הכנסת האחת עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 115

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום בי, וי באדר בי התשמ"ו, 17 במרס 1986, 30;11

נגחו: חברי הועדה!

אליעזר קולס - יו"ר

מרדכי וירשובסקי

אוריאל לין

ויקטור שם-טוב

מוזמנים;

שר המשפטים מ. נטים

חה"כ פ. גולדשטיין

חה"כ מ. חריש

א. איזנשטיין - משרד המשפטים

י. השכל - יי

ג. ויסמן - י' "

ת. פנחסוביץ - " "

י. קרפ - " "

ח. הירש - משטרת ישראל

מזכיר הועדה; ש. סגר

יועצת משפטית; ר. מלחי

קצרנית; א. אשמן

סדר היום; א. חוק המקרקעין (תיקון - הינתקות מחימום מרכזי) -

הצעת חה"כ פ. גולדשטיין ומ. חריש

ב. חוק העונשין (תיקון מסי 25), התשמייו-1986



א. חוק המקרקעין (תיקון - הינתקות מחימום מרכזי) -

הצעת חה"כ פ. גולדשטיין ומ. חריש

היו"ר א. קולס;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. הצעת החוק שלפנינו עברה

קריאה טרומית. יש לנו נוהג ומסורת בועדה שכאשר באות לפנינו הצעות חוק פרטיות של

חברי הכנסת אנחנו בודקים אם הנושא על פניו ראוי לדיון, ואם כן - מעבירים אותן

לקריאה ראשונה.

אני מציע אותה פרוצדורה לנקוט גם בהצעת החוק שלפנינו. אני מבקש שאחד

המציעים יציג בקיצור נמרץ את התיקון לחוק.

מ. חריש;

בתיקון לחוק יש שתי הצעות; א. לאפשר התקנת דוד שמש בבית משותף מבלי שכל

דייר יוכל להטיל על זה וטו; ב. לאפשר הינתקות ממערכת חימום מרכזית בפרוצדורה

יותר קלה.

להצעת חוק זו יש היסטוריה. הצעה כזאת, בנוסח קצת שונה, הובאה על ידי הממשלה

לכנסת התשיעית, התקבלה בקריאה ראשונה והועברה לועדת הפנים. הכנסת התפזרה

ותהליר החקיקה לא הושלם.

הצעת הממשלה בשעתה עוררה בעיות מסוימות. כדי להתמודד עם חלק מהבעיות

שהתעוררו אז, העברנו את הצעת החוק שלנו למשרד האנרגיה ולמשרד המשפטים, נמצאו

פתרונות לחלק מהבעיות וההצעה קיבלה אישור שר המשפטים ושר האנרגיה, בהנחה שלאחר

הקריאה הראשונה, בהכנה לקריאה שניה ושלישית נתמודד עם הבעיות שהתעוררו.

ת. פנחסוביץ;

בזמנו טען משרד האנרגיה שתיקון כזה יחסור אנרגיה, ועל כך היה ויכוח גדול.

היום ירדה חשיבות הענין הזה, כי יש טענות הרבה יותר חזקות. יש אנשים רבים שקנו

דירות שיש בהן הסקה מרכזית והיום אינם יכולים לשאת בנטל ההוצאות. ההוצאות של

הסקה מרכזית הן גבוהות מאד, אנשים הזדקנו, יצאו לפנסיה. בשעתם קנו דירה ושילמו

אלפי דולרים עבור ההסקה, והיום רוצים להנתק מההסקה המרכזית.

התלבטנו בענין כי יש טענות לכאן ולכאן. כל מי שקנו דירות כאלה התכוונו

להנות מן ההסקה, אחרת היו קונים דירה זולה יותר שאין בה מתקן של הסקה מרכזית,

וההבדל הוא באלפי דולרים. עומדת השאלה מי יפגע ומי יקופח יותר, אם אלה שרוצים

להינתק או אלה שימשיכו להפעיל את ההסקה המרכזית. הזמנו מחקר על כדאיות הניצול

של מתקן הסקה לפי מספר הדירות שקשור אליו. המחקר נעשה על ידי מהנדסים של משרד

האנרגיה ונמצא שאם תנתן זכות או רשות לכל רייר להנתק מהמתקן המרכזי ו- 50%

מהדיירים יבקשו להנתק, לא תהיה כדאיות בהפעלת ההסקה. אותם דיירים שמעונינים

בהסקה ו יפעילו אותה יצטרכו לשלם פי כמה, ואם לא יפעילו - יצטרכו חימום

אלטרנטיבי.

