הכנסת האחת עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 165

ועדת החוקה חוק ומשפס

יום בי, יי בטבת התשמ"ז, 12 בינואר 1987, 11:30

אליעזר קולס - יו"ר

מרדכי וירשובסקי

דוד ליבאי

אוריאל לין

אבנר ח. שאקי

מוזמנים;

י. ברק - משרד העבודה והרווחה, יועץ משפטי

מ. חובב _ " " "

ב. חקלאי - מנכ"ל שירות התעסוקה

ח. הירש - משטרת ישראל, יועצת משפטית

י. קרפ - משרד המשפטים, משנה ליועץ המשפטי לממשלה

גונדר-משנה ה. שמגר - שירות בתי הסוהר, יועץ משפטי

מזכיר הועדה; ש. סגר

יועצת משפטית; ר. מלחי

קצרנית; א. אשמן

סדר היום; א. חוק העונשין (תיקון מסי 25)(ריצוי מאסר בעבודת שירות)

ב. הודעה אישית של חה"כ אוריאל לין



א. חוק העונשין (תיקון מס' 25)(ריצוי מאסר בעבודת שירות)

היו"ר א. קולס;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. אני מקווה שבישיבה זו

נצליח לסיים את הדיון בתיקון 25 לחוק העונשין. בישיבה הקודמת ביקשנו נוסח חדש

לסעיף ו5ג.(ד) , לאור החלסת הועדה בסעיף 51ב.(ב) לכתוב: הממונה יודיע לבית

המשפט מהי עבודת השירות.

י. קרפ!

אנחנו מציעים נוסח שמביא בחשבון את הצעות הועדה, וגם עושה ריכוז בנושא

הפסקת עבודת שירות.

(קוראת סעיף ו5ג.(ד) כנוסחו בהצעה החדשה של משרד המשפטים)

היו"ר א. קולס;

התקבל סעיף ו5ג.(ד) בנוסח החדש

י. קרפ;

(קוראת סעיף ו5ו. - הפסקה בעבודת שירות)

היו"ר א. קולס;

בסעיף קטן (א) נאמר "יעביר הממונה את עובד השירות ללא שיהוי". איך תגדירי

"ללא שיהוי"?

י. קרפ;

זה לא ניתן להגדרה, אבל כשנתקלים בענין יודעים מהו.

היו"ר א. קולס;

ואם עובד השירות לא הודיע לממונה על הפסקה בעבודה?

י. קרפ;

הפר חובה שמוטלת עליו לפי תוק.

לפי סעיף קטן (ג) להעדרות מהעבודה צריך לקבל אישור. בכללים אפשר יהיה לקבוע

מתי אפשר לתת אישור בדיעבד.

התקבל סעיף 151. בנוסח החדש

הסעיף התקבל פה אחד, תרתי משמע - נמצא כאן רק אחד מחברי הועדה.

אנחנו עוברים לסעיף 51ח. -הפסקה מינהלית של עבודת שירות.

(קוראת סעיף 51ח.)

ניסחנו מחדש את סעיף 51ח. כענין הפסקה מינהלית של עבודת שירות תוך שהבאנו

בחשבון כל את ההערות יגם את דברים שעוד לא דוו בהם ערכאות ערעור.

אמרנו שאם עובד שירות הגיש ערעור בערכא ראשונה, גורל עבודת השירות יוכרע -

כלומר אם ימשיך לעבוד או יחזור לבית הסוהר ~ רק בתום שבעה ימים מיום שתמסר לו

החלטת בית משפט השלום, <.יל מנת לא להכשיל אפשרות הערעור,

היו"ר א. קולס;

ברגע שמודיע נציב בתי הסוהר על הפסקת העבודה, עובד השירות מפסיק לעבוד אבל

לא נכנס לבית סוהר. המצב מוקפא, כאילו יצא לחופשה או נעדר מהעבודה. מצב זה יכול

להמשך 21 ימים , שבעה ימים לערעור על החלטת נציב בתי הסוהר, שבעה ימים מיום

שנמסרה לו החלטת בית משפט השלום, ואחר כך בהחלטת בית המשפט המחוזי.

בתקנות נתנו סמכות לקבוע גם את הזמנים לדיון בבית חמשפט. רצינו לקבוע שבית

המשפט יזקק לענין תוך פרק זמן מסוים. זו בהחלט חריגה ממה שמקובל עד עכשיו, כי

בדרך כלל לא קובעים לבית המשפט מועדים לדיון. השיקול היה, מצד אחד, שבעצם הקביעה

שאדם יכול לרצות עונשו בעבודת שירות חיווה בית המשפט דעתו שהאיש הזה לא מסוכן

בהיותו מחוץ לבלוז סוהר; ומצד שני, התקבלה החלטה מינהלית שעליה מגיעה זכות ערעור.

אנתנו לא יכולים לסכל את זכות הערעור על ידי כך שקובעים שהאיש יוחזר מיד לבית

הסוהר. אם איננו מערער, הוא נושא ביתרת העונש כתום המועד להגשת ערעור.

הי ו"י א. קולס;

אחת העילות להפסקת עבודת שירות היא שנגד עובד השירות נפתחה חקירה בחשד שעבר

עבירה. לפעמים פתיחת חקירה מלווה במעצר. האם מי שכבר שפוט לעבודת שירות יש לו

חסינות בפני מאסר? אילו היה בבית סוהר, לא היתה כל בעיה, הוא אסיר. אם

נפתחה חקירה נגד עובד שירות, יכול נציב בתי הסוהר להחליט להחזירו למאסר, ועל

החלטה זו יש זכות ערעור.

אם נעצר עובד שירות, האם תקופת המעצר מקבילה לתקופת העונש שנקבע לו?

י. קרפ;

לפי הערכתי ולפי מה שקובעות ההוראות, המעצר לא נוגע לעבירה שבגללה הוטלה

עליו עבודת שירות ולכן זו הפסקה בעבודת השירות, הפסקה שלא נלקחת בחשבון ימי

עבודת השירות.

הפסקה של עבודת שירות עקב מעצר היא לא הפסקה עקב החלטה מינהלית של נציב בתי

הסוהר, החלטה שעליה הוא יכול לערער. אם עוצרים אדם, עובדת המעצר גוברת על המצב

שבו הוא נמצא. על כל אדם, גם אם היה חופשי, ברגע שעוצרים אותו חלים כללים אחרים,

כללי מעצד. לכל היותר יכול בית המשפט להביא את המעצר בחשבון כשהוא דן על העבירה

שבגינה נעצר האיש.



