הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס* 250

מישיבת ועדת חחוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, י"ב באדר חתשמ"ח. 1.3.1988. שעה 11.30

נכחו;

א. קולס - היו"ר

מ. וירשובסקי

ד. ליבאי

אוריאל לין

ו. שם-טוב

מוזמנים; גב' ג. ויסמן - משרד חמשפטים

היועצת המשפטית של הוועדה; ר. מלחי

מזכירת הוועדה; ד. ואג

קצרנית; ח. אלטמן

סדר-היום; חוק העונשין (תיקון מס' 27), התשמ"ז-1987.



חוק העונשין (תיקון מס' 27), התשמ"ז-1987

היו"ר א. קולס; אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת חחוקח, חוק

חוק העונשין (תיקון

מס' 27), התשמ"ז-1987.

נעבור על סעיפי חצעת החוק על-פי הסדר, סעיף

אחר סעיף.

סעיף 1 על הסעיף הראשון נרלג. נחזור אליו אחרי

שנדון בכל שאר הסעיפים. נעבור לסעיף השני -

ג. ויסמן; סעיף 2 "2. האמור בסעיף 35 לחוק העיקרי יסומן (א)

ואחריו יבוא; "(ב) היה העונש קנס, יהיה בית

המשפט רשאי להטילו בשיעור שאינו עולה על שיעורו המעודכן ביום החלטת בית המשפט,

ואם הוגש ערעור - קנס אשר אינו עולה על שיעורו המעודכן ביום ההחלטה בערעור; לעניין

זה, "שיעור מעודכן" - שיעור הקנס שהיה קבוע בחוק לעבירה ביום ביצועה, לפי צו מכוח

סעיף 64.".

כאן נפלה טעות. צריך להיות כתוב; כפי ששונה

בצו מכוח סעיף 64.

אני ממשיכה לקרוא את הצעת החוק; "(ג) שונה

שיעור הקנס שלא כאמור בסעיף קטן (ב), יהיה בית המשפט רשאי להטיל קנס בשיעור שאינו

עולה על שיעורו ביום ביצוע העבירה בצירוף הפרשי הצמדה למדד לפי שינויים במדד שפורסמו

עד יום החלטת בית המשפט; בסעיף זח, "מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית

לסטטיסטיקה.".

היו"ר א. קולס; אני מבין שהבעיה של הסעיף היא בתקופה בה היו

שיעורי אינפלציה גבוהים.

אני מציע לחברי הוועדה לאשד את הסעיף הזה.

אוריאל לין; בזמנו הסתמן מחדל חמור מאד של משרד המשפטים.

חברה, לדוגמה, שגרמה מוות, נדונה לתשלום של

20 אלף שקלים.

יפה מאד לתת סמכויות לבית משפט אולם אינני

יודע האם בית המשפט צריו להתלבט בכל שאלה שתתעורר? יש לו מספיק נושאים שבגינם הוא

צריך להפעיל מחשבה.

אם יש קנס מסויים ביום ביצוע העבירה והוא

עודכן

ג. ויסמן; על-פי המדד.

אוריאל לין; בית המשפט יתחשב בקנס שהיה ביום ביצוע העבירה

פלוס העידכון

ג. ויסמן; הוא לא יכול.

אוריאל לין; על-פי ההצעה הוא יכול.

החלק השני של הסעיף אומר שאם הנושא לא שונה

כי אז בית המשפט רשאי להצמיד את הסכום למדד. בהקשר הזה אני מבקש לשאול; מדוע

העניין לא יתבצע אוטומטית?

הסעיף השני הוא למקרה שהמחוקק הראשי משנה את

הקנס. יש כאן שינוי מהותי של העונש.

סעיף (ג) מצויין למקרה שהעונש שונה לא על-ידי

עידכוו על-פי סמכותו של שר המשפטים על-פי סעיף 64, אלא שינוי העונש על-ידי המחוקק.

אס היינו מאפשרים זאת כי אז היינו פוגעים בכלל שאסור להטיל עונש חמור יותר מזה

שהיה צפוי ביום ביצוע העבירה. סעיף (ב) בעצם עומד בקריטריון הזה.

אוריאל לין; כאן כתוב שבית המשפט יהא רשאי. למה לתת לו

סמכות? האם זה לא הגיוני ופשוט שהנושא הזה

ייעשה אוטומטית?

ג. ויסמן; אנו מציינים את המלה: "רשאי", כיוון שגם כאשר

הקנס הוא בסכום מסויים בית המשפט רשאי להטיל

פחות ממנו.

יש, כאן, שתי שאלות. אחת בקשר לקנס, והשניה

בנושא ההצמרה.

אנו מפשטים את הנושא הזה עבור השופט. לשופט

יש טבלה ואחר-כך הוא יכול לקבוע

יש לו, כאן, שני מישורי החלטה.

אקדמית אתה צודק. מעשית - לא.

כך הנושא הזה לא יכול להתבצע בהחלטה מסודרת

של בית המשפט. בית המשפט צריך קודם כל לקבוע

את הקנס שהיה ביום ביצוע העבירה ואחר-כך הוא יצטרך לשאול את עצמו אם הוא רוצה להצמידו?

אני לא רוצה שהוא יחשוב יותר מדי. חבל להעמיס עליו דברים. בית המשפט יקבע את הקנס

ביום ביצוע העבירה והקנס ייקבע על-פי סעיפים (ב) או (ג).

אנחנו אומרים לבית המשפט שהוא יכול לברר מה

שיעור הקנס היום.

כאן קיימת הנחה של שיעור קבוע; אין אינפלציה.

הכסף לא משתנה.

בהנחה שאין אינפלציה, קבוע בחוק שעל עבירה

מסויימת מוטל קנס בגובה של אלף שקלים. בא בית המשפט ופוסק 500 שקלים. ערערו על

גובה העונש. בית המשפט של ערכאת הערעור יכול לפסוק עד אלף שקלים.

מה אתם אומרים? -קרה אסון; יש אינפלציה בת

100%. בית המשפט צריך להגדיל את הקנס לא לאלף שקלים אלא לאלף שקלים פלוס האינפלציה.

זה, בעצם, מה שאתם טוענים לגבי סעיף קטן (ג).

נכון, אבל לא מעבר לזה.

גב* ויסמן אומרת שאסור לבית המשפט להגדיל את

הקנס מעבר לאלף שקלים.

אם היתה הגדלה ריאלית של העונשים?

אי-אפשר לתת עונש חמור יותר. לגבי מאסר אין

בעיה. לגבי מאסר אין אינפלציה.



מה אתם עושים? אתם אומרים לבית המשפט שאסור

לו להוסיף אפילו אגורה אחת אם הוא טעה בחשבון.

החוק הזה שכב זמן רב. האינפלציה תודה לאל

איננה מתבטאת היום במאות או בעשרות אחוזים. לא מקובל עלי להיכנס היום למערכת חישובים

מסובכת.

אנו מכירים מקידמת-דנא את נושא הריבית על

קנסות. אם יש משק יציב מבחינת אינפלציה עדיין, בכל משק, נהוגה ריבית מסויימת.

אם אתה משלם היום כסף או בעור שנה - יש הברל. גם אם המטבע יציבה קיים ענייו הריבית.

אף אחר לא ריבר על נושא הריבית.

ג. ויסמן; בסעיף 71 יש רבר רומה.

היו"ר א. קולס; לאור המצב האינפלציוני במרינת-ישראל לא הייתי

נכנס לעניין הזה ולא הייתי מטיל על שופטים

עבורה נוספת של חישובים, ביחור בערכאה של ערעור. אני לא הייתי יוצר מצב כזה שמשפט

ימשך עור מספר חורשים כרי שאפשר יהיה לעשות את החשבון. י

רשות הריבור לחבר-הכנסת אוריאל לין.

