הכנסת האחת עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 244

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום ג', כ"א בשבט התשמ"ח, 9 בפברואר 1988, 11:30

אליעזר קולס - יו"ר

מרדכי וירשובסקי

אוריאל לין

אמנון רובינשטיין

ויקטור שם-טוב

ע. אליצור - משרד המשפטים

ת. הקר - משרד האוצר, יועצת משפטית

מ. כהנא - " " סגן הממונה על הביטוח

ר. אברמסון - " "

ש. גולומב - איגוד חברות הביטוח

י. הלוי - " " "

ע. לוי - " " "

ד. פדואל - " " "

פ. זלצר - לשכת עורכי הדין

ב. מילר - הרשות להגנת הצרכן, ההסתדרות

ע. שרגאי - משרד התעשיה והמסחר, ממונה על הגנת הצרכן

מזכירת הועדה; ד. ואג

יועצת משפטית! ר. מלחי

א. אשמן

סדר היום! א. הצעות לסדר היום

ב. חוק חוזה הביטוח (תיקון) (פיצויים עונשיים)- הצעת חה"כ מ.וירשובסקי



א. הצעות לסדר היום

היו"ר א. קולס;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. לפני שאנחנו עוברים לנושא

שעל סדר היום, אני רוצה למסור שתי הודעות. אתמול היה לנו דיון בעניו ערכאת ערעור

בשיפוט בשטחים, שעלה במסגרת הצעות לסדר היום. דיברתי הבוקר עם מר חיים ישראלי

מלשכתו של שר הבטחון, ואני רוצה למסור אינפורמציה לחברי הועדה. נאמר לי שביום

חמישי תהיה התייעצות בעניו עמדת משרד הבטחוו, מיד לאחר מכו יודיעו לי מהי עמדת

המשרד. לאחר מכן נקיים התייעצות בינ ינו. אני מקווה שבעקבות ההתייעצות במשרד

הבטחוו לא יהיה צורך בהתייעצויות נוספות, כי אם יקבלו המלצות בית המשפט העליון

בענין זה מראש נוותר על התייעצויות נוספות, אשמח אם יבוא שר הבטחוו לכאו רק כדי

למסור הודעה בנושא זה.

אני רוצה לקרוא הודעה שקיבלתי מיושב ראש ועדת הכנסת:" הכנסת החליטה בישיבתה

ביום כ"ח בטבת התשמ"ח להטיל על ועדת הכנסת לקבוע את הועדה שתדון בהצעה לסדר היום

של חבר-הכנסת ז'אק אמיר בנושא "חובותיהם וזכויותיהם של ערביי ישראל". ועדת הכנסת

החליטה בישיבתה היום להעביר את הנושא לדיוו בועדה משותפת של ועדת החוקה חוק

ומשפט וועדת הפנים ואיכות הסביבה. הועדה תהיה בת ששה חברים, שלושה מכל ועדה.

יושב ראש הועדה יהיה חבר ועדת החוקה חוק ומשפט".

אנחנו צריכים לבחור יושב ראש ועוד שני חברים לועדה המשותפת. אני מציע

שתסמיכו אותי לבוא בדברים עם יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה, ובינתיים יחשבו

החברים את מי להציע לראשות הועדה המשותפת. ביום שני הבא נקבל החלטה על הרכב

הועדה.

ו. שם-טוב;

הערה לנושא הראשון. אני מניח שלשר הבטחון ולמשרד הבטחון ברור שהם יקיימו את

ההתייעצות שלהם ויחליטו בפי שיחליטו, אבל הועדה שומרת לעצמה את הזכות ליזום

וזקיקה בעקבות פסק הדיו של בית המשפט הגבוה לצדק.

היו"ר א. קולס!

אני מניח, גם לפי דברים עם הפרקליטות הצבאית, שיש להם בעיה וכנראה שיהיו

מוכרחים להסכים להקמת ערכאת ערעור. אני מקווה שבדרך זו תפתר הבעיה, כי זו היתה

רוח הדברים בועדת החוקה חוק ומשפט. עוד לפני פסק הדיו של בית המשפט העליוו, כל

הדוברים בועדה, ללא הבדל מפלגה, טברו שצריכה להיות ערכאת ערעור. העמדה שלנו

ידועה לשר הבטחון. אגב, גם עמדתו של הפרקליט הצבאי הראשי לא היתה שונה מעמדת

הועדה. בעצם ביקשתי שההליך יהיה יותר דקלרטיבי, אבל ברור שאם לא תתקבל עמדה זו

במשרד הבטחוו, נחזור ונעשה כל מה שצריר לעשות.

יש עוד עניו בקשר לחוק יסוד: מבקר המדינה.

דובר שאתה מגיש הסתייגות.

קיבלתי חומר נוסף שלא היה לפני הועדה אתמול שעה שקיבלה את ההחלטה. לפחות

חבר ועדה אחד הודיע לי שהוא מצטרף לעמדתי. דיברתי עם אנשי משרד המשפטים, הסתבר

לי שמשרד המשפטים תומר במשנה תוקף בהצעתו. בעצם אני מצטרף לעמדת משרד המשפטים

בענין זה.



כיוון החקיקה היה שונה, ומה שאנחנו עושים עכשיו הוא בעצם זיג-זג. תוקן חוק

הגימלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, ובתיקון הזה באופן מיוחד השמיטו אח המליט

בעגין תשלומים לאחר תקופה הכהונה ולרבות תשלומים לשאירים. זאת אומרת שההוראה הקיימת

נשיא המדינה, בענין משכורתו של הנשיא שהכנסת קובעת אותה לתקופת כהונתו,

לא היתה יצירה מקורית בתוק יסוד: נשיא המדינה. לאחר מכן היה שינוי מכוון שבא לקבוע

"בסעיף 16 לחוק יסוד:נשיא המדינה יימחקו המלים "או אחריה,לרבזה אלה שישולמו

לשאיריו"- כלומר, יש כיוון ברור בחקיקה שהתשלומים שישולמו לנושאי משרות ברשויות השלטון

לאחר תקופת כהונתם יוסדרו במסגרת הכללית של החוק, ולא באופן ספציפי לכל נושא משרה.

יוצא שהתשלומים לנשיא המדינה לאחר תקופת כהונתו, וכן לשאיריו, יהיו על פי חוק

הגימלאות לנושאי משרה, ואילו למבקר המדינה מציעים כאן הוראה שונה. בזה פוגעים באתידות

החקיקה בנושא זה. אם נקבל את הצעת משרד המשפטים, הרי השופטים יהיו היחידים שהכנסת קובעת

להם את התנאים גם לאחר תקופת כהונתם, אולי יש מקום להרהר גם בתיקון חוק יסוד; השפיטה,

במקום ללכת בכיוון ההפוך-

היו"ר א. קולס;

ראשית, גם בענין נשיא המדינה וגם בענין השופטים הכנסת היא שקובעת את התנאים, אלא שבמקרה

אחד ההוראה היא בחוק היסוד ובמקרה שני בתוק אחר. שנית , התיקון הזה נעשה לפני חקיקתו של

השפיטה, זהו חוק מאוחר יותר. התיקון הזה היה לעיניה של ועדת החוקה חוק ומשפט

השפיטה, ולמרות התיקון הזה החליטה העודה לכלול את ההוראה בחוק

יסוד: השפיטה- יש הקבלה בין תפקידו של מבקר המדינה ותפקידו של שופט, ביחוד מהבחינה של

אי-תלות.

שופט מתמנה לכל ימי חייו, מבקר המדינה מתמנה לתקופת כהונה של חמש שנים, ועוד תקופה

של חמש שנים.

לשיטתי, אל כל נושא השכר לא צריך לכלול בחוק יסוד. בניגוד לדעתי אמרו שאם יש

כבר הוראות כאלה במספר תוקי יסוד, נכניס את זה גם כאן. קיבלתי את עמדת הועדה, השאלה היתה

מה יהיה הנוסח, כי בכל מקרה מבחינה מעשית הכנסת היא שקובעת,

אינני חושב שחבר-הכנסת לין הצליח לשנות דעתם של חברי הועדה שנמצאים כאן. אני חושב

שנושא זה טוב שיבוא להתמודדות במליאת הכנסת.

