הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 190

מישיבת ועדת הכנסת

שהתקיימה ביום שני, כ"ז בכסלו התשמ"ז - 29.12.86 - בשעה 10.00



נכחו;

מ' רייסר - היו"ר

מ' איתן

י' ז' אמיר

צי ביטון

אי בן-אליעזר

הי גרוסמן

שי דורון

שי דיניץ

שי וייס

אי ורדיגר

גי כהן

ז' עטשי

יי שריד

מוזמנים; שי יעקבסון - מזכיר הכנסת

שי כרם - סגנית מזכיר הכנסת

היועץ המשפטי של הו ועדה; צי ענבר

מזכירת הוועדה; מי ברפי

רשמה; עי הירשפלד

סדר-היום; א. שונות.

1. סדרי רישום נוכהותם של וזברי-הכנסת בכנסת.

2. פניית יו"ר ועדת הרוינוך והתרבות בדבר ראשות הוועדה המשותפת

של ועדת הפנים וועדת החינוך והתרבות לדיון בנושא; "ביטול

הצנזורה".

3. קביעת הרכב הוועדה המשותפת לדיון בנושא; "מסלול לימודי ב.א.

באנגלית בישראל" -מאת חה"כ מי גלזר-תעסה.

4. קביעת הוועדה שתדון בהצעת-חוק מבקר המדינה

(תיקון - מינוי מבקר), התשמ"ז-1986.

5. קביעת הוועדה שתדון בנושא; "קריאה לישראלים להצטרף לתכנית

הפנסיה הגרמנית" - מאת תה"כ די מגן.

6. הצעת סיעת "כך" להביע אי-אמון לממשלה.

ב. הצעה לביטול הצעות דחופות לסדר-היום וקביעת מכסה לסיעות.



היו"ר מי ריייסר;

אני פותח את הישיבה.

אני מקדם בברכה את חבר-הכנסת יוסי שריד עם שובו לעבודה לאחר התקף הלב שעבר.

שנבקר אותך תמיד במקומות אחרים.

תודה רבה.

א. שונות

היו"ר מי רייסר;

הנושא הראשון על סדר-היום יהיה שונות, משום שחברי ועדת החוץ והבטוזון בקשו

לדון בנושא השני - ביטול הצעות דחופות לסדר-היום קביעת מכסה לסיעות - בנוכחותם.

1. סדרי רישום נוכחותם של חברי-הכנסת בכנסת

אנחנו צריכים לקבוע את סדרי רישום נוכחותם של חברי-הכנסת בבנין עד אשר יופל

ההסדר האוטומאטי. אני מבקש ממזכיר הכנסת להסביר לנו מהי ההצעה.

מזכיר הכנסת ש' יעקבסון;

יושב-ראש הכנסת הורה להזמין מכשיר שגם ירשום את השם וגם נקבל כל יום תדפיס

על הנוכחים. המכשיר הקיים היום בבנין רק מאיר, אבל זה לא נרשם במקום כלשהו.

יושב-ראש הכנסת לא רוצה שסדרן ירשום כל חבר כנסת שנכנס לבנין, ולכן הוא מציע שכל

עוד המכשיר הזה לא פועל, עד ה-1 באפריל נחזור לשיטה הישנה, לפיה בסוף כל חודש

חברי-הכנסת נתנו הצהרה על ימי נוכחותם בכנסת.

יש לי שאלה בקשר לזה, אם כי אינני יודע אם זה המקום המתאים. מה קורה

לאנשים שנמצאים בשליחות?

י"ז אמיר;

זה נחשב ימי העדרות.

היו"ר מי רייסר;

אני מציע לקבל את ההמלצה.

צי ביטון;

האם נשקלה אפשרות לא לעשות שמוש בדבר הזה בכלל?

היו"ר מי רייסר;

לא נשקלה אפשרות כזאת.

אני מבין שקבלתם אה כל המלצות ועדת נבנצל.

הוחלט; תברי הכנסת יצהירו, אחת לחודש, על טופט שיומצא להם על-ידי

גזברות הכנסת על נוכחותם בכנסת, וזאת עד אשר יותקן המתקן

שהוזמן למטרה זו.

2. פניית יו"ר ועדת החינוך והתרבות בדבר ראשות הוועדה המשותפת של ועדת

הפנים וועדת החינוך לדיון בנושא : "ביטול הצנזורה"

היו"ר מי רייסר;

חבר-הכנסת נחמן רז, יו"ר ועדת החינוך והתרבות, מערער על ההחלטה שהתקבלה

בוועדת הכנסת ומבקש לקיים דיון חוזר על ההחלטה להעמיד בראש הוועדה המשותפת

לוועדת הפנים ולוועדת החינוך בנושא "ביטול הצנזורה" את חבר ועדת הפנים במקום איש

ועדת החינוך. במלים אחרות, הוא מבקש שיושב-ראש הוועדה יהיה איש ועדת החינוך ולא

איש ועדת הפנים.

אני מעמיד להצבעה את הסוגיה אם לדון מתדש בנושא.

הצבעה

ברוב דעות הערעור לא התקבל

3. קביעת הרכב הוועדה המשותפת לדיון בנושא: "מסלול לימודי ב.א.

באנגלית בישראל" - מאת חה"כ מי גלזר-תעסה

אנחנו מתבקשים לקבוע ועדה משותפת שתדון בהצעה לסדר-היום בנושא: "מסלול

לימודי ב.א. באנגלית בישראל" - מאת הברת-הכנסת מרים גלזר-תעסה. הכנסת, משום-מה,

הציעה ועדה משותפת של ועדת החינוך והתרבות וועדת העליה והקליטה.

הנושא נוגע לשתי הוועדות האלה.

ויושב-ראש הוועדה יהיה חבר איזו ועדה?

חברת-הכנסת גלזר-תעסה. הנושא לא עוסק בצד האקדמאי של הענין, אלא בצד

של קידום העליה.

אני מציע שבוועדה יהיו שלושה חברי-כנסת מוועדת העליה והקליטה ושלושה

חברי-כנסת מוועדת החינוך והתרבות, ויושב-ראש הוועדה תהיה יושבת-ראש ועדת העליה

והקליטה.

הוועדה המשותפת תהיה של ועדת העליה והקליטה וועדת החינוך והתרבות.

הוועדה תהיה בת 6 הברים, 3 מכל ועדה. יו"ר הוועדה יהיה חבר ועדת

העליה והקליטה.



4. קביעת הוועדה שתדון בהצעת-חוק מבקר המדינה (תיקון - מינוי מבקר),

התשמ"ז-1986

היו"ר מי רייסר;

אנחנו מתבקשים לקבוע את הרכב הוועדה המשותפת לוועדה לענייני בקורת המדינה

ולוועדת החוקה, וזוק ומשפט לענין הצעת-חוק מבקר המדינה.

