הכנסת האחת עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 215

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

מיומ גי, י"א בחשוון התשמ"מז - 3.11.87, שעה 11.30

חברי הוועדה;

אוראיל לין - מ"מ היו"ר

ש' אלוני

שי בן-שלמה

מ' וירשובסקי

אי רובינשטיין

ו' שם-טוב

מוזמנים;

חבר-הכנסת מי פלד

יי קרפ - משנה ליועץ המשפטי לממשלה

גי ויסמן - משרד המשפטים

מ' חובב - משרד העבודה והרווחה

עו"ד ני מימון - משרד העבודה והרווחה

אי כוכבא-שבתאי - משרד המשטרה, מחלקת חקירות

שי שטרן-קטן - לשעבר חברת ועדת המשנה

לענייני אונס

ני גולדמן - האגודה לזכויות האזרח

רי בנזימן - מדכז סיוע לנפגעות אונס, ייים

עו"ד גי סגל - ויצ"ו

יועצת משפטית לוועדה; ר' מלחי

מזכיר הוועדה; שי סגר

קצרנית; חי בנקין

סדר היום;

חוק העונשין (תיקון מסי 26), התשמ"ו-1986 - עבירות מין.



חוק העונשין (תיקון מס' 26), התשמ"ו-1986- עבירות מין

היו"ר אוריאל לין;

אני פותח את הישיבה.

אנו ממשיכים בדיון בחוק העונשין (תיקון מסי 26). שמענו כבר את ההערות

העקרוניות ואת ההשקפות השונות לפני הפגרה וגם בישיבה שהתקיימ אתמול, ואני חושב

שאין טעם לקיים שוב דיון על העמדות העקרוניות.

לפנינו מונחת הצעה שפרופי פלר הציג אותה אתמול והיא גם על דעת משרד

המשפסים, אם כי לא על כל סעייה. במבנה, בתפיסה הסיווגית שלה, מקובלת הצעה זו גם

על משרד המשפטים והיא מהווה בסיס טוב לדיון. אומר מיד שבישיבה זו לא נדון בשאלה

עונש מינימום, כן או לא ולא נסטה מהתוכן המרכזי של הדיון. לאחר שנסיים את הדיון

בכל סעיפי החוק נחזור לשאלה הזאת, וזה יהיה הנושא האחרון שלנו במסגרת הדיון

בחוק.

גב' ויסמן תציג לפנינו ניתוח תמציתי וקצר של חשינויים בהצעה זו לעומת המצב ו

המשפטי הקיים ולעומת ההצעה של משרד המשפטים. לאהר מכן נעבור לדיון בכל אחד ואחד

מסעיפי החוק, והמוזמנים יוכלו להשתתף במהלך כל הדיונים - בדרך כלל אין זה מקובל

שהמוזמנים משתתפים בכל דיוני הוועדה - ולהעיר את הערותיהם לגבי תכנו של כל סעיף

וסעיף.

יי קרפ;

משרד המשפטים הגיש הצעת חוק. אני מבינה שבישיבות שקדמו לישיבה זו תקפו אותה

באופן די ברוטאלי. לכן הסכמנו, בשיתוף עם פרופי פלר, לנסח הצעה אלטרנטיבית.

אנחנו מסכימים למבנה של הצעה זו, אבל אני מוכרחה להוסיף ולציין שהצעה זו כפי

שהיא מעוררת שאלות אחרות. לכן אני חוזרת ואומרת שאם הוועדה תבחר להמשיך לדון

בהצעת משרד המשפטים, גם זה מקובל עלינו. אנו פורסים לפני הוועדה שתי הצעות

עיקריות כשאנחנו אומרים שכל אחת מהן מעוררת בעיות שונות.

היו"ר אוריאל לין!

אנחנו לא נהיה פורמליסטיים. הצעת פרופי פלר תהווה בסיס לדיון, ותוך כדי

הדיון כל אחד יוכל להציע להוסיף לסעיפים או לגרוע מהם. זו רק מסגרת שאינה

מחייבת איש. פשוט נוח לנו יותר לדון בחוק באופן זה.

בבקשה, גבי ויסמן.

גי ויסמן!

אסקור באופן תמציתי את השינויים בהצעת פרופי פלר לעומת החוק הקיים ולעומת

הצעת משרד המשפטים. אני מסכימה להצעת היושב ראש לגבי נושא ענישת המינימום, כולל

השינויים בענישה הקיימים בהצעת פרופי פלר לעומת הדין הקיים ולעומת הצעת משרד

המשפטים. לנושא הענישה לא אכנס כלל, כי אני חושבת שזה נושא שהוועדה וגם אנחנו

נצטרך לשקול אותו לאחר שיהיה לנו מבנה מסויים של העבירות שייכללו בסימן הזה.

אחלק את הסעיף הראשון בהצעת פרופי פלר לשני מרכיביו העיקריים! ראשית, סעיף

קטן (א) המדבר על אינוס ולאחר מכן אתייחס לסעיף קטן (ב) המדבר על אינוס בנסיבות

מחמירות. בהגדרת "אינוס" כלל פרופי פלר את מה שמופיע בסעיפים 345, 346 ו347(ב)

לחוק הקיים המתייחסים לאינוס בכוח, לאינוס במרמה ולבעילת קטינה מתחת לגיל 16

בהסכמתה. השינוי העיקרי הוא אולי בסעיף קטן (א)(ו) המדבר על אינוס אישה שלא

בהסכמתה החופשית. בזה החליף פרופי פלר את כל הפירוט מה הוא איום בכוח, כפי שהוא

מופיע בחוק הקיים וכן בהצעת משרד המשפטים.



היו"ר אוריאל לין;

כלומר, מה הוא ביטול ההסכמה החופשית.

גי ויסמן;

כן.

השינוי השני בין הצעת פרופי פלר לבין החוק הקיים נוגע לגיל בו יכולה נערה

לתת את הסכמתה לקיום יחסי מין. כיום העבירה קיימת גם כשהנערה היא מתחת לגיל 17.

זה לא קיים אצל פרופי פלר, ואגב גם לא קיים בהצעת משרד המשפטים.

שינוי נוסף לגבי הסעיפים שהזכרתי קודם לכן הוא בכך שגם פרופי פלר וגם משרד

המשפטים מציעים להשאיר את ענין הטעות בעובדת הגיל של הנערה כפי שהוא נהוג בהוראה

הכללית בסעיף 7ו לחוק העונשין. הוראה זו חלה על כל העבירות ואין צורך לשנות את

העונש אם היתה טעות בתום לב באשר לגיל הנערה.

היו"ר אוריאל לין;

העיקרון של טעות בעובדה משמש גם לקולא בעונש?

יי קרפ;

לפי החוק אין הנאשם נושא באחריות גדולה מזו שהיה נושא בה אילו מצב הדברים

לאמיתו היה כפי שהניח. כלומר, אם הוא חשב שהוא עובר עבירה מסויימת והסתבר שהוא

עבר עבירה אחרת, יש להניח שיפרשו את הסעיף הזה כך שהוא ישא בעונש לפי המצב

הדברים כפי שהוא הניח אותו.

