הכנסת האחת עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 120

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום ב', י' באייר התשמ"ו, 19 במאי 1986 , 11:30

נכחו: חברי הועדה;

אליעזר קולס - יו"ר

יצחק ארצי

מרדכי וירשובסקי

אוריאל לין

דן מרידור

ויקטור שם-טוב

מוזמנים;

ד"ר ס. דויטש - הרשות להגנת הצרכן

מ. הרצברג - בנק ישראל

א. זיסבלט - משרד המשפטים

ט. שפניץ - " "

נ. פייט - משטרת ישראל

ש. סגר

יועצת משפטית; ר. מלחי

א. אשמן

א. שונות

ב. חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986



א. שונות

היו"ר א. קולס;

אני מתכבד לפתוח את הישיבה הראשונה של ועדת החוקה חוק ומשפט בכנס הקיץ. היו

בתקשורת ידיעות סותרות בענין החוקים שעברו קריאה ראשונה והוכנו על ידי הועדה

לקריאה שניה ושלישית. אני מבקש להביא לידיעת חברי הועדה כי בשבוע שעבר פניתי

. למזכיר הכנסת והודעתי כי מבחינת הועדה אפשר להביא לקריאה שניה ושלישית את שני

החוקים שהועדה סיימה הכנתם - החוק לאיסור מפגשים עם ארגוני סרור והחוק לאיסור

הסתה לגזענות. לועדה אין כל העדפה איזה חוק יובא ראשון ואיזה יבוא אחריו, אבל

מבחינה כרונולוגית החוק לאיסור מפגשים עם ארגוני סרור קדם. את החוק לאיסור

מפגשים עם ארגוני טרור יביא לכנסת חבר-הכנסת אוריאל לין, את החוק לאיסור הסתה

לגזענות אני אביא. ביקשתי להעמיד את שני החוקים על סדר היום השבוע, אמרתי למזכיר

הכנסת שאוכל להביא את החוק לכנסת בכל יום שיקבעו יושב ראש הכנסת והסגנים. זאת

היתה הודעתי כיושב ראש ועדת החוקה חוק ומשפט.

אתמול התקשר אלי ממלא מקום מזכיר הממשלה ואמר כי הממשלה מבקשת שנביא את

החוקים לכנסת. אמרתי לו שבענין זה אין לממשלה מעמד, הדבר איננו בידיה, הממשלה

יכולה רק לעצור בעד הבאת הצעות חוק לכנסת. אבל מאחר שהועדה רוצה להביא את החוקים

לקריאה שניה ושלישית, אני שמח שזה גם רצונה של הממשלה ואני מודיע כי אנחנו

מתכוונים השבוע להביא את החוקים לקריאה שניה ושלישית. חבל רק שהשר צור, בלי

לדבר אתי, אמר דברים אחרים כאילו בשמי.

הבוקר שוב התקשר אלי מ"מ מזכיר הממשלה והודיע שהערב תתכנס ועדת שרים לעניני

חקיקה והיא עומדת כנראה להחליט על שינויים בנוסח הצעת החוק לאיסור הסתה לגזענות.

אמרתי לו שלפי הפרוצדורה, לפי תקנון הכנסת, אנחנו יכולים להביא לקריאה שניה

ושלישית רק את הנוסח שהתקבל בועדה; אם הממשלה תבקש להכניס שינויים בנוסח ותציע

לקבל הסתייגות מטעם הממשלה, אם תגיש את הצעת ההסתייגות מחר - עדיין אפשר יהיה

להניח את ההסתייגות על שולחן הכנסת, אם הועדה תאשר זאת, ומחר או מחרתיים אפשר

יהיה להביא את הצעת החוק לקריאה שניה ושלישית, אבל אם הממשלה תבחר לא להגיש

הסתייגות אלא לשנות את נוסח החוק, הפרוצדורה היא אחרת: נציג הממשלה צריר להופיע

בועדה להגיש בקשה, הועדה צריכה לפנות למליאה בבקשה להחזיר את החוק לועדה, לקיים

דיון בועדה בבקשת הממשלה, אני לא יודע מה יהיו תוצאותיו של דיון כזה, כי אם

מחזירים את הצעת החוק לדיון בועדה, יכולים חברים בועדה לבקש שינויים נוספים,

ולאחר שתחליט הועדה צריר מחדש להניח את הצעת החוק על שולחן הכנסת, אם כי אפשר

כמובן גם לבקשר שחרור מחובת הנחה מוקדמת.

לו שאלו לדעתי, אני הייתי מציע לא ללכת בויא דולורוזה הארוכה, אלא להגיש

הסתייגות מטעם הממשלה גם אם דרך זו לא נראית כל כך יפה.

