הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון

פרוטוקול מסי 63

מישיבת ועדת הכנסת

מיום שלישי, ח' בסיוון התשמ"ה - 28.5.85, בשעה 8.30 בבקר

נכחו: יושב-ראש הכנסת ש' הלל

סגן יו"ר הכנסת די בן-מאיר

סגנית יו"ר הכנסת ח' גרוסמן

סגן יו"ר הכנסת מי כהן-אבידב

סגן יו"ר הכנסת אי נחמיאס

סגן יו"ר הכנסת א' שוסטק

סגן יו"ר הכנסת די תיכון

חברי הוועדה;

מ' רייסר - היו"ר

אי אבו-חצירא

מי איתן

י' ז' אמיר

ש' דורון

שי דיניץ

מי דראושה - במקום חה"כ אדרי

שי וייס

ת' סובי

די ליבאי

זי עסשי

אי קולס

י י שריד

מוזמנים;

מי מיערי - וזבר הכנסת

שי יעקבסון - מזכיר הכנסת

ג' בר-יוסף - סגן מזכיר הכנסת

נ' עין-מור - רכזת מידע

שי יצחקי - דוברת הכנסת

היועץ המשפטי של הוועדה; צי ענבר

מזכירת הוועדה; מי ברפי

קצרנית; נ' רינגלר

א. "הצעה דחופה לסדר" - דיון בהשתתפות יו"ר הכנסת והסגנים;



היו"ר מ' רייסר;

אני פותח את הישיבה. אני שמח לבשר שאין היום ערעורים על החלטת יו"ר הכנסת

והסגנים ולכן נעבור מייד לנושא השלישי על סרר-היום: "הצעה דחופה לסדר".

מי איתן;

למה לנושא השלישי ולא לנושא השני שהוא בקשתי להסיר את החסינות של חבר-הכנסת

מיערי?

היו"ר מי רייסר;

כי יושב-ראש הכנסת כאן וחבר-הכנסת מיערי איננו כאן. בלי חבר-הכנסת מיערי

אי-אפשר להתקדם בנושא.

מי איתן;

אני חושב שהארכות שניתנו לחבר-הכנסת מיערי הן רבות. הוא יודע שיש היום

דיון, הוא הוזמן לדיון. אני חושב שזכותו להופיע וזכותו לא להופיע. אני לא מבקש

לדחות את הקץ

היו"ר מי רייסר;

אני לא מסיר את הנושא מסדר-היום. עוד נדון בו היום.

ת' טובי;

חבר-הכנסת איתן אולי תסיר את הנושא מסדר היום של הוועדה?

מי איתן;

אני חושב שדווקה השאלות שנשארו פתוחות ושחבר-הכנסת תופיק זיאד השיב עליהן,

אמנם לא לשביעות רצוני אבל אולי לשביעות רצונם של אותם חברים שתמכו בהסרת הנושא

מסדר-היום, דווקה העובדה שחבר-הכנסת מיערי איננו כאן ולא השיב על השאלות האלה

מעוררת שאלה נוספת מדוע הוא איננו משיב.

היו"ר מ' רייסר;

חבר-הכנסת מיערי הוזמן לשעה 8.45 והוא צריך להגיע.

א. "הצעה דחופה לסדר-היום"

הדיון ב"הצעה דחופה לסדר-היום" מתקיים בהשתתפות יו"ר הכנסת והסגנים. העלנו

את הנושא על סדר היום גם בגלל תרעומת שהיתה לחברי הוועדה בשבוע שעבר על

הקריטריונים על-פיהם מאשרים דחיפות של הצעות לסדר, וגם משום שבזמנו היתה היתה

הצעה מטעם יושב-ראש הכנסת, היה משא-ומתן מתקדם בין כל הסיעות בוועדה ומחוץ

לוועדה ונראה היה, לפחות לכאורה, שיש הסכמה לעשות שינוי מרתיק לכת במושג. הווה

אומר כמעט לבטל באופן מוחלט את הנושא של הצעה דחופה לסדר-היום ובמקום זאת לאשר

כמות גדולה יותר של הצעות רגילות לסדר-היום ולהשאיר אולי פתח לאחת או לשתי הצעות

ממש דחופות לשבוע. התרעומת שבאה לידי ביטוי בישיבה הקודמת, בעקבותיה אנחנו

קיימנו את הישיבה בהשתתפות יו"ר הכנסת והסגנים.

ת' טובי;

אני מציע, לפני שנפתח בדיון, לשמוע מיו"ר הכנסת מה מנחה את יו"ר הכנסת

והסגנים, איך הם מטפלים בהצעות דחופות לסדר-היום. יש קריטריונים המופיעים

בתקנון, אבל יחד עם זאת יש שיקולים לכאן ויש שיקולים לכאן.



היו"ר מ' רייסר;

אם יו"ר הכנסת ירצה, בוודאי שאתן לו זכות הדיבור, אס כי לי זה נראה לחלוטין

מיותר. גם דיברנו על זה, כשאתה צריך לפסוק או להכריע בין 80ו הצעות בפרק זמן של

שעתיים - קשה מאוד להפעיל בכלל שיקול דעת. שיקול הדעת, ברוב המקרים הוא טכני.

יו"ר הכנסת שי הלל;

אין לי הרבה מה להוסיף. בנוסף לכך שאתה צריך תוך זמן קצר לעבור על רשימה

ארוכה מאוד של הצעות דחופות לסדר-היום, אני לא מבטיח שכל דבר יכול להיבחן בצורה

די יסודית. מדובר ביושב-ראש ובששה סגנים, כך שאני בקושי יכול לומר מה אני

וזשבתי, מה היתה המוטיבציה שלי ומה היתה המחשבה שלי. איר אני יכול לומר מה חשב

כל אחד מששת הסגנים? זה למעלה מיכולתו של יושב-ראש די מאורגן. לכל אחד יש מערכת

שיקולים, קדימויות, דברים שנראים לו וזשובים ודברים שנראים לו לא חשובים. לא פעם

שואלים אותי מה היה השיקול של יו"ר הכנסת והסגנים. הכי הרבה אני יוכל לומר מה

היה השיקול שלי. יש דברים שמישהו חושב שהם דחופים, מישהו חושב שהם לא דחופים

ומישהו חושב שהם נדנוד.

מבחינה טכנית, בישיבת יו"ר הכנסת והסגנים יושבים גם נציגי הממשלה. לפעמים

יושב אוזר השרים, השר המקשר, אבל לפחות יושב מזכיר הממשלה או המשנה למזכיר הממשלה

שהם אמורים לתת הסבר מדוע לדעתם הנושא איננו דחוף, או לא חדש או לא נכון. האמת

היא שרובעיה היסודית היא אם אתה בא ואומר שמתור כל זה צריכים לבחור נושא אוזד או

שניים - יכול להיות - אבל כאשר צריכים לעבור על רשימה של עשרות נושאים וזה כבר

הופר למין דבר כזה שאתה מראש יכול לנחש מה כל אחד רוצה הוא שיקול הדעת הנותן לר

תחושה שבאמת הנושא וזשוב מאוד ודחוף מאוד ואי-אפשד היה להעלותו כהצעה רגילה.

שהצעה דחופה לסדר-היום היא הצעה שבאופן סביר לא ניתן היה

להעלותה כהצעה רגילה לסדר-היום, כי פתאום נפל דבר. כאשר כל נושא הוא וזשוב, דוזוף

ואומרים למה לא לאשר דחיפותו - אז כמו שאומרים למה לא אפשר גם לשאול למה כן.

אין לי תשובה לזה. אני לא יוכל לומר מה שיקוליו של כל אחד מהסגנים המשתתפים

בקבלת ההחלסה ומה השפיע עליהם יותר.

שי וייס;

העליתי את הנושא הזה פעמים אחדות עוד בראשית הכנסת הזאת ויזמתי צמצומים

ניכרים מאוד בנושא הזה. אני יודע שהענין הסעיר חלק מחברי בוועדה ובאופן טבעי את

האופוזיציה, כי זה הצטייר כמעין נסיון לצמצם את מרחב המחיה הפרלמנטרי של

האופוזיציה. הנושא חוזר עכשיו. אני יותר לא נגעתי בענין כדי לא להצטייר כמי

שמבקש לקטוע את חירות הביטוי של האופוזיציה. הנושא עולה מחדש ואני אומר את

הדברים בגילוי לב.

אני חושב שכבר אז קלעתי להגיגיו העתידיים של יו"ר הכנסת. אני חושב שהתשובה

הכנה שלו היא תשובת המחץ; מול שספון כזה של הצעות לסדר-היום אי-אפשר לקבוע שום

קריטריונים. כל קריטריון שתקבע תצטרר להכניס לסדד יומה של הכנסת פי חמש או פי

שבע יותר הצעות מאשר אתה יכול לאפשר לר. אי-אפשר לצפות פה לעשיית צדק, פשוט

בלתי אפשרי.

נושא ההצעות הדחופות לסדר-היום והסירוף אליו הוא נכנס פגום מכמה סיבות.

קודם כל יש פה תחרות בחלקה פרועה ובחלקה טכנית כשתוצאותיה הן מקריות או בשלב של

טרם הכרעת יו"ר הכנסת והסגנים. כל כך למה? די שלחבר כנסת מסויים יש נושא דחוף,

הוא מצלצל למזכירת הסיעה שלו, נניח שהוא לא תופש אותה בבית, וחבר כנסת אחר כעבור

שלוש שעות תופש אותה בבית - הוא כבר נרשם ראשון. אני יכול להכביר מלים ואינני

רוצה. יש פה איזה מירוץ לא הוגן בלי שום כללים, עד הסוף, וזאת משום שיו"ר הכנסת

והסגנים לא יכולים לעשות צדק.



בגלל עומס של סדר היום ובגלל העובדה שליו"ר הכנסת והסגנים יש לב רחב והם

יודעים שאפשר לדון בשלוש הצעות, אבל היא מאשרת שבע הצעות, כי היא מתפוצצת,

ההצעות נדחות אחר-כך לשבוע או לשבועיים בגלל עומס סדר היום ובגלל שביום רביעי

חברי הכנסת מגלים בשעה אחת-וחצי או שתיים ליאות אנושית מסויימת ומתפזרים. וכן

חלק מחברי הכנסת עצמם מוותרים על הצעותיהם.

פעם היה לזה קצת טעם כאשר אלה לא היו הצעות לסדר היום, אלא הצהרות

לסדר-היום. כמו שאני חושב שחברי כנסת בנושא של יזמה ווזקיקה פרטית זה לא הצעות

חוק פרטיות, אלא הצהרות חוק פרטיות. הרי גם בנושא זה יש כאלה שמגישים 30 או 70

הצעות כאשר מותר להגיש רק 2. זו פרסה.

פעם לפחות ברדיו או בטלוויזיה היו מפרסמים הצהרות לסדר-היום. חברי הכנסת

באו לסיפוק אמיתי, כי הם רצו להודיע לציבור שהם מתעניינים בנושא מסויים. זה היה

בסדר. אני מבין שהמדיניות היום ברדיו ובטלוויזיה היא גם לצמצם מאוד בהודעות

האלה, אלא אם כן יש 3-2 חברי כנכות שהם וזכרים של אנשי רדיו או טלוויזיה, או חברים

פוליטיים שלהם. על כן גם בתחום זה הענין הצטמצם מאוד.