היו"ר א. קולס;

עוצרים את האיש כדי לחקור אותו וכדי שלא יתהלך חופשי. כאשר נפתחה חקירה,

יכול נציב בתי הסוהר להגיד שהוא מחזיר את עובד השירות לבית הסוהר. תוך כדי המעצר

יוכל עובד השירות להגיש ערעור על החלטת נציב בתי הסוהר. יעברו 21 ימים, בית

המשפט יגיד מה שיגיד.

י. קרפ!

אם נציב בתי הסוהר מחליט להחזיר את עובד השירות לבית הסוהר בתוך תקופת

מעצרו, הוא צריך להביא בחשבון שתהיה חפיפה, תקופת המעצר תחשב כתקופת עונש מאסר

על עבירה קודמת.

היו"ר א. קולס!

אבל האיש לא יסתובב חופשי.

י. קרפ!

על המעצר יוכל לערער במסלול שנקבע לענין מעצר. על הפסקת עבודת שירות לא

יוכל לערער, כי הפסקה זו היא לא לפי החלטה של נציב בתי הסוהר.

אוריאל לין!

לפי ההצעה שלכם, המעסיק לא יהיה חייב להודיע על הפסקת העבודה. רק עובד

השירות חייב להודיע.

י. קרפ;

הכוונה היא לקבוע הסדרים עם המעסיקים, אבל לא במסגרת של חיוב חוקי. הכוונה

היא לקבוע חיוב חוקי לגבי עובד השירות, כי אם יפר הוראה זו יענה למסגרת של הפרת

תנאים שחלים עליו ואז אפשר לשקול החזרתו למאסר.

חובות המעסיקים ייקבעו בהסדרים אתם. לפי דעתי, אנחנו צריכים לחתור לכך

שנגיע להסדר עם המעסיק שיודיע אם עובד לא בא לעבודה וכוי, אבל זה לא צריך להיות

במסגרת חובה חוקית.

היו"ר א. קולס!

אני חושש מהטלת עומס של חובות על מי שמעסיקים עובדי שירות, כי הם עלולים

בכלל לוותר על כל הענין. לעובד השירות עצמו יש אינטרס גדול לקיים את התנאים, מצד

שני יש ממונה ויש מפקח. הם עובד השירות לא הודיע על הפסקת העבודה, או התרשל

בעבודה, הוא עלול להשלח למאסר. צריך לקבוע הסדרים, אבל לא במסגרת החוק.

אוריאל לין!

דעתי שונה, אבל אינני רוצה לחזור על הדברים. אגיש הסתייגות.

היו"ר א. קולס!

אני מבקש מחברי הועדה שבאו באיחור לעיין בנוסח החדש שמשרד המשפטים מציע

לסעיף ו5ח.

לפי ההצעה, יש שתי ערכאות ערעור. האם זה לא יטיל עומס רב נוסף על בתי

המשפט?

י. קרפ;

שקלנו את הדבר והגענו למסקנה שאתרי שנתקק תוק יסוד: בתי המשפט אין לנו

ברירה אלא לתת ערכאת ערעור נוספת, כי על כל החלטה של בית משפט בערכאה ראשונה יש

ערעור בזכות. התחבטנו הרבה בבעיה. רצינו שבית המשפט ידון בדן יחיד והחלטתו תחיה

סופית, אבל קביעה שהחלטה של בית משפט חשלום היא החלטח סופית עומדת בניגוד לחוק

יסוד: בתי המשפט.

מ. וירשובסקי;

אולי אפשר שידון בענין שופט בדימוס. יכולות להיות פניות רבות בענינים אלה,

ומערכת בתי המשפט כבר היום איננה פועלת כתיקנה, היא כבר היום עמוסה, כבר היום

היא קורסת, ועם עוד מוסיפים ערעורים וערכאת ערעור... האם אין זו חכבדח יתרה על

מערכת בתי המשפט. מקובלת עלי ההנתה שלא צריכה להיות התלטה שרירותית סופית, אבל

ההצעה שאתם מציעים עלולה לפגוע בדיונים הסדירים בבתי המשפט. אפשר אולי למצוא דרך

אחרת.

אוריאל לין;

אני רוצה להציע ללכת בדרך אחרת. עם החלטת נציב בתי הסוהר להפסיק את עבודת

השירות, עובד השירות יחזור מיד לבית הסוהר. אם הוא רוצה לערער, יערער מבית

הסוהר. צריך לזכור שמלכתחילה הוטל עליו עונש מאסר, ורק לאחר מכן חומר המאסר

בעבודת שירות. צריך להניח שיקול דעת לנציב בתי הסוחר. לא צריך להכביד על בתי

המשפט. אני מציע לא לסבך את המערכת, לא ליצור חללים של שבעח ימים לאחר הגשת

ערעור, לסמוך יותר על שיקול הדעת של נציב בתי הסוחר. אם נציב בתי הסוחר הגיע

להחלטה להפסיק עבודת שירות, בוודאי היה בסיס מוצק להחלטח,

אם אסיר שנשלח לעבודת שירות מעל בעבודה וחחליטו להחזירו למאסר, לא חייתי

רוצה שמשום שמעל יהיה פרק זמן שבו יהנח מהליכי הערעור ויטיל עומס נוטף על בתי

המשפט.

היו"ר א. קולס;

אל תשכח שאת ההחלטה שילך לעבודת שירות ולא לבית סוהר קיבל שופט.

אוריאל לין;

בתנאים מסוימים, לא אבסולוטית.

היו"ר א. קולס;

בידי נציב בתי הסוהר נותנים כוח לשלוח את עובד חשירות לבית חסוחר, אבל בכל

זאת המילה האחרונה גם בנושא זה צריכה להיות של שופט.

אינני רואה חשיבות להחזיר אוחו אדם במחירות לבית חטוחר. התלבטתי בשאלה מח

יהיה דינו של עובד שירות שנפתחה נגדו חקירח על עבירח שעבר, כי כאן יכול להיות

אלמנט של דחיפות. אבל אם נאמר ש"עובד השירות יודיע לממונה, ללא שיהוי, על כל

הפסקה בעבודה או העדרות ממנה", יכול להיות שבמקום להודיע כבר היום שנפסקה חעבודח

הוא יודיע מחרתיים, אולי היה חולה. הוא טוען טענות מסוימות ונציב בתי הסוחר

אומר; לא הודעת, לא חשוב לי למה, תחזור לבית חסוהר. הציבור לא יסבול מזה שהאיש

לא יעבוד 21 ימים, מה גם שאין מקילים בעונשו והוא יצטרך להשלים את התקופה.