מזכיר הכנסת ש' יעקבסון;

ביום רביעי האחרון הגיש חבר-הכנסת דוד מגן הצעת-חוק יסוד: מבקר המדינה

לכנסת והשיב לו שר הכלכלה גד יעקבי. השר הציע להעביר את הצעת החוק לוועדה

משותפת, שאינה קיימת, של ועדת החוקה, חוק ומשפס והוועדה לענייני בקורת המדינה,

ועל-סמך זה הכנסת העבירה את ההצעה לוועדת הכנסת. זו שאלה מעניינת, כי לא קיימת

ועדה כזו.

בוועדת החוקה, חוק ומשפט נדון חוק מבקר המדינה, והשר אמר: "בכנסת נדונה עתה

מבקר המדינה, שהממשלה הגישה לבית. היא נדונה בוועדה המשותפת של

הוועדה לענייני בקורת המדינה וועדת החוקה, חוק ומשפט". זה לא כך. היא נדונה

בוועדת החוקה, חוק ומשפט, אליה מוזמנים חברי הוועדה לענייני בקורת המדינה. זו

סוגיה מעניינת. הוא מציע שהצעת החוק שמציע חבר-הכנסת מגן לא תצורף לדיון בוועדה

המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט שדנה בלאו-הכי באותו נושא בקשר להצעת-חוק מבקר

המדינה והוועדה תבחון את ההיבטים שהגיש חבר-הכנסת מגן ותגיע למסקנות שתגיע.

מכל מקום, לא קיימת ועדה משותפת כזאת.

מי בעד העברת הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט"

הצבעה

להעביר את הדיון בהצעת-חוק הנ"ל לוועדת החוקה, חוק ומשפט

5. קביעת הוועדה שתדון בנושא: "קריאה לישראלים להצטרף לתכנית

הפנסיה הגרמנית" - מאת חה"כ ד' מגן

אנחנו מתבקשים לקבוע את הוועדה שתדון בנושא: "קריאה לישראלים להצטרף לתכנית

הפנסיה הגרמנית" - מאת חבר-הכנסת מגן. סגן שר העבודה והרווחה הציע להעביר את

ההצעה לוועדת הכספים. נשמעו גם הצעות אחרות. האם לחברי הוועדה יש הצעות?

כל ענייני הפנסיונות נדונים בוועדת העבודה והרווחה ואינני יודע מדוע סגן שר

העבודה והרווחה הציע להעביר את ההצעה לוועדת הכספים.

"אם לא איכפת לך, אדוני סגן השר, אולי

תסכים להעביר את ההצעה לוועדת העליה והקליטה, כי אני רואה את האספקט המוסרי יותר

מאשר את האספקט הכספי".

האם ועדת העליה והקליטה מופקדת על המוסר?



מזכיר הכנסת שי יעקבסון;

לא. סגן שר העבודה והרווחה ענה לו: "זה יותר נושא כספי המתאים לוועדת

הכספים, אבל אין לי התנגדות שזה יועבר לוועדת הכנסת שתתליט לאיזה ועדה להעביר את

הנושא".

צ' ביטון;

אם יש כאן גם היבט מוסרי וגם כספי, אולי נעביר את הנושא לוועדת העבודה

והרווחה.

היו"ר מי רייסר;

אם אין הצעות אהרות, אנחנו מעבירים את הנושא לוועדת העבודה והרווחה.

להעביר את הדיון בהצעה הנ"ל לוועדת העבודה והרווחה.

6. הצעת סיעת "כך" להביע אי-אמון לממשלה

היו"ר מ' רייסר;

ועדת הכנסת מתבקשת לקבוע מסגרת דיון בהצעת סיעת "כך" להביע אי-אמון לממשלה

בשל אי-אכיפת החוק נגד אנשי השמאל שמפיצים כרוזים בין חיילי צה"ל לא לשרת

בשטחי מ.

אני מציע שנקבע את המכסה המקובלת להצעות כאלה.

הוחלט; תימסרנה הודעות סיעות במקום דיון, בתחום של 5 דקות.

ב. הצעה לביטול הצעות דחופות לסדר-היום וקביעת מכסה לסיעות

היו"ר מי רייסר;

הוועדה נדרשה בזמנה לסוגיה עול ביטול הצעות דחופות לסדר-היום ובמקום זה

לקבוע מכסה גדולה לסיעות השונות.

כפי שאנחנו שמים לב, לא פעם יוצא, מסיבות שונות ומשונות, שההצעות הדחופות

לסדר-היום שמוכרות הן לאו-דווקא הנושאים המרכזיים שמעניינים את חברי-הכנסת,

ונושאים מרכזיים שמעניינים את חברי-הכנסת לא מגיעים לכלל דיון ציבורי, או משום

שאין להם הדחיפות הדרושה, או משום שיש להם הדחיפות אבל אין להם המשקל הפוליטי

המתאים.

על-סמך נסיון אישי שלי אני אומר שהצלחתי לדבר במליאת הכנסת על נושא חשוב,

כמו אי הסדרים והתנאים ההיגייניים הירודים בבית-החולים "הלל יפה" בחדרה, אבל

בנושא כמו "קידומה הטכנולוגי של ישראל" לא הייתי מצליח להגיע אלמלא הייתי מבזבז

אחת מתוך שתי ההצעות הרגילות שיש לי. ההצעות הרגילות שיש לחבר-כנסת בקואליציה

הן גם להצעות-חוק פרטיות.

במלים אחרות, אחרי שדברתי על החינוך הטכנולוגי, הרי לאחר שהגשתי יחד עם

חבר-הכנסת גולדשטיין את הצעת-חוק הערוץ השני, אם הסיעה שלי לא תתן לי לפנים

משורת הדין עוד הצעת-חוק, לא אוכל להעלות נושא כלשהו על סדר-יומה של הכנסת,

לרבות הצעת-חוק פרטית, אלא אם כן יתמזל מזלי ושוב יעלה ענין של בית-חולים זה או

אחר, שהוא חשוב, אבל הוא בפירוש בלי שום פרופורציות לנושאים שעומדים על סדר-היום

הציבורי, גם מבחינת הנושאים הדחופים וגם מבחינת הנושאים העקרוניים.



אינני רוצה לומר שוועדת הכנסת משחיתה לפחות יום בשבוע מזמנה על נושא בדיקח

הערעורים, שלא לדבר על כך שנשיאות הכנסת עומדת בפני דיונים כאלה, ויוצא בכורח

המציאות שהכנסת לא בהכרוז דנה בנושאים שבאמת מעניינים את הציבור או את

חברי-הכנסת.

