הכנסת האחת עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 242

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

מיום גי, י"ד בשבט התשמ"ח - 2.2.88, שעה 11.30

חברי הוועדה;

אי קולס - היו"ר

אוריאל לין - מ"מ יו"ר הוועדה

י י ארצי

מי וירשובסקי

אי רובינשטיין

א"ח שאקי

ו' שם-טוב

שי הלל - יושב ראש הכנסת

ר' קפלן - מנהלת לשכת יושב ראש הכנסת

ש' יעקבסון - מזכיר הכנסת

שי כרם - סגנית מזכיר הכנסת

די לב - סגן מזכיר הכנסת

אי לוי - מנהל ענייני עובדים בכנסת

ש' סגר - מזכיר ועדת החוקה, חוק ומשפט

שי גוברמן - משרד המשפטים

פרופ' פי שיפמן - האוניברסיטה העברית

עו"ד טי פרידמן - מנהלת הלשכות המשפטיות של נעמת

ש' בלוך - לשכת הקשר של נעמת בכנסת

עו"ד אי רוזנבלום - ויצ"ו, היועצת המשפטית של

המחלקה למעמד האשה

עו"ד טי אדורם - "אמונה"

עו"ד בי הוכמן - לשכת עורכי הדין

ר' מלחי

חי בנקין

א. מסיבת פרידה למזכיר ועדת החוקה, חוק ומשפט, מר שמואל סגר, עם פרישתו

לגימלאות.

ב. חוק העונשין (ריבוי נישואין) (תיקון) - מאת חברת-הכנסת ע' סולודר.

ג. חוק העונשין (ריבוי נישואין) -מאת חברת-הכנסת אי סרטני.



א. מסיבת פרידה למזכיר ועדת החוקה, חוק ומשפט, מר שמואל סגר,

עם פרישתו לגימלאות

היו"ר אי קולס;

אני שמח לפתוח את ישיבת הבוקר של ועדת החוקה, חוק ומשפט ולברר את מר שמואל

סגר, שהוא היום אורח אצלנו, לרגל יציאתו לגימלאות ב-31 בינואר. אני שמח שיושב

ראש הכנסת פינה לעצמו זמן כדי להיות אתנו כאן יחד עם מזכיר הכנסת ויתר עובדי

הכנסת.

אנחנו רוצים להודות לר, שמואל. נקלעת אלינו כמעט במקרה לתפקיד הזה של מזכיר

ועדת החוקה, חוק ומשפט, בשעה שהיתה די קשה לוועדה כי נשארנו לפתע בלי מזכיר. מאד

אהבתי את הדרר שבה הצלחנו לעבוד יחד במשר שלוש שנים ומעלה ואני מרגיש חובה נעימה

להודות לר' גם בשמי וגם בשם חברי הוועדה, על העבודה הטובה שעשית כאן אתנו. אני

מצטער שלא נשארת אתנו עוד קצת, אבל אני מניח שהיו לר דברים נוספים לעשות.

ניצלת את שהותך פה ועשית משהו לעם ישראל בספר, שכתבת באנגלית ואחר כר

בעברית, העוסק בפרלמנטריזם ובכנסת והוא בבחינת ציון דרך. אני חושב שגם אנחנו

היושבים כאן בבית נעזרים בו ובכל אופן אני באופן אישי מצאתי בו עזר רב בעניינים

שונים. רק לאחרונה קראתי מחדש את הפרק העוסק בחוקי יסוד ובחוקת מדינת ישראל.

אגב, שמעתי מחבר-הכנסת וייס שבספר הזה הוא גם גילה דברים שהוא לא ידע, כר שזה

באמת ספר מעניין.

אני רוצה להודות לר. הכנתי לר גם שי צנוע כדי שתזכור אותנו גם כשתשב בבית.

יושב ראש הכנסת יגיד כמה מלים.

יו"ר הכנסת ש' הלל;

באתי לראות מה מקבלים כאן כשעוזבים.

מי וירשובסקי;

ואתה נשאר.

יו"ר הכנסת ש' הלל;

אני רוצה לראות אם כדאי או לא כדאי.

במפגשים אלה מהולה תמיד שמחת הפגישה עם תחושה של צער על סיום פרק, אבל אני

חושב שכולנו למדנו שיש, כפי שאומרים, חיים גם אחרי הכנסת.

מר סגר הכיר את העבודה הזאת וגם הוכיח את יכולתו בהעלאת נושאים עיוניים

חשובים, ולא רק עם הופעתו של הספר, אלא גם קודם לכן. רק לפני ימים ספורים ראיתי

כמה דברים שהוא העלה על הכתב קודם לכן. אני בטוח שהוא ימשיר ללוות את עבודתנו

בהעמקת שורשי הדמוקרטיה והגברת התחושה של הפרלמנטריזם גם לאחר שהוא יסיים את

תפקידו באופן פורמלי.

אינני יוכל להעיד על עבודתו בשנים האחרונות, אבל כמי שישב בעבר תקופה של שש

שנים בוועדת החוקה, חוק ומשפט אני יודע כמה חשובה הוועדה הזאת וכמה חשובה

האווירה שנוצרת בה, ואם אמנם היושב ראש ומזכיר הוועדה הצליחו ליצור את האווירה

כפי ששמענו עליה עכשיו מפי היושב ראש, אני יכול לומר שמגיעות ברכה והערכה לא רק

ליושב ראש אלא גם למזכיר הוועדה.

בראש וראשונה למזכיר הוועדה.

יו"ר הכנסת ש' הלל;

אני באמת מאהל למר סגר המשך עבודה פוריה בתחומים שבחם הוא יוכל לתרום תרומה

נכבדה מאד למדינה ולדמוקרסיה שלנו.

היו"ר אי קולס;

תודה רבה ליושב ראש הכנסת.

אני רק רוצה להוסיף שחבל שהרבה מזכירים לא למדו אותה השיטה הבריסית ששמואל

אכן ניסה להנהיג פה כמזכיר ועדה - השקט, הקורקטיות והסולודיות.

מזכיר הכנסת, מר שמואל יעקבסון, בבקשה.

מזכיר הכנסת שי יעקבסון;

מה שמייהד את שמואל סגר לעומת כל עובדי הכנסת הוא ששמואל בא אלינו מפרלמנט.

הוא עצמו היה האהראי למיפתוה בפרלמנט הקנדי - יכול להיות שהברים יפערו פה בשמעם

זאת - כך שהוא בא לכאן כבעל נסיון פרלמנטרי בעבודה ממש, וזה תרם כמובן הרבה מאד

לעבודתו ולעבודת הכנסת.

הוא חולל בשעתו שינוי גדול בשיטת המיפתוח של דברי הכנסת, מלבד זה שהוא עסק

בתחומים רבים אחרים. אחד התחומים, שוב הלא ידועים, שבהם הוא היה תמיד לעזר רב

ליושב ראש הכנסת ולמזכיר הכנסת, הוא תחום ה-איי.פי.יו. שמואל סגר הכין את מרבית

התשובות לשאלונים, לאו דווקה של ה-איי.פי.יו., אלא כמעט של כל המוסדות

הבין-לאומיים שפנו אלינו בשאלונים. הוא היה עורך אותם, וידיו רב לו בהרבה תחומים

פרלמנטריים.

אני אישית מאד מצטער שהוא פורש כיוון שעבדנו מקרוב מאד שנים הרבה מאד, אבל

אני בטוח ששמואל לא יניח את ידיו מן המלאכה, ואם מותר לי לומר זאת, ברשות היושב

ראש, מפעם בפעם אנחנו גם נזמין אותו ונטיל עליו אי-אלו מטלות שהוא בקיא בהן

ויוכל למלא אותן.

אני מאחל לו בריאות טובה, שהוא זקוק לה, ואריכות ימים טובים.

תודה.

חבר-הכנסת שם-טוב, בבקשה.

אני זוכר את ראשית צעדיו של מר סגר בכנסת - אם אינני טועה, זה היה בכנסת

החמישית.

מזכיר הוועדה שי סגר;

נכון.



ו' שם-טוב;

אני נזכר עכשיו בשיחות שהיו בארות הוועדות שהייתי חבר בהן, כשמזכיר הכנסת

לשעבר, מר רוזטי - מזכיר שיש לספר עליו רבות - בא כדי לשכנע אותנו שצריר לקבל

ולקלוט את מר סגר כעולה חדש שהגיע מקנדה. אני זוכר שעיינתי אז במכתבי המלצה שהוא

הביא על עבודתו בפרלמנט הקנדי, והם היו ממש מרשימים. במבט לאחור אני מוכרח לומר

עכשיו שלא טעינו בכך שהמלצנו לקלוט את מר סגר במסגרת הסגל של עובדי הכנסת.

מי שעקב אחר עבודתו יקבע שלמר סגר יש כל המאפיינים של איש מדע - גם השקט

שלו, גם האובייקטיביות שלו, גם ההגינות הציבורית שלו וגם העבודות שהוא כתב. הוא

פרסם כמה וכמה עבודות על פרלמנטריזם, ואני יודע שעם כניסתו לכנסת הוא עשה סדר

בכל מה שנקרא "מפתח דברי הכנסת". אני יוכל לספר לכם שהיו זמנים שעד שראינו את

החוברות עברו חודשים ועד שחבר הכנסת מצא את מה שרצה למצוא זה לקח המון זמן. אצל

מר סגר זה הסתדר.

רק בימים האחרונים דפדפתי בספר החדש שכתבת על הכנסת, ספר בעל משקל, ואם

מודים אנו לך על תרומתך לעבודת הכנסת ועל הפרסומים שפרסמת, אני רוצה להודות לך

במיוחד על נעימות ההליכות שלך בכנסת, על זה שידעת להקשיב לוזברי הכנסת ולהשיב להם

בנימוס ולשמוע אותם בסבלנות, ואנחנו לא אנשים קלים. על זה מגיעה לך תודה במיוחד.

