הכנסת אחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 113

מישיבת ועדת הכנסת

מיום שני, גי בשבט התשמ"ו - 13.1.86, בשעה 10.00 בבקר

יושב-ראש הכנסת ש' הלל

תברי הוועדה;

מ' רייסר - היו"ר

מ' איתן

בי בן-אליעזר

חי גרוסמן

שי דיניץ

ש' ו י יס

אי ורדיגר

ת' טובי

גי כהן

יי שריד

מוזמנים;

שי יעקבסון - מזכיר הכנסת

שי כרם - סגנית מזכיר הכנסת

י' בנגל - קצין הכנסת

היועץ המשפטי של הוועדה; צי ענבר

מזכירת הוועדה; מי ברפי

קצרנית; ני רינגלר

סדר-היום; א. פניית חבר-הכנסת גאולה כהן בדבר אימוץ שאילתה על-ידי

חבר-כנסת אחר;

ב. פניית יושב-ראש הכנסת בדבר הצעת-חוק פרטית שהמציע מבקש לדחות

את הדיון בה לאחר שנכללה בסדר היום של הכנסת;

1. פניית חבר-הכנסת וייס בנושא חותמת הדואר על דברי דואר של חה"כ;

2. פניית תברת-הכנסת גאולה כהן בנושא השאילתות בעל-פה.

767



היו"ר מי רייסר;

אני פותת את הישיבה.

א. פניית חברת-הכנסת גאולה כהן בדבר אימוץ שאילתה על-ידי חבר כנסת אחר

גי כהן;

קיים היום נוהל המופיע בתקנון "שאין על שר חובה לקרוא תשובה לשאילתה שעה

שנעדר השואל מהאולם, אולם יקרא השר תשובה לשאילתה לבקשתו של חבר כנסת אחר".

לדעתי, לא הוגן לתת פרס לחבר כנסת שנעדר מן האולם, בכך שקוראים את התשובה

לשאילתה שלו מעל דוכן הכנסת לבקשת חבר כנסת אחר, מה גם שהשאילתה נרשמת

בפרוטוקול. בדרך-כלל חבר הכנסת שמאמץ שאילתה - מאמץ אותה כמין מצוות אנשים

מלומדה, כמין חובה כזאת שהוא באותה סיעה והוא רוצה לשמוע את התשובה. בדרר-כלל

לא שומעים את התשובה, אין לו זכות לשאול שאלה נוספת כי לא הוא ששאל את והשאילתה

וזה סתם בזבוז זמן שלא עוזר לאף אחד. שואל השאילתה יכול לקרוא את התשובה

בפרוטוקול.

לכן, אימוץ שאילתה על-ידי חבר כנסת אחר הוא מיותר, וכל דבר מיותר - מזיק.

היו"ר מי רייסר;

יש לי הצעה קונקרטית בנושא זה והחברים יוכלו להתייחס גם אליה. א. אם השר

או סגן השר מבקשים בכל זאת לקרוא את התשובה לשאילתה בהעדר השואל - ברור שהם

רשאים לעשות כן. על זה אין לנו ויכוח.

ב. אנחנו צריכים לחשוב על מיכניזם נוסף - ואז אני מסכים עם חברת הכנסת

גאולה כהן - מה קורה כאשר חבר הכנסת נעדר בגין סיבות אובייקטיביות, נניח שהוא

חולה ולא הגיע למשכן או אם יצא בשליחות הכנסת או בשליחות אחרת, או וולילה וחס

באבל. מה קורה כאשר ההעדרות שלו מוצדקת? אני מציע שאז חבר סיעהו יוכל לומר שחבר

הכנסת חולה או בשליחות ויבקש שהשר ישיב בהזדמנות אחרת. אני לא מציע שנפשפש

בהנמקה להעדרו ת.

גי כהן;

המצב הוא לא כזה שלא משיבים לו בגלל שהוא נעדר, אלא התשובה מועברת

לפרוטוקול. חבר-הכנסת הנעדר יכול לקרוא את התשובה בפרוטוקול.

היו"ר מי רייסר;

לדעת חברת-הכנסת גאולה כהן, גם אם יש סיבה מוצדקת להעדרות - חבר הכנסת ימצא

את התשובה בפרוטוקול ואין להתיר אימוץ השאילתה. אני בדעה לא חד משמעית כמו

חברת-הכנסת גאולה כהן. הכלל הוא כפי שהציעה וזברת-הכנסת גאולה כהן, אבל אם קם

גורם מוסמך - וגורם מוסמך לצורר ענין זה הוא חבר סיעה של אותו חבר-הכנסת - ואומר

שחבר הכנסת נעדר בגין סיבה מוצדקת ומבקש מהשר להשיב בהזדמנות בה אותו חבר-הכנסת

יהיה בכנסת.

שי יעקבסון;

אני מבקש שלא לנהוג כר, כי כר אנחנו מאריכים את תקופת הזמן שבלאו הכי ארוכה

של מתן תשובות השרים לחברי הכנסת. לדעתי אפשד או לקבל את הצעת חברת-הכנסת גאולה

כהן, או לא לדחות את מתן התשובה.



אי ורדיגר;

יש חידוש בכנסת הזאת ובכנסת הקודמת - שמציעים לכרסם כל מה שנוגע לתברי

הכנסת. וזברי הכנסת לא מסתפקים במה שהעתונות דואגת לכרסם לנו, אלא הם בעצמם באים

עם המצאות. לפני שנים רבות לא עלה הנושא שימור כן ישיב או לא ישיב לשאילתה של

חבו הכנסת שאיננו נוכח באולם, השר השיב תמיד לשאילתות אפילו אם חבר-הכנסת לא היה

נוכח באולם. כר לא היו צריכים לאמץ את השאילתה. במקור הזמו השתנו הדברים.

על-פי התקנון שר צריך להשיב עד 21 יום, מה עושים אם הוא משיב אחרי חודשיים

או שלושה או חמישה או תשעה חודשים - לא מענישים לא את השר ולא את סגן השר והכל

סוב ויפה; אבל כאן, מכיוון שחבר-הכנסת לא יודע בדיוק את מועד מתן התשובות

לשאילתות - מענישים אותו באי קריאת התשובה מעל דוכו הכנסת. בדרך-כלל מועד מתן

התשובות לשאילתות הוא בתחילת הישיבה. אין זה בית-ספר שמצלצלים בפעמון וכל

התלמידים נכנסים לכתה. בינתיים זה עוד לא קיים. חברי הכנסת עסוקים בפגישות,

ישיבות ודיונים ויש לא עלינו גם מקרים לא כר כר משמחים - נמצא פתרון למי שרוצה

לבקש תשובה במקום חבר הכנסת.

אני לא רואה שום פסול באימוץ השאילתה על-ידי חבר כנסת אחר. אני חושב

שבהחלט אפשר להמשיר בנוהל הזה כפי שהיה נהוג עד כה ואין צורר בשינויים. אנחנו לא

צריכים לשבת ולחפש החמרות נוספות לחברי הכנסת וזה גם לא יהיה לטובה.

