הכנסת האחת עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 98

ועדת החוקה חוק ומשפס

יום ג' ג' בשבט התשמ"ו, 14 בינואר 1986, 11:00

נכחו! חברי הועדה;

א. קולס - יו"ר

ש. אלוני

י. ארצי

מ. וירשובסקי

ד. ליבאי

ו. שם-טוב

השופט ח. כהן

א. דיאמנט - הנהלת בתי המשפט

י. לוי - משרד המשפטים

י. קרפ - " " משנה ליועץ המשפטי לממשלה

אל"מ א. שוהם- תובע צבאי ראשי

סרן ע. רון - סגן תובע צבאי ראשי

ח. קמרון - שרות בתי הסוהר, ראש מחלקת האסיר

ד"ר מ. שטרצר- יי " יי ראש מינהל ארגון

ה. שמגר - " " יי יועץ משפטי

ש. סגר

ר. מלחי

א. אשמן

א. שונות

ב. העלאת התשלום למבצעי עיקולים בלשכות ההוצאה לפועל - תשלום הממומן

שלא על חשבון תקציב המדינה

ג. חוק העונשין (תיקון מס' 20), התשמ"ה-984ו (הצעת חהייכ ש. אלוני)



א. שונות

היו"ר א. קולס;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. נתחיל במספר נושאים שלא

הודענו עליהם בסדד היום.

בארות הישיבות הקודמות ביקשנו להרחיב את הועדה המשותפת לענין חוזה העבודה

בחבר אחד מטעם ועדת החוקה חוק ומשפט וחבר נוסף מטעם ועדת העבודה והרווחה. ועדת

הכנסת נענתה לפנייתי והחליטה על הגדלת הועדה המשותפת. אני מציע שהחבר הנוסף מטעם

ועדת החוקה חוק ומשפט יהיה חבר-הכנסת מרדכי וירשובסקי.

הוחלט לצרף את חבר-הכנסת מ. וירשובסקי לועדה המשותפת לענין חוזה העבודה

ב. העלאת התשלום למבצעי עיקולים בלשכות ההוצאה לפועל -

תשלום הממומן שלא על-חשבון תקציב המדינה

היו"ר א. קולס!

לפנינו פנייה של שר המשפטים לאשר העלאת התשלום למבצעי עיקולים. ועדת המשנה

לאגרות אישרה את ההעלאה. אני מציע לאשר את ההצעה של ועדת המשנה לאגרות.

הוחלט לאשר העלאת התשלום למבצעי עיקולים בלשכות ההוצאה לפועל

ג. חוק העונשין (תיקון מס' 20), התשמ"ה-1985

היו"ר א. קולט;

כדי לרענן את הזכרון, ההצעה של חברת הכנסת שולמית אלוני לקבוע דרגה מיוחדת

של רצח ממדרגה ראשונה אושרה בקריאה ראשונה בכנסת, לקראת הקריאה הראשונה שינתה

הועדה את נוסח ההצעה והיא אושרה בכנסת בקריאה ראשונה. היום אנחנו עוסקים בהכנת

החוקה לקריאה שניה ולקריאה שלישית.

הכוונה של מציעת החוק ולאחר מכן של מליאת הכנסת היתה ברורה לחלוטין; להטביע

אות קין ברוצחים מטוימים ולשלול מהם הטבות מסוימות שניתנות לאסירים. עומדת השאלה

איזה עונש נוסף אפשר להטיל על רוצח שנדון למאטר עולם. הועדה קיימה דיונים בענין

עונש מוות והגיעה למסקנה שכיום אין מקום להמשיר בדיונים בנושא זה. כדי לקבל

תמונה של המצב הקיים ולדעת אם אפשר להחמיר תנאי המאסר של רוצחים שביצעו מעשי רצח

נוראים ונתעבים במיוחד, הזמנתי לישיבה את נציגי שירות בתי הסוהר. החוק מחייב את

בתי המשפט להטיל על רוצחים עונש אחד ואחד בלבד - מאסר עולם, ולפיכך כל מי

שנמצאו אשמים ברצח דין אוזד להם. השאלה היא איר אפשר להחמיר בעונשם של רוצחים

מסוימים, אם נחליט על כך.

נמצא אתנו התובע הצבאי הראשי, ממנו אנחנו רוצים לשמוע עמדת התביעה הצבאית

בנושא לגבי אנשים שנדונים בבתי דין צבאיים.



אל"מ א. שוהם!

הרעיון הגלום בהצעת החוק נראה לנו נכוו ביסודו. גם אנחנו סבורים שיש מקום

לעשות אבחנה מסוימת בין סוגי רוצחים. כל מעשה רצח הוא מעשה מתועב, אבל יש בהחלס

מקום להבחין בין סוגים שונים של מעשי רצח, יש מעשי רצח שהם נתעבים במיוחד. צריך

למצוא את הדרכים לאבחנה כזאת, שתיצור ססיגמה ואולי גם תגרום שליל ת הסבות

מסוימות מאסירים. כר שאין אנחנו מסתייגים מהרעיון שבהצעת החוק.

יחד עם זאת אנחנו רואים בעיות בנוסח המוצע. הבעיות הן בשני מישורים: האוזד

הוא ההגדרה של רצח ממדרגה ראשונה, והשני - תחולת החוק על בתי משפט הפועלים מכוח

תקנות ההגנה (שעת חירום) ובתי דין הפועלים לפי חוק השיפוס הצבאי. ברשותכם, אפתח

במישור הראשון.

