הכנסת האחת עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 132

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום ב', כ"ג בסיון התשמ"ו, 30 ביוני 1986, 11:30

אליעזר קולס - יו"ר

מרדכי וירשובסקי

אוריאל לין

אבנר ח' שאקי

ויקטור שם-טוב

ח. אטקס - משרד העבודה והרווחה: י. ברק - " " "

מ. חובב - " " "

א. פלאי - " " "

ג. ויסמן - משרד המשפטים

י. קרפ - " "

תת-גונדר מ. יפה - שרות בתי הסוהר

גונדר-משנה ה. שמגר - " " "

דייר ג. קלינג - לשכת עורכי הדין

ח. שמולביץ - משרד המשטרה

ש. סגר

ר. מלחי

א. אשמן

חוק העונשין (תיקון מס' 25), התשמ"ו-1986

?



חוק העונשין (תיקון מס' 25), התשמ"ו-1986

היו"ר א. קולס;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. על סדר היום שלנו נושא אחד

בלבד: חוק העונשין (תיקון מסי 25). על העקדון של הצעת החוק לא היה ויבוח במליאת

הכנסת בעת הקדיאה הראשונה. אני מציע שניגש ישר להצעת החוק, נקרא את הסעיפים

ונצביע על כל סעיף וסעיף.

ג. ויסמן;

(קוראת סעיף 51א. - הגדרות)

ו. שם-טוב;

בהגדרה של עבודה ציבורית נאמר "בגוף ציבורי אחר". זה מושג רחב מאד, גם

מפלגה היא גוף ציבורי. אולי אפשר לומר בדיוק למה מתכוונים.

י. קרפ;

רשות מקומית, למקל, היא לא "מוסד ממוסדות דומדינה". לא חשבנו להגדיר בדיוק

את המוסדות כי המפתח הוא בידיו של המנהל הכללי של שירות התעסוקה והוא יקבע אם

מבחינת מצב המשק ומדיניות דותעסוקה ראוי לכלול עבודה מסוימת בגדר החוק הזה. חשבנו

שבכר נבטיח את הבקרה בלי להכניס את עצמנו לסד ולקבוע מראש באיזה מוסד אפשר

להעסיק אנשים שהוטל עליהם עונש מאסר.

אוריאל לין;

מח ההבדל בין עבודת משק ובין עבודה ציבודית?

י. קרפ;

עבודת משק היא עבודה בשכר, עבודה שיש אינטרס לשלוח אליה אנשים כשאין די

לסוג מסוים של עבודה אי אפשר למצוא ידים עובדות. בזמנו דיברו על מחסור בדוודים

במקום מסוים. עבודה ציבורית היא עבודה ללא שכר, עבודה בהתנדבות, והיא יכולה

להעשות במוסד ממוסדות המדינה אבל לא על חשבון התקן אלא מחוץ לתקן.

מ. וירשובסקי;

אני מציע בהגדרה של עבודה ציבורית, ואולי גם בהגדרה של עבודת משק, לציין

במפורש את הרשויות המקומיות. אלה רשויות שלטוניות בדיוק כמו מוסדות המדינה.

כשמדברים בעבודה ציבורית יתכן מאד שיש מקום לסמכות הרחבה שניתנת למנהל

הכללי של שירות התעסוקה. עבודת משק יכולה להיות בענפים שונים ובמקומות שונים,

וכאן אולי יש מקום לצמצם את שיקול הדעת של המנהל הכללי של שירות התעסוקה, אולי

לקבוע מסגרת של כללים באישור שר המשפטים. לקבוע שאנשים שנגזר עליהם מאסר יעבדו

בקטיף או בכבישים, יכול להיות שזו סמכות רחבה מדי לאדם שאיננו חלק ממערכת הפיקוח

על חוקי העונשין.



י. קרפ;

בהגדרה קול עבודת משק מדובר על באופן הרחב ביותר על "עבודה מחוץ לכתלי בית

הסוהר". מצאנו לנכון להוסיף כאן "לרבות במוסד ממוסדות המדינה" כי על עבודה

"במוסד ממוסדות המדינה" מדובר בהגדרה של עבודה ציבורית, אבל לא משוס שהיה ספק

שמא "עבודה מחוץ לכתלי בית הסוהר" לא כוללת מלכתחילה את השירות הציבורי. אינני

רואה מקום להוסיף את הרשויות המקומיות במסגרת של "לרבות" כי בשום מקום לא הוצאנו

מהמסגרת את הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות נכנסות עם עוד מוסדות אחרים

במסגרת של "עבודה מחוץ לכתלי בית הסוהר". המילים "לרבות במוסד ממוסדות המדינה"

באו רק להסיר ספק בגלל ההגדרה של עבודה ציבורית.

למנהל הכללי של שירות התעסוקה אין תפקיד בהגדרת הצד העונשי של העבודה.