היו"ר א. קולס!

אם 50% מהדיירים מבקשים לא להפעיל את ההסקה המרכזית - -



ת. פנחסוביץ;

היום זה בלתי אפשרי.

י. השכל;

על שירות רגיל ושימוש רגיל יכולה לההליט אסיפת בעלי הדירות ברוב רגיל. אבל

על שימוש חריג או שיבוש הריג במתקן שעלול לפגוע בזכויות דרושה הסכמה של כל

בעלי הדירות. כר קבע המחוקק.

מ. הריש;

בבעיה זו יש התמודדות. גם מי שמתנתק ישא בהוצאות הקבועות.

הכל סבורים שבהוצאות הקבועות צריכים להשתתף גם הדיירים שניתקו מהמערכת

המרכזית, אבל נשארות הוצאות הדלק. המנדסים שבדקו את העניו הגיעו למסקנה שאם

המתקן גדול ומספר הדירות שמחוברות אליו הוא קטן, הוא צורך יותר דלק מכפי שהיו

צורר אילו היו מחוברות אליו כל הדירות. (ר. מלחי: באופן יחסי). לא. באופן

אבסולוטי.

לגבי התקנה של דודי שמש לא היתה עף פעם בעיה. כולם מסכימים שתהיה אפשרות

להתקין דוד שמש בתנאים שבהצעת החוק, כלומר שלהתקנה ניתן היתר לפי חוק התכנון

והבניה ושהמקום שעליו יותקן הדוד איננו משמש בעלי דירות אחרות.

שר המשפטים מציע לא לקבוע בחוק שאדם רשאי להינתק ממערכת מרכזית, אלא להעניק

סמכות לשר המשפטים שיהיה רשאי בתקנות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט, להתיר

הנתקות בתנאים שיקבע.

בשלב זה אין אנחנו דנים בנוסח החוק. אנחנו צריכים עכשיו רק להחליט עקרונית

אם יש מקום לתיקון בחוק בנוגע להתקנת דוד שמש ובנוגע להנתקות מהסקה מרכזית.

לא בחוק.

אם השר מבקש להעניק לו סמכות להתקין תקנות בתחום זה, גם זאת צריך לקבוע

בחוק. גם המציעים וגם משרד המשפטים מבקשים לשנות את המצב החוקי הקיים. גבי

פנחסוביץ מציעה כבר את הטכניקה לשינוי. בשלב זה אנחנו צריכים לקבל רק החלטה

עקרונית לאשר את הצעת החוק לקריאה ראשונה.

שר המשפטים ביקש להודיע בשמו בועדה שבמקום שנאמר שבעל דירה רשאי יהיה

להינתק ממערכת מרכזית, ייאמר ששר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות שאדם רשאי להינתק.

לא בכל מקרה יתיר השר הינתקות, אי אפשר לעשות את זה בבתים קטנים מאד. הזכות

להנתק לא תהיה אוטומטית כפי שהיא בהצעת החוק של חברי הכנסת.



ו. שם-טוב;

נדמה לי שעל הצד העקרוני אנחנו יכולים להסכים. גב' פנחסוביץ מציעה מודל אחד

להנתקות - שר המשפטים יקבע בתקנות. חברי הכנסת גולדשטיין וחדיש הציעו מודל אחד.

בשלב זה אנחנו לא מחליטים על המודל אלא מחליטים עקרונית שצריך למצוא דרך לאפשר

הנמקות.

היו"ד א. קולטי.

אני מציע לאשר העברת הצעת החוק לקריאה ראשונה במליאת הכנטת. הדבדים של גבי

פנחטוביץ נרשמו. חברי הכנטת יוכלו להתבטא בדיון בקריאה הראשונה.

