים. הנסיון

שלנו הראה, שכאשר בעצם הועבר מוקד הפעילות לרשות המקומית, הרשות

התארגנה. ברשות פועלת ועדת קליטה או ועדת היגוי לקליטה, שמפעילה צוותי

עבודת לתחומים השונים - לדיור, לתעסוקה ולהפעלת מתנדבים. יש התארגנות

נכונה שעונה למרבית הבעיות. כבר נאמר כאן, מעורבות המתנדבים היא בשלוש

תקופות; התקופה הראשונית, שהיא הקריטית ביותר, כאשר האיש מגיע והוא

מבולבל עדיין, הוא בהלם הקליטה. הוא זקוק שמישהו יסייע לו בתקשורת

ראשונית ובאוריינטציה בכלל, מה עושים למחרת היום, לאן פונים, לאן

הולכים בכלל, איפה רושמים את הילד לבית-ספר וכך הלאה. התקופה השניה היא

כמובן תקופה של לאחר אותה התארגנות ראשונית, של ליווי בחודשים



הראשונים, בתמיכה, כולל תמיכה חברתית, בעיקר בתקופה שהאיש לומד באולפן

וכבר מתעניין באפשרויות של תעסוקה. ויש תקופה אחרת, שבעצם זה הליווי

היותר ממושך, וכאן אנחנו באמת משתמשים במושג - לא משפחה אומנת - אלא

משפחה חונכת.

אין שום ספק שהמשקל של המתנדבים בתקופה הזאת הוא קריטי ביותר. לא

אנחנו, לא משרד הקליטה, לא אף אחד במימסד יכול להחליף את המתנדבים בקטע

הזה, משום שהם אלה שנותנים את הליווי האישי הפרטני. אנחנו לא מדברים

בהכללות, אנחנו מדברים ממש במושגים של מטרות נקודה. משפחה מסויימת

מקבלת את הליווי הזה, ולכן כשאנחנו מדברים על ראייה ארצית, זה סיפור

אחר. כלומר איך מפעילים באותם המקומות, בהם הרשות או הארגונים המקומיים

אינם מצליחים לגייס את כוח האדם המתאים. הרשות, באותם מקומות שפעלנו

היתה הגורם, שתחת המטריה שלו בוצע התיאום. צודק מר אברמוב, התיאום

שחייב להיות, אחרת אי אפשר לפעול. מעבירים להם את האחריות לטפל בכל,

כולל רישום הילדים במערכת החינוך, וכך הלאה, יש גם בעיות של התנדבות לא

רק לגבי מבוגרים, גם בהפעלה של נוער לנוער, וגם של סיוע לתלמידים

בבתי-ספר על-ידי מה שנקרא תלמיד חונך וכך הלאה. כלומר, המערכת הזאת של

ההתנדבות היא בהחלט רב-מימדית, היא לא דו-מימדית.

מובן שיש בעיה באותם המקומות, או באותן הרשויות שעדיין לא התארגנו,

וברשויות שבהן אולי קשה למצוא מספר סביר של מתנדבים מתאימים. המושג

מתנדבים מתאימים גם הוא חשוב. קיימת סכנה, שברצון הטוב יכולים גם לשפוך

את המים עם התינוק. כלומר, מתנדב שאולי איננו מתאים או לא מתודרך

כהלכה, יכול להעביר מסרים שונים לעולה, הוא יכול גם ליצור אולי ציפיות

או תמונה לא נכונה. חשוב גם לוודא שהמידע שעובר לעולה אכן עובר כהלכה.

כלומר, שלא תהיה כאן אינטרפרטציה לא נכונה, כי אחרת זה יצור תסכול

וחוסר אמינות, ואחר כך הוא יגיד שהבטיחו לו והמוסדות לא מקיימים וכוי.

אנחנו כבר מכירים את הדברים האלה.

הווה אומר, הבחירה של המתנדבים חשובה מאוד, התדרוך שלהם חשוב, ולכן

הגענו למסקנה שבמספר גדול מטבע הדברים בשיטת המשפך, אתה מגיע למספר

אולי הקטן של אותם מתנדבים היעילים למטרות האלה. אנחנו עוסקים במערך

התנדבות גדול, גאולה הזכירה למשל את נושא המתנדבים שמתגייסים להשיג

חפצים לעולים, ריכוז של חפצי בית וחפצים אחרים. בוודאי זה סקטור אחר של

מתנדבים, שאיננו חייב להיות בעל הכישורים של אותו מתנדב שמוסר מידע או

מתדרך את העולה, וגם לא בהכרח משפחה חונכת, שנותנת לו את הגיבוי החברתי

בחיי היום יום.

היו"ר מ. קליינר; בענין הזה של גיוס חפצים, לפי מיטב ידיעתך,

יש יד מכוונת היום?

ק. גרוסמו; מתוך הנסיון שאנחנו ראינו, לפחות במספר

רשויות, יש לנו הפתעה לטובה. ראינו שבמספר

רשויות, הרשות גם נותנת מחסן לדברים, וכתוצאה מזה נעשה כאן קול קורא.

לגבי איתור עולים. באותן הרשויות שהתארגנו כהלכה, ונעשו פעולות מקדימות

לגבי קרובי משפחה, מפעם לפעם שוב מתפרסם בכל השפות שקוראים לקרובים

שמצפים לעולים, ליצור קשר עם אותו מוקד עירוני, עם אותה ועדה, על-מנת



לקבל תדריכים. לגבי אחרים, או לגבי אותם "יתומים", אני עכשיו חוזר

מישיבה של ועדת ביילין, שם הועלתה הבעיה. נציג משרד הקליטה עוזי גדור

הבטיח, שתוך כשבועיים ניתן יהיה להעביר רשימות ממוחשבות לרשויות

המקומיות, לגבי התחנה הראשונה שבה נוחת העולה. כלומר, גם אם זה

בית-מלון, שזאת היא תחנה ארעית, הרשות תקבל רשימות. יש לכך גם כל מיני

משמעויות אחרות, משום שמיד מערכת החינוך צריכה לקבל מידע. לא רוצים

שהילדים יסתובבו יותר מדי זמן ללא לימודים, וכן הלאה. יש לזה הרבה

השלכות.

מכל מקום, אין לנו שום ספק שהפעולה של המתנדבים כאן היא קריטית

וחיונית. שוב, אני חוזר למילת המפתח, "תיאום". התיאום חייב להיות ברמה

הארצית, ובחלוקת תפקידים למשימות שונות, ותחת הכותרת או המטריה של

הרשות המקומית בפעולות הספציפיות באותו הישוב.

היו"ר מ. קליינר! היו מודעות של כל מיני ארגונים. משרד הקליטה

עוסק בגיוס מתנדבים, המועצה הציונית

לצערי, משום מה שכחנו אותה - מגייסת מתנדבים. איך כל המתנדבים האלה

בסופו של דבר מגיעים אל המרכז שבעיריית ירושלים או בעיריית אשדוד או

בעיריית אשקלון, כך שבסופו של דבר יווצר השידוך? אני מוכרח לומר שעד

עכשיו זה לי לא ברור, אבל אנחנו צריכים להתקדם. חברי הכנסת יכולים בשלב

זה להעיר הערות קצרות, כי אנחנו נעשה סבב אחרי שנשמע את ארגוני

המתנדבים.

ח. פורת! קודם כל, ברוך השם שיש התלהבות ושיש

התנדבות, ולפי ההיקף של הדברים גם יש בלגן.

זה טבעי וזה כמעט לא היה יכול להיות אחרת. עדיף שיהיה כך, מאשר תהיה

אדישות ותהיה חוסר מוכנות.

יחד עם זה, נראה לי שבאמת עדיין לא שמנו את האצבע על הנקודה הקריטית,

ובעיני במידה מסויימת זה עשוי להיות דומה לעץ שאתה שותל אותו. החקלאים

אומרים שזה סיפור של 30 אחוז של ההצלחה של השתילה, אותה נקודה קריטית

שבה בחרת את השתילה. כאן נראה לי שבצומת הזה שבין הנחיתה בשדה התעופה

בלוד, לבין השבוע או השבועיים הראשונים, אנחנו עלולים להביא נזקים שנדע

עליהם רק בשלבים הרבה יותר מאוחרים.

ראשית, אני שמח, אני כבר לפני כמה חודשים הצגתי את הנושא גם בפני השר

לקליטת העליה, וגם בפני גורמים נוספים, שמוכרחים לפתוח מסגרת הרבה יותר

רחבה, ולתת שהות קצת יותר ארוכה, במיוחד שבאה מסה כזאת גדולה של עולים,

שצריכים לגמור את הטיפול בהם. שלא לדבר על אותם "יתומים", שצריך באמת

לעזור להם.

אינני בטוח שהמקום שמוצע עכשיו, אם כל המרחב שלו יענה על זה. לפי דעתי

היה צריך ליצור מצב שבו העולים, אלה שרוצים בכך, אלה שמחוייבים בכך,

נמצאים באיזה שהוא קמפוס, אני הייתי לוקח משהו כמו כפר המכביה או משהו

מעין זה, מקום שבו יש אפשרות של שהות ליום, שתהיה לו אפשרות לפגוש את

הקרוב שלו, שתהיה לו אפשרות לפגוש אנשים, שיתנו לו לשקול, שלא יעמידו

אותו בפני הכורח להחליט תוך שעה בשאלה כל כך רצינית. כאן מדובר לגבי

אלה שאין להם קרובים, לא אלה שהקרוב בא ולוקח אותו במכונית. אני לא



מקבל מה שאמרו לי, שאם העולים יהיו במקום כזה, הם לא ירצו לצאת משם.

אפשר לקבוע בענין הזה נורמות, כמו שזה מוסדר בשדה התעופה. אתה נותן

לעולה איזה לילה אחד.