קבענו שהוא יאשר את העבודות כדי לשמור על האיזון במשק, כדי שלא תהיה תחרות על

עבודה בין אסירים ובין אנשים שמבקשים עבודה בלשכת דותעסוקה. העקרון של המרת מאסר

בעבודה נקבע בחוק עצמו, והיישום לגבי מאגרי עבודה ספציפיים איננו מוסיף דבר

מבחינת הענישה. לכן לא נראה לי שיש צורך לצמצם את הסמכות של רומנהל, אלא אם תאיר

עיני איזה סוג קול עבודה לא יכול להכלל במסגרת זו משוט שמדובר בעונש.

מ. וירשובסקי;

ההסבר מתקבל על הדעת.

היו"ר א. קולס;

אושר סעיף 51א.

ג. ויסמן;

(קוראת סעיף 51ב. - ריצוי מאסר בעבודת שירות)

בסעיף קטן (א) נאמר "בית משפט שגזר על אדם מאסר בפועל לתקופה שאינה עולה על

ששה חודשים..." מדוע רק ששה ולא תשעה חודשים?

אוריאל לין;

ואולי חמש שנים...

י. קרפ;

נקודת המוצא היא פקודת עבודת עונשין המנדטורית שקבע כי אפשר להעסיק אדם

בעבודת עונשין אם לתקופת מאסר שאינה עולה על שלושה חודשים. רצינו להרחיב את

המסגרת ולתת אפשרות המרה של מאסר בעבודת עונשין למספר גדול יותר של אסירים. אדם

עבר עבירה והוטל עליו עונש מאסר, אבל יחד עם זה אין אנחנו רוצים שיסבול מכל

השלילה שבריצוי מאסר בפועל, ובלבד שלא נגזר עליו עונש מאסר מרמה מסוימת ומעלה.

כמובן שהקביעה של קו הגבול היא די שרירותית. היתה הצעה להגדיל את התקופה

לתשעה חודשים. סברנו שאם מסילים על אדם מאסר בפועל לתקופה של תושעה חודשים הרי

זה על עבירה חמורה ובנסיבות חמורות, ויש בזה הבעת עמדה של בית המשפט שראוי

שהמאסר יהיה בפועל. אמנם נכון שעדיין נשארת ההחלטה בידי בית המשפט אם אדם ישא

בעונש מאסר או לא, אבל חשבנו שבגלל הסתירה הרעיונית צריך בכל זאת להגביל ולקבוע

שלא יוכל בית המשפס לקבוע המרת מאסר בעבודה גם למי שנדון לשלוש שנות מאסר בפועל.

כמה אנשים במשך שנה נידונים למאסר ששה חודשים?

תת-גונדר מ. יפה;

כ-220 אסירים שפוטים בו-זמנית לששה חודשי מאסר,

ו. שם-טוב;

לנסיון אולי נשאיר את המבחן של ששה חודשי מאסר-

היו"ר א. קולס;

כל הדבר הוא בגדר נסיון. אחת המטרות היא להקטין את הצפיפות בבתי הסוהר.יש

פה אמנם החלטה שרירותית מאד, אבל הרי אנחנו נותנים לבית המשפט את הסמכות לגזור

את העונש. לא מדובר על מי שעברו עבירות שהעונש המירבי שנקבע להן בחוק הוא ששה

חודשי מאסר, אלא מי שבית המשפט גזר עליו ששה חודשי מאסר כשהעונש המירבי יכול

להיות שנתיים או חמש שנים מאסר. בית המשפט קובע את חומרת המעשה בנסיבותיו והוא

קובע את העונש.

החוק הזה הוא נסיון לקבוע צורי. נוספת של ענישה. דווקא מפני שזהו נסיון

הייתי משאיר לבית המשפט סמכות רחבה יותר. למעשה אומרים מראש לבית המשפט שאם

יגזור רק ששה חודשי מאסר, יוכל להמיר את המאסר בעבודת שירות, ואם יגזור יותר

משישה חודשים - לא יוכל להמיר בעבורת שירות. השופט ישקול: אלמלא אפשרות ההמרה

אולי הייתי גוזר שבעה או שמונה חודשים, אבל מאחד שבמקרה זה יש מקום להמיר את

המאסר בעבודת שירות - כדאי להוריד קצת את העונש ולגזור על האיש ששה חודשי מאסר.

לבית המשפט יש גם אפשרות לקבוע שחלק מהעונש יהיה מאסר בפועל וחלקו יהיה

עבודת שירות. אם אדם עבר עבירה חמורה, יכול בית המשפט לקבוע שירצה את עונשו

ארבעה חודשים במאסר וחודשיים בעבודת שירות.

בהצעת החוק נקבע שהמבחן הוא מאסר ששה חודשיים, כפליים מהתקופה שנקבעה

בפקודה המנדטורית - - -

י. קרפ;

אפשר היה להחליט על תקופה ארוכה פי שלושה. צריך היה לקחת בחשבון את

האפשרויות להשיג עבודה לכל אנשים שבפוטנציה יכולים להכנס למסגרת. היתה הערכה

כמה אנשים יכולים להכנס למסגרת בין אלה שנדונו למאסר ששה חודשים, שאלנו את שירות

התעסוקה אם אפשר יהיה לעמוד בכך והתשובה היתה חיובית.