אני מצטרף לברכות ולאיחולים. אין לי ספק שגם עם פרישתד מהכנסת תמצא מטרות,

יעדים ויעודים נוספים. תהיה בריא.

היו"ר אי קולס;

תודה.

חבר-הכנסת ארצי, בבקשה.

י' ארצי;

אם חבר-הכנסת ויקטוק שם טוב דיבר בשם הוותיקים, אני רוצה לדבר בשם החדשים.

- הצעירים.

י' ארצי;

הצעירים.

אורח בא לרגע ורואה כל פגע. באידיש זה מוצלח

יותר: ייא גאסט קומט אויף אוייל און זעהט אויף א מייל", היינו אורח בא לרגע

ורואה למרחק של מייל.

בבואי לוועדה זו למדתי מה זה "CIVIL SERVANT" באמצעות מר סגר, באמצעות

אישיותו. לא הכרתי אותו קודם לכן. זה אדם עשוי ללא חת, מסודר, נכון לעזור,

קפדן. מובן שהאקצנט שלו הסגיר את מוצאו האנגלו-סאכסי, אבל עכשיו אני גם שומע

פרטים שלא ידעתי עליהם. אני חושב שהוא עזר לכל אחד מאתנו בעבודתנו בעצה טובה,

בנימוסיו, בהתנהגותו, ביחסו אלינו, בנכונותו לתת שירות מהיר בכל שעה של היום.

כפי שאמר יושב ראש הכנסת, כל פרידה היא מצד ארח- פתיוזת פרק חיים חדש, אבל

מצד אתר היא גם מהולה בעצב מסויים על מה שהיה ולא יחזור. גיליתי לאחרונה את מר

סגר בספריו, בספרי העיון, בהבנתו העמוקה והמעמיקה, ואני שמח על ההיכרות הזאת,



אני מאחל לו כל טוב בדרכו החדשה ואשמח יחד עם רבים לפגוש אותו בפעילות

עניינית, עיונית וציבורית תור כדי הפעלת כל הנסיון הרב שהוא צבר בשנות עבודתו.

כל טוב לך.

היו"ר אי קולס;

תודה.

חבר-הכנסת שאקי, בבקשה.

אני רוצה להצטרף למברכים ואני מוצא את זה לעונג גדול. אמנם מר סגר מכהן

בתפקיד מזכיר ועדת החוקה, חוק ומשפט רק שלוש שנים וחצי, כפי שנאמר כאן, אבל אבל

שלוש שנים וחצי שבהן כמעט לא היה שבוע או שבועיים שבהם לא נזקקתי לשאול אותו

שאלה כשלהי על סדר היום, על ספרות מסביב לנושא, ותמיד הוא נענה באותו חיוך,

באותו רצון טוב ובאותו נועם הליכות.

למדתי לאהוב ולהעריך את קנדה אחרי שעשיתי שני שבתונים אקדמיים בטורונטו,

ולשמוע שבאת מאוטווה ושהבאת אתך אתך תעודות מרשימות, כפי שהעידו עליהן כאן חברים

- זה רק מחזק את ההערכה שקניתי לי מתוך הנסיון האישי שלי אתר. אני באמת חושב שזה

מופת של שירות ציבורי. המונח האנגלי "CIVIL SERVANT" אולי מקובל על הכל, אבל גם

שירות ציבורי או שירות אזרחי למופת, של נכונות להיות

לעזר בכל עת.

אין ספק בלבי שעם סיום השירות בכנסת נכונו לר משימות נוספות. כפי שהספר

האחרון שלך מעיד, יצר הסקרנות המדעי שבר לא פסק לרגע, ואני מאחל לר שהוא יוסיף

ויגבר, ואין סיבה שלא. אנחנו מתברכים בכר שאדם כמור היה מזכיר ועדה חשובה זו.

כל טוב.

תודה.

חבר-הכנסת וירשובסקי, בבקשה.

אחרי כל כר הרבה ברכות ותשבחות כל מה שאוסיף יהיה חיוור, אבל אני יכול

להגיד שכל מה שנאמר, להבדיל מהרבה דברים אחרים שנאמרים בדרר כלל בבנין הזה, הוא

אמת לאמיתה וכולם מרגישים בכך, כולם מעריכים אותך, גם כשלא ידעו שאתה בא מקנדה,

וזאת בגלל אופייר והתנהגותר. אני מאחל לר הצלחה.

אני מציע לר לכתוב בעתיד את הספר החשוב ביותר שאתה יכול לכתוב - ואתה איש

מדע רגיש ויש לר עין פקוחה - וזה ספר על מה היא כוונת המחוקק. אתה יודע מה זה

"כוונת המחוקק" - מפני שבאותה ישיבה נכחו במקרה אותם שלושה חברי הכנסת ולא אחרים

יצא החוק כפי שיצא. אני חושב שאין אדם שיוכל לתאר כמוך את התהליך של מה שנקרא

"כוונת המחוקק", שאוניברסיטאות ובתי משפט מתפלמסים עליו לאחר מכן. פעמים רבות

זה הרבה הרבה יותר פשטני. אתה ישבת די שנים בתוכנו, בוועדה הזאת ובוועדות

אחרות, כדי שתוכל להשלים את מלאכתר על עבודת הכנסת בספר שכזה.

תיהנה מהחיים ותצליח. תבוא לבקר אותנו, תמלא את המטלות שיטיל עליך מר

יעקבסון, אבל יש עוד חיים מחוץ לבנין הזה ותיהנה מהם.

תודה לחברי הוועדה.

כל הדברים שנאמרו כאן משקפים את היחס היום-יומי שלנו למר סגר. לפעמים אדם

מגיע למסיבת פרידה ולשמע הדברים הנאמרים לכבודו הוא חושב לעצמו: לו הייתי יודע

שהיחס אלי כל כר סוב, אולי הייתי נשאר עוד קצת בתפקיד. במקרה זה אני חושב שבמשר

כל התקופה הזאת שהיית אתנו יכולת לחוש שאכן זה יחסם של חברי הוועדה אליר ואל

עבודתך.

הזקה עלי מצוות מזכיר הכנסת בשני עניינים: קודם כל לאחל לר בריאות טובה,

הנאה ואושר, ושנית, להרים כוסית כבורר. לחיים.

(חברי הוועדה מרימים כוסית לחיי מר סגר)

לאחר המלים האלה יש לי כמעס רצון להתחיל שוב הכל מחדש ולהיות במיסבי כל

רגע. בעצם אינני יוכל לטעון לוותק מרשים בוועדה הזאת כעובד בה, אבל האמת היא שגם

היו לי הרבה שנים קודם לכן בכנסת. אף על פי כן נראה לי ברגע שהכל עבר בחטף,

וההרגשה הזאת מתחזקת אצלי כשאני רואה שבין עובדי הכנסת יש עוד אנשים שבאו לכנסת

הרבה שנים לפני ועוד ימשיכו לעבוד בה לא מעס שנים אחרי, כמו מזכיר הכנסת והיועצת

המשפטית לוועדה. אבל אני בעצם אופטימי כי אני גורס שכל פרק מסתיים - מעצם סיומו

הוא פתירות פרק חדש.

והעיקר, אני רוצה להודות לכם על השתתפותכם כאן ברגע של פרידתי מן המוסד

הזה. אני מאחל לכל אחד מכם כל טוב. נתראה בהזדמנויות אחרות.

אם כן, רותמת על שיק עם כיסוי? משמע שאפשר להזמין אותר עכשיו לכאן.

תודה רבה לר.

ושוב, נרים כוסית לחיים.

אני מודה לכם, גם על השי. זו מזכרת נפלאה.

אני מכריז על הפסקה קצרה.



ב. חוק העונשין (ריבוי נישואין) (תיקון)

(מאת חברת-הכנסת ע' סולודר)

ג. חוק העונשין (ריבוי נישואין)

(מאת חברת-הכנסת אי סרטני)

היו"ר אוריאל לין!

אני מחרש את הישיבה.

חוק העונשין (ריבוי נישואין) (תיקון), מאת חברת-הכנסת עדנה

סולורר, וחוק העונשין (ריבוי נישואין), מאת חברת-הכנסת אמירה סרטני. נדון על שתי

הצעות החוק האלה ביחד.

עי סולודר;

שתי הצעות החוק דנות באותו נושא ורק במקרה לא התאחדו להצעת חוק אחת.

היוייר אוריאל לין!

נשמע תחילה דברי הסבר של חברת-הכנסת עדנה סולודר להצעת החוק שלה, ולאחר

מכן דברי הסבר של חברת-הכנסת אמירה סרטני לגבי הצעת החוק שלה.

עי סולודר!

הצעת חוק העונשין (ריבוי נישואין) (תיקון), התשמ"ז-986ו - חסרים שלושה

חודשים כדי שימלאו שנתיים מאז התקבלה בקריאה טרומית - עיקרה ביטול סעיף 79ו,

המאפשר לגבר לשאת שתי נשים בקלות מירבית. קדם לזה תהליר מסויים. למרבית אזרחי

מדינת ישראל, שחונכו שנים על המסורת של חרם דרבנו גרשום, היה ברור שריבוי נשים

הוא כמעט אסור בדת היהודית, ואנחנו רגילים למשפחה שיש בה אשה אחת, אולם היו

בג"צים שונים, שגם תוארו בדברי ההסבר שלי להצעת החוק. רק במקרים מיוחדים לאורר

שנים ניתן היתר לשאת אשה שניה: כאשר האשה הראשונה איננה מסוגלת להיות אחראית

לעצמה, או שהיא חולת נפש, או שנעלמה לשנים ארוכות וגורלה איננו יודע. במקרים

כאלה היו הרבנים מתירים לשאת אשה שניה, עד שהיה בג"צ שמסר את הענין לרבנים והקל.

