הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 235

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

מיום גי, כ"ב בטבת התשמ"ח - 88.ו.2ו, שעת 11.30

חברי הוועדה;

אי רובינשטיין - מ"מ היו"ר

מי וירשובסקי

אוריאל לין

א"ח שאקי

מוזמנים;

ע' אליצור - משרד המשפטים

מי כהנא - טגן המפקח על הביטוח, משרד האוצר

ר' אברמסון - משרד האוצר

חי מרגלית - משרד התעשיה והמטחר

ע' לוי - יו"ר התאחדות חברות לביטוח חיים

ש' גולומב - מנכ"ל " " " "

ד' פדואל - היועצת המשפטית של ההתאחדות

י' הלוי - יועץ משפטי להתאחדות

בי מילר - יועצת משפטית ברשות להגנת הצרכן

בהטתדרות

די ארנטט - היועץ המשפטי של המועצה

הישראלית לצרכנות

די ששון - מומחה לענייני ביטוח

יועצת משפטית לוועדה; ר' מלחי

קצרנ ית; חי בנקין

טדר היום;

חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 2).



חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 2)

אני פותח את הישיבה.

אני רוצה להסביר למוזמנים כאן שהוועדה כבר החליטה עקרונית לקבל את הצעת

החוק של חבר-הכנסת וירשובסקי. הוועדה ביקשה להכניס כמה תיקונים, ומשרד המשפטים

ביקש להשמיע כמה הערות לגבי התיקונים הללו, אבל מעל לכל אנחנו החלטנו שאיננו

יכולים להעביר את החוק לקריאה ראשונה לפני שנשמע אתכם בענין הזה, למרות שגם לאחר

הקריאה הראשונה יש, כמובן, דיון לקראת הקריאה השניה והקריאה השלישית. לכן אני

מציע שניגש מיד לשמיעת נציגי חברות הביטוח והנציגים האחרים.

עי לוי;

מדובר בסעיף בחוק חוזה הביטוח, שעל פיו צריר המבטח לשלם סכומים שאין עליהם

מחלוקת באופן מיידי, ורק על סכומים שיש עליהם מחלוקת להתדיין בדרך זו או אחרת.

הטענה היא שסעיף זה אינו מתבצע הלכה למעשה, ולפיכר יש נסיון לאכוף התנהגות

כזאת בהנחה שהיא איננה קיימת. את זאת רוצים לעשות על ידי הסלת קנס או פיצוי

עונשי שיעבור מהמבטח אל המבוטח.

ראשית, אני חושב שלא הוכח שאמנם קיים מצב כזה. אנו מבקשים לאפשר לנו להגיש

בעוד זמן סביר נתונים שאנו אוספים באיגוד חברות הביטוח ובהתאחדות החברות לביטוח

חיים ושיראו - וזאת בענף שכל עיסוקו הוא סילוק תביעות - מה כמות התביעות

המסולקות מדי שנה או מדי חודש. אם יסתבר שתופעה זו בטלה בששים, להערכתנו השאלה

שתעמוד היא אם יש הגיון בצעד הזה, היינו אם יש טעם לנהוג על פי שיטה משפטית

שפיצויים עונשיים אינם חלק נכבד ממנה ולשנות דווקה לגבי 50-40 חברות ביטוח, שהן

אותו ציבור שעליו רוצים להטיל את הפיצויים העונשיים האלה.

אנו מצטווים כאן להסתובב עם אות קין, כי התפיסה היא שרק חברות הביטוח

חייבות על פי חוק לשלם פיצויים עונשיים על הפרת חוזה. חוק כזה יהיה הנחיה לבתי

המשפט, שהנה יש ציבור של 50-40 חברות ביטוח המתנהגות בצורה סוררת ובלתי מתקבלת

על הדעת, ולכן יש להעניש אותן במקרים כאלה ואחרים בהם אין מענישים מפר חוזה אחר

לפי אותן אמות המידה. כלומר, יש כאן הנחח סמויה שבחברות הביטוח מידת ההשתוללות

בכיוון של אי-מילוי החוזים היא כזאת שמוכרחים לעצור אותן, דבר שאינו קיים, למשל,

בחוזי בניה, בחוזי מכר, בחוזי הסעה למיניהם, וההנחה הזאת איננה נכונה.

הצענו ליוזם התיקון הזה, חבר-הכנסת וירשובסקי, גם בכתב וגם בעל פה, לבוא

למחלקת התביעות ולהיווכח במו עיניו איר מתנהלים העניינים הלכה למעשה, מה קורה

בשטח באופן ממשי. היתה אליו פניה של חברת "סהר", אם אינני טועה, הזמנה ברורה

וגלויה לבוא, אף עד היום היא לא נענתה. היתה פניה שלי לחבר-הכנסת וירשובסקי

בהזדמנות אחרת, בעל פה, לבוא לחברה שאני מנהל אותה ולהסתכל שם בתיקי התביעות

כאוות נפשו ולהיווכח אם אמנם המצב הוא כזה.

ממה נפשך, אם המצב איננו כזה, מדוע אתם כל כך

חוששים שיחוקקו חוק מסוג כזה? מה נפקא מיניה? טענה זו להערכתי איננה עומדת במבחן

ההגיון, מפני שברגע ששופט מקבל איתות מהמחוקק שיש כאן בעיה קיצונית מיוחדת, יש

להניח שהוא יפעל בכיוון הזה. להערכתי, כתוצאה מהתפיסה הזאת שבקרב ציבור המבטחים

הגיעו מים עד נפש, נגמור את סילוק התביעות שלנו ברמה גבוהה יותר מאשר כיום, וזאת

בלי הצדקה.

וכל כר למה? לכר יש שתי סיבות. אני ער לעובדה שמדובר באותם מקרים שהמבטח

לא עמד בסילוק החלקי של התביעה, וזאת שלא בתום לב.

לאחר שעיינתי בחוק מחדש אני רוצה לומר לר שמדובר בדברים אקומולטיביים: לא

התמלא התנאי לפי סעיף 27 ונוסף לכר זה נעשה שלא בתום לב ומנימוק משולל יסוד. אלה

תנאים מצטברים מאד מאד חמורים. אני אומר את הדברים האלה משום שחלק מהחברים

באיגוד לא הבינו את ההצעה וחשבו שמדובר כאן בכל תשלום שלא סולק בזמן. אין זה

המקרה. כלומר, יש כאן תנאים מצטברים.

ר' מלחי;

וזה נתון לשיקול בית המשפט, אין זו הוראה מחייבת.

היו"ר אי רובינשטיין;

אעיר הערה מקדמית כדי לחסור אי-הבנות. סעיף 27 לשונו היא חד משמעית, אלא

"תגמולי הביטוח ישולמו תור 30 ימים מהיום שהיו בידי המבטח

המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו, אולם תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת

בתום לב ישולמו תור 30 ימים מהיום שנמסרה למבטח תביעה לפי סעיף 23(א) והם ניתנים

לתביעה בנפרד מיתר התגמולים".

חבר-הכנסת וירשובסקי מציע הצעה, שיש בה אולי אפילו מלה אחת מיותרת, אבל זה

ענין של ניסוח שבו משרד המשפטים יוכל לעזור לנו; "לא שילם מבטח תגמולי הביטוח

במועדם כאמור בסעיף 27..."

עי אליצור;

זה כולל את הכל, גם את הרישה וגם את הסיפה.

אי רובינשטיין;

הקדמתי ואמרתי שיש בעיה של ניסוח, אבל אנחנו יודעים מה הכוונה ואנו סומכים

על הכישרון של חברינו במשרד המשפטים להבהיר אותה בחוק. חבר-הכנסת וירשובסקי

מתכוון לסכום שצריר לשלם תור 30 יום, ולסכום הזה בלבד. אני חוזר להצעת

חבר-הכנסת וירשובסקי; "לא שילם מבטח תגמולי הביטוח במועדם כאמור בסעיף 27,

בהסתמכו על טענה משוללת יסוד או ללא הצדקה עניינית בנסיבות הענין, או בחוסר תום

לב, רשאי בית המשפט לחייב המבטח, בנוסף לתגמולי הביטוח, בתשלום פיצויים למבוטח

בשיעור של עד 30% משווי תגמולים אלה".

בישיבה שבה החלטנו להעביר את הצעת החוק לקריאה ראשונה החלטנו להוסיף לכר

הסתייגות אחת; רק ביחסים בין מבטח למבוטח, ולא למוטבים אחרים. יש הערה של משרד

המשפטים לגבי היקף תחולת הסעיף הזה בענין ביטוח אחריות, אבל איני רוצה לדון בכר

כעת.

כוונתו של חבר-הכנסת וירשובסקי אינה אלא לגבי הענין הזה, משום שלגבי הסכום

שאינו שנוי במחלוקת אין מועד. סעיף 27 אומר שחברות הביטוח ישלמו "תור 30 יום

מהיום שהיו בידי המבטח המידע...".

עי אליצור;

הרישה של סעיף 27 היא גם כן מועד.



היו"ר אי רובינשטיין;

אם יש ספק, אני מבקש שחבר-הכנסת וירשובסקי יבהיר את כוונתו. כשחבר-הכנסת

אוריאל לין הציג את הענין בפני הוועדה הוא אמר שזה חל רק לגבי הסכומים בחלק השני

של סעיף 27. היה ברור לנו שחברת ביטוח שאינה משלמת, שלא בתום לב, סכום שאינו

שנוי במחלוקת, חייבת לקבל על זה קנס כלשהו. לא עלתה בפנינו האפשרות שסעיף זה

יחול גם לגבי מחלוקת בתום לב. חבר-הכנסת וירשובסקי, למה התכוונת?

מי וירשובסקי;

הענין הוא כפי שאתה הצגת אותו. סעיף 27 בא לומר שסכום שאינו שנוי במחלוקת

צריר לשלם אותו תור 30 יום, אחרי שהוגשו המסמכים. אני יודע שיש ויכוח גדול על

הסכומים השנויים במחלוקת. מדובר בחלק הזה.