תת-גונדר מ. יפה;

אם תיקבע תקופה של תשעה חודשים, המספר יכול לעלות מעל 300 איש.

היו"ר א. קרלס;

ברשויות המקומיות תמיד חסר כוח אדם. חסדים אנשים לנקוי, לפינוי זבל. אם

יהיו עובדים ממאגר אחר, אולי יוכלו לשפר את השירותים.



אוריאל לין;

אני מתרשם מהגישה הליברלית מאר של חברי האומרים שקנה המידה להמרת מאסר

בעבודה יהיה מספר הורשי המאסר שנגזרו לעבריין ולא שואלים מה היתה העבירה, מה היה

סוג העבירה. בתי המשפט בישראל מטילים עונש מאסר ששה חודשים גם על עבירות מסוג

פשע.

שר המשטרה אמר במליאה בשבוע שעבר שהעבירות מתחלקות לשלושה סוגים - חטא,

עוון ופשע - לפי העונש המירבי הנקוב בהוק ולא לפי העונש שגוזר בית המשפט בפועל,

אני מקבל את ההגדרה הזאת. האם אנחנו רוצים שגם מי שהורשע בפשע תנתן. לו אפשרות

לעבודת שירות במקום מאסר? יש באן הקלה בענישה.

לפי הסטטיסטיקה, במקרים רבים על מעשים מגונים בקטינים גוזרים עונשים קלים

ממאסר ששה חודשים. צדק יושב ראש הועדה כשאמר שבית המשפט רואה לפניו את העבריין

והוא יודע שאם יגזור עליו מאסר תשעה חודשים לא תהיה אפשרות לעבודת שירות. נגיע

לבך שיהיה לחץ על בית המשפט לגזור מאסר ששה חודשים במקום שבעה חודשים, כדי שתהיה

אפשרות המרה לעבודת שירות.

אפשר לבדוק מה היתה הענישה בפועל על מעשים מגונים בקטינים, כמה עבריינים

קיבלו מאסר ששה חודשים, מעטים קיבלו מאסר שנה, הרוב קיבלו מאסר שלושה חודשים.

אחר כך נראה מה המשמעות של עבודת שירות, איפה ילון האיש בלילה.

אני רואה ליקוי בכך שאין בחוק התייחסות לסוג העבירות אלא רק לעונש. מרהיבים

את שיקול הדעת של בית המשפט. שיקול הדעת של בית המשפט הוא כמעט בלתי מוגבל, כי

גם אם אפשר על עבירה מסוימת לגזור מאסר עשר שנים יכול בית המשפט לגזור שלושה

חודשים.

אני טבקש לקבוע מבחן של סוג העבירות, שהחוק לא יחול על עבירות מסוג פשע,

לפי ההגדרה של שר המשטרה.

היו"ר א. קולט;

ברוב העבירות אין לנו עונש מינימום אלא רק עונש מכסימום. לא קבענו שעל

מעשים מגונים בקטינים יהיה עונש מינימום.

אני מציע לתקן ובמקום ששה חודשים לקבוע תשעה חודשים.

בסעיף קטן (א) נאמר שבית רומשפט רשאי להחליט על עבודת שירות, ובסעיף קטן (ב)

נאמר "לאחר שהנידון הביע הסבמתו". עומדת השאלה אם הנידון יכול לבקש שבית המשפט

יטיל עליו עונש עבודת שירות במקום מאסר.

אני מסכים שיש עבירות שעליהם גם עונש מאסר בפועל לששה חודשים זה פחות מדי.

אבל בית המשפט רשאי גם לגזור מאסר על תנאי. במערכת הזאת הסמכות נתונה לבית

המשפט. בהצעת החוק שלפנינו בסך הכל מרחיבים את הסמכות של בית רומשפט וקובעים

אלטרנטיבות נוספות לענישה. אני חושב שאם לבית המשפט תהיה אפשרות להטיל עבודת

שירות, אולי ייקבע לה תקופה יותר ממושכת. אם חבר-הכנסת אוריאל לין חושב שבית

המשפט ממילא מקל, הרי בדי שלא יקל יותר מדי הייתי מעדיף לתת לו אפשרות לגזור

עבודת שירות למשך תשעה חודשים. אם יש הסכמה בענין התקופה - - -

ו. שם-טוב;

אני מציע לקבוע מבחן של עונש מאסר ששה חודשים לתקופת נסיון של שנה.



אוריאל לין;

אני מבקש התייעצות סיעתית בענין סעיף 51ב.

היו"ר א. קולס;

לא נחליט עתה בעניו סעיף 51ב. נעבור לסעיף הבא.

(קוראת סעיף 51ג. - עבודת השירות)

ו.שם-טוב;

ארם עבר עבירה מסוג פשע, השופט יחליט שמיר יתחיל בעבודת שירות, והוא בכלל

היו"ר א. קולס;

גם אם השופט יחליס על אותה עבירה להטיל קנס או מאסר על תנאי, האיש לא יראה

את בית הסוהר.