ההגדרה של רצח ממדרגה ראשונה כעבירת רצח שבוצעה "באדם שנחטף או תוך כדי

התעללות בקרבן לפני או אחרי מותו" היא הגדרה מצמצמת. היא איננה כוללת כל אותם

מעשי רצח אכזריים ונתעבים שבוצעו מסעמים לאומניים, כמו מעשה הרצח ביער משואה,

רצח שני המורים על יד עפולה, הרצח בכרמיזן, הרצח ביער ירושלים. בכל המקרים האלה

אין מדובר באדם שנחסף, אין מדובר בהתעללות בקרבנות לפני או אחרי מותם, לכן

ההגדרה המוצעת איננה יכולה לחול עליהם.

השאלה היא אם יש כוונה להחיל את ההחמרה על אותם אנשים שמבצעים רצח על רקע

לאומני, ואלה יכולים להיות משני הצדדים. אני יכול להצביע על החיל בן-שימול שירה

באוסובוס על רקע לאומני, בלי שהכיר את הקרבנות. אני יכול להצביע על שלושת

הנאשמים ברצח נהג מונית ערבי, שגם הם נאשמים ברצח נתעב על רקע לאומני. מקרים אלה

אינם נכללים בהגדרה שבהצעת החוק. נדמה לי שההגדרה צרה מדי.

יש בידי כתב אישום נגד אחד מחברי חולית בית-צוריף, היחיד שנותר בחיים לאחר

שהאחרים נהרגו בהתקלות עם כוחות הבטחון, והוא מתאר בהודאתו את הרצח של מרדכי

סויסה ועדנה הררי. כאשר יצאה החוליה להניח מסען חבלה בשוק בית-שמש, הבחינו בבני

הזוג המסיילים ביער, גם בני הזוג הבחינו בהם. חברי החוליה חששו שבני הזוג ידווחו

על המצאותם במקום והחליסו לרצוח אותם, כיוונו אקדח לראשיהם. בני הזוג נרתעו,

פרצו בזעקות, עמדו כשהם חבוקים זה בזרועות זו. הם נורו מטווח קצר בראשיהם,

לאחר מכן ירו בהם במקומות שונים בגוף.

היה זה מעשה רצח אכזרי ונתעב במיוחד, שיש מקום להבחין בינו ובין רצח על רקע

של כבוד המשפחה או מעשי רצח אחרים שנעשים תור כדי ביצוע עבירה פלילית. הדבר אינו

בא לביטוי בהצעה זו.

אנחנו חושבים שצריך לנסות למצוא דרך למסור את הקביעה לבית המשפס, על פי

נסיבותיו של כל מקרה. צריר למצוא נוסח מתאים. אינני מציע להשתמש בביסוי רצח

בנסיבות מחמירות, כי השימוש בביסוי זה אולי ממעס מחומרתם של מעשים כאלה. אבל

אולי אפשר למסור לבית המשפט בערכאה הראשונה שדן בענין לקבוע אם מדובר ברצח

ממדרגה ראשונה, בלי לנסות מראש להגביל ולהגדיר בהגדרות שמדרר הטבע הן מצמצמות

מאד ואינן מאפשרות לכלול אף מקרים שאולי התכוונו לכלול באבחנה ובהחמרה.

הערה שניה היא בענין טובות ההנאה או הזכויות שיש לשלול מרוצח המרצה עונש

מאסר בגין רצח. ההצעה היא לשלול אפשרות שחרור מעבודה והפחתת שליש מהעונש לאחר

שנקצב על ידי נשיא המדינה. יש לפחות עוד שני סעיפים בפקודת בתי הסוהר, שאם יש

כוונה לשלול הטבות מסוג זה צריר להביא גם אותם בחשבון. סעיף 28 לפקודת בתי הסוהר

מדבר על מתן רשיון חופשה והוא חל על אסור שנדון למאסר שנתיים ומעלה, למעט מאסר

עולם. אבל אם מדובר באסיר שנקצב עונשו, ניתן לטעון שאין לראותו כמי שמרצה עונש

מאסר עולם.



איו לנו עמדה חד-משמעית בענין, אבל אני מציע לשקול לקבוע שעל מי שביצעו רצח

ממדרגה ראשונה לא יחול גם סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר. הסעיף מאפשר לשר, על פי

בקשת האסיר, בתנאים מסוימים, לתת לאסיר חופשה מיוחדת שלא תעלה על 96 שעות. סעיף

זה חל גם על מי שמרצה עונש מאסר עולם, ולא רק על מי שנקצב עונשו. יתכן שיש מקום

לשקול גם הכללת סעיף זה בסעיף ו(ב) להצעת החוק.