אני רוצה להעלות שוב את הצעתי כפי שהעליתי אותה לפי 5-4-3 חודשים: לצמצם

מאוד את המוסד של הצעות דחופות לסדר-היום להצעות הדחופות ביותר. י ו"ר הכנסת

והסגנים ודאי ימצאו את ההגדרה הנכונה יותר מתוך נסיונם ולאפשר לחברי הכנסת מנה

גדולה יותר של הצעות רגילות לסדר-היום וכל חבר כנסת יוזליט בדבר הדחיפות וישחק

איתה.

יש לנו 7 חברים בפורום של יו"ר הכנסת והסגנים. אין לנו הזכות לגזול מהם את

הזכות האלמנטרית להשתמש בכלי הזה של הצעות דחופות לסדר-היום. לו היו שני סגנים

בלבד - זה דבר אחר. בכנסת הקודמת היו שני סגנים בלבד ליו"ר הכנסת. הם היו אז

ממש שותפים אינטנסיביים לעצם ניהול הכנסת. הם כל כך בלטו בחיי הכנסת שאפשר היה

לדרוש שהם לא יגישו הצעות דחופות לסדר-היום. היום יש 6 סגנים, כך וכך שרים וכך

וכך סגני שרים. זה לא הוגן לשלול מהם את הזכות להגיש הצעות דחופות לסדר-היום.

בשיטה שאני מציע גם לסגני יו"ר הכנסת תהיה המנה המוגדלת של 4 הצעות רגילות

לסדר-היום והצעות חוק.

ההצעה הקונקרטית שלי היא שלכל חבר כנסת במקום 2 הצעות רגילות לסדר היום

והצעות חוק יהיו 4 הצעות.

אי קולס;

אני חושב שכמו שאנחנו עדים לאינפלציה בתחום הכלכלי יש גם אינפלציה בנושא

ההצעות לסדר-היום. אני זוכר מספר דיונים בוועדת הכנסת גם בקדנציה הקודמת וגם

בקדנציה הזאת, שבעצם אנחנו ניסינו פה כסמכות ערעור על החלטת יו"ר הכנסת והסגנים

לקבוע לעצמנו איזה שהם קריטריונים כדי לא למלא את מליאת הכנסת בהצעות לסדר אשר

בסופו של דבר נמחקות מסדר היום בגלל עומס הנושאים. אחד הדברים החשובים בהצעה

דחופה לסדר היום הוא שהיא תידון בדחיפות. אם הצעה דחופה לסדר היום נדחית שבוע

ועוד שבוע, כמו שאנחנו רואים בשבועות האחרונים, השאלה היא אם היא באמת דחופה. כי

אם הדיון בהצעה הדחופה נדחה במשך שבועיים אז אפשר להגישה כהצעה רגילה לסדר-היום.

אילמלא מבול ההצעות הדחופות לסדר-היום - ההצעות הרגילות היו מגיעות לדיון

הרבה יותר מוקדם.

אם פעם ההצעה הדחופה היתה מכשיר המעורר את דעת הקהל לנושא מסויים דחוף

וחשוב, היום, בגלל האינפלציה הגבוהה של ההצעות הדחופות לסדר-היום, כמו

שחבר-הכנסת וייס אמר, גם כלי התקשורת גם לא מתייחסים למוסד הזה.

שי וייס;

תלוי מי המציע. יש לי ממצאים מדהימים בנושא זה.



א' קולס;

השאלה היא מה הקשרים של אותו מציע עם כלי התקשורת.

להערכתי, ההצעה הדחופה לסדר היום למעשה הפכה למכשיר אשר בא במקום ההצעה

הרגילה לסדר היום, זר; פשוט התחלף, כאשר בהצעות הדחופות לסדר-היום אין מכסה

ובהצעות הרגילות לסדר היום יש מכסה. אני מניח שיש חברים המגישים הצעות דחופות

לסדר-היום, מקבלים זכות להביע דעתם במסגרת ההצעה הדחופה לסדר היום ולא מנצלים

את המכסה שלהם להגשת הצעות רגילות לסדר-היום.

בנושא השאילתות ניסינו לחדש והנהגנו את השאילתה הדחופה. בנושא של ההצעה

הדחופה לסדר-היום יש בעיה. אני מניח שגם במוסד הזה של הצעה דחופה לסדר-היום,

לאור מה שקרה, צריך לשנות בכלל את השיסה והגישה. אני חושב שהנושא הזה באיזה

שהוא מקום נעלם.

בוועדות אנחנו יכולים להעלות נושאים לסדר-היום ביזמת חברי הוועדה. אנו

עושים זאת בוועדת החוקה, חוק ומשפט. בראשית הישיבה או בסוף הישיבה אנחנו

מקדישים רבע שעה להעלאת נושאים דחופים שחבר הכנסת רוצה להעלות בוועדה ואז חוסכים

את הדרך שהצעה עולה במליאת הכנסת ואז מעבירים אותה לדיון בוועדה. קורה לפעמים

שהצעה דחופה שהועברה ממליאת הכנסת בכלל לא מגיעה לדיון ונשארת כאחד הנושאים על

סדר היום.

אני מציע לעשות צעד מהפכני: לאחד את ההצעה הדחופה לסדר היום עם ההצעה

הרגילה לסדר היום. לנסות למצוא מכשיר חדש לביטוי יעיל ומהיר לחבר הכנסת.

להקצות לתקופת נסיון שעתיים בשבוע, או חצי יום בשבוע, או יום בשבוע -ביום רביעי

- לנושאים הדחופים האלה. צריך להגיע לאיזה שהוא הסדר עם הממשלה לפיו חבר כנסת

יקום ומהמקום יביע את עמדתו. בהצעה לסדר היום חבר-הכנסת לא שואל שאלה ומבקש

תשובה מהשר; בהצעה דחופה לסדר היום עניינו של חבר הכנסת להביע את עמדתו ולדרוש

דיון בכנסת על הנושא. המטרה בהצעה דחופה לסדר-היום היא לא רק לשמוע את דברי

התשובה של השר, אלא לתעלות את הנושא לדיון. לפעמים החברים מסתפקים בתשובת השר

ולפעמים החברים מבקשים להעביר את הנושא לדיון בוועדה ולפעמים החברים מבקשים

לקיים דיון בכנסת. יש במה לחברי כנסת נוספים להעלות ולהביע את דעתם בעד או נגד

ההצעה והם מנצלים את הבמה הזאת של חמש הדקות ומדברים בפני אולם ריק. בסך הכל

אנחנו מפסידים את האלמנט של הדחיפות. נניח שהכנסת מחליסה לקיים דיון בהצעה

דחופה לסדר-היום אפילו במליאתה. הדיון נדוזה למשך חודשים. כל האלמנט של הדחיפות

פג.

אני טוען שההצעה הדחופה לסדר היום וההצעה הרגילה לסדר היום מהבחינה הזאת

מתחילות לחפוף אחת את השניה. אני מציע לאחד את ההצעה הדחופה וההצעה הרגילה שהן

כביכול אותו הדבר.

הבה נחשוב על משהו דינמי יותר, חי יותר, מהיר יותר. הליך חדש. נקבע תקופת

נסיון של חודשיים-שלושה שבה ההצעה הדחופה לסדר-היום תוגש על-ידי חברי הכנסת

ותנומק במשך חמש דקות, הכנסת תחליט אם להעביר את הנושא לוועדה, או אם לקיים דיון

במליאה, או אם להוריד את הנושא מסדר היום. כל הנושא הזה צריך להצטמצם. צריך

להיות הליך חי, אינטנסיבי, חבר הכנסת יקום מהמקום וישמיע את דעתו במספר מלים,

אפילו לא יהיה צורך בדוברים בעד ונגד והשר ישיב.

אני מציע שנקבע מכסה של 5, 6 או 8 הצעות דחופות והצעות רגילות לסדר-היום.

צריך לעשות נסיון חדש, כי אחרת אנחנו לא מתקנים שום דבר.

הערעורים שמגיעים לוועדת הכנסת הנה נחתכים על פי העמדות הפוליטיות בוועדה,

או על-פי חברות. מה קורה? - בימי רביעי יש רשימה ארוכה כאורך הגלות של הצעות

לסדר-היום. חלק מהמציעים מוותר על הצעותיו בגלל העומס הרב. מה האבסורד? אחרי

שחבר הכנסת מגיש ערעור לוועדת הכנסת ועובר את כל הדרך, כאשר מגיע תורו להשמיע

דברו במליאת הכנסת הוא מוותר על רשות הדיבור, כי קיבל כותרות בכמה מקומות ולא

יכול לקבל כותרת נוספת.



למעשה ההליך לאישור הצעה דחופה לסדר היום הוא למעשה ההצעה הדחופה, כי בהליך

הזה בא המציע על סיפוקו. כבר היה דיון, הוא השמיע את דעתו בפני ועדת הכנסת,

השמיע את דעתו בפני העתונאימ. צריך למצוא משהו אחר.

כאשר חבר-הכנסת יודע שיש לו שתי הצעות לסדר היום הוא מנצל אותן בצורה

הנבונה ביותר. במקום ההליך הזה של השמעת דעה כדי לקבל במה - והבמה היא דבר

חשוב לחברי הכנסת - אולי זה גם יחייב את העתונאים להיות באולם ולשמוע את דברי

חברי הכנסת, כי הנושא יהיה חי יותר, יהיה הליך קצר יותר.

אני בדעה שצריך לתקופת נסיון למצוא פטנט אחר.

סגן יו"ר הכנסת מ' כהן-אבידב;

אני חושב שהמבול בהצעות הדחופות לסדר היום נובע מהעובדה שיש 17 סיעות

בכנסת. כאשר יש נושאים היוצאים דופן בחשיבותם - יש 7 1 הצעות באותו נושא. אם

יו"ר הכנסת והסגנים מאשרים הצעה אחת באותו נושא הם מאשרים לכולם. זאת הבעיה.

אנחנו אנשים פוליסיים. יש קואליציה ויש אופוזיציה. אנשים צריכים להתרגל

שהם חברים באופוזיציה ואנשים צריכים להתרגל שהם חברים באופוזיציה. בעבר הנהלות

הסיעות היו המסננות הראשיות של ההצעות הדחופות לסדר היום. בכנסת השמינית היינו

באופוזיציה, זכור לי שמי שהגיש הצעות דחופות לסדר היום הנוזלת הסיעה לא היתה

מאשרת את ההצעות ומנמקת מדוע היא לא מאשרת. אני לא מדבר על האופוזיציה, כי

תפקידה של האופוזיציה מסבע הדברים לנגח את הממשלה ולהעביר ביקורת. אני מבין

זאת. לדעתי לו הנהלות הסיעות שבקואליציה - וכיום הסיעות הגדולות הן בקואליציה -

היו מסננות היטב את ההצעות לסדר-היום ולא היו מאשרות אותן באופן סיטונאי -

ההצעות לא היו מגיעות ליו"ר הכנסת והסגנים.

