ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 17/07/1989

היחידות ליעוץ פסיכולוגי וחינוכי לנוער עולה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



ניסרו לא מתוקן



פרוטוקול מס' 32

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

יום שני, י"ד בתמוז התשמ"ט (17 ביולי 1989). שעה 00;12
נכחו
חברי הוועדה; מ' קליינר - יו"ר

א' מזרחי

י' צידון

י' שפרינצ'ק
מוזמנים
בי אמיר - מ"מ מנכ"ל משרד החינוך והתרבות

ע' הרשקוביץ - משרד החינוך והתרבות

ת' דותן - מנהלת היחידה ליעוץ לנוער עולה בירושלים

שי נחום - מנהל היחידה ליעוץ לנוער עולה בחיפה

דייר ר' לוי - היחידה ליעוץ לנוער עולה

ד' מנחם - משרד הקליטה

אי מור - משרד הקליטה

ע י הדר - משרד האוצר
מזכירת הוועדה
ו' מאור

רשמה: ע' הירשפלד
סדר-היום
היחידות ליעוץ פסיכולוגי וחינוכי לנוער עולה.



היחידות ליעוץ פסיכולוגי וחינוכי לנוער עולה
היו"ר מ' קליינר
אני פותח את ישיבת הוועדה. הנושא שעל סדר-היום הועלה על-ידי כל התאחדויות

העולים. כידוע, מח' עליית-הנוער בסוכנות היהודית, עסקה מעט בעליית נוער והרבה

מאד בפנימיות שטיפלו בנוער מצוקה. הסוכנות היהודית עוברת בימים אלה קיצוצים ואחד

הנושאים שעליהם מתנופפת חרב הקיצוצים מטעם המח' לעליית הנוער הוא השירות

הפסיכולוגי, שתיכף נשמע עליו פרטים. אבל כפי שהבנו, היחידות ליעוץ פסיכולוגי

וחינוכי נותנות שירות לכל ילדי העולים, גם אם הם לא שוהים במסגרות עליית-הנוער,

והן התמחו בנושא הזה.

לרגל הקיצוצים בתקציב היתה החלטה לסגור את השירות הזה. קמה זעקה גדולה מצד

כל התאחדויות העולים ואני קיבלתי הרבה מאד פניות בנושא. עליית הנוער אומרת,

בצדק, שזה בעצם לא תפקידה. הסטורית זה נמצא אצלנו, אבל בתחום הפעילות וההגדרות

של עליית הנוער היום למעשה אנחנו לא צריכים שירות פסיכולוגי כזה. הוא משרת

גורמים אחרים, אז שאותם גורמים ישאו בנטל, כפי שזה צריך להיות מחוייב בתוקף הגדרת

התפקידים שלהם, כאשר הגורמים שצריכים להיות קשורים לעניו הם מצד אחד משרד החינוך,

מצד שני משרד הקליטה ומצד שלישי הסוכנות היהודית לא כעליית-הנוער אלא דווקא כמה'

העליה.

זוהי התמונה. אני מבין שנעשתה פעולה בכמה מישורים ואנחנו רוצים לשמוע היום

היכן זה עומד, אם השירות הזה ימשיך לפעול או לא, ומה חשיבותו.

אני מעביר את רשות הדיבור לדייר רון לוי.
ד"ר ר' לוי
עיקר הדברים הוצגו על-ידי יושב-ראש הוועדה. רק אוסיף היכן הדברים עומדים

ואולי גם קצת רקע התפתחותי.

יחידות היעוץ לנוער עולה זו יחידה עצמאית שלמעשה החלה לפעול ב-1973 בתוך

עליית-הנוער, במקביל לשירות שניתן לילדי ישראל, בעיקר לקבוצת עולים שמקבלים טיפול

וחינוך בפנימיות. היחידות האלה, שמונות 4 גופים: בחיפה, בתל-אביב, בירושלים

ובבאר-שבע, נתנו שירותים פסיכולוגיים וחינוכיים לילדי עולים בקהילתם הטבעית. אלה

היו, יחידות נפרדות שישבו גם במקומות נפרדים ונוהלו בצורה נפרדת לגמרי תחת מנכ"ל

עליית-הנוער.

זה נמשך עד 1977. באותו זמן, מסיבות עקרוניות ותקציביות הוחלט לאחד את

יחידות היעוץ. לנוער עולה עם הגוף הגדול יותר שממשיך להתקיים, וזה תפקידה העיקרי

של עליית-הנוער - התחנות הפסיכו-סוציאליות שנותנות שירותים לילדי ישראל, ילדי

השוליים שנמצאים בפנימיות.

ב-1977, עם התחלת הקיצוצים בסוכנות היהודית, במסגרת ניתוח מאד כואב, אבל של

סדרי עדיפויות, הוחלט שעליית-הנוער תפסיק לתת את השירות הזה לילדי עולים ולמעשה

הכדור הוחזר עקרונית למשרד הקליטה ולמשרד החינוך והתרבות מתוך חשיבה. אז באו

בליסטראות של מכתבים גם של התאחדויות עולים, אבל מבחינתנו בעיקר ממנהלי בתי-ספר

שהרגישו שהם למעשה נשארים ערומים בשטח, כשהם מלאים. מדובר תמיד, כרגיל, בישובים
החלשים יותר
קרית-גת, באר-שבע, עפולה, שמקבלות מנות גדולות של ילדי עולים, והם

לא מצויידים כלל בידע לטפל בהם, מלבד לימוד עברית וחשבון, אבל ברגע שילד-עולה

נתקל בקשיים, בין קשיים אינטלקטואליים בקליטה ובין קשיים נפשיים, וגורר את משפחתו

אחריו, לא קיימים בתוך מערכת החינוך או בתוך מערכת הקליטה הפורמלית הכלים ללמד.

במקרה הידע הזה נצבר באותן יחידות יעוץ במשך 15 שנה. אני רוצה להגיד לא

במידה מועטה של התפארות, שאנשי היחידות האלה מוזמנים היום לכנסים בספרד ובגרמניה

להרצות כיצד קולטים עולים וכיצד מ"בשלים" להם את התבשיל הנכון.



בימי הפאר שלהן מנו היחידות האלה כ-30 משרות, בחלוקה אזורית מסויימת.

השירותים ניתנו ל-23 ישובים. מהצפון - מעלות, אזור עכו והקריות, סביב חיפה, כל

ישובי הקליטה באזור המרכז, גם הגדולים כמו הרצליה, רעננה, כפר-סבא וכו', אבל גם

ישובים חלשים יותר כמו רמלה ולוד מבחינת שירותי הרווחה שלהם; כל פרוזדור ירושלים,

קרית-גת עד אשקלון, ובדרום - ערד ובאר-שבע.

