הכנסת האחת עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 249

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום בי, י"א באדר התשמ"ח, 29 בפברואר 1988, 11:30

נכחו; חברי הועדה!

אליעזר קולס - יו"ר

שמעון בן-שלמה

מרדכי וירשובסקי

אוריאל לין

אמנון רובינשטיין

אבנר חי שאקי

מוזמנים;

חה"כ נאוה ארד

א. מישר - משרד הבריאות

ד. רייכמן - " "

א. רוזובסקי - משרד העבודה והרווחה, שירות התעסוקה

ב. שורץ - " " " "

י. קרפ - משרד המשפטים

ע. רוזן - " "

מזכירת הועדה; ז-. ואג

יועצת משפטית; ר. מלחי

קצרנית; א. אשמן

סדר היום; א. בקשות לעיון בפרוטוקולים של הועדה

ב. תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - איכות מזון),התשמ"ח-1988

ג. תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - הוראות שירות התעסוקה),

התשמ"ח-1988

ד. עבודת הועדה

ה. פיצויים לקורבנות אלימות - הצעה לסדר-היום של חה"כ נאוה ארד



א. בקשות לעיון בפרוטוקולים של הועדה

היו"ר א. קולס!

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. פנה עלי עורך-דין יהודה

רסלר בבקשה לעין בפרוטוקול של הועדה מיום 7 במרס 1979, בעניו פירוש המושגים

חילוט והחרמה. אני מציע לקבל את הבקשה ולאשר עיון בפרוטוקול, ואני מעמיד את זה

להצבעה.

הצבעה

הוחלט פה אחד לאשר את העיון בפרוטוקול

יש בקשה נוספת של מר לוסטיג, מנהל אגף הכימיה והפרמצבטיקה בהתאחדות

התעשיינים, לקבל פרוטוקולים מלפנ י עשרים שנה, מהדיונים של הועדה בענין חוק

הפטנטים התשכ"ז-1967.

ר. מלחי!

הוא לא יכול לקבל את הפרוטוקולים, אבל לפי התקנון, יוכל לעיין בהם. כיוון

שעברו יותר מ-15 שנים, אין כל בעיה.

היו"ר א. קולס!

אנ י מציע לאשר את הבקשה.

הצבעה

הוחלט פה אחד לאשר את העיון בפרוטוקול

ב. תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי -איכות מזון), התשמ"ח-1988

ג. תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - הוראות שירות התעסוקה), התשמ"ח-1988

אנחנו מתבקשים לאשר תקנות עבירות מינהליות, קנס מינהלי בתהום איכות מזון

ובתחום הוראות שירות התעסוקה.

ע. רוזן!

צרפנו לתקנות את הסעיפים שאנחנו מבקשים להסדיר כעבירות מינהליות. הסעיפים

בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (איכות מזון) ענינם "ייצור, העברה, החזקה, רכישה,

החסנה או הובלה של מזון כשנמצא בו חומר ארסי, מזוהם או בלתי ראוי לצריכת אדם;"

וגם "ייצור, העברה, החזקה, רכישה, החסנה או הובלה של מזון כשנמצאו בו או נתווסף

לו דבר שאינו צריר להימצא בו או חסר בו דבר שצריך להימצא בו".



היו"ר א. קולס;

הקנס הוא אלף שקלים, ועל עבירה חוזרת - אלפיים שקלים. אני מציע לאשר את

התקנות.

הצבעה

הוחלט פה אחד לאשר תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - איכות מזון)

ע. רוזן;

בענין שירות התעסוקה נקבעו כעבירות מינהליות; קבלת עובד שלא נשלח בידי לשכת

שירות התעסוקה עם אישור בכתב-, אי מסירת פרסים שחייב מעביד למסור כשיש לו עובדים

שאינם חייבים בזיקה לשירות התעסוקה-, אי מסירת הודעה ללשכה על פיסורים של עשרה

עובדים או יותר בבת אחת; הפרעה למפקח במילוי תפקידו. הכוונה היא להפרעה למפקח

שנכנס לבדוק ביצוע החוק, מניעת אפשרות לראות את הרישומים בענין קבלת עובדים.

היו"ר א. קולס;

הקנס המינהלי הוא 500 שקלים, ועל עבירה חוזרת - קנס כפול. אני מעמיד להצבעה

אישור התקנות.

הצבעה

הוחלס פה אחד לאשר תקנות המינהליות (קנס מינהלי - הוראות שירות התעסוקה)

ע. רוזן!

אין צורר בצוים, כי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים וחוק שירות התעסוקה

מצויים כבר בתוספת לחוק.

מתי אתם רוצים שתהיה תחילת התקנות?

ע. רוזן;

הבקשה היה שהתחילה תהיה 30 ימים לאחר הפרסום, ולצערנו הפרסום לא נעשה כל כר

מהר בימים אלה.

היו"ר א. קולס;

הוחלס שהתחילה, בשני סוגי התקנות, תהיה ביום ו במאי 1988.

א. רובינשסיין;

אולי אפשר לקבל אינפורמציה כמה הפרות מינהליות נרשמו?

היו"ר א. קולס;

קיבלתי בענין זה דין וחשבון ממר אליאסוף. אני מבקש להפיץ לחברי הועדה את

מכתבו של מר אליאסוף וכן את מכתב התשובה שלי. אני עדיין סבור שאנחנו לא די

ערוכים בנושא זה. נפגשתי כמה פעמים עם שר האוצר בנושא זה, ואני מנסה לקדם אותו.

לאחר שחברי הועדה יעיינו בחומר שנמציא להם, אשמח לשמוע הערות.



ד. עבודת הועדה

היו"ר א. קולס;

ביום שני וקרוב אנחנו עומדים לדון בתיקון חוק זכויות יוצרים. ביקרתי במפעל

של חברת .S.B.C כדי לראות איר נעשה ייצור התקליטים והקסטות. אני חושב שזה סיור

מענין, שיכול להרחיב דעתם של חברי הועדה. המפעל נמצא באזור התעשיה בחולון. קבעתי

אתם שאם תהיה התענינות של מספר מחברי הועדת, נקיים שם ביקור ביום ראשון וקרוב.

אני מבקש שהחברים שרוצים להשתתף, יודיעו למזכירת הועדה.

הבעיה שמטרידה את יצרני הקסטות היא שאין שום הגבלה, ויש העתקה פיראטית. אי

אפשר להשתלט על זה, אי אפשר לאסור העתקה בכלל.

היו"ר א. קולס;

הם גם לא רוצים בזה. לשימוש ביתי אפשר להעתיק כמה שרוצים.

היצרנים מבקשים שיהיה איזה שהוא תשלום נמור על כל קסטה ריקה שנמכרת, וממנה

אפשר יהיה לפצות על זכויות קופירייט. זה הפתרון שהולכים אליו בהרבה מדינות

בעולם. אני מציע שנדון בענין זה, ואני מבקש שמשרד המשפטים לא יטען שזה נושא

חדש. אני מבקש שאפשר יהיה להעלות את ההצעה ולדון לגופו של ענין, ולא להוריד

אותה מטעמים פורמליים, למרות שזה לא בדיוק מה שכתוב בהצעת החוק.

אוריאל לין;

אני מבקש להתייחס לתיקון מסי 22 לתוק העונשין. שמעתי הבוקר מהיועצת המשפטית

לועדה שמשרד התחבורה מבקש להביע דעתו בנושא. אני רוצה לומר לכם שלפני חודשיים

פניתי ליועץ המשפטי של משרד התחבורה, אמרתי שמתכוונים להביא תיקון זה בפני

הועדה, וביקשתי חוות דעת מטעם המשרד תור זמן סביר של שבועיים - שלושה שבועות. הם

לא עושים דבר, לא פועלים, ורק לאחר שמתקבלת החלטה הם מתעוררים ורוצים להביע

דעתם. אני לא יודע אם יש הכרח לשמוע את משרד התחבורה או לא. אבל אם זה הכרחי,

אני מבקש שנעשה זאת במועד מוקדם ביותר, שכן לא הייתי רוצה שמשרד התחבורה, כשבח

ופרס על כר שלא פעל ולא החליט ולא התייחס לנושא, יעכב לנו את הצעת החוק.