שנית, מתוך העיסוק האינטנסיבי בתהום הזה, אני פגשתי דווקא באותן חברות

מתווכות, שלאמיתו של דבר עושות דבר שהוא חיוני בוודאי כלפי אותם אלה

שאיו להם קרובי משפחה, החל מההצעה של הדירה, דרך חיפוש ראשוני של

עבודה, שיגור לאולפן וכד'. אחת מן השתיים: או שמשרד הקליטה יכול -

ובוודאי צריך לשם כך תקנים נוספים - להיות הוא בעצמו החברה המתווכת,

שיהיו לא רק נקודות של בתים, אלא גם היצע של דירות שכורות במקומות

השונים, ושהוא יוכל להציע אותו לעולה בטווח שמחייב קצת יותר זמן וקצת

יותר שהות; ואם אין ברירה, הוא צריך לקבוע חברות מתווכות מאושרות

שעובדות על פי תקנים. אני יודע שבנושא הזה יש היום הרבה אי סדר, אני

יודע שיש גם כל מיני "חאפרים" וזה חוגג, גם השחיתות חוגגת כבר, נכון

להיום. אדרבא, יהיו חברות מתווכות שעומדות בתקן. אני יודע שיש חברות

שיש להן כבר בבריה"מ נציגים שהם יכולים להציע עוד בשלב המוקדם. אדרבא,

יכולים להיות ארגוני מתנדבים שאפילו יהיו מוכנים לעשות זאת רק בהתנדבות

או באיזה שהוא שכר הוצאות מינימלי, אבל שגם הם יעבדו על פי תקנים

ועל-פי בקרה שלהם. שיהיו חברות שמסוגלות להתמודד עם הענין הזה.

היו"ר מ. קליינר; אני מציע לא להיכנס לוויכוח. דעתי הפוכה לזו

של ח"כ פורת, אבל אני לא מתכוון להתווכח, כי

לא זה הנושא כרגע.

ח. פורת; שמשרד הקליטה בעצמו יערך לקראת זה, או שהדבר

הזה ייעשה על-ידי חברות מתווכות. המשפט

האחרון שאני רוצה לומר הוא לגבי האינפורמציה על העולים. אינני יכול

לקבל את הענין הזה, שלא ניתן יהיה לגשת למידע. זה נכון לגבי כל אדם

שנמצא. חוק הפרטיות, לא חל לגבי אף אדם בארץ. יש לך ספרי הטלפון, ולגבי

כל אדם זה נכון. אפשר להציע שאם עולה בלוד לא יהיה מוכן ששמו יופיע,

אולי לגביו יהיה איזה שהוא סידור אחר. הדבר הזה מוכרח להיפתר. אם יש

בענין הזה בעיה משפטית, אינני יודע, אני מציע שאנחנו בהליך חפוז נעביר

חוק שמסדיר את זה. כי האבסורד הזה שלא ניתן להגיע אל העולה, שאני שומע

אותו מכל מקום, הוא פשוט לא מאפשר את הטיפול הנאות.

א. גור; כמי שחשב וממשיך לחשוב שארגוני העולים

וציבור המתנדבים הם החוליה החשובה והמרכזית

בתהליך של קליטת העליה, אני בהחלט מברך על ההתגברות ועל העליה הניכרת

במספר המתנדבים בארץ. אני מברך את ארגוני המתנדבים ואת הרשויות השונות

אשר הביאו לכך, באמצעות הפעילויות השונות שהם עשו.

מה שהייתי רוצה שייעשה בהמשך הדיון עכשיו, הוא לברר היכן הבעיות, ואם

אכן הן קיימות; מה לא בסדר, אף שחלו שינויים ושיפורים רבים; ובמה אנחנו

נדרשים לסייע, אם בכלל אנחנו מסוגלים, כדי להביא את המצב לנקודה שהכל

יהיו מרוצים, גם אתם כמתנדבים, גם אתם כארגונים, וגם כל העולים, שלשמם

אנחנו קיימים ואנחנו פועלים.



זה מה שהייתי רוצה להעיר בשלב הזה. זאת אומרת, למקד כרגע את הדיון

בנקודה, מה לא בסדר והיכן לפי דעתכם צריך לשים את ההדגשים כדי להביא את

זה לרמה שכולנו נהיה פהות או יותר מרוצים, כמובן בהתהשב בכל האילוצים

התקציביים-הארגוניים, ובהתחשב בעובדה שבכל-זאת יש הרבה ארגונים, ולא

תמיד זו יכולה להיות מערכת משומנת.
היו"ר א. קליינר
בהמשך לדברים של ח"כ גור, אנחנו באמת בשלב

שנשמע את ארגוני העולים. אני רוצה להציע כמה

נושאים, שלפחות מעוררים ענין מיוחד לחתייחסות, נוסף לנושאים שכבר

העליתי. יושב כאן נציג רוטרי, יושב כאן נציג בני-ברית. איך אתם נערכים

לקליטה ברשויות מקומיות, שיש לה יתרונות רבים מאוד, ובסופו של דבר,

במצב, כפי שאנחנו נמצאים כיום, אתח עובד בכיוון ההגיוני. באותו הקשר

הייתי רוצה לשמוע התייחסויות למה שנאמר כאן לגבי סידור העבודה. אני

חושב שהבעיה אינה רק חוק צנעת הפרט. אני חושב שיש כאן בעיות ארגוניות

טכניות אחרות, שטרם נמצא להן פתרון. היום נאמר שאין צנעת פרט, יש בעיה,

יש המון ארגונים - כאן אנחנו נמצאים עם ארגוני חמתנדבים; בשבוע שעבר

היו לנו הפדרציות. אפשר למסור רשימות לכל דיכפין, אבל למי למסור אותן?

למסור לרשויות, הרי לרשויות בלאו הכי מוסרים כבר את הרשימות היום,

באופן לא פורמלי, למרות חוק צינעת הפרט, מוסרים אותן ב-90 אחוזים. אבל

כאן תבוא למשל דורין גינספורד, ואני לא יודע אם חיא מוכנה לרוץ לעיריית

הרצליה או לעיריית פתח-תקוה. היום ברשויות מוסרים רשימות, השאלה אם

ארגונים ארציים מסתפקים בזה, ויש רבים.

לגבי גורמים פרטיים. אם זה כללי פיקוח, כן; אם זה רישוי, זה מפחיד

אותי. כלומר, כל מה שחוזר ליותר מדי ריכוזיות וארגון, זה מיד מזכיר לי

את הסיסטמה שממנה הם ברחו, ואיש לא מתגעגע אליה. לכן אני מאוד זהיר.

אני בעד יוזמה פרטית. אם היה איתו מתנדב ביום הראשון, שילך אתו הלאה,

ושהוא יחסוך את המתווך, או שלפחות יגן עליו. הבעיה שלי היא לא יוזמה

פרטית, הבעיה שלי היא יוזמה פרטית שמנצלת לרעה. בכל יוזמה פרטית יש

אותם חלקים שמנצלים לרעה את חוסר הבקיאות, את חוסר הידע של העולים.

ח. פורת; אני אמרתי שביוזמתו של המשרד להפנות לכתובות

של אותם אלה.

היו"ר מ. קליינר; אני אגיד את זה בכיוון החיובי. לדעתי אנחנו

צריכים לקבוע כללים, ולא לנסות להסדיר הכל

מלמעלה, כי כך אנחנו לא נצליח.

מה דעתכם, אולי ללכת בכיוון ההפוך? קיבלתי פתק, נדמה לי מנציגת "אמנה"

שהציעה לי את זה, ואני רוצה לשאול את זה בלאו הכי בצורה קצת אחרת. אולי

באמת לתת לעולה בשדה התעופה דף, חוברת, שנניח יארגן אותה מרכז

ההתנדבות, ובחוברת הזו כל גוף יוכל לתת את מספרי הטלפונים שלו, ואת

הכתובות שלו הארציות והמקומיות. כל עיריה תציין איזה מרכז יש לה. הדבר

יודפס בשפות השונות, בעיקר ברוסית. ואז לאותו אדם יהיה כמה מספרי

טלפונים, והוא יוכל ליצור ביוזמתו את הקשר, ולא שיהיה מצב שבו באמת

עלול לקרות שעשרות ארגונים יפנו במקרה אל אותו עולה, ואל אחר לא יפנה

אף אחד. האם לדעתכם זה יכול לפתור את הבעיה? אם זה לא יכול לפתור את



הבעיה, למה לאי ואני אומר, אני עוד לא שמעתי את דעתכם, אבל האם אתם

מוכנים לענין הזה?

י. שטרול; לנו ברשויות איו בעיה. צר לי לומר שני דברים

שאין: אין שום פיזור, ואין הכוונה. יש פיזור

לבני המשפחות. אני שמחתי מאוד כשמעתי ברדיו על הצעתך, שכל עולה יקבל את

הסכום שכולם מקבלים, ולא בתל-אביב 600 שקל, ובבאר-שבע 400 שקל,

ובדימונה 250 שקל. כי מה קורה היום? ואנחנו נאכל את זה בעוד כמה
חודשים
השוכרים דירות במרכזי הערים ב-600 שקל, ב-700 שקל, בשנה הבאה

יקבלו פחות השתתפות בשכר-דירה, ואחר כך יבוא העולה וישאל מאין הוא

יוסיף עוד 250 דולר, כשאין לו עוד עבודה ואין לו שום דבר. אני מציע סקר

במקומות בכל הארץ על המקצועות הדרושים והאנשים הדרושים, ושם גם יש

דירות ריקות בהרבה מקומות. לא חייבים לתת היום לעולה את האפשרות או את

הדרישה שבעוד שנה הוא לא ידע באיזה עולם הוא ומה יעשה עם הילדים.

