ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 16/05/1989

תעסוקת עולים

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 17

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

יום שלישי. י"א באייר התשמ"ט (16 במאי 1989). שעה 12:00
נכחו
חברי הוועדה;

מי קליינר - היו"ר

אי גור

שי דיין

י. צידון

י' שפרינצק

מוזמנים;

דייר אי לשם - מנכ"ל משרד הקליטה

י' בלום - מנהל מחלקת תעסוקה, משרד הקליטה

דייר י' קנדל- משנה למנכייל משרד העבודה והרווידן

אי פז - סמנכ"ל לשעת יורום, משרד העבוה והרווחה

אי כהן - מנהל המחלקה לתעסוקה של אקדמאים, משרד העבודה והרווחה

נ' בן-צבי - מרכזת ארצית להשמת נשים ועולים, משרד העבודה והרווחה

אי קלינגולד- מנהל אגף העלייה, הסוכנות היהודית

מזכירת הוועדה; ו י מאור

רשמה; ש' צהר

סדר היום; תעסוקת עולים.



היו"ר מ' קליינר;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. לא פעם הבענו את תעה שיש לחלק היום את עיית

הקליטה לשני חלקים מרכזיים. יש המון בעיות טכניות שקשה להתגבר עליהן, אבל לכולן

ניתן היה למצוא פתרון באמצעות כסף. אם מדובר במסלול קליטה ישירה, אז אילו נתנו

שיקים בסכומים מתאימים כי אז חלק גדול מהבעיותהיה בא על פתרונו. ואם מדובר במרכזי

קליטה, ברור שאילו הגיעו למסקנה שיש צורך בהם היו מקציבים למטרה זו את הכספים

הדרושים והיו פותחים עוד מרכזי קליטה, וכך גם הבעיה הזו הימה באה על פתרונה. ואשר

לבעיית הדיור, הרי ידוע שיש בארץ דירות, אף כי לא בכל מקום, וגם את בעיות הדיור

במרכז האץ ניתן היה לפתור אם יוקצו משאבים מתאימים.

בעיית התעסוקה שונה מהבעיות הזכרתי, ואותה אין לפתור מהיום למחר גם אם מקצים

לנושא הזה משאבים. בעיית התעסוקה היא לא בעיה של עולים בלבד, אלא בעייה כלל

ארצית. היות והוועדה שלנו ממונה לא רק על עלייה וקליטתה, אלא גם על מניעת ירידה

מן הארץ, הבעייה הזו מדאיגה אותנו במיוחד בהיווזה מרכזית גם בקליטת עולים וגם

במניעת ירידה.

נציג האוצר אמר לנו פעם בוועדה שיש לדאוג לכך שמה שנותנים לעולים לא יהיה על

חשבון הישראלים. לגבי דידי אלה ואלה באותו מצב. אני רואה בבעיה הזו את הבעייה

היותר מורכבת ויותר קשה, ולכן צריך לדעתי לחפש רעיונות חדשים לפתרונה. לכן אני

פונה אל כל המשתתפים בדיון והקיאים בנושא ומבקש מהם להתייחס לא רק לחלק הטכני, אף

שאין ספק שאפשר לעשות גם בו שיפורים, ואם נבנה עוד 700 דירות באיזורים בהם ניתן

להשיג עבודה זה יקל על הלחץ בו אנחנו נתונים היום, אבל זה לא פותר את הבעייה

לטווח ארוך, אלא יתנו דעתם לפתרונותך לטווח הארוך. אם יש לנו דירות בנצרת עילית

ובדימונה ובמקומות נופסים, בעיקר בצפון ובדרום, חשוב מאד היה שנוכל לדבר על יצירת

מקומות תעסוקה בכל המקומות האלה. מובן שגם במישור הלאומי צריך לדבר על יצירת.

מקומות תעסוקה. אי יודע שלא הנוכחים כאן יכולים לתת פוזרונות, אבל בוודאי יכולים

להציע פתרונות, שהוועה הו תוכל לדחוף אותם.

היתה לי פגישה עם ראש הממשלה בנושא הזה. כשהוא דיבר אתי על דיור, על קליטה

ישירה ועל מרכזי קליטה היו לי תשובות והצעות קולחות. אבל כשהוא שאל אותי מה לעשות

בנושא התעסוקה, היתה לי בעייה, לא היתה לי תשובה והייתי צריך להתחיל לדבר בגדול

מדי. אני תולה הרבה תקוות בישיבה הזו, ומקווה שנשמע מכם כמה רעיונות בנושא

התעסוקה, כדי שאנחנו נוכל לגלגל אותם ולדחוף אותם.

אי פז;

לפני שנתיים משרד העבודה, שירות התעסוקה ומשרד הקליטה בחנו את הכלים ואת

התהליך,ך כי גם לתךהליך יש מחיר רציני מאד בנושא הקליטה, ועיצבנו תכנית שבאה לשפר

את תהליך הקליטה והתעסוקה לעולים, דרך קיצור המסלול עד כמה שאפשר, יתר מקצועיות

של המסלול וכו'. המטרה היינה לגרום לכך שבמהירות הרבה ביותר יהיה העולה בעל יכולת

להשתלב בתעסוקה ברמת השתכרות השווה לפחות לממוצע במשק, ובהתאם לכישורים שהביא עמו

העולה בתחום המקצועי בו התמים במדינה שממנה הוא בא. בנינו את התכנית הזאת למקרה

שעלייה המונית תגיע אלינו, ובשמחה נצג את התכנית הזאת בפני חברי הוועדה.

בעיית התעוקה היא אכן הבעייה בהא הידיעה. רק הבוקר שמענו נתונים על מצב

התעסוקה במשק, והתשובות הן די מגומגמות. ובכל זאת אנחנו יכולים לומר כמה דברים

בנושא זה. יושבים פה אנשי משרד הקליטה עם נסיון רב מאד והם יכולים להעיד, שכל

עלייה מעצם טיבה יוצרת גם תעסוקה. זה נתון מוסכם. יש אולוסיה של כך וכך פניות

שעוד לפני שהם משתלבים במשק הם כבר יוצרים מצב של יותר בנייה, יותר רכישות וכן

הלאה. לא היועץ עלייה שלא יצרה באופן טבעי תעסוקה. זו תשובה שגם היא משתייכת

לתשובות בגודל, מסוג התשובות שחשיבות לראש הממשלה, כפי שסיפרת לנו כאן.



ער כמה שזה נשמע לא טוב, עוברה היא כי העריפויות והסלקציות קול העולים

בבחירת מקום העבורה שונות מאלו של הישראלים הוותיקים. אם מרבדים על עליות

מברית המועצות, למשל, הרי הנכונות של עולים אלה להשתלב בעבורות הצווארון הכחול

היא לאין שיעור יותר גבוהה מהנכונות של הישראלים להשתלב בעבורה הזו. כיום

מצויים בארץ כ-10,000 עוברים זרים המועסקים בתעשיה הכברה, בתעשיית המתכת,

במפעלים העוברים בשלוש משמרות. אין ספק שחלק ניכר מהעוברים האלה אפשר יהיה

להחליף בעולים, ובווראי בעולים שעברו לפני שבאו לארץ במפעלים שעוברים בשלוש

משמרות. ישראלים ותיקים קשה לגייס היום לעבורות מהסוג הזה.

מפעל אוררן שמייצר עבור מערך הבטחון עמר על סף פיטורים של חלק מהעובדים.