היו"ר אוריאל לין;

אם הנאשם טעה בעובדה והשב שהנערה היא בת 20 בעוד שהיתה בת 17, כבר לא נוצרת

שום עבירה, בעוד שלפי המצב המשפטי הקיים הטעות בעובדה יכולה לשמש רק נימוק להקלה

בעונש.

גי ויסמן;

בסעיף 347(ב) לחוק הקיים כתוב; "הבועל שלא כדין קטינה שלא מלאו לה שש-עשרה

שנים, דינו - מאסר ארבע-עשרה שנים, ואולם אם היה לו יסוד סביר להניח שמלאו לה שש

-עשרה אך לא שבע עשרה שנים, דינו - מאסר חמש שנים".

אי רובינשטיין;

זה לקס ספציאליס.

היו"ר אוריאל לין;

אם כן, בסיטואציה הזאת אין זה משנה את המצב המשפטי הקיים.

י' קרפ;

יש הבדל נוסף בין הצעת פרופי פלר לבין המצב הקיים. עבירות מסויימות של

אינוס שנכנסו לתוך המסגרת המוצעת - ואלה העבירות הקשורות בכך שהאשה היתה חולת

נפש או לקויה בשכלה - לפי המצב הקיים הן בקטגוריה של עונש יותר קל מהעונש על

אונס, ואילו לפי הצעת פרופי פלר, בלי שום קשר לעונש שייקבע, הן נכנסות לקטגוריה

חמורה יותר.



גי ויסמן;

אני פשוט לא נכנסת לנושא העונש. אני מציינת שינויים משמעותיים במבנה העבירה

עצמה ולא רק בעונש.

אני עוברת לחלק השני של הסעיף הדן באינוס בנסיבות מחמירות. פרופי פלר חוזר

על שתי הנסיבות המחמירות הקבועות היום בסעיף 353 לחוק הקיים, היינו אינוס תוך

כדי נשיאת נשק חם או קר, או כשנכתו מספר אנשים בעת המעשה, בין שלקחו בו חלק ובין

שלא לקחו בו חלק. לנסיבות האלה מוסיף פרופי פלר שלוש נסיבות: א) אם נגרמה חבלה

גופנית או נפשית, או שכתוצאה מאותו מעשה האשה נכנסה להריון; ב) אם היתה התעללות

בקרבן, לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו; ג) אם המעשה נעשה ללא הסכמה חופשית או

תוך ניצול מצב של חוסר הכרה של נערה שסרם מלאו לה שש-עשרה שנה. נושאים אלה

מצויים גם בהצעת משרד המשפטים, אם כי לא בפירוט המדוייק המצוי בהצעת פרופ' פלר.

בהצעה הכחולה לא פירטנו התעללות בנפרד. שלוש הנסיבות האלה בהצעת פרופי פלר אינן

קיימות היום בדין הקיים.

אני עוברת לסעיף 2 בהצעת פרופי פלר הדן בבעילה בעבירה. כאן הוא כלל בסיווג

שונה את העבירות המצויות היום בסעיפים 348 ו-349 לחוק הקיים. סעיף 348 כולל שני

א) יחסי מרות או תלות; ב) היבט מסויים של גילוי עריות. פרופי פלר

מתייחס בנפרד לכל אחד מהמרכיבים האלה. הוא בנה סעיף לגבי עבירה תוך ניצול יחסי

תלות או מרות והוא מפרט "חינוך, השגחה..." וקובע שהיחסים האלה אסורים אם טרם

מלאו לקרבן 18 שנים. החוק הקיים מתייחס לאפשרות הזאת עד גיל 21. בהצעת משרד

המשפטים אין תקרה של גיל. אתמול שמענו הערות לגבי סחיטה בעבודה. ענין הצבא כלול

כבר בחוק הקיים, אבל חשבנו שיש גם מקרים אחרים, כגון מקרים של נשים מפגרות או

חולות, ולא חשוב באיזה גיל הן. אם יחסי המין הם תוצאה של ניצול יחסי תלות, זו

עבירה.

השוני הגדול בהצעתו של פרופי פלר הוא דווקה בעבירה של גילוי עריות. כאמור,

בחוק הקיים העבירה היא לגבי בעילת קטינה שהיא צאצא של הבועל או צאצא של בן זוגו

של הבועל, ושוב, ההוק הקיים מגביל את זה לנערה עד גיל 21. משרד המשפטים המשיך

באותו קו, אבל ביקש לא להגביל את זה בגיל מסויים, אלא להשאיר את זה פתוח. פרופ'

פלר מציע כאן הצעה יותר קיצונית המתייחסת בעצם לגילוי עריות באופן כללי: כל יחסי

מין בין בני זוג שאינם מותרים לנישואין, מה שנקרא בלועזית "INCEST" כלומר,

יחסי מין בין אב לבת, בין אם לבן ובין את לאחות, בלי תקרת גיל וכשניתן להעמיד

לדין גם את הקרבן, אם יש קרבן וכמובן אם הוא בגיל האחריות הפלילית.

ואם הקרבן עושה את זה ברצון והוא מעל לגיל הקבוע?

יש רציו לדבר. האפשרות להעמיד לדין את הקרבן היא בידי התביעה. פירוש הדבר

שאם זה קרבן שנוצל על ידי מי שביצע את המעשה הזה, לא יעמידו אותו לדין, אבל אס

שני השותפים ליחסי המין האלה "מצפצפים", כפי שאמר פרופי פלר, ואינם מוכנים לקבל

את מה שהחוק האזרחי קובע, היינו שהם אסורי חיתון, החוק הפלילי צריך לתת תשובה גם

לזה.

התשובה שלו היא מעבר לזה.

/

אני מבקש להציג את השוני בלבד בלי להיכנס לוויכוח אם זה טוב או רע.



גי ויסמן;

אשר לעבירה לפי סעיף 359 הקיים, גם פרופ' פלר מציע לקבוע איסור של יחסי מין

כשהאדם מבטיח לאשה נישואין ואינו מגלה לה שהוא אינו יכול להתחחן אחה כי הוא כבר

נשוי. זו בעילה אסורה. בהצעת משרד המשפטים אנחנו מציעים לבטל את הסעיף הזה

ולכלול יחסי מין כאלה במסגרת יחסי מין במרמה. זאת אומרת שאם האשה התמסרה לאותם

יחסים כי הציגו לפניה טענות שווא, ניתן לשקול להעמיד את האדם לדין במקרה זה.

אני עוברת לסעיף בדבר יחסי מין שלא בדרך הטבע.

אי רובינשטיין;

כללתם אח זה ב"בעילה אסורה".

גי ויסמן!

