הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 54

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

יום שני, כ"ז בכסלו התש"ן (25 בדצמבר 1989), שעה 00;13

חברי הוועדה: מ' קליינר - היו"ר

ע' ברעם

י' הורביץ

א' ולדמן

ח' פורת

י' פרח

י' צידון

י' שפרינצק

ד"ר ד' שרון - מנכ"ל משרד החינוך והתרבות

ב' אמיר - משרד החינוך והתרבות

ק' לקט - מנהל מח' ההסברה, הסוכנות היהודית

תא"ל י' ליפמן-סגן ראש אכ"א, משרד הבטחון

ד' שנקר - ראש לשכה

תא"ל א' לפיד -מפקד גלי צה"ל

אל"מ א' טרבר - סגן קצין חינוך ראשי

א' הראל - יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור

אי מקל - מנכ"ל רשות השידור

ח' יבין - מנהל הטלוויזיה הכללית

י' לורברבוים - מנהל הטלוויזיה החינוכית

א' נדב - מנהל "קול ישראל"

אי כהן - דוברת רשות השידור

נ' כהן - יועץ משפטי של רשות השידור

אי אבנר - יועץ למנכ"ל רשות השידור

ו' מאור

רשמה: ע' הירשפלד

הסברה במערכת החינוך ובצה"ל לקליטת גלי העליה.



הסברה במערכת החינוך ובצה"ל לקליטת גלי העליה

אני פותח את הישיבה. הנושא הוא: הסברה במערכת החינוך ובצה"ל לקליטת גלי

העליה. יותר ויותר מתברר מה שהיה ברור לפהות לחברי הוועדה הזו מזה זמן רב,

שאנחנו הולכים להיות מוצפים בגל עליה חסר-תקדים, שיכול לשנות את פני המדינה הזאת.

הוא יונק מהאירועים ההסטוריים האדירים שמתחוללים בלי מלחמה במזרח אירופה והוא

יחולל בישראל אירוע הסטורי חסר-תקדים, אם העניו יצליח. מכיוון שאנחנו מדברים

בפוטנציאל, שכאשר שמענו עליו בוועדה זו מאנשי מקצוע, השתדלנו לא לחזור על המספרים

ששמענו אלא קצת לקצץ בהם, כי פחדנו שנישמע לא אמינים. את השינוי שמתחולל היה

צריך להציע לציבור במנות קטנות, אחרת פשוט לא היו מאמינים לנו.

אם היום הציבור מעכל אולי את המספרים, אינני חושב שהוא מעכל אל המשמעות

שלהם, כיוון שאפילו המספר שמצטייר כרגע, בלי הידוש טיסות, הוא כ-100,000 עולים

בשנה הקרובה, וזה מסתמך רק על מספרים של היום. היום, בלי טיסות ישירות, יבואו

כנראה 4,000 עולים בחודש דצמבר ומעל 5,000 עולים בחודש ינואר. בבודפסט כבר נרשמו

לטיסות בינואר 2,500 עולים. מבודפסט בדרך-כלל הגיעו 40% של העולים, ולכן המספר

יהיה הרבה מעל 4,000 מברית-המועצות, וביחד -מעל 5,000. זה כבר קצב שנתי של

60,000 עולים.

בינואר 1989 היו לנו 200 עולים. בספטמבר עברנו את ה-1,000, ובינואר 1990

יגיעו 4,000. להערכתנו יימשך איזה שהוא גידול, ולכן כל המספרים, כולל המספרים

שישראל מתכננת, הם מספרים ממעיטים. לענין הזה יש השלכות תקציביות, וכמובן גם

השלכות חברתיות ואחרות.

אנחנו ראינו מה הצליח הראדיו - ועל כך מגיעה ברכת יישר כוח לרשות השידור -

לחולל בנושא ההזדהות עם רומניה ועם שמתרחש שם, שהיה מעל ומעבר לתופעות דומות

במדינות אחרות. אין לי ספק שהעליה בזכות עצמה תיצור את המודעות לענין, אבל היות

ואנחנו חברה מאד-מאד רגישה, די היה בדוגמה של מה שקרה עם ההתבטאות של ימין סויסה,

שזכתה לכיסוי די רחב. אין גם להתעלם מכך שהיא לא צמרה לגמרי על חלל ריק. כלומר,

קל מאד להיתפס לטיעון כזה. אין לי ספק שכאשר תבוא עליה וכשיפורסם שישראל תשקיע

השנה לא מיליארד שקל אלא 3 מיליארד דולר, שמי יודע מאיפה הם יבואו, זה מצב חירום.

תהיה בעיה של דירות, של תעסוקה, תהיה חרדה בציבור מה יהיה עם התעסוקה שלהם כאשר

העולים יבואו, וידברו גם על יורדים. כל זה ייצור לנו בעיות חסרות-תקדים.

זו ישיבה ראשונה בנושא, שבה אנחנו רוצים לשמוע מכל הגורמים שיש להם איזו שהיא

נגיעה לעיצוב דעת הקהל, איך הם רואים את תפקידם בנושא.

נשמע תחילה את מנכ"ל משרד החינוך, לא מההיבט של הכתות וכדומה, שיש בו בעיות

לא קטנות, אלא מההיבט של חינוך הציבור.

אנחנו נערכים לקצב עליה של 150,000 ל-3 שנים. זה הנתון שקיבלנו ממשרד

הקליטה. אם מדובר על מספרים קצת יותר גדולים, התוכנית הזאת תפעל, אבל אם מדובר

על מספרים הרבה יותר גדולים, פי 2 ומעלה, במקרה כזה כל התוכנית שאנחנו עובדים

עליה לא תוכל להתבצע ללא אמצעים משמעותיים בתוך המערכת. כלומר, יש נקודת שבירה

בין גידול ליניארי שעליו אנהנו מדברים כרגע -אולי מהיר, אבל עדיין ניתן לביצוע.

בכוח האדם הקיים ובמתקנים הקיימים - לבין מספרים הרבה יותר גדולים, שאז זה מחייב

בניה מאסיבית של כתות, או הורדה רצינית מאך של הסטנדרדים. כלומר, מעבר לשתי

משמרות וכל הכרוך בזה.

יש כאן שאלה עקרונית שכדאי לחשוב עליה, משום שאם מדובר בקליטה דה-לוקס מבחינת

דירות ותנאי חיים אחרים, כפי שזה נעשה ברגע זה בכל המגזרים האחרים של החיים,

השאלה היא אם אנחנו צריכים בחינוך להערך לקליטת "מעברות" או לקליטה ברמה גבוהה.



משום שאם מדובר כרגע על מספרים יותר גדולים, המערכת לא תהיה מסוגלת לעמוד בלחץ

הזה. זה באופן כללי.

באופן מעשי, התוכנית של משרד החינוך מדברת על כמה גורמים. קודם-כל, אנחנו

מנהלים מעין פעולת הסברה בקרב העולים החדשים. צריך לומר להם מה זכויותיהם

בחינוך, מה מגיע להם, מה הם יכולים לקבל הן כצרכני חינוך - ילדים בגילים שונים,

והן בתור מועסקים פוטנציאליים. אלה שני האספקטים העיקריים של כל הפעולה הזאת.

כלקוחות, כבר בנמל התעופה הם יקבלו את העלונים של משרד החינוך, שבהם אנחנו

מפרטים בדיוק לאן עליהם לפנות. גם פקידי משרד הקליטה יתודרכו בענין הזה. יש לנו

מגעים שוטפים עם אנשי משרד הקליטה בכל הקשור לקליטה.

במחוזות יש פעולות הסברה ענפות שמתנהלות ברמה של מנהלי בתי-ספר ומורים בקשר

לקליטת הילדים והכוונתם. כרגע המערכת פועלת בקצב שבו מדובר היום. הילדים נקלטים

ויש מעט חריקות. היתה רק חריקה אחת בצפון, כאשר ב"קול ישראל" דווח שהעולים לא

ידעו כלל שהם צריכים לפנות למישהו. אנחנו הגבנו על זה די מהר ובעקבות המקרה הזה

למעשה הונהג העלון בכמה שפות, עם מספרי טלפונים, כך שהם יכולים לדעת לאן עליהם

לפנות.

וזמשרד עובד עכשיו על מסמך היערכות יותר רחב שיפרט את כלל הפעילויות. יש גם

כמה מימדים נוספים. מימדים של חברותא, של רעות, שמתבצעים ברמה של מורי מקצוע אחד

שבאים לאולפן הכתה, מחפשים, מוצאים ומדברים עם מורי המקצוע המתאימים של העולים

החדשים. יש מימד של משפחות ש"קולטות" דרך בתי-הספר ילדים ששייכים למשפחות עולים,

ויש גם מימד של טיפוח מקצועי של מורים-עולים והכנסתם למסגרות שתסייענה לכתה מעבר

ללימוד השפה. בענין הזה יש לנו שיתוף-פעולה עם ארגוני המורים.

המערכת מקיימת גם שיעורי מחנך, הסברה וכדומה בקרב התלמידים, כדי להגביר את

המודעות בנושא העליה והקליטה.

הבטהנו ב-1 בינואר להפיק את כל החומר הזה בכתב, בצורה מסודרת, ואנחנו נעמוד

בזה.

לקראת זימון הישיבה הזאת עלתה השאלה למה אנחנו מזמינים את אמצעי התקשורת.