היו"ר אי רובינשטיין;

הכוונה היא אד ורק לחלק הזה, אחרת אני גם לא רואה אפשרות להחיל את הסעיף

הזה. אם חברת ביטוח לא היתה מוכנה להסיק מסקנה לגבי שום סכום שהוא לא שנוי

במחלוקת, יש לבית המשפט סמכות כללית - לא מתור החוק הזה, חוק זה מדבר על ענין

ספציפי - לפסוק פיצויים עונשיים אם לדעתו התנהגות הנתבע היתה מלה-פידה.

בי מילר;

מכוח מה?

ד' פדואל;

הוצאות עונשיות, לא פיצויים עונשיים.

היו"ר אי רובינשטיין;

התכוונתי להוצאות עונשיות, והוצאת עונשיות יכולות להיות בסכום גבוה מאד.

עי אליצור!

את זה אמרתי מלכתחילה. על הוצאות עונשיות דיברתי כבר לפני שנתיים, אבל

חבר-הכנסת וירשובסקי לא הסכים.

היו"ר אי רובינשטיין;

אם יקרה מקרה יוצא דופן - אני מקווה שהוא יוצא דופן - שחברת ביטוח תאמר;

אין בכלל שום סכום שאינו שנוי במחלוקת, ובית המשפט יקבע שטענה זו נטענת

מלה-פידה, אני משוכנע שבית המשפט יפסוק הוצאות עונשיות גבוהות מאד. על כל פנים

הכוונה היא - גם בצורה שבה הציג את זה חבר-הכנסת אוריאל לין - לחלק השני של סעיף

27. כפי שהבנתי מדברי חבר-הכנסת וירשובסקי, מה שקורה בדרר כלל הוא שהמבוטח בא

הסכמתי עם חברת הביטוח על סכום שאינו שנוי במחלוקת. את המינימום הזה צריר

לשלם לי ולא למשור חודשים.

מי וירשובסקי;

יש גם סיטואציה כזאת; המבוטח אומר שמגיע לו סכום של 10 אלפים שקל. אם חברת

הביטוח מוכנה לשלם סכום זה, אין כל ויכוח, אבל יש גם סיטואציה שחברת הביטוח

אומרת למבוטח; אתה תקבל 2,000 שקל ולא 10,000 שקל, ואם אינך רוצה לקבל את זה, לך

לבית המשפט.



היו"ר א' רובינשטיין!

נכון, זה המקרה.

מי וירשובסקי!

בנקודה הזאת אני רוצה שבית המשפט יוכל לפסוק. זאת הנקודה שעליה אנו מדברים

במשך שלוש שנים, ולגבי דברים אלה איני צריך לשבת בשתי חברות ביטוח. די לי במה

שנאמר בפניות שקיבלתי ממאות אנשים. אצטט בפנ יכם אחר כר את מה שאומרות דוברות

הביטוח.

אוריאל לין!

את הישיבה הקודמת אני ניהלתי. אני חייב לומר למען הסדר ולמען הפרוטוקול

שאני חבר במועצת מנהלים של סוכנות ביטוח. כשניהלתי את הישיבה לא חשבתי שיש

התנגשות אינטרסים בין החברות שלי במועצת המנהלים לבין הטיפול בנושא הזה, אבל

מאחר שראיתי לאחר מכן פרסום בעתון המנסה להציג את הענין כך שכן יש ניגוד

אינטרסים, אני פשוט מודיע למען הסדר ולמען הפרוטוקול שאני חבר במועצת מנהלים של

סוכנות ביטוח, ולאחר מכן, כשאשמיע את דעתי בנושא הזה, הדבר הזה יובא בחשבון.

היו"ר אי רובינשטיין!

אני מודה לר על ההערה.

לאור הדברים שאמר חבר-הכנסת וירשובסקי ברור כבר מה כוונת החוק. אולי הניסוח

אינו מתאים. אנחנו נדאג לכר שהוא יתאים.

אם הניסוח מביא כבר בשלב זה לפחות לדו-משמעות, אולי נתקן אותו כבר עכשיו.

היו"ר אי רובינשטיין!

נעשה זאת בעזרת הפקידים המלומדים של משרד המשפטים.

חבר הכנסת וירשובסקי, אני חושב שטלפונים או עתונים אינם ראיה מספקת לכר

שקיימת או לא קיימת בעיה ולהטלת עול מן הסוג הזה. כפי שאמרתי, אני מוכן לספק

תור תקופה קצרה נתונים לוועדה על כמות התביעות שישנן, סכומיהן, מספר התביעות

שהגיעו להתדיינויות, מספר התביעות שבהן התפשרו לפי הערכת שמאי והתפלגות הנתונים

האלה בכל חלוקה שתרצו.

נכון, פרופי רובינשטיין, יש היום לבית משפט - ולא רק לגבי ביטוח, אלא לגבי

כל התדיינות מהסוג הזה - הכלי או הנשק של הוצאות עונשיות. ואכן ניסינו לבדוק

באילו מקרים נפסקו הוצאות מהסוג הזה בענף הביטוח. הצלחנו לדוג שלושה מקרים מאד

קיצוניים שהשתרעו על פני חמש השנים האחרונות, ובאחד מהם לא חיה מעורב בכלל סוכן

מקצועי, אלא היתה זו מכירה דרר בנק בצורה מאד לא ברורה. אבל הכלי קיים. נוסף

לכלי הזה ישנו עוד כלי במסגרת דיני החוזים. אם קיים מצב כזה, שסוכם על סכום

לתשלום, אבל המבטח מחזיק אותו בידיו בצורה לא הגונה על מנת לזכות בריבית גבוהה

יותר, יש אכיפה, יש תרופה בדיני החוזים הכלליים על הפרת הסכם ועל פיצוי מלא על

הנזק. אני חושב שזה לא הקייז בכלל.



הקייז הוא הרבה יותר מורכב מהקייז שחבר-הכנסת וירשובסקי מדבר עליו. השאלה

מי חזק ומי תלש בנושא של התביעות נראית פשוטה לכאורה כשמשקפים מהצד, לא כשיושבים

במחלקת התביעות. המבוטח יודע הרבה יותר טוב מהאיש המסלק את התביעה מה באמת קרה,

מה המצב ומה הנזק. פעמים רבות השאלה אינה אם הכסף מגיע או לא מגיע במועד נתון,

אלא אם הוא מגיע בכלל. חשדות של חברות ביטוח הם דבר שקשה מאד לבסס אותו בלי

חקירה מקפת, ואמנם קורה לא אחת שאנחנו מקבלים תביעות הרבה יותר גבוהות ממה

שמתברר בסופו של דבר שצריר לסלק. התוצאה היא עלות נוספת למבוטח הרגיל.

נכון שבחוק הביטוח נאמר במפורש שתביעה המוגשת במימרמה, יש עליה עונש, עונש

מבחינה התקבולים. מבין המקרים האלה אני מכיר אחד - המקרה של אותה דוגמנית,

שבוודאי קראתם עליה בעתון - שהוא באמת קיצוני באופן מיוחד. אינני מכיר מקרים בהם

ניתן היה להוכיח בקלות סבירה ובסכומים סבירים מירמה ברמה שיש צורר להוכיח בלבל

הפנימי.

ובלבל החוזי, לצורך ענין של ביטול החוזה?

עי לוי;

להערכתי, כמעט לא ניתן להוכיח מעשית. יש ענפים מסויימים שאיננו נכנסים

להוכיח שההצהרה לא היתה נכונה - זה כמעט בלתי ניתן

באופן מעשי.

אגב, ישראל אינה יחידה, היא אינה יוצאת דופן בענין זה.

בפירוש לא.

ברגע שיתקבל חוק כזה, הוא ה ידביק תג לא סימפטי לחברות הביטוח בישראל. תג

כזה מודבק, לפי מיטב ידיעתי, רק בארצות-הברית. בארצות אחרות באירופה הנוהג הזה

אינו מקובל בדרך כלל. נהפור הוא, הרעיון של פיצויים עונשיים הולר ונסוג במספר

מקומות - באנגלית, למשל, לאו דווקה בנושא של ביטוח, כי הוא לא היה בנושא של

אין לי ספק שברגע שחרב כזאת מונפת הפרקליטים יוסיפו

בכל תביעה שמגיעה או שאינה מגיעה לבית משפט אותו סעיף כאחת מהתביעות. זה יהיה

ארור הסטנדרטים. מירווח הפשרה ישתנה, ואנחנו נסלק תביעות בשיעור יותר גבוה.

נוסף לזה אני חושב שגם בבית המשפט הנטיה שלנו לפשרה תהיה יותר גדולה בגלל החרדה

מפני הגדלת הפיצוי.

עכשיו אני רוצה להסביר מה המשמעות לגבי ענף שחי עם פיצויים עונשיים. אם

אנחנו רוצים להיות כדוגמת ארצות-הברית בנושא של ביטוח נזיקין או מבחינת השיטה

המשפטית, זו שאלה פוליטית. אני אישית חרד ממצב כזה. אני מציע לכל מי שמתעניין

בנושא הזה לקרוא את ה"טיימס" מ-24 במארס 1986, שכותרתו AMERICA, YOUR INSSURANCE

"...HAS BEEN. מדובר שם בעיקר בנושא של חבויות, אבל מן הראוי להתעמק גם בשאלה

מה היתה תרומתו של נושא הפיצויים העונשיים על תחום הביטוח בכללו. היום יוצאים

אנו לכאורה מהנחה שלא מדובר בנושא של חבויות. אני יודע שבעלי אינטרס כבר מכינים

את הצעד השני. מה שאני מנסה להסביר הוא שברגע שפותחים את הפתח הוא יתרחב, ואנחנו

עלולים להגיע למצב שישנו היום בארצות הברית, ועל זה צריר לתת את הדעת. זה לא דבר

שניתן לשלוט עליו, לסגור אותו, לתחם אותו ולומר "עד כאן שבת הגדול".