אני רוצה רק להוסיף עוד אלמנט. ההקבלה האמיתית של מעמד מבקר המדינה היא למעמד

נשיא המדינה יותר מאשר למעמדו של שופט, מבקר המדינה מתמנה לתקופת כהונה קצובה, שופט ממשיך

בתפקיד עד גיל פרישה ואז הוא מקבל את ההטבות האחרות, כאן מדברים באדם שכהונתו קצובה,

וההטבות שמגיעות לו צריכות להנתן לפי חוק הגימלאות לנושאי ברשויות שלטון,

מבחינה מהותית, תפקיד מבקר המדינה קרוב יותר לתפקיד של שופט, מבחינת אי התלות

במילוי התפקיד. אני מעריך מאד עמדותיו של חבר-הכנסת לין, אבל אני נשאר בדעתי.

אני מצטרף לדעתו של חבר-הכנסת שם-טוב. חבר-הכנסת לין, יש כאן רוב נגד ההצעה שלך.

אני מציע שתעלה אותה במליאה כהסתייגות.

סיכמתי עם יושב-ראש הכנסת שתחילתה של ישיבת הכנסת ביום שני בשבוע הבא הוקדש לחוק

יסוד: מבקר המדינה. זו תהיה ישיבה חגיגית. היושב ראש יאמר כמה מלים לפתיחה, לאחר מכן

יתייחסו לנושא גם יושב ראש הועדה הזאת וגם יושב ראש הועדה לעניני בקורת המדינה. חבר-הכנסת

לין יביא את ההסתייגות שלו. אחרי קבלת החוק, נרד לחדר הועדה לציון הארוע, בחברת מוזמנים

נכבדים ניניהם נשיא בית המשפט העליון, מבקר המדינה הקודם, מבקר המרינה החדש, ראשי

אוניברסיטאות, היועץ המשפטי לממשלה, אנשים ששיתפו פעולה במהלך החקיקה של התוק הזה.

החוק הזה מקרב אותנו עוד צעד חשוב לחוקה למדינת ישראל. אני רואה בדבר הזה חשיבות רבה.

ב- חוק חוזה הביטוח (תיקון)(פיצויים עונשיים) - הצעת חה"כ מ. וירשובסקי

היו"ר א. קולט;

ברשותכם, נעבור לנושא המרכזי שעל סדר היום שלנו- אני מצטער שקיבלנו את התזכיר של

חברות הביטוח רק אתמול בערב. אני רציתי להפגש עם נציגי חברות הגיסות לפני הישיבה, אבל לצערי

חליתי והפגישה לא יצאה לפועל-

אני רוצה להזכיר לחברים :אנחנו עומדים בשלב שבין הקריאה הטרומית והקריאה הראשונה-

בישיבה היום אנחנו צריכים לקבל החלטה עקרונית אחת: אם צריך להיות תיקון בחוק שיקבע כי

בית משפט מוסמך לקבוע פיצויים עונשיים בנוסף לתגטולי ביטוח.

הבנתי מאנשי משרד האוצר שאין להם התנגדות לעקרון, אבל יש להם הערות לדרך הניסוח

של העקרון. מאחר שכולם כבר דיברו בישיבות קודמות, תרשו לי להציג שאלות. מה עמדת האוצר

בענין זה?

ת, תקר;

אנחנו חשבנו שיש הגיון בטענות של איגוד חברות הביטוח שיש סעדים אחרים, לרבות

טמכות לבית משפט לפסוק הוצאות מוגדלות במקרה שבו הוא רוצה להביע מורת רוח מררך טיפולה

של החברה ביישוב התביעה" יתר עם זה, שמענו את הטענות של חברי הכנסת ושל ארגוני הצרכנים,

שיש מקרים בהם יש אולי ניצול לרעה של כוחה של חברת הביטוח, שרוצה לגמור את התיק ולא להשאיר

"זנבות" פתוחים, למרות שחלק מסכום התביעה איננו שנוי במחלוקת, לכן חשבנו שאם לדעת הועדה

יש מקום לתיקון ספציפי בחוק הוזה הביטוח, ולא להוראות כלליות בחוזים כלליים, בחוק ההוזים

או בחוק פסיקת ריבית, אלא דווקא בתוק חוזה הביטוח, הסכמתנו לכך תהיה בכפוף לניסוח ההצעה

בצורה יותר מצומצמת-

הצמצומים צריכים להיות, לדעתנו, במספר היבטים. 1. שההצעה תחול רק על ביטוחים

אישיים, כשמדובר במבוטח שהוא צרכן שעלול באמת להיות נתון ללחץ של מבטח. בביטוחים האישיים

האלה מתעוררת פחות הבעיה של ביטוחי-משנה, שמטרידה מאד את חברות הביטוח. בביטוחים מסחריים

הנושא של ביטוח-משנה שנשאר פתוח הוא יותר פרובלמטי. 2. לדעתנו יש מקום להחיל את ההצעה

רק על מקרה שלא שולם סכום שאינו שנוי במחלוקת בתום-לב, ולא כפי שהיה בניסוחים קודמים: בכל

מקרה שבו תגמולי הביטוח לא משולמים אחרי תום שלושים יום - -

תמיד רובר על מקרה של העדר תום לב. זה אף פעם לא היה אחרת.

בנוסח הקיים של הצעה החוק מדובר על"טענה משוללת ימוד או ללא הצדקה עניינית

בנסיבות הענין, או בחוסר תום-לב". אני חושבת שהענין של "טענה משוללת יסוד" נבלע

בחוסר תום-לב, ואין מקום למליס "ללא הצדקה עניינית בנסיבות הענין".

3. נושא שלישי עזבו יש מקום לצמצם הוא ענין גובה הפיצוי. לדעתנו, גובה הפיצוי

צריו להיות לפי שיקול דעת ולפי משך זמן הפיגור. זאת אומרת, פיגור בחמישה חדשים

הוא לא כמו פיגור בהמש שנים, לכן יש מקוט לקבוע שעור מסוים לשנה.

את הרעיון הכללי שאמרתי עכשיו אנחנו מוכנים לתרגם גם לניסוח מדוייק יותר,

אני מוכנה לקרוא את ההצעה לפרוטוקול.

בנקודה הראשונה, שההוראה תחול רק על ביטוחים אישיים, סיכמנו משהו בישיבה הקודמת.

את גובה הפיצוי אנחנו משאירים לשיקול דעתו של השופט. אס השופט ימצא שחמישה חודשים

זו תקופה קצרה ולכן לא צריך לתת פיצוי בשעור 30%, יוכל לקבוע רק 5% .אבל לא צריך לקבוע

את זה בחקיקה, את זה צריך להשאיר לבית המשפט . תשלום הפיצויים לא יהיה בכל מקרה, ציינו

בהצעת החוק באיזה מקרים הסעיף הזה יכנס לתוקף, חוסר חוס לב וכוי, והוא מצומצם יותר מסעיף

25 לחוק, שקובע שאם המבוטח אומר דבר אחד לא נכון הוא עלול לאבד את כל זכותו לתגמולי ביטוח.

אין בכלל הקבלה.

אדוני היושב ראש, העקרונות של הצעת החוק שהגשתי סוכמו שלוש פעמים בועדה. לא יכולה

עכשיו לעלות השאלה אם אנחנו בעד העקרונות האלה, לכל היותר אנחנו יכולים להשתכנע מעמדת

האוצר שזה לא טוב, אבל ברור שהועדה כבר קיבלה החלטה. אני יכול להביא את כל הפרוטוקולים

ולהראות שהעקרון בניסוחו התקבל פה אחד בועדה הזאת, ופעם אפילו התקבל כהצעת חוק. למעשה

היתה הצבעה על הצעת החוק הטרומית, אבל היושב ראש ביקש עוד לשמוע את חברות הביטוח, והחלטנו

לשמוע אותם-

בחדרו של היושב ראש, לפני שבעה חודשים, התקיימה ישיבה עם המפקח על הביטוח לשעבר

מר דרורי, והוא אמר שהוא מסכים לחוק הזה. הכברנו אז בדיוק במה מדובר. אמרנו שזה מצומצם לאותם

מקרים שמטעמים בלתי סבירים יש מצד חברת ביטוח נסיון לא לשלם את הסכום השנוי במחלוקת, והפיצוי

הוא לא על כל פיגור, אלא על פיגור שהוא לא רק מוגדר אלא שבית המשפט צריך למצוא שאכן היה

פיגור כזה, והוא יקבע אם הפיצוי צריך להיות 1% או 30%, או אולי שום דבר. אני לא מבין

למה עכשיו התעוררה התנגדות.