האיש נכנס למערכה משפטית לא זולה, הוא מגיש ערעור לבית משפט השלום ולאחר

מכן לבית המשפט המחוזי, ועדיין הוא צפוי להחזרה לבית הטוהר. לא הייתי רוצה להטיל

עליו את העונש כבר בשלב ראשון. אם בית המשפט יחליט שהחלטת נציב בתי הטוהר לא

היתה מתאימה במקרה מסוים, יכול להיות שבינתיים האיש כבר ישב שבעה ימים בבית

טוהר, ובזה נפגעת הכוונה בחוק זה שאנשים מטוימים לא ישבו בבית טוהר. אני לא רואה

בנוטח ההצעה כאילו נותנים בונוט לעובד השירות ומעודדים אותו לברוח מהעבודה. הוא

רק מאריך את תקופת העונש. כל מי שמקבל את הטוכריה של עבודת שירות, רוצה לגמור

אותה ככל האפשר מהר.

אני מציע לא לעקוף את הטמכות של בית המשפט. גם לעובד שירות יש זכויות אדם

מסוימות, גם כשהוטל עליו עונש. זכותו לערער לפני בית משפט על החלטה מינהלית.

אוריאל לין;

נצא מהנחה שעובד שירות הפר תנאי מן התנאים. הטמכות של נציב בתי הטוהר היא

לא שרירותית. אם נציב בתי הטוהר מקבל החלטה, היא צריכה להסמך על עובדות, לא טתם

החלטה שרירותית. אם יקבל התלטה שרירותית בלי להסתמך על עובדות, ימעל בתפקידו.

נצא מהנחה שעובד השירות מעל בתפקידו ואומרים לו לחזור לבית הטוהר. הוא מגיש

ערעור, מגיש ערעור על ערעור, ובטופו של דבר מוכח שצדק נציב בתי הטוהר.

היו"ר א. קולט;

מה קרה? הוא חוזר לבית הטוהר.

אוריאל לין;

כל מה שעשה - עשה ברוע לב, עשה בחוטר תום לב, וכל מה שיהיה הוא שיחזור לבית

הטוהר? אין שום טנקציה על התנהגות כזאת? איש כזה יגיד לעצמו שאין לו מה

להפטיד, לכל היותר יפטיק את עבודת השירות לתקופה מסוימת ואחר כך בלאו הכי יחזור

לבית הטוהר. הוא מנצל את הליכי הערעור, מעסיק את בית המשפט, ובטופו של דבר מוכח

שבדין התקבלה החלטת הנציב, אבל כל מה שהוא מפטיד הוא שעושים מה שצריך היה לעשות

מלכתחילה. הוא לא נושא בעונש נוטף על כך שהעטיק את מערכת בחי המשפט שרצתה לסייע

לו. אילו מי שהגיש ערעור היה צפוי לטנקציה נוטפת, היתה בזה הרתעה. ללא הרתעה,

יגישו ערעורים וערעורים.

על אילו דברים אפשר להחזיר אדם לבית הטוהר? צריך לקרוא את חמש החלופות.

בגלל החלופות (1) עד (4) לא הייתי רוצה שמיד ישלח לבית טוהר. אם האיש הוא עבריין

מועד, בכל מקרה ימצא דרכו לבית הטוהר. אבל לא בעבריינים מועדים אנחנו עוטקים

בחוק שלפנינו, החוק הזה כולו מיועד לעבריינים שהחליקו ומעדו. שופט מחליט שבמקום

שאיש כזה ילך לשישה חודשים לבית טוהר, יעשה עבודת שירות. אלה האנשים שבהם אנחנו

עוטקים בחוק הזה. אני בטוח שאנשים מטוג זה ישתדלו להמנע מכל אתת מחמש החלופות

כדי לא להגיע לבית טוהר. אבל אם חלילה הפר אחד התנאים, גם אז צריך לשמור על

זכויות אדם בטיטיות. גם על זכויות אטירים אני רוצה לשמור, אני רוצה לשמור על

זכותם של אסירים להשתתף בבחירות. גם מי שעבר עבירה והורשע עדיין יש לו צלם אדם.

אני חושב שהנוסח שמציע לנו משרד המשפטים הוא טוב. גבי קרפ הטבירה שהוא תואם

בתי המשפט שקובע זכות הגשת ערעור.



ד. ליבאי;

סעיף 51ח. קובע שני ערעורים. לא שמעתי את הדיון בסוגיה זו, אבל כשאני רואה

את המוצר המוגמר, אני מתפלא. אם נציב בתי הסוהר ההליט מה שהחליט ונותנים זכות

לערעור אחד, די והותר. בין אם זה ערעור לבית משפט השלום או לבית משפט מתוזי. לתת

לאסיר פעמיים זכות ערעור? נפלא הדבר מבינתי. האם לא מרחיקים לכת בהגנה על

זכויות האסיר הזה?

תאמינו לי שהתחבטנו לא מעט בשאלה זו. יצאנו מהנתה שנותנים לו אפשרות ערר

לבית משפט השלום, זו הערכאה הנמוכה ביותר, והחלטת בית משפט השלום תהיה סופית.

אבל חזקה עלינו מצוות המחוקק. בחוק יסוד: בתי המשפט נקבע שעל כל החלטה של בית

משפט בערכאה ראשונה יש ערעור בזכות.

ד. ליבאי;

אפשר לתת לו זכות ערר לועדת השחרורים. בראש ועדת השתרורים עומד שופט. זה

מונה צורך בערעור.

י. קרפ;

ואז האיש מגיע לבית המשפט העליון בערעור ברשות.

ד. ליבאי;

יש עתירה לבג"צ. אבל אנשים לא ממהרים להגיש בג"צ על החלטה של ועדת שחרורים.

יעסוק בזה מי שמכיר את בתי הסוהר, ולא שופט שעוסק כל יום בדיני ממונות.

הבעיה היא איך לתת מכשיר יעיל, ואם לתת אפשרות לערער לפני ערכאה שיפוטית על

החלטה של נציב בתי הסוהר, כי הרי ערכאה משפטית שלחה אותו לעבודת שירות. אני בעד

ערעור אחד, אבל השאלה היא אם יש אפשרות כזאת, לאחר מה שנקבע בחוק יסוד: בתי

המשפט.