לדעתי, על חבר סיעה החברה בקואליציה לדעת את מעמדו ולרסן את עצמו יותר

בהגשת הצעות לסדר-היום. אני מבין שיש נושאים חריגים ויוצאים מן הכלל ואז כולם

מגישים הצעות לסדר היום ללא הבדל של קואליציה או אופוזיציה. אבל יש נושאים שאיש

קואליציה צריך להתרגל שלא להגישם. אם איש קואליציה בכל זאת מגיש הצעה מסויימת

והממשלה נוקטת עמדה מסויימת - אנחנו אנשים פוליטיים - אנחנו אומרים שחברי

האופוזיציה צריכים להעלות את הנושאים האלה ולא חברי הקואליציה. לכן זה שורש

הבעיה.

אני סבור שהמכשיר הזה של הצעה לסדר היום הוא אחד הכלים החשובים ביותר לחבר

הכנסת, במיוחד לחבר האופוזיציה. אפשר להגיד: היום יש 97 וזברים בקואליציה, מה

יהיה כאשר יהיה מצב אחר? האם האופוזיציה תסתפק בשתיים או שלוש הצעות דחופות לסדר

היום במשך מושב7 מה יהיה כלי הביטוי שלה? כיצד יתבטא חבר האופוזיציה? האם יש רק

שני נושאים חשובים שיש בהם ענין לציבור? יש נושאים רבים שיש בהם ענין לציבור.

אני מציע לא בחפזה. נותרו לנו בסך-הכל 7-6 שבועות שבהם אפשר להגיש הצעות

לסדר-היום, כי השבוע האחרון של המושב מיועד לניקוי השלחן. אני סבור שחברים לא

נצלו את המכסה שלהם. כל סיעה לא נצלה את המכסה שלה.

בגלל ההצעות הדחופות לסדר-היום - ההצעות הרגילות לסדר-היום לא מגיעות

לדיון.

אני מטיל את האחריות כולה על הסיעה. אני אומר זאת מתוך ידיעה. זכורה לי

הכנסת הקודמת כאשר בימים האחרונים הגישו הסיעות 100 הצעות לסדר-היום, נצלו את כל

המאגר שעמד לזכותם. זה אבסורד. אין בזה ענין, איו לזה כל משמעות. אני מבין



שזה אקט לגיטימי של האופוזיציה ותפקידה לעשות זאת. אבל היום אנחנו קואליציה

המונה 97 איש. מדוע שהנהלות הסיעות לא תאמרנה לחבר הכנסת: נותרו 6 שבועות להגשת

הצעות לסדר-היום, במשך הזמן הזה תנצל את שתי ההצעות העומדות לרשותך? לדעתי חשוב

מאוד לעשות זאת.

אם רוצים לנסות נוהג וזדש - אני מציע לא להתחיל בו עכשיו. הצעת שינוי

מחייבת גם שינוי התקנון, אם אינני טועה.

לדעתי יש להקים ועדה מצומצמת שתגבש את העמדות וההצעות ותביא אותן לוועדת

הכנסת במשך ששת השבועות האלה. אם תתגבשנה הצעות ננהיג אותן במושב הבא, אבל לא

בחפזה במושב הכזה, כי בחפזה אתה עלול לעשות משהו שבסופו של דבר תגיד: עשיתי דבר

לא טוב.

פחז כמים אל תותר.

לרשותנו 6 שבועות. תקום ועדה אשר תשמע, תדון, תלבן ותגיש הצעה. אני אומר

בגילוי לב, שהאופוזיציה צריכה לקבל את המעמד שלה, מה עוד שהיא נמצאת במיעוט קטן

לגבי הקואליציה. האופוזיציה קטנה ואני חושב שצריך לתת לה את המעמד המגיע לה

כביקורת, כי אני מסוייג בביקורת שלי. גם לי יש ביקורת על הממשלה אבל אני כחבר

הקואליציה חייב להיות מרוסן ומסוייג. זה טבע הדברים, אין מה לעשות. יש לי הרבה

מה לומר אבל אני שותק ולא מביע את דעתי בדברים מסויימים שאני צריך לומר אותם.

לכן אני מציע שתוקם ועדה מצומצמת של 6-5 חברים מאנשי הקואליציה והאופוזיציה

שילבנו את הבעיה, יביאו הצעה ואם יחליטו על הצעה טובה ננסה אותה בתחילת המושב

הבא. אז יש לנו זמן ארוך לדעת אם ההצעה פועלת טוב או לא פועלת טוב.

העמדת הנושא על סדר היום היתה בעקבות הערותיהם של מספר חברי ועדת הכנסת

בשבוע שעבר. לצערי הרב אף אחד מאותם חברים שהעירו את אשר העירו בשבוע שעבר

איננו יושב פה היום.

גם אני הערתי את הדברים בייחוד לאור התוצאה שהיתה שמכל ההצעות הרבות אושרו

שתי הצעות ששותפים להם היו שני סגני יו"ר הכנסת. אמרתי שמראית העין מאוד לא

טובה והסגנים צריכים לחשוב על הפועל היוצא של מה שהם מביאים לכנסת.

עמדתי לומר את הדברים האלה ולקחת לי מחצית הנאום.

אני חושש שאם נסכם היום את הדיון בצורה זו או אחרת, בשבוע הבא יבואו אותם

החברים שהיו כאן ושוב נתחיל את כל הדיון מחדש. מדאיג אותי שהנושא הזה לא יירד

מסדר יומה של הוועדה.

מוגשות הצעות דחופות לסדר היום. אחד החברים שאל מהם הקריטריונים לאישור

הצעות דחופות לסדר היום. ראשית, הקריטריונים הם כפי שהם מופיעים בתקנון. אני

איזו דחיפות יש לחצעה לסדר היום בנושא "סנדלי דנוואר"?

אם יו"ר הכנסת והסגנים לא מאשרים הצעה מסוג זה אז באים אליהם בטענות. נתתי

דוגמה אחת מיני עשרות רבות. יש עוד הרבה מאוד דוגמאות כאלה. אם לא מאשרים

דחיפות ההצעה באים החברים ומתרעמים מדוע לא מאשרים דחיפות ההצעה.



צדקו חברי הכנסת וייס וקולס כאשר אמרו שאין זו הצעה דוזופה לסדר היום אלא

הצהרה דחופה לסדר היום. חברי הכנסת רוצים למסור הצהרה שיפרסמו אותה ואחר-כך הם

באים בסענות ליו"ר הכנסת והסגנים על שלא אישרו דחיפות הצעתם.

האמינו לי שלמרות זאת ואף-על-פי-כן יש שיקול דעת לגבי כל הצעה והצעה. אנחנו

קוראים את דברי ההסבר של ההצעה, אנחנו מאזינים לתגובת, לעמדת ולתשובת נציג

הממשלה. אנחנו שוקלים. לאחר שמתנהל דיון ניגשים להצבעה. מה עוד אפשר לבקש

מיו"ר הכנסת והסגנים? אנחנו שומעים את שני הצדדים, מביעים את דעתנו ומצביעים על

כל הצעה והצעה. אני לא חושב שאפשר לבקש שיקול דעת רב יותר מזה.

יכול לבוא מישהו ולהגיד שיש שיקול דעת פוליטי. ייתכן. וכי אנחנו יושבים

בבית שאין בו שיקול דעת פוליסי? יכול לבוא מישהו ולהגיד שזה שיקול דעת מסוג אתר.

גם הוא יצדק. אבל בסופו של דבר כבני אדם לכל אחד מאזנו יש שיקול הדעת משלו והוא

משתמש בו.

התרעומת של חברי הכנסת בעצם לא היתה תרעומת אלא הערת אגב, שמתוך מספר

מסויים של הצעות לסדר היום אושרו שתי הצעות של שני סגני יו"ר הכנסת. אני מסכים

בהחלט עם הדעה שאומרת שסגן יו"ר הכנסת הוא בדיוק כמו כל חבר כנסת אחר ואיש לא

יפול לשלול ממנו את הזכות היסודית הניתנת לכל חבר כנסת. מי שרוצה לאסור על סגני

יו"ר הכנסת להגיש הצעות לסדר היום - שישנה את התקנון. אבל כל עוד שהתקנון לא

תוקן - אי-אפשר לאסור על סגן יו"ר הכנסת להגיש הצעות לסדר היום.

די ליבאי;

האם ליו"ר הכנסת מותר להגיש הצעות דחופות לסדר-היום?

סגן יו"ר הכנסת א' נחמיאס;

לא.

ד' ליבאי;

אם כר אתה צריך לשקול האם הסגנים לא צריכים להגביל מאוד אז עצמם. נובע

משהו מהיותר סגנו של יו"ר הכנסת. אני לא אומר שאסור להם אבל נובע משהו מהיותך

סגנו של יו"ר הכנסת.

סגן יו"ר הכנסת א' נחמיאס;

לכך בדיוק רציתי להתייחס. אתה מתחרה בדברים שלי. יו"ר הכנסת גם לא יכול

להגיש הצעה לסרר-היום, כי הוא לא יכול לשבת במליאת הכנסת.

אם יו"ר הכנסת לא יושב בראש הכנסת - הוא לא יושב במליאת הכנסת. יש הבדל בין

יו"ר הכנסת לבין סגן יו"ר הכנסת.

סגן יו"ר הכנסת אי נחמיאס;

מכל ההצעות שהגישו סגני יו"ר הכנסת אישרו פעם לסגן או לסגנית הצעה אתת,

תחשבו אותם ב"פול" הכללי של 6 סגנים שנאמר שמגיע להם לפחות 2 הצעות לכל אחד. פעם

אחת או פעמיים אישרו לשני סגני יו"ר הכנסת הצעה לסדר-היום, אז מה המהומה הזאת?

לגופו של ענין, אני חושב בהחלס שהמכשיר של הצעה דחופה לסדר-היום הוא מכשיר

חשוב מאוד לחברי הכנסת, אבל משונה מאוד שחברי הכנסת לא מנצלים את ההצעות הרגילות

לסדר-היום ובאים ללחוץ על אי אישור ההצעות הדחופות לסדר היום.



לכן אני מציע שלא נאשר אף הצעה דחופה לסדר היום כל עוד שלחבר יש שתי הצעות

רגילות לסדר-היום. קודם שינצל את ההצעות הרגילות העומדות לרשותו, אוזר כך נדבר

על הצעות רגילות לסדר-היום.

ת' טובי;

אנחנו דנים בנושא המהווה החלק העיקרי של פעילות חברי הכנסת העצמאית בכנסת.

אני מתרשם שהזמן אשר מוקדש לחברי הכנסת לפעילותם העצמאית בהצעות חוקים ובהצעות

לסדר היום, אם כי זה פעם בשבוע, מהווה חלק קטן מפעילות הכנסת. אנחנו עומדים

בפני מצבים שלפעמים ימים שלמים הולכים ומתבזבזים בחוקים וביזמות של הממשלה

ונפגע חלקו של חבר הכנסת.