המפעל מעסיק עוברים זרים. הנהלת המפעל הציעה לעוברים הישראלים לעבוד מקו אחר

לקו שני, מבלי שיהיה צורך לפטר אותם, ואז לשלה את העוברים הזדים לחו"ל,

והתשובה של העוברים היתה שלילית. הנימוק שלהם היה שזו עבורה קשה, עבורה

במשמרות ולא היה להם ענין לעסוק בתהום הזה. המרובר היה בעבורות דיתוך, הם

העדיפו איפוא לקבל פיצויי פיטורים ולעסוק כל אחר בעבודה אחרת לפי רצונו. מתוך

30 העוברים שאליהם פנו נמצא דק אחד שהביע נכונות לעבוד לקו אחד, אבל בדגע

האחדון חזד בו.

אני יבול לומד בשמחה שהגישה של העולים היא פחות סלקטיביות, ויש אצלם

נכונות להשתלש בעבודות כאלה. יש לזה גם מהיד, כמובן, כי אחדי תקופה מסויימת

הם מתחילים להסתכל ימינה ושמאלה ומתחילים לשאול ולתהות אם אמנם דק הם נועדו

לעסוק בעבורה השחורה הזו וכוי.

אם אתה מסתכל על הצר התעסוקתי של העולים אתה למר שבהיותם פחות סלקטיביים

בבחירת מקום העבורה, ובעיקר מפני שעברו בעבורות רומות לפני עלותם ארצה, ניתן

למצוא להם מיר מקומות עבורה. זה אמור לגבי תעשיית המזון, תעשיית המתכת וכך

הלאה.

מנהל מרכז התעסוקה לאקרמאים יוכל למסור איר הדברים נדאים בתחום הזה

מבחינת הליכי המשק.

דעיונות מיוחדים שתפודים לעולים בתחום התעסוקה מתייחסים בעיקד לקיצוד

התהליר והיכולת להגיע למצב של תעסוקה בקצב המהיד ביותד. לצודך זה יש לנו

תכנית המאפשדת איבחון מהיד ככל האפשד של כישודי העולה והתאמתו לעבודה, וכן מתן

רישוי וסיווג לעולה בדרך המהידה ביותד על מנת שהוא יוכל לעסוק בתחום העבודה

שלו. העולה אינו דשאי לעסוק במקצוע שלו כל עוד לא קיבל את הדישוי המתאים,

וחשוב מאר לאפשד לו לקבל את הדישוי הזה במהידות המידבית. ישנם מקדים בהם צדיך

להעביד אח העולים שלב של חינוך מקצועי, ויש לנו תכינת מתאימה גם לנושא זה.

העיד לי ד"ד קנרל שמהדבדים שאמדתי יכול להשתמע כאילו אין בעייה בנושא

הזה. אם אכן כך השתמע מרבדי, אני דוצה לציין שלא זו היתה כוונתי. אנחנו למעשה

משמשים מתווכים בשוק העבודה. בתיווך שלנו יש תחומי השפעה לשימון התהליך,

שיפודו והשקעה בהון האנושי על מנת שאותו חשמלאי, שחסד לו ידע מסויים בתחום

שלו כרי שיוכל לעבוד כאן, יקבל את החסד הזה; על מנת שמי שהיה מהנדס בשד לפני

בואו לאדץ יוכל לשמש כאן מהנדס נם בתחום אחד אחדי שיעבוד קודס השלמה מתאים; על

מנת שהעולה שהוא טכנאי, ושלא בדוד בדיוק מה הכישודים שלו, יקבל את אותה מודולה

שתאפשד לו לעסוק בתחום שלו גם באדץ. לנושא הזה יש לנו תכנית שתגדום לכך שבעלי

מקצוע מבין העולים יוכלו להשתלב בשוק העבורה באדץ אחדי התאמתם לדמה הנדדשת

במשק הישדאלי.

היו"ד מי קליינד!

הייתי דוצה לתאד בפניכם מה התמונה שאנחנו דואים, ומה אנחנו בעצם מחפשים.

כשאנו מדבדים בנושא השיכון, למשל, אני יורע מה פחות או יותד מה צדיך לעשות.

אני יורע שהכתובת היא זו של משדד השיכון, מצד אחד, וכן משדד האוצד או



הסוכנות היהודית. שביחד אמורים להרים איר שהוא את הנטל התקציבי. אין לי בעיה

של איתור הכתובת. ובאשר אני בא אל ראש הממשלה אני יבול להגיד לו שהוא צריך

לסבם עם משר האוצר להקציב את המשאבים, לסבם עם משרר השיכון היכן בונים ולסכם

עם הסוכנות על חלקה בנטל.

בנושא התעסוקה המצב שונה. נכון הדבר שמשרד העבודה, שירות התעסוקה ומשרד

הלוליטה משמשים מתווכים לתעסוקה. אבל אינני יודע מי הגורם הנושא באחריות

המיניסטריאלית ליצירת מקומות תעסוקה. קראתי מחקר הטוען שכדי ליצור מקום עבודה

אחד במרכז הארץ עולה קצת פחות מ-50 אלף דולר, ובאיזור הצפון והדרום זה עולה

יותר, כ-80 אלף דולר.

אני מבקש לשמוע מכם, העוסקים בנושא הזה מדי יום, אם אמנם נכונה ההנחה

שכרגע יש בעיה אובייקטיבית בנושא התעסוקה, מאחר ובמשק השיראלי אין כיום מספיק

מקומות עבודה סבירים גם בשביל יוצאי-צבא וגם בשביל כמות העלייה הנוכחית של כ-

20 אלף עולים לשנה. האם זה נכון, או לא נכון. והאם זה נכון שאנחנו נותנים

לעולים יתרון יחסי בתחרות הקיימת על המעט שיש. האם זה אמנט המצב מבחינה

אובייקטיבית.

אנחנו מאד מתוסכלים בנושא הזה. אנחנו יושבים כאן מדי שבוע, שומעים קשת

רחבה של בעלי תפקידים המטפלים בנושא, שרים, בעלי תפקידים מרכזיים וכוי, וכל

אחד יודע להגיד לנו מה האחר צריך לעשות, ובאיזה שהוא מקום המצב הוא בלתי נסבל.

אנחנו מרגישים שבאיזה שהוא מקום ענין העלייה והקליטה מתפספס לנו. לכן השאלה
הקונקרטית היא
מה היא הכתובת? אל מי אנחנו צריכים לפנות ולהפעיל את הלחץ כדי

להתמודד עם הבעייה של יצירת מקומות תעסוקה, כדי שיהיה לנו מענה הולם גם לעולה

וגם למשוחרר צה"ל, והעגין הכספי לא מעניין אותי ברגע זה.

אי פז!

אני חושב שבגדול הממשלה החליטה שיקום משרד קליטה על מנת שהוא יתאם בין כל

המיניסטריונים הקשורים בנושא וישמש גורם מזרז שידחוף כל משרד לפעול בתחומו

הוא, ויעשה ככל הניתן כדי לחולל את הדברים הדרושים.

ניקח לדוגמה את נושא הרופאים, את עולם הרפואה, את התקנים קול הרופאים. מדי

שנה אנחנו רואים גל גדול של בוגרי בתי-ספר לרפואה שיורדים מן הארץ. כל ראייה

שלנו את המצב התעסוקתי צריכה להיות מפוכחת וזהירה על מנת לא ליצור אפליה בין

ותיקים לעולים. זו צריכה להיות ראייה ממלכתית, כי הדבר החמור ביותר יהיה אם

נממן תקן לעולה ונגרום לכך שבן דודו, שנולד בארץ, ייאלץ לרדת מהארץ. צריך

לראות את הדברים בראייה כוללת ומפלה פחות עד כמה שאפשר.

המקדם של הסיוע שלנו צריו להיות בכל מה שקשור לסיוע בקליטה, למתן תנאים

שווים, אבל צריף להיזהרש לא לחרוג, כי אחרת נראה בחורים יקרים בחוץ. כל אחד

מאתנו מכיר בוודאי חברים או קרובים, רופאים ואחרים, שירדו מהארץ. אותו דבר

אמור גם לגבי חוקרים באוניברסיטאות.

