הכנסת האחת עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוסוקול מס' 179

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום ג', ב' באדר התשמ"ז, 3 במרס 1987, 11:30

נכחו! חברי הועדה!

אוריאל לין - מ"מ יו"ר הועדה

מרדכי וירשובסקי

דוד ליבאי

דן מרידור

ויקטור שם-טוב

מוזמנים!

חה"כ פ. גולדשטיין

חה"כ מ. חריש

ז. אפיק - משרד האנרגיה והתשתית, יועץ משפטי

י. נוברסקי - " " " מנהל אגף שימור אנרגיה

ע. רויטגור - " " " מהנדסת

ת. פנחסוביץ- משרד המשפטים

מזכיר הועדה! ש. סגר

יועצת משפטית! ר. מלחי

קצרנית! א. אשמן

סדר היום! חוק המקרקעין (תיקון מס' 10) (הינתקות מחימום מרכזי),התשמ"ח-1985

הצעת חברי-הכנסת פי גולדשטיין ומי חריש



חוק המקרקעין (תיקון מס' 10)(הינתקות מחימום מרכזי), התשמ"ה-1985

(הצעה חברי הכנסת פ. גולדשטיין ומ. חריש )

היו"ר אוריאל לין!

ברשותכם, אני פותח את ישיבת וערת החוקה חוק ומשפט. בישיבה הקורסת, ביום 9 בפברואר,

הוחלט שאם לא יהיו הצעות מעשיות ער הישיבה הבאה, נשאיר סעיף 59א ככתבו וכלשונו.

אשר לסעיף 59ב, נאמר שנמשיך לרון כרי לסכם.

האם יש הצעות מעשיות לענין סעיף 59א? אין. יש הערות לסעיף זה? אין.

אם אין הצעות ואין הערות, אני מציע לאשר את הסעיף ככתבו וכלשונו.

ד. מרירור;

אני מצטער שלא הייתי בישיבה הקורמת. האם הכוונה היא שבעל דירה רשאי יהיה להתקין

על הגג דוד שמש לחימום מים לדירתו? אם זו הכוונה, למה לא לכתוב זאת?

היו"ר אוריאל לין;

זו הכוונה.

ר. מלחי!

נאמר שהוא רשאי להתקין דוד ???. להולכת המים לדירתו".

הכוונה היא שהדוד ישמש לחימום מים לדירתו אבל אין לזעם להכנס לויכוח, אם חיר-

הכנסת מרירור מציע להוסיף את המילה "לדירתו", נקבל הצעתו. זה לא מפריע.

ו. שם-טוב!

הכל מותנה בכך שבהתקנת הדוד לא יזיק ליתר הדיירים.

ת. פנחסוביץ;

להתקנת דוד שמש הוא חייב לקבל היתר העיריה, ובתנאי ההיתר כלולות ההוראות כיצד

להתקין דוד שמש. הוראות אלה חזקה שיגנו על הדיירים האתרים וימנעו נזק.

היו"ר אוריאל לין;

אני תוזר ושואל אם יעו הצעות מעשיות לסעיף 59א. באין הצעות, אני מציע לאשר סעיף

זה ככתבו וכלשונו, כפי שהחלטנו בישיבה הקודמת.

אושר סעיף 59א.



נעבור לסעיף 59ב. אף כי כבר דנו בסעיף זה, אני מציע שנקרא אוחו שוב

כדי לרענן זכרוננו ולקבל החלסוח. ברשותכ, נחדש אח הדיון בסעיף 59ב.

(קוראח סעיף 59ב - הינתקות ממערכח חימום מרכזית)

היו"ר אוריאל לין; .

אני מציע שנעבור ונדון בכל סעיף קטן בנפרד, כי ההערות הכלליות כבר נאמרו

בישיבות קודמות ואין טעם לחזור לדיון כללי. יכול להיות שלאחר שנעבור על כל הסעיפים

הקטנים, נצטרך לחזור ולחקן סעיף קטן שכבר אושר קודם לכן.

נחחיל בסעיף קטן (א). האם יש הערות למשרד המשפטים?

בישיבה קודמח נציג מכון החקנים לא הספיק לומר דבריו, והועדה החליטה -יאמר דבריו

בישיבה הבאה. אני מבינה שלא יכול היה לבוא לישיבה. מני מציעה שהועדה בכל זאח השמע אח

מכון החקנים. גם חברי ממשרד המשפטים לא הגיעו. אני עצמי לא ידעתי שיהיה היום דיון

בנושא זה. פגשתי בפרוזדור אח חבר-הכנסת חריש והוא אמר לי שיחקיים דיון זה. לא הבאחי

אחי אח החומר, לא החכוננחי, אשחדל לדבר מחוך הזכרון.

ד. מרידור!

הדבר לא נמסר למשרד המשפטים?

היו"ר אוריאל לין;

אני שואל אח מזכיר הועדה אם הוזמנו לישיבה כל מי שצריך היה להזמין.

ש. סגר!

כפי שאנחנו נוהגים חמיד, נמסרת הודעה למשרד המשפטים. גם מכון החקנים הוזמן.

חודה רבה.

ח. פנחסוביץ;

ההוראה הכללית בסעיף קטן (א) היא רחבה מאד. בישיבה קודמח ביקשתי שנציג מכון

החקנים והמחנדסח של משרד האנרגיה יסבירו עד איזה גבול אפשרית הינתקוח. אם דייר אחד או

קנים מתנתקים, זה עוד יכול להיות סביר. היתה חוה דעח של מהנדסה משרד האנרגיה וגס של

מכון החקניס שאם 50% מהדיירים מתנתקים, צריכת הדלק למתקן המרכזי תהיה יותר גדולה

מאשר כשכולם משתמשים במתקן, ולכן לא כדאי להפעיל אותו.

דנו בהרחבה עם המשפטים הקודם, ודעתו היתה שיש לקבוע כי שר המשפטים יקבע

בתקנוח אח האפשרות להנחק ממערכת חימום מרכזית ובאילו תנאים, ולא הוראה מכוח חוק.

אפשר לומר שאוחו דבר אפשר לקבוע בחוק, אבל החוק איננו גמיש כמו הקיקת משנה, אוחה אפשר

לתקן בנקל לפי הנסיון. בחקנוח אפשר לקבוע כמה דיירים יכולים להנחק, באיזה חנאים, איך

ו



מחליטים, כמה דיירים יכולים להחליט, כמה יצטרכו המתנתקים אין חילוקי דעות על כך

שיצטרכו לשלם בעד החזקת המערכת, כי זה חלק מהרכוש המשותף. הזכור. נקיארת להם והם חייבים

גנו בחובת ההחזקה.

נשאלת השאלה אם מי שניתק מהמערכת המרכזית יהיה פטור לגמרי מתשלום בעד הדלק או

שבכל זאת יצטרך להשתתף בשעור מסוים בהוצאות הדלק, ר.י במידה מסוימת הוא בכל זאת נהנה

מהחימום. אם הוא גר בקומה ביניים, הדירה שמעליו והדירה שמתחתיו מחוממות, הצנורות

עוברים בדירתו, הריצפה מתחממת, התיקרה מתחממת. יכול להיות שרי לו אס יוסיף מעם מאד

חימום על חשבונו בררך אחרת.

פ. גולדשטיין;

לפי גישה זו צריך לקבוע סכום אחר למי שגר בקומה ראשונה שאין קומה תחתיה, ולמי

שגר בקומת גג שאין דירה מעליה...

ת. פנחסוביץ;

השאלה היא אס צריך להכנס לענינים אלה.