אינני מפרטת כי הדיון בעיקרו כבר התקיים.

בג"צ בורונובסקי.

קודם הבג"צ של שטרייט ובג"צ בורונובסקי ואחר כר היה דיון נוסף, ויש פרשנות

שונה של שופטים, שהם כולם מכובדים.

לפני שנתייחס לבג"צים אני מציע שתאמרי לנו מה את מציעה לגופו של ענין.

אני מציעה לחזור ולהחמיר במתן היתרים לשאת אשה שניה. במציאות שלנו כיום יש

עשרות מקרים של מתן היתר לשאת אשה שניה. המקרה המפורסם בבאר-שבע היה העילה

להצעת חוק זו - אשה שילדה ילדים ושהגיעה לגיל בו אינה יכולה ללדת יותר, בעלה



החליט לשאת אשה שניה על פניה וגם קיבל היתר לכר. ברגע שהסמכות נתונה רק בידי בית

הדין הרבני, שאנחנו מכירים אותו - אינני רוצה לפגוע בכבודם של הרבנים, אבל אנחנו

מכירים את דיני ההלכה ואת הטרגדיות שהדינים האלה מביאים אותנו אליהן, בעיקר את

הנשים, החל מבעיית הגיטות וכלה בבעיה הזאת - נשים מוצאות את עצמן ללא הגנה.

מצד אחד מתחלחלים פה בכנסת ממצבן של אלמנות שבגלל סיבות כלכליות אינן מעזות

להינשא בשנית ומחפשים דרכים שהן לא תצטרכנה לחיות בחטא, ומצד אחר מעמידים נשים

במצב בלתי אפשרי, כשבית דין הלכתי נותן היתר לשאת אשה שניה בקלות יתר, ללא סיבה

מספקת. כבר אינני מדברת על האפליה שזה גורם בין יהודים לבין מוסלמים שהדת מתירה

להם בעצם לשאת יותר מאשה אחת והחוק הישראלי החמיר אתם.

בקיצור, מה שאני מבקשת על-ידי ביטול סעיף 179 זה להחזיר אז המצב לקדמותו,

היינו לאפשר מתן היתר לשאת אשה שניה בשני מקרים בלבד! במקרה שהאשה חולת נפש או

אינה יכולה להיות אחראית למעשיה, או במקרה שהאשה נעלמה למשך שנים ואין יודעים

איפה היא ויש להניח שהיא איננה כבר. אלה שני המקרים בהם היה מקובל להתיר לשאת

אשה שניה. בכר אני מבקשת להפסיק את המצב הקיים בו נותנים היתר לשאת אשה שניה

בקלות יתר.

היו"ר אוריאל לין!

אני מבקש מחברת-הכנסת אמירה סרטני להציג עכשיו את הצעת החוק שלה. איר את

רואה את המצב כיום ומה בדיוק את רוצה לשנות בו?

אי סרטנ י;

אלה שני חוקים פחות או יותר מקבילים, ואני מקווה שנגיע להסכמה. אין טעם שהם

יהיו נפרדים.

כיום העילות למתן היתר לשאת אשה שניה על פי ההלכה הן אותן העילות המצדיקות

גירושין מצדו של הבעל, ובין העילות האלה מונים: עקרות, לידת בנות בלבד - כאילו

האשה אשמה - התנהגות האשה, האם היא שומרת על כשרות, האם אינה בוגדת בבעלה ומחלות

שונות. מובן שהגנות אלה ניתנות לזכותו של הבעל בלבד. לאשה אין שום מעמד בענין

הזה, וזה אחד הדברים שאנחנו פשוט לא יכולים להשלים אתם.

כיוון שבשנים האחרונות ניתן לדעתי מספר רב של היתרים, ההיתר הזה חייב להיות

בשימוש המצומצם ביותר האפשרי, וגם אני מדברת על שני מקרים בלבד; או כאשר האשה

חולה במחלה שאינה מאפשרת לה להיות שותפה בתהליך הגירושים, או שהיא נעדרת למעלה

משבע שנים ויש חשש שהיא אינה בחיים.

זה חל גם לגבי מוסמלמים שהדת שלהם מתירה לשאת יותר מאשה שניה?

אי סרטנ י!

זה המצב כיום לגבי מוסלמים, זה הפירוש המצומצם ביותר שישנו היום לגבי היתר

לשאת אשה שניה.

לו הייתם שואלים לדעתי הייתי אומרת שחוק אחד צריר לחול על כולם, על נשים

ועל גברים ועל כל העדות, אבל מזה אנחנו עדיין רחוקים. מה שאני מבקשת עכשיו זה

להגיע למינימום ההכרחי כיום ועל כן גם אני מציעה לבטל את סעיף 179 לחוק ולהחליף

את סעיף 180 בסעיף הבא: "(א) לא יורשע אדם על עבירה לפי סעיף 176 אם הנישואין

החדשים נערכו לאחר שניתן לו היתר נישואין לפי פסק דין של בית דין מוסמר על סמר

1. בו הזוג מנישואיו הקודמים אינו מסוגל מחמת מחלת נפש שלקה בה להסכים

להפקעת הנישואין או לבטלם, או להשתתף בהליך או בפעולה להפקעתם או לביטולם. 2.

בן זוגו מנישואיו הקודמים נעדר בנסיבות המעוררות חשש סביר לחייו ולא נודעו

עקבותיו לפחות שבע שנים. (ב) חל על הנישואין החדשים דין תורה, לא יינתן היתר

כאמור בסעיף קטן (א) אלא אם אושר פסק הדין בידי נשיא בית הדין הרבני הגדול".

עי סולודר!

לצורר פירוט המצב הקיים כיום אני רוצה לקרוא בפניכם מה מנחה את בתי הדין על

"א. אשת איש שבגדה בבעלה; ב. אשה הנשואה לבעלה בנישואי

איסור, כגון אשה גרושה, חלוצה או גיורת לבעל כהן; ג. האשה נמצאת בשבי ויש סכנת

עיגון לבעליי - אשה, מותר שתהיה עגונה כל חייה - "ד. אשה שהיתה נשואה עשר שנים

ולא ילדה לבעלה או שילדה לו בנות בלבד -

את יודעת על מקרה אחד שבו נתנו במדינת ישראל היתר לשאת אשה שניה בשל העילה

הזאת?

- ה. גרושה שנישאה לבעלה מחדש לאחר שנישאה בינתיים לאחר והתגרשה ממנו; ו.

האשה בעלת מומים גופניים או חולה במחלות מאוסות, כגון מחלת נפילה". אינני

מתייחסת לשאלה אם היה או לא היה מקרה בו ניתן היתר בשל העילות האלה - ניתנו

היתרים בשל חלק מהעילות האלה - כי מדובר בחקיקה. אם זה מה שמנוזה את הרבנים,

אינני מוכנה לקבל את זה במאה העשרים. אשה יכולה להיות נשואה לגבר חולה במחלת

הנפילה ולטפל בו כל חייה.

נשמע את ההערות של חברי הוועדה, של נציגי משרד המשפטים ושל האורחים הנכבדים

ובתום הדיון ניתן למציעות להושיב.

קודם אני רוצה להסביר שמדובר בחוק של המחוקק החילוני, הכנסת, לגבי סנקציות

פליליות. לא מדובר בשיפוט רבני, לא מדובר בעניינ י נישואין וגירושין. זו נקודה

יישובה. כלומר, מדובר בעני ן שלפי המסורת הישראלית - גם זו שהיא על פי הסטטוס-קוו

המקודש - אינו נוגע למערכת הרבנית אלא למערכת הפלילית הרגילה.

שנית, יש שלושה פגמים בחוק הקיים. אגב, בבית המשפט העליון לא היו חילוקי

דעות לגבי הענין המהותי. היו חילוקי דעות של השופט חיים כהן ושל שופטים אחרים

לגבי משמעות החוק הקיים. כלומר, השופט חיים כהן אמר שאין לסבול אפליה כזאת גם

לפי החוק הקיים והוא היה מוכן בעצם לבטל את הסעיף הזה מכוח עקרונות כלליים של

וזברה תרבותית מתוקנת, אבל לא היו חילוקי דעות לגבי הפגמים של החוק הקיים,

קודם כל אפליה חמורה בין גבר לאשה בניגוד לחוק שיווי זכויות

כאשר מדובר לא במערכת הרבנית אלא במערכת הפלילית; שנית,

אפליה בין יהודים לבין מוסלמים, ומיד אסביר עד כמה היא חמורה.

אינני מבין מדוע אתה אומר שמדובר במערכת הפלילית ולא במערכת הרבנית.



אי רובינשטיין!

הרי עוסקים כאן בענישה על ביגמיה, שהיתה תמיד נפרדת לגמרי מהמערכת הרבנית.

היו"ר אוריאל לין;

אבל הפטור מהעונשין הוא רק אם הם משתמשים בסמכותם כפי שתיארו אותה הברות

הכנסת עדנה סולודר ואמירה סרטני, והשימוש הזה בסמכותם יכול להעשות למען הגברים,

תור אפליה של הנשים.

אי רובינשטיין!

נכון. כל מה שאמרתי בתהילת דברי הוא שהסנקציה הפלילית תמיד היתה ענין

לשיקול דעת של המערכת הפלילית

היו"ר אוריאל לין;

אבל הסנקציה הפלילית כאן כרוכה וארוגה בסמכות בית הדין הרבני. לכן מבהינה

עניינית אי-אפשר לנתק את הדברים.

אי רובינשטיין!

אני רוצה להסביר דבר אהד, שהכנסת שינתה את דיני הביגמיה, בנפרד מהענין הזה.

היה הוק מנדטורי על ביגמיה, והכנסת שינתה אותו.