אוריאל לין; אני חוזר בי מדברי ומקבל את עמדת משרד המשפטים.

הגעתי למסקנה שהוא צודק. לא הייתי מגיע למסקנה

הזאת אילו כבוד היושב-ראש לא היה מבקש מאתנו לחשוב בצורה פתוחה.

משרר המשפטים חייב לעשות מפעם לפעם עידכון של

הקנסות. קיימת שיטה מוכרת לביצוע הנושא הזה. הלוואי ולא תהיה אינפלציה ואז משרד

המשפטים לא יצטרך לעשות עירכונים של קנסות.

מרובר על חלק משיטת המשפט. מה שמשרד המשפטים

מציע עתה הוא לתת סמכות לבית המשפט לקחת את השיעור המעורכן. אני סבור שהרברים האלה

בסר הכל משלימים את ההוראה הקיימת.

היו"ר א. קולס; רשות הריבור לחבר-הכנסת ויקטור שם-טוב.

ו. שם-טוב; ההצעה שהונחה על שולחננו מתקבלת על הרעת.

איננו יכולים להיות עד כדי כר אופטימיים ולומר

שאף פעם לא תהיה אינפלציה משמעותית במשק. יש הגיון ברברים. אם בזמן שניתן פסק-

רין הקנס שהוטל הופר להיות סימלי כי אז איננו משיגים את מטרת העונש.

אני מציע להשאיר את הסעיף הזה כמות שהוא.

היו"ר א. קולס; רשות הדיבור לגב* גלוריה ויסמן.

ג. ויסמן; אנו מציעים בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג) שני דברים;

במקרה הרגיל שיש עידכון מדדי על-ידי שר המשפטים

רשאי בית המשפט להטיל את הקנס בשיעור מעודכן ---

אוריאל לין; העידכון נעשה מדי ששה חודשים, בהתחשב בשיעורי

האינפלציה.

ג. ויסמן; סעיף קטן (ג) מתייחס לא לשינוי הזה אלא לשינוי

מהותי. המחוקק הראשי שינה, אחרי ביצוע העבירה,

את גובה הקנס. הוא לא יכול להגדיל את הקנס החרש כיוון שזה שינוי העונש. מה עושים

במקרים כאלה? עלי להוסיף ולציין כי מקרים כאלה נחשבים לחריגים. לוקחים את שיעור

הקנס ביום ביצוע העבירה ומצמידים למדד.



היו"ר א. קולס; אני מתנגד לסעיף הזה. מה קורה פה בעצם?

מה אתם עושים? אתם אומרים לנאשם שאם הוא

קיבל קנס קודם לכל הוא צריך להגיש עליו ערעור במצב של היום. הנאשם מחכה שנתיים-

שלוש עד שהערעור מתקבל, ואז במקרה הטוב הוא משלם את הקנס עם הצמדה למדד.

אני רוצה לשאול אתכם שאלה פשוטה. הרי כל אהד

מאתנו הולר לבנק. האם יש בנק במדינת-ישראל שנותן הלוואה צמודה בלי ריבית? איו בנק

כזה. אני בכל אופו לא מכיר בנק כזה.

משכנתאות לזוגות צעירים משלמים ריבית פלוס

הצמדה. כאו אנו מדברים על עברייו שנענש ואומרים שהעונש שהוטל עליו יהיה רק צמוד,

בלי ריבית, אם הוא יערער עליו.

הוא משלם.

אם הוא משלם זאת כבר בעיה אחרת,

אוריאל ליו; קיימים שני הפרשי-זמו.

היו"ר א. קולס; אנו מעניקים פרס לאיש כתוצאה מהליך משפטי.

אם אנו מדברים על קנס כספי כי אז צריך להביו

שלכסף יש שני ערכים; ערך ריאלי וערך של ריבית על הכסף. על מטבע יציב עדייו יש ריבית.

לכסף יש עלות.

מה אנו עושים כאו? אנו אומרים שהתחיל הליו

משפטי. החוק קבע קנס מירבי של אלף שקלים. כל עוד המשפט לא מתברר ולא הסתיים, יותר

מזה הנאשם לא ישלם.

משרד המשפטים איננו יכול להציע להגדיל את הקנסות

כי הקנסות המירביים הם כל-כך גבוהים שהם המקסימום. איו אצלנו שיטה של מינימום.

אם, לדוגמה, עונש קבוע בחוק הוא עשר שנות מאסר,

שופט גוזר על נאשם שמונה שנים או פחות. הוא לא גוזר את המקסימום. גם לגבי קנסות

משרד המשפטים לדעתי היה צריך להביא בחשבוו מקדם מסויים. הוא בא לבית המשפט ואומר

שעל עבירה מסויימת יוטל קנס בסדר-גודל של 10 אלפים שקלים. בית המשפט לא גוזר תמיד

על-פי התיקרה. אילו בית המשפט היה גוזר תמיד על-פי התיקרה כי אז משרד מסודר היה מבקש

להגדיל אותה.כשבית המשפט הופך את התיקרה לריצפה זה אומר שמשהו פגום במערכת.

אנו איננו מדברים על שנת 1985 אלא על שנים

נורמליות. אם מוטל על עברייו קנס בגובה מסויים, זה לא הקנס המירבי שבית המשפט היה

יכול להטיל עליו. אילו בית המשפט היה מטיל על העבריינים את הקנסות המירביים כי אז

אני הייתי מציע שמשרד המשפטים יכפיל או ישלש את הקנסות.

למה לנו לסבך את בית המשפט בחשבונות?

כאשר יש אינפלציה סבירה קיימת גם ריבית לשער

הכסף וכאו, בהצעת החוק, מתעלמים מהאלמנט הזה.

אם עברו שנתיים-שלוש כי אז צריו להביא בחשבוו

ריבית מינימלית של18%-20%. מדוע להגדיל לעברייו את הקנס המירבי רק בשער ההצמדה?

כל השיטה איננה נראית לי.

אוריאל ליו; אני מציע שנדחה את ההצבעה על הסעיף הזה ונתקדם.

ג. ויסמן; אני מבקשת לענות על טיעוניו של היושב-ראש.

יש לי תשובות לשאלות שהוא העלה.

אוריאל ליו; לא כדאי לבזבז זמו של ישיבה שלמה רק לסעיף

הזה.

נשאיר את המשך הדיון בסעיף הזה לסוף.

אוריאל ליו; הצעה לסדר; אם נסיים את הדיון בכל סעיפי הצעת

החוק - נחזור עוד היום לדון בסעיף הזה.

ג. ויסמן; היושב-ראש מדבר על כסף ואני צריכה לדבר גם

על העונש. עונש מבצעים אלא אם כן בית המשפט

קובע אחרת מיד עם מתן גזר הדין.

אם אותו אדם לא משלם את הקנס בערכאה ראשונה

במקרה שבית המשפט לא דוחה את ביצוע העונש ובדרך-כלל הוא לא דוחה את ביצוע העונש,

אז אם העבריין לא משלם יש לנו מנגנונים

היו"ר א. קולס; את דיברת על דחיה בהסכמת בית המשפט, בסעיף

קטן (ב) כתוב; יי... ואם הוגש ערעור - קנס אשר

אינו עולה על שיעורו המעודכן ביום ההחלטה בערעור;...". למה? כי אז חזקה שכאשר אדם

ביקש דחיית תשלום הקנס הוא חשב שהוא יזכה בערעור.

ג. ויסמן; המקרה הוא בדיוק כמו זה שטוען חבר-הכנסת אוריאל

לין ובצדק. בעבידות קשות ניתנים קנסות נמוכים

ואז התביעה מערערת עליהם. לבית משפט לערעורים יש סמכות להעלות את גובה הקנס על-פי

הדין שלנו.