אוריאל לין;

בחוק זה מדובר על עבריין שבית המשפט כבר גזר עליו מאסר, ורק אחר כך אפשר

היו"ר א. קולס;

לבית רומשפט יש סמכות לקבוע חלק מהעונש במאסר וחלק בעבודת שירות. השאלה

היסודית היא אם משאירים את ההחלטה בידי בית המשפט.

ו. שם-טוב;

אם השופט יהיה מודע לענין ויוכל לפסוק שחלק מהעונש יהיה במאסר וחלק בעבודת

שירות, זה בסדר.

היו"ר א. קולס;

השופט אולי יפסוק ארבעה חודשים עבודת שירות במקום חודש אחד מאסר.

אוריאל לין;

אגיש הסתייגות לסעיף 51ג.(א) ברוח ההערה של חבר-הכנסת שם-טוב.

היו"ר א. קולס;

בסעיף קטן (ב) נאמר "על עובד שירות יחולו, בשינויים המחוייבים, התנאים

החלים על בעל רשיון חופש לפי סעיף 30 לפקודת בתי הסוהר..." בדברי ההסבר כתוב

שסעיף 30 "קובע כי בעל רשיון חופש לא יעבור עבירה, לא יתחבר עם עבריינים ולא

יחיה חיי בטלה..." אני מבקש ממשרד המשפטים שהתנאים שחלים על עובד שירות יהיו

מפורטים בסעיף עצמו, ובלי הדרישה שלא יחיה חיי בטלה, כי הרי מדובר במי שנידון

לעבודת שירות.



ג. ויסמן;

סעיף 30 לפקידת כתי הסוהר הוא ארוך טאר.

היו"ר א. קולס;

אני מעדיף סעיף ארוך יותר אבל בלי הפנייה, ועל אחת כמה וכמה כאשר ההפנייה

''בשינויים המחוייבים".

אוריאל לין;

אדם שעובד עבודת שירות ילון בביתו ולא בבית הסוהר?

היו"ר א. קולס;

בוודאי.

אוריאל לין;

מדוע "בוודאי"? אולי גם ישלהו אותו לעבודת שירות במוסד ישראלי בהוי'ל...

לא כתוב שהוא מוכרח לעבוד בישראל.

י. קרפ;

יש כלל שריצוי עונש הוא טריטוריאלי.

לפני שאנחנו ממשיכים לדון בסעיפים, אולי כדאי לברר את התפישה הכללית.

ביסודה של הצעת החוק יש תפישת עולם שצריך לתת אפשרות לרצות עונש לא בין כתלי בית

הסוהר אלא בעבודה. יכולה להיות תפישה שלכל אדם שעבר עבירה מסוג פשע יהיה רק

מסלול אחד - בית הסוהר. על חטא יוטל קנס או מאסר על תנאי, על עוון אפשר יהיה

להטיל עבודת שירות, ועל פשע - רק מאסר בפועל. יש תפישה אחרת, שאולי נחשבת יותר

ליברלית, שגם אם עבריין עבר עבידה חמורה ככל שתהיה, אם בית המשפט הטיל עליו עונש

על תיקרה מסוימת, יהיה פתוח לפניו המסלול שמוגרר בהצעת החוק שלפנינו.

אני מציע שנפסיק עכשיו קריאת סעיפי החוק ונדון בתפישה הכללית. מליאת הכנסת

כבר הכתיבה לנו את התפישה הכללית. בעצם העובדה שמליאת הכנסת קיבלה את החוק

בקריאה ראשונה היא אמרה שהתפישה הכללית מקובלת עליה.

אוריאל לין;

רק התפישה הכללית, לא סוג העבירות.

היו"ר א. קולס;

ביקשת בענין זה התייעצות סיעתית. אם תציע שהמבחן יהיה סוג העבירה- - -

או אם העבירה היא עבירה ראשונה או עבירה חוזרת.



היו"ר א. קולס;

יש כמה שאלות. השאלה הראשונה היא אם יש בכלל מקום לענישה מסוג זה. על שאלה

זו קיכלנו תשונה מהמליאה, ואנהנו יכולים להמליץ לפני המליאה מה שנמצא לנכון. אם

יש מקום למסלול כזה, צריך להחליט אם הקביעה תהיה לפי סוג העבירה, לפי העונש,

עבירה ראשונה או עכירה חוזרת. אחר כך אפשר יהיה לרון על תנאי העונש. בזה אני

פותח את הריון.

ח. שמולביץ;

כיום יש פקורת עבודת עונשין שמאפשרת המרת עונש מאסר בעבורת עונשין, לפי

החלטה של מפקד מחוז שעליה יש ערר לפני שר המשטרה. בפועל הדברים נעשים בהיקף רחב.

בין הקריטריונים להחלטה חומרת העבירה ואופיה. אין מניעה שגם מי שעבר מספר עבירות

יזכה להמרת מאסר בעבורת עונשין ואין הגררה של סוגי עבירות. המבחן הוא העונש

שנגזר על ירי בית רומשפט, וכיום המבחן הוא מאסר שלושה חורשים.

המגמה בהצעת החוק היתה לשמור על אותו עקרון, לאפשר המרת עונש מאסר בפועל

בעבורת עונשין, אגל לתת את שיקול הרעת לבית המשפט. זה נראה פתרון יותר רצוי, כי

בית המשפט מכיר את התיק ובמסגרת השיקולים לעונש יוכל לקחת בחשבון גם אפשרות של

עבורת שירות.