בזמנו הועלה הרעיון לבטל את הנושא של הצעות דחופות לסדר-היום, ובמקום זה,

בכל הזמן שמיועד לנושא הזה להגביר בצורה משמעותית את מכסת ההצעות הרגילות

לסדר-היום והצעות-חוק פרטיות של תברי-הכנסת, כאשר נשמרת, כמובן, ההנתיה של

התקנון שלסיעות האופוזיציה יש יתרון. גם בתוך הקואליציה יחיה איזה שהוא יתרון

יחסי לסיעות הקסנות על פני הסיעות הגדולות, וזאת מהטעם הפשוט שבסיעות הגדולות יש

כאלה שלא מנצלים את כל המכסה ואלה שכן מנצלים אותה יש להם עדיין מרחב מחיה יותר

גדול.

עד כאן ההצעה. באופן איטי אני מאד-מאד מצדד בה. ההצעה היא חלוקה

אדמיניסטרטיבית-טכנית שהכין אותה מזכיר הכנסת. אבל לפני שנעסוק במספרים אולי

כדאי לפתוח בדיון עקרוני ואז נראה אם ללכת לשינוי אם לאו.

גי כהן;

עקרונית אני נגד ביטול ההצעה הדחופה לסדר-היום, ואחר-כך גם אגיד שמעשית זה

לא כל-כך ישנה. הצעה דחופה לסדר-היום היא לא עוד הצעה אחת. אם לפעמים עושים

שמוש גרוע בדברים טובים, צריך להתמודד עם זה, אבל להצעה דחופה לסדר-היום יש

סגוליות אחרת מאשר להצעה רגילה. עצם העובדה של הדחיפות אומרת שזה לא רק ענין של

דחוף בזמן, אלא זה תשוב לך ומשמעותי יותר בשבילך. לכן, זה לא מקרה שנולדה הצעה

כזאת, וכמובן שהיא תמיד מכשיר חשו1 בידי האופוזיציה ובידי הסיעות הקטנות.

אם יש מצוקה, זה מפני שיש הרבה הצעות דחופות לסדר-היום, ואז אולי צריך

למצוא יותר זמן כדי לדון בהן. אולי צריך להוסיף קריטריונים על אלה הקיימים היום

ושעומדים לזכות אישור הצעה כזו, שאומרים שהנושא באמת חשוב לציבור, ואם הוא דחוף

גם מבחינת הנושא ודאי שיש לו חשיבות לציבור. יכול להיות שהענין של חשוב לציבור

נשקל על-ידי אלה שמחליטים על כך. הרי גם היום יש עיוותים קשים מאד בנושא.

אני אומרת שנלך על-פי כל מיני דוגמאות וננתת אותן יתד עם האנשים שקובעים מה

דחוף ומה לא דחוף, ואולי גם אנחנו כוועדת הכנסת נוכל לבטל את נושא הערעורים,

וכבר דברנו על כך פעם. אפשר לשקול את זה. אני אומרת את זה כדי לא ללכת בדרך

הקלה.

אני חושבת שצריך לדון עוד פעם על חקריטריונים: להוסיף, לגרוע, או לדרוש

שיעמדו בהם. לכן אני בהתלט נגד ההצעה, עם הצעה לדון בכמה דברים שאינם שייכים

באופן ישיר לביטול.

יי שריד;

אני מצטרף לדברים שאמרה חברת-הכנסת גאולה כהן.

אינני יודע בדיוק מה המצוקה שעליה מדובר. בסך-הכל עוד לא קרה שבגלל המצוקה

הנוראה הזאת הכנסת נאלצה לשבת ביום חמישי, או שחיא ישבח עד שתים בלילה ודנה

בהצעות דחופות לסדר-היום.

המצוקה שמדובר בה מתיחסת לזה שהכנסת יושבת ביום רביעי עד שעה 6-5. רוב

אגב, חברי-הכנסת מצאו דרך להיחלץ מהמצוקה הזאת וחם עושים את זה די בהצלחה, ויש

20 - 30 חברי כנסת שנמצאים במצוקה נוראה ונשארים בימי רביעי עד השעה 6-5 בערב.

אינני בטוח במה שאני עומד לומר עכשיו ואני מציע שתמונה ועדת משנה שתבדוק את

הדבר לפני שאנחנו מקבלים הצעה כלשהי. אני עשיתי חשבון פשוט ומצאתי שמדובר על

סך-הכל 144 הצעות לאופוזיציה ו-240 הצעות לקואליציה. אני מציע לחלק את זה על

פני המושב לימי רביעי ולראות אם אנחנו לא מקבלים מכסה הרבה יותר גדולה מכפי



שאנחנו מקבלים גם כאשר יש שטפון של הצעות דחופות לסדר-היום. לפי ההתרשמות שלי

אנחנו הולכים לקבל מספר חרבה יותר גדול מכפי שיש בלאו-הכי בזמן המצוקה. 384

הצעות לחלק ל-32 שבועות של מושב, זח 12 הצעות. הרווח הוא קטן, אבל ביטול ההצעה

הדחופה לסדר-היום נוטל את הנשמה מהעבודה הפרלמנטרית. אין ברירה אחרת, כי אין

מפתח אחר, אז לוקחים מפתח שרירותי, מלאכותי. סיעות מקבלות על-פי מח שהן קבלו

והכל נכנס למסגרת מרובעת ששוללת את המימד הספונטאני היחיד בעבודה הפרלמנטרית של

הכנסת הישראלית. בהשוואה לפרלמנטים אחרים בעולם אנחנו יודעים שהכנסת שלנו היא

בלתי-ספונטאנית לחלוטין. בכל פרלמנט בעולם יש כלים של גמישות שמאפשרים לשאול

ולדון אם קורה משהו. אצלנו הכל נעשה בדיתוי ואין ספונטאניות, ואם יש יסוד אחד

של ספונטאניות בעבודת הכנסת, גם אותו רוצים להוציא עכשיו. יש בכל-זאת תחרות בין

חברי הכנסת או בין סיעות, והתחרות הזאת היא תחרות טובה.

אחרי הכל, אנחנו לא מאשרים לעצמנו את הדברים האלה. דווקא יש פה ניצול לרעה

של כלים פרלמנטריים אתרים, אבל לא של הצעה דחופה לסדר-היום, שבסופו של דבר באה

בדרך מסודרת ומתוקנת והיושב-ראש והסגנים הם מחליטים.