אני הוזר לשלושת הפגמים בהוק הקיים; הפגם הראשון הוא אפליה משוועת ממש בין

גברים ונשים, הפגם השני אפליה בין יהודים למוסלמים הגובלת באבסורד, ומיד

אסביר, והפגם השלישי מעבר לענין האפליה הוא ענין של שרירות.

לגבי אפליה בין גברים ונשים דיברו כבר חברות הכנסת על כר, ואין צורר שאני

אוסיף. כל היסוד כאן הוא מפלה. אותה מהלה מאוסה, היא מאוסה אצל אשה, אבל לא

מאוסה אצל גבר. עקרות היא עילה אצל אשה, לא אצל גבר. הדבר הנוסף הוא - וזה

הפרדוכס שהצביעו עליו השופט היים כהן ומשפטנים שכתבו על הבג"צים השונים -

למוסלמים יש מסורת של ריבוי נשים. יש ויכוה אם זה ציווי או היתר, אבל אין זה

משנה, יש להם מסורת של ריבוי נשים. בא המהוקק הישראלי החילוני ואסר עליהם ריבוי

נשים. היה ויכוה גדול מאד דווקה במוסדות משפטניים בין-לאומיים אם מדינת ישראל

היתה רשאית לעשות דבר כזה, ויש משפטן גדול מאד שהושב שישראל פגעה כאן בהופש הדת

של בני אדם מוסלמים. אנהנו אמרנו! לא, אנהנו רשאים לעשות את מה שעשתה, למשל,

אלג'יריה. אבל מה שעשינו הוא דבר שאין לו הסבר. אנהנו ההמרנו את דיני הביגמיה

כלפי מוסלמים, שלהם יש מסורת של ריבוי נשים, והקלנו לגבי בתי הדין הרבניים שבהם

יש מסורת הפוכה. הסיפור הזה הוא סיפור של ייאמן.

והדבר האחרון שאני רוצה לומר הוא שמלבד הענין הזה של אפליה משוועת יש ענין

של שרירות. אשה יכול להיות מופקרת כר שהיא יוצאת ללא גט, היא נשואה כדין לבעלה

הראשון, ומשום שאינה יכולה ללדת או שאינה יכולה ללדת בנים או שיש לה מהלה איומה,

הרי במקום לרהם עליה ולעזור לה אנהנו מפקירים אותה וזורקים אותה לרהוב? זה דבר

שהכנסת אינה יכולה להשלים אתו בשום פנים ואופן, וגם אינני יכול להבין איר ארגוני

הנשים שתקו בענין זה עד היום. אני ממש לא מסוגל להבין. יש קשר של שתיקה סביב

הענין הזה.

אני תומר בהצעות ההוק האלה, כפי שאתם כבר מבינים מדברי. אני הושב שהצעות

ההוק אינן מרחיקות לכת די הצורר, אבל בהכירי את המציאות הפוליטית אני תומר בהן

כפי שהן.



אני סבור שיש לדחות את הצעות החוק האלה מכמה טעמים, קודם כל בגלל הצגה בלתי

נכונה של העובדות, גם בכתב וגם בתמצית הדברים בעל פה. חבר-הכנסת רובינשטיין

הציג את הענין כאילו מדובר בחוק הפלילי. נכון שזה מופיע בחוק הפלילי, אבל כפי

שהיושב ראש כבר הספיק להעיר בקצרה, זה בא לפגוע בסמכותם המקובלת היום על פי החוק

של בתי הדין הרבניים. טעיף ו לחוק שיפוט בתי דיו רבניים (נישואין וגירושין),

התשי"ג-1953 קובע! "ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או

תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים". זה מן המפורסמות שאינן צריכות

ראיה, אבל אם צריך ראיה, יש די פטיקה על כך שענייני נישואין בוודאי ובוודאי

כוללים ענין בקשה להיתר נישואין.

בהלכה היהודית מנויים המקרים שבהם בית הדין הרבני נוטה להטכים לתת גירושין.

הרשימה הזאת קיימת בפטיקה ההלכתית, ואם נקבל את ההצעות שלפנינו, פירוש הדבר

למעשה שבחוק עקיף, כביכול דרך החוק הפלילי, באים אנו לקצץ מהותית בטמכותם של בתי

הדין הרבניים לדון בשאלות היתר נישואין, שכן שאלת ההיקף - מהם המקרים ומהן

העילות למתן היתר נישואין - היא חלק מסמכותם של בתי הדין הרבניים, הן מבחינת

הטמכות והן מבחינת המהות, וכאן תשובה נוטפת לשאלה נוספת של חבר-הכנסת וירשובסקי.

ו י שם-טוב;

האם המחוקק החילוני לא עשה אותו הדבר לגבי בתי הדין המוטלמיים?

היו"ר אוריאל לין;

האם ייתכן מצב שבו יש לבית הדין הרבני טמכות לגופו של ענין להחליט על היתר

נישואין, וזה לא יהיה מוגן בחוק הפלילי?

לא יעלה על הדעת שאותו מחוקק שחקק את חוק שיפוט בתי דין רבניים ואת חוק

בטמכותכם לתת היתר נישואין, אבל אם תתנו, זה

לא יהווה הגנה במשפט פלילי.

היו"ר אוראיל לין;

אבל לא המחוקק הזה קבע את טמכותם של בתי הדין הרבניים. המחוקק הזה קבע את

סמכותם לעסוק בענייני נישואין וגירושין, אבל הוא לא קבע להם על פי אילו עילות

מותר להם לתת היתר נישואין. אולי לא הבהרתי את שאלתי די הצורר. התכוונתי לשאול;

אם על פי דין תורה יש עילה לבית הדין הרבני לתת היתר נישואין ובית הדין עושה

שימוש בטמכותו, האם ייתכן שזה יהווה עבירה פלילית על פי החוק הפלילי?

א"ח שאקי;

זה בדיוק נשוא הדין בשטרייט ואחר כר בבורונובטקי. השאלה היתה האם לפרש את

הסעיף לגבי יהודים בשונה מהטעיף לגבי לא-יהודים. הרי טעותו, בכל הכבוד, של

ידידנו השופט כהן - אותה פירטתי במאמר אחרי פטקו בשטרייט - היתה שהוא ניטה לתת

פירוש זהה לטעיפים שטימונם אז היה 5 ו-6, והיום 180-179. אילו היה זה נכון, לא

היה צריך המחוקק לקבוע בשני טעיפים את החריגים שבהם תהיה הגנה. אילו התכוון

המחוקק להשוות מלכתחילה, כשבא לחוקק את הנושא הזה של ריבוי נישואין - וזה מה

שמצפות ורוצות חברות הכנטת טולודר וסרטני - - -

עי טולודר;

אני מקווה שגם אתה רוצה.

אסביר. אם אין התנגשות חזיתית עם עקרונות יסוד אני בהחלט רוצה לתמוך בכר

ככל שרק ניתן, אבל אני בא להסביר כאן כי גם מה שנראה כאפליה מטעה במידה מסויימת.

קודם כל לשאלה של היושב ראש ושל חבר-הכנסת שם-טוב: אכן המושג "היתר נישואין" הוא

מושג של ההלכה. זה אחד מחריגי החרם של רבנו גרשום, כי הרי רבנו גרשום החרים מי

שנשא אשה על אשתו, אבל קבעו שורת היתרים חריגים, ולמעשה מאז זה פותח וזה נמצא

היום בהלכה כמסכת מגובשת של חריגים לחרם.

כאשר אנחנו אומרים שההיתר יהיה רק בשני מקרים; אי-שפיות, ליקוי שכלי רציני,

או העדרות של שבע שנים ומעלה, אנו אומרים למעשה לפוסקים בבתי הדין הרבניים;

רבותי, עד כאן כשבאתם לקבוע בנושא היתר נישואין הייתם רגילים ללכת לפי רשימה

מסויימת שנקבעה בהלכה כמסכת חריגים לחרמו של רבנו גרשום; מכאן ואילר אנו באים

לקצץ בכר וכר עניינ ים.

כאן מדובר בוועדת החוקה, חוק ומשפט, וודאי שרנבריה מודעים לכר שאין הם

יכולים לבטל חוק קיים, ופה יהיה ביטול של שני חוקים; ראשית, רוצים לבטל את סעיף

179 ולהשאיר רק את סעיף 180 שיועד מלכתחילה ללא-יהודים; שנית, כתוצאה בלתי נמנעת

יימצא מבוטל חלק מסעיף ו לחוק שיפוט בתי דין רבניים. לאחר ויכוחים אידיאולוגיים

ופוליטיים קבעה הכנסת בסעיף זה שענייני נישואין וגירושין יהיו בשיפוטו הייחודי

של בית הדין הרבני, ועד היום הזה לא שמענו על התקפה חזיתית על החוק הזה. זה

באמת המקום לתקוף. מי שרוצה לשנות יכול להציע תיקון של סעיף 1, ואז ענייני

נישואין לא יכללו, למשל, היתר נישואין, שכן מאותו רגע ואילר היתר נישואין יהיה

קבוע ועומד לפי הדפוסים שאתם מציעים, של סעיף 180. אולם אינכם מציעים זאת.

אנחנו נשארים כביכול במסגרת החוק הפלילי, שלפי מהותו הוא חוק אזרחי, ואין שתי

המלכויות נושקות זו לזו.

היו"ר אוריאל לין;

חבר-הכנסת שאקי, מתי היה השינוי בנושא זה?

לראשונה ב-1959.

היו"ר אוריאל לין;

אבל זה היה כבר לאחר קבלת חוק שיפוט בתי דין רבניים.

א"ח שאקי!