ההערות במישור השני נוגעות להתאמת החוק לערכאות שיפוטיות אחרות. מכוח

תקנות ההגנה (שעת חירום) אנחנו מעמידים מעמידים לפני בית משפט צבאי מחבלים

שביצעו מעשי רצח אם אותם מחבלים עשו שימוש בכלי יריח או אמצעי חבלה אחרים, כמו

רימון או פצצה. תקנות ההגנה אינן מאפשרות להעמיד לדין מחבלים המבצעים רצח בחנק,

סקילה או דקירה בסכין. על פי הצעת החוק, תשללנה הטבות ממי שהורשע בעבירה לפי

סעיף 300(א) לחוק העונשין. ההצעה על פי לשונה אינה אמורה לחול בעבירה על תקנה 58

לתקנות ההגנה (שעת חירום), למרות שגם שם מדובר ברצח אם כי רצח תוך שימוש בכלים

מסוימים. נראה לנו שיש להחיל הצעה זו גם על מי שהורשע באותם מעשים בבית המשפט

הצבאי בלוד.

למזלנו אין הרבה מקרים כאלה, אבל מדי פעם חיילים עומדים לדין בבתי דין

צבאיים על עבירות רצח. אמנם סעיף העבירה במקרים כאלה הוא סעיף 300(א) לחוק

העונשין, העבירה המיוחסת לאותם חיילים היא רצח על פי חוק העונשין, אבל בהצעת

החוק נאמר "מצא בית המשפט כי עבירת הרצח...", ולפי לשונו אין הסעיף חל על בתי

הדין הפועלים מכח חוק השיפוט הצבאי. אני מציע שבאותם מקרים נדירים - קשה להאמין

שחייל יבצע רצח נתעב מהסוג שבו מדובר, אבל זה עלול לקרות - אני מציע שהחוק יחול

גם על בתי דין צבאיים הפועלים על פי חוק השיפוט הצבאי.

ד. ליבאי;

אם מעמידים חיל לדין על עבירת רצח לפני בית משפט הצבאי בלוד, מהו סעיף

האישום?

עבירה על תקנה 58 לתקנות ההגנה (שעת חירום). תקנה זו איננה כוללת אלמנט של

תוצאה, היא מאפשרת להעמיד לדין כל מי שירה לעבר קבוצת בני אדם או הניח פצצה.

היו"ר א. קולס;

בדיון זה אני הולר במתכוון מהסוף להתחלה. הועדה תביעה רצונה והכנסת בקריאה

הראשונה הביעה רצונה שתקבע אבחנה ותהיה דרגה של רצח ממדרגה ראשונה. בדיון בנושא

זה טוב להתהיל בשאלה מה העונש המיוחד שאפשר להטיל על מי שהורשע ברצח ממדרגה

ראשונה, ומכאן לחזור אחורה ולנסות להגדיר את מעשי הרצח שעליהם רוצים להחמיר

בענישה. כל רצח הוא מעשה אכזרי ונתעב. בשנים האחרונות היינו עדים להתרבות רציחות

אכזריות. אני שמח שאיננו מדברים עוד במיוחד על רצח על רקע לאומני או על רקע אחר,

כי רצח קשישים הוא לא פחות חמור מרצח צעירים בנסיבות אחרות. מת שקובע הוא לא

מי הנרצח ומי הרוצח, אלא העובדה שבוצע רצח בנסיבות מסוימות שנראות לנו חמורות

יותר מאלה שכלולים בסעיפים קטנים (ו)-(4) בסעיף 300.

חבר-הכנסת ליבאי ניסה להציע נוסח מסוים. לקראת הישיבה הזאת קראתי את הנוסח

וראיתי שבעצם ההגדרה אנחנו מוציאים מהחוק דברים שאולי לא היינו רוצים להוציא.

בחלק השני של הישיבה נצטרך לדון בהרחבה על ההגדרה בחלק הראשון של סעיף 300א,

לאחר שנדע שאפשר לא רק להגיד שרוצח פלוני ביצע רצח ממדרגה ראשונה אלא שאפשר גם

להחמיר בעונשו, לשלול ממנו זכויות שיש לאסירים אחרים.

אני מבקש לשמוע מנציג נציבות שירות בתי הסוהר אם יש שוויון בין כל האסירים

שמורשעים ברצח ונדונים למאסר עולם,מה הזכויות שלהם, איזה עונשים אפשר להטיל

עליהם במסגרת בית הסוהר.

קודמי כבר עמד על כר שבהגדרת העבירה חסר אלמנט של רצח על רקע לאומני. אני

חושב שחסר גם אלמנט נוטף - רצח של אנשים שעוסקים באכיפת החוק, כגון שופטים,

פרקליטים, שוטרים, סוהרים. אין היום שום חוק שמגן עליהם, למרות העובדה שאנשים

אלה נתונים בסיכונים מיוחדים. קרוב לשמונה שנים הייתי מפקד בית סוהר, ואני יודע

שיש איומים על סוהרים, על קצינים, על מפקדי בתי סוהר, ואני יודע את הסכנה של

ההשפעה שעלולה להיות לטרור מסוג זה גם עליהם וגם על משפחותיהם. בתיקון החוק יש

הזדמנות להכניס גם אלמנט זה להגדרת העבירה.

היו"ר א. קולט;

הכוונה שלנו היא לא להגדיר לא את הנרצחים ולא את הרוצחים. הגדרות של

אוכלוסיה לא נכנסו לסעיף שלפנינו. אין כוונה לעדור רשימה של אנשים לפי תפקידים

או גילים, אלא למצוא הגדרה כוללת של העבירה. יתכן שאציע למסור לבית המשפט את

הסמכות לקבוע אם מעשה רצח מסוים הוא רצח ממדרגה ראשונה.