קודם-כל, תפקידם של אמצעי התקשורת הוא לדווח על מה שקורה, אבל היות ואנחנו

מרגישים שמדובר במשימה לאומית בקנה-מידה כזה שאולי תכריח אותנו להיות במצב חירום,

בגלל הכובד של המשימה הזאת על החברה הישראלית, יש כל מיני רעיונות כיצד יבוא לידי

ביטוי תפקידם של אמצעי התקשורת הממלכתיים כגורם מסייע, כשכולם נרתמים לפעולה.

לחברי הכנסת יש ודאי השגות שונות, הצעות או רעיונות, החל מדברים טכניים כמו

שידורים לעולים בחו"ל, שהוא נישא מאד ספציפי של הראדיו, אבל למשל שיעורי עברית.

בקנה-מידה של 150,000 - 200,000 עולים שיגיעו יש הצדקה ללמד שיעורי עברית בכלי

התקשורת. אולי צריך לחשוב על מבנה של ועדה בכל אמצעי התקשורת שעוסקת בענין הזה

ומחלקת עבודה. השאלה היא אם כולם מלמדים עברית, או רק גלי צה"ל, רק הטלוויזיה

הכללית, או הלימודית?

אולי צריך להעלות גם שאלות בחיבט העקרוני יותר, אם אפשר לבוא לאמצעי התקשורת

ולבקש עזרה מהחברה הישראלית, שבחישוקים החברתיים מוטל עליה איזה שהוא עומס? אני

מוכרח לציין שאמצעי התקשורת בסך-הכל מילאו תפקיד חיובי בנושא הזה. בהתחלה נתפסו

לסנסציה של עוני מול עליה, ואחר-כך הם מילאו תפקיד חיובי כדי להדגיש שיש קונסנסוס

רחב בנושא.

אני מעביר את רשות הדיבור למנכ"ל רשות השידור אריה מקל.

ברשות השידור אנחנו בהחלט מודעים לגודל השעה ולאחריות הממלכתית שמוטלת על

כתפינו נוכח ההזדמנות ההסטורית הזאת לגל עליה מאסיבי. אנחנו נירתם לכל משימה

לאומית בעניינים אלה, כפי שנתבקש וכפי שיסוכם, ולא נעמוד מנגד. אנחנו גם נתרום,

כמובן, את הרעיונות שלנו ואת היצירתיות שלנו, אבל גם נשמח לשמוע רעיונות טובים

מחברי הוועדה או מכל גורם אחר איך להתקדם בנושא הזה.

כל העניו עדיין נמצא בחיתוליו ואנחנו נצטרך לשבת ולהיערך אליו. אני גם מודה

לכם על היוזמה שלכם, שמחדדת אצלנו את הערנות שצריך לשבת, להחליט ולעשות.

אנחנו פועלים בכמה מישורים. בתחום הראדיו ידוע הסיקור השוטף של כל מה

שקורה. שנית, השידורים בשפות שונות לעולים חדשים. למעשה, השידור לרוסיה מקדים

את גלי העליה וכשהם באים לארץ הם למעשה ממשיכים עם השידור ברוסית.

אנחנו פועלים בתיאום עם הגורמים הממלכתיים העוסקים בכך, כל פעם לפי הענין.

למשל, באחרונה קיבלנו בקשה להגביר את השידור בטאטית ונענינו לה. כך גם לגבי

גולות אחרות. למשל, אנחנו מכפילים עכשיו את זמן השידור בהונגרית, ופותחים שידור

בתימנית. כך אנחנו פועלים בכל ענין וענין בתיאום עם הגורמים הממלכתיים.

באחרונה שיפרנו את השידורים ברוסית בכך שצירפנו לעבודה מספר פרשנים חדשים,

מאלה שעלו זה מקרוב, כי התברר שאלה שעולים עכשיו מדברים בשפה אחרת, הרבה יותר

עדכנית, מאשר אלה שעלו לפני 10 שנים ובעצם אינם מסוגלים כבר לדבר בשפתם שם.

צירפנו לעושים במלאכה כמה עתונאים ידועי שם שמוכרים לקהילת העולים, בעיקר

כפרשנים. זה בתחום של השידורים בשפות שונות.

אני רוצה לומר בסוגריים שעדיין לא קיבלנו את הכסף מהסוכנות היהודית. הודענו

לסוכנות שאנחנו מוחים על כך. עם זאת, השידור לא נפגע כהוא זה. אנחנו מממנים את

כל השידורים ועושים כל מה שצריך, אבל אני עדיין מצפה שהסוכנות תשלם את מה שסוכם

שהיא צריכה לשלם.

אתם נמצאים בחברה כטובה. הסוכנות היהודית מתחמקת לגמרי מנושא העליה.

אנחנו את שלנו עושים, אבל גם דורשים לקבל את המגיע לנו. אי-אפשר לעצור את

הדברים הלאומיים האלה בגלל ויכוח עם גורם כלשהו, יהיה מכובד ככל שיהיה.

אלה דברי לגבי השידורים בשפות. ברור שישנו כל הנושא של הכנת הציבור הישראלי

לקליטה, ואנחנו ודאי נירתם לכך. בראשותו של מר אמנון נדב, מנהל "קול ישראל" יש

לנו היום שורה שלמה של מבצעים מיוחדים, ציבוריים, וודאי ניכנס לשורה של פרוייקטים

בתחום שידורי קליטה ועליה מיוחדים. אין לנו עדיין תוכנית מפורשת אבל אנחנו נעשה

את זה בימים הקרובים ביותר.

יכול להיות שנצטרך להיערך לשיעורים בעברית ולכל רעיון טוב אחר שיהיה.

בטלוויזיה יש סיקור שוטף בחדשות, וגם כתבות מיוחדות. לא מזמן היתה כתבה על

עולים בקרית-ים. צריך להרחיב ולהעמיק ואני חושב שנצטרך לעשות מגאזין מיוחד שבועי

בנושא העליה והקליטה, שישקף גם את הבעיות, ואני חושב שבצורה כזאת נעזור להכין את

הציבור.

אמצעי התקשורת ההמוניים יכולים לפעול בכמה כיוונים. השאלה היא אם המערכת

שתפקידה לקלוט, באמת נערכת כמכו שצריך. כי אמצעי התקשורת יכולים לסייע כשהמערכות

שצריכות למלא את הפונקציות האלה עושות את העבודה שלהן. אני מדבר על התארגנות של

שיכון, תעסוקה, הסבה מקצועית או קליטה הברתית. אם כל אלה לא יתארגנו ויגבשו

לעצמם קודם-כל מדיניות שלהם ואחר-כך יבואו אל אמצעי התקשורת בהצעות לסייע

לתהליכים הללו, אמצעי התקשורת לא יוכלו למלא את הפונקציה הזאת בצורה טובה. אמצעי

התקשורת בשום פנים ואופן לא יכולים למלא את הפעילות המרכזית של המוסדות שמטרתם

לקלוט.

זו שאלה ראשונה בסיסית, ואני מבין שפה יש בעיה. אם יש פה בעיה, הדברים

שאנחנו יכולים לעשות הם קצת שוליים. הם חשובים והם יכולים ליהפך לגורם מאד חשוב,

אבל זה בתנאי שגורמים אחרים שזאת חובתם הלאומית, ימלאו את תפקידם כראוי.

כל המגמה היא שאתם תנקטו יוזמה.

אני אגיע לזה.

המגמה שלי היא לפנות לכל מי שיש לו כוח במצב הקיים. כבר מזמן היה צריך להיות

אומבודסמן בנושא הקליטה-הסוכנות וכו'. האם זאת בעיה בשביל גלי צה"ל או בשביל

"קול ישראל" להחליט שפעם בשבוע תהיה תוכנית אומבודסמן, כלבוטק מיוחדת לענייני

עליה?

אני חושב שהענין רציני מאד והוא בהחלט צריך לזעזע יסודות עולם.

יש אפשרות לנצל את אמצעי התקשורת למטרה החשובה הזאת. השאלה באיזה רמה אתה

רוצה לעשות את זה. אפשר להגיד לך: אפשר לתת שעור בעברית ואפשר לעשות מגאזין,

ואז אמצעי התקשורת יתנו תרומה מסויימת. אני חושב שאמצעי התקשורת יכולים לתרום

תרומה הרבה יותר חשובה ומהותית. אבל אם כל המערכות האחרות לא יתנו את הסיוע

שלהן, זו תהיה חוכא ואיטלולא.

למה אני מתכוון? כיוון שזו משימה מאד מאד רצינית ומשמעותית, אני חושב שאחד

הדברים המרכזיים הוא להביא למודעות הציבור את הנושא שנקרא קליטת עליה, דווקא משום

שאנחנו שומעים כל מיני הדים מסויימים מאד מדאיגים. כנראה שעשינו דברים איומים

שהם מבריחים אנשים מלהגיע ארצה. אני כבר לא יודע מה לומר.

יש לנו בעיה ציבורית אדירה וצריך לעבוד עליה. אם המערכת האדמיניסטרטיבית לא

תפעל כראוי, גם העבודה הציבורית לא תעזור. אבל אם המערכת

המוסדית-ציבורית-ממלכתית תעבוד כראוי, גם אנחנו נוכל לסייע.