מדוייק, ולכן קבעו את סעיפים את 5 ו-6, שהם המקור לסעיפים 179 ו-80ו. סעיף

5 דיבר על מי שנישואיו נעשו על פי דין תורה, היינו לגבי יהודי, וסעיף 6 דיבר על

מי שנישואיו נעשו שלא על פי דין תורה, והכוונה לנישואין של לא-יהודי. המחוקק

הבדיל בפירוש, כי הוא שמע כנראה עדויות. באו אנשים בכנסת ומחוצה לה שטענו בוודאי

בפני מי שהביא את הענין לכנסת שלגבי היהודים ישנו מוסד זה של חרם דרבנו גרשום,

מחד גיסא, וההיתרים שישנם מאידר גיסא.

כשוזבר-הכנסת רובינשטיין מדבר על אפליה של מוסלמים אני ממש מתפלא. אין זה

יאה שמשפטן מעולה כמוהו יטען טיעון כזה. איזו אפליה היא זו? נכון שהם נהגו לשאת

יותר מאשה אחת, ובאו ואמרו להם שאפשר לקבל היתר בשני מקרים ספורים. כלומר,

הפגיעה בנוהג המוסלמי לשאת יותר מאשה אחת היא פגיעה מצומצמת. היתואר שמפני

שהפגיעה היא מצומצמת יותר מאשר בדין היהודי לכן הפגיעה היא גדולה יותר וזו

אפליה? איר היא אפליה במושגים של חבר-הכנסת רובינשטיין? הרי כל מה שנעשה כאן הוא



הגבלת המקרים שבהם יתנו, אם בכלל, היתר נישואיו. כלומר, המלה "אפליה" כאן איננה

במקומה. היא מושמעת אולי כדי לחזק את המיתקפה על העניו, כי אם מדברים על אפליה

ליד שרירות, לא נותר אלא לומר שלפנינו דבר מאוס שבמאוסים, ולא היא. רבנו גרשום

הקדים את העולם המוסלמי, שקצת קיבל היום אז המונוגמיה, באלף שנה והוא שאסר על

נישואיו לשתי נשים. צריר לזכור שאיו זו אמצאה של המאה הזאת. רבנו גרשום, פוסק

גדול, שתוארו הוא "מאור הגולה" - דבר שלא זכה לו כמעס שום פוסק בו זמנו או אחריו

- עשה מעשה מופלא של השוואת מעמד האשה למעמד הגבר, ואנחנו יודעים מה השתלשל מזה,

אלא אמרו שיהיו מקרים ספורים שבהם יינתן היתר נישואין.

מדברי שתי חברות הכנסת הנכבדות השתמע כאילו זה עניו שבשיגרה, ולכו אני רוצה

להוסיף במאמר מוסגר כי כדי לקבל היתר נישואיו במדינת ישראל, לפי תקנות הרבנות

הראשית צריך קודם כל להגיש בקשה לבית הדיו הרבני האזורי המסויים. אם ניתן היתר

וחולקים עליו, יש אפשרות לערער לבית הדיו הגדול. לאחר שהערעור נופל יש צורר לקבל

את אישורם של שני הרבנים הראשיים לישראל, ללמדך שלשיקול ההלכתי, המשפטי הטהור

נלווה שיקול של מדיניות מינהלית של שני הרבנים הראשיים, המתפקדים בנוקרה זה לא

כבית דיו גדול אלא כמדינאים-מינהלנים עליונים, היינו הם קובעים אם רצוי הדבר.

לאחר כל זה חוזר העניו אל המזכירות, וזו שוליות את ההיתר ל-100 רבנים נוספים לתת

את אישורם.

עו"ד ט' פרידמן;

רק אצל אשכנזים.

א"ח שאקי;

נכוו, יש מאבק בנושא הזה. אם מישהו יציע לבטל בבת אחת, בכל התחומים, את כל

הנוהגים על-ידי הוראת חוק, הוא יחמיץ את העניו, כפי שראינו לצערנו לגבי עדה

מסויימת. אני משוכנע שעם הזמו יגיעו, אבל לא בדרך הכופה הזאת.

במצב הקיים איו זה קל, להיפך, קשה ביותר לקבל היתר נישואיו, כי לא די

בפסיקה רבנית של בית הדיו הרבני, לא די באישור אותה פסיקה על-ידי המוסד הפסיקתי

העליוו שהוא בית הדיו הגדול, אלא יש גם צורך באישור הרבנים הראשיים שתילווה אליו

הסכמה של 100 רבנים. משמעות הדבר מתו הסכמה כוללת, רחבה, של העולם הרבני, כי

מדובר פה על 100 רבנים, לאו דווקה 100 דיינים. כל העניו הזה אינו מקרה. יש כאו

רצון לבלום, לצמצם עד כמה שאפשר.

הואיל ואחנה רואה בהצעות החוק שלפנינו נסיוו לפגוע בסמכות הבלעדית, החוקית

של בתי הדיו הרבניים, אני רוצה לשאול שאלה פרוצדורלית. בגלל הסמכות המקבילה

שקיימת לגבי מקרים מסויימים, שבהם מעבירים את הדיוו בסוגיות מסויימות גם לבית

הדיו האזרחי, האם אינך רואה כאו סטיה היכולה לשמש תקדים לגבי נושא אנושי מדרגה

ראשונה, במקום להאחז בטענה שהולכים לפגוע כאו בסטטוס קוו?

אי סרטני;

ראשית, אני רוצה לשאול על נושא העדות. הרי אנו יודעים שהחרם דרבנו גרשום

מדבר על אשכנזים בלבד, לא על יוצאי עדות המזרח, תימנים וכוי. יש עוד בעיות,

כפי שאתה אמרת. אני תוהה על התשובה שלך לגבי ההחמרה באשר למוסלמים משום שלא עולה

על הדעת שלחלק יתירו ולגבי חלק יחמירו עוד יותר.

א"ח שאקי;

עדייו לא סיימתי את התשובה.



א' סרטני;

בעניו העדות אני תוהה אם אפשר שיהיה חוק אחד לגבי קבוצה מסויימת וחוק אחר

לגבי קבוצה אחרת.

יש תקנות רבנות בארץ שהחילו את החרם, את האיסור הזה, אמנם בשם אחר, על כל

העדות. זאת אומרת שהרבנות הראשית בארץ הגינה שצריך לחפש האחדה של העדות בעניינים

גדולים, וזו זכותה הגדולה. אף על פי שיש רבנים יחידים, דיינים יחידים, יוצאי עדה

זו או אחרת, שעד היום לא השלימו עם זה, בפועל בבתי הדיו הרבניים, כבתי דיו

רבניים, מתייחסים בשווה אל בני העדות השונות, האיסור הוא אותו האיסור וכללי

ההיתר הם פחות או יותר אותם כללים.

א' סרטני;

אבל לגבי המוסלמים זה שונה. כלומר, אלה אזרחים שלגביהם פועל חוק אחר, כי

להם איו אותו זכויות מקילות שישנו ליהודים.

א"ח שאקי!

זה לא באשר הם יהודים.

א' סרטני;

לגבי הפרוצדורה שאתה אומר שהיא מאד מכבידה, אנחנו יודעים שבסכסוכים ביו

חצרות, בין דתיים, לא היתה בעיה להגיע לחתימה של 100 רבנים וכו'. האם אתה מביא

בחשבון גם את הדברים האלה?

א"ח שאקי;

אני שולל חצרות ואני שולל אפליות. בוודאי שאם יש מקרה פגום צריך ללחום בו

ולבטל אותו. אם אין זה לפי הדיו אני שולל את זה, ולא חשוב לי אם זו חצר פלונית

או אלמונית.

עי סולודר;

בעניו התערבות החוק האזרחי בסמכות הדתית אני מעוניינת לשמוע גם את עמדתו של

מר גוברמן.

א"ח שאקי;

זו סמכות אזרחית, כי חוק אזרחי הוא שקבע את הסמכות הזאת, המדינה קבעה אותה.

עי סולודר;

עובדה ששנים העניו הזה לא התעורר ופתאום אנחנו מוצפים בחמש השנים האחרונות.

איר זה קורה? כנראה, ניתן להתיר בקלות יתר. מה עמדתך בנדון?

שנית, אני מאד מעוניינת לשמוע את עמדתו לגבי המקרים שאליהם התייחסת בקריאת

הביניים שלר כששאלת אם אני יודעת על מקרה אחד כזה במציאות. ובכו אני יודעת ויש

פה נציגות היכולות לספר לך על מקרים שקרו הלכה למעשה. אני שואלת איר אתה, כאדם

וכאיש דתי, רואה את הדברים האלה?

תשובתי פשוטה: מהרגע שקבעו שעניינים אלה ייקבעו לפי דין תורה, הרי כל עוד

בתי הדיו הרבניים פועלים על פי דין תורה הם פועלים על פי הסמכות שבידם ולפי הדין

המהותי שניתן להם לפעול על פיו. אם יש מקרים יוצאי דופן, צריר לדון בהם לגופם,

להביא אותם אל הרבנים הראשיים ואפילו אל הציבור הדתי הרחב, אם אמנם היתה חריגה.

באיסלם יש אפשרות של פסיקת גירושין על ידי בית הדין המוסלמי.

עו"ד טי פרידמן;

בקלות יתרה מאשר בבתי הדין הרבניים.

א"ח שאקי;

ברור, ואז כל ענין היתר הנישואין הוא לאותם מקרים שבהם יש רצון למנוע כפיית

גט. הרי אפשר היה לומר שאם מישהו מתנגד לגט, ולפי ההלכה אפשר לכפות עליו גט,

צריר לעשות כן, אולם בתי הדין הרבניים נמנעים מכר כמידת האפשר. ד"ר ורהפטיג

פרסם לפני כעשר שנים מאמר בו מנה 23 מקרים של כפיית גט מאז קום המדינה. ודאי חלו

כמה שינויים מאז. זאת אומרת שבתי הדין מאד מאד אחראיים בכפיית גט, כדי שזה לא

ייעשה ממש נגד רצונו של אדם, מפני שיש בעייתיות הלכתית פנימית בכפיה ויש גם

הומאנית, מוסרית, כללית.