סדר-הגודל של בתי-הספר שקיבלו שירותים מ-30 האנשים האלה התבטא ב-116 בתי-ספר

שקיבלו יעוץ יום-יומי אינטנסיבי, ועוד כ-80 בתי-ספר בצורה יסודית. כלומר, קרוב

ל-200 בתי-ספר שקולטים עליה.

מספר אנשי סגל - מורים, מחנכים ויועצים - שקיבלו יעוץ כדי לטפל בילדים הוא

קרוב ל-1,100 איש: אנשי הוראה, אנשי קליטה, אנשי שירותי רווחה בקהילות. בין 700

ל-1,000 ילדים ובני-נוער הם נשוא הטיפול באופן מתמיד, פלוס המשפחות.

כפי שאמרתי, בימיה הטובים מנתה היחידה הזאת כ-30 תקנים. בשנה האחרונה, בגלל

הצטמצמות אטית היא ירדה לסדר-גודל של 21 תקנים, כשלמעשה היחידה בחיפה עוד תיפקדה

עד סוף שנת הלימודים שהסתיימה לפני שבועיים. היחידה בירושלים מתפקדת. למעשה,

יחידת תל-אביב ויחידת באר-שבע הפסיקו לתפקד וחלק מהאנשים התפטרו. נשאר בהן איזה

שהוא גרעין שעדיין ממומן בצורה גרעונית מתקציב הסוכנות, אבל למעשה מחכה לתוצאות

המשא-ומתן הזה כדי לדעת אם הם יפוטרו במשך הקיץ הזה.

על-מנת לעמוד גם בצרכים של העולים ולעמוד בצורה ריאלית במצוקה התקציבית

שפוקדת את כל המדינה, לא רק את הסוכנות, עליית-הנוער הציעה את ההצעה הבאה: לקבץ

את יחידות היעוץ בתוך האגף לשירותים פסיכו-סוציאליים, שאותו אני מנהל, לסדר-גודל

של 15 משרות מקצועיות ב-4 היחידות שקיימות במילא בתוך עליית-הנוער, בחיפה

ובבאר-שבע, אלה שנותנות את השירותים לילדים בפנימיות; לחסוך את כל מה שנקרא

ניהול, פקידות וכו', לממן את 15 המשרות, פלוס קצת יעוץ חיצוני והשתלמויות לאנשים

אלה. לפי החישוב 15 המשרות האלה עלו בין 500,000 ל-600,000 דולר, פלוס כל

התקציבים, וההצעה של הסוכנות היתה להיכנס לטריומבירט: 200,000 דולר תממן הסוכנות

היהודית, 200,000 דולר יממן משרד החינוך ו-200,000 דולר יממן משרד הקליטה, ונמשיך

להחזיק את היחידות בשנה הזאת, ונבדוק במשך השנה אם רוצים להיכנס לחוזה ארוך-טווח,

מתוך הנחה שעם 15 משרות אפשר, תוך כדי הידוק החגורה, להחזיק מעמד בגל העליה

הנוכחי. כלומר, לא נעביר את זה למקורות אחרים. משרד הקליטה יכול היה להיות

הבית, אבל כרגע, היחידה הזאת שתמנה 15 תקנים, תישען על האגף שקיים בתוך

עליית-הנוער, שבמילא ממשיך לתפקד עם 40 - 50 איש, אז התוספת של 15 איש ניתנת

לספיגה על מעטה הפקידות, המיחשוב והניהול הקיים. זאת העיסקה הזולה ביותר כדי לא

למחוק את השירות הזה שלקח 15 שנה להקים אותו.

המשא-ומתן נמשך כבר שנה. אני החילותי בהתכתבות במאי 1988. היה הרבה מאד

רצון טוב גם של שר הקליטה הקודם וגם של המערכת הנוכחית, אלא שלא נמצא בתוך מערכת

הקליטה ממה לקצץ. נודע לי שמשרד החינוך העביר לפני שבוע התחייבות בכתב לסוכנות

על סכום של 200,000 דולר. הסוכנות עדיין עומדת בהתחייבותה, במידה שתהיה השלמה.

עם 400,000 דולר הקיימים היום אי-אפשר להריץ את היחידה הזאת. נצטרך לצמצם אותה

ל-10 משרות ואז ניתן שירותים לירושלים בלבד.

הבעיה היא שמשרד הקליטה לא מצא מקורות פנימיים משלו. הוא פנה לאוצר, ועד כמה

שאני יודע הוא נענה בשלילה, ואז הדבר גולגל לוועדה נכבדה זו. כאן אנחנו עומדים.
היו"ר מ' קליינר
אני פונה אל אנשי משרד החינוך ומשרד הקליטה. אני מבין שילדים בבית-ספר

צריכים לקבל את השירות, בין אם הם עולים ובין אם לאו. זה שירות שתפקידו של משרד

החינוך והתרבות להעניק אותו להם. מצד שני, לולא היתה קיימת מערכת כזו, האם משרד

הקליטה היה מקים מערכת משלו? אני רוצה לקבל הארה מהזוויות שלכם לגבי הנושא. אני

מציע שנשמע תחילה את נציג משרד הקליטה ואחר-כך את נציג משרד החינוך.
א' מור
הנושא עומד על סדר-היום של המשרד כבר למעלה משנת. כשעליית-הנוער הודיעה לנו

שעומדים לצמצם את השירות, העלינו אתה ענין בהנהלת המשרד, לשר ולמנכ"ל הקודם,

והיתה התייחסות מאד מאד חיובית לענין. כלומר, היה ברור להנהלת המשרד שהשירות הזה

חייב להתקיים ולהימשך. ב. אין לשירות הזה תחליף. במאמר מוסגר אומר שנדרשנו

לבדוק תחליפים שנותנים מענה להתמקצעות שיש ליחידות בתור יחידות מקצועיות שמטפלות

בעולים, עם הפרובלמטיקה של הגירה, שינוי, משפחה וכו'. בדקנו תחליפים ואלה לא

נמצאו, לא במערכות הפורמליות של הרשויות המקומיות ולא במערכות הפרטיות של כל מיני

מכונים פסיכולוגיים, ועשינו בדיקה מאד מקפת של הענין הזה.