אוריאל לין; אדוני היושב-ראש, אני הצעתי לפני דקות אחדות

הצעה לסדר.

היו"ר א. קולס; מקובל עלי. נעבור לסעיף 3 של הצעת החוק.

ג. ויסמן; סעיף 3 "3. בסעיף 52 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן

(ג) יבוא; "(ג1) הטיל בית המשפט מאסר על

תנאי על נידון שעליו לשאת לפני כן עונש מאסר בפועל, תהיה תקופת התנאי התקופה שקבע

בית המשפט בתוספת תקופת המאסר שנשא הנידון עד ליום שחרורו מן המאסר; לענין זה,

"תקופת המאסר שנשא הנידון" - לרבות ימי חופשה מיוחדת בתקופת המאסר, ימי שחרור לפי

פקודת עבודת עונשין וימי שחרור בערובה לפי סימן ב* בפרק ג* לחוק סדר הדין הפלילי

(נוסח משולב), התשמ"ב-1982.

הסעיף המרכזי של מאסר על תנאי קובע שמאסר על

תנאי מתחיל ביום גזר הדין אלא אם כן בית המשפט קובע אחרת אבל אם אדם היה במאסר בפועל

או שהוא צריר לרצות מאסר בפועל, תקופת המאסר על תנאי מתחילה משחרורו מהמאסר.

היו"ר א. קולס; הוא לא יכול לעבור עבירה בבית-הסוהר שעליה

יפעילו עליו את התנאי.

ג. ויסמן; זה לא חופף, אלא אם כן בית המשפט קבע אחרת.

בית המשפט קבע לא פעם שתקופת התנאי תתחיל

ביום גזר הדין גם כאשד האיש נמצא במאסר בפועל כי רוצים למנוע ממנו ביצוע

עבירה נוספת כאשר הוא במאסר. מטרת מאסר על תנאי כפולה; המטרה העיקרית היא להרתיע

את אותו עבריין מביצוע עבירה נוספת.

ר. מלחי; ביצוע עבירה נוספת כאשר הוא נתון במאסר?

ג. ויסמן; כן.

חבלה גופנית לדוגמה.

ג. ויסמו; הוא נתון במאסר, לדוגמה, בשל פריצה ומורשע

גם בגלל אלימות. בית המשפט רוצה שגם בהיותו

במאסר הוא לא יבצע עבירת אלימות.



יכול להיות מקרה שאדם שוחרי אבל לא על-פי

החלטת בית המשפט העליון. אם אדם, לדוגמה, מגיש ערעור ובית המשפט מוצא לנכון לשחרר

אותו בערבות עד שמיעת הערעור, הוא עדיין לא שוחרר מאמאםר כיוון שהוא עדיין חייב

אותו.

במקרה כזה אותו אדם ביצע עבירה נוספת ואי-

אפשר היה להפעיל את המאסר על תנאי.

אנו מבקשים לקבוע שהמאסר על תנאי יחשב מאסר

על תנאי סטטוטורי.

היו"ר א. קולס; לעבירה מסויימת נקבע, לדוגמה, עונש מאסר על

תנאי של 3 שנים. אדם כלוא ל-5 שנים מאסר

בפועל ובית המשפט גזר עליו עונש מירבי של 3 שנים על תנאי בגין העבירה החדשה.

יוצא שאותו אדם ירצה מאסר על תנאי של 8 שנים.

5 שנים מאסר בפועל ו-3 שנים מאסר על תנאי.

היו"ר א. קולס; לא. כולן על תנאי.

ג. ויסמן; ניתן להפעיל את התנאי גם בתקופה שהוא במאסר.

אוריאל לין; אם בית המשפט נותן מאסר על תנאי וחלק מן

המאסר הוא בפועל אז בעצם תקופת המאסר על תנאי

מתייחסת רק לתקופת המאסר הנוספת.

היו"ר א. קולס; נניח שאדם מסויים נדון על ביצוע שוד ונגזרו

עליו 5 שנות מאסר שאותן הוא מרצה. לאחר מכן

הוא נשפט בגין עבירה קטנה של גניבה, לדוגמה, ובשל כר בית-המשפט גוזר עליו 3 שנות

מאסר על תנאי.

על-פי התיקון הזה הוא נדון ל-8 שנות מאסר על

תנאי.

מ. וירשובסקי; לשופט אין שיקול-דעת.

ג. ויסמן; יש לו, אלא אם כן בית המשפט קובע אחרת.

מ. וירשובסקי; איפה זה כתוב?

ג. ויסמן; כתוב.

מ. וירשובסקי; לא כתוב. "(ג1) הטיל בית המשפט מאסר על תנאי

על נידון שעליו לשאת לפני כו עונש מאסר בפועל,

תהיה תקופת התנאי התקופה שקבע בית המשפט בתוספת תקופת המאסר שנשא הנידון עד ליום שחרורו

מן המאסר;'*.

ג. ויסמן; המלים האלה מופיעות בסעיף ג* של החוק הקיים.

היו"ר א. קולס; בגלל כל מיני עבירות יש עונש של מאסר על תנאי.

כאן אתם באים ומבקשים להגדיל את העונש.

אתם מגדילים את העונש בסעיף כללי מאד לאדם ספציפי, על-פי תקופת המאסר שהוא יושב

בפועל.

אני מבין את הבעיה שעמדה בפניכם ואולי גם

את ההגיון האומר שאם אדם יושב בבית-סוהר אולי צריו לדחות את המאסר על תנאי לאחר שהוא

ישתחרר.



אתם קובעים כאן שני סוגי עבריינים; אחד

שעליו יגזר העונש המירבי הקבוע בחוק, והשני - בגלל שהוא מרצה כרגע עונש בפועל -

לו אתם מוסיפים על העונש בפועל עוד עונש.

איננו מוסיפים עוד עונש.

היו"ר א. קולס; אינני מביו מה ההגיון?

אוריאל לין; אני מציע שנעשה אבחנה חשיבתית בין תקופת התנאי

ובין תקופת המאסר הנוספת. אנו מערבבים בין

השניים. מה, בעצם, אומר בית המשפט? שאדם מסויים מקבל שלוש שנים מאסר בפועל ועוד

שנתיים מאסר על תנאי. התנאי הוא זה שאם, בתקופה של שלוש שנים, אותו אדם יעבור עבירה

מסוג בזה או אחר, אוטומטית הוא יקבל עוד שנתיים מאסר.

קודם בל צריך לעשות את האבחנה; 1. תקופת

התנאי; 2. תקופת המאסר הנוספת אם הוא לא יעמוד בתנאי גזר הדין.

ג. ויסמן; לא מובן לי.

היו"ר א. קולס לי הרברים מובנים.

ו. שם-טוב; בשביל מה נותנים מאסר על תנאי?

אוריאל לין; בדי להרתיע. אם השופט גוזר על אדם מסויים

גזירת מאסר בי אז הוא גומר את העסק. אם הוא

גוזר עליו מאסר על תנאי הוא מניח שבאותה תקופה העבריין יירתע מלעבור עבירה דומה.

מדובר על תקופת מאסר על תנאי לא ארובה במיוחד. לא מדובר על עשרים שנה; גם לא על

עשר שנים. מדובר על שנתיים-שלוש, ארבע וחמש שנים.

לא עשינו אבחנה בין שני המרביבים; תקופת

המאסר הנוסף ותקופת התנאי. קודם לבל צריך לעשות אבחנה בין השניים.

לתקופת התנאי אין נפקות באשר אדם יושב בבית-

סוהר. לתקופת התנאי אין ממשות כאשר אדם יושב בבית-סוהר.