אני חייב לומר לשבחה של ועדת הכנסת שהיא לא עושה שמוש שרירותי, או נלוז

בסמכות שמוקנית לה בענין הערעורים, כאשר פעם ביובל היא מאשרת ערעור. אז לוקחים

את הכלי הפרלמנטרי החשוב ביותר ועושים אותו פלסתר. לפי דעתי זה רעיון לא טוב

וצריך לבטל אותו. אני מניח שאפשר למצוא הטדר של התאמה בין-טיעתית שיפחית במידה

מסוימת את ההצעות לסדר-היום ביום רביעי, אבל אני חושב שזו תהיה טעות להכניס את

זה למסגרת המרובעת הזאת.

אני חושב שאם נבטל את ההצעה הדחופה לסדר-היום בעצם נוציא לפחות חלק מהנשמה

של הכנסת. אחד הדברים החשובים ביותר בכנסת הוא ההצעה הדחופה לסדר-היום,

שבאמצעותה מעלים דברים שקורים. אמנם יש גם הנמקה לכיוון השני, ואם יש לך ענין

דחוף תוכל להציע אותו במסגרת הצעה רגילה לסדר-היום, ואנחנו יודעים שלפעמים גם

חבר-הכנסת הבודד שרוצה להיות יותר פעיל בנושא מסוים ייבלם במידה מסוימת. לפעמים

גם יכול להיווצר מצב בתוך הסיעה שלו, כאשר נושא שהוא רוצה להעלות באופן אישי,

כדחוף וכחשוב, הסיעה יכולה לקיים בו דיון, ומכסת ההצעות תהיה של הסיעה ולא של

חבר-הכנסת הבודד.

אני חומך בהצעתו של חבר-הכנסת שריד להקים ועדת משנה שתבדוק את הענין לגופו

ותגיש לנו הצעות. אחד הדברים המדהימים, כפי שנאמר גם על-ידי יושב-ראש הוועדה

בהביאו את הדוגמא של בית-החולים "הלל יפה". לפי זה בכלל לא יהיה סיכוי לאיש

קואליציה להגיש הצעות דחופות לסדר-היום בגלל חסיבה שלפעמים צריך לנגח את

הקואליציה, ולחברי-כנסת מתוך חקואליציה בוודאי שאין סיכוי לעשות את זה.

לאתר שמיעת דברי היושב-ראש, אינני יודע מה יהיה עם מוסד הנשיאות ובמה הוא

ידון בכלל. אולי צריך יהיה לבטל גם את מוסד נשיאות הכנסת.

אני מציע שוועדה תבדוק את הנושא הזה ושלא נקבל החלטה חפוזה.

אני מצטרף לכל המתנגדים לחיסול המוסד של הצעות דחופות לסדר-היום, משום שאם

נבטל את המוסד, נמחק כמעט 25% מהעבודה השבועית של הכנסת. אז אולי נתעסק בחקיקה,

שאני באופן אישי מתנגד לכל המקשה הגדולה, שהאזרח הממוצע איננו יכול לשאת בה.

אם היו מפתחים את המוסד החדש של השאילתה בעל-פה ולא מסננים בנשיאות כל

שאילתה ודוחים את רוב השאילתות בעל-פה, אוולי הייתי נותן ידי לנושא הזה, משום

והשאילתה עדיפה הרבה יותר, כשהשר עונה לך במקום, ויש ספונטאניות. לכן אני מתנגד

לחסל 25% מעבודת הכנסת, גם בצד הדקלרטיבי-אישי-הסברתי של אותו חבר-הכנסת או

סיעתו הרוצים לתת פרסום לנושא מסוים.



שנית, אני חושב שהצעות דחופות לסדר-היום מנעו, או מיתנו לפעמים קבלת החלטה

מסוימת על-ידי הממשלה. לכן, אם תפקידו של המוסד הזה הוא פיקות פר-אכסלנס ומעקב

אחרי מדיניות הממשלה, ויחסיה עם האזרח במדינת ישראל באותו שבוע או באותם שבועות,

אני חושב שזה סמל של הספונטאניות הפרלמנטרית, שכולנו בוודאי רוצים שתהיה, אלא אם

ועדה מכובדת זו תדון בהצעה להרחיב את השאילתה בעל-פה ולהפוך אותה למוסד שיבוא

במקום ההצעה הדחופה לסדר-היום.

גם אני אינני חושב שאנחנו צריכים לעשות שמוש ברוב שיש לנו כאן כדי להנחית

את הנושא הזה בהצבעה היום. כי בכל שאלה שקשורה לזכויות חברי-הכנסת צריך לגלות

רגישות רבה ביותר, דווקא לאלה שנקלעים מזמן לזמן לעמדת מיעוט. כל אחד מאתנו

נקלע מתי שהוא לעמדת מיעוט, ולענין זה לא משנה אם זה מיעוט גדול או קטן.

עם זה, רוב הטענות שטענו חברי אינן נכונות. ראשית, זה לא ביטוי של הצעה

דחופה לסדר-היום. זה ביטול ההבדל המלאכותי בין דוזופה לרגילה. מהו ההבדל

המלאכותי? כל אחד מנסה להעביר נושא שחשוב לו דרך הצעה דחופה, כדי להרבות את רשות

הדיבור שלו במסגרת ההתחרות בין 90 חברי-הכנסת, וכשהוא לא מצליח הוא מגיש באותו

שבוע הצעה רגילה, והופך את הדחופה לרגילה.

יש כאן התחרות יום-יומית, חיונית וחשובה בין חברי-הכנסת על השמוש בסדר

היום, ובמסגרת זו גם משתבש במידה מסוימת סדר-היום, וגם נוצר תהליך קבוע של

אסימט. מופרזת לטובת המפלגות הקטנטנות.

שנית, השמוש המופרז בהצעות אי-אמון שיבש לנו קצת את הסדר, וכאן יש יתרון

מוחלט לסיעות האופוזיציה ללא הבדל גודל. הן יכולות להשתלט על סדר-היום באופן

מוחלט באמצעות הצעת אי-אמון, בכל נושא. מאז ראשית המושב הזה היו לנו שנים -

שלושה מקרים שכמעט שבוע שלם היה כפוף ליוזמה של סיעה, שתים או שלוש סיעות

האופוזיציה. ייתכן שאם הן היו עושות שמוש יותר מבוקר בסמכות הזאת, היה נוצר

פחות לחץ לשינויים, כי הלחץ לשינויים נובע ממצוקה של חברי הסיעות הגדולות

שמרגישים עצמם מקופחים בדר-היום. גם לחברי הסיעות הגדולות יש זכות פרלמנטרית

מסוימת. אמנם מוטלת עליהם אשמה חמורה מאד שהם חברים בסיעה גדולה, אבל גם להם

יש כמה וכמה זכויות, למרות העובדה שהם סיעוז גדולה, וכאן נוצר הקושי.