אני מציע בהזדמנות זאת לפנות לשרי הממשלה, א1לי גם באמצעות לשכת ראש

הממשלה, שבכל זאת תהיה איזו שהיא הגבלה של זמן במתן הוזשובות לשאילתות. אני לא

רוצה לציין את שם השר, אבל אני ממתין כ-9 חודשים לתשובה לשאילתה. נושא זה מעוגן

בתקנון ואנחנו צריכים לדאוג לכר שהשרים ישיבו בזמן.

גם אני כמו קודמי לא נלהב משינויים מפליגים בחיי הכנסת. יש משקל רב ותבונה

רבה במסורת. אני מציע שבינתיים לא נשנה את הנוהג הקיים בנושא אימוץ השאילתות.

אני מבקש להציע בשלב ראשון להקפיד מאוד על סדר היום של הכנסת כפי שפורסם

בלוח סדר היום. סדר היום מתחיל להיות יותר ויוחד מתעתע, הוא מתפרסם על הלוח

ומשתנה מרגע לרגע. כאשר כתוב שיש תשובות לשאילתות בפתיחת הישיבה, אני מתאר

לעצמי שרוב חברי הכנסת שהגישו את השאילתות והם נוכחים במשכן הכנסת מעוני ינים

בתשובה. אבל כאשר מתן התשובות לשאילתות נדחה בשעה או בשעתיים כי השר לא הגיע -

הכל משתבש.

אולי אפשר לפנות בשלב ראשון לחברי הכנסת שלא יאמצו כל שאילתה של חבר סיעתם

שאיננו נוכח במליאת הכנסת, אלא רק כאשר חבר הכנסת מבקש זאת מהם, בעיקר סיעות

קטנות שלגביהן שאילתה היא מכשיר פרלמנטרי מאוד חשוב, לא רק אישי, אלא גם

קבוצתי. טבעי שהם יחלקו ביניהם בעומס, סיעה של שניים או שלושה, גם בנושא

השאילתות הם מעמיטים זאת מתור כוונה ברורה ולא באקראי.

ח' גרוטמן;

אימוץ שאילתה אינו מת; שרותי בריאות ולא מתן טובות הנאה בשירותי הטלפון,

אלא שייר לעבודה הפרלמנטרית ואין בו שום יתרון כלכלי. אינני מבינה מה קורה בכלל

בזמן האחרון, חבר הכנטת מהווה יותר ויותר מטרד. אם כר, אולי כל הכנסת מהווה

מטרד? אני צריכה לשווק לידיהם של השרים? אני מבינה שהשרים מעוניינים בכמה שפחות

שאילתות, כמה שפחות יטרידו אותם ושהם יוכלו להשיב לשאילתה כעבור 9 ירחי לידה.

גם אני קיבלתי תשובות לשאילתות לפני מטפר חודשים. איר חבר הכנסת יכול לזכור

אילו שאילתות הגיש לפני 9 חודשים? חבר הכנטת מגיש שאילתה על שאלה שמטרידה אותו

היום, שאלה אקטואלית, כואבת; כאשר הוא מקבל תשובה כעבור 6 תודשים, מי יודע מח

קרה במשך חזמן. כל הענין הזה מתחיל לחיות מגוחר. במקום שנקפיד על מתן חתשובה

מטעם הממשלה אנחנו מחמירים עם עצמנו.



לכן אני מציעה לא לקונות את הנוהל הקיים ולטפל באופן נמרץ בתשובות השרים

לשאילתות.

יי שריד;

אנוזנו הכנסנו מספר תיקונים שבאו לשפר לכאורה את מה שנקרא האקונומיה של הזמן

בכנסת, אבל לצערי רוב התיקונים האלה נשארו וזסרי פשר. לפני שבועיים עקבתי למשל

אחרי השאילתות הדוזופות לסדר-היום. בינן לבין מה שקבענו אין שום קשר. חברי

הכנסת מאריכים בדיבור ולא שומרים על הזמן. השרים מאריכים במתן התשובה, היה שר

אוזד שדיבר 9 דקות, דברים מאלפים ביותר, אבל בכך השאילתה הופכת להצעה דחופה

לסדר-היום מבחינת הזמן שמקדישים לה. ישבתי במליאת הכנסת וחשבתי מה הועילו חכמים

בתקנתם? מדוע ועדת הכנסת טורחת בנושאים האלה? כל התיקונים האלה הם תיקוני שוא.

מה שיוצא בסופו של דבר הוא שאנחנו גורעים מעצמנו והממשלה בשלה. צריך לקרוא לסגני

יושב-ראש הכנסת ולומר להם להקפיד על משך הזמן של השרים וחברי הכנסת. אחרת אין

סעם לכל התיקונים האלה, אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית.

לו התיקונים שאנחנו מחליסים עליהם היו מתבצעים, כפי שצריכים להתבצע, הייתי

גם בעד הצעת התיקון של חברת-הכנסת גאולה כהן, כי היא חוסכת סרדה למליאת הכנסת.

בעיני זו סרדה. אם חבר הכנסת לא נוכח באותה עת במליאת הכנסת - לא נגרע שום דבר,

הוזשובה לא מתקפחת, הוא מקבל את המכתב של השר והתשובה מועברת לפרוסוקול. הוא

מקבל את התשובות שביקש לדעת. אם יש לתשובה ערך עתונאי - העובדה שהתשובה לא

נמסרה מעל דוכן הכנסת איננה גורעת, מפני שחבר הכנסת יכול לעשות שימוש בתשובה.

אימוץ השאילתה איננו נובע לפעמים מחמת התעניינות בנושא השאילתה, אלא מחמת

אי נעימות, שחברך לסיעה הגיש שאילתה, הוא לא נוכח ואתה כן נוכח במליאה ולא נעים

לר שלא לבקש לקרוא את התשובה, שיקולים שהם לאו רווקה לגופו של ענין. בעיקר כאשר

ה"נשק" העיקרי בשאילתה שהוא השאלה הנוספת לא שמורה למאמץ. הייתי מבין לו וזבר

הכנסת המאמץ יכול היה גם לשאול את השאלה הנוספת, אבל הוא לא יכול לשאול שאלה

נוספת. אימוץ השאילתה הוא רק כדי לאפשר לשר לעשות מעשה קריינות מעל בימת הכנסת

ולקרוא את התשובה לשאילתה.

לכן, באופן עקרוני אני בעד ביסול ההסדר הזה של אימוץ שאילתה על-ידי חבר

כנסת אחר. אבל אם כל מה שאנחנו מחליסים בלאו הכי לא עומד ולא תופס ולא משנה את

סדרי הבית, עולם כמנהגו נוהג, בזבוז הזמן הוא בזבוז והשרים נהנים מעדיפות גדולה,

וסגני יו"ר הכנסת מחמירים יותר עם חברי הכנסת מאשר עם השרים בשעה שיש להקפיד עם

כולם במידה שווה.

אני אצביע בעד ביסול הנוהל של אימוץ שאילתה על-ידי חבר כנסת אחר. אני מבקש

מיו"ר הוועדה לזמן את סגני יו"ר הכנסת ויגיד להם שלא יאפשרו לשרים לנאום נאומים

במשר 10 ז-קות בשעה שעומדות לרשותם 3-2 דקות בלבד.