מדובר על פיצויים עונשיים ביחסים בין מבטח ומבוטח. אני מעריך שאנחנו נאבד,

בתוך מהלר קצר מאד של זמן, את האפשרות לקבל ביטוח משנו; במדינות נאורות. אסביר

למה. העיקרון של ביטוח משנה הוא: חלק שווה בשווה את גורלך עם גורלו של מבטח

המשנה. גם היום, כשאתה בא לקבל ביטוח משנה ב"לוידס" אתה מקבל את זה ברוב המכריע

"EXCLUDING PUNITY DAMAGES". הסיבה היא אותה סיטואציה

שקיימת בארצות-הברית, וארצות הברית נושאת בנזקים האלה בעצמה. היא איננה מבטחת

בביטוח משנה בעולם הרחב, אבל עם כל הכבוד הראוי נדמה לי שמה שארצות הברית מסוגלת

לעשות בענייני פיננסיים אנחנו כאן איננו מסוגלים.

אגב, חבר-הכנסת וירשובסקי לא התכוון לומר שבנסיבות כאלה תעביר את האחריות

למבטח המשנה. הוא התכוון שתישא בזה בעצמך. אם אתה מעביר את זה למבטח המשנה, אתה

לא נושא בענישה.

בביטוחים רבים מאד, בעיקר בביטוחים גדולים של תעשיות, של גופים גדולים, בין

אם זה נכלל כסעיף בהסכם ביטוח המשנה באופן ישיר ובין אם זה נכלל במסכת יחסים

או פיקוח על התביעות או שיתוף פעולה בנושא התביעה.

אינני סבור שאפשר להגזים בקושי שזה עלול לגרום לנו. אני בטוח שלא נוכל לקבל

ביטוח משנה מחברות בחוץ-לארץ לא לבתי הזיקוק, לא לחברת החשמל וגם לא למפעלים

קטנים יותר. התוצאה המעשית תהיה שמבוטחים ישראליים מהסוג הזה שהזכרתי כרגע יעשו

את הביטוח, המותר על פי החוק כיום, ישירות בחוץ לארץ, ואז הדין שיקבע יהיה הדין

באנגליה, למשל, ואז לא יהיו לא פיצויים עונשיים ולא פיצויים לדוגמה ולא שום

פיצויים מהסוג הזה. אם הכוונה היא להעביר את משקל הביטוח, זאת אומרת לסכל את

האפשרות לבטח במדינת ישראל ולהעביר את הכל ישר לאנגליה - בבקשה, ניתר לעשות את

זה, וזה ייעשה ו יתבצע.

אגב, אתה מתכוון כאן לביטוחים אישיים?

בביטוחים אישיים, כשאין ביטוח משנה, זה לא המצב, אבל אם זה ביטוח אישי שיש

בו ביטוח משנה כבד, ההנחה שלי היא שהמצב יהיה זהה. בביטוח "אבנר", למשל, שהוא

ביטוח אישי לכל דבר, יש ביטוח משנה בחוץ לארץ, ואינני מאמין שאנחנו נוכל לכסות

את האלמנט הזה.

אתה יודע על מקרים של ביטוחים אישיים הנעשים היום במישרין בין אזרחים

ישראליים לבין חברות ביטוח זרות בחוץ לארץ?

בביטוחי רכב בוודאי שלא. בביטוחים אישיים יש מקרים כאלה, אבל לא בקנה מידה

גדול.



יש עוד נקודה אחת. ברגע שחוק זח ייכנס לתוקף תחיה לנו בעיח נוספת! נצטרך

לשנות את הרזרבות שלנו בנגד התחייבויות עתידיות. אם חוק כזה נכנס לתוקף, נצטרך

להתייחס אחרת לכל הנושא של תביעות תלויות שעדיין לא חוסלו, וזה חלק די נכבד

מהתביעות שלנו. נגדיל, מאותם טעמים שהסברתי, את הרזרבות לתביעות תלויות. אם אני

מגדיל את הרזרבות לתביעות תלויות, הרי במקרים לא מעטים אזדקק גם להגדלת הון

עצמי. אינני מכיר חברה שיש לה עודפי הון גדולים. וכל זח לשם מה? כדי להתייחס

לתופעה שלא הוכח קיומה באופן משמעותי.

אני חוזר ומבקש למסור לכם אז המסמכים שיראו לכם את העובדות כהווייתן, ואז

תוזשבו עם יש טעם בכל העינוי הזה.

י י הלוי!

אני מופיע למעשה בשם עורר-דין פורת, שמפאת מחלה לא יכול היה להגיע לכאן.

היו"ר א' רובינשטיין!

אתה מייצג כאן את האיגוד.

י' הלוי;

קצת הופתעתי מהפתיחה ואני מודח שאפילו לא הייתי מוכן לזה. יש לי תחושה שכבר

דנו בנושא הזח, וצריכים לסיים את הדיון עכשיו במהירות כי למעשה אנחנו חוזרים על

הליך קודם. עד כמה שאני זוכר - ואת זה למדתי מכבוד היושב ראש לפני שנים רבות -

יש באמת אי-שוויון בין הצעת חוק פרטית לבין הצעת חוק ממשלתית המונחת על שולחן

הכנסת. הכנסת משום מה - אבל זה רצון המחוקק - מפלה את הצעת החוק הפרטית ומחייבת

אותה לעבור דרך מקדמית, מיוחדת, והיא הדרך שהיתח בישיבה הקודמת. לכן באנלוגיה

להצעות חוק ממשלתיות אני מפרש שאנחנו נמצאים היום בסיבוב הראשון ודנים בענין חזה

במלוא כובד המשקל, כאשר הסיבוב הקודם היה אר ורק כדי שהצעת החוק תיכנס בשערי

המליאה לקריאה ראשונה. כך אני מבין את החוק.

היו"ר אי רובינשטיין;

למען האמת בהצעת תוק פרטית יש שלושה סיבובים של דיונים, כך שמצבכם משופר

בעצם בהשוואה להצעת חוק ממשלתית, אבל בוא נפסח על זה. אנחנו רוצים להגיע להחלטה

נכונה בלי לשים לב לעניינים כאלה.

י' הלוי;

אתחיל דווקה בענין של ביטוחי משנה שעליו דיבר כבר מר עוזי לוי. המשמעות

במקרה זה היא שהכל יפול על השייר העצמי של חברות הביטוח, וזה בסדר גודל משמעותי,

כי כאן כל אחוז הוא משמעותי. זה יכביד על הרזרבות בצורה בלתי רגילה. כיום המפקח

מכביד אתנו, ואין לי טרוניה לגבי ההכבדה למרות שאני יושב בצד השני, אבל כאן יש

הכבדה נוספת.

הכבדה זו פוגעת גם בצדיקים מפני שהיא פוגעת בכל הענף. אפילו זה שטוען שיש

חברות ביטוח שכביכול מתעמרות במבוטח - ואני חולק על זח, אם כי בכל קבוצה, בין

שמדובר בעורכי דין ובין שמדובר בקבוצות אחרות, יש תמיד אנשים החורגים מהנורמה -

לא יטען שכולן לא בסדר ויש להענישו בצורה משמעותית. אני חושב שאנשי המפקח יוכלו

לספר לכם ש-3%- 5% - לא 30% - על השייר העצמי זח מכביד. אנחנו מדינה קטנה,

וחברות הביטוח משאירות פחות ככל האפשר בשייר העצמי. אני חוזר ושואל; למה להעניש

את החברות שחן בסדר?



היו"ר א' רובינשטיין;

חבר-הכנסת וירשובסקי התכוון לומר בדיוק את ההיפך. הוא אומר שאותן הברות

שינהגו בצורה תקינה לא ייענשו. כלומר, אין כאן דיסקרימינציה מהסוג הכללי,

הטוטלי, אלא להיפך, יש פרס למי שפועל בהתאם לסעיף 27 ויש עונש למי שאינו פועל

לפי סעיף זה.

אוריאל לין.

אין פה ענישה קולקטיבית.

י י הלוי;

אני מסביר שאם ההוק הזה ייכנס לתקפו אני כמבטה הייב להביא את זה בחשבון

בפוטנציאל הסיכון אף אם אני מאה אחוז בסדר. אם יש תביעה בבית משפט ומצרפים את זה

לתביעה, אינני יכול להתעלם מזה.

היו"ר אי רובינשטיין;

אבל מדובר רק על הסיפה. לו היינו הולכים לפי הפרשנות של האיגוד, שעלתה מתוך

הנוסח הדו-משמעי, הייתי יכול להבין את עמדתר, אבל כיוון שהבהרנו שמדובר כאן רק

על הסיפה, אין זה ענין שיחייב שינויים כה גדולים במבנה ההון העלולים לסכן חברת

אפעל בונה פידה לפי סעיף 27. אני בהחלט מבין שיש כאן בעיה, וייתכן

שהמשקל הכללי יחייב אולי הגדלת פרמיות, אבל אין דיסקרימינציה נגד הענף. להיפר.

י י הלוי;

וזה אכן הנימוק השני שלי, שזה יחייב הגדלת הפרמיה, ואם כן, מה הועילו חכמים

בתקנתם? אילו היו מעבירים את כל הענין של פיצויים עונשיים לחוק התרופות בשל הפרת

חוזה, הענין לא היה ספציפי ולא היה צורר להפריש את ההפרשות האלה.

הזכרנו שרק בארצות הברית יש מה שנקרא "PUNITY DAMAGES". בחוזים באנגליה לא

מוכרים "PUNITY DAMAGES", פרט - זה היה עד ה-ו בינואר 1971 - להפרת חוזה

נישואין, וזה בוטל בחוק חרות. גם אם נפנה למישור של נזיקין - ואיננו במישור של

נזיקין - עד שנת 1964 הדעה הרווהת באנגליה היתה שניתן להטיל פיצויים עונשיים,

ואז בא בית המשפט לערעורים וקבע שיש רק שני מקרים שבהם ניתן להטיל פיצויים

עונשיים; א. כאשר פקיד ממשלתי נוקט פעולה שרירותית או בלתי חוקתית; ב. כאשר יש

מה שנקרא "נזק המוני", דהיינו כשמישהו מנסה ליצור רווח מהוצאת מוצר פגום לשוק,

מתור ידיעה שגם כאשר ייפסק פיצוי הפיצוי יהיה ללא שום פרופורציה לרווח שהוא חישב

מראש. דהיינו הוא מוציא לשוק מוצר חדש, פגום מראש, במחשבה תחילה. בא בית

הלורדים באנגליה בשנת 1972 ואישר אותו פסק דין מ-1964, והיום יש באנגליה נסיגה

בנושא הזה.