לכן, צריך לתכנן טוב יותר את עבודת הכנסת, שחברי הכנסת יוכלו לפעול יותר

ולמלא יותר את זמנה של הכנסת. אביא לדוגמה את השבוע שעבר, אמנם היה זה יום

המיועד לפעילות חברי הכנסת, אבל אני קודם כל מאשים את הממשלה ואת השרים שגזלו

לנו יום שבו חברי הכנסת היו אמורים למלא את תפקידם. לכן, לבוא ולזרוק כלפי חברי

הכנסת שהם מרבים בהצעות, מכבידים על הכנסת ועל המוסד הזה של הצעות לסדר-היום -

אני חושב שזה עוול לגבי וזברי הכנסת.

ראשית, אני פונה גם ליו"ר הכנסת והסגנים לשקול - כדי שלא יילכו ימים לאיבוד

ובכך תיפגע היזמה של חברי הכנסת - לשבץ יותר את פעילותם של חברי הכנסת בימים

נוספים.

שנית, אני נגד שינוי חפוז בתקנון. אני מצטרף כאן לדעתו של סגן יו"ר הכנסת

מאיר כהן אבידב. לא בחפזה. נדון, נשקול בוועדה, אבל לא להיחפז. זו

אינסטיטוציה שהכנסת פועלת על פיה במשך למעלה משלושים שנים. איך תבטלו? היה מי

שהציע לבטל זאת.

לכן, אני מציע לא לקבל הרולטות. תקום ועדה ותדון בנושא. אני רוצה להציע

מחשבות לוועדה שתקום. הערתי זאת גם קודם. אני חושב שיש לקבוע שהצעה דחופה

באותו נושא תוכר לחבר כנסת אחד ולא לחמישה או לששה חברי כנסת. מי שיגיש ראשון

את ההצעה הדחופה הוא גם יעלה את ההצעה בכנסת. הצעתי זו גם תצמצם במידה מסויימת

את מספר הנ ואמים.

יעירו את מזכיר הכנסת באמצע הלילה כדי להתחרות ולהגיש ראשון.

תי טובי;

יקום בלילה.

אני נגד ביטול המסגרת הזאת של הצעה דחופה לסדר-היום, כי היא שונה מהצעה

רגילה לסדר-היום. לא צריך לשרבב אותה - כפי שהציע חבר-הכנסת קולס - עם שאילתה

דחופה. זה דבר אחר.

ש' דורון;

אנחנו דנים היום בהצעה דחופה שאלמנט הדחיפות לפי דעתי וזל עליה - על שינויים

במוסד הקרוי הצעה דחופה לסדר היום. אני חושבת שהנושא לא סובל דיחוי. לכן אני

לא מאושרת מההצעה להקים ועדה. אני מציעה שהוועדה תקדיש זמן ומחשבה ובשבוע הבא

או תוך שבועיים נסיים את הדיון. כי המצב הקיים הפר לאבסורד.

ברוב המקרים, כל קשר בין ההצעה הדחופה לסדר-היום לבין דחיפות הנושא הוא

מקרי בהחלט. אם נעבור לאורך תקופה על הצעות שאושרו כדחופות נראה שאחוז גבוה

מאוד מהן לא עומד בקריטריון הדחיפות.



אני חושבת שהנ ישא כפי שהוא היום בכנסת פוגם בדימוי הכנסת. ימי ד' הפכו

למשהו נלעג ולא מכובד בכנסת. אני כבר רואה את יום ד' הקרוב, ודאי תהיינה 12-10

הצעות דחופות לסדר היום על סגירת "אתא" או כל נושא אחר. אני כבר רואה את החברים

היושבים במזנון, המליאה ריקה, ומחכים בגלל שאולי יש נושא שצריך להסירו מסדר

היום. אם אין נושא שצריך להסיר מסדר היום - השתרש נוהג שהכנסת איננה יושבת

שלושה ימים כי אם בקושי יומיים וחצי. זה מאוד לא מכובד ולא רצוי. אני חושבת

שאנחנו בעצמנו אשמים לא במעט.

הנושא של הצעות לסדר היום כמוסד הוא נושא חשוב מאוד. יש חברי כנסת שיש להם

נושא הקרוב ללבם שאינו עולה בדרך הרגילה בכנסת, לא על-ידי הממשלה ולא על-ידי

חבר-הכנסת בן-מאיר העלה את נושא הארגונים הוולונטריים, שהוא

נושא חשוב ומכובד, אגל הכנסת, אילולא ההצעה שלו, לא היתה מתייחסת לנושא אילולא

הובר הכנסת. יי

לכן אני בהחלט בדעה שיש להכפיל את מספר ההצעות הרגילות לסדר-היום והצעות

החוק של חברי הכנסת. כאן אני פתוחה להצעות.

הצעה דחופה לסדר היום היתה יכולה להיות טובה אם אפשר היה להבטיח שהנושאים

באמת יהיו מסעירים. אילולא הודעת הממשלה אתמול - נושא שחרור המחבלים הוא בהחלט

נושא דחוף.

לעתים נדירות מאוד עומדים יו"ר הכנסת והסגנים בלחצים. הדבר התחיל בכנסת

קודמת, בכנסת השמינית או התשיעית, בצורה חריפה יותר מאשר בכנסת הזאת, שסגני יו"ר

הכנסת - אני לא רוצה לנקוב כאן בשמות - זכו בהעדפה מאוד בולטת. היות והסיעות

אינן בולמות את שפע היזמה - אצלנו יש לפחות מסננת אחת: הנהלת הסיעה צריכה לאשר

הגשת הצעות דחופות - אם אין המחסום הזה בסיעות אחרות, ברור שיש מבול של הצעות

דחופות לסדר-היום המוגשות ליו"ר הכנסת והסגנים. לפעמים מוגשות 200 הצעות דחופות

לסדר היום. זה מצב בלתי נסבל.

אני לא מקבלת את הצעתו של חבר-הכנסת טובי, שאם מספר חברים מגישים אותה הצעה

רק חבר אחד יעלה את ההצעה. אי-אפשר שתהיה תחרות בהגשת הצעות דחופות לסדר-היום.

לא יעלה על הדעת שאם אני הקדמתי להגיש את הצעתי בשלוש דקות אני אקדים חבר כנסת

אחר הבקיא יותר באותו נושא ושהנושא הרבה יותר קרוב ללבו.

נראית לי ההצעה להכפיל את מספר ההצעות הרגילות לסדר היום. הייתי מאוד

רוצה שיו"ר הכנסת והסגנים יקבלו על עצמם קריטריונים הרבה יותר קפדניים בנושא

אלמנט הדחיפות. אז גם תהיה נוכחות במליאת הכנסת, יהיה עניין, יהיה מתח ולא יהיה

מבול של הצעות דחופות לסדר-היום. צריך להחיות את ימי רביעי וזו משימה שגם ועדת

הכנסת צריכה לתת עליה את דעתה.

כדי להחיות את הדיונים בימי ד' בשבוע אני מציעה - כשם שראיתי בפרלמנט -

באוסטרליה - אם כל חברי הממשלה יישבו במליאה, חבר הכנסת ישאל שאילתה מהמקום, השר

ישיב מהמקום וכל זאת ללא הודעה מוקדמת. השר יכול לדחות מתן פרטים לישיבה אחרת.

ראשית, היה נגמר הנתק המסויים הקיים בין הכנסת לבין הממשלה. שנית, היתה נוכחות

הרבה יותר גדולה במליאה. שלישית, גם העתונאים היו נכנסים מהמזנון ליציע המליאה,

כי בשאלות ספונטניות ובתשובות טפונטניות צריך להיות נוכחים כדי לשמוע ולברוך מה

מעניין, מה ראוי לדיווח ומה לא.

אני מציעה שאנחנו לא נבוזר ועדה. בחירת הוועדה תדחה את הנושא חודשים רבים

מאוד. אני מציעה שנקדיש כאן לליבון רגעיה ישיבה נוספת או שתיים ואולי לתקופת

נטיון נציע הצעות אופרטיביות.



סגנית יו"ר הכנסת חי גרוסמן!

עובדה מוזרה, כל כמה שהקואליציה גדולה יותר יש יותר הצעות דחופות לסדר

היום. מן הדין היה שיהיה להיפך. מכיוון שכיהנתי במוסד של יו"ר הכנסת והסגנים

גם בעבר, אינני זוכרת שפע כזה של הצעות דחופות לסדר-היום.

אי-אפשר ליטול מהאופוזיציה את הכלי של הצעה דחופה לסדר-היום. האם בזה אני

אומרת שצריך להגביל את חברי הקואליציה? - לא, אינני יכולה לומר זאת כי יש תקנון

כללי לגבי כל חברי הכנסת. אין תקנון נפרד. לחבר הכנסת יש זכויות מסויימות אם

הוא בקואליציה או באופוזיציה. מי שצריך לרסן את חבר הכנסת הוא המשמעת המפלגתית

והסיעתית שלו, לא הכנסת. הכנסת לא יכולה לרסן את חבר הכנסת מבחינת הזכויות.

לגבי השיקול לאישור או אי אישור דחיפות הצעה - השיקול לא יכול להיות תמיד

אתם, חברי הכנסת - אני תמיד נעלבת. מדוע? כי רק מי

שלא מבין מה זה פרלמנס יכול לעשות מהפרלמנס קולקטיב. הפרלמנט הוא לא גוף

קולקטיבי. גם הפורום של יו"ר הכנסת והסגנים הוא לא קולקטיב. אפילו לא סיעה. גם

לי יש הרגשה לא פעם שמאשרים דחיפות הצעה שלא על-פי שיקול הדעת שלי. אז מה אני

יכולה לעשות? יש רוב, יש אווירה ומצביעים. איך אפשר להכריע אחרת? איך אתם רוצים

שיו"ר הכנסת והסגנים יחליטו? - פה אחד? יש הצבעה. מותר לי לגלות, שלא פעם סגני

היו"ר אינם משתתפים בהצבעה כי קשה להם להחליט אם להצביע בעד או נגד, הם מרגישים

מבוכה ביחס להצעה מסויימת. ומכיוון שאחד מצביע בעד ואף אחד לא מצביע נגד -

הדחיפות מתקבלת. יש מצבים שונים. אין לי ספק שאי-אפשר אחרת, עם כל העיוותים

שיש בזה, ויש עיוותים.

אל תשוו את סגני יו"ר הכנסת ליו"ר הכנסת. זו רק התיימרות עם סגן חושב שהוא

במעמד שווה ליו"ר, לא מבחינת הזכויות, לא מבחינת המעמד ולא כלום. בסך-הכל סגני

יו"ר הכנסת מנהלים שעתיים בשבוע את ישיבת הכנסת. לסגן יו"ר הכנסת יש אותן

הזכויות כמו לחבר הכנסת. אני אפילו לא אומר בפרט כאשר הוא באופוזיציה. זה חל

על כולם. אם מישהו צריך להרגיש ריסון - זה בתחום אחר, לא בתחום זה שהוא יושב

בראש הישיבה. לא נוכחתי לדעת שמי שיושב בראש הישיבה זוכה זכויות יתר.