אנחנו צריכים לקבל כרגע החלטה אחת פשוטה: האם אנחנו רוצים לקבוע שהזכות להנתק תהיה

מוגבלת באיזה שהם תנאים. אם כן, צריך לקבוע מה יהיו התנאים. אפשר לומר שיכולים להנתק

עד 50% מבעלי תדירותן אפשר לומר שניתק כל מי שרוצה להנתק, ואם תמתקן הופך להיות בלתי

בדאי לנשארים, יחליטו הם ויסגרו אה המתקן. אי אפשר לסבך את הענין יותר כדי.

צריך להחליט באיזה קו אנחנו הולכים.

נשמע דעת משרד האנרגיה והתעשתית בשאלה זאת.

י. נוברסקי;

הבזבוז במערכת משותפת נובע בעיקר מהצנרת המשותפת, הצנרת שלא בתוך הדירות.

העלות היא פונקציה של אורך הצנרת וסוג הבידוד וכן של הקונריגורציה של הבנין: ככל

שהבנין גבוה יותר,ההפסדים קטנמים יותר; ככל שהבנין רחב יותר,ההפסדים גדולים יותר.

לפיכך אס נקבע אחוזים אחידים לכל הבנינים, צריך לדעת שמדברים על ממוצעים ולא על שעור

ספציפי לטוג בנין זה או אחר.

האיבוד המשותף הלוי גס בסוג הבידוד של הצנרת. ככל שהבידוד טוב יותר, האיבוד

קבן יותר. ענין זה הוא באחריות ובשיקול של ועד הבית ונל הדיירים, הם צריכים להחליט

אט לבודד את הצנרת. אם דיירים ניתקו מהמערכת המרכזית, יש אינטרס הרבה יותר גדול

לבודד את הצנרת בידוד מעולה כדי להקטין את ההפסדים למערכת.

אנחנו תושבים שאחרי שניתקו מחצית הדירות מהמערכת המרכזית, ההפסד המשותף לדירה

יהיה כל כך גדול שלא כדאי יהיה לדיירים שנשארו להמשיך להחזיק את המערכת. אם אפשר

להציע תיקון לחוק, אולי כדאי לקבוע שאם 50% מבעלי הדירות החליטו להנתק מהמערכת, המערכת

הזאת תסגר.



היו"ר אוריאל ליז;

אם נותנים אפשרות לכל רייר להנתק מהמערכת המרכזית, אט ישארו קשורים למערכת 50%

מהדיירים, יתליטו הם אם להמשיך להתזיק את המתקן או לא. למה לקבוע שחייבים לסגור את

המתקן?

י. נוברסקי;

ההפסדים למערכת יהיו יותר גדולים מאשר הצריכה של אותן דירות שניתקו.

ז. אפיק;

אני חושב שהמתוקק צריך להתערב ככל האפשר פחות בשיקול הדעת של אנשים מתי להפעיל

ומתי לא להפעיל את המערכת. החוק בא לייתור בעיה של מי שרוצים להנתק מהמערכת המרכזית.

לדעתנו, זה מיעוט בכל בית. הייתי ממליץ לא לקבוע כללים ליתר, הם בעצמם יקבעו מתי

לא כדאי להם להפעיל את המערכת. לא כדאי למתוקק להתערב בענין ולסבך אוהו עוד יותר.

הערה עקרונית ואולי גם הצעה לתיקון מסוים. מר אפיק אמר שצריך לתת לדיירים להתליט.

אבל בעולם שלנו יש גם הסכמים. כשאדס נכנס לבית משותף שיש בו הסקה משותפת הרי קיומה של

ההסקה הוא אתר השיקולים שלו ברכישת הדירה, הוא משלם יותר בער הדירה מפני שיש בבית

הסקה משותפת והוא יוכל להנות ממנה. גם לענין מס שבח, אם יש בבית הסקה מרכזית - הדירה

שווה יותר. זה במישור של הסכמה בין דיירים.

גם במישור של ערך הרכוש, אמנם עושיס כאן מעשה שיש לו הצדקות, אבל פוגעים בערך

הרכוש, פגיעה כפויה בדייריס שרוצים להמשיך בהסקה מרכזית. פגיעה בהסכם, שאולי לא נכתב

אבל קיים מכללא, של כל הרייריס שהם משתמשים בהסקה משותפת. יש נימוקים שבמקרים מסוימים

צריך להתיר הנתקות, ולכן באה הצעת התוק הזאת. אבל הייתי מציע להתיר כמו שהתרנו בסעיף

הקורס, בסעיף 59א.

אני מציע לא לקבוע בסעיף 59ב הוראה קוגניטיבית, שאין לדיירים אפשרות להתנגד לה

ואפילו לא בתקנות הבית המשותף. היום יש זכות לדיירים לקבוע בתקנון כל מיני הוראות

שנוגעות לניהול הרכוש המשותף, מה מותר ומה אסור. לענין דוד-שמש קבענו שאם יש הסכמה של

הדיירים שלא להתקין רוד שמש, לא יותקן. מדוע לא תהיה גם כאן הוראה רומה?

אנשים קנו דירות ושילמו מתיר יותר גבוה בגלל ההסקה המרכזית, והה יוכלו לקבוע

בתקנון שבבית זה לא תהיה אפשרות להנתק מהמערכת המרכזית, אלא בדרך מסוימת. למה למנוע

אפשרות כזאת שקיימת לגבי כל שימוש ברכוש המשותף.

אפשר אולי לעשות פשרה או מודיפיקציה של ההצעה ולומר שכל זה תל באין החלטה אחרת

של הדיירים בתקנון הבית המשותף או בהסכמה של הדיירים.

היו"ר אוריאל ליז;

ההצעה של תבר-הכנסת מרידור מחזירה אותנו לדיון בשאלה היסודית אס בכלל לאפשר

הנתקות לפי רצונו של בעל הדירה, או להטיל מגבלות שקשורות בתקנון הבית המשותף. הרושם

שלי בדיונים קורמים היה שיש הסכמה להצעה שתהיה לדייר זכוה להנתק מהמערכת המרכזית.

אתה מציע שעל זכות זאת נטיל מגבלות, נאמר שיוכל להנתק בתנאי שזה לא נוגר הסכמים או

הקנון הבית המשותף.

הדיון שלנו כרגע הוא בשאלה אם זכות התנתקות תהיה מוגבלת או שנקבע תנאים להפעלתה.

אני רוצה ללכת בעקבותיו של חבר-הכנסת דן מרידוד. אני בעד זבות הנמקות.

גם אני בעד זבות זאת.

ו. שם-טוב;

הבעיה היא שאם נותרו בבית 50% בעלי דירות שרוצים להמשיך בהכקה מרכזית, למעשה

כופים עליהם להפסיק את ההסקה, מענישים אותם. בדרך כלל בבתים משותפים יש מספר קשישים,

יש משפחות שאולי אין להן אפשרות להתקין דוד שמש ולהשקיע בחימום בדרך אתרת. כשנכנסו

לבית הביאו בחשבון שיש שם הסקה מרכזית. אם מפסיקים את ההסקה, דנים אותס לשבת בבית קר.

צריך למצוא סייג שיאפשר גס לאלה להגן על זכויותיהם, לפי תקנות הבית המשותף בעת שנכנסו

לבית. אני תומך בהצעה שאס הדיירים מוגניס בהסכם, בצורה זו או אחרת, לכבד את ההסכם

היו"ר אוריאל לין;

החלטנו כאן להעניק זכות הנתקות, זו מגמת החוק, מכמה ק'יקוליס. אף כי ידענו שהתוצאה

לגבי הדיירים שמעונינים בקיום הסקה מרכזית לא תהיה חיובית , ביסוד החוק הזה יש החלמה

לאטשר לדיירים הרוצים בכך להנתק מהמערכת המרכזית. עמדו לעינינו כמה שיקולים אדם שקונה

דירה לא המיר הוא יכול לקבוע אם תהיה או לא תהיה הסקה מרכזית, הקבלן קובע מה יהיה באותו

בית. אס אנשים יתחילו לתפש דירות לפי המבחן אם יש או אין הסקה מרכזית או נפרדת, ההיצע

שלהס יצטמצם.