היבט נוסף - גם היום אדם שלא משלמים לו כסף על פי חוק חוזה הביטוח או על

פי חוזה ביטוח זכאי לפיצויים בשל הפרת חוזה. יש פה אי-הבנה מסויימת. היות 1מגמתו

של חוזה הביטוח לשפות על נזק, אין מבחינים בין הנזק שהמבוטח זכאי לו כתשלום

במסגרת קיום החוזה, לא במסגרת הפרונו, ובין נזק שנובע בשל הפרת החוזה, דהיינו

המבטח אינו מקיים את חוזה הביטוח. לכן רשאי המבוטח להזדקק לחוק התרופות בשל הפרת

חוזה. במלים אחרות, חוק חוזה הביטוה בעיקרו מגדיר חיובים בסעיף 27, ואם המבטה

אינו מקיים את החיוב במועדו, זכאי הנפגע לפיצויים בשל הפרת חוזה.

אוריאל לין;

זו נקודה מאד חשובה.



י' הלוי;

ואנשים רבים לא יודעים אותה.

אוריאל לין;

כיוון שזו נקודה חשובה אני מבקש ממך הבהרה משפטית: האם היה תקדים שמבוטה

שנפגע והיה זכאי לקבל את הנזק מחברת הביטוח תבע בבית משפט וקיבל גם את הנזק וגם

פיצוי על הפרת הוזה בגלל אי-תשלום דמי הנזק במועד? היה מקרה כזה? אני שואל כדי

לדעת אם מה ששמענו עכשיו הוא ענין תיאורטי או ענין שכבר נבחן בבית משפט.

היו"ר אי רובינשטיין!

אני חושב שהמבוטחים אינם יודעים על זה.

לא מצאתי מקרה כזה, אבל למה אנחנו צריכים לשאת אות קין כזאת אם, במחילה,

הפרקליטים אינם משתמשים בחוק חוזה הביטוח?

אוריאל לין!

אני רק רוצה לדעת באיזו מידה מה שאמר עכשיו עורר-דין הלוי נכון מבחינה

משפטית. האם אנחנו יכולים לקבל חוות דעת ברורה ומוסמכת האומרת: כן, אפשר לקבל גם

את הנזק וגם פיצוי עבור הפרת חוזה?

עי לוי!

כן, ישנה ואני יכול להעביר לר אותה.

במקרה אחד, כשכתוב בחוזה שבהפרת חוזה מקבל המבוטח, מעבר לנזק שנגרם לו, גם

סכום מטויים.

אני מתייחס לקטע שבו מדובר בסעיף הזה: על סמר התנהגות שיש בה חוטר תום לב.

לפי חוק חוזים אחידים ניתן לתבוע ולקבל את זה.

זה דבר שונה ממה שאמר עורך דין הלוי. אם אתה מדבר על חוק החוזים האחידים זה

טיפור אחר.

מתוך ההערה של גב' מלחי הבנתי שלא הבהרתי את דברי. סעיף 38 לחוק, הדן

בייחוד תרופות, קובע! "תרופות המבטח לפי טעיפים 15,7, 18, 24 ו-25 מוציאות

בעניינים הנדונים בהם את תרופותיו לפי דין אחריי. אם כן, בחוק חוזה הביטוח יש

ייחוד תרופות.

- תרופות המבטח, לא המבוטח.

זה מה שאני אומר-. מכלל הן אתה שומע לאו. זו זכות המוקנית בחוק אחר.

היו"ר אי רובינשטיין;

זאת אומרת שלמבוטח יש תרופות לפי דין אחר.

כן. אגב, למרות שאני מייצג את איגור חברות הביטוח, הם לא באים אלי בתלונה

שאני מייצג גם את המבוטחים, ואני מגיש מכתבים - במקרה הגשתי מכתב כזה למר הלוי,

והוא אינו יורע מזה - אבל האמת היא שפסק רין לא מצאתי. אם לחזור לאותו ענין שגבי

מלחי העלתה, יש פשוט בלבול מושגים.

היו"ר אי רובינשטיין;

הבנתי את מה שאתה אומר כעת, שזה לא אותו דבר, אבל אני שואל אותר לגבי

פוליסה שאינה כוללת את הוראת סעיף 27.

עי לוי;

אין דבר כזה. זה חוק, זה קוגנטי.

היו"ר אי רובינשטיין;

כלומר, זו הפרת חוזה אם החברה לא תשלם?

י' הלוי;

כן, זו הפרת חוזה.

היו"ר א* רובינשטיין;

אם זו הפרשנות שלכם, מדוע לא תובעים אתכם לא רק על הסכום שאינו שנוי

במחלוקת אלא על כל פעולה שלא בתום לב?

מ' וירשובסקי;

אין זו הפרשנות שלהם. זו רק הפרשנות שלהם לצורר ישיבה זו. אף פעם לא השמיעו

את הטיעון הזה.

זו הפרשנות האמיתית.



היו"ר אי רובינשטיין!

אם כן, אני במקום חברות הביטוח הייתי תומר בהצעת החוק לפנינו, כי היא

מוגבלת ומכלל הן אתה שומע לאו, ואילו לפי הפרשנות שלכם אתם צפויים לתביעות

אדירות על אי תשלום של כל סכום שלא בתום לב. לפי דעתי, אתם צריכים להצטרף כעת

ללובי של חבר-הכנסת וירשובטקי.

אבל אז צריר להוכיח נזק, לא להטיל עונש.

כאן באה ההערה של גבי מלחי. הענין הוא זה: אם מפרשים את זה כפי שאתם

מפרשים, אפשר בהחלט לטעון שאי-תשלום בזמן הוא הפרת הטכם ויש עליו פיצוי מעבר

לענין של חובת השיפוי על הנזק. אני חושב שלפי הפרשנות שלכם המצב המשפטי היום

הוא הרבה יותר חמור מאשר הצעת החוק של חבר-הכנטת וירשובטקי.

הם מעולם לא התכוונו לומר שהפרשנות שהושמעה בישיבה זו היא הפרשנות המוסמכת.

היא הומצאה לצורך הטיעון נגד הצעת החוק. במשך שלוש שנים לא טענתם את הטיעון הזה

כאן.

אני יכול להראות לר מכתבים מתקופות קודמות. לא הגעתי אתם לבית משפט, אני

מודה. אין זה ניצוץ גאוני שצץ לי עכשיו.

המדיניות של בתי המשפט בפירוש חוקים היא כזאת שבית המשפט היום קצת חורג

מהמידות הטכניות שהיו מקובלות במשפט האנגלי והוא שואל את השאלה המרכזית: מה

תכליתו של התיקון? מה הסיבה לשינוי? לאור זה הוא מפרש את החוק, ולפעמים בנ יגור

לכתוב. הכנטת טעיף כזה בחוק משמעותה היא שלבתי המשפט יש אינדיקציה ברורה, לא

בחוק הכללי אלא בחוק הספציפי לחוזים, שהמחוקק הגיע למטקנה חלוטה שאי-אפשר

להתווכח איתה, שהמבטחים לא בטדר ולכן צריר להעניש אותם.

נשמע עכשיו את נציג המועצה לצרכנות, עורך דין דניאל ארנסט.

קודם אני רוצה להדגיש שפה לא מדובר על ענישה אלא מדובר למעשה על פיצוי. יש

כאן לפני ערעור אזרחי 32/84, "מגדל", חברה לביטוח, נגד ישראל קרמר. אפרוש את

הדברים בקיצור נמרץ. היה מדובר שם באדם שביטח את עצמו נגד גניבה והוא היה צריר

לשים שומרים בשכר והוא אכן שם שומרים בשכר, אלא שהיה שם גם משפט שאמר שהוא ישלם

שכר לשומרים. חברת הביטוח לא רצתה לשלם, כי את השכר לשומרים שילם קבלן אחר, קבלן

ראשי, בעוד שהוא היה קבלן משנה. וזכרת הביטוח אמרה: נכון שהיו שומרים, נכון

ששילמו להם שכר, אבל מישהו אחר שילם את השכר, ולכן איננו משלמים לך פיצויים.

ענין זה נמשר בבתי המשפט חמש וחצי שנים - איני נכנט לפרטים - עד שנשיא בית המשפט

העליון מאיר שמגר קבע שצריך לשלם את הפיצויים.



אסביר מה קרה פה. אותו קבלן שנגנבו לו חפצים היה צריר לחכות חמש וחצי שנים

לפיצוי. הריבית המסחרית על חמש וחצי שנים היא הרבה יותר מ-30%. כלומר, אם הוא

קיבל את הכסף כעבור חמש וחצי שנים, הוא הפסיד 100%. לו היה לוקח את הכסף ומפנה

אותו לנתיב מסחרי או אפילו מקציב אותו סתם כר בתכנית חסכון, כעבור חמש וחצי שנים

היה לו פי-שניים מהכסף. משמע שגם אם חברת הביטוח תשלם 30% - פיצוי ולא קנס -

מצבה עדיין הרבה יותר טוב. אם כן, יש כאן נקודה כלכלית.

אוריאל לין;

הוא אינו מקבל גם הפרשי מדד?

די ארנסט;

הוא מקבל הפרשי מדד וריבית בלתי צמודה של 4%. העלות של כסף במסחר היא מאד

מאד גבוהה.

באמריקה מטילים עונשים כבדים על חברות, לאו דווקה חברות ביטוח.

מטילים פיצויים ופיצויים עונשיים של מיליוני דולרים על כל מיני חברות

שסרחו, וזה מאד אפקטיבי.

היו"ר אי רובינשטיין!

וזה כמעט הרס את המשק האמריקאי. אינני חושב שארצות הברית היא במקרה זה

דוגמה בשבילנו.

די ארנסט!