הודעתי שוב למזכיר הכנסת שאנחנו עומדים על כך שהחוקים יובאו לקריאה שניה

ושלישית השבוע, ביום שיקבע יושב ראש הכנסת.

עד לרגע זה לא התקבלה בקשה לשינוי נוסח החוק ואנחנו לא יכולים לדון על שום

דבר, אבל מצאתי לנכון להביא את הדברים האלה לידיעת הועדה.

ו. שם-טוב;

אין קשר בין שני החוקים שהוזכרו. יושב ראש הועדה צריר להודיע ליושב ראש

הכנסת שהועדה לא ראתה קשר בין שני החוקים. הממשלה משיקולים קואליציוניים הדביקה

את החוקים זה לזה, אבל זה לא מחייב את הכנסת. מבחינת הועדה כל חוק עומדי לעצמו

ואין ביניהם קשר כלשהו.



צדק היושב ראש, לא יתכן שיביאו לקריאה שניה ושלישית בכנסת נוסח שונה מנוסח

הצעת החוק שעליו דנה הועדה. אסור גם ליצור תקדים כזה. ההתנגדות לשינוי שלא עבר

מחדש את הועדה מעוגנת בנהלי העבודה של הכנסת.

הייתי רוצה מאד שנסביר לממשלה שאחנו רוצים להמנע מתהליך שיימשך שבועות או

חודשים, לכן צריך ללכת בדרך של הגשת הסתייגות מטעם הממשלה או שחבר מחברי הועדה

יגיש הסתייגות בנוסח שהממשלה רוצה. תהיה הסתייגות נוספת, והרי אנחנו אישרנו

הסתייגות נוספות בלי שעברו את כל הפרוצדורה. זו הדרך שצריך ללכת בה ואולי להביא

. לתשומת לבו של יושבת ראש הכנסת שהועדה תעמוד על כך.

היו"ר א. קולס;

אני מודה לחבר-הכנסת שם-סוב ומוכן לאמץ דבריו כהחלסה של הועדה. הבוקר

נפגשתי עם מזכיר הכנסת והבהרתי שני דברים בצורה חד משמעית. ראשית, איננו רואים

ואיננו רוצים לראות שום קשר בין שתי הצעות החוק, לא מבחינת התוכן ולא מבחינת

העיתוי לקבלת ההחלטה בכנסת. אמרתי לו רק שמבחינה כרונולוגית האחד היה לפני השני,

ומזכיר הכנסת יודע זאת. את קביעת המועד לדיון בכנסת אני משאיר בידי יושב ראש

הכנסת. כדי להדגיש שאין קשר בין שני החוקים, את החוק לאיסור מפגשים עם ארגוני

טרור לא אני אביא לכנסת אלא חבר הכנסת אוריאל לין, ואתו צריך יהיה לתאם את

המועד.

בענין החוק לאיסור הסתה לגזענות אני רוצה להוסיף אלמנט אחד לדברים שלא חבר

הכנסת שם-טוב, שמקובלים עליו בהחלט. אם הממשלה רוצה להכניס תיקון בנוסח החוק,

אבקש שאת בקשתה יציג לפני הועדה שר המשפטים או מי שתרצה הממשלה שייצג אותה בענין

זה. אנחנו צריכים לעמוד על כך שהחוק הזה יגיע השבוע לקריאה שניה ושלישית.

התקבל רושם כאילו הועדה מעכבת את קבלת החוק עוד שבוע ועוד שבוע, והרי לא כך

היה הדבר. הועדה החליטה וחתכה בענין זה בצורה כמעט אכזרית, לחבר-הכנסת ארצי היתה

אפילו טענה מטוימת שחתכנו יותר מדי מהר. מצד הממשלה היה הליך חקיקה מעוות, אם

רצתה הממשלה להביא לכנסת הצעת חוק בנוסח שהיא רוצה הרי הזמן לדיון היה לפני הגשת

החוק לקריאה ראשונה. לאחר שהצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, נציגים נכבדים של

הממשלה השתתפו בישיבות הועדה ויכלו להגיד שהממשלה מבקשת לשנות. אחרי שסיימנו

הכנת החוק לקריאה שניה ושלישית פונה הממשלה בבקשה לשנות את הנוסח. אמרתי שהממשלה

יכולה רק לקחת את הצעת החוק בחזרה, היא יכולה לעצור את החקיקה. באישור חברי

הועדה, הנחנו פרק זמן די ארוך כדי להגיע לנוסוזה מוסכמת. ומה קרה? הממשלה החליטה

שהחוק יובא לדיון בשבוע הראשון של כנס הקיץ של הכנסת, חיכו את אתמול, אתמול

החליטו שהערב הנושא יבוא לדיון בועדת שרים, ובסופו של דבר שואלים למה הועדה

מעכבת. אנחנו לא מעכבים. ההליך הזה לא מקובל עלי, ואני מבקש גיבוי של חברי

הועדה.