הצבעה

הוחלט פה אחד להעביר הצעת החוק לקריאה ראשונה

חבר-הכנטת מיכה חריש יציג את הצעת החוק במליאה בשם ועדת החוקה חוק ומשפט.

שר המשפטים הוזמן לנושא השני שעל סדר היום והוא יבוא בשעה 2ן. אני מפטיק את

הישיבה עד לשעה 12.

(הישיבה הופסקה בשעה 11:45)

ב. חוק העונשין (תיקון מס' 25), התשמ"ו-1986

היו"ר א. קולס;

אני מחדש את הישיבה. אני שמח שנמצא אתנו שר המשפטים שיציג לפני הועדה את

התיקון לחוק העונשין, שאני מייחס לו חשיבות רבה. אני חושב שתיקון זה יעשה גם סדר

וגם צדק בנושא חשוב מאד. גם שר המשפטים וגם היועץ המשפטי לממשלה כשהופיעו בועדה

לפני פיזור הכנטת והקודמת, דיברו על חידושים בדרכי ענישה. אני מקווה שהתיקון הזה

הוא סנונית ראשונה שאולי מבשרת שינויים נוטפים.

אוריאל לין;

גם חוק העבירות המינהליות הוא חידוש חשוב בדרכי ענישה.

היו"ר א. קולט;

אדוני השר, בבקשה.

שר המשפטים מ. נטים;

תמיד צריך לבחון דרכי ענישה, אלה הקיימות ואלה החטרות. פקודת עבודת עונשין

קובעת כי מי שנידון למאטר לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים אפשר להעבידו מחוץ

לכתלי בית הטוהר. פקודת עבודת עונשין נחקקה בשנת 1927. זו פקודה שאבד עליה

הכלח, אין בה פתרון לבעיות. היא היתה מתאימה לשעתה, כאשר קצין משטרה יכול היה

להמיר מאטר שעד שלושה חודשים בעבודה. זה איננו עולה בקנה אחד עם התפיטה שלנו.

התפיטה שלנו היא שעונש מאטר נקבע בידי בית המשפט, וגם תמורתו צריכה להיות

בידי בית המשפט ולא על ידי רשות מינהלית כלשהי.



גם מבחינה תכליתית, הביצוע היה כושל להלוטיו. לא היו נותנים לאדם עבודה

ממשלית. התחליף למאסר שלושה חודשים היה בעבודה במשטרה, אנשים היו באים, יושבים,

עושים או לא עושים עבודה. שום תכלית ממשית לא הושגה, הציבוד לא נהנה מעבודה זו.

לפיכד צריך היה לבטל את פקודת עבודת עונשין, כמו גם פקודות אחדות. אזכיד

לדוגמה דק את פקודת בתי משפט עידוניים, עד לפני שלוש או אדבע שנים היה דבר מוזר

כזה בטפד החוקים שלנו. ראינו צורך לבטל פקודת עבודת עונשין ולהמיר אותה בחוק

הולם יותר את תפיסתנו המשפטית ומועיל יותר גם לאדם עצמו וגם לחבדה.

הצעת החוק שלפני הועדה שושרה בדיונים בועדה לדרכי ענישה שבראשה עומד השופט

חיים כהן. הדבה הרבה מאמצים במשר שנים השקענו בהכנת הצעת החוק, לפחות חמש שנות

עבודה, כמובן, בהפטקות.

אחת הבעיות המרכזיות היתה להציע דבר שניתן למימוש, כי אחרת אין בזה תכלית.

בתחילה חשבנו על אפשרות המרה למי שנדון למאטר עד תשעה חודשים. אבל הטתבר שאין

אפשרות להבטיח כמות עבודה וטדרי עבודה כדי להפעיל את ההטדר כראוי. לכן ירדנו

לשישה חודשים. לדעתי, צריך לשאוף להגיע לתשעה חודשים. חבר-הכנטת וירשובטקי הציע

שועדת החוקה חוק ומשפט תוטיף טעיף שיקבע כי שד המשפטים, באישור הועדה, רשאי יהיה

להאריך את התקופה. כלומר, החוק יחול גם אם בית המשפט הטיל עונש מאטר עד 9 חודשים

ולא 6 חודשים. אם תרצו בכך. אני לא אתנגד.

