הכנסת האחת עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 206

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום ב', א' באב התשמ"ז, 27 ביולי 1987, 15:00

אוריאל לין - יו"ר (מ"מ)

דוד ליבאי

ג. ויסמן - משרד המשפטים

ד"ר מ. חובב - משרד העבודה והרווחה

נ. מימון - " " "

א. פלאי " " "

ד"ר י. שטינר- " " "

נ. גולדמן -האגודה לזכויות האזרח

ד. יפה - " " "

י. רובין - ראש לשכת עורכי הדין

נצ"מ מ. שדה אור - משטרת ישראל

ח. שמואלביץ - " "

פרופ' ש"ז פלר - האוניברסיטה העברית

ש. סגר

ר. מלחי

א. אשמן

חוק העונשין (תיקון מס' 26), התשמ"ו-1986



חוק העונשין (תיקון מס' 26), התשמ"ו-1986

אני מתכבד לפתוח אח ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. נעבור על תיקון מס' 26 סעיף

סעיף, נצביע על כל סעיף, ונעשה מאמץ לגמור הכנת החוק לקריאה שניה ושלישית, לאחר שאח

הדיונים העקרוניים קיימנו בשתי ישיבות, ואני חושב שהדיונים היו יסודיים.

אני לא מציע היום לעשות את המהפכה, שאני הייתי רוצה מאד לעשותה ולקבוע עונש

מינימום. אני לא התרשמתי יתר על המידה מטענות נציגי משרד המשפטים, שאם רוצים להנהיג

עונש מינימום הרי צריך לעשות את זה באומן כולל. באופן כולל משמעותו לא לעשות בכלל.

לדעתי צריך להנהיג עונשי מינימום, אבל אני לא רוצה לנצל את הנוכחות הדלה של חברי הועדה,

כרגע אני יחידי מבין חברי הועדה, ולהעביר דבר שאני אישית תומך בו. נקיים את הדיון היום

בלי להתייחס לבעיה של עונשי מינימום.

לאחר שנצ"מ משה שדה-אור טרח והכין לנו סטטיסטיקה, אני מבקש שיציג אותה בפתח

הישיבה.

בישיבה קודמת התבקשתי להביא סטטיסטיקה בענין עונשי מאסר שנגזרו במועל על ידי בתי

המשפט לפי סימן ה' לפרק י' של חוק העונשין, מה שאנחנו קוראים עבירות מוסר. אני רוצה להסביר

את הלוח שבידיכם. סעיף העבירה נמצא בצד ימין, ישנם סעיפים שמחולקים לתת-סעיפים. לאחר מכן יש

מספר חודשי המאסר, בין חודש אחד לבין 180 חודש. המאסר בפועל שנגזר הוא בין המספר והמספר

הבא אחריו. למשל, אינוס בכוח, שורה ראשונה - העונש המירבי בחוק הוא 14 שנים, ואתם רואים

שבשנת 1981 הורשע אדם אחד וקיבל גזד דין של 180 חודש שהם 15 שנה, כאילו קיבל עונש מעבר

למה שקבע החוק. אבל זה לא בדיוק כך, הוא קיבל בין 120, דהיינו בין 10 שנים ובין 15 שנים

מאסר, יכול להיות שקיבל 11 שנים ויכול להיות שקיבל את המקסימום של מאסר 14 שנים. אי אפשר

להוציא את הנתונים מן המחשב אלא בדרך שהוצגה פה. הוספנו את העונש המירבי בחוק כדי

להצביע על המצב הקיים לעומת השינוי המוצע. יש פה נתונים כמה אנשים קיבלו מאסד בפועל

וכמה קיבלו עונש אחר - קנס, מבחן, מאסר על תנאי וכיוצא באלה. אנחנו רואים שבאינוס בכוח

היו בסך הכל 43 מורשעים בשנת 1981, 23 מתוכם נגזר דינם למאסר בפועל, ו-20 איש קיבלו עונשים

אתרים. בטבלה אנחנו רואים את הפיזור של העונשים. אפשר להתרשם אם ב-1986 היתה החמרה

בעונשים, על פי הסטטיסטיקה. כל מקרה צריך להבדק לגופן, אבל מבחינה סטטיסטית בודקים אם

היתה החמרה בעונשים. אפשר לראות שבשנת 1986 היתה ירידה קלה בעונשים אחרים, לעומת עליה

בעונש מאסר בפועל.

אם ניקח לדוגמה עבירה על פי סעיף 335 - מעשה מגונה שלא בכוח, אני רואה שמאסר בפועל

נגזר רק על אדם אחד, ועונשים אחרים - 21 איש.

לעומת זאת, בשנת 1981 5 איש קיבלו מאסר בפועל ו-48 איש - עונש אחר.

נוכח הטבלה הזאת הייתי רוצה לחזור בי מהערתי הראשונה. יכול להיוח שבסוף הישיבה

אחזור לשאלה של עונשי מינימום, כי נוצר הרושם שהתוצאה העונשית איננה תואמת את כוונת

המחוקק, רחוקה מאד מכוונת המחוקק, בפרט שמדובר במעשים מגונים שלא בכוח. אם אנחנו

לוקחים לדוגמה מעשה מגונה בקטין, היו 32 מקרים של מאסר בפועל לעומת 41 של עונש אחר.

זאת אומרת שגם מי שעשו מעשה מגונה בקטין, נתפסו והורשעו, עדיין הסיכוים שלהם הם מעל

50% שלא ירצו תקופת מאסר בפועל. לדעתי זו פגיעה קשה מאד במטרות הענישה בכלל וביסודות



יש לפני פנייה של חבר-הכנסת מתתיהו פלד שמבקש להגיש הסתייגויות לחוק. מכיוון שאיננו

חבר בועדה, אני מציע שלא נאפשר לו להגיש הסתייגויות. הסתייגויות של חברי כנסת שאינם

משתתפוים בישיבות ולא הקדישו זמן לנושא - - -

אם תראה לי את ההסתייגויות, יכול להיות שחבר ועדה יצטרף להסתייגויות,

חבר-הכנסת פלד איננו חבר הועדה.