הבאנו בחשבון את הצורך בחסכון באנרגיה. אחת המטרות של החוק הזה היא לאפשר לאדם

להנתק ממערכת מרכזית כי הסקה דירתית חוסכת אנרגיה במידה משמעותית לעומת הסקה מרכזית.

לפי הערכות משרד האנרגיה אפשר להגיע לחסכון עצום, עד כדי50%מכלל ההוצאות ואולי

יותר מזה.

הבאנו בחשבון שאם כופים על דייר להשתמש בהסקה מרכזית ולא מאפשרים לו להנתק ממנה,

הדבר עלול לגרום לסכפוכי שכנים. במציאות הישראלית יש מקרים שדייר רוצה להנתק מהמערכת

והוא לא מסתדר עס השכנים, יש מתחים בין הדיירים שאי אפשד להתעלם מהם.

הבאנו בחשבון גט שיקול חברתי. כבית משותף גרים אנשים שהוצאות ההסקה המרכזית הן

כבדות מדי בשבילם, יש אנשים שפשוט לא יכולים לעמוד בהוצאות.

אם רוצים להטיל מגבלות על הזכות להנתק מהמערכת המרכזית, המגבלות עלולות לרוקן

מתוכן את הזכות שרצינו להעניק, ובסופו של דבר לא נשיג ולא כלום. אם נקבע תהיה

מותנית בהסכם ובתקנון הבית המשותף, נבטל תלק גדול מאפשרויות הניתוק. על כך חייבים לחשוב.

מה אתה משיב לאותם 50% מהדיירים שאינם יכולים להנתק מהמערכת, לאתר שאחרים ניתקו

ממנה, והם נשארים ללא הסקה לאתר שקנו דירה עם הסקה?

מ. חריש;

נקודת המוצא סל הצעת החוק היתה בכיוון ההפוך מזה שאתה העלית. הפניות היו מצד

אוכלוסיה שלא מסוגלת לעמוד בהוצאות הגבוהות של הסקה מרכזית ולא יכולה להנתק מההסקה.

היו מקרים שאנשים הפסיקו לשלם, הדברים הגיעו עד כדי פניות לבתי משפט מצד ועדי בתים.

אדם קנה דירה בעת שעבד והשתכר ברמה די טובה, לאחר שיצא לפנסיה ירדה הכנסתו. הוא איננו

יכול להנתק מההסקה המרכזית, כאילו נדון למאסר עולם ואפילו בלי חנינה.



נכון שהיזמה הראשונה להצעת החוק באה כאשר מחירי הדלק היו הרבה יוחר גבוהים,

וגאוכלוסיה לא קטנה היתה ממש בעיה סוציאלית. אם ירידת המחירים, חומרת הבעיה קצת יררה.

אבל הפניות לאפשר הנתקות מהסקה מרכזית היו דווקא מאנשים שלא יכלו לעמוד בהוצאות

ההסקה. האלטרנטיבה לאנשים אלה היא לחמס אח החדר שבו נמצאים, לא את הדירה כולה. הצעת החוק

באה דווקא להתמודד עם בעיות של האוכלוסיה שעליה דיבר חבר-הכגסת שם-טוב.

נכון שצריך לשקול פגיעה סול פגיעה. אבל מצד אחד יש פגיעה שבה אנשים יכולים

לעמוד, ומצד שני יש פגיעה באנשים שלא יוכלו לעמוד בה. לכן גאה ההצעה לקבוע זכות

הנתקות. לפי החוק הקיים, גם אם רוב הדיירים ירצו להנתק, עדיין זה בלתי אפשרי,(ר, מרידוד}

רוב?)

ההחלטה צריכה להתקבל פה אתר.

מ. חריש!

אם נשמעה טענה שאחרי שפרשו 50% העלות גבוהה יותר משהיתה כשכולם השתמשו בהסקה

המרכזית, הרי זה בלתי אפשרי. נכון שבשלב מסוים יכולה לעלות העלות ליחידת דיור, אבל לא

יכול להיות שסך הכל העלות קול הדלק יותר גבוהה כאשר רק -/50 מהדיירים משתמשים בהסקה.

יש התייקרות פר דירה, ולכן משלב מסוים לא כדאי להחזיק את המתקן המרכזי, לאחר שפרשו כ-50%

מהדיירים,

הטענה שהצנורות עוברים ומחממים גם את הדירה שנותקה מהמערכת מזכירה לי סיפור על גביר

שדרש משכן קבצן תשלום עבור ריח התבשילים שמגיע לביתו. הקבצן נער את קופסת המטבעות

ואמר: שמעת את הצליל...

מתחמם חדר שאף אחד לא רוצה לחמם אותו, בשעות שלא רוצים לחמם. מבחינה לאומית

וכלכלית, זהו בזבוז אנרגיה. מוציאים אנרגיה למען נוחיות מסוימת, למעשה למען מותרות.

אני לא רוצה להטיל על אנשים הוצאות של תימום חדר שהם לא רוצים כלל לחמם. ההצעה היא

שכל אחד יוכל לחמם אותו חלק שהוא מעונין לחמם. כשתתקבל הצעה חוק, יעלו את רמת הבידוד

כדי למנוע בזבוז.

התשובה לחלק מהבעיות צריכה להיות בתקנות, שיובאו לאישור ועדת החוקה חוק ומשפט,

לפי סעיף קטן (ב), ויקבעו "מהי הינתקות לענין סעיף זה".

היו"ר אוריאל לין;

אפקיר בסעיף קטן (ב) להוסיף גם תנאים להינתקות.

מ. חריש;

משרד האנרגיה והתשתית יביא לאישור הועדה תקנות לביצוע והתמודדות עם בעיות

מעשיית, אבל אני מציע לא לנגוע בעקרון.

ט. גולדשטיין;

כשמקיימים דיון בועדה לא ברציפות, יש תמיד בעיות, מדי פעם מעלים נימוקים ובכל

פעם בוחנים אותם מחדש. בדברים בישיבות קודמות הדגשנו לא רק האפשרות לנתק את הדירה

מההסקה המרכזית אלא גם היכולת לחמם קטע של הדירה בקטע מסוים של זמן. בזה טמון חסכון

גדול.

צריך לזכור שאנחנו עוסקים בבתים משותפים. היתה קונספציה של שיתוף בבית המשותף,

והיום משנים את הקונספציה הזאת באופן מוחלט. דבר זה צריך להיות ברור. אין זה שינוי

טכני.

מאות אלפי אנשים נכנסו לבתים משותפים בהנחה שתהיה להם הסקה מרכזית וחימום

מרכזי של מים. והנה ומרים שזה נגמר, כל אחר יכול לנתק דירתו מן המערכת המשותפת.

אני רואה בזה פגם. אני חושב שקודם כל צריך לעשות נסיון להידברות בבית המשותף. אם

דובר על סכסוכים בין שכנים בגלל המערכות המשותפות להכקה ולחימום מים, הרי ההנחקות

עלולה לגרום סכסוכים ואיבה עור יותר גרולה.