דבר שני. יש מתנדבים, יש פקידים וכוי. אין הובלה. בא אלי עולה מרחובות,

נתנו לו באיזה מחסן בהתאחדות עולי בריה"מ ספה, הסבל לקח ממנו 180 שקל

כדי להביא את הספה לרחובות. בחצי מהסכום הזה, הוא היה יכול לקנות ספה

אחרת. עולה שכר דירה ברמת-גן, בלי כרים, בלי סדין, בלי שום דבר. את

ה-1,000 שקל שהוא קיבל, הוא ביזבז על הדברים האלה ועכשיו אין לו עם מה

לחיות. לא כולם מקבלים את הציוד הראשוני, והם לא מספיקים לקבל את הציוד

הראשוני. העולה מקבל שעתיים-שלוש-ארבע שעות בלוד כדי להחליט לאן שהוא

ילך, הוא לא מקבל ידע, הוא לא יודע מה זה צ'ק, הוא לא יודע מה זה שטר,

לא יודע מה זה עורך-דין. אנחנו פתרנו בעיה של 87-88 אחוזים של קליטה

ישירה. אבל זה דבר שיאכל אותנו מחרתיים, היות שיחזרו מהאולפן, שם

מקבלים את ההשתתפות בקיום, אין להם עבודה, ידרשו מהם שכר-דירה יותר

גבוה, ואין שום דבר.
היו"ר מ. קליינר
זו טענה שאי אפשר לאחוז אותה בשני קצותיה.

בזמננו אמרנו שהם ילכו למלון, לא חשוב איפה,

ויהיה להם זמן של חודש להחליט לאן הם רוצים ללכת. עכשיו אמרנו שנעשה

דבר יותר טוב, ברוח אותה הצעה שלי, שאתה שיבחת. ניתן לו את ה-1,000

שקל, ותהיה לו אפשרות ללכת ליומיים-שלושה למלון, והוא ישקול. זה שהוא

רוצה להחליט במקום או במלון, זה עניינו. לשם כך הוא הרי גם מקבל את

ה-1,000 שקל לאדם, בין שילך למלון, לאן שהוא רוצה, ואז הוא יכול בשקט

לשקול לאן הוא ילך. לכן אני מוכרח להגן על משרד הקליטה, ולהגיד שהטענה

הזו, שמכריחים אותו תוך שעה להחליט, אינה נכונה. אומרים לו: אדוני, לך

למלון, תחליט בשעה שאתה רוצה.
י. שטרול
כמה עולה מלון?
היו"ר מ. קליינר
יש מלונות שעולים 40 שקל, לשם כך הוא מקבל

את ה-1,000 שקל לאדם.
י. שטרול
ברשותך, לא בכל בתי המלון ערוכים לילדים.
היו"ר מ. קליינר
אני מציע שתרד מהנקודה הזאת, ותתקדם.



י. שטרול; אני רוצה לקצר. אנחנו, הוועד הפועל, מועצות

הפועלים, מוכנים לשתף פעולה עם כל אחד, ובכל

רגע, במועדונים שלנו, במקומות שלנו, עם מתנדבים. יש עשרות ומאות, אנחנו

עוד לא עשינו מבחנים למתנדבים. נוכל להתחיל בתנאי שנקבל באמת מידע איפה

העולים. בתל-אביב, אף אחד לא יודע איפה העולים, גם לא בחיפה, אולי

בירושלים כן.

היו"ר מ. קליינר; אולי התשובה באמת היא קלה, כי אני חושב

שברגע שיוסדר ענין הרשויות המקומיות, ודאי

שרכז קליטה של מועצת הפועלים ימצא את מקומו באותו שולחן בכל רשות

מקומית. לכן לגביכם הבעיה היא יותר קלה מאשר לגבי אחרים.

ל. אלשטייו; אנחנו מיד למחרת בואו של העולה פוגשים אותו

ויוצאים אתו לסידורים הראשוניים. המתנדבים

שלנו, שיוצאים לסידורים כאלה, מודרכים על-ידי המחלקה לקליטה חברתית של

משרד הקליטה. יש לנו מדריכים ב-35 סניפים, יש לנו 35 מחלקות ברחבי

הארץ, שם לכל מחלקה יש יו'יר. אנחנו יצרנו את המחלקות במקומות שיש

ריכוזים יותר גדולים של עולים, ואנחנו גמישות לשנות את המקומות.

במקומות כאלה אנחנו צמודות למשרד האזורי של משרד הקליטה, ומהמשרד

האזורי אנחנו מקבלות את המדריכים של משרד הקליטה. אני מוכנה לשלוח לכם

את רשימות המקומות, שם אנחנו פעילות.

היו"ר מ. קליינר; הסידור הזה של ריכוז באמצעות רשויות מקומיות

עונה על הצרכים?

ל. אלשטייל; פה הנקודה, איך כדאי להמשיך לפי המודל הזה.

אנחנו גם גמישים לשנות את צורת העבודה שלנו,

בהתאם למה שקורה, ואנחנו משנים כל הזמן. אבל אני רוצה לומר לכם, את

האינפורמציה לגבי מקומות עולים, משפחות עולים, שינוי בזכויות עולים -

אנחנו מקבלים יום יום ממשרד הקליטה. מה שמגיע אליהם מגיע, זה נכון.

המדריכים, העובדים הקהילתיים שלהם מיד נערכים להגיע לקבוצות של

המתנדבים שלנו, כך שאנחנו כל הזמן נמצאים אתם בקשר.

התחלנו לעבוד בצורה כזו לפני שהצלחנו להושיב ועדות קליטה ברשויות

המקומיות. עם הזמן גם זה עובד, אבל זה סוג ראשון של מתנדבים שמודרך

באופן שוטף. הם פוגשים מיד את העולים. יש לנו מאגר של משפחות, מתנדבים

שונים, שקולטים את העולים אחרי שהסיבוב הראשון של המתנדבים, שהם ממש

אנשי מקצוע, ידעו לקבל פרטים ברורים על אותה משפחה, אם היא זקוקה

למשפחה קולטת ומה הצרכים שלה. אנחנו עושים תיאום עם המתנדבים מהסוג

השני. המתנדבים מהקבוצה השניה מקבלים הדרכה די שטחית בינתיים על זכויות

עולים, העיקר שיקבלו אותם כחברים, כשכנים.

מה שעובד טוב מאוד הוא, שברגע שלרשות המקומית יש קשר עם משרד הקליטה,

נציגיה מקבלים את הרשימות של העולים שהגיעו העירה, ואותה ועדה ברשות

המקומית יושבת לדון בהם אחת לשבוע-שבועיים. שם יושבים נציגים של ארגוני

המתנדבים, ואנחנו מחלקים בינינו את העבודה. רק שם אפשר לעשות את התיאום

הזה, ואז לא תהיה כפילות של התקשרות למשפחות עולים.



ח. פורת; נכון להיום, יש עולים שמגיעים לרשות

מסויימת, ושבכלל אינם מטופלים על-ידי משפחות

או משפחות מאמצות?
ל. אלשטייו
מובן שיש, ואנחנו מנסים לגלות אותם. יש לנו

דרכים שונות ורבות כדי למצוא אותם. יש לי

אליכם הצעה בנוגע לאינפורמציה של עולים. אנחנו משתדלים להפוך את העולה

לא לעולה נצרך, שתמיד יצטרך את המתנדב שמוביל אותו. אנחנו נשתדל להגיע

למצב כזה שעולה ידע איזה שירותים הוא יכול לקבל מהרשות המקומית, ממשרד

הקליטה ומארגוני המתנדבים. לכן אני מציעה שבמשרדי הקליטה יהיו לוחות

מודעות, וגם דפים, ובהם נתונים מעודכנים מפעם לפעם, על ארגונים באותו

מקום, באותו ישוב, שאכן רוצים לתת שירות ושירותים מסויימים לאותו עולה.

העולה חייב להגיע למשרד הקליטה שלו בתקופה הראשונה ביותר, שם הוא יוכל

לקבל אינפורמציה כתובה, טלפונים, שעות, מועדונים הפתוחים לשרותו. הוא

יבחר את מה שהוא זקוק לו, ואז נשתדל למנוע כפילויות. אני מציעה, אם

יתנו את רשות הדיבור לאריה קורה, שיסביר איך הוא מדריך את המתנדבים

שהוא מקבל מארגוני מתנדבים, שאכן הם בקשר עם המשרד.

ד. גינספורד; ביום הראשון שהייתי במשרד הקליטה אמרתי

שמועמדים זה דבר יוצא מהכלל, אבל צריך לאכול

אותם, ולפעמים זה לא כל כך קל.

אני אשה שעובדת יום ולילה, ואני חושבת שהגענו לזמן של הרום לאומי. אני

לא יודעת אם האנשים שיושבים בבנין הזה יודעים את זה, אבל האנשים

שעובדים בחוץ עם המשפחות כן יודעים את זה. השאלה היא אם האנשים מבינים

מה זה מצב הרום לאומי.

אני מציעה שכל אחד בוועדת הקליטה של הכנסת יערוך סיור, לא סיור רגיל

שאתם עושים, אלא תבואו אתי יום אחד למשרדים, למשרד הקליטה, תראו איך הם

עובדים. זה מתחת לכל ביקורת, בבנין שזה בושה, ואחרי כן יושבים כאן

ומדברים. אני חושבת שאתם לא מעודכנים, ואני חושבת שזה לא בסדר. אני

מצטערת, אני לא מקבלת תשובה שאני לא בדקתי את המספרים. אנחנו חייבים

להיות מעודכנים בכל רגע, כמה אחוזים הגיעו לכאן, כמה אחוזים לכאן וכמה

אחוזים לכאן. זה מאוד חשוב. זה לא שאני רוצה נגטיבית, להיפך, אני רוצה

להיות מאוד מאוד פוזטיבית, כי אני חושבת שארגוני המתנדבים יכולים להגיע

לאוכלוסיה, ולא פקידים במשרדי הממשלה או הסוכנות. ארגוני המתנדבים

יכולים להגיע, וזה אפילו לא כולל את התאחדות העולים, כי התאחדות העולים

אינה אירגון מתנדבים. כך שאנחנו באמת חייבים להתחיל לעבוד מחדש, לעבוד

חזק מאוד ביחד מהיום.