אוריאל לין;

אפשר לקבוע לענין זה באופן ספציפי.

ד. ליבאי;

הצעתי לקבוע נציב קבילות אסירים. אילו היה מוסד כזה, אפשר היה לפתור את

הבעיה.

אוריאל לין;

מקובלת עלי ההצעה של חבר-הכנסת ליבאי.

י. קרפ;

יש ערעור ברשות לבית המשפט העליון.



ד. ליבאי;

לא על החלטה של ועדת שחרורים. בפקודת בתי הסוהר, שגב' יהודית קרפ טרחה לתת

בידי, בסעיף 62א. כתוב: "(א) אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו

נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים

על פי דיו בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו". זה בא להסיר עומס עתירות לבג"צ של

אסירים. הפנו את האסירים לעתור לבית המשפט המחוזי בכל ענין, ובין המשפט ידון

בשופט אחד. "(ב) בית המשפט ידון בשופט אחד שיקבע נשיא בית המשפט לענין זה, אולם

בעתירות נגד ועדת שחרורים שהוקמה על פי חוק העונשין, תשל"ז-977ו, ידון בשלושה".

נכון שאפשר לפנות לבית המשפט המחוזי בערעור נוסף על החלטה של ועדת שחרורים, אבל

דרך זו עדיפה בעיני.

י. קרפ;

תקרא את ההמשך.

לדעתי עדיף שהערעור יהיה ועדת שחרורים. נקודה. זה הכל. נכון שלפי פקודת בתי

הסוהר יש זכות לערער לפני בית המשפט המחוזי על החלטה של ועדת שחרורים. אני לא

ידע מה הפירוט הזה, הזכות ממילא ישנה.

לפי סעיף 62ג. יש אחר כך ערעור ברשות לבית המשפט העליון.

הכתובת של ועדת השחרורים היא טובה. כשמדברים בועדת שחרורים לא נופלת עלינו

בתי המשפט ואפשר להגיד שההחלטה של ועדת השחרורים תהיה סופית.

נקודה.

לא רצוי לעשות זאת, זה עלול להטעות. תמיד יש אפשרות לפנות לבג"צ.

אתה עצמך אמרת שאנשים יזהרו לרוץ לבג"צ. זה לא הליך רגיל של דיון בועדת

שחרורים עם זכות לערער, זה הליך אחר.

אני מציע לקבוע שהערעור על החלטת נציב בתי הסוהר הוא לועדת השחרורים

והחלטתה תהיה סופית.

ועדת השחרורים, בתוקף סמכות על פי חוק, דנה גם בבקשות בענין רשיון חופש,

מחליטה אם להחזיר אנשים לבית סוהר גם אם התקופה היא 5 או 7 שנים. אפשר להעביר את

הסמכות להחזיר עובד שירות לבית סוהר מנציב בתי הסוהר לועדת השחרורים, ואז לא

יהיה צורך בערכאת ערעור, כי בראש ועדת השחרורים יושב שופט.

מהי יעילות עבודתה של ועדת השחרורים? מה הנסיון שלכם בענין זה?



ה. שמגר!

תלוי בבא כוחו של היועץ המשפטי לממשלה או המשטרה שיפנו למזכירות ועדת השחרורים.

זה יכול לקחת שנוע או שבועיים.

כמה זה לוקח בפועל?

ה. שמגר!

כחורש.

י. קרפ!

וער שהוערה תחליט, האיש ימשיך לעבור.

היו"ר א. קולס!

צריר לזכור בגלל מה באים לשלול את זכותו של האיש לעבור: הוא לא הוריע, נערר

מהעבורה. יכול להיות שהוא ממשיך לעבור, ואחרי חורש אומרים לו! לפני חורש נעדרת מהעבורה

יום אחר. על זה עומדים להחזיר אותו לבית הסוהר? יכול גס להיות שבינתיים גמר את תקופת .

עבורת השירות.

אם אנחנו רוצים שיהיה שוט על עובר השירות שיעמור בכל התנאים, הרי זה צריך להיות

מכשיר יעיל שאפשר להפעיל אותו בזריזות. נציב בתי הסוהר מסלפון: מחר בבוקר אתה לא

הולך לעבודה.

מ. וירשובסקי!

אני מציע שההחלטה היא של נציב בתי הסוהר, ערעור לוערת השחרורים.

אוריאל לין;

חומך בהצעה של חבר-הכנסת וירשובסקי. אני רוצה להוסיף נימוק. לאחר שבית משפט קבע

את אשר קבע, לא צריך בכלל לחזור לבית המשפט. בית המשפט כבר קבע גזר רין סופי, הוא הטיל

על האיש מאסר. לאחר מכן הסכים להמיר מאסר בעבורת 7לירות. אם רוצים לברר אם עובר השירות

ממלא את כל התנאים, הרי זה צריך להיות במסגרת הרשויות שעוסקות באסירים - וערת השחרורים,

שהחלטתה סופית. סמכית ההחלטה לנציב, וערת השחרורים היא ערכאת הערעור.

י. קרפ;

זהו ערוב מין בשאינו מינו.

היו"ר א. קולס;

ההצעה שלהם היא שבסעיף קטן (ג) במקום בית משפט שלום, ייאמר וערת השחרורים.

בראש וערת השחרורים עומר שופט. האס אפשר שהשופט שעומד בראש הוערה, ולא הוערה כולה,

יהיה ערכאת ערעור על החלטה של נציב בתי הסוהר? לא צריך יהיה לחכות לישיבה של ועדת

שחרורים. אחרי כן אפשר יהיה להגיש עתירה.

לפי הצעה זו, נמחוק את סעיף קטן (ר).

אני מנסה לשנות את הצעתי. בענין עתירות אסירים על החלטות של נציב בתי הסוהר

יש הסדר מיוחד. שופטים מקיימים דיונים בבתי הסוהר עצמם, דיונים דחופים מתקיימים

אפילו תוך ימים ספורים. אפשר לקבוע שהחלטת נציב בחי הסוהר על הפסקה של עבודת שירות

תחשב להחלטה שנוגעת למאסרו של אותו אדם, ואז יוכל להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי.