יש בתים משותפים שבהם מספר קטן של דירות, ואם 50% מבעלי הדירות בבית קטן ינתקו

את עצמם, הרי בזה יכפו על האחרים להפסיק פעולת המערכת המרכזית. יש בזה פגם. אני שואל

את המומחים אם יש סוג של בתים אותם צריך להוציא מכלל החוק הזה. אם כן, אקשר אולי לקבוע

שהקור באישור הועדה יוכלו להוציא מהכלל סוגים מסוימים של בנינים.

קודם כל צריך לדאוג לכך שתהיה הוראה לענין בתים שייבנו בעתיד, כדי שלפחות מעתה

ואילך אנשים שיכנסו לבתים משותפים ידעו מה לפניהם. בענין בתים קיימים אני מתלבט. הייהי

רוצה מאד שתהיה הפשרות הנהקות, אבל אני רואה בזה גם סכנות גדולות, אפילו סכנות

שעלולות להכשיל את החוק. צריך אולי לקבוע הוראת מעבר, או הוראה קבועה שהכלל הזה יחול

רק אם יש הסכבמה של 40% או 50% מהדיירים, ולאחר שהיתה הדירות. כי אחד אחד ובאין

רואה דיירים ינתקו דירותיהם, זה יגרום סכסוכים, אנשים ירגישו שנופים עליהם להפסיק

אה ההסקה המרכזית למרות שהם רוצים בה. נכון, עומדת זכות מול זכות. אבל הזכות להכקה

ולמים חמים משותפים היא זכות מוקנית שמעוגנת בחוק בתים משותפים אי אפשר לבטל אותה

בנקל. אני בציע לקבוע לפתות חובת הידברות, כינוס אסיפה, לקבוע פרק זמן להידברות.

ועוד צריך לבדוק אם לא להוציא מן הכלל בתים משותפים מסוגים מסוימים צריך אולי לקביע

גם תקופת צינון עד לביצוע הניהוק, כך שהמהנדסים והמתכננים והדיירים ידעו מראש לאן

הולכים.

אנחנו צריכים להכריע בשאלה המרכזית האם נותנים לדיירים זכות הנתקות? אם

נותנים זכות זאת וקובעים לה מגבלות קשות מדי, כאילו לא נתנו את הזכות.

הצעה החוק הזאת נולדה בתקופת מעבר האנרגיה, משנת 1973 עלו מחירי האנרגיה.

מאז 1975 או 1976 עברה ההצעה גלגולים שונים, דיונים בממשלה, ויכוחים בכנסת. אם

גם ירדו קצת מחירי האנרגיה, אין זה צריך לשנות יחסנו להצעת החוק,

אדם קנה דירה ובא לגור בבית משותף, נכון שבזה קנה הלין ,שבהסקה המרכזית, אבל הוא לא

ידע מה קנה, לא ידע אם יסתדר עם השכנים או לא, אפילו לא ידע כמה זה יעלה לו. זאת הוא

יודע היום.

אנחנו צריכים לחשוב אם אכן רוצים לקונות את ההפיסה האנרגטית ולאפשר יחידת חימום

נפרדת לפי רצון בעל הדירה. זה הדבר שעמד ביסודה של הצעת החוק. אפשר להתנות תנאים ולעמדות

את החוק יותר יפה ויוהר בטוח, לחיי: הידברות ודיונים מוקדמים בין בעלי הדירוה. אבל

אדם איננו מחליט סתם כך להנתק ממערכת מרכזיה, הוא מחליט עיי סמך הנסיון שיש לו עם

השכנים. אני מציע שנחשוב הישב על המגבלות שרוצים להטיל.

סעיף 59ב מאפשר הנתקות ומציב תנאי: ההנתקות צריכה להיות מוחלטת - גם מההסקה

וגם מחימום המים. היות ואני חושב שיכולים להיות עוד כמה סייגים להנחקות שאינני

יכול להגדיר אותם עכשיו. אני מציע בסעיף קטן (ב) לכתוב: שר האנרגיה והתשתית

יקבע בתקנות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט על הכנסת, מהי הנתקוה לענין סעיף זה

ובאיזה תנאים תתאפשר. נבקש מנציגי הממשלה להביא לנו הצעות לענין זה.

ד. מרידוד!

הצעת החוק נולדה בימים של מחירי אנרגיה גבוהים, משבר 1973 ומשבר 1979, והיום

המתירים נמוכים יותר. הנחת היסוד היתה שאדם שניתק מהמערכת המרכזית יובל לחמם דירתו

במחיר יותר זול. אבל יש משקים שאדם ניתק מהמערכת לא מטעמי חסכון אלא בגלל השכנים,

בגלל חילוקי דעות על השעות בהן יפעילו את ההסקה. עקרוני אני בעד זה שאדם יהיה אדון

לעצמו ויהיו כמה שפחות שיתופים ופחות הגבלות, אבל צריך להתחשב בזכ.ויות מוקנות שיש

לאדם שקנה דירה.

עומדת השאלה של זכות מול זכות, הרצון החופשי של אנשים מול הסכם או תקנון.

לוני אנשים בונים להם בית משותף בירושלים ומתליטים להתקין הסקה מרכזית שסתירה

10 אלפים דולר. האחד יגיד: נתקין הסקה מרכזית בתנאי ששנינו נשאר צמודים לה. השנים

מתחייבים וכותבים שכך יהיה. והנה לאחר שבוע השני מצפצף על ההסכם ואומר שהיא לא תופס.

אבל הוא עשה את ההשקעה ההונית) הוא אל כספו הפסיד, אבל שותפו יצטרך

לשלם מחיר הרבה יותר גבוה בעד השימוש בהסקה, כי חוק קוגניטיבי גובר על הסכמים. זה

לא טוב.

תקנון הוא מעבר להסכם. קודם דיברתי על תקנון, אומרים שזה תמור מדי. אבל הסכם -

אם יושבים כל הדיירים וחותמים על הסכם להתקין הסקה מרכזית בתנאי שכולם ישארו צמודים

לה במשך שלוש שנים לפחות, אפשר לומר שלהסכם כזה לא יהיה שום תוקף?

אי אפשר שלא תהיה בחוק התייחסות לענין תוקפו של החוק מזל תוקפו של תקנון. למי

הנוסח המוצע, לא ברור מה גובר על מה.

שאלה שניה נוגעת לחופש ההתקשרות, חוק מול הסכם. שני אנשים מגיעים להסכם גיניהם,

וההסכם בטל ומבוטל כי קבוע בחוק שיש זכות להנתק למרות כל ההסכמים. אם רוצים בכך,

למרות כל הסכם, למרות כל תקנון. אם אין רוצים בכך, צריך לכתוב

שההוראה שבחוק לא תחול אם יש הסכם שבו נקבע אחרת.

צריך לזכור שהחוק הזה חל לא רק על בתים שבהם שלושים דירות, הוא חל גם על בתים

שבהם שתי דירות. השאלה היא אם הוראה כזאת היא נכונה לגבי בתים שבהם שתי דירות, כי אז

הנזק לדייר שנותר תוזז גדול מאד. צריך אולי לקבוע מינימום של שש דירות או קומונה דירות

בבית. בתים שבהם רק שני דיירים, בדרך כלל הם לא כל כך עניים, ואולי שם לא צריך

לאפשר הנתקות.

אדם רשאי להנתק, אבל כדאי לקבוע חובת הודעה לועד הבית, לשכנים האחרים, כדי

שיידעו ממתי מתחילים לעקות חשבון נפרד.

בתקנות.

צריך לקבוע שהדבר ייקבע בתקנות.

