ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 16/01/1990

ישיבה עם ועדת העורכים

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני .



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 60

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

יום שלישי. '"ט בטבת התש"ן (16 בינואר 1990). שעה 13:00
נכחו
חברי הוועדה: מ' קליינר - היו"ר

נ' ארד

י' הורביץ

א' מזרחי

חי פורה

י' צידון

י' שפרינצק
מוזמנים
ל'י' ירושלמי - סגן עורך מערבי

מ' אישון - עורך הצופה

אי ולנר - מנהל עתי"ם, מזכ"ל ועדת העורכים
מכירת הו ועדת
ו י מאור
יועץ לוועדה
י' שטרן
רשמה
ש' צהר
סדר היום
ישיבה עם ועדת העורכים.



ישיבה עם ועדת העורכים

היו"ר מ' קליינר;

אני פותח את ישיבת הוועדה, ומקדם את כולכם בברכה. זו הישיבה השניה שאנהנו

מקיימים באותו נושא. לפני מספר שבועות נפגשו כאן עם אנשי התקשורת הממלכתית, קרי:

מנהל גלי-צה"ל, מנכ"ל הטלוויזיה, מנהל הטלוויזיה דאז ומנהל הרדיו.

הישיבה היום מתקיימים עם נציגי ועדת העורכים של העתונים היומיים, שמטעמה

משתתפים אתנו כאן היום משה אישון עורך "הצופה", לוי יציק ירושלים, סגן עורך

"מעריב", ואלתר ולנר עורך עתי"ם ומזכ"ל ועדת העורכים.

הנושא שנדון בישיבה הקודמת, והוא גם נושא הישיבה של היום, הוא כמובן הנושא של

קליטת העליה, ואני רוצה לציין שבוועדת העלייה ראינו מתחילת הדרך את הנושא הזה

כנושא שאיננו ממשלתי, אלא נושא לאומי, נושא שהעם מגיב אליו יו תר מהר משעושה זאת

הממסד. התבטאתי פעם ואמרתי, שלעתים נדמה שמאחורי הגב של הממסד מבצבצת סביב נושא

העליה ישראל היפה, ישראל המתנדבת, ישראל שלא נפגשנו בה אולי מאז 1967.

לפעמים, כאשר הממסד עדיין חורק פה ושם ושולח את העולה מתחנה לתחנה, כאשר חלק

מהתחנות מיותרות, הרי הדבר המחפה על ההתרוצצות הזאת היא ההתלהבות הציבורית

האמיתית שבה נתקלים העולים, והמתבטאת בשכנים שעוזרים ובמתנדבים שרוצים לסייע.

הוועדה שלנו מוצפת בטלפונים של אנשים המבקשים להתנדב לעזור. רק לפני רגעים ספורים

פנה אלי מתנדב שבא אל יושב ראש הכנסת ושואל מה הוא יכול לעשות בשביל לעזור בקליטת

העלייה, וסיפר שהוא לומד רוסית כדי שיוכל לדבר עם העולים מרוסיה העולים. הרבה

אנשים מתקשרים טלפונית ומבקשים להתנדב לעזור בקליטת העולים. בשכונה אחת אספו

רהיטים וכלי חשמל כדי לחלקם בין העולים שיבואו. יש גילויים נפלאים של התנדבות

ורצון לעזור בקליטת העולים.

ברור שלתקשורת היה בזה חלק, ועוד יהיה לה חלק בזה, כי זה לא הולך להית תהליך

קצר. אנחנו עומדים בפני תקופה בה אחזה אותנו התרוממותרוח, אבל הקשיים הם עוד

בדרך, ונצטרך לשבור הרבה מאד מוסכמות.

אתמול באתי לפני אנשי אפ"ק, והם שאלו אותי אם יש דירות או אין דירות. אמרתי

להם שדירות אולי יש, אבל גם אם יבואו עולים כמספר הדירות שישנן עדיין יש בעיות

ארגוניות עצומות. יש אנשים המחזיקים בדירות פנויות ואינם רוצים להשכיר אותן. אם

תהיה אווירה מתאימה הם ישכירו אותן. לא תמיד השחרור של שכר הדירה ממס הוא שידרבן

אותם להשכיר את הדירות. קיימנו ישיבה בנושא. יש שלא רוצים להשכיר את הדירות, כמו

אותו אדם שמסיבות סנטימנטליות אינו רוצה להשכיר את דירת אמו הנמצאת בבית אבות; או

כמו אותו אב השומר את הדירה עבור בתו המתבגרת, ואינו מוכן להסתכן בהרס הדירה על

ידי השוכרים תמורת כמה דולרים.

אפשר בהחלט להעזר בתקשורת. ואני מציע לכם, כוועדת עורכים ובהיותכם חלק מעם

ישראל, להשפיע על הצלחת התהליך הזה של קליטת מיליון יהודים בתקופה הקרוב, שלדעתי

לא תימשך 10 שנים. אם הפוטנציאל לעלייה הוא אכן של מיליון יהודים שיבואו לכאן

מחמת אימה ופחד או בגלל מצב כלכלי גרוע, הרי הם מתכננים לבוא בעת הקרובה, ולא

בעוד 8 או 9 שנים. ואם נחמיץ, חלילה, את ההזדמנות הזאת, ויש הרבה אפשרויות

שנחמיץ אותה כמו שינוי מצב בברית-המועצות, דבר שאין לנו השפעה עליו, וכמו תחושה

בקרב יהדות ארצות הברית שאיננו עומדים בעומס של הצלת יהודי ברית-המועצות, - וזה

יכול לקבל אופי של הצלה כאשר שומעים מה קורה היום בבאקו - שיכולה לדרבן אותם

להשפיע על פתיחת שערי ארצות הברית כדי להציל את היהודים האלה.



האיזון שהשגנו מיהדות ארצות הברית הוא לא לגמרי מוצק, הוא די עדין, ולכן

אפשרי שיבוא לחץ מצד יהודי ארצות ברית להגדיל את המיכסה מ-50 ל-150 או ל-250 אלף

יהודים שיהגרו לארצות הברית, במידה והם יחשבו שישראל לא מסוגלת להציל את היוזודים

האלה. לכן אני רואה מאמץ לאומי בהצלחת תהליך הקליטה ובשינוי מוחלט שלנו על מנת

שהתהליך הזה יצליח.

רצינו לשמוע כיצד נציגי העתונות הכתובה רואים את הנושא הזה, ואולי ירצו חברי

הכנסת להעלות הצעות ורעיונות שחלק מהן אולי יתקבל.

וי ולנר;

רציתי למסור שמר הימלפרב שהוא נציג העתונות הלועזית היה אמור להגיע לישיבה

הזאת וכן גם מר טימור, שהוא עורך על-המשמר, אלא ששניהם חלו ולא יכולים להגיע.

מי אישון;

אני חושב שתפקידה של העתונות היום הוא לא רק להציג את היפה ואת המאמץ הלאומי,

אלא להצביע יותר על מה שלא נעשה, על מנת לשמש שופר מתריע בעוד מועד בפני מחדלים

שונים שקיימים. לכן נראה לי שאין לצפות מהעתונות שתחזור ותציג רק את המאמץ

הלאומי, את החשיבות ות היופי, אלא גם את הדופי.