אני מתחיל לחשוב שיש אינטרס למשרד האוצר להגן על חברות הביטוח כנגד המבוטחים,

ואין זה תפקידו. אני מרגיש יותר ויותר בנטיה כזאת, ואני מתחיל לחשוב שצריך לבדוק את הענין

הזה באופן יסודי.

חבר-הכנסת וירשובסקי, אני מבקש שתתייחס לשני נושאים- האחד מהם הוא הפרוצדורה.

לפי הפרוצדורה, הצעת חוק עוברח מספר קריאוח בכנסת, ולא בכדי. הכוונה היא לבדוק שוב ושוב

אם הדברים הם נכונים. יש בזה הגיון רב , לדעתי, ואתה רואה שכאשר אנחנו דנים שוב ושוב

עולות נקודות נוספות, ולא צריך להיוח נעול על שום דבר.

לפעמים כשרוצים יותר מדי לחבק את התינוק, עלולים גם לחנוק אותו. בסופו של דבר, הכל

יהיה על חשבון הקליינט. חברח הביטוח לא תוציא מכיסה שום דבר. כשאתה מגן על צרכן אחד,

לפעמים אתה לא מגן על צרכן אחר. אני בעד זה שנגן על כל אחד ואחד. מה עושה חברת הביטוח?

תמורת תשלוס היא מסכימה לבטח. היום התשלום הוא איקס, אם תנאי הביטוח יהיו אחרים התשלום

יהיה איקס פלוס משהו.



אני שמח שיש הסכמה עקרונית מצד האוצר לתיקון בכיוון הזה. בעצם העובדה שקובעים

אפשרות כזאת בחוק, כבר עושים צעד אחד משמעותי. אפשר להגיד שגם היום יש לבית המשפט

סמכויות כאלה ואחרות. אבל כאן אתה לא משאיר את הענין לבית המשפט, אתה בא ואומר לבית המשפט;

יש לך סמכות נוספת לסעד ספציפי לנושא הזה.

ניסיתי לקיים כאן בירור עם כל הגופים עוד לפני הקריאה הראשונה, כי במתן סעד

ספציפי אנחנו הולכים כאן לכיוון מחשבה חדש, שכיום עוד איננו יודעים מה יהיו ההשלכות שלו.

אני מניח שבדרך כלל תהיה בזה הגנה על האיש הקטן שעושה תוזה ביטוח עם חברה גדולה. אם ההגנה

הזאת תעלה לו כך וכך, אני לא יודע מה יהיו ההשלכות. לדעתי, צריך לתת הגנה כזאת.

נציגי משרד האוצר, לאהד ששמעו את כל הדיונים שהיו כאן, עם הממונה על הגנת הצרכן,

עם נציגי ארגוני הצרכנים וחברות הביטוח, אומרים שמקובל עליהם העקרון אבל הם מבקשים לנסח

אותו בצורה יוחד- ספציפית, כדי להגן על מי שאנחנו באמת רוצים להגן, כי הרי הכוונה שלנו היא

לא להגן על הגדולים שממילא יש להם להשיג תנאים מסוימים במשא ומתן על תוזה הביטוח, יש הרבה

רעות לא רק ביחסים שבין חברת הביטוח והצרכן אלא בין כל מיני חברות גדולות וצרכנים קטנים.

כבר קיימנו בנושא זה מספר דיונים. אני מבקש שלא נחזור על הדברים שכבר נאמרו. אם

יש דברים חדשים, בבקשה. ובעיקר התייחסות להצעה שהביאה גבי תמר הקר לניסוח.

ו. שם-טוב;

הערה לענין הפרוצדורה. אני התרשמתי שהועדה סיימה את הדיון על הצד העקרוני. הראיה,

הטיוטה הודפסה כבר בחוברת כחולה. אני מבין שזו הצעת חוק של משרד המשפטים,

היו"ר א. קולס;

זאת הצעת חוק פרטית של חבר-הכנסת וירשובסקי. היה פעם דיון בלי מוזמנים והתקבלה

החלטה, אחרי כן היתה רוויזיה. לפני הרוויזיה, ההצעה הודפסה בחוברת כחולה.

ר. מלחי;

היתה רוויזיה על ההחלטה להגיש את הצעת החוק לקריאה ראשונה.

לא היתה רוויזיה. פה אחד קיבלנו החלטה, אני חושב שהיו אז ארבעה חברי כנסת וקיבלנו

את הנוסח של הצעת החוק. אחר כך ביקש היושב ראש לשמוע את חברות הביטוח.

אני טוען שהענין הוכרע עקרונית בועדה. יש סיבה אחת ויחידה לדון מחדש בענין - לשמוע י

אח חברות הביטוח. אני חושב שאנחנו חייבים להאזין לדברי חברות הביטוח, אבל אינני מקבל

בשעה זו את התערבות משרד האוצר. אני מציע שנשמע את חברות הביטוח.

משרד האוצר התבקש על ידי הועדה לחוות דעה-



היו"ר א. קולם;

היתה ישיבה והנושא הזה עלה ברגע האחרון לסדר היום, לאחר שעבר במליאה יום קודם לכן.

אני לא נכחתי באותה ישיבה, אבל הנושא עלה כמו שאנחנו נוהגים בהצעת חוק פרטיות, כשאין ויכוח.

מ. וירשובסקי ;

הנושא עלה בועדה שבוע או עשרה ימים לאחר ההחלטה במליאה.

היו"ר א, קולס;

באותה ישיבה נבחו רק חברי הועדה, לא הוזמנו גורמים אחרים. כך אנחנו נוהגים בהצעות

חוק פרטיות שאין להן התנגדות.

מ. וירשובסקי;

היו נציגים של גורמים שונים ואף דיברו. אני מבקש את הפרוטוקול של הישיבה.

חברות הביטוח לא היו מיוצגות. היו נציגי משרד המשפטים. נדמה לי שלא היה נציג האוצר.

היו"ר א. קולס;

נציגי משיד המשפטים משתתפים בכל ישיבה של הועדה, אבל לא היו הנציגים שעוסקים

ספציפית בנושא הזה. גב' עליזה אליצור לא הוזמנה ולא היתה.

אני רוצה להסביר את הרקע. היתה ועדת משנה שהגישה המלצות. מליאת הועדה סמכה ידיה

על ההמלצות, וההמלצות הועברו למשרד המשפטים כדי שהוא יפעל. זה היה השלב הראשון. משלא פעל

משרד המשפטים, חבר-הכנסת וירשובסקי הגיש הצעת חוק פרטית. לאחר ההמלצות של ועדת המשנה והדיון

במליאת הועדה, אני כתבתי מכתב, בשם הועדה, ואמרתי בו דברים תד משמעיים, בזה גמרה הועדה

את שלה. כל חבר כנסת יכול להגיש הצעת חוק פרטית בנושא שעליו חיה דיון. זה עוד לא מחייב

את הועדה לכלום. הועדה חייבת היתה להגיש את ההמלצות לשר המשפטים, לפי תקנון הכנסת,

הצעת החוק הפרטית של חבר-הכנסת וירשובסקי עברה קריאה טרומית במליאת הכנסת. לאחר

קריאה טרומית, כשאין התנגדות להצעת חוק פרטית, אני נוהג לקדם את הדיון ולהעביר את ההצעה

מיד לקדיאה ראשונה. אני עצמי אפילו לא הייתי באותה ישיבה שבה הוחלט להעביר את ההצעה

לקריאה ראשונה. לאחר מכן קיבלתי מכתב, והבאתי אותו לידיעת חברי הועדה, שלא הוזמנו נציגי

חברות הביטוח- ואז החליטה הועדה, לבקשתי, עוד לפני הקריאה הראשונה להזמין את הנציגים השונים,

לשמוע דעתם ובעקבות זה להחליט. כי אם כבר היתה החלטה, בשביל מה לשמוע אותם? רק כדי לתת

להם במה? לא. אולי דבריהם ישנו את דעתנו.

מ. וירשובסקי;

אתה תועה.