התקופה של ששה חורשים נקבעה לפי העונשים שמטילים בתי המשפט בעבירות

מסוימות.

נאמר לנו שזה נקבע לפי היקף מקומות העבודה, כמאתיים איש. :

אוריאל לין;

אולי תוכלו לוש לנו אינפורמציה באיזה סוג של עבירות גזרו בתי משפט עונש

מאסר ער ששה חורשים.

אם הוערה תבקש, אוכל להביא רוגמאות. כעקרון, גם בעבירות פשע ניתנים עונשים

כאלה. ספסרות בכרטיסים יכולה להחשב כפשע, על פי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים.

עונש מאסר מעל ששה חודשים ניתן על עבירות יותר חמורות, למטה מזה - על עבירות

פחות חמורות או שנסיבות שלהן פחות חמורות.

עצם מתן חלופות בענישה הוא רכר חיובי. זה חלק מן ההגמשה בדרכי ענישה, וצריך

לראות בזה רצף.

אנחנו רוצים שבית המשפט יבחן כל מקרה מבחינה אינדיבידואלית, מבחינת מצבו של

העבריין, שיקומו, אפשרויות מניעת עבירות.

כמובן שעבודה איננה עונש, אכל צריך לראות את זה כאלטרנטיבה לאי עבודה וביחס

לאפשרויות אחרות שעומדות לפני בית המשפט.

החוק הזה יאפשר להקטין את הצפיפות בבתי הסוהר, לתת תנאים טובים יותר

לאסירים בבתי הסוהר. הוא יאפשר חלופות בענישה, יותר אינריבידואליות בטיפול,

התייחסות למצבו הכלכלי של אדם שיוכל גם לקבל שכר בעבודה.

לשכת עורכי הדיו מקבלת בברכה את הרעיון של משרד המשפטים לגוון את הענישה

ולהתמודד עט המצוקה הקיימת בבתי הסוהר, לא על ידי ויתור על ענישה אלא על ידי

חלופות שהן לכאורה חלופות טובות. הלשכה מקבלת בברכה גם את העברת הסמכות מקצין

משטרה לבית המשפט. אבל יש לנו כמה הערות לענין העקרוני.

נראה לנו שאם מדובר במאסר לתקופה עד ששה הודשים ובית המשפט יצטרר לשקול

עונש שווה ערך לששה חודשי מאסר, הרי זו תקופה ארוכה מדי. אפשרות המרת מאסר

בעבודה צריכה להיות כאשר לדעת בית המשפט הנסיבות מצדיקות עונש קל יותר ולא עונש

מאסר ששה חודשים. אני בטוח שאם תקבל הועדה את הנתונים שביקש חבר הכנסת לין, תמצא

שעונש מאסר ששה חודשים איננו עונש שכיח, זהו עונש חמור בבתי המשפט שלנו. כלומר,

מדובר בעבירות יחסית חמורות, ולשופט ניתן רמז שבמקום מאסר ששה חודשים הוא יכול

להטיל עבודה.

אפשר לומר שבעצם כל הקביעה של מספר חודשי מאסר היא כסות עיניים. אפשר היה

לקצר את הדרך ולומר לשופט שכמו שהוא יכול להטיל עונש מאסר הוא יכול להטיל עונש

עבודה לשירות הציבור או עבודת משק, ולוותר על עונש המאסר. דנו בנושא והגענו

למסקנה שרצויה התכלית שבהצעת החוק, רהיינו להשאיר סטיגמה - זה מה שנשאר לאחר

שמאסר בפועל הומר בעבודה.

אנחנו מציעים שיהיה רק סוג אחר של עבודה. בעבודת משק שבה אדם מקבל גם שכר,

עבודה שהיא לא בהכרח במוסד ממוסדות המדינה, אנחנו הולכים ומתרחקים מהאלמנט של

ענישה. כך גם יראה הדבר בעיני הציבור. חשוב שהציבור יראה כי אדם שביצע עבירה

מסוימת אמנם נענש. זה אחר מיסודות הענישה. אם עבריינים יופנו לעבודות משק,

הציבור שאיננו מכיר את פלוני שביצע עבירה יראה שהוא הולך לעבודה, אמנם לא למקום

העבודה שלו אלא למקום אחר, אבל הוא נמצא בבית והולך לעבודה. יש להניח שהעבודה

שתמצא לו תהיה לפי כישוריו, כי הרי לא ישלחו אותם ללמוד מקצוע חדש באותם ששה

חודשים.

אנחנו מציעים שעבודת שירות תהיה אך ורק בעבודה ציבורית ורק למי שנידון

למאסר עד שלושה חודשים.