ו

שופט מטיל על אדם מסויים 5 שנות מאסר, פלוס

שנתיים. את תקופת השנתיים הוא לא גוזר עליו באופן אבסולוטי אלא הוא אומר שאם אותו

ארם יתנהג יפה במשך תקופה מסויימת - הוא לא ישא בהן. מתי השופט רוצה שהעבריין יתנהג

יפה? כאשר הוא כבר נמצא בבית-הסוהר?

ו. שם-טוב; תלוי בעבירה. זאת יכולה להיות עבירת אלימות

לדוגמה.

אוריאל לין; אני מדבר על דברים באופן בללי. מתי אני רוצה

שאותו אדם יתנהג יפה? כאשר הוא כבר בגדר

אסיר? אני רוצה שהוא יתנהג יפה כאשר הוא יהיה אדם חופשי החשוף לעשיית עבירות נוספות.

אקח דוגמה קונקרטית. כאשר שופט מטיל על

אדם מסויים שלוש שנים ועוד שנתיים, הוא בעצם גוזר עליו חמש שנות מאסר, אלא מה?

השופט אומר שאת השנתיים הוא לא מטיל עליו אם הוא יתנהג יפה. מתי הוא רוצה שאותו אדם

יתנהג יפה? כאשר הוא יושב בבית-סוהר? לא. כאשר הוא יהיה חופשי.

החלת תקופת התנאי צריכה לחול מהיום שהוא

השתחרר מבית הסוהר, אם אמנם הדבר ניתן במסגרת של גזר דין אחד.

אם אדם יושב בבית-סוהר ועבר עבירה נוספת -

זה כבר עניין שונה לחלוטין.

אני מתלבט בשאלה האם הסעיף הזה חל על אסיר?

מה שהיה ברצוני לומר הוא שזה דורש מאתנו התייחסו,

נפרדת.

מה הסעיף הזה

רוצה לשנות?

ג. ויסמן; הסעיף הזה רוצה לשים את האדם במבחן לא רק באשר

הוא חופשי, אלא אם כן בית המשפט החליט אחרת.

הסעיף הזה רוצה לשים את האדם במבחן גם כאשר הוא נמצא במאסר.

מה היתה הכוונה בהטלת מאסר על תנאי? להרתיע

את אותו אדם מלבצע עבירה נוספת.

אוריאל לין-. בתקופת המאסר?

ג. ויסמן; ודאי. הוא יכול להיות אדם אלים.

יש הגיון בהרחבת תקופת התנאי ובאפשרות של

הפעלת התנאי ---

אוריאל לין; בעקבות הדיון אני אבקש לעשות תיקון לגבי

תקופת ריצוי מאסר ועבודת שירות.

ג. ויסמן; התיקון הזה פותר את הבעיה גם לגבי עבודת שירות.

התיקון רוצה לתת את האפשרות הזאת בלי שבית

המשפט יקבע זאת באופן מפורש.

אוריאל לין; לתת את האפשרות שתקופת התנאי "תרוץ" כאשר אדם

יושב בבית-סוהר?

ג. ויסמן; נכון; להאריך אותה סטטוטורית.

אוריאל לין; זאת אומרת שתקופת המאסר תתווסף אוטומטית לתקופת

התנאי?

כן.

אוריאל לין; זאת אומרת שזה לא במקום אלא בנוסף. הבנתי.

רשות הדיבור לגב* רחל מלחי.

נקודת התורפה של ההוראה הזאת היא בכך שהיא

מאריכה את תקופת התנאי. יש מצבים שהתנאי

יחול על אדם למרות שהוא כבר נמצא בבית-סוהר.

או שתקופת התנאי חלה למרות שהוא נמצא בבית-

סוהר ואז תחול עליו אותה תקופת תנאי כמו על כל אחד אחר מפני שאין צרק להאריך לו את

תקופת התנאי, או שאין טעם לתנאי כשהוא נמצא בבית-סוהר מפני שזה סוג של עבירה שלא

ניתן לבצע אותה כאשר אדם נמצא בבית-סוהר, אין טעם להחיל את התנאי בתקופה בה הוא

נמצא בבית-סוהר, אז מן הצדק לומר שיחול התנאי לשלוש שנים כמו שהוא חל על כל אדם אחר

אבל מהתקופה שבה הוא יצא מבית-הסוהר.

לא צודק לומר לאותו אדם שבגלל שהוא יושב בבית-

סוהר הוא יהיה בתקופת תנאי ארוכה יותר מאשר כל אדם אחר.



הערה שניה; אם התנאי יחול לאחר שאותו אדם

יצא מבית-הסוהר, ואני כאמור סבורה שלא טוב שהוא יתווסף, צריו לקבוע לימיט. לא יכול

להיות שאדם ישב תקופה מסויימת בבית-סוהר ואחרי שהוא ישתחרר הוא יגרור אחריו איזשהו

תנאי.

היו"ר א. קולס; תודה, רשות הדיבור לחבר-הכנסת וירשובסקי.

אני סבור שצריך לפשט את הנושא. באופן עקרוני

מאסר על תנאי לא יכול לחול על אדם שיושב בבית-

סוהר. זה פשוט לא הגיוני. אלמנט ההרתעה לא קיים ברגע שאותו אדם כבר יושב בבית-סוהר.

יתכן שכל תקופת המאסר צריכה לעבור ורק אחר-

כר צריו להיכנס לתקופת המאסר על תנאי. אבל במקרים מיוחדים נושא כזה יכול להיות בגדר

עוול גדול כיוון שאדם יוצא ממאסר אחרי תקופת ממושכת, רוצים לשקם אותו, ואז אומרים

לו שרק מעכשיו מתחיל "לרוץ" המאסר על תנאי.

ו

אני סבור שצריך להשאיר את הנושא הזה באופן

מוחלט לבית-המשפט. מדובר על שאלת שיקומו של אסיר. למה שאנו, המחוקקים, נקבע בשאלה

כזאת?

צריך לומר שתקופת המאסר על תנאי לא עובדת כאשר

אדם יושב בבית-סוהר, זולת אם בית-המשפט יחליט אחרת.

ר. מלחי; אז תהא גם אפשרות להאריך את תקופת התנאי?

מ. וירשובסקי; לא. זאת איננה הענשה נוספת.

במקום להכניס אדם לבית-סוהר נותנים לו מאסר

על תנאי, אבל בינתיים הוא נכנס לבית-סוהר מטעמים אחרים.

צריך להשאיר את הנושא הזה לשיקול-דעתו של

בית-המשפט.

היו"ר א. קולס; רשות הדיבור לחבר-הכנסת דוד ליבאי.

ד. ליבאי; אני מבין שעילת התיקון הזה הוא בג"צ 691/81

שהובא בדברי ההסבר בעמוד מס* 116 של הצעת החוק.

הפסיקה בבג"צ אינה מחייבת וגם לא מצדיקה את התיקון כפי שהוא הובא, גם אם נדרש תיקון.

דהיינו; הבג"צ מעיר על-כך שהוראת החוק הנוכחית אומרת שתקופת תנאי כאשר אדם נושא או

עומד לשאת בעונש מאסר תתחיל מיום שחרורו מהמאסר.

מה קורה אם מאותו מאסר הוא נחלץ לזמן-מה על-

ידי שחרור בערובה או שהמאסר התחיל והוא משוחרר באופן זה או אחר בתקופת השחרור או

החופשה מבית-הסוהר הוא עובר עבירה והתנאי לא תופש אותו כי הוא מתחיל רק בסיום ריצוי

המאסר.

הבעיה שבג"צ מעיר עליה ברורה. קשה להבין מדוע

זה יוצר שינוי טוטאלי במדיניות על-פי הצעת החוק? הצעת החוק משנה את המדיניות. כיום

הסמכות נתונה בידי בית המשפט. היום תקופת התנאי תתחיל מיום גזר הדין, אלא אם בית-

המשפט קובע אחרת. אם יש עונש מאסר יתחיל מיום שחרורו ממאסר, אלא אם בית המשפט אומר

אחרת. זאת אומרת שיש הדרכה ומתן שיקול-דעת לבית המשפט.