לוא אפשר היה להגיע להסכם עם סיעות האופוזיציה בקשר לשמוש יותר מרוסן

בהצעות אי-אמון, יכול להיות שבכלל לא היינו נקלעים למצב הזה. אבל זה לא כך. הם

משתלטים לנו קל כל סדר-היום של הכנסת.

דבר שלישי. הרעיון של הגדלת הקצבה - ואת זה אנחנו יכולים ליזום, וכדאי

לעשות את זר; - של השאילתות בעל-פה הוא רעיון מצוין. לא רק שזה מכשיר אקטואלי

מאד ששם האקטואליות מחוייבת מעצם ההגדרה של המוסד הזה, אלא שאין שם חזרה של 10

חברי-הכנסת על אותו נושא.

מה קורה ברוב ההצעות הדחופות לסר-היום? מופיע תור של ל - 8 - 10

תברי-הכנסת, וכל מי שאין לו מזל ואין לו מזכירת סיעה זריזה שרושמת אותו מיד,

כשאתה מגיע למקום הרביעי או החמישי בנאום אתה לא יודע כמעט מה לומר. לכולנו יש

אינטרס לגיטימי לבוא לידי ביטוי כדי שהקהל ישמע אותנו. אם אין לנואם השביעי או

העשירי יתרון אישי כנואם, אין לו כמעט סיכוי לבוא לידי ביטוי. לכן, יש לנו בעיה

עם סדר-היום וצריך להתמודד אתה.

אני מציע לדון בענין הזה עם סיעות האופוזיציה, כאשר באופן כללי אני מחייב

את ההצעה. אין בח שמץ של פגיעה בדחיפות. אני רוצה לומר לחברי-הכנסת שריד

וביטון שזו לא הקצבה סיעתית. כדי להראות שהאופוזיציה מקבלת מנה יחסית גבוהה מאד

מול הקואליציה, קיבצו את זה. הזכות היא בדיוק כמו עד עצם היום הזה: במקום

שלחבר-חכנסת תהיה מנה קבועה של הצעות רגילות והצעות-חוק, מגדילים לתבר-חכנסת את

המנה כדי שיעשה לו אקונומיה גם לדחופות.



ברור שאם יש חברי-כנסת עם טמפרמנט גבוה יותר, הם יסתדרו איך שהוא עם סיעתם.

מי שיבדוק את הוזלטות הנשיאות ימצא, למשל, שלא רק דתיפות הנושאים קובעת אצלם.

אני יכול לומר לכם שיש שם סיעות וחברי-כנסת שנהנים מפרוטקציוניזם מסוים, ויש

סיעות כמו רק"ת והמתקדמת שכמעט באופן קבוע יוצאות מקופחות ואחר-כך הן

מערערות על כך בוועדת הכנסת.

אני תומך בהצעה תמיכה מלאה. אני בעד הרחבת השאילתה בעל-פה. אני בעד

הידברות עם חברינו באופוזיציה, ואם תוך כדי ההידברות יבואו שינויים, אני אברך

עליהם. אני נגד הצבעה היום.

אנחנו קצת נוטים לשכוח שהדיון הזה נולד על רקע של כנסת משעממת, ריקה

ובלתי-ספונטאנית. אפשר לסלוח לכנסת הרבה דברים, אבל השממון והשיעמום של ימי

רביעי הוא מחזה לא מכובד ולא נבון. בימי רביעי מועלים נושאים רבים וטובים מאד

על-ידי חברי-הכנסת שטרחו, בדקו והכינו עובדות ומספרים, והם מביאים דבר שהוא קרוב

ללבם, כל אחד על-פי השקפתו ודעתו.

צי ביטון;

ובשאר הימים הכנסת נראית יותר טוב? הנוכחות יותר גדולה?

אני מסכימה בהחלט עם קביעתו של חבר-הכנסת שריד שלכנסת חסרה ספונטאניות, אבל

מכאן ועד למסקנה שהוא הגיע אליה, שהיות וחסרה ספונטאניות נשאיר את המצב הקיים,

אז המצב הקיים הוא כל-כך גרוע שאנחנו חייבים לשנות אותו, וכאן אנחנו צריכים

לעשות שינויים בכמה כיוונים, לא רק על-ידי ההצעה המונחת לפנינו, אבל בוודאי גם

על-ידי זה.

ביום רביעי האחרון היו 7 הצעות לסדר-היום. אני אומרת שאין מדינה בעולם שיש

בה 7 נושאים בוערים באותו שבוע. לכן הכל מקבל חוסר חשיבות מותלטת. אם תעברו על

ההדים על ימי רביעי, תיווכחו שאולי פעמיים - שלוש פעמים בשנה ההצעה הדחופה באמת

מבטאת מה שהיה בלבם של אלה שהנהיגו את זה. הרי זה הפך לתרגיל בלתי-מכובד מצד

המכסה שלי נגמרה, או אני רוצה מראש לא להשתמש במכסה שאשתמש

בה לחקיקה או להצעה רגילה, ואנסה לצוד עוד 3-2 הצעות ולדבר עליהן. אבל האפקט

הוא אפסי.

לדעתי, צריך לגרום ליתר ספונטאניות, ולכן אמרתי בישיבה הקודמת שצריך להרחיב

את הענין של השאילתה בעל-פה. אני רוצה להעיר שבנשיאות הכנסת לא מקפידים על הזמן

והשאילתה הופכת לאט-לאט להצעה לסדר - צורה בי, וזה גרוע מאד, כשהתחילו עם

שאילתות בעל-פה הכוונה היתה טובה מאד, אבל לאט-לאט זה מחטיא לחלוטין את המטרה.

זה צריך להיות כמו פינג-פונג. ראיתי איך זה עובד בפרלמנט באוסטרליה - דקה לשאלה

ושתי דקות לתשובה, ולא יותר. אצלנו השרים עונים במשך 10-8 דקות וזו הזדמנות

חגיגית בשבילם לדבר על מדיניות המשרד ועל כל הדברים הטובים שהם עושים, אבל לא

לשם זה הקימונו את מוסד השאילתות בעל-פה.

אני חושבת שצריך להרחיב את זה ולהעביר את ההצעות לסדר-היום ליום שלישי,

וביום רביעי, כמו בפרלמנט הבריטי, תשב הממשלה כולה ליד שולחן הממשלה, תהיינה

שאילתות במספר הרבה יותר גדול ואז תהיה נוכחות הרבה יותר גדולה של חברי-הכנסת.