לענין אישור דחיפות הצעות שהוגשו על-ידי סגני יו"ר הכנסת אני יכולה לומר

שאושרו שלוש הצעות לסדר-היום באותו נושא, אני הייתי השלישית. האם שני חברי

הכנסת שקדמו לי צריכים לסבול בגלל שגם אני הגשתי הצעה באותו נושא? אני מדברת על

ענין המשכנתאות. לא היה שום יסוד להתנפלות הזאת על סגני יו"ר הכנסת.

אני חושבת שתקנון הכנסת הוא לא כמו כפפות שכל יום מחליפים אותן. פרלמנט

הוא גם הצבטרות של מסורת, הצטברות של נוהגים ונוהלים, ולא כל יום שיש אי נוות

מסויימת בגלל נוהג כזה או נוהל אתר, מייד משנים את ותקנות. זאת לא דרך טובה.

אני גם נגד שינויים בחקיקה המותאמים לאירוע מסויים. לפחות אסור להרבות בזה.

אני מכירה הצעות תיקון לחוק שאני מגישה כבר פעם חמישית, הן לא אד-הוק, אלא בגלל

זה שאני חושב שהענין צריך תיקון ואני לא מצליחה להעביר אותן.

ניסינו את השאילתה בעל-פה, אבל היא לא כפי שחשבנו. היא ממוסדת, עוברת

מסננת, אין לה שום דבר ספונטאני. מכיוון שזה חידוש בלי נסיון - יש לבדוק אותו.

אני בהחלט בעד זה. אני נגד ערעור מעמד ההצעה הדחופה לסדר-היום.

מי איתן;

בעצם הנושא שעליו אנחנו מדברים הוא חלוקת זמן. יש לנו זמן נתון ואנחנו

צריכים לחלק אותו. החלוקה היא גם חלוקה פנימית, לא רק בין סיעות, אלא גם בין

חברי הכנסת. נראה לי שהחברים לא מתייחסים קונקרטית לעובדות הנתונות ולמסגרות

הקבועות ומשאירים להם איזה שהוא מימד של הצעה דחופה שהוא אולי משהו פסיכולוגי,

שמשאיר להם באיזה שהוא מקום אפשרות לקבל עוד קצת זמן. כולם רצים אחרי הזמן הזה.

כל אוזד אומר מה יקרה אם חס-וחלילה אשאר במצוקה, אגמור את המכסה - איזו שהיא

הרגשת אין אונים - ולא תהיה אפשרות להגיש הצעה לסדר-היום. ואז יש הפתרון של

הצעה דחופח לסדר-היום.



אבל אם מתייחסים באופן קונקרטי ובודקים אילו הצעות אושרו כהצעות -דחופות

לסדר היום, ולוקחים את מה שאושר בשנה האחרונה או בשנתיים האחרונות ומחלקים את

מסגרת הזמן הזאת בין כל חברי הכנסת. וכך נמנע אז התוזרות. אמנם נמנע אותו דבר

פסיכולוגי שכל אחד יכול לזכות בו, שאפשר להפוך שעה אחת ל-120 שעות, כל וזבה כנסת

בטוח שהוא יקבל את הזמן הנוטף הזה למרות שבסוף הוא לא מקבל אותו, אבל בסך הכל

ניתן לעשות זאת. גם ניסינו לעשות זאת, לקחנו את ההצעות לסדר היום שדחיפותן

אושרה, בדקנו בכמה הצעות זכו נציגי האופוזיציה, בכמה הצעות זכו נציגי הקואליציה,

הוספנו את מכסות הזמן האלה להצעות הרגילות לסדר-היום ואמרנו: במקום תחרות קחו מה

שהשגתם. אם אתם רוצים לשנות את המכסה בעוד שנה או שנתיים - בבקשה, נשנה זאת.

אבל לא נשנה שום דבר, נלך לפי מה שהיה. מה שמשתנה הוא רק אלמנט התחרות שהוא

בעצם מניע את כולנו לתקן את המצב כי אנחנו ערים לכך שכדי להגיע לתוצאה הזאת

אנחנו עוברים דרך רצופת מכשולים לא הגיוניים, לא סימפטיים ולא רציונליים.

הסתבר שלא יכולנו לקבל את ההצעה בעיקר בגלל שלא הבאנו בחשבון שיש גם משהו

בעצם התהליך של הריצה שהוא לא כל כך רציונלי. כלומר, אם אי-אפשר יהיה להגיש

הצעה דחופה האופוזיציה תרגיש כאילו היא מפסידה משהו. היא לא רוצה לקבל אישור,

אבל זקוקה לעצם הפניה. זה המחסום עליו לא התגברנו. הוא בא לידי ביטוי בדברים

של חברת-הכנסת גרוסמן, שאמרה שאי-אפשר ליטול מהאופוזיציה את הכלי של הצעת דחופה

לטדר-היום. כלומר, אני מדגיש כאן את הכלי ולא את עצם התהליך שיבוא לידי ביטוי

בסופי של דבר בהצעה דחופה שתידון בכנסת. לא מצאנו לזה תשובה.

אני חושב שאי-אפשר בדיון נוסף בפורום כזה להגיע לשום הצעה קונקרטית. אני

מקבל במאה אחוז את ההערה שאי הנוחות שלנו לא צריכה להתבטא בשינויים תקנוניים

ואחרים. אבל בטוח שגם ההצעה שנקבל תהיה מלווה באי נוחות כזאת או אחרת ולא כל

פעם שקשה לנו לחיות עם התקנון נרוץ לשנות אותו. אף אחד לא יודע מה יהיה בעקבות

השינוי. יכול להיות שהשינוי יהיה קשה פי כמה וכמה. לכן, כאשר יש מצוקה - צריך

לחיות במצוקה הזאת ורק לאחר שבאמת מרגישים שכלתה כל תקווה והמצוקה נמשכת, אפשר

יהיה לעשות שינויים. לא צריך להחפז.

יחד עם זאת, כדי לא להשאיר את הבעיה ללא שום טיפול, אני חושב שכן צריך

להקים ועדה. ועדה שתעקוב אחר הנושא, שתציע הצעות ותלבן את הדברים שהושמעו פה.

הושמעו הצעות שונות. צריכים לשבת בוועדה נציגי האופוזיציה ונציגי הקואליציה.

אם יו"ר הוועדה יקה את הוועדה הזאת תחת חסותו וירכז אז הוועדה הזאת - אני בטוח

שיהיה לוועדה יותר טיכוי להצליח מאשר ההצעה שבזמנו הצענו.

תרומתי היא שלוש הצעות שאני חושב שכדאי לחשוב עליהן: 1) לקבוע מסגרת זמן

שבועית, אולי אפילו כתוטפת לשעות עבודתה של הכנסת, שתוקדש לנושא ההצעות הדחופות

לסדר-היום. זו תהיה מסגרת זמן קבועה וסגורה;

2) הצעות דחופות שלא תגענה לדיון במסגרת הזמן שנקבעה באותו שבוע - תתיישנה.

הן לא דחופות יותר. הן תרדנה מהפרק. מי שמעוניין יגיש שוב את הצעתו בשבוע

שלאחר מכן ואז יו"ר הכנסת והסגנים יבדקו ויחליטו אם לאשר שוב את הדחיפות אם לא.

אם הנושא עדיין דחוף במידה רבה שהוא דוחה התפתחויות חדשות - יו"ר הכנסת והסגנים

יאשרו דחיפות ההצעה. אם ההצעה לא כל כך דחופה ועלו נושאים דחופים יותר - יו"ר

הכנסת והסגנים לא יאשרו דחיפות ההצעה.

3} להגביל אז מספר המצטרפים להצעה בנושא מסויים. אי-אפשר שבנושא מטויים

ינאמו עשרה חברים.

הועלתה כאן הצעה שאנ י מצטרף אליה ומציע לשכללה: אפשר לחשוב גם על הרשאה

להגיש הצעות דחופות לטדר-היום לא לאחר טיום כל המכטה, אלא לפחות סיום מחצית

המכסה של ההצעות הרגילות לסדר-היום. כלומר, שההצעות הדחופות תידונה רק לאתר

שהסיעות תנצלנה מחצית מהמכסה הרגילה שלהם, רק אז חבריהן יוכלו להגיש הצעות

דחופות לסדר-היום.



סגן יו"ר הכנסת א' שוסטק;

אני חושב שאי-אפשר בכלל לדון במעשי חברי הכנסת. אי-אפשר לחנך וללמד את חבר

הכנסת שיגיש או לא יגיש הצעה. זה חשבון שלו, חשבון של פרסום, חשבון של מפלגה.

ועדת הכנסת גם איננה הכתובת בשביל לרסן את חברי הכנסת. הסכנה היא לא בהגשת

ההצעות. יו"ר הכנסת והסגנים בהחלט יכולים להשתלט על האינפלציה הזאת. אנחנו

משתלסים עליה. אנחנו מקבלים 150 הצעות, יושבים חצי שעה נוספת או יותר ודנים

בהצעות. אנחנו מאשרים 2, 3, 4 או 5 הצעות דחופות לסדר-היום.

היכן הנקודה החלשה? - והיא הנוגעת לוועדת הכנסת. מה אומר התקנון ביחס

להצעות דחופות לסדר-היום? הוא קובע שני קריטריונים לאישור הצעות דחופות. האחד -

שהדיון בהצעה עשוי למנוע מעשה או מחדל שאינם ניתנים לתיקון; והשני - שלדעת יו"ר

הכנסת והסגנים יש בנושא ענין דחוף לציבור. היכן פה עקב אכילס שלנו? התקנון נתן

דיסקרציה מווזלסת ואבסולוטית לשיקול הדעת של יו"ר הכנסת והסגנים לקבוע אם יש

בנושא ענין דחוף לציבור אם לאו. על פי מה ועזת הכנסת דנה בערעור של חבר הכנסת?

ת' סובי;

על-פי התקנון יש זכות לחבר-הכנסת להגיש ערעור בנושא זה לוועדת הכנסת.

סגן יו"ר הכנסת א' שוסטק;

על הקריטריון הראשון אפשר לערער בפני ועדת הכנסת אבל אם החלטת יו"ר הכנסת

הסגנים מתבססת על הקריטריון השני שהוא שיקול דעת בנושא ענין דחוף לציבור - ועדת

הכנסת לא יכולה לדון בערעור של חבר הכנסת.

ת' סובי;

זה הפירוש שלך.

אנחנו מערערים על שיקול דעתך.

סגן יו"ר הכנסת אי שוסטק;

בכל בית-משפס, אם כתוב בחוק; "לפי שיקול דעת" - השופט לא יכול לקבל את

הערעור. תשאל את היועץ המשפטי, ברגע שכתוב שההחלטה היא לפי שיקול דעת השר,

בית-המשפט איננו מקבל את הערעור.

סגנית יו"ר הכנסת חי גרוסמן;

פה זה לא בית-משפט.

סגן יו"ר הכנסת אי שוסטק;

אני טוען שבנקודה זאת של "אם לדעת יו"ר הכנסת והסגנים יש בנושא ענין דחוף

לציבוד" - אין זכות ערעור לוועדת הכנסת. מפני שכל הערעורים הם לא על כך שהדיון

בהצעה בכנסת עשוי למנוע מעשה או מחדל שאינם ניתנים לתיקון, כי אם לגבי אם יש

בנושא ענין דחוף לציבור.