במה זה צריך להתבטא? אני חושב שצריך להביא למודעות הציבור שהקליטה היא ענין

של כל אחד ואחד מתושבי ישראל. זאת מטרה. זה ענין של כל אחד ואחד מאתנו, זו לא

בעיה רק של הממשלה. אבל אם הממשלה תעשה מה שהיא צריכה לעשות, אפשר יהיה לשדר גם

את השידור הזה. ברגע שנוכל להביא דוגמאות של משפחות שמאמצות עולים, שכונות

שמאמצות שכונות אחרות של עולים, דוגמאות קלאסיות של דברים שנעשים, דוגמאות של

אנשים בעלי עסק שלקחו לעצמם עולה ואמרו: אני מטפח את העולה הזה אצלי. או , למשל,

תלמידים בבית-ספר תיכון שמאמצים תלמידים אחרים בבתיהם.



כלומר, אתה יכול לעשות ניתוח של כל מיני אירועים כאלה ואתה מביא דוגמאות

קליטת העליה היא ענין של כל אחד ואחד מאתנו. ואז, כשאמצעי

התקשורת קובעים לעצמם יעד כזה כהלק מתוך המדיניות הכוללת, מפני שזה באמת יעד

לאומי, אפשר לעשות שינוי וצריך לשאוף לעשות שינוי בתפיסת העולם של הענין. אני

רואה את זה כדבר מהותי מבחינה זו, מפני שאני קורא את המפה ורואה את ההדים

השלילי ים האלה.

לטלוויזיה החינוכית יש נסיון רב בהקניית שפות. לפני כמה שנים עשינו סידרה

שיתה לה הצלחה גדולה, "עברית בסימן טוב", והכינונו סידרה עם ספרים גם ברוסית, גם

בערבית וגם באנגלית ובצרפתית. אפשר לעשות את הדבר הזה. זה מצריך אמצעים, אבל לא

אכנס לזה כעת.

אני רוצה למקד את הענין במטרה של שינוי תפיסת העולם של הציבור בישראל, של כל

אחד ואחד מאתנו לגבי החשיבות של הענין הזה. אם אמצעי התקשורת יתכננו בצורה נכונה

ויעבדו את המחשבה הזאת, הם יוכלו לתרום הרבה. בעצם הקליטה חייבת להיות ענין של

כל אחד ואחד מאתנו, היא לא יכולה להיות רק של המערכת הממלכתית. אם המערכות האלה

יתגבשו ויידעו מה הן רוצות ויהיה איזה שהוא ארגון גג של הגורמים הוולונטריים

שקיימים ויכולים לעשות את זה, גם אמצעי התקשורת יוכלו לשדר על קרקע שמוכנה לקלוט

את האינפורמציה הזאת והיא לא תהיה בבחינת ניכור מכל מה שקורה מסביב.

אני מאד מודה לך. כל מה שאמרת נכון, אבל אי נך מתעלם גם מתפקידה של התקשורת

אם הממסד יעשה. פעמים רבות כשמתעוררת התעניינות

ציבורית והתקשורת משקפת או יוצרת התעניינות ציבורית, גם הממסדים מתחילים לתפקד

ולפעול.

זה מה שמר מקל אמר, שמגאזין כזה יכול לבקר את מה שקורה והבקורת על מה שקורה

יכולה רק לעורר תגובה לתיקון.

אתן לך דוגמה. לפני חצי שנה היה קשה מאד לעורר את הממשלה להתייחס לנושא.

ועדת ביילין קמה בעקבות שידור "מוקד" בנושא העליה.

רשות הדיבור לאפרים לפיד, מפקד גלי צה"ל.

אנחנו רואים את נושא העליה רק בתחילת דרכו בשני מישורים. לציבור הישראלי, גם

בצד של סיקור מה קורה בנושא העליה וגם עידוד התודעה. אני חושב שהנקודות שהועלו

על-ידי אריה מקל ויעקב לורברבוים הן מאד רלבנטיות גם לנו. לנו אין חלק בשידורים

בשפות אחרות. כלומר, כל המישור שמדבר ישירות לעולים בשפתם איננו אופייני לגלי

צה"ל. מה שכן, כבר קבענו לעצמנו שבחודשים הקרובים נעשה כמה ימי שידורים במסגרת

צה"ל 3. השידור המקומי שמתמקד על נושא מסויים באזור מסויים. אנחנו נמקד את השידור

על הנושא כולו, גם אם נשדר מכמה מקומות בארץ, וקבענו לעצמנו שאת שבוע השידורים

בפסח השנה נעמיד בסימן החרות וקליטת העליה. אנחנו תמיד מחפשים תכנים לחגים מעבר

לתוכן המסורתי, כדי לתת איזו שהיא אקטואליה.

נוסף לכך יש לנו מסגרות אחרות שיש אפשרות להעלות בהן את התודעה. אחת

הדוגמאות היא התוכנית היומית שלנו "יש עם מי לדבר", שנותנת ביטוי לרחשי הלב של

הציבור בתחומים שונים. כיוון שאנחנו מסננים מראש מי יועלה לשידור מבין הפונים,

כבר קבענו לעצמנו בשבועות האחרונים -גם בעקבות ההתבטאות שציין היושב-ראש - את

התודעה הציבורית לאהדת-יתר ומעורבות-יתר של ישראלים בנושא הקליטה.



יש לנו גם מגאזין שבועי, שאמנם לא מוגדר לנושא קליטה אלא לנושא ישראל

והתפוצות, שגם בו אנחנו נקדיש יותר תשומת-לב לנושא הקליטה. התחומים האחרים הם

כתבות או תוכניות מיוחדות שתהיינה אופייניות למה שיתרחש. כיוון שאנחנו בעצם

ביטוי למה שיקרה בשטח, נצטרך ללוות את האירועים ואת הינהליכים שיקרו בשטח ואנחנו

מאד פתוחים לזה. גם הקצינו כתב מיוחד, שבמושגים שלנו זה הרבה, לנושא העליה

והקליטה.

אני חושב שהמנכ"ל אמר הכל מבחינת הראדיו. אני רק יכול להוסיף שבביצוע כבר יש

לנו היום שליח שמסתובב בכל הקהילות של היורדים, או הפוטנציאל של העולים, ואני

מניח שתהיה סידרה שאני מקווה שתצליח לזעזע משהו מבחינה זו של להביא לפה, וגם

לעולים הפוטנציאליים וכל היתר את מצבם של היורדים, כל הבעיה של העליה דרך האספקט

של הירידה.

היורדים או הנושרים?

הנושרים. אני חושב שהוא יטפל בשתי הבעיות גם יחד, אבל בעיקר של הנושרים, כי

הוא היה בלדיספולי.

בימים אלה התחלנו גם בהרחבת השידורים ברוסית, מתוך כוונה לתת להם יותר אפשרות

להתבטא.

לגבי הטלוויזיה יש כמובן דברים ישירים ויש דברים עקיפים. לדוגמא, כתבה

ששודרה לפני שנתיים ב"ערב חדש", שתיארה מה קורה בפארקים וברכבות התחתית של

ניו-יורק ולוס-אנג'לס, יש לה השפעה עקיפה על עליה ועל מניעת ירידה. השאלה אם יש

היערכות לכתבות מהסוג הזה.

אנחנו מטפלים באופן שוטף בכל ההתרחשויות. היו לנו כמה תוכניות שבאמת טילטלו

את מערכת הקליטה. אני חושב שצריך להפריד בין כתבות ותוכניות שמיועדות למערכת

הקולטת ובין כתבות ותוכניות שמיועדות לעולים עצמם.

אני רוצה להדגיש שהמצע אצלנו קצר מאד וכל דבר בא על-וחשבון דבר אחר. ודאי

שאפשר להוסיף מגאזין, השאלה היא איזה תוכנית אחרת אתה מוריד. קוצר המצע אצלנו

הוא בעיה מספר אחת. אם היה לנו זמן שידור רב יותר, אין ספק שהיינו יכולים לעשות

גדולות ונצורות גם בתחום של הקולטים וגם בתחום של הנקלטים. יש מקום לעשות דברים

ברוסית, למשל, או בנוסח אומבודסמן, כפי שהצעת. יש מקום לתוכניות אחרות של

אוריינטציה וכוי, וכמובן יש מקום לכתבות בקורתיות הן בנושא נשירה, ירידה, קליטת

עליה לגבי כל המערכת הקולטת של העולים. כפי שאמרתי, הבעיה מס' 1 שלנו ברגע זה

היא זמן שידור, אבלכ במסגרת הנתונה אנחנו עושים ונעשה כל מה שניתן.

כתבה על מה קורה לרוסים באמריקה יכולה להיות מעניינת מאד. אני מבין שזו בעיה

תקציבית.

זה דבר שבהחלט ניתן לביצוע.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שאנחנו עלולים להחמיץ את הנקודה. הבעיה איננה מה

עושה רשות השידור ומה עושים הגורמים השונים היושבים כאן, שבעצם תפקידנו אנחנו

חייבים לעשות את זה. הבעיה היא לשנות סדר-עדיפויות לקראת מצב חדש במדינת ישראל,

שבאשר אתה תפתח ראדיו או טלוויזיה תרגיש שעם ישראל חי את השינוי הגדול שעומד

להתרחש. אני מאד בעד עוד מגאזין ועוד תוכנית ראדיו, אבל זה לא יענה על השאלה

המרכזית שעליה אנחנו דנים.