אמרתי שהוא איננו חבר ועדה, והוא מבקש לרשום הסתייגויות. הסתייגויותיו הן רבות,

לסעיפים רבים. המלצתי היא, בלי שעיינתי בתוכן הדברים, שלא נאשר לו להגיש הסתייגויות,

שכן בחוק רציני כזה, שאנחנו מקדישים לו הרבה זמן ללימודו וניתוחו, אני חושב שפשוט נפגע

במטרה אם נאפשר להגיש הסתייגויות למי שלא השתתף בישיבות. אבל אם חבר-הכנסת ליבאי רוצה

להצטרף, בבקשה.

האם כוונתו של היושב ראש היא להזמין את חבר-הכנסת פלד להסביר, או בכלל לא לאפשר

לו להגיש הסתייגויות? אם כך, אני חייבת להגיד שזה לא הנוהג.

חבר-הכנסת ליבאי, אם אתה רוצה ללמוד את ההצעות של חבר-הכנסת פלד, אשאיר ענין זה

לסוף הישיבה.

אני רוצה לקרוא ולראות מה מהות ההסתייגויות, שמא מישהו מחברי הועדה יחשוב שיש

טעס בהסתייגות מסוימת ויצטרף.

היו"ר אוריאל ליז;

אני מניח שמי שירצה להביע הסתייגות, יעשה זאת במהלך הישיבה. הרי אם תרצה להגיש

הסתייגות, לא תצטרך לשם כך את חבר-הכנסת מחי פלד.

ד. ליבאי;

אני רוצה לקרוא ואז אוכל לנקוט עמדה.

היו"ר אוריאל ליל;

אני לא נקטתי עמדה לתוכן. יכול להיות שאם אקרא, אסכים לכל מה שהוא כותב. אני פשוט

חושב שבחוק זה לא נכון להגיש כך הסתייגויות. אני מציע להזמין את תבר-הכנסת פלד שישתתף

בישיבות.

אבל לא זה מה שהצעת. הצעת להתעלם ממכתבו.

כן, בהחלט. לא לאפשר בדרך זו להגיש הסתייגויות בלי להשתתף בישיבות. זה מה שאגי מגיע.

אני הייתי מציע להזמין אותו לישיבה, שינמק את הסתייגויותיו. נשמע את הדברים.

ההחלטה לא צריכה להיות חפוזה. אני לא אומר שהיא חפוזה, אני רק אומר שאם יש חבר כנסת

שטורח להעיר הערות לשורה כל כך ארוכה של סעיפים, הרי אם איננו חבר וערת החוקה זה לא

צריך למנוע ממנו השתתפות בדיון. מוטב להזמין אותו לכאן להציג הסתייגויותיו מאשר לאפשר

לו להסתייג לפני המליאה.

מקבל את ההצעה.

אין לבוא בטענות אל חבר-הכנסת פלד שאיננו כאן, כי הוא איננו חבר הועדה.

אני מבקש להזמין את חבר-הכנסת פלד.

ברשותכם, נעבור לקריאת סעיפי החוק ונשמע הערות.

(קורא סעיף 1 - החלפת סעיף 345)

אינני יכול שלא להתקל בסייג שהוצע לנו לענין העונש. מדוע הובא הסעיף הזה?

לפי דברי ההסבר, הוא בא, בין השאר, להגדיל את העונש. זה נאמר במפורש ברברי ההסבר.

לפי הטבלה שקיבלנו, הגענו לגבול של מאסר 14 שנים. האם צריכים להגיע ל-16 שנים?

אתה מציע לא להגדיל את העונש.

אני מציע לא להגדיל את העונש. ופירוש הדבר הורדה של כמעט 50% מהצעת החוק, כי מה

יש בהצעה פרט לזה? יש בה כמה דברים, שלפי דעתי, הם מוטלים בספק.

לדוגמה "הבועל אשה, ללא הסכמתה, תוך שימוש בכוח" - זהו אינוס. מה זאת אומרת "שימוש

בכוח"? אנחנו צריכים להגיע לסעיף שקובע את השימוש בכוח - "איוס במוות או בחבלה חמורה

וכל איום אחר..." האם הכוונה ל"כל איום אחר" בכונה כלשהי, או "כל איו ם אחר"? כשלאחר

"איום במוות או בחבלה חמורה" אתה קורא באותו המשך "כל איום אחר", הכוונה לכל איוס אחר מאותו

סוג. ומה בדבר סחטנות?

נדון גזה אחר כך.

זה שייר להגררה של ההוראה הראשונה.

בפסקה נוספת נאמר "ניצול מצב של חוסר הכרה או מצב אחר המונע התנגדות" - זהו שימוש

בכוח או שזאת פיקציה? אינני יודע מה זה "המונע התנגדות".

ואיפה האינוס במירמה? האינוס במירמה הוצא מהמושג של אינוס והוכנס במקום אחר,

בעבירה אחרח - בעילה אסורה. אבל אנחנו שוכחיס שיש לנו יחסי הסגרה עם כעשרים מדינות,

שבהן האינוס הוא עבירה בת הסגרה, לפי ההגדרה כפי שהיא עכשיו.

היו"ר אוריאל ליז!

האם הכוונה שלך שאנחנו בכלל נבטל את המונח "שימוש בכוח", או שנגדיר מונח זה בדרך

אחרח?

פיסקה (2) לא קשורה בשימוש בכוח.