אני בקשתי מהיועץ המשפטי, ואני מצטערת שזה לא נעשה, להביא לנו דוגמאות

מפרלמנטים אחרים לגבי השאילתה בעל-פה. אדוני היושב-ראש, אני מבקשת שרכז המידע

יכין לנו את זה, ונעמוד על כך שזה יורחב.



לגבי ההצעות הדחופות לסדר-היום, אני חושבת ששאלת השאלות היא ההנמקות של

הנשיאות, מדוע מאשרים ומדוע לא מאשרים הצעות לסדר-היום, כי כל קשר לנושא הדחיפות

הוא מקרי בהחלט. יש לפעמים קומבינציה מסוימת של הרכב הנשיאות, או רגישות,

ואינני רוצה לנתח למה, אבל אף-פעם לא הצלחתי להבין את ההגיון. אתן לכם דוגמא של

הריסת בית שהרצל ביקר בו פעם. זה נושא מאד מכובד וחשוב,

אבל קשה לי להגיד שהוא צריך להיכלל בקטגוריה של הצעות דחופות לסדר-היום. אם

נעבור שבוע-שבוע על מה שאושר ותראו מה לא אושר, תגידו לי היכן ההגיון. לכן אני

אומרת שהנושא הפך למאד לא מכובד בכנסת הזאת.

דובר על כך שזה יהיה לתקופת נסיון, של מושב או של כנס. חבר-הכנסת שריד

אומר, ובצדק, שאין ספונטאניות ואין ענין, ואני אומרת שיש שיעמום, התבזות

וריקנות, אבל לא מקובל עלי שאתם אומרים: אבל לא נעשה דבר.

לא אמרתי את זה. אמרתי שאני מציע להקים ועדת משנה שתדון בזה ותביא לנו

הצעה מגובשת.

אבל הוועדות כבר ישבו ודנו.

א. להכפיל את ההצעות הרגילות לסדר-היום; ב. להרחיב את

נושא השאילתה בעל-פה, אבל שיישאר המשחק של הפינג-פונג ושלא תהיה נאמת ודברת, כפי

שזה קרה בפעמים האחרונות, ומי שיושב במליאה בוודאי יאמר שאני צודקת.

אם השאילתה בעל-פה היתה צריכה להיות המזור למחלה של חוסר ספונטאניות, היא

לא השיגה את המסרה הזאת, אבל היא לא כזאת לא מפני שמישהו לוקח עוד דקה או עוד

חצי דקה.

או 10 דקות.

אין דבר כזה של 10 דקות. יש שתי דקות, וזה לא בסדר וצריך להקפיד על זה,

אבל לא זה מה שקוטל את השאילתות בעל-פה. את השאילתות בעל-פה קוטלים שני דברים:

1. שהשר לא חייב להשיב אמת; 2. לשר יש זכות המלה האחרונה. אני אומרת את זה כי

אז אפשר להתווכח יותר עם השר, כי יש לו המלה האתרונה; ומכיוון שכך, אני לא יכולה

להעמיד אותו על אי-דיוק.

כאשר יש הצעה לסדר-היום, יש סיכוי שיהיה דיון, במליאה או בוועדה, אם לא

מסירים אותה מסדר-היום. פה השר אמר, ובזה נגמר הענין, ואני יודעת כמה פעמים

שהשר אמר לא-אמת.

אני מסכימה שצריך לבדוק אם השאילתה בעל-פה צריכה להיות שתי דקות או חצי

דקה, ואם המלה האחרונה צריכה להיות כפי שהיא כעת. אמרנו שאנחנו קובעים סדר

לתקופה מסוימת ואחר-כך נצטרך לבדוק את זח. אני בעד שאילתות בעל-פה. זה לא פותר

את הבעיה ובשום פנים ואופן זה לא יכול לבוא במקום דיונים על הצעות. תארו לעצמכם

מה יעשו בוועדות, אם לא יעבירו אליהן נושאים. אז כל ועדה תצטרך להחליט במה היא

דנה, כי כל הענין יהיה מוגבל. אם אדם צריך לבחור מהי ההצעה הרגילה לסדר-היום,

הוא יגיש רק נושא שעומד ברומו של עולם, ואילו הוועדות צריכות לדון בדברים

יום-יומיים. אם הוועדה לא דנה בדברים שוטפים יום-יומיים, אפילו של ציבור קטן,

היא תהיה מנותקת. כל ועדה יכולה ליזום דיונים, אבל אני יודעת שכאשר ועדה יוזמת



דיונים, דנים על זה בשלוש ועדות בעת ובעונה אתת. לכן, זה לא בא במקום הצעות

לסדד-היום.

אני חושבת שצריך לבדוק את הענין של שאילתות בעל-פה בפרטי-פרטים ולבדוק

בפרוטוקולים איך זה הולך. אנחנו יכולים לבטל כל דבר ברוב, כי כך זה נראה לנו

ברגע זה. מדוע הכנסת שממה? לא בגלל שהשרים לא באים, ולא רק בגלל זה ששתי הסיעות

הגדולות אינן מאוכלסות. אם תבדקו מי בדדך-כלל יושב באולם המליאה תיווכחו

שיושבים בו יותר חברים מהאופוזיציה. עם קואליציה כל-כך גדולה יכול לקרות גם

שהממשלה תיפול. אם נעשה מאמץ בהזדמנות כלשהי, אנחנו יכולים להפיל את הממשלה.

הממשלה באה לעתים רחוקות ומוסרת הודעה, דבר שבעבר היה מאד מקובל, שכאשר יש

אירוע חשוב, הממשלה מוסרת הודעה. היום זה כמעט נעלם, לממשלה אין כל צורך למסור

הודעה לכנסת. יש הבדל עצום אם הכנסת דנה בהודעת ממשלה על נושא חשוב, מאשר הכנסת

דנה או לא דנה על הצעה לסדר-היום. אבל כך הממשלה מתפקדת ומתיחסת לכנסת: היא לא

חייבת לתת תשובה מדוייקת לשאילתה, היא לא חייבת למסור הודעה לכנסת כאשר יש אירוע

חשוב, והיא לא חייבת דבר.

ימים שני ושלישי, שהם ימים של הממשלה, הם הימים השוממים ביותר.

שי דורון!

יום רביעי שומם יותר.

אבל ביום רביעי יש לפחות סדר-יום גדוש. לממשלה אין ענין בכנסת והיא מזלזלת

בכנסת יותר מאשר אי-פעם בעבר. אם פעם הכנטת היתה מיטרד והממשלה היתה חייבת

להתחשב במיטרד הזה, היום היא לא חייבת דבר, וכך נראית הכנסת.