אלה יחסי מין שלא בדרך בעילה. פרופי פלר ביקש ממני לתקן את ההצעה שלו

המונחת לפניכם. בהגדרה של "יחסי מין שלא בדרך הטבע" המופיעה בסעיף 3(ג) כתוב

עכשיו "החדרת איבר מין לנקב מנקבי גוף האדם, שלא דרך בעילה", ופרופי פלר מציע

לכתוב במקום זאת; "סיפוק יצר המין שלא דרך בעילה".

שי אלוני;

זה כבר דבר אחר. הגדרה זו כוללת גם אוננות.

גי ויסמן;

זה מעורר בעיות גדולות. כשכתבתי את ההערות שלי לסעיף זה התייחסתי לנוסח

המונח לפניכם ולא לנוסח המתוקן של פרופי פלר המדבר אל "סיפוק יצר המין שלא דרך

בעילה".

יי קרפ;

הרעיון המקורי היה ליצור סעיף של חדירות שלא בדרך הרגילה ושאנחנו רוצים

לאסור אותן.

שי אלוני;

אבל לפי ההגדרה שלכם זה כבר כלול ב"אינוס".

יי קרפ;

חלק, אבל מעשה סדום מופיע בנפרד. הכוונה למגע אנלי בין גברים.

אי רובינשטיין;

לא רק בין גברים.

יי קרפ;

לפי הפסיקה, רק בין גברים.

לפי הפסיקה אלה רק יחסים הומוסקסואליים.

ההבדלים בין הצעתו של פרופי פלר בסעיף זה לבין החוק הקיים חם רבים. ראשית,

החוק הקיים מדבר על מעשה סדום שנעשה בכוח או כשאדם נמצא בחוסר הכרה וכוי או

כשהוא נעשה בקטין מתחת לגיל מסויים, גם בהסכמתו. פרופ' פלר מוסיף לכך - ואגב, גם

משרד המשפטים - את האפשרות של מעשה סדום במרמה, כשהוא כולל ביחסי מין שלא דרך

בעילה גם מה שנקרא יחסי מין אנאליים, ויהיו אלה יחסי מין בין גבר לגבר או יחסי

מין בין גבר לאשה. דבר זה אינו מופיע בחוק הקיים.

היו"ר אוריאל לין!

בחוק הקיים זה מופיע כמעשה מגונה?

גי ויסמן;

בחוק הקיים זה יהיה מעשה מגונה בכפיה.

היו"ר אוריאל לין;

וכאן אנחנו מעלים את זה לדרגה של אונס.

גי ויסמן;

נכון, כשאנחנו מדברים על חדירה של אבר מין למקומות מסויימים. זה שוני

מרכזי.

יש שוני חשוב נוסף. סעיף 351 מדבר על סטיות מדרך הטבע שנעשות בהסכמה בין

אנשים מבוגרים בצנעה. פרופי פלר מבטל את העבירה הזאת בכך שאינו חוזר עליה.

מבחינת העונש מקביל פרופי פלר את העבירה הזאת לדרגה של אינוס, כפי שזה בחוק

הקיים. אמרתי קודם שהוא מוסיף שלוש נסיבות חדשות לנסיבות המחמירות ואותן נסיבות

קיימות גם לגבי העבירה הזאת של יחסי מין שלא בדרך הטבע. בסעיף 3(ג)(2) קובע

פרופי פלר הוראה כללית לענין גרם מעשה, זאת אומרת כשהאדם דורש מהקרבן שיעשה בו

את המעשה האסור.

אי רובינשטיין;

זה מופיע גם בהצעת משרד המשפטים.

גי ויסמן;

אבל הסעיף אצלנו הוא כללי גם לגבי אינוס, גם לגבי מעשה סדום וגם לגבי מעשה

מגונה. פרופי פלר צירף את זח ליחסי מין שלא בדרך הטבע.

הן פרופי פלר והן משרד המשפטים בהצעה הכחולה אינם חוזרים על ההוראות בחוק

הקיים בדבר נסיון ושידול. אנחנו מציעים להשתמש בסעיפים הכלליים של חוק העונשין

הנוגעים בדבר.

אשר לנושא של תקיפה מינית הנזכר בסעיף 4, פרופי פלר מחלק את חסעיף לשניים.

בחלק הראשון הוא מתייחס להחדרת חפץ לאיבר המין או לפי הטבעת של אדם, בין גבר

ובין אשה, דבר שגם אנחנו ביקשנו לעשות בהצעה שלנו. בעצם כללנו את זה הן בהגדרה

של "אינוס" והן בהגדרה של "מעשה סדום", אך כשפרופ' פכר בנה את הצעתו הוא העדיף

להתייחס בנפרד להחדרת חפצים. אלה אותם תנאים ואותו דין של האונס.



בסעיף 4(ב) יש הגבלה לתקיפה מינית או לביצוע תנועות מגונות כלפי אדנז

מסויים, פרופ' פלר אינו כולל מה שאנחנו כללנו בהצעה הכחולה ומה שכלול היום בחוק,

היינו כשההסכמה למעשה המגונה בכפיה ניתנה במרמה או בפיתוי אדם לקוי בנפשו או

בשכלו.

יש שתי בעיות. אס נתייחס להצעה המתוקנת של פרופי פלר, פירוש הדבר שגם לגבי

מעשים מגונים בכפיה קובעים אנו אותו דין של האונס.

אין זה מתקבל על הדעת, גבי ויסמן. אנחנו לא נעמיד את זה בדרגה שווה.

ולא, תהיה דוואלואציה של עבירת האונס.

ש* אלוני!

מצד אחר הוא אומר שאין להחמיר בעונשים ומצד אחר הוא מעלה לדרגת אונס דברים

שאינם כיום בדרגת חומרה עליונה.

גי ויסמן!

אם אנחנו בכל זאת חושבים שלענין הסעיף הקודם, סעיף 3, חיוני שתהיה חדירה

לתוך גופו של אדם, הרי בסעיף בדבר תקיפה מינית חסרים אלמנסים. יש מצבים שאינם

מהווים עבירה.

אי רובינשסיין!

אפשר לכתוב סעיף כללי לגבי הסכמה.

גי ויסמן!

לאור ההערות שהושמעו כאן רוצה פרופי פלר להוסיף התייחסות מיוחדת למעשה

מגונה בקטין.

כשהוא יהיה כאן נשמע גם את ההצעות הזאת מפיו.

מי פלד!

הודעה לסדר. בינואר הגשתי לוועדה הצעה נוספת או אחרת הן לגבי ארגון הפרק

הזה של החוק והן לגבי תוכן הסעיפים. כשהוזמנתי לבוא לישיבה זו חשבתי שזו הסיבה

שאני מוזמן, שהרי איני חבר הוועדה. הבוקר התברר לי שההצעה שלי מונחת במזכירות

הוועדה ולא חולקה כלל לחברי הוועדה. השאלה היא איך אנחנו דנים בזה. אני מוכן

לחלק את ההצעה לכל חברי הוועדה.

היו"ר אוריאל לין!