נכון מאד, והמצב בארץ שונה תכלית שינוי. אם פה מגישים תביעה לפיצוי עבור

עוזרת בית ששברה את עצם האגן ומקבלים סירוב בלתי מנומק לשלם לעוזרת 1,000 שקל

לעוזרת היושבת בבית, הרי המצב חמור. אומרים שדברים כאלה לא קורים, ואני רוצה

לומר שבשלוש תביעות ביטוח שאני עוסק בהן המצב חמור.

שוד בחנות יהלומים ברחוב בן-יהודה. בחנות "תכשיטי המלך

דוד" היה שוד לפני כשלושת רבעי שנה. נדמה לי שזה אפילו צולם בתכנית "שידור

חוקר". אין מחלוקת שנשדדו יהלומים בשווי של 65 אלף דולר. בא המבוטח אל חברת

הביטוח ומבקש ממנה את הכיסוי. חברת הביטוח אומרת לו: תשמע חבוב, או שתיקח 80% או

שתלד לבית משפט. הוא עושה את החשבון אם כדאי לו לקחת 80% היום, או ללכת לבית

משפט ולקבל את הכטף כעבור חמש שנים. ברור שלא כדאי לו ללכת לבית משפט, ואף אם

יציעו לו 50%, עדיף לו לקבל היום 50% ולא לחכות חמש שנים.

אני רוצה להסביר גם שחברות ביטוח אינן גופים מסחריים רגילים. אלה גופים

המוגנים על-ידי הדין. יש לנו היום תקנות על פרמיות מינימום. אין תחרות חופשית.

אנחנו עובדים על קוסט פלוס. במקרה כזה, כשמדובר במוסד המוגן על ידי הרשויות,

צריר שהמוסד הזה יעמוד בקריטריונים מוסריים יותר גבוהים מהקריטריונים הנדרשים

מסוחר סתם.

נקודה אחרונה. אנחנו יושבים שלוש שנים ודנים בתיקון הזה. למעשה התיקון הזה

עוסק רק בנקודה אחת מיני רבות מאד שנפלו בדרר מסיבות לא ידועות לנו. ההשלכות לא

יהיו מרחיקות לכת לגבי חברות הביטוח, כי לא נאמר כאן שכל חברת ביטוח תשלם 30%

יותר תגמולי ביטוח. מדובר בסר הכל במקרים מאד בודדים, אחרי שיעברו את המסננת

השיפוטית ואחרי שיוכיחו חוסר תום לב בצורה חריגה וכוי. כלומר, אני צופה שזה יקרה

במקרים בודדים יחסית, כי המסננת עדיין די צפופה.



שמעתי כאן היום לראשונה שעומדים להוציא את הנושא של תביעות צד גי. אם צד גי

מגיש תביעה מוצדקת, למה לא ישלמו לו את הכסף? חלק גדול מהתביעות חן תביעות של צד

ג', ולא דווקה של בעל הפוליסה. אם כן, למה לא ישלמו לו? לדעתי, אסור לצמצם את

התחולה.

די ששון;

ראשית, אני רוצה להתייחס להערת היושב ראש שהכוונה להחיל את החוק הזה רק על

דברים שאינם שנויים במחלוקת. לפחות תוסיפו שמה ששנוי במחלוקת יהיה שנוי במחלוקת

בתום לב.

היו"ר אי רובינשטיין;

זה כתוב. זו הכוונה.

די ששון;

שנית, אני רוצה להתעכב על הנושא של מחיר הכסף, בקשר להערה של חבר-הכנסת

אוריאל לין שאם מקבלים הצמדה וריבית זה מכזה למעשה את המבוטח. השאלה היא מה חברת

הביסוח עושה עם הכסף, לא מה מקבל המבוסח. בתנאים של השוק הישראלי, כשחברת הביטוח

מחזיקה את הכסף זמן רב ככל האפשר, היא מרוויחה הרבה יותר מההצמדה הזאת ומהריבית

הזאת. כלומר, יש בחוק תמריץ לא לשלם, ואנחנו רוצים ליצור תמריץ כן לשלם, זה הכל.

כל הארגומנטים על רזרוות וביטוחי משנה, רבותי, נשמעו גם בזמן שהמחוקק הנכבד

הזה העביר את חוק חוזה הביטוח. באנגליה אין חוק חוזה ביטוח. גם בארץ לא היה חוק

חוזה ביטוח ואמרו שדיני החוזים הרגילים חלים, אבל בתי המשפט דרשו במפגיע עשרות

פעמים, בעקבות התנהגות בלתי הולמת של תעשיית הביטוח בארץ, להטיל על מבטחים

סטנדרטים יותר חמורים מאלה שחוק החוזים מטיל עליהם. לגבי הרזרוות וביטוחי המשנה,

מר עוזי לוי מדבר על זה שלא יוכלו להשיג ביטוחי משנה.

אוריאל לין!

סלח לי שאני מפריע לר, אבל אולי אתה גם יכול לתת ביסוס לדברים החשובים

שנאמרו כאן. אם יש פסקי דין כאלה של בתי משפט, הייתי רוצה לקבל צילומים ולקרוא

אותם.

מסרתי חוות דעת.

בעת שדנו בחוק הזה ציטטו פסקי דין.

ביקשתי לחלק את חוות הדעת של פרופ' ששון לדוברי הוועדה. אבדוק, ואם היא לא

בתיקים אדאג שתימצא.

לגבי הרזרבות וביטוחי המשנה, מבטחים ישראלים מבטחים מבטחים-אמריקנים,

שביטחו מבוטחים אמריקנים נגד חבות המוצר ונגד אחריות מקצועית בביטוחי משנה. זאת

אומרת שהם קיבלו על עצמם סיכונים לגבי אותם התחומים, שאדון לוי אמר כי הם גרמו

לכר שתעשיית הביטוח האמריקנית פשטה את הרגל. זה מכוסה על ידי מבטחים ישראלים,

ובכמויות אדירות.



נתבקשתי לאחרונה על ידי מבטח ישראלי לנקות לשחרר אותו מהאחריות שלו כלפי

מבטח אמריקאי כשהוא קיבל על עצמו אחריות של ביטוח משנה כזה, וזה מבטח סולידי

שלקח על עצמו רק פוליסה אחת כזאת. הוא קיבל פרמיות נטו - 80 אלף דולר, הוא שילם

עד היום 850 אלף דולר וחוא נתבע לשלם לגבי יושנה השוטפת מיליון וחצי דולר והוא

נתבע לשלם לגבי השנה שתבוא אחריה אומדן של 2.5 מיליון דולר. את זה יכולים

המבטחים הישראליים לשאת על הרזרבות שלהם?

לגבי שלושת המקרים שבהם פסקו הוצאות לדוגמה, כדברי מר לוי, אני יודע על שני

מקרים מהעתונות, שאותם הפצתי כאן, ואני יודע עכשיו על מקרה שלישי, שבו שופטת

שלום בהרצליה קיבלה תביעה של 2,000 שקל נגד חברת ביטוח בידרמן והטילה הוצאות

לדוגמה של 12,000 שקל. אינני יודע אם שלושת המקרים האלה הם שלושת המקרים שאליהם

התייחס מר לוי, אבל אני אישית הייתי מעורב בתביעה של מבוטח, שהיה קצין בצבא ועזב

את הצבא וקנה ספינה. הוא השתמש בספינה לצרכי דיג, והיא היתה מבוטחת נגד אבדן

כללי. המבטח טען ללא כל ביסוס שלא היה אבדן כללי. נאלצתי להגיש תביעה. בינתיים

האיש עזב את הארץ, כי זה היה מקור הפרנסה שלו . בהתחלה המבטח התכוזש בכלל אף על פי

שהמפקח על הביטוח כתב לו מכתב שהוא אינו רואה כל סיבה מדוע התכחש. כשהגשתי את

נתפשר אתך על 20%. כשהגיע קדם משפט היו מוכנים להתפשר אתי על 40%,

וכשנקבע תאריר המשפט הסכימו לפשרה של 80%, וזה אחרי שהתובע עזב את הארץ והשאיר

נציג בארץ. התהליר הזה נמשו בדיוק ארבע שנים.

כל מה שאני רוצה לומר הוא שהכוונה אינה בשום פנים ואופן לפגוע במבטחים

סולידיים שמשמלמים. איני חושב שיש אות קין על תעשיית הביטוח באמריקה מפני

שהעיקרון הזה מוכר ב-36 מדינות. אגב, אם הסיבה לפשיטת הרגל של תעשיית הביטוח

באמריקה היא הפיצויים העונשיים, כפי שציין מר לוי, הרי ב-14 מדינות באמריקה הכל

היה צריך להיות טוב ויפה. אין לזה שום קשר. מה שגרם להתמוטטות חברות הביטוח

באמריקה - ואגב, שם המבוטחים לא סבלו מפני ששם יש הסדר וולונטרי בין כל המבטחים,

שבמקרה שמבטח הופר להיות חדל פרעון המבוטחים לא סובלים, דבר שאינו קיים בארץ -

זו חבות המוצר והאחריות המקצועית, שלגביהן פסקו פיצויים שהם מעבר לפיצויים

נורמליים. עכשיו המבטחים האמריקאיים צריכים להסתכל בתמהון על חלק מהמבטחים

הישראליים שלקחו על עצמם חלק מהאחריות הזאת. בכל המקרים האלה שאנחנו מדברים

עליהם בארץ עד היום הזה אין שום הגנה למבוטח במקרה שהמבטח הפך להיות חדל פרעון,

ובמשר חמש השנים האחרונות חמישה מבטחים ישראלים פשטו את הרגל.

הכוונה של ההצעה הזאת, אם אני מבין אותה נכון, היא למעשה ליצור איזון בין

המבוטח לבין המבטח. כיום לא רק שיש תמריץ שלילי למבטח לא לשלם כי הוא יכול לקבל

הרבה יותר על הכסף, אלא שאם המבוטח מנסה לרמ1ת את המבטח הוא מפסיד את כל התביעה.