המנכ"ל הקודם קיבל החלטה חיובית שרואה את תמשרד כגורם שותף לעניו. לאור

החלטה זו באנו בדברים עם משרד החינוך וקיימנו שתי ישיבות. משרד החינוך ראה אף

הוא את חיוניות המשך השירות ונתן את תשובתו.

במשרד הקליטה התחלפה בינתיים ההנהלה. הנושא שוב הובא לידיעת ההנהלה החדשה

וההתייחסות היתה מאד חיובית לשירות כשלעצמו. מנכ"ל המשרד מר לפידות פנה אל האוצר

והתשובה היתה שלילית.
היו"ר מי קליינר
בתקציב שהכנתם לשנה זו ושאושר על-ידי הכנסת הכנסתם תיקצוב לנושא?

אי מור;

כו.

היו"ר מ' קליינר;

ובאיזה נימוקים הוא נמחק, שהשירות לא דרוש או שמישהו אחר צריך לשאת בזה?

אי מור;

בהבאת התקציב לשנה זו הכנסנו את הנושא והתשובה היתה - א. אין תקציב להגדיל

שירותים נוספים למשרד הקליטה; ב. זה מחייב את המערכת שלנו להגדיל משרות. הנימוק

השני לא התקבל כלל על דעתנו, כי אלה לא משרות של משרד הקליטה, והוא נפסל. הנימוק

של היקף התקציב שעומד לרשות משרד הקליטה הוא נימוק שבעינו עומד היום, ועל זה כל

הויכוח.
י' צידון
זאת אומרת שמבחינת המשרד זה כאילו קניית שירותים.

א' מור;

מבחינת המשרד זה כאילו קניית שירותים בהשתתפות. חלקית.

היו"ר מ' קליינר;

שעד היום קיבלו אותם בחינם.

אי מור;

הנושא הועלה ביום חמישי האחרוו לפני שר הקליטה. השר התרשם באופן חיובי והוא

בהחלט רואה את המשרד שלנו כגורם שחייב להיות שותף בנטל המימון של הנושא הזה,

וסוכם לפנות פעם נוספת לאוצר.



י' צידון;

בהגשת התקציב שלכם אתם הגשתם סעיף חדש, שלא היה בתקציב הקודם, עם סכום של

200,000 דולר, אף-על-פי שההחלטות לכלול את זה באו מהכנסת ה-11, אבל אז לא הייתם

זקוקים לזה.

אי מור;

לא. לא נדרשנו אז לממן את זה.
י' צידון
אם כן, זה סעיף חדש. האוצר מחק לכם את הסעיף הזה מהצעת התקציב. זאת אומרת

שכאן יש למעשה הסכמה מקצועית בין הסוכנות לבין משרד החינוך לבין משרד הקליטה ויש

שני-שלישים של הכספים הדרושים. הבעיה היא הסעיף הזה שנמחק לכם מהצעת התקציב

ועמדת האוצר בנושא.

היו"ר מ' קליינר;

אני רוצה לדייק. הבעיה בעצם החלה כתוצאה מהקיצוצים בסוכנות היהודית. הרגלים

במדינה הם הדבר הנוח ביותר. אני שואל את עצמי; אם עליית-הנוער נתנה שירותים

לממשלת ישראל, אני מבין שמעולם לא עלה על דעתכם בכל צורה שהיא לשלוח חשבון. כי

אני יודע שגם בין גופים ממשלתיים וגם בין גופים תוך-ממשלתיים יש התחשבנות, ואתם

לא עשיתם את זה.

ד"ר ר' לוי;

זאת היתה תרומה של הסוכנות היהודית למדינת ישראל.
היו"ר מי קליינר
כשם שעצם קבלת ילדי הפנימיות היא תרומה. ברור.

ע' הדר;

רק הערת אגב. הצעת תקציב של כל משרד, לא רק של משרד הקליטה, עולה פי 2 על

הצעת התקציב שמוגשת לכנסת ומאושרת. הצעת התקציב של המשרד היא נטו.

היו"ר מי קליי נר;

חבר-הכנסת צידון, אני מבין שמר עדי הדר רוצה לומר הוא שיש הבדל בין מה

שמגישים ובין מה שאומרים שזה חיוני.

אני מבין שמשרד החינוך והתרבות בעבר לא מימן את השירותים האלה והוא מצא את

הדרכים להשתתף היום באותו חלק. מר אמיר, אני מבין שזה בעצם שירות שהממונה על

אספקתו הוא משרד החינוך, כי הרי אין לנו משרד שיכון לישראלים ולעולים ואין לנו

משרד עבודה לישראלים ולעולים ואנחנו לא מקימים מפעלים לישראלים ולעולים, בהגדרה.

כלומר, השירות הזה הוא בעצם באחריותכם.

בי אמיר;

לא, השירות הזה הוא שירות חינוכי אבל הוא מיועד לילדי עולים. מאחר שיש משרד

הקליטה, אז כשם ששירותים נוספים ניתנים לעולים על-ידי משרד הקליטה, אין שום סיבה

להוציא משרדים יעודיים לתחום הזה של קליטת עליה מן המחוייבות לסייע בדבר שהוא

חשוב. זה שירות טרום-חינוכי, זה לא שירות של מערכת החינוך השוטפת. זה שירות שבא

להבטיח קליטה נכונה של ילדים אל תוך מערכת החינוך השוטפת.



בכל-זאת יש משרדים רבים אחרים. משרד השיכון בונה גם בתי-ספר ולא רק משרד

החינוך, וכן הלאה. זה הצד האחד וחבל שדברי נפתחים כך.
היו"ר מ' קליי נר
היות ואתה פעם ראשונה בוועדה, אני בכוונה שואל את הדברים בצורה זו כדי לחדד

אותם. ידוע לי שמשרד הקליטה גם מממן קורסים בנוסף לקורסים שעושה משרד העבודה

והרווחה.