כפי שהדברים נראים כיום, אנחנו אולי חיים במידה מסויימת באופוריה של התמורה

שחלה, שהנה עולים באים לאלפיהם, אבל כמעט ומתעלמים מהבעיות שמצפות להם. עד כמה

שאני מתרשם, נעשההיום מאמץ לאומי כדי להכין בית לעולים, וכמעט ואינני שומע דבר על

מש שעושים היום כדי שהעולים האלה יוכלו גם להתפרנס ולחיות בארץ.

מצד אחד 100 אלף עולים יגיעו בשנה, ומצד אחר יש אצלנו למעלה מ-150 אלף

מובטלים מתוך החיים היום במדינת ישראל. לכן, אם יש מה לומר היום, נראה לי

שצריך לומר על מאמץ מגביל, שהוא אולי חשוב יותר, במידה מסויימת, מדירה מרווחת. כי

עולה הבא לארץ יישב בדירה, רפילו נוחה ויפה, ולא תהיה לו עבודה, אז כל מאמץ

הקליטה עלול להיות לריק.

קיימת גם סכנה, כפי שאנחנו רואים את זה בתקשורת, שמדינת ישראל עלולה להפוך

להיות מחנה מעבר לעולים האלה, ומה שקורה היוםב איטליה יכול ביום מן הימים לקרות,

חלילה, גם במדינת ישראל. יש שם יהודים טובים ודודים טובים, ויש קרובי משפחה ופה

ושם ניתן יהיה להתגבר ולצאת מכאן ולנסוע לשם.

מכאן אני בא לומר שאם הייתי מגדיר את התפקיד של העתונות הייתי אומר שתפקידה

להיות יותר גורם מתריע ומצביע על החסר מאשר גורם המפאר את היש. היש ישנו, רואים

אותו בעין, ותפקידה של העתונות להצביע דווקה על הימר.

אני יודע שאין זה טבעי לומר זאת כך, ובדרך כלל אני משתדל להתרפק יותר על היש,

אבל במקרה שלפנינו קיימת סכנה שמרוב ראיית היש אנחנו עלולים להחסיר את החסר. כך

שאני רואה את תפקידנו בזה שנהיה השופר המתריע המצביע על מה שחסר.

ל' י' ירושלמי;

אני רוצה להעיר הערה או שתיים על העלייה בכלל, ואחר כך אתייחס לעתונות. אני

לא גורס את השיטה של "אנחנו אשמים". אנחנו לא אשמים בשום דבר בקשר לעלייה, ולא

צריכים להאשים את עצמנו. אני גם מציע שלא נשמע מוסר מיהודים של גולה הקוראת לעצמה

תפוצה.

אני חושב שהציבור לא נרתם עדיין לעלייה, משום שלציבור שלנו יש בעיות משלו,

ואסור לעצום את העין ולא לראות אותן. עלייה ושמירה על אי ירידה הם שני צדדים של

מטבע אחת. וצריך להיות מפוכחים במידה מספקת כדי לא ליצור מצב בו העולים ייקלטו,

וותיקים ייפלטו. ואני מתכוון לוותיקים בני 21 המשתחררים מהצבא ואין להם עבודה,



ואין להם דיור, או שבהיותם בני 24 יש להם כבר ילד. ולא על הרקע העדתי צריך לראות

את הבעיה הזאת, אלא על רקע כלל ישראלי.

שירנסקי גילה עכשיו את השכונות והתפעל מאד. אני חושב שאנחנו בארץ, שאיננו

עולים, מכירים את השכונות מתמיד; ומי שלא מכיר אותן, עליו מרוח הכתם האמיתי.

ואני מדבר על שכונות שהן לאו דווקה שכונות מצוקה. אני מכיר מיליו נרים שגרים

בשכונות שנקראות שכונות-מצוקה, ודלפונים הגרים בשכונות הנקראות שכונות-צפון.

עלייה וקליטה הם שני מושגים נפרדים. קודם כל צריך לדאוג להשאיר בארץ את

אלהשכבר חיים בה. וירידה קוררת ירידה גם של אלה שיבואו, כמו שיורדים החיים בארצות

הברית חוסמים עלייתם של אלה שהיו רוצים לעלות לארץ. משום כך אסור לדבר רק על

עלייה וקליטה, אלא על קליטה. בארץהזאת לא מטפלים רק בעולים, אלא מטפלים באזרחים

ישרלאים. כי ברגע שהעולה מגיע לארץ הוא הופך ליהות אזרח ישראלי, לפי חוק השבות.

עכשיו אני רוצה להגיד מה התעונות יכולה לעשות. אני חושב שהעתונות, כל עתון

ביוזמתו, עושה היום לא מעט בשביל העולים. אבל עדייו זה לא מגיע לידיעת העולים

בגלל מגבלת השפה. נכון שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל יורשה לי לעשות זאת כאן.

אני למשל מקדיש יום יום עמוד אחת לפחות לקליטת העלייה, ומלווה משפחות עולים. אני

חושב שזו דרך טובה מאד, וחשוב לעולים לשמוע משכניהם שבעתון כותבים עליהם, ומה

כותבים עליהם.

חי פורת;

אכן, כולם מכירים את משפחת מרקוביץ..

ל' י' ירושלמי;

אני מניח כך, ואם כל אחד יאמץ לו מרקוביץ אז כל העולים יזכו לעזרה רבה וטובה.

אני מאמין שיש היום הרבה פניות מצד מתנדבים המבקשים לעזור, אבל אני חושש שבעוד

חודש כל הנושא הזה כבר יהיה ענין שבחולין וללא אווזה רות התעוררות שאני שומע עליה.

התודעה בקרב הציבור צריכה להיות עמוקה במידה כזאת שהאש הזאת לא תכבה. השאלה היא

איך אתה שומר על האש שתהיה לפחות כפי שהיא עכשיו.

העתונות והתקשורת יכולות לתרום תרומה אם תתייחס ותידרש לקליטה באיזון אמיתי,

בראייה מאד אמיתית. והראייה האמיתי אומרת שאם יש פגמים - להתריע עליהם, ולהתריע

עליהם בחריפות רבה; אם העלייה נעשית על חשבון דברים דחופים שווים בערכם הלאומי

- להתריע גם על כך.

העתונות חייבת להתריע בראש וראשונה על הביורוקרטיה שישנה במדינת ישראל, ועל

המריבות שישנן במדינת ישרל, וגם על הפוליטיזציה אם היא ישנה בעלייה. כי אי אפשר

לדבר על ערך לאומי ולהפוך אותו ערך פוליטי, ולא חשוב מי ולא חשוב צבא של פנים,

ולא חשוב דתיים וחילוניים, שמאלנים וימנים. כל מי שמטפל בעליה עושה דבר חשוב מאד,

אבל אם רוצים להפוך את העלייה לגורם פוליטי לעתיד לבוא, וכבר עכשיו יעשו שיקולי

בחירות, הרי זה הדבר הכי פסול. כלומר, המיון וההפנייה, השיכון והאולפנים צריכים

להיות כמו צבא בתקופה הראשונה של העולים, ולא לפי טעמים ושיקולים מפלגתיים אלה או

אחרים, יהיו אשר יהיו. והעתונות חייבת להוקיע כל גילוי של שמץ מפלגתיות בתחום

העלייה והקליטה.