היו"ר א. קולס;

אני מתכונן להביא מחר למליאת הכנסת בקשה לחלוקת החוק. לפי התקנון, אני צריך

להביא את זה בתחילת הישיבה. בשבוע הבא ניתן לנציגי משרד התחבורה להופיע, ובזה

נגמור את הענ ין.

אנחנו צריכים לבחור את נציגי הועדה שלנו לועדה משותפת עם ועדת הפנים ואיכות

הסביבה לדיון בהצעה לסדר של חבר-הכנסת זי אמיר בנושא זכויותיהם וחובותיהם של

ערביי ישראל. ועדת הכנסת החליטה שהועדה המשותפת תהיה בת ששה חברים, שלושה מכל

ועדה, ויושב ראש הועדה יהיה חבר ועדת החוקה חוק ומשפט.

א. רובינשטיין;

היתה לי הצעה בנושא דומה מאד, והיא הועברה לדיון בועדה זו.



היו"ר א. קולס;

אני מדבר על נושא שהועבר לועדה משותפת. יו"ר ועדת הכנסת חבר-הכנסת רייסר

כתב לי שהנושא שהעלה חבר-הבנסת אמיר הועבר לועדה משותפת.

ר. מלחי;

הנושא שהעלה הבר-הכנסת רובינשטיין עומד על סדר היום של הועדה, אבל אם תמצא

הועדה לנכוו ואם חבר-הכנסת רובינשטיין מעונין, יש גם אפשרות לפנות לועדת הכנסת

שתעביר גם נושא זה לועדה המשותפת.

א. רובינשטיין;

אני לא מעונין. אני מעונין שהדיון יהיה כאן, ובהקדם.

הדיון בנושא שאתה העלית יהיה כאן. אשתדל שהדיון יהיה בהקדם.

הוחלט שהחברים בועדה המשותפת יהיו; אמנון לין - יו"ר, אוריאל לין,

אמנון רובינשטיין.

מ. וירשובסקי;

אני מבקש שהאישור הסופי יהיה לאחר שנדע מי יהיו החברים מועדת הפנים.

היו"ר א. קולס;

אם יהיה ערעור לאחר שנדע מי החברים, אהיה מוכן להביא את הענין לדיון מחדש.

יש עוד חברים שרצו להשתתף בועדה הזאת. תמיד אפשר לפנות לועדת הכנסת בבקשה להגדיל

את הועדה המשותפת, אבל אנחנו יודעים כמה חברים באים אחר כר לישיבות.

ה. פיצויים לקורבנות אלימות - הצעה לסדר-היום של חה"כ נאוה ארד

נ. ארד;

ההצעה שלי לסדר היום בנושא פיצויים לקורבנות אלימות הוגשה בימים הראשונים

לכהונתו של שר המשפטים הנוכחי. אחרי דיון עם חברי כנסת נוספים, חשבנו שטוב

שהנושא יועבר לועדת החוקה חוק ומשפט. אני יודעת שלועדה אין הרבה סמכויות. גם שר

המשפטים כשהודיע שאינו רוצה להעביר את הנושא לועדה, אמר שבדרר כלל המלצות של

ועדה הן רק נייר, אין להן שום משמעות או השפעה. זה לא מקובל עלי.

יש בעיה שאנחנו מזניחים אותה זה שנים רבות, בתחום החקיקה ובתחום ההתייחסות

החברתית.

היו"ר א. קולס;

את מודעת להצעת החוק שהגיש חבר-הכנסת אוריאל לין בנושא דומה?

נ. ארד;

אני יודעת שחבר-הכנסת אמנון לין הגיש הצעת חוק לפני עשר שנים.



אוריאל לין;

ההצעה שלי היא בעניו פרקטי וליישום מיידי, שאפשר יהיה בסיום של הליך פלילי,

כשהשופט רואה שהיתה פגיעה אישית בקורבן עבירה, לקבוע בו במקום סכום מסוים, שהוא

לא הפיצוי הסופי, אבל הוא בבחינת תרופה ביניים, שבמקרים רבים יכולה גם להיות

פיצוי סופי. ההצעה הזאת היא בקו של משרד המשפטים.

נ. ארד;

הדיון בנושא זה צריך היה להיות במסגרת המשרדים המופקדים ומשרד המשפטים,

ולהסתכם בהגשת הצעת חוק מטעם הממשלה. אבל ברור לי שאם לא נקיים בנושא הזה דיון

רציני, תימשך ההזנחה. יש לנו נסיון בחקיקה במה שקשור בנפגעים, אנחנו יודעים

שעברו שנים עד שהכירו באספקטים מסוימים של פגיעות בתאונות עבודה, באספקטים

מסוימים של פגיעות בפעולות איבה וטירור. אנחנו גם יודעים שהיו מקרים שנפלו בין

הכסאות וטופלו לפנים משורת הדין.

י. קרפ;

או שלא טופלו בכלל.

נ. ארד;

או שלא טופלו בכלל. קיבלתי הרבה מאד חומר בגלל הטיפול שלי בנושא גימלאים.

אנחנו יודעים שציבור הקשישים במדינת ישראל גדל והולך, ויש ביניהם הרבה נפגעי

אלימות. רבים מהם לא יודעים למי לפנות, לא פונים, אין להם שום סעד, איו להם סעד

משפטי. לנפגעי אלימות, שהם לא נפגעי פעולות איבה או תאונות דרכים, יצרו כל מיני

כלים שפועלים לפנים משורת הדין. אני יודעת, וגם שר המשפטים דיבר על כך בדיון

בכנסת, שהיתה קרן שנתנה פיצוי לאנשים שנפגעו כשבאו לעזרת אחרים. אבל כל הסידורים

האלה הם לפנים משורת הדין.

מחוות ז-עת שקיבלנו וגם מדברים שהושמעו על ידי נציגי היועץ ומשפטי לממשלה,

ברור שגם במשרד היועץ כבר מזמו הגיעו למסקנה שהמצב היום הוא בלתי סביר לחלוטין.

כל זמן שלא יקבעו בחוק את הזכות לסעד משפטי, זכויות של קורבנות אלימות, רוב

הנפגעים ישארו חסרי כתובת ווזסרי טיפול לחלוטין. אני לא רוצה לקרוא את כל חוות

הדעת, אבל כבר לפני שנים ההמלצות של היועץ המשפטי לממשלה היו שחייבים בנושא זה

לחוקק חוקים וחייבים להגיע למסקנות, אבל למעשה לא הגיעו לשום מסקנה.

שר המשפטים ציין בדבריו שהיתה ועדה בין-משרדית שדנה בנושא ספציפי מאד -

סיוע למי שנפגע מאלימות כשבא לעזור לאחר. אני לא יודעת מה נעשה בנושא זה, אבל

לדעתי הבטחת פיצוי רק לאלה היא פתרון חלקי בלבד. יכול להיות שההצעה נבעה מצורך

מיידי באותה שעה. אני יודעת מנסיוני, שמי שיש לו קשרים ויודע למי לפנות - לפעמים

הוא זוכה. אבל אנחנו לא יודעים שום דבר על הפעילות של הקרן הזאת.

אמנם לפי סעיף 77 בחוק העונשין יש אפשרות לבית המשפט לתת מה שקוראים פיצוי

ראשון, קראו לזה עזרה ראשונה, ולכן קבעו שגובה הסכום יהיה 2600 שקלים חדשים,

והוא צמוד למדד, אבל גם שר המשפטים אמר שלפי בדיקה שנעשתה, כמעט לא משתמשים

בסמכות זאת, שלא לדבר כבר על כך שהסכום הוא אפסי. רבים מהפנגעים גם לא יודעים על

האפשרות לקבל פיצוי כזה ולא מקבלים אפילו סכום קטן זה, כי אין כתובת אליה אפשר

לפנות.