אני רוצה ראשית כל להגדיר את האינוס על מהותו האמיתית, ללא כל פיקציות, ועל כל

תוכנו. אני גם בדעה שבעילת קטינה מתחת לגיל מסוים, אני הייתי אומר גיל 14 או 15, היא

אינוס, מפני שהיא איננה מסוגלת לתת הסכמה שהיא כשרה בענינים כאלה. אבל איפה זה? זה

נשאר באיזה שהוא מקום אחר, בסעיף שמדבר על בעילת קטינה.

מה ההצעה שלך בנקודה זאת? אתה מציע שנוציא את המלים "תוך שימוש בכוח"?

להוציא אח המליס "חון שימוש בכוח", להוציא אח הפיקציוח, ולהכליל אח כל צורוח

האינוס כפי שהן קיימוח היוס בחוק הפלילי. לא לצמצס.

כל הדבריס על הכנסח חפצים בפי הטבעת וכוי, אפשר להכניס אותס בכל סעיף אחר, אבל הס

לא שייכים למהותו של האינוס כעבירה שיש לה תוכן מסוים שמתייחס לחיי המין של האשה.

יש כאן קובץ של פיקציות, הגדרה שאיננה כוללת, והכנסה של דברים שאינס שייכים - עבירות

מאד חמורות, אבל זה לא אינוס. חשאל אשה שעשו לה דבר כזה, והיא לא תאמר שהיא נאנסה.

היו"ר אוריאל לין;

פרופסור פלר, אתה עומד על שלוש נקודות; א. המושג של שימוש בכוח; ב. הגדלת תקופת

המאסר; ג. תוכן ההגדרה של עבירת אינוס, אם להשאיר אותה במסגרת בעילה או להרחיב כמוצע

כאן בחוק.

אני רוצה לקרוא את הצעתי.

לא כדאי בשלב זה, נגמור קודם את הדיון, אתר כך נראה אם אנחנו רוצים לעבור להגדרה

מצמצמת.

אתחיל דווקא בהגדרת העבירה. בהגדרת העבירה הלכנו להרחבת מונח האינוס מעבר לבעילה

רגילה, נקרא לה כך. כי למעשה של אינוס, בין אם הוא בדרך של בעילה רגילה ובין אם הוא

בדרכים שציינו, יש בו היבט עיקרי שהוא ההיבט המיני והביזוי של הקורבן הוא במובן המיני.

ברוב התוקים התרשים שאנתנו בדקנו, יש הרתבה של ההגדרה. מכיוון שאין תקיפה כתקיפה שנעשית

בדרך שימוש באבר המין של גבר כשהוא כופה על אשה לקיים אתו יחסים אוראליים או אנאליים. על כן

ביקשנו להרתיב את ההגדרה, ואותו הדבר כשמדובר בביזוי או בנזק שנגרם לאשה כשמשתמשים

לא באבר המין אלא בחפץ כדי לבצע את המעשה של התקיפה הזאת. לתקיפה הזאת יש היבט מיני

ברור. על כן היא לא תקיפה ככל התקיפות, גם אם אפשר לכלול אותה בתוך תקיפה המורה. לפיכך

מקומה הוא כאן, בתוק שמתייחס לעבירות מין. כך מצאנו גם בתקיקה תרשה במקומות אתרים.

אם אנחנו הולכים להגדרה המצמצמת של בעילה, זה לא כלול.

אפשר לדעת באיזה קודקסים כך נקבע?

ד. ליבאי;

באיזה מדינות עשו הרתבה כזאת, וממתי התיקוקים?

החיקוקים הם בררך כלל מהשנים 1974, 1975. למשל, קונקטיקט.

לא שפרופסור פלר חולק על כך שהחדרת חפץ לאבר מין צריכה להיות עבירה, אבל הוא אומר,

תקראו לזה תקיפה מינית, תקראו לזה איך שאתם רוצים. המושג אינוס, ביחסים הבינלאומיים,

באמנות הבינלאומיות, בספרות הבינלאומית, מכוון לדבר מסוים. את אומרת שזה כבר לא כך. לכן

אני לא מבקש לשמוע אם יש עבירה כזאת במקום אחר, אלא אם היא נכללת כקטגוריה אחת - - -

לא. אני מדברת אך ורק על אלה שנכללו בפרק על עבירות מין. כך בחוקים של קונקטיקט,

פלורידה, מישיגן.

תקחי לדוגמה את החוק הגרמני החדש, החוק האוסטרי החדש, החוק השוויצרי החדש.

ה"מודל פאנל קוד" הולך בדרך זאת?

לא.

ד. לינאי;

שם ישבו מלומדים גדולים, וגם אם זה לא קיבל תוקף של חקיקה במדינה כלשהי, יש לזה

משקל.

ה"מודל פאנל קוד" הוא משנות החמישים. יש הבדל. החוקים שעליהם דיברתי הם מהשנים

1974, 1975, 1976. אני יכולה להוסיף לרשימה גם את אורגון.

זה הכל? זה לא משכנע.

מה בענין "תוך שימוש בכות"?

"כל איום אחר" ההגדרה שלו היא "שיש בו כדי לשלול התנגדות. כפי שהסברתי בישיבה

הראשונה, כללנו "איום במוות או בחבלה חמורה", אף כי הם כלולים ב"כל איום אחר", כי רצינו

לתת לדוגמה את המקרים השכיחים ביותר.

היו"ר אוריאל לין!

אני רוצה לחדד את השאלה. למה צריך לומר "ללא הסכמתה" וגם "תוך שימוש בכוח" - האם לא

די להגיד "ללא הסכמתה"?

לא. "ללא הסכמתה" זה יכול להיות במקרה שההסכמה איננה הסכמה של ממש, כמו שיש

בבעילה אסורה. כאן יש עבירה קשה ביותר, יש גם "ללא הסכמתה" וגם "תוך שימוש בכוח" ביחד.

