ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 20/11/1989

התחדשות התנועה הציונית בברית-המועצות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 46

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני, כ"ב בחשון התש"ן (20 בנובמבר 1989), שעה 00;13
נכחו
חברי הוועדה: מ' קליינר - היו"ר

אי גור

י' הורביץ

י' שפרינצק
מוזמנים
השר לקליטת העליה י' פרץ

אי לפידות - מנכ"ל משרד הקליטה

אי כהן - סמנכ"ל משרד הקליטה

א' בן-שיטרית -דוברת משרד הקליטה

י' קדמי - משרד ראש הממשלה

א' גורדון - ראש מח' העליה, הסוכנות היהודית

בי פישלר - המח' לחינוך יהודי בגולה, הסוה"י

ל' סלובינה - מחי לעליה וקליטה, הסוה"י

ש' גרביץ - ראש מחי הסטודנטים, הסוה"י

פרופ' אלטשולר - המרכז לתיעוד מזרח אירופה באונ' העברית

א' סינדרי - מנכ"ל ג'וינט

ע' ברגמן - ג 'וינט

א' בקר - הקונגרס היהודי העולמי

נ' שרנסקי - נשיא הפורום הציוני

ד' ויקטור - גשר העליה

צי גודורוב - גשר העליה

ר' רובינשיק - גשר העליה

ב' בריסקין - גשר העליה

א' ליברמן - גשר העליה

י' ביגון - לשעבר אסיר ציון

אי הרמן - נשיא המועצה הציבורית למען יהודי בריה"מ

ד' יפית - יו"ר הוועד המנהל של המועצה הציבורית

צ' ברנשטיין - חבר נשיאות המועצה הציבורית

פ' נמיר -חברת נשיאות המועצה הציבורית

א' לנדאו - עוזר למזכ"ל המועצה הציבורית

ה' מקוב - בית"ר עולמית

ד' פריטל - עורך קובץ "יהודי ברית-המועצות"

די אבידר - הפורום הציוני
מזכירת הוועדה
ו' מאור

רשמה: ע' הירשפלד
סדר-היום
התחדשות התנועה הציונית בברית-המועצות.



התחדשות התנועה הציונית בברית-המועצות
היו"ר מ' קליינר
אני פותח את הישיבה. הנושא שעל-סדר יומנו הוא יוצא-דופן, היות והוא עוסק

לאו-דווקא בעליה ובקליטה, אלא בתחום אחר שהוא בסמכותה של הוועדה הזו והוא ענייני

העם היהודי. אנחנו היום דנים בשאלה מה מתחולל בציבור היהודי השלישי בגודלו

בעולם, אחרי ארצות-הברית וישראל, על רקע מהפכה שמתחוללת בארץ הגדולה הזו

לאו-דווקא מהאספקט היהודי, כי האספקט היהודי הוא נגזרת של אותה מהפכה. זה אולי

תהליך הסטורי, אחד המשמעותיים ביותר בהסטוריה היהודית בכלל, שקורה לא באמצעות

מלחמה. אם לזכור שאנשים רבים בעולם החופשי ראו בברית-המועצות או במשטר אותו היא

לא רצתה לשמור לעצמה אלא רצתה לייצא לשאר העולם, סכנה של הפיכתנו כולנו לכדור

הארץ עממי, הרי התהליכים שקורים שם הם בעלי משמעות הסטורית עולמית לגורל הפלאנטה,

אבל אנחנו לא עוסקים בזה כאן. אותנו מעניינים השינויים המהירים מאד, המדהימים -

כמו סל מה שקורה בחלק הזה של מזרח אירופה - שמשפיעים השפעה מפתיעה על הציבור

היהודי שם, שמעריכים אותו בסביבות 3 מיליון, שחלקם יעלו, וודאי שיש לזה השלכות גם

על החיים היהודיים שם. הזמנו לדיון היום גורמים שיוכלו להאיר על הקורה שם כמעט

מכל זווית שאנחנו יודעים עליה.

לסדר הדיון אני מציע שנשמע תחילה סקירה אינפורמטיבית של פרופ' אלטשולר

ואחר-כך נציג אחד של כל גוף יאיר את זוית הראיה שלו. לאחר-מכן יהיה דיון של

חברי-הכנסת, ואם יהיה לנו זמן נשמע הערות נוספות.

רשות הדיבור לפרופ' מרדכי אלטשולר.

מי אלטשולר;

לדעתי, ההתפתחויות הן כל-כך מהירות, שדברים שהיו נכונים לפני חודשיים - שלושה

או ארבעה חודשים היום הם כבר מיושנים. אחד הדברים המאפיינים את יהודי

ברית-המועצות - ויכולים להיות חילוקי-דעת לגבי מספרם - הוא שחלות תמורות בראיית

היהודית את עצמם. לדעתי, לפחות היהודים רואים את עצמם בצורה חדשה, ואני מדבר על

מספר גדול של יהודים ובכוונה אינני נוקט במספר כי הוא משתנה כל פעם, אבל דומני

שניתן לדבר על מאות אלפים, וזו לא תהיה הגזמה, של ראיה חדשה של עצמם מבחינת

השתייכותם ללאום היהודי, מבחינת הדבר המתחייב מכך.

זה נובע על רקע שתי תמורות יסודיות המתחוללות ומחריפות והולכות

בברית-המועצות; 1. תופעת ההתעוררות הלאומית הכללית עם השלכותיה כלפי היהודים; 2.

תופעת האנטישמיות, בעיקר האנטישמיות העממית. בעקבות שתי תופעות אלה מתחילים

היהודים - גם המרוחקים, גם חצאי יהודים וגם כאלה שלא היה להם כל קשר - לראות את

עצמם כיהודים, דבר המחי יב אותם לפעילות מסויימת. וכאן נכנסת השאלה מהו הפירוש

המעשי היום-יומי של הראיה החדשה.

הראיה החדשה של היהודים את עצמם מביאה אותם להתקרב ליהדותם, ראיה שבאה לידי

ביטוי בשני אופנים, ויש אינטראקציה בין השניים. בין היציאה לבין הפעילות

התרבותית, רוחנית על כל גווניה, יש אינטראקציה מאד רצינית ומהירה. זאת אומרת,

אנחנו צריכים להיות נכונים לכך שצוות האנשים הפעילים, המנהיגים, מתחלף. לזה

עשויות להיות השלכות מעשיות מרחיקות-לכת. דהיינו, אתה לא יכול להכין מנהיגות.

אנשים שאלו אותי באופן פרטי; אתה מציע שאשאר עוד חצי שנה? אמרתי: אני לא לוקח על

עצמי אחריות אישית מה יקרה לך ולמשפחתך אם תשב עוד חצי שנה, כיוון שאתה פעיל.

הייתי מציע דבר הפוך - פעילות של הכנת מנהיגות מתחלפת מתמדת.

בענין הפעילות התרבותית - ויכול להיות שאני כבר אינני מעודכן - אנחנו מדברים

היום על למעלה מ-200 גופים יהודיים. יש לזה ברכה, אבל הבה לא נתעלם שיש לכך גם

תופעות שליליות מסויימות. הגופים האלה הם רבגוניים בתפיסותיהם, בגישותיהם.

לדעתי, חלוקה חדה היום בין גופים ציוניים לבין גופים לא-ציוניים היא כמעט

בלתי-אפשרית דה-פקטו, כי אותם גופים שמלמדים אידיש מלמדים גם עברית, מפרסמים את

יהודה הלוי בעברית, וכיוצא בכך.



מבחינה זו אני חושב שאם מדובר על תפקידה של ישראל כגורם התייחסות, אני חושב

שישראל חייבת ללכת בחזית הרחבה ביותר ולא להגביל את עצמה רק לחוגים ציוניים או

פרוציוניים, כי הגלגולים האלה הם מאד מהירים. אתן רק דוגמא אחת - הישיבה שהוקמה

על-ידי הרב עדין שטיינזלץ. בהתחלה לימדו שם רבנים אמריקאים, ואני שמח מאד

שלאחרונה יש שינוי וכבר נסע שופט מהארץ ולהבא יסעו גם רבנים מישראל.

כנ"ל לגבי מרכז מיכאלס שהוקם ברעש גדול. שם מלמדים אידיש. נשאלת השאלה:

האם מוטב שיבוא מורה לאידיש מהאוניברסיטה העברית, או שיבוא מורה לאידיש מסינסינטי

או מניו-יורק? אני בעד זה שיבוא מורה לאידיש מישראל.

אומר כמה מלים על היציאה מברית-המועצות, שקשורה עם לימוד השפה. הפעילים

בגופים אלה, או הלא-פעילים, או אלה שבאים, עוזבים או לפחות חושבים לעזוב וכנראה

יעזבו, והדבר הזה הוא משמעותי. כל אימת שמדובר על יציאה, למיטב הבנתי ו ידיעתי

אין היום בעיה לצאת מברית-המועצות. אם גם מעלים מדי פעם שיהיה סירוב אחד, שניים,

עשרה או מאה - -

י י הורביץ;

אמרת קודם שיש גירסאות שונות בקשר למספר היהודים בברית-המועצות. אולי אתה

מוכן לומר לנו את גירסתך?

מי אלטשולר;

לפי הגירסה שלי יש בברית-המועצות כמיליון וחצי יהודים. אני חושב שהיום יש שם

פחות, ואני אוכל להרחיב בענין זה אם כבוד היושב-ראש ירשה, או אם יהיו שאלות, כי

יש פה בעיות של ריבוי טבעי, הזדקנות ותופעות כגון אלה.

בהקשר לכך רצוי להעיר שתופעת ההתבוללות, שדרך המלך שלה הם נישואי תערובת,

בזמן האחרון נמצאת או בירידה או בבלימה משמעותית ממש. לא הייתי נוקב היום

במספרים, אבל יש איזו שהיא מגמה לכיוון הזה, וייתכן שתוך זמן-מה יהיו גם נתונים

אמפיריים שאפשר יהיה להעריך את זה.

לגבי היציאה אני חושב שהמספרים יהיו רציניים, וכאזרח ישראלי שמתעניין אני

שומע על פערים עצומים בין מאות אלפים בשנה לבין 100,000 לשלוש שנים. ותרשו לי

להעיר 3 הערות בענין זה.

