ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 29/05/1989

פגישה עם התאחדויות העולים לדיון במצב הקליטה לאור הישיבות האחרונות של הוועדה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 21

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

יום שני, כ"ד באייר התשמ"ט (29 במאי 1989), שעה 00;12
נכחו
חברי הוועדה; מ' קליינר - היו"ר

א' גור

שי דיין

אי ולדמן

אי מזרחי

י' צידון

מוזמנים; הרב אי לפידות - מנכ"ל משרד הקליטה

הרב י י אברמוב - משרד הקליטה

די טופז - משרד הקליטה

ל' צ'רני - יו"ר הפדרציה של דרום-אפריקה

סי שפירא - מנכ"ל הפדרציה של דרום-אפריקה

א' לשם - משרד הקליטה

ב' חלפין - מ"מ יו"ר התאחדות עולי אמל"ט

ר' אזולאי - התאחדות עולי צרפת

שי אמיר - התאחדות עולי בריטניה, אוסטרליה,

ניו-זילנד, סקנדי נביה

די טופז - משרד הקליטה

י' אנניה - התאחדות עולי אתיופיה

רות כץ - קבוצת ה-35

א' רייסברג - התאחדות עולי רומניה

אי רחמילביץ - התאחדות עולי אמריקה וקנדה

ע' בן-חורין - התאחדות עולי אמריקה וקנדה

י' ברקאי - מח' הקליטה, ההסתדרות הכללית

א' ספיר - יו"ר התאחדות עולי גרוזיה

שי פורטוש - סגן יו"ר התאחדות עולי הונגריה

אי פרישמן - הרנאחדות עולי הונגריה

א' וולפוביץ - התאחדות עולי ברית-המועצות ומזרח אירופה

קי קדוש - יו"ר התאחדות עולי צרפת וצפון אפריקה

נ' חסיד - יו"ר התאחדות עולי איראן בירושלים

ש' חסב - התאחדות עולי איראן ,

אי והדני - מדור קליטה, הוועד הפועל

ה' חסידים - התאחדות עולי איראן

- - - הוועד היהודי-אמריקאי

גי שווילי - אגודת ידידי גרוזיה-ישראל

ח' זילבר - עוזר בקליטת תלמידי ישיבה איראניים בי-ם

ג' פייגין - יו"ר התאחדות עולי ברית-המועצות

ר' גולן - יו"ר (חדש) של התאחדות עולי ברית-המועצות

מזכירת הוועדה; ו' מאור

רשמה; ע' הירשפלד

סדר-היום; פגישה עם התאחדויות העולים לדיון במצב הקליטה לאור הישיבות

האחרונות של הוועדה.



פגישה עם התאחדויות העולים לדיון במצב הקליטה

לאור הישיבות האחרונות של הוועדה
היו"ר מ' קליינר
אני פותח את הישיבה. ישיבה זו זומנה כדי לטכס עצה בנושא שעומד ברומו של

עולם, מבחינתנו, ולא רק מבחינתנו, והוא ההסתגלות האטית של הממשלה, או חוסר

ההסתגלות שלה לפי דברי אחרים, לשינויים שחלים בנושא הזה, לאפשרויות שנפתחות,

לקשיים, ואפילו לצורך לקבל החלטה מחודשת על גורלה של הקליטה.

בשבוע שעבר קיימנו כנס חירום של הוועדה, שאליו הזמנו חברי-כנסת נוספים שהיו

ועדיין קשורים לנושא והם נענו לפנייתנו ומוכנים לתגבר אותנו במאבק הציבורי לגבי

מעמדו של הנושא. באותה ישיבה השתתפו חברי-הכנסת בנימיו בגין, אריה אליאב, שולמית

אלוני, גאולה כהן, עוזי ברעם, שרה דורון ועוזי לנדאו, שאינם חברי ועדה ובאו

להזדהות עם הנושא.

אני למד מהתקשורת שהמחאה שלנו נגד הנוסח המאד מתון שהועבר כטיוטא ראשונה של

החלטת ממשלה בעקבות דיון על הקליטה נשאה פרי, ואני מבין שההחלטה שהתקבלה אתמול

בישיבת הממשלה היא הרבה יותר משמעותית. אפילו שר האוצר, שבישיבת הממשלה הראשונה

אמר שיש לו הרבה דברים לוחצים מלבד הקליטה, כבר קיבל את העקרון שצריכה להיות

הקצאה מיוחדת לבניית דירות כדי לפנות את מרכזי הקליטה. כעת המאבק הוא רק על

הסכום. כך שבהחלט יש פתיחה לתזוזה.

אנחנו לא צריכים להרפות. להיפך, אנחנו צריכים להמשיך לעקוב ולדאוג לכך שלא

תהיה סחבת. עד כדי כך היינו ערים, שכשראינו בטיוטת ההצעה שמשרד האוצר מציע במקום

שתוך שבועיים יצטרכו לסכם את ה"איך" יהיה כתוב "בהקדם", אנחנו נזעקנו ואמרנו שזח

השינוי המסוכן ביותר. אני שמח שהשר פרץ עמד על כך שהדרג שיקבע יהיה דרג של שרים

ולא דרג של מנכ"לים, ואנחנו צריכים לחיות ערים שזו לא תהיה עוד הצהרה שמרגע

שניתנה תשומת-הלב ירדה והענין שוב נסחב.

אני חוזר ואומר שבזה אין פתרון לשאלה בידי מי יהיה הטיפול, בידי משרד הקליטת

או בידי הסוכנות היהודית, אם הקליטה תהיה ישירה ומה יהיה גורל מרכזי הקליטה.

אני חושב שבחקדם צריך לחחליט על כך.

תקופת הביניים לא נועדה כדי שמח' העליה תנוון את מרכזי הקליטה ומשרד הקליטה

יפעיל את הקליטה הישירה ב-10% ממה שתוכנן מבחינת מה שיש בסל, אלא כדי - וזה יהיה

המבחן האמיתי - שמשרד הקליטה ינהג כאילו כל האחריות לקליטה מוטלת עליו, ומח'

העליה של הסוכנות היהודית תנהג כאילו כל האחריות על הקליטה מוטלת עליה.

אנחנו הזמנו לישיבה זו את נציגי התאחדויות העולים כדי - א. לדווח על חמצב; ב.

לרתום את הגופים האלה להמשך המאבק הציבורי, במידת הצורך; ג. לשמוע יותר איך

הדברים נראים מזווית הראיה של ההתאחדויות. אותי מטרידה השאלה למה חלק

מההתאחדויות יותר פעילות ומצליחות לסייע בקליטה של בני ארצם פה בארץ, והתאחדויות

אחרות מצליחות פחות. האם שיתוף הפעולה הזה גם מתבטא בכך שמזמינים התאחדות שהיא

פחות פעילה בנושא הקליטה להתאחדות יותר פעילה ומדריכים אווזה? האם הסיבה לכך היא

כלכלית? כלומר, למה הדרום-אפריקאים, הרומנים או הבריטים יותר פעילים בקליטת בני

ארצם, ולמה ארורים פעילים פחות? האם זו שאלה של כסף, של מסורת, ארגון או פיצול?

לפני שנגבש את אופי הדיון, ואם אין הערות בשלב זה לחברי-כנסת נוספים, אני

מציע שיואב פק יציג את הדברים בתור יושב-ראש ארגון הגג של התאחדויות העולים.
י' פק
אני מכהן כמנכ"ל התאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל וגם משרת כיושב-ראש מועצת

ארגוני העולים, והיום מייצג 17 ארגונים המייצגים בעצמם ארגונים מלמעלה מ-40 ארצות

ברחבי תבל.



המועצה קיימת כבר שנה בצורתה הנוכחית וכל הזמן מתחזקת וגדלה. אנחנו גם

מגוונים את הפעילויות שלנו בכיוונים שונים, כולל עבודה במישור של לחץ ציבורי

באמצעי התקשורת למען האינטרסים של העולים, אבל גם עומדים על הנושא של תמיכה הדדית

שכרגע הזכרת. הארגונים המנוסים והגדולים יותר, בעלי האמצעים יותר, תומכים

ומדריכים את הארגונים החדשים והצעירים יותר, ומרוח הדברים אנחנו מרגישים

שבהסטוריה היה כיוון שבו כל ארגון וארגון נאלץ היה להיאבק למען אינטרסים שלו

בנפרד. היום ראינו שאם לא נעבוד בצורה מגובשת לא נגיע למטרה.

אני רוצה לעמוד על 2 - 3 נקודות עיקריות ואני מקווה שלחברי מהארגונים השונים

תינתן הזדמנות לדווח, על-סמך הנסיון הספציפי של הארגון שלהם, על אספקטים שונים של

ההתעוררות הכללית במערכת הקליטה במשך שנתיים.

אני שמח שהזמנתם אותנו לישיבה זו, אבל הייתי שמח יותר אילו ההזמנה היתה מגיעה

אלינו ביום רביעי בשבוע שעבר. הסיבה לכך היא שכולנו כאחד מרגישים שהלקוח איננו

שותף לתהליך. אינני אומר שיש לנו זכות להיות שותפים בתהליך, אבל אני חושב שזה לא

חכם, אם רוצים שהלקוח יוכל לנצל את השירותים הניתנים ולסייע בתהליך הקליטה. היום

אנחנו מרגישים שאנחנו לא רק מסייעים אלא אף מובילים את הקליטה במקרים רבים. אם

אנחנו ממלאים תפקיד, כפי שאנחנו יודעים שאנחנו ממלאים, כדאי שהתייעצויות אתנו לא

יהיו מהסוג שקובעים מדיניות ואחר-כך אומרים לנו: קבענו מדיניות, עכשיו אנחנו

רוצים להודיע לכם על כך. זאת לא התייעצות. אנחנו רוצים להיות "פרטנרים", מתוך

רצון שזה יילך.

המושג של פינוי מרכזי הקליטה לא מקובל עלינו. אנחנו בהחלט בעד פינויים כדי

למלא אותם מחדש. כולנו רוצים שהעולים יעברו היום את התהליך שאני עברתי - שהיה של

5 חודשים טובים במרכז קליטה. התקופה הזאת לא היינה נעימה ביותר, אבל טובה. למדתי

את השפה, עזבתי את מרכז הקליטה והתחלתי לפרנס את משפחתי.