היו"ר א. קולס;

תן לי להשלים את הדברים. יכול להיות שאני טועה, אמרתי שלא הייתי בישיבה הראשונה,

וגם בחלק מהישיבות שלאחריה לא הייתי.



בכל אופן, אנחנו נמצאים כיום במצב פרוצדורלי פשוט ביותר. הצעת החוק עברה קריאה

טרומית. הועדה לא החלימה אם ובאיזה נוסח להמליץ על העברתה לקריאה ראשונה. בשלב זה אנחנו

חייבים להחייע- בראש ובראשונה עם הרשות המבצעת, לשמוע דעתה. כמובן שאנחנו יכולים לקבל גם

החלמה בניגוד לעמדת הרשות המבצעת, בניגוד מוחלמ לעמדתה, אבל קודם כל לשמוע אותה, זה

המינימום שאני חייב לעשות. שמענו את חברות הביטוח וקיבלנו גם תזכיר. שמענו את ארגוני

הצרכנים וקיבלנו גם תזכיר מהם. שמענו את לשכת עורכי הדין, לא ביקשנו תזכיר.

מ. וירשובסקי;

ב-0ו בנובמבר 1987 התקיימה ישיבה של הועדה הזאת. לפי הפרוטוקול, נכחו חברי

אוריאל לין - מ"מ היו"ר, ש. בן-שלמה, מ. וירשובסקי, א. רובינשטיין, ו. שם-טוב.

עדנה סולודר (שכנראה באה לחוק אחר), ע. אליצור וג. ויסמן ממשרד המשפטים,

ע. שרגאי ממשרד התעשיה והמסחר, ת. הקר מפרקליטות המדינה, ב. מילר מהרשות להגנת הצרכן,

ד. חוטר-ישי מלשכת עורכי הדין. הפרוטוקול מהדיון משתרע על שלושה עמודים, ולא אלאה אתכם

בציטוט מלא. בסיום של אותה ישיבה אמר היו"ר אוריאל לין: אנתנו מאשרים את הצעת החוק לקריאה

ראשונה בשני תיקונים שציינתי לעיל. בתוברת הבתולה שלפנינו שני התיקונים האלה ישנם.

לא. בטעות לא נעשו התיקונים.

אפשר לתקן את הטעות-

יתכן שההצעה של חבר-הכנסת רובינשטיין טובה, אבל

לא הייתי מציע לשנות זאת עכשיו- ואתר כך אמר היושב ראש: בהצעתו של חכר הכנסת רובינשטיין

נדון לאתר הקריאה הראשונה.

על זה היתה הצבעה פה אחד של כל החברים שקראתי שמותיהם-

3

אתה לא יכול להגיד שהיתה הצבעה של כל אותם חברים, כי חברי ועדה נכנסים ויוצאים.

בסדר, אחד יצא.

למחרת אתה תזרת מחו"ל ואמרת לי שקיבלת מכתב מחברות הביטוח, והם שאלו איך זה שלפני

הקריאה הטרומית לא הוזמנו להשמיע דעתם. ואתה אמרת: אני בתור יושב ראש תמיד מאפשר לשמוע

לפני הקריאה הטרומית.

אם יש בקשה.

אני ניסיתי להסביר, ראשית, שזה לא תמיד. ושנית, אחרי שחברות הביטוח בכל מיני גלגולים

השמיעו את דבריהם, הם יכולים לעשות את זה אחרי הקריאה הראשונה. לכך לא הסכמה, ולכן

- אחרי שכבר היתה הצבעת פה אחד, ללא מתנגדים, אילו היה אפילו מתנגד אחד זה היה רשום

כפרוטוקול - אמרת שנשמע את חברות הביטוח. ואכן לפני שלושה שבועות היתה שמיעה של חברות



הביטוח לפני שלושה שבועות. מכיוון שהגענו לשעה אחת בצהרים, דחית את ההמשך לישיבה נוספת.

זאת היא הישיבה הנוספת-

היו"ר א. קולס;

אני בכלל לא נהלתי אותה ישיבה.

מ. וירשובסקי;

סליחה, חבר-הכנסת רובינשטיין ניהל את הישיבה- עכשיו צריך לסיים את הדיון.

אבל אני רוצה לקבוע, בתיקון לדברי היושב ראש, שועדת החוקה חוק ומשפט למעשה אישרה את

החוק פי שהוא נוסח, עם תיקונים. לא היתה אפילו רוויזיה, אלא היושב ראש השתמש בפורירוגטיבה

שלו, שהיא מקובלת עלי.

היו"ר א. קולס!

לא- היתה החלטה בועדה.

מ. וירשובסקי;

היתה הסכמה.

ר. מלחי!

לא היתה החלטה של הועדה. אמרנו שמכיוון שהחוק אמנם פורסם בכחול אבל לא הונח על שולחן

הכנסת, לא חייבים לראות בזה הנחה ולכן אין צורך בהחלטה פורמלית. זו היתה החלטה של היושב ראש,

שהיתה מספיקה לענין זה.

היו"ר א. קולס;

אני רוצה שנגיע לענין עצמו. אין ויכוח על כך שיש מקום לתיקון. יש בעיה מה יהיה

הנוסח.

יש לי הערות לדבריס שהושמעו כאן. אני הכינותי שמשרד האוצר וגם כבוד היושב ראש

מביעיט הסתייגות מהנוסח הקיים ורוצים לרכך אותו במידה מסוימת.

היו"ר א. קולס;

אני עוד לא הבעתי דעתי.

פרופ' ד. ששון;

דובר על סעד ספציפי, רוצים לייחד את חוזה הביטוח בשוני משאר החוזים. אני רוצה להבהיר

לועדה דבר שנדמה לי שלא נאמר כאן בישיבות הקודמות, והוא שיש סיבה מיוחדת לענין הזה. מבטח

צריך רשיון מן המדינה, כל שאר המקצועות וכל פי שנכנס לחוזים אינם צריכים רשיון. לכן המדינה

יכולה להתנות את הרשיון הזה בתנאים מסוימים, כדי שבעל הרשיון לא ינצל לרעה את כוחו. משום

כך צריך לייחד את הנושא הזה.



כבוד היושב ראש אמר שהמבוטחים ישלמו. המבוטחים לא צריכים לשלם. אם הכוונה היא

לייחד חברות ביטוח "רעותיי מחברות ביטוח "טובות", הרי רק החברות "הרעות" הן שיצטרכו להעלות

את הפרמיות שלהן, מפני שאולי בתי המשפטי יטילו עליהם קנסות, ואז המבוטחים יוכלו ללכת

לחברות "הטובות". הכוונה היא ליצור איזה שהוא תמריץ לשלם תגמולים בזמן, ולא תמריץ שלילי

כפי שקיים לפי החוק כיום, מפני שחברת הביטוח מרוויחה כשהיא רוחה תשלום הכפף.

אני רוצה להסתייג משני דברים שנאמרו, שצריך לייחד את ההוראה לחוזים אישיים

לא מסחריים, ושצריך להוריר את שעור הפיצוי מ-30%. הדוגמה שעמדה לפחות לנגד עיני - במידה

רבה אני יוזם ההצעה הזאת - היא הדוגמה האמריקאית. ב-36 מדינות בארצות-הברית קיימים חוקים

כאלה, הם חלים על כל סוגי הביטוחים, לא רק אישיים אלא גם מסחריים, והקנס שם הוא כפל

הסכום, לא עד 30%. למה להקל כאן על תעשיה שהנסיון בארץ הוכיח שהיא אכן מנצלת לרעה את כוחה?

אני לא מציע להעתיק משהו תאורטי מאמריקה. ההצעה הזאת נובעת מנסיון כאוב מאד של מאות

מבוטחים שנתקלו ביחס כזה מצד חברות ביטוח.

ההצעה הזאת בסך הכל מנסה במידה מסוימת לאזן בין המכוטח והמבטח. על המבוטח יש קנס,

הוא עלול להפסיד את כל כספו אם הוא מנסה לרמות, או להעלים.