יש עבירה מיוחדת של בעילה ללא הסכמה בלי שימוש בכוח?

ג. ויסמן!

לא. יש עבירה של בעילה ללא הסכמה, כאשר ההסכמה איננה כשרה - בעילה אסורה. העבירה

של בעילה אסורה היא בעילה כאשר הסכמתה של האשה לאותה בעילה היא פגומה.

אני שואל: יש עבירה מיוחדת למעשה של בעילה בלי הסכמה שנעדר ממנה אלמנט של שימוש

בכוח? ואמ יש, איפה זה מופיע?

אין עבירה כזאת.

בוודאי שאין.

אם אין עבירה כזאת, הרי אם בועלים אשה ללא הסכמתה, זו לא תהיה עבירת אינוס,

כי לעבירה זו דרוש אלמנט של שימוש בכוח. לגבי קטינה יש עבירה ספציפית, לגבי מי שאינה

קטינה אין עבירה ספציפית של בעילה ללא הסכמה.

בסעיף 346, (3) ו-(4), מדובר על הסכמה שהושגה בטענת שווא, בתחבולה, בניצול טעות.

מה בדבר סחטנות?

לא כתוב.

אבל יש כל כך הרבה מקריס כאלה. כמעט מתחשק לי לצאת וללכת לנוח. הדברים הם. חשובים

מכדי לומר שיש, כשאין. צריך לקחת ולנתח בצורה מאד מדוייקת את הסעיפיס. חסר כאן הרבה.

. :שימוש בכוח - כשאין כוח ואין הכרה וכוי. לא כך עושיס חוק.

פרופסור פלר, אם אתה תקום ותעזוב, או שאתה תכעס, זה לא יעזור. אנחנו מנסיס בכליס

הטובים ביותר שיש לנו לנתח את הדברים ולהבין את הסעיף.

אני מנסה להבין אם יש הגדרה של עבירה שהיא בעילת אשה ללא הסכמתה, בלי שהדבר נעשה

תוך שימוש בכוח.

זאת תהיה תקיפה.

כלומר, זה לא יהיה בקטגוריה קול עבירת טין.

זה כמעט בלתי אפשרי, מבחינה מעשית. אנחנו מדברים על דבר שלא קייס במציאות - בלי

המכמה ובלי שימוש בכוח. זה לא קייס במ1יאות.

בסחטנות.

בסחטנות - כדי לשלול התנגדות. לשלול התנגדות זו סחטנות.

כשאתה מתייחס לכוח "כדי לשלול התנגדות", יש פה צירוף ואתה זקוק לפרשנויות.

לו רצה המחוקק להשאיר "שימוש בכוח", היה משאיר "שימוש בכוח" ונותן לבית המשפט

להחליט. מאחר והוא פירט "איום במוות או בחבלה חמורה וכל איום אחר שיש בו כדי לשלול

התנגדות" - כל הפירוט הזה בה להסביר מה זה "שימוש בכוח", לרבות סחטנות. כששוללים

מאדס את כוח ההתנגדות שלו באמצעות איוס או באמצעות סחטנות, זהו שימוש בכוח. כך אני מבין

את זה.

אמר לי רופא, שאי אפשר לאנוס אשה ללא שימוש בכוח.

התשובה לשאלה שלי נמצאת אולי בסעיף קטן (2) - "ניצול מצב של חוסר הכרה או מצב אחר

המונע התנגדות".

אני חשבתי שהשאלה היתה למקרה שאשה פשוט אומרת "אינני מסכימה". לענין זה אין לנו עבירה

מיוחדת שכלולה כאן, אולי יש רק עבירה של תקיפה.

אם אתה אומר לי שסעיף קטן (2) הוא פיקציה מסוימת, כשמדובר ב"ניצול מצב של חוסר הכרה",

יתכן שאין שימוש בכוח פיסי אלא ניצול של מצב, כי אילו היתה האשה בהכרה - היתה מתנגדת

וצריך היה להשתמש בכוח. אני לא יודעת בדיוק מה השאלה.

אני שואל שאלות פשוטות מאד, בשפה עברית שאני חושב שהיא לגמרי ברורה.

אס אתה שואל על בעילה ללא הסכמה וללא שימוש בכות, בלי ניצול - - -

לא אמרתי בלי ניצול.

אבל גם לא אמרת עם ניצול. אם מדובר על מעשה ללא הסכמה, אין עבירת מין מיוחדת.

אני חושב שההערות של פרופסור פלר, אף כי הן נועדו לנסח החוקים, הן נכונות. חראה

מה עושים כאן. יש לנו היום הגדרה של אינוס בסעיף 345, וההגדרה כוללח כמה חלופות. בסעיף

345 כתוב "הבועל אשה, שלא כדין" - מחקו את המלים "שלא כדין", וכרגע זה לא עולה כאן.

ובהמשך הסעיף נאמר "נגד רצונה תוך שימוש בכוח", כלומר, המחוקק לא הסחפק במלים "נגד

רצונה" או "ללא הסכמחה", והוסיף "תוך שימוש בכוח". ואחר כך הוסיף המחוקק עוד חלופות.

"נגד רצונה" יכול להיות תוך שימוש בכוח, או נגד רצונה "באיימו עליה במווח או בחבלת

גוף קשה, או כשהיא בחוסר הכרה או במצב המונע אח התנגדותה".

פרופסור פלר מתריע ואומר לנו כך, תראו מה עשיתם, לקחתם אלמנטים שהם שונים במהותם

משימוש בכוח, ומשום כך הם קיימים היום אצל המחוקק כאלטרנטיבה לשימוש בכוח, הם לא זהים

לשימוש בכוח, וכרי לקצר בסעיף אתם מכניסים אותם תתת הגדרת שימוש בכוח, בשעה שמבחינה ענינית

הם לא שימוש בכוח, כל הפסיקה לא רואה בהם שימוש בכוח, כי הם היו יסוד נפרד מהשימוש בכוח.