אנחנו לא מדברים על עולים במושגים של חולצות. כי לכל אהד יש את ההתמחות

שלו. ברגע זה מדינת ישראל משוועת לטבחים, למשל. אם יבואו 100 עולים שהם טבחים,

הם ייקלטו מיד בעבודה, עוד לפני שידעו את השפה העברית. אותו המצב לגבי עולים

שהם מומחים בתחומים אחרים, כולל נושא הרפואה. יש בארץ מהסור בפתולוגים,

למשל, אף כי לא מדובר במחסור של אלפים, אלא בודדים. ויש עוד מקצועות.

אם אתה רואה את התמונה של השוק בגדול, ואתה בוחן את העולים לפי ההתמחויות

שלהם, אין זה מן הנמנע שניתן לקלוט כיום 50 אלף עולים שהם בעלי מקצועות

מסויימים. אל נשכח כי ברגע זה ממש עובדים בארץ כ- 100,000 איש בניי מיעוטים

המתגוררים ביהודה שומרון ועזה וזרים שהובאו לעבוד כאן, והם בעלי חלופים. אם

יבואו היום מארגנטינה 20,000 עולים שבשלים להשתלב בעבודה במפעלים מהסוג הזה



לא תהיה כל בעיה בקליטתם בעבורה. עוד היום אפשר יהיה לקלוט אותם בעבודה. השאלה

היא שאלה של תבונות, מי האוכלוסיה, והתפירה של החליפות היא לא תפירה של

קונפקציה אלא מותאמת לכל אחד ואחד. אנחנו חשבנו אפילו על יזום קואופרטיבים. יש

כיום בארץ בעיה עם תחזוקה, ולכן חשבנו על הקמת קואופרטיבים לתחזוקה. זה בתחום

משרד העבודה, והדבר אפשרי. אפשר לקחת קבוצות של עובדים, לתת להם את ההדרכה

המתאימה ולעזור להם להקים קואפרטיבים למתן שירותי אחזקה או שירותים אחרים.

במידה והדבר ניתן, אנחנו מתכוונים להפעיל את זה.
היו"ר מי קליינר
אני רוצה להתייחס לנושא הרופאים. כולנו שמענו לאחרונה על מה שקרה בבית

החולים בצפת. לבית החולים בצפת היתה בעיה רצינית כשלא יכול היה להשיג רופאים.

רופאים ישראלים שעזבו את הארץ לא רצו לעבוד בבית החולים בצפת. ואז באה יוזמה

מקומית של מנהל בית החולים בצפת ושל העיריה שהביאה מארגנטינה 25 רופאים שכן

היו מוכנים לבוא לצפת.

מר פז אמר שמשרד הקליטה צריך לתווך ולתאם. אתמול היה אצלנו השר שדיבר על

הקמת ועדת שרים לנושא זה בראשותו, שלדעתי זה חיוני וחשוב. בין המשרדים שהוא

מנה שצריכים להיות מיוצגים בוועדה לא היה משרד המסחר. אני אמרתי שאולי צריך

להוסיף לרשימה גם את משרד המסחר. חיות והבעיות הלוחצות והמעיקות הניתנות

לפתרון הן יותר קרובות, ועם התעסוקה אף אחד לא יודע איך להתמודד, לא הכניסו

אפילו את המשרד הזה. המדובר היה במשרד השיכון, האוצר ומשרד העבודה והרווהה.

חבר הכנסת צידון אמר כאן אתמול בדיון, שוועדת הקליטה ומבחינת המימסד

משרד הקליטה צריכים לראות ביצירת מקומות תעסוקה את האחריות של המשרד, כי בלי

זה לא תהיה קליטה המונית. ברור שזח נראה קצת רחוק מבחינה מקצועית, כי תעסוקה

זו לא רק בעייה של עולים, אלא גם של ישראלים. אבל אין ספק שמשרד הקליטה צריך

לדחוף את מי שאחראי לנושא, כמו משרד האוצר ומשרד המסחר, ולעודד אותם ללכת

בנושא זה לתכנית מהפכנית, כי אחרת לא תהיה קליטת עלייה.

י' צידוז;

ברגע שמשרד הקליטה הוקם נוצרה אצל כל שאר המשרדים ההרגשה שהנה עכשיו

משהוקם משרד הקליטה הוא יעשה את המוטל עליו, וכל אחד משאר המשרדים יעשה את

המוטל עליו בתחום שלו. הרגשתי היא שמשרד הקליטה חייב להפוך לרשות קליטה, ולא

להיות עוד משרד קליטה. זו צריכה ליהות רשות עצמאית המפעילה את כל משרדי

הממשלה. את העולה צריך ללוות מאי ועד ת', עש יישב תחת גפנו ותאנתו. אדם אחר

ורשות אחת צריכים להוביל אותו.

לא יתכן שלא תהיה רשות אחת שתטפל בקליטה. ואז זה לא צריך להיות משרד, אלא

רשות אוטונומית המקבלת כספים רבים. ואתמול הצעתי שהיא תקבל 15% מכספי ההצלה של

כור, קיבוצים, מושבים, פרטיים וכוי. כי אצל הגורמים האלה % 15יותר או 15% פחות

זה ממילא שום דבר, ואילו בנושא הקליטה יכסה הסכום הזה את צרכי הקליטה.

נכון שיוקר הלקיטה באיזורי ספר הוא כמעט כפול מאשר במרכז הארץ, אבל

מנסיוני, ואני הקמתי מפעל די גדול באיזור פיתוח אי, אני יכול לומר שכל ארם

שאתה קולט במסובסד כביכול יוצר מקומות עבודה לא מסובסדים אחרים. אבל כאשר הוא

בא לתל אביב הוא אינו יוצר שם את החנווני, לא את בית-חספר, לא את הסנדלר, אף

לא את נהג האוטובוס וכו' וכוי. הוא אינו יוצר אפילו מקום עבודה נוסף אחד. אבל

מפעל כמו ציקלון, לעומת זאת, מעסיק 600 עובדים, ו-600 עובדים אלה פירושם כ-

2000 מתפרנסים באיזור הגליל המערבי, שפירושו בין 8000 ל-10,000 איש, וזה כבר

דבר הרבה יותר גדול. לכן היוקר הזה הוא טעות אופטית. זה יוקר שכדאי לשלם

אותו, ולכן כדאי לכוון לשם את האנשים.



אני רוצה לגעת עור בענין ההסבה המקצועית. אפשר לעשות הסבה מקצועית,

וחייבים לומר לעולים שאחר הדברים שיצטרבו לעשות בבואם לארץ זו הסבה מקצועית

זמנית ברי שיובלו להשיג עבורה, ושום אסון לא יקרה. בהיותי ילר גרתי בקרית

ביאליק אצל רופא שבא מגרמניה, והוא עסק בחקלאות ער שעבר שוב ברופא, והיה אפילו

מפורסם, ושום אסון לא קרה. אם יבואו אל העולים ויאמרו להם שיש פתרון תעסוקה

זמני עבורם, ושלשם בר יצטרבו לעבור הסבה מקצועית, יהיה זה סוב וקל יותר ממצבם

של חבריהם היושבים במרבזי הקליטה במשך 4 שנים ואינם עושים רבר.

ני בן-צבי;

נכון שיש לנו היום ב-100,000 מקומות תעסוקה התפוסים על ירי ערביי השטחים.