אנחנו מעוניינים בפינוי מרכזי הקליטה, אבל אם פירוש הדבר הוא פינוי לצורך

חיסול, אנחנו מתנגדים לכך בכל תוקף. מעולם לא התקבל על דעתו של ארגון עולים

כלשהו שהחלפת מרכזי הקליטה בקליטת ישירה היא הדרך, ואינני מבין מדוע קובעים את

גורלנו בלי להתייעץ אתנו ולשאול אם זה בר-ביצוע.

אנחנו מחייבים את העקרון שלפיו העולה יוכל לבחור במסלול המתאים לו, ובשמחה

נעזור לרשויות לכוון את האנשים ולנסות אפילו להשפיע עליהם ללכת למסלול המתאים

להם, אבל חופש הבחירה הוא אחד העקרונות המרכזיים ביותר לנו. לנו יש תחושה של

דחיפות נוכח הקריסה של מערכת הקליטה, כפי שהתבטא שר הקליטה. ההרגשה שלנו היא מאד

קשה, החל מהעובדה שממשלת ישראל לא ראתה לנכון לאפשר לנציגי העולים להיכנס לאולם

הקבלה בשדה התעופה. לחלק מאתנו יש אישור כניסה לאולם הקבלה ולחלק אין, ואנחנו לא

מבינים את זה. אם הייתם מסתכלים על זה בהיגיון הייתם רואים מהי הרגשתם של העולים

כאשר נציגינו יכולים להיכנס לאולם הקבלה ולקבל אותם בזרועות פתוחות, בחמימות

ובשפתם, ומיד נותנים להם הרגשה שהם בבית. ובמקום זה הם נתקלים בפקידים שלפעמים

יש להם חשק לטפל באנשים כמו שצריך ולפעמים לא, או במחשבים שנותנים את העובדות

הקשות מהשטח, בלי ההרגשה שבכל-זאת עם ישראל מחכה לך בהתלהבות.

מהרגע הזה ועד הזריקה לבית-מלון ואחר-כך אין לעולה אפשרות לבחור מרכז קליטה,

גם אם יתפנה מקום, בגלל תקנונים מגוחים, וכל יתר הפרטים שהחברים ימסרו לכם מתוך

נסיונם.

אם יש משהו שהייתי רוצה שייכנס לא רק לפרוטוקול אלא גם למודעות של חברי-הכנסת

הוא שאנחנו עומדים היום, לאחר שנתיים של מבוכה, בלבול, ערפל וקריסה של מערכת,

שפשוט היינה כוונה שתהיה כתובת אחת במקום שתים, והיום במקום שתי כתובות יש לנו

מחסור של שתי כתובות. עדיין יש שתי כתובות אבל שתיהן לא מתפקדות. הסוכנות פיטרה

450 עובדים לקראת ה-4 באוקטובר 1988, שחלק מהם היו עובדים מסורים והיום הם לא

בשטח. מי שהיה מארגן את הפעילויות השונות, מי שהיה מלווה את העולה מרגע שהוא

נכנס לארץ, היום הוא עובד במקום אחר.



באשר לקליטה ישירה - התוכנית אולי יכולה לעבוד. לא באנו לכאן כדי להגיד

שהקליטה הישירה פסולה. יש לנו אפילו דוגמאות. בראשון-לציון, במגדל העמק ובנצרת,

שם הקליטה הישירה, לפי תנאים מסויימים, הוכיחה שזה יכול לעבוד עם אוכלוסיות

מסויימות ובתנאים מסויימים, כולל ההרכב החשוב של השתתפות ארגון העולים הפעיל

והרשות המקומית שהיתה מעורבת בזה.

מלבד זה אנחנו רוצים שתהיה תחושה של דחיפות ותחושה שחייבים לשתף את נציגי

הלקוה. אנהנו רוצים להיות "פרטנרים", לא רוצים לעמוד בהפגנות ולקלל. במקום

להופיע בכותרות כאנשים מיואשים אנחנו מעדיפים שייכתבו דברי שבח על שיתוף הפעולה

המוצלח בין מוסדות הממשלה, מוסדות הסוכנות וארגוני העולים.

היו"ר מ' קליינר;

תודה רבה ליואב פק. מאחר שעיקרי הדברים הוצגו על-ידי מר פק, אני מבקש בסיבוב

ראשון להתמקד בבעיות ספציפיות ובהערות.

רשות הדיבור למר שאול אמיר מהתאחדות עולי בריטניה.
שי אמיר
אדוני היושב-ראש, שאלת בתחילת דבריך מדוע ארגונים מסויימים יותר פעילים

וארגונים אחרים לא. חלק מהסיבה היא שארגונים מסויימים הם יותר עצמאים בפעילות

שלהם, גם מבחינה תקציבית וגם מבחינת האפשרות לפעול, והם לא תלויים אך ורק

במוסדות. ברגע שהארגונים ממומנים אך ורק על-ידי מוסדות כלשהם, סוכנותיים או

אחרים, ודאי וודאי שהם מוחזקים ומכתיבים להם מה לעשות, בתוספת: אם לא תעשו כך, לא

יהיה לכם תקציב. זו אחת הסיבות הרושובות ביותר לענין העצמאות של הארגונים.

יואב פק הציג בצורה די חיה את המשבר שבו אנחנו עומדים היום. אני אוסיף כמה

בעיות ספציפיות, שהראשונה בהן היא הורים יחידים - בעיה שאין לה היום פתרון.

זוגות צעירים ללא ילדים וזוגות עם ילד אחד, ללא פתרונות קליטה אם במרכזי קליטה

ואם במעונות, וללא פתרונות דיור מאתימים, בשל מחסור בדירות, בעיית המשכנתאות

ועידכונן בזמן האחרון, ועוד דברים רבים. ברור שהעולים היחידים נתקלים בקשיים

הגדולים ביותר היות והם יחידה משפחתית. בן-אדם אחד, כשהוא נכנס למערכת החיים

בישראל, חלק גדול מאד בהוצאותיו הן הוצאות של משפחה, אם מדובר בשכר-דירה, חשמל,

ארנונה ועוד, והם לא מפוצים בהתאם על זה, למרות שהם מנהלים משק-בית כמשפחה לכל

דבר.

בנושא העברת סמכויות היתה איזו שהיא מחשבה שארגוני העולים ו/או אחרים מתנגדים

לכל הקונספציה של העברת הסמכויות, ולא כך הוא. ארגוני העולים אף פעם לא אמרו שהם

מתנגדים להעברת הסמכויות. ההתנגדות העקרונית היתה בנושא ההחלטה בשביל העולה מה
הוא יעשה ולהגיד לו
בשבילך יהיה טוב ללכת לקליטה ישירה. את זה לא יגידו אנשים

שיושבים במשרד הקליטה או בסוכנות היהודית. העולה עצמו יחליט אם הקליטה הישירה

טובה לו או לא.

לכן, כשיואב פק דיבר על פינוי מרכזי הקליטה, אני מקווה מאד שהוא התכוון

לפינוי לשם איכלוס. כלומר, התחלה של תנועה בתוך המערכת, שתאפשר שמוש במרכזי

הקליטה למטרה שלשמה הם הוקמו - מתן כרית נחיתה נוחה לאלה שמעוניינים בכך, לתקופה

של 6 חודשים, ולא לסגור להם את האופציה הזאת לא במרכז המדינה ולא בפריפריה. לא

להחליט בשמם שמרכז המדינה לא טוב בשבילם ולכן יש לפזר אותם בפריפריה, איפה שאין

תעסוקה.

אלה הם עיקרי הדברים שאנחנו מתמודדים אתם היום.
ר' גולן
כבוד היושב-ראש, כבוד החברים, העליה מברית-המועצות נמצאת בסכנה, ואולי מעבר

לכך, ואנחנו צריכים לתת באופן דחוף תשובות לאותן שאלות שעדיין אין להן תשובה.

הדברים הם בסיסיים ביותר. קליטה מינימלית. יושבים כאן מנכ"ל משרד הקליטה

ונציגים של התאחדויות עולים, שבעצמם היו עולים חדשים.

העולה ההדש רוצה שלושה דברים בסיסיים: קורת-גת, תעסוקה ופרנסת בכבוד ולהיות

קרוב לקרובי משפחתו. השאלה היא איך אפשר לעשות את זה. לדעתי יש פתרון אחד

ויחיד. אנו חייבים להשיג הפשרת קרקעות סמוך לאזורי תעשיה גדולים ולהתהיל בבניה

ציבורית, על-מנת לאפשר מגורים סמוכים למקום העבודה. השאלה הראשונה נותנת תשובה
לשתי השאלות האהרות
מגורים בקירבת בני המשפחה ופרנסה בכבוד.

אדוני היושב-ראש, שאלת, ובצדק, מה מפריע להתאהדויות העולים, מאין בא הפילוג

הזה, מאין באה ההשפלה? אפשר להשאיר אדם בכבוד, בצורה מודרנית ביותר ולהגיד לו:

ארנה מקובל עלי, ומצד שני לגרום לסכסוכים.

בואו לא ניתן יד לפילוגים בהתאהדויות עולים, ואם כך נעשה, התיפקוד יהיה נכון,

שיתוף-הפעולה יהיה אמיתי ואז אני בטוה שבתקופה קצרה ביותר נגיע לפתרון הבעיות

הלאומיות שאנהנו עומדים בפניהן.

אני מציע להקים צוות השיבה בראשות מנכ"ל משרד הקליטה, שיתכנס יהד עם נציגי

התאחדויות העולים ויושב-ראש ועדת העליה והקליטה של הכנסת, חבר-הכנסת מיכאל

קליינר, לצרף אליו נציגים מהסוכנות היהודית, ובאופן דחוף לגשר ביו המציאות ובין

האפשרויות הקיימות, ואולי בדרך זו נגיע לפתרונות בתקופה יותר קצרה.
אי ספיר
אני פעיל בענייני העולים כ-17 שנה. מאז ומתמיד טענו שיבוא יום ומערכת הקליטה

תאמר מה הן הסיבות לירידה מהארץ בקרב העולים. התשובה לכך היא חד-משמעית: הכשלון

של מערכת הקליטה. במשך שנים אמרו שהסיבה לכך היא המדיניות של ברית-המועצות, שלא

מאפשרת ליהודים לעלות לישראל. היום אנחנו רואים שכל הטיעונים האלה פשטו את הרגל.

מי שרוצה היום לעלות יכול לעלות, אבל הבעיה היא הקליטה וכשלון הקליטה.