ד. ליבאי!

אני רוצה לראות בית משפט שיאמר שהרצח שלפניו איננו אכזרי ממדרגה ראשונה...

ד"ר מ. שטרצר;

אם מדברים על רצח ממדרגה ראשונה, זו הזדמנות לתת הגנה לאותם אנשים שעומדים

כולל עובדים סוציאליים?) כן.

הייתי מוסיף לרשימה גם רצח של אסיר בין כתלי הכלא בידי אסיר עולם, כי לאסיר

עולם לא נשקפת שום סכנה של תוספת עונש.

הייתי מבקש שהחוק לא יתערב בתנאי המאסר של אסירים מסוימים אלא ישאיר את

תנאי המאסר לשיקול הדעת של שלטונות בתי הסוהר כרשות המבצעת. אם תגבילו אותנו

מראש ותקבעו זה מותר וזה אסור בתנאי המאסר, יהיה קשה מאד להתמודד.

זו השאלה העקרונית, ובזה אתה צריך לנמק ולשכנע.

הייתי רוצה לדעת מה המצב היום, אם יש שוויון בין אסירים, מה הנוהלים, מה

ההטבות לאסירים.

ד"ר מ. שטרצר;

רוצח שנדון למאסר עולם, לפני שנקצב עונשו על ידי נשיא המדינה, איננו יוצא

בכלל לחופשות. הוא רשאי לקבל ביקורי של המשפחה לפחות פעם בחודשיים. בדרר כלל הוא

לא מקבל ביקורי בית, אפילו לא בליווי. הוא נמצא באגף סגור. ברוב המקרים, מסיבות

בטחוניות הואגם לא נייד בין כתלי הכלא, הוא נמצא תחת שמירה צמודה.



לאחר שנפסקה קצובתו, בדרך כלל 24 שנים, לאור תיפקודו, לא באופן אוטומטי,

הוא רשאי לעבור לאגף פהות סגור. על פי חוות דעת של מודיעין, לאחר שפסק להיות

אסיר עולם ונקצבו לו 24 שנות מאסר, בתום רבע מתקופת המאסר הוא רשאי לצאת לחופשה

ראשונה, בתאום עם משטרת ישראל ובאישורה.

יש מספר קטגוריות להוצאת אסירים לחופשה: א. אין כלל להוציא את האסיר

לחופשה, וזה חל גם על אסירים שקצובתם נפסקה; ב(ו). האסיר רשאי לצאת לחופשה רק

לאחר שקיבל אישור מיוחד לכך ממשטרת ישראל, בהמלצת שירות בתי הסוהר. אסיר כזה

עדיין איננו בסבב חופשות; ב(2). האסיר רשאי לצאת לחופשה אבל בהגבלות מבחינת

המקום והזמן, אסור לו לצאת בלילה, או אסור לו להמצא באזור גיאוגרפי מסוים; ב(3).

האסיר נכנס ל0ב?חופשות לפי נוהלים קיימים של בתי הסוהר. אסירים ששופטים לתקופות

מאסר כה ארוכות כמו 24 שנות מאסר עדיין אינם נמצאים בסבב חופשות של ב(3).

י. ארצי;

מה מספרם?

ד"ר מ. שטרצר;

אם אינני טועה, כ-60 - 70.

החופשה הראשונה היא בדרך כלל לא יותר מ-24 שעות. באופן הדרגתי, כאשר האסיר

עובר מאגף סגור לאגף פתוח יותר, לאחר שהוא רוכש אמון, הוא יכול לצאת ל-48 שעות.

יש גם חופשות של 96 שעות, אבל לא לגבי אוכלוסיה זאת אלא לאסירים באגפים יותר

פתוחים שיוצאים גם לעבודות חוץ. גם היום יש מגבלות מאד מחמירות ומדורגות לגבי

אסירים שפוטים למאסר עולם, גם לאחר שנפסקה קצובתם.

הדברים מתקשרים עם בקשתי לא להגביל אותנו לגבי תנאי המאסר אלא להשאיר לנו

את שיקול הדעת.

הקשר בין האסיר ובין משפחתו הוא ענין חומני. קשר כזה חייב להיות. אני לא

בקי בפרטי הצעת החוק, אבל אם יש שם ביטול מוחלט של הקשר בין האסיר ומשפחתו,

אנחנו מתנגדים לזה. בקשר הזה אין סכנה לשירות בתי הסוהר.

היו"ר א. קולס;

אין דבר כזה בהצעת החוק.

ד.ליבאי;

מי שמציע הצעה זו הוא לא חסר הומניות, הוא פשוט תושש מהדרישות להטלת עונש

מוות. לפי משאלי דעת הקהל, הדרישה לעונש מוות גוברת ועולה. אנחנו מתנגדים לעונש

מוות ומציגים לפנינו את השאלה איר להעניש רוצחים שמבצעים מעשי רצח מתועבים כאלה.

הועדה הזאת לא רצתה לסווג את הרוצחים לפי המניעים, אם המניעים לאומניים או

אחרים, אלא לפי הנסיבות של הרצח. זה קשה מאד, אני לא יודע אם נצליח בסיווג זה.

כדי למנוע עונש מוות גם על מעשי רצח בנטיבות כל כך נוראות וחסרות הומניות, אנחנו

רוצים לשלול כמה הטבות שיש לאסירים.