לדוגמה, במקום תשדיר שירות לתת בטלוויזיה יום-יום שתי מלים ברוסית עם תרגום

לעברית. תן בראדיו שתי מלים, אני מאד בעד פינת הלשון, אבל אנחנו צריכים היום

לשפר את אפשרות בואם של יהודים לישראל. זה הדבר המרכזי. אתה צריך להראות את

ארץ-ישראל. הם באים לכאן ואינם יודעים מהי מדינת ישראל האמיתית. הם יודעים מה

שהם שמעו על מדינת ישראל בחו"ל. צריך לתת להם אוירה אחרת שכאשר אתה פותח את כלי

התקשורת ארזה מרגיש שהמדינה הזו רואה את העליה כדבר המרכזי ביותר. כל עם וכל

מדינה מותר להם בתקופות מסויימות לתת עדיפות לדבר המרכזי שהם רוצים בו. לשנות את

המפה, לתת לאנשים את ההרגשה של אהבת הארץ.

אני חושב שהדבר הזה מחייב התארגנות שונה לחלוטין של אמצעי התקשורת, ואנחנו

נעשה את זה בדיונים פנימיים אצלנו.

למה אתה מתכוון כשאתה אומר "אהבת הארץ"?

כשאני אומר "אהבת הארץ", אני מתכוון , למשל, להראות את הישובים בארץ, את

הדברים החיוביים שנעשים בארץ באחוז יותר גדול מאשר בימים רגילים. אני מדבר על כך

שבכל דבר שאתה עושה אתה מלווה את העולים החדשים. אתה יכול לעשות כתבה שאיננה

קשורה דווקא בעליה. אתה יכיל לדבר על כלכלה, על בטחון ועל כל דבר אחר ודרכו

להראות איד העליה מתבצעת בתוך המערכת הזו.

דרושות גישה ומחשבה אחרות. לפי דעתי, ליד ועדת העליה והקליטה של הכנסת צריכה

להיות מסגרת כלשהי שמדי פעם תתכנס ותתייעץ. אין לנו כל התשובות בראדין

ובטלוויזיה. לכן צריכה להיות מסגרת שמדי פעם תתייעץ, תחליף דעות ותראה איך ניתן

לדחוף את העניו הזה לסדר העדיפויות הראשון שלנו. לפי דעתי זה הדבר המרכז י שצריך

לצאת מפגישה זו.

תודה רבה. אנחנו נעזוב לדקה את המערכת התקשורתית ונעבור למערכת אחרת בעלת

משקל, לצה"ל, שלדעתי היא גם תמלא תפקיד בקליטת עליה יותר גדול מכפי שהיא חושבת

כרגע. היום אנחנו פונים אליכם בשאלה איך מערכת החינוך של צה"ל נערכת לענין הזה.

אני מציע לשים פחות דגש כרגע על קליטת הרבה מאד עולים בצה"ל, שזה מצריך דיון

נפרד, ולהתרכז יותר בחלק ההסברתי, כי כשאנשים יוצאים לשירות מילואים זו למעשה

הסברה בעם ישראל. האם יש לכם איזה שהן תוכניות במסגרת השירות הזה גם לטפל

בהסברה, בעיקר בנושא קליטת העליה, מיזוג העליה וכור ההיתוך הזה שאנחנו צריכים

ליצור אתם?

רשות הדיבור לתא"ל יוסי ליפמן, סגן ראש אכ"א.

צה"ל יירתם למשימה הזאת, שעל חשיבותה אין עוררין. אני חושב שחשובה יותר

הקליטה הנכונה, כשהשירות בצה"ל הוא נדבך אחד מתוך קליטה נכונה. תועלת ממשית

וישירה לצבא, לפחות בשנתיים הראשונות, אין במספרים גדולים, כי אנחנו רוצים להקל

על העולים החדשים ולכן אנחנו נותנים להם עד שנתיים תקופת התארגנות. אנחנו לא

רוצים לגייס את האיש לצה"ל מיד כשהוא מגיע. מבחינתם, גם המושגים של צבא וכל

הדברים האלה הם כנראה שונים מהמושגים שלנו, ואת זה אנחנו צריכים לקחת בחשבון

בפעילות שלנו.

אנחנו דנים על זה מספר חודשים, כשבשלב הראשון אנחנו מתכוננים לפעילויות

א. אנחנו עומדים לחזק את הגדנ"ע בכל מה שקשור למד"ניות, בכל מי שמטפל

בקהילה ובקליטה של האנשים, גם מבחינה חברתית שאנחנו רואים בה קשיים אפילו בחיי

היום-יום. ב. ריבוי המתגייסים בלשכות הגיוס. בכל לשכת גיוס אנחנו נמקם קצינות

מיוחדות לנושא הזה. אנחנו מאתרים דוברי שפות רלבנטיות, כי אנחנו רוצים שבהתיצבות

הראשונה והשניה של המועמד לגיוס יהיה מישהו שילווה אותו אפילו באופן פרטני. ג.

אנחנו נקים מחדש בבקו"מ מדור בני חו"ל שהיה לנו בעבר. זה מדור שלפני שמשבצים את

האיש, מתייעצים אתו , שומעים את הרקע, ואנחנו נחדש את הפעילות שלו.

בעקרון, חשבנו על הדברים שקשורים ביצירת מסלול שירות שבתחילתו קורס עברית -

ארוך או קצר, בהתאם לצורך. שיבוץ אקדמאים. אנחנו ננסה לשבץ אותם בצורה הטובה

ביותר, בהתאם לרקע שלהם. נושא נוסף שנטפל בו הוא ההסברה, כאשר בצד עתון "במחנה",

גלי צה"ל וכדומה יש לנו "במחנה למתגייס". כשזה יהיה רלבנטי אנחנו נצרף לכל עתון

"במחנה" איקס עמודים בשפה הלועזית הרלבנטית.

בין הרעיונות שעלו היו רעיונות נוספים כמו אימוץ עולים על-ידי משפחות אנשי

צבא קבע, פתיחת בסיסי צח"ל והיכרות, הרחבת יחידת מורות. בעקרון, אנחנו לא נוסיף

שום תקורות ושום ענפים, אלא נחזק את אויש גופים שעוסקים ישירות באנשים: גדנ"ע,

בקו"ם, מערכת החינוך ולשכות הגיוס.

מצד שני - ועל כך יפרט סגן קצין חינוך ראשי - התחלנו במערכת הסברה בתוך הצבא,

כשהפעילות הראשונה היא ימי עיון לקצונה הבכירה מדרגת סגן-אלוף ומעלה. הראשונים

הם פיקוד מרכז ואחריהם אכ"א. אני מציע שאל"מ פרבר ירחיב מה אנחנו מתכוננים לעשות

בתחום זה.

אני שמח שנקטתם יוזמה ולא חיכיתם לאיזו שהיא פקודה שתגיד לכם מה לעשות.

אנחנו עוסקים בנושא הזה כמעט ברציפות 20 שנה. בשנים האחרונות היתה תחושה

שבנושא הזה עדיין עוסקים אנשים מוזרים כדי שהתודעה לא תכבה. בכמה מהמדרשות

שמרנו, כמעט בכוח, על תוכניות שיעסקו במפגשים עם עולים, בעליה, גם כשמדובר על

11,000 - 12,000 עולים.

אין ספק שכרגע עומדת לפנינו בעיה בסדר-גודל אחר לגמרי ונצטרך להתמודד או עם

אדישות, או עם עויינות. לפני שבוע ישבתי עם חיילים ב"בית פלדמן" בסדרת ציונות,

והנושא הזה עלה, כפי שהוא עולה תמיד דרך השאלה: האם זה על-חשבוני? אם זה

על-חשבוני, אני נגד. יש כאן קושי גדול מאד להתייחס לענין, בין הטווח הקצר

שבוודאי זה יבוא על-חשבון הרבה מאד דברים, לבין הטווח הארוך שזה יבנה מדינה אחרת.

זה לא רק קושי הסברתי, אבל בקטע שלנו כן, ומולו צריך יהיה להתיצב.

אמנם אנחנו עוסקים במערכת החינוך, גם בגלי צה"ל וגם "במחנה", אבל מעבר

לתקשורת יש לנו אפשרויות אחרות. זמן חשיפה אחר של אנשים לבעיות. יש לנו 3 ימים,

שבוע, יום, שבהם אנחנו מדברים עם אנשים, בעיקר עם עולים לא בתיווך, ואני חושב

שאלה הם כלים מאד-מאד מרכזיים, ששמוש בהם בהיקף גדול יעשה משהו.



מערכת החינוך עסקה בנושא הזה בשנים 1974-75-76. הנסיון ההסטורי שלנו אז עשה

משהו ואני מעריך שזה יהיה גם כעת. זה הנושא המרכזי שלנו בשנת העבודה הבאה. יש

לנו כמה שיטות שאנחנו עובדים בנושא כדי שהוא יורגש בצבא, ואמנה כמה מהחשובות.

הנושא ישולב בכל נושא המפחדים, בתוך מסלול הכשרתו של המ"כ הצוער במדרשות

בירושלים. אנחנו רוצים להשפיע קודם-כל על שכבת המפקדים, משום שאלה נותני הטון

והם גם אלה שמערכת החינוך מאד-מאד נגישה אליהם. אנחנו נהפוך את זה כנושא לטיפול

אינטנסיבי מאד. בחודשים יולי-אוגוסט-ספטמבר זה יהיה נושא שנשקיע ונרכז בו הרבה

כוחות ומאמצים כדי שהוא יורגש מאד בצבא במסגרת ימי עיון ובמסגרת ביקורים במרכזי

קליטה, כי המפגש עם העולים הוא זה שממיס את העויינות.