זו הזדמנות פז להוכיח שאין מקום לדברי הבלע. התקבל רושם כאילו נעשו בועדה

כל מיני טריקים כדי לא לקדם חקיקת החוק. יש לנו היום הזדמנות פז לקבל החלטה

פורמלית שלאחר העיכובים שהיו בחודשים האחרונים, כדי לזרז את החקיקה ממליצה

הועדה שהממשלה תלך בדרך הקצרה ביותר, על אף הקושי שבדבר והפגם האטתטי, ותגיש

הטתייגות מטעם הממשלה. אני מעדיף שההסתייגות תהיה מטעם הממשלה ולא הסתייגות של

חבר בועדה, כדי שיהיה ברור שלא הועדה מעכבת. הועדה תעשה כל האפשר כדי שכל

ההליכים יזורזו וכדי שהצעת החוק תובא להצבעה עוד בשבוע זה.

ו. שם-טוב;

צריך גם לציין שלא רואים קשר בין שני החוקים.



י. ארצי;

כמובן. בדרך זו נבהיר מה עמדתה של הועדה. אף כי ההשתתפות איננה מלאה, אני

חושב שאנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שבזה אנחנו פועלים על דעת הועדח.

היו"ר א. קולס!

נוציא הודעה לעתונות ברות הדברים שנאמרו. אין קשר בין שני החוקים, היה דיון

נפרד בכל אחד מהחוקים, נשיאות הכנסת תחליט מתי להעמיד כל חוק על סדר היום. את

הצעת החוק לאיסור הסתה לגזענות אנחנו רוצים להביא לכנסת עוד השבוע. מצידי זה

יכול להיות עוד היום, לפני תחילת הדיון המדיני או אחריו, אבל הדבר תלוי בהחלטת

יושב ראש הכנסת והסגנים. אם יש לממשלה רצון לשנות נוסח הצעת החוק, אנחנו ממליצים

שתגיש הסתייגות, תנמק את ההסתייגות בכנסת, ומליאת הכנסת תדון בהסתייגות כפי

שהיא דנה בכל ההסתייגויות.

אני מקוה שבקרוב שתי הצעות החוק ירדו מסדר היום של הועדה.

בשבוע הבא נארח את שר המשפטים החדש יצחק מודעי. השר ידבר על עבודת משרד

המשפטים ויהיה מוכן להשיב על שאלות חברי הועדה. נערוך מסיבת פרידה צנועה לשר

המשפטים היוצא ונזמין את אנשי משרד המשפטים.

ב. חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986

היו"ר א. קולס;

בימי הפגרה קיימנו ישיבת אחת בנושא חוק כרטיסי חיוב ושמענו מוזמנים. אני

מציע שהיום נתחיל לעבור על סעיפי החוק.

ט. שפניץ!

(קוראת סעיף ו - הגדרות)

היו"ר א. קולס!

אדם חייב כסף, חזר שק ללא כיסוי והוא משתמש בכרטיס אשראי, האם זה מכוסה

בחוק זה?

ט. שפניץ!

בהגדרת כרטיס אשראי נאמר "לוחית או חפץ אחר לשימוש חוזר..." לא שימוש

חד-פעמי, לא שק. לכרטיס אשראי יש שימוש מרכזי והוא רכישת נכסים. אם אדם משתמש

בכרטיס למטרות נוספות, אם חזר שק ללא כיסוי, החוק הזה חל. אבל אם הכרטיס נועד רק

למטרות אחרות, זה לא ענין לחוק הזה.

כרטיס בנק היה מיועד למשיכת כספים, היום הוא משמש גם לשימושים נוספים, גם

לרכישת נכסים.

היו"ר א. קולס;

יש כרטיס בנק שלא מיועד למשיכת כספים אלא רק לברר יתרה בחשבון.



ט. שפניץ;

זה לא כלול. ההוראות החדשות בחוק זה מגבילות את האחריות של הלקוח ולמנוע

נזק בגלל שימוש לרעה בכרטיס. כרטיס שנועד רק לבירור יתרה לא חל עליו חוק זה.

היו"ר א. קולס;

באמצעות כרטיס אפשר לשלם חשבון חשמל, אפשר להפקיד כסף בתפ"ס. האם החוק הזה

מגן מפני אפשרות של העברת כספים מחשבון לחשבון באמצעות כרטיס הבנק?