בנינו ארגון בינלאומי, היות שיש בעיה, ולא משום שאנחנו רצינו להקים

ארגון. לענין בית-המלון. בערך 20 אחוזים באים היום דרך בית-מלון.

בסיכום עם משרד הקליטה, סיכמנו לקחת את האחריות. לגבי כל משפחה אבל

אנחנו יכולים להגיד לשולחן הזה איפה כל עולה, בכל מקום. איפה הוא עומד,

איזו דירה הוא צריך לראות היום וכוי. זאת אומרת, יש לנו תוכנית של

מתנדבים שעובדים ביחד עם משרד הקליטה בבתי-המלון. זה הרבה יותר טוב

מלא-כלום, וזה מביא את המשפחה לראות את הדירות עם צוות של מתווכים שהם

יוצאים מהכלל, ועובדים יום ולילה. הם לא חאפרים. בתל-אביב בכלל לא. הם



יודעים רוסית, הם מביאים את המשפחות. אנחנו לא יכולים לעבוד בלעדיהם,

הם חלק מהצוות שלנו. הם לוקחים את המשפחות לראות את הדירות, חוזרים.

ברגע שיש חתימה של חוזה, והמשפחה יוצאת לדירה, באותו זמן מתנדב במקום

מקבל את מספר הטלפון ומתחיל את הפרוצדורה עם המשפחה.

אני רוצה להגיד איך ענין הערים נכנס, כי זה חבל שאתם לא יודעים, וחבל

שלאריה לא היתה האפשרות להסביר את זה. ביחד עם הצוות של אריה הרבה מאוד

שעות אנחנו כבר ישבנו בכל מקום. רוב העולים הולכים לבת-ים. אנחנו

עובדים בבת-ים, ואני רואה שבבת-ים יש מצב חתם. שם יש למשל צוות שנפגש

בכל שבוע בשעה 9 ועוברים שם על כל השמות. אדוני היקר, אם יש לך נציג -

וכל נציג מכל ארגון מוזמן לצוות, ושם היו"ר של ועד הקליטה הוא ממועצת

הפועלים - הם יושבים והם מחלקים את השמות. אין אדם שבא לבת-ים היום

ושאינו מקבל ביקור ממתנדב. המדובר גם בראשון-לציון, ובחולון. אותו דבר

בכל מקום. לפחות היום אנחנו יודעים איפה ממוקדות הבעיות.

היו"ר מ. קליינר! הזכרתי את בת-ים כבעיה, ואני שמח לשמוע מה

שאמרת. אבל אני רוצה להגיד לך, שהדיווחים

מהשטח הם, שבבת-ים לא מגיעים המתנדבים לעולים. היה כאן ממלא מקום ראש

העיריה, בישיבה של 10 הרשויות הגדולות, והוא אמר שבבת-ים לא יודעים

איפה העולים. אנשים שוכרים דירות, ולא יודעים איך להגיע אליהם.

ד. גינספורד; אבל היום זה לא נכון. אנחנו בתחילת התהליך.

הוועד התחיל לעבוד לפני שבועיים-שלושה, ובכל

שבוע יש שיפור. אתם צריכים לסדר שכל ארגון ישתתף בפגישות האלה. אני

חושבת שאנחנו חייבים להבין שהבעיות עם הדירות נעשות גרועות יותר עם

הזמן. אני מציעה שאנחנו נבדוק את הנושא של מקום מעבר. כל עולה שרוצה,

ניתן לו את האפשרות ליומיים להיות במקום מעבר, בלי כסף.

היום בתל-אביב לנו יש מספר עולים בודדים ולנו אין מיטות בשבילם. אנחנו

משלמים את בית-המלון. פניתי לארנון מנטבר אתמול, ביקשתי ממנו לבדוק את

הבעיה. דיברתי עם לפידות, והוא אומר שהוא לא יודע מה לעשות. הם עשו עם

"ידיעות אחרונות" מסיבת עתונאים. בסוף השבוע, כולם ישנו, 13 עולים,

גברים ונשים, אצל ידידים שלי. לא היה לנו מקום לשים אותם. אסור לכם

להכניס מבוגרים לקליטה ישירה. אסור, זה נגד החוק, היות שבכל מקום יש

אנשים חלשים, אנשים חולים.

מ. הרצוג; במקום לעשות כל מיני תאומות, אנחנו ירדנו

לשטח ודיברנו עם העולים, ואלה המימצאים
שלנו
(1) לא ברור למה העולה איננו יכול לקבל את כל המרכזים שיכולים לטפל בו,

אפילו כבר במטוס, אם זה מטוס "אל-על", משום שיכולים שם להחזיק

גליונות, והדברים פחות או יותר קבועים.

(2) יש לנו טעות בדבר העולים, וזו טעות יסודית, בקשר למקומות עבודה. הם

מוכנים לכל עבודה, הם נכנסו לעבודה בשווקים בתור סבלים, הנשים

עובדות במקום הפיליפיניות. הם באים עם רמת ציפיות יותר נמוכה ממה



שאנחנו מסתכלים על עצמנו, וחושבים שהם לא מסוגלים לבצע את העבודות.

הם מעוניינים בעבודות האלה.

אנחנו עושים דברים של צופים י - וכאן אני מתייחס למוסדות הממוסדים -

כמו שלפעמים צופים טובים תופסים זקנה, מעבירים אותה את הכביש, אף

שהיא לא רוצה לעבור את הכביש. היו לי מקרים, ואני מוכן להסגיר

אותם, שבהם מצאו מקומות עבודה לעולים, ובגלל האולפן הם לא קיבלו את

מקומות העבודה, כי לא היו מוכנים לתת להם אולפן לילה. זו באמת חכמה

גדולה. היה בית-חרושת שרצה לקלוט מספר אנשים. אז אנא, תחשבו על זה

שהעולה, בשבילו מקום העבודה יותר חשוב מקליטת העברית, את העברית

הוא ילמד תוך כדי עבודה.

(3) ישנם מקצועות מיוחדים שקיבלו מקומות עבודה והם זקוקים לרשיונות,

אבל לא נותנים להם רשיונות. לדוגמא, רופאים. כשאני סידרתי מקום

מסויים לרופא והוא התקבל לעבודה, והיו מוכנים לקלוט אותו, אמרו:

אדוני, אנחנו לא ניתן לך אפשרות לקבל את מקום העבודה. אף שהוא

קיים, כי אתה צריך לקבל רשיון זמני. רשיון זמני הוא לא יכול לקבל,

והוא רופא 20 שנה ברוסיה, והוא לא מבין מדוע.

הקורסים לא עוזרים, יש מקום עבודה היום, והוא עבד 20 שנה והוא יכול

להוכיח את זה, והמקום מוכן לקלוט אותו כרופא.

(4) ענייני עזרה בריהוט. מחסנים מרכזיים, ראינו את זה כחצי כשלון. לכן

הנהגנו מה שנקרא עזרה ישירה. אנחנו מעבירים שאלון לעולה ברוסית,

שואלים אותו מה הוא צריך, יש שם רשימה עצומה, והוא מסמן בעיגול מה

שהוא צריך. אנחנו מעבירים רשימה לאנשים שלנו מה שיש להם לתת, ואז

אנחנו דואגים שהדברים יגיעו לביתו של העולה בצורה מסודרת, על-ידי

שמשווים את שתי הרשימות. זה נותן, זה מקבל.

היו"ר מ. קליינר; איפה אתם פועלים? למי אתם מעבירים את השאלון

הזה?

מ. הרצוג; אנחנו התחלנו עכשיו בהפצת השאלונים. אנחנו

התחלנו את הפעולה בפתח-תקוה, ואנחנו ממשיכים

אותה על פני כל הארץ. התחלנו בפעולה לפני שבוע.

(5) יש קליטה חברתית והסברתית. אני חושב שהעולה איננו מקבל דף הסברה

ממצה על מה שנעשה בישראל, הוא איננו יודע, הוא אובד עצות. אי אפשר

בשעה שהוא רץ לקבל את הדירה, גם להקנות לו דברים מסויימים. אין לו

גם ידע על חגי ישראל. כשירדנו לשטח כמתורגמנים, הם לא יודעים מה זה

בכלל פורים, הם לא יודעים מה זה פסח, דברים שהם חשובים מאוד. גם

פה, במטוס, אפשר לתת לו דף הסבר מה הם חגי ישראל, מה הם התאריכים.

זה לא ספר, זו יכולה להיות חוברת דקה עם מספר פרטים. זה חשוב. אפשר

לתת לו את זה בשדה התעופה, אבל תכשירו אותו קודם.

(6) העולה הוא טרף קל להרגלי קניה. אם עולה חדש נכנס לסופרמרקט, הוא

אבוד. עשינו פשוט הדרכות, לקחנו קבוצות, העברנו אותן בתוך



הסופרמרקטים, הסברנו להם מה הן אפשרויות הבחירה שלהם, מה כדאי להם

לבחור, איך לשלם, מה לשלם, כי הם יכולים גם ליפול בזה בטעות.

הדברים האלה הם הדברים הקרדינליים שהעולה למעשה זועק וצריך אותם.

