ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 02/01/1990

שביתת העולים האתיופים במרכז הקליטה בבאר-שבע

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 57

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

מיום שלישי. הי בטבת. התש"ן - 2 בינואר. 1990. בשעה 13:00
נכחו
חברי הוועדה: מי קליינר - היו"ר

א' מזרחי

י' צידון

י' שפרינצק

אי כהן - משנה למנכ"ל משרד הקליטה

עי גדור - מנהל אגף שרותי קליטה, משרד הקליטה

שי צימרמן - מנהלת אגף נכסים ודיור, משרד הבינוי והשיכון

בי מנצורי - משנה למנכ"ל מחלקת העלייה. הסוכנות היהודית

וי דדון - מנהל מרכז קליטה אשקובית באר-שבע, הסוכנות היהודית
מזכירה הוועדה
ו' מאור

רשמה: שי צהר
סדר-היום
שביתת העולים האתיופים במרכז הקליטה בבאר-שבע.



שביתה העולים האתיופים במרכז הקליטה בבאר-שבע

היו"ר מי קליינר;

אנל מחבבי לפתוח את ישיבת ועדת העלילה והקליטה. הנושא שעל סדר הלום שלנו,

שבלתת העולים האתיופים במרכז הקליטה בבאר שבע, הוא נושא מאד מעשי, וושבתל

שהישיבה תהיה היום הרבה יותר ססגונית, כי לישיבה זו היו אמורים לבוא עד 15

נציגים של מרכז הקליטה בי בבאר שבע. נציגי הסוכנות ומנהל מרכז הקליטה יספרו

לנו מדוע הם לא באו.

נוכל לקיים הלום דלון תכליתי בבעלה שאף שהלא נראלת בעלה מקומית, עלולות

להלות לה השלכות הרבה לותר מרהיקות לכן. לכן אני מייחס השיבות רבה מאד לדיון

הזה, ולשיקול הדעת על מה שניתן וצריך לעשות.

ביקרתי במרכז הקללטה בבאר שבע ודלברתל עם העולים שם. סוג הבעלות שם הוא

כפול. יש בעלות הנוגעות למרכז הקליטה עצמו, והן בעיני לא רלבנטיות היות ואמרתי

לעולים בשמו של ברכיהו מנצורי, המשנה למנכ"ל מהלקת העללה בסוכנות היהודית, שאת

כל הבעלות הקשורות במרכז הקללטה הם לכוללם לראות כאילו באו על פתרונן.

הטענה הקלסית שלהם הלתה על כך שהם מדברים עם מישהו ממשרד הקליטה, מפנים

אותם לסוכנות; כשהם מדברלם עם הססוכנות, שולחים אותם למשרד השלכון, וחוזר

חלללה. ולכן מצאו לנכון לעשות את אשר עשו. וכלום הם שרויים בהתלהבות ובתחושה

שהם בלצעו פחות או לותר את המהפכה הצרפתית, וכבשו את משרד הקללטה, ולא נותנים

לעובדל הסוכנות או למנהלי המרכז להכנס לשם, והם שולטלם במצב. לש ףלהם תחושת

עצמאות, כלאלו הקלמו מדינה עצמאית, והם חוששים שאם הם יישברו כל הענלן הלחץ

שלהם לילן לאיבוד, והענין ללגמר.

את כל המהומה הזאת מארגנת קבוצת אנשים שיושבת במרכז הזה כבר s שנים,

שלטענת מנהל אגף מרכז הקללטה הצלעו להם הצעות דיור קבע, לא מספקות כנראה. הם

לא רוצים לגור בבאר שבע, אף שלש בלנלהם אנשים שעובדלם בבאר שבע. בסלור קודם

במרכז הקללטה פגשתל שם אנשים שעובדים בדימונה ובבאר-שבע ומצבם טוב, ויש להם

טלוולזלה צבעונלת, אבל אלנם רוצלם דלור בבאר שבע, אלא בפתח תקווה. אלננל אומר

כמובן שזו תמונה המשקפת את מצבם של כל האנשלם שם, ואלננל לודע מדוע העוללם

? מאתיופיה נמשכלם לפתח תקווה במלוחד, אבל זו עובדה.

אלן ספק שהמצב איננו קל. אל אפשר להשלים עם מצב בו עולים רבים, ביניהם גם

עולים שזה מקרוב באו, נמצאים במקום ללא שירותים רפואיים וחברתיים. המצב לא

לכול להימשך כך.

קלוותל שהם יבואו לכאן היום וביחד נמצא את הפתרונות, ובזה תסתיים השביתה.

אבל הם לא באו. מר מנצורי לצלג בפנלנו את הבעלות, ונשמע התילחסותו של משרד

הקללטה ומשרד השיכון לבעיה.
בי מנצורל
ברשותכם אמסור לכם כמה נתונים כדל שתדעו במה בעצם מדובר, ומה הטענות של

השובתים. אנל לכול להעיד שלמחרת ביקורו של יו"ר הוועדה, חבר הכנסת קלללנר,

במרכז הקליטה הזה בבאר שבע, אני נפגשתל אתם בפגישה שנמשכה כשעתיים. לשבתי עם

קבוצה של 50 עולים, ורציתל להבין במה בדיוק מדובר.

במרכז הקליטה הזה נמצאים היום 156 משפחות, מרלבתן עם ללדים, בסך הכל כ-

500 נפש. מתוך 156 משפחות אלה 94 משפחות נמצאות שם מזה 5 שנלם. כ-50 משפחות

מתוך המספר הכולל הגיעו לשם בשנה האחרונה. הן נמצאות בתקופת הזכאות שלהן

וזקוקות יום יום ושעה שעה לאותו טיפול שאנחנו נותנים לעולים חדשלם המגלעים

מאתיופיה למרכז קליטה.