בעוד שבועיים תצא בפעם הראשונה ניידת חינוך שהנושא שלה הוא קליטת עליה. אני

מעריך שהיא תשתפר ותלך ויתוספו אליה עוד, ונראה איך הפעילות הזאת עובדת.

אנחנו מוציאים דפי הסברה למפקד. השבוע ייצא השני והשלישי ייצא בחודש יוני.

כל מערכת החינוך, בכל הכלים שלה, היא מערכת מגוייסת בשמחה לדבר הזה. אני מעריך

שכרגע אנחנו נהיה בשלב של גישוש, בעיקר קצינים בכירים, פעילויות יותר ספורדיות,

וזה ייכנס כחלק מתוכנית העבודה של מה שצריך לעשות בצבא.

תודה רבה. נשמע כעת את חברי-הכנסת. חבר-הכנסת ולדמן, בבקשה.

אי ולדמן;

שמחתי לשמוע את דברי מר הראל, אבל עדיין לא נגעו כאן בנקודה אחת. דובר על מה

שצריך לעשות למען קליטת העולים, אבל לא דובר על כך שזה יהיה בראש סדר העדיפויות

מבחינת האווירה הציבורית הציונית, לא רק הממשלתית. יושבים כאן אנשי משרד החינוך,

כלי התקשורת, צה"ל. צריך לחנך את הציבור בארץ עכשיו. אותה ציניות שלצערנו

השתלטה על האווירה בארץ-ישראל, והיא הביאה להרבה שלילה - והדבר הגרוע ביותר הוא

ירידה מהארץ - עכשיו צריך לעורר מחדש את האווירה הציונית. זו הזדמנות לעסוק

בשאלה מה נעשה עם מיליון יהודים שיבואו, בכל הכלים הממלכתיים האלה. כלי השידור

האלה הם חזקים מאד - משרד החינוך לילדים בכל הרמות ובכל מסגרות החינוך, צה"ל

שאצלו עובר כל הנוער שלנו, וכמובן תוכניות בכלי התקשורת האלקטרוניים. צריכות

להיות לא רק תוכניות לעורר לקליטת עולים, אלא תוכניות ציוניות. החלום הציוני לא

נגמר, כפי שרצו לשדר ציבורים שונים בארץ במשך השנים האחרונות. החזון הציוני

נמשך, הוא מתעורר.

נכון ציינת שיש לנו בעיה, שהצעירים יגידו שקליטת העולים ונהיה על-חשבוננו. לכן

כן, זה יהיה על-חשבוננו. על-חשבוננו במובן

החיצוני, הקטן, אבל זה כל הענין הציוני שלנו, זה כל טעם הקיום שלנו. כך גם תהיה

פרספקטיבה נכונה לכל הבעיות העומדות לנגד עינינו.

ברור שהמלאכה הזאת אינה קלה ובוודאי לא מהירה. כשם שכל עבודת חינוך - וזוהי

עבודה חינוכית שמוטלת לא רק על משרד החינוך אלא על כל אלה היושבים כאן - אינה קלה

ואינה מהירה, אבל צריך להתחיל להיערך לקראתה. לא שמעתי כאן מהדוברים על היערכות

לקראת החינוך הציוני. שמעתי על היערכות לקראת קליטת העולה, על הסברה, על כך

שצריך לעורר את המסגרות הממלכתיות לקליטה נאותה בראש סדר העדיפויות, ועל משאבים.

הכל טוב ויפה והכרחי, אבל לא שמעתי על היערכות לגודל השעה מהבחינה של אווירה

ציונית.

אין ספק שהתנאים שתקבע הממשלה יקבעו הרבה בשטח והתקשורת יכולה גם לדווח עליהם

ולסייע בכך. אני חושב שלפנינו עומדת בעיה יותר קשה. יתחילו לבנות דירות והעולים

יתחילו להגיע. אני בעד כל האמצעים הטכניים של שידורים וכיוצא באלה, אבל לדעתי

קיימת בעיה קשה מאד של תחושה בקרב ציבור רחב מאד, שהמדינה מתגייסת ומגייסת את כל



כוחה ואת כל אמצעיה - לדעתי בצדק, כי זו שעת חירום - אבל יש תחושה קשה מאד ופה

התקשורת יכולה לסייע, ולא רק היא. מדובר על צעדים שהממשלה צריכה לנקוט, שאנחנו

מתגייסים אפילו מעבר לכוחנו בתקציב ובאמצעים אחרים. אנחנו לא ראינו את ההתגייסות

הזו בבעיות חברתיות קשות ביותר שבגללו מדינת ישראל נמצאת היום באחד המקומות

האחרונים ברשימת המדינות הנאורות שקיימים אצלן פערים חברתיים.

לכן אני מצפה מהממשלה שקודם-כל תשתמש בסכום של 1.2 מיליארד שקל שיהיה בתקציב

לצורך הבאת עולים כדי ליצור אינטגרציה חברתית באותם מקומות שיש בהם בעיות, אבל גם

כדי להשתמש באותו כסף לתשתית, לחינוך, לכבישים ולפיתוח, שיפתרו גם בעיות

קונקרטיות.

דווקא היום חשוב שהתקשורת תתגייס בנושא קליטת העליה. אני בעד זה, כי לדעתי

זה יעזור לעולים. אבל במקביל, ואולי בו-זמנית, היא צריכה להתגייס כדי ללחוץ על

המערכות לנצל את האמצעים והמשאבים האנושיים והחומריים של העליה להורדת המתחים

החברתיים ולטיפול בבעיות קשות באזורים הרגישים, וללחוץ שהעולים יופנו דווקא לאותם

אזורים.

כשאנחנו מציעים היום משכנתאות בתנאים טובים לעולים, צריך ללחוץ שאותם תנאים

יינתנו גם לזוגות צעירים, כדי להפחית את המתחים. אנשים מדברים על הדברים האלה,

אי-אפשר להעלים אותם. לכן, אסור לבנות דירות ולשכן בהן רק עולים חדשים. צריך

לבנות דירות גם בשביל זוגות צעירים משוחררי צה"ל, כדי להתמודד באמת עם הבעיה.

אין היום בארץ תחושה שהיהודים האלה נמצאים בסכנה, שצריך להציל אותם ושזה הדבר

החשוב ביותר. התקשורת צריכה למלא בענין זה תפקיד חשוב. לדעתי, בארץ יש תחושה

שזה על-חשבוני, וזה לא ברור. בטווח הקצר זה באמת על-חשבוני אבל בטווח הארוך

אנחנו נהנה מזה כמשק וכחברה, שלא לדבר על הענין הציוני של הגשמת הציונות.

לכן, מן הראוי שאמצעי התקשורת יתארגנו בתוכנית משולבת ויסודית שצריך לשבת

עליה וללבן אותה, שיש לה הרקע על-ידי האמצעים של מדיניות הממשלה, שאני רואה אווזה

כמובילה בנושא האחריות, כי התקשורת יכולה אחר-כך לדווח על המעשים או על המחדלים

של הממשלה בתחום זה או אחר.

אם עליה גדולה כזו אמורה להגיע אלינו, יש לנהוג בה כבמצב חירום. אם במצב

חירום מדובר, כל הקונספציה חייבת להשתנות ויש לגייס את כל האמצעים להשגת היעד

הזה. גם הזמן שעומד לרשות הטלוויזיה, מר יבין, צריך להשתנות בהתאם למה שאמרנו .

אתה טוען שהזמן קצר. אתה צודק שהיריעה קצרה ואי-אפשר לכסות את כל התחומים, אבל

אם זה מצב חירום צריך לגייס את כל הגורמים כדי להתמקד בנושא החשוב הזה. עם כל

הכוח והעוצמה שיש לתקשורת, לא צריך להפריז בה יתר על המידה ולדרוש ממנה הכל.

דווקא במקרה הזה יכולה התקשורת לתרום רבות, אבל לא פחות ממנה יכולה לתרום התקשורת

הבין-אישית, האמיתית, הישירה של קליטת העולים. תקשורת בלתי-אמצעית חייבת להיות

הדומיננטית, ייזום מפגשים בין בני-נוער עולים ובין בני-נוער מהארץ, בין תלמידים

מעבר למסגרת שעות הלימוד.

אני מסכים עם מר לורברבוים בנושא ההיערכות המשותפת. נכון שההתחלה יכולה

להיות באמצעות כלי התקשורת, אבל זה לא יכול להיות כך כל הזמן. צריך להיות רגע

שבו מתחילים לעלות על פסים של עשיה משותפת, מכוונת ומתוכננת של כל הגורמים.

כלומר, כל אלה שיש להם מפגש עם קליטתם של עולים, חייבים יחד עם התקשורת לעבור

לתכנים שרוצים לתת להם ביטוי בתקשורת. ללא תיאום כזה כל אחד יפעל בתחומו ויהיו

דברים שלא תמיד יענו על הצרכים האמיתיים של הקליטה.