השאלה העומדת כאן לדיון היא אם כדי לתקן מקרה אחד או שניים או שלושה מקרים

מסויימים נלד לשנות מצב משפטי קיים. איך שהוא הבליעו כאן את העובדה שבבית המשפט

העליון בוטל שטרייט ובדיון נוסף זה חוזק, ואלת- השופטים שאמר בעבר מה שאמר

בשטרייט שינה את דעתו וקיבל את דעת הרוב בדיון הנוסף הזה. כיום ההחלטה המחייבת

של בית המשפט העליון - ובבית הזה אנחנו נוהגים לכבד מאד, ובצדק, את החלטות בית

המשפט העליון - כפי שהיא באה לידי ביטוי בשתי ההלכות של בורונובסקי, היא בכיוון

של הבחנה ברורה בין השניים.

הבחנה זאת אינה שרירותית כפי שאומר כאן חבר-הכנסת רובינשטיין. הרי באיסלאם

לא היה רבנו גרשום, לא היה חרם וממילא לא היו חריגים לחרם וזה כעין חידוש, ולכן

שני החריגים מספיקים. לעומת זאת בהלכה היהודית היה אחרת, למעשה היה איסור של

הביגמיה כבר למעלה מאלף שנה, ולידו היו כמה היתרים. לכן אין שום זכר לאפליה

כביכול. אתה יכול להפלות בין שווים, אבל כאן מדובר בשתי שיטות משפט, שבארות מהן

הנורמה מזה אלף שנה היא נגד ביגמיה, ובאחרת הנורמה היא קיומה של ביגמיה בכל

מדינות האיסלאם. בשנים האחרונות יש קצת שינויים. האם לכר ייקרא אפליה לרעה של

המוסלמי, כאשר המצב הוא בדיוק הפור? העובדה היא בדיוק הפוכה, שהאיסלאם במשר אלף

השנים האחרונות לא ראה אז מה שראה רבנו גרשום, לא החרים את מה שהחרים רבנו

גרשום, אלא שהיו כמה היתרים, ואני מראה שההיתרים ניתנו ביד קמוצה יחסית.

קל מאד להפריח כאן דברים - בלי להביא את הקייז המסויים - ולומר שהנה במקרה

זה לא היה צריר לתת היתר. אלה דברים שצריכים להידון בפני הרבנות הראשית עצמה,

צריר לראות את הפסק, את הענין עצמו ורק אז לקבוע אם היתה חריגה. כל עוד לא חרגו

מההלכות ומהחריגים המקובלים בהלכה, הם במסגרת החוק ובמסגרת הקונסנזוס של הכנסת

הזאת.

הקונסנזוס הזה בא לידי ביטוי בכמה אופנים: ראשית, באופן פורמלי בהסכם

הקואליציוני האומר ששומרים על סטטוס-קוו. זה מצב שאינו גורם שמחה גדולה לציבור

שהיה רוצה לשנות כמה דברים מהבחינה הדתית, אבל הוא מביא לכר שיש היום רוב שאיננו

רוצה להזיז דברים ולכן שומרים על הקיים. יתירה מזאת, בנושאים רבים יש היום נטיה

ברבנות הראשית להתמודד ולהענות לפי הצרכים, אבל הם כבולים, ובצדק, על ידי הדין

שעל פיו הם דנים, שהוא דין התורה.



מה שאתם מציעים זה לבטל דין תורה בנושאים האלה, לבטל אחנ הסמכות הרבנית,

לבטל את הסטטוס-קוו ולהתעלם מפסיקת בית המשפט העליון. ראו כמה דברים אתם מציעים

אז החוק הקיים, שפורש על ידי בית המשפט העליוו, את חוק שיפוט בתי

הדין הרבניים, שהוא חוק שנתקבל בכנסת אחרי ויכוח מייגע מאד ועד היום הוא מהווה

קונסנזוס, דהיינו שלא שמענו מתקפה חזיתית עליו לבטל את הסמכות הרבנית באותם

עניינים. אתם באים לתקוף את פסיקת בית המשפט העליון שזכתה לאישור של דיון נוסף,

שהוא ביטוי להסכמה רחבה מאד של שופטי בית המשפט העליון. כאן אני פונה בעיקר

לחברת-הכנסת עדנה סולודר שצריכה להיות מודעת והיא ודאי מודעת למיגבלות האלה. זה

באשר לצד הפורמלי, הדתי-הלכתי ו המשפטי-חקיקת י גם יחד.

לגוף העניינים אני רוצה רק לומר שאף על פי שזה נשמע עוול זועק לשמיים זה

אינו כר, כי אלה גם עילות גירושין לאשה מבעלה.

גם כשמדובר בלידת בנות בלבד?

א"ח שאקי;

לגבי לידת בנות אמרתי שאני רוצה לראות את הפסק הזה. אני משוכנע שרוב בתי

הדין הרבניים בארץ לא יתנו היתר נישואין על יסוד זה. היה יאה להביא לפנינו את

הפסק הרבני המסויים או את שני פסקי הדין ולקרוא את ההנמקה, אז הנסיבות ואת

הטיעון. זה רציני מכדי שאסתפק בשתי המלים "לידת בנות", דבר שצריך לעורר מיד

גיחור ובוז לשיסה האנטי-פמיניסטית הזאת שיש בהלכה. זה לא כר.

אי סרטני;

ואם אביא את המקרה בפניך, פרופ' שאקי?

א"ח שאקי;

אדון ואטפל בזה בכל ההתלהבות כמי שחושב שהיום זח אינו צריר ואינו יכול לשמש

עילה, ואם הוא משמש עילה, צריך לבדוק את הנסיבות.

היו"ר אוריאל לין;

נשמע את עמדת משרד המשפטים.

שי ג וברמן;

הנושא מורכב, ואני רואה קושי לדון בו בהרצאת דברים. הייתי מציע שיוטל עלי

להגיש נייר עמדה שיפרט את הדברים. כשהדברים יהיו מפורטים בכתב יכול להיות

שהתמונה תהיה ברורה יותר מאשר בהרצאה בעל פה, אבל אומר עכשיו את הדברים

המרכזיים.

היו"ר אוריאל לין;

אני כבר רואה שהיום לא נוכל להצביע.

שי גוברמן;

עמדת משרד המשפטים, שהיא גם עמדת הממשלה, היא לדחות את שתי הצעות החוק, כי

לדעתם החקיקה המוצעת אינה דרושה ואינה מוצדקת.



היו"ר אוריאל לין!

אולי חבל על הדיון שאנחנו מקיימים כאן, כי אתם יכולים למנוע בקלות את

החקיקה דרר הנהלת הקואליציה.

שי גוברמן;

הדרך של הכנסת היא דרך השכנוע.

*

היו"ר אוריאל לין;

מר גוברמן, פתוחה בפנ יר הדרר הפתוחה גם בפני שר התחבורה. כשהצעתי הצעת חוק

פרטית שתטיל חובה על הנוהגים ברכב להשתמש בחגורות בטיחות בעיר, השר קורפו לא בא

להתעמת אתי בוועדות הכנסת - ועדות הכנסת אישרו את זה פה אוזד - אלא הוא פנה

להנהלת הקואליציה, ולאחר דיון קצרצר קיבלה זו החלטה שלפיה אינני יכול לקדם את

הצעת החוק. השאלה היא אם אתם בוחרים בדיון בוועדות הכנסת. אם אתם בוחרים להשתמש

בהנהלת הקואליציה, חבל על הדיון שלנו, כי אני ערב לכך שהיא תאשר את התנגדותכם

אפילו בלי שיקול נוסף.

שי גוברמן!

אדוני היושב ראש, המושגים של הנהלת הקואליציה אינם מעניינים אותי כמשנה

ליועץ המשפטי לממשלה.

כלומר, אתם לא תפנו להנהלת הקואליציה.

שי גוברמן!

אינני יודע מי זה "אתם".

היו"ר אוריאל לין!

אני מתכוון לשר המשפטים.

שי גוברמן!

אינני יודע מה ששר המשפטים יעשה.

עי סולודר!

אני רוצה להעיר שהיושב ראש מערב כאן שיקולים זרים.

שי גוברמן!

אני מציע שהוועדה הנכבדה הזאת תקבל כאן את ההסברים לגופו של ענין ותשתכנע

מהטענות. השיקולים הכוחניים אינם מענייננו.

אני מברך את משרד המשפטים על כר שהוא מתעמת עם הצעת חוק פרטית לגופה בוועדת

הכנסת ולא משתמש באמצעי הזה הנקרא "הנהלת הקואליציה".

שי גוברמן!

המאבק הכוחני הוא לא מאבק שלנו.



אתחיל בענין שבו סיים חבר-הכנסת שאקי שעם מרבית דבריו אני מסכים. השאלה

המרכזית, שאלת הפתיחה, היא אם מקובל עלינו שנישואיו וגירושיו של יהודים בישראל

ייערכו על פי דין תורה, משום שאם איו מקבלים את הקביעה הזאת, פתוחה הדרר להרבה

מאד שינויים.

היו"ר אוריאל ליו;

מקבלים את הקביעה הבסיסית הזאת. עכשיו עוסקים במגבלות.

שי גוברמו!

הרוב הגדול של המקרים בהם ניתן היתר לנישואים שניים זה כאשר בית דיו רבני

קובע על פי דיני ההלכה שאדם חייב ללת גס לאשתו, והאשה מסרבת לקבל גט, ואל תבקשו

ממני לומר אם אני שלם עם הדינים האלה אם לאו. אני מקבל אותם כחלים ועל זה אינני

מערער, כי זו נקודת המוצא. עומדות אזי שתי האפשרויות הבאות: האפשרות לאכוף את

האשה לקבל את הגט על ידי זה שיטילו אותה למאסר, כמו שנאמר בחוק שיפוט בתי דיו

רבניים (נישואיו וגירושיו), ואתם מכירים את המקרה של יחיא הנמק עד היום בבית

הסוהר כיוון שהוא מסרב לתת גס.