סגן יו"ר הכנסת חי גרוסמן;

מספר פעמים ניסיתי להפסיק את השרים בדבריהם לאחר שכבר מזמן עברו את הזמן,

ואז חברי הסיעות שהשר נמנה על סיעותיהם התחילו לצעוק: איר את מעזה?

ת' סובי;

ההצעה היא המשר לאותו קו שגובר בשנים האחרונות של צמצום היכולת של פעילות

חבר הכנסת בזכות ההופעה שלו בצורות שונות. אני לא מסכים עם העמדה של וזבדי הכנסת

גאולה כהן ויוסי שריד שמציעים לבסל את הזכות הזאת של חבר הכנסת לבקש קריאת תשובה

לשאילתה. בשנים עברו הנוהג היה ששר קורא תשובתו מעל בימת הכנסת בין אם חבר

הכנסת נוכח ובין אם חבר הכנסת אינו נוכח באולם. השאילו1ה - וכר נכון העריכה

הכנסת - משהוגשה לשר כבר הפכה לחלק מנוף הכנסת, ואין זה ענין פרסי של חבר הכנסת.



חבר הכנסת הרוצה להתכתב עם השר או לבקש תשובה יכול לכתוב מכתב ולבקש שימור ישיב

לו בכתב לביתו ולא מעל בימת הכנסת. אבל כאשר חבר הכנסת מבקש תשובה מעל בימת

הכנסת - זה כבר לא עניינו הפרטי-האישי של חבר הכנסת.

בניגוד לתקנון שינו את הנוהג של קריאת כל התשובות מעל בימת הכנסת. באופן

שרירותי לגמרי קבע אוזד מיושבי ראש הישיבה שכאשר הבר הכנסת אינו נוכח במליאת

הכנסת התשובה מועברת לפרוסוקול. ועדת הכנסת דנה אחר-כר בערעור ובהשגה ואישרה את

הנוהג הזה. עכשיו גס הגבילו את מספר השאילתות. נוהג זה פוגע בעבודת הכנסת. אם

רוצים לצמצם - אני מסכים עם דברי חבר-הכנסת שריד, יש שרים שלא יודעים מה ההגבלות

שלהם ברשות הדיבור ויושבי ראש הישיבות לא משתמשים בסמכותם נגד השרים וכר חברי

הכנסת נפגעים. הוא הדין לגבי תכנון הזמן.

לכן, כל ההצעות האלה הן הצעות מזיקות, לא מועילות, לא לכנסת ולא לפעילות

חברי הכנסת. אני שומע עכשיו שרוצים לצמצם אפילו את זכות הבעת אי האמון בממשלה

בגלל ההצגה השבועית שעורך חבר-הכנסת כהנא. לדעתי, נגרום בכר עוול לכנסת, חבר

כנסת מסויים הוא דבר חולף בחיי הכנסת. יושב-ראש הכנסת מתכוון להציע להגביל סיעת

יחיד בהגשת הצעות אי אמון לממשלה. אנחנו לא חיים חיי שעה. היום יש חבר כנסת

כזה שהוא סיעת יחיד והוא יכול לחלוף. אי-אפשר להתאים כל פעם את תקנון הכנסת ואת

סדרי העבודה של הכנסת לאיזה שהוא תקר שקורה, או אירוע מסויים ושוכחים את העיקר.

חברי הכנסת, נתרגל לחיות עם התקנון. שנים חיינו עמו. בלי שהוא יעלה שבוע

שבוע על שולחן הכנסת כדי לפגוע בו ולפגוע בעבודת הכנסת. זה מה שקורה בשנים

האחרונות. אני מזהיר אתכם מזה.

מי איתן;

אני מצסרף ליזמה של חברת-הכנסת גאולה כהן לשינוי התקנון בקשר לאימוץ

השאילתות.

זה לא שינוי התקנון, אלא נוהל.

שי דיניץ;

זאת החלטה של ועדת הפירושים המופיעה בתקנון.

ראשית, אין זה פלא שדווקה חבר-הכנסת סובי שהוא הוותיק ביותר בקרב תברי

הכנסת מייצג כאן את הגישה השמרנית, שצריר לחיות עם התקנון ולא צריר לשנותו מדי

פעם בפעם. אני לא בסוח שזאת הגישה שצריכה להדריר אותנו. האם מה שהיה סוב בשנת

1948 סוב גם בשנת 1986? לא בהכרח. יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. אני מכבד

מאוד את העבר, אבל אני גם לא נרתע מפני שינויים כאשר אני חושב שהשינויים מחוייבי

מציאות. אני לא נותן שום קדושה לענין השמרנות.

מה קורה בפועל? - עומדת כנסת ריקה, מבזבזת זמן רב מאוד על מוסד השאילתות

שאין לו לצערי הרב כמעס שום ערר. יושבים במליאה אך ורק חברי הכנסת שצריכים לקבל

תשובה, לא כולם, חלקם. התשובה ניתנת לאחר 14 יום במקרה הסוב, או 21 יום לאחר

שהשאילתה נשאלה - התשובה כנר לא אקטואלית ברוב המכריע של המקרים. אף אחד לא

מתעניין בתשובות. עוד לא זכיתי לקרוא בעתונות ששאילתה זכתה להד ציבורי, למעס

השאילתות הדחופות. אם כך, למה לשאול שאילתה? גם אני שואל שאילתות כאשר פונים

אלי אזרחים ואני צריך לתת להם את השירות, אני עושה זאת על-ידי הגשת שאילתה, קבלת

תשובת השד ומשלוח. מדוע כל הכנסת צריכה לשמוע את התשובות? מדוע השר צריך לקרוא

את התשובה מעל דוכן הכנסת? מה רע בכך שהתשובות תועברנה ישירות לפרוסוקול? הבר

הכנסת סובי, מדוע זו פגיעה בעבודת הכנסת?



נניח שחשוב לי מאוד שהשר יקרא את התשובה לשאילתה שלי - אני אטריח את עצמי

לשבת במליאה ולקבל תשובה מעל דוכן הכנסת; אבל אני גם לא נוכח במליאה. יושב

במליאה חבד כנסה החושב שהוא מציל את המפלגה שלו ואת המולדת בזה שהוא מאמץ את

השאילתה ומבקש לקרוא אותה מעל דוכן הכנסת. זה הפך לנורמה. סתם בזבוז זמן שאין

לו שום ערר.

לעומת זאת, יש הצדקה לשמוע את תשובת השר כאשר חבר הכנסת השואל נוכח במליאה

ורשאי לשאול שאלה נוספת. לדעתי, יש להחיות את המוסד הזה בכר שתשובות השרים

תוקדמנה ולא תימסרנה לאחר 21 יום. אני מציע לבחון אפשרות של הנהגת שאילתות

דחופות - למרוח שאני הייתי בקרב מילדיו של נושא מוסד השאילתה בעל-פה - והגבלת

זמן התשובה של הקורים ואולי הייתי מצמצם במידה רבה את נושא השאילתה בעל-פה. אני

זוכר את הדימוי שחבר-הכנסת שריד העלה בוועדה בנושא השאילתות. הוא השווה את מוסד

השאילתות למשווק כדורגל - תפקיד חבר הכנסת הוא להרים את הכדור ואילו השר נוגח,

בועט לשער ומשחק. המוסד של השאילתה בעל-פה לא תיקן את המצב. מתור מעקב אחר מה

שקורה בנושא זה - נשאר בדיוק אותו מצב, תמיד זה מופיע בתשובה לשאילתה בעל-פה ואז

מתחיל מונולוג אדיר של השר.