מדוע הקליטה נכשלה? מכיוון שיש לנו יותר מדי פקידים, עם הרבה מאד תקציבים.

עכשיו אני שומע שישבה ועדה מכובדת והיא ודורשת עוד כסף. אני אומר לכם שגם אם

יינתן לקליטה סכום נוסף של 60 מיליון דולר, הכשלון יישאר, מכיוון שאין שינוי

בסיסי בכל הענין של קליטת העולים בישראל.

אני רוצה להציע דבר בלתי-שיגרתי, להעביר נושא הקליטה

דווקא לידי הרשויות המקומיות, התאחדויות העולים והעולים עצמם, והגורמים האהראים

רק יעשו את הבקורת

ויתנו את העזרה הדרושה. גם אורי גורדון,

ראש מח' העליה והקליטה בסוכנות היהודית הציע זאת, שהקליטה ומתבצע

על-ידי הרשויות המקומיות יחד עם התאחדויות העולים. לדעתי זו הצעה טובה, ובמקום

שהסכומים שאתם דורשים בשביל הגורמים הכושלים שוב יילכו לאיבוד, אלה יועברו

להתאחדויות העולים, שבדרך-כלל עובדים כמתנדבים והם אלה שיקלטו את העולים מכל

הארצות. זה יתן את הדחיפה לעליה נוספת והקליטה תהיה הרבה יותר טובה מאשר קליטה

על-ידי פקיד שמתייחס אל העולה כאל עני בפתח.

כל עוד לא נבין שהעולה שמגיע לארץ ייקלט מבחינה חברתית על-ידי אדם שאיכפת לו

ומעוניין לעזור לו, לא תהיה לנו קליטה טובה.



היו"ר מי קליינר;

כולנו מחייבים את הענין של מתן יתר-משקל להתאחדויות עולים, ובוודאי לרשויות

המקומיות. אני כתבתי את זה עוד בשנת 1977 בחוברת בתפקידי כמנכ"ל המח' לחינוך

בגולה. אבל אני רוצה להוסיף שהסכום המבוקש של 60 מיליון דולר הוא לבניית דירות,

ושאפשר יהיה לתת לעולה בקליטה ישירה 2,000 ש"ח ביד, כפי שזה הופיע בהצעתו המקורית

של השר לשעבר צור, ולצורך הקמת מרכזי קליטה נוספים - אם כי זה מתקציב הסוכנות.

כך שאין מדובר בכספים לבנייות מנגנונים נוספים, אלא להיפך.

ב' חלפין;

אני רוצה לומר כמה מלים על התאחדות עולי אמריקה הלטינית. ההתאחדות שלנו היא

אחת הגדולות ביותר. יש לה 27 סניפים בכל רחבי הארץ. אני אישית, יחד עם צוות

מתנדבים, נמצא לפחות 3 פעמים בשבוע בשדה התעופה בן-גוריון ומקבלים את כל העולים

שמגיעים מדרום אמריקה.
היו"ר מ' קלינר
ואין לכם בעיה להיכנס לשדה התעופה?

ב' חלפין;

אינני יודע מה המצב אצל ההתאחדויות האחרות. לנו יש שני אישורים. במידת

הצורך אנחנו מבקשים 1 או 2 אישורים, תלוי במספר העולים שמגיעים. בדרך-כלל מגיעים

עולים רבים ואנחנו צריכים יותר אישורים.

בשנה שעברה הגיעו כ-2,500 עולים מדרום-אמריקה. ב-5 החודשים הראשונים של השנה

הגיעו כ-1,500 עולים. רוב העולים שלנו הולכים לעיירות הפיתוח בצפון הארץ: למגדל

העמק, נצרת, כרמיאל, ועכשיו גם לצפת, ולעיירות הפיתוח בדרום הארץ.

אני חושב שלהתאחדות עולי דרום-אמריקה יש אחד התקציבים הקטנים ביותר.

היו"ר מ' קליינר;

מה מקורות התקציב שלכם?
ב' חלפין
אנחנו מקבלים את התקציב שלנו מהסוכנות היהודית.

בכל רחבי הארץ יש לנו 700 מתנדבים שעוזרים לעולים. אפשר לומר שהם משמשים

כאנשי הסוכנות וכאנשי משרד הקליטה. לעולים שעברו למסלול הקליטה הישירה בצפון

אנחנו דואגים אפילו לחיבור הגאז, לכלי אוכל ולאוכל לימים הראשונים. לעולים

שהגיעו בחורף שלחנו לצפון 50 תנורי חימום.

המצב הכלכלי בדרום-אמריקה הוא קשה ביותר, במיוחד בארגנטינה. יש לנו דיווח

עדכני על תורים ארוכים של יהודים שרוצים לבוא לארץ ואינם יכולים. מצבם הכלכלי של

העולים שבאים מדרום-אמריקה הוא בדרך-כלל קשה ורוב האנשים הם חסרי מקצוע והשכלה.

אי ולדמן;

למה אלה שרוצים לבוא אינם יכולים לבוא?
ב' חלפין
אני אענה לך. יש לנו דיווח לפיו מאות תיקים נמצאים בסוכנות, של משפחות

שרוצות לעלות לארץ, ועלייתם מתעכבת. אומרים להם שאין כאן דירות ושמרכזי הקליטה

סתומים. אני יודע שאלפי אנשים רוצים לעלות לארץ.

היו"ר מ' קליינר;

מה פירוש מעכבים אותם? אומרים להם: אל תבואו?
ב' חלפין
לא אומרים להם לא לבוא. לאחר שהם פתחו שם תיק והכל מוכן, יש עיכוב בעליה

לארץ.

לדעתי, המצב בארגנטינה הוא מצב חירום מבחינה כלכלית, חברתית ופוליטית. אנשים

רבים מהשכבה הבינונית ומעלה רוצים לבוא לארץ, דבר שלא ראינו כמותו בשנים

האחרונות.

אני רוצה להציע כמה הצעות לפתרון הבעיות. א. אני יודע שיש דירות בכל רחבי

הארץ. במקום לבנות דירות אני מציע לשפץ את הדירות הקיימות ולהכניס את העולים

לדירות באזורים שבהם יש עבודה. ב. במקום להשקיע מיליונים בבניית דירות אני מציע

לבנות מפעלים באזורים שבהם יש דירות ואליהם אפשר להעביר את העולים. זה יהיה טוב

לא רק לעולים. בתור אב לשני בנים שמשרתים בצבא, אני צריך לדאוג גם לילדי.

היו"ר מ' קליינר;

אם בדימונה היו כמה מפעלים, לא היתה בעיה להעביר לשם עולים?

בי חלפין;

עם העולים שלנו לא תהיה בעיה. כל אחד יודע לאן הוא מגיע. בשדה התעופה יפנו

אותם למרכז קליטה או לדירה, ולא תהיה בעיה.
היו"ר מי קליינר
דרום-אמריקה נמצאת היום בכותרות, זה נושא אקטואלי והזדמנות שחבל להחמיץ אותה.

לכן גם איפשרתי למר חלפין להאריך.

רשות הדיבור למר יצחק ברקאי, אחראי על הקליטה בהסתדרות.

י' ברקאי;

אני סבור שלא זה המקום והזמן להיכנס לעשרות ולמאות בעיות קונקרטיות, כי הזמן

איננו מאפשר וזה לא הפורום המתאים.

בזמן האחרון התנהל ויכוח מלאכותי בשאלה מרכזי קליטה או קליטה ישירה, כשהנסיון

מוכיח שאלה שני מסלולים שונים שלא מתאימים לכל אחד וצריך להפסיק את הוויכוח הזה.

יש אנשים אשר הקליטה הישירה מתאימה ואפשרית להם, ויש קבוצות שמרכז קליטה הוא הכלי

אשר הוכיח את עצמו. כל העיוות בא בשל אי-תיפקוד של התהליכים הרגילים.

שני הדברים האלה לא עומדים בסתירה. להיפך, צריך לטפח את שני המסלולים,

במסגרות המתאימות.

הערה שלישית. אין הגדרות מתאימות לתפקידם של התאחדויות העולים ושל גורמי

קליטה. יש סודות ולא יודעים מי מקציב וכמה. יש הכרח שכל הגורמים הממסדיים וגם

ארגוני המתנדבים יישבו יחד ויקבעו את ההגדרות האלה, או לפחות שהדברים יובאו לשם,



יכוונו ויתועלו לכל המסגרות. אבל אין פורום משותף, יש עכשיו התאחדויות עולים

אבל יש גם גורמים ממלכתיים ואחרים. אולי צריך להקים מסגרת מתאימה, כמו ועדת

העליה והקליטה, שתתכנס לא לעתים קרובות.

לאחר ישיבת הממשלה אתמול נמסרה הודעה הרבה יותר אופטימית מזו של לפני שבוע.

הלואי שלא נתבדה, אבל יש הרגשה שבכל-זאת חל מפנה.

אני מציע לא להזדעזע כששומעים הערה כמו זו שאמר מר חלפין, שגורמים אחראים

מייעצים ליהודים בדרום-אמריקה לעכב את יציאתם לארץ, מפני שאלה שבאים לכאן וכעבור

זמן קצר אין להם דירה ועבודה והם חוזרים לשם, הנזק הוא פי כמה יותר גדול מאשר

במקומות שבהם יש אפשרות לעכב את יציאתם, והאחריות מוטלת עלינו ולא עליהם.

הערה אחרונה. בהסתדרות יש מחלקה לקליטה עוד לפני הקמת המדינה. אנחנו עוסקים

בעיקר בקליטה חברתית ובטיפול בפרט, כשהוא כבר מגיע לישובים שונים, באמצעות מועצות

הפועלים. אבל דה-פקטו אני עצמי שותף למקרים רבים של טיפול בפרט. לפני חודשים

רבים ביקרנו בערד עולים מאתיופיה. כשלא היו להם מים חמים בחורף, ומשרד הקליטה אמר

שאין לו כסף לספק להם מים חמים, בשיתוף עם הגורמים המקומיים פתרנו את הבעיה,

לפחות לעולים שישבו שם כבר חורף שני או שלישי.

ודאי שמישהו יאמר שיש כפילות בטיפול, אבל בשטח אף עולה לא סבל מזה שטיפלו בו

יותר מדי. הבעיה היא שלפעמים הרא נופל בין הכסאות מפני שאף אחד לא ניגש אליו.