בי אמיר;

אני רוצה לינת את הצד החיובי מבחינתנו. אנחנו ראינו בשירות הזה שירות חשוב

וחיוני. עשינו את זה גם בהתייעצות עם אנשי המקצוע אצלנו. אפילו שאלנו: נניח

שאנחנו נקלוט את זה עם אנשי המקצוע שקיימים אצלנו בתוך העבודה ויתברר - כאן אני

חוזר על דברים שנאמרו - שההתמקצעות המיוחדת שקיימת בשטח אצל האנשים שעסקו בזה היא

מאד ייחודית ואי-אפשר לקבל את זה בלי האנשים עצמם שעסקו בזה. ייתכן שבתהליך

ממושך מאד של הרחבה, התפתחות והעמקה והשתנות של ההתמחות, זה יכול לעבור לגופים

אחרים. אנחנו חשבנו שהדבר הזה הוא כל-כך חשוב וההחלטה של הסוכנות לקצץ דווקא

בסעיף הזה לא היתה לשביעות-רצוננו, אבל אמרנו שהילדים והעולים לא צריכים להיפגע

ולכן נשתתף בתוך הפעולה הזאת. ההצעה של שליש-שליש-שליש נראתה לנו הוגנת ואנחנו

ספגנו את ההתחייבות הזאת בתוך מערכת השיקולים שלנו. כלומר, מאחר שחשבנו שזה

חשוב, זאת שאלה של סדרי-עדיפויות, ובתוך התקציב החלטנו שזה יבוא על-חשבון משהו

אחר. לא קיבלנו לזה תוספת מן האוצר.

הדיונים האלה התקיימו לפני מספר חודשים אחרי התקציב, ובכל-זאת, למרות שזה לא

היה אפילו מתוכנן וזה לא הוגש, אנחנו עשינו מאמץ ובתוך המערכת הזאת התחייבנו לשאת

במעמסה שהיא מעמסה חיונית לעם ישראל, עם ראיה של סדרי-עדיפויות של מערכות

השירותים שאנחנו נותנים. אם מותר לי להמליץ, בהחלט חשוב שכל מי שנוגע בדבר אכן

יפעל בצורה כזאת.
היו"ר מ' קלי י נר
עכשיו אנחנו מגיעים לעמדת האוצר. אני מבין שיש כל מיני מערכות התחשבנות בין

האוצר לבין הסוכנות היהודית, החל מנכסים וכלה בסכומים. ברור שהשירות הזה הוא

בעיקרו של מדינת ישראל. כל עוד ההסכם החדש לא נכנס לתוקף, חצי שנה ראשונה מוטלת

לפי ההסכמים על הסוכנות היהודית, ובהמשך ודאי שתפקיד הקליטה ומתן שירותים, כולל

הבעיות המיוחדות שנובעות מהיותך עולה חדש או מהגר, מוטל על המדינה.

עובדה היא שבעבר קיבלנו מהמדינה שירות כלשהו במתנה. בעצם המדינה אמרה: היות

ויש אנשים שעוסקים בזה - ומבחינת חסכון זה היה שיקול נכון - למה אנחנו נבנה עוד

פעם מערכת מקבילה עם כל ההוצאות? היות ויש מערכת כזו שפועלת במסגרת מוסדות

עליית-הנוער, בואו נישען עליה. אם הם לא גובים כספים - ואני מבין שהסוכנות לא

תובעת מהמדינה החזר כספים רטרואקטיבי בעד כל השנים מאז 1973 שבהן היא סיפקה את

השירות הזה - היום, לרגל הקיצוצים אצלנו, והיות ויש לנו תפקידים יעודיים משלנו

שאנחנו צריכים קודם-כל למלא אותם, וזה איננו תפקיד יעודי שלנו במסגרת הגדרתנו

כעליית-הנוער, הרי אנחנו מבקשים השתתפות.

שאלתו של ממלא-מקום מנכ"ל משרד החינוך היינה רטורית ואני מקבל אותה. כלומר,

משרד החינוך יש לו נגיעה בענין בתור מי שצריך לספק את וקשירות, ומשרד הקליטה יש לו

נגיעה בזה בתור מי שאחראי על קליטת עולים בממשלה. הסוכנות מצידה בכל-זאת לא
מתנערת לחלוטין אלא אומרת
אני מוכנה לתת שליש בגלל שזה אצלי, בגלל שגם לי יש

ענין שהשירות הזה יהיה גדול, בגלל שעדיין עד אפריל 90, אם ההסכם לא ישונה, מח'

העליה אחראית לקליטת העליה עד החצי שנה הראשונה, ועד אז אנחנו מחזיקים את זה.

משרד הקליטה אומר שהוא בלחץ. בכנסת יש קונסנסוס רחב שצריך לבוא לקראתו, וגם

שר חאוצר הסכים עקרונית שתקציבו יוגדל בגלל הגידול של מספר העולים. אני לא מעלה

על הדעת שמשרד הקליטה יכול לא להשתתף בזה.



השאלה היא או שאתם אומרים שגיבשתם עמדה משלכם שהשירות הזה איננו חיוני,

בניגוד לכל הדעות ששמענו כאן, או שאתם אומרים: משרד הקליטה יכול לעשות מה שעשה

משרד החינוך - למצוא סכום של 200,000 דולר במסגרת תקציבו, ואז אתם צריכים להראות

מאיזה סעיף זה יבוא, או שאומרים: כן, בדקנו, וצריך לתת את 200,000 הדולר האלה,

וכדאי לעשות את זה בהקדם.

אני דיברתי עם אמנון ספרן לפני כשבוע. הוא אמר לי שהענין נמצא אצלכם בדיון

ושהוא יתן לי תשובה. עד היום לא קיבלתי תשובה. אולי אתה, מר הדר, תהיה איש

בשורה.
ע' הדר
אני תמיד שמח להיות איש בשורה. זה לא נעים להיות לא איש בשורה, אבל אני רוצה

להתחיל מהתחלה.

אני למדתי את הענין הזה על כל התכתובות שלו בין הגורמים השונים, כולל

התנגדות אגף התקציבים. אגף התקציבים לא נועד להחליף אף משרד, וכל עוד המשרד פועל

בתחום המסגרת שאישרה לו הכנסת ולא אגף התקציבים, לאגף התקציבים אין התנגדות

שהמשרד יעשה שינויים פנימיים. אם כמו שנטען פה, משרד הקליטה מצא לנכון שהדבר

הזה יעמוד בראש מעייניו, והוא חייב להשתתף במימון, 200,000 דולר לא יפרידו בינו

לבין ההשתתפות בשירות הזה.

אינני יודע אם הפניה אל אגף התקציבים היא אפילו מוצדקת. אני מכיר את תקציב

משרד הקליטה מצידו השני. לא אגיד שבתקציב הקליטה יש שומנים רבים, אבל אני לא

מכיר איתו מספיק טוב כדי להגיד שאין. לכן, משרד הקליטה יכול לעשות בדיקה פנימית

שלו ולראות אם יש לו מקורות מימון לשירות הזה.

אבל אני רוצה להפנות את הדיון לנקודה אחרת, והיא הנקודה העקרונית. אני רוצה

לקרוא לפניכם שורה ממכתב שהגיע לידי, שבו מפרטת אורית מור את הבעיה: עקב

הצמצומים התקציביים ובעקבות החלטת הסוכנות היהודית על העברת הטיפול בנושא קליטת

העליה למשרדי הממשלת, החליטה על סגירת המרכזים האלה.