אינני אומר שאין שיפור במוסד השאילתות, אבל אני לא חושב שהשגנו את המטרה

שעליה חשבנו. אני מצסרף לביקורת על המוסד שנקרא שאילתה דחופה בעל-פה. אני תולה

את האשמה שווה בשווה בשלושה חלקים: 1) חברי הכנסת מנצלים לא כדין ולא ככוונתנו

את הנושא של השאילתה הנוספת. במקום שתינתן שאילתה נוספת במסגרת של זיקה לחבר

כנסת נוסף שישאל לענין - כל חבר כנסת מביע את עמדתו הפוליטית ולפעמים אפילו לא

בנושא השאילתה, חושב שזאת זכות דיבור רגילה ובכלל לא שואל שאלה; 2) אשמת הממשלה

- לא ארחיב את הדיבור בנושא זה כי הדברים נאמרו; 3) אשמת יושב-ראש הכנסת והסגנים

שלא מבינים את מוסד השאילתה בעל-פה, הם לא מריצים זאת כפי שצריר להריץ.

אנחנו צריכים לבחון את הדברים לא מתור כוונה לפגוע בעבודת הכנסת. אם

חבר-הכנטת סובי ייחס כאן כוונה של פגיעה בעבודה הכנסת אני חושב שהוא אמר זאת

בהיסח הדעת. אין שום עדות ושום הוכחה במה שנאמר כאן. כולנו סביב השולחן הזה

מעוניינים שעבודת הכנסת תהיה יעילה יותר, אטרקטיבית יותר וחיה יותר. לכן אנחנו

אומרי0: אם יש איזה שהוא מוסד שבאמת התיישן, אנחנו רוצים מתור כוונה לשפר את

עבודת הכנסת לחסור את הזמן הזה ולהקדיש אותו לדברים אחרים.

מעבר להמלצה שלי לקבל את הצעת חברת-הכנסת גאולה כהן, אני מבקש שהחברים

להקצות מספר מצומצם של שאילתות בכתב במתכונת הנוכחית, אבל

שיחייבו תשובת השרים לא תור ו2 יום אלא תוך 3 או 7 ימים, לא יותר מזה.

בי בן-אליעזר!

כדי לייעל את עבודת הכנסת צריר לדבר עם השרים שיתייחסו בכבוד לשאילתות

ולזמן שהם מחוייבים על-פי התקנון לענות בו. זה לא רק ענין של ביצוע, זו

אינסרקציה. לפני שבוע השיב השר על שאילתה שלי שהוגשה אליו לפני 0ו חודשים, אני

לא זכרתי שהגשתי שאילתה כזאת, טענתי שזאת לא השאילתה שלי והוכיחו לי שזאת שאילתה

שלי.

לכן, אני מוכן לתמור בהצעה של חברת-הכנסת גאולה כהן. שאילתה היא מכשיר

בידי חבר הכנסת להעלות נושא ציבורי ממדרגה ראשונה בתנאי שהשר ישיב תוך 15 יום.

אז אהיה מוכן לאמץ את הצעת חברת-הכנסת גאולה כהן. אי-אפשר שהשר ישיב לשאילתה

שנשאלה לפני 4 חודשים או 6 חודשים, ינצל את במת הכנסת וינאם עשר דקות במקום שלוש

דקות.

אלה תולדות - אני מעיר זאת לחבר-הכנסת ורדיגר - באחת הישיבות בכנסת השמינית

עמד שר העבודה לשעבר משה ברעם להשיב על 50-40 שאילתות, יושב-ראש הישיבה היה

חבר-הכנסת לשעבר אברמוב, אחרי התשובה החמישית בפני כנסת ריקה, פנה שר העבודה

אדוני הנכבד, אני משיב לכנסת ריקה. אמר יושב-ראש

אל תשיב, תמסור לפרוטוקול. בכר זה התחיל. אחר-כך התגלגל העניו והגיע

לוועדת הפירושים בשנת 1979 ולאחר דין ודברים החליטה ועדת הפירושים שחבר הכנסת

רשאי לאמץ שאילתה של חבר הכנסת שאיננו נוכח במליאה.

ככלות הכל אין לשכוח שלהצעתה של חברת-הכנסת גאולה כהו יש עיגון, כיוון

ששאילתה היא ענין אישי ולא סיעתי. היא שונה מהצעות חוק והצעות לסדר-היום. לכן

יש אולי מקום לשקול את הצעת התיקון של חברת-הכנסת גאולה כהן.

צי ענבר;

כפי שאמר מזכיר הכנסת, גם אני רואה זאת רק כאפשרות של הצעה לתיקון התקנון.

לדעתי, ועדת הכנסת אינה יכולה לקבל החלטה שונה מההחלטה אותה קיבלה ועדת

הפירושים וזאת משתי סיבות. קודם כל מדובר בתקנון שהחלטת ועדת הפירושים תהיה

סופית; ועדת הכנסת מחליטה לגבי דיוני הכנסת שאין לגביהם הוראה בתקנון, ואילו

בנושא הזה יש הוראה בתקנון שהשר יקרא את תשובתו. כלומר, יש בנושא זה הוראה

בתקנון, רק ועדת הפירושים פירשה שאם השואל איננו יתקיים הנוהל הזה. לכן, יש רק

אפשרות של תיקון התקנון.

יו"ר הכנסת שי הלל;

אם ועדת הפירושים תשנה את החלטתה, האם בכר אפשר יהיה לפתור את הבעיה?

צ' ענבר;

אם יושב ראש ישיבה יחליט בניגוד להחלטת ועדת הפירושים, יוגש ערעור לוועדת

הפירושים וועדת הפירושים תדון בערעור - היא לא יכולה להתכנס סתם ולשנות את

החלטתה. מותר לה לשנות את החלטתה רק בעקבות ערעור שיוגש על החלטת יושב-ראש

ישיבה.

נשאלה שאלה מה יהיה הדין לגבי חברי הכנסת שיצאו בשליחות לחו"ל, או

חס-וחלילה באבל - לכר יש תשובה פשוטה: אין צורך להכליל את השאילתות שלהם בסדר

היום של הכנסת, אם ידוע שהם לא נמצאים בכנסת מסיבה מוצדקת.

שי יעקבסון;

אין סמכות להאריך את משר הזמן שהשרים עונים. אם יושב-ראש הכנסת יקבל הודעה

שהשר ישיב, האם יושב-ראש הכנסת יבקש מהשר לא להשיב?

השר חייב להשיב על השאילתה תוך פרק זמן מסויים, אבל זה עדיין מקנה

ליושב-ראש את האפשרות, במקרה שחבר-הכנסת נעדר מסיבה מוצדקת, לקבוע את מועד מתן

התשובה לשאילתה, שהרי אי התשובה בזמן הפר להיות דבר די קבוע.