ט. שפניץ;

לא זו הכוונה. החוק נועד לכרטיסים שמשתמשים בהם כיום. אם יש כרטיס מתוחכם

שבאמצעותו אפשר להוציא כסף ונכסים, הוא יהיה מוגן. אם יש כרטיס שנועד לשימושים

אחרים, יש מערכת שלמה של העברות אלקטרוניות שיכול בנק ישראל להסדיר אותן, אבל לא

בחוק זה.

היו"ר א. קולס;

להגדרה של כרטיס בנק אפשר להוסיף את המלים; או להעברת כסף.

נ. פייט;

בהגדרת נכס מדובר גם על זכויות. חשבון בנק הוא זכות לקבל כסף, אם שימוש

בכרטיס גורם להעברת זכויות - אני חושב שזה מכוסה.

ר. מלחי;

קניה של תפ"ס מכוסה כי זו העברת זכות, אבל העברה מחשבון לחשבון לא מכוסה.

היו"ר א. קולס;

התקבל סעיף 1

ט. שפניץ;

(קוראת סעיף 2 - חוזה כרטיס חיוב וחידושו)

היו"ר א. קולס;

החוזים האלה הם חוזים אחידים. האם לא כדאי לקבוע שהחוזה צריך לקבל אישור

בית הדין לחוזים אחידים?

ט. שפניץ;

תאורטית אפשר לעשות זאת, אבל עומדת השאלה אם זה אמנם דרוש ואם זה רצוי

מבחינה עקרונית. כיוון שכריתת חוזה היא ענין שבין שני צדדים, הגישה שלנו היתה

שלא צריך להטריח ספקים, שחושבים שהחוזה שלהם הוא טוב, לא צריך להטריח אותם לבית

דין לחוזים אחידים. אפשר להשיג אותה מטרה אם היועץ המשפטי לממשלה או נציגי

ארגוני צרכנים או בנק ישראל יבואו לבית הדין ויבקשו לבטל סעיפים מסוימים.

מ. הרצברג;

חוק חוזים אחידים נותן תרופות אוטומטיות אם יש בחוזה תנאי מקפח.



היו"ר א. קולס;

החוק הזה בא להגן על הצרכן. אני יודע מנסיוני שכאשר אדם בא לבנק מחתימים

אותו על עשרות טפסים. חוק החוזים האחידים קובע שהחוזה יבוא לבחינה ואישור מראש.

גם כאן אנחנו מדברים בחוזה. למה לחכות שתתעורר בעיה ותהיה פניה לבית הדין?

ו. שם-טוב;

אני מציע להוסיף לסעיף 2 סעיף קטן (ג) שיקבע כי החוזה יוגש לאישור לבית

הדין לחוזים אחידים. הענין נוגע למיליוני צרכנים וזכותם לדעת שהחוזה, שהם לא ראו

אותו, קיבל אישור של בית דין לחוזים אחידים.

ד, מרידור;

שופרסל נותן "בון" לרכישת מוצרים. זה יכול להיות כלול בהגדדה של כרטיס

חיוב. אני לא יודע אם צריך להרחיב עד כדי כך. אני מצטער שאחרתי ולא הייתי בעת

שדנו בסעיף ההגדרות, אבל אילו הסתפקנו בהחלת החוק על כרטיס אשראי וכרטיס בנק,

הייתי תומר בגישה הזאת. אבל אם מקבלים את ההגדרה הרחבה של כרטיס חיוב, כל כרטיס

של רשת חנויות צריר יהיה לקבל אישור מראש.

החוק הזה נותן הגנה לכל דבר דמוי כסף.

מאחר שלפי הצעת החוק אפשר באופן אדמיניסטרטיבי, אמנם באישור ועדת החוקה חוק

ומטפט, להחליט שדברים נוספים יחשבו כרטיסי אשראי, דברים שאינם קשורים לבנק או

לחברת אשראי, גם "בון" שנותנת תנות גדולה, עומדת השאלה היא אם צריך עד כדי כך

להתערב בחופש החוזים.

י. ארצי!

אני רוצה לחזק את הגישה של חבר-הכנסת שם-טוב. יש יותר ויותר דרכים חדישות

בצרכנות, לא אותה דרך שבה אדם הולר לחנות וקונה. יש חוזים שהצרכנים לא מתמצאים

בהם. אולי צריך מתור מחשבה כללית לקבוע שבכל חוק שקשור בצרכנות, ולא חשוב אם הוא

נוגע לאלפים או ליחידים, אם זו צרכנות מאורגנת שמבוססת על חוזה צריך להכניס

לענין גורם מקצועי משפטי שיבטיח הגנה על האינטרסים החיוניים של הצרכן,

אני רוצה לשאול אם יש גוף שיכול לטפל בענינים כאלה שילכו ויתרבו, או שצריכה

להיות בדיקה כללית יותר. אני חושב שההתערבות הזה חיונית להבטחת האינטרסים של

הצרכן.