לעומת זאת המבטח, גם אם הוא פועל בחוסר חום לב - ואני מסכים שמדובר במספר קטן של

מקרים, אני חושב שיותר משלושה - אינו סובל מכלום והוא עוד מקבל פרס מפני שהכסף

שבידיו מעלה לו תשואה הרבה יותר גדולה.

בי מילר;

אקצר מאד כיוון שרוב הדברים שהתכוונתי להגיד כבר נאמרו. לשאלתו של

חבר-הכנסת אוריאל לין - אני מחזיקה פה בפסק דין משנת 1982 של בית המשפט העליון

ואצטט מתוכו שני משפטים מפי השופטת נתניהו: "לצערנו, עדים אנו לא פעם למקרים

שחברות ביטוח מנערות חוצנן מחובותיהן על פי פוליסות, שעבורן משלמים המבוטחים

במיטב כספן, כשהן נתלות בטענות חסרות כל הצדקה משפטית ומוסרית". כלומר, להצדיק

את הענין כמין תופעה שולית בלבד, כשהתביעוונ האלה מובאות לבתי המשפט - הייתי

אומרת שהתמונה הזאת אינה משקפת את המציאות, ועובדה שהדברים נאמרו כפי שנאמרו.

אני מצטרפת לטענות של עורר-דין ארנסט ופרופ' ששון. אני חושבת שצריך לאמץ את

העיקרון המוצע, וזאת על מנת להגשים את מטרתו של חוק חוזה הביטוח, שאכן נועד להגן

על ציבור המובטחים.



אוריאל לין;

אתם רק לא התייחסתם לנקודה ארזת שחברות הביטוח התייחסו אליה, וזה הסיכון של

התביעה הנוספת בגין הפרת חוזה, נוסף לנזק עצמו. האם יש לכם נסיון כזה?

לדעתי, אם סענה כזאת תישמע בבית משפט, היא לא תתקבל. בית המשפט יגיד שחוק

חוזה הביטוח הוא חוק שבו מתמצות התרופות של התובע, וכל מה שהוא יכול לקבל זה

למעשה אותו סכום כסף שהוא מקבל בצירוף הצמדה וריבית.

ר' מלחי;

לנציגי תברות הביטוח יש טענה חזקה שלא מקובל, לא בחוק ולא בפסיקה, להטיל

פיצויים עונשיים, כי פיצויים צריכים לפצות על הנזק, וזה נכון. אולם בכל החוזים

יש חופש לשני הצדדים להתקשר כפי שהם מוצאים לנכון ובחוזים בין שני צדדים שווי

כוח מקובל לכלול סעיף הרתעתי הקובע פיצויים מעבר לנזק הממשי ושמטרתו להרתיע את

הצדדים מלהפר את החוזה. במקרה הנדון נחשב אחד הצדדים, בצדק או שלא בצדק, לצד

חלש, והחוק בא להיכנס לנעליו של הצד החלש, שכנראה אינו יכול להכניס את הסעיף הזה

בחוזה בינו לבין המבטח, כפי שזה נעשה בחוקים אחרים שנועדו להגן על הצרכן. אם

מדובר בהפרת חוזה בדבר פינוי דירה, למשל, יש בדרך כלל סעיף הקובע פיצוי שהוא

הרבה מעבר לנזק הממשי ושמטרתו למנוע הפרת החוזה.

מי כהנא;

הוזכרו פה כמה מקרים שהם מקרים מאד מחרידים מבחינת היחס של חברות הביטוח

למבוטחים, ואני בטוח שהמקרים שישנם בתיקים של חבר-הכנסת וירשובסקי גם הם זועקים

לשמים, ואני חושב שאנחנו יכולים להוסיף כהנה וכהנה מקרים שמגיעים אלינו. יחד עם

זה אסור לנו בשום פנים ואופן לאבד את הפרופורציה הכללית. רציתי, עוד לפני שאנחנו

מגיעים לפתרון, למקד שוב את נושא הדיון, לא בסעיפים משפטיים השנויים או לא

שנויים במחלוקת.

אנחנו מדברים עכשיו על ביטוחים אישיים. בביטוח חיים כמעט שאין בעיות. ביטוח

רכב - וזה בעצם הרוב - מוסדר היום כמעט כולו באמצעות מוסכים, במוסכי הסדר,

והמבוטח אינו מוציא שום דבר מכיסו. זה מוסדר גם על ידי חברות הביטוח עצמן וגם על

ידי תקנות שלנו. עוד לפני שהם הגיעו להסדרים האלה אנחנו הוצאנו תקנה, נדמה לי

משנת 1980, שחברות הביטוח חייבות לתת לאיש מיקדמה שתאפשר לו לתקן את הרכב. הוא

הדין במקרה שיש הוצאות לא צפויות. חברת הביטוח חייבת לתת או מקדמה או התחייבות

לבית-החולים המטפל.

אוריאל לין!

מי חייבת לתת את המיקדמה, חברת הביטוח של הצד הפוגע, או חברת הביטוח של

הנפגע, זו שנתנה לו את הפוליסה? האם חובה זו חלה רק על חברת הביטוח של הנפגע?

מי כהנא;

כן.

אם כן, בענף ביטוח הרכב, בענף ביטוח החיים, ואני מרשה לעצמי להוסיף גם

בתאונות האישיות כי גם שם אין בעיות של הערכה, אין ויכוחים. הוויכוחים הגדולים

קיימים בביטוח רכוש, כגון דירות, שריפה קטנה בבית או פריצה לבית עסק. שם יש

בעיות גדולות של שמאות, קשה לקבוע בדיוק את הנזק ויש תופעה שהתפתחה בשוק הישראלי

ושלדעתי שני הצדדים שותפים לה. אני מסכים שיש צד אחד חלש יותר וצד אחד חזק



יותר, אבל גם ביו ,זרחים - ואיני יודע מה קדם למה, הביצה או התרנגולת - יש נוהג

להגדיל את התביעה, לפני שניגשם למשא ומתו, על מנת לקבל מה שחושבים שמגיע להם.

לכו טבעי - ואיני קובל על זה - שמתפתח משא ומתו ביו שני צדדים על הסכום המגיע,

וזה הסכום שאנחנו קוראים לו "סכום שנוי במחלוקת". סביר או מקובל שחברת הביטוח

תטעו שהסכום המגיע נמוך יותר על מנת להגיע לעמק השווה ושהצד השני יטעו שהסכום

המגיע גבוה יותר.

איו לי ספק שהאנשים שזועקים ושכותבים לחבר-הכנסת וירשובסקי הם דווקה אותו

מיעוט, שאולי ב"טפשותו" טעו את האמת וכשלא נתנו לו מה שמגיע לו הוא זועק, ובצדק,

אבל הוא נפגע מכר שהתפתח איזה נוהג שכאשר ניגשים למשא ומתו זה טועו קצת יותר וזה

טוען קצת פחות מתור כוונה להגיע לעמק השווה. זו מהות העניו שאנחנו קוראים לו

"סכום השנוי במחלוקת". זה נכוו בהחלט שאז יש מצב שחברת הביטוח, בתור זו שמחזיקה

את הכסף, ולאו דווקה בתור הצד החזק - - -

היו"ר אי רובינשטייו;

סלח לי שאני מפסיק אותך, מר כהנא, אבל איני רוצה לפתוח את הדיון מחדש, החוק

כבר עבר קריאה מוקדמת.

מי כהנא;

אני רוצה להראות לכם איר זה פועל בחיים, עד כמה שאני מצליח להבין את זה,

כדי להגיע לנקודה שממנה אני חושב שצריר להיזהרז: אם מר לוי היה מוכן עד היום

להציע בשם החברה שלו 80% למבוטח, הרי לאחר קבלת החוק הוא ישקול להציע פחות מ-80%

או יחשוש להציע בכלל סכום כלשהו, כי ברגע שהוא מציע 80%, הוא מסתכו בכר שאותם

80% יהיו הבסיס לקנס אם בית המשפט יטיל עליו קנס, שהרי הוא כבר הסכים להם והם

אינם שנויים במחלוקת. כלומר, כתוצאה מההתערבות שלנו בכל מערכת המשא ומתו הפועלת

כיום - ואני מסכים שיש בה הרבה מאד עוולות - יותר דברים עלולים להגיע לבית משפט.

היו"ר אי רובינשטייו;

זו הנקודה שמטרידה אותי יותר מכל.

אוריאל לין;

אני מוכרח לומר לך, מר כהנא, שאני בכלל לא מקבל את האינטרפרטציה הזאת. אם

חברת ביטוח מציעה מסיבות שונות פיצוי למבוטח והוא אינו מסכים והעניו מגיע לבית

המשפט, חברת הביטוח יכולה לומר בבית המשפט; הצעתי 80%, אבל עכשיו אני מוכנה לתת

לו רק 30%. אם בית המשפט ישתכנע שמה שמגיע למבוטח עניינית זה רק 30%, הוא לא

יחייב את חברת הביטוח לשלם 80%. מאיו אתה שואב את ההנחה שהנחת, מר כהנא? על סמר

מה אתה אומר את זה?

מי כהנא;

יכול להיות שאני טועה, אבל מה שאני מרגיש הוא שההוראה הזאת, בדרר בה היא

מוצגת כאו, עלולה להיות חרב פיפיות גם נגד המבוטחים שאנחנו מגינים עליהם.

אנחנו חשבנו בכלל על פתרון מינהלי, הקובע; אתה חייב לשלם איקס אחוזים, זה

כאילו לא שנוי במחלוקת.

היו"ר אי רובינשטייו;

זה הדבר הגרוע ביותר. חברות הביטוח לא קיבלו את זה.



מי כהנא!

אני גם לא הצעתי את זה, דיברתי רק על פתרון אפשרי. אם לא הולכים בדרך זו,

יש לנו גם הצעה אלטרנטיבית. דובר כאו על מחיר ההון. יכול להיות שצריר

להגדיל את התשלום ולתת פעמיים הריבית הקבועה היום בחוק. מכל מקום אני מציע לא

לקבוע קנסות גדולים מדי כי זה ישבש את כל מערכת המשא ומתן הפועלת כיום והמסתיימת

בדרך כלל על הצד הטוב. האנשים ברובם הגדול יוצאים עם חיוך.