כולנו יודעים שספק גדול אם ההעברה הזאת תבוצע. יש סבירות גבוהה שהיא לא

תבוצע. אם זה קשור אחד בשני, הנה יש כאן הצדקה לא לסגור את המרכזים.

קיצוצים יש לא רק בסוכנות, קיצוצים יש גם בממשלה. אנחנו מתחבטים בבעיה הזאת

השכם והערב וכל פניה שלנו אל הכנסת להגדיל את התקציב זו בעיה. מה עשתה הסוכנות?

היא חתכה, במסגרת קיצוצים שלה, במקום שהוא כואב ביותר לכולם, על-מנת להחיות את

הענין לא מתקציבה.

אני לא מפריד בין הממשלה לבין הסוכנות היהודית בכל הקשור לאחריות לקליטה.

עשו חלוקת עבודה הסטורית. יש דברים שהסוכנות מממנת אותם, יש דברים שהמדינה מממנת

אותם, ויש דברים שהמימון שלהם הוא משותף. להגיד היום: בסדר, אנחנו מתחילים

מנקודה מסויימת ובנקודה הזאת בואו ונעשה השתתפות של שני-שלישים המדינה - ובשבילי

משרד החינוך ומשרד הקליטה הם היינו-הך - ושליש הסוכנות היהודית.

כיוון הדיון צריך להיות פניה לסוכנות היהודית. אם היא מצאה הצדקה לסגור את

השירות הזה, יכול להיות שיש הצדקה לכך. אם אין הצדקה לסגור את השירות, 200,000

או 400,000 דולר ודאי לא ימנעו מהסוכנות היהודית, על כל משאביה הגדולים, את הפעלת

השירות הזה. אני חושב שזה צריך להיות הכיוון ולא השאלה של יותר או פחות 200,000

דולר למשרד הקליטה.

ידועה החלטת הממשלה להוסיף למשרד הקליטה 22 מיליון שקל. אפשר למצוא במסגרת

הזאת גם עוד 200,000 דולר, אבל הבעיה היא לא 200,000 דולר אלא לאן אנחנו הולכים.

היום סוגרים את השירות הזה בסוכנות, כי יש קיצוצים בסוכנות והמדינה תיקח אותו תחת

חסותה, גם אם לא תבוצע ההחלטה להעביר את כל השירותים לממשלה ומחר נשב כאן ונדון



על בעיה אחרת. הענין העקרוני הוא החשוב פה, אם יש או אין הצדקה לסגור את השירות.

אם יש הצדקה, הסוכנות מספיק אחראית כלפי המדינה וכלפי העולים ואם היא מחליטה

שהשירות הזה לא נחוץ, אז הוא לא נחוץ.

י' צידון;

לדעתי, יש הנחת יסוד אחת שכולנו חייבים לקבל: מדינת ישראל היא מדינה ריבונית,

היא אחראית למעשיה ונפסיק עם השנור. אני מבקש קודם-כל להעמיד את הדבר במשבצת

הנכונה. מדינת ישראל אחראית לקליטת עולים כפי שהיא אחראית לבטחון, לתחבורה ולכל

הדברים האחרים, ואם היא לא יכולה לקלוט עולים, שהיא לא תקלוט עולים. היא מסתייעת

בסוכנות היהודית אשר תורמת וולונטרית את תרומתה. לכן אנחנו צריכים להגיד תודה על

כל גרוש ולעבור לסדר-היום.

השאלה אם השירות הזה נחוץ או איננו נחוץ ואוי לנו שבפעם איקס אנחנו נופלים

בין האובניים. אליבא דמשרד החינוך שאמון עלי שהוא יודע את המקצוע שלו; אליבא

דמשרד הקליטה שאמון עלי שהוא יודע את העבודה שלו. השירות הזה חיוני. לא זו

בלבד, אלא מתברר שיש לנו כאן צוות שאם נפרק אותו, יקח לנו איקס שנים לבנות אותו

מחדש, על כל הקשיים שמתלווים לדבר הזה.

אי-לכך אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לרשום שהוועדה רואה את אחריות קליטת

העולים על כל פניה כאחריות מדינת ישראל והיא מודה לסוכנות היהודית על כל תרומה.

אני סבור גם שלרגל האילוצים שבהם נתון האוצר ומשרד הקליטה, לי נראה שאנחנו

צריכים להמליץ לממשלה שיישבו להם השרים ו"ישברו את הראש" ביניהם, אבל שדבר אחד לא

יקרה: שלא יסגרו את השירות הזה. בקשתי מהאוצר היום לשחרר את הכספים על-מנת למנוע

חיסול הצוות הזה, ושהשרים יישבו ביניהם ויחליטו ממי לוקחים את ה-200,000 דולר.

אני מסכים אתך שיש בזה הרבה עניינים של פרינציפים וכוי, אבל אתה תסכים אתי שהילד

העולה אסור לו לסבול ושאם אפרק את הצוות הזה, יקח לי איקס שנים לבנות אותו מחדש.
היו"ר מי קליי נר
וזה יעלה יותר כסף.
י' צידון
כמובן. לכן, בקשתי היא קודם-כל שנעביר לשרים הנוגעים בדבר את ה- S.O.S שהם

יחליטו. בקשתי מהאוצר - שימצא את הפתרון העכשווי בצורת מפרעה על-חשבון ושאחר-כך

השרים "ישברו את הראש" ויקזזו ביניהם. אבל קודם-כל לא לסגור את השירות.
א' מזרחי
מי מפקח על השירות הזה מטעם הסוכנות היהודית?
י' צידון
במקרה זה הסוכנות היהודית היא תורם מצד אחד ומוכר שירותים מצד שני.
היו"ר מ' קליינר
מר הדר, אם תנסה להיכנס לנעליים של עלית-הנוער, כולל נעליו של מנכ"ל

עלית-הנוער, שמקצצים מתקציבו, באופן טבעי אני אעדיף להחזיק עוד מורה בפנימיה או

להילחם לא לסגור פנימיה שזה היום התפקיד שיועד לי, ואני אקצץ באותם דברים שאני

עושה אותם עבור אחרים. אפשר להגיד שמשרד הקליטה יכול לא להיות שותף במומחיות

שניתנת כעזרה לילד לפתור לו קשיים שנובעים מהעליה לישראל? לא יעלה על הדעת שמשרד

הקליטה לא יהיה שותף לזה. כל עוד יכולנו, נתנו, אבל היום אנחנו לא יכולים.