י י שפרינצק;

האם הבחנת כבר בגילויים כאלה, או שאינה אומר את הדברים כדי לקדם אפשרות כזו?

ל' י' ירושלמי;

שמעתי דברים מעתונאים שהביאו סיפורים על השתלטות מסויימת, על הכוונות. שמעתי

מסופרים שבשער העלייה, ששמו נמל התעופה בן גוריון, כבר שמים יד, לאו דווקה יד

ציונית תמיד.



גם חברי כנסת לבולים להיפגע מכר, כי הרי הפוליטיקה מתנהלת בסופו של דבר על

ידי הכנסת. אלא שבחירות - רק על רקע פוליטי; עלייה - רק לא על רקע פוליטי.
היו"ר מי קליינר
לפחות בוועדה הזאת אנחנו שומרים על הכלל הזה.
ל' י' ירושלמי
יותר מדי אנשים כבר נוסעים לחו"ל בקשר לעלייה. אתמול קראתי ידיעה במעריב,

שחברי הנהלת הסוכנות נסעו לניו-יורק כדי לדון שם בעלייה, והם מתאכסנים במלונות

מפוארים, והוצאות האשל תופחות. גס אלה הז תופעות שהעתונות צריכה להוקיע, בין

שאלה הברי הנהלת הסוכנות, בין שאלה הברי ממשלה, בין ©אלה חברי כנסת ובין קואלה

סתם עסקנים. העלייה והקליטה לא באו כדי לספק תעסוקה לעסקנים ולמפלגות ולכל מי

שרוצה להתקדם על גבם. העלייה היא עלייה. נקודה,

אם עלייה היא פיקוח נפש, אז צריך לסלק את כל המכשילים מדרכה. ואם שמיס

מכשולים גם בתחום הדתי, כשחב"ד עושה הדד לעצמה, האגודה עושה חדר לעצמה, ומפד"ל

הדר לעצמה וש"ס חדר לעצמה, יש להצטער על כך, אם העלייה תיצור בעיות כמו שיצרה

העלייה בשנות ה-70. אני סבור שעתונאים בעלי מצפון יהיו חייבים להידרש גם

לנושא הזה.

אני חושב שבשעת חירופ אפשר לאכול לא רק "גלאט כשר", אלא אפשר להסתפק

בפחות מזה. בתחום הזה חייבים בהחלט ללכת לא לפי בית הילל, אלא לפי בית הילל

מינוס, ולא ליצור מלחמות יהודים בדת, וגם לא מלחמות פוליטיות חילוניות, ימין

ושמאל. בשום פנים ואופן לא. עלייה היא עלייה נטו, והטיפול בה הוא טיפול נטו

לצרכים הלאומיים של העלייה.

בבר הקדימו אותי בקשר לתפקידה של העתונות להיות גורם מתריע, ולא אחזור על

הדברים שכבר נאמרו. אני רוצה לעמוד בשניים או שלושה משפטים על מספר נקודות

בקשר לתפקידה של העתונות. תפקידה להיות גודם מדריך ומכוון באשר לנכונות

עובדות, ויחד עם זאת כמובן להתריע על תופעות ועל מחדלים שונים.

אמר יושב-ראש הוועדה שיש אווירה של התנדבות בארץ, ושרבים הם הבאים

ומבקשים לעזור. אבל יחד עם זאת לא צריך להתעלם מכך שחלקים גדולים בציבור

הישראלי, לא יהיתי אומר שהם אנטי עלייה, אבל הייתי אומר שהם חשים כאילו העלייה

הולכת להיות על חשבונם, ואסור להתעלם מהתחושה הזאת. בתוך עמי אני יושב, ואני

שומע את השיחות ואת הגישות השונות של האנשים. ואני אומר לכן כי מי שיתעלם מזה

יעשה שגיאה המורה.

ישנו ציבור גדול, בעיקר של צעירים, שהוא מובטל ומסתובב ללא תעסוקה, כאשר

לחלק מהם יש משכנתאות גדולות או פחית גדולות, כשבסך הכל יש להם הרגשה לא נוחה

מכל נושא העלייה. ותוהים מה פתאום נותנים לעולים על חשבונם. זו על כל פנים

ההרגשה שלהם.

אני יודע שהרבה מהדברים האלה אי אפשר לפתור בגלל מצוקה כספית, אבל יש

מספר דברים שאפשר לפתור, וחייבים ליצור אווירה והבנה שהעלייה לא באה הס

ושלום על חשבון מישהו. אני מסכים שזה תפקידה של העתונות, אבל יהד אתכם. כי

אם לא ייעשו דברים מסויימים שיסלקו את הרגשת הקיפוח כביכול, קשה יהיה להשיג

זאת.

ועדת העלייה והקליטה



כשיש מצב חירום צריכה העתונות להתריע על כר, וצרלכה להבהיר גם שבמצב

חירום יש קדימויות מטויימות. אבל הנה בימים אלה התפרסם שעובדי הסוכנות

היהודיה, שעומדים היום בחזית הראשונה של העלייה, על מנת להיבחר שוב מתפארים

בהישגים הגדולים שהשיגו, והרי זה אחד הדברים החמורים והקשים ביותר המשמשים

אבני מכשול לעלייה. תפקידה של הסוכנות כיום הוא או להזים את הדבדים האלה. או

לפחות להוקיע אותם ולומר שאנו אכן חיים במצב חירום, ולסלק כל מיני גורמים שכל

מעיינם בקידום עצמם ובבניית עצמם. אם נכריז על משטר חירום, הבה נקבע קדימויות

מסויימות. ר ואתם צריכים לשמור עליהם,

העתונות אינה מאורגנת ואיננה יכולה לתת הוראות, וגם ועדת העורכים אינה

נותנת הוראות, אבל נכון שעורכי עתונים הם גורם מכוון,

תפקידה של העתונות להתריע על מחדלים, כפי שציין כבר לוי יצחק ירושלמי,

ויש במה וכמה מחדלים, אם זה בנמל התעופהל. אם זה בקבלת פני העולים וכוי, ויש

להעלות את הדבירם האלה על השולחן. וצריבה גם להיות אוזן קשבת לדברים האלה.

אולי כדאי שוועדת העלייה והקליטה של הכנסת תקים ועדת מעקב שתבדוק את הדברים

הנכתבים בעתונות אודות המחדלים הקשורים בקליטת העלייה, אם בעקבות זה יתוקנו

מספר מחדלים, הרי שבבר השגנו הלק מיצירת אותה אווירה חיובית שבה צריד לקבל את

פני העלייה.