הטענות שלהם מתמקדות בארבע קטגוריות עיקריות. א. הם טוענים שהתנאים

הפיזיים במרכז הקליטה אינם נוחים, שישנה בעיה קשה של אחזקת המבנים, וחסכונות

היהודית לא מטפלת בבעיה הזאת. ב. הם נמצאםי זה 5 שנים במרכז הקליטה ביחידות

דיור קטנות, כאשר מדובר ב-6 ואף 7 נקישות החיות בדירות של חדר וחצי או שני

הדרים, ובמקרה הטוב - 3 חדרים; ג. יש להם טענות לגבי מסטר אנשים מהצוות המטפל

במרכז הקליטה; ד. וזו לדעתי הטענה העיקרית שלהם, שהנה הם נמצאים 5 שנים במרכז

הקליטה, ואף כי הציעו להם פתרונות דיור כאלה ואדורים, אבל עובדה היא שהם עדייז

5 שנים במרכז הקליטה, והם מבקשים שיבוא הגורם המוסמך ויציע להם פתרונות ויקבע

מועדים ליציאתם ממרכז הקליטה.

אני יכול לומר לכם שבפגישה שקיימתי אתם אמרתי להם חד משמעית, שלגבי נושא

אחזקת מרכז הקליטה או התנאים הפיזיים שלו והצפיפות בדירות, וכן לגבי בעיות שיש

להם עם חלק מצוות העובדים במרכז הקליטה, אני הסמכות מטעם הסוכנות לטפל בענין

הזה. אמרתי להם שאם הם יפסיקו את השביתה אני מבטיח שבמהלך של חודש או חודשיים

אני מוכן לנסות להביא את המצב שם לכזה שהם יוכלו לגור שם בנוחיות עד שיימצא

להם דיור הקבע שלהם.
י י שפרינצק
האם הם שובתים שביתת רעב?
ב' מנצורי
לא שביתת רעב. הם סגרו את שער הכניסה למקום, ואינם מרשים לאנשי משרד

החינוך, הקליטה, הבריאות והשירותים האחרים להכנס לשם. התפלאתי שנתנו לחבר

הכנסת קליינר להכנס. אני נדרשתי לנהל אתם משא ומתן ברחבה שלפני הכניסה, ורק

בסופו של התהליך הוכנסתי לדבר אתם באחד המועדונים.

ישנן שם משפחות לא בקריאות הזקוקות לטיפול רפואי יום יומי, כולל תרופות,

ואינן מקבלות אותו. יש שם משפחות עם ילדים קטנים שהגיעו לא מזמן, ואין להן

כסף לערוך בו קניות, ואיננו יכולים לתת להם את הכסף בהיות המשרדים סגורים,

ובני המפשחות האלה עלולים להשאר רעבים. יש שם בעיה של אחזקה שוטפת יום יומית

של המבנים, פינוי אשפה, אספקת גז, טיפול בנושא חשמל ומים, אינסטלציה וכוי.

ואנחנו חוששים מפני אסון שחלילה יקרה שם.
י' שפרינצק
גם מגפה עלולה לפרוץ בתנאים כאלה.
ב' מנצורי
גם מזה אנחנו חוששים.

עד היום מיצינו את כל הדרכים האפשריות למשא ומתן אתם. אני קיוויתי

שהתערבותו של חבר הכנסת קליינר ושיחתו אתם תפתור אא הבעיה, אבל לדאבוני זה לא

היה כך. אתמול פנינו אליהם באופן אישי ואמרנו להם שפורום מכובד מתכנס בכנסת

כדי לדון בבעיה הספציפית שלהם, ושהם מוזמנים להשתתף בכנס הזה. אמרתי להם גם

שאני מעמיד לרשותם מונית שתביא אותם לבנין הכנסת, תמתין להם שם ותחזירם למרכז

הקליטה. ביקשתי שיבואו ויישבו עם חברי הכנסת. הם סרבו ואמרנו שהם מבקשים שכל

הוועדה תרד, ששר הקליטה ושר השיכון יירדו לבאר שבע, כי הם לא מוכנים לעלות

לירולשים.

כמי שאחראי למסגרת הזאת בסוכנות היהודית אני חושב שאנחנו לא יכולים

להרשות למצב הזה להימשך כי זה גובל בסכנת נפשות. אם לא נמצא היום פתרון לבעיה

הזאת, נצטרך להיוועץ מחר במשטרה מה ניתן לעשות כדי לפתוח את השערים שם.



י' שפרינצק;

איך זה שיש שם הצטברות גזו של מרירות ומליטנטיות, והאם לקו להם מדריכים

מבחוץ?
בי מנצורי
להערכתנו ישנו ארם שלא גר במקום והוא מכוון אותם. את הקבוצה של ה-500

מובילה קבוצה קטנה של 5 או 6 צעירים, מרביתם סטודנטים הלומדים בדאוניברטיטה של

באר שבע או באחת המכינות שם. הוותיקים מבין העולים נמצאים שם כבר 5 שנים, והם

מעלים את כל הטענות. לאלה שנמצאים שם זמן קצר ביותר בוודאי שאין קייס לטעון את

הטענות האלה.

בעקרון אנחנו מצדיקים את הטענה שלהם שלא יתכן שעולים יושארו במרכז קליטה

4 או 5 שנים. לא לשם כך הוקמו מרכזי הקליטה, ולא לזה נועדו. אם בעיית הדיור

תבוא על פתרונה זה יהיה טוב להם, טוב לנו, טוב נם לקבוצות אחרות של עולים

מאתיופיה במרכזי קליטה. ובמרכזי הקליטה השונים יש היום 850 ראשי אב.