חבר-הכנסת מרידור עשה אבחנה נכונה. אם ספק מסוים רוצה להוציא כרטיסי אשראי

כדי לעודד ציבור לקוחות לקנות את המוצר או השירות שלו, לדוגמה מועדון בריאות או

חנות, זה נכנס להגדרה של כרטיס חיוב. זאת קטגוריה אחת, ואינני חושב שמוצדק

להעמיס עליה חובת אישור מוקדם של תנאי החוזה. קטגוריה שניה היא חברות אשראי

שעיסוקו מכירת כרטיסי אשראי והן פונות לציבור רחב, על פי תנאים אחידים. בקטגוריה

זו מוצדק לקבוע אישור מראש של תנאי החוזה. קטגוריה שלישית הם הבנקים, וגם כאן

אני מחייב אישור מוקדם של תנאי החוזה האחיד. חוזים של בנקים כלולים בהגדרה של

כרטיס בנק ולכן אין צורך בהגדרה מיוחדת.

אבן הבוחן שלכם היא היקף הנזקקים לאותו שירות.

גם העומס שהדבר מטיל על הרשות שצריכה לאשר את החוזים. יש ארבעה בנקים, ארבע

חברות אשראי. אם יפנו מאות אלפי עסקים, הרשות לא תוכל לעמוד בזה.

לקוח בא לחנות גדולה במרכז ירושלים ומחזיר מוצר שקנה, הוא מקבל מה שנקרא

תעודת זיכוי על מאה שקלים. הוא יכול לקבל בחנות סחורה במאה שקלים. לבעל העסק יש

אתו חוזה. זה נכנס בהגדרה של כרטיס אשראי - "לוחית או חפץ אחר לשימוש חוזר" -

זה לא "שימוש חוזר".

דרישה כזאת תכביד על המסחר בצורה מוגזמת. יש חשיבות רבה להגנת הצרכן מול

חברות גדולות, בעלות כוח ועוצמה, שמנצלות מונופול או קרטל שהן בפועל עושות בשוק.

אבל לא צריך להפעיל התערבות מיותרת בחיי הפרט וחופש החוזים גם לגבי עסק או רשת

קטנה שרוצים לתת תנאי אשראי. לא צריך להגזים.

נקודת המפתח היא חופש החוזים. בית דין לחוזים אחידים בא להגן על חופש

ההתקשרות, כי ברוב המקרים הצרכן איננו חופשי, יש לו ברירה לחתום על החוזה שמוצע

או שלא לחתום כלל. הצרכנים אינם קוראים כלל את החוזים האלה. אומרים לצרכן שיוכל

לשלם שבועיים לאחר הקניה אם יהיה לו כרטיס מסוים. אין זה משנה אם מדובר

באוכלוסיה של 100 או 500 לקוחות. אנשים חותמים ואחר כך מסתבר להם שאם קורה דבר

כזה וכזה יש סנקציות מסוימות. תפקידו של המחוקק להגן על חופש ההתקשרות, אבל גם

להגן על הצרכן שמתקשר בחוזה. במקרים מסוימים צרכן שחי בסביבה מסוימת איננו יכול

להמנע מלחתום על החוזה.

יש הרבה חנויות.

אם יש שלושים חנויות נעלים, אתה צודק. אבל במקום מסוים יש שופרסל או

סופרמרקט שנותן דחית תשלום לשבועיים למי שחותם על חוזה עם הרשת, וצריך לבדוק את

התנאים. יש אפשרות שהיועץ המשפטי לממשלה או ארגוני הצרכנים יפנו בבקשה לבדוק את

התנאים. אני מקבל שההגדרה של כרטיס חיוב רחבה יותר מכרטיס אשראי וכרטיס בנק.

אני לא בטוחה שהזקקות לאישור לפי חוק חוזים אחידים תהיה רק לטובת הצרכן,

משום שחוזה שאושר לפי חוק חוזים אחידים הוא חסין בפני תביעות לבירור קיפוח

הצרכן. יש דברים שאי אפשר לחזות מראש. יש להניח שבדברים שאפשר לחזות מראש ניתנת

הגנה לצרכן בחוק כרטיסי חיוב, שנותן הגנה מקיפה יותר מחוק חוזים אחידים. אם יקרה

דבר שלא צפו מראש, יהיה קשה יותר לתקוף את החוזה אם אושר לפי חוק חוזים אחידים.

כלומר, הוספת הזקקות לאישור מוקדם עלולה אף להכביד.