הדיון יוכל להיות תוך ימים ספורים. ואז הערעור יהיה רק ערעור ברשות, או של שופט

מחוזי או של שופט בית המשפט העליון. בדרך זו יש גם בקרה,

י. קרפ;

ההצעה נראית לי.

היו"ר א. קולס;

אני מבקש לנסח את סעיף 51ח. ברוח הדברים של וגר מלל שמגר. בסעיף קטן (א) -

החלטת נציב בתי הסוהר.בסעיף קטן (ב) לא יהיה שינוי. בסעיף קטן (ג) ייקבע שעובד

השירות רשאי לפנות בערעור לאותו גוף שדן בעתירות אסירים לפי פקודת בחי הסוהר.

סעיפים קטנים (ד) ו-(ה) יימחקו.

הוחלט לקבל סעיף ו5ח. עם התיקונים

אנחנו עוברים לסעיף ו5ח1 - הפסקה שיפוטית של עבודת שירות. (בנוסח החדש)

י. קרפ;

(קוראת סעיף 51ח1.)

לפי בקשת הועדה, הוספנו סעיף שקובע סמכות לבית המשפט, כשהוא דן עובד שירות על

עבירה אחרת, להחליט גס מה יהיה גורל עבודת השירות שהוטלה עליו על העבירה הראשונה.

יש הבחנה בין שני מקרים; א. אם הטילו על עובד שירות עונק מאסר, עבודת השירות

נפסקת אוטומטית; ב. אם נגזר עליו עונש אחר, יש שיקול דעת אט העבירה הנוספת מצדיקה

החזרתו של האיש למאסר לריצוי יתרת העונש שנגזר על העבירה הראשונה.

אני לא מבין אח ההגיון. עובד שירות עבר עבירה פלילית נוספת. צריך לזכור שאת

עבודת השידות לא מטילים בשלב הראשון, בשלב ראשון גוזרים עליו תקופת מאסר, ורק אחר

כך מחליט בית המשפט להמיר את המאסר בעבודת שירות. אם בתקופת עבודת השירות האיש עובר

עבירהפלילית נוספת, צריך מיד להפסיק את עבודתו ולהחזירו למאסר, ולא משנה אם על

העבירה הנוספת גזרו עליו מאסר.

אם על העבירה השניה גזרו עליו מאסר צריך להפסיק אח עבודת השירות, ואם לא גזרו

מאסר על העבירה השניה - לא צריך להפסיק את עבודת השירות? אני לא רואה מקום להבחנה

ואני לא חושב שצריך לחכות עד מתן גזר הדין כדי להפסיק את עבודת השירות.

יכול להיות שעבר אח העבירה הנוספת עוד לפני העבירה עליה הוטלה עליו עבודת שירות.

יכול להיות שאדם עבר עבירה והוטלה עליו עבודת שירות ב-1986, עבירה אתרת עבר ב-1985

אבל עליה נשפט רק ב-1987.אנתנו לא רוצים לקחת את הסמכות מן השופט. במעמד גזר הדין

על העבירה האתרת יש לפני השופט ההחלטה של משפט שהרשיע את האיש והטיל עליו

עבודת שירות. השופט יוכל להחליט. אני לא רוצה להתערב בשיקולי השופט.

אוריאל לין;

אתה כן מתערב. אם השופט גוזר מאסר על העבירה האחרת, מופסקת עבודת השירות.

אסביר מתי מתערבים ומתי לא מתערביס. האיש נדון למאסר במשפט הראשון, אבל לא רוצים

שילך לבית סוהר וממיריס את המאסר בעבודת שירות. ההברה איננה רוצה שהוא ילך לבית סוהר

והיא פתחה לפניו דרך של ריצוי העונש בעבודת שירות. אס במשפט השני השופט בכל זאת

מחליט שהאיש הזה צריך ללכת לבית סוהר, כי אז אין טעם בהקלה שניתנה לו. במקרה כזה

יש התערבות.

אני רוצה להניח לשופט שיקול דעת רחב ככל האפשר. אתרת שופט יחליט מה שיחליט ואחר

כך יבקשו חנינה מן הנשיא. אני רוצה שלשופט יהיה שיקול דעת, כי הרי הוא רואה את

העבריין, שומע את הנסיבות, והוא יחליט כפי שיחליט. אבל הוא ידע שאס יגזור על האיש

מאסר על העבירה האחרת, צריך יהיה לרצות עונשו במאסר כל תקופת העונש.

י. קרפ;

לא רק אחרי גזר דין, עור לפני גזר דין יש סמכות מינהלית של נציב בתי הסוהר.

אם ראה הנציב שנגד עובד שירות נפתחה תקירה בעבירה שעליה צריך להחזיר את האיש לבית

סוהר, הוא מפעיל את סמכותו.

אנחנו דנים בסיטואציה סבה נציב בתי הסוהר לא חשב שצריך להחזיר את עובד השירות

לבית סוהר.

אוריאל לין;

האחת - שהעבירה האחרת נעברה בזמן עבודת השירות ;

השניה - היא נעברה לפני שהתחיל את עבודת השירות, אבל הכרעת הדין ניתנה תוך התקופה

של עבודת שירות. המקרה הראשון הוא באמת בתחום הסמכויות של נציב בתי הסוהר. אס נגד

עובד שירות נפתחה חקירה על עבירה פלילית נוספת שנעברה בתוך תקופת עבודת השירות, יש

סמכות לנציב.

יש שתי אפשרויות - העבירה האתרת נעברה לפני מתן גזר הדין הראשון, או שנעברה

לאתר מתן גזר הדין הראשון - ולא עושים הבחנה בין שתי האפשרויות האלה. יש הבדל בין

שני המקרים, אבל לא עושיס כאן הבחנה.



י. קרפ;

נשאל את עצמנו אם צריך לעשות הבחנה זו. אם בית משפט הטיל עונש מאסר על עבירה,

בין שנעברה לפני ובין שנעברה אחרי שנגזרה על האיש עבורת שירות, הרי מדובר באדם שבית

משפט קבע שמסוכן שיסתובב חופשי. אלמלא חשב בית המשפט שמסוכן שאדם כזה יההלך חופשי,

היה קובע לו עונש אחר. בא המחוקק וקובע שאה חוף כדי עבודת השירות קובע בית משפט

שמסוכן שאדם זה יסתובב מחוץ לבית הסוהר, צריך להסיק מסקנה גם לגבי עבודת השירות

שקיבל במקום מאסר על עבירה אחרת, ואז צריך להפסיק את עבודת השירות. זה לא ענין על

שיקול דעת של השופט, זאת קביעה של המחוקק. ולענין זה אין הבחנה בין עבירה שנעברה לפני

ועבירה שנעברה בתוך תקופח השירות. סיטואציה שניה היא שבית המשפט לא גוזר עליו מאסר,

כלומר בית המשפט לא חושב שמסוכן שהאיש הזה יסתובב חופשי בחוץ.