דיברתי על ציבור הקשישים. אנחנו יודעים שיש היום מתחים בין קבוצות

אוכלוסיה, בין חרדים וחילוניים, בין ערבים ויהודים, מספר הנפגעים גדל והולך,



אני חושבת שהועדה צריכה להגיד כי לא יעלה על הדעת שיהיו היום במדינת ישראל

קודבנות אלימות שאין להם שום זכות טבעית, לא זכות ליעוץ משפטי, לא עזרה של עורך

דיו, לא ידיעה של זכויות, שום סעד למיצוי זכויות. לא יתכן שלא יהיו שינויים

בחקיקה בנושא זה.

אני יודעת שהועדה לא יכולה לחוקק כשאין לפניה הצעת חוק, אבל אני דואה

שבינואר 1987 הגישה גב' יהודית קרפ תזכיר לשר המשפטים בנושא זה, ובפניה שלה לשר

המשפטים אני רואה שהיא מציעה בעצם מה שאני רציתי להציע, בלי להכנט לפרטי הפרטים.

הגב' יהודית קרפ הציעה ייא. להקים ועדה, שישתתפו בה הגופים, אשר בידם לתרום

להערכות המוסדית והחברתית המתבקשת, ושתפקידה יהיה להציע הטדרים הדרגתיים לקידום

ענינם של קרבנות העבירה ולשיפור שלומם ורווחתם. ב. לעשות ללא דיחוי לוזקיקה

שתסדיר תשלום פיצויים מטעם המדינה לנפגעי עבירות אלימות, שתוצאתן מות או נזקי

גוף". אין כאן התייחסות לנזקים לרכוש.

אני חושבת שתהיה זו תרומה לענין אם הועדה תגיש מסקנות והמלצות שיחייבו את

הממשלה לפעול בכיוון הזה ולדווח לועדה על פעילותה, כדי שנוכל לקיים מעקב אחרי

הטיפול של משרד המשפטים בנושא.

לא ביקשתי להזמין לכאן גופים שעושים בתחום הזה. יש גופים מתנדבים והם אספו

המון חומר על נפגעים. יש שמות של אנשים שנפגעו ולא קיבלו שום פיצוי, אנשים שסבלו

גם גם נזקי גוף וגם נזקי נפש, ביניהם גם אנשים שיצאו לעזרת אחרים ואפילו לא זכו

בפיצוי שלפנים משורת הדין. יש חשיבות להמלצות של הועדה בתחום הזה. אנחנו יודעים

מה גורלן של הצעות חוק פרטיות, ראינו מה קרה להצעת החוק שחבר-הכנסת אמנון לין

הגיש עוד לפני עשר שנים. אני מבקשת שנשמע מה עשה משרד המשפטים בתחום זה, ואם

לאחר מכן תגיש הועדה מסקנות והמלצות, הרי בשלב זה - ורק בשלב זה - דיינו.

היו"ר א. קולס;

אנחנו דנים בהצעה לסדר היום, לא בהצעת חוק, ובסך הכל יש בכוחנו להמליץ. על

שולחן הועדה הונחה עבודה יפה של גבי יהודית קרפ, אני רוצה לברך ולשבח אותה על

התזכיר, שעדיין לא הספקתי להתעמק בו, שהוגש לשר המשפטים בצרוף מכתב מיום 6

בפברואר 1987, וגם על עלון ההדרכה לנפגעי אלימות. גבי קרפ תסביר לנו מה נעשה,

אבל לפי מה שאני רואה לפני אין רגיעה בפעילות בנושא הזה. אני חושב שכולנו יכולים

להתלכד סביב סיכום התזכיר של גבי יהודית קרפ, ואותו להניח על שולחן הכנסת כמסקנה

של הדיון בועדה וכהמלצה לשר המשפטים. בתחום זה צריר לעשות דברים, ומי שצריר

לעשות אותם, כמו שנאמר במשפט המסכם במכתב של גבי יהודית קרפ, הוא משרד המשפטים.

נשמע עתה את גבי יהודית קרפ. אני מצטער שהנוכחות דלה.

חבל מאד, כי חשוב מאד שועדת החוקה חוק ומשפט תקדיש מחשבה ודיון לנושא הזה.

אני רוצה להציג אותו בהקשר רחב יותר של קורבנות עבירה בכלל. הנושא שעל סדד היום

הוא פיצויים לנפגעי אלימות. אני רוצה לדבר על קורבנות עבירה בכלל, לאו דווקא

אלימות, אלא התייחסות חברתית ומוסדית לציבור גדל והולך, לצערנו הרב מדובר במאות

אלפים של קרבנות עבירה. נהוג לקרוא להם הסינדרלה של המערכת המשפטית, משום

שהמערכת מתייחסת אליהם כמקור אינפורמציה, מקבלת מהם אז התלונה, מזמינה אותם



למסור עדות, ולא נותנת להם אח התחושה שהם חלק ממערכת אכיפת החוק ושיש איזו שהיא ערנות

לבעיות שלהם, לצרכים שלהם ולעובדה שהם הלק מתופעה חברתית שאין לה מענה.

הגושא של התייחסות לקורבנות עבירה קיבל תנופה גדולה בעשר השניים האחרונות

במדינות העולם, בסוף 1985 התקבלה החלטה בעצרת האומות המאוחדות בדבר עקרונות הצדק

היסודיים לקורבנות עבירה ושימוש לרעה בסמכות. התצהיר הזה נועד לשמש מדריך למדינות

העולם כיצד לנהוג ולהתייחם לקורבנות עבירה.

הרעיון שהחברה צריכה להתייחס לקורבנות עבירה ככאלה ולתת מענה לצרכים שלהם נובע

לא רק מהגישה ההומניטרית כלפי אנשים שסובלים נזק פיסי, נפשי, כלכלי, לא רק מהעובדה

שקורבנות עבירה נפגעים ממה משכנים קורבנות-משנה, כלומר המעורבות שלהם במערכת אכיפת

החוק גורמת להם נזקים נוספים על הנזק הישיר שלהם מהעבירה. כגון הצורך להתלונן במשטרה,

לעבור תהליך של חקירה, ללכת לבתי המשפט להעיד בלי שאף אחד מדריך אותם, לא נותנים להם

מידע על מה שקשור בהליכים. אני מקבלת הרבה תלונות מאנשים שלא הודיעו להם מתי ניתן גזר

הדין, לא מסרו להם אינפורמציה שהיא מאד רלוונטית. הם לא חלק ממערכת אכיפת החוק.

הם מכשיר במערכת). הם מבשיר. המערכת זקוקה מאד לשיתוף הפעולה שלהם, ללא שיתוף

הפעולה שלהם המערכת לא יכולה לפעול. לכן זה אינטרס ישיר של מערכת אכיפת החוק הוא לדאוג

לצרכים של קורבנות העבירה כדי לעודד אותם לשתף פעולה.

עשו מחקרים בשאלה איזה אחוז מקורבנות עבירה בכלל מגישים תלונה למשטרה, ונמצא

שכ-50% לא מגישים תלונות. אחוז גדול ממגישי התלונות עושים זאת משום שמדובר בעבירות רכוש,

ולצרכי הביטוח חייבים להגיש תלונה במשטרה. רבים מאלה שלא התלוננו במשטרה ציינו את היחס

של המערכת אליהם ואת חוסר הציפיות מתוצאות התלונה כגורם לאי הגשת תלונה-

נפי שאמרתי, ההכרה שההתייחסות לקורבנות העבירה היא חלק מהכלים לאכיפת החוק קנתה לו;

נחלה במדינות העולם. לא מזמן השתתפתי בועדת מומתים של האו"ם לדיון בשיתוף פעולה בינלאומי

למלחמה בעבריינות, והנושא של התייחסות לקורבנות עבירה היה כבר מרכיב טבעי בדיון, הוא

נמצא כבר במודעות. בארצות הברית, אירופה, קנדה, אוסטריה, המודעות לנושא זה קיימת כבר

מזה כמה שנים. מועצת אירופה פירסמה שני דו"חות, האחד בנושא של פיצויים לקורבנות עבירה,

ודו"ח שני בנושא מעמד של קורבנות עבירה בהליכי משפט. בארצות-הברית יש חוק מיוחד משנת

1982 שמחייב את הממשלה להקציב תקציבים להתמודדות בתופעה הזאת. (נ. ארד: לפיצויים?)