תעיינו בסדר היום השבועי של הכנסת. אנחנו אישרנו הצעה דחופה לסדר-היום

בנושא; שתיקת העולם למה שמתרחש בלבנון. הצעה דחופה לסדר-היום. אילו לא היינו

מאשרים דחיפות ההצעה הזאת, חבר הכנסת היה מייד מגיש ערעור לוועדת הכנסת. אני

שקלתי, נתתם לי לפי התקנון זכות של שיקול דעת. זהו שיקול הדעת שלי. על זה אין

לכם שום רשות לערער.



אם חבר הכנסת יידע שזה המצב - שאין זכות ערעור בנושא של "ענין דחוף לציבור"

- הוא יגיש הצעות דחופות באמת בנושאים שהדיון בהם עשוי למנוע מעשה או מחדל שאינם

ניתנים לתיקון. בנושא של פיטורין במקום מסויים, אם חבר הכנסת סבור שהדיון ימנע

את הפיטורין - הוא יגיש בנושא זה הצעה דחופה לסדר-היום.

אני לא רוצה לפרט. כאשר אנחנו מסתכלים ברשימת ההצעות הדחופות לסדר היום

הרי זה מגוחך. גיבוטינסקי היה אומר לכל בן אדם יש זכות לדבר שטויות אבל הוא לא

צריך לנצל את הזכות הזאת כל הזמן. בוודאי שיש זכות לחבר-הכנסת להגיש הצעה דחופה

לסדר היום, אבל בשכל. אם יו"ר הכנסת והסגנים לא מאשרים את דחיפות הצעתו הוא

מגיש ערעור לוועדת הכנסת.

אם אנחנו ננהג על-פי הקריטריונים של התקנון אנחנו יכולים להשתלט על כל

ההצעות הדחופות לסדר-היום, לא תהיינה בעיות, שחבר הכנסת יגיש אילו נושאים שהוא

רוצה להגיש - אני אפעל רק על-פי מה שהתקנון אומר.

אני טוען זאת בוועדת הכנסת כי נושא זה נוגע לכם. אני מבקש מוועדת הכנסת

שתחליט שכאשר יש ערעור בנושא של "ענין דחוף לציבור" הוועדה לא דנה בערעור, כי

שיקול הדעת ניתן לנו על-ידי התקנון.

דבר נוסף, שגם הוא אחד התלאות של הצעות דחופות לסדר-היום, כאשר יש נושא

"ישמן", "מתלבשים" על אותו נושא מספר רב של חברי כנסת. זה רציני? אם אנחנו רוצים

שהכנסת תתחשב והציבור ישמע מה שמציעים, באמת חבר-הכנסת טובי צדק, הנסיון שלו של

למעלה משלושים שנה בכנסת לימד אותו שאי-אפשר "להתלבש" על הצעות. אם חבר הכנסת

מעלה נושא שצריך להזעיק את הכנסת ואז הציבור - וזוא יקבל את זכות הדיבור, ורק

הוא, ולא חברי כנסת נוספים.

סגנית יו"ר הכנסת ח' גרוסמן;

חברי הכנסת מעלים אותם נושאים בהפרש של מספר דקות כאשר הם בכלל לא יודעים

שחבר כנסת אחר הגיש לפניהם אותו נושא.

סגן יו"ר הכנסת אי שוסטק;

אני מעלה את הנושא הזה לדיון בישיבת יו"ר הכנסת והסגנים. אני חושב שצריך

לשקול זאת היטב ואז יהיה ערך לדיון בהצעה דחופה לסדר-היום.

הייתי מרחיק לכת, אבל אני יודע שהצעתי לא תתקבל, אני חושב שאם ההצעה מוגשת

והיא מתפרסמת כבר בטלוויזיה או ברדיו לפני שהובאה לדיון בישיבת יו"ר הכנסת י

והסגנים, לדעתי לא צריך לדון באותה הצעה, כי ההצעה לא הוגשה לכנסת כדי שהכנסת

תדון בנושא, אלא מפני שחבר הכנסת רוצה להצליח בעסקים מבלי להתאמץ. ההצעה כבר

קיבלה פרסום וזו היתה מסרתו של חבר-הכנסת.

יי שריד;

אתם אחראים ליחסי הציבור שלנו?

סגן יו"ר הכנסת אי שוסטק;

אני יודע שנגעתי בציפור הנפש של מספר חברים.

הצעתי היא שיו"ר הכנסת והסגנים יפעלו על-פי הקריטריונים של תקנון הכנסת,

שהם יהיו וקו ומנחה לדיונים, בתוספת אחת; אם ההצעה לא תאושר על-ידי יו"ר הכנסת

והסגנים בגלל הקריטריון השני שהוא "אם לדעת היו"ר והסגנים יש בנושא ענין דחוף

לציבור" - לא תהיה זכות ערעור בפני ועדת הכנסת.



היו"ר מ' רייסר;

אין זו הפעם הראשונה שאנחנו דנים בנושא הזה. הקמנו ועדה, היו שיחות

בינמפלגתיות ואפילו סיכומים בנושא זה בראשית המושב. כר שהנושא נדון לעמקו.

כדי להבין את הנושא לפי דעתי יש לחזור אחורה - מה היתה הצעה דחופה לסדר

היום כאשר הציעו אותה בהתחלה. כפי שהבנתי, זה היה אירוע, מי שהגיש הצעה דחופה

היו כותבים על עצם ההגשה. כאשד היה מתקיים דיון היתה זו חגיגה בפני עצמה. היום

הצעה דחופה לסדר היום מצליחה לשבש את סדרי הכנסת. בסך הכל וזבדי הכנסת שלא נצלו

את המכסה הרגילה שלחם לא מצליחים לנצל אותה אפילו אם הם רוצים מאוד, כי ההצעות

הדחופות דוחקות את ההצעות הרגילות לסדד היום שהוגשו ולא הגיעו לדיון. אני קרבן

מהכנסת העשירית. בכנסת הקודמת לא הגעתי למיצוי המכסה שלי כי ההצעות הדחופות

דחקו את חצעותי הרגילות לסדר היום.

בואו נראה את הנושאים. חלילה וחס, אינני מאשים את יו"ד הכנסת והסגנים. האם

אלה הנושאים העומדים ברומו של עולם? בפירוש לא. הצעה אחת מנסה לקיים את

האיגודים, הצעה אהדת מדברת על התבטאויותיו של ראש עיריית אום-אל-פחם; ונושאים

מאוד קרדינליים בכלל לא מגיעים לכלל ביטוי, כי אין שום מסגרת להעלות אותם.

הסכנה לחינוך הטכנולוגי בישראל. אם מישהו לא יגיש הצעה רגילה לסדר היום

ולמי שיש מכסה כל כך נמוכה לא יעלה אותה, הוא יחפש נושא עם הד ציבורי רב יותר -

נושא כזה לא יעלה בשום פנים ואופן לסדר היום בכנסת.

כאשר אנחנו עושים ניתוח תוכן של מה שקורה בפועל - אנחנו משלמים ביוקר רב

בגלל הדינמיקה, בגלל הלחץ של מאות הצעות, בגלל הרצון לפצות ולשחק את ה"שמור לי -

אשמור לר" שבלית ברירה הוא הדבר היחידי שאפשד לעשות ולתמרן בסיטואציה הקודמת.

אנחנו משלמים בנושאים שוליים דבים מדי. התשלום ההפוך הוא שנושאים רציניים רבים

מדי לא עולים על סדר ידמה של הכנסת בכלל, בוודאי שלא במליאת הכנסת.

מה ניתן לעשות ולדעתי בקלות רבה - צריך שיו"ר הכנסת והסגנים יקבעו שכל שבוע

תידונה בכנסת שתי הצעות דחופות לסדר היום בלבד. לא תהיינה יותד משתי הצעות

דחופות לסדר היום. גם במדינת ישראל, עם כל וזדינמיקה שבה, אין יותר משני נושאים.

ואז השיקול גם של יי"ר הכנסת והסגנים וגם של ועדת הכנסת הוא איור לגמרי. ברגע

שיו"ר הכנסת והסגנים יוזליסו על שני הנושאים ויוגש ערעור לוועדת הכנסת - הערעור

לא יעלה סתם, אלא צריך לערער גם מה להוציא. ואז קרוב לוודאי שלא יהיה ערעור

וההצעות הדחופות שתאושרנה על-ידי יו"ר הכנסת והסגנים באמת תהיינה דחופות.

ונושאים שהם יחסית שוליים בכלל לא יבואו לדיון, כי סווח התמדון הוא אחר לגמרי.

על ידי כך אנחנו גם משאירים את המוסד של הצעות דחופות לסדר היום וגם בפועל

יהיה זמן רב יותר לכל חבר כנסת לתכנן אילו נושאים הוא רוצה להעלות במושב הזה.

אני בדעה הפוכה מדעת חבר-הכנסת מאיר כהן-אבידב בנושא הנסיון. אם לעשות

נסיון - יש דווקה לעשות אותו עכשיו.

תוך שבוע שבועיים נגבש הצעה שתופעל לנסיון, דווקה משום שזה טוף מושב, דווקה

משום שיש הצסברות רבה של הצעות רגילות לסדר-היום שכרגיל לא באו לכלל מימוש וננסה

זאת עד סוף המושב הזה. אם הנסיון יצליח יפה - נתכנס בתחילת המושב הבא ונחליט על

המשך הניסוי.

לא צריך לשנות לצורך הענין הזה את התקנון. אנחנו נקבל הסכמה של כל הסיעות

על הניסוי הזה ללא צורך בשינוי התקנון. אם הנסיון יצליח יפה בתקופה של החודשיים

שנותרו - נחשוב אז על שינוי התקנון. אם הנסיון לא יעבוד היסב - תמיד אפשר

להשאיר אז המצב כפי שהוא, עם הערות אלה או אחרות.



אם הייתי מקיים את הדיון מייד בשבוע שעבר, מידת המיליטנטיות פה היתה הרבה

יותר רבה, מכיוון שהיו אז נושאים שלחצו על החברים והדברים דיברו אחרת. עכשיו

החברים התקררו יותר כי הדברים נראים תיאורטיים י ותר. בפועל, אנחנו יודעים, זאת

המציאות, ואנחנו לא פעם נדרשים אליה - אי-אפשר להשאיר את המצב כפי שהוא. בכל

הקריירה שלי בכנסת הנוכחית אישרו לי הצעה אחת לסדר-היום ואני נשבע שאינני זוכר

מה היא. היה זה באותה תקופה שאמרתי: אלך בשיטת הפטריה, תאספו לי מהעתונים את כל

הנושאים שבחדשות ותגישו את כולם כהצעה דחופה. משהו אולי יפול. ומשהו נפל.

משהו שלדעתי לא היה הכי דחוף. ממה שאני רציתי, בפירוש לא הכי דחוף. עשיתי זאת

כי רציתי לזכות בפיס הזה כאשר לי אין אפשרות לערער.