פ. זלצר;

המצב בארץ בתחום זה הוא כאוב מאד. אקרא לכם שלוש שורות לפסק דין של בית המשפט העליון

שימחישו את התנהגות חברות הביטוח. אניי חס וחלילה לא רוצה להגיד שחברות הביטוח עושות

את זה כמדיניות, אבל זו מציאות שאנחנו נתקלים בה בשדה, נתקלים בה בבתי המשפט בכל יום-

אנחנו זקוקים לחברות הביטוח, לא רוצים להדום ענף שהוא חשוב מאד למדינה. אבל אנחנו לא

יכולים להרשות לכוח צבור כל כך חזק לנהוג בשרירות לב- לכן צריך להגביל-

במקרה מסוים חברת ביטוח קיבלה הצעת ביטוח, היא ביטחה רכב שמראש היה מוגבל למספר

מסוים של נוסעים, אבל היא הסכימה לבטח למרות שהיו יותר נוסעים באותו רכב. השופט חיים כהן

אמר שכאשר קיבלה החברה את הצעת הביטוח היא יכלה לעשות אחת משלוש, והחלופה השלישית היא

שאם יש יותר נוסעים מן המותר, היות וזו עבירה, לדחות את ההצעה. היא לא עשתה כך- ?

חברת הביטוח דנן בחרה בחלופה השלישית, ועתה משנקראה למלא התחייבותה,

המנוח העלים ממני עובדה חשובה , נוכל זה,שבבואו להסכים לבטח

את עצמו אצלי חב כלפי חובת גילוי עילאית, לא גילה לי שבתקנות התעבורה כתוב שבמכונית ...

מותר להסיע רק תשעה נוסעים-

זו דוגמה לכך שבתי המשפט מגיעים למסקנה שחברות הביטוח, בלי תום לב, לדעתי מתוך

נימוקים פסולים, מנסות להתחמק מתשלום, כדי לגרום להתשה. עקב מלחמת התשה, במקרים רבים

מגיעים לפשרה והתובע מקבל חלק קטן מאד מהסכום שמגיע לו. כיום אין לבית המשפט שום סנקציה.

אם הולכים לסנקציה הקיימת של הפרשי הצמדה וריבית, הרי אם הריבית הנומינלית היא 4% זה אפס,

אי אפשר בכלל להגיר שזה מחיר הכסף. השופט ברק הגריר שהריבית צריכה לבטא את מחיר הכסף. אם

אדם צריך לשקם עסק שנשרף, אם חברת הביטוח לא נותנת לו כסף, אנחנו יודעים כמה עולה לו הלוואה

בבנק, ואני לא מדבר כבר על השוק האפור. הייתי אומר שביחד עם התיקון הזה צריך לדאוג גם

לתיקון בחוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה. צריך לפחות להחיל אותם קריטריונים כמו בחוקי מס הכנסה,

מי שחייב למס הכנסה או שמס הכנסה חייב לו יקבל 12% ריבית צמודה מלבד הפרשי הצמדה.

לגבי ההצעה של האוצר, גם אני הייתי מציע קצת לשנות, אבל להחמיר ולא להקל. במקום

"רשאי בית המשפט לחייב המבטח", הייתי אומר: יפסוק בית המשפט למבוטח, בנוסף לתגמולי

הביטוח, את תשלום הפיצויים- אני לא רוצה להרוס את חברות הביטוח. אני מציע שיהיה כתוב:

אלא אם הוכיח המבטח כי עיכוב התשלום נעשה כדין. מה זה תום לב?



ע. אליצור;

תום לב זהו-מונח חוקי, הוא מופיע גם בסעיף 27 לחוק.

פ. זלצר;

חברות הביטוח דורשות מן המבוטח שבא אליהן בתביעה לפי הפוליסה הרים של מסמכים,

שחלק מהם הוא בכלל לא יכול להשיג. הם יגידו: קיים סעיף 27, לא צרפת את כל המסמכים שדרשנו -

ואז אין תום לב. החברות תמיד יכולות לצאת מהענין הזה. אני יכול לתת עוד כמה דוגמאות.

אני רוצה שאתה המבוטח, שקרן ונוכל, תעבור בדיקה בפוליגראף. הרבה אנשים לא רוצים

ללכת לפוליגראף, פוחדים שיתרגשו, לא יודעים מה זה. הם אומרים: אנחנו לא נוכלים.

הם גם לא הלכו לפוליגראף כאשר שילמו את הפרמיה.

נכון. אם זה יהיה כתוב בפוליסה, אולי לא ילכו להברה כזאת.

אני מייצגת היום גם את המועצה לצרכנות, שלא יכלה לשלוח היום אה נציגה, העמדה שלנו,

שבאה לידי ביטוי בישיבות הקודמות וגם בתזכיר, היא חמיכה חד משמעית בהצעה. אנחנו גם סבורים

שצריך לאמץ אח ההצעה כמות שהיא. אינני יודעת אם נעשה בינתיים איזה שהוא תיקון או לא נעשה,

אבל לנו שאין גם צורך בתיקון כזה.

להערה של משרד המשפטים לסייג אח ההצעה לסכום שאינו שנוי במחלוקת, נדמה לי שהדגש הוא

על תום לב, כי תמיד אפשר להגיד כן שנוי במחלוקת, לא שנוי' במחלוקת.

זו גם ההצעה של חבר-הכנסת וירשובסקי.

העמדה שלנו היא חד משמעית: לאמץ את ההצעה כמות שהיא.

בסיומה של הישיבה האחדונה הועלו כל מיני ענינים או טענות על ידי האיגוד, ולפי

הצעתו של חבר הכנסת לין, המשך הדיון נדחה לישיבה נוספת על מנת שנלבן את הדברים. זה חיה

הסיכום-

ההתנגדות הנחרצח שלנו נגד התיקון הספיציפי הזה איננה נובעת מהדעה שלא צריך

להלקות במקרים מסוימים חברות ביטוח שנהגו שלא כשורה. זה יכול לקרות. זה קורה בכל

אוכלוסיה. זה קורה אצל עורכי דין, זה יכול לקרות גם בקבוצות אחרות שבהן סוטים מהנורמות,

תמיד יש מיעוט מסוים שסוטה מהנורמות, אמרנו כישיבה הקודמת, שלאור המספרים שיש בידנו -

לא אמירה בפסק דין זח אור אחר, אנחנו הצגנו אפילו שלושה פסקי דין שבהם בתי המשפט פסקו

הוצאות עונשיות בסכומים גבוהים מאד, משום שסברו שחברות הביטוח נהגו שלא כשורה, יש מקרים כאלה,

אבל לא לפי זה נקבע מסקנות על המצב בענף. לפי הנתונים שאנתנו צרפנו לתזכיר, מתברר שאחוז

קטן מאד מאד - - - (א. קולס: קראנו את התזכיר). אי אפשר להקיש ממקרה מסוים.



ארצות הברית היא המדינה היחידה שבה היו פיצויים עונשיים, זה התפתח שם כי לא פוסקים

הוצאות, ובוודאי שלא פוסקים הוצאות עונשיות. זה היה מעין מכשיר "במקום". אבל במדינות

אחרות, לדוגמה אנגליה, שם היתה נסיגה בענין זה, כמעט ביטלו את זה בחוזים.

זה לא נכון,

במשרד האוצר יש ממונה על הביטוח. שמעת כאן את עמדת האוצר, שהוא בעצם מסכים בעקרון

לתיקון, הוא רק מציע שינויים קלים. אני רוצה לשאול אותך, אם הם מסכימים, למה חברות

הביטוח צריכות להתנגד? הרי אם שעור התביעות הוא כה קטן, לחברות הביטוח החוק לא יפריע, -ואילו

המבוטח - יכול להיות שכל עולמו תלוי בזה.

י. הלוי;

הסברנו שהצעת החוק תפגע בענף בולו-

היו"ר א, קולס;

יש לכם גם תוק מיוחד - תוק חוזה הבימות. ואם יש חוק מיותר, בחוק הזה אפשר גם להכניס

פיצויים כאלה. מצד אחד, אני לא רוצה להכביד על הענף. מצד קוני, תשוב מאד להגן על האיש הקטן-

אני רוצה למצוא את האיזון-

אני תותר לאיזון. העמדה הראשונית שלנו, כפי שהסברנו בתזכיר, שזה יגרום נזק לענף

כולו. הביטוי פיצויים עונשיים הוא כאילו אות קין.

אילו היתה ההוראה בתוק כללי, לא היה קורה שום דבר, ואם היא בחוק הזה ~ זה פוגע?

ו

י. הלוי;

תארו לכם שיהיה חוק שאומר שעורכי הדין שנסעו במהירות מעל 100 קמ"ש, יוטל עליהם

כפר עונש משום שהם עורכי דין.