מה רע בהצעה? שאותו שיקול-הדעת לבית-המשפט

בכל מקרה לא יהיה קיים יותר. אם בית-המשפט הטיל על אדם מסויים מאסר על תנאי והאיש

צריך לשאת תקופת מאסר נוספת, ככלל ייקבע שתהיה הארכה של התנאי שתימשך כך וכך זמן.

אבל אם בית-המשפט יחליט שזה לא מוצדק כי אז אנו המחוקקים הכתבנו את הסיטואציה בלי

להכיר את "הסיפור".



אני יכול להביו שאדם נידון למאסר על תנאי

בעוון שוד. כאשר הוא נכנס למאטר אנו סבורים שהוא לא צריר לבצע באותו זמן שוד, על

אחת במה וכמה כאשר הוא יוצא לחופשות. לכן מפעילים את התנאי לשלוש-ארבע שנים.

לעומת זאת יכול להיות תיק בקשר לתקיפה

ואז אומרים לאותו אדם שאל לא לבצע תקיפה נוספת כיוון שאם הוא יבצע דבר כזה הוא ירצה

עוד שנתיים מאסר. בינתיים אותו אדם יושב בבית-סוהר. אני לא משוכנע שבית-המשפט היה

פוסק לו שנתיים על תנאי על תקיפה אילו הוא היה יודע שבבית-סוהר תקיפות הן עניין של

יום-יום. בית המשפט מיד יפעיל לו את המאסר על תנאי.

בית-המשפט יכול להחליט שעל תקיפה מסויימת

המאסר על תנאי יתחיל עם סיום עונש המאסר, וכיוצא באלה. לא על כל תקיפה קטנה בבית-

הסוהר צריו להפעיל את המאסר על תנאי.

ישנן וריאציות שונות בעניין הזה. צריו

להשאיר את שיקול הדעת לבית המשפט.

אני נאמן לעיקרון שקיים היום בסעיף 3(ג)

שלבית-המשפט יש סמכות בכל מקרה להורות כר או אחרת. הסיפא: "... והכל כשבית המשפט

לא הורה אחרת" - חייב להישאר.

אני תומר בכר שאם אדם היה בחופשה מבית-הסוהר

או משוחרר בערובה, ויעבור בזמן הזה עבירה פלילית מחוץ לבית-הסוהר, כי אז התנאי יחול

עליו.

אוריאל לין; אוטומטית? או על-פי החלטה מפורשת של שופט?

ד. ליבאי; ככלל. הכל, אלא אם כן בית-המשפט הורה אחרת.

את זה הייתי כותב בסיפא בכל מקרה.

מ"מ היו"ר אוריאל לין; אני סבור כמור, חבר-הכנסת ליבאי, בנושא הזה.

אם מדובר על פעילות שאסיר עשה מחוץ לכותלי

בית-הסוהר, בתקופה של שחרור בערובה, חופשה או עבודת שירות, ככלל התנאי יחול עליו גם

בזמן הזה, אלא אם כן בית המשפט הורה אחרת. אבל אם מדובר על פעולות שנעשו במסגרת

בית-הסוהר - על זה לא נעשה את ההרחבה.

ד. ליבאי; אני מתנצל בפניכם על-כר שעלי לעזוב את הישיבה.

מ"מ היו"ר אוריאל לין. הוחלט; מעיף 3 של הצעת החוק אושר עם התיקונים.

חבר-הכנסת ליבאי, לפני שאתה יוצא ברצוני לשאול

אותר בקשר ההתלבטות שהיתה לנו בסעיף הקודם בשתי סוגיות; האחת - עידכון הקנסות,

והשניה - יש שינוי מהותי בגובה הריאלי של הקנסות. במקרה הראשון אמרנו שהשופט יכול

לעדכן את הקנס, ובמקרה השני אמרנו שהוא לא יכול לקחת את הקנס אם הוא עלה ריאלית

אבל הוא יכול לקחת את הקנס ביום ביצוע העבירה פלוס הפרשי המדד. זה בעצם מה שמוצע

בסעיף 2 של הצעת החוק.

האם יש לר הערות, חבר-הכנסת ליבאי?

ג. ויסמן; בסעיף 2(ב) נפלה טעות. במקום המלים; "ביום ביצועה לפי צו מכוח

סעיף 64", צריר להיות כתוב; כפי ששונה בצו מכוח סעיף 64.

זה העידכון המינהלי.

החלק השני מתייחס לתיקון המהותי של גובה הקנס על-ידי המחוקק הראשי.

ד. ליבאי; אני נוטה להשמיט את סעיף (ג) לחלוטין. אם קבוע כלל כי אז יודעים

האזרחים, יודעים עורכי-הדין ויודע בית-המשפט שכאשר קנס נקבע יש

לעדכן אותו בהתאם לצווים מכוח סעיף 64. הצווים האלה מתעדכנים מעת לעת בהתאם למדד.

להנהיג שני סוגי קנסות ולהגיד שיש קנס שהוא מעודכן מכוח צו על-פי סעיף 64, ויש קנס

אחר שבהקשר אליו צריר להתחיל להתחשבן? אני הייתי נוטה לחסור זאת גם מעורכי-הדין,

גם מהאזרחים וגם מבית-המשפט.



יש ממשלה; יש שר המשפטים. אלה צריכים לדאוג מפעם לפעם שהקנסות

יהיו מעודכנים.

להתחיל להכניס את כל עולם המשפטים לחישוכים פרטיים כאשר מדובר

על עונשיו? אני הייתי נזהר מדבר כזה.

העיקרוו מוסכם עלינו והוא בא לידי ביטוי בסעיף

(ב). אם המחוקק מחליט לשנות כליל את גובה העונש אז מי שביצע את

העבירה בתאריך מוקדם יותר נמצא במקום טוב יותר. החקיקה הראשית מבטלת צו של שר

המשפטים. אם הקנס שונה בעבירה המהותית אז אותו אדם יוכל להיות נענש רק בקנס הנומינאלי

ביום ביצוע העבירה, בעוד שכל העבריינים מתעדכנים במדד.

אז תכתוב זאת.

מ. וירשובסקי; סיכמנו לא להצביע על הנושא הזה היום.

מ"מ היו"ר אוריאל ליו; אני מבקש לשמוע את דעתו של חבר-הכנסת ליבאי

בנושא הזה.

ד. ליבאי; אם זה מה שכתוב בסעיף (ג) - אני לא מביו זאת.

סעיף (ג) צריך להיות מנוסח בצורה שונה וגם אז

אני מתנגד לו כיוון שאני מתנגד למדיניות. אז צריך להרחיב את סעיף (ב) ולכתוב; והיה

ושונה קנס על-ידי המחוקק, מי שעבר את העבירה בטרם שונה הקנס ישלם אותו כעידכונו, על-

פי הרישא של סעיף (ב). העיקרוו נשאר; שינוי הקנס על-ידי המחוקק לא פותר את האיש

מתשלום העידכוו אם הוא עבר את העבירה לפני שינוי הקנס.

אני מתנגד לשיטה שתהפוך את כולנו לפנקסנים של

מדד היוקר לצרכו. אתם יודעים אילו ויכוחים מתנהלים כאשר שופט צריך לעדכו את הקנסות?

אסור "ללכת" לדברים לא בטוחים באולם בית-המשפט.

מה יקרה? למחרת ביצוע העבירה המחוקק הראשי

ישנה את גובה הקנס. הכנסת תשנה. הקנס על

עבירה פלונית היה בגובה של מאה שקלים, וקובעים - אלפיים שקלים. ברור שהשופט לא יכול

להטיל על הנאשם אלפיים שקל אלא רק מאה שקלים.