לפיצויים, אבל נוסף לפיצויים מערכת התביעה הכללית חויבה ליצור את הכלים לתת סיוע,

אינפורמציה, לתת את העזרה הראשונה המתבקשת לקורבנות עבירה. במשך השנים נוצרו גופים

מדינתיים ובין-מדינתיים לדיון בתופעה הזאת.

היסוד לערנות בסוגיה זאת הוא בתורה שנקראת תורת הויקטימולוגיה, שאביה הוא יהודי

בשם מנדלסון שיושב בישראל, והיא קנתה לה תנוטה אולמית. ההתחלה היתה בנסיון לבדוק את

התופעה של קורבנות, כדי לראות אם יש מאפיינים מיוחדים לקורבנות עבירה ולנסות למנוע את

התופעה של קורבנות. במשך הזמן, מתוך שלמדו את התופעה של הקורבנות, הגיעו למסקנה שיש הרבה

צרכים לקורבנות עבירה שאינם נענים, וטיפחו ענף חדש של התייחסות לצרכים של קורבנות עבירה.

כפי שאמרתי, אנחנו מוצאים במדינות שונות חוקים, חלקם חוקים ספציפיים שמדברים

בנושאים ספציפיים כמו פיצויים, וחלקם חוקים שנושאים אפילו את השם מגילת הזכויות של

קורבנות עבירה, ויש פירוט שלם של מערכת ההתמודדות של החברה בסוגיה הזאת. הדברים העיקריים

א. פיצויים מטעם המדינה לקורבנות עבירה; ב. פיצויים מטעם העבריין במסגרת

המשפט הפלילי; ג. מעמדו של הקורבן בהליכי המשפט. יש מדינות שמחייבות לפני מתן גזר

דין להגיש תזכיד שנקרא ייויקטים אימפקט סטייטמנטיי על מצבו של קורבן העבירה, וזה מרכיב

בהתייחסות של בית המשפט לחומרת העבירה. יש מדינות שנותנות לקורבן העבירה לשלוח לשופט

תזכיר משלו, או להופיע ולומר מה שיש לו לומר. יש יותר ויותר מדינות שנותנות לקורבן

העבירה, לפי בקשתו, אינפורמציה בכל הנוגע להליכים הפליליים, בין השאר בשאלה אס העבריין

שוחרר בערובה או לא, אס נעשתה עיסקת טיעון עם העבריין. יש אפילו מדינות שמחייבות התייעצות



עם הקורבן. כמובן, אין לו זכות הכרעה, כשאני מדברת על זכויות אין הכוונה לזכויות במובן

זה שאפשר לאכוף, שאפשר ללכת לבית משפט, אלא שיש מערכת שנותנת את האינפורמציה ומתדעת

בקשר לסיוע שקיים לקרבנות עבירה בהקשרים השונים.

מערכת ההתמורדות היא במישורים שונים, לכן אני תושבת שאם מדברים רק על פיצויים

מסתכלים על הנושא בצורה צרה מדי. יש מדינות שבהן בתי המשפט נערכו ליתם מיותר לקורבנות

עבירה, כגון קביעת מקום מיותד להמתנה למתן עדות בלי להתקל בעבריין או במשפתתו ולא להיות

נפונים לאיומים שלהם. יש טפסים ששולחים יחד עם ההזמנה למשפט והם מיועדים למעביר של אותו

ארם, להסביר לו למה העובר תייב להעדר מהעבודה, יש מדינות שאוסרות על מעביד לנכות משכר

העבודה של מי שנקרא למסור עדות. כמובן שהמדינות משפרות ומתזקות את התוקים בענין איומים

על קורבנות עבירה.

יש משטרות שיש לחן דפי מידע. בארצות-הברית יש חובה לקרוא לתשודים בעת המעצר את

מגילת הזכויות שלהם, זה נקרא מירנדה. הדפים שבידי משטרת הסיירות נקראים מירנדה-הפוכה,

ובהם מופיעות זכויות הקורבן. הדבר החשוב ביותר הוא שמפנים את קורבן העבירה לשירותים

התברתיים שקיימים באזורו, אליהם יוכל לפנות לבקש עזרה ראשונה, או סיוע משפטי, או הדרכה,

בהופכו לתלק ממערכת אכיפת התוק.

יש מדינות שחוקקו חוקים שקובעים כי הקנסות במשפטים פליליים עוברים אוטומטית לקרן

לפיצוי קורבנות עבירה. יש גם מרינות שבהן על רישיון נישואים גובים איזה שהוא מס קטן,

והסכום המצטבר עובר למקלטים לנפגעי אלימות במשפחה- יש מדינות בהן נקבע איזה שהוא סכום קנס

סמלי, מינימלי, אבל הוא מוטל על כל מי שמורשע בעבירה, בלי שום קשר לקנס שמוטל עליו או

לעונש שמוטל עליו. זהו מס על מורשעים, סכום קטן שכל אחד יכול לעמוד בו, והסכומים האלה

הולכים לקרנות לפיצויים לקורבנות עבירה.

מסגרת התייתסות רביעית היא מסגרת השירותים החברתיים. בתזכיר שנמסר לוערה יש פירוט

ורעיונות לגופים השונים במה הם יכולים לתרום. אפילו עתונאיים יכולים לתרום,אם תהיה מודעות

לבעיתיות של קורבנות עבירה,באי-פרסום שמם ללא הסכמתם. דיברתי עם מועצת העתונות ונדהמתי

לראות ער כמה אנשים לא מודעים לכך שלקררבנות עבירה יש בעיות מעבר לפגיעה הישירה על ידי

העבירה עצמה.

אנשים נוהגים לחשוב שרק מי שנפגע בעבירה של אלימות עובר מסכת של יסורים. מחקרים

מראים שאפילו מי שנפגע בעבירה טריביאלית לכאורה כמו פריצה, זה האחוז הגדול ביותר של עבירות,

נגרם נזק נפשי לקורבן העבירה. אנשים לא נותנים רעתם לסבל, לאי הנוחות שנגרמת לקורבן

אפילו כשהוא צריך ללכת לשחזר מסמכים. לא מזמן גנבו את תיק המסמכים שלי, ואני יודעת

במה זה כרוך. אבל זה פרט קטן- אנשים שפרצו לבית שלהם, יש שמרגישים ממש כאילו תיללו

את נשמתם- עקב כך יש אנשים שלא מסוגלים לתפקד בעבודה, יש אנשים שמחליפים דירה כי

פוחדים להמשיך לגור באותו מקום. כל מערכת היחסים שלהם עם אנשים נפגעת בגלל הפחדים שלהם,

בגלל הטראומה שעברו, וזה בלי קשר לגובה הנזק הכספי שנגרם להם. קורבנות עבירה נבחנים

לפי המבנה הנפשי שלהם, לפי האישיות שלהם, וההשפעה של אותה עבירה על ארם אחד תהיה שונה

מהשפעתה על ארט אחר. יש הרבה אנשים שנזקקים לטיפול נפשי עקב עבירות קולנו אולי לא נראות

עבירות חמורות.

נעשה מחקר על קורבנות אונס ונמצא שאחוז הגירושים בין בני זוג שבהם האשה נאנסה הוא

נזקים שאין לאמור אותם). נזקים שלא ניתן לאמוד אותם, אבל

הבעיה הראשונית היא שאנשים לא מודעים להם בכלל, ולכן אין גם שירותים חברתיים, שירותי

סיוע.