לאחרונה, ישנה הבעיה של הדירות. אפשר לרכז ברשויות המקומיות מאגר של

דירות. רוב המשכירים של הדירות היו משתחררים מהתיווך ברצון. בירושלים

ישנו משרד תיווך מסויים שעובד רק על מחשב, הוא בכלל לא עוסק בתיווך,

אלא רק מוסר רשימות. אפשר לעשות אותו הדבר, ואז אפשר להקטין את רמת

הסיכונים של העולה.

היו"ר מ. קליינר; אני באמת מוכרח להודות לך, זה חיה ממצה

ומעניין.

ש. בו-טובים! אני נמצא פת בשני כובעים, בכובע של הפורום

היה לנו הכבוד להתארח כאן בשבוע שעבר, כך

שלא אחזור על מה שנאמר; ובכובע של הרוטרי, יש כאן נציג בכיר יותר ממני,

שאולי יספר אחר כך בכמה מלים מה עושת רוטרי. אני רוצה בצורה מברקית

להגיב על כמה מההצעות וכמה מהדברים שנאמרו כאן, עוד פעם, כבעלי נסיון

שעוסקים בנושא הזה בצורה מאוד אינטנסיבית כבר למעלה מ-4 שנים.

אני רוצה להתחיל בדברים של ח"כ פורת לגבי ה"בלגן", כביכול, וכן הלאה.

אני חושב שאם ננסה להגיע למנגנוני תיאומים ארציים, בין ברמה כזו

למתנדבים, בין משרדי ממשלה וכן הלאה, לא נגיע רחוק. אני רוצה לתמוך

בשתי ידיים בדברים שאמרה כאן גב' גייר בשם משרד הפנים. המוקד הוא הרשות

המקומית, הוא המקום. זו האפשרות היחידה - לא רק יותר קלה לביצוע - אלא

גם עניינית היא יותר נכונה, כדי להגיע לתיאום בין הרשויות. לפני יומיים

נדמה לי, אולי חלק מכם ראו בתוכנית "בין הכסאות" בטלוויזיה, הופיע נציג

שלנו והציע למכור הלאה את הדגם שפיתחנו יחד עם כמה רשויות מקומיות, ויש

אולי מתנדבים. מה שקרה שלשום בלילה ואתמול מבחינת טלפונים, זה היה פשוט

מדהים, וקרו גם כמה דברים בנושאי תעסוקה, שפשוט הדהימו אותנו. לדוגמא,

רק לשם האינפורמציה, התקשר ראש המועצה המקומית מצפה רמון, ואמר שהוא

מוכן להגיש לנו רשימה של 600 מקומות עבודה, שהוא מוכן להציע לעולים

חדשים. זה כמובן ייבדק, אבל סוג כזה של אינפורמציה אפשר לדעת רק ברמה

המקומית, רק מי שישב כאן או בתל-אביב או במקום אחר, הוא יוכל לדעת מה

קורה. אני מוכרח לציין שההיענות של ראשי הרשויות היתה פנטסטית.

לגבי ההצעה שהועלתה על-ידי היו'יר, לארגן בחוברת אחת אינפורמציה. אם

אנחנו ניתן רשימה של כל הארגונים היושבים פה, והאחרים שלא הוזמנו,

והעולה יפתח ויראה פורום ישראלי, ויצ"ו, רוטרי, הוא לא ידע משמאלו

וימינו. אני חוזר עוד פעם, חשובה הרשות המקומית. בחוברת הזאת צריכה

להופיע כתובת אחת בכל עיר, שהיא מוקד האינפורמציה, שרק אליה פונים,

ואותו גורם יודע מיהו הארגון היותר פעיל בעיר הזאת, מי רק מדבר ומי

באמת עושה, והוא יפנה ויעשה את השידוכים ברמה המקומית. לא יותר מזה, גם

את העולה לא צריך לבלבל יותר מדי.

נושא של הדרכה. אני שוב מברך על הנושא הזה שמשרד הפנים מקציב תקציבים

כדי לאמן צוותי הדרכה מקומיים, השאלה היא רק מהו הידע שמצטבר בענין

הזה. ברשויות המקומיות, שאנחנו בקשר אותם, לא יודעים על זה, ואני רוצה

לבוא עם הצעה קצת יותר מרחיקת לכת יש כמה רשויות שבהחלט כבר עשו דברים



יפיס, ישבו יחד, כמו שעושים בצה"ל יכינו תיק פרוייקט, יכינו פק"ל,

יכינו תיק ובו האופן שניגשים לקליטה ישירה על-ידי רשות מקומית עם כל

הגורמים הנוגעים בדבר, והדבר הזה יימכר כפרוייקט לרשויות המקומיות.

היו"ר מ. קליינר; לא יעזור, מה שחלמנו עליו התגשם, וכל מוסד,

כל ארגון, ממשלתי או ציבורי, מרגיש שהוא

רוצה לעשות משהו. כתוצאה מזה יהיו כפילויות. יותר טוב ככה מאשר להיפך.

ש. בן-טובים; נכון, אבל עדיין המקום שבו צריך לחתוך, אני

חוזר ואומר, זו הרמה המקומית.

ח. פורת; הדברים נאמרו בניגוד לדברים שבהם אני

פתחתי?

ש. בו-טובים; לא, להיפך. אני תומך בך.

ח. פורת; אני דיברתי מן השלב של המטוס, עד השלב של

הרשות המקומית.

ש. בן-טובים; אני אומר שנתחיל את הסדר המקום, כשלכל אחד

מהגופים הפועלים יש גוף ארצי לתאם אותו,

והוא קובע מדיניות.

דבר אחרון, לגבי נושא התעסוקה, שהוא נושא קריטי. בפגישה שלנו כאן בשבוע

שעבר היו"ר העלה אותו בכל חומרתו. אני רוצה לציין שלושה דברים שקרו
בשבוע האחרון, ושלדעתי הם מעודדים
שלשום התקיימה בהתאחדות התעשיינים

פגישה בראשותה של ועדה שרולנד אואזין עומד בראשה, היא כבר מטפלת באופן

מאוד מעשי במציאת מקומות תעסוקה בתוך התעשיות; מחר מתכנסת לראשונה ועדה

של איגוד לשכת המסחר בישראל בראשותו של שוקי פורר, היא תעסוק בכל

המיגזר העסקי ומיגזר השירותים, באיתור מקומות עבודה; ישנם מגעים שלנו,

ואנחנו שומעים גם על אחרים, עם הבנקים, להקים קרן הלוואות לאותם עולים

שרוצים להיקלט לא כשכירים אלא רוצים להיות יזמים של עסקים חדשים, לפתוח

חנות, להיות שותף בעסק. הבנקים מוכנים היום ללכת לקראתם גם בתנאים, גם

בבטחונות, כדי שסכום מסויים יעמוד לרשות עולה לנושא הזה. ואחרון אחרון

חביב, עוד פעם שייך לרוטרי ולארגונים שבהם מכונסים מטבע הדברים

מעסיקים, לגייס גם אותם, ולהפעיל אותם לצורך התעסוקה, שהוא באמת

קריטי.
ח. פורת
האם אתה מאשר את מה שנאמר כאן, שהעולים

מוכנים לעבוד כמעט בכל עבודה שתוצע להם?
ש. בן-טובים
בהחלט כן.
ש. בו-שחר
מצא חן בעיני הניסוח, הסגנון של העברת מידע

בסגנון מברקי, ואשתדל לעשות זאת.

אני מייצגת את "אמונה", עובדת בירושלים כרכזת הארצית. אנחנו עובדים

הרבה, במשך כל השנים עם העולים, עכשיו אנחנו מגבירים את הקצב, אבל

באותם סעיפי עבודה שאימצנו לנו במשך כל הזמן. יש לנו ועדת קליטה ארצית,



שבה מיוצגות נציגות מכל ישוב, ויש לנו ועדת קליטה או אפילו רק עובדת

קליטה אחת. אנחנו מתכנסות דרך קבע ומתאמות את העבודה שלנו. הדבר הזה

קשור לבעיה שהתעוררה כאן, וזה מאפשר לנו ויסות מתנדבים. אס יש ישוב

שאיו בו עולים, ישוב סמוך שיש בו מתנדבות או פוטנציאל למתנדבות, בוועדה

הזאת כמובן אנחנו מעבירים את המידע, ומפעילים את ההתנדבות.

הקשר עם הרשות המקומית, אני במקרה שמעתי על ההתארגנות לקראת פורום

מקומי גדול, אבל עדיין זה לא הגיע אלינו.

היו"ר מ. קליינר; יש שולחן שחברים בו 14 ארגונים בעיריית

ירושלים. אתם שם?

ש. בן-שחר; כן, ודאי. מה שיש לנו זה ועדת ארגונים

מתנדבים, שאני נציגה של "אמונה" בו. הוא

מאגד בתוכו את כל ארגוני הנשים והתאחדויות העולים, והוא פועל יפה.

הענין הזה של חלוקה בינינו, עדיין לא מומש.

ח. פורת! יושבים שם נציגי העיריה?

ש. בו-שחר; לא. אנחנו זקוקים לעיריה. לוועדה הזאת יש

הרבה מאוד יתרונות. מידע משותף, עבודה

משותפת, חלוקה בכל מיני נושאים, וגם בפגישה עצמה יש יתרון רב. מומלץ

להקים ועדה כזאת במקום שזה עדיין איננו.

הדברים הייחודיים שלנו, של "אמונה". קודם כל, יש לנו ציבור מאוד גדול,

יש התנדבות, שבאמת הי יעזור ושנוכל למצות ולנצל את השעה הגדולה הזאת,

ולהפיק תועלת ככל שנוכל מריבוי המתנדבים. המיוחד בין התנדבים הוא שיש

לנו גם עזרה רבה מעולים שקלטנו לפני 10 שנים ו-12 שנה, וזה מאוד עוזר

לנו, גם בגלל השפה וגם בגלל המנטליות וכוי.