מרבים לדבר היום על התנדבות גדולה בקרב העם לעזרה לעולים, והזכיר לוי

יצחק ירושלמי שהעתונות מיוזמתה פתחה מדורים ומוספים לנושא הזה. אולי נעלה את

הנושא בוועדת העורכים, בי יתכן וצריד להכניס לכל עתון "פינת המתנדב" שתציין

פעולות חיוביות שנעשות על ידי גופים ועל ידי פרטים למען העולים, יחד עם זה

מוכרחים ליצור אווירה חיובית סביב העלייה והעולים ולסלק בל מיגי מוקשים, ויש

אצלנו מוקשים רבים כמו הביורוקרטיה, למשל, ודברים נוספים.

חשוב שיימצא השילוב שיצור את האווירה המתאימה שתבטיח שהעולים הבאים אלינו

אכן ישארו אתנו פה בארץ.
ל' י' ירושלמי
אבי חושב שהיה רצוי מאד שבין המלווים את הקליטה יהיו גם עתונאים וסופרים,

כדאי להזמין מדי פעם עתונאים וסופרים כדי שיראו איך מקבלים את העולים ואיך

מטפלים בהם מיד בבואם. זה יכול להיות דבר חשוב מאד כי אנשים יתרשמו ממראה

עיניהם ויתחלקו בזה עם קוראיהם, ואינני מתכוון דווקה לעתונאים כתבים לענייני

עליה וקליטה, אלא גם לעתונאים המטפלים בנושאים שונים, ובן גם סופרים. שמעתי

שבמה סופרים הגיעו לשדה התעופה מיוזמתם, וחזרו משם עם רשמים דל קשים,
אי ולנר
במה סופרים פנו אלינו בענין זה, ולדעתי היה רצוי להזמין גם אותם,

ועדת העלייה והקליטה היא למעשה מסגרת פרלמנטרית ציבורית שבשנה האחרונה גס

הפנישה גורמים שונים בדי לפתור בעזרתם בעיות שונות. אני חייב להודות שאבן

צריו עזרה כדי להזיז דברים, ולפני כ-9 חודשים לא זבינו לעזרה כל כד גדולה מצד

העתונות. למשל. כאשר חברת הכנסת ארד העלתה את הצורד בהגדלת התקציב, וכאשר אני

הגשתי בשם ועדת העלייה והקליטה הצעה להגדיל את תקציב העלייה לדברים מאד

ספציפיים, הדבר לא עניין במיוחד את אמצעי התקשורת. אני שמח שבתחום הזה חל בכל

זאת שינוי, אבל השינוי הוא בדברים כלליים. כלומר, עדלין יותר קל לקבל ביטוי

ציבורי לאיזו שהיא הכרזה כוללת, ויותר קשה להפעיל לחץ בנושאים ספציים. אפילו

נושא השינוי בדיור לא נקלט כל כך טוב, ורק לאחרונה חל בזה שינוי לטובה.



זה יותר קשה כשמדובר במסגרות שיטפלו בבעיות קונקרטיות. בליקויים שצריך לתקו

אותם בבר מהר בבוקר.

נושא סוויסה, למשל. הוצא בהתחלה מפרופורציה. ורק אחר בך נבהלו ותיקנו את

הדבר. ער מהרה התברר שההתבטאות הזאת לא שיקפה את הלך הרוחות בישוב, אבל בגלל

הביטוי שניתן לדברים האלה די היה בהם כדי להכניס לראשם של כל מיני אנשים

מחשבות לא נכונות, וכבר נכתב ונאמר שמבחינה כלכלית העלייה הזאת בשלבה הראשון

היא ברכה לכל המובטלים.
ח' פורת
אני חושב שהפגישה הזאת חשובה. והייתי מציע למסד את הקשר שלנו עם ועדת

העורכים.. יש דברים שאנחנו מרגישים שחשוב לתת להם ביטוי חזק ומירי יותר. ויש

בוודאי דברים שמתוך העשייה בשטח מצאו העורכים שחשוב לחעלותם, וטוב יהיה אם

לטובת הענין נחרוג מהיחסים המקובלים שבין עתונאים לאנשי פוליטיקה, והקשר

בינינו יהיה קבוע.

אני רוצה להסב תשומת לבכם לנקודה שבעיני נראית ברגע זה מאד קריטית.

הסוגיה של הקליטה בארץ היא סוגיה ארוכה מורכבת ומסובכת, וגם אם תתנהל במישרין

עדיין יהיו לנו הרבה צרות בנושא הזה. אנחנו עומדים בפני שאלה מאד חשובה: האם

אנחנו עוסקים הפעם בעלייהמסודרת גדולה ואינטנסיבית, על בעיותיה ויתרונותיה,

או שאנחנו עוסקים בעליית הצלה. שמשמעותה פשוט הצלת יהודים, נוכח מה שמתרחש

היום בברית המועצות, נוכח האפשרות של קטסטרופה פוליטית ואנרכיה, שעלולה

להסתיים חליליה וחס בסגירת השערים.

אני בא ממפגשים בהם התרשמתי שכל אותם הדברים שאנחנו שמחים לקראתם, ואפילו

עושים השבוז שהתהליכים האלה יימשכו לפחות בשנתיים הקרובות, עלולים להיפסק בן-

רגע. אני חושש שההערכה הזאת לא חדרה עדיין לתודעתם של קובעי המדיניות

ובוודאי לא לתודעה של הציבור. עדיין לא חדרה לתודעה שלנו האפשרות שאנחנו

עוסקים למעשה בעליית הצלה פשוטה כמשמעה.

אחת הדוגמאות זה נושא הטיסות הישירות. קרוב לשלושה חודשים מדברים על זה,

ואפשר שיש אפילו התקדמות מה בנושא ויש טיפטופים בכיוון זה. אבל הטיסות האלה

עדיין לא מבוצעות, כיוון שפוליטית אין לזה עדיין אישור שם. ואני מדגיש:

פוליטית, ולא רק ביורוקרטית. אני חושב שלפני שיגיע חלילה מצב בו תתעורר מהומה

ציבורית סביב הענין הזה, צריכה העתונות להציב אור אדום ולקבוע בצורה ברורה שיש

פח ענין של הצלת נפשות ממש, וזה יתן מימד נכון להתייחסותנו לכל מיני שאלות

אחרות המתגמדות נוכח העובדה שאנחנו עוסקים פה בדיני נפשות.

מקובלים עלי מאד דבריו של יצחק לוי ירושלמי, שצריך להיזהר כמו מפני אש

מערוב פוליטיקה בנושא קליטת העלייה. לפי מיטב ידיעתי נכון לעכשיו, גם אם פה

ושם היו גוונים כלשהם בכיוון הזה, כמעט ולא היה מצב כזה. אבל הסכנה קיימת

וצריך להיות ערים לה. התקשורת צריכה לגלות אחריות מספקת שלא למשוך אנשים בלשון

בענין הזה, כי זה כלל לא מסובך ליצור מזבוב פיל. אני למשל חושב שהיתה זו

מעידה מצדו של ראש הממשלה כאשר אמר דברים מיותרים- -

אני חייב להעיר כי פגשתי את ראש הממשלה ואמרתי לו זאת, והוא עצר אותי

באמצע דברי וטען שלא כך אמר, ושלא הובן כהלכה.
ח' פורת
זה רק מחייב אותי לחזור ולומר שלעתונות צריכה להיות מידה גדולה של אחריות

שלא למשוך אנשים בלשון.