לעולים שאינם אקרמאים והולבים לעבור בתעשיה באיזורי פיתוח יש היום השרגשה שהם

מחליפים את העוברים הערבים. הם גם עוברים עם ערבים, והשבר שלהם לא מגיע אפילו

לשכר המינימום. הרגשתם של העולים האלה היא שהם תופסים את מקומם של ערביי

השטחים בעבורה, וזה גורם להם לבתוב מכתבים מסוג מסויים שאינם מעוררים את

חבריהם ובני משפחתם שטרם עלו לארץ ללבת בעקבותיהם ולעלות, כי מצבם בארץ הוא לא

. בל בן נעים וטוב, כי הם רואים עצמם ב"כושים" של המרינה.

אני לא מרברת על איזור המרכז, כי כל עולה היה רוצה להיות באיזור המרכז

והיה מתקשה אז במציאת ריור. ישנה מגמה להפנות את העולים לאיזורי פיתוח, אבל שם

קיימת בעייה של תעסוקה. אנחנו בסן הכל עוסקים בתיווך בתעסוקה, כמו שכבר נאמר

באן. וחשוב שמשרר המסחר והתעשיה יפנה משאבים מתאימים לאיזורי פיתוח. ברימונה

יש רירות, ויש 40 משפחות מארגנטינה שהגיעו לשם בזמן האחרון ואף השתלבו שם

בתעסוקה, אבל יש עור הרבה רירות פנויות שאפשר היה לאכלס אילו נמצאה שם תעסוקה

מתאימה נוספת. חשוב לרעתי ללחוץ על משרר המסחר והתעשיה למצוא פתרונות תעסוקה

הולמים באיזורי הפיתוח, ברי שאפשר יהיה להפנות לשם עולים.

בלשכת העליה יש היום 667 עולים שאינם אקרמאים בשירות התעסוקה בכל חלקי

הארץ, ועור כ-1,200 אקדמאים, שחלק מהם נמצא במרכזי הקליטה. אגב, חלק מהנמצאים

במרכזי קליטה עוברים.

אני חושבת שאנחנו צריבים להיזהר מריבורים על החלפת העוברים הערבים

בעולים.
די" י' קנרל
מנסים לרבר על הרברים ברמה של מיקרו, ואיני רוצה שתחשבו לרגע שאני מבטל

את בואם של 25 רופאים עולים לצפת, כי צריר לראות את בעיית התעסוקה כבעייה

בללית, ואי אפשר להתעלם מזה. אתמול ניסינו לאחד במשרד את כל השלוחות שיש להן

איזו שהיא נגיעה בושא האבטלה. אנהנו מהווים חלק מאותה ועדת שרים למניעת אבטלה,

שלאחרונה התבנסה לפני פסח, ונקבע שאחרי החג תתקיים הפגישה הבאה שלה.

אנחנו לא רואים את פתרון הבעיה ביצירת פתרונות מלאבותיים. צריכה להתקבל

החלטת ממשלה לנושא של עבורות שאני לא רוצה לקרוא להן יזומות, אלא רברים שמפאת

הערר משאבים נרחה ביצועם, ועכשיו צריר ללכת לביצוע העבורות האלה בתאום עם

הרשויות המקומיות ועם משרדי הממשלה. צריך להתחיל בפעולת צמיחה באופן חר וחלק,

ואין להפריר בין בעיית התעסוקה לקליטת העלייה לבין בעיית התעסוקה הכללית.

נווערת המנכיילים רובר על פתרונות נקורתיים. בחרו את מוקרי האבטלה במקומות אי,

בי, גי, די, ויפתרו את הבעיה ל- 25 עוברים, ל-100 עוברים וכרי, כאשר פה מרובר

למעשה בב-40 אלף איש המחבים לפתרון בעיית התעסוקה שלהם.

שאל יושב-ראש הווערה מה היא הכתובת, מי הם המשררים שאליהם צריר לפנות. זה

בוודאי אבסורד להגיד שמשרד המסחר והתעשיה, שהוא המשרר המייצר את מקומות

העבורה, יכול להוריר מעצמו את האחריות לנושא התעסוקה.



אותר נכון. שאתה מעודד הפעלת עבודות יזומות?

המנכ"לים שישבה להציע פתרונות לבעיית האבטלה, הוצעו מספר

יים לבעיית האבטלה בכלל. הנקודה הכבדה ביותר היתה ללכת לקראת

ר משאבים, למשל, נושא קול יעור, עבודות פיתוח שונות וכד'.

שאמר ד"ר קנדל. אני מדבר ברגע זה על מקצועות אקדמאיים. אני

לנתק תת-אוכלוסיות של דורשי עבודה, במובן זה עולים, ערבים,

בעיה הכללית הוא מלאכותי והוא לא מועיל. אם אני נמצא היום

אקדמאים, הרי מחר אוזמן לוועדה אחרת לדיון על ערבים אקדמאים,

לדיון על תת אוכלוסיה אחרת.

יבר על תסכול, ואני מכיר היטב את הדבר הזה. גם אני וגם

תי מתוסכלים, כי מוטלות עלינו חובות ומשימות שאיננו מצליחים

ודעים מי יכול לעזור לנו בענין זוז.

דמאיים נושא ההשקעות ביצירת מקום עבורה הוא מאר מורכב גם

ם מבחינת סדר גודל של ההשקעות וגם מבחינת רווחי זמן. יש לנו

כולות לעזור בהליך הטיפול, בקיצור זמן, בהתאמות, בעזרה

. אין לנו פתרון לבעייה של חוסר ביקושים למקצועות האקדמאיים.

ה במקצועות האקדמאיים זה תהליך של שנים אם מדברים על מקומות

יכולה לתת ברכה, גם אם תיצור 200 מקומות לקידום פרוייקטים

זה עדיין בבחינת חבישת פצא ולא ריפויי מחלה.

שא הזה קשורה בעובדה שבין מועד קבלת החלטה בנושא כלשהו הקשור

והה, לבין קבלת התוצרת, יכולים לעבור 3, 4 ואף 7 שנים. בין

קצועות מסויימים ופתיחת מסלולים חדשים יכולים לעבור, כאמור,

נים זהה קיים בתחום ההשקעות ויצירת מקומות העבודה.

יכול ליצור היום מקומות עבודה, אפשר להבין מדברי שלמעשה אין

ורם שלא יכול להשפיע בנושא האקדמאים. זה יכול להתחיל במוסדות

שיך במכוני מחקר, בתעשיות שונות ואף בעסקים בתחום החברות

מורכבת, ודבר לא יעזור אם המשק לא יזוז. מנסיוננו אנחנו

נים טבעיים התחילו לפעול כאשר נהתה עלינו עלייה במספרים

ת 1973. אבל זה לא תחליף לתשובה המתבקשת.



העולים בהם אנחנו מטפלים היום מהווים 20% מסך כל המטופלים. 50% הם

ישראלים ותיקים. מתוך 6,000 איש, 2,000 הם עולים. 80% הם אחרים, שהם לא פחות

ברי התחות עם האוכלוסיה הזאת. היו ימים בהם הפרופורציות היו הפוכות.
היו"ר מי קליינר
בעיית התעסוקה היא למעשה בעיה דמוגרפית שכוללת גם את הישראלים. שמענו על

אותם 80% אקדמאים שיודעים עברית, שיש להם קשרים, שלמדו כארץ ומכירים את

התנאים בה ויש להם יתרון על העולים, וגם הם לא מצליחים למצוא עבודה.
א' כהן
5832 אקדמאים טופלו על ידנו עד סוף חודש מרט השנה, כאשר 1158 מהם היו

אקדמאים עולים.
דייר אי לשם
צר לי על שהדיון מתקיים היום במרחק רב כל כר מהדיון שבו עסקנו במסנרת

הדלון התקציבי, ולאחר מכן הקדשתם ישיבה מיוחדת לנושא התעסוקה, והנושא נזכר שם

בצורה נרחבת, ושם זוהו בעיות וגם הועלו יוזמות, וחבל לחזור על דברים.