יש מדינות שבהן יש שרוחי עזרה ראשונה בהתנדבות. אם פורצים לביתו של זקן, הוא לא

יודע מה לעשות קורט כל. צריך להחליף מנעול בדלת, לתקן שמשה בחלון. הוא פוחד להשאר בבית.

הוא לא יורע לפי לפנות. אין מי שיעזור לו. אלה רברים קטנים, שאילו היתה המערכת מורעת

לצרכים, היתה מתארגנת. זו התארגנות שצריכה זמן, זה לא רבר שנעשה מהיום למחר, אבל השלב

הראשון הוא מורעות והבנה שהחברה תייבת זאת לקורבנות העבירה, משום שהיא לא הצליחה למנוע

את העבריינות, ושהחברה זקוקה לקורבנות העבירה כמסייעים למערכת אכיפת החוק,



עכשיו אני רוצה לומר בקיצור מה יש לנו במדינת ישראל במערכת הזאת של זכויות

מיותרות של קורבנות עבירה, ואתר בך אומר מה נעשה מעבר להסדרים האלה בנסיון לקרם את

ההתייחסות החברתית לתופעה הזאת, ואסכם בנושא שעלה על סדר היום - פיצויים-

אין בישראל חקיקה מקיפה בענין פיצויים מטעם המדינה. מה שיש לנו אלה חוקים

ספורדיים שמתייחסים לסיטואציות מסוימות שמזכות. אתחיל בחוק הביטוח הלאומי, בפרק שדן

בתשלום דמי תאונה. לפני שנחקק פרק זה, נעשה ניסיון מטעם משרד המשפטים לשלב במסגרת

חוק הביטוח הלאומי תשלום פיצויים לקורבנות עבירה. אני מוכרחה לומר, לא נסתייע הדבר

בידינו. דומני שזה היה ב-1978. אמנם יש פרק שקובע חובת תשלום פיצויים על תאונה, והמשמעות

ארוע חיצוני שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית וכתוצאה ממנה

לאובדן כושר תיפקוד. כך שפגיעה פיסית כתוצאה מעבריינות נכללת בהגדרה הזאת, אלא שהמרכיבים

של הזכאות הם מצומצמים מאד- אדם צריך שתהיה לו נכות בשעור 50%, אובדן כושר השתכרות,

והתשלום הוא רק לתקופה מוגבלת מאד, נדמה לי שרק שלושה חודשים.

סעיף אחר במסגרת חוק הביטוח הלאומי נותן זכאות לפיצויים בשל פגיעה כתוצאה

ממעשה שיל אדם להצלת חייו או רכושו של הזולת. זו למעשה פגיעה עקיפה כתוצאה מעבירה, אבל

היא מזכה לפיצויים במסגרת חוק הביטוח הלאומי בדומה לפיצויים לנפגעי תאונות עבודה.

חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה תש"ל-1970 נותן מסגרת שמאופיה היא מצומצמת

לנפגעי פעולות איבה.

שלא במסגרת החקיקה, אזכיר שתי ועדות. ועדה אתת היא זו שתברת-הכנסת נאוה ארד התייתסה

אליה, זו ועדה במסגרת משרד המשפטים, לתשלום פיצויים אכס-גראציה למי שנפגע עקב הסיוע שלו

הקרן הזאת פועלת?) הקרן קיימת. אנשים לא יודעים עליה.

במתן ההיסטוריה של הקרן הזאת, נדמה לי שמסוף שנות השבעים, שלושה אנשים קיבלו פיצויים.

אבל אני מוכרחה לציין שיש אמביוולנטיות מסוימת בענין הפרסום. הקרן הזאת ניזונה מעזבונות,

והיא בהכרת מוגבלת מאד. אם נעשה לה פרסום, אנחנו לא יודעים אם בכלל נוכל לעמוד בתשלומים-

אנתנו לא רוצים לעורר ציפיות שאחר כך לא נוכל לעמוד בהן. מצד שני, אני מודה ומתוודה

שהתופעה שיש לנו קרן כזאת, ונתנו לה פרסום בזמנו, ואנשים לא פונים אליה משום שאינם יודעים

על קיומה, מעוררת שאלות קשות. (א. שאקי: מה השם הרשמי של הקרן?) ועדה לפיצוי מי שנפגע

מאלימות עקב סיוע לאכיפת החוק. עומד בראשה פרקליט מחוז ירושלים.

ועדה שניה, בראשותו של המשנה לפרקליט המדינה, היא ועדה לתשלום פיצויים לעובדי

מדינה שנפגעו מאלימות עקב היותם עובדי מדינה.

ו

אני רוצה להוסיף ולומר דבר, שזה שנים אני הולכת וצועקת אותו, שלפי תקנונים של

קופות החולים, קורבנות עבירה אינם זכאים לטיפול רפואי ללא תשלום. (נ. ארד: זה פורמלית)

לא רק פורמלית. קיבלתי מכתבים מאנשים, שאמרו להם שלא יתנו להם טיפול רפואי לפני שהם חותמים

ומתחייבים לשלם את ההוצאות.

כך כתוב בתקנונים של כל חברי קופות החולים. בדקתי את הדבר. על פי התקנון החברים

לא זכאים לטיפול הרפואי, אבל במציאות קופות החולים נותנות טיפול ראשוני. יש בעיות לאלה

שזקוקים לטיפול ממושך, וחלק גם משפים. לפי התקנון קופות החולים לא חייבות, אבל הן עושות

את זה. העליתי את הנושא בועדת הכספים של הכנסת, ונאמר לנו שמשרד הבריאות עוסק כיום בנושא

זה בקשר עם קופות התולים.

ראיתי אמנם בדברי-הכנסת שזה מה שנאמר לך. אבל אין זו ההתרשמות שלי. ההתרשמות קולי

היא שאם אדם זקוק לאישפוז, עזרה ראשונה או לא עזרה ראשונה, לא מאשפזים אותו לפני שהוא

חותם על התחייבות. העקרון כשלעצמו איננו יכול לעמוד בפני בקורת, גם אם אומרים לנו שלפנים

משורת הדין מסדירים בעיות.

משרד המשפטים הביא את הבעיה הזאת לפני ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, זה כבר

לפני למעלה משנה. היתה ישיבה אחת. אנשי קופות החולים התבקשו להגיש את התזכירים שלהם. הם

הגישו. אבל לצערי הרב, הועדה לא המשיכה לדון בנושא זה. כאן אנחנו עומדים.

סוגיה שניה היא הסוגיה של פיצויים על ידי העבריין- החקיקה בישראל פותחת פחח, יש

לנו סעיף 77 לחוק העונשין, ויש סעיף מקביל גם בפקודת המבחן שמאפשר לבית המשפט לשלב מבחן

בפיצוי לקורבן העבירה. בהסדר הזה יש כמה בעיות, חלקן אנחנו עומדים לתקן עכשיו בתזכיר

חוק שמונח לפני ועדת החוקה חוק ומשפט הרבה זמן, ומהר יעלה על סדר היום, שבו אנחנו

מציעים בין השאר שפיצויים שפוסק בית המשפט ייגבו כמו קנס, כלומר על ידי המדינה, ושכל

סכום קונגבה מהעבריין ייחשב קודס כנגבה על חשבון הפיצוי ורק אחר בך על חשבון הקנס. זה בא

לתת מענה לבעיה שקורבן העבירה, אם הוא בבר זוכה לקבל פיצויים מבית המשפט, צריך להתרוצץ-

בהוצאה לפועל וצריך להפעיל את כל ההליכים. למותר להגיד שהפגישה החוזרת שלו עם העבריין

במסגרת הליכי משפט היא מיותרת לגמרי, וקורבנות עבירה מראש מוותרים על ההסדר הזה. זהו

תיקון לחוק העונשין שיבוא מחר לדיון בועדה. אחד התיקונים בהצעת החוק מאפשר לבית המשפט

לפסוק פיצוייםפי שהורס בזמן פסיקת הדין, ולא כפי שהיה בזמן העבירה. זהו תיקון חשוב מאד,

וחבל שהתעכב כל כך הרבה זמן.