אני חושב שהבנין שאנחנו בונים פה אין טוב ממנו גם לאדם וגם לחברה, ואין בו

כלל וכלל משום סלחנות כלפי עבריינים. אני מתייחס בזה לדברים שאמר חבר הכנטת

אוריאל לין בנאומו בכנטת. הואיל ולא השבתי תשובה על כל אחת מהערות במליאה, אני

מוצא לנכון לומר את הדבדים כעת.

א. בית המשפט הוא שקובע אם יש תחליף למאטר והוא צריך

להשתכנע שזה מתאים; ב. מדובר על מי שנדון לתקופת מאטר עד 6 חודשים; ג. ידוע

שיש אנשים שאולי הם חלק לא מבוטל, עדיין קטן אבל לא מבוטל מאוכלוטית בתי הטוהר,

שהשהות בבית הטוהר הורטת אותם כליל, מזיקה להם נפשית וגם גופנית, ואיננו יודעים

אם לא מקלקלת אותם החבודה הזאת או ההתחברות הזאת. אנחנו רוצים להעניש אנשים

שביצעו עבירות, אבל לא צריר להעניש אדם לנצח או להשאיר עליו כתם, ולא רק כתם אלא

צלקת שלא תרפא. לא זאת המטרה.

מדובר באנשים שאינם עבריינים כרוניים. זה לא כתוב, אבל זאת הכוונה, ובית

המשפט צריר לקבוע אם האיש מתאים. אנשים שביצעו עבירה ראשונה, ואם מדובר בתקופת

מאטר עד 6 חודשים הדי לא מדובר בעבירות חמורות, עבירה טכנית יותר מאשר

קרימינלית, יוכל בית המשפט לומר שאנשים כאלה יעשו עבודת שידות במקום מאטר, או

ירצו מאטר בעבודת שירות. זה טוב לאיש, אבל זה גם טוב לחברה.

בענין העבודה אני רוצה להשיב לחברי כנטת רבים שהשתתפו בדיון. כולם כאחד

תמכו בהצעת החוק, ואפילו חשבו אותה להצעה טובה מאד, מעט בקורת מטוימת של

חבר-הכנטת אוריאל לין. עובדים אלה לא יבואו במקום עובדים אחרים, לא תהיה בעבודות

אלה הטגת גבול של אחרים. אלה יהיו עבודות ששירות התעטוקה מחפש להן ידים עובדות.

אני חושב שההטדר יהיה לתועלת המשק. השם הקודם לחוק היה: ריצוי מאטר בעבודה

לתועלת משק המדינה. היתה בזה אולי הפרזה, כל זמן שעדיין לא עברנו תהליך של

נטיון. יכול להיות שאם נרחיב את ההיקף במשך הזמן, תהיה תרומה קצת יותר ממשית.

בשלב זה אנחנו טבורים שזה יחול על 150 - 200 איש לשנה.



ידוע שהצפיפות בבתי הסוהר היא רבה, ובשנים אלה אין לנו אפשרות לבנות בתי

סוהר. בהמרת מאסר בעבודה תהיה גם הקלה מסוימת בצפיפות, אולי לא הקלה מופלגת אבל

הקלה מסוימת.

לעולם לא נעשה הסדר כזה על חשבון הבטחון של החברה ועל ידי סלחנות או זלזול

בפסקי דין של בתי משפט. במה דברים אמורים? יש הצעה של משרד המשטרה, שלדעתי, יש

בה יסודות בלתי-קבילים לחלוטין. אני מניח שאין זה סוד, כי שר המשפטרה הודיע על

כך בפומבי. ההצעה היא לאפשר לועדת השחרורים לשחרר אסיר אחרי שריצה מחצית מתקופת

המאסר במקום שני שלישים, ולאפשר גם הקלות נוספות לפי החלטה של מנהל הכלא ונציב

שירות בתי הסוהר באופן שהעונש יפחית במידה שאינה מתאימה לשעה זו. אולי בימות

המשיח נוכל לשקול את הדבר הזה, ואולי אז לא יהיה כלל צורך בבתי סוהר. על כל

פנים, בהצעה זו יש הפרזה יתרה. זה גם לא יעזור, כי בית המשפט ימצא דרכים לבטא את

רצונו ולעמוד על זכויותיו. הצעה כזאת לא מתאימה לתקופה שבה הפשע גואה.