אני חושב שלתכנן במצב הנוכחי לגבי ברית-המועצות ל-3 שנים, זה בדיוק כמו לתכנן

בזמנים נורמליים לתקופה של 20 שנה. הדברים משתנים במהירות כה גדולה שדומני שהדבר

הזה קצת קשה.

לגבי המספרים, ברור שב-1 באוקטובר חל מפנה משמעותי. היהודים שרוצים לצאת הם

במצב של מצוקה וזה הגורם שמביא אותם ליציאה. המצוקה היא משני היבטים: 1. היבט

אנטישמי של הסביבה; 2. כלכלי. כיוון שמה-6 בנובמבר הדרך לארצות-הברית למעשה

נחסמה ולא נראה שאירופה במצבה הנוכחי היא מקום קליטה; אוסטרליה כנראה גם לא

מתלהבת, ולכן הבעיה שכבר עומדת היא ישראל או ברית-המועצות. נוכח הבחירה הזאת,

נשאלת השאלה במה יבחרו כל אלה שהגישו בקשות כששתי האלטרנטיבות האלה יעמדו לפניהם.

אני חושב שאפשר יהיה ללמוד על כך תוך 4-3 חודשים, ומר קדמי ודאי יוכל להשכיל

אותנו בענין זה.

בשלב זה אסתפק בדברי אלה. אם יהיו שאלות, אשתדל לענות עליהן.
היו"ר מ' קליינר
תודה. אני שואל את עצמי שאלה ואני מניח שתהיה התייחסות אליה: האם יהודי

אמריקאי שפועל למען ישראל הוא ציוני ויהודי רוסי שיעלה ארצה רק בגלל שאין לו

אפשרות ללכת למקום אחר, למרות שאין לו רקע והכרה, הוא לא ציוני?
י' הורביץ
זה לא חשוב, עיזבו את הסמנטיקה. השאלה היא מה ניתן לעשות.
י' קדמי
ההתייחסות היא לשלוש נקודות. א. מרכז גלוז. לפני חודשיים לא היו תלמידים

ללימוד עברית והוא נסגר. הסתיים מחזור ראשון עם שתי מורות לעברית ועכשיו מתחיל

מחזור שני ויש שלוש מורות. מספר התלמידים הרשומים במרכז הוא 400. אני חזרתי משם

רק אתמול ואלה מספרים מעודכנים.

אנחנו מעריכים שבברית-המועצות יש 1.5 מיליון, וזאת על-סמך נתון סובייטי רשמי.

לפי הערכתנו, מספר היהודים שמהווים פוטנציאל לעליה, כולל בנים מנישואי תערובת,

כולל לא-יהודים הרשומים כיהודים וכולל לא-יהודים שהם בני משפחות יהודים - כ-3

מיליון נפש. את אותן הערכות נותנים גם הסובייטים.

אם אנחנו מדברים על יהדות ברית-המועצות ומגדירים אורנה כאוכלוסיית יעד לעליה,

אנחנו מתייחסים ל-3 מיליון נפש בקירוב. מספר הבקשות לעליה לא קטן מה-1 באוקטובר,

למרות שכל מי שמגיש אותה בשגרירות יודע שזה כרטיס לכיוון אחד. הבאתי אתי לארץ

ארגז מלא בקשות ואני מקווה שהם בדרך לכאן.
היו"ר מ' קליינר
כן ירבו. היות ואנחנו משתדלים לראות את הדברים מזווית ציונית, בשלב זה אני

מציע שנשמע את נציגי הפורום הציוני. מר שרנסקי, בבקשה.
נ' שרנסקי
אני רוצה להתייחס לשאלה בדבר מספר היהודים שיעלו או מספר היהודים

בברית-המועצות שאנחנו נצליח לשכנע אותם להיות ציונים. לדעתי, הדבר החשוב ביותר

הוא לעודד כמה שיותר יהודים לבוא ארצה. אני מסכים עם דברי פרופ' אלטשולר שלא

צריך להבדיל היום בין פעילות ציונית לבין התעוררות ההרגשה היהודית בכלל. מבהינה

זו מאד חשובה הוועידה של הארגונים היהודיים שתתקיים במוסקבה בדצמבר, שכוללת את כל

הארגונים, ציונים ואלה שנחשבים כלא-ציונים. למרות שהנושא שלנו היום איננו קליטה,

אנחנו מנסיוננו יודעים שגלי היהודים שיבואו כעת לא יהיו ציונים אידיאליסטים. אלה

יהודים שהדבר החשוב ביותר להם כעת הוא הקליטה, ולגביהם המאבק לקליטה הוא המאבק

הציוני ביותר שקיים היום.

אני רוצה להזכיר שבמשאל שעשו פעילי הארגונים היהודיים בתוך רוסיה על מה מפחיד

אתכם לעלות ארצה, במקום רביעי היה האינתיפאדה, או דמות של אינתיפאדה שיש בתוך

ברית-המועצות. במקום שלישי היה כפיה דתית, או דמות של כפיה דתית שיש כתוצאה

מתעמולה בברית-המועצות. במקום שני - שירות בצבא, בדומה לשירות צבאי

בברית-המועצות, ובמקום ראשון - דמותה של מדינת ישראל כמדינה ביורוקרטית, לא חלק

של העולם החופשי איפה שהחיים שלך יהיו תלויים בכל מיני ביורוקרטים, וכו'. את

התדמית הזאת- אנחנו צריכים לשבור בכל הדרכים האפשריות.

אני הושב שמאד חשוב לפעול בתוך ברית-המועצות בכל הכוחות שיש לנו. כל הכבוד

לבית"ר ולארגונים אחרים שנכנסים לשם ועושים עבודה חשובה, אבל זו תהיה טעות חמורה

אם נכניס את הפוליטיקה הישראלית של ארגונים בינלאומיים, מאבק בין הג'וינט,

הסוכנות היהודית, בני-ברית וכו', ואת המאבק של המפלגות בתוך ברית-המועצות. אנחנו

כבר שומעים שיש ויכוחים אם צריך לשלוח יהודים ליהודה ושומרון או לגליל ולנגב,

וכו'. אני חושב, ולא רק אני, שזו תהיה טעות ממש טראגית. מנסיוננו אנחנו יודעים

שלכל יהודי בברית-המועצות צריך להיות ברור שברגע שהוא מגיע לשדה התעופה יש לו

ברירה לגור, אם הוא רוצה, במעלה אדומים, בכרמיאל, בבאר-שבע, בקליטה ישירה או

במרכז קליטה. הוא צריך לדעת שהוא חופשי כאן ושאנחנו נעשה הכל כדי לעזור לו.
היו"ר מ' קליינר
במשך כל השנים לא מצאה חן בעינינו הנשירה. ודאי שמטרת המדינה היא שכל יהודי

יעלה ארצה. הסוכנות היהודית פעלה רבות במשך כל השנים כדי לאפשר ליהודים להיות

חיים יהודיים בכל מקום בו הם נמצאים ולממש את עצמם מבחינה יהודית. אמרנו שכל עוד

הם שם יש לאפשר להם להכיר את מורשת עמם, את ההסטוריה, את השפה, את המסורת ואת

הדת, וזה לא היה. היינו רוצים לשמוע כיצד הדברים האלה באים לידי ביטוי, ואני יודע

שיש כבר גופים שפועלים.

אני רוצה שבשלב זה נשמע מאבי בקר, איש הקונגרס היהודי העולמי, מה קורה שם

מזווית הראיה שלכם.
א' בקר
אני סומך את ידי, פחות או יותר, על הדברים שאמר פרופ' אלטשולר בניתוח המצב

הכללי. משיחות עם אנשים שמטפלים בזה שם, גם דמוגרפית, לפי הערכות שלנו המספר קצת

יותר אופטימי - שני מיליון ומעלה.

הדוגמא של מרכז מיכאלס שהוזכרה גם על-ידי פרופ' אלטשולר, שדיבר על הדראמה של

הפתיחה, ומצד שני מה שמר קדמי הזכיר על ההצלחה הכבירה וההסטורית בלימודי העברית,

צריכה להוליך אותנו כמודל בזעיר-אנפין כיצד לטפל ביהדות ברית-המועצות פנימה. בראש

ובראשנה יש להמשיך ולהדק את שיתוף הפעולה עם יהדות העולם. לא כולם עושים את זה.

גם לגורמים הממלכתיים של מדינת ישראל יש אי-נעוחות מסויימת, שיש לה גם אלמנט

אידיאולוגי, והיושב-ראש דיבר על כך. יש פה בעיה שיהודי אמריקאי או יהודי ממקום

אחר פועל בתוככי יהודי ברית-המועצות כדי להביאם בסופו של דבר ארצה. אני חושב

שהצלחנו להגיע היום למצב אידיאולוגי ביהדות העולם להכיר במרכזיותה של מדינת ישראל

וגם לתפיסה שלא ייתכן מצב שיהודים יסתובבו בעולם במעמד של פליט. מרכז הכובד של

העם היהודי היום עומד מאחורי התפיסה הזאת ואני חושב שכדאי להעזר בהם.

הדוגמא של מרכז מיכאלס מראה לנו לאיזה כיוונים הולכת יהדות ברית-המועצות. אני

רואה כהישג אדיר את הכשלון הגדול ללמד שם אידיש. זה הדבר שאני פחדתי ממנו ביותר.

בשיתוף עם לשכת הקשר נשלחו לשם מורים, ולדעתי הם מורים נהדרים. נפגשתי עם המחזור

הראשון לפני שהם יצאו. אני מבין שנשלח לשם מורה לאידיש כדי להראות שאנחנו לא

מתנכרים לזה ונרשמו רק תלמידים בודדים. נרשמו רק ללימוד עברית. זה מראה שאותם

כוחות שפחדנו מהם לא מצליחים להרים ראש במסגרת מאורגנת ומדכאים אותם בסופו של

דבר. ההרשמה היתה פתוחה וגלויה ויש נהירה אדירה ללימוד עברית.

אני רוצה להדגיש שהסתייענו בגוף שהוא גוף שלטוני, וגם האיש עצמו, גלוז , הובא

אלינו בסופו של דבר מצד גורמי השלטון. אתמול פורסם ב"ידיעות אחרונות" על

הלימודים שם, אבל גם מהדיווחים שלהם הוא יצא מגדרו כדי לקבל אותם בצורה מוצלחת

ולהביא את לימודי העברית לכלל הצלחה.