בענישה הקיימת יש אלמנט של התרעה ואלמנט של שיקום. אנחנו אומרים שלגבי

רוצחים ממדרגה ראשונה לא יהיה בכלל אלמנט השיקום. היתה אפילו הצעה לבטל סמכות

החנינה של הנשיא לגבי רוצחים ממדרגה ראשונה. החלטנו לא להגביל את סמכות החנינה.

מצד שני החלטנו כן להגביל את סמכות האנשים בשירות בתי הסוהר להיות יותר מדי

הומניים כלפי רוצח ממדרגה ראשונה. הוא נושא את הסטיגמה של רוצח ממדרגה ראשונה,

ובגלל זה יש מחסום לאנושיות כלפיו. ביקורים - כן. אם רוצים להעבירו לתא יותר טוב

- לא נתערב. אבל יש זכויות מסוימות של אסירים, כגון שחרור מעבודה דרך קבע,

חופשות, ואותן רוצים להגביל.

ו



היו"ר א. קולס;

יכול להיות שלדעת חברים מסוימים בועדה ההוק הזה בא כדי למנוע עונש מוות.

הועדה קיימה דיון בנושא עונש מוות ולא קיבלה החלטה. זה לא קשור לנושא שאנחנו

דנים בו היום.

ד. ליבאי;

אילו היתה הצבעה, אני יודע מה היו התוצאות.

ש. אלוני;

את עמדת יוזמת ההצעה ייצג נכון הבר-הכנסת ליבאי.

היו"ר א. קולס;

היה שינוי מהקריאה הטרומית לקריאה הראשונה, וזה מופיע בהצעת החוק. כולנו

הגענו למסקנה שיש רציחות שהן נוראות במיוחד, גם מליאת הכנסת בקריאה הראשונה

הגיעה למסקנה זאת, מבלי שצריר להצביע על הרקע או סוג הרוצח או הנרצח שקובעים

שהרצח הוא חמור במיוחד.

אם המחוקק קבע שבית המשפט יטיל על רצח עונש מאסר עולם, העונש הוא כבר

חמור דיו. השאלה היא אם מעבר להדבקת תווית של רצח ממדרגה רשונה אפשר עוד להחמיר

בעונש.אני מבקש קודם כל לבדוק אם אפשר להחמיר. מראש קבענו שלא נשלול סמכות

החנינה של נשיא המדינה במקרים מיוחדים, כי לא זת המטרה. המטרה היתה שמי שהורשע

בבית משפט על עבירת רצח בנסיבות מחמירות במיוחד - כרגע אינני מגדיר מהן - עונשו

יוחמר. כאשר חברת-הכנסת אלוני הציגה את הצעתה, היא הצביעה על הטבות מסוימת

שנותנים לאסירים ושאותן אפשר למנוע. אינני יודע אם לשם כר די בחקיקה, בחקיקה

אפשר לשנות מהקבוע בסעיף 48, אבל במסגרת שירות בתי הסוהר יש נוהלים שונים והשאלה

העומדת היא מה ניתן לעשות בתחום זה.

י. ארצי;

אם נקיים דיון עקרוני, יש לי בענין זה פילוסופיה אחרת לגמרי. אני מטיל ספק

אם אפשר ללכת בדרר זאת, או שיוצאים מתוך הנחה שהענישה הזאת היא הכבדה והתאכזרות

של המימסד כלפי הרוצח לכל אורך חייו. אינני יודע אם אפשר להתייחס באותו אופן

לאדם שיושב בבית סוהר 24 שנה או 40 שנה. גם הזמן עושה את שלו. אבל זה שייר לדיון

העקרוני.

האם בשירות בתי הסוהר יש רשות שיפוטית פנימית שהיא הקובעת את זכויות

האסירים? מי קובע את טובות ההנאה הקטנות שיש לאסירים? מי קבע שגור יצא לעבודה?

האם יש רשות שיפוטית שקובעת או שקובעים מפקדים בדרגות השונות?

היו,ר א. קולס;

יש גבול לענישה שחברה יכולה להטיל. גם עונש מוות לא תמיד הוא חמור דיו

ואפשר להטילו רק פעם אחת. יש גם בעיות בחברה. לאחר זמן שוכחים מה שעשה הרוצח

ונעשים הומניים כלפיו. כל שנה מרחיקה אותו ממעשה הרצח שעשה, מתחילים להיות

סלחניים כלפיו, אומרים שהאיש השתנה וצריך להתחשב בזה.

עומדת גם השאלה אם עונש מיוחד על רצח ממדרגה ראשונה יהיה מרתיע יותר, או

שזה לא ישנה ולא כלום.

צבי גור היה בקטגוריה הראשונה, הוא לא יצא לחופשה. אבל הוציאו אותו לעבודה

שבה עצמה יש פרס מסוים.



י. ארצי;

דוגמה לכר הוא אלפרד רוזנברג, שיש תנועה שלמה בעולם שאומרת לשחרר אותו, כי

כבר סבל מספיק בשפנדאו.

לאחר עשרים שנה אי אפשר לעמוד באותה עוצמה על ענישה כמו ברגע הטלת העונש.

שללו מאדם את חירותו, את חיי המשפחה, את כל הנאות החיים, הכניסו אותו לתא סגור.

