הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 115

מישיבת ועדת הכנסת

יום שלישי. ד' בשבט התשמ"ו. 14.1.86. שעה 17.30

חברי הוועדה: מ' רייסר - היו"ר

ש' וייס

ח' גרוסמן

זי אמיר

ת' טובי

סי איתן

יי שריד

ש' דיניץ

ד' דנינו

סגן יו"ר הכנסת ד' בן-מאיר

ש' כרס - סגנית מזכיר הכנסת

מזכירת הוועדה; ס' ברפי

רשסה: מזל כהן

ערעוריס של חברי הכנסת על החלטות יו"ר הכנסת

והסגנים בדבר אי-הכרה בדחיפות הצעותיהם לסדר-היוס,

אני פותח את הישיבה.

א' ערעורים של חברי הכנסת על החלטות יו"ר הכנסת והסגנים בדבר

1. של חה"כ תופיק סובי בנושא: הצורך שהכנסת תאסור על ועדת הפנים

של הכנסת לבקר בשסח מסגד אל אקצה ביום ג'.

2. של חה"כ תופיק סובי בנושא: ביקור יו"ר וחברי ועדת הפנים של הכנסת

בשסח מסגד אל אקצה והאירועים שהתלוו לביקור.

3. של חה"כ מוחמד ותד בנושא: ביקור ועדת הפנים של הכנסת במסגד אל אקצה.

הנושא התעורר בגלל מעשה או מחדל. ועדת הפנים בקרה בהר הבית ובעקבות הדיון

שהיה, החליס יו"ר הכנסת לזמן את האנשים האחראים על העשיה, את שר המשטרה, ראש

עירית ירושלים. למעשה, מה שבדרך כלל מתעתד חבר כנסת לעשות בעקבות זה, הוא מעלה

הצעה דחופה לסדר-היום והסענה היא שיש ענין לציבור ואם יש ענין לציבור לא יתכן

שאנשים לא יביעו את דעתם. הוועדה כבר עובדת. התוצאה היא שחברי הכנסת הביעו את

דעתם. לא רק חברי ועדת הפנים אלא גם חברי כנסת מהקשת הרחבה ביותר, אם זה כאשר הם

היו על הר חבית ואם זה היום. זה היה עם אמצעי התקשורת ולמעשה הדבר שחבר כנסת

רוצה להשיג, הושג. כלומר, שתי העילות, שיש לזה ענין ציבורי או להביא לידי כך

שהמדינה תמנע מחדל, נלקחו בחשבון. זה מבחינת הנוהל התקין. נוסף לכך אמר יו"ר

הכנסת שהוא יפנה לחברי ועדת הכנסת. כי מן הענין ומן הראוי שכל הצדדים יאמרו את

מה שיש להם לומד. לכן יו"ר הכנסת והסגנים החליסו לא לאשר את ההצעות ומציעים שגם

הוועדה תתמוך בנו.

אני רוצה לומר שהנימוקים של היו"ר והסגנים בקשר לאי-הכרה בדחיפות ההצעות

לסדר-היום הם בכלל לא נימוקים. כי מה אומרים לנו? אומרים: לא צריך לדון, הענין

ממילא נמצא בוועדה, הוועדה דנה והיא תמשיך לדון. לכן אין מה לדון במליאת הכנסת.

כי אם אפילו יעבידו את זה לוועדה, הוועדה ממילא דנה.

אני רוצה לומר שכל המצב שיש למנוע אותו ולשים לו קץ, הוא תרוץ שנובע

מהחלסות של יו"ר הוועדה והועדה עצמה. לכן, מי אומר שהכנסת צריכה לדון ו להעביד

לוועדה? אני אומר שהכנסת צריכה לדון בנושא הזה, לא רק לשמוע את ההצעות לסדר-היום

ולקבל החלסות שיחייבו את יו"ר הוועדה והוועדה, לא להמשיך בפרובוקציות האלה, לא

להמשיך בהצגה הזאת.

זה נושא שאי-אפשר לומר שהוא לא דחוף. זה נושא שאי-אפשר לומר שהוא לא מעניין

את הציבור. אם לא נדון בו ונקבל החלסות במליאת הכנסת, אני חושש שיו"ד הוועדה

יוליך את הוועדה לדברים חמורים מאד. לכן אני מציע להכיר בדחיפות ההצעות ולאשר

הגשתן ואני מקווה שהכנסת תחליס על דיון בהן.

בישיבת הנשיאות נפלה החלטה 3 מול 3 והנימוק המכריע, שגם אני מקבלת אותו,

שצריר להוריד את הווליום. טפסו על עץ גבוה, עלו על הגג ועכשו לא יודעים איר לרדת

ממנו. אני בעד זה. אבל לא זו הדרך. אם מעבירים את זה לטיפול בוועדת הפנים, ויו"ר

ועדת הפנים הוא שעורר את כל הענין הזה, זה כמו פיל בוזנות חרסינה. הרי אנחנו

עוטקים בעניו עדין ולא חשוב מה הם חילוקי הדעות בינינו ומה התגלגל עד לישיבת

הוועדה. ובישיבת הוועדה לא הוכח שאנחנו הולכים לקראת יותר שפיות דעת בטיפול

בנושא הזה.

אמרתי בישיבת הנשיאות ואני חוזרת על זה, לו היו מוזליטים להעביר את הנושא

לטיפול בוועדת חוץ ובטחון, הייתי אומרת שלא צריך לטפל בזה במליאת הכנסת. כי לי

יש גישה קצת אחרת מאשר לחה"כ תופיק טובי. אני חושבת שהיו שני דברים חמורים. לא

רק צד אחד. גם רוביקור, צורתו ואופיו שהיה פרובוקטיבי וגם הטתה של המונים. שני

הדברים לא מתקבלים על הדעת.

יכול להיות שמחר יעלו את ההצעות לסדר-היום, השר יקום ויתן תשובה מתקבלת על

הדעת וכל הצדדים יהיו שפויים ויאמרו: אנחנו מסתפקים בתשובת השר או יחליטו להעביר

את ההצעות לוועדה. אז אני אציע להעביר אותן לוועדת חוץ ובטחון.

היו"ר מי רייסר;

אני מעמיד את הערעורים הנ"ל להצבעה.

הצבעה

הווזלס; לדוזות את הערעורים הנ"ל.

הישיבה ננעלה בשעה 17.45