יש מדינות בעולם שחוקקו סעיף בדבר פיצויים מידי העבריין בצורה שמחייבת אח בית

המשפט לנמק אם איננו פוסק פיצויים. כלומר, הנורמה היא שפוסקים פיצויים, ואם לא פוסקים -

חייבים לנמק מדוע לא פוסקים פיצויים. כך נקבע בארצות-הברית בחוק פדרלי חדש משנת 1986,

וכך נקבע בהרבה מדינות בארצות-הברית. הנטיה היא להכניס את בתי המשפט למסלול של פסיקת

פיצויים.

למה נזקקו לזה? בגלל בעיה שקיימת גם במדינת ישראל. יש רתיעה גדולה של שופטים

בהליכים פליליים מלהתייחס לפיצויים, כי הם רואים בזה ענין אזרחי והם חושבים שאסור לסבך את

מערכת ההליכים הפליליים בדברים שקשורים בגובה הנזק, קביעח פיצויים. הנטיה לראות בזה ענין

אזרחי ולא ענין לשופט הפלילי מחייבת חינוך מחדש של השופטים, משום שהרתיעה הזאת טבועה

עמוק מאד, מעבר לבעיות האמיתיות שמתעוררות, זהו הסף שממנו הם נרתעים.

הרציתי לא אחת בהשתלמויות שופטים, ומדי פעם קיבלתי היזון חוזר שבשלב מסוים נותן

לי סיפוק גדול, אנשים שולחים לי פסקי דין ואומרים: הנה..- אבל זה לא הופך לנורמה, משום

שיש בענין זה גם בעיתיות נלווית.

לפני שנה דאגנו להוציא הנהיות לחוקרים המשטרתיים, לתביעה המשטרתית ולפרקליטות

המדינה. בעיקר חשובה ההנחיה למשטרה, שכאשר חוקרים מתלונן צריך לשאול אותו אם נגרם לו נזק,

להסביר לו מה המסמכים שהוא צריך להביא כדי שאפשר יהיה לבקש פיצויים מבית המשפט. הנחינו

גם התביעה לבקש מבית המשפט לקבוע פיצוי. יעבור עוד זמן עד שנראה איך פועלות ההנחיות האלה.

הפרקליטים מדווחים שהם נתקלים בקשיים בבתי משפט. ידוע לי שהוגש ערעור על פסק דין של בית

משפט שלום בבאר-שבע, שקבע שנושא הפיצוי הוא לא ענין פלילי.

התיזה שאני מנסה להביא לפני שופטים היא שפיצוי קורבנות עבירה הוא אלטרנטיבה לעונש,

משום שיש בו אלמנטים עונשייים שהם אלמנטים קונסטרוקטיביים, ולמעשה משמשים את כל מטרות

הענישה שאנחנו מונים בעונשים אחרים.



א.ח. שאקי;

זה קנם, אבל במקום שינתן למדינה, הוא ניתן לנפגע.

י. קרפ!

זה לא רק קנם. זה גם מחנך אה העבריין, גורם לו להכיר בנזק שגרם, יש בו גם כדי

להרתיע. בעבירות צורארון-לבן א1 עבירות כלכליות, אט העבריין משלם לנפגע את הנזק, העבירה

נעשית לא כדאית. אני לא רוצה עכשיו להרחיב את הדיבור, כי מסגרת הזמן מצומצמת, אבל המצב

הוא שכיום בתי המשפט עושים שימוש מועט ביותר בסמכות הזאת.

בעיה נוספת היא שהפיצוי הזה לא יכול לשמש אלטרנטיבה לפיצוי מטעם המדינה, כי הוא

מותנה בזה שנתפם העבריין והורשע. הוא לא נותן מענה לכל אותם קורבנות בעבירות שבהן העבריין

לא נתפס ולא הורשע..

בפיצויים מטעם העבריין יש לנו גם סידור, במסגרת סדר הדין האזרתי, שמאפשר למי

שמגיש תביעת נזיקין נגד אדם, לבקש מהשופט שדן בהליך הפלילי לפסוק גם בהליך האזרחי אחרי

שסיים את ההליך הפלילי. חשבנו שזה יהיה מכשיר יעיל, שמצד אחד ימנע את הסיבוך של ההליך

האזרחי בדיונים שהם אזרחיים במהותם, ומצד שני אוהו שופט עמכיר אח הענין ושהרשיע את העבריין

יפסוק גם בהליך האזרחי. בחוק הראיות שלנו יש גם סעיף שקובע כי פסק-דין בהליך פלילי יכול

לשמש ראיה בהליכים אזרחיים. חשבנו שזה ישמש מנוף להסדרת תשלום הפיצויים. אבל כמו שאמרתי,

קורבנות העבירה מהססים מאד מהתקלות נוספת בעבריין, והם זקוקים גם לסיוע משפטי כדי להגיש

תביעות כאלה. יש מעט מאד עבריינים שאפשר לגבות מהם. הליכי ההוצאה לפועל הם מסובכים

ומורכבים. הענין כולו מסובך. אני חושבת שצריך להרבות להשתמש במכשיר הזה, אבל אסור לשגות

באשליות שזה יכול לשמש תחליף לחובתה של החברה בפיצויי נזקי גוף כתוצאה מעבירות אלימות.

נ. ארד;

היה שינוי בגובה הפיצוי?

י. קרפ;

בגובה הפיצוי יש בעיותיות. מצד אחד, אנחנו לא רוצים להרתיע שופטים על ידי קביעה של

תקרות גבוהות, שתחייב אותם להכנס לבדוק את הנזק ולהעדיכו. (א. רובינשטיין: משפט נזיקין זוטא)-

חשבנו שהמכשיר הזה טוב שישמש בענין שאין לגביו מחלוקת, לא לגבי שעור הנזק. אמרנו שאנחנו

מסכימים להגדיל את הסכום, אבל צריך לזכור שאי אפשר לקבוע תיקרות גבוהות מאד שירתיעו

שופטים מלהתעסק בזה.

לא ארחיב את הדיבור על מעמדם של קורבנות עבירה במסגרת הליכי המשפט. תמצאו את הדברים

בתזכיר. מדינת ישראל שונה ממדינות אחרות בשני כיוונים. מדינת ישראל לא משופעת בסעיפים

שבאים לענות לצרכים של קורבנות עבירה, אבל יש לה סעיף אחד שקובע את מעמדו של קורבן עבירה

במסגרת הליכי המשפט. נקבע. א.יש חובה להודיע למתלונן על תוצאות התלונה; ב. למתלונן יש

זכות ערר ליועץ המשפטי לממשלה על סגירת תיק. למעשה בזה מתחילה ומסתיימת זכותו של המתלונן

בהליך פלילי.

ר. מלחי;

אין חובה להודיע לו באילו עבירות יש לו זכות להגיש קובלנה?

יש לו זכות להגיש קובלנה כרמית, אבל היא לפעמים לרועץ לו, משום שיש עבירות מסוג

מסוים שהמשטרה, בגלל האפשרות להגיש קובלנה פרטית ובגלל עומס העבודה במשטרה והעדיפויות

האחרות, לא מגישה תביעה מטעם המדינה ואז הוא חייב להזקק לקובלנה פרסית. זה נושא בפני

עצמו, ואני לא יודעת אם זה לטובת הקורבן.