הסיוע שלנו הוא חברתי ותרבותי כאחד. כל הפעולות מגיעות למשפחות עם

העזרה, הליווי הראשון וככל שאנחנו יכולים, אבל יחד עם זה אנחנו גם

עורכים כנסים לקראת ימים מיוחדים בלוח העברי, ואנחנו משתדלים לתת להם

גם חומר עיוני בשפתם הביתה, כדי שהם יוכלו לקרוא ולדעת את מקורם, את

מורשתם. לקראת כל חג אנחנו עושים דברים מיוחדים. אנחנו גם מזמינים את

העולים לשבתות ולחגים בצורה של קבוצות או יחידים. אנחנו מארגנים ארוח

לשבת, וזה דבר שתועלתו מאוד רבה מבחינה חברתית, תרבותית, יהודית.

יש לנו עוד נושא מיוחד, אני מניחה שיש עוד, אבל אנחנו מפתחים אותו

בתשומת לב רבה, זו חונכות לילדים העולים. יש לנו נושא שהוא מובנה

ומנותב יפה יפה. הוא משתף בתוכו את כל הגורמים הקשורים לנושא, שהם

המנהלים של בתי-הספר היסודיים, בתי-הספר התיכוניים, המפקחים, משרד

החינוך, משרד הקליטה, השרות הפסיכולוגי-יעוצי, עובדי נוער. אנחנו

עובדים בשיתוף, ויש לנו מספר גדול של חונכים. ברוך ה' עכשיו יש לנו

דרישה ליותר, ויש מעקב והשתלמויות. יש לנו גם עזרה של בנות של שנת

שרות. יש השתלמויות לכל אחד מן המתנדבים עם משפחות בפרוייקטים מיוחדים,

או לשנת שרות, או לחונכים. יש לנו סידרה של השתלמויות לכל אחד מהם.



היו"ר מ. קליינר; אנחנו יודעים את הפעולה של "אמונה". אתם

מדווחים למישהו בסוכנות או במשרד הקליטה על

קנה המידה של הפעילות שלכם? כלומר, כמה משפחות, איזה משפחות?

ש. בו-שחר; אנחנו עומדים בקשר הדוק מאוד.
היו"ר מ. קליינר
אני מפנה את השאלה גם למר בלוט, האם אתם

מקבלים מכל הארגונים שיושבים כאן ומאחרים,

דיווח בכמה זה מדובר, מה ההיקף?

א. בלוט; הלא חלק גדול מהפעולות הן בסיוע של המחלקה.

אנחנו עובדים אתם יד ביד.

היו"ר מ. קליינר; למעשה תוכלו למסור כמה כל ארגון עושה?

א. בלוט; ודאי.

א. ברוכזלר; אנחנו, כארגון הגדול ביותר, כבר מזמן

התמסרנו לענין העליה, אבל ברור שהעליה לא

היתה כפי שהיינו רוצים. היום עם הנחשול הגדול הזה, אנחנו ממש התגייסנו,

כל המסדר בארץ, וגם בעולם, למען קליטת העליה.

התחלנו קודם כל בדבר מעניין שאני לא שמעתי, אנחנו עשינו ערב מוקדש

לתיירים שבאים ארצה, ולא תאמינו, אנחנו בהתחלה בכלל לא ידענו כמה

שיבואו. לא היו לנו כתובות, כי התיירים באים בלי כספים. בסה"כ רוכשים

את כרטיס הטיסה, ונמצאים אצל קרובים. הצלחנו, באמצעות "קול ישראל"

ועתון רוסי להזמין אותם, ובערב שאירגנו היו כ-300 תיירים. אני רוצה

להגיד לכם שאלה הם השגרירים האמיתיים שיחזרו לבריה"מ ויספרו על הארץ.

אני רוצה להמליץ או לייעץ לכל הארגונים, אפילו לא התנדבותיים - אפילו

ממשלתיים - שאכן יעשו ערבים ממין אלה. הם יצאו בסוף בריקוד הורה, ופשוט

הם לא ידעו מה להגיד ומה לומר על קבלת הפנים הזו.

אנחנו הקמנו ועדת קליטה ארצית, בה אנחנו מתכננים את הצעדים שלנו. צר לי

מאוד לומר שתסר לנו הקשר עם הסוכנות ועם ועדת הקליטה, הקשר המוחשי.

אנחנו לא מקבלים שמות של עולים, אף על פי שרצינו וביקשנו - ואני פה

מאוד מתפלא שהגברת מויצ"ו כל כך מעודכנת. אנחנו לא מעודכנים. אנחנו

ביקשנו גם לבוא ללוד כדי לקבל אותם, ואמרו לנו שאי-אפשר להיכנס, אסור

לעבור במסלול שם. כך שאנחנו מציעים שכאשר תיפתר הבעיה, נקבל באופן סדיר

ומסודר את הרשימה.

בין היתר הקמנו הקמנו לשכות בבריה"מ, על-מנת שאכן העולים בפוטנציה

יתארגנו שם. אנחנו תמיד אומרים שהלואי שלא תהיינה לשכות בבריה"מ וכולם

יעלו, אבל זה האמצעי היחידי אולי שיהודים יכולים להתארגן ולקבל מידע על

הארץ ועל יהדות. הם לא יודעים מה זה יהודים וישראל.

לאחרונה שלחנו ספרים על נושאים יהודיים בבריה"מ, לספריות של לשכות

בני-ברית. ואתם צריכים לדעת, לשכות בני-ברית היו אסורות מאז 1917, כך

שזה חידוש גדול מאוד מאוד.



גם לנו יש מרכז רהיטים ומרכז של בגדים בתל-אביב. יש לנו בעיה של הובלה,

כמו שפה שמענו. היות שזה עולה כסף רב, לנו אין אמצעים. אני כאן פונה גם

לסוכנות וגם למשרד הממשלה, אכן, תעזרו לנו לעזור לעולים. אולי תיתנו

לנו איזה אמצעים באיזו שהיא צורה, תעזרו לנו כדי שאנחנו נוכל לספק את

הדברים המינימליים, כי אתם יודעים, שלעולים אי אפשר לתת, ואסור לתת להם

ביגוד מסוג ג' או ד'. צריך לתת להם דברים טובים, פריג'ידר טוב, כדי שהם

יוכלו להסתדר בצעדיהם הראשונים.

אני מבקש שאולי יהיה לנו קשר יותר הדוק גם עם הסוכנות, גם עם משרד

הקליטה, על מנת שנוכל כולנו ביהד לעשות מה שאנחנו רוצים לעשות, להיות

פעילים בקליטת העליה.

ח. מקובסקי; אנחנו כ-50 ישובים שבהם מאות מתנדבים

העוסקים בנושא הזה, בעיקר אימוץ וארוח של

עולים חדשים בסופי שבוע ובחגים. אני רוצה להעלות אפיון שיש לנו. הרבה

עולים שבאים אלינו לשבתות וחגים וחוזרים לערים, מספרים לנו אחר כך שהם

תקועים. בשלב ראשון הם הגיעו לאיזו שהיא דירה עם תשלום מראש לשנה.

ואילו היו רוצים לבוא ולהצטרף אלינו, הם לא יכולים לעשות את זה באותו

שלב. חבל שהכריחו אותם, חבל שהמצב הוא כזה, שהם היו חייבים להחליט על

יעד מסויים, מבלי שיוכלו לבחור מקום ביש"ע עוד בשלבים הראשונים.

היו"ר מ. קליינר! אנחנו שמענו את הבעיה הזאת. נכון שאולי כדאי

למצוא לה פתרון, אם כי אני מניח שבמצב

הביקוש שקיים היום, אפשר תמיד להביא שוכר אחר.

ח. מקובסקי; אנחנו איתרנו מספר מקומות, אנחנו מעוניינים

לאפשר לעולים לבוא לפרק זמן מוגדר של כמה

חודשים, שם הם יוכלו ללמוד עברית ואם ירצו להישאר, ישארו קבע, אם לא

ירצו, ילכו למקום אחר.
היו"ר מ. קליינר
ברגע שתיושם ההצעה שדיברנו עליה קודם, והאדם

יקבל לחשבון הבנק שלו את ה-575 שקל, זה יהיה

תמריץ עצום לפתרונות כאלה, כמו שזה יהיה תמריץ עצום ללכת לאשקלון,

דימונה, נגב או גליל.

נ. מקובסקי; המידע על דבר כזה צריך להגיע אל העולה.

היו"ר מ. קליינר; זה נכון.

י. טבת; בלהט העשייה - שוודאי היא מבורכת, אסור

לשכוח שיש גם עליה מן המערב. משום מה שכחנו

אותה באיזה שהוא מקום. אני אומר את זה משום שכבר קיבלתי לפחות 2-3

מכתבים במשך ה-4-5 חודשים האחרונים ממוסדות ממלכתיים למיניהם, להודיעני

לאמור שתשכח מכל הדברים האחרים, עכשיו מטפלים רק בעולי רוסיה. אמנם זה

נכון, ואף אחד איננו כופר בחשיבות וגם בסולם העדיפויות הלאומי בענין

הזה, אבל אסור לשכוח גם את הענין הזה. זו אופרציה חשובה מאוד, והיא

שונה, פירוש שונה, גם עידוד, גם בקליטה וגם בטיפול, מאשר העליה מן

המזרח. היא לא התמעטה, והיא יכולה גם לגדול. אני חושב שגם אידיאולוגית



זה מעשה אנטי-ציוני לבוא ולהגיד שגולה אחת היום תפרנס את הגולה השניה.