לעומת זאת ההצעה שלנו היא בהחלט בזמנה ובמקומה. יש בה כדי לסייע לשירות בתי

הסוהר להקל קצת את הצפיפות בבתי הסוהר. אני אינני מסכים שכדי להקל את הצפיפות

בבתי הסוהר נשנה את מדיניות הענישה ונבצע רפורמה שתשים לאל את מטרת הענישה. לזה

נתנגד.

ניסיתי לתאר את המניע להצעת החוק הזו. על הפרטים לא כדאי לעמוד עתה, כי

הועדה בוודאי תדון על כל סעיף וסעיף.

היו"ר א. קולס;

המטרה של הצעת החוק היא לא להקל את הצפיפות בבתי הסוהר, כי אילו זו היתה

המטרה אפשר היה להציע לבנות עוד בנין. מה שעומד לנגד עינינו הוא הנסיון לראות

בעונש גם תקופת שיקום. באחרונה עסקנו בועדה זו בנושא החמרת עונשים, הגענו למסקנה

שיש גבול לחומרה של עונשים, יש גבול לעונש שאפשר להטיל על מעשה רצח. לעומת זאת

אין גבול תחתון לענישה, כי אפשר לא להטיל שום עונש. בין אי הטלת עונש ובין העונש

החמור ביותר יש דרגות שונות, ואנחנו צריכים לשקול את הענישה גם מתוך מחשבה

שהעבריין צריך באחד הימים לחזור לחיות במחיצתנו. יש פנים רבות לעונש - שיקום,

ענישה, הרתעה.

אני מצטער שאנחנו מקיימים דיון זה בפורום קטן מדי מבחינה מספרית. חשוב

שהצעת חוק זו תידון, לפחות בשלבים הראשונים, בהשתתפות רחבה יותר של חברי הועדה.

אבל כפי שאתה יודע, אדוני השר, אני לא יכול להכריח את חברי הועדה להשתתף

בישיבות.

אני מבקש להקדיש ישיבה זו לדיון כללי, לא לדיון מעשי בסעיפי הצעת החוק.

נראית לי ההצעה שהציע חבר-הכנסת וירשובסקי במליאה, שהשר הזכיר אותה כאן, לא

להסתפק באפשרות עבודה למי שנדון למאסר עד 6 חודשים. אבל גם בזה נדון כשנדון

בסעיפי החוק.

י. קרפ!

אני מבקשת לומר כמה מלים כדי להסביר את הרעיון ואת הפשרה שבחוק הזה, אפשר

לטעון כלפי החוק משני כיוונים, מצד אחד אפשר לטעון שהוא מצר מדי, מצד שני אפשר

לטעון שהוא טומן בחובו גרעינים של הפליה בין אסירים שונים.

במאבק על השלמת החוק היה נסיון ליצור כלי שהוא בר יישום, כלי שמקהה את

העוקץ של הפליה אפשרית. מצד אחד היינו צריכים להתמודד עם ההשקפה שבאה לביטוי

בהצעת הועדה לדרכי ענישה, שהיתה יסוד להצעת חוק זו, לתת מעין זכות לאסיר לצאת



לעבודה, ליצור כלי שיאפשר לכל אסיר שנדון לתקופת מאסר שנקבעה בחוק, אם הוא רוצה

בכך, להמיר את המאסר בעבודת שירות. עם הצעה כזאת לא יכולנו להתמודד מבחינה

מעשית,

הרעיון הוא יפה מאד, אבל הישום שלו, בעיקר בתקופה של אבטלה, הוא בלתי

אפשרי. כשאנחנו מחוקקים חוק כזה אנחנו צריכים לדעת את הדעת על תנודות אפשרויות

בשוק העבודה. אי אפשר להבטיח במאה אחוז לתת עבודה לאסירים שימצאו מתאימים וירצו

להמיר מאסר בעבודה.