נבקש ממזכיר הוועדה לחלק את זה לחברי הוועדה בתום הדיון היום. בדיון על

כל סעיף וסעיף בחוק - הרי אתה יכול להשתתף בדיוני הוועדה - תוכל להעלות את

רעיונותיך והשקפותיך. אם הוועדה תשתכנע לקראת הישיבה הבאה שהצעתך היא המסגרת

הנאותה לדיון בנושא הזה, נקבל את הצעתך כמסגרת לדיון. בינתיים אנו רואים את הצעת

פרופי פלר כמסגרת הנוחה ביותר לדיון בהצעת החוק שלפנינו.



חבר-הכנסת פלד, יש לך תפיסה עקרונית שונה לגבי הנושא שאותה היית רוצה לציג

עכשיו?

מ' פלד;

הייתי אומר שכן, אבל הרבה יותר ענייני יהיה להציג אותה כשהנוסח יהיה מונח

לפני חברי הוועדה.

קודם כל אנהנו מתנצלים על כך שהצעותיך לא חולקו. נחלק אותן לחברי הוועדה,

ובתחילת הישיבה הבאה נהיה גם תחת התרשמות ההצעות שלך.

אנחנו חייבים להתקדם ולהיכנס לדיון סעיף סעיף, כי מה שנמצא לפנינו זה לדעתי

בסיס טוב מאד לדיון. בהצעת החוק של משרד המשפטים היתה הגדרה מאד מקיפה ומורכבת

של המונחים, שלא הבחינה בין דרך התנהגות אחת לבין דרך התנהגות אחרת במעשה

מסויים. ההצעה של פרופי פלר מבחינה בין קסגוריות שונות של התנהגות במסגרת של

יחסי מין בלתי חוקיים ומשאירה את נושא האינוס כמעשה בעילה. כמו כן יש קסגוריה של

אינוס בנסיבות חמורות במיוחד, ויש פירוס של הנסיבות החמורות. לאחר מכן ישנה

הקטגוריה של יחסי מין שלא כדרך הטבע, וישנה גם הקטגוריה של החדרת חפץ לגוף האדם.

יש כאן עוד קטגוריות, ונדמה לי שמבחינת התפיסה הכוללת זה בהחלט בסיס טוב לדיון

בהצעת החוק, כשכל אחד יכול במסגרת זו להסתייג או להשמיע השקפות נוספות.

גי ויסמן;

שכחתי להזכיר שתי הוראות המופיעות בהצעת משרד המשפטים ואינם מופיעות בהצעת

פרופי פלר ואלה ההוראות בענין אי-חקירת העבר המיני של הקרבן ובקשר לאיסור פרסום

עברו המיני של נפגע.

היו"ר אוריאל לין;

אני מאד מודה לך שהזכרת את ההוראות האלה. אני גם קיבלתי מכתב בנדון משדולת

אנשים. אין ספק שנדון על סעיפים אלה במסגרת הצעה זו. אם יש נושאים רלוונטיים

נוספים מהסוג הזה, כדאי בהחלט שנדון בחם במסגרת זו.

אם כן, אני מבקש מחבר-הכנסת פלד למסור העתקים מהצעתו למזכיר הוועדה, והוא

יחלק אותם לחברי הוועדה.

נעבור לדיון בסעיפי ההוק לפי הצעת פרופי פלר.

סעיף ו - אינוס

אי רובינשטיין;

אני מציע לכתוב בלשון בני אדם "לגבי זהות האונס" במקום "לגבי מיהות האונס".

לא נתייחס בשלב זה לסיפה המדברת על ענישת מינימום. בנושא זה יתקיים דיון נפרד.

עו"ד ני גולדמן!

בזמנו הגשנו את הצעותינו בכתב לוועדה, ואני מבקשת להתייחס כאן למספר מצומצם

של עניינים.

היו"ר אוריאל לין;

אני מבקש להישאר כרגע במסגרת סעיף 1 בלבד.



עו"ד נ' גולדמן;

לסעיף 1(א)(3). גם בהצעה זו וגם בהצעת משרד המשפטים מורידים את גיל הקטינה

מ-7ו ל-6ו. המציאות החברתית השתנתה במשך השנים, השתנתה הגישה שלנו לגבי קיום

יחסי מין עם קטינות בהטכמה. יש עוררים על השיקולים העומדים מאחורי עצם הקביעה

שקיום יחטי מין בהטכמה, ללא כפיה, ללא התחייבות צריכים להיות עבירה פלילית וגם

על תוצאות העבירה של בעילת קטינה בהטכמה מבחינת היחט שלנו בחברה לנשים. אפשר

לאתר כמה שיקולים העומדים מאחורי קביעת העבירה של בעילת קטינה בהטכמה, ואחד מהם

מוזכר במפורש בדברי ההטבר המלווים את הצעת החוק הממשלתית. נאמר בדברי ההטבר:

"יטודות העבירה לפי הטעיף המוצע הם בעילה בנטיבות שבהן נעדרת הטכמה שקולה

ומחושבת של הנפגעת, אף שזו ניתנה לכאורה. כך, למשל, הסכמתה של קטינה אינה

הטכמה". זאת אומרת שהמחוקק יוצא מתוך הנחה שצריך להגן על נערה מתחת לגיל 16

מפני החלטה שלה. לעומת זאת לא צריך להגן על נער מתחת לגיל 16 מפני החלטתו שלו.

נהוג בדרך כלל להעלות עוד אינטרט שבגללו צריך לחוקק טעיף כזה: כדי להגן על

קטינות מפני הריון. זה הוזכר בפטק דין שניתן בארצות הברית. בהטטוריה החקיקתית של

הטעיף הזה וגם בהצעת החוק איננו מוצאים את האינטרט הזה. לכן אנחנו נשארים למעשה

עם האינטרט של הגנה על נערה מפני הטכמתה שלה, משום שבכל מקרה הטכמה של נערה מתחת

לגיל 16 איננה הטכמה.

בקיצור מה הנקודה שאת מעלה, שצריך להרחיב את ההוראה גם לנער מתחת לגיל 16?

מה את מציעה לשנות בטעיף?

עו"ד ני גולדמן;

יש לי שתי הצעות אלטרנטיביות העשויות לתקן שני פגמים שאנחנו רואים בטעיף

הזה. הצעה אחת היא להרחיב את הטעיף גם לקטינים, כי גם הצעת החוק הממשלתית וגם

הצעת פרופי פלר אינן מכטות מצב שבו אשה מבוגרת מקיימת יחטי מין עם נער בן 13-12.

איננו חושבים שצריך להנציח מצב לפיו נער בן 13 יודע מה הוא עושה יותר טוב מאשר

נערה.

היו"ר אוריאל;

בקיצור את מדברת על מצב בו אשה מבוגרת מנצלת נער מתחת לגיל 16.

עו"ד ני גולדמן;

המטרה היא למנוע ניצול, ומניעת ניצול צריכה להיות גם לגבי קטינים ולא רק

לגבי קטינות.