איפה נשמע כדבר הזה? חזרנו לשנות ה-50? אני חושב שצריך להפנות את תשומת

הלב, בעיקר של מוסדות ומערכות ממלכתיות שמפנות משאבים לענין הזה, כי

אנחנו נתקלים כבר בבעיה, היא קיימת.

לגבי התעסוקה. אני שמח שלפחות אחד נגע בענין הזה, משום שלפי דעתי -

שוב, מבלי להמעיט חלילה מהעשיה בתחום של קליטה חברתית וכו' - נושא

התעסוקה הוא הקריטי והקרדינאלי והחשוב והמשמעותי ביותר, מעבר לכל ספק.

אגב, אין פה נציג של משרד העבודה והרווחה כמדומני, מסביב לשולחן הזה,

הוא אמון על תעסוקה בארץ. אולי הוא לא עושה, או שהוא כן עושה, ואנחנו

לא יודעים מה. אני חושב שהנושא של מרכז מידע תעסוקתי מלא, ממוחשב,

מאורגן, הוא צו השעה יותר מכל דבר אחר, וצריך להשקיע בו כסף ולעשות

אותו. אנחנו מתמחים בתחום התעשיה במיוחד, מתוך נסיון שלנו, המקומות

הבלתי ידועים, הם המקומות שנותנים תעסוקה במדינת ישראל. אין לי זמן

לדבר על כך, אבל אני חושב שיש הרבה מה לדבר בנושא הזה. אני מציע לקחת

את זה לתשומת לב.

היו"ר מ. קליינר; אין ספק, אסור לשכוח את המערב, ואסור לשכוח

את ארגנטינה. אנחנו שומעים שיש התעוררות,

אנחנו שומעים שהיום כבר מחכים חודש וחצי לפגישה עם שליח סוכנות.

א. קורח! למען הפרוטוקול כדאי לציין שההתנדבות בתחום

קליטת העליה לא התחילה ב-1990, במשך שנים יש

קבוצות גדולות מאוד של אנשים שעוסקות בקליטה, וביחוד לגבי הנושא

האתיופי. אני חושב שהחברה הישראלית בהחלט עשתה עבודה יפה מאוד בנושא

האתיופי.

רשומים היום אצלנו כ-80-90 ארגונים ארציים שעוסקים בהתנדבות בתחום

הקליטה. הנושא של ארגונים לא מדאיג אותי, מדאיג אותי הנושא של האופן

שבו אנחנו כמימסד מתארגנים לכל הנושא הזה של המתנדב הבודד, זאת מבחינת

הדרכה, מבחינת מעקב, מבחינת ליווי. לכן החלטנו במסגרת המרכז לשרותי

התנדבות, שהם היום יכסו את הנושא הזה של המתנדב הבודד. כבר היום רשומים

למעלה מ-2,000 מתנדבים בודדים שרוצים לעבוד במסגרת עצמאית. לגבי אותם

בודדים, יהיה מאוד קשה להכפיף אותם לאיזו שהיא ועדה קהילתית באמצעות

הרשות המקומית.

ככלל, אנחנו היום רואים את הרשות המקומית ככתובת על לכל הנושא הזה.

היום בכל ישוב שבו יש קליטת עליה, יש למחלקה עובד שמתפקידו לטפל בכל

העניין. והוא נמצא היום בקשר כמעט עם כל הארגונים שעוסקים בנושא הזה.

הארגונים פונים אלינו לגבי נושא של סיוע, של הדרכה. היום המשרד מממן

לאחוז גבוה מאוד מהמתנדבים הוצאות נסיעה. נושא של הדרכה ממומן כולו

על-ידי המשרד, וכן כל הנושא של תיגמול. אנחנו היום נותנים לנושא של

תיגמול חשיבות רבה, כי גם המתנדב אוהב שיגידו לו תודה, ושיקבל את מלוא

היחס.

אנחנו עכשיו הינפקנו כרטיסי מתנדב. כל מתנדב יקבל כרטיס מתנדב בחתימתו

של שר הקליטה. הכרטיס הזה גם יתן לו את הביטוח דרך המוסד לביטוח

הלאומי, וזה חשוב מאוד שכל מתנדב יהיה מבוטח.



בנושא של הדרכה, סיכמנו על סדנאות של 3 פגישות עיקריות:

(1) מאפייני הקליטה. שמעתי פה כל מיני הצעות לתת להם לקרוא חומר במטוס.

אני בטוח שאם ישמעו פעם אחת הרצאה על האופן שהעולה מגיע, ואיך הוא

עולה למטוס, יבינו שלא ניתן להעמיס עליו גם חומר ותמונות, זה לא

ניתן. יש פה בעיה, יש חוסר הסברה. ברגע שתהיה הסברה נכונה, גם

הצעות כאלה לא יועלו.

(2) הנושא של לימוד סיוע המשרד, לגבי כל תחומי הסיוע. אנחנו בדיוק היום

יושבים על הכנת פק"ל לגבי כל הנושא הזה. אנחנו לא רוצים שהמתנדב

יהפוך להיות מטפל, אבל חשוב שהמתנדב יוכל לפחות לכוון את העולה

לגבי כללי הסיוע האוניברסליים, הכלליים.

(ד) תפיסת תפקיד המתנדב. חשוב מאוד להכין את המתנדב לקראת כניסתו לבית,

איך הוא נכנס לבית, איך הוא יוצא, איך הוא לא יוצר תלות, כי אנחנו

הרי רוצים את המתנדב על-מנת שלא תיווצר תלות בין המימסד לבין

העולה, ואני פוחד שהיום המתנדב יצור את התלות בין העולה לבינו.

אלה הם נושאים שהיום אנחנו עוסקים בהם. לפני שנה, כשעדיין לא היו גלי

עליה, קיימנו למעלה מ-300 סדנאות וימי עיון לארגוני מתנדבים בנושא

הספציפי של האופן שנכנסים והאופן שמפעילים את כל הנושא הזה.

אני חושב שזו אחת הפעמים הראשונות שאנחנו כמימסד מעודדים יותר ויותר את

נושא ההתנדבות, אף שלוקחים בחשבון שבשטח לא פעם עשוי בהחלט להתהוות

מאבק אולי סמוי בין נציג המימסד לבין המתנדב. אנחנו גם בנושא הזה

נערכים היום לתת סדנאות, גם לעובדי המשרד, לגבי כל ההליך הזה. אני קצת

מודאג מהיערכות יתר של כל משרדי הממשלה, שגם לזה צריך לתת איזו שהיא

תשובה. זאת נקודה שהיום אני שומע אותה פעם ראשונה, שכמעט לכל משרד

ממשלתי יש יחידה להתנדבות בנושא קליטת העליה. פה אנחנו נהיה חייבים

לעשות איזה שהוא סדר, כי לפחות מבחינה ממלכתית יש היום כתובת אחת

שמאגדת את כל הנושא הזה.

א. דייו; אני מברך את המתנדבים, ואני חושב שהעבודה

שלכם חשובה מאוד. יש לי תחושה שאתם מממשים

את מדיניות הממשלה היום. מבחינה רשמית פורסם כי הסוכנות עם הממשלה

הגיעו להסכם. מנדל קפלן הודיע על זה, וזה פורסם בעתונות, שכל העליה

תופנה למרכז הארץ, לא לגדרה וחדרה, אלא הורידו גם את גדרה וגם את חדרה,

אלא לבת-ים. שם יש הצפיפות הגבוהה ביותר, 150 אלף תושבים על 7,000

דונם; כולם מופנים לפתח-תקוה ולמקומות האלה. לדעתי זוהי שערוריה בקנה

מידה לאומי, והנימוק של מר מנדל קפלן - אני דרשתי אתמול מעל במת הכנסת

את פיטוריו - שמדובר בעליה חכמה ואינטליגנטית, ולכן יש לשלוח אותה אך

ורק למרכז הארץ, שם יש תעסוקה. שמחתי לשמוע כאן שמדובר בעולים שמוכנים

לדעתי לשנות את הנורמות המקולקלות של החברה שלנו, שמוכנים לעבוד בכל

עבודה, בתעשיה, בשרותים ובכל דבר אחר, ואז הם יכולים ליצור נורמות

אחרות לחלוטין בערי הפיתוח, בגליל ובנגב.

אני מבקש מהיו"ר לזמן את שר הקליטה ואת נציגי הסוכנות, ואת מנדל קפלן

אישית, כדי לקיים דיון בענין זה. לדעתי זה יהיה המשגה הגדול ביותר



שיכול להיעשות. בכל ישיבה אני שואל כל אחד איפה הוא פעיל, אני לא יכול

להאשים את המתנדבים, הם הולכים למקומות היכן שיש עולים. בבת-ים הגיעו

למצב ששוכרים דירות במקומות איומים, אין איכות היים, אין מערכת חינוך,

מה שיכולים לקבל בשדרות, ובקרית-גת, ובאשקלון, ובקרית-שמונה, מקומות

בעלי איכות חיים גבוהה. אני שולח למשרד הקליטה בכל שבוע רשימה של דירות

בשכירות באשקלון - במקומות טובים, באפרידר, בברנע, שם יש בתי-ספר, שם

יש איכות חיים גבוהה - ואף אחד לא מפנה. העולים לא יודעים, וזה לא נכון

שיש להם בחירה אישית. יש פה הפניה, כאילו עושים להם טובה ששולחים אותם

למקומות האלה, ולדעתי גם גורמים להם נזק וגם יכולים לגרום בזה נזק

חברתי גדול לעולים ולחברה הישראלית. על זה לדעתי צריך לקיים דיון

רציני. לדעתי זהו המפתח להצלחת הקליטה במדינת ישראל.

ח. פורת; אני חושב שהחכמנו הרבה מהמפגש הזה, גם לגבי

פעילות שנעשית על-ידי ארגוני המתנדבים, וגם

על-ידי הכלים השלובים שבין ארגוני המתנדבים לבין המערכות המימטדיות,

ועצם שיתוף הפעולה הוא מבורך.