בכל אופו, תפקידנו הוא לקלוט את העולה מבחינה חברתית ובעיקר בשלב השני לאחר שהוא

מגיע לישוב הקבע, או כשהוא נמצא במרכז קליטה שאתו יש לנו קשר.
היו"ר מי קליינר
דיברנו על ארגנטינה. מקום נוסף שיש בו התעוררות יהודית הוא הונגריה. רשות

הדיבור למר פורטוש מהתאחדות עולי הונגריה.

שי פורטוש;

אנחנו, יוצאי הונגריה, דואגים מאד משתי סיבות: 1. מצבם של יהודי הונגריה הולך

ורע מיום ליום. יש פחד מפוגרום. כשאיפשרו להקים מפלגות חדשות, המפלגה הנאצית

ההונגרית פירסמה לאור היום כרוז, שעותק ממנו נמצא בידי, והפיצה אותו לתושבים בלב

העיר בודפשט. הכרוז אומר בפשטות שהיהודים אשמים שבא הקומוניזם להונגריה והם גם

אשמים במצב הכלכלי. יש רק פתרון אחד והוא, שכל היהודים ייצאו. לפי דברי הכרוז,

ליהודים יש מדינה - שיילכו לארץ הקודש ויעזבו אותנו.

לפני שבוע הוזמנו נציגי התאחדויות העולים לסוכנות ואורי גורדון קרא את רשימת

ארצות המצוקה שמהו מצפים לעליה, והונגריה לא הוזכרה. רומניה, שבה יש 15,000

יהודים הוזכרה, ואילו בהונגריה יש קרוב ל-100,000 יהודים שרוצים לצאת משם.

ביקר בארץ החבר האחרוו בפרליטבורו בהונגריה, שהיה סגו ראש ממשלת הונגריה,
והוא אמר לנו
ימים שחורים יבואו. ואיפה אנחנו?

אני כבר לא מדבר על בעיית התעסוקה. אני מדבר קודם-כל על כך שיש פוטנציאל

לעליה. אני רוצה להיזכר בימים שבהם ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון ז"ל, ראה

חשיבות עליונה בעליה. אכן היתה בזמנו הסיסמא "מעולה לעולה כוחנו עולה". היום

כל אחד מצפצף, דואג רק לעצמו.

אף אחד לא יוצר כאן אווירה לקליטת עולים. את הדבר הזה צריך להכניס לתודעתו

של כל אזרח וכל ילד בבתי-ספר ולהסגיר איזו חשיבות יש לנושא.



א' רחמילביץ;

התאחדות עולי אמריקה וקנדה מייצגת 65,000 עולים ויש לנו כ-20,000 חברים

מבוגרים שמשלמים דמי חבר. אנחנו רואים את החברים שלנו כמקור תמיכה לכל העולים

החדשים.

גם למתנדבים שלנו יש 3 אישורי כניסה קבועים לשדה התעופה. אני חושבת שהחיוך

הראשון והעזרה הראשונה שאנחנו נותנים לעולים החדשים ב-3 - 4 השעות הראשונות שלהם

בשדה התעופה, אלה דברים חשובים מאד. אחר-כך יש לנו רשת שלמה שעוזרת לעולה להיקלט

בתוך הקהילה שלנו. יש לנו מתנדבים שפוגשים אותו בבית או במרכז הקליטה ואנחנו

עוזרים לו גם בקליטה החברתית וגם בתחום היותר מקצועי. יש לנו אנשים בכל הארץ והם

נותנים יעוץ מקצועי לכל עולה. יש לנו כתובת אחת שבה מקבל העולה את כל התשובות

ואת כל היעוץ, וכתובות לאן עליו לפניו.

לפעמים אנחנו עובדים גם כעורכי-דין, כסניגור של העולה כלפי המוסדות הציבוריים

בממשלה או בסוכנות.

יש לנו ועדת תעסוקה וועדה של אנשי עסקים אמריקאים שהצליחו בארץ בעסקים והם

עוזרים לעולים החדשים שרוצים גם כן להיכנס לאותו מקצוע או לפתוח עסק, והם

מייעצים להם איך ואיפה להתחיל ולקבל עזרה.

אנחנו עוסקים הרבה גם בתחום של הלם תרבותי. יש לנו אנשי מקצוע שעובדים עם

אנשים שעוברים תהליך של הלם תרבותי. במקרים רבים האנשים האלה, במקום להישאר פה

ולהילחם בבעיה, הם לוקחים את החבילות שלהם וחוזרים לצפון אמריקה. פעם זו היתה

בושה והאנשים היו עוזבים בלילה ולא מספרים לנו, ואילו היום עושים זאת בגלוי וללא

בושה.

אנחנו מקווים שהטיפול של אנשי המקצוע שלנו יעזור לאנשים לעבור את ההלם הזה

והם יישארו וייקלטו בארץ.

אני רוצה להזכיר שאנחנו נכחנו בישיבה כאשר שר הקליטה לשעבר, יעקב צור, הביא

בפני ועדת העליה והקליטה את התוכנית לקליטה ישירה ודיבר אז על שני מסלולים. כל

הזמן אמרנו שאפילו בין העולים מצפון-אמריקה יש אנשים חלשים שזקוקים למרכז קליטה,

ויש עולים חזקים מכל הארצות שיכולים גם כן לעמוד על רגליהם.
י' צידון
אני מאד מתנצל שלאחר שאדבר איאלץ לעזוב לפגישה עם השר מודעי,

הכוונה שלי היא לא להעלות עוד פעם בעיות שכולנו מכירים אלא לעשות, כפי שאמר

יואב פק, קצת מחקר שווקים. כתבתי מכתב ליו"ר ועדת העליה והקליטה של הכנסת ובו

התייחסתי לשינוי ארגוני מוצע, ואני מבקש מכל אחד מכם לתת דעתו על השינוי המוצע,

שאת תמציתו אמסור לכם, ולענות לי או ליו"ר הוועדה איך אתם מתייחסים לזה מהזווית

שלכם.

הנושא הוא פשוט. אינני מאמין באחריות משותפת, אפילו לא של שניים. אני מסכים

עם יואב פק שפירושו של דבר שעכשיו אין שניים.
הצעתי היא כדלקמן
קליטת עולה חייבת להיות אינטגרטיבית. זאת אומרת שמוסד

אחד מקבל את העולה מכבש המטוס, או האוניה, ומלווה אותו דרך כל חבלי הקליטה
הביורוקרטיים
אולפן, דיור ועבודה. רצוי אפילו שיהיה אדם אחד - ואני מדבר כרגע

מבחינה ממלכתית, כאשר אין שום ספק שהתאחדויות העולים נותנות לפעולה

המטריאלית-פיסית הזאת את הגיבוי הפסיכולוגי החברי, את אותו חום שמערכת לא יכולה

לתת.



אם כן, אני מציע קליטה דרך מערכת אחת, ולצורך התרגיל אני רוצה לקרוא למערכת

הזאת רשות הקליטה הממלכתית שצריכה לבוא במקום משרד שהוא כרגע מתווך זוטר, שמחזר

על הפתחים של משרדי האוצר, השיכון וכו'. הרשות הזאת צריכה להיזון מתקציב שמאפשר

לה לשים מפעלים, אפילו אד-הוק, אפילו המרות מקצועיות, אפילו באופן זמני במקום שיש

דירה, או דירה במקום שיש מפעל, והיא צריכה לדעת את זה ולהחליט בעצמה, כי היא תהיה

אחראית יחידה עם סמכות יחידה.

עוד הצעתי ש-15% מהכספים הייחודיים ומכספי ההצלה למיניהם יוקצו באופן מיידי

לרשות כזאת כי תקום. אין שום טעם להקצות את הכסף אם אין לענין הזה בוס אחד שהוא

אחראי ישירות לכל עולה ועולה, כאשר הנתיב שניקח הוא איך אנחנו היינו רוצים להתקבל

כעולים ואיך היינו רוצים להיות מנותבים אל החיים בתוך מדינת ישראל.

אני מבקש מכס היזון חוזר לרעיון שאני מנסה לעבד אותו קצת יותר, שפירושו: א.

קליטה אינטגרטיבית על-ידי גורם אחד שמכסה את כל האספקטים של הקליטה, בלי לעבור

מפקיד לפקיד או ממקום למקום, אם אפשר על-ידי אדם אחד באותו גורם. הגורם הזה צריך

להיות רשות לקליטה, שהוא מקבל או לא מקבל עזרה מהסוכנות, אבל הוא אחראי במדינת

ישראל לביצוע, והתקציב של הגורם הזה צריך לבוא מאותם הכספים הייחודיים שמניתי.

אין לי שום ספק שוועדת העליה והקליטה של הכנסת, שהיא חלק מהבית המחוקק, אין

לה יכולת להעביר את הדברים האלה אלא על-ידי תמיכה ציבורית חזקה מאד. אולי אינכם

חושבים שהשיטה הזאת טובה, ואולי יש לכם שיטה טובה יותר , אבל אם תמיכה כזאת לא

תבוא מכם, אני בטוח שהדבר הזה לא יעבור.

אני מתנצל מאד שלא אוכל לשמוע את התשובה, בשל עיסוקי האחרים. תודה רבה.

ל' צ'רני;

אדוני היושב-ראש, חברי הוועדה, אני רוצה להתייחס תחילה להצעה האחרונה

שהועלתה. לפני 3 שנים מצבנו בדרום-אפריקה היה כמצב היהודים בארגנטינה היום: מצב

חירום, בהלה, רוצים לבוא לארץ ושואלים מה לעשות. אבל לנו יש בארץ תשתית, נסיון

וידע של 40 שנה. הארגון שלנו הוקם בשנים 1948-49 על-ידי המתנדבים שבאו לארץ

במלחמת השחרור.

יש להבדיל בין חלק ניכר מהארגונים המיוצגים פה ובין חלק קטן כמונו שמטפל גם

בעליה וגם בקליטה. אנחנו היזמים בדרום-אפריקה של תוכניות עליה. כשתוכנית עליה

מתחילה, היא נגמרת כתוכנית קליטה, ושתיהן הולכות יחד. אנחנו ארגונים של קליטה

בעיקר, אבל חלק מאתנו עוסקים בעליה, וזה הגורם הרושוב ביותר. כי אם העליה מתחילה

ברגל ימין והעולה מגיע ארצה במסגרת תוכנית מסויימת שאנחנו יזמנו, אותה תוכנית

תביא אותו לקליטה טובה, יש לה הד והכל מתחיל להתגלגל.