מה אתם עושים? בזה שאתם כותבים למעלה הגדרה לשימוש בכוח ומכניסים מצבים שמוכרים כמצבים

לא של שימוש בכוח, אתם רוצים שיתייחסו לזה כאל שימוש בכוח בשעה שגם הציבור לא מבין את

זה כשימוש בכוח. זה יכול להיות אינוס כמו היום. יכולתס להשאיר את הסעיף כפי שהוא. יש כאן

קצת משום הונאת הבריות, כי אתם אומרים לציבור שהגדרה של אינוס מעתה והלאה היא שימוש בכוח,

ויכול לחשוב אדם שאם האשה היתה חסרת הכרה זה לא אינוס . אומריס לו, אה, אתה לא קראת סוב

אח סעיף ההגדרות, בכל זאת הכנסנו את המעשה שלך לתוך אינוס על ידי טריק יפה. אומר פרופסור

פלר בצורה פשוטה, תשאירו את הסעיף כמו שהוא.

יש מי שיש לו קו מחשבה אחר לגבי הגדרת עבירות. השופט חיים כהן תמיד היה אומר, בוא

ונפסיק לדקדק דקדוקים קליס כחמוריס, ניקח כל תקיפה על רקע מיני ונקרא לה אינוס, לא איכפת

אם חדר או לא חדר, הכניס פה או הכניס שם, כל תקיפה על רקע מיני היא בעיני אינוס וזו עבירה

חמורה. זאח גישה אחרח. אתם לא באים בסעיף הזה עס גישה אחרת. אם זו כל התועלת שאתם רוצים

להביא בחסכון שבהגדרה, אני מעדיף שתשאירו את הסעיף כפי שהוא, שלא יתיימר כאילו עשה כאן

המחוקק איזה שהוא שינוי מהותי בהגדרת אינוס, כי הוא לא עושה שינוי בקשר לשימוש בכוח י

והחלופות שיש היום.

אם כך, מה אתם באים להוסיף להגדרה? אתם באים להוסיף להגדרה את המילים המפורשות

שגם כאשר הפגיעה באשה היא בהחדרח חפצים לאבר המין או לפי הטבעת, גם זה אינוס ייחשב. אני

הייתי שוקל כאן ברצינוח את ההערה של פרופסור פלר, אם מקום הרעה החולה הזאת והמעשה החמור

הזה הוא תחת ההגדרה של אינוס. לכן החענינתי לשמוע מגב' גלוריה ויסמן אס יש מחשבה חדשה

ביודיקטורה או בחומר של מלומדים בנושא זה בשנים האחרונות. אבל קונקטיקט יופלורידה,

עם כל הכבוד לבתי המחוקקים שלהן, אלה אינן מדינות שיכולות להיוח אור לגויים או אור

למדינת ישראל. לא מהם צריך ללמוד דוגמה.

הייתי משאיר הגדרת עבירה נפרדח, מעשים שיש בהם משום פגיעה מינית, אבל אני בספק

אם צריך לכלוא אותם באינוס. אני אומר זאח בזהירות, כי אני רוצה עוד לבדוק את הענין,

אבל לא הייתי ממהר לאשר את כל ההגדרה החדשה של אינוס. זה חל לגבי האמור בענין שימוש בכוח

וחלופותיו.



היתה טענה נוספת לפרופסור פלר. הוא אומר, בסעיף 346 אתם מגדירי ם עבירה של בעילה

אסורה, והנה אחת החלופות מתייחסת להסכמה הנפגעת. אבל הסכמת הנפגעת היא בכלל בלתי

רלוונטית לפי הגדרת העבירה ב-346. בסעיף 346 אומרים "הבועל אשה באחת מאלה, דינו ..."

ופתאום בסעיף קטן (3) עושים פוקוס על ההסכמה של האשה. ההסכמה של האשה היא יסור מיסורות

עבירת האינוס, סעיף 345, לכן שואל פרופסור פלר בצדק, למה לקחתם חלופה (3) מסעיף 346

והוצאתם אותה מאינוס. הנפגעת נאנסה ללא הסכמתה, משום שהסכמתה הושגה בסענת שוא, בתהבולהו

וכו', מדוע אין דין המקרה הזה כדין אינוס ואתם מכניסים את זה בגדר סעיף 346 - בעילה

אסורה, שזה סעיף הרבה יותר פרובלמטי.

בעצם פרופסור פלר לא חולק, עד כמה שאני מבין עד עכשיו, על התוצאה, חוץ מענין

ההמרת הענישה, אם יש בזה גורן. הוא רק אומר, תביאו את זה בצורה מסודרת של חיקוק, בצורה

לוגית ואנאליטית, ואל תעשו מישמש אתר גדול שבתי המשפט יצטרכו בדרך פרשנויות להתווכח

על דברים ברורים. כך אני רואה את פנייתו של פרופסור פלר.

אני הייתי מ1יע ליושב ראש לבקש מפרופסור פלר ניסות של ההצעות הללו בצורה שנראית לו,

לאתר מכן נשקול הצעתו מול הצעת משרד המשפטים ונחליט.

המגמה של החוק הזה היא ברורה לתלוטין. אפשר לדבר על אלמנט זה או אחר, אבל קודם כל

יש לפנינו מגמה ברורה של הרחבת ההגדרה של אינוס. אני לא מדבר כרגע על ענין, שבעיני הוא

יותר טכני, שהוציאו את המלים "שלא כדין" ודברים מסוג זה. אבל יש פה הרחבה ברורה של מהות

עבירת אינוס - מדובר לא רק על בעילה אלא גם על מעשה אוראלי, מעשה אנאלי, וגם על החדרת

חפץ.