להערכתי כל הבעיות חאהרות הן בעיות 3יסיות שאנחנו מתחייבים לפתור אותן אם יתנו

לנו את האפשרות להכנס לשם.
אי כהן
אני מבקש להודות ליושב ראש הוועדה ולחברי הוועדה על הדיון המתקיים כאן

היום לא רק על הבעיה של מרכז הלקיטה בבאר שבע, אלא לבעיה של so3 משפחות ממבצע

משה שנמצאות עדיין במרכזי קליטה. אני נפגש אתם לעתים קרובות, בעיקר עם ראשי

ההתאחדויות, והבחנתי שיש להם הרגשה שהנה עכשיו, כאשר יש עלייה אחרת המגיעה

ארצה, לא מטפלים בהם. משום כך זה חשוב כל כך שכולם פה מקדישים תשומת לב מיוחדת

לבעיה של עולי אתיפיה שמצויים עדיין במרכזי הקליטה.

אני מבקש להתמקד בשתי נקודות מרכזיות. במה אשמים הממסד, הסוכנות, משרד

השיכון, ומשרד הקליטה, ומה הטענות שלנו כלפי אותן משפחות. 2,200 משפחות מאלו

שהגיעו במבצע משה בשנת 1984נמצאות בדיור קבע במקומות טובים ביותר בארץ. נשארו

כ-350 משפחות בגלל בעיות ביורוקרטיות במשרדי השיכון, הקליטה, האוצר והסוכנות

היהודית. כאשר היה תקציב, היה קשה להשיג דירות עבור העולים בגלל תקרת הגג

שנקבעה כפי שנקבעה. כשלא היה תקציב, אישרו לנו תקרת גג גבוהה יותר. ועכשיו

שיש תקציב, ישנה שוב בעיה עם תקרת הגג. כל הענין הזה מבולבל מאד ומבלבל עוד

יותר.

כיום, לאחר שישנם 13,5 מיליון דולר, התקציב לרכישת דירה הוא 62 אלף דולר.

בסכום קל 62 אלף דולר אינני יכול לרכוש דירות עבור אותן משפחות אתיופיות

היושבות כבר 5 שנים במרכז הקליטה, ובוודאי לא במקומות בהם הם רוצים לגור,

ברחובות, בראשון לציון, בפתח תקווה וכוי.

לכל המשפחות האלה הוצאו מיד בהתחלה הצעות דיור בשכונת רמות בירושלים,

ואכן משפחות אתיופיות גרות ברחוב סולם יעקב בו אני גר, והן מאושרות שם ואני

מאושר כשכן שלהן. אבל רוב המשפחות לא הסכימו לעבור לשם כי טענו שזה לא מקום

טוב בשבילם מסיבות בריאותיות.

כמו כן הוצעו להם דירות בנווה שאנן בחיפה, ועד היום עומדות לרשותי דירות

פוניות שניקבו בכסח רב, ואני מאחל לכל ילדי ישראל דירה כזו, והם מסרבים לקבל

אותן. הוצעו להם דירות במקומות שונים צפונה לחיפה, וגם אותן סרבו לקבל. אני

מבין שיש רצון לגור קרוב לבני משפחה, אבל אינני יכול להבין מדוע מסרבים לקבל

דירות טובות ביותר בשכונה חזקה, בסביבה נפלאה, איפה שיש חינוך מצויין.



אני חושב שאנחנו אשמים לא פחות. אנחנו לקחנו לנו כמטלה את סידור העולים

במבצע משה, ועשינו עבודה גדולה מאד בנושא הזה, עבודה ממש יוצאת מן הכלל,

והעולים עובדים, והם נמצאים בדיור במקום חזק וטוב והילדים מסודרים, ואם פתרנו

את הבעיה של 2.500 משפחות מאתיופיה, לא היתה סיבה מוצדקת לכר שלא נעשה מאמץ

נוסח עליון כדי לסדר גם את 350 המשפחות הנותרות שעדיין נמצאות במרכזי הקליטה,

אפילו שהן מערימות קשיים גדולים יותר. אין כל אפשרות להסביר מדוע 350 משפחות

מאתיופיה נמצאות עדיין במרכזי קליטה חמש שנים אחרי שהגיעו ארצה.

אשמים בכר משרד הקליטה, משרד האוצר, משרד השיכון והסוכנות. כי אם היינו

פועלים קצת יותר טוב ויוצרים את הגשר בין ארבעה המשרדים האלה היינו מצליחים

לפתור גם את הבעיה של 350 המשפחות האלה, והיינו מדברים עכשיו על פתרונות

לעולים שהגיעו השנה, ולא על פתרונות לעולים שהגיעו בשנת 1984.
היו"ר מי קליינר
אני מבין שבתקציב משרד הקליטה או השיכון מופיע תקציב לרכישת דיור עבור

העולים מאתיופיה.
ע' גדור
יכולתי לעשות מלאכה קלה. מונח פה דו"ח מבקר המדינה מ-27 לדצמבר 1989,

כלומר מלפני שבוע, שפשוט מסביר תא הבעיה בצורה ברורה ביותר. המשנה למנכ''ל

המשרד כבר אמר בצורה ברורה שגם כשיש תקציב לרכישת דירה אי אפשר לרכוש אותה בשל

תיקרת הגג שנקבעה.

ברשותכם אקרא סעיף מהדו"ח! משרד הבינוי והשיכון עידכן בנובמבר 1989. את

מחירי הרכישה לדירות המיועדות לאוכלוסיות נזקקות שבטיפולו, שלא מקרב עולי

אתיופיה, לתיקרה של 85 אלף דולר לדירה בת שלושה חדרים, ל-110 אלף דולר לדירה

בת ארבעה חדרים. לא ברור מדוע מצאו משרדי הממשלה הנוגעים בדבר לנכון לערור

טבלת מחירים שונה עבור עולי אתיופיה נוכח הכוונה ליישב עולים אלה בשכונות

מגורים מבוססות יחסית. כלומר, אם אלשרתם לאלה, מדוע לא אישרתם גם לאלה, ואז

היינו יכולים לגמור עם הבעיה הזתא.