הרעיון שהוצע כאן ברבר יצירת טינת מתנדבים בעתון, זה רעיון קונראה לי מאד.

כי יש בכל זאת מקום ליצירת מקום-מפקדבין מתנדבים לעולים, והעתונות יכולה

בהחלט למלא תפקיד חשוב וממריץ בנושא הזה.

חשוב מאד להצביע על היתרונות הגדולים הגלומים בעלייה הזאת לטווח הארוך,

הן כלכליים, הו הברתי ים ועוד. כאשר אדם נמצא במצוקה קשה לו להתייחס כד אל

העלייה ואל העולים, ולכן השונ למצוא את הדרך לתת לעלייה את המשקל הראוי לה.

דבר כזה ראינו בהופעתו בטלוויזיה של נגיד בנק ישראל שבהיותו איש כלכלה נתן

לציבור מימד נכון על היתרונות לטווח הארוך שיש בעלייה הזאת.
י' הורביץ
אין טעם להרבות דברים על החשיבות שיש למעמד ההיסטורי שאנחנו חווים עכשיו.

יש לחשוב ביהד מה ניתן לעשות כדי ליצור אווירה הרבה יותר המה והרבה יותר נלהבת

שתקל על הקליטה של העולים המגיעים אלינו במספרים גדולים, כן ירבו. והעוברים

משבר קשה של מעבר מארץ לארץ.

אני מנסה להזכיר לעצמנו את גל העלייה הגדול שבא אלינו אתרי מלחמת השהרור.

כמעט ולא היתה אז משפחה בארץ שלא נפגעה מהמלחמה הזו, והפצעים עוד לא הגלידו

כאשר בשנת 1052 בא דוד בן-גוריון אל הישובים נהלל, כפר ויתקין . כפר יהושע, כפר

יחזקאל ובאר טוביה ואחרים, ואמר לתושבים שהוא רוצה שהם יבואו להדריד את העולים

בתחומים השונים, ההל מגידול גזר ובצל ועד לטיפול בילדים.

ובאותו זמל הורידו מהאניה את העולים שהיו חנוונים ובעלי מלאכה ומקצועות

שונים והושיבו אותם לא יודע איפה, בספק בלוקונים ספק צריפים, ותושבי הארץ שטרם

התאוששו מפצעי המלחמה באו להדריד ולעזור להם, כי בן גוריון אישית קרא להם

לעשות זאת ואמר להם שאין מי שיעשה את העבודה הזאת, וכי זאת שעת רצון שלא תחזור

שוב, והתושבים יצאו בהמוניהם, לא 2 ולא 3 ואף לא 50.

אדם אחד בעל סמכות בא והוציא ציבור שלם לעבודת קליטה. גם חיילות גוייסו

אז למשימה, בן גוריון נתן הוראה גם לצבא, והצבא נענה. בזמן ההוא הוא גם סלל

דרכים ועשה עבודות שונות ומגוונות.

סיפרתי זאת רק כדי להזכיד מה צריד ואפשר לעשות כאשר המדינה צריבה שדברים

ייעשו. אנחנו הרי מכירים את חולשה אבל גם את כוחה של המדינה.

אני ידוע שמי שחרד תמיד לבל יפרצו את התקציב, ותמיד נאבקתי על כד עם

השיניים ממש, עכשיו אני אומר שבשביל המטרה הזו חייבים לפרוץ את התקציב, אם

אנחנו באמת מתכוונים למה שאנהנו אומרים.

השאלה היא מה אנחנו יכולים לעשות. העתונות שלנו עושה את עבודת הביקורת גם

מבלי שידרבנו אותה לעשות זאת. אנחנו בעלי מלאכה די טובים בעניו זה. דברי שבח

כמעט ולא מוצאים בעתונות שלנו. עכשיו הזמן בו חייבים להלהיב את הציבור, ואנחנו

חייבים לפעול מהר, כי גם לי יש הרגשה דומה לזו שיש לחבר הכנסת חנן פורת, ואני

חושש שבוגרצ'וב מהלד על חבל דק, אם הוא יתמוטט, הכל מתמוטט אתו, כולל יציאת

היהודים משם. אם זה חלילה יקרה אנחנו פשוט נמרוט את שער ראשנו על שלא עשינו

הכל כדי להוציא משם עוד ועוד יהודים; לא נסלח לעצמנו על שלא שכרנו עוד מטוסים

ועוד אניות, ולא חשוב המחיר, כדי להוציא משם את היהודים כל זמן שהדבר היה

אפשרי, אם העלייה משם תיפסק חלילה, אנחנו "נאכל" את עצמנו על שלא עשינו י כל

מה שניתן חיה לעשות. אני חושש מאד שמא נחמיץ את השעה, ולוואי ואני רואה צל

הרים כהרים,



אנחנו נמצאים כאן כדי לקיים התייעצות, ולא כרי להטיף מוסר האחר לקוני,

כשאתם יכולים לטעון נגרנו, וזה יהיה נכון; ואנחנו יכולים לטעון נגרם, וגם זה

יהיה נכון, כשכולנו אולי לא עושים את הדרוש. עכשיו הזמן שאנחנו נעשה בתחום

שלנו, ואתם כתחום שלכם. אתם צריכים לקיים אסיפה מיוחדת של כל העתונאים, לא רק

של עורכים, ואנחנו צריכים לכנס את הציכור שאליו אנחנו יכולים להגיע. ואנחנו
צריכים להגיר להם
עיזבו את כל השטויות, את הקטנוניות ואת הקנטרנויות את רברי

ההבל ואת הפלגנות, כי כל הדברים האלה הם טפלים ולא חשובים. כי עכשיו כולנו

צריכים לעסוק רק בהצלתם של אחינו.
י' שפרינצק
מה רעתכם רבותי העורכים על הרעיון שהעתונים היומיים ירפיסו עמור אחר

בשפה הרוסית? יש לי הרגשה שזה יהיה רבר גרול גם מצרכם.
נ' ארד
הפגישה הזאת אכן נושאת אופי של התייעצות. נרמה לי שגם התחושה שלכם וגם

התחשושה שלנו היא שאנחנו צריכים לעשות עבורה שבעצם היתה צריכה להעשות על ירי

הממשלה.

אני מסכימה שהעתונות צריכה לכתוב על הבעיות ועל הקשיים, כי יתכן מאר שאם

העתונות תכתוב על הקשיים והבעיות בצורה שתוכל לתת לנו את ההוכחה ברבר הצורר

בשינויים בשורה שלמה של רברים המכבירים בצורה איומה על מי שצריך להיקלט, אף

שהם אולי פחות חשובים בעיני אחרים, זה יכול אולי לעזור להזיז ולפתור רברים.

אנחנו מורעים לכר שציבורים שונים במרינה עסוקים עם הבעיות שלהם, כמו למשל

תושבי הגליל, אותם ראינו אתמול, שכל כר מוטררים מהבעיות שלהם. והם לא יכולים

להתעמק עכשיו בכל הקשור בנושא העלייה והלקיטה, וכראי שלא נשלה עצמנו להאמין

שכל הישוב בארץ מלא התלהבות וחושב כל הזמן רק על קליטת העלייה שבאה ושתבוא.