אני חושב שצריך להשקיע הרבה יותר בטיפול ביהודים בתוך ברית-המועצות ולא

להזניח את זה. אני מרגיש קצת רפיון, בגלל גל העליה שכבר גדל והולך, ובתפיסה

הישראלית הציונית המסורתית של קטסטרופה. אנחנו מחכים שתהיה אנטישמיות בארגנטינה,

שליהודים שם יהיה רע ויסגרו להם את השערים לארצות-הברית, ושבסופו של דבר הם יבואו

לכאן.

אני חושב שקשה מאד להפוך ציונים בין-לילה. צריכים להשקיע הרבה בתוככי

ברית-המועצות כדי להפוך אותם בראש ובראשונה ליהודים. אחרי שהם יהיו יהודים נוכל

גם לעבוד על המימד הציוני. כל הסימנים מראים היום שבברית-המועצות, וזה מאד

מעודד, היהודים האלה יהיו בסופו של דבר ציונים. מי שבא ללמוד עברית במרכז מיכאלס

הוא כבר משדר לאן הוא רוצה להגיע עם השפה הזאת, ויהדות העולם תשתף פעולה, עם כל

הקומפלקס האידיאולוגי שדיברת עליו.
היו"ר מ' קליינר
אני רוצה לחדד את הנקודה עוד יותר. כשאתה פועל כסוכנות, בממסד, כממשלה, אתה

מבטא את העמדות הרשמיות של אותו גוף, ולפעמים חייב לקבל את מה שקיים ביהדות שהיתה

מאורגנת, וחלק מהיהדויות חיו מאורגנות עוד לפני קום המדינה. כלומר, אתה לא קבעת

ליהדות ארצות-הברית איך להתארגן. בדרום-אפריקה אתה עומד מול פדרציה ציונית שגם

עוסקת בגיוס כספים והיא חזקה. בארצות אחרות אתה עוסק עם הגוף שארנה מרגיש שהוא

הגוף האמיתי שמייצג את הציבור היהודי.

בברית-המועצות היום, בגלל המציאות שהיתה שם, הדברים יתחילו להתגבש רק עכשיו.

חלקם הגדול של המנהיגים האמיתיים כבר נמצאים כאן, לאחר מאבק קשה מאד, וחלקם

יושבים אפילו בחדר אתנו. צריך יהיה לקום משהו שיוגדר כמנהיגות במקום, בין אם

לתקופה קצרה, כי כולם יעלו עם הגל הציוני, או גם לדברים אחרים.

ברור שלגורמים השונים יש השפעה על מה שקורה שם, בין אם אלה גופים ישראליים

ובין אם אלה גופים יהודיים שגם לישראל יש מה להשפיע עליהם. השאלה שלא נתנו את

הדעת עליה היא אם בכלל צריך לכוון או לתת לתהליך להתגלגל בעצמו. ואם לכוון -

לאיזו מגמה- רק לעליה? רק לציונות? רק מעבר, יהדות על מזוודות? או הכל יחד.

אני מבקש מכל הדוברים להשתדל להשיב על כך מזווית ראיה זו. מר סינדרי, בבקשה.
א' סינדרי
הג'וינט עובד היום בתוך רוסיה כדי לעזור לפתח שם את הקהילה היהודית וכאן בארץ

דרך ג'וינט ישראל במיוחד בכל הקשור לתעסוקה לאנשים שבאים לכאן. אני חושב שהדגש

צריך להיות על עבודה יחד של כל הגופים, גם ברוסיה וגם כאן בארץ, והדוגמא צריכה

לבוא מהגופים הישראליים.
א' ליברמן
כמי שליווה ומלווה עד עכשיו את ההתארגנות הציונית בברית-המועצות אני מראש

אומר שאני חולק על רוב הקונספציות והדברים שנאמרו כאן לפני-כן ואני רוצה להעלות
את הנושא בשתי רמות
1. פילוסופית; 2. פרקטית. ברמה הפילוסופית, יהדות

ברית-המועצות לאט-לאט הופכת לקהילה נורמלית ועובדה זו היא א-נומליה בפני עצמה. אם

ניזכר מה קרה במשך כל השנים בברית-המועצות, הפיכתה לעוד קהילה מן המנין זו תופעה

א-נומלית. עד כמה שזה נשמע לא פשוט, כל הספור הזה בא בהפתעה גמורה לכל הגורמים

גם בארץ וגם בחו"ל. הבעיה במי מהם לתמוך גלימה מבוכה רבה בקרב פעילים

בברית-המועצות עצמה.

הזכירו כאן את מרכז מיכאלס שנפתה ברעש גדול. לדעתי, השיא הגיע בדמותו הידועה

לשמצה של הרב שייביץ, שהיה בין פעילי הוועד האנטי-ציוני והפך לדמות מכובדת ולאורח

כבוד גם בארץ. זה אבסורד, שכל גדולי העם היהודי, הלול מברונפמן, נתנו הכשר לפעילי

הוועד האנטי-ציוני.

מה פירוש הדבר שיהדות ברית-המועצות מתגבשת כקהילה? פשוט מתחילים להתפתח

מוסדות וגופים, כמו שזה מקובל בכל העולם היהודי: גופים חברתיים, תרבותיים,

עתונים, דתיים, ציוניים, אנטי-ציוניים. הנסיון המלאכותי לנתק את יהודי

ברית-המועצות מהמציאות ומהעשייה היום-יומית בארץ, החל באינתיפאדה, יהודה ושומרון,

הוא נסיון מלאכותי, אבוד מראש. זה ברמה הפילוסופית.

המסקנה המעשית מכל הענין היא זו. ב-1 באוגוסט קרה אירוע הסטורי, לדעתי.

התקיים כינוס של התנועה הציונית בברית-המועצות. כשאני פניתי לחבר-הכנסת קליינר

ובקשתי לקיים פה דיון, הדגשתי שאני רוצה להעלות את הנושא של התחדשות התנועה

הציונית בברית-המועצות. לא הרוחנית, לא התרבותית ולא החברתית, אלא התחדשות

התנועה הציונית בברית-המועצות. בפועל זה אומר שאנחנו פלורליסטים ופלורליזם זה

דבר גדול, אבל אנחנו חייבים לשרק לפי סדר עדיפויות שלנו, וסדר העדיפויות שלנו הוא

לתת תמיכה וגיבוי לגורמים ציוניים. אנחנו נתקלנו באטימות מצד הממסד. כל הגורמים



התעלמו לחלוטין מבל הנושא של הקמת תנועה ציונית בברית-המועצות ובמתכוון היוגה דממה

תקשורתית בכל הנוגע לכך.

המסקנה השניה מכל זה היא שיהדות ברית-המועצות חייבת לקבל ייצוג בתנועה

הציונית העולמית, ואני מקווה שבעוד שנה וחצי - שנתיים יתקיים כינוס של הסוכנות

היהודית ושל ההסתדרות הציונית העולמית, שיהדות בריה"מ תבוא אליו עם נציגות מכובדת

משלה ותשתתף בו לא כבן הסות אלא כפרטנר פעיל לכל העשיה הזאת.

המאפיין השני ברמה הפילוסופית של כל התהליכים בברית-המועצות הוא הקצב המסחרר.

הדברים מתרחשים שם במהירות עצומה והגורמים הממונים פשוט לא מדביקים את הקצב. זה

גם גורם לכך שכל ההתערבות שלהם נושאת אופי היסטרי ולפעמים יותר מפריעה מאשר

עוזרת. גם הספור שמתלחשים עליו, של שליה-על מיוהד מטעם ההסתדרות הציונית

בברית-המועצות, נשמע כנסיון להשתלט על התהליכים, שלא צריך להשתלט עליהם.

כל הנסיון לבנות מסגרות מסודרות בברית-המועצות הוא מוקדם, כי שוררת שם

היסטריה המונית ושטפון שיוציא את כל היהודים החוצה, וכל נסיון לבנות מסגרת ייפול

תחת הלחץ של שטפון היציאה. לכן אני רואה בחומרה כל נסיון להשתלט ולכוון את

התנועה הציונית, בצורה מלאכותית להעלות את אלה ולהוריד אחרים. זה נכון לגבי מה

שקורה בברית-המועצות ונכון גם לגבי מה שקורה פה בארץ. סוף-סוף קם גורם רציני

מתוך ובתוך יהדות ברית-המועצות, פורום ציוני של יהדות ברית-המועצות, אז מיד היה

נסיון לחבל בהצלחתו. אני מתייחס לנסיון לאחד שני גופים שעבר זמנם, כמו התאחדות

עולי בריה"מ והפדרציה של עולי בריה"מ, שהאחד מזוהה עם הליכוד והשני מזוהה עם

המערך, ניסו לבנות כנגדם את הפורום הציוני, ומפיצים את זה בכל המוסדות. א. לא היה

איחוד. ב. אלה שני גופים שאבד עליהם הכלח ואין להם מקום. גם לי לפעמים יש בקורת

והסתייגות מפעולתו של הפורום הציוני, אבל אין נציג לגיטימי אחר.
היו"ר מ' קליינר
בעקבות דברי נתן שרנסקי, שלא טוב לחשוף את יהודי ברית-המועצות למחלוקות בין

הגופים, המפלגות וכו', צריך מבחינה פילוסופית להגיד אולי גם בכיוון השני: ברגע

שייכנסו לשם כל המפלגות, הגופים ומלחמות היהודים, זה סימן לנורמליזציה.

המועצה הציבורית למען יהודי ברית-המועצות גם היא קמה בתקופה הסובייטית כאשר

היעד היה ברור, וכמי שעוקב באופן טבעי אחרי הנעשה, אנחנו מעוניינים לשמוע את דעת

המועצה לגבי השאלות שנדונות כאן, ולאו-דווקא בנושא של קליטה.
א' הרמן
אני אחדד את הדברים. ראשית, אני מסכים בההלט עם הדברים שאמרו פרופ' אלטשולר

ונתן שרנסקי. אין כל ניגוד בין עשיה תרבותית-חינוכית בברית-המועצות לבין נושא

העליה. להיפך, הדברים שלובים והם חייבים להיות שלובים. ב. המציאות בעם היהודי

היא כזו שקרן הזכרון היהודית מחלקת פחות מ-10% ממשאביה השנתיים לפעילות כלשהי

בקשר ליהודי ברית-המועצות ו-90% בעולם היהודי העשיר.