אחד הדברים שמחובת כל המערכות לדאוג לו הוא המתחים החברתיים שקיימים, ואני

מחזק את הדברים שנאמרו כאן. היום יש בארץ מצב של מתחים חברתיים ואני שומע אותם

אנחנו נהיה קורבן לעולים החדשים שבאים. אבל,

חבר-הכנסת דיין, מדוע אדנה פונה לנציגי התקשורת? עליך לפנות תחילה אל האוצר, אל

הממשלה. הממשלה חייבת לקבוע מדיניות כזו כדי שהתקשורת תוכל לפרוט על המיתרים

הנה, הממשלה ערה לדברים האלה. אבל אם התקשורת תייפה את הדברים האלה,

זה לא יעזור לאנשים. האנשים רוצים לראות תכלית בשטח. אם הממשלה תתמקד בבעיה

הזאת ותגיד שיש פה בעיה חברתית של זוגות צעירים, שיש לפתור אותה במקביל לבעיית

הקליטה של העולים החדשים, בלי ליצור הרגשה של הפליה כלשהי בין השכבות השונות, לא

נגיע למצב חמור של ישראל שניה, שאנחנו בורחים ממנה ולא רוצים שהיא תגדל מחדש. אם

למה באת לכאן? כל מה שעשינו יתנפץ.

אני חושב שקטונתי מלעוץ עצות למחנכים ולאנשי התקשורת המקצועיים שנמצאים כאן,

בעיקר כשמדובר בחינוך בתקשורת. אבל בכל-זאת יש כמה רעיונות שלא נותנים לי מנוחה

והייתי רוצה להביע אותם.

דבר ראשון, לי נראה שבסדר העדיפויות, והשידורים או החינוך בכיוון הישראלים הוא

החינוך החשוב ביותר. מטעמים שאנחנו שמענו כאן ומטעמים רבים אחרים החינוך

לישראלים חייב להיות החינוך העיקרי. מובן שאין להזניח את החינוך לעולים, אבל

לישראלים זה החינוך העיקרי.

לי נראה שקשה מאד להפריד בין מערכת הסברה אחת לשניה לחיילים, לנוער או

לאחרים. זו מערכת אחת עם ענפים שונים, אבל ההסברה היא אחת.

הטלוויזיה היא ללא ספק הגורם הדומיננטי בהסברה הזאת. אנחנו חייבים ליצור

תוכני ות מעניינות, דוחפות ויוצרות מוטיבציה יותר. בתוכני ות האלה, לדעתי יש לעשות

"שוק" רשויות מקומיות,"שוק" אימוץ, "שוק"

התנדבות, "שוק" תעסוקה. תוכניות מהעליה הראשונה ואילך, דרך עליה בי, אירופה

1947-1945. קפריסין, שנות העליה של 1952-1949, המאמץ היחסי שהמדינה השקיעה באותה

עליה הוא גם לטובת האנשים שאז נקלטו בתנאים קשים מאד אבל מבחינה יחסית בהקרבה

עצומה של אותם אנשים שהיו כאן, ואחר-כך העליה של שנת 1972 ואילך. אפשר לעשות

פאנלים, חוט השני בין אנשים שהשתתפו מכאן ועד כאן. אפשר לקחת דיווחים שוטפים

ולפתח אותם למשהו מעניין.

אני מבין את טענתו של מר יבין שהבעיה היא לא מה לעשות אלא מה לא לעשות. אני

חושב שבענין הזה אנחנו, בכנסת, צריכים לתת דעתנו על מה קורה עם כל שעות השידור

ואיך אנחנו מסדרים אותן כדי לא "לקלף" את הטלוויזיה ולעשות אותה "נעולה" על נושא

אחד בלבד. יש הסרטים של חיים גורי: "הים האחרון", "הבריחה". אינני מהנך גדול,

אבל יכול להיות שכל הדברים האלה יכולים לאט-לאט ליצור מוטיבציה, כמובן לאורך זמן.

יש סרטים מתקופת המעברות. מצד אחד להראות מה המאמץ שנעשה, לאן הגיעו אנשים,

השוואות. לקחת מישהו משם ולעשות השוואה עם היום. אני י ודע שהחומר הזה קי ים

בטלוויזיה.

אני מתייחס לדברים שאמר חבר-הכנסת דיין ואומר שלשדר את הסרטים על המעברות

היום זה כמו לשפוך שמן על המדורה.

אני לא בטוח. הקדמתי ואמרתי שקטונתי מלעוץ לך עצה. אבל יש לי בכל-זאת ותק

מסוים בכל העסק הזה ונדמה לי שלא תמיד טעיתי.

אלה שחיים היום כאן צריכים לדעת את כור מחצבתם, איך הם

הגיעו, מה המאמצים שהשקיעו וגם מה התנאים שהיו אז. במלים אחרות, צריך להכניס את

הנושא הזה לארכה של תקופה, לתת פרספקטיבה. זה גם חינוך ציוני ואנחנו חייבים איך

שלא יהיה לעשות את זה כך שהקהל גם ירצה לראות את זה, לא אינדוקטרינציה בצורה גסה.



אני סבור שלתקשורת יש כאן תפקיד מכריע, משום שבמציאות הנוכחית התקשורת היא

המניעה את הגלגלים, בעיקר כשמדובר בקליטת המונית.

הי פורת;

לפי מיטב הכרתי המשימה שעומדת לפנינו היא משימה מס' 1 של מדינת ישראל. אני

סבור שמעבר לענין היסודי של משימת קליטת העליה כאתגר כביר שעומד לפנינו, אנחנו

צריכים להיות משוכנעים, כשאנחנו באים להציג את הדברים ולשדר אותם לאחרים, גם

במימד הדחיפות שלהם. נדמה לי שאנחנו עצמנו קרועים עדייו במידה מסויימת בשאלה האם

לפנינו משימה ארוכת-שנים, כפי שוודאי היא אמורה להיות, לבין השאלה אם לפנינו גם

משימה של הצלה, בחינת אותן עליות קטסטרופליות ערב מלחמת העולם לאחר קום המדינה.

הנתונים כפי שהם עומדים לפנינו מעידים על כך שאותו אתגר מס' 1 עלול בהחלט

להיות גם משימת הצלה לאומית בכל המשמעות של הדברים. אינני רוצה להיות כאן רואה

דברים בצורה אפוקליפטית, אבל אינני מוציא מכלל אפשרות שמה שהתרחש ברומניה, למרות

נסיונות הסובלימציה של גורבציוב, לא עלול להתרחש מחר-מחרתיים גם בברית-המועצות.

האנטישמיות, משבר הכלכלה והפער בין המציאות של התהליך הכלכלי לבין המציאות של מתן

האפשרות של דמוקרטיה וביטוי - כל הגורמים האלה מכילים בתוכם חומר-נפץ מאד הרסני .

העובדה שחודשיים-ימים עברו כבר מאז דובר על טיסות ישירות ועדיין הדברים לא

יצאו אל הפועל, במידה מסויימת הם פועל-יוצא של אי המודעות המספקת בתקשורת. מדוע?

מפני שאפשר היה להתווכח על 50 או על 100 דולר ועל בסיס זה לומר: בואו נהיה כמו

סוחרים טובים ונשהה את העסק.

לפי הכרתי יש פה שאלה שהיא גם קריטית מבחינת חשיבותה, וכל הימים האלה אני

מתהלך עם הרגשה שמא חלילה נחמיץ את השעה.

המשימה בסדר-הגודל שלה מחייבת את הממסד, משרד השיכון, משרד הקליטה, משרד

התעשיה והמסחר, לתת את חלקם באופן משמעותי לענין. אבל סדר הגודל של המשימה, כפי

שהוא נראה בעיני, הוא איננו ביכולת ההרמה של המערכת ושל הממסד בלי שותפות מלאה של

החברה בישראל.

הממסד מדבר היום, בראייתו האופטימית, על קליטה של 50,000 עולים בשנה. היום,

כשמגיעים 4,000 עולים בחודש אנחנו מגיעים ל-50,000 בשנה. אבל מדובר פה על דברים

שיעלו, לפי ההערכה נכון לעכשיו, בטור גיאומטרי. פירושו של דבר שנעמוד לפני

האפשרות שיבואו 1,000 עולים ליום. זו משימה שאם החברה בישראל לא תתגייס לה ולא

תירתם אליה, תוך הכנת הרקע הנאות, ב-50,000 - 100,000 העולים הראשונים נסתום את

האפשרות של גלי עליה נוספים. לכן הענין כל-כך קריטי.

משימה של החברה היא לא סיסמה בעלמא. זה מתחיל מדבר שהוזכר כאן, ואני חושב

שאפשר לעשות אותו בגדול בנושא של אימוץ משפחות, וקשר גם של לב, גם של עזרה

ותעסוקה, מגורים וכל הקשור בזה. אני חושב שאם הדבר הזה יועמד בצורה הנאותה, אתה

תראה איזה גלי התנדבות והשתתפות ישטפו את הארץ. אני מעריך שבעם הזה יש רצון גדול

לקראת האתגר ככלל, ואני אומר זאת על-סמך ביקורים שאני עורך יום-יום במקומות

שונים.

חבר-הכנסת צידון קרא לזה שוק. זו לא המלה הנכונה. צריך להיות מעין שירותרום

שבו מציעים אפשרות של אימוץ, במה ארנה יכול לעזור, להתנדב, איזה נתונים אתה יכול

לו7ת, מה אינה יכול לשלוח לשם. לבנות את זה עם תוכנית מורכבת ומורחבה שאינה משתף בה

את הציבור.