לא היינו מציעים להגביל את שיקול הדעת של בית המשפט על ידי קביעת סוגי

עבירות, כי זה נוגד את רוח החקיקה הישראלית. בית המשפט משתדל למדוד את העונש לפי

העבריין ונסיבות העבירה, וכפי שאמר מר חובב, ככל שמיגוון העונשים גדול יותר - יש

סיכויים רבים יותר שבית המשפט יוכל אכן להגיע לעונש המתאים לעבריין מסוים. לא

רצוי ליצור אבחנה מלאכותית על ידי קביעה של סוגי עבירות, מה עוד שהשופט ידע

מראש שיש אפשרות המרה ויוכל לשקול שבמקרה המסוים שלפניו, בהתחשב בכל הנסיבות,

כשהאיש איננו עבריין מועד, ראוי להטיל עליו עונש זה.

אנחנו מציעים להשאיר שיקול דעת רחב לבית המשפט.

נדמה לי שלדעות שנשמעות בציבור יש כבר השפעה על מדיניות הענישה, לפחות לפי

הידוע לנו, בשנים האחרונות מספר האסירים במדינת ישראל גדל באלף מדי שנ:ה בשנה.

תת-גונדר מ. יפה;

גידול ב-10% - 12% בשנתיים האחרונות, כולל תושבי שטחים.





א. פלאי;

לפחות בשלוש השנים האחרונות. נתוני שירות המבחן למבוגרים מצביעים על אותו

תהליך; יותר ויותר אנשים נשלחים למאסר, אנחנו מתרשמים שגם תקופות המאסר גרלות

והולכות.

היתה השנה ירידה ב-10% בפשיעה, לפי נתוני משרר המשטרה.

אם המדיניות הזאת סובה או לא טובה, אני משאירה לשיקול.

אני מצטרפת לדעה שחשוב לגוון דרבי הענישה ולתת בידי השופטים הרבה יותר

אלטרנטיבות מאשר יש היום. החוק הפלילי היום מאפשר להטיל קנט, מאטד על תנאי, מבחן

או עבודת שירות על כל עבירה, כולל עבירת פשע. כך גם עושים בתי המשפט.

מיגוון של דרכי ענישה, מדיניות ענישה וחוק עונשין שיאפשרו אינדיבידואליזציה

של ההליר הפלילי נראים לי כל כך חשובים שאני מקוה מאד שלא יוחלט לפגוע בהם.

א.ח. שאקי;

ירידה בפשיעה היא בשורה טובה, אבל המציאות לא מצדיקה הקלה מוגזמת בענישה.

אפשרות להמיר מאסר לששה חודשים בעבודה נראית לי הקלה מופלגת.

יש חשש שעבודה תחשב עונש. אמנם שמענו כאן תשובה בענין זה, אבל התשובה לא

היתה כל כך משכנעת. צריך להקפיד מאד במתן עונש כזה. העקרון צריף להיות שעבודה לא

תהיה עונש, כי עבודה היא דבר חיובי, היא ערך. לא יתכן שאדם יאמר: משום שעברתי

עבירות המדינה מטילה לי עבודה.

גם היום יש שירות לתועלת הציבור.

הקביעה של ששה חודשים היא מלאכותית. אפשר לראות שופט מחשב את העונש לפי

האפשרות להמירו בעבודה, והציבור כבר רואה כך את הדבר.

עומדת השאלה אם לקבוע שבית המשפט חייב להטיל תקופה מסוימת של מאסר בפועל,

או לקבל את התפיסה שכל אדם הוע עולם לעצמו והשופט יקבע איזה עונש להטיל עליו.

צריו שהציבור גם ייראה שצד נעשה. אני מציע שאפשרות ההמרה תהיה קשורה בסוג

העבירה. מבחן של מספר חודשי מאסר עלול להשפיע מראש על קביעת העונש. למה לא יהיה

שוני בין עבירה חמורה ובין עבירה קלה? ואם יוחלט על מבחן של מספר חודשי מאסר,

מוטב לקבוע שלושה חודשים ולא ששה חודשים. מאסר ששה חודשים זה כבר עונש חמור בבתי

המשפט. ספק אם תושג הרתעה אם על עבירות חמורות יטילו עבודת שירות.



אוריאל לין;

בריון במליאה העלה חבר-הכנסת וירשובסקי את הבעיה של עבירות חוזרות. מעשים

מגונים בקטינים הט עבירה חמורה שהנטיה לחזור עליה היא גדולה. אדם יוכל לבצע שלוש

פשעים באלה ולקבל על בך עבודה מחו. לבתלי בית הסוהר, לא יהיה במאסר אפילו לא יום

אחד. לא נובל להסביר לציבור שזהו עונש ראוי. אם יקבל שבר וגם אם לא יקבל שבר

תמורת עבודתו, אין זה עונש. אורח חייו לא ישתנה.

לא יתכן לקיים דיון כזה במישוד עקרוני בלבד, צריך גם לראות במה מדברים, מה

סוג העבירות, מה הנסיבות. אם תקראו חלק מפרטי העבירות, השערות תסמרנה. אלה

עבירות קשות שיש בהן אכזריות ואלימות, לא רק עבירות של צווארון לבן. כדי לרובין

את האבסורד צריך לפעמים להביא דברים לקיצוניות. אם מתעלמיס מסוג העבירות והעיקר

הוא הנסיבות והאינדיבידואליזציה, למה לא לתת. אפשרות הרמה גם בעבירות רצח?