עד לישיבה האחרונה של ה"גברנרס" של הסוכנות היהודית, 1% בלבד מכל ההוצאות של

הסוכנות היהודית והתנועה הציונית ניתן ליהדות ברית-המועצות בשטח החינוכי

והתרבותי, ו-99% הלכו ליהדות השמנה בגולה.

לשאלה כמה יהודים יש בברית-המועצות, הנסיון שלנו במדינה זו הוא שלא יודעים

כמה יהודים יש באיזו שהיא ארץ עד שמתחילים לצאת ממנה. כך היה בתימן וכך יהיה גם

בברית-המועצות. לא נדע מה מספרם עד שהם ייצאו.

למזלנו, בישיבה האחרונה של הנהלת הסוכנות הוחלט לשחרר קצת כסף עד ה-31 במארס

ולהקציב יותר כסף החל ב-1 באפריל, אבל ללא כל יחס למספר היהודים בבריה"מ בהשוואה

ליהדות הגולה.



אינני ממעיט בערך הפעולה החינוכית המבורכת של התנועה הציונית בגולה המערבית

ההופשית. מבחינה ציונית זו פעולה נחוצה מאד, אבל או שישיגו משאבים נוספים לדברים

שאפשר לעשות היום בבריה"מ, בגלוי, או שישנו את העדיפויות של הוצאות התנועה

הציונית בסוכנות היהודית.

אני מסכים בהחלט עם דברי שרנסקי. יש לנו עסק עם יהודים בברית-המועצות ואנחנו

לא צריכים לבדוק אם הם ציונים או לא ציונים. יש לעבוד עם מי שמוכן לעבוד אתנו.

המצב כיום הוא שההיצע איננו מדביק את הדרישה אלינו. יש ספרות יהודית מכל הגוונים

בשפה הרוסית, שהיא השפה המובנת ליהודי ברית-המועצות היום, אבל הספריה היהודית

בשפה הרוסית בקושי מגיעה ל-500 כרכים, כולל חוברות, ו-4 כרכים של האנציקלופדיה

העברית בשפה הרוסית. לזה אין מספיק כסף ויש יכולת להגדיל את הענין הזה.

אבל לא זאת השאלה המרכזית. כשאומרים ציונות ברוסיה, השאלה המרכזית - ואני

מנסח את זה בצורה חדה ובוטה - היא אם מדינת ישראל היא ציונית. מפני שאם מדינת

ישראל היא ציונית, היא לא צריכה לשרוק עם תוכנית ל-3 עד 5 שנים, כפי שפרופ'

אלטשולר אמר. אינני יודע אם הקרקע בוערת או לא, אבל ברור לי שאנחנו צריכים

להתנהג כאן כאילו הקרקע שם בוערת.
י' שפרינצק
וגם אצלנו.
א' הרמן
גם אצלנו. השאלה היא מה העדיפות העליונה של ממשלת ישראל והסוכנות היהודית.

לא יועילו כל הדיבורים וכל ויכוחי הסרק על ארגון זה או אחר. השאלה המרכזית

שעומדת בפני הכנסת - ויש לנו הכבוד לשבת פה בפני קובעי המדיניות הישראלית - מהי

התוכנית של הממשלה ושל הכנסת בענין סדרי העדיפויות של המדינה. מפני שנוצרה

קוניונקטורה הסטורית שלא תחזור כל-כך בקלות, שניתן להבטיח את בטחון המדינה שלנו,

את עתידה ואת אופייה היהודי והציוני, אם אנחנו ניתן את העדיפות העליונה הדרושה

ליהדות ברית-המועצות.
היו"ר מ' קליינר
לפני שנשמע את חברי-הכנסת, אני מציע שנשמע את ראש מח' העליה ואת שר הקליטה.

אי גורדון;

אני שותף בהחלט להערכה שהקרקע בוערת, וזה מחייב היערכות מסוג חדש בכל סדרי

העבודה של כולנו. צריך להבין שאנחנו נמצאים היום במצב לגמרי חדש, והאתגרים

החדשים שעומדים לפנינו בפעולה בקרב יהודי ברית-המועצות הם בשני מישורים: החינוך

היהודי והעליה לישראל.

אני רוצה לומר משהו על החי נוך היהודי, על אף שאני, כראש מחי העליה, לכאורה

צריך להסתכל רק על ענין העליה. שלא תחיינו בתוכנו אשליות. לא כל יהודי

ברית-המועצות ייצאו מברית-המועצות. יהודים רבים יישארו שם. בסיטואציה הזאת, אם

לא נלך עם תוכנית לאומית של פתיחת בתי-ספר, מורים, בתי-כנסת, רבנים וכל מה שנקרא

חינוך יהודי להמשך הקיום היהודי, נעשה שגיאה הסטורית, משום שכתוצאה מכך בעוד 15 -

20 שנה נעמוד לפני שוקת שבורה. אני מחייב מאד את החינוך היהודי.

הכסף לעם היהודי אוזל והולך. זה מחייב סדרי עדיפויות חדשים, ומבחינה זו אני

כן מקבל את הניתוח של מר הרמן ורוצה לחדד אותו בהיבט נוסף. אתן לכם דוגמא. אם

מח' העליה בסוכנות היהודית צריכה להתחיל לטפל בברית-המועצות, ובנתונים של היום

אין לה תקציב, אני חושב שזה לגיטימי לומר: לסגור משרדים באנגליה, בשיקאגו

ובסן-פרנציסקו, ואם פתאום יש מצב של סדרי-עדיפויות חדשים, אין מנוס מאשר ללכת עם

הפנים אל ברית-המועצות.



דוגמא קטנה זו מבחינת מח' העליה אמורה בגדול מבחינת כל העיסוק שלנו בעם

היהודי.

אני מזהיר את עצמנו שאם לא תהיה חשיבה במוקד הישראלי על יהודי ברית-המועצות,

גופים יהודיים רבים יפעלו שם בלי שהתיזות היהודיות-ציוניות-לאומיות שלנו יהיו

דומיננטיות. אני כבר יכול לראות כוחות בקהילה היהודית, אם זה בקליבלנד ואם זה

בשיקאגו, שממילא הם לא חיים את מרכזיותה של ישראל, שיתחילו להגיד: אנחנו הולכים

לעבוד בברית-המועצות. אני יכול לראות סיטואציה שיהודים יתרמו את שם אביהם לחנוכת

אבן פינה לבנין זה או אחר, והתפיסה הבונדיסטית תעלה מחדש במירקם היהודי

בברית-המועצות. לכן, ההשראה צריכה לבוא מירושלים, כשאנחנו בנקודת חולשה.

הי מקוב;

ירושלים מתארגנת.
אי גורדון
הלוואי. ההשראה צריכה לבוא מירושלים כשאנחנו בנקודת חולשה, משום שהענין הזה

לא חדר לתודעתם של קברניטי המדינה במובן הרחב והמלא של המלה.

אין ספק שיש רצוי ויש מציאות:. בצד הפילוסופי אני חושב שנתן שרנסקי צודק. מאד

שמחתי על כך שבית"ר פתחה סניף בברית-המועצות, ואני יודע שתנועות נוספות עושות את

זה. אני מאמין שככל שהמוטיבים הלאומיים והפעולה תהיה של כלל עם ישראל, יהיה יותר

טוב. כי לא מדובר רק בתנועות תנוער ובמפלגות שלנו. יש גם תנועה רפורמית שאומרת:

אנחנו רוצים להסביר את הגישה הרפורמית בקרב יהודי ברית-המועצות. כך גם

הקונסרבטיבים והאורתודוכסים, ואז נהיה במצב שעל רקע שאין מנהיגות ליהדות

ברית-המועצות - וגם שם יש מצב לא פשוט שמנהיג זה הוא נגד מנהיג אהר ויש שם

אי-בהירות מוהלטת - אנחנו עלולים, חס-וחלילה, לאבד הזדמנות גדולה. ככל שהתוכנית

תהיה תוכנית מוסכמת, אני חושב שהסטורית נעשה יותר מאשר אם נשאיר לכל גוף

לעשות כהבנתו בענין הזה.

אין זאת אומרת שאי-אפשר להקים תנועה ציונית בברית-המועצות. תנועה ציונית לא

חייבת להיות מבוססת רק על מפלגות. אני יודע שיש רצוי ויש מצוי, אבל מבחינת

העקרון, אם היינו צריכים לחתור למשהו, היינו צריכים להוריד את הווליום הזה של

הכתתיות ולהבליט יותר את הענין המשותף של כולנו.

אני מדלג על הנקודה, שלדעתי היא צודקת. בקרב יהודי ברית-המועצות יהיו

פרטנרים ויהיה להם ייצוג בתנועה הציונית ובקונגרס היהודי העולמי, אבל הייצוג

איננו הבעיה. אני רוצה לגעת בשתי נקודות שמטרידות אותי מאד בנושא הזה. אתחיל

בנקודה אחת. דובר כאן על כך שיהודי ארצות-הברית מכירים במרכזיותה של ישראל והם

פתוחים לעבוד. אני לא בטוח בזר!.

כל התהליכים החדשים בשאלות ההגירה של ארצות-הברית הם לא חוקים אלא תקנה. בשנה

הבאה ממשלת ארה"ב עשויה לדון בה מחדש. אם אנחנו חס-וחלילה ניכשל בקליטה, הקולות

בקרב יהדות ארה"ב שיגידו שיש להפנות את יהודי ברית-המועצות לאמריקה יגדלו ויילכו,

כולל לחץ על הממשל, כולל שינוי בתקנות ההגירה, והם יכולים לסבך את כל התמונה

באופן מוחלט.

אנחנו צריכים לעבוד בברית-המועצות ואנחנו צריכים לעבוד בישראל על-מנת לעודד

את הפעולה בברית-המועצות. בברית-המועצות יש היום 200 ארגונים שונים, שצריך יהיה

ליצור אתם קשר. הסוכנות היהודית משתפת פעולה גם עם הקונגרס היהודי העולמי וגם עם

הג'וינט, ומנסה לשתף פעולה עם גופים נוספים לבניית תוכנית מוסכמת. אבל אל נשכח

שאפשר לעשות פעולה רצינית בארץ בקשר ליהדות ברית-המועצות.