ישנה בעיה נוספת. מעבר לבעיה הקונקרטית של עולי אתיופיה, שההגיון

והשיקולים שלנו לא תמיד עובדים באותו קו. עולי אתיופיה הם גם סבלניים, והם

יכולים לשבת במרכז הקליטה מבלי לזוז משם חמש שנים ואפילו 7 שנים. אין אצלם מצב

של התשה.

אני חשוב שצריר לציין עוד בעיה. מתור כ-150 המשפחות יש 50 שבאו בשנה

האחרונה. כ~50 משפחות באו במבצע משה, וכ-50 משפחות באו אחרי מבצע משה. אנחנו

לא מתוקצבים בשביל המפשחות שבאו אחרי מבצע משה. הן נמצאות שם כבר שלוש שנים

ושנתיים, ולא נכנסים כלל למסגרת המתוקצבת. כל הזמן מטפלים באלה שבאו במבצע

משה, ופורמלית אינני יכול להכניס עולים שהגיעו אחרי מבצע משה לדירה שנרכשה

עבור עולי מבצע משה שאינם רוצים להכנס אליה.
ב' מנצורי
994 ראשי אב ששבאו במבצע משה נמצאים במרכזי הקליטה מאז דצמבר 1984 וינואר

1985. המבצע הסתיים רק במרס 1985. 94 משפחות ועוד מספר בודדים נמצאים מאז

ועד היום במרכזי הקליטה. 50 משפחות הגיעו בשנה האחרונה ונמצאות במרכז הקליטה,

וצריך בהחלט לדבר על התנאים בהן הן נמצאות שם. אבל בעיית הדיור עוד לא קיימת

לגבי המפשחות האלה. קיימת רק הבעיה של תנאי המגורים שלהם במרכז הקליטה.



משרד השיכון בכספי האוצר והסוכנות קונים את הרירות עבור התאיופים. מאז

מבצע משה קנינו 1900 יהירות דיור. 1900 יהירות אלה, להוציא 100 יהירות בלבר,

אוכלסו כבר. אני לא כל כר בטוהה שהן אוכלסו בעולי מבצע משה בלבר, אבל רובן

בווראי אוכלסו על ירי עולים במבצע משה.
אחת מן השתיים
או שלא הציעו להם את הרירות האלה,ך והציעו אותן לאחרים

לפניהם; או שזו באמת התחתית שבתהתית שהתעקשה והתעקשה ולא עזבה את מרכזי

הלקיטה. כי אלה באמת האחרונים מבין עולי מבצע משה. אי אפשר להגיר שהמרינה לא

קנתה רירות ושלא היו דירות עבורן, שהרי המרינה קנתה עבורם 1900 רירות מאז שנת

1985. אולי הציעו להם רירות בצפון ובררום וזה לא מצא הן בעיניהם. וצריך היה

להציע להם רירות באיזור המרכז כי שם הם רצו לגור. אין לי מושג איך מציעים את

הרירות במשרר הקליטה. אבל לכ הענין נראה קצת מוזר, ואין ספק שהעולים האלה הם

העקשנים הגרולים ביותר.

מזה 9 חולשים יש עצירה ברכישת רירות, משום שהסוכנות לא עמרה בהתחייבות

שלה כלפי האוצר והפסיקה להעביר כספים. האוצר אמר שהוא לא יכול יותר כך, כי

הוא בנה את התכנית שלו על פי ההתחייבות של הסוכנות, וכאשר היא לא מעבירה את

חלקה הוא לא יכול להמשיר בזה. נכון שזה מופיע בספר התקציב, אבל זה מותנה

בהכנסה. וכיוון שההכנסה לא הגיעה, האוצר לבר לא יכול לעשות זאת. הבעיה הזאת

כאת על פתרונה לפני שבועיים, כאשר התחיל לזרום כסף מהסוכנות, אמנם בשלבים.

אולי עכשיו אפשר יהיה להתחיל לפתור את הבעיה הזאת. מרובר בהתחלה ב-13 מיליון

דולר. מיר כשראינו את הסכום הזה אנחנו מתהילים לקנות. בהסרר המקורי מרוכר

ברכישה כוללת של אלו" יהירות ריור, שמהם קנינו 550 יהירות. לפי ההסכם המקורי

צריך לקנות עור 450 יחידות דיור.

תיקרת המחיר מהווה בעיה רצינית ביותר. לפני חצי שנה זה היה מחיר לא

ריאלי. מה גם שהם רוצים לגור רק באיזור המרכז, ולא באשרור ששם יש לירות, אלא

בפתח תקווה, בראשון לציון וכו', שזה הכי יקר. פעם הרירות בפתח תקווה לא היו כל

כר יקרות, ואכן קנינו שם רירות, אלא שאז העולים לא רצו ללכת לשם. כיום המחירים

שם גבוהים מאר.

משרר האוצר עקשן מאר בנושא התיקרה. הממוצע הוא 65 אלף רולר, וזה אומר

שלרירה בת 3 חררים נקבעו 60 אלף רולר, לרירה 4 הררים יש תיקרה של 70 אלף

רולר. הווערה בראשותו של יוסי ביילין הקימה וערה לנושא הזה בראשותו של רור

בועז, ואני מקווה שהוא יעלה את תיקרת הגג, ואנחנו נקנה רירות.