היו"ר א. קולס!

בחוק לשכת עורכי הדין, לפי כללי האתיקה, עורך דין נענש פעמיים: הוא נענש במסגרת

תוק לשכת עורכי הדין, והוא נענש במסגרת החוק הכללי- (מ. וירשובסקי: הוא לא נענש לא פה

ולא שם---) הוא עלול להענש. אלמלא היה עורף דין, היה נענש רק במםגרת התוק הפלילי הרגיל.

אם במקום פיצויים עונשיים ייאמר פיצויי הרתעה?



מ. וירשובסקי;

פיצויים לצדיקים..-

י. הלוי;

כל הקונוטציה של פיצוי עונשי, שאיננה בשום חוק ישראלי, אם תהיה דווקא על חברות

הביטוח, הסגרנו איזה נזקים זה עלול לגררם לענף כולו-

אם כבר רוצים לתקן את החוק הספציפי הזה, אנחנו מציעים כרע במיעוטו לכנות את זה

ריבית נוספת. ריבית נוספת שבאה בגלל נזק שכביכול נגרם למבוטח. הריבית הזאת תיקבע על ידי

בית המשפט על פי הנסיבות, כמובן, כאשר לא נהגו בתום לב, וזה לגבי החלק שאינו שנוי

במחלוקת- אין לנו התנגדות שישארו החלופות שיש בהצעת החוק "טענה משוללת יסוד או ללא

הצדקה עניניתיי", אבל בתנאי שזה מצטבר, ולא או זה או זה"

ע* לוי;

אני סבור שצרק היושב ראש, התוצאה מחקיקה בנוסח המוצע תהיה שהצרכן הקטן ישלם את

הפער. לא רק אותו מבטח שמרח והוא צרייך לשלם יותר, זה בטל בששים, אלא שכל רמת סילוק התביעות

במדינת ישראל תעלה. זו הבעיה. אנחנו נגלגל מתזורים יותר גדולים, גם של תביעות וגם של

פרמיות, סוכן הביטוח יקבל עמלות יותר גרולות. לרעתי, זו תהיה התוצאה היתירה.

כדי לדעת שבענפים של ביטוח אישי, במהלך השבועיים הראשונים מיום קרות הנזק מסלקים

60/0 עד 80% מן התביעות, וזה כולל את התשלומים למוסכים. לפי הנתונים שמסרנו, פרומיל אחד מכלל

התביעות מגיע לבתי המשפט.

אפשר להגיד שבית המשפט לא יודע לעשות עבודתו, כלומר הוא לא מטיל הוצאות עונשיות

מספיקות. אני אינני חושב כך. אני חושב שלבית משפט בישראל יש מכשיר והוא יכול לעשות אוחו

דבר שחבר-הכנסת וירשובסקי רוצה בו. ולא רק שיש לו מכשיר אלא שהוא גם עושה בו שימוש. הוא

לא עושה את זה לעתים מאד מזומנות, אבל הוא עושה את זה כשהוא סבור שהמצב מחייב זאת. אני לא

נגד זה- זה לא יעלה את הפרמיות במדינת ישראל. אס יש מקרה כזה, בבקשה, שישלם אותו מבטח

הוצאות מוגרלות ככל שיראה בית המשפט לנכון.

אני מוכן אפילו לומר בחוק הספציפי לביטוח, שבמקרים שבית משפט יראה לנכון, יקבע

ריבית שונה מן הריבית הקבועה בחוק. אבל לומר לבית המשפט שבין אם עברו יומיים ובין אם עברו

שנתיים הוא יקבה פיצוי בשעור מסוים מהתביעה - - -

מ, וירשובסקי;

עד שעור מסוים.

לו אמרתם שנשאיר לבית המשפט, וניתן לו גם רמז, שיש לו סמכות להטיל ריבית מעבר

לקבוע בחוק פסיקת ריבית , נניח שאני נסוג מן העמדה שלי, נניח שאנחנו חייבים

מיוחדים במדינת ישראל ואין חייבים מיוחדים אחרים, תקבעו בבקשה שנית המשפט רשאי יהיה לקבוע

ריבית שונה לפי נסיבות הענין ונזקו של האיש, במקרה שלא משלמים את הסכום ששנוי במחלוקת

בחוסר תום לב. אבל להטיל עונשים כאלה וכאלה, לקבוע מה הם ולאותת בזה לעורכי הדין שזה הסף,

שיבואו למחלקת התביעות ויבקשלו לשלם את הסכום פלוס 30% - - -

שישלמו בזמן.

תוסר תום לב איננו נחלתם של אנשי הביטוח בלבד, וכבר נאמר כאן שבקרב ציבור הפרקליטים

יכולה להיות בעיה כזאת, אני טוען שאותם 30% או איקס אחוזים, יצטרפו באופן אוטומטי

לתביעה. זה יופיע בכתב התביעה,

כתב התביעה לא חייב להיות נר לרגלי השופט.

ע. לוי;

אני מזכר על רמת התביעה. לפי השיטה הזאת, רמת התביעה תעלה.

אני לא מזלזל בסוגיה הזאת, יכול להיות שזה ישמע מוזר לארגוני הצרכנות וגם

לחבר-הכנסת וירשובסקי, אבל הלקוח קטן חשוב לנו אולי יותר מאשר הוא חשוב להם. אנתנו חיים

ממנו.

אם נכון שיש רק מקרים בודדים כאלה, ממה אתה מפחד? שום דבר לא יקרה, כולם ישבחו

את חברות הביטוח- אם אמנם מפחיד אתכם הביטוי פיצויים עונשיים, אפשר אותו לשנות כדי שיתקבל

העקרון.

ע., לוי;

מה שמטריד אותי זה לא אם ייענש מבטה שסרח- להיפר, שייענש- מטריד אותי שהתוצאה

תהיה אך ורק עליה של רמת הפרמיות.

אם לא תוציאו מן המערכת הזאת את הביטוחים המסחריים, אתם שומטים את הענף עליו

אתם יושבים- אתם באים להגן על מי שאיננו יכול לעמוד כנגד חברת הביטוח. בתי הזיקוק אינם

יכולים לעמוד, חברת החשמל איננה יכולה לעמוד כנגד חברת ביטוח? וזה דבר שיכול להרוס

חברת ביטוח. התוצאה היא שאנחנו לא נקבל ביטוחי משנה בחו"ל. אין מדינה באירופה שאנחנו

עובדים אתה שתהיה מוכנה להכיר בפיצויים עונשיים. זה לא מקובל על אף אחד. 3 מיליון, לפי

הדוגמה שנתנו בתזכיר, יכולים למוטט חברה בישראל.

אם תחליטו שעל אי תשלום סכום שאיננו שנוי במתלוקת בתום לב אתם נותנים ריבית

נוספת, או ריבית כפי שיקבע בית המשפט - ולדעתי כך צריך להיות - במטותא מכם, עשו כן לגבי

פרמיות שאינן משולמות ואין מתלוקת לגביהן, אם תקבעו הוראה כזאת רק בצד אחד, לא תהיה

חפיפה בין הצמדה של הנכסים להצמדה של ההתחייבויות שלנו, ולא נהיה מסוגלים לעמוד בזה.

אם אני צריו לשלם ריבית גבוהה יותר למבוטחים שלא משלמים להם תשלום מסוים בחוסר תום לב,

בבקשה, גם אנשים שחייבים כסף, ואין מחלוקת על הפרמיות שהם חייבים, ישלמו עם תוספת ריבית.

ב. מילר;

אם הכוונה היא להגן על המבוטח הקטן, אפשר לצאת מהנחה שהמבוטח הזה לא צריך בכלל

להגיע לבית המשפט- בשביל המבוטח הקטן ללכת לבית המשפט זה ממש עונש, כי הוא צריך לממן

עורך דין, לממן הוצאות, לתכות שנים- הוא בכלל לא רוצה להגיע לבית המשפט. כל המטרה של

הסעיף הזה היא למנוע את הצורך לפנות לבית המשפט. לעשות השלכות מאותם מקרים שבלית ברירה

מבעל כורחם מבוטחים פונים לבית המשפט ומזה ללמוד על שאר המבוטחים ורמת הפרמיות, נראה לי

שזו הצגה לא מדוייקת של הדברים.