ניקח את הדוגמא של 30,000 תיירים יהודים שעשויים לבוא לארץ, איך מאתרים

אקטיביסטים מביניהם ומכשירים אותם בארץ על-מנת שכאשר הם יבואו לברית-המועצות הם

ימשיכו לעודד את הענין היהודי-ציוני מבחינת מדינת ישראל, מבחינת עליה ומבחינת



המוטיבים היהודיים. כלומר, יש לנו הזדמנות להתחיל ליצור תוכנית פעולה כאן בארץ,

שהשלכותיה יהיו בברית-המועצות.

אפשר להרחיב את כל הנושא של יהדות ברית-המועצות שמחייב מחשבה חדשה, לא

שיגרתית. נקודת המפתח לכל הבעיה היא הערתו של מר הרמן לגבי סדרי העדיפויות שלנו.

כאן מתחיל ונגמר הכל. אם מוקדי העם היהודי, כולל הסוכנות היהודית, לא יבינו

שאנחנו הולכים לתקופה של 5 שנים - בהנחה שהדברים בברית-המועצות בהנהגתו של

גורבצ'וב לא ישתנו - ב-5 השנים האלה לא ייתכן שאנחנו נרצה לפעול ולא יהיה תקציב.

לא ייתכן שאנחנו נרצה לתת ספרים לתיירים ולא יהיו לנו האמצעים לכך.

לכן אני מציע שמהדיון הזה תצא קריאה לסדרי-עדיפויות חדשים במוקדים שמעורבים

בפעולה הכלל-יהודית, כולל מדינת ישראל, עם הפניית הזרקור על יהדות ברית-המועצות,

משום שהקרקע בוערת ואף אחד מאתנו איננו יודע מה יהיה שם. כולנו מצפים שיהיה טוב,

אבל אי-אפשר להבטיח את זה.

אני יודע שכוונתו של יושב-ראש הנהלת הסוכנות היהודית מר דיניץ היא ללכת לקראת

תוכנית שבה יהיה תיאום מוחלט, שיתוף-פעולה מובהק של כל הגורמים בעם היהודי.

בישיבת האחרונה של חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית התחלנו לדון במוטיבים של

ברית-המועצות, וזה לא היה פשוט. חלק מחברי חבר הנאמנים לא חשב כלל שצריך לעשות

את זה כך, וחלק מהם אמר: למה הכסף צריך לבוא מהסוכנות היהודית? אדרבה, ניתן

לפדרציות השונות לפעול כמו שהן רוצות וניתן לכל גורם יהודי לפעול כמו שהוא רוצה.

אף-על-פי-כן התקבלה החלטה וגם נבחרה ועדה מצומצמת. זה לא סוד גם שד"ר ברוך גור

הגיש תוכנית מקיפה לגבי הפעולה בברית-המועצות, ובישיבת חבר הנאמנים הקרובה

בפברואר לא תהיה ברירה מאשר לדון על סדרי-עדיפויות, ואני חושב שהבירור הזה בתוכנו

הוא חלק מהתהליך של גיבוש קונספציה לאומית הסטורית בנושא של הפעולה של כולנו בקרב

יהודי ברית-המועצות.

הי מקוב;

אני רוצה להעלות תמיהה. אני זכיתי להשתתף בישיבת ועדת העליה והקליטה לפני

מספר חודשים. בהתחלה חשבו שמדובר ב-50,000 דולר ובסוף התברר שזה 17,000 דולר

עבור משלוח ספרים שהודפסו ברוסית. הוזמנו לכאן חברי ההנהלה הציונית והם השיבו

שאף מחלקה לא רצתה לוותר על 17,000 דולר, אבל עכשיו יהיה בסדר כי תוקם ועדה

לתיאום. אני לא התאפקתי והערכתי שהבעיה היא לא של תיאום אלא בעיה של טמטום,

כשבמצב כזה חסרים 17,000 דולר כדי לשלוח ספרים ברוסית לבריה"מ ובגלל זה נעצר כל

העניו.

כעת אני שומע שעדיין מקימים ועדות תיאום.
א' גורדון
מי אמר שחסר סכום של 17,000 דולר? לא דובים ולא יער.

הי מקוב;

חבר ההנהלה הציונית, ראש המחלקה לחינוך אמר את זה.
היו"ר מ' קליינר
בדיון כאן נאמר שהיה צריך לשלוח 50,000 דולר. נדמה לי שקויים דיון בעקבות

הענין הזה, הוזמן ראש המח' לחינוך ובדיון הזה השתתפו גם נציגי תנועות הנוער, כולל

מר מקוב.
ה' מקוב
האינצידנט לא חשוב. מה שחשוב הוא שאפשר לומר שהאדמה בוערת ויש להיערך בהתאם.

רוב האורחים כאן הם נציגים של גופים וולונטריים, שהובתם ואחריותם היחידה היא

לצעוק ולהעיר את הגופים, אבל נציגי הממסד היו חייבים לבוא היום עם תשובות איך

ההיערכות הזאת כבר פועלת, איך מפעילים את כל הגופים, ולא לנבא שנקווה שהכל יהיה

בסדר ברמה הפילוסופית.
היו"ר מ' קליינר
אני לפחות אתייחס לזה בהמשך. אני מעביר כעת את רשות הדיבור לשר הקליטה, שאני

מניח שיביא לפנינו את נקודת ההשקפה של ממשלת ישראל בנושא החשוב הזה.
השר לקליטת העליה י"ח פרץ
ברשות ידידי יושב-ראש הוועדה חבר-הכנסת קליינר, ברשות ידידי ראש מחי העליה

אורי גורדון, ברשות ידידי חברי-הכנסת, ציבור נכבד. אומר רק מספר דברים ביחס

לנושא כשלעצמו. אני אביע את דעתי לא בשם ממשלת ישראל אלא בשמי, אבל ממילא

אוטומאטית זה בשם הממשלה.

הנושא, כפי שחבר-הכנסת קליינר הגדיר לי אותו, הוא באיזו דרך עלינו לפעול בקרב

יהדות ברית-המועצות. אם רק בעידוד עליה לישראל או גם ביצירת מוסדות קבע

בברית-המועצות. כל אימת שאנחנו דנים על תקופה מסויימת בהסטוריה שלנו, אני תמיד

נוהג להסתכל אחורה ולראות איך היו פני הדברים בהסטוריה שלנו בעבר. דרך אגב,

במקורות שלנו מובא שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים, רק חמישית מהעם היהודי יצאו

ממצרים וארבע-חמישיות לא רצו לצאת, למרות שהיו שם עבדות, עינויים וילדים נהרגו

שם. ללמדנו מהו כוחה של גלות, או אם תרצו - מהו כוחו של הרגל ושיגרה. כאשר בני

ישראל היו בבבל 70 שנה, חלק קטן מהם עלה לארץ והרוב נשאר בבבל. ואיזה מיעוט עלה
לישראל? במקורות בתלמוד מובא
המיעוט השולי שבעם ישראל הוא שעלה לארץ. אבל

המיעוט היחסני, בכל המובנים, אם זה במובנים הרוחני ים ואם זה במובנים החומריים,

התרגל תוך זמן קצר לגלות ולא עלה לישראל.

היום, כאשר רוח חדשה, ליברלית, נושבת בברית-המועצות וליהודים ניתנת אפשרות

לצאת, חוששני שההסטוריה תחזור על עצמה. חלק מסויים מיהודי בריה"מ יעקור מי

לישראל ומי לארצות-הברית ולמדינות אחרות, וחלק לא מבוטל עשוי להישאר

בברית-המועצות.

מכאן מתבקשת המסקנה שעלינו להתכונן לפעול בשני מישורים; האחד - במישור של

עליה. אין שום צל של ספק שזה המישור המרכזי שעלינו לתת את הדעת עליו, אם נקרא לו

המישור הציוני או מישור של עליה - להעלות יהודים מבריה"מ לישראל. כפי שאמרתם

כאן, ובצדק, העתיד בברית-המועצות לוט בערפל וחששות כבדים ממלאים את לבותינו מה

עלול להיות שם אם חס-וחלילה גורבצ'וב ייכשל במהפכה שלו, יש חשש שהציבור היהודי

ייהפך שם שעיר לעזאזל, כפי שקרה תמיד בהסטוריה היהודית, כאשר בכל כשלון העם

היהודי שילם את המחיר.

לכן עלינו לחפש כל דרך כדי שיהודים קודם-כל יעזבו את ברית-המועצות. אם אפשר

לארץ-ישראל - ודאי ווודאי; ואם אי-אפשר יהיה לבוא לארץ-ישראל, יש לעזור ליהודים

לצאת, אם לאמריקה ואם לקנדה. "לא תעמוד על דם רעך". יהודי שנמצא במצוקה אסור

לנו לעשות חשבון אנוכי מהי טובתה של מדינת ישראל. טובת מדינת ישראל היא שהם יעלו

לכאן.

לפני כמה זמן אמר לי אחד מחברי-הכנסת: אם הם לא יבואו לכאן, לא איכפת לי מה

יהיה אתם. הגישה הזאת היא גישה לא יהודית. הגישה היהודית היא "לא תעמוד על דם

רעך", כלומר להושיט יד ליהודי במצוקה.



אני רוצה שכולנו נחשוב בהלכי מחשבה יהודיים. אמרתי לאותו חבר-כנסת שהם לא

אשמים בכך שהם רוצים לבוא, כי הם בוודאי ובוודאי בגדר של תינוקות שנשבו. 70 שנה

עקרו מהם תורה, יראת-שמים, אמונה, שפה, תרבות יהודית, זהות יהודית ושורשים

יהודיים. מה עוד ארנה יכול לדרוש ממנו?

לא רק זאת, אלא עשרות שנים מפטמים אותם עם כל מיני אינפורמציות מעוותות על כל

מה שמתרחש במדינת ישראל. אם יהודים מהליטים לבוא למדינת ישראל, אחרי כל מה שעבר

עליהם, הרי זה כשלעצמו נס גדול. לכן, לא צריכות להיות לנו טענות כלפי יהודים

שאינם רוצים לעלות לארץ. עלינו להבין אותם ולחפש כל דרך לעזור להם לצאת.

אבל כיוון שיש היום רוח חדשה, יש יהודים שחושבים: אם זה כך, למה לנו לצאת?