אני מצטרף להצעה של חבר-הכנסת שם-טוב ואחרים שהחוק יסמיך את שר האנרגיה והתשתית

להתקין תקנות גם בנושאים אתרים, כמו תנאים להנתקות, קביעת תשלום איזון או פיצוי לאנשים

שנשללה מהם אפשרות שהיתה להם קודם לכן.

היו"ר אוריאל לין;

יקי מספר שאלות בענין קביעת תנאים ומגבלות. אפשר לקבוע מגלה של גודל הבנין, לדוגמה

שהנתקות ההיה אפשרית רק בבנין שיש בו יותר משתי דירות. אני תושב שכדאי להעכיר ענין

זה לשיקולו של השר שיתקין תקנות, באישור ועדת התוקה תוק ומשפט. אני מציע ששר האנרגיה

והתשתית הוא שיתקין את התקנות. אין צורך בנושא זה לסבך את שר המשפטים, כי אנחנו

מדבריט בתנאים להנתקות, תנאים שייקבעו לפי שיקולים עניניים. צריך יהיה להגיש לנו

הצעה מסודרת.

אני מציע לאשר סעיף קטן (א), ואת סעיף קטן (ב) לאשר עם התוספת שהציע חבר הכנסת

ומהם התנאים המוקדמים להנתקות.

מ. וירשובסקי!

יש תנאים שדי אם ייקבעו בתקנות, אבל יש יש דבר אתד שחייבים לקבוע בחוק. או! הקביעה

אם כל דייר יכול להנתק או רק 40%-50% לא צריך להשאיר לתקנות. זה צריך להיות בתוק.

אם סעיף 159 קובע באופן מותלט את זכות ההנתקות, אני לא במוח שבג"צ יגיד שתקנה

שקובעת שהחבר אפשרי רק בבית שיש בו שמונה דירות היא אמנם תקנה סבירה. הזכות ניתנת

לבעל דירה. אפשר להגיד קהיא נתונה בתנאים כאלה או אחרים, אבל אי אפשר להגיד שאם אתה

גר בבית קטן אין לך זכות כזאת, אלא אם הדבר נקבע בחוק.

אני סבור שהיחם בין סעיף 59ב לחוק ובין הסכם או תקנון צריך להיות קבוע בחוק. צריך

לכתוב בתוק שהוראות החוק חלות על אף האמור בתקנון, או על אף האמור בכל הסכם.

הגישה שלנו היא שהוראות אלה יחולו על אף הסכמים ותקנונים.

אם זו הגישה של הרוב בועדה, אפשר להצביע. אם זו הגישה, צריך לקבוע זאת בתוק,

אי אפשר להשאיר את זה לתקנות. אני מתנגד לגישה הזאת.

היו"ר אוריאל לין;

הכוונה בתוק זה היא שאפשר יהיה להנתק מהסקת מרכזית גם בניגוד להסכם, גם בניגוד

לתקנון הבית המשותף. אם חבר-הכנסת וירשובסקי מבקש שנצביע, נצביע. אט יהיה רוב להצעה,

נכתוב בתוק במפורש שבעל דירה רשאי להנתק מהמערכת המרכזית,על אף האמור בהסכם או

בתקנון הבית המשותף.



מ. חריש!

הפירוש המעשי של הצעת חבר-הכנסת וירשובסקי היא שלא מתקנים את המצב הקיים.

היו"ר אוריאל לין!

נחליט אם לכתוב בחוק שהוראות אלו יחולו על אף האמור בתקנון הבית המשותף או בהסכם.

מ. חריש!

אני מציע להשאיר את הנוסח הקיים בהצעת החוק. אם חבר-הכנכת וירשובסקי רוצה להציע

הצעה אחרת, יגיש הצעה.

אני רוצה שהדבר יהיה מובן. חבר-הכנסת דן מרידור סבור שאם אנחנו רוצים שהחוק

הז,ה יחול על אף האמור בתקנון, צריך לומר זאת במפורש בחוק. הדבר דרוש מבחינה משפטית,

לא ענינית. אני מבקש שקודם כל נבהיר את תפיסתנו הענינית.

אני רואה הבדל בין תקנון והסכם. אני מוכן לומר שלחוק זה יהיה תוקף למרות האמור

בתקנון, כי התקנון הוא ישן, אדם רכש דירה בבית לאחר עכבר היה לו תקנון. אבל אם נתתם

הסכם, הענין חגור יותר.

היו"ר אוריאל ליז!

ואם חתמו על ההסכם לפני שלושים שנה? אם ההסכם נחתם לפני לפני או שנתיים, זה אולי

ענין אתר. אבל אם נחתם הסכם לפני עשר שנים, לא ניתן אפשרות להנתק? התנאים השתנו מאז

ועד היום.

אנחנו לא יכולים להמלט מגיבוש עמדה אם רוצים לאפשר הנתקות על אף האמור בתקנון

או בהסכם. לאחר שנקבע עמדה, נחליט אס מבחינה משפטית הדבר צריך להכתב בחוק או לא.

מ. וירשובסקי!

הנקודה המרכזית היא לא אס החוק יגבר על הסכם, זה לא כל כך חשוב. השאלה המרכזית

היא אם לכל אחד יש זכור, להנתק, בלי לשאול אף אחד, להודיע שהוא ניתק ולהעמיד אנשים אחרים

בפני עובדה מוגמרם אם נחליט על מגבלה של 40% או 50% ,לא אתנגד שתהיה זכות כזאת על אף

הכתוב בתקנון.

אני מוטרד לא מן האשרות שיפרו תקנון מצוי, שהוא אינהרנטי לכניסה לבית משותף,

אלא שפתאום מוחקים נוהל וחוק שקיים לפחות מ-1955 וכל אחד חופשי לעשות מה שהוא רוצה,

הוא לא חייב לשאול איש.

היו"ר אוריאל ליז!

זה הרציו של החוק.



מ. וירשובסקי;

אני עדיין לא בשל להחלטה. אני רוצה עוד להתייעץ. אני מבקש התייעצות סיעתית.

החוק הקיים הוא לא כל כך חד-משמעי. על פי החוק הקיים ניחנו שני פסקי דין

מנוגדים, בבית משפם שלום ובבית משפט מחוזי, האחד איפשר ניתוק והשני לא איפשר. מה

שאתה מציע היום, חבר-הכנסת וירשובסקי, זה חמור יותר ממה שנפסק במקרה אחד.

יש הבדל בין הגישה של חבר-הכנסת מרידור ובין הגישה של חבר-הבנסת וירשובסקי.

אני לא מציע שנצביע על פרשנות.

היו"ר אוריאל לין;

אני לא יכול לקבל את הבקשה של חבר-הכנסת וירשובסקי להתייעצות סיעתית. אם נצטרך,

נצביע. זו לא ישיבה ראשונה בנושא זה, זו כבר ישיבה שניה או שלישית.

מ. וירשובסקי;

אני דורש אפשרות להתייעצות סיעתית.

היו"ר אוריאל לין;

אבדוק את הענין בתקנון. לא היוס התחלנו לדון בחוק הזה, החול? הונח על שולחן הועדה

כבר לפני חצי שנה.

ר. מלתי;

רשאי חבר הכנסת להתייעץ עס סיעתו. הבעיות עליהן חבר-הכנסת וירשובסקי ביקש

התייעצות, עלו בישיבה זו.

היו"ר אוריאל לין;

אני מבקש לבדוק בתקנון.

ר. מלחי;

עד כמה שאני יודעת, אין תקנה בענין זה אלא רק נוהג.