במשפט המחתרת עלה לדוכן העדים תירבאווי, הבלן המשטרה, ופתח בכך שהוא רוצה לומר

לבית המשפט מה קרה, לדבר על הנשק. בית המשפט קצת הופתע מהפרוצדורה הזאת, משום שאין

פרוצדורה כזאת. אם התביעה בוחרת לשאול את קורבן העבירה, במסגרת העדות שלו, על הנזק שנגרם

לו כדי שבית המשפט יביא את הדברים בחשבון במסגרת גזר הדין, היא יכולה לעשות זאת. אבל אין

מסגרת שתאפשר לקורבן העבירה להביא את ענינו לפני בית המשפט. אין לנו מסגרת מסוג

ה"ויקטיפ אימפקט סטייטמנס", כמו שציינתי שיש במדינות אחרות שבהן יש חובה להגיש את הענין

לבית המשפט, במדינת ישראל יש לנו בעיות עט שירותי המבחן גם לגבי העבריינים עצמם. הענין

מורכב ומסובך, בעיקר בגלל בעיות תקציב וכות אדם-

הדברים שיכולה החברה לעשות בשלב הראשון בלי תוספת כוח אדם הם עדיין שדה

די רחב להתמודדות. אני רוצה לומר לכם מה עשה משרד המשפטים מעבר למסגרות שמוקנות

היום בחוק, קודם כל במגמה לפתח את המודעות, ושנית לנסות להקל את החיים של קורבנות עבירה.

הכינונו חוברת, שרק עכשיו יצאה ממכבש הדפוס למרות שהיא נושאת תאריך משנת 1987. זה לקת

שנה ללדת את החוברת הזאת. בחוברת הזאת יש קודם כל פניה של משרד המשפטים לקורבן העבירה

ולעד והבעת תודה על עצם העובדה שהוא משתף פעולה באכיפת התוק, אנחנו ערים לטירחה שנגרמת

לו עקב מילוי חובה אזרחית זו, ובמחווה של תודה אנחנו נותנים לו חוברת זו. בתוברת הזאת

אומרים לאנשים מה קורה בבית משפט, למה מצפים מהם בתור עדים, מה החובות שלהם בתור עדים,

מה הזכויות שלהם בתור עדים, ומה הזכויות שלהם לפי החוק כיום בשל היותם קורבנות עבירה.

החוברת הזאת אמורה להיות מחולקת בשלב הראשון על ידי פרקליטי המחוזות, משום שהיא הודפסה

כפועל יוצא מהנחיות שפרקליט המדינה העביר לפרקליטי מחוזות, שהמגמה שלהם היא לתת לקורבן

העבירה את האינפורמציה המירבית בקשר לזכויות שלו גם במהלך המשפט וגם בקשר לשירותים

החברתיים שהוא יכול להסתייע בהם. נדאג לכך שלפרקליט בכל מחוז תהיה רשימה של שירותים או

תחנות ייעוץ שקורבנות עבירה יוכלו לפנות אליהם, ויחד עם זה יקבלו את החוברת.

המגרעת של ההסדר הזה היא שקורבנות עבירה נתקלים בפרקליט המחוז בשלב מאוחר למדי

של מסכת הקורבנות שלהם. לכן יש הערכות במשטרה, שצוברת תנופה בתודשים האחרונים, להכין

חוברת כזאת מטעם המשטרה, שתהיה אצל כל יומנאי. לא די שתהיה חוברת כזאת, המשטרה נערכת

ליצור מערכת של הדרכה בתוך המשטרה, בדרגים השונים ובקורסים השונים, למודעות לנושא של

קורבנות עבירה, להכיר את הסוגים השונים של קורבנות עבירה על הצרכים השונים שלהם, ואת

המודעות לעובדה שזה מאינטרס המשטרה לתת את המענה לצרכים של קורבנות העבירה. יעבור עוד קצת

זמן עד שהמשטרה תערך לדבר הזה. הם יאמצו פחות או יותר את החוברת שהכין משרד המשפטים, וזה

יהיה צעד ראשון להערכות יותר נרתבת.

יש נושא נוסף שטופל, ןאני מוכרחה לומר שהטיפול הוא די ספורדי, כתוצאה מדברים

שאנחנו נתקלים בהם בשטת. קיבלתי מכתב מקורבן עבירה שרצה לקבל תיק של בית משפט אחרי פסק

הדין, כדי לראות מה היה גזר הדין, ונאמר לו שלפי תקנות הארכיונים הוא לא זכאי לקבל את

התיק. היום לא מתייחסים לקורבנות העבירה כאל חלק מהמערכת. אין להם שום זכויות. עקב הפניה

הזאת, הנהלת בתי המשפט שינתה את התקנות והכירה בקורבן העבירה כמי שיש לו זכויות לגשת לתיק.

הבעיה הנכבדה ביותר היא בעית הפיצויים מטעם המדינה.

אני מבקש מחבר-הכנסת שאקי למלא מקומי בניהול הישיבה.

א. רובינשטיין;

האם נסכם את הדיון וננסה את המסקנות עוד היום?

יש הצעה לסיכום. אני מבינה שהיושב-ראש מוכן לסכם היוט, אם הועדה תהיה מוכנה לסכם.

נ. ארד;

מאחר שיש לפנינו התזכיר של גבי יהודית קרפ, זה נותן לנו אפשרות להגיש המלצות

כבר היום.

בתזכיר מדובר על הקמת ועדה. במערכות הפועלות היום יש הערכות. אין רע בהקמת ועדה,

אבל אני לא חושבת שהישועה תבוא מועדה. אני אמנם הצעתי לשר המשפטים, אבל לא חיכיתי שימנה

ועדה. אני רואה חשיבות בשינוי יחס המערכות לקורבנות עבירה - - -

זה לא יהיה, אם לא יהיה גוף פורמלי שיפעל.

ר. מלחי;

חקיקה לא תעשה בלי ועדה,

י. קרפ;

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם המשטרה. החיינו את הגוף שנקרא שע"ל - שירות עזר

לקורבנות עבירה - שהוקם לפני כמה שנים אבל לא היה פעיל, בגלל סיבות שונות. עכשיו החיינו

אותו וכנראה שיש אפילו מישהו שמתנדב להיות יושב ראש הגוף הזה ויוכל לתת לו תנופה. הגוף

הזה חשוב מאד לפעילות החברתית הציבורית, לפעילות של מתנדבים, כי בצד הפעולה של המערכות

מתבקשת פעולה חברתית ציבורית, כי לא הכל יכולה המערכת לעשות. עזרה ראשונה, סיוע, מקלטים,

אם מדברים על קורבנות אונס, אם מדברים על קורבנות אלימות במשפחה, שירותי סיוע פסיכולוגיים -

כל אלה נושאים שהחברה צריכה להתארגן לטפל בהם במסגרת התנדבויות שונות.

נ. ארד;

אנחנו חייבים לתת המלצות, כי עכשיו לא מדובר על חוק. אם לא מגישים סיכום והמלצות,

לא עשינו שום דבר-

אני בעד המלצה שתפרט כמה דברים שיש לעשותם, לא המלצה להקים ועדה.



י. קרפ;

בענין חקיקת חוק, שזה הדבר הפרובלמטי ביותר, שר המשפטים חושב שעקרונית ומוסרית

מתבקשת חקיקה כזאת. הנושא מורכב מאד בי יש בעיה תקציבית, ומתחייב שיתוף פעולה של כל מיני

גורמים משרדיים. אנחנו נחתור להערך במסגרת המשרדים השונים, ובעיקר - הבעיה שקשה להתגבר

עליה - להערך תקציבית.

נ. ארד;

לכן חשוב שהכנסת תמליץ לחוקק חוק, ואחר כך צריך יהיה לדווח לנו מה נעשה בעקבות

ההמלצה.

א. רובינשטיין;

אני רוצה להציע הצעה אופרטיבית. אני מציע שגבי יהודית קרפ ביחד עם חברת-הכנסת נאוה

ארד יביאו לישיבה הבאה של הועדה המלצה אופדטיבית, לא המלצה להקים ועדה. לדרבן מה שנעשה,

לכלול המלצות שנשמעו כאן, אפשר אפילו לקרוא לזירוז החקיקה, אם נ.י זה לא מקובל. ועדה רק תמשוך

אח הענינים. אם יש עמדה משותפת עם משרד המשפטים, לשם מה להקים ועדה? הנסיון שלי בועדות

בין-כשרדיוח מלמד שהועדות האלה אינן יעילות.