אני לא מגיע לעמדה המאד מרחיקת-לכת שהשמיע חבר-הכנסת צידון, שאומרת שהכל

תפקידה של המדינה ורק אומרים לסוכנות תודה. יש מוסד לתיאום, יש הגדרות, מדינת

ישראל נתנה לסוכנות מעמד מסויים, בתמורה לכך הסוכנות לקחה על עצמה תפקידים

מסויימים, ואם היא לא מסוגלת לעמוד בהם, שתודיע על סגירת העסק. במקרה הנדון

הטיעון הזה איננו רלבנטי, כי זה במקרה שירות שגם בלי ההסכם החדש, על-פי כל הגדרה

הוא שייך למשרד הקליטה ולמשרד החינוך. לכן הבעיה היא טכנית.

נכון שוועדה זו דנה בדרך--כלל בעקרונות ולא בבעיה טכנית שמדברת על תקציב של

200,000 דולר. אנחנו נכנסנו לזה עקב התחושה שיש פה בעיה בגלל ויכוחים

אדמיניסטרטיביים. אין כאן ויכוח על עצם הצורך או על עצם הכדאיות הכלכלית שהם

ימשיכו לינת את השירות, כי הוא קיים אצלם וכי כדי להקים חדש יעלה יותר כסף למדינה.

נניח שהשירות הזה ייסגר, תקום צעקה גדולה ובתקציב לשנת 1990 יצטרכו שני המשרדים

האלה להקים יש מאין ויתנו לך אולי מיליון שקל על שני הדברים האלה.

אני חושב שיש לתת את הכסף הזה דרכם, או דרכם, אבל שבינתיים השירות הזה

יתקיים. אחר-כך, בתוך ההתחשבנות על מיליונים של האוצר עם הסוכנות, תכניסו גם את
הסכום הזה ותגידו
פה אנחנו חושבים שצריך להיות חצי-חצי ולכן אנחנו מחייבים אתכם

בעוד 100,000 דולר. אבל כמו שאומר חבר-הכנסת צידון, חייבת להימצא מיד הדרך

שהשירות הזה לא ייסגר.

ד"ר ר' לוי;

אני שמח שאין עוררין על החשיבות של השירות הזה לילדי העולים. המיומנות

המקצועית שלנו, כפי שאנחנו נותנים לה ביטוי בסוכנות, כל אחד מעמיתי פה יכול לתת

לה ביטוי בכל מערכת ממלכתית אחרת, כך שהבעיה היא לא פרנסתם של הפסיכולוגים אלא

הייחודיות, מגוון השפות התקשורתיות לדבר עם אתיופים, רוסים, גרוזינים ואחרים, זה

דבר שלא נלמד בשום אוניברסיטה אלא באוניברסיטת החיים.

מכיוון שבתפקידי הקודם הייתי ראש בריאות הנפש של הצבא ועסקתי בתקציבים, אני

בניתי את התקציב הזה כאיש תקציבים. אני אומר למדינת ישראל שזו ההצעה הזולה ביותר

במזרח התיכון כדי להתמודד עם 1,000 חניכים פר שנה. כי "הלבשנו" על הקטע הגדול של

האגף שלי ממש אבני ריחיים. אני שמתי על אותה פקידה עוד 15 תקנים, שהם 25 עובדים.

יושעה בוערת, כי הסוכנות היהודית שילמה את הסכום של 200,000 דולר שלה עד סוף

חודש יולי 1989. אם בשבועות הקרובים לא ייכנסו 400,000 דולר, אני צריך להוציא

ל-22 אנשים מכתבי פיטורין. ההתניה היא שאם אנחנו מתחילים את שנת הלימודים, אנחנו

מתחייבים לא רק עד סוף שנת התקציב אלא עד סוף שנת הלימודים הבאה. כלומר, אי-אפשר

להתחיל שנת לימודים כשיש לך תקציב שמספיק רק לכמה חודשים.
י' שפרינצק
מה ההיגיון בהתניה כזאת של משרד החינוך?

בי אמיר;

יש תוכנית שעולה 600,000 דולר. אם אין הסכום הזה, לפי דברי המומחים זו לא

אותה תוכנית.

א' מור;

אני רוצה לומר לחבר-הכנסת מזרחי שהמשרד שלנו לא בא בטענה איפה השירות הזה

יהיה. טוב שהשירות הזה נמצא איפה שהוא נמצא ובינינו לבין עלית-הנוער אין כלל ספק

שכפי שהיום המערכת המקצועית היא טובה כשהיא שם. כלומר, זה לא היווה בעיה מטעם

משרד הקליטה. הבעיה היחידה מטעם משרד הקליטה היא מאין יימצא הסכום של 200,000

דולר. לא היתה בעיה עקרונית על מיקומו של השירות או על האחריות עליו.



ע' הדר;

לאור הדברים שהושמעו בישיבה אני ניסחתי לעצמי.כמה משפטים ואני מקווה שתאמצו
אותם
1. לאור המצוקות של הממשלה ומצוקות משרד הקליטה, אני חושב שהוועדה צריכה

לפנות למח' עלית-הנוער ולבקש ממנה להמשיך להפעיל את השירות ללא סיוע המדינה

ולנסות לחפש מקורות אחרים לקיצוץ. כשם שמשרד הקליטה יכול לחפש מקורות פנימיים

אצלו, יכול גם מנכ"ל מח' עלית-הנוער לנסות לתת על זה עוד הפעם את הדעת.
י' שפרינצק
זה הלחץ המוסרי הרגיל.
ע' הדר
2. אם התשובה של מנכ"ל עלית-הנוער תהיה שלילית, אני מציע לפנות לסוכנות

היהודית בבקשה שתממן שני-שלישים מהעלות ושליש נוסף ימומן על-ידי משרד החינוך.

הצעה זו נובעת מהמצב הקיים. משרד החינוך מצא לזה את המקור. אני מאמין

שהסוכנות תמצא את המקור לשני השלישים, ואני יודע שלמשרד הקליטה יהיה קשה מאד לאתר

את השליש הנוסף.

על-מנת לא להוציא את משרד הקליטה לגמרי מהתמונה, אני מציע לפנות למשרד הקליטה

ולבקש מהם לבצע את הבדיקות ההכרחיות ולנסות לדאוג לשינוי סדרי-עדיפויות במסגרת

תציבו, למען יתן - אם הוא יכול - את השתתפותו בענין הזה.
היו"ר מ' קליינר
אנחנו לא מתחילים כעת תהליך. אם היינו מתחילים תהליך, אני חושב שלא היתה

בעיה לאמץ את ההצעה הזאת.