לדברי חברי הכנסת ורדיגר ובן-אליעזר - בסעיף 42(ג) בתקנון מצויה תשובה שלא

"עבד המועד, והשאילתה לא נענתה תוך 7 ימים נוספים,

יקבע יושב-ראש הכנסת מועד למתן תשובה על השאילתה ויודיע עליו לשר הנשאל; ובאותו

מועד תונח השאילתה על שולחן הכנסת. לא השיב השר הנשאל באותו מועד - יודיע על כר

יושב-ראש הישיבה לכנסת.".



אני לא חושב שיהיה נעים לשר שיושב-ראש הכנסת יודיע מעל בימת הכנסת: על-פי

התקנון על השר להשיב תור 21 יום, נתתי ארכה של 7 ימים לשר, אבל רעו לכס שהשר לא

השיב לשאילתה.

אי ורדיגר;

אבל הסנקציה הזאת לא מופעלת.

צי ענבר;

יכול להיות שכראי לנסות זאת. על כל פנים התקנון נתן תשובה מסויימת לנושא

זה. כל עור אין מיישמים מה שהתקנון מציע - אני תושב שאי-אפשר לבוא אל התקנון

בטענה שהוא לא פותר אח הבעיה.

גי כהן;

כל הצעה מזכירה לנו את העוברת שיש קו של כרסום במעמד חברי הכנסת. הממשלה לא

הציעה זאת. הציעו את ההצעה ותומכים בה רווקה סיעות האופוזיציה הקטנות

המעוניינות באי כרסום מעמר תברי הכנסת. לא צריך לטפס על עץ כל כר גבוה. אם יש

עיוותים אוזרים יש לתקן אותם בלי שייכות לענין הזה. הנוהג של אימוץ שאילתה הוא

ממש לא מכובד, הוא מכרסם במעמדנו, יש בו זלזול, ועובדה היא שאנחנו במו ידינו

הפחתנו גם את משך הזמן של הנמקת הצעה לסדר-היום מ-5ו רקות ל-10 דקות. גם אז

יכולת להגיד שאנחנו מפחיתים ב-5 דקות נוספות את זכויות חברי הכנסת. לא כר הרבר.

ההצעה התקבלה בוועדת הכנסת כי רצינו שעבודת הכנסת תזרום טוב יותר, תהיה אפשרות

למספר גדול יותר של חברי הכנסת להעלות הצעות באותו יום ושהעבורה תהיה עניינית.

בהצעה שהצעתי אין שום ענין להמעיט בזכויותיהם של חברי הכנסת, אלא להיפך,

להפור את זכויותינו ליעילות יותר ולמכוברות יותר.

אולי כדאי למסור בבקר למזכירי הסיעות את רשימת השרים שעונים היום ולמי הם

עונים. הרי הרשימה ידועה במזכירות יום לפני כן. מזכירות הסיעות חערנה את תשומת

לבם של חברי הכנסת שאכן היום ישיבו לשאילתות שלהם. אם בכל זאת חבר הכנסת לא

יכול להיות נוכח באותה עת במליאת הכנסת - זו זכותו, אבל שלא יתנו פרס לחברי

הכנסת שאינם נוכחים במליאת הכנסת.

היו"ר מי רייסר!

אנסה לסכם את הדיון. אשר לסיכום מעשי - לא נוכל לקיים הצבעה של רוב ומיעוט,

כי אפילו אם ההצעה היתה מתקבלת פה-אחד היא מכסימום היתה יכולה להוות המלצה

מסויימת שאחר-כר היתה מצריכה שינוי בתקנון עם כל הפרוצרורה הררושה, או הפרוצדורה

שהצביע עליה היועץ המשפטי לוועדה שלא קשורה לוועדה.

מה שבולט בדיון הזה הוא אי הנחת שכולנו חשים, כל אחד קצת מזווית שונה,

לגבי תפקוד מוסד השאילתות כמכלול, כאשר שלושת השותפים למוסד הזה - השואלים,

המשיבים ומנהלי הישיבה - גם יחד לא ערים למהות ולא מקפירים על כללי המשוזק.

אני מציע שנקיים פגישה עם יושב-ראש הכנסת והסגנים ואולי בהשתתפות נציג

הממשלה המקשר בין הממשלה לבין הכנסת - ונרון באופן כללי מאוד על כל הנושא הזה

וננסה לגבש אותו כמקשה אוזת. אם אחר-כר נצטרר להציע הצעה לשינוי תקנון - נציע

הצעה לשינוי התקנון.

חברת-הכנסת גאולה כהן, עם כל התמיכה העקרונית שלי בנושא, אני לא רואה כל

ררר פרקטית להוציא את הנושא לפועל.



יו"ר הכנסת 'vהלל;

האם הצעה לתיקון התקנון מקובלת על דעת כל החברים?

היו"ר מי רייסר;

לא. לפחות שלושה וזברים בצורה נחרצת בסאו דעות נגד. לכן לא נוכל ללכת

לתהליך של הצעת ועדת הכנסת. יכולה להיות יזמה של וזבד כנסת שתגיע לדיון בוועדת

הכנסת. אז בוודאי יהיה רוב ומיעוס. כרגע לא אלך על יזמה כזאת של ועדת הכנסת

כאשר יש עמדות כל כך קטביות. אני חייב לכבד את דעת החברים בנושא זה.

גי כהן;

מה אתה מציע?

היו"ר מי רייסר;

אני חושב שהדרך שהצעתי היא הדרך היחידה, או לחילופין, אם את מדברת על הנושא

הספציפי, שתציעי הצעה לתיקון התקנון. ההצעה תועלה בהליך הרגיל, תידון בוועדת

הכנסת ותונח על שולחן הכנסת.

ת' טובי;

אני מייעץ ליושב-ראש הכנסת והסגנים שלא יעשו זאת.

חי גרוסמן;

אני מבקשת לדעת כיצד הורכבה ועדת הפירושים ומי הם חבריה.

היו"ר מי רייסר;

כפי שקבעה ועדת הכנסת. חברים בה יושב-ראש הכנסת ושמונה חברי הכנסת שבחרה

ועדת הכנסת.

חי גרוסמן;

מדוע לסיעת מפ"ם אין נציג בוועדת הפירושים?

ת' טובי;

אני מציע שבהצעת הסיכום תהיה פניה ליושב-ראש הכנסת שיפעל למען תשובה מהירה

של השרים לשאילתות בהתאם לתקנון, ושיו"ר הכנסת והסגנים יפעילו את סעיף 42(ג) של

הוזקנון בנושא זה, שהיועץ המשפטי של הוועדה הפנה תשומת לבנו אליו. יש סנקציות

לגבי שרים שלא משיבים בזמן לשאילתות. רצוי שיו"ר הכנסת יפעיל את מעמדו וסמכותו

ויקבל תשובות לשאילתות במסגרת זמן מסויים.

יי שריד;

יש לי הצעת יעול בעקבות דבריו של חבר-הכנסת סובי. השרים משיבים כעבור חוז-ש

עד תשעה חודשים, דבר שיש בו מידה כלשהי של הגזמה מצד השר הנוגע בדבר, בין השאר

ענין זה נובע בגלל העובדה שהשרים יודעים שנושא השאילתות הוא הפקר, אף אוזד לא

מעיר להם אם לא יענו בזמן, אין פוצה פה ואין מצפצף.