נ. ארד;

השאלה היא מה האלטרנטיבה.

א. רובינשטיין;

האלטרננ'יבה היא שמשרד המשפטים, שמופקר על הנושא הזה, יתאם את הפעולה, בלי ועדה.

בעיקר כשיש שיתוף פעולה עם המשטרה.

היו"ר א. ה. שאקי;

דווקא מפני שיש הענות גדולה מטעם משרד משרד המשפטים, אולי כדאי להסתפק בזה שגב' קרפ

תביא לנו לישיבה הבאה הצעה מעשית איך להתמודד עם הבעיה. הכוונה לערוך מה שחבר-הכנסת

רובינשטיין קרא תוכנית אופרטיבית.

א. רובינשטיין;

ועדות בין-משרדיות מעצם טבען הן ועדות חיכוכיות. הגורם החשוב ביותר הוא שיתוף

פעולה עם המשטרה.

מה דעתך על ההצעה לעשות לתיקון החקיקה?

א. רובינשטיין;

כאן יש בעיה אחרת, הכנסת היא המחוקק, לא יכולה להיות המלצה שהכנסח ממליצה לחוקק.

היא יכולה לקרוא לממשלה להגיש הצעת חוק.

אוריאל לין;

למה שאנחנו לא נגיש הצעת חוק?



יש לי ספק אם הצעת חוק פרטית יכולה לבוא בענין שמחייב הערכות תקציבית.

זה נושא קלאסי לחקיקה ממשלתית.

אם יש אלמנט תקציבי, אין סיכוי להצעת חוק פרטית.

אפשר לקרוא לממשלה להגיש הצעת חוק. שר המשפטים עצמו אמר שהמציאות היום לא

מתקבלת על הדעת. הועדה יכולה לקרוא למשרד המשפטים להגיש הצעת חוק.

אולי אפשר לסנן ולהבדיל בין אותם חלקים שדורשים תוספת תקציב ובין אלה שלא דורשים

תוספת תקציב ואותם להפעיל מהר יותר, לרוגמה התיקון הקטן בהצעת התוק שאני הגשתי, שתמנע דיון

כפול בבית המשפט.

י. קרפ;

בענין הצעת החוק שלך, יש לנו כבר במסגרת סדר הרין האזרתי הסדר שלפיו מועברת

התביעה האזרחית לאותו שופט שפסק בהליך הפלילי.

אוריאל לין;

לא לזה אני מתכוון. אני מתכוון שהשופט במשפט פלילי שרואה לפניו את קורבן

האלימות, מנסיונו בשופט הוא יודע - הרי אצלנו אין הפרדה מותלט בין שופטים פליליים

לאזרחיים - הוא יודע שבמקרים כאלה מקבלים פיצויים 150 אלף שקלים, ובסוף ההליך הפלילי,

מיד ובמקום, הוא פוסק פיצוי 20 או 30 אלף שקלים. אם הנפגע ירצה אחר כך להגיש תביעה אזרחית,

יגיש. לשופטים יש אמות מידה, הם יודעים מה לפניהם.

י. קרפ;

אתה מציע להעלות את הסכום שנתון היום להחלטתו של השופט.

בוודאי. אבל לא רק להעלות את הסכום אלא גם להביא את השופטים לכך שיפעילו את

הסמכות הזאת. זה תלוי גם בתביעה.

אפשר לשקול לקבוע כמו שקבעו במדינות אחרות, ששופט ינמק מדוע איננו פוסק פיצויים.

אוריאל ליז;

מישהו צריך לנהל את מערכת בתי המשפט, צריך להגיד לשופטים שצריך לייעל את ההליכים.



י. קרפ;

זה לא ענין של יעילות, זה ענין של קונספציה.

בוודאי שזה ענין של ייעול, כי אם אותו אדם לא מקבל פיצויים הוא צריך להגיש

תביעה נוספת, לשכור עורך דין, להתחיל הכל מחדש.

א. רובינשטיין;

אפילו אם רבע מהנפגעים יבואו על סיפוקם ולא יגישו תביעה אזרתית אם הם יקבלו

10 אלפים ש"ח, בזה כבר תרמנו תרופה גדולה.

אם אנחנו מחוקקים תוק כזה, משמעותו היא שהמחוקק מעונין שהשופטים יעשו שימוש בסמכות

הזאת. ואם בתי המשפט לא עושים בזה שימוש, צריך להגיד להם שהם פועלים בהתאם לתפיסת המחוקק.

אני חוזר ושואל, מדוע אי אפשר לקחת אותן המלצות שאינן קשורות בתוספת תקציב

ולהגיש אותן כהצעת חוק מטעם ועדת החוקה תוק ומשפט כולה? קראתי את התזכיר של גבי יהודית

קרפ לפני כשנה, היום קיבלתי אותו שוב. אני כבר לא זוכר גדיוק את הדברים, ואני קודם כל שואל

אם יש תיקונים שאפשר לעשותם ללא תוספת תקציב?

א. רובינשטיין;

רק במסגרת החוק שאתה הצעת.

ר. מלתי;

אני רוצה קודם כל להגיב להערה של חבר-הכנסת רובינשטיין, שאין שום מניעה, וכבר נעשו

הדברים בעבר, שועדה של הכנסת פונה אל הממשלה ומבקשת שהיא תגיש הצעת תוק בנושא מסוים, או

לזרז את הגשת החוק, כי ועדה של הכנסת לא ערוכה להכנת הצעות תוק מפורטות, שדורשות גס דיון

בין הגופים שהם חלק מהדשות המבצעת. זה דבר מקובל מאד.

אם יעבירו את הענין לפורום כזה או אחר, זה רק יידחה אח הפתרון, כי המפתח לפתרון הוא

בידי הרשויות שממונות על הביצוע. אפשר לפסוח על ההמלצה להקים ועדה, ורק לבקש שתוכן הצעת

חוק. יש להניח שבמהלך הכנת הצעת החוק יהיו ועדות כאלה או אחרות שיעסקו בהכנת החוק הזה.

נ. ארד;

אני בעד זה שהועדה תסכם בנושא זה. חשוב הוא שהנושא עומד על סדר היום. בסיכום

אנחנו צריכים לציין כל מה ששמענו על חומרת הבעיה, על הדברים שכבר נעשו, והם לא ידועים. אני

מקבל את ההצעה שלא נמליץ על הקמת ועדה, אלא נפנה בקריאה אל משרד המשפטים לפעול עם כל

הגופים שנוגעים בענין, והמלצה לפעול בדרך של תקיקה. זה לא מונע מאתנו אפשרות להגיש או

לתמוך ביהצעת חוק פרטית.



היו"ר א. ח. שאקי;

אני קורא הצעה לסיכום הדיון:

ועדת ההוקה חוק ומשפט לאהד שדנה בנושא פיצויים לקורבנות אלימות, על פי

הצעה לסדר-היום של חברת-הכנסת נאוה אדד, ולאחר ששמעה את סקירתה של המשנה ליועץ

המשפטי לממשלה גבי יהודית קרפ על הפעולות הנעשות במשרד המשפטים מחוך דאגה לקורבנות

של עבירות ועל שיתוף הפעולה של משרד המשפטים ומשדד המשטרה בנושא זה, ולאחר שקיבלה

לעיונה את הדו"ח שהוגש על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשר המשפטים בינואר 1987,

השתכנעה מתומרת המצב והצורך למצוא פתרון מיידי הולם לבעיות, מחליטה יש לעשות ללא

דיחוי לחקיקה שתסדיר תשלום פיצויים מטעם המדינה לקורבנות עבירות אלימות שתוצאתן

מוות או נזקי גוף, ופונה לקור המשפטים ליישום המלצותיה ללא דיחוי.

אושר הסיכום

אולי כדאי שהכנסת תערוך יום עיון בנושא הזה. הנושא הזה נמצא עדיין בשוליים

בהברה שלנו, וראוי שישימו אותו על סדר היום.

תודה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:10-)