כאשר הבאנו אח הצעת החוק, לא נחנו לבית משפט סמכות

להזקק לענין עבודח השירות, אמרנו שתימשך עבודת השירות כי היא נגזרה על עבירה אחרת,

בסיטואציה אחרת, ובית המשפט יגזור מה שיגזור על העבירה שעליה הוא דן. אס אינני טועה,

היה זה חבר-הכנסת אוריאל לין שאמר, ובמידה רבה של הגיון, איך אפשר לתת לנציב בתי

הסוהר סמכות שלא נותנים לבית משפט. לנציב בתי הסוהר נותנים סמכות להחליט להחזיר

אה האיש לבית סוהר מפני שמתנהלת נגדו חקירה, בכל שלב עד להכרעח דין הוא יכול להחזירו

לבית הפוהר. למה לא ניתן סמכות זאת לבית המשפט? יש היגיון בטענה זאת. מה שרצינו

הוא לתת את שיקול הדעת לבית המשפט.

אוריאל לין!

אס המירו עונשו של עבריין ממאסר לעבודה שירות, ובתקופת עבודת השירות הוא

. עובר עוד עבירה פלילית, האם אדם כזה עוד זכאי שימירו מאסרו בעבודת שירות?

אנתנו משאירים את זה לשיקול דעתו של בית המשפט, כמו שמשאירים שיקול דעת

לנציב בחי הסוהר.

אם אדם עבר עבירה פליליח ועליה גזרו עליו לשלם קנס, ואחר כך הוא עובר עוד

עבירה, האם אתה קובע לשופט שהוא חייב להכניס אוחו לכלא? לא. משאירים אח שיקול

הדעת לשופט. חייבים להשאיר את שיקול הדעת לבית המשפט. אנחנו לא יכולים להעלות על

הדעת את כל הואריאציות האפשריות. השופט דן במקרים ספציפיים שבאים לפניו. בית המשפט

בוודאי רוצה לנקות את הרחוב מעבריינים שהם מסוכנים לציבור ולא לתת להם להסתובב

חופשיים. הענין נחון לשיקול דעחו של ביח המשפט. ההבחנה פה היא נכונה.

מבחינח ההיגיון הצרוף, אם בוחנים אח הענין מבחינה של דרכי ענישה ועונשין, אפשר

לטעון נגד הרעיון ששופט שדן אדם על עבירה אחת יתערב בדרך ריצוי העונש שנגזר עליו

על עבירה אחרת. זה בניגוד לכללים, כאילו פותחים פסק דין של שופט אחר ואומרים שהאיש

הזה לא יעשה עבודה שירות אלא ילך לבית סוהר. אבל אנחנו צריכים להתמודד עם הטענה

שהעלה חבר-הכנסת לין, שאין היגיון שנציב בתי הסוהר יוכל להחליט וביח המשפט לא יוכל

להחליט שיש חשש לשלום הציבור אם האיש הזה יתהלך חופשי. התלבטנו בשאלה וקיבלנו את

ההחלטה מתוך מצוקה, כי היא מערערת גישה שאנחנו דוגלים בה בתחום דרכי ענישה.



היו"ר א. קילס!

אני מעמיד להצבעה את סעיף 51ח1.

התקבל סעיף ו5ח1.

אגיש הסתייגות לנוסח הסעיף.

היו"ר א. קולס;

אנחנו עובריס לסעיף 51ח2. - סדר דין בערעור. (בנוסח החדש)

י. קרפ!

(קוראת סעיף ו5ח2.)

צריו לבדוק אס לאחר השינוי שהכניסה הועדה עדיין יש צורך בסעיף זה. חשבנו

על אפשרות שבית משפט השלום ידחה מועד שמיעת הערעור. נשקול אם יש צורך בסעיף זה.

אנחנו חוזריס לחוברת הכחולה. סעיף 51ט. - ממונח על עבודת שירות.

(קוראת סעיף 51ט. בחוברת הכחולה)

בסעיף קטן (ב) במקוס "הממונה ידאג, בתאום עס שירות התעסוקה", צריך להיות:

"הממונה יפעל, בתאוס עס שירות התעסוקה".

היו"ר א. קולס;

לא נאמר מי יכול להיות ממונה. האס דרושיס לתפקיד זה כישורים מסוימיס?

אולי צריך לתת לשר הנחות מינימליות את מי יבחר לתפקיד הממונה, מה הדרישות של התפקיד.

י. קרפ;

לדידנו, התכונה החשובה ביותר היא כושר ארגון. לא נכנסנו לפירוט, אבל אנחנו

לא חושבים שדרושים כישורים מסוימים.

אוריאל ליז;

אפשר לקבוע שהשר ימנה אדם מסירות בתי הסוהר.

י. קרט;

זו הכוונה, אבל למה לכחוב את זה בחוק? יכול להיות איש מתאים ממשרד המשטרה.

לממונה יש תפקידים רבים, לא רק ארגון. הוא עוסק במאטריה מסוימת, מטפל בעניני

אסירים, לנציב בתי הסוהר יקי סמכות להכניס אדם לבית סוהר, ובוודאי יעשה זאת לפי

פניה של הממונה. קורים פועלים לעתים מתוך מצוקה מפלגתית וממנים פלוני או אלמוני,

שר המשטרה ימנה ממונה על עבורת שירות מקרב עובדי שירות בתי הסוהר.

ת, הירש!

בתתילת הדיונים סברנו שהממונה צריך להיות איש שירות התעסוקה. שירות התעסוקה

לא רצה בכך. אהר כך חשבנו שהשר ימנה איש משירות בתי הסוהר. לא צריך לכבול,

יכול להיות שצריך להקיס יחידה מיוחדת במסגרת המשרד,

היו"ר א. קולס!

-גנחנו לא רוצים שתוקם רשות מיוחדת,

כיום האחריות על עבודת עונשין היא בידי המשטרה, לא שירות בתי הסוהר, לכן ניתנה

הסמכות לשר המשטרה,.