אינני יודע אם מפקד כלא יהיה מסוגל לבצע את הוראת החוק כלפי אדם שהוא רואה אותו

יום יום.

נקבע שחמש שנים אסיר בקטגוריה מסוימת לא יקבל חופשות. אפשר לקבוע שאסירים

מסוימים לא יקבלו חופשות 10 או 5ו שנים, עד שנשיא המדינה יתערב, אבל לא הרשויות

שמטפלות בו, ואז לציבור ולמשפחת הקרבן תהיה תחושה של הוקעת הרוצח.

ש. אלוני!

במשך חמש שנים אסירים לא יוצאים לחופשות. מה יקרה אם לקבוצה מסוימת יאריכו

את התקופה ל-5ו שנה? מה יהיה אם ישללו מאסירים אלה הקלות או הטבות מסוימות, אם

יטילו עליהם בידוד מאסירים אחרים? נשארת אפשרות החנינה בידי הנשיא. אם יש

שינוי יוצא מן הכלל בתנאים, שינוי באדם או שינוי עתים, נשאר הפתח הזה.

חשוב שהציבור הכללי, ציבור האסירים והקבוצה אליה שייך אותו אסיר ידעו שיש

סוג של עבירות שהחברה רואה בהן אות קין וכך מתייחסים אליהם.

השאלה שלנו היא איזה וזשובות טכניות שירות בתי הסוהר יכול לתת להצעה שלנו.

כל אדם ששפוט למאסר עולם זקוק לשמץ של תקוה, אחרת איו טעם לקיומו.

מבחינה מעשית, אפשר לקבוע שלאחר שהנשיא קבע שהאסיר יהיה במאסר לא עד יום

מותו אלא במשר שלושים שנה, במקום שיתחיל לצאת לחופשה בתום רבע התקופה אפשר

שיתחיל לקבל חופשות 10 שנים לפני שיחרורו. מצד אחד, יש בזה פתח תקוה. מצד שני,

יש גם אלמנט הרתעה.

ד. ליבאי!

אסירים בטחוניים לא מקבלים חופשות. למעשה מתייחסים אליהם כפי שמוצע בהצעת

החוק, ואף אחד לא מזדעזע.

אפשר שיהיה הבדל ביו/שהורשע ברצח ממדרגה ראשונה ורצח רגיל, תהיה הרעה

בתנאים. הדבר צריר להיות נתון לשיקול דעת של מי שמפעילים את האסיר בחיי יום

יום. אני מבקש שלא יכתיבו לנו תנאי התעסוקה. אם נגיע למסקנה שאסיר מסוים לא יכול

לעבוד, מטעמי בטחון, אסיר זה לא יעבוד. אם נגיע למסקנה שהוא יכול לעבוד בין כתלי

הכלא, צריכה להיות לנו אפשרות להעסיקו בין כתלי הכלא ולקבוע באיזה מקום בכלא

יעבוד. יש אסירים שעלולים לברוח אם יצאו מהאגף לאזור התעשיה שעל יד החומה.

ד. ליבאי!

רוצים למנוע אפשרות שילך לועדת שחרורים שתפטור אותו מכל עבודה.



ד"ר מ. שטרצר;

לא פוטרים אותו מכל עבודה, אבל אם הוא חולה - לא מוציאים אותו לעבודה, עצם

השלילה של הורדת שליש מתקופת המאסר היא הרתעה. זו החמרה בולטת בעיני יתר האסירים ובעיני

הציבור.

אסיר כזה בשום אופן לא יוכל לעבוד מחוץ לבית הסוהר. אבל נניח שאסיר נשפט בסופו

של דבר לשלושים שנות מאסר ונותרו רק שנתיים עד לשחרורו, האם גם אז לא נוציא אותו לעבודה

מחוץ לבית הסוהר? כמובן, בתנאי שהוא לא מסוכן. אחרי עשרות שנים בכלא, צריך להרגיל אותו

לחיים מחוץ לכלא. זה גם לטובת החברה. אם הוא לא מסוכן, חשוב להוציא אותו לעבודות חוץ, גם

היום לא כל אסיר יוצא לעבודת חוץ. המקרה של צבי גור הוא יוצא דופן, נעשתה שם טעות והדין

מוצה.

התבקשתי לתת דוגמאות קונקרטיות לגבי תנאי מאסר וניסיתי לתת מספר דוגמאות. אם ישלל

מאתנו שיקול הדעת בקביעת תנאי המאסר של אסירים מסוג זה, אנחנו בתוך שירות בתי הסוהר, כשיש

צפיפות נוראה בבתי הסוהר , נעמוד בפני חבית חומר נפץ עוד יותר גדולה כזו הקיימת היום.

יהיו תופעות של חטיפת סוהרים, סיכון חיי סוהרים. לא יהיה שקל בתוך בתי הסוהר אם לא יינתן

שיקול דעת לגבי תנאי מאסר.

ה, שמגר;

לפני שאתייחס למוצע בסעיף קטן (ב) מבחינת יישום בין כתלי בית הסוהר, הייתי רוצה

להעיר הערה מקדימה, תנאי המאסר וסדרי המאסר כפי שהם קבועים היום בחוק, בתקנות, בפיסיקה

ובהוראות פנימיות של שירות בחי הסוהר כל כולם נגזרים לא מהעבירה שעבר אלא מתיפקודו,

התנהגותו ואישיותו של האסיר כאדם מצד אחד, ומצד שני ממידת הפכנה שנשקפת ממנו לציבור הרחב

ולציבור האסירים שנמצאים בסמיכות לו, בהתאם לכך נקבעות הזכויות וטובות ההנאה השונות.