ההוצאות שנקבעות באות לכסות מימון עורכי דין וכו'. הצבענו קודם על הבעיה, כשעוברות

שנים . חישוב ערכו של הכסף איננו הצמדה פלוס 4% אלא הרבה יותר, וזה בא לכסות את הפער,

כלומר להביא את המבוטח למצב שהיה אילו היתה חברת הביטוח משלמת לו בזמן. הוצאות לא מכסות את

הפער הזה,

נדמה לי שכבר נאמר באחת הישיבות, שבחוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה יש סמכות

לבית המשפט לפסוק ריבית גבוהה יותר. אבל בפרקטיקה בתי המשפט נהגו לקשתמש בסמכות זאת רק

אם עברו הרבה שנים, בתנאי אינפלציה, וכאשר עשו שערוך הכסף התברר שהריבית היא נמוכה מדי.

אבל לא הביאו בחשבון את נושא חום הלב והאשם של הצדדים, וזו הכוונה שלנו בתיקון הזה-

ע. אליצור;

יש לי הרגשה שתיקון .אחד בחוק פסיקת ריבית והצמדה אינו ידוע גם לא ללשכת עורכי הדין-

היום יושב אתנו נציג שני של לשכת עורכי הדין, בישיבה קודמת היה כאן עורך הדין חוסר-ישי

וגם אותו צריכה הילחי להעמיד על התיקון. קודם כל, הריבית לפי החוק היא 4% ולא 3%.

ועוד, בסעיף 3א., שהוסף בשנת תשמ"ד, כתבנו: במקום לפסוק ריבית... רשאית רשות שיפוטית

לפי שיקול דעתה לפסוק הפרשי הצמדה... אולם בנסיבות מיוחדות ומנימוקים שיירשמו, רשאית

היא לפסוק הפרשי הצמדה בצירוף ריבית לא צמודה העולה על % 4 לשנה. אין כאן בכלל הגבלה.

א. רובינשטיין;

קיים חשש שאם נקבל את החוק בניסוחו זה, חברוח הביטוח יהססו ללכת לקראת המבוטח

בסכום שאינו שנוי במחלוקת.

ר. אברמסון;

הפסיקה קובעת שזה לא ייחשב כראיה. זה עקרון במשפט המקובל.

ע. לוי;

הייתי מציע לועדה, לפני שהיא מסכמת דעה בענין זה, להזמין ולשמוע דעת מומחים,

פרופסור שלו ופרופסור דניאל פרידמן.

היו"ר"א. קולס;

את פרופכור שלו הזמנתי לישיבה זאת, אבל היא לא יכלה לבוא.

פ. זלצר;

התלבטו כאן בביטוי פיצויים עונשיים. בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים השתמשו

בביטוי כפל ריבית. חיפשו דרך לא להשתמש במונח עונש.

מ. וירשובסקי;

אני רוצה להגיע ל30%, לא כפל ריבית.

חייבים לייחט את זה לאורך התקופה.



היו"ר א. קולס;

אני מודה לאורחים. שמענו כלי מה שהיה לכם להשמיע. אנחנו ממשיכים את הדיון במסגרת

הועדה-

הבעיה שנשארה פתוחה כרגע היא לא נוגעת לעקרון אלא לניסוח. לאחר שיש נבר החלטה

להעביר אח ההצעה לקריאה ראשונה, הייתי מציע להקים וערת שלושה; א. רובינשטיין - יו"ר,

מ. וירשובסקי וו. שם-טוב, שינסחו את הדברים יחד עם היועצים המשפטיים , ומה שיהיה מקובל

עליכם - נניח על שולחן הכנסת. אם אתם סבורים שאפשר לגמור את זה עכשיו, בבקשה.

אפשר להחליט כאן, ואת הניסוח אפשר לעשות אחר כך. יש בעיה שהעליתי בישיבה הראשונה.

לדעתי, אם קובעים סכום קבוע עד 30%, זה לא ממלא את תפקידו, כי אז מרגע שהתחיל המשפט יהיה

לחברת ביטוח אינטרס שהענין יימשך עקור שנים, לכל היותר תשלם % 30. מוטב לקבוע שעור יותר

נמוך אבל של ריבית שנתית, כדי שלחברת הביטוח יהיה אינטרס לקצר את הדיון .

מ. וירשובסקי;

אם כך, צריך להסיר את הגג ולאפשר לבית המשפט לקבוע. אבל הקביעה של הפיצויים לא

צריכה להיות רק לפי מספר השנים.

א. רובינשטיין;

יש אינטרס למבוטח שהפיצוי לא יהיה סכום קבוע או אחוז גלובלי, אלא יהיה קשור באורך

ההתדיינות.

הי ו"ר א. קולם;

אם מושכים את הענין עשר שנים והמבוטח מקבל 50%, הוא לא הרוויח כלום. צריך לזכור

שהכוחות כאן לא שקולים. לחברת הביטוח היועץ המשפטי לא עולה בכסף, כי עורך הדין עובד

בשכר, למבוטח הקטן כל ישיבה עולה כסף.

א. רובינשטיין ;

לדעתי, משרד המשפטים צריך ליזום תיקון לחוק כסיקת ריבית. בבתי המשפט כיום יש עודף

התדיינות. יש לכך הרבה סיבות, ואחת העיקריות בהן היא שההתדיינות המשפטית נותנת את האשראי

הכי זול בארץ. עובדה שבתי המשפט לא עושים שימוש נכון בסעיף 3א. החדש.

ע. אליצור;

מה לעשות, לקבוע עוד סעיף כזה?

א, רובינשטיין;

לא- במקום 4% נקבע 6%. הבנקים לוקחים ריבית מדהימה.

ע. אליצור;

זה ענין לאוצר, לא למשרד המשפטים.

א. רובינשטיין;

אני פונה אליכם. בהזדמנות חגיגית זו תקנו את חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה,

אני מבקש לשמוע את הצעת הנוסח.

ת. הקר;

אני קוראת את הצעת הנוסח שלנו:

מבטח בביטוחים אישיים קולא שילם למוטב שהוא המבוטח את תגמולי הביטוח שאינם

שנויים במחלוקת בתום-לב במועד האמור בסעיף 27, רשאי בית המשפט לחייבו, בנוסף לסכום

תגמולי הביטוח האמורים ולהפרשי הצמדה וריבית לפי סעיף 28, בתשלום ריבית נוספת בשיעור

שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרה הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית,

התשכ"א-1961, מן היום שבו היו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו עד

ליום תשלום תגמולי הביטוח בפועל.

לענין זה, "ביטוחים אישיים" -- ביטוה רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן,

ביטוח חיים וביטוח תאונות אישיות, למעט ביטוח אחריות.

היו"ר א, קולס;

אם אומרים "רשאי בית המשפט..." , למה להגביל בתיקרה?

מ. וירשובסקי;

אם קובעים ריבית, אני רוצה להגיר שזה יהיה לפחות פי שלושה מהריבית הרגילה,

לפעמים אפילו פיגור בתקופה יחסית קצרה עלול לגרום נזק כזה לאדם, שהוא ירוץ ויחתום על כל

דבר. אני לא רוצה שיהיה מכשיר כזה בידי חברות הביטוח. אני מסכים שהפיצוי יהיה פי שלושה,

אבל במקרים מסוימים אפשר יהיה להעלותו. לכן אני מציע לכתוב; לא פחות מפי שלושה.

מ. כהנא;

בניגוד לכל מיני חשדות, שאני לא יודע למה חבר-הכנסת וירשובסקי צריך היה להעלות אותם,

בתתילת הדיון לפני כמה שנים הסכים משרד האוצר שיש כאן בעיה והסכים שצריך לתקן- היו לנו

ספקות לגבי השיטה, אם זאת בדיוק השיטה הנכונה או לא בדיוק. הכל מנקודת ראות המבוטח. האם

התיקון הזה יפעל? אנחנו לא יודעים בדיוק. לא לגמרי הסכמנו בענין זה אם חבר-הכנסת וירשובסקי,

אבל כאשר חברות הביטוח לא הציעו שיטה אחרת, אמרנו; בקדר, אין דרך אתרת, נלך בדרך שלך-

יתד עם זה, עדיין קיימים אותם ספקות, לפחות אצלי, איך ישפיע השינוי הזה על השוק.