א"ח שאקי!

אבל עוד לא הכניסו אשה לבית סוהר, וזה כבוד למערכת.

עי סולודר!

כי לא רוצים לכפות עליה גט, אבל אילו חיים כופים עליה, לא עלינו.

היא נמקה לא בכלא אלא במקום אחר.

ש' סרטני;

כאשר בית דיו רבני קובע על פי דיני ההלכה - ושוב, אחת היא לי אם הדינים

האלה צודקים או לא צודקים, כי זה הדיו החל - שאדם חייב לתת גט לאשתו, והאשה

מסרבת לקבל את הגט, הרי לפי אותה ההלכה אי-אפשר לבצע את התרת הנישואין זולת אם

האשה מקבלת את הגט. אם היא ממאנת לקבל את הגט, פתוחה הדרר להכניס אותה למאסר עד

שתאמר "רוצה אני". עד היום איש לא ביקש, ואני מקווה ששום בית משפט לא יתיר,

להכניס אשה לבית הסוהר על מנת לקבל גט. פתוחה דרר אחרת על פי ההלכה, וזה לתת

היתר לבעל לשאת אשה אחרת על פני אשתו הראשונה, ובהקשר זה קובע החוק שהנישואין

השניים האלה לא יהוו ביגמיה אלא יהיו חריג, ויש מנגנוו פיקוח כפול על מתו ההיתר:

ראשית, בית הדיו הרבני צריך לתת את ההיתר לנישואיו השניים, והוא נותו אותו על פי

המטריה, על פי ההלכה היהודית, וההיתר הזה טעוו אישור - במקור זה היה אישור של

שני הרבנים הראשיים, וכיום הוא טעוו אישור נשיא בית הדיו הרבני הגדול בלבד.

אבל איפה קבוע בחוק שהוא אינו יכול לתת היתר לנישואין שניים אלא אם האשה

מסרבת לקבל את הגט?

זה לא קבוע בחוק. סמכותו של בית הדיו לתת את היתר הנישואין היא על פי דיני

ההלכה. זה הרוב הגדול של המקרים.



היו"ר אוריאל לין;

זאת אומרת שבדיון לפחות אנחנו חייבים להפריד ביו החוק לבין מה שנעשה בפועל.

אלה שני מישורים שונים.

ו י שם-טוב;

צריר להתאים את החוק למה שקורה.

שי גוברמן;

המנגנון הכפול שהזכרתי מורכב משני היסודות האלה- א. ההיתר מאת בית הדין

הרבני; ב. אישור ההיתר, כיום בידי נשיא בית הדין הרבני הגדול, שהוא אחד הרבנים

הראשיים. על שיקול הדעת של נשיא בית הדין הרבני הגדול יש ביקורת של הבג"צ,

והבג"צ כבר הוכיח את עצמו באחד המקרים: כשפנו בבג"צ נגד הרב גורן לנמק מדוע הוא

נכוו, בסדר גמור. הנה עינו של הבג"צ פקוחה על מעשיו

של הרב הראשי בבואו לתת היתר.

מה תחום שיקול הדעת? זה פורש על ידי הנשיא אגרנט בדיון הנוסף של

בורונובסקי.

היכן מעוגנת בחוק הדרישה הזאת בדבר האישור של הרבנות הראשית?

בסעיף 179 לחוק העונשין. אני אגיע גם לתולדות החקיקה.

לא, אני מציע לא להתפרס עד כדי כך. אני רואה שאנחנו יכולים לקיים על הצעות

חוק אלה דיונים רבים ודיונים מעניינים ולהיכנס לתולדות החקיקה. ייתכן שהכל נחוץ,

אבל אנחנו נמצאים כרגע בדיון ראשון ובדיון ראשון חייבים אנו להצטמצם ולדעת קודם

כל מה הן ההשקפות הבסיסיות. ברשותכם, אני מציע שמר גוברמן לא ייכנס לפרטים ויסכם

את עמדת משרד המשפטים. אני רוצה שחברי הוועדה ישמעו גם את עמדת הנציגים השונים

הנמצאים כאן, ועל פי זה נחליט איר להמשיר את הדיון בעתיד.

אכוון את עצמי לפי הנחייתר.

כדי לענות לשאלתך היכן זה כתוב, סעיף 179 לחוק העונשין אומר בזו הלשון:

"היה הדין החל על הנישואין החדשים דין התורה, לא יואשם אדם על עבירה לפי סעיף

176" - זו העבירה של ריבוי נישואין - "אם הנישואין החדשים נערכו לאחר שניתן לו

היתר נישואין לפי פסק דין סופי של בית דין רבני, ופסק הדין אושר בידי שני

הרבנים..." - זה תוקן ונדרש עכשיו אישור של רב ראשי אוח- - "ואם נבצר מאחד מהם

למלא תפקידו, בידי מי שמינתה לכד מועצת הרבנות הראשית".

על שיקול הדעת של הרב הראשי אומר הנשיא אגרנט בפסק הדין בדיון הנוסף את

"בהעניקו לרבנים הראשיים, לצורך הפטור הנזכר בסעיף 5, את סמכות

האישור הנ"ל, התכוון המחוקק שהם" - הרבנים הראשיים, כפי שהיה כתוב אז בחוק -

"ישגיחו על כך שמטרתו לחזק את יסודות המונוגמיה בחיי החברה לא תיעשה פלסתר על

ידי ריבוי היתרי נישואין, ומכאן שיהיו מפקחים שלא יינתן היתר נישואין אלא בהתאם

לדקדוקי ההלכה ושהוא יינתן רק במקרים בלתי רגילים, בהם תובעת שורת הצדק שלא לעגן

את הבעל מזה, ולא ייגרם עוול לאשה מזה".



מכאן עמדתי שהמצב המשפטי הקיים במסגרת הדין הקובע שנישואין וגירושין בישראל

יהיו לפי דין תורה - מניח אז הדעת ואין הצדקה לשנותו.

עוד לא אמרתי את דברי לגבי הטענה בדבר ההבחנה בין יהודים לבין לא יהודים.

היו"ר אוריאל לין;

לפני שאני מוסר את רשות הדיבור לנציגים אנסה למקד את הדיון. הבעיה המרכזית

העומדת כרגע בפנינו אינה אם הצעת החוק הפרטית, שבאה לקבוע באילו מקרים אפשר לתת

היתר נישואין, היא הצעה טובה או לא. עומדות בפנינו שתי שאלות עיקריות: ראשית,

האם במצב היום אפשר לצמצם בפועל את סמכותו של בית הדין הרבני על פי חוק שיפוט

בתי דין רבניים? שנית, כפי שאומר מר גוברמן, מבחינת הפיקוח מדובר באקט שאינו

נמצא רק בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני, אלא הוא גם טעון אישור של הרבנות

הראשית, ולאישור הזה יש כבר תוכן על פי קביעות של בית הדין הגבוה לצדק. כלומר,

אין זה אישור שיכול להינתן באופן סטנדרטי, אלא הוא צריך להינתן על פי קריטריונים

שכבר הוגדרו על ידי בית המשפט הגבוה לצדק. השאלה היא אם זו רמת הפיקוח הנאותה.

אני חושב שאנחנו צריכים להתמקד בשתי שאלות מקדמיות אלה לפני שאנו עוברים לדיון

בתוכן ההצעות עצמן.

עו"ד בי הוכמן;

אני אביע את עמדת לשכת עורכי הדין. אנחנו נגד הצעת החוק מאותן סיבות שתמכנו

בהצעת חוק קודמת בשבוע שעבר, הצעה לתיקון חוק יחסי ממון. אנחנו נגד זה שבני זוג

יחזיקו זה את זה בצוואר שנים רבות כאשר אין פתרון לבעיה. אם הייתי תוקף את בית

הדין הרבני, הרי לא בנקודה הזאת הייתי תוקף אותו אלא בנקודה שאין שולחים

לבית סוהר די בעלים המסרבים לתת גט לאשה.

בעל או אשה מגישים תביעה לגירושין. ניתן פסק דין המחייב

את בן הזוג לגירושין. מערערים על זה לבית הדין הגדול, ובית הדין הגדול קובע שאכן

הזוג הזה צריך להתגרש. בית הדין האזורי, על פי בקשת בן זוג אחד לכפות גירושין על

בן הזוג האחר או על פי בקשת הבעל להיתר נישואין, קובע שאכן יש מקום לכפיה או

להיתר, ויש זכות ערעור לבית הדין הגדול. דרד אגב, באותו מקרה בבאר-שבע עוד לא

הסתיים הערעור בבית הדין הגדול, ולכן כדאי שתחשבו גם על הצד האחר.

עו"ד טי פרידמן;

בינתיים שוללים מאשה מזונות.

עו"ד בי הוכמן;

המצב לגבי ההיתר נקבע בעצם בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון בשנת 1954,

ויסלח לי חברי ממשרד המשפטים, היה מקרה שבית דין רבני נתן הוראה לכפות אשה על

ידי מאסר. לפי סעיף 6 לחוק שיפוס בתי דין רבניים צריר לפנות ליועץ המשפטי לממשלה

כעבור חצי שנה, והוא פונה לבית משפט מחוזי. היועץ המשפטי לממשלה דאז סירב לפנות

לבית משפט מחוזי ועל כר פנו לבג"צ - זה בג"צ שפורסם, זאדה נגד היועץ המשפטי

לממשלה דאז, אני חושב שזה היה השופט חיים כהן - וב"גצ קבע שהוא לא מתערב בעמדת

היועץ המשפטי לממשלה. עמדת היועץ המשפטי לממשלה היתה אז - וזה היה במכתב שלו

לאותו עודד דין שהגיש את הבג"צ - שכיוון שבבית הדין הרבני יש אפשרות לתת היתר

נישואין, אין צורך לשלוח את האשה לבית סוהר. יוצא שניתנת אפשרות לבן זוג אחד

להחזיק את בן הזוג האחר בלי שהוא יכול לצאת מהענין של הנישואין.