כפי שאמרתי, זה בא על חשבון חשיבות הנושאים ורצינות הנושאים. לכן כל

ההתייחסות להצעה הדחופה לסדר-היום נשחקת.

כאשר אומרים שיש נסיון של למעלה משלושים שנה במוסד כלשהו, אנחנו צריכים

לזכור שגם החיים הציבוריים קיבלו מימד אחר לחלוטין. היום יש חשיבות הרבה יותר

רבה להבהיר מה שאתה עושה יותר מאשר לעשות. היום רצים לתקשורת עם ההצעות האלה.

מי קורא לחברי הכנסת להיות סבלניים יותר בהצעותיהם? זה מגוחך. כל חבר כנסת יגיש

מה שהוא חושב שיאושר או יש איזו שהיא הסתברות שיאושר.

אנחנו צריכים להתמודד עם המטריה הנוכחית שהיא: אם לא תהיה הגבלה של מכסה

כלשהי, מי שחושב שמספר ההצעות הדחופות לסדר-היום יירד - טועה. המספר יעלה. כל

חבר כנסת יעלה את המספר מתוך אותו רצון לזכות בפיס. אם אגיש שלושים הצעות יש

סיכוי שאולי אחת תאושר. מישהו יישב אצלי ויגיש יותר הצעות. זה מה שיקרה בסופו

של דבר.

מי איתן;

הצעתך היא שהכנסת תתמקד בשני נושאים. שי שיו"ר הכנסת והסגני ם יחליטו על

כך. לא צריך שום אישור של ועדת הכנסת.

נכון. ברגע שאנחנו - חברי הכנסת - יודעים שזה המספר של ההצעות הדחופות

לסדר-היום שיאושר על-ידי יו"ר הכנסת והסגנים - אנחנו בפחית במספר ההצעות שנגיש.

ת' טובי;

מה יהיה אם כל הנושאים החשובים שיאושרו יהיו נושאי הקואליציה?

אם יש אווירה של חשדנות מסויימת - - -

ת' טובי;

זו לא חשדנות, זה ענין של הלך מחשבה. לציבור שלי הנושאים שאני מעלה הם

חשובים ודחופים.

היו"ר מ' רייסר;

אבל תמיד יכולה הקואליציה בכוחה בישיבת יו"ר הכנסת והסגנים להגיד; בסדר, זה

חשוב לך, אבל זה לא חשוב לנו. כתוצאה מההסדר הזה לחבר-הכנסת תופיק טובי יהיו פי

שתיים הצעות רגילות לסדר-היום ואז הוא בעצמו יחליט מה חשוב לו. אחרת לו יהיו לו

פי שתיים הצעות רגילות לסדר-היום.



אפשר גם להגביל זאת בזמן. כלומר, לקבוע נושא אחד או שני נושאים דחופים

בשבוע. ברגע שאנחנו יודעים, בשבילנו יהיה זה ברור לגמרי, אנחנו נסייע ליו"ר

הכנסת והסגנים לשמור על המסגרת. גם ליו"ר הכנסת והסגנים יהיה קל יותר. כל

הנושאים חשובים, אבל ייקבעו הנושאים החשובים ביותר. זה שיקול הדעת עליו דיבר

סגן יו"ר הכנסת שוסטק.

ת' טובי;

אם כך עדיפה הצעתו של חבר-הכנסת שבח וייס.

סגנית יו"ר הכנסת ח' גרוסמן;

אם יש שבוע שיו"ר הכנסת והסגנים לא מאשרים אף הצעה אחת דחופה לסדר-היום -

על-פי ההסדר החדש הם יצטרכו לאשר שתי הצעות דחופות לסדר-היום.

היו"ר מי רייסר;

אני לא זוכר שבוע אחד שלא עלו שתי הצעות דחופות לסדר-היום. אבל יו"ר הכנסת

והסגנים לא חייבים לאשר אפילו שתי הצעות דחופות לסדר-היום.

סגן יו"ר הכנסת די בן-מאיר;

כפי שהבנתי מדברי החברים, כולם בדעה שיש לעשות משהו בנושא של הצעה דחופה

לסדר היום. אני בעד השארת ההצעה הדחופה לסדר-היום. אני חושב שהיא כלי חשוב של

האופוזיציה.

לא צריך להגביל את ההצעות הדחופות לסדר היום למי שיפרסם את הצעתו בעתון או

באמצעי התקשורת לפני שהצעתו תוגש ליו"ר הכנסת והסגנים. זה אחר התפקידים החשובים

של וזבד הכנסת - שהציבור יידע מה הוא חושב, גם אם לפעמים לא מאשרים לו את דחיפות

ההצעה והוא לא יכול לנמק אותה מעל בימת הכנסת. אין שום פגם בכך שהוא מנמק את

הצעתו באמצעי התקשורת. להיפך, זה מה שחבר הכנסת צריך לעשות, כי פעמים רבות באים

מדוע שתקת, מדוע לא הבעת את דעתך בנושא מסויים? סוב שחבר

הכנסת משמיע את קולו.

בדקתי את נושא ההצעות הדחופות לסדר-היום. מסתבר שבערך כ-15-10 חברי הכנסת,

מגישים כ 80%-מכלל ההצעות לסדר היום. יש גם חבר כנסת שמגיש 20 הצעות דחופות

לסדר-היום באותו שבוע.

אני מציע - מבלי להכניס שום שינוי בהצעות הדחופות לסדר-היום - אם רק נודיע

שכל חבר כנסת יכול להגיש כל שבוע רק הצעה דחופה אחת לסדר-היום, אני חושב שפתרנו

את הבעיה. כך לא נשלול מאף חבר את הזכות להגיש הצעה דחופה לסדר-היום. נניח

שסיעת ר"צ המונה 4 חברי כנסת, חושבת שיש 4 נושאים דחופים השבוע, כל חבר כנסת

מסיעת ר"צ יגיש הצעה דחופה אחת אחרת. הם יתאמו ביניהם את הנושאים. הצעה זו אולי

תפגע בכמה סיעות יחיד, אבל הדמוקרסיה בכל זאת בנויה על רוב ולא על מיעוס והם

יגישו רק הצעה דחופה אחת בשבוע.

לדעתי גם חבר הכנסת צריך להחליט איזה נושא הוא הדחוף ביותר. ואז והתופעה

הזאת שיו"ר ועדת הכנסת סיפר עליה לא תתקיים. כך גם הדיון של יו"ר הכנסת והסגנים

יהיה ענייני. כי כאשר יו"ר הכנסת והסגנים מקבלים את השטפון של 150 הצעות דוזופות

לסדר-היום בשבוע, מראש הרצון לדון בהן יורד, מכיוון שיו"ר הכנסת והסגנים יודעים

שגם מי שהגיש את הצעותיו לא מתייחס אליהן ברצינות, אלא עובד לפי שיטת המטריה, או

הפטריה כפי שניסח יו"ר ועדת הכנסת.

אני מציע שכל חבר כנסת יהיה רשאי להגיש הצעה דחופה אחת לסדר-היום בכל שבוע.

בכך נפתור 80% מהעומס וגם נדע שחבר הכנסת ערך את השיקול.



סגנית יו"ר הכנסת ח' גרוסמן;

במדינת ישראל, מיום חמישי עד יום שני, כל יום הצעה דחופה אחת דוחקת הצעה

דחופה- אחדת.

את יכולה להגיש כל יום הצעה, אבל ביום שני עלייך להחליט איזו הצעה מכל

הצעותייך היא הדחופה ביותד ורק אותה להגיש ביום שני ליו"ר הכנסת והסגנים. את גם

יכולה להעביר את הצעותייך לחברי סיעתך, שכל חבר יגיש הצעה אחרת.

י י שריד;

אני חושב שאתמוך בהצעה של סגן יו"ר הכנסת דב בן-מאיר.

מי איתן;

הצעתך עדיין משאירה את העומס בהצעות הדחופות לסדר-היום. ההפרש הוא מחצית

השעה של עבודת יו"ר הכנסת והסגנים.

סגן יו"ר הכנסת די בן-מאיר;

אתה לא ישבת בישיבת יו"ר הכנסת והסגנים. אני מציע לך לקחת ממזכיר הכנסת את

כל ההצעות הדחופות לסדר-היום המוגשות בכל שבוע ותדמיין לעצמך שאתה סגן יו"ר

הכנסת ועליך להחליס איזו הצעה דחופה באמת. כאשר תקרא את רשימת ההצעות ייצא לך

החשק לדון בהן, כי תראה שמהגורן ומהיקב מגישים הצעות שקודם כל לא עונות על

הקריסריונים של הצעות דחופות לסדר-היום. גם חבר הכנסת צריך לחשוב, לפני שהוא

מגיש את הצעתו, שיש בהצעתו ענין דחוף לציבור, או שהדיון בהצעתו עשוי למנוע מעשה

או מחדל שאינם ניתנים לתיקון. למשל, אם הולכים להרוס בתים וחבר הכנסת מגיש הצעה

דחופה לסדר היום בנושא זה - זאת הצעה דחופה לסדר היום. אבל כאשר חבר-הכנסת מגיש

הצעה בנושא; מצב הטכנולוגיה, או המצב המתמשך של האינפלציה - אלה לא הצעות דחופות

לסדר-היום. אנחנו צריכים לומר לחבר הכנסת שיחליט מה דחוף לו.

יש הבעיה המפוקפקת אם לבטל או לא לבטל את זכות הערעור לווע דת הכנסת. לפי

תקנון הכנסת מותר לחבר הכנסת לערער על כל החלטה של יו"ר הכנסת והסגנים. כרגע

איננו מבדילים אם הערעור מוגש בגלל סעיף קטן (א) או סעיף קטן (ב) של סעיף 83 של

התקנון. חברי הכנסת הם שצריכים לוותר על זכות הערעור בנושא זה. כאשר ייצגתי את

יו"ר הכנסת והסגנים בוועדת הכנסת, בדיון על ערעורים של חברי הכנסת, התקבל לא פעם

הרושם שההצבעה היא לא רצינית, לא כל חברי ועדת הכנסת משתתפים בהצבעה, לפעמים יש

מצב של "שמור לי ואשמור לך", אתה תצביע לאשר את ההצעה שלי ואני אצביע לאשר את

ההצעה שלך. כלומר, הדיון בוועדת הכנסת הוא לא ענייני. בישיבת יו"ר הכנסת

והסגנים אנחנו מקיימים דיון ענייני וקובעים את החלטותינו על-פי הקריטריונים

המופיעים בתקנון הכנסת לאישור הצעות דחופות לסדר-היום.

אם ועדת הכנסת תקבל את הצעתי שכל חבר הכנסת יגיש הצעה דחופה אחת בלבד

בשבוע, אני מוכן לוותר על ההצעה למנוע אז זכות הערעור של ו1ברי הכנסת בוועדת

הכנסת. ננסה זאת למשך מחצית השנה. אם ההצעה לא תעבוד נבוא שוב לוועדה ונקיים

דיון נוסף בנושא.