אני רק מקווה שהם ירצו להכנס לאותן 100. רירות בחיפה ואשרור שנותרו ריקות.

אני רוצה להבהיר שכאשר כבר קונים רירה עוברים לפחות 3 חורשים ער שאפשר להכנס

אליה. ואם האנשים האלה לא ירצו להכנס לרירות הפנויות שהזכרתי, הם צריכים להבין

שיעברו מספר חורשים ער שיוכלו להכנס לרירות אחרות שנרכוש עבורם במקומות אחרים.
י' שפרינצק
במה יכולה הווערה לתרום לפתרון הבעיה?

לאור התמונה המצטיירת כאן נראה לי שאי אפשר להבטיח להם שהפתרון לבעיית

השיכון שלהם יבוא כבר מחר. לעומת זאת יש פתרון באופן עקרוני. ויש אפילו יתרון

מסויים בכך שהרירות לא נרכשו עדיין, כי עכשיו אפשר יהיה לעשות סקר מהיר מאר

באשר למקומות שאליהם הם רוצים ללכת, כרי להשתרל לרכוש שם את הרירות עבורם, או

לפחות במקום קרוב ביותר. בפגישה שלי אתם בבאר שבע התרשמתי שהם רוצים ללכת

למרכז האחר, ואחר מהם ריבר על חיפה.



אני מבין שהם מרבדים למעשה בפריפריות של גוש דן. אני מניח שתיקרת הגג

שהזכידה גבדת צימדמן היא נמוכה קצת בשביל דידות במקומות האלה, אבל לא נמובה

בהרבה.
ש' צימרמן
הם נמוכים בהחלט. אנחנו נצליח לקנות דידות בודדות, אבל אנחנו צדיכים

לפתוד בעיה עול 100 משפחות בתקופה קצדה.
אי כהו
אנחנו לא ניתן לקנות בשכונות חלשות בתוך דחובות, כדי לא ליצוד צורך בעוד

מפעל של שיקום שכונות.
אי מזדחי
גם שם אין להשיג דידה במחיד של 60 אלף דולד.
היו"ר מי קליינר
חבל שלא הזמנו לישיבה הזאת את דוד בועז, אבל אני מוכן לדבד אתו בענין זה.

גברת צימרמן, לכמה היית מציעה להעלות את התיקרה?
שי צימרמן
בשעתו דיברנו על ממוצע של 75 אלף דולד. היו אני כבד לא בטוחה שזה יספיק.

אבל בכל זאת הייתי אומדת בין 75 ל-80 אלף דולד.

היו"ר מי קליינר;

אני מבין שהמשמעות של קביעה כזאת תהיה פחות דידות.
שי צימדמן
אכן. במקום אלוי דידות, נקנה בין 800 ל-850 דידות בלבד, זו גם הסיבה לכך

שדוד בועז מתנגד לזה.
היו"ר מי קליינר
נניח שדוד בועז נעתד להצעה הזאת, וקנינו את הדירות. השאלה היא אין פותדים

במקדה כזה את המשבר. אם מחד יבוא אל השובתים גודם מוסמך, נניח משדד השיכון,

ויסביר להם שתוד 4 חודשים בעדך יהיו דירות עבודם, ועכשיו עודכים דשימה

ומתהייבים בפניהם שתאדיד הפינוי שלהם הוא 6 חודשים מהיום, האם זה יספק אותם

ויחסל את המשבד, או לא?

במדכזי הקליטה בי מצויים היום 96 דאשי בית אב. איפה יש עוד, ובכמה

מדובר? כי בדוד לי שאם יימצא פתדון לעולים האלה והשביתה תיפסק, מיד נהיה

צפויים לשביתות מצד אחדים שילמדו מהנסיון של אלה. זה יהיה כרוך על כן במסע

הסברה גם ביתר המקומות. הייתי רוצה שנצא מכאן עם דבד בדור, ושמר מנצורי יעביר

את הדברים אליהם ויסביר להם אותם, ונראה אם יקבלו את הפתדון הזה, או לא. אנחנו

על כל פנים הצענו להם פתדון ממשי, ולא שלחנו אותם מפה לשם.



י' צידון;

יש לנו כאן דוגמה ברוכה למה שקורה כשאין מפקר. כאשר האהד שולח אל הקוני,
כל אחד-אומר-את דבריו, אין תקצ
יב והעולים נשארים באמצע. לקראת גלי עלייה יותר

גודלים אנחנו חייבים לתחקר את עצמנו במה טעינו. הטעות לדעתי היתה בכך שאין

מפקד לנושא חזה. הכוונה למפקר שירכז את הבילת הכסף ויחלק אותה לפי סדר

עדיפויות שנראה לו מתאים ונכון ביותר.

אינני בא להאשים את משרד השיכון, מפני שהוא תנוך באילוצים משלול, אבל

כשאין בונים עולה מחיר הדיורת, והתוצאה היא שעבור אותו סכום כסף קונים פחות

דירות. . לכן אני מציע שוב, ואינני יודע למי להציע אי אין מפקד לענין הזה,

לבדוק מחדש את הנושא של בנייה מתוכננת לטווח ארוך. כי בנייה מתוכננת לטווח

ארוך. אילו היתה קיימת מזמן היא היתה פותרת אותנו מכל מיני אימפרוביזציות

והיחת נותנת לנו דירות הרבה יותר זולות, ונם היתה מוזילה את האינדכס לכל עם

ישראל. כדאי הלה לבדוק פעם ולראות כמה שילם עם ישראל בצורת אינדכס בשל

התייקרות הדירות כתוצאה מ"איום" בעלייה נדולה.