כאמור, אנחנו ארגון של קליטה ועליה. להונגריה אי-אפשר לשלוח שליח שיזום

עליה. הארגון שלנו מקבל תקציב מהסוכנות. במשך השנה וחצי האחרונות נפגשנו פעמים

רבות כארגון גג עם נציגי הסוכנות, כאשר תפקידנו העיקרי הוא קליטה במשותף. לדאבוני

הרב, שר הקליטה לשעבר ואנשי משרדו, וכך גם השר הנוכחי והצוות שלו לא נפגשו פעם

אחת עם ארגוני העולים. אני חושב שלנו יש עבודה בקליטה יותר מאשר בעליה.

נקודה שניה. לדאבוני הרב, אני הייתי שותף לכמה דיונים עם הסוכנות בשאלת

העברת הקליטה לממשלה. ההרגשה שלנו היתה לא שמישהו רוצה לקבל על עצמו את תפקיד

הקליטה, אלא מישהו רוצה להתפטר מהתפקיד הזה, וכל הדבר הזה נעשה בצורה נגטיבית

יותר מאשר פוזיטיבית. זאת היתה ההרגשה שלנו כי זו היתה ההוכה בשטח.

אני רוצה להתייחס כעת להצעתו של חבר-הכנסת צידון. כשהיינו במצב חירום לפני 3

שנים היה לנו רעיון. יחד עם משרד הקליטה והסוכנות היהודית הקמנו ועדת גיבוי של

נציגי הסוכנות, משרד הקליטה ונציגים שלנו, ובשיתוף-פעולה מלא הכנו את כל התוכניות

והבאנו לכאן עולים. לפני שנתיים הצלחנו להביא לארץ קרוב לאלף איש, שהם %l מתוך

אוכלוסיה של מאה אלף איש.



יזמנו תוכניות לימודים בבתי-הספר ובאוניברסיטה, תוכניות לעורכי-דין, לרופאים,

לרופאי שיניים ולרוקחים. כל אלה עוברים היום את הבחינות שלהם בדרום-אפריקה וכשהם

מגיעים לכאן יש להם כבר רשיון לעבוד בארץ בכל מקצוע חופשי.

אנחנו יזמנו קורסים לבתי-מלון. אנחנו בודקים עכשיו דברים חדשים, כמו פתיחת

קורסים באוניברסיטאות השונות, לא רק בירושלים, כדי להביא לכאן סטודנטים צעירים.

באשר להצעתו של חברי-כנסת צידון, אני חושב שבשיתוף-פעולה של כל הגורמים יחד -

אולי לא בפורום גדול כזה, אלא רק מנכ"ל משרד הקליטה, ראש מחי העליה בסוכנות ויואב

פק כנציג שלנו, ועם גישה פוזיטיבית אפשר לעשות דברים.

בסיום דברי אני פונה אל משרד הקליטה להזמין את המתנדבים שבאו לכאן מכל הארץ.

תזמינו אותנו ותתייעצו אתנו ואנחנו נשתף פעולה אתכם.

ש' חסב;

הבעיות של יוצאי איראן אינן דומות לבעיות של העולים מארצות אחרות. 80%

מעולי איראן הם צעירים, ובתור אדם שמסתובב ביניהם הרבה מאד, חלק מהצעירים מגיעים

לסף היאוש ומאיימים שהם יירדו לארץ אחרת.

לא אחזור על דברים שנאמרו כאן. הדיור והתעסוקה הן הבעיות העיקריות, וככל

שנרבה לדבר עליהן לא נפתור אותן. מה שכן ארגון הגג עושה זה בעיקר קליטה חברתית.

העולה נמצא בצורה זו או אחרת במשך שנה בחממה של המוסדות הקולטים. ייתכן שהוא

דואג לעתיד, אבל במשך השנה הזאת אין לו בעיות רבות, כי דואגים לו ולקיומו.

לכן שמנו היום את הדגש על קליטה חברתית במשך השנה הזאת, לעודד אותו. לעולים

מאיראן אין שפה אחרת. ז"א, מי שבא מארצות אחרות יודע או אנגלית, אידיש או

צרפתית. העולים מאיראן מדברים רק פרסית. ייתכן שחלק קטן מהעולים יודעים אנגלית.

לכן אינני אומר היום למשרד הקליטה ולסוכנות היהודית שהם יפו;רו את הבעיה. ארגון

הגג של יוצאי איראן פותר את הבעיה, אם כי באופן חלקי.

לעולי איראן אין עתון בשפה שלהם, הם מנותקים מכל דבר. לכן הוצאנו חוברת בשפה

הפרסית שבה אנחנו נותנים להם אינפורמציה על הכל. דבר שני, כל שבוע אנחנו מקיימים

במקומות שונים בארץ עתון חי ונותנים לעולה אינפורמציה בעל-פה ובצורה זו מחברים

אותו לחברה הישראלית.

דבר- שלישי. אנחנו מקיימים, בעזרת הסוכנות ומשרד הקליטה, ובעיקר בעזרתה של

הסתדרות העובדים, הרבה מאד סמינרים, ימי עיון וסופי שבוע שעולים לנו הרבה מאד

כסף.

לכו, תעזרו לנו לפחות בשנה שבה העולה נמצא בחממה, להכשיר אותו ולחזק את רוחו

כדי שהוא יוכל להמשיך הלאה.

לעולה מאיראן יש הוצאות קטנות, שלפי התקנון של משרד הקליטה והסוכנות היהודית

לא מגיע לו לקבל תשלום עבורן. אלה דברים שבאמת לא כתובים באף מקום, ואני מתכוון

להלוואת קטנה של כמה אלפי שקלים. אני עצמי כתבתי תוכניות והצעתי הצעות לסוכנות

היהודית ולמשרד הקליטה עוד לפני השינויים הפוליטיים שחלו, אבל אין עידוד ואין

יחס. אני מאד מבקש מהאנשים שיושבים פה להתייחס לעבודה של התאחדויות העולים,

להקשיב לדבריהם, לעזור להם ולעודד אותם.

קי קדוש;

להתאחדות עולי צרפת וצפון-אפריקה יש בארץ 10 סניפים וכמה אלפי מתנדבים והיא

מעסיקה 12 שכירים. אין לנו בעיות מיוחדות. הבעיות שלנו דומות לבעיותיהם של

העולים מארגנטינה. גם אני מאשר שבין יהודי צרפת יש כאלה שרוצים לעלות לארץ. הם

פתחו שם תיקים, אבל מאחר שאין להם תשובה בקשר לדיור ולתעסוקה, הם מחכים.



בכל שנה עולים מצרפת כאלף עולים. בשנת 1988 נפתחו בצרפת 4,000 תיקים ומתוכם

1,000 עלו לארץ.

הבעיה המיוחדת שלנו היא הסטודנטים. סטודנים רבים עולים לארץ ובתור שכאלה הם

מקבלים שירות טוב, אבל כשהם גומרים ללמוד ורוצים להיכנס לחברה, עובדת היותם

רווקים מפריעה להם ומקשה עליהם וחלק גדול מהם חוזרים לצרפת. זוהי הבעיה העיקרית

שלנו, כי יש לנו הרבה מאד צעירים שרוצים לעלות לארץ.

א' ולדמן;

מדי פעם אנחנו שומעים על הבעיות החמורות בתחום הקליטה. יושב-ראש הוועדה

הזאת, שר הקליטה ומנכ"ל משרד הקליטה מנסים לזעזע את הממשלה ביחס להעלאת הנושא הזה

לראש סדר העדיפויות. לאחר שאני שומע את הדברים היום, בלי לזלזל בהצעות המעשיות

ביחס לקליטה ישירה ומרכזי קליטה, אני יותר מזועזע מהעובדה שיש יהודים שרוצים לבוא

והמדינה מונעת את בואם. לומר שיותר טוב שהם יישארו שם מאשר יבואו הנה ולא ייקלטו

כאן טוב, זאת לא התיידדות רצינית ואחראית מצד מדינה. צריך לדאוג לכך שהם כן

יבואו וכן ייקלטו טוב.

אי-אפשר להתכחש שהתוכן של הציונות הוא ארץ-ישראל ועם ישראל, עם התוכן התרבותי

והרוחני הכרוכים בכך, שזוהי המטרה. כל השנים התלוננו שאין עליה ואנחנו עדיין לא

מרוצים ממספר העולים שרוצים לבוא. אני חושב שהמצב הוא עדיין כזה שיהודים לא רוצים

לבוא, ובזה לא עשינו דבר כדי להביא עולים מארצות המערב. לכן זה צריך לזעזע ואני

רואה את זה כתפקידנו.

אני רוצה לפנות אל ההתאחדויות שאתם לא תניחו לנו. אל תחכו עד שנזמין אתכם

לכאן. עליכם להכות על ראשינו, להגיע אל הציבור ולכך שלא תהיה מנוחה במדינה

ובתקשורת בנושא העליה. הגורמים האחראים לכך, כולל ועדה זו, יצטרכו לא להניח

לענין ולזעוק, וזה לא תחום יחיד שדורש זעקה. יואב פק דיבר על ההידרדרות בחינוך,

והוא צדק מאד. יש הידרדרות בחינוך וגם ביחס לעליה, שגם הוא שייך לחינוך הציוני

היהודי שלנו. אי-אפשר להתעסק בדברים אחרים, עם כל חשיבותם, בלי להעלות את

הנושאים האלה בראש סדר העדיפויות שלנו.

אי גור;

אדוני היושב-ראש, ברשותך אני רוצה להעלות על נס את קיומם ואת פעילותם של

התאחדויות העולים וארגוני העולים השונים ואת התרומה הרבה שהם תורמים לכל מה שקשור

לעליה ולקליטה. אינני מתאר שום מערכת ממסדית,1 משלתית, סוכנותית, הסתדרותית או

אחרת מצלירוה להתמודד עם אתגרי העליה והקליטה ללא המערכת ההתנדבותית המגובשת הזאת

של ארגוני העולים והתאחדויות העולים. עם כל מה שיבואו אי-אלו אישים ויתווכחו על

תרומתם ועל הצדקת קיומן של ההתאחדויות, אני סבור שהתועלת והברכה מקיומם גדולה

יותר מכל מגרעה אחרת שמישהו עלול למצוא בקיומן של ההתאחדויות, ואני מנצל את

ההזדמנות הזאת כדי להודות לכל החברים, ובאמצעותם לאלפי המתנדבים הפרוסים בכל

הארץ, על הפעולה הברוכה והקדושה שהם עושים.