אני בעד הרחבת ההגדרה. בהתחלה הייתי בדעתו של פרופסור פלר, להשאיר הגדרה של אינוס

כמעשה בעילה, על פי התפיסה המקובלת. לאחר ששמעתי כאן את ההערות של הנציגים, חשבתי שבאמת

אין מקום להבחין בין אקט מיני, בין מעשה שנעשה באבר המין של גבר, אם הוא אנאלי או אוראלי

או שהוא בעילה. שוכנעתי שאין מקום להבחנה. גם אם אפשר להגדיר את זה כמעשה מיני מסוג אחר,

אינני רואה סיבה למה לא יכנס מעשה כזה בהגדרה של אינוס. בהצעת החוק יש הרחבה של הגדרת

האינוס. אפשר להתווכח על המבנה המשפטי, אבל בתוכן זו הכוונה. אני מקבל את ההרחבה הזאת

בתוכן העבירה.

אני לא מקבל, כמובן, את ההגדלה של העונש מ-4ו שנה ל-16 שנה. לפי דעתי זו שטות, אין

צורך בזה. אם כבר, הייתי הולך לעונשי מינימום, אבל אני יודע שיש על זה ויכות גדול

ושחבר-הכנסת ליבאי לא מזדהה אתי. אני מוריד את זה כרגע.

אני מקבל את עצם ההרחבה של הגדרת אינוס. אנחנו יכולים להתווכת על המהות, אם במסגרת

ההגדרה של אינוס יש מקום לדבר גם על החדרת חפץ. כהצעת החוק זה צומצם רק לפי הטבעת או

אבר מין. אני לא לגמרי שלם עם ההגדרה שמעשה אינוס הוא גם על ידי החדרת חפץ. אני יודע

חומרת הפגיעה של מעשה כזה, אבל אני לא יודע אם אנחנו צריכים לכלול גם החדרת חפץ, ולא

שמעתי הסבר משכנע מדוע כן. בענין זה יש לי ספק.

כשאנחנו מדברים על ההגדרה של שימוש בכוח, אני לא רואה בעיה גדולה. יכול להיות שאפשר

להכניס את האלמנט של שימוש בכוח לתוך ההגדרה עצמה, ואז ההגדרה עצמה היתה הופכת, על פי

התפיסה הנוכחית, להיות מאד מורכבת ומפורטת. אני לא רואה מבחינה משפטית בעיה כשלוקחים

את המונח שימוש בכוח ומגדירים אותו על דרך ההרחבה, גם באיזה מקרים איום יהווה שימוש בכוח,

ובאיזה מקרים ניצול מצב של חוסר הכרה יהווה שימוש בכוח, אף כי ברור לי שזה לא בדיוק

שימוש בכוח. אבל דבר אחד ברור, שאת המונח שימוש בכוח, במהותו ובתוכנו, נצטרך להגדיר

בית המשפט על פי נסיבות הענין. אני לא בא להגדיר כאן הגדרה קומפריהנסיבית מוחלטת של

שימוש בכוח. יש הגדרה בסיסית של שימוש בכוח, ובית המשפט יקבע לפי נסיבות הענין אם אכן

במקרה זה או אחר היה שימוש בכוח.



לאחר מכן אנחנו קובעים מתי איום ייחשב שימוש בכוח, וגם ניצול מצב של חוסר הכרה או

מצב שמונע התנגדות. יש בעיה לגבי המבנה של ההגדרה חבלה חמורה, זה נראה לי קצת מוזר.

המושג חבלה חמורה מופיע רק בהקשר של איום. האם אדם מאיים בכך שהוא יגרום נזק נפשי?

ההגדרה של חבלה חמורה מופיעה רק פעם אחת, רק במסגרת של איום בשימוש בכוח.

גם בסעיף 7 מופיעה חבלה חמורה. בסעיף 345 ובסעיף 353.

במסגרת סעיף 345 המונח חבלה חמורה מתייחס לאיום. האם אפשר לאיים על אדם שיגרמו לו

נזק נפשי חמור? האם זה מסוג הדברים שבהם מאיימים על אשה שרוצים לאנוס אוחה: אני אגרום

לר נזק נפשי חמור אם לא חעתרי לי? זה נראה קצה מוזר ולא הגיוני.

אחה צודק. צריך לתקן.

היו"ר אוריאל לין;

את זה צריך לתקן. אבל אינני רואה שום סיבה, מבחינת המבנה, מדוע את כל האלמנטים של

הרחבת המונח שימוש בכוח צריך לכלול בגוף ההגדרה הבסיסית של העבירה.

אני חושב שאנחנו צריכים קודם כל לקבל החלטה לגבי התיזה הבסיסית שלפנינו, אם אנחנו

רוצים להרחיב את המונח אינוס על פי ההגדרה שמוצעת לנו היום. אם כן, אני חושב שזה הרבר

העיקרי שאנחנו צריכים להידרש אליו, ולאחר מכן לדון בפרטים ובמבנה ובכל הדברים האחרים.

אני חוזר ואומר, בניגוד לדעתו של פרופסור פלר, שבתחילה נראתה לי יוחר נכונה, שאני לא

רואה סיבה ענינית ותוכנית מדוע הגדרת המונח אינוס לא תכלול גם מעשה מחדירה שהוא לא בעילה

במובן הרגיל, מעשה שעלול אף לגרום נזק יותר קשה ולהיות משפיל יותר מאשר בעילה רגילה.

אנחנו צריכים להתקדם במעשה החקיקה, חבר הכנסת ליבאי, והשאלה היא אם אתה מרגיש

שאנחנו בשלים היום לעבור על הסעיפים ולהצביע עליהם.