במה שקשור לנתונים הייתי רוצה להסתפק באינדיקציה קצרה. ישבנו להכין את

הופעת השר בישיבת הממשלה ביום הראשון בנושא הקליטה ונספחיו. בתחום התעסוקה -

המספרים של חודש אפריל מצביעים על עלייה דרמטית בעומק האבטלה של עולים בהשוואה

לחודש אפריל בשנה שעברה. אני מתייחס לתשלומי אבטלה המשולמים על ידי המשרד

לעולים.

אם באפריל של שנה שעברה 50% מהעולים קבלי התשלומים היו בעומק אבטלה של

למעלה מחודש, הרי שבאפריל 1989 הגיע מספרם ל-84%. המספר מדבר בעד עצמו. זה

גידול דרמטי, זו אנדיקציה מדאיגה ביותר המחייבת הערכות בהתאם.

אני צריו לציין שבתקופה האחרונה, לאור המספרים האלה, נערכות ישיבות

סדירות בין מנכ"ל שירות התעסוקה ומנכ"ל משרדנו עם הצוות המטפל בנושא, ומופעל

צוות פנימי בנושא. בכל האיזורים שבהם קיים עומק אבטלה ניכר נוספו מטפלים

יחודיים לנושא, כולל פסיכולוגים. ומאחר וזה לא רק טיפול אדמיניסטרטיבי, אלא גם

איבחון של חלק ניכר מהעליה שהגיעה אלינו, אם מאחורי מסך הברזל ואם מתרבויות

אחרות שלא כל כר תואמות לשוק התעסוקה שלנו, בשיתוף עם משרד העבודה אנחנו

מחזקים את הצוות המטפל בכל מחוז ומחוז. למעשה נוסח פסיכולוג תעשייתי מיומן

שיעסוק בנושא, כולל סדנאות מיוחדות לחיפוש עבודה, ונקיטה באמצעים אחרים שבהחלט

יעלו את רמת הטיפול באוכלוסיה הזאת.

כתוצאה מאותה ישיבה ופנייה של הוועדה אל אגף התקציבים להעמיק את המעורבות

בנושא התקציבי, הצלחנו בדיון משותח רק השבוע עם מר בלום ואנשי התקציבים,

להוסיף תמריץ להעסקת עולים. ואם קודם לכן קיבל מעסיק תמורת העסקת עולה סכום

שעמד על 200 שקל לחודש במשך ששנת החודשים הראשונים להעסקת העולה, הרי שהסכום

הזה הוכפל ועומד היום על 435 שקל לחודש. אני חושב שבסכום הזה אפשר לעשות

יותר. עד 9 החודשים הראשונים אנחנו מציעים למעסיק שמוכן "להסתכן" וללכת

לקראת העולה, תמריץ של עד 425 שקלים לחודש כהשתתפות בתשלום שכרו של העולה.

השתתפותנו היא בגובה מחצית שכר המינימום במשק.
י' שפרי נצלו
מה שכרו הממוצע של העולה?



שכרו הוא בהתאם לכישוריו ולעבודתו. שכר המינימום הוא 885 שקל לחורש.

האם רובם משתברים שכר הקרוב לשכר המינימום?

היו"ר מי קליינר;

שמענו שחלק מהעולים הנקלטים בצפון משתכרים שכר שהוא מתחת לשכר המינימום.
אי פז
אין מושג כזה של מתחת לשכר המינימום. המעסיק חייב לשלם לפחות 885 שקל

להורש.
ני בן צבי
אבל אינו משלם.
היו"ר מי קליינר
הייתי מעסיק ציבורי גרול ואני מכיר את הבעיה. העוברים אמנם קיבלו את

הסכום הזה, אבל חרה להם שבתלוש הופיע המרכיב של השלמת שכר. המעסיק משלם את

הסכום הזה, אבל את העובר מתסכלת העוברה שעבור עבורתו הוא מקבל סכום שהוא נמוך

משכר המינימום, ושעל כן הוא זכאי להשלמת הכנסה.
אי כהן
כראי לציין שהלק מהמטפלים ומהעוברים שלנו מקבל את אותו השכר.
אי נור
על פי קבעו את גובה ההשתתפות בהחזקתו של עולה עובר ל-425 שקל?
ר"ר י' קנרל
זה סכום קבוע. אין מקבלים פחות מזה. הסכום גם אינו משתנה. משתנים מספר

החורשים. לא לכל מעביר מאשרים השתתפות בהחזקת העובר בסכום הזה לתקופה של 9

חורשים. לאחר מאשרים 6 חורשים, לאחר 9 חורשים. זח נקבע לפי מספר קריטריונים,

כמו המקום, הקושי במציאת עבורה במקום הזה ועור.

י' שפרינצק!

האם ההסרר הזה נחשב להצלחה מבחינת המעסיקים?

ר"ר אי לשם-.

אנחנו מרווחים לכם על מה שמתבצע לפני כ-3 ימים. זה הופעל קורם לכן בהיקף

יותר קטן ולא היה לו ערף תמריצי.

אי גוי!

האם מתן הכסח הזה למעסיק מותנה בכך שכעבור התקופה המסויימת של 6 חורשים

או של 9 חורשים, הוא חייב להמשיך להעסיק את העולה על חשבונו המלא?



כאשר דובר על רמת אחריות של נופים שונים יש לזכור שהאחריות ליצירת מקומות

עבורה במרינה היא בווראי לא של משרר הקליטה. צריך לזכור גם ששירות התעסוקה

3ועל בתוקף חוק שמסמיך אותו לטפל בכלל האוכלוסיה בקטיגוריות מסויימות וכרי.

בתחום אחריותנו, שמתבטא גם תקציבית, אף כי לא בהתאם לצרכים הריאליים. אנחנו

פועלים בתחום הכנת העולה על מנת שיזכה לא להזרמנות המכנית שאי אפשר לנתק וכוי,

אלא על מנת שיהיה שוויון אמיתי בין ההתחרות של העולה בשוק העבודה לביו ההתחרות

קול הישראלי בשוק העבודה. אנחנו מנסים ליצור אתתא השוויון הריאלי ביניהם.

מנסים, אבל לא תמיר מצליחים.

אני רוצה להביא בפנ יכם דוגמה. תשלום אבטלה לקיומו של עולה שנמצא בקורס.

לעומת התשלום לישראלי הנמצא בקורס, שונה לחלוטין לטובת הישראלי. ישראלי שנמצא

בקורס הכשרה או השתלמות, אחרי שהיה מובטל ומכשירים אותו לתפקיד אחר. מקבל

מהביטוח הלאומי דמי קיום בלתי מותנה אם בת-זוגו מועסקת או לא מועסקת וכמה היא

משתכרת. ואילו אנחנו, בגלל אילוצים תקציביים, יכולים לשלם למשתתף בקורס הכשרה

או השתלמות רק אם בן זוגו איננו מועסק. זה רק נותן לכם אינדיקציה לגבי היכולת

שלנו לתמרץ את העולה.
היו"ר מ' קליינר
לעומת זאת. רופא עולה מקבל הקורס הכנה במימונכם. ואילו ישראלי שלמד

בחו"ל וחייב לעבור כאן בחינות כדי לקבל רשיון לעסוק במקצוע הרפואה בארץ - לא.

דייר אי לשם!

אנחנו מנסים לתמרץ. אנחנו מנסים להכשיר. אנחנו מנסים לעבוד עם אגף

ההשתלמות המקצועית במקצועות שבהם מתמחה אגף ההשתלמות המקצעית במשרד העבודה.