המצב היום לא טוב, כפי שהערתם בדברי ההסבר לחוק,

י, קרפ!

זאת קונספציה אחרת,

אני חושב שהמתוקק צריך לתת בידי שר המשטרה כלים למינוי. אמרו שהממונה יכול להיות

איש ממשרד העבודה, יכול להיות איש ממשרד המשטרה, והוא יכול גם להיות איש שלא קשור

לשירותים אלה. הייתי רוצה שנקבע את הקוולי3יקציות לממונה: הוא צריך לעסוק בארגון

עבורה, גם טיפול בבתי סומר, גס בפניות לבתי משפט, דרושיו- לו כישורים מסוימים.

זה לא פקיד זוטר, זה אדם שמטפל במאתיים אסירים בתפקידים מסוימים יש הגדרות של

כישורים, קובעים ששר פלוני ממנה אדם כזה וכזה, בהתייעצות עם שר אלמוני.

סברנו שמה שדרוש הוא כושר ארגוני. אבל אם ישמיעו לנו דברים אתרים, נשקול,

אנחנו יוצאים מהנחה שלשר המשטרה יש אינטרס שתהיה הצלחה בישום החוק, הוא חרד לצפיפות

בבתי הסוהר, ויש להניח שימצא אדם שיובל להרים את המשימה,

אפשר לקבוע: שר המשטרה בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה ימנו ממונה על עבודת שירות.

אוריאל ליז?

אני תומך בהצעה של חבר-הכנסת שאקי.

לארגון דרוש לא רק כושר, דרושים גם בלים ארגוניים. יכול להיות אדם עם כושר

ארגוני טוב, אבל בלי כלים לא יוכל לבצע עבודתו.

הקשר בין שירות בתי הסוהר ועובד השירות לא מתנתק, כי אותו איש קיבל עונש

מאסר, והעונש הזה הומר בעבודה. לשירות בתי הסוהר יש כלים להתמודד עם הענין, יש

ניסיון. אף אחד היום לא מאשים את שירות בתי הסוהר בהעדר רות ליברלית, יש להם

אינטרס לא להכניס אנשים לבתי סוהר. למה לתת מקום למינוי אנשים נוספים, לתוספת

תקציבים? הממונה צריך להיות איש מקרב שירות בתי הסוהר.

ת. הירש;

אני לא רואה טעם בהגבלה.

היו"ר א. קולס;

שר המשטרה תמיד יוכל לצרף את הממונה לשירות בתי הסוהר.

מ. תובב;

המשטרה ממונה על ביצוע ההוק, על ידי שירות בחי הסוהר או יחידה עצמאית.

שירות בתי הסוהר.

מ. תובב;

השאלה היא אם צריך בחוק לקבוע את ההעדפה.

היו"ר א. קולס;

עובד השירות הוא אסיר שקיבל הקלה בעונש. התפיסה היא שהוא אסיר שעובד בחוץ.

תשוב שהאחריות תהיה על שירות בתי הסוהר. את המועמד לתפקיד יכול שר המשטרה לגייס

ולהפוך אותו לעובר שירות בתי הסוהר.

ה. שמגר;

אם האיש הוא עובד מדינה בכיר, למה לעשות פיקציה ולגייס אותו לשירות בתי הסוהר?

אין ספק שצריך להקים את התשתית הארגונית של המערכת הזאת על בסיס המערכת האדמיניסטרטיבית

הקיימת והמתאימה ביותר - שירות בתי הסוהר.

אנחנו לא רוצים לתת יסוד לתביעות תקציב.

אני רואה את עבודת השירות כבית-סוהר פתוח, שלא לנים בו בלילה. זה צריך להיות

קשור לשירות בתי הסוהר. הממונה יכול להיות כפוף לנציב בהי הסוהר.

י. קרפ;

אס לשר המשטרה יש התנגדות, יודיע על כך. אפשר לקבל את ההצעה בכפוף להסכמת

שר המשטרה.

אוריאל ליז!

אני מבקש שבישיבה הבאה נשמע דעתו של פרופסור פלר,

היו"ר א. קולס;

ברצון. נזמין את פרופסור פלר,

הוחלט בסעיף 51ט.(א} לכתוב: שר המשטרה ימנה קצין בשירות בתי הסוהר להיות

ממונה על עבודת שירות.

בסעיף קטן (ב) מדובר על מינוי מפקחים. כמה מפקחים?

ח. הירש!

לפי מספר האסירים שישלחו לעבודה.

אוריאל ליז;

זה שוב מוכיה שצריך להסתמך על מסגרת קיימת. אס יקימו יתידה חדשה, זו תהיה

שגיאה איומה. לא צריך לקחת אנשים נוספים לתפקיד של מפקחים, זה צריך להיות תפקיד

נוסף לאנשים בתוך המערכת. לא צריך להוסיף אנשים לשירות המדינה. אם הממונה יהיה מקרב

עובדי שירות בתי הסוהר, עליו האחריות ולו הסמכות.

י. קרפ!

הממונה אחראי על כל הדברים האלה.

היו"ר א. קולס;

המפקחים חם מקרב עובדי שירות בתי הסוהר?

ה. שמגר;

יכול להיות שימנו קצין משמרה באזור שבו אין יחידה של שירות בתי הסוהר. זהו תפקיד

נוסף.



היו"ר א. קולס!

אני חושש שהגולם יקום על יוצרו. יגידו שדרושים מפל,חים בטבריה, בחיפה, בבאד שבע

ובהל אביב - ארבעה אנשים. יקחו איש אחד מעובדי המדינה שמסתובב במשרד, ועוד שלושה

חדשים. כל אחד מהמפקחים יצטרך שלושה אנשים על ידו, ותוך שנים אחדות יהיו חמישים

אנשים שצועקים שהתקציב קטן מדי והמשכורות קטנזת.

י. קר6;

בהצעה לא מדובד על מערכת חדשה.

היו"ר א. קולס!

איך מבטיחים שאותם מפקחים יהיו אנשי משרד המשטרה שמקבלים מינוי נוסף?

אנחנו מחוקקים חוק שיעלה הרבה מאד כסף למדינת ישראל.

י. קרפ!

לעומת זה חוסכים כסף על החזקה שיל אנשים גבתי סוהר,

היו"ר א. קולס!