אוריאל לין;

כל מה שאמרת נוגע לרקע הכללי, אבל לא , לבעיה הקונקרטית בה אנו עוסקים.

איך אתה מתייחס למקרה הקונקרטי? יכול להיות שנוסח הסעיף בהצעת החוק אינו טוב,

אבל אנחנו יודעים על מה מדובר. מדובר במקרה שבו אכן מגיע פיצוי למבוטח. ברור על

פי קביעה אובייקטיבית של בית משפט שהיה מגיע לו סכום פיצוי נתון, אך חברת

הביטוח, ברוע לב ובמתכוון, לא שילמה לו, פגעה בו כדי להשיג יתרון. זו הסיטואציה

שהצעת החוק מנסה לתקוף. יכול להיות שהיא אינה מוגדרת היטב בהצעת החוק, אבל לזה

כשמדובר בסיטואציה זו, מדוע האוצר סבור שלא צריך

לשלם את הפיצוי המתאים לאותו מבוטח, שהוזכר כאן כדוגמה, שספינתו הלכה לאיבוד,

וברוע לב חברת הביטוח לא היתה מוכנה לשלם לו?

מי כתנא;

לא אמרתי שלא צריך לשלם לו. מה שאמרתי הוא שאנחנו צריכים להיזהר. אנחנו

עלולים לתקן במקום אחד ולקלק בעשרה מקומות אחרים. אנחנו מחפשים פתרון לאותן

בעיות, ואולי מותר לי לומר שהתחלתי לחפש להן פתרון לפניך כי אני פשוט יותר ותיק

בנושא, אבל צריר לראות את הדברים בצורה מאוזנת ולא להיות מושפעים ממקרה אחד.

היו"ר אי רובינשטיין;

אני רוצה להבהיר לר, ובאמצעותר לאנשי האוצר, דבר אחד! אתם אומרים בעצם

שלסעיף 27 אין תוקף. סעיף 27 קובע חובה מסויימת, וזו גם התשובה לשאלה למה חוק

החוזים הכללי אינו חל בענין זה. ייתכן שסעיף 27 מרחיק לכת, אבל הוא קבע חובה,

וכל הבעיות שאתה הזכרת מתעוררות לגבי פירוש הסעיף הזה עצמו, גם היום. חבר-הכנסת

וירשובסקי רק מבקש לעגן את החובה הזאת עם סנקציה. הרי יש חובה כיום. אין זה כר

שממציאים משהו חדש. אולי לא התכוונה הכנסת אלא לתת אינדיקציה כללית לחברות

הביטוח שינהגו על פי זה, אבל אם יש אפילו מיעוט קטן שאינו נוהג על פי זה,

מוכרחים לתת תשובה לסעיף 27.

נאמר שפיצוי בשיעור של 30% עלול לגרום נזק. אני רוצה לומר שבאמריקה, ב-36

המדינות בהן קיים החוק הזה בדבר פיצויים עונשיים, המבטח צריד לשלם כפל ולפעמים

פי-שלושה.

מי וירשובסקי!

ההצעה ברורה ומוגדרת. קיבלנו את חוק חוזה הביטוח ודנו בין השאר בסעיף שנתן

אמצעי חזק מאד בידי חברות הביטוח וקבע שאם יש תרמית עלול המבוטח להפסיד את כל

התביעה שלו, גם אם היא צודקת בחלקה. במשך השנים נוכחנו לדעת שסעיף 27 אינו משיג

את מטרתו. נכון שיש מעט פסקי דין, אבל הבעיה היא אחרת: בכמה מקרים מגיעים אנשים

להסכם עם חברת הביטוח משום שחברת הביטוח מנצלת את הסיטואציה שבה דרושות חמש-שש

שנים כדי להגיע לקביעה בבית משפט? אני רוצה למנוע את ניצול הסיטואציה הזאח

במדינת ישראל, בה פניה לערכאות היא גיהינום לתובע. גם אם אשב שבעה נקיים בכל 50

חברות הביטוח זה לא ישנה את המציאות לגבי אותם 300-200 מקרים, בהם אני יודע

מתעמרים בנו, וזה הגיע גם לפסקי דין של בית המשפט

העליון. אני חושב שצריר לתת את התרופה הזאת.



יש מסננות רבות. בסר הכל גם אם השיעור של 30% ישתלם, הוא ישתלם רק אם בית

המשפט יגיע למסקנה שזה מגיע לתובע, בי כתוב "עד 30%", אם כי היתה הצעה מוקדמת

יותר לקבוע 50% כחובה.

אני מוכרח לציין שחברות הביטוח העלו חיום טענות חדשות שהן לא טענו בעבר,

ואנחנו יושבים על הנושא הזה במשך שנים. כנראה, כשהתחילו להרגיש שיש בוועדה נסיה

מירבית לתקו את החוק בכיוון זה, צצו ועלו כל מיני טענות חדשות, ביניהן הטענה

שלפי חוק חכללי בדבר תרופות בשל הפרת חוזה אפשר לתבוע, נוסח לשיפוי, גם נזק בגין

הפרת החוזה.

המחוקק רצה לכלול את כל הטיפול בחוזה הביטוח במסגרת אחת, כמיקשה אחת, כי

הוא לא ראה את תעשיית הביטוח כחלק מתורת החוזים הכללית. לכן הוא קיבל חוק מיוחד

לענין זה, עם סעיפים לגבי תרמית של המבוטחים, וגם קיבל את חוק הפיקוח על עסקי

ביטוח כדי שהנפגע יוכל לממש את זכותו אצל המפקח על עסקי ביטוח ולקבל הגנה מעבר

לזו הניתנת בחוק התרופות בשל הפרת חוזח. לכן לא חייתי רוצה שהמבוטח יבוא ויאמר!

אני פועל לפי חוק חוזה הביטוח, אבל בעצם יש לי עוד תרופות וסנקציות אחרות. איני

חושב שעורכי דין לא העלו טיעון זה - ויש לנו עורכי דין ממולחים - מפני שלא חשבו

עליו, אלא מפני שהבינו שאם יש חוק ספציפי, חוק מאוחר יותר מהחלק הכללי של חוק

החוזים, צריך לפעול לפי חוק חוזה הביטוח המאגד את כל הזכויות והחובות. לכן

הסתמכות זו, שאין לגביה אפילו פסק דין ושנאמרה כאן כהערה תיאורטית בלבד, אינה

צריכה למנוע לדעתי מהמחוקק, שבא להסדיר את זכויות המבוטחים במסגרת חוק מסויים,

להכניס תיקון בסעיף 27. כאן גם מוגדרת הסמכות המוגבלת.

כדי לחסור זמן אעביר לפרוטוקול פרסום של חברת ביטוח.

שי גולומב;

אדוני היושב ראש, אם חבר-הכנסת וירשובסקי עומד לצטט דברים שלי, ארצה לומר

מה היתה פגיעתו בי לפני כן.

מי וירשובסקי!

אני לא אכניס את זה לפרוטוקול. אעשה את זה בהזדמנות נאותה.

אוריאל לין!

יש לי מספר שאלות שאני רוצה להציג בנוכחות נציגי וזברות הביטוח. ראשית,

מבחינת התפיסה הכללית, אני מודה שלא הבנתי אתכם. כמי שנוהג ברכב איני מרגיש את

עצמי נפגע מכר שהמחוקק מטיל עונשים על נהגים עבריינים. להיפך, אני מרגיש עצמי

אם לא יענישו את הנהגים העבריינים, לא אהיה מוגן בכביש.

לכן איני רואה את הענשת הנהג העבריין כפגיעה אישית בי. הוא הדין כשהמחוקק קובע

שאם אדם אונס אשה הוא אנס. הגדרת עבירת האונס אינה פגיעה בכל המין האנושי.

כלומר, כשמציינים תופעה עבריינית מוגדרת ומענישים את העבריין, אין מענישים את

הכלל.

י י הלוי!

בבקשה, תטיל את נושא הפיצויים העונשיים על כל עם ישראל. למה רק על וזברות

הביטוח? איזו הרגשה היתה לר לו היה נקבע, למשל, כפל העונש לגבי חברי הכנסת?

ר' מלחי;

החוק בדבר הלנת שכר פוגע בכל המעבידים?



אוריאל לין;

אני מקבל את מה שאתם אומרים, שהנורמה היא לא זו המתוארת כאל, אלא הנורמה

היא כפי שתיאר אותה מר כהנא, של משא ומתו, של סיום עניינים בפשרה. מובן לחלוטין

שיש גם מבוטחים שמנפחים את התביעה שלהם, מנסים להוציא יותר כסף מחברות הביטוח,

וחברות הביטוח מוגנות גם על-ידי אנשי המקצוע שלהן ומגיעות לפשרה. איננו מדברים

על המקרים האלה אלא על המקרה של המבוטח החלש, ומבוטח חלש הוא אדם שמאמין לחברת

הביטול ושביטח אצלה אינטרס חיוני לו. חברת הביטוח יכולה לומר: המבוטח כבר שילם

לי את הפרמיה. עכשיו שהוא בא אלי בתביעת נזק גדול אני מוותרת עליו, הוא כבר לא

מעניין אותי יותר, ואם הוא רוצה, שיפנה לבית משפט.

בהצעת חוק זו, כפי שאני רואה אותה, מדובר בעצם בפעולה שאנחנו יכולים להגדיר

אותה כפעולת זדון ושפוגעת בנורמות המסחריות של חברות הביטוח. התנהגות כזאת של

חברת ביטוח פוגעת בכלל חברות הביטוח, כי אין זו הנורמה שלכם. למה אינכם

מעוניינ ים שיענ ישו אותן חברות ביטוח? הרי אם יענישו אותן, הן לא יוכלו להתנהג

כר. כששופטת בית המשפט העליון אומרת מה שהיא אומרת אין היא עושה הבחנה בין חברת

ביטוח אחת לבין חברת ביטוח אחרת. ברגע שיש חברת ביטוח אחת שמקלקלת את השורה, היא

מטילה כתם על כלל חברות הביטוח. גם המבוטח בישראל אינו עושה את ההבחנה בין וזברות

הביטוח השונות. לכן איני יכול להבין מדוע אינכם רוצים להעניש את העבריינים האלה

הסוטים מהנורמה.