לפי סקירת כמה מקרים מדובר בדרר כלל - כולל תיק בורונובסקי שהזכרתם - בהיתר

נישואין שניתן אחרי אחת-עשרה שנות התדיינות. תחשבו גם על הבעל. היתר נישואין

ניתן אר ורק במקום שהאשה מסרבת לקבל גט. אצל מוסמלמים לא קיימת הבעיה הזאת כי יש

פתרון בסעיף 181 של החוק הפלילי. הרי אצל מוסמלמים אין חובה לקבל את הסכמת האשה

לגס - וזה גם חלק מחרם דרבנו גרשום, ואת זה הספרדים כן קיבלו. מוסלמי יכול להגיד

לאשה שלוש פעמים "את מגורשת" ואז היא גרושה. לכן קבעו בסעיף 181 שאסור להתיר קשר

נישואין בעל כרחה של אשה, אלא אם כן יש פסק דין של בית דין מוסמר. אם הבעל הוא

מוסלמי ויש לו פסק דין הקובע שהוא יכול לגרש את אשתו, הוא פשוט הולך ואומר לה

שלוש פעמים בפני שני אנשים "טאלאק" - את מגורשת - ואז היא גרושה, כך שיש פתרון

למוסלמים בסעיף 181.

סעיף 179 בא לעזור ליהודים. דרר אגב, לספרדים יש בעיה יותר קשה מאשר

לאשכנזים. ספרדים משביעים בשבועה חמורה בפני מנין יהודים. ספרדים צריכים התרה של

השבועה, וזה דבר קצת יותר קשה מאשר חרם דרבנו גרשום. כר בכל אופן סבור הרב

עובדיה יוסף.

אם אני רואה את העילות שמציעה גב' סרטני, אני יכול לתת דוגמה של היתר

נישואין שניתן לפני חצי שנה על ידי בית הדין הרבני בתל-אביב: אשה הבריחה 2 ק"ג

הירואין מתורכיה ליוון ונשפטה למאסר עולם ואחרי כן הומתק דינה ל-25 שנות מאסר.

הופיע מר חרות לפיד בבית הדין הרבני ואמר שאין סיכוי שבמשר עשר השנים קרובות

הוא יצליח להוציא אותה. אם כן, מה צריך לעשות עם הבעל הזה, לא לתת לו היתר

נישואין? צריך לראות גם את הדברים האלה.

אי סרטני;

ומה צריך לעשות במצב הפור? כמה נשים עגונות כאלה יש?

עו"ד ב' הוכמן!

לו הייתן מציעות למחוק את הענין של שיקול היועץ המשפטי לממשלה, ואכן היו

תוקפים את בתי הדין הרבניים על כר שאינם שולחים די בעלים למאסר, עמדתי האישית

לפחות היא שהם צריכים לחזור למצב שהיה פעם, שבעל שאינו רוצה לתת גט צריך להלקות

אותו בשוט של עגל לא מעובד עד שיתן גט. אין מי שיתקוף את בתי הדין על השיטה שאין

שולחים די בעלים לבית סוהר.

לכן אני חושב שצריך לדחות את הצעות החוק האלה. זו על כל פנים העמדה שלנו.

עו"ד ט' פרידמן;

אולי אתחיל בסיפור. כשגילינו לפני שנתיים את מספר המקרים שבחם ניתנו היתרי

נישואין בשנים האחרונות פנינו במודעות בעתונים בקריאה לציבור הנשים המאויימות

ואלה שבעליהן כבר קיבלו היתרי נישואין בבתי הדין הרבניים להתקשר עמנו כדי שיהיו

לנו הנתונים. אחד המקרים שאני יכולה לספר עליהם הוא המקרה הבא; אשה שלפני שלוש

שנים קיבל בעלה היתר לשאת אשה על פניה בשל סרבנות גט. אחרי פסק דין של בית הדין

הרבני הגדול ששלל ממנה מזונות - הרי ברגע שנותנים פסק דין להיתר גם שוללים

מזונות מן האשה - הופנתה הבקשה לרב הראשי לישראל, הרב שפירא. מזה שלוש שנים

הבקשה מונחת על שולחנו. את ההיתר בפועל הבעל לא קיבל, אבל הוא גם לא זקוק לו, כי

יש לו איזושהי בעיה לחיות עם אשה אחרת בלי היתר נישואין? אבל ירוד עם זה האשה

אינה מקבלת מזונות מזה שלוש שנים.

שי גוברמן;

מדוע לא פנ יתם לבג"צ?



עו"ד ט' פרידמן!

על מה? הרב הראשי אינו נותן היתר, אבל בית הדין הרבני הגדול פסק שמגיע לבעל

הזה היתר והוא שלל מזונות מו האשה. מה עלינו לעשות?

ש' גוברמן;

אבל פסק הדין הזה טעון אישור. צריך היה לבקש להורות שאין לתת את ההיתר, אם

אמנם אין לתיתו.

עו"ד טי פרידמן!

אבל את ההיתר לא נתנו. לא נעשה שום מעשה.

ש' גוברמן!

הרי זה מה שהיה בבורונובסקי.

עו"ד טי פרידמן;

הבקשה מוניות על שולחנו של הרב הראשי לישראל. אני מדברת בערר אהת לשבוע עם

מה איכפת לך, מה אתם מתערבים? אינני צריכה לזרז את הרב

הראשי לתת היתר נישואין. אני רק אומרת לאיזה מצב אבסורדי הגיעה האשה הזאת.

אשר לנושא של התערבות או אי-התערבות בהוק שיפוט בתי דין רבניים, הרי הקביעה

שישנה היום בחוק העונשין היא פגיעה בסמכותו של בית הדין הרבני, כי בעבר לא היתה

שום בעיה לבני עדות מסויימות לבצע ריבוי נישואין במדינת ישראל. הרי כשבא חוק

העונשין וקבע את האיסור על ריבוי נישואין הוא התערב בדיני ההלכה.

האם אינו הולך בעקבות האיסורים של הרבנות? האם יש סטיה מאיסורים אלה בחוק

הפלילי?

עו"ד טי פרידמן!

אבל זה חוק אזרחי המתערב מלכתחילה בענין הלכתי, במיוחד כשאנו מדברים גם על

חוקי ההלכה המוסלמים. פה היתה קביעה פוזיטיבית של פגיעה בהלכה.

אני חוזר לשאלה שהצגתי לחבר-הכנסת שאקי! האם בית הדין יכול להשתמש בסמכותו

לתת היתר נישואין - בהנחה שהוא יקבל את האישור של הרבנות הראשית - וזה יהווה

עבירה פלילית? איני מדבר על הצעת החוק שלפנינו אלא לפי החוק הקיים.

לפי החוק הקיים לא. יש שינוי מהמצב הקיים.

ודאי שיש שינוי מהמצב הקיים. המקרה של שטרייט הוכיח.

שי גוברמן!

אבל שטרייט בוטל.



פרופ' פ' שיפמן;

סלח לי, שטרייט בוטל ולא בוטל. הוא בוטל בהנמקה שלו, אבל החלק האופרטיבי של

פסק הדין לא בוטל. במקרה שניתן היתר נישואין לבעל מהנימוק היחיד שהנ ישואין הם

נישואין אזרחיים, הרב הראשי יחרוג מסמכותו ובג"צ ימנע אז מתן ההיתר. זה מקרה שבו

אף על פי שניתן היתר על ידי בית הדין הרבני, לצורך החוק הפלילי של ביגמיה האיש

יעבור את העבירה, אלא אס כן תעמוד טענה של הגנה של תום לב, אבל המקרה של שטרייט

בחלק האופרטיבי שלו, להבדיל מההנמקה, קויים בפסק דין בורונובסקי. אני מציע לקרוא

שוב את פסק דין בורונובסקי.

עו"ד ט' פרידמן;

מבחינת חוק שיפוט בתי דין רבניים וגם מבחינת ההלכה הנושא של פתרון למקרים

של סרבנות גט הוא נושא מאד שיוויוני כשמדברים בשם השיוויון, כי הנזק של כפיית גט

הוא לגבי נשים וגברים כאחד. אבל מה קורה בפועל? כלפי גברים סרבניים לא משתמשים

בו בפועל, ואמר כבר חבר-הכנסת שאקי שמאז קום המדינה היו רק 23 מקרים של פסקי דין

של כפיית גט. אם כן, מצד אחד אין משתמשים בנשק הכפיה בפועל, ומצד אחר לגבי

הנשים הסרבניות משתמשים באיום של היתר נישואין. אם כן, פתרו את הבעיה בדרך מאד

קלה, בדרך מאד לא שיוויונית. אני מוכנה להגיד פה באחריות: לגבי נשים וגברים

סרבנים תשתמשו בנשק שנתנה החקיקה, לא בנשק של היתר נישואין, היוצר מצב בלתי

שיוויוני מדרגה ראשונה.

היו"ר אוריאל לין;

אני מצטער שאיננו יכולים להביא את הדיון הזה לסופו היום. כבר עברנו את השעה

שבה נוהגים אנו לסיים את הישיבה. אני מתנצל בפני אלה שלא הספיקו להגיע לרשות

הדיבור בישיבה זו. נמשיך בישיבה הבאה שתיקבע לנושא זה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.15