לו ידעתי שרק במקרים נדירים ביותר על עבירות חמורות מטילים עונש מאסר עד

ששה חודשים, לא הייתי כל כך חרד. אבל אנחנו יודעים שבפועל כן גוזרים עונשים כאלה

גם על עבירות חמורות. אם נתעלם מסוג העבירות, עבריינים שעברו עבירות חמורות מאד

לא ישבו אפילו יום אחד בבית סוהר. בציבור לא תהיה כלל הרגשה שהעבריין נענש.

יש מגמה כללית להקל עם עבריינים. קיבלנו את חוק העבירות המינהליות שקובע בי

עונש יומר בקנס, אבל לפחות יירשם רקורד פלילי. את הצעד הזה כבר עשינו. עבשיו

הולכים בתנופה לעשות גם צעד נוסף. אולי כדאי שנצעד יותר לאט ונחליט שעונש מאסר

על עבירות מסוג פשע אי אפשר להמיר בעבודה.

הכיוון הוא טוב. אם שוללים את הסמכות מקצין משטרה ומעבירים אותה לבית

המשפט, זה טוב מאד. אבל אני מציע לקבל את רוח הצעות לשכת עורכי הדין. עדיין לא

קיבלנו הסבר משכנע למה לא יהיה מבחן של סוג העבירה. אני מציע לקבוע שהחוק הזה לא

יחול על עבירה מסוג פשע.

היו"ר א. קולס;

במידה מסוימת עושים עוול לנושא בי איננו מתייחסים באותה צורה לכל מערכת

הענישה. חבר הכנסת לין, אפשר לטעון שעל עבירות חמורות כאלה שהזכרת יכול השופט לא

לגזור בכלל עונש מאסר בפועל, או לגזור שבוע מאסר, או רק מאסר על תנאי, ובמקרה

אחר יכול השופט להתחשב ולהטיל רק קנס. הייתי מבין גישתך אילו הצעת שדומחוקק יקבע

כי בעבירות מסוג פשע חייב יהיה השופט להטיל מינימום מסוים של מאסר בפועל.

כל פשע הוא עבירה חמורה. אנחנו רוצים להקטין את הפשיעה, להרתיע עבריינים.

אפשר להציע שבית המשפט חייב יהיה להטיל עונש מאסר בפועל, ולו ליום אחד, כדי

שהאיש לפחות ירגיש טעמו של בית סוהר.

מערכת הענישה היתה פעם חמורה יותר, על רוצח היו גוזרים מוות, היה עונש מאסר

עם עבודת פרף, היתה הגלייה. יש מדינות בהן כורתים ידו של גנב, ואם חזר וגנב -

כורתים ידו השניה.

בשיטת המשפט שלנו נותנים שיקול דעת רחב מאד לבית המשפט. אפשרויות הענישה

הוא יכול לגזור עונש מאסר, מאסר על תנאי, קנס, מבחן,

או לא כלום. אלטרנטיבות אלה אינן מספיקות. אני רוצה לתת לשופט מיגוון יותר רחב

של אפשרויות.

בהצעת חוק זו אינני רואה הקלה לעבריינים. לדעתי, לא זו היתה כוונת מציעי

החוק. החוק הזה בא לתת לשופט מסלול נוסף לענישה. הבעיה היא איך לקבוע את

הערכיות, יכול להיות שהערכיות שניתנה כאן לא בדיוק מתאימה.



אוריאל לין;

הויכוח הוא לא על המסלול אלא באיזה עבירות אפשר יהיה ללכת במסלול זה,

היו"ר א. קולס;

לא יעזור לבו אם נחמיר ונקבע שעל עבירה מסוימת יהיה העונש עשר שנים במקום

חמש שנים, כי עדיין יוכל השופט לשקול ולקבוע עונש מאפס עד המכסימום הקבוע בחוק.

אני לא רוצה לומר ששה חודשים של עבודת שירות יהיו שקולים לששה חודשי מאסר.

אני רוצה לתת מסלול נוסף לשופט, כי השופט רואה לפניו את העבריין ומתרשם ממנו.

לעבריין נשאר רקורד פלילי, סטיגמה חברתית.

אוריאל לין;

עוד מעט אתחיל ממש לרחם עליו...

היו"ר א. קולס;

בשיטת הענישה יש גם נסיון לשקם את העבריין, להחזיר אותו למוטב. לא עין תחת

עין. עבודת שירות היא מסלול נוסף באפשרויות הענישה.

אוריאל לין;

למה לא לקבוע שתהיה אפשרות המרה גם למי שנידון לשנתיים מאסר? בכל זאת

קובעים תיקרה. אם תציע לבטל כל תיקרה, יתכן שאתמוך בך.

היו"ר א. קולס;

אני חושב שכדאי לקבוע - א. תקופה ארוכה יותר מששה. חודשים; ב. חלק

מהעונש ירצו במאסר וחלק בעבודת שירות, לפי החלטת בית המשפט. אני רוצה לרותייעץ

בסיעה אם להגביל מסלול זה לעבירות מסוימות. אולי נבחין גם בין עבירות פשע שונות.