בחוק הזה יש משום חידוש עקרוני בכך שהוא בא להטיל עונש על עונש. הוא בא לומר

שמעבר למאסר, להרחקת האיש מהחברה, כאשר סדרי המאסר נקבעים לפי התנהגותו של האסיר והסכנה

שנשקפת ממנו לציבור, בחוק זה מוצע להטיל עונש נוסף על ידי תגגלות נוספות.

יש להניח שמבחינה טכנית ניתן יהיה לבצע חלק מההגבלות שהוצעו כאן ושאולי עוד

יוצעו. אנחנו חושבים שיש להשתדל לא לעבור את הגבול הדק שמעבר לו האלימות והאיבה אצל אותו

אסיר יגיעו לעוצמה כזאת שקשה יהיה לשלטונות בתי הסוהר להתמודד אתו במשך תקופה כל כך ארוכה,

ויהיה אף חשש של ממש לבטחונם של סוהרים ושל אסירים אחרים.

אני רוצה להתייחס עכשיו להצעת החוק. בסעיף קטן (ב) נאמר שעל אסיר עולם שהורשע

ברצח ממדרגה ראשונה לא יחול סעיף 48(ב).

אני חושב שהכוונה היא ל(ב)(1).

ה. שמגר!

הייתי רוצה להביא לידיעת הועדה הנכבדה שועדת השחררורים איננה משחררת אסירים

מחובת עבודה. החוק מטיל על כל אסיר חובה לעבוד, אבל לא תמיד יש עבודה עבור כל האסירים ולא

תמיד יש עבודה מתאימה לכל אסיר, (ש. אלוני: כל עבודה היא בשכר?) כל העבודה היא בשכר.

שחרור אסיר מעבודה נעשה בדרך כלל מסיבות בריאות, וזה נעשה על ידי שלטונות בית הסוהר. למיטב

ידיעתי, עד היוס לא נדרשה ועדת השחרורים לדון בענין כזה. לכן לא הייתי מציע לנסח את הסעיף

כפי שנוסח. אם הכוונה היא שאין לפטור אסיר מעבודה שהוא ראוי לה, לפחות יש להשאיר את

האפשרות לשחרר אותו מעבודה בגלל מצב בריאותו.



ד. ליגאי;

גם מי שהציע התכוון ל-48(ב)(2) ו-(3).

ה. שמגר;

לפי הצעת החוק, גם סעיף 48(ג) לא יחול על אותו אסיר. בסעיף 48(ג) נאמר:

"לא יועסק אסיר בעבודה מחוץ למוסדות המדינה אלא בהסכמתו ובתנאי עבודה מקובלים". אני מניה

שאין כוונה שאפשר יהיה להעסיק אותו במוסדות פרטיים שלא בהסכמתו ושלא בתנאי עבורה מקובלים,

הכוונה היא, ככל הנראה, שבכלל לא יצא מחוץ לכתלי בית הסוהר.

אסיר עולם כל עור לא נקצב עונשו איננו יוצא גם היום מחוץ לבית הסוהר, לא משום

העבירה אלא משום שעדיין קיים חשש לבטחון הציבור כי מדובר באסיר עולם שהמוטיבציה שלו

לבריחה גבוהה משל אסירים אחרים.

אני מבקש להרהר בבעיה, בעקבות הרברים שאמר ד"ר שטרצר. אם הנשיא לא קצב עונשו

של אסיר עולם, אין בעיה, הוא לא יצא לעבודה מחוץ לכתלי בית הסוהר עד יום מותו. אם הנשיא

יגיע למסקנה שמן הראוי לקצוב את העונש, האם לא יהיה זה מן הראוי להותיר שיקול דעת לשלטונות

בית הסוהר לאפשר עבודה מחוץ לכתלי בית הסוהר בתקופה האחרונה של המאסר? זה יכול להיות

שנתיים לפני תום העונש, או שנה לפני תום העונש.

ר. ליבאי;

אפשר להסמיך את הנשיא גם לקבוע שפסקה (ב) או חלק ממנה לא יוסיפו לחול על האסיר.

ה. שמגר;

אפשר, או שאפשר לסמוך על שיקול הרעת של שירות בתי הסוהר ולקבוע שאסיר לא יועסק

בעבורה מחוץ לכתלי בית הסוהר אלא אם עונשו נקצב ונשארה לו תקופה שנתיים לריצוי עונשו.

סעיף 49 מרבר על שחרור אסירים לפני זמנם בירי ועדת שחרורים. אני חוזר על הערתו

של התובע הצבאי הראשי שרשיון חופשה שנותנת ועדת שחררורים לפי סעיף 28 לפקודת בתי הסוהר ניתן

אמנם למי שנדון למאסר שנתיים ומעלה למעט מאסר עולם, אבל הפרקטיקה היא שמי שעונשו נקצב על ידי

נשיא המדינה שוב לא רואים אותו עור כאסיר עולם ושחרורו נעשה ברשיון, לא שחרור מוחלט.