לפי דעתי צריך להיות במנגנון הכנסת אדם שיעקוב מדי שבוע אחר כל השאילתות

ובדגע ששאילתה מגיעה לפרקה, כעבור 21 יום, יתקבל טלפון בלשכת השר המביא לתשומת

לבו ששאילתה זו וזו לא נענתה ותייבת להיות נענית תוך מספר ימים על-פי התקנון.

אס השאילתה הגיעה לפרקה כעבור שבוע ימים - והשר לא השיב על השאילתה; באופן

אוטומטי תונח השאילתה על שולחן הכנסת ויו"ר הכנסת יודיע שהשר לא השיב עליה.

אחרת אין שום סיכוי שבעולם שהשאילתות תיעננה בזמן.

היו"ר מי רייסר;

חבר-הכנסת שריד, אתה גולש לאותו דו שיח שהצעתי לקיים.

ת' טובי;

הדברים כתובים בתקנון. צריך לקיים את הוראות מתקנון.

יי שריד;

לא צריר להיות שום דו שיח. יושב-ראש הכנסת נוכוז כאן, מזכיר הכנסת נוכח,

אנחנו נוכחים - וזה דו השיח. בזה אפשר לסכם את העניו; שיהיה אדם במנגנון הכנסת

שזה יהיה תפקידו וכל הענין יכנס לאיזה שהוא מבנה אוטומטי, שאם לא עומדים בהוראות

התקנון, השאילתה תונח כעבור איקס ימים על שולחן הכנסת ויושב-ראש הישיבה יודיע

שהשר לא השיב על השאילתה. אחרת אין שום סיכוי להסדיר את הענין. אני מציע

שנחליט עכשיו.

שי יעקבסון;

חבר הכנסת שריד הפנה דבריו למנגנון הכנסת. אני מבקש להסב תשומת לבכם לסעיף

43(ב} של תקנון הכנסת, כיוון שיושב כאן יושב-ראש הכנסת שהיה בעבר שר המשטרה והוא

היחיד לפי מיטב זכרוני שקיים את האמור בסעיף קטן זה - בסעיף 43(ב) כתוב; "נבצר

מן השר להשיב תור 21 יום מקבלת השאילתה, יודיע בכתב ליושב-ראש הכנסת ולשואל,

לפני עבור אותם ו2 יום, את סיבת הע כוב ואת המועד שבו ישיב".

השרים לא נוהגים כך, למרות הטלפונים שלנו עשרות בשנים והמכתבים שלנו עשרות

בשנים.

ברצוני לציין מספר נתונים שיציגו את הדברים באור קצת יותר מדוייק. מדובר

ב-25 שרים, כולל שרים בלי תיק, שכמעט לכולם מופנות שאילתות. פרקטית, אפשר לגרום

לכר שכולם ישיבו בדיוק במועד הנקוב, ואז צריר יהיה שכעשרה שרים מדי שבוע יעלו על

הדוכן, יהיו נוכחים באולם וגם יהיו נוכחים בארץ, דבר שהוא לא כל כר פשוט וגם

יגזול הרבה יותר זמן מהכנסת.

כיום, שר המופיע בכנסת כדי להשיב על שאילתות בדרר-כלל משיב על שאילתות רבות

שזמן המינימום למתן התשובה עליהן עוד לא עבר, כלומר, מהר מאוד וכן על שאילתות

שגלשו מעבר לזמן הקבוע בתקנון, כדי שפשוט אותה חבילת שאילתות תהיה רלבנטית.

אפשר לשנות את המצב הזה, אבל השאלה היא מה רוצים.

לגבי שרים החורגים בצורה מאוד בולטת מהסביר - והסביר הוא לא מה שכתוב

בתקנון - תשומת לבו של יושב ראש הכנסת מופנית מיד והוא פועל בענין.

פניתי במכתבים חריפים לאותם שרים. יש לנו בעיה.



שי כרם;

חריג יחיד בנושא הזה הוא שר הבטחון. מופנות אליו שאילתות רבות והוא היחיד

שעונה. ההתחשבות לגביו תלויה גם בכר שהוא השיב בכתב מהר מאוד לשאילתות והיה פער

בין זמן התשובה בכתב לבין התשובה במליאת הכנסת.

היו"ר מי רייסר;

הדרכים לפעול בנושא הזה ברורות לגמרי. אתייעץ עם יושב-ראש הכנסת לגבי קיום

דיון מקיף יותר בנושא זה.

חברת-הכנסת גרוסמן, חברי ועדת הפירושים הם חברי הכנסת יורם ארידור, דוד

ליבאי, חיים שאקי, אמנון לין, רפאל איתן, שרה דורון, תופיק טובי ויוסי שריד.

אני דואה שחבר מפ"ם לא משתתף בישיבה הזאת, אולי בגלל זה יושב-ראש ועדת האתיקה

הוא חבר סיעת מפ"ם.

חי גרוסמן;

כיוון שאין נציגות לסיעת מפ"ם בוועדת הפירושים, אני מבקשת לדון מוזדש בהרכב

חברי ועדת הפידושים.

היו"ר מי רייסר;

אם תהיה בקשה פורמלית מסיעת מפ"ם לדון בנושא זה - הנושא יועלה על סדד יומה

של הוועדה.

סוכם; לקיים דיון בנושא בהשתתפות יו"ר הכנסת והסגנים

ונציגי הממשלה המקשרים בין הכנסת לבין הממשלה.

אני מבקש להודיע שמחד, על-פי בקשתה של יו"ר סיעת הליכוד, חבדת-הכנסת שדה

דורון, לא נקיים את הדיון בהשגות לתיקון התקנון - סדרי הדיון בנסילת חסינות,

מכיוון שהיא עמדה על כך שתהיה נוכוזת אישית בישיבות ולא הסכימה גם להצעה שנתחיל

בדיון מחר בהעדדה ונמשיך בישיבה הבאה. כיוון שחברת-הכנסת דורון יצאה בשליחות

הכנסת למועצת אירופה, בהחלס נעתרתי לבקשתה.

ב. פניית יושב-ראש הכנסת בדבד הצעת-חוק פרטית שהמציע מבקש לדחות

את הדיון בה לאחר שנכללה בסדר היום של הכנסת

יו"ר הכנסת שי הלל;

הנושא שביקשתי לדון בו הוא די ברור. יש לנו שני סוגים של בקשות דחיה של

הרגע האחרון. האוזד - מסעמי נוחות והאחר מסעמי נוכחות. המציע שקודם לחץ שהדיון

יתקיים השבוע מבקש לא לקיים את הדיון השבוע משום שאין לו קהל, משום שהשעה כבד

מאוחרת וכל מיני טיעונים כאלה.

חי גדוסמן;

אתה מתייחס רק לגבי הצעות חוק או גם לגבי הצעות לסדר-היום?

התחלתי בהצעות חוק, כי זה הדבר המטריאלי יותר. לגבי הצעות לסדר-היום -

אינני יודע, אפשר יהיה אחר-כך גם להרחיב את המסגרת.