אומרים שקליטת העליה ונהיה על-חשבוננו בטווח הקצר אבל בטווח הארוך היא תבנה

אותנו. זה נכון, אבל לא די בכך, כי אנשים רואים את הטווח הקצר. אני חושב שאנחנו

זה בא על-חשבוננו אז נשמח שזה בא על-חשבוננו.

למי תגיד את זה, למסכנים?

לכולם. כשאח בא הביתה, יכול להיות שצריך להכניס עוד מיטה לחדר אם חוא בא

ממרחקים, אנחנו צריכים ליצור אווירה כזאת, ואם זה יעלה לנו - יעלה לנו.

להערכתי, תוך פרק זמן קצר נצטרך להכריז על מלווה חובה בישראל, כי לא נוכל להסתמך

רק על תרומות מבחוץ.

באשר למשרד החינוך. בדיון בכנסת אמרתי לשר החינוך שאף-על-פי שהמשרד קבע

לעצמו כנושא שנתי בבתי-הספר את שפת הלשון העברית, מתרחשים דברים ואני חושב שמשרד

החינוך צריך לקבוע כנושא, אולי אפילו לשנה זו, את ההיערכות לקליטת עליה. לפי

דעתי זה נושא חינוכי שצריך לעבוד עליו החל מהשאלות היסודיות מה שורש הקשר בין

יהודים, מה פשר הזיקה לארץ, ועד השאלה כמה זה עולה לנו ואיך נקלטת משפחה. כל

השאלות האלה יכולות להיות נושא נפלא מבחינת משרד החינוך, עם החיבור אל הטלוויזיה

החינוכית ואל דברים אחרים. שר החינוך אמר שזה רעיון טוב, אבל הוא היה די מופתע

משמיעת הדברים.

אני חושב שמשרד החינוך צריך להיערך הי ום לקליטת עולים בבתי-הספר. דומני

שמבחינה זו, להוציא את ההיערכות לקליטת עולים בבתי-הספר, בשפה, הוא לא נערך בהיבט

החינוכי שהוא כל-כך מכריע בחשיבותו בגילים מבית-הספר היסודי ועד התיכון, ואפילו

מעבר לזה.

אני רוצה להעיר כמה הערות ואשתדל לא לחזור על דברים שכבר נאמרו. יש לי

תחושה, במיוחד בשבועות האחרונים, שכשם שאנחנו לא מוכנים לחשיפה הכלכלית ב-1992,

כך אנחנו לא מוכנים למה שעומד לקרות עכשיו. גם הדיון האחרון בכנסת הוכיח לי שאין

מערכת מתאמת בנושא הקליטה. מתייחסים לקליטה כמו אל עוד אתגר. יש תאונות דרכים,

יש חוסר עבודה ויש גם קליטה. אינני יכול להגיד שאין הכרה בקיומה של הבעיה, אבל

אין היערכות לפי עומק הבעיה. אין היום תחושה במדינה, והתקשורת לא תצליח להעביר

את התחושה שהממשלה, הכנסת והרשויות המקומיות, לא עושות דבר מעבר לתשלום מס שפתיים

לעליה שרק התחילה לבוא.

אף-על-לפי-כן יש ויכוח בשאלה מהו חינוך ציוני בשנת 1989, בתקשורת של 1989 ולא

של 1950. אני מזהיר מכל נימה של הטפה; כמה טוב שיש עולים, כמה טוב לעולים, כמה

טוב לחברה הישראלית שיש עולים. לפי דעתי גם לא צריך להסתיר קונפליקטים. צריך

לחשוף קונפליקטים ולהביא אותם לעיני הציבור, כי רק כאשר יש בעיה ומנסים להתמודד

ארגה, אחר-כך הקליטה היא קליטת-אמת.

אני מצדיק את קריאת הביניים של חבר-הכנסת יהודה פרח, שאומר; האם זה מספיק

שתטיף ואז אותם אנשים ירגישו הזדהות עם הענין? הם ירגישו הזדהות אם תיגע בבעיה

שלהם, ואני חושש לומר שאי-אפשר יהיה להרים את שני הדגלים האלה בעת ובעונה אחת

לאותו גובה. צריכים לומר את זה אגב ויכוח אמיתי, לחשוף את הבעיות ולהגיע לענין

גם באופן לוגי וגם באופן אמוציונלי.

נכון שכל הרשויות צריכות לעבוד יחד, אבל יש לי הרגשה שכאן חייבת להיות מערכת

חירום. אני הייתי יושב-ראש ועדת העליה והקליטה בתקופה הרבה יותר שחונה מבחינת

עליה, אבל גם אז ראינו את הוועדה הזאת ככוח משימה לנושא העליה. גם אז היו בעיות

של קליטה ושל שיכון, הבאנו אותן לעימות כאן, וכאן העימות נגמר. לפי דעתי, אם

אנחנו לא ניקח את הענין לידינו ברצינות, אז יהיה עוד דיון. דוד לוי יגיד כמה

הרבה הוא עושה, שמעון פרס יגיד כמה הרבה הוא מתכנן, ומכל הדברים האלה לא תהיה

הרגשה שקם פה איזה שהוא כוח משימה אופרטיבי שיהיה אינטגרטיבי באופיו, הוא יחבוק

את כל הזרועות וגם תהיה לו סמכות. כשרק מדברים על זה, השר יציק פרץ חושש שאולי



מתכוננים לקחת חלק מהנחלה שלו. אני חושב שבעוד 5-4 חודשים הוא כבר יתחנן שיקחו

חלק מהנחלה שלו, כי הוא איננו יודע מהו גודל הבעיות שבפניו הוא יעמוד.

כדאי לראות את הדברים מראש. איו ועדה בכנסת שיש לה חשיבה נטו בנושא. ועדת

הכספים - במידה מסויימת. בוועדת החוץ והבטחון יש דיווחים של ראש הממשלה

והתייחסות אליהם. התקשורת יכולה רק ללוות תחושה שמלמעלה יש איזו שהיא הכוונה

למבצע לאומי גדול. אני מוכרח להגיד שמעבר למס שפתיים אני לא מרגיש את זה.

הערה נוספת. יש לי תחושה שאם פוטנציאל העליה מרוסיה הוא גדול, כפי ששמחה

דיניץ מתאר אותו לאחר שובו, אנחנו מוכרחים לארגן פינוי מהיר, עליה מהירה. אינני

בטוח שפה רואים את הכוחות שפועלים בתוך ברית-המועצות, ואינני מדבר רק על

אנטישמיות. אני מדבר גם על כוחות פוליטיים שיש להם ענין פוליטי שלא תהיה יציאה

גדולה של יהודים מברית-המועצות, וזה לא צריך להיות רק בדרך אדמיניסטרטיבית אלא יש

דרכים אחרות.

חי פורת;

גורבצ'וב עצמו כבר התחיל לרמוז על כך עכשיו.

אני רואה אותו כמוליך של הענין, שהוא בפילוסופיה שלו לא צריך להיות מעוניין

בדבר הזה, כי הוא רוצה להגשים דמות של מדינה אחרת. דווקא השמרנים שרוצים לשמר את

החומות כפי שהו, הם יכולים להיות היום סובלנים לעניו שלנו.

אני רוצה להתייחס לדברים שאמרו חברי-הכנסת פרח וברעם על הציבור שרואה עצמו

נפגע או חושש מהעליה שתבוא על-חשבונו. צריך לומר את ההיפך באופן הברור ביותר ולא

להתחמק מזה, שאנחנו נצא נשכרים מהעליה, ויש לנו נסיון בזה. הצמיחה הגדולה ביותר

היוגה בימי העליה אז. אם יש עכשיו מיתוו, אנחנו נצא מהמצב הזה אם תהיה עליה

רצי נית.

תחליט הממשלה מה שתחליט בענין הקצבת כספים, זה יכול להיות מעבר להחלטה שלה או

לכוונה שלה בכלל. זה יפרוץ ואי-אפשר יהיה לעצור את זה. יצטרכו להתחייב, לגייס

כסף בפנים ובחוץ ולא יעזור שום דבר.

אני רוצה להזכיר לעצמנו תהליך או זמן דומה לזה שאנחנו נמצאים בו, וכוונתי

לימי העליה הגדולה אחרי מלחמת השחרור. לא היתה כמעט משפרה שלא נפגעת, במעגלים

הצרים יותר או הרחבים יותר. בא בן-גוריון למושבים, לנהלל, לכפר יהושע, לבאר

טוביה, ותבע מהם ללכת וללמד את העולים לגדל עגבניות, בצל ועופות. התורים, בני

מה אתה רוצה? בקושי סחבנו את השנים האלה כמעט לבד

במשקים, תן לנו מנוחה. בן-גוריון לא הירפה ואמר להם: זו שעת רציו שלא תחזור.

אנחנו מוכרחים לפעול במהירות וללמד אותם לפני שכל זה יתייבש ויפול.

אתה חושב שהם יעשו מה שעשה אז בן-גוריון?