מאחר והקנס לא קיים יותר, שר המשפטים לא מעדכו

אותו.

ד. ליבאי; שיעדכו אותו.

מ"מ היו"ר אוריאל ליו; אני מבקש להפסיק את הוויכוח.

ר. מלחי; אני מבקשת להבהיר את הסיכום לגבי הסעיף הקודם.

ההצעה שלך היתה שכאשר הוא נמצא בתוך בית-הסוהר,

אם בית-המשפט יחליט ----

מ"מ היו"ר אוריאל ליו; סיכמנו את הנושא הזה בצורה ברורה.

ר. מלחי; צריך להבהיר לפרוטוקול מה סוכם.

מ"מ היו"ר אוריאל ליו; מה יש כאו להבהיר? סיכמתי את הנושא.

סעיף 4; נעבור לסעיף 4 של הצעת החוק.

ג. ויסמו; "תיקוו סעיף 56 4. בסעיף 56(א) לחוק העיקרי

- (1) במקום "הארכת תקופת התנאי לתקופה"

יבוא "הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה";



(2) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: "(ג) האריך בית-

המשפט את תקופת התנאי לפני תום תקופת התנאי המקורית, תחל תקופת התנאי הנוספת בתום תקופת

התנאי המקורית;

חידש בית המשפט את תקופת התנאי לאחר שתמה תקופת

התנאי המקורית, תחל תקופת התנאי הנוספת מיום פסק הדיו, והכל כשבית המשפט לא הורה אחרת.".

נוסח סעיף 56 מדבר על אפשרות של הארכה נוספת

של תקופת התנאי אחרי שהנידון עבר עבירה נוספת. זאת אומרת לתת לו הזדמנות נוספת שלא

להיכנס לבית-סוהר ולהאריך לו פעם אחת בלבד את תקופת התנאי בשל העבירה הנוספת.

הנוסח הקיים אומר שניתן להאריך את תקופת התנאי

פעם נוספת, ובית-המשפט נחלק בעמדתו בנושא הזה. הקביעה היתה שגם על-פי הנוסח הקיים,

לאור המדיניות החקיקתית ניתן לחדש כאשר תקופת התנאי כבר תמה. זאת אומרת כאשר יש

החלטה של בית-המשפט לגבי העבירה הנוספת אחרי שתקופת התנאי הראשונה כבר תמה.

מ"מ היו"ר אוריאל לין; דרושה החלטה של בית-המשפט כדי להכניס את התנאי

לתוקפו?

ג. ויסמן; כן. השופט רב לווין החליט, וזה גם מה

שפרופסור אנגל כותב בספרו, שלא צריכה להיות

צמידות של שתי התקופות. גם אם תם מועד ריצוי התקופה המקורית ניתן לתת לו אפשרות נוספת.

השופט בך גרס אחרת והיו לו סימוכין מלומדים לגירסתו.

מ"מ היו"ר אוריאל לין; אני מבין שמדובר על סמכות של בית-המשפט שלאחר

שתמה תקופת התנאי - להאריך אותה. לא להכניס

את אותו אדם לבית-סוהר.

חבר-הכנסת וירשובסקי, האם יש לך הערות לסעיף

הזה?

מ. וירשובסקי; אין לי מה להעיר.

מ"מ היו"ר אוריאל לין; אני מתנגד לסמכות בעיקרה אולם אינני רוצה להכניס

אתכם עכשיו לוויכוח.

סעיף 4 של הצעת החוק אושר.

סעיף 5: "תיקון סעיף 63 5. בסעיף 63 לחוק העיקרי,

אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: "(ד) קביעת הקנס

לפי ערך הנזק שנגרם או טובת ההנאה שהופקה יכול שתהא כערכם ביום ביצוע העבירה או ביום

מתן החלטת בית-המשפט, לפי הגדול שבהם,".

סעיף 63 מאפשר במקום קנס להטיל על אדם עונש

קנס גדול פי ארבע מהנזק שהוא גרם או טובת ההנאה שהוא הפיק. צריך להעריך את הנזק.

היה מקרה בפני השופט ברק על אדם שגנב פרנקים שוויצריים ----

מה אנו מוסיפים? שזה יכול להיות גם כערכו ביום

מתן ההחלטה של בית-המשפט.

מה פירושן של המלים: "... יכול שתהא..."?

שיהיה אחד משניים, הכל על-פי הגדול ביותר.

יכול שתהא? המלה; יכול, כוונתה כאשר יש שיקול-רעת חופשי. אבל כאן

יש שתי אפשרויות. אד מדוע כתוב: יכול שתהא?

אני מסכים לדעתו של חבר-הכנסת וירשובסקי.



ג. ויסמן; אני אשאל את הנסחית שלנו על-כך.

מ"מ היו"ר אוריאל ליו; אני מצטרף לדעתו של חבר-הכנסת וירשובסקי.

אנו נראה את התיקון חזה כהחלטת הוועדה.

אם משרד המשפטים יביא לנו נימוק בישיבה הבאה - כי אז נחזור לנושא הזה מחדש.

סעי ף 6; נעבור לסעיף מס' 6 של הצעת החוק.

"תיקון סעיף 71 6. בסעיף 71(א) לחוק

העיקרי, לפני "ולא הוטל מאסר כאמור" יבוא

"נקבע לעבירה עונש קנס בלבד, לא תעלה תקופת המאסר במקום הקנס על שנה;".

סעיף 71 (א) אומר: "בית המשפט הדן אדם לקנס,

רשאי להטיל עליו מאסר עד שלוש שנים למקרה שהקנס כולו או מקצתו לא ישולם במועדו, ובלבד

שתקופת המאסר במקום קנס לא תעלה על תקופת המאסר הקבועה לעבירה שבשלה הוטל הקנס;

נשאלה שאלה בבית-המשפט האם ניתן להטיל מאסר

במקום קנס שלא שולם גם כאשר בצדה של העבירה אין עונש מאסר אלא שהיא עבירה שיש בצדה

ענש קנס? אנו מבקשים לקבוע שכן.

המאסר בא כתגובה על אי תשלום הקנס?

כן.

מאסר עד שנה אם לא נקבע לאותה עבירה, לצדה,

עונש מאסר בפועל.

היום קיים ספק בשאלה האם זה אפשרי?

היום יכול להיות ספק. הסעיף מנוסח כר שניתן

להטיל לא יותר מאשר מאסר שנקבע בעבירה, ועל-

כל-פנים לא יותר משלוש שנים.

חבר-הכנסת וירשובסקי, האם יש לך הערות לסעיף

הזה?

אין הערות.

הוחלט: סעיף 6 של הצעת החוק מאושר.

נעבור לסעיף מסי 7.

סעיף 7: "7. בסעיף 77 לחוק העיקרי - (1) האמור בסעיף

יסומן (א) ואחרי "50,000 שקלים" יבוא "בשיעורם

המעודכן כאמור בסעיף 35(ב) לחוק";.". זה הסעיף שטרם אישרנו.

אם כר אין מה לדון על הסעיף הזה עכשיו.

זה סעיף הפיצויים לקורבן. אני אקרא בפניכם

את סעיף 77: "הורשע אדם, רשאי בית-המשפט לחייבו

בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על

50,000 שקלים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו.".

הסכום לא תוקן בחוק.

הסכום הוא: 3,120; זה הטכום שרוצים לתקן.

על-פי טכניקת החקיקה איננו יכולים להזכיר את

הסכום המעודכן. בהקשר הזה נשאלת השאלה אולי

באמת הגיע הזמן לתקן את הנושא הזה?

אנו מבקשים שבית-המשפט יוכל להטיל את שיעור

הפיצויים המעודכן ביום מתן ההחלטה, כפי שאנו קובעים לגבי קנס.