ע' הדר;

לדעתי, הספור הזה לא צריך לארוך למעלה משבועיים-ימים.

היו"ר מ' קליינר;

אני לא מתכוון רק לזמן. אני מתכוון לענין הפסיכולוגי. אני מבין שהגיעו

להסכמה כלשהי בין הסוכנות היהודית לבין שאר הגורמים שכך זה יתחלק. אינני יודע אם

הפרטנר השלישי היה שותף להסכמה הזאת או ששני הגורמים האחרים החליטו בשבילו, אבל

אין ספק שהוא פרטנר.

ועדה זו הופכת להיות פעמים רבות לגורם שסוגר בעיות על-ידי עצם הפגשת האנשים,

שבסופו של דבר הם הרשות המבצעת והם צריכים להגיע ביניהם להבנה-הסכמה. נכון

שחסרים פה גזבר עלית-הנוער, גזבר מחי העליה וגזבר משרד הקליטה, כי כפי שהענין

תוצג לנו, אתם הבעיה. אמרו לנו; יש הסכם. הסוכנות היהודית עומדת בחלקה; משרד

החינוך מצא דרך לעמוד בחלקו, ויש בעיה קטנה אחת שמשרד הקליטה איננו יכול למצוא

מקור למימון 200,000 דולר. פנינו למשרד הקליטה ואמרנו; אנחנו פנינו לאוצר, וגם

כשפניתי לאוצר לא קיבלתי את התשובה שאני מקבל כרגע ממך, אלא נאמר לי; זה בדיון,

בבדיקה, ומאחר שלא נאמרה מלה אחת של כיוון אחר, היה ברור שזה בבדיקה לכיוון הזה.

את הילד העולה לא מעניין מאין יבוא שאר הכסף. השאלה היא איך סוגרים את

הענין, ואחרי שהוא בא הנה לא הייתי רוצה שזה שוב ייגמר בהחלטה מימית, לא ריאלית.

לנו יש אולי כוח מוסרי-פוליטי-ציבורי, אבל לכם יש הכוח הממשי ללחוץ על הסוכנות,

מפני שלכם יש עוד התחשבנויות אתה.



לכן, טוב היית עושה אם היית לוקח על עצמך לזמן את הגזברים ולבדוק אתם את

האפשרות הזאת, ומצד שני לראות מה בכל-זאת אפשר למצוא במשרד הקליטה. זה מסוג

הדברים שאפשר להעלות במליאת הכנסת ולמצוא לו פתרון, אבל אני לא מציע שנשתמש בנשק

הזה בשביל 200,000 דולר.

לכן אני מבקש לשבת עם הגזבר של מחי העליה ועם הגזבר של משרד הקליטה ולראות אם

אפשר לעשות משהו אתם, ולפנות לגזברות הסוכנות ולעדכן אותנו אם יש פתרון טוב. אם

לא, נזמין אותם לכאן.

ההחלטה שלנו היא אחת. לא נשמעה דעה אחרת מזו שהשירות הזה חיוני והוא חייב

לפעול. אנחנו פונים אל כל הגורמים, קרי - משרד הקליטה, משרד האוצר, מח' העליה

ומח' עלית-הנוער בסוכנות היהודית - להיפגש ולהחליט באופן מיידי איך מוצאים את

הסכום של 200,000 דולר שברגע זה חסר לנושא. אני חושב שזה גם בא לקראת הנוסח שמר

הדר הציע.
ד"ר ר' לוי
אני אמנם רק שנתיים וחצי בסוכנות היהודית אבל אני לומד מהר את השטח. כדי

להבהיר את התמונה אני רוצה לומר לעדי הדר, שהחלק הארי של האגף שלי ירד בשנתיים

האחרונות מ-60 ל-42 משרות.

אני רוצה להתייחס להצעה שלך לפנות לגזברות הסוכנות. ברגע שמזכירים לגזברות

הסוכנות את יחידות היעוץ לנוער עולה היא רואה אדום, מכיוון שכבר לפני שנתיים

אמרו: זה לא ב"טראק" העיקרי. בשל הקירבה שלנו לנושא אנחנו התעקשנו והיה גיבוי

בלתי-רגיל בזה שהיתה התחייבות מוסרית של שני המשרדים, וזה הגיע עד למנדל קפלן

והלך לפסים פוליטיים. נדמה לי שלגלגל את זה היום לפרוזדורי גזברות הסוכנות

פירושו לתת את האות למה שהם מחכים להגיד: שילמנו את ה-200,000 דולר וכו', תוציאו

מכתבי פיטורין למנגנון. זאת הדינמיקה שם.

לכן, לא הייתי מציע אפילו לגלגל את זה כך, כי מחכים לנו, לאלה שמעוניינים

להמשיך לתת את השירות, בפינה.

לדעתי, אם רוצים שהיחידה הזאת תתקיים, צריך לנסות לראות איך אפשר לעזור למשרד

הקליטה לממש את החלק הזה, כי אנחנו עומדים שבועיים לפני הוצאת מכתבי פיטורין.
י' שפרינצק
נדמה לי שגם מנדל קפלן, כמו חבר-הכנסת צידון, סבור שישראל היא מדינה ריבונית

והיא צריכה לממן את השירות הזה.
ע' הדר
אני רוצה לשאול שאלה בקשר לדברים שנאמרו פה. על-סמך מה אמרת שהיתה התחייבות

של משרד הקליטה?
אי מור
לא היתה התחייבות כספית. היתה תפישה עקרונית שהמשרד רואה את השירות הזה

כחיוני, שחייב להימשך - - -
ע' הדר
ומה הוא עושה לצורך הענין?



א' מור;

- - - ורואה עצמו כחייב להיות שותף.
ע' הדר
והוא מוכן לפנות לאוצר.

אי מור;

כתוצאה מזה היתה פניה אל האוצר, פלוס הגשת הצעת התקציב של שנת 1989.