י י שריד;

אני בעד הרעיון של סגן יו"ר הכנסת בן-מאיר. הצעתו בכל זאת לא משנה את המצב

מעיקרו, אבל היא מקלה במידה רבה על עבודת יו"ר הכנסת והסגנים ועל עבודתנו. ההצעה

מחייבת את חבר הכנסת בעצמו לעשות סלקציה. היא גם מונעת במידה רבה את התופעה של

העליה על הרכבת. היום, בעיקר סיעות קטנות, תופסות טרמפ על הנושאים החשובים. אם

אתה יכולה להגיש רק הצעה אחת - אתה גם לא יכול להרשות לעצמך להצטרף לכל רכבת.



מה קרה ליום רביעי בכנסת, מה קרה לכנסת, האם זה בגלל ההצעות הדחופות

לסדר-היום? - הוויכוח הזה לפי דעתי לא שייך לענין.

ההצעות הדחופות לסדר היום הן דבר בסל ומבוסל. הן אינן ממלאות תפקיד חשוב

בכנסת. התהפכו היוצרות במשך השנים ואי-אפשר להחזיר את המצב לקדמותו בגלל סיבות

אחרות לגמרי מהסיבות שהוזכרו כאן, משום שיו"ר הכנסת והסגנים - אני לא אומר זאת

בסענה - וועדת הכנסת הפכו להיות אנשים יותר פוליטיים, אולי פחות פוליסיים, הכל

לפי נקודת האבחנה. מדוע? - אעבור אתכם אחד לאחד בכנסת האחת-עשרה, בכנסת

העשירית, בכנסת התשיעית, זה ענין של הדרגה, היה פעם קצת אחרת, היום יותר ויותר

אחרת, אבל אם נעבור על כל ההצעות שהיו בכנסת הזאת יתברר לכם שהנושאים החשובים

שעלו בכנסת עלו כתוצאה מהצעות רגילות לסדר-היום. יו"ר הכנסת והסגנים מעולם לא

אישרו הצעה דחופה לסדר היום שיש לה ערך. ההצעות הדחופות לסדר-היום היו תמיד

ענין של שיירי שולחן ותמיד צריך להתייחס אליהן בתור שכאלה, ולכן הן אינן מעלות

ואינן מורידות בחיי הכנסת. כל הנושאים שעומדים במרכז החוויה, או במרכז החוויה

של האזרח הישראלי עלו כהצעות רגילות לסדר-היום. אני מוכן לערוך סבלה של כל

הנושאים שעלו כהצעות רגילות לסדר-היום וכל הנושאים שעלו כהצעות דחופות לסדר-היום

ועדת חקירה לענין לבנון, כן או לא? אפשר להיות בעד

ועדת וחקירה, אפשר להיות נגד ועדת חקירה, אבל אי-אפשר למנוע את הנושא הזה מלעלות

כנושא חשוב שמעסיק את הציבוריות הישראלית לכאן או לכאן. יש ענין לציבור בנושא

זה. מה זה נושא דחוף? - נושא ועדת החקירה הוא אחד הנושאים המעסיקים יותר את דעת

הקהל. אם בצדק, או לא בצדק, לא משנה. אבל נושא כזה לעולם לא יכול לעלות כהצעה

דחופה לסדר-היום. למה? - לא בגלל שההצעה לא עונה על הקריטריונים של הצעה דחופה

לסדר-היום, אלא משום שיש רוב פוליסי. נהיה גלויים.

יו"ר הכנסת ש' הלל;

גם משום שנושא ועדת החקירה היה נכון לפני שבועיים, השבוע ויהיה נכון גם

בשבוע הבא. פה צריכים לערוך את האבחנה בין נושא חשוב לבין נושא דחוף שנולד

פתאום. כתוצאה מכך שהועלה מספר רב של הצעות דחופות לסדר היום בנושא ועדת החקירה

- ואני ראיתי אותן בעין טובה וגם אמרתי זאת מעל בימת הכנסת - הממשלה אמרה שהיא

תמסור הודעה בכנסת בנושא זה. אילמלא ההצעות הדחופות לסדר-היום בנושא זה לא היתה

הממשלה מוסרת הוודעה לכנסת בנושא זה. לפעמים חלק מהנושאים שמועלים על-ידי חברי

הכנסת הופך להיות הודעה של הממשלה.

י י שריד;

יכול להיות שאני מגיש את כל ההצעות האידיוסיות ביותר, אינני יודע, אבל אני

מעולם לא העליתי הצעה דחופה לסדר-היום שעסקה בנושא של ממש. אולי אותי מעניינים

נושאים שהם לא רק דחופים ולא רק וזשובים, אולי יש לי מין עיוות בראש, אני עוסק

כאן בדברים הפחות חשובים והפחות מעניינים את הציבור. תמיד אני צודק כאשר אני

מקבל את הוזלסת יו"ר הכנסת והסגנים לגבי ההצעות שדחיפותן אושרה. אני מגיש 10

הצעות דחופות לסדר-היום בנושאים אלה או אחרים. אם אני הייתי צריך לדרג אותן אני

כבר מראש יודע איזו הצעה תאושר לי על-ידי יו"ר הכנסת והסגנים. הראשונות שהן

הצעות חשובות - אין להן שום סיכוי. זה מה שנקרא סעיף קסן (2); "עניין דחוף

לציבור". זה ענין לאינסרפרסציה. אנחנו יודעים מה זה ציבור, מה זה עניין, מה זה

דחוף. הרי כל מלה יכולה להעסיק אותנו יום שלם. אנחנו יודעים למה הם מתכוונים.

יו"ר הכנסת שי הלל;

כתוב; עניין דחוף לציבור" - זה ענין שלא היה קיים לפני שבוע ואתה לא יכול

על נושא שהיה קיים לפני שבוע, או שבועיים, או שלושה שבועות להגיש הצעה דחופה

לסדר-היום.

סגנית יו"ר הכנסת ח' גרוסמן;

חבר-הכנסת שריד, לידיעתך, ההצעה הדחופה לסדר-היום בענין ועדת חקירה לא אושר

מכיוון שבינתיים הופיעה הצעה רגילה לסדר-היום בנושא זה.

ואחרת היא היתה מאושרת? בתוך עמנו אנחנו יושבים.

תמיד מצדיק אותי שאני מראש יכול לדעת ואני גם יכול להתכוון לדעת יו"ר הכנסת

והסגנים, כי אני יודע שאם אגיש הצעה על עניו אקולוגי, אני יודע שהנושא לא פוליטי

ויו"ר הכנסת והסגנים יאשרו דחיפות ההצעה. לעומת זאת, בנושאים חשובים מאוד אין

יו"ר הכנסת והסגנים מאשרים דחיפות ההצעה. כאשר אני מקבל את החלטה יו"ר הכנסת

והסגנים לגבי ההצעה הדחופה שאושרה לי אני אומר שבשביל זה כבר לא היה כדאי. אינני

אומר שאם אני הייתי יושב בישיבת יו"ר הכנסת והסגנים הייתי מתנהג אחרת.

כל הענין של ההצעות הדחופות לסדר-היום מנופח מעבר לכל פרופורציה. ההצעות

הדחופות לסדר-היום עוסקות בעניינים השוליים של הכנסת. העניינים המרכזיים עולים

הצעות רגילות לסדר-היום, הצעות אי-אמון, הודעות ממשלה. זה מה

שחשוב. פה עוסקים בשיירי שולחן. א) כאשר מדובר בשיירי שולחן אני גם לא מציע

לעשות מזה עניין מרכזי; ב) אני מציע לשקול את ההצעה של סגן יו"ר הכנסת דב

בן-מאיר; ג) יכול להיות שיש עוד כמה הצעות שצריך לבחון אותן. נעשה נסיון של

עוד שבוע. אגב, אין פה ענין עקרוני. אם אתה מקבל בדרך אחרת את מה שאתה מקבל

בלאו הכי, אז אין ענין להתבצר על איזה שהוא מתרס. בעוד שבוע נביא הצעה.

אני מאוד מבקש, אם אפשר, למחקר ההשוואתי הזה - רשימה של כל הנושאים שעלו

כהצעות רגילות לסדר היום מצד אחד, וכל הנושאים שעלו כהצעות דחופות לסדר-היום מצד

שני ותראו במה מדובר.

אתה רק מחזק את הטענה שלי.

הלא היא הנותנת, משום שלא היתה שום הצעה לצמצם בהצעות הדחופות לסדר היום

אלא על יסוד הגדלת המכסה של הצעות רגילות לסדר-היום. בעצם, מה שאתה אומר, אילו

חבר הכנסת היה יודע שבמקום שתי הצעות רגילות לסדר-היום יש לו ארבע הצעות רגילות

לסדר-היום - אני גם מוכן, מבחינתי, שיגדילו את המכסות לסיעות הקטנות, כמו

שנותנים להן זמן ארוך יותר. ואז שיקול הדעת הוא לגופו של ענין. הלא אין הצעה

רק לבסל את ההצעות הדחופות לסדר-היום מבלי למצוא דרך לפצות את חברי הכנסת. הצרה

היא שההצעות הדחופות לסדר-היום ניתנות חינם.

אני מציע שהמשך הדיון בנושא זה יהיה בשבוע הבא. בינתיים נבוא במשא-ומתן עם

הסיעות השונות לנסות לגבש איזו שהיא הסכמה.

אם רוצים ועדה - אני מציע את ההרכב הבא: חבר-הכנסת שבח וייס מטעם סיעת

המערך; חבר-הכנסת מיכאל איתן מסעם סיעת הליכוד; סגנית יו"ר הכנסת, חברת-הכנסת

חייקה גרוסמן מסעם סיעות האופוזיציה. הוועדה תנסה לגבש הצעה מוסכמת לשבוע הבא.

סוכם: המשך הדיון יתקיים בשבוע הבא.

ועדת משנה בהרכב הבא - חברי הכנסת: וייס איתן וגרוסמן

. ינסו לגבש הצעה מוסכמת בנושא ההצעות הדחופות לסדר היום.

J

וי

הנושא השני על סדר יומה של הוועדה הוא בקשתו של חבר-הכנסת מיכאל איתן להסרת

החסינות של חבר הכנסת מחמד מיערי.

שי וייס;

אבקש לדחות הדיון בנושא זה לישיבה הבאה. סוכם שנשב עד השעה 10.00. שמונה

מחברי ועדת הכנסת הם גם חברי ועדת החוץ-והבטחון המתכנסת בשעה 10.00.

היו"ר מי רייסר;

אנחנו נשב בימי גי בשבוע עד השעה 10.30.

הזמנו פעמיים את חבר-הכנסת מיערי. אם חבר-הכנסת מיערי יעמוד על כר שהוא

רוצה להשמיע את דבריו עכשיו, אני בהחלט אמשיך את הישיבה ונשמע דבריו עכשיו. אם

לא - נדון בנושא זה בישיבה הבאה.

מי מיעארי;

אני לא עומד על כר שאשמיע את דבריי עכשיו.

היו"ר מי רייסר;

אם כר, חבר-הכנסת מיערי, אתה מוזמן לישיבת הוועדה בשבוע הבא.

סוכם; הנושא יידון בשבוע הבא

הישיבה ננעלה בשעה 10.20