לא. אני חושב שיש דברים שטעונים עוד מחשבה והבהרה. אני לא חושב שהנושא בשל להחלטה.

אני גם לא חושב שהרכב של שנים, עם כל הכבוד לשנינו, צריך להכריע בענינים כאלה.

היו"ר אוריאל ליז!

הרכב של שנים לא היה מפריע לי אילו היחה בינינו חמימות רעים.

ד. ליבאי!

בסופו של דבר, ישנה עבירת אינוס, ומציעי הצעת החוק אינם מציעים ליתר גם על עבירות

אחרות, כמו מעשה מגונה, מעשה סדום, בעילה אסורה. כך שלמעשה חוזרים לישן. אם כבר יש ריבוי

עבירות בהקשר המיני, מה לי עוד אחת או פחות אחת. במלים אחרות, החדרת חפץ לאברים מסוימים

היא בעיני תקיפה. אמרתי כבר שאני נוטה למחשבה, וכאן השפעתו של השופט חיים כהן עלי, שתקיפה

על רקע מיני יכולה להיות בקטגוריה זאת, בין אם האבר כבר נכנס או לא נכנס או פחות נכנס וכיוצא

בזה. כלומר, אני הייתי שוקל להבריל חקיפה מינית מאינוס, לכלול עבירה נפרדת של תקיפה

מינית. אינני יודע אס יש צורך בבעילה אסורה או לא. אני רוצה עוד להתווכח על מעשה סדום

והגדרתו כאן. הדברים לא פשוטים.



לכן אני מציע שעוד נלבן את הדברים. אני חוזר על הצעתי, נקבל מפרופסור מלר

טיוטה, זה יעזור למחשבה ולהבהרה ולניתוח של הדברים, נמצא אחנו המומחה בדיני עונשין,

אנאליטיקן מעולה. לא צריך להוציא עבודות בלי בקורת ובלי בדיקה מראש. אני מציע לקבל

מפרופסור פלר טיוטה נגדית להצעת החוק שלפנינו, עם כל הכבוד לנסחי משרד המשפטים - ואני

עוד לא אמרתי מה עדיף, זה רק יפרה את המחשבה.

אני לא מתנגד שנקבל נוסח נגדי מפרופסור פלר. אנחנו צריכים להבין במה אנחנו

עומקים. הממשלה הגישה לנו הצעת חוק, לא סתם הגישה, יש יעד מסוים. היעד בהצעה זו הוא

להרחיב אח הגררח אינומ ולהחמיר אח הענישה. אבל לא רק להחמיר ענישה אלא גם להגדיר אחרח

אח מהוח העבירה.

אין מחלוקת על זה. ישנו מדע המשפט, מקצוע המשפט, גישה מקצועית - אוחם מייצג פה

רופסור פלר. פרופסור פלר לא בא להטיף לנו מה תהיה דעתנו באשר למדיניות. הוא רק אמר: חברים,

זהו חוק גרוע מבחינה מקצועית.

אני חושב שפרופסור פלר דיבר על המדיניות.

לא. בהצעת החוק הוציאו אח האינוס, שהוא היום אינומ מ9ורש, אינום במירמה, הוציאו

אוחו מן המושג, בעת שאנחנו קשורים עם עשרים מדינות בהסכמים לפי המושג הזה. אינכם רוצים

אפילו לשמוע להכניס את המושג אינוס - בעילת קטינה מתחת לגיל מסוים.

זה נמצא במסגרת של בעילה אסורה.

זה לא היינו הך, כי יש גם פסיקה של בית המשפט העליון שאמר שבחורה מתחת לגיל מסוים

איננה מסוגלת לתת הסכמה כשרה בענינים כאלה. בעילה של קטינה היא כאילו אונסים אותה.

בזה לא מרחיבים. במקום זה מכניסים כל מיני פיקציות, חפצים וכו'. אין לנו הגדרות של כל

כך הרבה תקיפות?

היו"ר אוריאל לין;

אני רואה הבחנה יסודית בין שתי עבירות - אינוס תוך שימוש בכוח ואינוס ללא שימוש

בכוח, מה שנקרא בעילה אסורה. בסעיף 346, בהגדרה החדשה נאמר "לא מלאו לנפגעת שש עשרה שנים

הנ9געח היא צאצא של העבריין או של בת זוגו..."

הלוואי וזה היה כך. לגבי "שימוש בכוח" נאמר - "ניצול מצב של חוסר הכרה..."

בהמשך ההגדרה בסעיף 346 ייאמר - "הסכמתה של הנפגעת הושגה בטענת שווא, בתחבולה,

בניצול טעות או בניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה; המעשה נעשה תוך ניצול יחסי תלות,

מרות, חינוך או השגחה."

אני מו1א הגיון רב בהבחנה בין מעשה של בעילה אסורה, שלא היה בו אלמנט של שימוש

בכוח, והוא נעשה בכל אחת מן הדרכים שצוינו בסעיף, ובין מעשה של אינוס. ההבחנה הזאת

נראית לי מאד הגיונית, ואני רוצה להבין מדוע לדעתך איננה הגיונית. יש פרשה אחת של שימוש

בכוח, יש פרשה שניה של בעילה אסורה שאין בה יסוד של שימוש בכוח. אנחנו יודעיס שאין שוני

בין הדברים מבחינת חומרת העבירה. פה מדובר על מאסר 12 שנים, שם מדובר על מאסר 14 שנים.

מדוע צריך לדחוס את זה במסגרת של עבירה אחת?