עבריין מין צריך לשלוח לריפוי, לא לבית סוהר ולא לעבודה. אם לא יקבל ריפוי, גם

אחרי עשר שנים בבית הסוהר יחזור לפשע. נשאיר את רגעיה לשיקול נוסף.

מרדכי וירשובסקי;

תמכתי בהצעת החוק בקריאה הראשונה, הערתי כמה הערות. שאלתי אם אפשר לקבוע

תקופה של תשעה חודשים במקום ששה חודשים. מהדברים ששמעתי באן אני מתרשם שזה ירחיב

יותר מדי את המסגרת. אפשר אולי להציע שלאור הנסיון אפשר יהיה, באישור ועדת החוקה

חוק ומשפט, להוריד את התקופה לשלושה חודשים או להגדילה לתשעה חודשים. אם זה לא

יתקבל, אני מציע להשאיר ששה חודשים.

כמי שמבקר הרבה בבתי הסוהר ורואה את האימפקט הנורא שיכול המאסר להשאיר על

אדם לכל חייו, אני מבין את הצורך בחוק כזה. אני יודע שהעונש צריף להרתיע, שלא

צריו לרחם דווקא על עבריינים, אבל אחת המטרות בענישה היא גם תיקונו של העבריין,

כדי שלא יהפוך לעבריין קבוע שהחברה תצטרך כל הזמן להתמודד אתו. לכן נראה לי

שעבודת שידות אפשר יהיה להטיל על אדם שמעד, עבר עבירה אחת והוא יקבל שאנס, לפי

קביעת בית המשפט. בית המשפט יקבע את התנאים ויבטל את ההמרה אם האיש יסטה מן

הכללים. איש כזה לא יכנס לבית הסוהר, ואם יתקן דרכיו לא יהיה אף פעם בבית סוהר,

כי אם פעם אחת יכנס למסגרת הזאת יכול להיות ששם גורלו כבר ייחתך לשבט ולא לחסד.

במקום לתקן אותו ולהציל אותו ואת עצמנו, נדחוף אותו לעולם הפשע. על עבדיין מועד

לא צריך להפעיל את החוק הזה. אבל אם אדם מעד פעם ראשונה, או גם אם מעד פעם שניה

במרחק חמש או שבע שנים מאז הורשע בעבירה, יש טעם למסלול החדש.



אבחנה לפי סוגי עבירות היתה אולי אפשרית לו יכולנו לעשות קטלוג נכון של

סוגי עבירות ועונשים. היום יש עוונות שאולי הם חמורים מפשעים, כי חלק מהדברים

נקבעו מזמן והשינויים שחלו וצוק העתים לעתים הופכים עבירה, שבשלב מסוים אולי

היתה קלה יותר בעיני המחוקק, לעבירה חמורה. לכן אין מקום להציע להחיל את החוק

הזה רק על עבירות מסוימות, וזו תהיה התערבות רבה מדי בשיקול הדעת של בית רומשפט

שעליו אנחנו סומכים.

אם החוק הזה לא יתקבל, הרי בית המשפט יכול להרשיע את העבריין ולגזור עליו

מאסר יום אחד. זאת תהיה בדיחה, זה לא יהיה עונש. יתכן שדווקא אם תהיה אפשרות של

עבודת שירות יטיל בית המשפט עונש לתקופה ממושכת יותר, לכן אני מציע לא לקבוע

סוגי עבירות אלא רק לקבוע שהמרה תהיה אפשרית אם אדום נידון על עבירה ראשונה, או

אף על עבירה שניה אם עבר זמן רב בין העבירה הראשונה והשניה.

צריר אולי לשקול - אינני מביע בזה דעה נחרצת, אני מתלבט - קודם כל לחפש את

הדרך של עבודה ציבורית, עבודה שהיא לתועלת הציבור. רק אם האיש איננו מתאים או

שאין מקום לקלוט אותו בעבודה ציבורית, אפשר יהיה לשלוח אותו לעבודת משק. כלומר

שההפנייה לא תהיה אוטומטית, תהיה הירארכיה.

אנחנו עומדים בפרשת דרכים. אנחנו הולכים בדרך חדשה. אני חושב שהדרך החדשה

היא הכרחית. בתי המשפט שולחים עבריינים לבתי סוהר, והענישה היא לא אפקטיבית. כל

העונשים וכל ההחמרות לא תביאו לתיקונו של אדם. אולי כליאתם של עבריינים לשנים

רבות בבתי הטוהר לא זו הדרך. גם אם בשנה מטוימת יש אולי ירידה בעבריינות, בטף

הכל העבריינות מתפשטת ונעשית יותר ויותר אלימה. תיקון יכול אולי להיות דווקא

בדרך החוק הזה.

היו"ר א. קולס;

החלפנו דברים בבעיות העקרוניות שקשורות בחוק שלפנינו. נמשיך בדיון. אני

מקווו? שלישיבה הבאה בנושא זה נקבל גם נתונים סטטיסטיים, כפי שביקש חבר-הכנסת

לין. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:55)