אנחנו משתלבים בקורסים האלה. יש קורסים מיוחדים לעולים. ואם מספר העולים

בקורסים האלה קטן. אנחנו משתדלים לשלב אותם בקורסים קיימים. אבל צריך לדאוג

לכר שהרעולה לא יקופח מבחינת הסכום המגיע לו לעומת חברו הישראלי. אני לא אומר

שהוא יקבל יותר. אבל צריך להקפיד על זה שהמכשיר הכספי יופעל על ידי האוצר

במידה שווה. הכתובת שלי כרגע היא תקצוב האוצרי בנושא.

אם עולה חדש לא ישתלם בקורס כזה הוא לא יקבל ממשרד העבודה?
דייר אי לשם
לא.
.א' פז
הכוונה היתה לכך שישראלי הלומד בקורס מקצועי מקבל בזמן הזה מענף ביטוח

אבטלה בביטוח הלאומי דמי אבטלה לפי הרמה של ההשתכרות הקודמת שלו. המימד שד"ר

קנדל העלה כאן הוא מימד סוציאלי. לא בתהום הביטוחי. הוא אומר שיואיל האוצר

להקצות מספיק כסף כדי שנוכל לשלם נם לעולים.

לישראלי מובטח יש על פי החוק ביטוח ל-6 חודשים. הוא מקבל דמי אבטלה

להביטוח הלאומי משך תקופה של 6 חודשים. אם אותו אזרח היה מובטל במשך 5 חודשים.

ובחודש הששי הופנה לקורס הכשרה מקצועית הנמשך שנה. הוא ימשיך לקבל את התשלום

במשך 13 חודשים. דהיינו, במשך 12 חודשי הלימוד שבקורס. ועוד חודש. ואין זה

משנה כלל אם אשתו עובדת או לא עובדת. וכמה היא משתכרת. עולה מובטל מקבל דמי

אבטלה אך ורק אם בן זוגו לא עובד.



על איזה עולה אתם מדברים, האם על עולה שהספיק לעבוד בארץ תקופה מסויימת?
יי בלום
אנחנו מדברים על עולה שלא הספיק לעבוד, כי אילו הספיק לעבוד היה דינו

כדין כל ישראלי אחר. מדברים על עולה הרוצה להכנס לשוק העבודה, והוא לא זכאי

לקבל את התשלום בזמן שהם עובירם קורס ובן זוגם עובד, וזו אפליה. עולים לא

יכולים לחיות רק מהכנסה של בן זוג אחד. על פי הסדרים עם האוצר אנחנו מנועים

מלשלם לו אם בן זוגו עובד.

מה הסכום שמקבל העולה?
יי בלום
עולה יחיד מקבל 400 שקל להודש, זוג עולים מקבל sso שקל, ומשפחה בת 4

נפשות מקבלת 880 שקל לחודש.

רוב הישראלים המשתתפים בקורסים האלה מקבלים מביטוח אבטלה. מעטים הם

הלומדים בקורסים המקבלים השלמת הכנסה.
ד"ר אי לשם
אנחנו אומרים: תנאים שווים במצב שווה. הישראלי לא בא על מקומו לש העולה

בהרבה תחומים. דוגמה לכך הוא בית החולים בצפת. אגב, זו איננה יוזמה של מנהל של

ביתהחולים בצפת, אלא ישנה מערכת שלמה של זיהוי צרכים של בית החולים, ומדובר

אגב בארבעה כתי חולים.

הסוכנות היהודית מציעה היום תמריץ של 15 אלף דולר לכל רופא ישראלי שמוכן

לעבור לשם, ואין מועמדים. בהחלט ניתן לזהות נישות לתעסוקה. הדבר קיים גם כתחום

רוקים ואחריות. רק אתמול ישבנו עם נציגים של מחלקת העלייה לזיהוי פרוייקטים

בנושא לגבי מחנה המעבר בלדיספולי. יש בהחלט צורך בנושאים מסויימים שאפשר לפעול

בהם.
היו"ר מי קליינר
לישראלים שחזרו ארצה עם סיום לימודי חדפואה שלהם באיטליה הוצע לעבור

לצפת, כאשר בית החולים שם מוכן לממן להם את הקורסים, אבל הם לא מוכנים ללכת

לשם.
ד"ר אי לשם
יש בכל אופן צורד לראות שהתעסוקה לעולים מחייבת היבט יחודי. היבט יהודי

בטיפול, היבט יהודי בתקצוב והיבט יחודי שאולי מחייב אפילו שינוי חקיקה. אני

מתייחס לבעיה ספציפית שלצערי הרב נפלה מסדר היום של חכנסת, ושהיתה יכולה לסייע

לא מעט בנושא תעסוקה לעולים ש-60% מהם הינם אקדמאים. אני מתכוון לנושא שקוראים

לו לשכות תעסוקה פרטיות. חלק לא קטן ממקומות העבודה מזיהוי שוק העבודה מתבצע

היום בשוק החופשי שלנו על ידי הלשכות הפרטיות. למעשה במערך הקיים הפעילות הזאת

בתחום התיווך מחייבת תיקון בחוק.
היו"ר מי קליינר
באיזה כיוון?
ר"ר אי לשם
רשל איסורים. בנושא תעסוקת עולים חייבים לאפשר שהדבר לא ייעשה בגניבה,

ולא מתחת לשולחן, אלא מתוך שיתוף ושילוב.
א' פז
חוק זיקת חובה אינו חל על אקרמאים, ויש למעלה מ-50% אקדמאים.
שייר אי לשם
אנחנו מדברים על כתובת אחת. הנקודה אינה קיימת לגבי עולה שהוא בעל מקצוע

אקדמאי, או לגבי אחות. הנקודה קיימת לגבי יתר העולים. אנחנו טוענים שבין יתר

השירותים המוצעים לכלל העולים חייבים להתיר להם גם לפנות ללשכת תעסוקה פרטית.

היום אסור לו לפנות ללשכת תעסוקה פרטית בשביל תיווך תעסוקתי.

אי גור;

ומה עושים למי שכן פנה וקיבל עבודה באמצעות לשכת תעסוקה פרטית?
ני בן-צבי
פה יש חוק חובת זיקה. על פי החוק הזה המעסיק חייב לפנות לשירות התעסוקה.
היו"ר מי קליינר
ברור שמשרד הקליטה כמשרד ממשלתי לא יכול להציע כיוון שאיננו חוקי.

דייר אי לשם;

אנחנו מוכנים להמציא באמצעות שירות התעסוקה ובאמצעות כל גורם אחר שקיים

בשוק העבודה מגוון שירותי תיווך לעולה ואם לשכת תעסוקה פרטית יכולה למצוא את

הפתרון, תעשה זאת. אי אפשר למנוע מהעולים ומהמשרד להפעיל גם את הערוץ הזה.
אי לולינגולד
מנקודת מבט שלי, כמי שעוסק עם האנשים לפני עלייתם, רמת התסכול שלי היא

מאד מאד גבוהה. עובדה היא שכל עולה מתחרה היום עם עוד 7 ישראלים ותיקים

שמחפשים עבודה. לאחרונה קיימנו ימי-עלייה במספר מקומות בעולם, בעיקר בשיקגו,

ניו-יורק ולונדון. הקמנו קשר באמצעות דואר אלקטרוני. לא יכולנו לעלות של

מועמדי העלייה שהגיעו אלינו, אבל רוב השאלות היו בקשר לתעוסקה, לאפשרויות

למצוא עבודה בארץ. הם ביקשו לברר אם יש להם סיכוי להשיג עבודה בארץ כאשר יעלו.

מגמות יכולנו לתת, אבל בשורה טובה לא יכולנו לתת, והיום אנחנו כבר רואים את

ההדים. אין ספק שיש לזה השפעה שלילית רצינית על העלייה, במיוחד מארצות הרווחה.