החזקה היא שיבדקו את כל התנאים מראש.

ד"ר ס. דויטש;

הנסיון בארץ ובעולם מוכיח שהצרכן מגיע רק לעתים נדירות מאד לבתי משפט, ואם

הוא מגיע הדי רק במקרים נדירים הוא מיוצג על ידי עודך דין. לכן המגמה באדץ

ובעולם היא להעביר את הדברים לבדיקה של בית דין. זה דבד רצוי שנעשה לא רק בארץ,

יש מדינות שהקימו מוסדות דומים לשלנו, למשל שוודיה וגדמניה.

מה שאמרתי לא היה דרך כלל אלא בענין המאטריה שמוסדדת בחוק הנדון.

האלטרנטיבה היא שמשרד המשפטים או ארגוני צרכנים יתקפו את החוזה בבית דין

לחוזים אחידים, או שהמנפיקים מיזמתם יגישו את החוזה לבדיקה. ומנפיקים מיזמתם לא

יגישו את החוזה לבדיקה. תקיפה של משרד המשפטים וארגוני צרכנים לא יכולה להיות

סתמית, צריך לתקוף תנאים מקפחים. בחוזה של ישראכרט, למשל, אי אפשר על פני הדברים

לראות תנאים מקפחים.

אציע הצעת פשרה לפי הצעת חוק אחרת. בהצעת חוק ההגבלים העסקיים לא קבעו

הוראה כללית שבכל מקרה יגישו חוזה לאישור אלא ניתנה סמכות למשרד המשפטים לחייב

הגבלים עסקיים לפנות לאישור. סביר לחייב את המנפיקות הגדולות, כמו ישראכרט

וויזה, שיקבלו אישור לחוזים האחידים, אבל לא יטילו את החובה על עסק קטן. זה לא

יחייב עבודה אדמיניסטדטיבית רבה, ארגוני הצרכנים ומשרד המשפטים לא יצטרכו לתקוף

כל חברה.

צריך יהיה לעבור על כל ההצעות ולהחליט איפה לדדוש אישוד.

יחליטו לפי הגודל.

אם הועדה תכניס סעיף כזה, הייתי מבקש לכלול בזה לא דק חוזה שבין מנפיק

ולקוח אלא גם חוזה שבין מנפיק וספק. הספק הוא בעל חנות קטנה, החברות הגדולות

מכתיבות לו. החוזה שבין ישראכרט והספקים הוא הרבה יותר גרוע מהחוזה שבין המנפיקה

לצרכנים.



ד. מרידור;

החוזה מקביל לחוזה של חברות אשראי אחרות?

ד"ר ס. דויטש;

פחות או יותר. נציג איגוד לשכות המזחר אמר שצריך גם לבדוק את החוזה עם

הספקים. אני מייצג את הצרכנים, אבל בסופו של דבר פגיעה בספקים היא גם פגיעה

בצרכנים. החוזה עם הספקים הוא קשה יותר מאשר החוזה עם הצרכנים, אני חושב שיש בו

גם עבירה על חוק הגבלים עסקיים.

אפשר להוסיף סעיף קטן (ג) לסעיף 2 ולהסמיך את משרד המשפטים לחייב

מנפיקים לקבל אישור לחוזה.

מ. וירשובסקי;

כל הדברים נכונים, אבל אני חושש שאין מנגנון שיוכל לטפל בעניו בצורה נאותה.

אם משרד המשפטים צריך להחליט מתי לדרוש אישור מוקדם של החוזה, מישהו צריך לבדוק

ולהחליט אם לדרוש או לא לדרוש אישור במקרה זה ואחר. אם צריך יהיה גם לבדוק חוזים

שביו חברות אשראי וספקים - - -

ד"ר ס. דויטש;

יש פתרון בהצעת חוק הגבלים עסקיים. כיום או שהמנפיק מיזמתו פונה לאישור, או

שמשרד המשפטים וארגוני הצרכנים צריכים לנהל דיון על כל סעיף וסעיף, וזה לא עובד.

אני מציע להגיד למנפיקים שהם יפנו לבקש אישור.

מ. וירשובסקי;

משרד המשפטים ערוך לזה?

החוק בא להגו על הצרכן כי הצרכן הוא חלש לעומת הגופים הגדולים. אני לא חושב

שצריך להוסיף הוראות שיש בהן התערבות ביחסים מסחריים בין בתי עסק לחברות

מנפיקות. בית עסק שהתנאים לא טובים בעיניו, לא יצטרף.

בחוזה שבין המנפיק לספק יש סעיף שאוסר לתת הנחה על הקניה במזומנים. אמנם זה

בחוזה שביו המנפיק לספק, אבל זה נוגע לצרכן. מישהו צריך לבדוק את החוזה.