אני לא מגיע שנצביע על פרשנות. אם רוצים להצביע, לפני הועדה יש הצעת חוק, מי

שרוצה להסתייג מנוסח ההצעה - יגיש הסתייגות. אני מציע להצביע על הסעיף כמו שהוא

בהצעת החוק ולקבל אותו. לבית המשפט יהיה שיקול דעת והוא יחליט בכל מקרה קונקרטי שיבוא

בפניו, יבחן את התנאים הספציפיים, אם יש הסכם - מה עדיף על מה. אני מציע להניח מרחב

לשיקול דעתו של שופט.

בענין התקנות, צריך להיות שיקול דעת מקצועי של משרד האנרגיה. על פי התיקון שהציע

חבר-הכנסת שם-טוב, צריך אולי להוסיף עוד אלמנט כדי לתת אפשרות למשרד האנרגיה לשקול

צדדים מעשיים של הפעלת החוק הזה.

אני מוכן לסייג את הצעתי ולומר: אם ההסכם נחתם חמקו שנים לפני הודעח ההנתקות.

ר. מלחי;

לא נראית לי ההבחנה בין הסכם ובין תקנון. אפשר לקבוע מבחן אוביקטיבי, כפי שהציע

עכשיו חבר הכנסת שם-טוב, פרק הזמן שעבר מאז הסכים ארם לענין ההסקה המרכזית, בין בדרך

תתימה על הסכם ובין בדרך של תקנון. כי התקנון גם הוא צורה של הסכם, צורה יותר גבוה

של הסכם כי הוא מחייב גם צר שלישי. אפשר לקבוע תקופה מסוימת, ולאחר שעברה אותה תקופה

לא יהיה עור אדם קשור בחתימתו.

ד. מרירור!

אני מסכים לרברים של גבי מלחי בענין תקנון והסכם. אני חושב שהחוק לא רי ברור

בענין הזכויות. אין בו הגררה לביטוי "המערכת המרכזית לחימום מים או להסקה". אם רק

חלק מהרירות בבית משותף חוברו להסקה המשותפת, האם זו הסקה מרכזית? לשלוש רירות

בבית יש הסקה משותפת, רירות אחרות מסיקות בררך אחרת, האם המערכת היא מערכת מרכזית?

היו"ר אוריאל ליז;

שר האנרגיה והתשתית יקבע בתקנות, באישור הוערה, מהי הנתקות ומה התנאים לכך,

הוא יקבע מהי מערכת מרכזית.

אני מבין שאנחנו לא בשלים היום להצבעה. אנחנו יכולים היום לסכם שבאופן עקרוני

אנחנו בער זכות הנתקות, ולא לחשוב שוב לדיונים. השאלה שלפנינו היא רק באיזה מגבלות

ובאיזה תנאים. למשל, אפשר לקבוע שהתנאי הוא שבניית הבנין הסתיימה לפחות לפני חמש שנים,

שגודלו כך וכך. אני מבקש ממזכיר הועדה לציין בהזמנה לישיבה הבאה שהדיון יהיה על

הצעות ספציפיות לקביעת תנאים ומגבלות לזכות ההנתקות.

ד. מרידור;

שאלה לענין סעיף 59א. אחר התנאים שנקבעו בסעיף זה הוא"המקום שעליו יותקן דוד

השמש איננו משמש את בעלי הדירות למטרה כלשהי שהוסכם עליה, בין בהחלטה של בעלי הדירות

ובין בהתנהגות, והוא לא נועד לשמש למטרה כלשהי לפי תקנון הבית המשותף". נאמר

"בהחלטה של בעלי הדירות" - החלטה של רוב? הסכמה של כל בעלי הדירות? אם 51% מבעלי

הדירות מתנגדים להתקנת דוד שמש, האיש לא יוכל לבקש להתקין דוד כי יש החלטה. מתי

התקבלה ההחלטה? אפשר לקבל החלטה יום לפני שהגיש בקשה. מה קורה אם קיבלו החלטה אחרי

שביקש להתקין רור שמש? מה המוער הקובע לענין זה?

כתוב "ובין בהתנהגות" - ההנהגות של מי? ממתי? ביום שמתחיל השימוש הוא נחשב

התנהגות? התנהגות של כל בעלי הדירות? של בעל דירה אחד? אני מצטער שלא הייתי בישיבה

קודמת כשדנו בסעיף 59א, אבל הדברים לא ברורים לי.

היו"ר אוריאל לין;

אני נאלץ לעזוב את הישיבה. אני מבקש שחבר-הכנסת פרידור ינהל את הישיבה כדי

להמשיך בבירור זה.

נראה לי שהכוונה להחלטה של רוב בעלי הדירות. אפשר להוסיף ולומר: החלטת רוב בעלי

הדירות.

היו"ר ד. מרידור;

וההתנהגות גם היא התנהגות רוב בעלי הדירות?

ז. אפיק;

אם לא נאמר החלטה פה אחד, זו החלטת רוב. לדעתי, גם התנהגות.

ת. פנחסוביץ;

לדעתי, בהתנהגות אין הכוונה להתנהגות של הרוב. יכול להיות שנהגו לתלות כביסה על

הגג. השאלה אם רוב הדיירים נהגו לתלות כביסה על הגג או רק הדיירים בקומות העליונות

היא לא רלוונטית. השאלה היא לא מי תלה כביסה.

השאלה היא אם רוב או כל בעלי הדירות צריכים להסכים שאנשים מסוימים יתנהגו כך או

אתרת, יתלו כביסה, יתנו לילדים לשחק על הגג. אינני מביע דעה, אני שואל מה כתוב כאן.

את אומרת שלהתלטה די ברוב. צריך לכתוב זאת.

החלטה - מתי? אם אדם מגיש בקשה, הרוב יכול לתסוס דרכו על ידי החלטה נגדית?

יחליטו שהגג מיועד למשחק ילדי השכן.

אם אזכרים שאפשר לחסום דרכו של דייר שהגיש בקשה, בזה סוהרים את הרישה שם נקבע

שהוא רשאי להנתק. אם אדם הגיש בקשה להיתר - - -

ההיתר דרוש לפי חוק התכנון והבנייה, ושם אין צורך בהסכמות. השיקולים שם הם

תכנוניים ולא לפי יחסי שכנים. אדם יגיש בקשה להיתר, אף אחד לא ידע זאת. השאלה היא

_איזה מועד היתה החלטת בעלי הדירות.

כאשר באים להתקין דוד שמש בודקים אם בעבר, לפני שהאיש רצה להתקין אח הדוד, היה

שימוש אחר במקרקעין המשותפים. אם כן, יש בעיה. אסיפת דיירים לא יכולה להתליט שלאחר

שפלוני רוצה להתקין דוד שמש, מייעדים את הגג למשחקי ילדים. אם יש על הגג מתלה לכביסה,

יש בעיה.



היו"ר ד. מרידור;

כאשר תיבחן הבעיה אצל שופט, הוא ישאל אס כאשר התקינו את הדור התקיימו התנאים

שבסעיף. כיוון שמדובר כאן על החלטה ולא רק התנהגות, אפשר לקבל החלטה דקה לפני ההתקנה,

אפשר להחליט שמעמידים את השטח לשימושו של מישהו. התנהגות היא לאורך זמן מסוים, לא כן

החלמה. אני לא רוצה שדיירים ברוב יקבלו החלטה בדרך זו וימנעו מאדם להתקין לו דוד שמש.

צריך לקבוע מועד להחלטה בזאת.

ברור שכשאדם בא להתקין דוד שמש, צריך שלא תהיה החלטה נגדית. החלטה לא יכולה

להיות אלא בידיעה.

היו"ר ד. מרידוד;

חמש דקות קודם לכן. נניח שהועדה המקומית לתכנון ולבניה נוהגת כדין, היא פונה

לדיירים ושומעת דעתם, אף כי אין חובה אלא רק נוהג

ח. פנחסוביץ!