דוגמה אקטואלית, אתמול צלצל אלי גדעון רייכר, כתב כלבוטק. גברת אחת שכחה את התיק

שלה בשקם, היא טוענת שגנבו לה את התיק. אמרו לה; בסדר, תלט לחברת הביטוח שלנו, הם מכסים

אותנו באתריות צד שלישי. מתייצבת הגברת במשרדי חברת הביטוח ואומרת שהיו לה בתיק כך וכך

שקלים, והיא דורשת שיפצו אותה, אמרו לה בשקם שהחברה תיהן לה כסף- בחברת הביטוח לא יודעים

מי הגברת , לא יודעים עליה שום דבר, לא יודעים מה היה בתיק שלה,

אבל לפי הפוליסה החברה מחוייבת לפצות. אתם מבינים מה קורה?

א. רובינשטיין;

זה לא חל במקרה הזה, ההוראה היא רק לענין שבין מבוטח ומבטח.



מ. כהנא;

בהצעה שלנו יש גם ביטוח אחריות.

נקודת המוצא שלנו היא אך ורק טובת המבוטח. אנחנו לא כל כך יודעים איך הדבר

הזה יפעל. אני מציע שנתחיל, נלך בשלבים, נראה איך הדבר הזה יפעל. אם נקפוץ ישר לפיצוי

של 30% גם אם העיכוב היה לזמן קצר - - -

מ. וירשובסקי;

עד 30% . בית המשפט יכול לפסוק 2% או אפס. ממה אתם מפחדים?

ע. אליצור;

אם כתוב יהיה 30%, בית המשפט יתן 20% בכל מקרה.

מ. וירשובמקי;

כך אתם חושבים על בחי המשטט?

אין גזעם עכשיו להתווכח על % 30 ולא על 40%. אנחנו בסך הכל עומדים לפני

הקריאה הראשונה. אני רוצה שבקריאה הראשונה הויכוח יהיה על העקרון. אחר כך תוכל להציע

30% או 200%, צריך לזכור באיזה שלב אנחנו עומדים.

שמענו את הצעת הנוסח של גבי תמר הקר. אני רוצה לשאול, אם אנחנו נותנים סמכות

לבית המשפט, למה להגביל אוהו בשלב הזהי בחיקרה ער פי שלושה מהריבית הרגילה?

ר. מלחי;

זאת הנחייה יותר מאשר הגבלה- ו

ת. הקר;

ריבית נוספת-

היו"ר א, קולס;

לקריאה הראשונה אפשר להגיש את הנוסח ללא הגבלה בתיקרה, לומר: ריבית נוספת.

בקריאה הראשונה התייחסי חברי הכנסת לחוק, לאחר מכן נפגש פה ונתווכח על ההצעות השונות,

לפי רעתו של חבר-הכנסת וירשובסקי צריך לקבוע מינימום, חברים אחרים סבורים שצריך לקבוע

מקסימום- בשלב זה אגי רוצה לקדם את החוק-

כפי שאמרה גבי אליצור, זה כבר ישנו בחוק.

באחת ההצעות הראשונות כתבנו % 10. כשבדקתי אז את הענין עם עורכי זין ועם מומחה ביטוח,

הם אמרו שאין לזה ערך, זאת בדיחה, זה מתחיל להיות אפקטיבי בשעור של 30%. אם מורידים את זה,

זאת חגיגה גדולה לחברות הביטוח-

אני לא מוריד, אני משאיר את הענין להחלטת בית המשפט. מה שאתה מציע הוא לומר לבית

המשפט שאסור לו לקבוע יותר מ 30%.

אני מוכן שהפיצוי יהיה פי שלושה מהריבית לשנה, כריצפה.

אתה עצמך לא הצעת ריצפה. הצעת תיקרה של 30%.

אם העיכוב יהיה בשנה, הפיצוי בשעור 3% לשנה לא מספיק, כי יכול להיות שהנזק הוא

גדול מאד.

ישנו הסכום שאינו שנוי במחלוקת, עליו יש הפרשי הצמדה וריבית לא צמודה בשעור 4%.

על שני הסכומים האלה ביחד תבוא הריבית הנוספת, עליה אנחנו מדברים עכשיו, שתהיה פי שנים

או פי שלושה מהריבית הרגילה, וזו תהיה ריבית דריבית צמודה.

מ. וירשובסקי;

לצורך הדיון עכשיו, אני מסכים לתיקרה של פי שלושה.

אני יודעת שמה שאגיד לא יהיה מאד פופולרי, אבל בכל אופן אני חייבת להגיד את זה,

אם להיות נאמנים לרוח הצעתו של חבר-הכנסת וירשובסקי, נכונה הערת האוצר שצריך להיות קשר

למשך הזמן, אחרת יהיה עידוד לחברת הביטוח למשוך את הענין, אבל איך שהוא אנחנו מאבדים את

האפקט של הצעתו של חבר-הכנסת וירשובסקי אם משמיטים לגמרי את ההתייחסות לפרק הזמן של

שלושים ימים שבהם צריך לשלם, ביום השלושים צריך להיות אפקט מיוחד של הרתעה, מעבר לשאלה

מה קורה כשהזמן מתמשך. ביום הזה צריך להיות פיצוי מיוחד גדול יותר, מעבר לפרופורציה של

הפיצוי כשהעיכוב נמשך שלוש שנים. צריכה להיות קומבינציה בין הצעתו של חבר-הכנסת וירשובסקי,

שחברת הביטוח תחשוש לעבור על שלושים ימים ובין הפיצוי שמגיע אם העיכוב נמשך. צריך

להיות עידוד להברה לשלם עד היום האחרון בשלושים הימים האלה.

חברת הביטוח צריכה לדעת שהיא נכנסת לענין רציני. היא יכולה לפתור את הבעיה אם תשלם

בלי "קונצים". חברות הביטוח מנצלות את המצב, הן יודעות שכשאדם הולך לבית המשפט גם זה

עולה לו כסף. הפיצוי צריך להיות מרתיע. אני עומד על כך שהריבית המיוחדת תהיה פי שלושה

מהריבית הרגילה.



א. רובינשטיין;

הסנקציה של ריבית במודה בשיעור % 12 היא גדולה יותר מאשר מה שאתה הצעת בהצעת החוק,

12% ריבית דריבית צמודה זה מתיר גבוה מאד, הבנקים גובים הרבה פחות מזה.

היו"ר א. קולס;

לא גלו עכשיו לעקור הרים בגלל המספר. אני רוצה להביא את הצעת החוק למליאה דווקא

עם פיצוי גבוה, אני רוצה שנשמע את תגובות החברים. יהיו מי שיגידו שזה גבוה מדי, אולי

יהיו מי שיגידו שזה נמוך מדי. לאחר מכן תחזור הצעת החוק לשולחן הזה, וכאן יהיה ויכוח

על כל פרס ועל כל אגורה. בינתיים הממונה על הביטוח ואנשי האוצר יבדקו מחדש את כל ההשלכות-

לקריאה הראשונה אנחנו מביאים את העקרון. על העקרון יש בינינו הסכמה.

אני מבקש מגב' הקר וגב' מלחי להכין את הנוסח, ברוח הצעת האוצר.

מ. וירשובסקי;

עוד תיקון אחד. אני כתבתי בהצעה; "בהסתמכו על טענה משוללת יסוד או ללא הצדקה

ענינית בנסיבות הענין, או בחוסר תום לב" . גב' הקר השמיטה - - -

ע. אליצור;

בהצעת הנוסח בא בדיוק הביטוי שמופיע בסעיף 27.

כל מונח נוסף שאתה מוסיף -מעל חוסר תום-לב, יחייב תילי תילים של פרשנות.

היו"ר א. קולס;

אנחנו מקבלים את הנוסח,כפי שקראה אותו גבי הקר,בנוסח של משרד המשפטים. אני מבקש

לרשום בפרוטוקול שבענין תיקרת הפיצוי יש לנו מחשבות נוספות, ונדון בענין זה לאחר הקריאה

הראשונה.

אני מעמיד להצבעה את ההצעה להעביר את הצעת החוק, בנוסח שהביאה גב' הקר, לקריאה

ראשונה.

הצבעה

הוחלט פה אחר להעביר את הצעת החוק לקריאה ראשונה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10;13)