מובן שלגבי כל ההערכות שלנו בנושא לדיספולי יש אנומוליה. אם לא נבוא אל

היהודים שם עם הצעות עבודה ועם הצעות עבודה, אין לנו כל סיבה לבוא אליהם בכלל,

כי הם רוצים לשמוע תשובות ברורות על הקואלות האלה בקשר לעבודה.

יי בלום;

היו"ר דיבר על יצירת מקומות תעסוקה שהיא בעצם הנקודה העיקרית. בנושא

העולים במיוחד יש שוני בין הגישה הכללית הרוצה לראות את כל המערכת בסל אחר,

כאשר משרד הקליטה רואה את משפחת העולים בצד אחד. ומכאן גם הגישה לטיפול בעולה.



בתהליך הקליטה התעסוקתית קול העולה יש שני שלבים ברורים. כאשר העולה נכנס

למערכת תעסוקתית, וזה דבר שהוא לא יעשה בעוד שנה, שנתיים או שלוש, אלא בתהליר

הראשוני בלבו, הוא לא יכול להבלא אתו מכתבי המלצה ולא יכול לבקש שיכירו לו את

שנות עבודתו בעבר, וגם אי אפשר להרים טלפון לחבר שלו כדל לשאול על הרקורד שלו.

בנלל זה אנחנו אומרים שכל הגופים המטפלים בעולה צריכים לראות בו משהו יהודי.

ישנה לשכה להכוונת חיילים המטפלת רק בחיילים. בלשכת העבודה הכירו

ביחודיות שלהם. גם בביטוח הלאומי מפנה איזה פרוייקט יהודי לנושא הנכים וכו'.

אנחנו רואים נם בעולים משהו יחודל, ואת זה צריד להחדיר לתודעת כל הגופים

הנוגעים ברבר.
היו"ר מי קליינר
אני חושב שמבחינת המערכת הקיימת די ברורה לנו התמונה. בעצם יש מאבק על

שוק קיים, כאשר אני בהחלט מפריד בין שני הנושאים. ברור שאת ועדת העליה והקליטה

מעניין בשלב הראשון לתת לעולה את הסעד הראשוני שלו הוא זקוק לקליטתו, כי גם

האפשרות שלו לאלטרנטיבה ולתמיכה בתקופת האבטלה לא קיימת. אין לו למי לפנות,

אין לו עבודה, והוא גמר את 6 החודשים, והוא בבעיה. אבל בגדול ברור שלעולה בודד

שבא מארץ שאיננה ארץ רווחה יש בעיה דחופה. יש לו קושי ראשוני גדול יותר מאשר

לישראלי, וברור שצריך לכוון אותו יותר, להדריך אותו ולסייע לו פסיכולוגית

ומעשית עד שהוא יוצר את הקליק הראשון עם מקום העכודה. בענין זה צריך לעשות

הכל.

איפה הנקודה שבה אנחנו מתחבטים, שבה באמת כבר אין הבדל בין עולים לבין

ישראלים? זה אותו קטע בגדול של יצירת מקומות תעסוקה חדשים, בבחינת ריפוי

המחלה ולא הטיפול בפצע. בנקודה הזאת צריך לטפל בגדול. אני חושב שנצטרך לקיים

דיון מהיר עם משרד המסחר והתעשיה שלדעתי אינו די ער לבעיה. אני לא יודע אם

משרד המסחר והתעשיה יודע שזה אחד התפקידים שמוקצים לו. אנחנו חושבים שהוא צריך

לעסוק בזח. אני לא ידוע אם המשרד יודע שזו בעצם משימה מרכזית שלו. בתאוריה זה

נראה פשוט ביותר. מה יותר קל מאשר להביא מפעל לדימונה כאשר יש לממשלה האמצעים

לעזור בזה, או להביא מפעל לכרמיאל. זה ענין של תמיכה כספית כזו שתהפוך את זה

לרנטבילי.

י© המאמינים שלא הממשלה היא שצריכה ליצור מקומות תעסוקה, אלא יכול להיות

שלממשלה יהיה יותר זול ליצור תנאים כדי שהמשק יצור מקומות תעסוקה נוספים, מה

- נם שאנחנו מדברים בסך הכל בעלייה שלא נבהלת ממסחר, שלא נבהלת מתעשיה. שלא

נבהלת מעבודות שהאוכלוסיה הישראלית, כולל יוצאי צבא, לא כל כך ממהרים לעסוק

בהן. אגב, שמעתי שיוצאי צבא הולכים עכשיו לעבודות בנין.

אולי כדאי להזמין גם את מחלקת ההתישבות בסוכנות כדי לשמוע על רעיונות

בענין פרוייקטים שונים, מצפים, ישובים חדשים בגליל, יהודה ושומרון וכוי.
אי בלום
אני מטפל ב012 נקודות בגליל שכולן יושבו וצריך לדאוג להם לתעסוקה. שם יש

חסור עבודה כרוני.
היו"ר מי קליינר\
אני בעד בדיקה של כל דבר ודבר. אני לא נבהל באופן זמני מהרעיון של תעלת

הימים ועבודות יזומות אחרות שהועלו. אבל אם מדברים על דבר בריא לטווח ארוך אין

ספק שהבעיה היא משקית. אני לא חושב שצריך להמר על המנגנונים. המנגנונים יבואו.

אבל תמיד יש פזה מסויימת שאתה צריך לדחוף את הדברים וליצור את התנאים. אחר כך



יש לדברים דינמיקה משלהם. אתה צריך לשבור את מעגל הקסמים, כי במצב של היום לא

יבואו מברית המועצות ולא יבואו מארגנטינה על סמר זה שאולי המנגנונים יתחילו

לפעול. ללדיספולי אתה צריך לבוא עם פתרונות, ואל היהודים בארגנטינה אתה צריך

נם בן לבוא עם פתרונות, ובירידי העבורה בארצות העבורה צריך להמציא רשימה. צריך

להגיע בוודאי ליעול מקסימלי בתחום מיצוי הקיים, אבל בהחלט במקביל לעבוד לטורה

הארוך, כאשר אנחנו מדברים על עלייה המונית.

אם המטרה שלנו באן איננה רק לפקח על קליטת 20 אלף העולים שיבואו, אף כי

גם את זה צריך לעשות, אלא להיות ערובים לקראת בואם של 40 אלף עולים ואף 60 אלף

עולים, עלינו להבין ולהכיר את מכלול הבעיות ולהערך לקרתא בואם. איני רוצה

להפליג במספרים לגבי העולים שיבואו, אבל ברור שאלה מספרים שמדינת ישראל זקוקה

להם אם חפצת חיים היא. ולכן היא צריכה להיות ערוכה לקדם אותם, כדי שאם תבוא

הישועה, ויש היום סימנים לכך שזה אפשרי, לא נהיה במצב שהנה הישועה באה ואנחנו

בעצם פוהרים פחד מוות מפני האפשרות שתקו ותינו אכן תתגשמנה, כי אנחנו לא. יודעים

מה לעשות עם כל העולים שיגיעו.

אני חושב שטוב יעשה שר הקליטה אם יכניס את משרד המסחר לרשימת המשרדים

הקשורים בנושא הזה. אני חושב שצריך להמשיך גם ברברים הפרטניים שעשינו, כמו עוד

עזרה עד ל-400 שקל, עוד קורסים וכך הלאה, כדי להסיר את הפקקים המצויים ברגע.

בי אי אפשר להביא לזרימה של כל המערכת מבלי שנפתור את בעיית הפקקים שבדרך.

צריך לחזק את ידי העוסקים במלאכה. אנחנונמשיך לשמש כתובת להזזת עניינים,

ואנחנו מוכנים להכנס לעובדי הקורה כדי לקדם דברים. אנחנו נעמוד עם היד על

הדופק.