אני חוזר על הצעתי שכמעט לא שמעתי התייחטות לגביה, להוציא אחד-שניים.

אני חושב שכדי לאפשר את ההיערכות בשלב הראשון המיידי, לפני שמגיעים אל

הרשות המקומית, וכששוקלים באמת לאיזה רשות להגיע, ולא עושים את זה

בחטף. יש צורך לפחות באיזה שהוא יום למי שמוכן, למי שמעוניין בכך, למי

שנזקק לכך, שלא על חשבון בית מלון, אלא במטגרת מרכזית שמאפשרת את

התהליך של שיקול ובחינה. אני חוזר על ההצעה הזאת, ואני אומר אותה

במיוחד לאנשי משרד הקליטה, מפני שיש לי הרגשה שבגלל איזה שהן טראומות

של ימים עברו הם לא מוכנים להיפתח לכיוון החשיבה הזה, שהוא נראה לי

היום ממש קריטי.

אני רוצה לומר, ואני אומר את זה גם לאלי דיין ולאחרים, מתוך נטיוננו

המועט. לא די בכך שאתה פונה למשרד הקליטה ומציע להם. אתה צריך להגיע אל

העולים. זה יכול להיות בשלב המיידי, תוך כדי הכלים המינימליים

ההכרחיים; או בשלב שלאחר השבוע-שבועיים, שאז העולים מתחילים לחשוב על

מקומות העבודה, וחלקם הגדול נזקקים למקומות העבודה, ועל-פיהם קובעים גם

את מקומות המגורים. פה אנחנו נצטרך למצוא את האופן שבו יוצרים את המצב

שהעולה, אחרי התקופה הראשונית שבה הוא מתאפס איכשהו, מוצא לעצמו את

האפשרויות להגיע אל מקום התעטוקה הנאות, ומתוך כך גם אל מקום הקליטה

החברתית. כאן יש הרבה מה לעשות לעיירות הפיתוח, כאן יש הרבה מה לעשות

לישובים הקהילתיים בקטעים השונים, בגליל, ביש"ע, בנגב וכד'.

אני רוצה עוד להוטיף ולומר. ההצעה הזאת, שאני מאוד מקווה שהיא תתממש,
והיא פשוט תמריץ כטפי פנטטטי
לתת את הטכום הקבוע של ה-600 שקל גם

לאותם מקומות שאתה מציע להם דירה ב-100 וב-200 שקל. אני חושב שזה תמריץ

שאין כמותו להגיע לעיירת הפיתוח או לאותו ישוב קהילתי.

אני הייתי מצפה, אף שאיננו רוצים להגיע לדברים שבהם הכל מדוקדק ומטודר,

אבל רמת המיחשוב הארצית, הן לגבי מצאי של דירות, הן לגבי מצאי של

מקומות תעטוקה, והן לגבי עצם העובדה היכן נמצאים העולים, שתהיה ברמה

הארצית. אני חושב שהיום היא מאוד מאוד נדרשת, וגם אם הדבר הזה יחייב

איזו שהיא השקעת משאבים, היא תשתלם ביותר.



אחרון, כדי שלא אובן שלא כהלכה. אין לי שום ספק, שהמפתח המכריע בסופו

של דבר בנושא הקליטה, ואליו גם צריכים להתנקז כל הארגונים ברמה

הכלכלית, הוא השלטון המקומי, המועצה המקומית וכדי. ובענין זה, כל ראש

מועצה, וכל צוות של מועצה שיקח לידיו את הדברים האלה, ויקדיש לזה את

האדם הדינאמי ביותר במועצה, הוא שיצא בסופו של דבר נשכר.

היו"ר מ. קליינר! אין לי שום יומרות לסכם דיון כל כך עמוס, כל

כך מעניין, וכל כך גדוש באינפורמציה

ורעיונות. מה גם שאת הלילה האחרון ביליתי בשדה התעופה בלוד בחברת 400

עולים, עד 5 וחצי בבוקר. ביניהם היה טייס מוילנה שישב בקוקפיט, וירד עם

אשתו, דוברים קצת עברית, ואמר שלום. שאלנו אותו איפה הוא יעבוד, והוא

אמר: זה ברור שבגילי - הוא בן 50 ומשהו - יהיה לי קשה לעבוד כטייס, תנו

לי מטאטא לטאטא את המשרדים של "אל-על". וזה באמת מחזק דברים שנאמרו כאן

על-ידי הדוברים השונים.

לגבי חינוך, אני חושב שכל הסיעות צריכות לעשות זאת, וכן עוד גורמים.

ראיתי כמה אנשים אתמול בשדה התעופה, חברי כנסת - אני לא אציין כאן שמות

כל הציבור הזה, שלא לדבר בגנותם. דבר אחרון שהייתי מעלה בדעתי, זה

לראות אותם עם עיניים מוצפות בדמעות. כאלה שלא הייתם חושבים עליהם.

לדעתי, כל מי שמקבל החלטות במדינה הזאת או כל מי שיכול לעזור ולהשפיע,

צריך לעבור את החוויה. פשוט אי אפשר לעמוד בפני החוויה הזאת. לנושא הזה

חייבים לתת את הדעת, אף שבדרך הטבע אומרים קודם כל גג ועבודה, עזבו

אותנו מחינוך. אבל לא, בהחלט הפתרון של חוברת דע מה זה פורים, או דע מה

זה חנוכה, זה לא פתרון. לדעתי המסגרת, כמו שנאמר כאן בקריאת ביניים,

המסגרת היא באולפנים. כלומר, אתם צריכים לחשוב איך באולפנים יתנו יותר

ויותר הכשרה, חומר רקע. ואם עושים, צריך לעשות עוד. זה נושא שבהחלט

צריך לתת עליו את הדעת, אלה אנשים שאין להם המינימום, אבל הם אנשים

טובים, ויהודים טובים. הם מרגישים את זה באינסטינקט. זאת יהדות אמיתית.

לא למדו כלום, אבל מרגישים את היהדות הרבה יותר עמוק ממה שנדמה לנו. זה

לא רק ידע. אני בטוח שיש הסברים הילכתיים לזה טובים משלי, לכן אני

אחסוך לכם את שלי.

לגבי הצעתו של ח"כ דיין. קודם כל, אני בעד קיום דיון מקיף, כמו שקיימנו

אתמול בנושא הרשות, בנושא שכל פעם נוגעים בו אקראי או חלקי. יש לקיים

דיון מקיף בוועדה בנושא מדיניות הדיור, אף שאני שוב אומר, שאני נגד

המלה "לשלוח". אני נגד "לשלוח". כשאמרו לשלוח ליו"ש זה רע, ולשלוח

למרכז הארץ זה רע כפול, אבל גם אם היו אומרים לשלוח לגליל או לנגב, שיש

על זה קונצנזוס, זה רע. אנחנו לא נקלוט אנשים שברחו מהבולשביזם בשיטות

בולשביקיות, איש לא רוצה בזה. אנחנו יכולים ליצור תמריצים, ואני חושב

שהתמריץ הטוב ביותר במקום הצהרות, זה ליישם אותה החלטה שאנחנו מדברים,

על ה-600 שקל, ולא נרפה מזה. חברים, לא לבלבל בין קליטה זמנית, בין

דיור זמני, לבין דיור קבע. בדיור זמני, אם הוא לומד באולפן ועוד לא

עובד, זה באמת לא משנה אם הוא גר בדירה שכורה בנתניה או בדימונה, בהבדל

אחד: אם הוא יגור בדימונה, יהיו לו עוד 500 שקל לחודש על ה-840 שהוא

מקבל, אם הוא בעל משפחה של 4 ילדים, וזה בהחלט תמריץ. חלק יקחו אותו,

חלק לא יקחו אותו. זו בחירה חופשית, וצריך להרגיל אותם לזה שיש מגוון

אפשרויות, ושהם צריכים להחליט, אפילו אם זה קשה להם, והם היו רגילים עד

היום שיחליטו בשבילם. הבעיה, אלי, שאותה אני רוצה לבהון, אינה רק



ההצהרות של הסוכנות. אתה יודע, מדיווחים בעתונות, או שזה נכון או שלא

נכון, יכחישו או שלא יכחישו. אני מניח שיכחישו. אני רק רוצה להגיד, שמה

שמדאיג אותי זה מידע מבוסס שבניית הקבע או עידוד הממשלה לבניית קבע

מתרכזת בעיקר ב-4 מקומות, וזה צריך לבדוק, אולי יש בזה הגיון: אשדוד,

ראשון-לציון, ירושלים, ונתניה. זה המידע שקיבלתי. על כל פנים, אני

בהחלט בעד קבלת ההצעה, וקיום דיון כולל בנושא הזה.

לסיכום, אני באמת מצטער אם בגלל לחץ הזמן ומספר הארגונים לא הצלחנו

לגעת בנושא מסויים, או שארגון מסויים לא הצליח לבוא לידי ביטוי, נדמה

לי שיהיה זה רוטרי. תהיינה ישיבות נוספות. במשפט אחד - יש עבודה טובה,

צריך יותר סדר.

אולי עוד נקודה אחת חשובה שעולה, היא בקשה לשדה התעופה. במצב של 70

ארגונים רשומים, יש קושי. אפילו היו רוצים, אי אפשר להכניס 70 ארגונים

לשדה התעופה. אולי זה אותופי, אני מניח שלו הייתם מצליחים לבוא למצב

שכל הארגונים יגיעו לאיזו שהיא רוטציה או סדר, שבכל לילה יטפל ארגון

אחד, אני מניח שמשרד הקליטה היה שוקל מחדש את עמדתו.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה נשעה 16:00

קוד המקור של הנתונים