יש בעיה נוספת. אנחנו מנסים להתחשב באסיר, אבל אסור שזה יהיה על חשבון אדם

שאיננו עבריין, שמעולם לא נשפט ולא הורשע. כשיש התמודדות על מספר מצומצם של

אפשרויות עבודה במשק, לא צריף לסבול אדם שלא הורשע ושהוא מחפש פרנסה למשפחתו.

מכאן הצמצום בסוג העבודות שחוק זה מדבר בהם, עבודות לתועלת הציבור. נקודת המוצא

היתה שאפשר יהיה להעסיק אסירים בעבודות שבהן חסרות ידים עובדות, כלומר שלא תהיה

התחרות בין אדם המחפש עבודה ובין אסיר שרוצה להמיר מאסר בעבודה.

התחבטנו גם בענין התכנים של עבודת השירות. מצד אחד אי אפשר ליצור עונש

עבודה, אי אפשר לפגוע ברעיון העבודה על ידי כך שקובעים עבודה כעונש. מצד שני,

הרעיון לשלוח אנשים לעבודה ללא תשלום שכר נובע מהצורך להמיר מאסר בעבודה בלי

לפגוע בעבודה כערך. כפשרה יצרנו שני מסלולים מקבילים של עבודה. האחד הוא מסלול

של עבודת משק שיש בצידו שכר, בעבודות בהן סובל המשק ממחסור בידים עובדות. לא

ראינו סיבה מדוע אדם שנשלח לעבודה כזאת לא יקבל תשלום עבור עבודתו, כמו שהמעביד

היה משלם לכל אדם שהיה עושה עבודה זאת. מצד שני, מתוך הנחה ששוק העבודה לא יספק

את כל מקומות העבודה, הצענו מסלול של שירות במסגרת מוסדות המדינה או מוסדות

ציבוריים. עבודה כזאת יכולה לתרום לתועלת הציבור, אבל קשה יהיה לשלם בעדה שכר,

בתקופת ההקפאה אי אפשר לקבל אנשים לעבודה תמורת שכר. אם יש אפשרות לקבל עובדים,

צריך בוודאי לקבל מובטלים דורשי עבודה ולא אנשים שנגזר עליהם עונש מאסר. הפשרה

שנמצאה היא שאנשים שיעבדו במסלול זה לא יקבלו שכר, אם כי יוכלו לקבל כיסוי

הוצאות מסוימות.

עלתה שאלה של אפשרות הפליה בין אסירים שילכו למסלול המשקי ובין אלה שילכו

לשירות ציבורי. היינו צריכים להכריע והכרענו כפי שהכרענו כי סברנו שלהסדר

אופטימלי אי אפשר להגיע. אפשרות אחת היא לצמצם את ההסדר של עבודת שירות רק

לעבודה לתועלת המשק מפני ששם אפשר לשלם שכר, ואז מראש מגבילים את האפשרות לשלוח

אסירים לעבודה מחוץ לכתלי בית הסוהר. הדרך הזאת היתה היחידה האפשרית, כי לא

יכולנו למצוא דרר להבטיח תקציב של המדינה לתשלום שכר לאסירים.

ההפלייה היא במידה רבה רק נחזית, כי אני מעריכה שאנשים בכל זאת יעדיפו

לעסוק בשירות ציבורי ואפילו בלי שכר מאשר להשאר בין כתלי בית הסוהר רק משום שלא

נמצאה להם עבודה בשכר.

חשבנו שנכון יהיה לפתוח את כל האופציות. יחד גגם זה דאגנו גם שיהיה בחוק

הסדר הכנסה שחל היום על אלה שעובדים לפי פקודת עבידת עונשין,כך שהמצב לא יהיה

גרוע מן המצב המשפטי הקיים. עדיין עומדת השאלה מבחינת ערר העבודה, אבל חשבנו

שאנחנו עוסקים כאן בכלי יישומי והמטרה העיקרית היא לאפשר הרחבתו ולאפשר להקיף

בהסדר זה י.ותר אנשים.