הבקשה לדחות את הדיון בהצעת חוק לאחר שנכללה בסדר היום של הכנסת גורמת

לשיבושים רבים, שהרי ברגע האחרון לא ניתן להוסיף נושא אחר לישיבה וכר קירה שהזמן

שהוקצב לדיון יורד לסמיון. ברגע שמבקשים לדחות את הדיון בהצעת החוק - - הצעת

החוק נשארת תלויה ועומדת.

דבר בולס יותר הוא - וכתבתי על כר בגלוי - שיש חישובים של נוכחות. האמת היא

שהדבר גורם להכבדה לא קסנה. בשבוע שעבר היו מספר חברי כנסת שדרשו בתקיפות שאעלה

את הצעתם לסדר-היום. העליתי את הצעתם השבוע ובשעה 10.50 באה אלי משלוזת המבקשת

לא להעלות את ההצעה השבוע. העברתי את ההצעה לשבוע הבא. בשעה 10.45 שוב באה אלי

משלחת וביקשה לא להעלות את ההצעה בשבוע הבא.

נוהג זה של העלאת והורדת הצעות חוק מדי שבוע מתור שיקולים של נוכחות חברי

הכנסת מחייב חברי כנסת ושרים המעוניינים להשתתף בהצבעה לבסל תכניותיהם

והתחייבויותיהם וההצבעה נדחית ברגע האחרון וחיזר חלילה.

האמת היא שאפשר היה לומר שדינה של הצעת חוק כזאת -מבחינת אפשרות העלאתה

מחדש - יהיה כדין הצעת חוק שהועלתה ונדחתה. אבל אינני מציע שננהג בקיצוניות

כזאת כי מכר מתחייב שאפשר יהיה להעלות את הצעת החוק רק במושב הבא.

אני מציע הצעת פשרה: שוועדת הכנסת תקבע שהצעת חוק פרטית שיוזמיה מבקשים

לדחות את העלאתה לאחר שכבר נכללה בסדר היום של הכנסת, לא תועלה אלא כעבור ששים

יום, כלומר, ההתייחסות אליה תהיה כאילו הונחה מחדש על שולחן הכנסת.

אני תומר בהצעת יו"ר הכנסת, ללא הנמקה, רק כאשר הדברים אמורים לגבי הצעת

חוק, כי החומרה העיקרית היא בהצעת חוק. הצעה לסדר היום לא משנה סדרי עולם,

ממשלה לא מתפטרת כתוצאה מהעלאת ההצעה לסדר-היום, חוק לא הופר להיות נחלת הכל

כתוצאה מהעלאת הצעה לסדר-היום. לכן אני מציע שנייחד זאת להצעות חוק שיש בהן

יותר ממשות.

לגבי הנמקת יושב-ראש הכנסת - ההנמקה כמובן נכונה ומכובדת, אבל לא הייתי

מנמק זאת בעובדה שחברי הכנסת נאלצים כתוצאה מזה להיות בכנסת.

יש תפקידים ממלכתיים שבהחלט מחייבים נסיעה לחוץ-לארץ, כגון: מועצת אירופה.

קודם כל חברי הכנסת תפקידם להיות בכנסת. מדברי יושב-ראש הכנסת במליאת

הכנסת השתמע שזה מאלץ את חברי הכנסת באופן קבוע להיות בכנסת. הנימוק העיקרי הוא

שעושים מניפולציה בסדר-היום וזה הדבר הפסול שיש בפרוצדורה הזאת.

לכן אני בעד הצעת יו"ר הכנסת שדינה של הצעת חוק כזאת יהיה שהיא לא תועלה

אלא כעבור ששים יום ולייחד זאת רק להצעות חוק.

אני מבקשת לתקן ולסייג את ההצעה הזאת. יש מקרים שחבר הכנסת וזלה, או קרה

משהו במשפוזה, או שהוא נקרא באופן פתאומי למקום מסויים. לכן אני מבקשת להוסיף:

אם אין סיבה סבירה לפי שיקול דעתו של יו"ר הכנסת.

בהחלט, גם אני תומך בהצעת התיקון של חברת-הכנסת גרוסמן.

גי כהן;

אני תומכת בהצעת יו"ר הכנסת ובדברי הבר-הכנסת שריד לגבי ייחוד ההחלטה

להצעות חוק של תברי הכנסת ולא להצעות לסדר-היום.

לכן לא התלתי את הצעתי על הצעות לסדר-היום.

גי כהן;

אסור להחיל את ההחלטה על הצעות לסדר-היום.

בי בן-אליעזר;

אני תומר בהצעת יושב-ראש הכנסת ובהסתייגות של חברת-הכנסת גרוסמן.

ת' טובי;

אפשר לקבל את ההצעה קול יו"ר הכנסת ואם יש סיבה סבירה לבקשת הדמיה אין לדחות

את הצעת החוק לעוד חודשיים.

מה באשר לסדר יום שנקבע שהממשלה תגיש הצעות חוק וללא כל סיבה

מוצדקת הדיון בהם לא מתקיים? האם יו"ר הכנסת לא רוצה לתת דעתו גם על תופעה כזאת?

יש לא מעט מקרים כאלה. ממתינים להצעת החוק בכליון עיניים, הישיבה נפתחת בשעה

16.00 ופתאום באים ואומרים שהצעת החוק לא תידון. אני מבין את דאגתך לגבי הסדר

התקין של העבודה על-ידי חברי הכנסת, אבל יש מקרים רבים שקורים לגבי הצעות חוק של

הממשלה. אני חושב שצריך לנקוט בצעדים מתאימים בנושא זה.

יש לי הערה מאוד דומה להערת חבר-הכנסת טובי, העירותי זאת גם בראשית הישיבה

כאשר יושב-ראש הכנסת לא נכח כאן - והיא קיום סדר היום גם מצד הממשלה, לא צריך

לפרט, הדברים ידועים.

מדי פעם בפעם קורה שהצעת חוק פרטית שהיתה בסדר היום איננה עולה לדיון בכנסת

משום שהשר פונה לחבר הכנסת ואומר; השבוע איו לי זמן. הדבר קרה לי ואני מניח

שהוא קרה גם לחברים אחרים. אני מעריך שזה יהיה במסגרת וקיבה הסבירה.

לא. השר לא יוכל לבקש ממך ואתה לא תצטרך להסכים, אלא אם בקשת השר תהיה

בגדר הנימוקים הסבירים שציינו.

שי וייס;

אני מניח שיו"ר הכנסת יכריע בתבונה.

אני חושב שההצעה כשרה להצבעה.

כדרכי אני אוהב להסתמך על התקנון. לפי התקנון חבר הכנסת שמגיש הצעת וזוק

הוא בכלל לא בעל בית על מתי היא תועלה לדיון. לפי סעיף 135 לתקנון - במסגרת של

יומיים עד חודשיים - מי שקובע מתי הוא היושב-ראש והסגנים, בתיאום הזמן עם

הממשלה. לפי התקנון חבר הכנסת המגיש אינו בכלל בעל דין. כך שזה תומך בגירסה

שיש באותה מידה את הזכות לקבוע.