אני רוצה להתיחס כעת לענין ההצעות הדחופות לסדר-היום ונשיאות הכנסת.

השיקולים של הנשיאות אף פעם לא היו אובייקטיביים, ואני תברה בנשיאות הכנסת לא

בפעם הראשונה. קודם-כל אין נשיאות, יש חברי נשיאות וכל אחד מצביע לפי טעמו

ומצפונו.

שי דורון;

אבל יש קריטריון של הדחיפות.

חי גרוסמן!

המצחיק ביותר הוא שנציג הממשלה, מתוך שיקולים של הממשלה, משכנע בעיקר בגלל

קריטריון הדחיפות וזה בכלל לא עניינו. הכנסת צריכה להחליט מה דתוף ומה לא דחוף

לכנסת, וזה לא עניינה של הממשלה. כשיש הצעה לסדר-היום, הממשלה צריכה לומר: יש

אינפורמציה כזאת וכזאת, כדי שהנשיאות תדע במה מדובר.

אין דברים אובייקטיביים. תבדקו את ההצעות הדחופות לסדר-היום ותראו שיש שם

הרבה-הרבה הצעות דתופות של אנשי הקואליציה, והצעות לסדר-היום דחופות נגד

האופוזיציה. האופוזיציה היא במיעוט בין מגישי ההצעות לסדר-היום. ברוב המקרים

קורה שבאותו נושא מוגשות הצעות גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה. לפני שבוע היו 9

הצעות דחופות לסדר-היום על מעשה שלא היה, כאילו זרקו ספרי תנ"ך, ומי הגיש אותן?

למה אתם מפיצים אגדות?

ההצעות הדחופות לסדר-היום הן נשק פרלמנטרי מדרגה ראשונה. אם אתם רוצים

לבטל את הנשק הזה, לא יהיה בכנסת דבר. אולי בכנסת הבאה, כשתהיה קואליציה יותר

מצומצמת, המצב ישתנה, אבל אם תבטלו בכנסת הזאת את הנשק של הצעה דחופה לסדר-היום,

תהפכו אותה משממה למדבר שממה. אני אלחם נגד זה בכל האפשרויות שיש בידי

כחברת-הכנסת וכסיעה, ואני אוכיח שיש בזה זדון. אני אקח את כל רשימת הנושאים

שהיו כהצעות דחופות לסדר-היום ותראו כמה זה מגוחך, מי הגיש אותן ואיזה נושאים



הגישו. ואחר-כך אומרים שהנשיאות מאשרת את זה. לכן, אני לא יכולה לקבל אח ההצעה

בשום פנים ואופן.

שי דיניץ;

אני מביט על זה מנקודת מבט של מה אנוזנו מצפים מהפרלמנט שלנו מבחינה מילוי

תפקידו. כחברי-הכנסת יש לנו מספר אינסטרומנטים כדי להביא נושאים לדיון, כדי

לנסות להשפיע, לעכב או למתן. יש הצעות-חוק, יש הצעות לסדר-היום, יש הצעות

דוזופות לסדר-היום ויש שאילתות בעל-פה ובכתב, ויש הודעות ממשלה, שגם לזה אגיע, כי

לפי דעתי גט פה צריך לתקן.

בשנים האהרונות קרה שיבוש ועיוות של האינסטרומנטים האלה. יהיה מעניין באמת

לעשות מחקר של ההצעות הדחופות לסדר-היום, כפי שאמרה חברת-הכנסת גרוסמן. מהקר

כזה יראה, לפי דעתי, וגם מתוך תחושה, שחלק עצום של ההצעות הדחופות לטדר-היום הן

בוודאי לא דחופות. חברי-הכנסת קוראים את עתוני סוף השבוע, מצלצלים אל מזכירת

הסיעה, יורים את היריה ואחר-כך מציירים את המטרה מסביב. לפי דעתי, חברת-הכנסת

גרוסמן, זה פוגע יותר מאשר עוזר לרצינות המוסד שנקרא הצעות דהופות לסדר-היום.

אני בעד פרלמנט מאד סואן, אבל אנחנו במו-ידינו מעוותים את הכוונה הזאת.

לא רק המלאכותיות שבהצעות הדחופות לסדר-היום מפריעה לי אלא גם חוסר העומק

שבהן. כאשר אדם קודם-כל יורה את היריה ואחר-כך מצייר את המטרה, הדיון ברוב

המקרים הוא שטחי. כלומר, רוצים לפתור בעיות עולמיות מהיום למחר מפני שצריכים

להכנס במסגרת ההצעה הדחופה. לעומת זה, בהצעה רגילה לסדר-היום - ואני בעד הגדלת

מספר ההצעות הרגילות לסדר-היום - ניתנת אפשרות לחבר ללמוד אח הענין ולחקור אותו

באמצעות החצי עוזרת מחקר שיש לו. דרך אגב, אני מאד מבקש שפעם נדון בנושא הכלים

שיש לחבר-הכנסת לעבוד. באמצעות עוזר/ת המחקר הוא יכול ללמוד את הענין יותר

ברצינות ולהגיש את הנושא בצורה מלומדת ועמוקה יותר.

עם זה, כדי לשמור על הספונטאניות וכדי לא לקחת את הכלי הזה, שהוא כל-כך

חשוב, כדי להעמיד את הממשלה על רגליה בהרבה נושאים שלדעת חברי-כנסת אלה או אחרים

היא איננה עוסקת כראוי - להרחיב את המכשיר של שאילתות בעל-פה, שהוא יחסית חדש

ולפי דעתי הוכיח את עצמו. יש מקום לתיקונים, אבל אני מצדד מאד בהצעתה של

חברת-הכנסת דורון להקדיש את יום רביעי לשאלות, כמו בפרלמנט הבריטי. זה מחייב לא

רק את חברי-הכנסת להיות נוכחים באולם, אלא גם את השרים. אם יש זמן לשאלות ביום

רביעי ויש 7-6-5 נושאים ששייכים למשרדים שונים, השרים האלה חייבים להיות, וזה

יכריח את הממשלה ולהקצות לזה לפחות יום בשבוע, מפני שהם חייבים להשיב במקום

וללמוד את הנושא גם כן, במקרה שיש גם שאלות נוספות. אולי אפשר גם להרחיב את זה

לא מבחינת הזמן אלא מבחינת הפינג-פונג שהוא מאד חשוב בכל מוסד פרלמנטרי.