אני מברכת על ההערכה לנושא החוזים האחידים. לפני זמו מה פרסמנו דו"ח על

שנתיים של הפעלת בית הדין, וברצון אביא את הדו"ח לפני הועדה. עכשיו מטפלים בחוזה

עו"ש של הבנקים, שנוגע להרבה מאד אנשים. מבחינת העבודה של משרד המשפטים איו

הבדל אם צריך להחליט אם להגיש לאישור או אם מגישים. הצוות אצלנו הוא מצומצם,

אנחנו עובדים לפי סדרי עדיפויות. צריך לזכור שהחוק חל על מנפיקים של כרטיסים

דו-צדדיים, גם על בתי כלבו. אם נחייב את כל אלה להגיש את החוזים שלהם לאישור,

אני לא יודעת איך נעמוד. בבית דין יושבים שני שופטים בפועל, מקדישים לענין הרבה

זמן, ואנחנו חושבים שהאישורים הם טובים.



החוק הזה לא נועד להסדיר את היחסים בין מנפיק וספק. זה שייך לצד המסחרי.

החוק הזה עולה כסף, כל האישורים, כל הגבלת אחריות, כל זה מתבטא גם בעלית מחירים

כלשהי. לא נבהלים מזה כשמדובר בדבר חשוב, הגבלת אחריות הלקוח זה דבר חשוב מאד,

אבל לא צריך דרך אגב להכניס עוד איזה שהוא סעיף. ספקים יכולים לתקוף את החוזה

בבית הדיו, ויש להם אפילו אישור שבנושאים מוגדרים הם עצמם יגישו תביעות לבית

הדין. ההרחבה בנושא זה היא בבחינת תפסת מרובה לא תפסת, גם מבחינת העלות, גם

מבחינת העבודה.

את מציעה חובת פניה או רשות?

אני נגד חובה. אם יהיה עניו חשוב מאד, יפנה משרד המשפטים או יפנו ארגוני

הצרכנים. חברה שבטוחה שהחוזה שלה בסדר, אני לא חושבת שצריך לסחוב אותה לבית דין.

אם יש ארבע או חמש חברות שחשוב לבדוק, נעשה זאת.

התגבשה בועדה הסכמה לדברים של ד"ר דויטש, פרט לענין הספקים. מחלקים את

החוזים לשתי קטגוריות, לפי השיטה של חבר-הכנסת מרידור, חוזים שהמנפיק חייב לקבל

להם אישור של בית דין לחוזים אחידים וחוזים שלא טעונים אישור ובהם יהיה הנוהל

המקובל היום.

בישיבה מחר נמשיך את הדיון בחוק זה, ואני מבקש הצעה לניסוח סעיף קטן (ג)

שיוסף לסעיף 2, ברוח הדברים שנאמרו כאן ובהתאמה לחוק ההגבלים העסקיים.

הוחלט לקבל סעיף 2 ולהוסיף לו סעיף קטן (ג) בעניו אישור מוקדם של חוזים

(קוראת סעיף 3 - תוקף החיובים)

התקבל סעיף 3

(קוראת סעיף 4 - סיום החוזה)

סעיף קטן (3) מעורר שאלה. "חשש סביר" זה דבר סתמי. יכול להיות מצב לא נוח,

אדם הולך לקנות ואיננו יודע שהמנפיק ביטל את החוזה. מלבינים פניו של אדם.

זאת הוראה דרקונית.

יש שימוש לרעה מצד לקוחות. חשבנו שהמנפיק רשאי להקטין את הנזק. אם הוא

מוריע לא לכבר כרטיס אשראי של לקוח, הוא מקבל עליו אחריות כי הוא חייב אחר כר

להוכיח שהיה לו חשש סביר, זה רבר אוביקטיבי. האיש הוא לקוח של החברה, החברות

והבנקים בדרך כלל לא רוצים לקלקל יחסים עם לקוחות. אנחנו חושבים שמנפיק צריך

להגן על עצמו, אם יש התנהגות חריגה בכרטיס, או שהכרטיס נגנב - - -

זה לא חל על מקרה כזה. כל הבעיה היא במירווח זמנים. לפי סעיף קטן (ב) יכול

המנפיק לסיים את החוזה כאשר נמסרה הודעה על כך ללקוח. כל "הסכנה הגדולה" היא בין

החלטה להפסיק את החוזה בגלל "חשש סביר" ובין מסירת ההודעה. מהי מסירת הודעה? אם

ההודעה היא בכתב, אפשר ב"ספיישל דליוורי" למסור את ההודעה בו ביום, ואז אין צורך

בסעיף קטן (ג). אם צריך להיות אישור קבלת ההודעה על ידי הלקוח ואי אפשר למצוא

אותו - - -

יש הבדל מהותי בין הסעיפים. אני חושב שצריכה להיות זכות למנפיק להפסיק את

החוזה, ללא מתן סיבה. זה נקבע בסעיף קטן (א). סעיף קטן (ג) מותנה בחשש שהלקוח

לא יוכל לשלם. אני חושב שבמקרה כזה חייב המנפיק להודיע ללקוח ברגע שהחליט כי יש

חשש סביר.