אפשר לנסות להסתגל במקום הזה.

לכן אמרתי שעל כל התנועות היהודיות במדינת ישראל לחשוב בשני מסלולים. המסלול

האחד והמרכזי הוא עליה לישראל, והמסלול האחר הוא לעזור ליצור מוסדות של קבע בקרב

היהודים שיישארו שם. גם ביחס למסלול שמדבר על עליה לישראל אני רוצה לשתף אתכם

בחרדה שלי. אני חרד שמא מדינת ישראל תיהפך ללדיספולי אחת גדולה. מכיוון שאי-אפשר

להגיע לארצות-הברית במאסות שהיו רוצים להגיע, יהודים באים היום מרוסיה למדינת

ישראל כאל קרש הצלה. מה יהיה בעוד 2 - 3 - 5 שנים? אולי מכאן תתחיל ההגירה

לארצות אחרות. אולי מכאן יהיה להם יותר קל להגיע לארצות-הברית ואז המדינה תיהפך

למחנה מעבר.

עלינו לתת את הדעת איך לתת שורשים ליהודים אלה, שהם כמעט נטולי זהות, כמעט

נטולי שורשים - ואני מדבר בלשון המעטה כדי לא לפגוע, חלילה, בציבור יהודי גדול -

לא נטולת זיק יהודי, לא נטולת לב יהודי ונשמה יהודית, אבל נטולת זהות ושורשים.

לכן, הדגש שלנו בשני המסלולים צריך להיות חינוכי.

דרך אגב, באחת התפילות שלנו בכל ראש חודש, מי יזכה לעלות לארץ, אנחנו מתפללים

"תעלנו לארצנו ותיטענו בגבולנו". כלומר, התפילה שלנו לבורא עולים היא כפולה:

תעזור לנו ותעלנו לארצנו, אבל אנחנו בעצמנו לא מאמינים בעצמנו ואנחנו אומרים

לבורא עולם "ותיטענו בגבולנו". פירושו של דבר שאנחנו אומרים לבורא עולים: אנחנו

לא רוצים להגיע לארץ-ישראל ללא שורשים בארץ-ישראל. אנחנו לא רוצים שהעליה שלנו

לארץ-ישראל תהיה קרש לירידה. אנחנו רוצים להיות נטועים ומושרשים בארץ-ישראל.

ללא חינוך יהודי לא יהיו שורשים, גם אם נלמד אותם מקצוע וגם אם נלמד אותם איך

לגשת לבנק ולמכולת, איך לדבר ברחוב ואיך לקרוא עתון - זה עדיין לא שורשים.

שורשים פירושו כמה שאפשר להחזיר אותם למקורות. ואל תחשדו בי שאני רוצה לפעול

במיסיון, אני רחוק מזה. אני רוצה שיהיו להם שורשים. לשם כך צריך לקרב אותם

למקורות היהדות, ואל נחזור על שגיאות שנעשו בעבר. מי שאינו לומד מנסיון העבר

נגזר עליו לחיות ולחוות מחדש את כל השגיאות ההסטוריות. גלות שעלתה לארץ ללא

שורשים, התפזרה מן הארץ. זה ביחס למסלול שעולה לארץ.

אשר למסלול השני, זו הזדמנות ועלינו להיערך לפעולה בקרב יהדות ברית-המועצות.

כיהודי מאמין אני מאמין בנסים. מה שמתרחש היום בעולם כולו לא מתרחש אלא בשביל

העם היהודי. דרך אגב, זו התפיסה המעוגנת בכל המקורות שלנו. הגלאסנוסט,

הליברליזם וכל מה שקורה, הכל סובב סביב הציר של עם ישראל. אם מסך הברזל נפתח ואם

חומות יריחו מתמוטטות והעם היהודי עולה לישראל ורוח חדשה נושבת בברית-המועצות, זה

בשביל העם היהודי. לכן, צריך לנצל את הרוח הזאת, ומדינת ישראל וכל הארגונים

היהודיים צריכים לפעול בקרב יהודי ברית-המועצות בהנחה שחלק מהיהדות הזאת יבחר

בגלות. עלינו לעזור להקים בתי-ספר, מועדוני נוער, חיים קהילתיים, מוסדות

סוציאליים, בתי-כנסת וישיבות. בכל מקום שהיו ישיבות בגלות, סביב הישיבה נרקמו

חיים יהודיים עם זהות יהודית. גם אפיקורסים צמחו רק סביב ישיבות. במקום שלא היו

ישיבות לא היו אפיקורסים, היו בורים ועמי ארצות. אבל גם מורדים ביהדות המסורתית,

אם זה משוררי התחיה או סופרי התחיה, כמעט כולם צמחו סביב הישיבה, מפני שהישיבה

נתנה מנוף אינטלקטואלי מחשבתי לתלמיד. התלמיד לא הסתפק רק בחיים חומריים והוא

חיפש לעצמו עולם של אידאות, עולם רוחני. אם אנחנו רוצים לפתח חיים יהודיים

רוחניים לא דתיים, נפתח ישיבות, ואני מקווה שאתם יורדים לסוף דעתי.



עלינו להתעלות על כל מיני חישובים פוליטיים. מה שמפחיד אותי סביב כל העליה

הזאת הוא שיתחילו להיעשות חשבונות פוליטיים, ואז אוי ואבוי מה שיקרה כאן. השעה

גדולה - לא כפראזה, כעובדה - ונדרשים אנשים להיות גדולים. להיות גדולים פירושו

להתעלות מעל חשבונות קטנוניים, פוליטיים, לראות את טובת העם כקודמת לכל חשבון

ארגוני, לכל חשבון פוליטי. כמה כואב הלב שיש ארגונים יהודיים שעל-מנת שהארגון

יישאר חי וקיים הוא מעדיף שלדיספולי תישאר ובלבד שהארגון ימשיך לפרוח. איך אתה

הופך את התפל לעיקר ואת העיקר לתפל?! זה הרי מזעזע.

כפי שאמרתי, צריך לחפש כל דרך ולפעול בשתי זרועות. יפה אמר ידידי אורי

גורדון. אם אנחנו רוצים שבעוד 20 שנה יהודים יעלו מרוסיה, ניתן להם חינוך יהודי,

אחרת הם יתבוללו וייעלמו. כך, בעזרת השם, נצליח להעלות לארץ ככל האפשר יותר

יהודים ולבנות יותר ויותר יהדות.

לבסוף, אם פועלים ברוסיה, לפי תפיסתי יש לפעול ככל האפשר בשקט. לא צריך

לעורר את הדובים מרבצם, כי אנטישמיות לא חסרה באף מקום ובוודאי לא ברוסיה.
י י הורביץ
אדוני השר, מר גורדון, גבירותי ורבותי, אני רוצה ללכת לא בתלם הדרשות, לא

להסביר מחדש את כל הבעיות ולא להגיד עד כמה זה חשוב לעלות לארץ ועד כמה חשוב לתת

חינוך ציוני. אני רוצה להיות מעשי וחבל להשקיע זמן על דברים מוסכמים. היינו

רוצים שכל היהודים יהיו ציונים, שכולם יעברו דרך תנועות הנוער ושכולם יקבלו חינוך

יהודי. זה מה שיש וכך היה גם בעליות אחרות, שלא כולם באו בגלל הגעגועים לציון.

גרעינים גדולים שבאו לארץ, לא הדחף הציוני כל-כך הביא אותם לכאן אלא ההכרח וחוסר

המוצא.

מה שחשוב כרגע הוא שזו שעת-רצון ועלינו לחשוב מה לעשות. אם יש הרשעה, או

הלכאה, אני לא מנקה את עצמי מזה. יש לי טענות אל הסוכנות היהודית ואל הממשלה.

לפני כמה שנים כשהייתי שר אוצר, בא אלי עקיבא לוינסקי באמצע השנה, לאחר שהתקציב
אושר כבר, ואמר
אין לנו כסף לחבל הבשור, לאחר פינוי ימית, ואין לנו כסף לקליטת

העליה. מקס פישר בא אלי, ואחרים, ואמרתי להם: הרי בשביל זה אתם קי ימים, בשביל

קליטת עליה ובשביל התישבות. דבר אל העצים והאבנים, וזה מה שקרה.

נכון אמר מר הרמן, ש-99% מהכספים מחולקים בקהילות השונות ו-1% נותר

לברית-המועצות. זה נכון גם לגבי הממשלה. מרוב עצים-בעיות אין לנו כוח לראות את

היער, ואינני מאשים אף אחד. זה המצב. אבל אם לא נבין שאם השדה הזה לא יהיה טחוח

בשביל הזרעים שיבואו, שום דבר לא ינבוט. עם כל הקושי ועוגמת הנפש, הם יהיו

מסוגלים לרדת. מוכרחים ליצור מצב שכאן תהיה אפשרות להיקלט. אם הייתי במקום

הממשלה הייתי משיג עכשיו מהסוכנות היהודית מלווה גדול. היום הכסף בארץ עולה

בזול, והייתי יוצא במלווה גדול מהציבור. הסוכנות היהודית זו פירמה שלא קשה לה

לרכז 100 - 120 מיליון דולר במבצע שייקרא עליה וקליטה. לנסות לבנות, לנסות לתת

עבודה, לנסות להקדים אפילו תקציבים, אפילו להיכנס לסיכון ולהשקיע, ואפילו להסתכן

ולחרוג מהתקציב. מוכרחים היום לקלוט את העליה ולא יועילו כאן דיבורים.
נ' שרנסקי
מדוע בוטל הדיון שנועד להיום במליאת הכנסת בנושא הקליטה?
י י הורביץ
אינני יודע.