אלה היו ההתחבטויות שלנו. הצעת החוק היא לא אידאלית, יש בה אפילו סתירות

פנימיות. אבל אנחנו סבורים שמצאנו דרר שהיא גם מעשית ובמידה רבה היא עונה על

שאלות עקרוניות שעלולות להתעורר.

אינני רו1ה לחזור על דברים שכבר נאמרו. מה שאיחר אותנו בהכנת הצעת החוק הוא

המחשבה שיש מקום להעתיק מן המשמרת לבית המשפט את ההחלטה מי ירצה עונש מאסר בעבורות חוץ

אבל לא משומ שעבורה במשטרה אין בה תועלת, בטי שעלול היה להשתמע מרברי שר המשפמים. לא כן

הרבר. אנשים שמרצים עונשם ועוסקים בעבודת חוץ בדרן כלל עושים עבורה מלאה במשך שמונה שעות,

עבורה שיש בה תועלת ל1יבור. הדוגמאות לכן לא מעטות.

ברברי ההסבר להצעת החוק נאמר שאותם עבריינים "הועסקו בתחנות המשטרה או במשרריה

בעבורות שאין תכלית ותועלת של ממש בצידן".

אני חולקת על חלק מרברי ההסבר.

נכון שהחוק הזה לא יביא מחרון לבעית הצפיפות בבתי הסוהר, כל המגמה היא לא

להכניס לבית סוהר מי שאין הכרח להחזיקו שם. (מ. וירשובסקי: זה צריך להיות הכלל אפילו

אם אין צפיפות). לפעמים בית משפט אנוס להטיל מאסר בגלל הוראוח בענין מאסר על תנאי. במקרים

מסוימים בית המשפט בנסיבות הענין לא היה שולח אח האיש לבית הסוהר אלמלא היתה עליו הוראת

התוק להוציא לפועל מאסר על תנאי. התוק הזה פותח דרך נכונה, אבל שגם תרומה לפתרון בעיה

הצפיפות היא חשובה. קצת נרהמתי לשמוע כאילו אפשר לבנות בתי סוהר כרי לפתור בעית הצפיפות.

יש פגיעה חמורה באיכות התיים בבית סוהר אס הצפיפות עולה על המינימום ההכרתי ששירות בתי

סוהר משתרל להקפיד עליו, ושגם הוא כבר מתחח לסטנדרט.

לא התכוונתי לומר שאפשר לבנות בתי סוהר נוספים. המטרה של התוק הזה היא לא לפתור

את בעית הצפיפות בבתי הסוהר ולבוא במקום בניה של תאי מאסר נוספים, אלא לשנות דרכי ענישה

אס בדרן עקיפין החור הזה יוריד קצת את הצפיפות, זה בוודאי טוב אבל לא זו מטרתו.

זאת ביקשתי להדגיש.

אני חושב שהכיוון של החוק הזה הוא טוב. אס רוצים אנשים שעברו עבירות מסוימות

לא להכניס לבית הסוהר, .מתוך הנחה שעבודח שירות טובה לתיקונו קול העבריין, יעשה עבודת שירות

ויהיו סיכוייס טובים יותר שיחזור למוטב, הרי זה בוודאי רצוי. זו גם הדעה שהבעחי בדיון

במליאה.

יחד עם זה אנחנו חייבים להיות זהירים מאד בדרך הפעלת החוק. אני יוצא מהנחה

שהיעד הסופי הוא לצמצם את הפשיעה ולהגן על האזרחים שהם קורבנות הפשיעה, ואני מדבר בעיקר

על קורבנות למעשים פליליים חמורים.

אמ אני שומע שיש מקרים שבית המשפט לא רצה להכניס אדם למאסר אבל החוק חייב אותו

לפסוק כן, האם זה אומר שהחוק לא טוב? לא. זה אומר שמשהו לא בסרר בביח המשפט, משום שבית

המשפט הוא לא עליון לחוק. החוק מחייב את בית המשפט, ושלא יתלבט יותר מדי.