היו"ר א. קולס;

לשם מה דרוש סעיף קטן (ג)? כל הבעיה היא מרגע שהמנפיק החליט שיש חשש שהלקוח

לא יוכל לעמוד בתשלום ובין רגע ההודעה ללקוח.

ו. שם-טוב;

אפשר למחוק את סעיף קטן (ג).

מ. הרצברג;

סעיף קטן (ג) עוסק במקרה חריג. אם רואים שאדם מנצל לרעה את הכרטיס, והמנפיק

לא יכול להודיע לו מיד על הפסקת החוזה. יכול להיות שאדם נמצא בחו"ל ושם הוא מושך

כספים, יכול להיות שאדם קיבל כרטיס ועזב מקום מגורים בלי להשאיר כתובת.

מ. וירשובסקי;

או נסע לטבריה לשבועיים.

היו"ר א. קולס;

מה זה "הודיע"?

לפי חוק חוזים אחידים, סעיף 60(ב), מסירת הודעה היא מסירה לידיו או למענו.

אם נמסרה ההודעה בביתו, יצאו ידי חובה.

לעניו זה אין צורך בחוק החוזים האחידים, כי בסעיף 12 בחוק הזה יש הגדרה של

מסירת הודעה לעניו חוק זה.

בשימוש בכרטיסי אשראי יש משמעות לכל יום. בשימוש חריג אפשר להוציא סכומים

גדולים מאד בזמו קצר מאד.

סעיף קטו (ג) מיותר. כאשר המנפיק מודיע לספקים, הוא יכול גם להודיע ללקוח.

יש אלף ספקים. איר הוא מודיע להם?

ט. שפניץ;

הוא עושה מאמץ שהוא חושב לנכון. יש מה שקוראים "לקוח משתולל". אם "לקוח

משתולל" בא לספק ואומרים לו שלא יוכל לקנות בכרטיס אשראי, עליו בוודאי גם

חבר-הכנסת שם-טוב לא מרחם. מה שמטריד הוא שזה יכול לקרות לאדם שלא חטא בכלום.

נכוו שעלולה להיות אי נעימות מסוימת.

היו"ר א. קולס;

המנפיק יוצא מגדרו להודיע למאתיים ספקים, יש אדם אחד שבגללו הוא מוסד

הודעה אכספרס למאתיים ספקים. קל יותר להודיע ל"לקוח המשתולל" מאשר למאות ספקים.

אם מה שדרוש זו מסירה למענו של אדם, הרי חברות האשראי פועלות באמצעות סניפי

בנקים, יגש הטלר וידביק הודעה על הדלת. בזה פותרים את הבעיה. בשביל זה לעשות

סעיף מיוחד? אם המנפיק לא מסוגל להודיע לספקים איו משמעות גם לחשש הסביר, כי

הלקוח ימשיך להשתולל. המנפיק צריך להודיע לספקים בכל הארץ וגם בחו"ל.



ס.שפניץ;

הוא יוכל לפעול סלקטיבית. אם הוא רואה שהלקוח נמצא באילת, יודיע לספקים

באילת.

היו"ר א. קולס;

תור מספר שעות יכול הלקוח להיות בבאר שבע. סעיף קטן (ג) נותן זכויות למנפיק

ושולל זכויות מהלקוח. גם לגבי "לקוח משתולל" אין צורך ב(ג). אפשר אפילו לשלוח

אדם במונית מתל-אביב לקצה הארץ למסור הודעה, להדביק פתק.

בארצות הברית לספקים הגדולים יש קשר במחשב "און ליין", לבתי עסק קטנים יש

הוראות שלקניה מעל סכום מסוים צריך אישור טלפוני מהמנפיק.

היו"ר א. קולס;

ההתקשרות לספקים נמשכת זמן, באותו זמן אפשר להודיע לסניף בנק במקום להוציא

הודעה ללקוח. אם- נותנים למנפיק אופציה להודיע ללקוח על סיום החוזה, אין צודך

בסעיף קטן (ג).

נשאיר את הענין בטעון עיון. מחר נמשיך בדיון. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 50;12)