אין פרדוכס גדול יותר מכך שמדינת ישראל, העם היהודי על כל חלקיו וגווניו,

נלחמים במשך הרבה מאד שנים כדי לנסות ולהגביר עליה מכל מקום שהוא, כדי לנסות

ולפרוץ את שערי מסך הברזל שכבר אינו עשוי מברזל, מחד גיסא, וכאשר כל הסכרים, כל

הברזלים וכל השערים בעצם נפתחים לעת-עתה כתוצאה מכל מיני אירועים שלא בדיוק היו

בשליטתנו, או נתונים ללחץ שאנחנו הפעלנו, דווקא בשעת כושר זו מדינת ישראל איננה

ערוכה לקלוט אותם בצורה סבירה, ואני כבר לא מדבר על הצורה המשופרת והראויה.

אבל מה לנו כי נלין על הנושא הזה כאשר שר הקליטה וראש מח' העליה בסוכנות

היהודית, ואישים הממונים על מערכות הקליטה, הם עצמם באים לוועדה ואל הציבור

באמצעות כלי התקשורת, ואומרים שמערכת הקליטה מתמוטטת וקורסת, והם עצמם אומרים

שבסבך של בעיות לאומיות קשות ממשלת ישראל לא מעמידה כרגע את הנושא הזה בסדר

העדיפות הראוי לו.



אפשר לדבר פה בלי סוף על מה לא בסדר, והרבה מאד דברים לא בסדר, אבל נראה לי

שאם כולנו נתמקד בהתמודדות עם הבעיות הקיימות אחת לאחת, נצליח ולוא קמעא, לשפר את

הטעון שיפור.

אדוני היושב-ראש, אנחנו מברכים על פעילותם של ארגוני העולים ואני סבור שיש

לשתף אותם בנעשה. לא יעלה על הדעת, כפי שאמר יואב פק, שקוראים להם לאחר שבל

ההחלטות נתקבלו, לאחר שכל הנהלים נקבעו, התקציבים ניתנו והמדיניות נקבעה, ואומרים

להם: זה מה שיש, עכשיו בואו תעזרו.

אני מביו שהתאחדויות העולים מפעילות לחצים ויש ביניהן ויכוה. אין מדיניות

כוללת אחת בין ההתאחדויות ומשום-כך לפעמים, משרד הקליטה והסוכנות היהודית מעדיפים

לא לשתף אותן עד שלב מסויים. אבל אני בכל-זאת חושב, היות והנושא חשוב והוא משותף

לכולנו, ואיש כאן לא רוצה להרע ולפגוע בשום דבר שהמשרדים רוצים להשיג, שיש לשתף

אותם בשלבים מסויימים של קבלת ההחלטות - לא רק כדי לשפר את התחושה שלחם מעצם

העובדה שהם יהיו שותפים ומעורבים בנושא - אלא כדי להשתמש בכלי החשוב הזה להצליח

בהתמודדות עם הבעיות שיש לנו.

אינני מבין כלל מדוע נציגי כל ההתאחדויות, נציג אחד לפחות מכל התאחדות, לא

יכול לקבל אישור כניסה ליחידת הקליטה בשדה התעופה בן-גוריון. אני גם לא מבין

מדוע צריך להפלות בין התאחדות להתאחדות. אבל אם זה כך, אני מציע, תוך בדיקה

ובקרה של הענין הזה, מתוך אחריות ורצינות של אותו ארגון שצריך לקבל את זה, כן

לאפשר לנציגים להיות נוכחים בשדה התעופה ביום מסויים שעולים מגיעים מאותן ארצות.

אדוני היושב-ראש, אני חייב להביע את הזדעזעותי מהעובדה שבקרית-ים העסיקו

הרשויות עולים אקדמאים - רופאים, מהנדסים, כימאים ומדענים, בעבודות ניקוי וטאטוא

רחובות. אם זה נעשה בהתנדבות לתקופה מסויימת מפני שהערבים או העובדים שזה תפקידם

לא עושים את זה, הייתי מברך על כך. או אם היה מבצע שכלל האוכלוסיה של קרית-ים או

של הישובים בסביבה, ותיקים וחדשים גם יחד נחלצים לעזרת העיריה ולעזרת העיר, הייתי

מברך על כך. אבל לבודד את הקבוצה של עולים אקדמאים ממרכזי הקליטה כדי לטאטא

רחובות - לא מפני שהוא רוצה בכך אלא מפני שלא מציעים לו תעסוקה אחרת - אין אסון

יותר גדול מזה. אם ישמעו ברוסיה, בארגנטינה או בדרום-אפריקה - והרי קרוב ל-60%

מעולי בריה"מ לבד הם אקדמאים - שחבריהם-אחיהם מטאטאים רחובות, לא בשל הציונות

שבדבר ולא בשל היופי והחלוציות שבדבר, אלא מפני שאין להם מקור תעסוקה אחר, מי

בכלל ירצה לבוא לכאן? וזאת בנוסף לבעיות אחרות כמו בטחון, כלכלה ודיור שאנחנו

מכירים.

אינני יודע אם זאת ההזדמנות המתאימה, אבל כאשר ניפגש כאן עם שר הקליטה ועם

ראשי הסוכנות, אני מציע שנביע את חוסר שביעות-רצוננו מן העובדה הזאת.

אני מצדד בהקמת רשות ממלכתית עליונה לעליה ולקליטה. מי שמבינים את החשיבות

של הענין הזה, הממשלה והסוכנות כבר הלכו לכיוון של הקמת רשות אחת, אלא שבגלל כל

מיני בעיות מוכרות לנו, הרעיון היפה והמבורך הזה איננו מתממש, ואני מתפלל שיימצאו

כל הכלים, כל התקציבים וכל המשאבים כדי שהרעיון הזה אכן יתממש ובמהרה, כדי לפחות

לא להשאיר פתח לטענה שבהעדר רשות אחת העולים נופלים בין שתי כתיבות, שבינתיים

אומרים לנו שמשתי הכתובות אין אפילו כתובת אחת.

אני חושב שצריך להיבדק הרעיון של בניית מפעלים באזורים שיש בהם דירות

ציבוריות. אני עצמי יודע שיש כוונה לערוך ירידי תעסוקה. אני יודע שבלדיספולי

נמצאים נציגי משרד הקליטה, הסוכנות היהודית והתאחדות התעשיינים, כדי לעניין את

היהודים שנמצאים שם לבוא לארץ עם הצעות קונקרטיות של עבודה. אני מברך על הצעד

הזה. הוא היה צריך להיעשות הרבה לפני-כן, אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם. מן הראוי

שירידים כאלה ייעשו גם בישראל. בישיבה של ועדת הכספים בהשתתפות נציגי התאחדות

התעשיינים הצעתי שהתאחדות התעשיינים, בדומה לריכוז המידע של מקומות התעסוקה שהם

מעבירים למשרד הקליטה, תעביר את זה גם להתאחדויות העולים, כדי שגם המערכת הזאת

תסייע באיתור מועמדים מתאימים לתעסוקה, וכך אולי נצמצם את מספר המובטלים בקרב

אקדמאים, בלתי-מקצועיים ואחרים.



ברור שיש נושאים רבים ובעיות ממוקדות קונקרטיות, שלא אכנס אליהן עכשיו, אבל

אני בהחלט מחשיב את ההכרח בשיתוף-פעולה עם הפורום הזה, כי נראה לי שבלעדיו אנחנו

לא נצליח כפי שנצליח יחד אתו.

היו"ר מ' קליינר;

תודה לחבר-הכנסת אפרים גור. בנושא התעסוקה אני שמח לשמוע שנקבעה פגישה של

הוועדה עם השר שרון ועם כל הצוות שלו. כדי שנפיק את המקסימום מהפגישה הזאת אני

אשמח אם אנשי משרד הקליטה, או נציגי התאחדויות העולים, יכינו הצעות שאותן נוכל

להעביר למשרד התעשיה והמסחר, כי אני מניח שהשר יבוא לכאן עם הצוות המקצועי שלו.

רשות הדיבור למנכ"ל משרד הקליטה, שיתייחס לכל מה שהוא ימצא לראוי. אני מבקש

לקבל אינפורמציה מהי המדיניות לגבי התאחדויות עולים מבחינת תיקצוב, ואם יש לכם

אינפורמציה גם לגבי הסוכנות, אשמח לשמוע גם כן. אני מבין שיש בעיה, כי לחלק

מהתאחדויות העולים כן יש לו מתנדבים ולחלק מרון יש פחות מתנדבים. חלק עוסק בעבודה

פיזית של קליטה, חלק פחות. האם יש מדיניות מוגדרת לגבי התאחדויות עולים בנושא

התיקצוב? אני מבין, חבר-הכנסת גור, שיש בעיה נוספת כשמדברים גם בתיקצוב וגם במעמד

בשדה התעופה, שלא רק התאחדויות העולים עוסקות בזה אלא גם ארגונים אחרים שאינם

התאחדויות עולים, קרי - ארגוני המתנדבים. אמנם יושב כאן נציג מקבוצת ה-35.

שמייצג במידה מסויימת את שני הגופים, אבל יש ארגונים שהם לא התחדות ויש להם

מתנדבים שכן עוסקים בקליטת עליה, אז גם הוא בצורה מסויימת בקטגוריה הזו, למרות

שהוא אינו התאחדות עולים. לכן אולי צריך להגיד ארגונים וולונטריים והתאחדות

עולים. היינו רוצים לשמוע מהי המדיניות, נוסף להתאחדויות האחרות.

אי לפידות;

אני שמח על ההזדמנות לעסוק בנושא היקר, החשוב והכאוב הזה. אתייחס לדברים

שאני חושב שאפשר וצריך להתייחס אליהם. לא מצפים ממני שאני אתייחס למכאובים

שהצטברו במשך השנים בנושא הקליטה, גם לא לנושאים שהכלים לטיפול בהם אינם בידינו.

לא אדבר על דיור, כי אני יודע שבנושא זה כולם יודעים מה צריך, כמה חסר וכמה זה

עולה וכו'.