הוא הצליח לגייס את האנשים אז. היתה אז סמכות. לא היו תנאים ותוא גייס את

נסלול דרכים בנגב. היום איו דבר כזה. אבל אם אי ו לנו סמכות, רוח

והתלהבות כזו, יש לנו ממסד הרבה יותר מורכב, הרבה יותר חזק, עם הרבה יותר

חישוקים. איו טעם שאחד יטיף לשני. השאלה היא נגה כל אחד אחד יכול לעשות בחוג

שלו. נדמה לי שאם כל אחד מכם בחוג שלו יתלבש על זה ויראה מה ניתו לעשות, ליצור

אווירה של שעת רצוו שבאמת לא תחזור, אולי באמת יתברר, לאחר שהעולים יבואו, שתהיה



ישראל אחרת גם מבחינה מוראלית וגם מבחינה כלכלית. אני, למשל, חושב שזו תרופה ממש

למצבנו, אולי זה יתן תנופה לכל המשה שאנחנו כל-כך מדשדשים כבר 10 - 12 שנה

בצמיחה-לא-צמיחה, וזאת פרט לבעיות המדיניות שלנו.

אם יש לנו הנתונים האלה, אנחנו צריכים, בלי החלטות ובלי להצהיר הצהרות, שכל

אחד בחוג שלו ינסה לארגן, לתכנן, ליצור מעגל יותר רחב, כי אין לנו היום בן-גוריון

רבותי, אנחנו מגייסים את הנוער למשימה מסויימת. הם ידריכו את

העולים, וכוי. אם כי העולים שיבואו לא זקוקים למה שאז נתנו להם, כי הרמה שלהם

היא מצויינת. לא צריך לפחד מההשקעות הכספיות, כי בלאו-הכי נהיה נאלצים לקבל

אותם. גם אם נצטרך אפילו להדפיס כסף, נעשה זאת בלית-ברירה.

אין ויכוח אמיתי בשאלה אם עליה של מיליון יהודים היא תופעה חיובית. על זה יש

הסכמה כללית מלאה. יש מי שההסכמה הזו מלווה אצלו בדאגה, ואולי אפילו במחשבה

שכאשר קולטים עולים במספר כה גדול צריך לתקן גם עיוותים לגבי עליות קודמות. יש

רבים יותר שהשאלה הזו כרוכה אצלם בספקנות, כלומר, הם כבר מאמינים שרוצים לצאת.

לדעתי, יש באמת ספקנות לגבי השאלה אם מדינת ישראל מסוגלת לעמוד במעמסה הזאת,

איפה הם יגורו ואיפה הם יעבדו. אומרים להם: יהיו השקעות, נקים מפעלים וכו'. והם

עם הביורוקרטיה הישראלית אתה יודע מה זה להקים מפעל? הדימוי שלנו אצל

משקיעים בחוץ-לארץ הוא גרוע.

תכינו חוק לגביית 10% מלווה חובה מכל אחד, שיתחילו להרגיש את זה.

יש חוכמה שנקראת חוכמת העיתוי. אני יודע שיהיו צווי חירום, והם יהיו כאשר

תהיה אווירה ציבורית שתקבל אותם כמובנים מאליהם. היום זה מוקדם מדי. אני חושב

שגם לגבי מלווה חובה האווירה הציבורית עוד לא בשלה, והוא עלול להביא יותר נזק

מתועלת.

יש בעיה אחרת של גיוס יהדות הגולה. אנחנו צריכים להעיר את יהדות הגולה

ולחזור על תהליך שהיה בשנות השבעים, כאשר התחיל המסע הציבורי לפתיחת השערים

בברית-המועצות וסערת ההפגנות בישראל עוררה התלהבות בעם היהודי. אתה צריך לתבוע

מהעם היהודי להקריב קורבן, כי בלי זה זה לא י ילך. אתה צריך קודם להוכיח שאתה

מקריב קורבן.

אחת הסיבות לחשיבות הדיון הזה היא ששום צעד שהוא לא על קרקע פוריה, לא ייקלט,

ואנחנו מדברים היום על איך נוצרת אותה קרקע פוריה.

בדיונים שלנו בוועדה דרשנו להקים רשות לתיאום, ואני חושב שעוד בוועדה בראשותו

של חבר-הכנסת עוזי ברעם דיברנו על הצורך ברשות תיאום. ועדת חורב קיימת כבר 15

שנה. היום אנחנו נמצאים בלחץ גדול מדי כדי שנעשה את כל הסינכרוניזציות הדרושות

בין הרשויות. לכן אני אומר להשאיר את כולן כפי שהן וניקח, למשל, אלוף בשירות

פעיל - כדי שלא תהיה בעיה עם היררכיות, כי יודעים שהוא זמני - שיהיו לו סמכויות

גם על הסוכנות, וגם על משרד הקליטה, להזיז עובדים, להקצות משאבים, ליזום פעולות,

להקים את האומבודסמן שדיברנו עליו. אבל מה, אם העולים ייקלטו אתם יודעים מי

יקלוט אותם? לא הממשלה, העם. כי בסך-הכל, עם הבקורת ועם הציניות, בעם אהה רואה

נכונות. אנשים מתקשרים ושואלים במה אפשר לעזור, ואתה רואה שלפחות לחלק מסויים

מהציבור יש נכונות להתגייס.

אבל כשאתה מדבר על מימדים כאלה אתה צריך משהו יותר גדול מזה.

זה יגדל, אבל אתה רואה את המגמה.

אני כבר מתייאש מזה שהקליטה תהיה מסודרת. אנהנו לא נקלוט חצי מיליון עולים

בצורה לגמרי מסודרת, אבל צריכה להיווצר אווירה נכונה. דרושות יוזמות של ראשי

ערים ושל אהרים. כל אחד צריך לחשוב וליזום. מר לורברבוים דיבר על יצירתיות. אני

מסכים. חבר-הכנסת הורביץ הזכיר את בן-גוריון. אני הייתי עושה ג'ינגל שכולל

התבטאויות של ראשי הממשלה הראשונים של ישראל שדיברו על המיליון החמישי, שהוא יציל

אותנו, הוא הבסיס, הוא בעצם הציונות, ומדינת ישראל לא תקום לפני שיהיה המיליון

החמישי. בארכיונים שלכם אתם ודאי תמצאו את הדברים האלה. לעשות ג'ינגל כזה של כמה

התבטאויות ולהחדיר אותו לתודעה. כלומר, יש לנו משימה לאומית, מבצע של קליטת

המיליון החמישי. זו רק דוגמה לכיוון, ויש ודאי רעיונות יותר טובים.

היה פה ויכוח בין חבר-הכנסת צידון ובין מי יבין. אם זה כל-כך חשוב להראות

סרטים מעליה השניה, שרשות השידור תיקח צוות של 2 - 3 סוציולוגים, פסיכולוגים או

אנשי. הסברה, שידונו בשאלה הלאומית החשובה הזאת. אולי יהיו להם דעות מנוגדות

ואולי הם יתנו תשובה נחרצת לשאלה אם טוב להראות את הבעיות של קליטת העליה ההמונית

של שנות החמישים או שזה רק יוסיף שמן למדורה, כפי שאמר מנהל הטלוויזיה.

בתקופה של חירום, בתקופה של צורך לאומי, לא צריך לחכות שהשני יעשה, אלא צריך

לקחת יוזמה. כי אני יוצא מתוך הנחה שאין ויכוח בנושא הזה, כולנו רוצים פה את

המיליון החמישי.

אינני רוצה להיכנס יותר עמוק לענין הזה ואינני רוצה לדבר על תפקיד פורמלי או

לא. זה חורג מכל שאלה של הגדרה פורמלית וזה נושא שיש עליו קונסנסוס. היות וזה

לא מבצע של הממשלה אלא מבצע של העם, לכן זו התגייסות לעם ולא לממשלה.

אי אבנר;

אני רוצה להעיר הערה אחת עקרונית על תפקידם של אמצעי התקשורת בעניינים מסוג

זה. יצא לי לא אחת בוויכוחים עם הקהילה הפוליטית להזהיר מפני דמונולוגיה של

אמצעי התקשורת. אני רוצה להזהיר כאן מפני אידיאליזציה של אמצעי התקשורת.

אמצעי התקשורת יכולים להיות מכשיר, הם יכולים לשקף מציאות. אם הממשלה

תתגייס, אמצעי התקשורת ישקפו את זה. אם העם יתגייס, אמצעי התקשורת ישקפו את זה.

ניקח שתי דוגמאות טריביאליות בתחום של פרסומת מסחרית. אמצעי התקשורת יכולים

לגרום לכך שאנשים יעדיפו סבון זה על סבון אחר. הם אינם יכולים לגרום לכך שאנשים

יתחילו להתרחץ, כי הם אינם יכולים לשנות עמדות יסוד. כשעמדות היסוד קיימות,

אמצעי התקשורת יכולים ללוות אותן.

דוגמה שניה שניתנה פה - ללמד עברית על-ידי אמצעי התקשורת. יעילות של לימוד

על-ידי אמצעי התקשורת אפסית כאשר התקשורת איננה נופלת על סיטואציות של למידה.

כשיש חוגים שלומדים ואתה מגיע אליהם עם אמצעי התקשורת, אז זה יעיל.

חדשות בטלוויזיה בעברית קלה. זו רק היתה דוגמה.

ודאי. אמצעי התקשורת יכולים לעשות הכל, אבל הם יכולים לעשות הכל באשר

הסיטואציה הבסיסית היא נתונה.

תודה רבה. אם אין עוד התייחסויות, אני מודה לאורחים שבאו .

הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 00;15