קיימת הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה שלפיה אין מעמידים לדין כאשר מדובר

בנער ונערה בני אותה קבוצת גיל, כשהענין נעשה בהטכמה, ללא איום, לחץ וכוי. אלה

גם ההצעות של אותה ועדה שבדקה את הנושא. אנחנו מציעים להכניט את המלצות היועץ

המשפטי לממשלה לתוך החוק משום שהמטרה שלנו היא למנוע ניצול. אנחנו גם חושבים

שצריך להגן על נערים קטינים באותה מידה.

אם כן, הצעתנו כפולה; א) להרחיב את הטעיף ולהחילו גם על קטינים, כך שיהיה

שיוויוני; ב) להכניט את הנחיות היועץ המשפטי לממשלה לתוך החוק. כוונתי להנחיות

שאין רואים כעבירה מצב שבו יש יחטי מין בהטכמה בין נער ונערה בני אותו גיל.

ר' מלחי;

ללא שום הגבלת גיל?



עו"ד ני גולדמן;

בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה אין הבדל, ובהצעות הוועדה הציבורית יש הבדל

של שנתיים.

היו"ר אוריאל לין;

היום על פי ההצעה שלנו אם מדובר בבעילת קטינה על ידי בן גילה זה נכנס

במסגרת של אונס כמו כל אונס אהר, ברמה שווה?

י' קרפ;

כן, ברמה שווה. לפי המצב הקיים זה נכנס למסגרת של עבירה פתות חמורה, כי זה

נכנס במסגרת הסעיף של בעילה בהסכמה.

היו"ר אוריאל לין;

זה נושא להתייחסות.

אי רובינשטיין;

יש לי הערה כללית. קודם כל לגבי הענין של דין אחד לקטין ולקטינה, יש מדינות

- נדמה לי מדינות סקנדינביה - שבהן אין בכלל בעילת אשה. מדובר שם בפגיעה מינית

באדם, אבל זה מחייב שינוי הקונספציה לחלוטין, גם זו של פרופי פלר. אינני מתנגד

לכך, אבל צריך לדעת שזו קונספציה חדשה לחלוטין.

אשר לגיל ההסכמה והנחיות היועץ המשפטי לממשלה, אני מסכים לדבר אחד; אנחנו

כמחוקקים לא יכולים לצאת מתוך הנחה שליועץ המשפטי לממשלה יש מדיניות והיא תופעל

לנצח או שהיא תופעל בסבירות, או כפי שאמרו לגבי עבירות INCEST, שחזקה על המשטרה

שביחסים נורמליים בין קרובי משפחה בוגרים לא יעמידו לדין. אנחנו צריכים לצאת

מתוך הנחה שאנחנו מחוקקים את החוק ולא היועץ המשפטי לממלשה.

לכן לדעתי ענין גיל ההסכמה צריך להתחלק לשניים: גיל אבסולוטי שמתחת לו אין

הסכמה בשום פנים ואופן לגבי כל מקרה, ותהיה קבוצת הגיל אשר תהיה ויהיו היחסים

הנפשיים בין הנער והנערה כאשר יהיו. קטגוריה שניה צריכה להיות קטגוריה בה יש

עבירה רק בהתקיים נסיבות מסויימות. איני מעלה כלל על דעתי שיחסי מין, אפילו בין

בחור בגיל 19 ובין בחורה בגיל 16 פחות יום הם עבירה מהסוג הזה. דווקה מנקודת

השקפתם של ארגוני הנשים אני מתריע נגד זה שכל דבר יהיה כאן בגדר אונס. לפי הצעה

זו כל דבר הוא אונס. אני בהחלט בעד החמרת הדין כלפי אונס במשמעותו הקלאסית, אבל

אני נגד פיקציות, ובעיקר במדינת ישראל, כשגיל הבגרות המינית הוא כל כך נמוך. גיל

הבגרות המינית בארץ מבחינה פיזיולוגית - יש על זה מחקרים - הוא נמוך באופן יחסי

לגיל הבגרות בעמים צפוניים למשל. על כל פנים, רבותי, אני איני צריך מחקר, אני

יודע מה קורה בבתי המשפט בבקשות להיתרי נישואין.

אני מציע שלא נקבע גיל הסכמה אחד ויחיד. קודם כל גיל 16 הוא, לדעתי, גיל

גבוה מדי בשביל הארץ. הוא לא אמיתי, והשוואת הדין הזה לדין אינוס היא לדעתי

פיחות ערכו של האינוס כעבירה חמורה ביותר, שדינה באמת מאסר ארוך. לכן אני מציע

שתי קטגוריות. קטגוריה אחת; גיל הסכמה מוחלט שמתחת לו אין שום דבר; קטגוריה

שניה; גיל בו יש חשיבות למערכת היחסים בין אלה המקיימים מגע מיני ובו יש חשיבות

גם לגילו של הצד השני. איני חושב שאפשר להשאיר את זה להנחיות היועץ המשפטי. כך

ניתן גם ממשות לענין הזה.



חלק גדול מהזנות ההומוסכסואלית, אם להתבטא באופן גלוי, היא על ידי קטינים

המפתים מבוגרים, איננו יכולים להתעלם לחלוטין ממערכת היחסים בכל גיל. בגיל 16,

לדאבוני הרב, יש לנו מצבים כאלה, אנחנו רואים את זה במקומות מטויימים בתל-אביב.

איננו יכולים לומר שכל אלה הם בגדר אונט. אני מציע את ההבחנה הזאת בין גיל 14

לבין גיל 16.

היו"ר אוריאל לין;

מה אתה מציע, שמתחת לגיל 14 זה יהיה אונט באופן אבטולוטיבי ובין 14 ל-16 זו

תהיה קטגוריה שמותנית בגילו של הצד השני?

אי רובינשטיין;

ובשאלת הפיתוי.

שי אלוני;

טעיף 1(א)(3) מקומו איננו פה. להתייחט למקרה של בעילת נערה בת 16 בהטכמתה

באותה חומרה כמו אונט של אשה - זה פשוט לא יכול להיות. יש לשנוח את המבנה של

1(א)(3), לכלול בו את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה בענין בני אותו גיל ולהעבירו

למקום אחר. פה אפשר להשאיר את ההתייחטות לקטינח רק אם לא מלאו לה 4ו.

לצורך חומרת העבירה של אינוט אין נפקא מיניה בת כמה האשה. את הנושא הגיל

הייתי כוללת בטעיף נפרד הבנוי על שני אלמנטים. אלמנט ראשון של הטכמה, מתוך יחטי

רעות בין בני אותו גיל, ואלמנט שני כשההטכמח ניתנה על-ידי קטינה שהיא למטה מגיל

14, ואז זה אינוט.

אי רובינשטיין;

לדעתי, טעיף ההטכמה כפי שהוא נוטה על-ידי משרד המשפטים הוא הרבה יותר טוב.