יחר עם זה ברור שיש אנשים שנושא העלייה והקליטה מאר איכפת להם, ואין ספק

שעתונות נכונה יכולה להכניס אנשים רבים נוספים למעגל המתעניינים והלוקחים חלק

בנושא הזה.

עם תעקבו אחרי שאילתות והצעות לסרר היום המועלים בכנסת ואחר כל החיים

היום-יומיים המתנהלים בבית המחוקקים תראו שהרבה מהם מתבססים על המתפרסם

בעתונות, ומכריח את הממשלה ואת השרים להתייחס לרברי שאלמלא כן אולי לא היו

מתייחסים אליהם. עוברה היא שלחברי הכנסת אין כלים אחרים לקבלת המירע שהם

מקבלים באמצעות העתונות. לכן גם לא מפחיר אותי שבאים בביקורת.

האמת היא שאין הרגשה של שעת חריום, ואין גם הרגשה של התרוממות הנפש.

מאירר אסור לנו ללכת אחורה לשנת 1948 ולשנות ה-50.
ח' פורת
בציבור הרחב יש בכל זאת איזו שמחה על העלייה שמגיעה.
נ' ארד
עור לא. אנחנו היינו מאר פעילים במאבק למען העלייה מברית המועצות, למען

שחרור הסרובניקים וכוי, ואני יורעת שלא רבים מכלל האוכלוסיה הישראלית עסקו

בנושא הזה יום יום.



אנחנו עם רגשן, אנחנו עם שכן אפשר להדביק אותו. ואם אין הנהגה שתעשה זאת,

צריך מישהו אחר לעשות זאת במקומה. וצריך לטעת בו את התחושה ואת ההרגשה של

התרוממות הורח לקראת העלייה.כל מי שרואה את פני העולים המגיעים לשדה התעופה בז

גוריון נדבק בהתרגשות מיוחדת. חסר לי המימד הרגשגי הזה באמצעי התקשורת. אמצעי

התקשורת יכולים להעביר את ההתרגשות הזאת, וזה ידביק וידליק את כולם, ובוודאי

יעזור בגיוס מתנדבים. סתם פינה דוגמת פינת העובד המצטיין לא תעשה את המלאכה

הזאת, אבל דיווח נכוו של הדברים יעשה רבות.

המצב היום הוא ממש אבסורדי כאשר מתנדבים לא יכולים לקבל שמות וכתובות של

עולים. מצר אחד מתהילה תנועה של מתנדבים הורצים לעשות משהו, ומצד שני ישנה

הביורוקרטיה שעוצרת זאת. אני רואה את כולנו עומדים באותו צד, ואני בהחלט בעד

המשך שיחות בינינו. לדעתי יש לכם הרבה מאד כוח ואפשרות בכל הנוגע ליצירת

אווירה מתאימה, בעיקר שאתם אנשי מקצוע ואתם אמונים על הצד הזה, ואתם יותר מכל

אחד אחר יכולים לעורר גם את הצד הרגשני וגם את הפחד והדאגה.

אינני יודעת כמה אגשים ראו אמש את "מבט" ושמו לב לכד שבשידור על ההרוגים

הזכירו גם יהודים, והזכירו גם את המלה "פוגרום". אבל אני בטוחה שמי שראה את

התכנית ושם לב לדברים האלה בוודאי הושפע מהם. מכל מקום אפשר להבין איזו השפעה

יכולה להיות לדברים האלה גם בארץ וגם בארצות הברית אם אנישם יחשבו שסכנה מרחפת

על חיי היהודים שם.

אני בטוחה שיש רצון טוב משני הצדדים, ואני מקווה שאנחנו עוד נמשיך

וניפגש,
י' צידון
אינני רוצה לחזור על הדברים שכבר נאמרו כאן. אני מסכים לחלק מהדברים שאמר

כאן יצחק לוי ירושלמי. הייתי רוצה לראות בעתונות שלנו יותר בקרה, פחות ביקורת.

אני בעד ההצעה בדבר הקמת ועדת מעקב, כי זה יכול לתת לנו כלים. אני אישית לא

הרגשתי בזמן הביקור שלי בשדה התעופה באיזו שהיא הטעיה, אבל הביקורים שלי הם

מעטים ומתקיימים ברווחי זמן גדולים.

אם יש עדות לפוליטיזציה בכל הנוגע לעלייה ולקליטה, נשמח לשמוע על זה כדי

שנוכל לתקוף את זה. אני רוצה רק לצלין שלא נהניתי לראות שבני תנועת נוער

מסויימת שבאו לקדם את פני העולים לבשו את חולצות התנועה. כאשר תנועת הנוער

שלנו רצתה לעושת תא אותו הדברל, התנגדתי לכך במלוא התוקף. מובן שחבישת כיפות

איננה נכנסת לקטגוריה הזאת.

אני רוצה לבקש מהעתונות להבדיל הבדל היטב בין הסוכנות לבין ממשלת ישראל.

אני מחזיקת בדעה הזאת כבר מתחילת 1989. ישנה ירידה בתפקוד הסוכנות מבחינתנו,

ישנה גם התרחקות של הסוכנות מאתנו, והאחריות לקליטת העלייה היא של ממשלת

ישרלא. בשום פנים ואופן אינני מסכים שתיווצר ההרגשה כאילו הסוכנות והממשלה

פועלים ועושים אותו דבר. כי זה פשוט לא נכון. כל התקציב של הסוכנות היהודית

מסתכם ב-360 מיליון דולר, והוא מוצא על כל מיני דברים אחרים. ודרצוי מאד

ליצור את ההבחנה הזאה, אני שומע לא פעם את השאלה: מה אתם עושים עם פקידי

הסוכנות? וכי מה אנחנו יכולים או צריכים לעשות אתם. אנחנו לא יכולים לעשות

הרבה עם הממשלה שלנו, לא כל שכן עם פקידי הסוכנות שהם לא תחת ידינו. לכן חשוב

להבחין בין הממשלה לבין הסוכנות היהודית.

הכנת דעת קהל ליצירת מקום בשביל העולים זה דבר חשוב ביותר. כל אחד צריך

להבין שהוא צריך לעשות מקום בשביל העולים, בין אם מדובר בעליית הצלה ובין

שמדובר בעלייה גדולה שהיא לא הצלה. צריכה להיות תודעה של הצטופפות ומודעות

לענין, אף שבמציאות לא כל כך מצטופפים.



אנחנו מנסים לעבי תדריך למתנדב הישראלי, מין טבלא מדריכה, והייתי מודה

לעתונות אם תתנדב לפרסם את הטבלא הזאת, באם היא תיראה לה, ואם לא טבלא כזאת

בדיוק, אז אולי טבלא שהיא תיזום.

אינני גורס שיש קליטה או כלכלה של עולים, וקליטה וכלכלה של ישראלים, כמו

שאין כבישים של עולים וכבישים של ישראלים, ועל אותו משקל אין בתים של עולים

ובתים של ישראלים- הסיבה לכך שהאינדכס שלנו עלה השנה ב-20.7% נובעת מכך

שהבנייה תרמה לזה 5%, ואינני מסכים עם שר האוצר התולה זאת באינתיפדה ובעלייה.