אתם צריכים ליצור בארץ אוירה של רצון לקלוט, רצון לקבל. חלק מכם כבר הסתדר

בארץ ואתם עצמכם ההיו המקבלים. תוכיחו שאתם לא באים רק לממסד. תדביקו גם את

האחרים באוירה שהיא באמת אוירה בלתי-רגילה. פעם היתה עזרה הדדית בקרב הקהילות

בחו"ל, הקהילה היתה דואגת. עכשיו אין קהילה, יש ממשלה. עדיין יש מקום להתארגנות



ההתנדבותית וגם לכם יש תפקיד נוסף פרט להשתתפותכם בוועדות של הסוכנות היהודית

והקונגרסים. אני לא נגד זה, אבל אם זה לא יהיה, הכל דיבורים בעלמא.
היו"ר מ' קליינר
אני רוצה להעיר כמה הערות. לפני שבוע הייתי בשדה התעופה ודיברתי עם הרבה

משפחות עולים שזה עדנה באו, והשיהה שאותי הפתיעה יותר מכל שיחה אחרת היתה עם ילדה

בת 9. שאלתי אותה: למה בעצם עליתם ארצה? והיא השיבה: עלינו ארצה כי ברוסיה

רוצים להרוג את היהודים. כלומר, הדחף של היהדות הזו הוא: א. התשובה הזו; ב. מצב

כלכלי. יהודי בדרך-כלל הלך למקום הטוב ביותר שהיה פתוח והוא יכול היה להגיע

אליו. בניגוד לבני עמים אחרים שהיו קשורים בצורה הרבה יותר חזקה לקרקע, מה

שאיפיין אותנו הוא יכולת הניידות, ואנחנו הולכים לאן שנוח וטוב, והיום המקום הטוב

שיהודי מברית-המועצות יכול ללכת אליו הוא מדינת ישראל. כמו שנאמר כאן, זו

שעת-כושר הסטורית שאנחנו צריכים לגזור את ההתייחסות אליה מתוך שלושה מרכיבים: 1.

יחסי ישראל - ברית-המועצות; 2. יחסי ישראל עם העם היהודי והמוסדות היהודיים; 3.

יחסי ישראל עם היהדות ומה שקורה שם.

היום יש מצב מסויים בברית-המועצות. כולנו מקווים שהוא ישתפר ויילך רק בכיוון

הטוב. צריך להיערך למצב שמה שקורה היום בבריה"מ הוא תופעת קבע, אבל מצד שני

להיות מוכנים כל הזמן לשינוי, מתוך תקוה שהוא לא יחול.

לכן אנחנו צריכים להתחשב בגורם הזמן. אני מעריך שמה שפתוח היום יהיה פתוח גם

בעוד שנתיים, אבל אני אומר לעצמי שזה יכול לא להיות כך. יש לי נימוקים רבים למה

לא, אבל הם לא משנים. אני מקבל כעובדה, כעמדה, שצריך לחשוב שזה יכול גם ללכת

אחורה.

נקודה שניה - העם היהודי. אנחנו העם היהודי, מדינת ישראל. לעם היהודי יש

ענין במדינת ישראל. לעם היהודי יש ענין בהמשך קיומו של עם ישראל, שמובטח היום רק

במדינת ישראל. מדינת ישראל, כדי להבטיח את המשך קיומה, צריכה - מעבר לתפקידים

שיש לה מזמן שהיא קיימת, כולל מקום מקלט ליהודים - להגן על היהודים בצרה בכל

מקום. אבל התפקיד החשוב ביותר שמדינת ישראל צריכה לקיים עבור העם היהודי זה

להתקיים ולהבטיח את המשך קיומה, וכדי להבטיח את המשך קי ומה יוסרים לנו יהודים

בארץ. אני גם לא מתבייש לומר שמה שקורה היום בברית-המועצות פותח למדינת ישראל

מקור חסר-תקדים, אולי בלתי-חוזר של יהודים שיוכלו לחזק אותה, להפסיק את האבטלה

ולקדם את הכלכלה. כל יהודי שיבוא מברית-המועצות יעשה טוב למדינת ישראל ולעם

היהודי צריך להיות ענין בזה, אם יש לו ענין בקיומה של מדינת ישראל ובעוצמתה - ויש

לו.

קודם אני הצבתי נושא וכעת אני מבטא את דעתי כחבר-הכנסת. הכיוון המרכזי

בהתייחסות שלנו ליהודי ברית-המועצות צריך להיות ציוני. מה גם שזה עולה בקנה אחד

עם התפיסה האידיאולוגית של ברית-המועצות, שתמיד הכירה וגם היום היא מכירה בענין

הלאומי. היא מקבלת מבחינת המושגים שלה, בניגוד לאתיופיה, למשל, את הענין של לאום

שמגדיר את עצמו ורואה בנו לאום ולא דת.

על בסיס התפיסה הזאת הציונות איננה עומדת ולא צריכה לעמוד בסתירה לתפיסת

העולם האמיתית של ברית-המועצות. על הבסיס הזה אנחנו בהחלט יכולים לומר שלדעתנו

הפתרון הנכון ליהודי בברית-המועצות הוא לא שתהיה לו אפשרות לחיות שם עוד 100

דורות, אלא להכין אותו לעלות לארץ - אם לא היום, בקרוב. היעד לגבי ברית-המועצות

הוא שכל יהודי שיש לו זיק יהודי, כפי שאמר כבוד השר, לנסות לשאוף להביא אותו

למדינת ישראל. זו צריכה להיות מטרה לא של מדינת ישראל, לא של התנועה הציונית,

אלא מטרה מוסכמת של העם היהודי כולו. בהקשר הזה אנחנו צריכים להעמיד את הדברים

בצורה מאד חדה.

יש נקודה אחרת שהיא בעיני צדדית, טכנית, שני מישורים למטה ממה שאמרתי קודם.

לאור השינויים שחלים בברית-המועצות, שכולנו כאזרחי העולם צריכים לברך עליהם, יש

שם פתיחות. אנחנו כעם יהודי יש אצלנו פתיחות. הגישה שלי היא אנטי-בולשביסטית

ואני דווקא מאמין בפלורליזם מבחינת הפעולה. אני חושב שאם בריה"מ אמנם משתנית,



יצטרכו לפעול כמה שיותר גופים ושיתחרו אחד בשני מי מקים קן יותר חזק, מי מצרף

יותר יהודים לתנועה הציונית, מי מחנך יותר יהודים ומי מעלה יותר יהודים ארצה

וכולם ברוכים יהיו. זאת, בהנחה שברית-המועצות ערוכה לזה. יש עדיין גופים שיש

להם התמחות בנושא, שאני סומך עליהם שהם יגידו מתי זה לא מזיק מבחינת היחס של

השלטונות. זה בעיני הקריטריון היחיד אם ומתי להכניס את הגופים השונים ולאפשר

לפעול שם. אם מבחינת השלטונות זה לא מזיק, אני לא רואה סיבה שזה לא יקרה. אבל

זו, כפי שאמרתי, שאלה משנית.

כעקרון אני נגד גישה בולשביסטית, אבל אם כבר מדברים על איחוד גופים ועל פעולה

מתואמת, במקרה כזה ודאי יש שאלה אם ההסתדרות הציונית יכולה לפעול. תמיד מאשימים

אותי שאני תוקף את הסוכנות היהודית. כל עוד לא ברור עד כמה נותנים להסתדרות

הציונית או לסוכנות היהודית לפעול בבריה"מ, ודאי שנטילת משאבים מהגוף הממשלתי

שפעל כפי שפעל כל השנים, לפני שעוד וידאת שלסוכנות ולהסתדרות הציונית יש

דריסת-רגל דווקא בימים כאלה, נטילת המשאבים מהגוף הזה בעת הזו היא פעולה שאינני

יודע איך להגדיר אורנה. שכל אחד יבחר את המלה איך להגדיר לקיחה מהגוף המתמחה

שקיים, שעוסק, שהגיע להישגים בזמנים קשים, אז להוריד לו היום את המשאבים, האם זו

פעולה שעוזרת לעליה, עוזרת לציונות, עוזרת למדינת ישראל, עוזרת למטרות שהסוכנות

היהודית חרטה על דגלה? את כל אלה ישפוט כל אורח שנמצא כאן בוועדה. ויש גופים

אהרים שפועלים, כמו הקונגרס היהודי והגיוינט, והם ברוכים כל עוד הם עוזרים לקרב

אותנו למטרה שכרגע היא הריאלית, הנכונה. יש כרגע מאות אלפי יהודים שכבר יש להם

הזמנה מהארץ ואני מבין שכרגע מדביקים את הפי גורים ותוך כמה חודשים יהיו קרוב

למיליון יהודים שיחזיקו את המכתב עם ההזמנה מקרוב משפחה ועם האישור ממשרד החוץ

שמאפשר להם לקבל את ההיתר יציאה ארצה, ובכל-זאת עשו איזה אקט. מדובר במיליון

אנשים ששקלו את הענין ואלה נתונים מוסמכים שקיבלנו. נאמר לנו שעד אפריל יהיו

למשפחות שכוללות מיליון יהודים ההזמנה הזו, כלומר שמישהו בשמם או הם פנו לקבל

אווזה ואפשר להניח שהם שוקלים את הרעיון.

העדיפות העליונה בעיני כרגע, מעל לכל השאלות האחרות, כפי שאמר חבר-הכנסת

הורביץ, היא מה אנחנו עושים כדי שהקליטה של עשרות האלפים הראשונים תעורר בקרב

היתר חשק לבוא הנה. בשלב זה אני פחות מודאג מדברי שר הקליטה שאולי תהיה כאן

לדיספולי גדולה. קודם שיבואו וייקלטו היטב. אני לא מאמין שיעזבו בקצב כזה.
י' קדמי
שמעתי כאן על הרוחות הליברליות שמנשבות ברוסיה. אתמול חזרתי משם ואני חושב

שבשבוע הבא שוב אסע לשם. הרוחות שאני פגשתי שם הן לא של גרמניה בשנת 1930 ולא של

קישינוב ב-1903. זאת הרוח הליברלית שמנשבת היום ברוסיה.

אינני יודע מי יישאר שם בעוד 20 שנה ואם יישאר שם יהודי אחד בלבד. ואם

יישאר, אוי ואבוי למצב שיהיה שם. לי ולעוד כמה אנשים שעוסקים בכך יש רושם שאינכם

מתארים לעצמכם מרז הולך ליפול עלינו. רבותי, אנחנו מדברים על כך שבשנה הקרובה

יפלו על מדינת ישראל מאות אלפי יהודים והם יעיפו את כל המסגרות שאתם יושבים בהן.

אנחנו לא מדברים על עליה של 10,000, לא 20,000 ולא 100,000 איש. היחידים שיכולים

לעצור אותם זה אנחנו, אף אחד אחר לא.