נכון שעולי אתיופיה צריכים לקבל את הטוב ביותר, בשל סיבות שונות. אי אפשר

להפוך אותם לנושאים בעול, כי יש להם עול משלהם, והם צריכים לקבל את הטוב

ביותר. אבל אנחנו יודעים מתקדימים קודמים שאין להשלים עם הפרת עול משמעת או

נורמות כלשהן, כי זו מחלה מדבקת שאין לה סוף. לא מספיק שאתה נוקט באמצעים, אלא

אתה חייב לדאוג לכך שגם התקשורת תדע זאת. הם הופיעו בטלוויזיה, והיתה טרגדיה

גדולה וכל אחד שואל אותנו-. מה אתם עושים?

לדעתי אין לבקר במרכז העולים ששם מתקיימת השביתה, צריך להגיד להם: הצענו

לכם פתרונות, ואתם לא הסכמתם להם. ננסה לתת לכם פתרונות טובים יותר. אנו לא

נבוא לפי פקודת השובתים שלכם. אם אינכם פותחים את השער, יימצאו אמצעים אחרים.

את הדברים האלה צריד למסור בצורה ברורה גם לתקשורת. התקשורת לא יודעת

שהציעו להם פתרונות דיור ושהם לא קיבלו אותם, ושמדובר במקרים קשים במיוחד,

ושאנחנו מכירים בעובדה שצריך לתת להם את הטוב ביותר. אבל אין טעם לשחק בקרקס

ולרקוד על פי חלילו של מישהו.
ב' מנצורי
אני מבקש להתייחס לשאלות שנשאלתי. העולים מאתיופיה, כולל עולים שהגיעו

לאחרונה, מרוכזים ב-19 מרכזי קליטה במקומות שונים בארץ. ב-8 ממרכזי הקליטה

מצויים רק עולים מאתיופיה. הריכוזים הגדולים מתחלקים כדלהלן: 150 משפחות בבאר

שבע; 80 משפחות באשקלון: 220 משפחות, כולל ראשי אב בודדים, בקרית גת; 110

משפחות בקריות. קרלת ים וקרית אתא: 60 משפחות בטבריה. כל המשפחות האחרות, עד

880, מפוזורת במקומות כמו נצרת, מבשרת לרושללם, לוד, נתנלה, חדרה, ערד.

הקבוצות הגדולות נמצאות בבאר שבע, אשקלון, קרית גת, הקריות, טברלה.

אי כהו;

בלן 156 המשפחות ישנם 30 יחידים, ליחידים ניתן דיור באיזור פיתוח. נלתנו

להם דלרות קטנות שאנחנו משפצלם עכשלו בעזרת משרד השיכון, עמידר ושאר הגורמים.

רוב הבודדים מסודלרם איפוא בדיור, בעיקר הצעירים המגוילסים. וכשהם ישתחררו

תהיה להם דירה קטנה משלהם.

יש הרבה משפחות, חדשות וותיקות, שחיות במרכזי הקליטה בתנאים קשים ביותר.

קשה להאמין שבשנת 1990 חיות משפחות אתיופיות בתנאים כל כך קשים. אני מתכוון

למתקני המעבר כמו הוסטלים. אני בעד להזדרז, לקבל החלטות מהר, לקנות דירות

ולהוציא אותן מהר ממתקני המעבר האלה ולהעבירן לדירות קבע.



אם קצב הבנייה יתמהמה אז בעוד חודש יצטרכו 80 אלה דולר לרכישת דירה,

בועוד חודשיים 90 אלף דולר.
אי כהן
אתה צודק בהחלט. אילו אישרו לנו את התקציבים הדרושים בזמן הנכון היינו

קונים מספר גדול יותר של דירות במחיר זול יותר.
בי מנצורי
אני מציע לגמור מהר ככל האפשר את פרשת 850. יש סיכוי שתוך מספר חודשים

תתווספנה עוד כאלף משפחות למספר הזה. אני מציע שזה יעמוד לנגד עינינו, ויפה

שעה אחת קודם.

אני מבין שכל הגורמים מסכימים לכף שאין מנוס מהרמת התיקרה. אשר לדבריו של

חבר הכנסת צידון על העדר מפקד, אני מסכים לעמדתו. אבל גם במקרה שהיה מפקד

לענין הזה, בסופו של דבר היה גם הוא חייב להגיע לאוצר. וזו בעיה, כי היום

נוצרה מציאות מסויימת. אני לא מניח שאילו היתה קמה רשות תחת חסות ראש הממשלה,

כפי שהציע חבר הכנסת ברעם וגם חבירם אחרים, כולל אני, היא לא היתה מפקיעה כחוט

השערה מהסמכויות הנתונות היום בידי שר האוצר. ובסופו של דבר אותו מפקד, אילו

היה, ולא חשוב מה היה שמו, היה מוצא עצמו לפני דלתו של יוסי ביילין או שמעון

פרס או של דוד בועז. כלומר, הענין הוא בהקצאת משאבים לא בין משרד הקליטה למשרד

השיכון, או הוכנות למשרד הקליטה, אלא הקצאת הכספים הכוללת של האוצר.

י' צימרמן;

אילו היה הגוף הזה ברמת חשיבות המקבילה לזו של משרד הבטחון, היה המצב

הרבה יותר טוב.
היוייר מי קליינר
רמת החשיבות נובעת מהנושא. מעמדו של נושא הבטחון לא בא לו בשל העובדה

שרשות אהת מטפלת בו, אלא מחמת חשיבותו של הנושא עצמו. נושא הלקיטה מגיע כרגע

לרמה של הבטחון מבחינת החשיבות, לכן אני אופטימי באשר לתוצאות השיחות עם האוצר

בנושאים ספציפיים הקשורים בנושא הקליטה. זה כמובן לא בא להגיד שהקמתה של רשות

אחת לנושא הזה איננו דבר חשוב. ולא משנה כלל אם משרד הקליטה הוא הרשות הזאת,

או גוף אחר.