אם אחה חושב שהחלוקה היא במקומה, אתה צריך לומר שפיסקה 2 בהגדרה של שימוש בכוח

היא לא במקומה. כי אם ניצול מצב של חוסר הכרה זה שימוש בכוח, אז גם ניצול היותו של אדם

חולה נפש זה באותה קטגוריה. בשני המקרים אין שימוש בכוח, אתה אומר שזה אקויולנטי לשימוש

בכוח. ואם כך, גם פיסקה (3) בסעיף 346 היא אקויולנטית במידה רבה.

מהי בעילה אסורה? בעילה אסורה היא בגלל איזה טבו. "הבועל אשה באחת מאלה, דינו - מאסר ק

שתים עשרה שנים, ואם עשה את המעשה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר שש עשרה שנים", למה?

לא משום שהיה שימוש בכוח, לא משום שהיא לא הסכימה. לא היה שימוש בכוח, היא הסכימה, ובכל

זאת זה אסור. למה? בגלל איזה שהוא טבו. אס זה מפני שלא הגיעה לגיל מסוים, בסדר, נתווכח

על הגיל. אם הנפגעת היא צאצא של העבריין, זה ענין של טבו מסוים. כשאתה בא לסעיף קטן

(3), פתאום מדברים על הסכמה. לא העמידו בראש הסעיף הזה את הסכמת האשה כפרובלמטית, אומרים

שכל בעילה כזאת היא אסורה כי זה טבו. מה כאן טבו לגבי השגת הסכמה בתחבולה? או שזה שייך

לקטגוריה של אינוס, משוס שהסכמתה איננה הסכמה, או משום שזה גובל בשימוש בכוח, לפי ההגדרה

בסעיף 345(2). שם כתוב "... מצב אחר המונע התנגדות. תאר לך שלא היה סעיף 346(3), ובתי

משפט צריכים לפרש "שימוש בכות", לרבות - "מצב אחר המונע התנגדות*. מה זה מצב אחר?

לחוסר הכרה אין מצב אחר דומה.

היא מסוממת.

אם היא מרומה, זה לא אותו דגר?

ואם היא חולת נפש, אם היא לקויה בשכלה, זה לא קרוב לזה, זה לא דומה למצב של חוסר

הכרה, כי בעצם מדובר באדם שאין לו דעה? למה כשאין לו דעה זו פיסקה (3) וזו בכלל עבירה

אחרת, וחוסר הכרה קשור בעבירה אחרת עם הקריטריון הוא שימוש בכוח? או שימוש בכוח או לא

שימוש בכוח.

שלא יבינו אותי לא נכון, אני מסכים שיכול להיות אינוס ללא שימוש בכוח, במצבים

מסוימים, אבל צריך לפרט את זה בקטגוריה של עבירה שונה או לקרוא לזה אינוס. מה שלא יתכן

הוא שחלק יהיה בעילה אסורה וחלק יהיה אינוס. למה?

בסעיף 346 הפוגע מדובר במקרה שבהחלט יכולה להיות הסכמה, אבל היא הושגה הוא בנסיבות

אסורות, מנערה בת 14, או מבן משפחה, או בנסיבות אחרות שמתוארות כאן. כשמרובר בארם מחוסר

הכרה הוא בכלל לא יכול להביע רצונו. לכן הכניסו את זה במסגרת של שימוש בכוח. אבל לא זאת

הנקורה המרכזית בהנעה, לרעתי זה יכול להיות גם כאן וגם כאן, כי שתי העבירות הן חמורות.

אפשר לומר שזה שייר לעבירה קול בעילה אסורה. אני לא רואה בזה את הבעיה המרכזית שלפנינו.

הבעיה המרכזית היא לגבי התפיסה היסורית של הגעת החוק, ואליה אנחנו ניררשים. פרופסור פלר,

האם לרעתך יש מקום לנסח את הרברים בצורה אחרת אבל לפי המגמה המוצעת לנו בהגעת החוק?

מהי? מאסר 14 שנים במקום 12? זה לא.

חזרתי עליה כבר כמה פעמים. בהצעה הממשלה יש כוונה מסוימת. אם את הכוונה הזאת אפשר

לממש בנוסח אחר, בבקשה. אני לא מתנגד שנקבל נוסח נגדי לנוסח של הצעת הממשלה. אני חושב

שיש מקום להגיש נוסח לאחר שמגבשים עמדה. אני מוכרח להודות שגם מדבריו של חבר-הכנסת ליבאי

עדיין לא הבנתי אם הוא כבר גיבש עמדה או לא.

ד. ליבאי;

אני אומר שאפשר להגיע לאותם יעדים בניסוח שהוא יותר נכון מהבחינה המקצועית או

האנאליטית. לכן הייתי מבקש לראות נימוח של פרופסור פלר, ואתר כך נמשיך. זה כל מה שהצעתי

בשלב זה.

לא לפני ספטמבר.

אנחנו עומדים לפני פגרה. בלאו הכי ברור שאין תמימות רעים בין חבר-הכנסת ליבאי וביני,

אנחנו לא יכולים להביא את הדברים עכשיו להכרעה ולא נתקדם. אין לנו מנוס אלא לדחות את

הדיון בנושא זה לישיבה הבאה. כדי שהישיבה הבאה אכן תהיה פורה יותר, אם פרופסור פלר רוגה

להציע לנו נוסח אחר - -

לא בדיוק נוסח אחר. נוסח יותר שיטתי, פחות פיקטיבי, הליכה לפי דפוסים שאנחנו

קשורים בהם ביחסים בינלאומיים. תקראו את פסק הדין של השופט ברק לענין ההסגרה, עד כמה

רצו להתתמק מן ההסגרה משום שאינוס לא נופל בגרר סעיף 345 אלא בגדר סעיף 346, אינוס במירמה

כאילו איננו אינוס. לכל הדברים האלה צריכים להתייתם, ולא רק לאיזה שהוא חוק של איזו

מדינה נידחת בארצות הברית.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 16:05)