העליה כבר בדרך, היא פורצת את כל הדלתות. במצב זה אני יכול להגיד שאין מה

לחשוב על עידוד העליה מברית-המועצות, כי הסובייטים עושים את זה יותר טוב מאתנו,

והם יצליחו בזה.

מי ששמע נאום בוועידת הסופרים הרוסים לפני 5 ימים, כאשר יושב-ראש הוועידה

הוחלף בטענה שהוא מחפה על ג'ידו מסלונים(?), היום, ברוסיה 1989. צריך לדעת על מה

הוא מדבר.

אני לא דואג למסגרות ליהודים בעוד 5 או 10 שנים, מפני שכל יהודי שנחשף

ליהדות, עוזב. אנחנו שולחים מורים לעברית מישראל לבריה"מ לא רק בגלל העובדה שהם

ילמדו עברית אלא מפני שהמורים הישראלים הם יותר טובים. תוך חצי שנה לא יהיו לנו



מספיק מורים, מפני שכל מורה עולה ארצה תוך חצי שנח. כל אלח שאינם קוראים להם שכבת

הפעילים נמצאים בדרכם לכאן, חם לא יישארו שם עוד שנתיים.

אנחנו מנסים לבנות שם מסגרות שיאפשרו לנו לפעול. חיחודי שייחשף ליחדות,

יעזוב. לא יהיו בברית-המועצות קהילות כפי שמישהו חולם ובונה לעצמו נוסח אנגליה,

צרפת או ארצות-הברית, מפני שרוסיה לעולם לא תישאר כזאת.

צריך לעזוב את החלומות על מנהיגות יהודית ברוסיה ועל חברים בהסתדרות הציונית

מקרב יהודי ברית-המועצות. את הציונות שלהם אני אמדוד בעוד שנה כשאני אראה אותם

כאן. אם בעוד שנה אני אראה בברית-המועצות מישהו מאותו ארגון, אין לי על מה לדבר

אתו. אין שום סיבה שחבר ארגון ציוני בברית-המועצות יישב שם ולא יעלה ארצה תוך

שנה.
י' ביגון
לאמריקה הוא גם יכול לעזוב?
י' קדמי
אני דיברתי על רוסיה. אני לא רוצה שתקום, חס-וחלילה, תנועה ציונית נוסח

אמריקה ברוסיה.

את גודל ההצהרות שלהם ואת וגודל המעשה שהם עשו באוגוסט אנחנו נמדוד בפעולה

שלהם בשטח וכמה אנשים הם הביאו ארצה. הם ולא פמיאט. בינתיים פמיאט מצליחה הרבה

יותר.
י' שטרן
אבל הם לא צריכים להתחרות עם פמיאט.
י' קדמי
אני רוצה לראות מהי תרומתם לעליה בנוסף לפמיאט, מפני שפמיאט מביאה אנשים

לכאן. מהי התוספת של יהודים נטו בארץ-ישראל בגלל פעילותו של ארגון ציוני או אחר,

בכל שם שייקרא. אני רוצה שהיהודים יבואו לכאן ולא חשוב לי מה האידיאולוגיה שלהם.

אם זה לא מוסיף יהודים אלא מוסיף עסקנות ופרסומת, לא איכפת לי. אני לא צריך את

זה ואינני יודע מי צריך את זה.

הסכנה הגדולה ביותר שאורבת לנו בברית-המועצות היא אנחנו עצמנו. יושב-ראש

הוועדה אמר דבר חשוב. הסוכנות היהודית, שחדשות לבקרים יוצאת בהכרזות, הורידה

מהפעולה בברית-המועצות מאות אלפי דולרים. בפעם האחרונה זה היה לפני חודש. גם

היום חסרים שם אמצעים, ומר גורדון לא אשם בזה. בד בבד עם ההכרזה על הצלת יהודי

רוסיה מכריזים גם על חיסול כל התקציבים. אחר-כך גב' סלובינה מתחננת אלי: תן לי

ספר. היום יש כתב-עט שמאיימים עוד פעם לסגור אותו.

אני חושב שמישהו שכח, או שלא נוח לו שיש דבר שנקרא מדינת ישראל. מדינת ישראל

קמה לא כעוד קהילה אלא כמדינה יהודית. האחריות על יהודי ברית-המועצות ועל

הפעילות בברית-המועצות מוטלת על מדינת ישראל. אני לא מודאג מתחרות עם הארגונים

האמריקאיים. ליהדות ארצות-הברית אין מה לתת ליהודי ברית-המועצות חוץ מכסף שאין

לה. מי שהולך אחרי היהודים האמריקאיים תמורת כסף, לא מתחרה אתנו. יהדות

ארצות-הברית לא מסוגלת להכניס תוכן יהודי ליהודים שלה, והיא תתן אותו ליהודי

ברית-המועצות? אין היום תוכן יהודי מחוץ למדינת ישראל. רק אותם גופים אמריקאיים,

ואבי הוא אחד מהם, שעובדים עם ישראל ומכניסים תוכן לישראל דרך ארצות-הברית, רק

להם יש סיכוי להצליח בברית-המועצות. כל השאר לא יצליחו, כשם שהם לא מצליחים עד

היום. יהודי סובייטי לא מחפש יהדות נוסח אמריקה. עסקן -כן.



יש סכנה שגם בעזרתנו וגם בעזרת הארגונים האמריקאיים אנחנו נקים בברית-המועצות

עסקונה חדשה, ציונית, נוסה השטטל בארצות-הברית. יש מעשים כאלה ומפתהים מנהיגים,

כי נוח יותר לעבוד עם המנהיגים מאשר עם העם. המנהיגים האלה יהיו תלושים מהמציאות

ואין כל הצדקה לתת להם חסות או להכניס אותם לארגונים יהודיים בין-לאומיים כלשהם.

האחריות על הפעולה בברית-המועצות היא על מדינת ישראל. אוי ואבוי לאותם גופים

שיעזו ויתחילו להתהרות במדי נת ישראל, וכבר נעשים נסיונות כאלה. הסיבה לנסיו נות

אלה היא תהרות לשמה ולא דאגה ליהודי ברית-המועצות אלא דאגה לפרסטיזיה ולשמם של

הגופים שעוסקים בכך. אסור לעשות את זה, מפני שכל נסיון להתחרות במדינת ישראל הוא

פגיעה בה, בדימוי שלה ובפעולות, והפגיעה כבר נעשתה.

לגבי תוכנית ברוך גור, שנינו יודעים מי כתב אותה ומאין היא באה.

אם אנחנו רוצים להצליח בברית-המועצות עלי נו להגיד: יעלה מי שיעלה, אנחנו

ננסה להגיע לכל יהודי, מפני שכל יהודי שנחשף ליהדות - ויהדות היום זו מדינת ישראל

- זה עולה שתוך שנה - שנתיים יעלה לארץ. אנחנו נתמוך בכל מסגרת, החל מגלוז וכלה

בגורודסקי, ואת התוצאות נראה אחר-כך. אבל אנחנו מבקשים רק דבר אחד, שכל מי שרוצה

להיות שותף - לא שותף בפרסום ולא שותף בחלוקת מדליות לפני ובמקום עשיה - שיבוא

וישתף פעולה. אם לא יעשו את זה, ייגרם נזק חמור, שכבר נגרם בברית-המועצות.
היו"ר מ' קליינר
אני לא מופתע שדיון שהתחיל בסקירה אקדמית לא המשיך כדיון אקדמי. ההמשך היה

מאד לא אקדמי ולא תמיד צמוד לנושא, אבל הכנסת היא לא מוסד אקדמי. האקטואליה

משחקת בכנסת תפקיד. התחושה האמיתית, שאני שותף לה היא שהשאלה המרכזית העומדת על

הפרק לגבי יהדות ברית-המועצות בשלב זה היא העליה. הגורם המכריע כרגע לגבי עליה,

למעט הגורמים הקבועים שדיברנו עליהם, כמו אנטישמיות ופמיאט, פעילות, המצב הכלכלי

בברית-המועצות שיש לו חלק בענין, לעומת התמונה שהתיירים מביאים על ארץ-ישראל

כמדינה מערבית - כל אלה מביאים אותנו למסקנה שנאמרה כאן על-ידי רבים, שהגורם

שיכריע כרגע אם התהליך ההסטורי הזה אמנם ימומש והפוטנציאל שבו ימוצה, הוא הקליטה.

בקשר לקליטה, טועה מי שמטיל את האחריות לה על מוסד זה או על מוסד אחר. הם

ערוכים לקנה-מידה אחר. כשמר קדמי אמר "יפלו עלינו" או "יכולים ליפול עלינו", זה

מחייב היערכות לגמרי חדשה של אומה שלמה, של עם שלם, של מדינה שלמה, של עם יהודי

שלם שנערך למשימה הסטורית בקנה-מידה של מלחמות שהיו כאן. האווירה שאנחנו מצפים לה

היום בעם היהודי, לאור האפשרות שנפתחה, היא אוירה שאולי יהודי העולם לא מודעים לה

וצריך לדאוג שהם יהיו מודעים לה. ההתגייסות שאנחנו זקוקים, כולל הרגשית, היא

בסדר-גודל של התגייסות יהודי ארצות-הברית למען מדינת ישראל בזמן מלחמת ששת הימים

ומלחמת יום הכפורים. אז זה היה בכותרות באופן טבעי, כשלא רק התורמים הקבועים

מגדילים קצת את התרומה, אלא זקנות מוכרות את התכשיטים שלהן וילדים שוברים את

קופות החסכון שלהם. זו הזדמנות הסטורית למדינת ישראל, שנה שיכולה להיות השובה

לעצם קיום המדינה, לא פחות מ-1967 או 1973. אנחנו צריכים להביא את הענין הזה

למודעות וזה צריך להיות מאמץ לאומי.

בענין המשימה הזו יש בקורת על משרד זה או אחר, על מחלקה זו או אחרת, ואפילו

על הסוכנות היהודית. כמו שאמר מר הרמן, כל מי שיכול לתרום לענין הזה צריך

להתגייס. יש להזעיק לא רק את דעת הקהל בארץ אלא גם את דעת הקהל היהודית בעולם.

. כל אחד צריך לתרום את תרומתו. אי-אפשר להסתפק בזה שאתה מטיל את זה על מישהו ובזה

מילאת את תפקידך. ואני מקווה שנצליח בזה.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 15:10

קוד המקור של הנתונים