בסעיף 136 של התקנון נאמר-. "סדר הבאת הצעות חוק של חברי הכנסת לדיון מוקדם

ייקבע על-ידי היושב-ראש והסגנים בהתחשב עם גודל הסיעות אליהן משתייכים בעלי

ההצעות.". כלומר, מתקיני התקנון רצו לקבוע נוהל ברור: הגשת הצעה, גמרת את

תפקידך, מעכשיו היושב-ראש והסגנים קובעים מתי הצעתך תובא לדיון.

בוודאי שאם חבר הכנסת בא לשבש את המהלך התקין הזה - יש הצדקה לכך שיראו

אותו כאילו לקח את הצעת החוק בחזרה. ששים יום זה הזמן.

אני בהחלט תומך בהצעת יו"ר הכנסת.

בעקבות הערת היועץ המשפטי של הוועדה, לא יעלה על הדעת במצב כזה שדווקה לא

יהיה תיאום כלשהו עם חבר הכנסת המציע. צריך להחיל את ההחלטה הזאת לאחר שייקבעו

האחד - שיתואם מראש עם חבר הכנסת מתי הצעת החוק תעלה; ב. אם אין לו

סיבה מוצדקת. אלה שני הדברים שבגינם יו"ר הכנסת והסגנים יכולים להפעיל את

ההחלטה שיו"ר הכנסת הציע.

הצבעה

פה-אחד - הצעת חוק פרטית שיוזמיה מבקשים לדחות את העלאתה

לאחר שכבר נכללה בסדר היום של הכנסת - רשאי יושב-ראש הכנסת,

אלא אם ראה שיש הצדקה לבקשת הדחיה, לדחות את הדיון בהצעת החוק

לתקופה של ששים יום.

מקובל עלי מראש שכאשר יש סיבה אובייקטיבית לדחיית הדיון בהצעת החוק, כגון

מחלה או כדומה - לא אדחה את הדיון בהצעת החוק לתקופה של ששים יום.

בדרך-כלל סדר היום של הכנסת נקבע בתיאום מראש עם חבר הכנסת המציע את ההצעה.

אס תבוא אלי פניה מהשר המבקש לא להעלות הצעת חוק מסויימת חשבוע - אני לא

אראה זאת כדחיה של חבר-הכנסת המציע. נניח ששר הבטחון יפנה אלי בבקשה לדחות

הדיון בהצעת חוק מסויימת כיוון שלא יוכל לבוא לכנסת, האם אגיד לשר שהפסיד את

תורו? לכן הגבלתי בהצעה את הפניה לחבר הכנסת ולא לשר. השר, במחילה מכבודו לא

יילך לשכנע את חבר הכנסת לדחות את הדיון בהצעתו, אלא צריך לפנות אלי. או שאקבל

את בקשתו או שלא אקבל את בקשתו. אם אקבל את בקשתו - אין זה על חשבונו של חבר

הכנסת המציע.

באשר לשאלה שהעלה חבר-הכנסת טובי, אני ללא כל ספק מוכן לשקול את הנושא.

כשאני נתקל בבעיה אני מוכן בהחלט לפתור אותה.

יש לי כאן קצת דפורמציה. אני עדיין חושב שאם יש בקשה מהממשלה בין אם

להעלות ענין מסויים ובין אם לא להעלות אותו, קשה לי מאוד לומר לממשלה: כיוון שלא

העליתם את הנושא השבוע לכן אמנע מכם העלאת הנושא במשר תקופה ארוכה מאוד, משום

שיש סבירות מסויימת שהממשלה עם הקואליציה מבסאה רצון כללי יותר של חברי הכנסת.

אבל אני ברוחלס חושב שזאת נקודח הראויה לעיון. אין לי כרגע תשובה עליה. אני

בהחלט מוכן לשקול גם את האספקס הזה תוך נסיון להביא לכך שסדר היום שלנו לא יהיה

שרירותי, גם לא לפי רצונם של שרים וחברי הממשלה.

ג. שונות: 1. פניית חבר-הכנסת וייס בנושא החותמת המוטבעת על דברי הדואר של חברי הכנסת

שי וייס!

על המכתבים שאנחנו שולחים בתוקף תפקידינו כחברי הכנסת מופיעה חותמת: "פטור

מתשלום - חבר הכנסת". אני מתאר לעצמי שכל חברי הכנסת שולחים באמצעות הדואר של

הכנסת רק מכתבים ציבוריים. אני על כל פנים יכול להעיד על עצמי שמעולם לא שלוזתי

מכו1ב פרטי בלי לקנות בול. כל המכתבים שאני שולח באמצעות הדואר של הכנסת הם

ציבוריים, בתוקף תפקידי.

החותמת המוטבעת על דברי הדואר של חברי הכנסת היא חותמת מרגיזה, כי היא

פתחון פה לאזרחים שונים, מיו גנדרנות של פטור מתשלום. כאשר ראש עיריית חיפה

שולח מכתב לאזרח לא כתוב שם "פטור מתשלום - ראש עיריית חיפה".

העיריה משלמת.

שי וייס;

אפשר למצוא איזה שהוא סידור. החותמת הנוכחית מרגיזה. אני מקבל תגובות

של אזרחים, רובם מטורפים, אבל גם הם חלק מדעת הקהל. יש לפתור את הבעיה הזאת.

מספר וזברי כנסת העירו תשומת ליבי בנושא זה. בחנתי את הנושא על-פי הכתוב

בתקנון בו נאמר שהמכתב פטור מתשלום בתוקף תפקידו כחבר הכנסת. פניתי בהצעה לשר

התקשורת שבחותמת ייאמר; מכתב של חבר הכנסת.

שי וייס!

חותמת של הכנסת.

יו"ר הכנסת ש' הלל;

אנחנו נבדוק את הענין הזה. לגבי העיריה, נאמר כאן נכון שהעיריה משלמת. אם

הסידור היה שהכנסת היתה משלבות - השאלה היתה פשוטה יותר. חברי הכנסת, לפי החוק,

פטורים מתשלום. הכנסת משלמת על המכתבים שלה, דינה כדין כל משרד.

יי שריד;

שיהיה כתוב! "מכתב חבר הכנסת בתוקף תפקיד".

יו"ר הכנסת שי הלל;

האם אני יכול לבדוק מה כתוב במכתב?

האחריות היא על חבר הכנסת. אם אזרח יקבל מכתב חבר הכנסת בתוקף תפקיד

והמכתב יהיה אישי - האזרח יתלונן.

אנחנו לא מקיימים עכשיו דיון בנושא זה. חבר-הכנסת וייס העיר הערה, קיבל

תשובה ובזאת סיימנו.

2. פניית חברת-הכנסת גאולה כהן בנושא השאילתות בעל-פה

גי כהן;

בנושא השאילתה בעל-פה. לפעמים הקריטריונים, כר נדמה לי, אולי אני טועה,

לאישור שאילתה בעל-פה נובעים מן העובדה ששר אחד כבר נמצא כאן וכדי להקל עליו

נותנים לו עוד שתיים-שלוש שאילתות ופוסלים אחרות ששייכות לשרים אחרים.

הקריטריון הזה לא קיים אצלי.

הישיבה ננעלה בשעה 11.20