אילו היה נענה בזמן לבקשות הוועדה הזאת האינדכס לא היה עולה כר בגלל בנייה

ועלייה. אם הממשלה לא עושה, נעשה אנחנו סדר בבית, כפי שאמרה חברת הכנסת נאוה

ארד, ונשתדל להחדיר את הגישה המערכתית.

כמה מלים בענין הביורוקרטיה. כאזרח ישראלי שהיה פעיל הו ביוזמה והן

בפעילויות שונות אני נתקל בביורוקרטיה הזאת על כל צעד ושעל. ואני רוצח לציין

כאן שכנסת ישראל לא עסקה בנושא הזה של הביורוקרטיה מאז הקמתה ועד היום הזה.
י' הורביץ
היא לא עסקה בזה. היא עשתה את זה.
י' צידון
ממשלת ישדאל עשתה את זה, כנסת ישראל לא התייחסה לנושא. עוד בדצמבר 1988

בקשתי להעלות את הנושא וזזה לדיון, ועד היום היתה לי אי-הצלחה מזהירה בנדון.

כשאנחנו מדברים על ביורוקרטיה אי אפשר להתייחס לביורוקרטיה שהע-ולה עובר.

כי העולה והישראלי הם כלים שלובים. הייתי מודה לעתונות, שיודעת לעשות את

העבודה טוב ממני, להעלות את נושא הביורוקרטיה בצורה חריפה ביותר, כולל הצעות

לפתרונות. להצביע על קיומה של הביורוקרטיה כבזיון, כדי שאפילו הממשלה תבין שזה

אמנם כך.

אני חושב שההצעה להקים ועדת מעקב היא הצעה מצויינת. כד גם אני רוצה יצירת

פינת-המתנדב בעתונים. זה רעיון מצויין הראוי לשבח. אני רואה את העתונות

ואותנו, אף בי אנחנו מתנגשים פה ושם, כמייצגים את הציבור וכמבטאים אותו. לכן

אני מבקש את עזרתכם בנדון, כי אין לנו ממשלה. את דברי האחרונים אמרתי דעתי,

וכנראה לא על דעת היושב ראש.
א' מזרחי
אני שמח מאד על הישיבה החשובה מאד שאנחנו מקיימים עם העורכים שאני רואה

אותם כיוצרים, כמייצרים ומעצבים את דעת הקהל. בפרט בנושא הזה.

אני סבור שבולם מסכימים שמדובר כיום בעליית הצלה, ובהקשר לזה אני רוצה

לטפר לכם משהו אישי. אני מתכונן לנסוע לברית המועצות, אף שאין לי קרובי משפחה

שם, וידידים יעצו לי לא לדחות את נסיעתי לשם, אפילו לא בשבועיים, אלא לנסוע

עכשיו כל עוד זה אפשרי,

כעורכי עתונים אתט בוודאי עדים לכד שיש הי.ום גילויי התנדבות הראויים

לציון, ואתם יכולים בוודאי להלהיב עוד רבים להתנדב לעזור בקליטת העולים, אף

שלמתנדבים יש היום בעיות בהשגת שמות וכתובות של עולים.

היו כאלה שטענו על אפליה, ואולי יש עדיין הסבורים כד, והדבר הזה עלול

לקלקל רבות. לכן כדאי שהעתונות תתייחס לנושא הזה.



בנושא הפוליטי אינני רוצה לגעת, וגם לא בנושא הסוכנות היהודית והממשלה,

כי זה נושא פוליטי שעלול לטרפד רבות.
היו"ר מ' קליינר
לעתונות יש הרבה הזדמנויות להגיר את אשר על לבה ולמתוח ביקורת על רשויות

ציבוריות שונות ועל הכנסת, אבל במסגרת ההתייהסות שלי לעתונות אני מתייחס רק

לנושא הזה של קליטת העלייה, ואני רוצה להעיר במה הערות רווקה בגלל זה שלעתונות

יש תפקיד בעניו זה.

אני מודה ומתוודה שאנחנו נתקלים בהרבה מאד בעיות קונקרטיות שקשה לנו

להבין איר זה שאין פותרים אותן. אחרי שהתרענו בפני הרשויות והגשנו שאילתות

והעלינו הצעות לסדר היום, ודבר לא נעשה, אתה שולח עתונאי אל אותה רשות שעושה

את הבעיות, ואז הדברים זזים. ואנחנו בהחלט משתמשים בעתונות בהקשר זה,

לפעמים יש בעיה של מקצועיות בדיווח. הציבור מבולבל עד היום לגבי נתונים.

יש לי הרגשה שהעתונות לא מעריכה נכון את מידת ההתעניינות שמגלה הציבור

בנושאים חיוניים. וכדי להמחיש את התרשמותי זו אספר לבם שהופעתי פעם בבוקר

ראיונות בקרית ביאליק, והמנחה אמר לי שכרי לעורר את הקהל וכדי למשוך את תשומת

לבו הוא מבקש לשאול אותי תחילה מספר שאלות בקשר לעזר וייצמן. אמרתי לו שלדעתי

הוא טועה וכי הנושא הזה מעניין את הקהל פחות, אבל הוא בכל זאת עמד על דעתו,

ואני הסכמתי, והוא אכן שאל מספר שלאות בקשר לשר וייצמן. ואז קם יהודי מבוגר
מהקהל ואמר
אדוני המנחה, אני רוצה למחות. נמצא כאן אתנו היום יושב ראש וערת

העלייה והקליטה של הכנסת, ואנחנו רוצים לשמוע ממנו תשובות לשאלות מאד מעניינות

בהקשר זה, אז למה אתה שואל אותו שאלות על וייצמן? על הערתו זו הוא קיבל מחיאות

כפיים מכל הציבור שהיה נוכה שם.

המנחה הקציב לנושא הזה חצי שעה, כי השג שנושא העלייה לא כל כר יעניין את

הקהל, והראיון נמשו שעה וחצי, כי הציבור שאל עיי ועוד שאלות.

טענו כאן בצדק שיש בעיות ביורוקרטיות, ואין טיפול מספיק במישור הנקודתי.

ואתן לכם דוגמה. משפחת עולים, והילד שלה צריד להכנס לבית הספר. ההורים הולכים

לעיריה והפקיד איננו, ואומדים לו לחזור ביום ראשון בשעה 7:30. וכשהוא בא הוא

מגלה שהפקידה איננה, אומרים לו שהיא תבוא בשעה 8. וכשהיא סוף סוף באה בשעה 8

היא אומרת לו שיחכה קצת. ואז הוא מתרגז ואומר לה שלמעשה הוא היה כאן כבר ביום

החמישי הויא לא היתה. על בך היא השיבה לו: אז מה, אסור לי כבר לקחת פעם חופש?

בסופו של דבר היא נותנת לו פתק העברה לבית-ספד. הוא מגיע לבית הספר, ומהזכירה

שם רושמת אותו, ואומרת לו שעכשיו הוא צריד לשלם 4,30 שקל עבור ביטוח לילד.