רשמתי לפני את הדברים לפי הסדר שהושמעו כאן, ולא לפי סדר חשיבותם.

שיתוף-פעולה עם ארגוני העולים. ממש בימים הראשונים של כניסתנו למשרד הכרזנו

שאנחנו מאמינים שחייב להיות שיתוף-פעולה מלא, הדוק ופורה לא רק על הניר. לצורך

זה מינה שר הקליטה יועץ לקליטה חברתית, את ירמיהו אברמוב היושב לשמאלי, שאחד

מתפקידיו הוא ליצור קשר ושיתוף-פעולה עם ארגוני העולים. החילונו בתקופה הראשונה

להיוועד עם חלק מן הארגונים, ויושבים כאן ארגונים שנועדנו אתם, ונקלענו לתוך

המצוקות הגדולות והגבוהות שהעסיקו אותנו יום. ולילה, והתמהמהנו - לפחות, אני

אישית. אני חושב שהרב אברמוב קיים קשת רחבה ביותר של היכרויות עם ארגוני עולים.

דיברנו על כך שנינו בפגישת העבודה הראשונה שלנו, והוריתי לרב אברמוב לפתוח

פתח לארגוני העולים להתבטא, שיעלו בעל-פה ועל הכתב רעיונות, מחשבות והשגות, מתוך

רצון כן להעזר בכל גורם ובכל רעיון שהוא בר-ביצוע. ואמנם כמה ארגונים פנו אלינו

ודבריהם נמצאים על סדר-היום שלנו, ובהמשך אומר כמה משפטים על כך.

הקליטה החברתית, שבאה לידי ביטוי במיוחד על-ידי ארגוני המתנדבים כאן, היא

מפתח לקליטה. זה היה ברור לי מהרגע הראשון שלא תהיה קליטת עליה ללא קליטה

חברתית. אני אומר שלא תהיה קליטת עליה ללא קליטה חברתית, בהנחה שבעזרת הי המאמץ

הציבורי המושקע כדי לעורר את הממשלה שתעמיד את המשאבים הדרושים לנושאים הכבדים

אכן ישא פרי ונוכל בקרוב להתחיל לדבר על פתרונות דיור ועל פינוי מרכזי הקליטה

במובן החיובי של המלה.

נמל התעופה בן-גוריון הוא ראי. זו נקודת המפגש הראשונה של העולה עם

ארץ-ישראל והיא חייבת להיות היפה ביותר, כי זה משפיע על המשך תהליך הקליטה.



זו חזית לא קלה והמצוקות הן רבות. אזכיר רק דוגמא אחת. מטוס עולים נוחת

בחצות לילה ולאיש הממונה אין לאן להפנות אותם - ואל תשאלו אותי עכשיו מדוע -

ואלה שאין להם קרובים נשארים ללון שם. זו לא המצוקה היחידה.

עם כניסתי לתפקיד רשמתי לפני שנושא נתב"ג דורש בדק-בית, ואפילו עם גורם

חיצוני. לזה דרושה שעה כשרה. קשה לבוא לנתב"ג, לעשות בדק-בית ולמכור רעיונות
יפים, כשהפקיד יגיד לך
בסדר, קודם-כל תן לי מקום שאליו אוכל לשלוח את העולה

שהגיע אתמול בלילה.

בימים האחרונים דיברתי עם חברים לעבודה להוציא אל הפועל מחשבות שנוגעות לנמל

התעופה בן-גוריון, כולל נושא הכניסה של ארגוני העולים, ארגוני מתנדבים,

ביורוקרטיה, קיצור התהליך, מאור-פנים וכוי. אם לחברים שיושבים כאן יש רעיונות

בנדון, בבקשה, אני מוכן לקבל אותם וכל דבר ייבדק לגופו.

מי ומי הם הנכנסים לנמל התעופה. זו ירושה. אני עדיין לא עשיתי דבר בנושא

הזה. יש ארגונים שיש להם כרטיס כניסה קבוע ויש אחרים שמבקשים ומקבלים. אני לא

סירבתי לאף פניה של מישהו, ולמיטב ידיעתי גם משרדי לא סירב לבקשות שהופנו אלינו

בטלפון.
אי רחמילביץ
המשטרה נותנת את אישורי הכניסה ולא משרד הקליטה.
אי לפידות
הפרוצדורה הקיימת היא שאני מעביר את הפניות שהגיעו אלי אל אנשינו בנמל

התעופה. הם פונים עם זה למשטרת הגבולות ובנקודת המשטרה מחכה אישור למבקר או

לאורח.

קליטה ישירה או מרכזי קליטה. אנחנו אף פעם לא הכרזנו שאין צורך במרכזי

קליטה. שני המסלולים נחוצים. יש עיוותים בהפנייה למסלול, ולא אכנס

כרגע לפרטים. הפרופורציות בתוכנית האב, לפיהן החלק הגדול של העולים יופנה לקליטה

ישירה, אינן נכונות. המבנה לא נכון. מי שהכריז לפנינו שהעולה יבחר במסלול הרצוי

לו, למיטב הבנתי לא היה ואין לזה כיסוי. גם נכון להיום אין לזה כיסוי. זה הזון

אחרית הימים. אני בעד זה, אבל אינני יודע מתי זה יקרה, כי זה קשור בדיור,

בתעסוקה, במרכזי קליטה פנויים, בתקציבים, בחיכוכים בין הסוכנות לבין משרד הקליטה,

וזה מסובך ומפותל. אינני יודע מתי זה יקרה. מסופקני אם בעתיד הקרוב ממשלת ישראל

תהיה מסוגלת לעמוד במצב אידיאלי כזה. יש דירות פנויות במקומות מסויימים, וצדק מי

שאמר שצריך לדאוג שבאותם מקומות תהיה תעסוקה. יש מקומות עם קרקע זמינה שאפשר תוך

שנה לבנות עליה, אבל לזה דרושה היערכות של כמה שנים ולא אנהנו נוכל להחליט על

כך.

אני מאד לא אוהב שאומרים דברים שיש בהם מן האשליה - לאפשר לכל אחד לבחור את

המסלול הרצוי לו מאי עד ת'. אני לא רואה את זה בעתיד הקרוב כבר-ביצוע. נכון

שצריך לשתף את הארגונים במידת האפשר לכוון את העולים לפי תשתית קהילתית. אם ארגון

מסויים בנה לו תשתית קהילתית באזור מסויים, צריך להשתדל לכוון דווקא את האוכלוסיה

הזאת לאותו אזור ולא לעשות עם שכל לא ישר דבר והיפוכו. אבל הכל בערבון מוגבל.

הקליטה הישירה - בסיס בריא. יש לה חוליות חלשות שניתנות בקלות יחסית לתיקון

ולשיפור, אם המשרד יעשה את מה שמוטל עליו. אני חושב שמבחינת המשרד העסק ירוץ תוך

מספר שבועות, ואינני רוצה להיכנס עכשיו לפרטים. נעשתה עבודה גדולה מבחינת משאבים

שהמשרד זקוק להם, שגם הם לא בשמים. אנחנו מפעילים לחצים, אנחנו נעזרים בדעת-קהל

ובארגונים, ומקווים.



פתרונות לבודדים - זה ספור ידוע. אני רוצה להוסיף קוריוז לספור הזה. למשרד

השיכון יש קריטריונים לזכאויות לשכר-דירה. יש לי קשר עם גורמים פרטיים-מתנדבים

למיניהם, שרוצים לעזור בקליטת בודדים, אבל משרד השיכון לא נותן שכר-דירה, אלא אם

כן זה אישי, חוזה בודד מול משרד השיכון.

יש לי בעיר מסויימת מבנה טוב של הקדש, שמיועד ל-50 - 60 בנות במצוקה. המבנה

נמצא במקום מפואר במרכז הארץ. אנשי משרד הקליטה ביקרו במקום, לפי בקשתי, והגישו

לי דו"ח. האפוטרופסים של ההקדש לא רוצים להרוויח, אבל אין באפשרותם להשקיע שם

סכומי עתק כדי לכלכל את חיי היום-יום של המקום הזה. אז אני צריך להתחנן ולקבל

תשובות שליליות על שכר-דירה לזכאויות? אלה בודדים, שבגבולות הזכאות שלהם לקבל 190

שייח שכר-דירה, ומדוע שהם לא יקבלו את זה בחוזה קבוצתי או בהסדר אחר?

או לחילופין, גופים אחרים שפותחים את ביתם במיוחד לפני איראנים שבאים ללא

הורים, והם שוכרים דירה ושתי דירות ולא מקבלים תשלום עבור שכר-דירה.

יש בעיה בארגנטינה. פנה אלי גוף מסויים שעוסק בקליטה דתית ואמר: אני ערוך

לקלוט מאות עולים, תעזרו לי. הוא בסך-הכל מבקש לתת לו את הזכאות לשכר-דירה והוא

יקלוט עולים.

שמעתי אתמול דיווח קודר ביותר, במסגרת פורום משרד הקליטה-הסוכנות היהודית,

מפי קלמן גרוסמן, ובמקום הוריתי למנות צוות חירום שיציע פתרונות חירום כדי לזרז

את האפשרויות לקליטתם. אני מבין שיש קשיים לאן להפנות אותם. זו לא תשובה, אבל

יש קשיים. אנחנו בהחלט נשתף את הארגון הנוגע בדבר ואת משרד השיכון, כשהכיוון הוא

דירות בפריפריה. לשמחתנו זו עליה לא יחסנית, ויש דירות כאלה. צריך לקוות

שהביורוקרטיה לא תהיה קשה מדי ואפשר יהיה בעתיד הקרוב לקלוט בפועל את היהודים

הללו שהקרקע ממש בוערת תחת רגליהם.

אנחנו בעד רשות אחת, חד-משמעית. אנחנו בעד כל דבר בר-ביצוע שהוא לטובת

העולה. על-כן באנו למשרד הקליטה ואין לנו יומרות אחרות. הלוואי שמכל הדיונים

ייצא משהו מעשי ותקום רשות אחת, בנויה על יסודות בריאים, עם סמכויות שמאפשרות

לתפקד ולמלא את התפקיד הגדול והנכבד.

הי ו "ר מי קלי י נר;

אולי ונתייחס ספציפית לסיוע להתאחדויות העולים.

א' לפידות;

זו בושה לדבר על כך, כי מדובר אגורות. מובן שהארגונים החזקים לא יפנו אלינו.