פורסם בעתון שעל רופא שעבור בצע כסף זייף תעודה רפואית לשחרר ארס משרות במתון

בצה"ל, בית משפט הטיל עונש יום אחר של מאסר בפועל ושנים עשר חורשים מאסר על תנאי. קנס

של 150 אלף שקלים ישנים הוא בכלל לא עונש לבעל מקצוע חופשי. יום אחר של מאסר. לאן אנחנו

מגיעים?

בתי המשפט רואים את האנשים שלפניהם, רואים את הנסיבות, אנחנו רחוקים מהם.

גם שופטים-הם בני אדם.

ביקשתי פעם משר המשטרה נתונים על הענישה של מי שביצעו עבירות מין בילרים. זאת

עבירה תמורה ביותר, שעלולה לגרום פגיעה קשה מאר, והיא נפוצה בישראל מעבר למימרים

שמרוותים עליהם. פצאתי שרק במקרים ספורים נוטל עונש של שנת מאסר, במספר מקרים הוטל מאסר

שישה תורשים, ובמרבית המקרים העונש היה פתות משישה תורשי מאסר,

לכן כשאני רואה הוצעת חוק כזאת אני ממש נחרר. בית המשפט על פי שיקול רעתו

יטיל על העבריין מאסר שישה תורשים, ועל פי שיקול רעתו - ולא על פי אופי העבירה - יתליט

אם לאפשר לו לצאת לעבורה מחוץ לבית הסוהר. האם החוק הזה לא יחליש עור יותר את גורם

ההרתעה? אנחנו יורעים שעבריינים שביצעו עבירות מין בילרים, אני לוקת זאת כרוגמה, לאתר

שתרורם מבית הסוהר הם חוזרים על מעשיהם ולפעמים אף מבצעים עבירות חמורות יוחר.

בית המשפט בבואו לגזור רין ישקול: אם אני גוזר יותר משישה חורשי מאסר לא אוכל

לתת לאותו ארם עבודת שירות, אם אני גוזר פתות משישה חורשים אוכל לתת לו עבורת שירות.

זה יהיה אלמנט נוסף בשיקול הרעת ויטה אותו לקו הרחמים. בהצעת החוק שלפנינו ימצאו עור

סימוכין לנטיה להקל בדין.

בית המשפט לא יכול להחליט על עבורת שירות בלי שקיבל תוות רעת של הממונה על עבורת

שירות. נאמר בחוק שבית המשפט רשאי לבקש מהממונה חוות רעת עור לפני שגזר רינו של הנאשם

למאסר או לאחר מכן. זאת אומרת שאורן תקופת המאסר שיקבה יכול להיות מותנה בשאלה אם אפשר

לתת לאותו עבריין עבורת שירות.

אינני חושב שזה כף.

כר נאמר בסעיף 51ב(ב).

אני לא רוצה שנשלה את עצמנו ביחס לבתי המשפט. אני יורע שבית המשפט מפעיל מיטב

השיקולים, אבל השופטים הם בני ארם, הם רואים לפניהם בני ארם. אני חושב שאין מנוס אלא

להתייתם בחוק לאופי העבירות ולא רק לתקופת המאסר שנגזרה. בריוניס בוערה הועלתה השאלה

של הגררת עבירות שיש עמן קלון. קיבלנו רשימה של סוגי עבירות. יש עבירות שעונש המאסר עליהן

הוא 15 - 20 שנה, ובית המשפט יגזור 4-3 חורשים. לא יתכן שעם עבריינים כאלה נקל. על

פי המציאות הקיימת, תהיה זו שגיאה חמורה לסמוך על שיקול הרעת של בית המשפט.

מ. וירשובסקי;

אני מציע שנתחיל לעבור על החוק סעיף סעיף. גם חבר-הכנסת אוריאל לין מסכים

שהמגמה של החוק היא טובה, הבעיה היא בהוראות אלה או אחרות.

אני מקבל את ההצעה של חבר-הכנסת וירשובסקי. גס אני תושב שאנתנו בשלים לרון

בסעיפי החוק.

תורה. הישיבה נעולה.