לעולה יש כסף, והוא שולח שטר של 5 שקלים מכיסו בדי לשלם. אז היא מבשרת לו שהיא

לא יכולה לקבל את הכסף הזה ממנו, אלא שהוא צריד לחזור לעיריה ולשלם את זה שם,

ולהביא לה אישור כי הסכום שולם.

ומה בכל זאת מציל את המצב? לילד היתה יום הולדת באותו יום, והמורה שמה לב

לעובדה הזאת ודאגה לכר שאהר הצהרים באו תלמידי הכיתה ביחד אתה לביתו של הילד,

הביאו לו מתנות וחגגו אתו את יום הולדתו. היתה התרגשות גדולה, וזה חיפה על כל

מה שעבר האב באותו יום לפני הצהרים.

טיפול בבעיות נקודתיות כאלה במסגרת מדור של תלונות בעתונות זה נושא

שוועדת העורכים צריכה לחשוב עליו במסגרת תרומתה למאמץ של קליטת העולים. לא

להסתפק בציון העובדה שיש ביורוקרטיה. את זה אומרים חברי הכנסת, על זה כותבים

בעלי התורים וכותבי דבר המערכת. אני מדבר על דברים נקודתיים, דברים שצריך לברר

ולשאול מרוע הם כד ולא אחרת. כדאי שלכל עתון יהיה אומבורסמז שיברר מספר קטן

של תלונות מדי יום אם כל עתון יברר רק שלוש או ארבע תלונות, על המשקל שיש

לפרסום הדברים בעתון, זה יחולל נפלאות. אני חושב שהעתונות צריכה להתגייס לזה.



הסוכנות היהודית היא למעשה צינור, אולי צינור לא טוב, אולי רולף ואולי

רקוב, ולא היא הבעיה. הבעיה היא הקשר עם העם הלהודי. ואני חושב שאת העם היהודי

לא צריו לשחרר מאחריות לנושא העלייה והקליטה בארץ. השאלה היא האם אנהנו רואים

את הסוכנות היהודית ככתובת שלנו בניסון לגייס את העם היהודי לנושא הזה.

הסוכנות היהודית איננה הכתובת שלנו לעם ישראל.
היו"ר מ' קליינר
אם הסוכנות איננה הכתובת הזתא, כי אז אנהנו צריכים לדחוף להקמת קשר ישיר

כזה או אהר עם העם היהודי.

כל הסכנות שהועלו כאן, שמדינת ישדאל תהפוד למהנה מעבר דוגמת המחנה

באיטליה וכוי, הן סכנות שכולנו ערים להן,
ח' פורת
עד עכשיו הסכנה הזתא כמעט ולא התממשה לגבי אלה שעלו. יש לנו ניסון עם 180

אלף עולים מברית המועצים שעלו ונמצאים בארץ.
היו"ר מ' קליינר
180 אלף היהודים שנקלטו היו מעלליה אחרת לגמרי, בהיותה עלייה ציונית,

עלייה של אנשים בעלי הכרה ורקע כיהדות, השעור שבעיסה. היום זו עלייה- של עמך,

של אנשים טוביםחסרי תודעה יהודית, בעלי מקצוע, אנשים שלפני שנתיים לא חשבו

כלל לצאת מברית המועצות, ולפני שנח חשבו לצאת משם כדי להגר לארצות הברית, וכעת

החליטו לבוא לישראל חן מפני שזו האלטרנטיבה הריאלית שעומדת בפניהם, והן מפני

שפתאום שמעו דברים חדשים וטובים על ישראל והשתנה הדימוי של ישראל בעיניהם.

אין לי ספק שנושא התעסוקה הוא נושא חשוב, אלא שטרם עלה על סדר היום של

הציבור מפני שההתמקדות היתה כחרדה שמא נחזור לשנות החמישים, שמא יבואו כל כך

הרבה עולים ולא יימצא להם מקום לגור כו. כר שנושא הדיור הפד להיות הנושא

המדאיג והדחוף ביותר, ונושא התעסוקה נדחה. הנושא הדחוף נדחה מפני הנושא הדחוף

ביותר.

אבל אין ספק שמציאת פתרונות לנושא התעסוקה זה דבר יותר מורכב ויותר מסובך

ופחות ישיר מאשר נושא הדיור שבמצב חירום ניתן למצוא לו פתרונות.

באשר לביקורת על העתונות, הציבור טוען לפעמים שהאיננו מקבל תמונח. אתן

לכם דוגמה ממישור אחר. באחד מעתוני הבוקר קראתי חיום שמפלס הכינרת ירד. חיפשתי

ידיעה על כן בשאר העתונים, כי זה בכל זאת מוזר שהנה באמצע החורף מפלס הכינרת

ירד, מה גם שבכל זאת היו לנו גשמים בחורף זה, ולא מצאתי על כד דבר באף אחד

מהעתונים האחרים. כקורא עתון מצאתי עצמי נבוך. ולא קבלתי הסבר לידיעה דרמטית

זו שמצאתי באחד העתונים. התפלאתי על שאף עתון לא פרסם כתבה רצינית ומעמיקה

שמבהירה את העובדות, גם בכל הנוגע למספרים.

חגרי כנסת העלו כאן הצעות, ואצרף אליהן הצעה נוסעת בדבר מתו הנחות על

פרסום מודעות תעסוקה לעולים, ואולי לאפשר בכל יום ל-20 עולים לפרסם בכל אחד

מהעתונים, חינם או כהנחה מיוחדת, מודעה על חיפוש עבודה. יש הרבה אפשרויות

שבוודאי אל הזכרנו כאן, וגם הקצאת השטח זה דבר חשוב. כי אם מפעלים ומוסדות

יידעו שהנושא הזה מעניין ויש לו כיסוי, היח"צנים שלהם יציעו להם לעשות מבצעים,

לתרום ימי חופשה וכו' בידיעה שהדבר מקבל כיסוי מתאים. זח כוחה של העתונות.



כאשר כולם יידעו שהם יקבלו תגמול ציבורי, והענין יבוא לירי ביטוי, אזל כל מיני

מפעלים, פרטיים וציבוריים, יראו בזה תמריץ לעשות כל מיני פעולות שביחד יוצרים

את אותו כדור השלג המתגלגלל גגדל ומביא להתלהבות.

נכון שאין עדיין התלהבות אדירה בכל הקשור לעלייה, אבל ניצנים בוודאי שכבר

יש, ושכנים שנותנים לעולים את מה שהפקיד לא נתן להם, בוודאי שיש. ברור שיש

מקום ליותר מעורבות, ברור שצריד להגדיל את מספר המתנדבים, וברור גם שאפשר

להשיג זאת, וברור כמוכן שהעתונות היא מכשיר מרכזי שיכול לעשות את העבודה הזאת,

כל עתון בקרב הציבור שלו.

ועדת העורכים איננה מסגרת מהייבת, אבל אני יכול להבטיח לבם שבישיבה

הראשונה של ועדת העורכים נדווח ונמסור כל מה שנאמר כאן, ואני מניח שבאותה

ישיבה יועלו הצעות שונות נוספות.

אני מודה מאד לכל המשתתפים. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14:20)

קוד המקור של הנתונים