אי גור!

אני סבור שמדינת שיראל איננה ערוכה לקליטת עלייה גדולה יותר מזו המגיעה

היום. אני סבור שהיא לא ערוכה לקבל כמו שצריך גם את העולים המגיעים היום.

הרבה מאד דברים נעשים מכוח האנרציה. לא במקרה אמר השר לקליטת העלייה שהעניינים

מסתבכים ומגיעים למבוי סתום, ומי שלפי דעתי יכול להוציא אותנו מן הסבך הזה ומן

המבוי הסתום הזה זו ממשלת ישראל. בכוונה אינני מזכיר את שאר המוסדות, אף לא את

הסוכנות היהודית. הענין חייב להיות עניינה של ממשלת ישראל בראש וראשונה. וכל

זמן שממשלת ישראל לא החליטה שנושא העליה והקליטה זה נושא יחודי, חשוב, ואינו

קשור לשאר הבעיות ושאר הנושאים שיש לחברה ולמדינה, הנושא הזה יהיה שחוק, דחוק

ונדחק לשולי השולים של התייחסות החברה, הממשלה והמוסדות, ושום דבר לא ייצא מן

הדברת הארוכה ומהרצונות הטובים שכולנו נשמיע מהצד הזה של השולחן ומצד אחר שלו.

אני מבין את נציגי המשרדים היושבים באן היום וגם בימים אחרים. כאשר אנחנו

מכניסים את נושא עליה ואת נושא הקליטה אל תוך מכלול אדיר וסבוך של בעיות שיש

במדינה, ויש למדינה בעיות לא פחות חמורות, אז ברור שהנושא הזה אף פעם לא יתפוס

אפילו מקום באמצע, שלא לדבר על ראש הסולם. גם אם נרבה לצעוק, וגם אם נרבה

להעלות הצעות לסדר היום ונקיים ישיבות בוועדה בנושא הזה, לעולם לא ישווה כוח

הלובי שלנו לכוחן של עיירות הפיתוח במדינת ישראל, שגם הן זועקות לעזרה, ואפילו

לכוח של יש"ע לא ישווה, וגם לא לזה של עוד הרבה מאד קבוצות חלשות ואחרות

באוכלוסיה, גם קיבוצים, גם המערכת ההסתררותית, מבלי להכנס לשאלות פוליטיות. .

התסכול שלנו הוא גם מהיבט נוסף. הוועדה שלנו מוציאה הודעות לעתונות

מישיבותיה. מסתובבים בבניין עשרות כתפים, אלא שאת אף אחד מהם לא מעניינים

הדבדים שנאמרים באן, והרבירם לא מוצאים ביטוי בעתונים השונים. אבל אם מישהו

כאן יקרא לשר להתפטר, למשל, אני מניח שהדבר הזה כן יתפרם בעתונות. אבל באופן

כללי אין העתוניאם מפרסים רבר מהנעשה כאן. זה פשוט לא מעניין אותם.

תפסתי כתב אהד ואני שואל אותו איך זה שנושאים חשובים כאלה לא מוצאים

ביטוי בעתונים. והוא משיב לי שהוא מקבל לתא שלו 30 הודעות לעתונות בנושאים

שונים. והיות והוא יודע שבעתון שלו לא יקבלו למעלה מ-3 הודעות שלו, הוא מסנן



את ההודעות ובווור בשלוש בלבד שאותן הוא מעביר לעתונו. את ההודעה שעליה אני

מדבר אין הוא שולח כלל לעתון, כן שהעורר לא צריו להתלבט בלל.

אני חושב שהוועדה שלנו צריבה לצאת בקריאה לממשלת ישראל לקראת הדיון

שיתקיים בה ביום הראשון הקרוב. אני רוצה לקוות שמהישיבה ההיא ייצאו עם הצעות

אופרטיביות, או שיקימו לפחות פורום של שרים או של מנכ"לים ויסמיכו אותו לקבל

החלטות מעשיות, ויקצו זמן של חודש או חודשיים לסיום הדיונים שלו. אנחנו שומעים

שהרעיונות רבים והרצונות אף הם רבים, אבל ביצוע התהליבים הללו עלול להימשך

חודשים, אם לא יותר מזה. ומה יקרה אם באמת הידיעות של ראש הממשלה ושל המערכות

המטפלות בזה יתגשמו ואנחנו נהיה עדים לעלייה נוספת בצורה משמעותית? אנחנו

נעמוד בפני שוקת שבורה ונפספס את העלייה.

העלייה שתבוע, אםתבוא, חייבת להיות מתוכננת בצורה יסודית, ואני מסכים שאי

אפשר לדבר על עולים אקדמאים מבלי להתייחס לכל עולה באופן ספצריפיל. כל עולה

הוא בפירוש עולם ומלואו, וכשהוא אינו נקלט עולמו חרב עליו, והוא נורם הרבהמאד

נזק למורל של העולים הנמצאים בארץ, כי הוא מסתובב בקהילה שלו ובחבורה שלו, שלא

לדבר על מכתבים שהוא שולח הביתה, ולטון הדיבור שאחיו שנשאר בברית המועצות שומע

בדבריו כאשר הם משוחחים בטלפון. הוא לא צריך אפילו להגיד לו שהוא לא הסתדר

בארץ, כי הלה יבחין בזה בטון הדיבור שלו.

לכן, עם כל החשיבות שיש לדיונים שאנחנו מקיימים, כי חשוב לדעת לשמוע את

הגורמים השנים והלשמיע להם דברים, אבל חייב לבוא כאן טיפול הלם. הממשלה חייבת

להחליט שהנושא חשוב, לתת כסף בשביל 50לדירות, להיקם ביחד עם הסוכנות ועם

ההסתדורת קרן בת כמה מליוני שקלים. וכאשר ישנם 10 פרופסורים, או חוקרים

ומדענים יאפשרו לאוניברסיטאות ולמכוני מחקר לקלוט ולהעסיק אותם, ויתנו מכספי

הקרן הזאת למספר מפעלים כדי שיקלטו כמה מהנדסים מבין העולים, ולבית חולים יתנו

כסף כדי שילוט מספר רופאים עולים וכוי. כך שכאשר מתעוררת בעיה מהסוג הזה לא

ייצא הדבר מיד לעתונות ויעורר הדים שליליים.

היו"ר מי קליינר!

זוכר הכנסת צידון הציע לי בפתק שכתב לי, שבל הוועדה צריכה להתפטר עד שלא

יתחיל לזוז משהו בנושא הזה.

אין ספק שיש דברים שצריך לנסותם. פגשתי ביוסף גרוס שסיפר לי כי לפני

שנתיים מינה אותו שר הקליטה דאז, השר יעקוב צור, לעמוד בראש ועדה רצינית

שתכין חוק עלייה. הם קיבלו זימון ראשון, והשר אמר להם שבקרוב יזמן אותם שוב

ושיכינו חוק עלייה. אלא שמאז לא זומנה הוועדה שוב.

אי גור!

אני מציע שנגיש הצעת חוק בנושא זה.
היו"ר מי ל.ליינר
אני מסבים. אבל הייתי מעדיף לו באמת היה זה חוק עם עבודת הכנה מסויימת

בעזרתם של כלכלנים. הצעתי להזמין את יוסף גרוס לישיבת הוועדה כדי שימסורלנו

דיווח. אולי הוועדה תחליט להגיש הצעת חוק בענין זה, ואולי בשלב מסויים הממשלה

תיכנס לענין החקיקה הזה. לא איכפת ליכלל אם זו תהיה יוזמה משותפת של ועדת

הקליטה ושל השר.

אני מודה לכולכם. ישיבה נו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:45)

קוד המקור של הנתונים