אינני יודע מה זה "מהות המעשה". אני מעדיף את הנוטה הכוללני של משרד המשפטים:

"הטכמתה של הנפגעת הושגה בטענת שווא, בתחבולה, בניצול טעות או בניצול חיותה חולת

נפש או לקויה בשכלה".

היו"ר אוריאל לין;

היות האשה חולת נפש כלול כבר בחצעח שלפנינו.

אי רובינשטיין;

אני הייתי מאחד את זה. אני מעדיף את חניטוח של משרד חמשפטים.

אני רוצה להתייחט למשמעות חערתו של חבר-הכנטת רובינשטיין. הזכרתי את זאת

בישיבות הקודמת ואני רוצה להזכיר שוב את חשיבות חחתייחטות הטפציפית להתעללות

מינית בילדים. אני מטכימה שבמקרה הזה, אם אנחנו משאירים בטעיף זח את ההתייחטות

הטפציפית לבעילת קטינה, אולי אין מקום לקרוא לזה בעילת קטין. מצד אחר אין טפק

שיש מקום לתת חגנה מיוחדת גם לקטינים. אם אנחנו יורדים מתחת לגיל מטויים, לפי

דעתי יש מקום לקביעת עבירה טפציפית של בעילה ממש או התעללות בקטינים בכלל. אולי

אין זה צרים להיות כאן, אבל זה חייב להיות במקום אחר.



היו"ר אוריאל לין;

היום אם אשה מבוגרת משכנעת נער בגיל 13 לקיים אתה יתסי מין זה מהווה עבירה

פלילית?

שי אלוני!

אם הוא בן שלוש-עשרה ויום - לא.

היו"ר אוריאל לין;

אני מבין שבמצב כיום אין זה מהווה עבירה.

אני רואה בעיה בהצעה של תבר-הכנסת רובינשטיין. אם אנחנו קובעים, למשל,

אי-יכולת אבסולוטית ליצור הסכמה לניני גיל 14, ונער בגיל 14 יוצא עם נערה בת 13.5

- ויש גם מקרים כאלה - הרי על פי התפיסה של תבר-הכנסת רובינשטיין אין אותה נערה

יכולה ליצור הסכמה, ופה זה נכנס למסגרת של אינוס.

אני רואה לנגד עיני גם מקרה שגבר בגיל 35 מקיים יחסי מין עם נערה בת 15,

ואת זה אני שולל.

אי רובינשטיין;

זו עבירה נפרדת.

היו"ר אוריאל לין;

אני רואה בעיה ביצירת קטגוריה נוספת, והרי ההצעה שלך מבחינה בין שתי

קטגוריות; נערה עד גיל 14 אינה יכולה להיות הסכמה וגם אין מתחשבים בגילו של הנער

וביחסים המיוחדים ביניהם. בין גיל 14 ל-16 אתה מוכן להתחשב בשאלה מי בעל את

הנערה, מה גילו. יש בעיה מסויימת לגבי הקטגוריה של קטינות מתחת לגיל 14. קודם כל

יש נערים ונערות הקרובים בגיל ומקיימים יחסי מין. הרי אנחנו מדברים על מצב טבעי

של יחסי רעות. אם נער בן 15 יוצא עם נערה בת 14, איננו חושבים שהחוק צריך להחמיר

אתו ולראות בו אונס במובן הרגיל.

אנחנו רואים לנגד עינינו גם סיטואציה אחרת של גבר בן 35 המקיים יחסים עם

נערה בת 15.5, ואני מעריך שאנחנו חושבים שזה כן המור, אף אם הנערה נתנה הסכמתה.

אלה בעצם תפיסות היסוד של החוק. משום כך אני סבור שאנחנו כן יכולים להשאיר את

גיל 16 שנה, בלי קביעת הגיל המינימלי, אבל להוסיף שאם יחסי מין אלה התקיימו בין

נער ונערה קרובים בגיל - איני מנסח כרגע אלא רק מביע רעיון - לא ייחשב המעשה

לאינוס. ובענין זה אנחנו צריכים לקבל החלטה מהותית: או שפוטרים כליל את הנער

מאחריות, או שמטילים עליו אחריות עונשית קלה. אם כן, אנחנו צריכים להחליט על

התנאים בהם רוצים אנו לפטור את הבועל מאחריות של אינוס ולהחליט גם בשאלה אם

אנחנו פוטרים אותו באופן מוחלט או הופכים את המעשה לעבירה פלילית קלה, דבר שיש

בו אולי רמז לנערים לא לשכב עם הבחורות הצעירות שאתן הם יוצאים.

שי אלוני;

במה זה מפריע לך שאחרי ההגדרה של עבירת אינוס נכלול עבירה נוספת לפני

שנעבור לבעילה בעבירה? כוונתי לסעיף נפרד שיעסוק בנושא של בעילת קטינה ושיהיה

בנוי מאותם שני חלקים שעליהם דיברת. מה שאתה הצעת זה להוסיף לסעיף 1(א)(3)1

ובלבד שזו לא תחשב עבירה אם הדבר היה בהסכמה, מתוך יחסי רעות וכוי. גם אז הייתי

חושבת שכדאי להוריד את 16 ל-15.



היו"ר אוריאל לין;

דרושה התייחסות לשאלת הגיל. אני רוצה שנבין מה התוצאה. אם נאמר שנערה בגיל

15 יכולה ליצור הסכמה, פירוש הדבר שגם אם היא מקיימת יחסי מין עם גבר בגיל 40,

זה בסדר. השאלה היא אם זו הנורמה שאנחנו רוצים ליצור. אני כבר הבעתי את השקפתי

שאין זה מוצא חן בעיני שגבר בגיל 40 יקיים יחסי מין עם נערה בת 15 ולא ישא

באחריות. כשמדובר בנערה בת 16 ומעלה אני אומר: כאן קו הגבול והמצב שונה במקצת.

זו תפיסתי האישית, אבל אלה הדברים שעליהם צריכים אנו לתת את הדעת כרגע.

לגבי הענין של יחסי רעות יש בינינו הסכמה.

אי רובינשסיין;

אני רוצה להגיד שני דברים. ראשית, לי חשוב מאד להוציא את הסעיף הזה מגדר

עבירת אינוס. האינסטינקט שלנו אומר שאין זה אותו דבר. אונס, בעיקר בנסיבות

חמורות, זה מעשה שצריך לייחד אותו בחוק.

היו"ר אוריאל לין;

אני מוכן להסכים לזה.

לדעתי, יש הבדלים מהותיים בין ההצעה של חברת-הכנסת אלוני לגבי גיל 15 לבין

מה שאני מציע. לגבי קטינים קובעים גיל מסויים, שהוא שרירותי - למעשה כל גיל

שקובעים הוא שרירותי - ושמתחת לו אין הסכמה בשום פנים ואופן. ולעומת זאת,

בעיקר בגלל הנסיבות של הארץ, יש גיל שבו הסכמה יכולה להינתן בנסיבות מסויימות.