אם דוד בועז נענה לבקשה וקובעים תיקרה הדשה, ויש תיאום מסויים לגבי הרכש,

איר אנחנו פותרים את המשבר שבמרכז הקליטה בבאר שבע. ואני תומר בדבריו של חבר

הכנסת צידון בענין התרופפות המשמעת שם וכוי. אני רואה בחומרה את העובדה שהם לא

הופיעו כאן היום וגם את היחס שגילו שם כלפי עובדי הקליטה ואחרים, נכון שמדובר

באתיופים, ויש אצלנו נטיה להיות סלחנים כלפיהם, ונכון גם שיש צידוק רב לטענות

שלהם שהושמעו, אבל כרגע המצב הוא שאי אפשר לוותר מכבודה של המערכת. מצד שני לא

הייתי רוצה לראות מחזה כמו התפרצות של המשטרה למרכז הקליטה, כי יכולות להיות

לזה השלכות שליליות, כולל על העלייה מרוסיה. אנחנו גם מכירים את התקשורת שלנו,

ויש חשש שמחר יגידו שלא דואגים לאתיופים אלא לעולים מרוסיה, והדבר יעורר גל

עכור. לכן היה רצוי מאד להסדיר את הדברים בצורה מכובדת.



אני חושב שמכאן צריך לצאת מסר משולש לעולים האתיופים במרכז הלקיטה בבאר-

שבע.צריר למסור לכם כי שקלנו את הטענות שלהם ומצאנו יש בהן צידוק רב. ישבנו עם

כל הגורמים והתרשמנו שהם מוכנים ללכת לקראתם; יוצאים למסע רכישת רירות

. עבורם,ר כי הבעיה שהיתה בקשר לרכישת הדירות באה על פתרונה לפני שבועיים.

מבחינה טכנית זה ענין של ארבעה חודשים בערך, ויש יסוד להאמין שתוך ארבעה

חודשים תיפתר בעיית הדיור שלהם. לכן אנחנו מבקשים מהם להפסיק מיד את השביתה.

מר מנצורי, האם אתה הושב שמסר כזה אל השובתים יספיק?

ב' מנצורי;

לדעתי זה מספיק אם נמסור להם את הדברים באותה רצינות בה נאמרו כאן. אבל

אני חושש שאם נבטיח להם שתוך ארבעה הודשים תיפתר בעיית הדיור שלהם, וכעבור

חמישה חודשים לא תיתפר בעיתה דיור של כולם, אנחנו עלולים להימצא במצב בו אנחנו

מנצאים היום, ואז הם כבר לא יאמינו יותר למה שאנחנו נגיד להם.

אני חייב לקבל תחילה תשובה ברורה מהגורמים המטפלים בה, קרי; משרד

ההקליטה, משרד השיכון- באשר לזמן שהתהליך הזה עשוי להימשך, כי אם זה יימשו 9

חודשים, למשל, מוטב להגיד להם זאת כבר עכשיו, ולא להבטיח להם שזה ייגמר מוקדם

יותר ואחר כך תיגרם להם אכזבח קשה. להערכתי בעיית הדיור לא תבוא על פתרונה

כעבור 4 חודשים.

היו"ר מי קליינר;

אפילו אם רכישת הדירות תלווה בצעדים טכניים שונים, כמו פינוי הדירה

והכשרתה וכוי, כאשר העולה יידע שזו הדירה שלו בפתח תקווה או ברחובות, אפילו אם

נדרשים עוד 6 חודשים, למשל, לפינויה ולשיפוצה עד שיוכל לעבור לגור בה, הוא

יראה את בעיית הדיור שלו כבעיה שבאה על פתרונה. את הבעיה העיקרית אני רואה

בחוסר הוודאות של העולה באשר למועד בו יוכל לעכור לדירה משלו. אבל אם יידע

איזו דירה תהיה שלו בתאריך מסויים, אפילו קצת מאורח יותר, הוא יירגע וידע

שבעיית הדיור שלו נפתרה. העולה גם מבקש לקבל לוח זמנים, מבקש לדעת היכן בדיוק

תהיה הדירה שלו ומתי יכנס אליה. הוא רוצה לקבל תשובות ברורות.

בנושא הזה אנחנו מתורגלים. אילו היינו יכולים להיות בטוחים היום שרכישת

הדירות מתבצעת, זה יכול היה להעשות בשיתוף עם העולים. העולה יידע שהוא יכול

גם לעזור בבחירת הדירה, אם הוא רוצה בזה. יכול להיות איפוא טיפול נכון בנושא

הזה. בכוונה הדגשתי את נושא היחידים בתוך הקבוצות האלה, שלגביהם איננו יכולים

לפתור את הבעיה בשיטה הזו. ברור שהיחידים רוצים את מרכז הארץ, וברור גם שאין

לנו פתרונות עבורם כמרכז הארץ, כי חהוסטלים מלאים ויש מועמדים רבים למקום

שמתפנה שם. בשום פנים ואופן אי אפשר להענות לכל קבוצת לחץ שתיווצר, וכולם

צריכים להיות מודעים לזה.
היו"ר מי קליינר
בעיית הבודדים היא עקרונית,ך ואני מביו שהיא ידיעה להם. אני מניח שלא זה

יהיה הדבר שיטרפד את ההסדר.
א' כהן
אנחנו חייבים להיות זהירים מאד. מתוד הכרותנו את העולים מאתיופיה אנחנו

יודעים כי חשוב מאד לקיים הבטחה שנותנים להם. הבטחה אצלם זו הבטחה שצריך

לקיימה. אם אינך מקיים הבטחה, המצב יהיה יותר גרוע. הם מופנמים מאד, אבל כשהם

מתפרצים הרי זו התפרצות איומה.