היו"ר מ' קליינר;

הענין נמצא במבוי קצת יותר סתום מכפי שחשבת, מר הדר. אנשים רבים דיברו אתי

על הענין הזה והתגבש איזה שהוא פתרון. כל המערכת יודעת שיש פתרון . אם היינו

במצב של לפני 5 חודשים, כשהשאלה היחידה היתה איך מוצאים את הכסף, הגישה שהצעת

קודם היתה בדיוק נכונה. אבל אני מבין שאנחנו עברנו את השלב הזה.
ע' הדר
הצרה היא שכשמדברים עקרונית, לא מדברים על כסף. עקרונית כולם יכולים להסכים,

אבל כשזה מגיע לכסף בודקים בכיסים אם יש, ולדעתי זאת לא דרך נכונה.
היו"ר מ' קליינר
לדעתי, משרד הקליטה נתו להביו שהוא ימצא את הכסף והיום יש לו בעיה. זאת

הבקשה.
ת' דותן
לי מותר להגיד משהו שאולי אורית מור לא יכולה להגיד, שמשרד הקליטה היה זה

שיזם את רעיוו השיתוף המשולש הזה. כלומר, לנו הודיעו שהסוכנות היהודית סוגרת את

היחידה ליעוץ ואז הודענו לכל הגורמים, ובעצם משרד הקליטה הוא שבא עם רעיון השיתוף

המשולש.

היו"ר מ' קליינר;
דבר אחד ברור
בגלל שמדובר בילדי עולים, האחריות הציבורית לנושא מוטלת על

משרד הקליטה. אני גם לא חושב שזה בריא שמשרד הקליטה יהיה מחוץ לפתרון הזה. זה

תפקידו,

ע' הדר;

שנינו יודעים שכשהכל מנוהל בסוכנות היהודית, ומשרד הקליטה, חוץ מזה שהוא

מעביר פעם אחת בשנה את הכסף, מידת המעורבות שלו פה איננה גדולה. לכן, אני מציע

שלא נדבר על מעורבות של משרד הקליטה.
ת' דותן
אני חושבת שאחד הדברים שהיחידות מצטיינות בהם הוא בשיתוף-פעולה הטוב מאד שיש

לנו עם כל מיני גורמים. אני מניחה שגם הוועדה רואה שבעינינו חשוב מאד שיהיה

שיתוף-פעולה ביו גורמים שונים שמטפלים בעולים. מעבר לטיפול הפרטני שאנחנו נותנים

לילד ולמשפחתו, אנחנו פועלים במפורש בצורה מאד מודעת להביא לשיתוף-פעולה ביו

גורמים שונים. ביו השאר, למשל, אתם יכולים לראות שביוזמתנו מתקיימת ישיבה

בבית-ספר על איזה שהוא ילד, אז נמצאים שם מורה מבית-הספר, הנציג של משרד הקליטה

שדואג לתת לילד שיעורי-עזר בשעות אחה"צ, והעובדת הסוציאלית של מחי העליה.



מה שאולי מדינת ישראל והסוכנות היהודית לא מצליחות לעשות בגדול, אנחנו מנסים

לעשות את זה לפחות בשטח. אני חושבת שזאת גם הסיבה שאנשי משרד הקליטה כל-כך

מעוניינים בשירות, כי אנחנו מאד מדגישים את הנושא הזה של שיתוף-פעולה.

היו"ר מי קליינר;

לדעתי, החלק הזה של השירות בעצם היה צריך להיות בידי משרד הקליטה. כשהתעורר

הצורך, באו משרד הקליטה ומשרד החינוך ואמרו: למה שאנחנו, משרד הקליטה, נתחיל

להקים דבר מאל"ף? בואו נשתמש בדבר שקיים בעלית-הנוער. הוא יכול היה להיות קיים

במחי העליה או בעיריית דימונה. בעיריית דימונה, לצורך העניו, אמרו: בעלית-הנוער

יש שירות מצויין, אז ניתן להם עוד כמה עובדים שיסתובבו בארץ, במקום שאנחנו נוציא

כסף. מה גם שעיריית דימונה אמרה: אני לא רוצה לגבות כסף בעד השירות שאני נותנת
בפתח-תקוה. עלית-הנוער לא אמרה
אני לא גובה כסף בעד השירות שאני נותנת למדינת

ישראל, שמשרד החינוך ומשרד הקליטה היו צריכים לשלם עבורו.

כל מה שהשתנה היום הוא שאומרים: מצבנו הורע ואתם צריכים לשלם בשביל השירותים

שאנחנו נותנים לכם. מי צריך לשלם? מדינת ישראל. אם אני הייתי יושב מח'

עלית-הנוער, כל פעם שהייתי יושב עם גזברות הסוכנות הייתי אומר: אם אתה מקצץ אצלי,

אני רוצה לחייב את מחי העליה לשלם לי בעד השירותים שאני נותן. כי ה-200,000 דולר

האלה, בתוך ההעברה הפנימית בסוכנות, היו צריכות להיות מועברות ממחי העליה למח'

עלית-הנוער, כי לפי ההגדרות האחריות היא של מחי העליה ולא של מחי עלית-הנוער.

משרד הקליטה, שמבחינה מיניסטריאלית יש לו האחריות, אולי אפילו העודפת על פני

משרד החינוך, איננו יכול להיות מחוץ לעסק הזה. כרגע, פרקטית, סגירת או אי-סגירת

השירות הזה, לאור המידע שקיבלנו מדייר לוי, תלויה בהם.

אני מבקש לבדוק קודם-כל עם החשב שלהם אם אפשר לעשות את זה בלי תוספת תקציב.

אם אתה משתכנע שאין שום דרך להעביר את ה-200,000 דולר האלה בלי תוספת תקציב,

נחזור לממונים ונראה איך אנחנו יכולים לגלגל את העניו חלאה, אבל בהקדם.
בי אמיר
אני רוצה להוסיף הערה שאולי משלימה את הדברים שאמרנו קודם לגבי הקשר של משרד

החינוך. העובדה שאנחנו מצאנו דרך לעשות את זה מעידה על החשיבות שאנחנו מייחסים

לעניו ועל הרצוו שלנו לפעול. אבל צריך להיות ברור: גם שירותים פסיכולוגיים

רגילים במערכת לא ממומנים במלואם על-ידי מערכת החינוך. היא משתתפת באיזו שהיא

צורה עם גורמים אחרים.

אין ספק שהמיוחד בפעילות זו הוא שהיא פעילות משותפת של גורמים שונים שיש להם

חלק בה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בשירותים פסיכולוגיים של עולים, שזה אלמנט נוסף,

ולא רק שירותים פסיכולוגיים.
היו"ר מ' קליינר
.אליכם איו לי שום טענות. שמת לב שהזכרתי פה 7 גורמים, ואתכם לא, ולא במקרה.

אני חושב שאתם היחידים שלאף אחד אין טענות אליכם.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 13.25

קוד המקור של הנתונים