העידיה לא נותנת היתר אם לא מביאים חתימות של כל בעלי הדירות באותו בית.

ז. אפיק!

היום מסתפקים בחתימות של נציגות, אחרת דייר אחד יכול למנוע כל דבר שאחר רוצה בו.

ת. פנחסוביץ;

זה לא כדין. אבל זה נושא אחר.

היו"ר ר. מרידור!

בבית משותף יש דייר רע שרוצה להפריע, ויש לו רוב בבית. יש דייר שהוא איש תם

וצדיק, הוא דוצה להתקין לו דוד שמש ומגיש בקשה לעיריה. העיריה שואלת לדעתו של השכן הרע,

הוא מכנס את כל הדיידים ומקבלים החלטה בדוב של חמישה נגד ארבעה שמאותו יום ולהבא

הגג מיועד למשחקי ילדים. כשהדייר התם בא להתקין דוד, יש החלטה בדבר שימוש בגג והוא לא

יכול להתקין. אם רוצים למנוע מצב כזה, צריך לכתוב בחוק משהו שימנע זאת.

מ. חריש!

יש אקט שצריך לעקות לפני ההתקנה - צריך לבקש היתר מהעיריה. צריך שהגג לא יהיה

בשימוש או שלא תהיה החלטה בטרם הגיש את הכקשה לעיריה.

לאחר שיתקבל החוק המוצע, לא תצטרך העיריה לקבל הסכמת הדיירים, או הנציגות כפי שאמר

מר אפיק. הוראה זו תמנע את הצורך בכך. העיריה רק תקבע תנאים טכניים, שההתקנה תהיה בצורה

כזאת או אחרת, במרחק מסוים וכוי.

אני מחדדת את השאלה בענין התנאי השני. אדם פנה לעיריה והגיש בקשה, אף אחד

מהשכנים לא יודע זאת. מתי אפשר לקבל את ההחלטה שהמקום ישמש למטרה כלשהי?



מ. חריש;

בפסקה (2) לא כדובר על החלטה אלא על שימוש. אם הגג לא היה בשימוש ברגע שאדם הגיש

בקשה להיתר, יקבל היתר.

היו"ר ד. מרידור!

שאינו משמש... השימוש הוא על פי החלטה או התנהגות. כך

כשמדובר על הסכם. אבל אם מדובר על תקנון, הדבר לא הלוי בשימוש. אם קובעים בתקנון, ברוב

על שני שלישים מבעלי הדירות, קובעים דקה לפני ההתקנה שהגג משמש למשחקי ילדים, חל

"והוא לא נועד לשמש למטרה כלשהי לפי ת:קנון הבית המשותף". אלטרנטיבה

ראשונה - הגג איננו בשמש את בעלי הדירות, בין לפי החלטה ובין בהתנהגות. אלטרנטיבה שניה -

אפילו איננו משמש את בעלי הדירות, די שנועד לשמש, בתנאי שהדבר נקבע בתקנון.

השכן הרשע עדיין יוכל לכנס את השכניס וברוב של שני שלישים לקבל החלמה לתקנון

שהגג ישמש למשחקי ילדים, ולא תהיה אפשרות לעשות שום דבר. כדי למווע תרגילים כאלה,

צריף לקבוע מועד. אפשר לעשות תרגיל ולקבוע באופן כללי שהגג יקמש למשחקי ילדים, ואז אף

פעם אי אפשר יהיה להתקין דודי שמש.

ה. פנחסוביץ;

נניח שבעלי הדירוה שומעים שאחד מהם רוצה להתקין לו דוד שמש. עד אוהו יום אף ויוחד לא

התקין דוד שמש, היו רק דודי חקמל וכולם היו מרוצים. פתאום שומעים שיש דייר או שנים

שרוצים להתקין דודי שמש וכבר הגישו בקשת לעיריה. אומרים הדיירים: לא אתת דיברנו על

כך שצריך להתקין על הגג מגרש משחקים לילדים, או לרצף את הגג כדי שאפשר יהיה לערוף

נשפים, נת כנס וסוף סוף נחליט. אם שני שלישים מבעלי הדירות מקבלים התלטה, למה למנוע זאת?

המגבלה תופסת לגבי החלק הראשון של הסעיף או לא לגבי שינוי התקנון. שינוי התקנון

גובר בכל מקרה, גם לאחר שהוגשה בקשה.

ענין הזכויות לא מוסדר. כשאדם מתקין דוד שמש לשימושו, עדיין חלים עליו כללי

הרכוש המשותף. שני שלישים מהדיירים יכולים לקבוע מה ייעשה בו. זה דבר בלתי סביר.

צריף להסדיר כמה דברים. החוק כמו שהוא מוצע עכשיו מזמין הרבה מאד בשפטים ועבודה לעורכי דין

אפשר לומר שאלה התנאים להתקנה, לאחר שהותקן דוד שמש, לא יכולים הדיירים להתכנס

ולהחליט על פי סעיף (א)(2) שלא יותקן הדוד, ואז יצטרף מי שהתקין את הדוד להסירו.

יש לו זכות גישה לדוד? הדיירים יכולים להחליט ברוב לנעול את גג הבית ולתת

מפתת רק לועד.

לכל דייר יש זכות להשתמש ברכוש המשותף בצורה סבירה.

היו"ר ד. מרידור;

אחר השכנים יוכל לעלות לגג ולרקור על הדור שלי?

ז. אפיק;

גם מיכלי גז מותקנים ברכוש המשותף.

היו"ר ד. מרידור;

דייר התקין דוד שמש בלי הסכמת שכנו. מיכל גז איננו יכול להתקין בלי הסכמה.

הרכוש המשותף שייך גם לי, אני מתקין בו דוד שמש. בחוק אין פתרון לבעיות. אני חושב

שצריך לקבוע בתוק מועד בו יוכל הדוב למנוע התקנת דור שמש, או לא יוכל למנוע; ואם כן -

אם בהסכם או בתקנון. היום זה לא ברור.

לא נפתור היום את הבעיות. אני מציע למשרד הנוגעים בדבר לחשוב ולהכין הצעות

לישיבה הבאה.

ר. ליבאי;

בתנאים מסוימים, בעל דירה רשאי להתקין על הגג רוד שמש ללא הסכמה של בעלי

דירות אחרים. אם רוצים לקדם את המטרה של החוק, לא צריך להוסיף דבר שישבש את הרעיון

העיקרי הזה. בפיסקה (1) מדובר על היתר להתקנה, והיא לא במתלוקת. בפיסקה (2) צריך

לומר;... לא נוער לשמש מטרה כלשהי לפי הקנון הבית המשותף.

שני שלישים מבעלי הדירות יכולים לקבל החלטה לתקנון שני רגעים לאחר שאדם הגיש

בקשה להיתר.

ד. ליבאי;

אם בעלי הדירות יכולים לללנות תקנון הבית ולקבוע שלא יהיו דודי שמש על הגג, אני

לא רוצה למנוע זאת, אבל יעשו זאת לא בפרוצדורה רגילה אלא כשינוי תקנון הבית המשותף.

אם נודע לדיירים שלאחר מהם יש כוונה להתקין דוד, יוכלו לשנות את התקנון גם ברגע שלפני

האחרון.

מ. חריש;

אדם הגיש בקשה וקיבל היתר, שילם כסף בעד התקנת דוד, ואז ימנעו זאת ממנו על ידי

שינוי תקנון? הצעתי שיהיה מועד קובע - לפני הגשת הבקשה להיתר.