אני לא יודע על כמה משרות מדובר. כשהתחיל הפיקוח על המחירים לקחו עשרות אנשים

לעבודה זמנית, וזה הדבר אולי היחידי שיצא מהפיקוח על המחירים. הדבר הכי קל זה לקחת

מפקחים.

על איש שירות בתי הסוהר יש כבר הרבה מטלות. הוא יגיד לנציב שהוא כבר עובד

מבוקר עד ערב והוא לא יכול נוסף לזה להתעסק עס עשרה אנשים שעובדים במפעל כאן ובמוסד שם.

הממונה יגיד! אני צריך עוד ארבעה חקנים.

י. קרפ!

אם השר יהן, זה יהיה על חשבון דברים אחרים. שר המשטרה לא ביקש תקציב לביצוע

חוק זה, ואין שום הנחה שיהיה תקציב נוסף לצורך ענין זה.

אוריאל ליז!

אפשר לחוקק חוק חוך התעלמות מבעיות תקציביות. אבל אנחנו יודעים איך פועל המינהל,

מחר יבוא שר המשטרה לשר האוגר ויגיד: הוטלו עלי מטלות נוספות, אני מבקש תוספת תקציב.

אנחנו לא רוצים להביא לתוספת תקציב. אותו גוף שהחוק הזה בא להקל עליו הוא המתאים

לטיפול בנושא, והוא צריך לעשות זאת במסגרת שלו - שירות בתי הסוהר. אי אפשר להשאיר

את העני ן פתוח כי אז יבוא שר המשטרה לבקש תוספת תקציב.

י. קרפ!

גם אם יטילו הכל על שירות בתי הסוהר אפשר יהיה להגיד שהטילו עליו מטלות נוספות.



אוריאל לין;

לא. הקלנו על שירות בתי הסוהר.

י. קרפ;

הקלנו על שר המשטרה.

ח. הירש;

אמרנו שיש מקומות עבודה בשירות המרינה, ושם לא תהיה בעיה להטיל את הפיקוח על

האחראי ליחירה שבה יעבור עובר השירות, הוא צריך יהיה לפקח אם האנשים הגיעו לעבורה, אם

מילאו מכסת תעבורה. לא יהיה צורך במפקח אחר. הוא הרין בעוברי שירות שישלחו לעבור

במשטרה. למה להגביל ולקבוע שהמפקח יהיה דווקא איש שירות בתי הסוהר כשמישהו אחר

יכול למלא את התפקיר ללא קושי?

יש הבחנה בין מקום עבורה פרסי ומקום עבורה ציבורי. על בעל בית חרושת פרסי אולי

לא נטיל להיות המפקח, אבל למה לא לעשות זאת בשירות ציבורי?

אפשר לקבוע שהמפקחים יהיו מקרב עוברי המדינה.

הי ו"ר א, קולס;

כדי למנוע המשך הויכוח בנושא זה, אני מבקש מגבי חנה הירש להעביר לשר המשטרה

. את התפיסה שלנו. מקובל עלינו שאם אפשר להעסיק מפקחים בלי שיהיה צורך בתוספת תקציב,

זה בסדר. הממונה ימנה מפקח, אם מעוברי משרד פלוני או אלמוני, ויתן לו רק תפקיר ותעודה,

לא תוספת תקציב.

אני מציע ברוח זו לאשר את סעיף קטן (ב).

הוחלט לקבל סעיף 51ט.(ב) .

נמשיך בישיבה הבאה.

ב. הודעה אישית

אוריאל ליז!

במליאת הכנסת, בריון על הררררות אכיפת שלטון החוק, אמר יושב ראש הועדה

חבר-הכנסת קולס שנשיא המרינה אמר לו כי שלח אלי מכתב, שלא העברתי אוחו לחברי הוערה.

אני מצטער שאמרת זאת במליאת הכנסת בלי לברר אחי את העוברות מראש, כי במליאה

קשה להעמיד דברים על דיוקט. אני חושב שכיושב ראש הוערה צריך היית לומר לי את הרברים

מראש, ולא במליאת הכנסת.

ולעצס הענין, בדקתי את העובדות,לא היתה תשובה במכתבו של נשיא המדינה לבעיה

הענקת חנינה לעבריין שעבר 41 עבירות תנועה. אס בשיחתו עמך

אמר נשיא המדינה שבמכתבו השיב לי בענין זה, אני מצהיר כאן שאין זה נכון.



ביקשתי היום להעביר כל חברי הועדה את מכתבו של נשיא המדינה וכן אח מכתבי אל

הנשיא, כדי שיקראו אה הדברים וישפטו בעצמם.

אבקשך מאד שבעתיד, אם אתה רוצה להעיר הערה לאחד מחברי הועדה, אנא עשה זאת

במסגרת הועדה או בשיתה אישית, ולא בשעת דיון במליאה, כי ההערה במליאה מביכה מאד

ואין אפשרוח שם להציג את העובדות-

בדיון שקיימה המליאה על שלטון החוק לא הופעתי כיושב ראש ועדת החוקה חוק ומשפט

אלא השתתפתי בדיון כחבר כנסת.

אוריאל לין;

אבל בכל אופן אתה יושב ראש הועדה.

בשיחה עם נשיא המדינה נודע לי ששלח לך מכתב. דיברתי בעדינות במליאה,"

אמרתי שנראה לי שקיבלת תשובה מהנשיא, ואם הגיע/ אליך המכתב - היית צריך להגיד זאת כאן.

בקריאת-ביניים אמרת שלא הגיעה אליך תשובה, ושאתה מבקש לדון בענין בועדה. אמרתי

שזה מקובל עלי, ובזה הפסקתי את הדברים.

נפגשתי עם נשיא המדינה, לפי בקשתך, חבר-הכנסת לין. השתתפה בפגישה גם היועצת

המשפטית של הועדה גבי רחל מלחי.

אני לא נכנם לגופו של ענין. מה שאמרתי, במסגרת דיון על שלטון החוק, שאם אתה

מביא תמונה - צריך להביא תמונה שלמה. לא אמרתי דברים נחרצים, כי אמנם ידעתי שנשלח

אוריאל לין!

למה לא שאלת לפני דבריך במליאה?

היו"ר א. קולס!

יכול גם להיות שנשלח מכתב ולא הגיע לתעודתו.

אוריאל לין!

קיבלתי את המכתב ביולי 1986, הרבה זמן לפגי שהעליתי את הנושא בועדה.

היו"ר א. קולס!

הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:00)