אשר לביטוח המשנה, גם אני איני מאמין שזה יביא לתוצאות שאתה אמרת, מר לוי,

משום שאם אנו מדברים בתופעה חריגה, מבטח המשנה יודע למי הוא נותן ביטוח. הוא

מכיר את החברה שלה הוא נותן ביטוח משנה, הוא יודע את מעמדה ואיר היא מתנהגת. לכן

הוא גם יכול לסמור על שיקול דעתה. איני מתייחס כרגע להגדרה המדוייקת בחוק זה.

אני יודע מה צריכה להיות כוונת החוק. אגב, שכחנו לכתוב כאן שמדובר רק בפוליסה

ישירה.

היו"ר אי רובינשטיין;

לא שכחנו. פשוט הערנו את זה לאחר פרסום החוברת הכחולה.

אוריאל לין;

בכל אופן בדיון שהיה אמרנו שאנו מוציאים מכלל זה צד שלישי. זה חל רק כשיש

חוזה ישיר בין חברת הביטוח לבין המבוטח, בניגוד למה שאמר קודם עורך-דין ארנסט.

כל הענין מבוסס על כך שחוזה ביטוח הוא יותר מחוזה. בחוזה הביטוח ישנם יחסי

האמינות המיוחדים, כפי שהם באים לביטוי גם בחוק חוזה הביטוח, ומשום כך אמרנו

שכאן הפרת חוזה אינה סתם הפרה. אדם שמוציא פוליסת ביטוח יוצר יחסי תלות מיוחדים

בחברת הביטוח.

רשמתי נקודות בכתב, אחת לאחת. החומר העובדתי ארור ומסובך.

אוריאל לין;

אני מעדיף שחברות הביטוח יתנו תשובות בכתב. הייתי מבקש גם פירוט של השאלות

המשפטיות שהן העלו.



היו"ר א' רובינשטיין;

אם כן, אני מבקש שתור שבועיים תמציאו את תשובתכם לוועדה. גם אני הייתי מבקש

את התייחסותכם לנקודה המשפטית הזאת לגבי סעיף 27. אם נקודה זו נכונה, אני

במקומכם הייתי מצטרף להצעתו של חבר-הכנטת וירשובטקי משום שנקודה זו טומנת בחובה

טכנות גדולות לכם.

לסיכום אני רוצה לומר רק דבר אחד: אין כאן כוונה לא להטיל אות קין על חברות

הביטוח ולא לפגוע בעטקי חברות הביטוח או בסיכויים לקבל ביטוח משנה, ואפילו אין

כאן רצון להביא להגדלת הפרמיות, אם כי לדעתי החקיקה הזאת מטילה צל נוטף על

המדיניות שלכם בענין קביעת שיעור אחיד. כאן נוצרת פרובלמה. אגב, יש עוד מדינה

שבה קיים הטדר כזה? אני מדבר על ביטוח רכב חובה.

י י הלוי;

אין מדינה שיש בה אחריות אבטולוטית כזאת. יש משהו דומה במקצת בשווייץ.

ד' ששון;

כרגע קיבלתי יפוי כוח ממועצת הצרכנות וגם מהרשות להגנת הצרכן. אם איגוד

חברות הביטוח עומד להגיש תצהיר בתשובה להערות של חבר-הכנטת אוריאל לין, האם גם

אנחנו יכולים להגיש תצהיר בענין אחד בלבד - מדוע אנו חושבים שיש לכלול גם צד

שלישי?

היו"ר א' רובינשטיין;

אתם יכולים לעשות זאת במטגרת אותם שבועיים שנתנו לאיגוד חברות הביטוח.

הצעת החוק שהגשתי באה לענות על אותה טיטואציה שעליה דיבר חבר-הכנטת אוריאל

לין. איני חושב שתזכירים מכל צד יכולים לשנות משהו בנדון.

איני חושב שהם יכולים להשיב בעל פה על השאלות שהצגתי. לדעתי, רק היום

מיקדנו באופן דוד מאד את השאלות השנויות במחלוקת.

היו"ר אי רובינשטיין;

אנטה להבהיר שוב במה מדובר. אין כאן כוונה לפגוע בחברות הביטוח או להטיל

דופי בהן. להיפר, אנו רוצים שיתנהל כאן משק ביטוח יעיל. הבעיה היא שיש חוק

ספציפי שהכנטת קיבלה, והחוק הזה הוא ללא טנקציה. מדובר על טנקציה לגבי אותם

תשלומים, המוגדרים כתשלומי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתום לב ושצריכים להשתלם

תור 30 יום מהיום שנמטרה הודעה למבטח. יש דעות שונות לגבי הטנקציה, ובנדון זה

יש לא רק עמדה של משרד האוצר ושל משרד המשפטים אלא גם עמדה אישית של אחד מחברי

הוועדה.

יש שאלה אוזת שעלתה כאן, ואני מבקש דווקה מאנשי משרד המשפטים לתת עליה את

הדעת. אם יתפרש, חלילה, שכל הצעה ראשונית של חברת הביטוח תיחשב על ידי בית

המשפט כאותה הצעה שניתנה בתום לב לצורך הטיפה - אני איני חושב כך, אבל אם יש חשש

כזה - כי אז מה שאמר מר כהנא תופט בהחלט, היינו הנכונות של וזברות ביטוח להציע

פשרה בטיבוב ראשון תרד עד למינימום.

אתה באמת מאמין שמבוטח יילך לבית משפט מתור סיכוי לקבל את ה-30% ובגלל זה

לא יתפשר? זה נראה לר כמתקבל על הדעת במציאות? אתה מאמין שהוא יבחר באלטרנטיבה

הזאת במקום להתפשר?

אני מצטט כאן מה שאמר מר כהנא. טגן המפקח על הביטוח העלה כאן שאלה, ואני

מבקש שמשרד המשפטים יתן דעתו על ענין זה, היינו שעצם ההצעה הראשונית של חברת

ביטוח תיחשב לענין זה כאותו טכום שאינו שנוי במחלוקת. אני, אגב, לא בדעה זו, כי

הפרקטיקה המטחרית אינה כזו. רבותי, החוק מדבר במלים די מפורשות "תגמולי ביטוח

שאינם שנויים במחלוקת בתום לב ישולמו". כדי למנוע מצב שבו, חלילה, האזהרה של קגן

המפקח על הביטוח וזתגשם, אני בהחלט מבקש שמשרד המשפטים יחווה דעתו בענין זה.

אנחנו נפעל בהתאם לחוות הדעת של משרד המשפטים.

הבעיה היא שחברת הביטוח אומרת! אנחנו מוכנים לשלם למבוטח 80% בתנאי שהוא

יחתום שאין לו יותר תביעה. אבל אם המבוטח אומר שאינו מוכן לחתום, הם אינם נותנים

את ה-80%. לו היו מוכנים לתת אותם 80% ואומרים למבוטח לפנות לבית משפט לגבי 20%

הנותרים, כי אז היו ודאי הרבה פחות תביעות. הבעיה היא שהם אינם נותנים אותם 80%

אין לי יותר תביעות לחברה.

מ' וירשובסקי;

אדוני היושב ראש, אתה באמת חושב שאם מבטח אומר שהוא מוכן לשלם 50%, והצד

השני אינו מקבל את ההצעה והוא מגיש תביעה, כי אז עומדים על אותם 50% שהמבטח הציע

בהתחלה? זה לא קיים בפרקטיקה.

די ששון;

אדוני היושב ראש, אני יודע על מקרה שבו מבטח הציע למבוטח 98% מהתביעה.

המבוטח אמר - אינני יודע בגלל מה - לא, אני רוצה 100%. עכשיו המבטח אומר; אינני

מוכן לשלם לר ולא כלום, והשופט בבית המשפט הצדיק את העמדה של המבטח.

היו"ר אי רובינשטיין;

השאלה היא אם היה חוק כזה.

בלי החוק הזה. זה אותו הדבר.

היו"ר א' רובינשטיין;

גם אני חושב שהצעה הניתנת במהלר משא ומתן מסחרי לא תיחשב לטכום שאינו שנוי

במחלוקת בתום לב, אבל איני יכול בשום פנים ואופן לחרוץ דין בענין כזה. לכן אני

בכל זאת מבקש מאנשי משרד המשפטים, ביחד עם אנשי משרד האוצר, לחוות דעתם בנדון,



ע' אליצור;

אם לא במקרה זה, באיזה מקרה אפשר לטעון טענה כזאת?

אומר לך באיזה מקרה: היתה פוליסה שכיסתה אבדן כללי של ספינה ולא הבחינה בין

אבדן כללי להלכה לבין אבדן כללי למעשה. בספינה זו היה אבדן כללי להלכה, ועדיין

עלות התיקונים היתה למעלה משלושת רבעי הערך שלה. המבטח אמר סתם כר, אולי מפני

שמבוטח לא ידע דבר, שהוא כיסה רק אבדן כללי למעשה, וכיוון שהספינה אינה נמצאת

בתחתית הים אלא היא עומדת על שרטון הוא אינו חייב לשלם ולא כלום. זו דוגמה לכר

שהמבטח לא שילם מסיבה שהיא לא מתום לב ושהיא לא עניינית.

היו"ר אי רובינשטיין!

אני חוזר וקובע שאנחנו נקבל חוות דעת ממשרד המשפטים. תתייעצו עם אנשי משרד

האוצר בקשר לנקודה הזאת בלבד, ולאור חוות הדעת ושני התזכירים שנקבל, גם מהאיגוד

וגם מארגוני הצרכנים באמצעות פרופ' ששון, נסיים את הדיון בחוק זה בישיבה הבאה.

אני מבקש שהדיון יתקיים בעוד שבועיים.

את המועד המדוייק של הישיבה יקבע היושב ראש הקבוע של הוועדה, אבל ברור

שלא נדחה את קביעת המועד עד לקבלת התזכירים.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.20