הגישה שלנו היתה שונה. אנחנו הזמנו את ראשי ההתאחדויות לא רק לשם בבור,

אלא בדי שיעבדו למען העדה, ויסבירו לבני העדה בצורה מפורשת כמה דבירם. קודם בל

את האירוע שהיה היום, שהם קיבלו הצעות דיור טובות והם סרבו. הם אמנם רוצרים את

חולון, 'את בת ים ואת-ראשון לציון, אבל אני לא יכול להבטיח להם דיור דווקה

במקומות האלה, אני רק יבול להבטיח להם דלור באיזור המרכז. וזה איזור מצויין.

וכשאני מדבר על איזור המרכז אינני כולל בזה את השכונות החלשות, אלא רק את

החזקות.

כמו כן צריך להסביר להם, שעם כל הכבוד, עם כל האהבה והאהדה וההבנה שיש לי

לבעיות של העולים מאתיופיה, הם לא יכולים להכתיב לי דירה רק ברחובות, ולא על

יד רחובות; לראשון לציון, ולא לנס ציונה.- או לפתח תקווה ולא למקום קרוב לה.

אני מוכן ללכת לאיזור המרכז מתוך הבנה לעדה שרוצה להיות קרוב לבני המשפחה, אבל

אי אפשר לדבר במושגים של מרחקים, כי לנסוע מאשדוד לרחובות או לראשון זו לא

בעיה. עם התחבורה של היום אפשר להגיע לשם תור חצי שעה או שעה.

יש לנו תוכנית אב שאנחנו פועלים על פיה. ואם תכנית האב קבעה שבחולון יהיו

100 דירות לעולים מאתיופיה, אסור לנו לעבור את המספר הזה, כי אנחנו עלולים

להרוס עוד חוליות חלשות, ואנחנו הרי לא רוצים להרוס עוד מקומות, אלא לבנות

מקומות. לכן אנחנו קשורים בתוכנית האב שלנו.

צריר לטפל בהם מאד, ולהוציא אותם ממרכזי הקליטה. אבל מצד שני אסור להכנע

לדרישה שלהם-, רק רחובות, רק חולון וכוי. הניסון הוכיח את זה בגבעת אולגה ועם

300 משפחות בטבריה, ואחר בר קיבלו אותנו יפה מאד ואף ברבו אותנו.
י דדוזר
הנושא שהזה התחיל עם קבוצה קטנה שנושא הדיון לא היה רלבנטי לגביה. לא

היתה להם שום בעיה מאחר ולחלק מהקבוצה היו מפתחות בכיס, ויושב ראש הוועדה אף

ראה זאת במו עיניו.

השביתה מתחילה להדאיג אותי, משום שהיא התחילה עם מספר בודדים, והיום

התפשטה והלא כבר מקלפה רבים, ואי אפשר לדעת מה הם רוצים. לפני מספר ימים לא

היו מאוחדים, והלום יש כבר קונצנזוס. מכל מקום צריך לעשות משהו בענין זה ויפה

שעה אחת קודם. כי הלדום לש סימפטומים המראים שהם מוכנים להמשיר אפילו עד כדי

הגדת ידים עם המשטרה או הצבא או כל גורם אחר. זה כדור שלג שעלול להגיע עד

לחיילים האתלופלם המשרתים בצבא.
אי כהו
אלה אנשים נפלאים, ואני גאה בחם. הם חיילים מצויינים.

הייתי מציע שהוועדה הזאת תחליט שאנחנו נביא בפניהם את אשר נאמר באן. לא

נגיד להם שבעיית הדיור שלהם תיתפר כעבור ארבעה חודשים, אלא במהלד השנה הקרובה,

אני גם מציע שפקיד די בכיר ממשרד הקליטה, שהוא הפרטנר לענין זה. יבוא אליהם

ביחד אתי כדי להבהיר להם את הדברלם, ונראה אלר יתפתחו שם הדברים.
היו"ר מי קליינר
אני מציע שזה יהיה רוח הסיכום. כל הגורמים נפגשו ודנו בנושא, והסתמן

פתרון לבעיית הדיור. פרטים על כן לקבלו אחרי שיסיימו את השביתה; הוועדה הביע

צער על כן שהם לא נענו להזמנה ולא באו לישיבה של הלום; ועדת העלללה והקליטה

של הכנסת תלווה את הנושא, לאו דווקה במרכז הקליטה הזה, אלא בכל מרכזי הקללטה,

התנאי לכד הוא שהשביתה תסתיים. הדיון בוועדה התייחס לבל המפשחות התאיופיות.



אני מקווה שתטפלו בענין בחוכמה ותעשו מאמץ שלא יהיו תופעות שיתפרשו במנותק

מההקשר של הבעיה המקומית. אולי. כדאי שתשתפו בזה גם את נציגי ההתאחדויות של

עולי אתיופיה. אנדונו נשמה להיות מעודכנים על המצב גם מקומות אחרים, כי הרבה

יותר קל לפתור מצבים כאלה לפני שהם מתפתחים, ויש לדאוג שלא יתפתחו.

אמרתי לאורי נורלון, ואני אומר זאת גם למר מנצורי, שאם זה לא יילך, אנהנו

ניתן לכם את הגיבוי הדרוש לכל פעולה שאתם צריכים לעשות כדי לדאוג לעולים

שנמצאים שם והסובלים כתוצאה מהמעשים הלא אחראיים והלא חוקיים שעושים הלק

מתושבי המקום.

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה,

(הישיבה ננעלה בשעה 14:00)

קוד המקור של הנתונים