את ההצעות לסדר-היום הייתי מרכז בהצעות שלא נקראות דחופות, שיתנו לכל אחד

מכסה מספקת שיוכל להתכונן עליהן ויוכל להביאן לדיון רציני במליאת הכנסת בנושא

שהוא יתכונן אליו, בנושא שיש לו השלכות רתבות ובנושא שיכול לתת גם כבוד

לפרלמנטריזם הישראלי. אם מישהו מאתנו חושב שהציבור הרחב מתרשם מההצעות הדחופות

לסדר-היום מפני שהמלה "דחופות" מופיעה עליהן וזה הופך לדיון שאף אחד לא נוכח בו,

הרי שהוא טועה. כשאמרתי להרחיב את המוסד של שאילתות בעל-פה, התכוונתי שיש לבדוק

גם את המכניזם. אני חושב שזה יספק גם הרבה מהרצונות הצודקים ששמענו בדבריה של

חברת-הכנסת גרוסמן. כדי שזה יהיה גוף פעיל, חי ותוסס, זה מחייב. היום זה לא

לכבוד למי שעושה את זה. זה לא רציני.

הודעות ממשלה. אני בהחלט מסכים עם דברי חברת-הכנסת גרוסמן שבכנסת הזאת

הממשלה ממעטת במסירת הודעות, ואפשר לההבין מדוע. אני חושב שהודעת ממשלה,

שבעקבותיה בא דיון, היא שוב אינסטרומנט מאד רציני לליבון בעיה הרבה יותר מאשר

השאילתה. אדוני היושב-ראש, יכול להיות שיש היום מקום לבדוק מה המכניזם. נדמה

לי שהיום יושב-ראש הכנסת יכול לפנות לראש הממשלה, לשר ההוץ, לשר הבטחון או לשר

יש נושא כזה וכזה, אנחנו מבקשים הודעת ממשלה. אולי צריך להרחיב

פה קצת את הסמכות ואולי נשיאות הכנסת או ועדת הכנסת יכולה להמליץ בפני יושב-ראש

הכנסת להעלות נושא, אבל יש להגביר את הלחץ על הממשלה כדי שהיא תבוא בפני הבית

בנושאים שעומדים ברומו של סדר-היום המדיני, הכלכלי או החברתי שלנו, ותביא לכך



שהכנסת תדון בהם בצורה יותר רצינית.

היו"ר מי רי יסר;

אני רוצה לומר במספר מלים את דעתי. חבר-הכנסת שריד, אינני חושב שהמצוקות

שדיברת עליהן הן מצוקות של זמן, משום שאת הזמן אפשר להעמיד תחת צורה זו או אחרת.

חברת-הכנסת גרוסמן טוענת שהקואליציה מעלה הצעות מגוחכות, חבר-הכנסת וייס אומר

שהאופוזיציה מעלה הצעות מגוחכות, ואני אומר שכולנו עושים את זה. מאותה

סכנ'קה שחבר-הכנסת שריד לימד את חבר-הכנסת דיניץ אני קראתי "טכניקת הפטריה",

ולכן גם הגבלנו את מספר ההזדמנויות. חיום, משליח פטריות טוב קודם היה אפקטיבי

רק לעצמו. היום הסיעה שלו מנצלת את זה. חבר-כנסת מעלה כמה נושאים והם מועלים

בשמותיהם של חברי-כנסת אחרים מסיעתו.

בפועל קורה שחבר-הכנסת מוצא עצמו שהוא מעלה נושא שלא כל-כך מעניין אותו,

אבל אותו הוא הצליח לתפוס, ונושאים שמעניינים אותו הוא לא מצליח להעלות. אם לי

חשוב נושא של פרט, אני אעלה נושא של פרט. אם אני תושב דימונה או הסביבה, זכותי

להעלות בכל פעם נושא שקשור למקום, אבל אני בעל-הבית לעצמי לכלים העומדים לרשותי.

נושא הספונטאניות בוודאי נשאר, אלא שבמקום שתשעה יהודים יזדעקו על נושא שלא

היה קיים, הסיעה הטיל את זה על חבר-כנסת אחד או שנים, ואז יגידו שלסיעה זו זה

פחות חשוב או יותר חשוב. אין זאת אומרת שהנושאים לא יהיו על סדר-היום. הם יהיו

בצורה הרבה יותר שפויה ולא יקרה מה שקורה היום. מבחינה זו, ההערות האיכותיות

שהערת (?) הן בהוזלט נכונות. אני בדיוק יודע מה הקדשתי להצעות הרגילות ואני

בדיוק .ידע מה הקדשתי להצעות לסדר-היום הדחופות שאישרו לי. לצערי הרב, הקדשתי

להן מעט מאד.

לכן, בלי קשר לקואליציה או לאופוזיציה, מבחינת איכות הדיונים ורמת הדיונים,

הייתי משאיר הצעה לסדר-היום דחופה אחת לשבוע. האיש הוא המרכזי הדחוף של השבוע

ועל זה מקיימים דיון. אם תגידו שתים - יהיה שתים. זה גם נותן לו את המימד

הנכון.

מאידך, אני מסכים עם אלה ששוללים את התיקון ואומרים לשנות אותו בפני עצמו

בלי שנשים לב לנושא השאילתות. אני גם מוסיף את הנושא של אי-אמון ואת הודעת

הממשלה. זה לא יהיה חכם, ואז אני מוכן שנמנה ועדת משנה, שתיפגש עם יושב-ראש

הכנסת וגם עם מתאמי הממשלה ונדון במכלול הסוגיה של הצעות לסדר-היום דחופות,

הודעות ממשלה, שאילתה ואי-אמון. נעשה עבודה יסודית יותר ונשתדל להגיע להסכמה,

עוד לפני סיום כהונתה של הכנסת האחת-עשרה.

אני מבקש שתהיה הידברות לא-פורמלית בין החברים ומוזר, כשתהיה לנו הצעה

מוסכמת, נקים את הוועדה ובשבוע הבא היא תתחיל לעבוד.

צי ענבר;

בפני הוועדה מונחת בקשה של ועדת החוץ והבטחון לשחרר מקריאה שניה ושלישית את

חוק להארכת תוקף תקנות שעת חירום. בינתיים חל שינוי. מליאת הוועדה הגיעה

למסקנה שבמקום להניח היום את חוק רישום ציוד וגיוסו לקריאה שניה ושלישית, היא

תבקש היום, על-פי סעיף 121 לתקנון, להביא בפני הכנסת הצעה שרק חלק מהחוק יועבר

היום בקריאה ראשונה, ובמקום חוק רישום ציוד וגיוסו זה יהיה חוק להארכת תוקף

תקנות שעח-חירום (רישום ציוד וגיוסו). כלומר, הארכת התקנות בשלושה חודשים. אשר

על-כן מתבקשת הוועדה לשחרר את החוק החדש מכל הקריאות.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 11.30