התיקון השני מתייחס לדרך גביית הפיצוי.

היום הוא נגבה כפי שגובים חוב אזרחי. צריך, בעצם, להתמודד עם העבריין שצריך לשלם את

הפיצוי.

אנו מבקשים שהגביה תעשה כקנס, ועל-ידי המדינה

ושתשלום הפיצויים יקדם כל תשלום כספי אחר.

חבר-הכנסת וירשובסקי, אני מציע שנעלה עכשיו

את חצעת החוק הפרטית שלי ונאשר אותה כך שנסיים

את הדיון בכל המיכלול.

אין שום מניעה לדון בהצעה לגופה במסגרת התיקון

הזה.

אני מסכים אלא שיש לי בעיה קולגיאלית עם חברי

הוועדה.

אנו מקדישים את כל זמננו לבעיה ואנו צריכים

לכבד את החברים האחרים שמזלזלים בדיונים?

מדוע אני צריך להרגיש עצמי אשם אם אני בסדר?

אני מוכן לקבל את התיקון שלך אבל אני סבור

שאני לא אנחג נכון כיוון שהנושא הספציפי שלך

לא היה על סדר-יומה של הוועדה.

בסדר. האם לתוכן ההצעה יש לר הערות?

לא.

הוחלט- סעיף 7 של הצעת החוק מאושר. נתקן את הניסוח

"קביעת הפיצויים לפי סעיף זה

שתהא.

יש הבדל ענייני בין המלים: יכול שתהא, ובין

המלה: שתהא.

"... או ביום מתן ההחלטה על הפיצויים, הכל לפי

הגדול יותר.".

חבר-הכנסת וירשובסקי, מה גובה הסכום שהיית

רוצה לקבוע?

היום הוא עומד על 3,120 שקלים חדשים.

אני הצעתי להעלות את גובה הסכום ל-25 אלף

שקלים. מה אתה מציע?



מ. וירשובסקי אני מביו שאתה בדקת את הסכום של 25 אלף שקלים

והוא נראה בעיניך סביר. מהו הסכום המקסימלי

שמטיל בית-משפט השלום?

, 150 אלף שקלים חדשים.

למה שבאמת לא נקבע 50 אלף שקלים חדשים?

כוונתו של חבר-הכנסת וירשובסקי היא: עד 50 אלף

שקלים.

רשות הדיבור לגבי גלוריה ויסמן.

הסכום נראה לנו גבוה מדי.

חבר-הכנסת לין שאל אותי שאלה שבדקתי אותה ואני

רוצה להשיב שיש הוראה בחוק שמאפשרת, מיד עם מתן פסק הדין הפלילי, להשתמש בכל הראיות

שהיו בפני בית-המשפט --

גב* ויסמן, מדוע אינכם מקבלים את הצעתו של

היושב-ראש הקבוע של הוועדה לחשוב בצורה פתוחה?

אנו מכירים את הנושא.

אני מציע להעמיד את הסכום על 50 אלף שקלים ולא

תהא כל בעיה כיוון שהשופט יכול לפסוק גם שקל

אחד. צריך לקבוע את העיקרון ולדבר על 50 אלף שקלים שמהווים שליש ממה שהאינסטנציר.

הנמוכה ביותר של בית-משפט אזרחי יכולה לפסוק.

אני מבינה שמתקנים את הסכום ל-50 אלף שקלים.

לא אני ולא משרד המשפטים מתנגדים לרעיון של

מתן פיצוי לקורבן אלא שאיננו רוצים להאריך את ההליך שהוא כבר ארוך בלאו הכי.

הסכום של 50 אלף שקלים איננו מחייב.

הנושא הזה לא יאריך את ההליך הפלילי, אבל אם

הוא בכל זאת יאריך אותו כי אז הוא יאריך אותו

בשל סיבה טובה ולא בשל סיבה אווילית.

כדאי לקרוא בהקשר הזה את סעיף 77 לחוק בתי-

המשפט (קוראת את הסעיף).

שמורה הזכות לבית-המשפט להחליט להמשיך את

התביעה כתביעה אזרחית.

כאשר הוגשה הצעת החוק הפרטית היא הוגשה תוך

ידיעת הסעיף הזה. אנחנו רוצים למנוע שהקורבן

יצטרך לפנות לעורך-דין ולפתוח בהליכים אזרחיים גם מקוצרים וגם לא מקוצרים.

אמרנו בצורה ציורית שהקורבן מונח "שותת דם" לפני השופט שמכיר את כל העובדות. השופט

לא יתן לו פיצוי מלא; הוא יפצה אותו פיצוי חלקי. יכול להיות שזה יהיה סוף הפרשה.

אם אותו אדם יחליט שהוא כן רוצה להגיש תביעה משפטית, בכסף הזה הוא יממן אותה. לחלק

גדול של הקורבנות אין יכולת להגיש תביעה.

אני מבין שבתי-המשפט אינם מתלהבים מהסמכות הזאת

ואני סבור שזה רע מאד שהם לא מתלהבים מכך. אבל התלהבותם או אי-התלהבותם הוא נושא משני.



כאן מדובר על עיקרוו. אנו רוצים לתת פיצוי חולם לקורבנות; לפחות פיצוי חלקי.

סעיף 8; נעבור לסעיף 8 של הצעת החוק.

ג. ויסמן; סעיף 78 כולל את התיקון הטכני שמחוייב מהתיקון

המהותי של סעיף 77.

אנו מדברים עכשיו על גביית הפיצויים על-ידי

המדינה ולא על-ידי הקורבן עצמו.

סעיף 78 אומר: "חיוב בפיצוי לפי סעיף 77 הוא,

לעניין ערעור הנאשם עליו ולעניין גביית הסכום שנפסק בו,". את המלים האלה אנו מבקשים

למחוק.

אני ממשיכה לקרוא את סעיף 78: "...כפסק-דין

של אותו בית-משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו; בערעור על ההרשעה

שהביאה לידי החיוב בפיצוי מותר לכלול גם ערעור על החיוב.".

"...בערעור על ההרשעה שהביאה..."

בערעור על פסק-הדין.

אלה תיקונים שחייבים להכניס בעקבות ההחלטה בסעיף

7.

הוחלט: סעיף 8 מאושר.

נעבור לסעיף 9 של הצעת החוק.

סעיפים: 9 עד 15 ועד בכלל קשורים לתיקון סעיף

1 של הצעת החוק. כולם מהווים פועל יוצא של

סעיף 1 של ההצעה. אם לא נתקן את סעיף 1 של הצעת החוק כי אז לא נצטרף לתקן את כל הסעיפים

האלה.

לא הייתי כאן בתחילת הישיבה לכן אני שואל:

מדוע לא דנו בסעיף 1 של הצעת החוק?

המחשבה היתה לדון קודם כל בהוראות המטרייליות.

אני מבקש את סליחתכם. עלי לצאת מהחדר לדקות

ספורות.

*****

בהעדרו של מ"מ יושב-ראש הישיבה, חבר-הכנסת

אוריאל לין מהחדר התנהל ויכוח בין גב* מלחי וגב* ויסמן שבסיכומו הוחלט: 1. במקרה

שבית-המשפט מחליט שתקופת התנאי תחול גם בתקופה שהנאשם נמצא בבית-הסוהר, הרי התקופה

לא תצטרף ותחול גם לאחר צאתו, אלא תהא תקופת התנאי הרגילה.

2. אם התקופה חלה רק לאחר שהאסיר יוצא

מבית-הסוהר, התקופות שבהן הוא היה נתון מחוץ לכותלי בית-הסוהר תהיינה נוספות על תקופת

התנאי.