ד. ליבאי;

את התלק השני הייתי מנסת כחלופה שניה, אם רוצים להשאיר אפשרות שינוי תקנון.

אני נוסה עכשיו - ואני פחוח לשכנוע - לקבוע שאם נודע לדיירים שלאחד מהם יש כוונה להתקין

דוד שמש במקום לא סביר, יוכלו לתקן תקנון הבית כדי למנוע את ההתקנה. יתכן שקודם לכן

לא היו ערים לענין, עכשיו הם ערים לענין, והם בכל זאת רוב הדיירים. אם תגיר שאין

הברל בין תקנון והסכמה רגילה, ואפשרות כזאת מסכלת כוונת החוק, אתשוב בענין עוד פעם.

המקום שעליו יותקן דוד השמש לא שימש בפועל את בעלי

הדירות ביום ההתקנה למכירה כלשהי שהוסכם עליה, בין על פי החלטה של בעלי הדירות ובין

על פי התנהגותם.

אני מצדד בקביעת מועד רלוונטי. נדמה לי שהיום הקובע הוא יום ההתקנה. יש שאלה

עובדתית, אס היה שימוש בגועל ביום ההתקנה. אם כן, לא יוכל להתקין שם דוד שמש. אס לפי

התנהגות או החלטה השטח נועד למטרה כלשהי ומשמש לה, השאלה צריכה להיות מתי. נראה לי

שהיום הקובע הוא יום ההתקנה. האם אתה מתכוון שבמקום שמדובר על תקנון יהיה זה הכתוב

בתקנות ערב הפניה לרשות? אם כן, צריך לכתוב זאת.

מ. חריש!

התעוררה בעיה פרקטית. נאמר שלאחר התקנת הדוד אי אפשר לשנות רטרואקטיבית את

התקנון ולדרוש הסרת הדוד. היום הקובע מבחינת הדיר הוא היום בו הוא מתחייב להוצאה

כספית להתקנת דוד שמש. לא ביום ההתקנה עצמה אלא לקני כן.

החוק הזה נועד להקל התקנה של דודי שמש, אנחנו רוצים שאנשים יתקינו דודים, רוצים

למנוע תרגילים שימנעו התקנת דודי שמש. אין הצעה שאם היה בגג שימוש אחר או היתה החלטה

על שימוש אחר, הכל יבוטל כדי להתקין דודי שמש. אבל בפירוש רוצים למנוע הרגילים מצד

שכנים.

גם אם הם הרוב?

כן. עד כמה שאני מכיר בתים משותפים, מנסיון אישי ומחברת הבעיות באזור שלי,

לצערי, בעלי דירות מנסים למנוע משותפיהם בבית הנאה מדברים מסוימים, גם אם הם

עצמם לא נהנים מהם. בכלל מתעוררות בעיות לגבי חוק בתים משותקים וכל הפילוסופיה שלו.

לא יהיה זה יוצא דופן שמספר דיירים יתארגנו רק כדי למנוע מאחד

השכנים התקנח דוד שמש, לא כדי שהשטח ישמש למטרה אחרת.

ההצעה שלי היא פשוטה. מי שרוצה להתקין דוד שמש, צריך לנהוג בענין זה בהגינות,

כשהוא מגיש בקשה הוא צריך לדעת שלא היהה החלטה קודמת ולא היה שימוש קודם בשטח עליו הוא

רוצה להתקין דוד שמש. הרגע המכריע הוא הרגע שהוא פונה לבקש היתר.

נרמה לי שבהצעת החוק הזאת יש סטיה גדולה מחוק בתים משותפים. המחשבה היחה למצוא

דרך למנוע ממיעוט להפריע ולעשוה תרגילים. קשה להניח שזה תופס לגבי שני שלישים

מבעלי הדירות.

די שיהיו שני יוזמים.

המועד שמציע חבר-הכנטת חריש הוא לכאורה מתאים.



ו-

אני מציע מועד שונה לכל אחת מן החלופות.

היו"ר ד. מר מרידור;

בנוסח הקודם שהצעת אמרח שהמבחן הוא אם לא היה שימוש ביוכ ההתקנה. התוצאה יכולה

להיות שאותו שכן עושה צרות ידאג לכך שביום ההתקנה יהיה שימוש. אנתנו רוצים סבתן

שהטווח שלו ארוך יותר.

ע. רויטגור;

ברוב הערים בכלל לא מבקשים היתר להתקנת דודי שמש.

זו עבירה על חוק התכנון והבניה.

מ. חריש;

לפי החוק הזה, יבקשו.

ד. ליבאי;

אני מנסה לישם את כוונת המציעים: המקום שעליו יותקן דוד השמש לא יועד ביום

קבלת ההיהר לשמש למטרה כלשהי לפי תקנון הבית המשותף. מזה ברור שהיום הקובע הוא לא

יום הגשת הבקשה אלא יום קבלת ההיתר. אם עד יום קבלת ההיתר לא תוקן התקנון, לא יתקנו

אוהו לאחר מכן. האיש קיבל היתר, הוציא כספים, אי אפשר כבר לתקן את התקנון. לומר

שאי אפשר יהיה לתקן אה התקנון רק משום שהגיש בקשה, גם אם לא קיבל היתר - לא הייתי

מרחיק לכת עד כדי כך, צריך להתחשב באינטרס "ל הבית.

... או לא שימש בפועל את בעלי הדירות עד ליוה ההתקנה למטרה כלשהי,

בין לפי החלטה של בעלי הדירוה ובין לנוי התנהגותם. כאן ההגבלה היא יום ההתקנה.

אם רוב בעלי הדירות גבית שומעים שיש הצעה קונקרטית והם מייעדים אה השטח למטרה אחרת,

ניחא. אם השטח שימש בפועל למטרה אחרת עד יום ההתקנה, לא יוכל להתקין דוד.

היו"ר ד. מרידוד;

אין עקביות בין שתי ההצעות. לענין תיקון התקנון, שבשבילו דרושים שני שלישים,

אתה מציע שהיום הקובע יהיה יום קבלת ההיתר. אבל אם 60% או 51% מבעלי הדירות,שלא

הצליחו להלליג שני שלישים לתיקון התקנון, יתחילו להשתמש בגג מיום קבלת ההיתר בכח ימנעו

התקנת הדוד. אין בזה עקביות.

ד. ליבאי;

ההערה במקומה. אני מוכן גם ברישה לקבוע את יום קבלת רהיהר. אבל מה קורה אט אדם

קיבל היתר ולא התקין דוד, הוא מסתובב תקופה ארוכה כשבכיסו היתר בלי להתקין את הדוד,

ובינתיים יכולים הדיירים לרצות להשתמש בשטח למטרה כלשהי.



חבר-הכנסת חריש הציע מבחן השימוש ולא מבחן ההחלטה. אם מדובר על שימוש, אין

חשש שהדייריט יתכנסו ויחליטו רק כדי למנוע התקנת דוד. אם היה שימוש בפועל למטרה אחרת,

למה להעדיף את בעל ר.דירה היחיד לעומת בעלי דירות אחרים? אם לא היה שימוש בפועל אלא

רק התארגנות של שכנים והחלטה, בית המשפט יראה שלא היה שימוש בפועל ויהיה עם המבקש

להתקין דוד.

אני מבקש ממשרד המשפטים להכין לנו לישיבה הבאה הצעה מנוסחה לפתרון בעיות אלה.

ת. פנחסוביץ;

אברר אם ההיתר מוגבל בזמן. אחרת יתהלך כל אחד עם היו"ר בכיסו.

ז. אפיק;

י7ל הגבלה לשנה או שנתיים.

היו"ר ד. מרידור;

תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45)