אתה נתת דוגמה של אדם בגיל 40 המקיים יחסי מין עם נערה בת 15. אני רוצה לתת

לך דוגמה אחרת הלקוחה מן החיים: נערה בין 15 יוצאת לזנות, היא אינה נראית בגיל

15 והיא מפתה בקרן רחוב אדם בגיל 40. אינני חודש שדינו מאסר 12 שנים, בשום פנים

ואופן.

אני מדבר על התוצאה. אם קובעים שבמקרה שמשתמשים בשירותים מיניים של נערה בת

15, למשל, אין זה מהווה עבירה של אינוס או עבירה מסוג אחר, יוצרים מצב המעודד

נערות אלה להצטרף למעגל הזנות.

אבל יש חקיקה נגד זנות, וזה טיפור אחר לגמרי.

בדוגמה שאתה נתת, חבר-הכנסת רובינשטיין, יש משהו מעליב כי אתה עובר לנושא

של זנות.

אין זה מעליב, זה לקוה מהחיים. אני אומר שזה לא אונס

אינך יודע מהחיים על רומנים סוערים בין נערות בשלות בגיל 15 לבין גברים

מבוגרים?



אי רובינשטיין;

אנחנו נמצאים בתחום מאד פרובלמטי. אנחנו רוצים להגדיר את העבירה החמורה

ביותר בתחום העבירות המיניות, עבירת אונט. אביא טיפור אחר: תלמידה מתאהבת במורה

שלה - ומקיימת אתו יחטי מין - מקרה לקוח מהחיים? זו עבירה מטוג אחר, זה לא אונט.

היו"ר אוריאל לין;

תלוי מה גיל הנערה. אם היא בת 14, זו תהיה עבירה של בעילה אטורה, ואם זה

נכנט למטגרת גיל אחרת, אלה יחטי תלות.

שי אלוני;

אבל אל תכניט את זה למטגרת של אונט.

היו"ר אוריאל לין;

אני הטכמתי, בואו נתקדם. כרגע אני מביע את השקפתי האישית: אם רוצים להתייחט

באופן נפרד לנושא הקטינים, אישית אני מוכן לזה, כי אני מעדיף את התפיטה הטיווגית

של המעשה. אני מבין שיש הטתייגות של משרד המשפטים לגבי התפיטה הזאת, ותיכף נשמע

על כר, אבל נניח שאנחנו הולכים בדרך זו. מה יהיה הגיל, 14, 15 או 16?

אם מתקבלת הצעתך, אדוני היושב ראש, אני מצטרף להצעתה של חברת-הכנטת אלוני,

היינו גיל 15. לעומת זאת אם מתקבלת הצעתי אני בהחלט מציע את ההבחנה בין קטגוריה

מטויימת של גיל שמתחת לה יש אחריות מוחלטת לבין קטגוריה יתטית התלויה במקרה

הטפציפי; הגיל של בן הזוג או בת הזוג וענין הפיתוי. במקרה של פיתוי, לדעתי

האחריות הפלילית מופחתת. אין זו אותה אהריות.

לגבי גיל הקטינה, אני בהחלט חושבת שצריך לכלול את זה בטעיף נפרד. לדעתי,

הצעתך מאפשרת להשאיר בכל זאת את גיל 16, אבל באותו טעיף ידובר, כמו שהצעת, גם על

יחטי רעות ותהיה הבחנה לגבי גיל הנער, לא הגבר, וזה כבר יצמצם את הבעיה, אבל

צריך בהחלט להשאיר את גיל 16 כגיל האבטולוטי.

אני מבין שהגיל הקבוע היום בחוק הוא 17.

שי אלוני;

היה 16 ותיקנו את זה ל-17, והמציאות היא שמתחתנים בגיל 15.

אי רובינשטיין;

זה היה 16, ואגב, זה תוקן שלא על דעת הממשלה. זה לא הופעל מעולם.

עו"ד גי טגל;

לאור המציאות אני חושבת שאין לנו ברירה לא להשאיר את גיל 16. לפחות אין

להוריד ממנו. זו דעתי בענין זה.



אשר לשאר הסעיפים, קודם אני רוצה לציין בחיוב שבענין אונס אין כאן הבחנה

בין אשה נשואה לבין אשה לא נשואה.

אני סבורה שגם סעיף 1(א)(2) אין מקומו בעבירת האינוס. אני חושבת שזה צריך

להיות בסעיף נפרד, לא מפני שאני מקילה בעבירה הזאת, אלא משום שלדעתי עבירת

האינוס מקבלת מימד קצת פחות חמור אם אנחנו מכניסים את הסעיף הזה למסגרת אותה

עבירה. לכן לדעתי גם סעיף ו(א)(2) צריך להיות בסעיף נפרד.

אפשר להתחיל לפצל את הסעיף הזה להרבה מאד סעיפים נפרדים, אבל אנחנו צריכם

להבין שלא קבענו עונש מינימום. יש מסגרת ענישה. מובן שבית המשפט מתחשב בנסיבות

המעשה וקוצב את העונש על פי חומרתן. איני יודע אם זו צריכה להיות סיבה לסעיף

נפרד.

אנסה לסכם מה התגבש עד כה. גיבשנו הסכמה שנעקור מסעיף ו את הענין של יחסי

מין עם קסינים ונכלול אותו בסעיף נפרד. הסכמנו שתהיה התייחסות שונה לגבי יחסי

רעות בין קסין לקטינה. לא קבענו עדיין אם הגיל יהיה 15 או 16. עורכת דין גליה

סגל ואני סבורים שיש להשאיר את גיל 16, ואילו חברת-הכנסת אלוני וחבר-הכנסת

רובינשטיין סבורים שיש לקבוע את גיל 15.

אי רובינשטיין;

או האלטרנטיבה שהצעתי.

היו"ר אוריאל לין;

נדמה לי שגם אין הסכמה לגבי סעיף 1(א)(2) בנושא של מרמה.

שי אלוני;

לחברי הכנסת יש הסכמה לענין זה.

אי רובינשטיין;

אין זה ענין של הסכמה. זה ענין של נוסח. הנוסח של משרד המשפטים פשוט יותר

טוב.

שי שטרן-קטן;

לענין של יחסי רעות שהוזכר כאן. רעות היא ענין שקשה מאד להגדירו, כי דבר

שמתחיל ברעות עלול להסתיים באינוס, ואינני יודעת היכן הגבול. אם מדברים אנו גם

על בני 16, זו שאלה קשה. השאלה היא אם יש מקום לפתוח פתח לטיעונים כגון; אנחנו

חברים והיא הסכימה לכל דבר.

היו"ר אוריאל לין;

אנחנו עוסקים כרגע רק בסיטואציה בה נעשה המעשה בהסכמה של הקטינה. אם נעשה

המעשה בניגוד לרצונה או בכפיה, זו כבר קביעה עובדתית של בית המשפט. אנחנו מדברים

כאן על יחסי רעות, ויש עוד תנאי שנצטרך להחליט לגביו; השאלח של קרבת גיל. אני

מבין שחברת-הכנסת אלוני מקבלת את שני התנאים המצטרפים, גם קרבת גיל.