לא מטרידה אותי העובדה שאדם יוצא מבית-הסוהר

לחופשה, אבל מטדידה אותי העובדה של ביצוע עבודת

עונשיו, כאשר אותו אדם מרצה את תקופת המאסר בחוץ. מה התוצאה לגבי תקופה זאת? היא

תצטרף?

תצטרף. עבודת שירות לא יכולה לעלות על תקופה

של 6 חודשים.

ר. מלחי; אז צריו לכתוב זאת.

מ"מ היו"ר אוריאל לין; בישיבה הבאה שהוועדה תקיים נדון בסעיף 1 של

הצעת החוק ובסעיפים 9 עד 15, כולל, כמיקשה אחת.

סעיף 16; עכשיו אנו עוברים לסעיף 16 של הצעת החוק.

ג. ויסמן; "16. אחרי סעיף 266 לחוק העיקרי יבוא: ||

הוצאת מסמר ממשמורת. 267.(א) המוציא, ללא

רשות, מסמך ממשמורת מוסד, ממוסדות המדינה או מרשות מקומית, דינו - מאסר שלוש שנים.

(ב) עובד הציבור המופקד על הטיפול במסמר או

על שמירתו, המוסר אותו שלא כדין לאחר והמסמר מוצא מהמשמורת כאמור בסעיף קטן (א),

דינו - מאסר חמש שנים.

(ג) בסעיף זה, "מסמר" - תעודה בכתב או בכל

אמצעי אחר בה נרשם דבר.".

מ"מ היו"ר אוריאל ליו; בשביל מה צריר את הסעיף הזה?

ג. ויסמו; בעיקר בשביל התיקים של ההוצאה לפועל. עורכי-

דין ופקידים מוציאים אותם מהמשמורת.

נושא כזה יכול לחול גם על הוצאת מסמר ממשרד

כלשהו. בשביל מה צריר את הסעיף הזה?

בחוק העונשין יש שני סעיפים נפרדים שהאחד מהם .

עוסק בהדלפת סודות מדינה, והשני עוסק בהוצאת מידע בלי סמכות. לדוגמה; שוטר מוסר

מידע על תיק חקירה. זאת עבירה פלילית.

בשביל מה צריר להוציא הוראה ספציפית לגבי

מסמכים? הרי את הסעיף שקשור בעובדי מדינה לא מפעילים בכלל.

הבעיה שאני מדברת עליה היא בעיקר זאת של ההוצאה

לפועל. אי-אפשר להוציא לפועל פסק-דין של

שופט כיוון שהתיק נעלם.

מ"מ היו"ר אוריאל ליו; זה נחשב שיבוש הליכי משפט.

ג. ויסמן; מאחר ואנו מדברים על דבר מאד ספציפי, אנו

מבקשים שתהא התייחסות אליו.

מ"מ היו"ר אוריאל ליו; זה לא ספציפי; זה כללי.

מ. וירשובסקי; זה הסעיף הכי כללי שאני קראתי במשר הרבה זמו.

ר. מלחי; הסעיף הזה, בנוסח שלו, נמצא במקום הלא נכון,

אם מדובר על שיבוש הליכי משפט. אבל הנוסח

שלו איננו מתייחס רק לשיבוש הליכי משפט.

לא איכפת לנו להכניס את הנושא הזה למסגרת של

שיבוש הליכי משפט.

ג. ויסמן; זה נמצא בפרק הזה.

הנוסח לא מוגבל לזה.

אנו מוכנים לאשר את הנושא הזה בקטע של מערכת

המשפט על כל מרכיביה.

סעיף 17; נעבור לסעיף 17 של הצעת החוק.

ג. ויסמו; "17. בסעיף 287 להול! העיקרי, המלים "והוא,

אם לא נקבעו במפורש עונש אהר או הליך אהר לאותה

הפרה" - יימחקו.".

סעיף 287 דו בביזוי בית-המשפט. לאותו נושא,

בעצם, יש שתי הוראות; האחת בסעיף הזה, שהיא עונשית, והשניה - בקשר ביזיוו בית-המשפט

שהיא יותר הוראה של צו, לא עונשית.

מדוע, אף פעם, לא הגשתם תביעה על-פי הסעיף הזה?

ג. ויסמו; ודאי שהגשנו.

מ"מ היו"ר אוריאל ליו; כל מה שמתרחש חיום במדינה קורה בגלל שלא הפעלתם

את הסעיף הזה. יש 5000 צווי הריסה שלא הפעלתם.

ג. ויסמו; בתי-המשפט ביקשו במשך שנים למחוק את המלים

האלה.

מאשרים סעיף 17.

נעבור לסעיף 18 של הצעת החוק.

ג. ויסמו; סעיף 18: סעיפים 18 ו-19 דנים באותו נושא.

"תיקוו סעיף 390 18. בסעיף 390 לחוק העיקרי,

במקום "לירות" יבוא "שקלים חדשים".

תיקוו סעיף 391 19. בסעיף 391 לחוק העיקרי,

במקום "לירות" יבוא "שקלים חדשים".".

מה סדר-גודל ההגדלה?

ג. ויסמו; ההגדלה היא ריאלית לשכר הממוצע במשק.

אני מבקשת לבדוק אם ה-500 שקלים הם עדייו הסכום

שאליו צריך להתייחס.

על מה מדובר עכשיו?

על מי שגונב ממעבידו מוטל עונש חמור יותר מאשר

לגבי גניבה רגילה. לא מדובר על גניבה של מה

בכך אלא על גניבה רצינית.

יש סכום מינימאלי שצריך לעבור אותו כדי שהגניבה

תחשב רצינית. בזמנו הנושא הזה היה קשור לשכר הממוצע כמשק. כאשר אנחנו הצענו את ההצעה

היה מדובר על 500 שקלים; עכשיו אינני יודעת אם הסכום הזה עדייו עומד בעינו.

הסכום של 500 שקלים נשמע מביר בהחלט.

מ"מ היו"ר אוריאל ליו; אינך צריכח לבדוק את הסכום. הוא יכול להיות

500 שקלים והוא יכול להיות גם אלף שקלים.

האם אתם מדברים כאן על מאסר של 10 שנים? זאת

איוולת.

אנו מדברים על מאסר של 5 ו-7 שנים.

כאן כתוב מאסר 10 שנים.

אם הוא גונב פחות מהסכום הזה מה עונשו? כמו

בגניבה רגילה?

אם כך נחליט על אלף שקלים חדשים.

סעיף 20: "ביטול סעיף 436 20. סעיף 436 לחוק העיקרי -

בטל.".

במשך שנים מבקשים למחוק את הסעיף הזה שקובע

מעמד אחר לאדם שעבר עבירת מירמה, זיוף וכיוצא באלה. אם הוא כבר הורשע - דינו מאסר

7 שנים.

זה פשע. אחרת העבירה היא עבירת עוון.

אי-אפשר להביא בפני שופט, בטרם הוא הרשיע אדם

מסויים, את ההרשעות הקודמות שלו. אם מביאים אדם מסויים לבית משפט מחוזי בגין סעיף

כזה משמע שהוא כבר הורשע בעבר בעבירות מירמה, גניבה וכיוצא באלה.

סעיף 20 של הצעת החוק מחייב דיון ועכשיו איו

לנו זמו לכך. נשאיר עתה את סעיף 20 פתוח ונעבור

לסעיף 21 שאותו ניתו לאשר בקלות.

בקשר סעיף 20 של הצעת החוק - איננו קובעים עמדה.

סעיף 21: "תיקוו סעיף 480 21. בסעיף 480 לחוק

העיקרי - (1) במקום כותרת השוליים יבוא "השחתת מטבע". (2) אחרי המלים "שם או מלה"

יבוא "או במזיד מתיר מטבע".".

קראתי את דברי ההסבר.

סעיף 21 של הצעת החוק מאושר.

הישיבה הסתיימה בשעה 13.15