יש פניות, יש ועדת תמיכות מאד ממוסדת, עם כל התקנון הממשלתי של תקציבן, חשב וכוי.

הוועדה עוברת על הפניות ודנה.

אי גור;

לפעמים מספר הטפסים שיש למלא עולה על סכום הכסף שההתאחדות מקבלת.

אי לפידות;

מדובר בסכומים קטנים. התאחדות פלונית קיבלה 10,000 שקלים, אלמונית קיבלה

5,000 שקלים, ו-20,000 שקלים ניתנו להתאחדויות עולים גדולות. זה ממש לעג לרש.

יכול להיות שצריך בכלל לבטל את זה, לא משום שהסיוע לא חשוב אלא משום שמשרד

הקליטה, בספר התקציב שלו, איננו בנוי לסיוע הזה. הסיוע הזה ניתן מתוך סעיף

הקליטה החברתית, כשכל התקציב של משרד הקליטה לפעילות החברתית הוא כמיליון שקלים.



דומני שהשעה מחייבת שהארגונים החזקים, הוותיקים, בעלי הנסיון והממון, הנעזרים

בסוכנות היהודית, יפתחו את משרדיהם, את ליבם ואת כיסם ויעזרו לארגונים החלשים, או

לעולים שבאים מארצות המצוקה, כי בסך-הכל כולם רוצים דבר אחד: לקלוט עליה. הנטיה

הטבעית היא "עניי עירך קודמים", אבל מעבר לנטיה הטבעית אין אצלנו הבדל של מוצא,

עדה ושום שיקול אחר. אני אישית רואה לפני חובה, במסגרת הדלה של המשרד, לסייע

לארגונים החלשים. זה לא בא, חלילה, על-חשבון אישורי כניסה לנמל התעופה בן-גוריון

ולא על-חשבון דברים אחרים. אני חושב שזה יהיה צעד גדול וחשוב אם הארגונים

החזקים, ביוזמתם ועל-פי דרכם יעשו פעולת אימוץ רחבה ועמוקה יותר מכפי שהיא קיימת

היום, כי יש להם המשאבים והיכולת, ויש עולים שרוצים לבוא.

א' גור;

שאלה בקשר לארגוני העולים. התייחסת לנושא של שיתוף התאחדויות העולים וארגוני

העולים בתהליך קבלת ההחלטות ובקביעת המדיניות. אפילו משרד האוצר של היום, וגם

בעבר, לפני שהוא קובע מדיניות כלשהי לגבי מגזרים שונים של המשק, התאחדות

התעשיינים, ארגונים מסחריים וכו', הוא אולי לא מקבל את כל הצעותיהם, או בכלל אף

הצעה אחת שהם הציעו, אבל יש תחושה של נשיאת העול במשותף.

אי לפידות;

מה שאמרתי מתייחס לכל המגזרים. אמרתי שחלק מהתאחדויות העולים כתבו אלי

והדברים מונחים על שולחני.
י' אברמוב
אני אתייחס לשאלה הספציפית הזאת. כאשר פתחנו את ספר הנהלים שקובע למעשה את

הצרכים הבסיסיים ביותר של העולה, מצאנו שיש הרבה דברים שלפעמים לא נקבעו עם

התחשבות בשטח, בחזית. אני הצעתי למספר התאחדויות - ולזה התייחס כרגע הרב לפידות

- שיגישו לנו הצעות ספציפיות. שמענו מנציגי ההתאחדויות טיעונים קשים על נהלים

מסויימים, ובכוונתנו גם לשתף - טרם הגדרנו את הצורה - אבל דיברנו על שיתוף נציגים

של התאחדויות העולים בקביעת הנהלים. כך שאנחנו בהחלט פתוחים לנושא הזה. מאחר

שהתאחדויות העולים מורכבות מאנשים שבעצמם היו עולים והם רגישים יותר מהישראלי

לנושאים הספציפיים, על-כן מתקבל מאד על הדעת שהם יקחו חלק בקבלת ההחלטות האלה.

בכוונת המשרד ליישם את הדבר הזה.

אי לפידות;

אני יודע ששיתוף הפעולה הוא חיוני והוא לא קל. זה היה רעיון שלנו עוד לפני

שארגוני העולים אמרו בכלל מה הם רוצים. לא שמענו לעצותיהם של אלה שאמרו: שמור

מרחק. זה לא קל בכלל, אבל אף-על-פי-כן אנחנו מוכנים לשיתוף-פעולה בתקוה שגם תהיה

פתיחות הדדית למה שאי-אפשר לבצע וליישם.

היו"ר מי קליינר;

אם הדיון הזה תרם שמשרד הקליטה וארגוני העולים מרגישים יותר חזק מאשר מקודם

את הצורך לשתף פעולה, הרי בזה תרמנו את תרומתנו ומשרד הקליטה אינו זקוק לתיווך של

הוועדה כדי להיפגש לעתים מזומנות בפורומים רחבים או מצומצמים עם התאחדויות

העולים. אנחנו בהחלט מברכים על כך.

עלו כאן הרבה נקודות, חלקן הצעות וחלקן דיווחים על פעולות שמעניינות מאד את

חברי הוועדה, ואולי גם אתכם. אני התרשמתי מאד מהפעולה המקיפה של עליה-קליטה של

התאחדות עולי דרום-אפריקה. כנ"ל לגבי התאחדות עולי צפון-אמריקה וקנדה, או

ארגונים אחרים. ברור שיש הבדלים ואי-אפשר לצפות שהתאחדות עולי ברית-המועצות

בעצמה תישא בנטל, כאשר מדובר בהיקפים שאנחנו מדברים עליהם.



כאשר נציג התאחדות עולי דרום-אפריקה אמר שהגענו בשלב מסויים ל-1% של

האוכלוסיה, וחשבתי מה זה יכול לעשות למדינת ישראל אם התאחדות עולי צפון-אמריקה

היתה יכולה לדווח שכל שנה עולים לארץ 1% מיהודי צפון-אמריקה. אני יודע על סקר

שהייתי שותף לו כשהייתי מנכ"ל החינוך היהודי בגולה, ש-3% מיהודי ארצות-הברית אמרו

בעקרון שהם מוכנים מחר לשקול עליה, ועוד 15% או 20% אמרו שבעקרון הם לא פוסלים את

האפשרות ויודעים שזה הפתרון.

אולי הוועדה הזו נכנסה חזק מאד לנושא הקליטה בגלל הבעיות הקשות והמיידיות

שעמדו בפניה, אבל בעתיד ננסה גם להתמודד עם נושא העליה מארצות הרווחה.

מדיונים כאלה אנחנו לומדים. להתאחדויות העולים יש קשר עם עולים שנמצאים בקשר

עם קרוביהם שעוד לא עלו ומקווים שיעלו. הענין של הונגריה, שעליו שמענו היום כאן,

הפתיע את כולנו, משום שלנו היה דימוי שונה של הונגריה שנעשית ליברלית, שישראלים

רבים מבקרים שם. אני יודע שמח' החינוך שלחה לשם מורה ואמורים לנסוע לשם מורים

נוספים.

כרוזים מהסוג שפורסמו מהונגריה אפשר למצא גם במערב, ואולי עוד צריך למדוד את

הפרופורציה של הדברים. אבל עצם העובדה שיש תופעה כזאת, לפחות מבחינתי זה חידוש

ובהחלט נושא שמחייב בדיקה והתייחסות. אין ספק שיהדות הונגריה מהווה פוטנציאל

לעליה, ואולי הדברים האלה נותנים תחושה של דחיפות מסויימת; אם כי כל יהודי שרוצה

לעלות ארצה, מבחינתי יש דחיפות עליונה לנסות להביא אותו גם מארץ רווחה, שמא ישנה

את דעתו. כשקלוד קדוש אומר שמתוך 4,000 תיקים רק 1,000 יהודים עלו מצרפת, יכול

להיות שזו הפרופורציה המקובלת בכל ארצות המערב. אני בכל-זאת הייתי רוצה להבין,

ואולי כדאי לעשות סקר או מחקר, מה קורה ליהודי בין השלב שהוא פתח את התיק ועד

שהוא החליט בשלב כלשהו להפסיק את הטיפול ולזנוח את כוונת העליה שהינחתה אותו

בבואו לפתוח את התיק.

שדה התעופה. אני חושב שכולנו צריכים לרשום לפנינו בסיפוק.את הודעת מנכ"ל

משרד הקליטה שבהזדמנות הקרובה הוא יגש לבדק-בית. זה חשוב, מפני ששדה התעופה הוא

המבחן הראשון אם אנחנו מתייחסים לעליה כאל פעולה טכנית, או כאל איזה שהוא דבר

ייחודי יוצא-דופן, בעל נשמה יתרה. באופן טבעי, אחרי 41 שנות עליה מאז הקמת

המדינה, ואחרי מיליוני עולים שעברו את השער הזה, בהחלט מתרגלים לכך וכבר אין אותה

התלהבות. אולי ככלל עליה היא כבר דבר מובן מאליו. ודאי שלגבי אותו יהודי שקיבל

את ההחלטה לעלות לארץ, ולו יש רק רגע עליה אחד ייחודי, שמבחינתו הוא הגשמת

הציונות, הגשמת החזון. לכן בהחלט יש לו ציפיה, ואני חושב שהיה רצוי שמבחינתו

הרגע הזה יהיה רגע חגיגי, לא רגע טכני, שיגרתי. מבחינתו זה צריך להיות משהו עם

טכס, תופים ומחולות במישור הציורי, עם פרח, עם שמחה, עם חיבוק ונשיקה. הפקידים

עושים את העבודה הטכנית המנומסת ביותר, היעילה ביותר והחרוצה ביותר, ועל כך

מגיעים להם כל השבחים. זו צריכה להיות המסגרת. אבל כדאי שיהיה דבר נוסף, שאותו

קשה לצפות לקבל מפקידים בלבד, ללא עזרה של מתנדב, כדי שבאמת יהיה איזה שהוא מסלול

חגיגי יותר, שהוא יזכור אותו. זה צריך להיות אירוע רגשי לגבי כל עולה יהודי ששב

לארצו בכוח חוק השבות.

אני מודה לחברי הוועדה, למנכ"ל משרד הקליטה ולאורחים שטרחו ובאו מכל חלקי

הארץ להשתתף בדיון החשוב הזה ולעזור לנו. תודה רבה.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14.25

קוד המקור של הנתונים