שכחתי לציין דבר נוסף שבו אנחנו צריכים להחליט, היינו אם בתנאים אלה מתבטלת

האחריות הפלילית לחלוטין או שאנו רואים בזה רק נסיבות מקילות או סוג אחר של

עבירה.

משרד המשפטים, כמובן, אינו יכול להסתייג מחזרה למסגרת שהוא הציע. זה מה

שמוצע לענין בעילת קטינה מתחת לגיל 16 בהסכמתה. מוצע לקבוע אותה כעבירה אחרת, לא

כעבירת אינוס, עם התייחסות פחות חמורה. אבל אני רוצה לומר שהבעיה כפולה. קודם כל

ישנה הבעיה של גיל ההסכמה. זו בעיה מאד מורכבת ומסובכת, כשבדרך כלל צריכים אנו

להתמודד בין ראיית המציאות לבין הרצוי מבחינת עידוד מעשים כאלה.

מבחינת בריאותה הנפשית והפיזית של נערה בגיל 15 או 16.

י י קרפ;

ויש שאלה נוספת אם באמצעות איסורים של המשפט הפלילי יכולים אנו להגן או לא

להגן על טובתה כשאנחנו נתקלים במציאות שאינה מתייחסת למשפט הפלילי. אינני יודעת

אם זה נאמר בדברי הפתיחה או ההסבר, אבל אנחנו חושבים שהיה ראוי בהחלט שהוועדה

תשמע עדות של מומחים לגבי שאלת הגיל הרצוי. כשאנחנו אומרים: 15, 16 אי 17 זה

שרירותי בסופו של דבר. לכן לפני שהוועדה מחליטה לרדת לגיל 15 הייתי מציעה שהיא

לא תעשה זה אלא לאחר שהיא תקבל את החיזוקים של המומחים לדבר. בירידה מגיל 17

ל-16 יכול להיות נזק פחות גדול מאשר בירידה מגיל 16 ל-15. אני מציעה לוועדה

ללמוד קצת את הנושא לפני שהיא מחליטה על ירידה לגיל 15, כדי שלא תהיה החלטה לא

מודעת.

אני עוברת לנקודה השניה. השאלה אינה באיזה סעיף נביא את הענין של יחסי מין

בין קטינים בהסכמה אלא באיזו דרגת חומרה רואים אנו את הענין. אפשר ללכת בשתי

דרכים קיצוניות. אפשר לומר שיהיה פיחות בעבירת האונס אם הנושא של קיום יתסי מין

בין קטינים בהסכמה ייכלל במסגרת זו, וזאת משום שאנחנו רואים לנגד עינינו את

הגילאים הגבוהים יותר. אינני בטוחה שאם מקיימים יחסי מין עם קטינה בת 12, למשל,

אין אנחנו רואים את זה בחומרה המגיעה לדרגה של חומרת האונס. לכן נשאלת השאלה אם

זה נכון לעשות את ההבחנה בין שני סוגי עבירות, כי בכל זאת יש לנו תופעה של נערות

בנות 16-15 המקיימות יחסי רעות, ואיך אנחנו נקבע את זה כעבירת אונס, כשבצד זה

עומדת האפשרות לקבוע את ההגנה של יחסי רעות והבדלי גיל קטנים. כאן נשאלת השאלה:

האם אנחנו חושבים שקיום יחסים בין קטינה מתחת לגיל מינימום בין 12 ל-16 עם מישהו

מבוגר ממנה בהרבה, שלא במסגרת יחסי רעות - זה פחות נורא בעינינו מאשר אונס

ואנחנו רוצים להכניס את זה למסגרת אחרת. זה ענין של השקפת עולם.

אם את קובעת שש שנות מאסר במקום שתים-עשרה שנות מאסר, את עדיין לא הופכת את

זה לדבר קל ערך.

אבל זה אומר משהו לגבי הנורמה של החברה.

השאלה היא איזה משקל את נותנת להסכמה של נערה כזאת. אני רוצה להזכיר את חוק

הנישואין הנותן איזושהי אינדיקציה לגיל של נערה שמתיר נישואין והוא קובע שם את

גיל 16. זה חוק המתייחס אולי לבעיה דומה ומזכיר את הגיל הזה.

זה בכלל לא דומה.



עו"ד ג' מימון;

היתר נישואין יכול בית המשפט לתת מגיל 16 ומעלה בנסיבות מיוחדות, אבל אם יש

הריון - גם למטה מגיל 16.

לקראת הישיבה הבאה נקבל גם את הגעתו של חבר-הכנסת פלד.

אני מוגיע שנסכם בך: אנו עוקרים אח סעיף קטן (א)(3) ממסגרת סעיף 1 ומבקשים

מהיועצת המשפטית של הוועדה בתיאום עם משרד המשפטים להכין נוסח שבו ידובר על

עבירה של בעילה אסורה ועל יחסי מין בין קטינים. מדובר בעבירה חדשה. כשמקיימים

יחסי מין במסגרת יחסי רעות ובקרבת גיל, אלה בוודאי נסיבות מקילות היוצרות

התייחסות שונה למעשה. בישיבה הבאה עדיין נצטרך להחליט בשאלה אם יש בכלל אהריות

מלילית והיכן אנחנו חותכים את הגיל - ב-5ו או 16. בפתח הישיבה הבאה נחזור גם

האם אנחנו משלבים גם ילדים במסגרת הסעיף הזה ומה ההתייחסות

לסעיף קטן (א)(2) בענין מרמח.

אי רובינשטיין;

אם נשלב ילדים, פירוש הדבר שאם נער בן 15 מקיים מגע מיני עם בחורה בת 19

מינית הוא עובר עבירה חמורה מאד.

בן הזוג המבוגר חוא העובר את העבירה. הנושא הועלה ואנחנו צריכים לדון בו.

אי רובינשטיין;

חהצעה בדבר גיל קטינות מוחלט פותרת את הבעיה של קטין, כי אז צריך להחליט

שמתחת לגיל הקטינות המוחלט הזה שאני מדבר עליו אין הבדל בין נער לנערה. אבל אם

נחיל את זה על נער עד גיל 16, אנחנו פשוט נתעלם מהמציאות.

י' קרפ!

השאלה היא אם אנחנו מתמודדים כאן עם תופעות או שאנחנו מנסים להקיף את הכל.

אינני יודעת איזה מקום תופסת הבעיה של קיום יחסי מין בין קטינים לבין מבוגרות.

אני אומרת את זה מתוך חוסר ידיעה. השאלה היא אם אין זה בגדר "תפשת מרובה, לא

תפשת".

היו"ר אוריאל לין;

נדון בזה בישיבה הבאה.

חישיבה ננעלה בשעה 13.10