לכן יש מקום להוסיף גם סעיף 28 לסעיפים הנזכרים בסעיף קטן (ב) בהצעת החוק ולקבוע שעל הרשעה

ברצח מררגה ראשונה לא יחול גם סעיף 28 לפקודת בתי הסוהר.

הסעיף בענין חופשה מקנה סמכות שבשיקול דעת. אסירים בטחוניים אינם יוצאים

לחופשה, בדרך כלל משום שהשיקול הבטחוני מכריע את הכף. ראוי לשקול אם לגבי אסירים שהורשעו

ברצח מררגה ראשונה, בעקבות ההערה בענין עבודה מחוץ לכתלי בית הסוהר וגם משום שמדברים

על הקשר בין אסיר למשפחתו, אם לא יהיה זה נכון לקבוע שסעיף 36 לפקורת בתי הסוהר לא

יחול למשך שני שלישים מתקופת המאסר, או פרק זמן רומה, בלי לשלול לחלוטין אפשרות להוציא את

האסיר לחופשה בתקופה סמוכה לשחרורו.

כתנאי אח הדברים ליושב ראש הועדה, אבל אם המכתב לא הגיע לידיכם, אחזור על מה

שכתבתי. ראשית, אני חושב שהביטוי רצח מדרגה ראשונה צורם את האוזן העברית. באמריקה

מדברים על אני חושב שהלשון שלנו עשירה די והותר להבדיל בין

רצח, רציחה, קטל ועוד אפשרויות שיש בשפה העברית, ולא צריך להכניס כאן נטע זר.

אני יוצא מהנחה שמנוי וגמור עם הכנסת, אחרי שהעבירה את הצעת החוק לועדה

בקריאה הראשונה, מנוי וגמור עמה לעשות מעשה כדי להחמיר בדינו של רצח אכזרי או המוני

לעומתם רצח סתם. אם אני יוצא מהנחה זאת, אני מחפש דרך להשיג את המטרה. אני חושב שהדרך

המוצעת איננה דרך. אני מסכים בכל לבי עם מה שאמר איש שירות בתי הסוהר - אם אדם נמצא

בבית סוהר, אי אפשר ואסור להפלותו לרעה מיתר האסירים, צריך להשאיר לו זיק תקוה שאמנם

גם הוא עוד יזכה פעם לימות משיח וצריך לשמור על צלם אנוש שלו. לא יתכן לעשות שנו מיני

מאסר, האחד שהוא בבחינת עונש אכזרי ובלתי-אנושי, ומאסר אחר שהוא בשביל כל תושבי ישראל,

מאסר של מדינה מתורבתת פחות או יותר.

ש. אלוני;

אין בהצעה מכות, עינויים.

השופט ת. כהן;

זה כמעט כך, על כל פנים בעיני האסירים עצמם, כאילו דנים את האיש כל ימי מאסרו

לשבת בצינוק. זה לא יתכן.

אבל אני חושב שיש דרך יותר פשוטה ויותר טובה ללכת בה. כל זמן שבתי על כס המשפט

הצטערתי על אותו סעיף הקובע שכל מעשה רצח ויהיו נסיבותיו אשר יהיה - דינו מאסר עולם.

אני חושב שאין בחוק סעיף שגורם כל כך הרבה אי-צדק כמו הסעיף שכובל ידי בית המשפט לדון

כל רצח ורצח באותו קנה מידה. אתם לא יכולים לתאר לעצמכם כמה שונים מקרי הרצח.

יש מקרה של יותנזיה שאפילו ליום אחד מאסר איננו ראוי, ואנחנו בכל זאת חייבים לשלוח

למאסר עולם, ויש מעשה רצח שעליו גם מאסר 24 שנים לא מספיק.

אני מציע שסעיף 300 לחוק העונשין יתוקן על ידי מחיקת המלים "ועונש זה בלבד".

העונש על רצח יהיה מאסר עולם, אבל מאסר עולם יהיה עונש מכסימלי. ואילו עונש על רציחה

או קטל, אותו רצח שאתם קוראים לו רצח מדרגה ראשונה שהוא רצח אכזרי או המוני - אני מסכים

עם התובע הצבאי הראשי שאין צורך בהגדרה מהו רצח אכזרי במיוחד או המוני, ועוד גרוע

מזה לקבוע אח המניעים לרצח כזה - אם בית המשפט חושב שהרצח הוא המוני וניפגעו או עלולים

להפגע יותר מאדם אחד, או שהיתה אכזריות מיוחדת אם מפאת הקרבן או מפאת דרך הביצוע, כי

אז יטיל בית המשפט מאסר-עולם כעונש חובה. בדרך זו מייחדים עונש חובה של מאסר עולם לאותם

מעשי רצח אשר בהם לא צריך להשאיר שיקול דעת בידי בית המשפט.

אני כשלעצמי עוד הייתי יכול להבין שנותנים לבית המשפט שיקול דעת לשלול מאת נאשם

פלוני שהורשע אחת מטובות ההנאה שבפרק וי לחוק העונשין או בפקודת בחי הסוהר, אבל אינני

רואה בזה צורך. אני חושב שאפשר להגיע לאותה מטרה עצמה על ידי הפחתת העונש על הריגה.

סעיף 41 לחוק העונשין קובע שמאסר עולם על הריגה, לפי סעיף 298, הוא עשרים שנה. למה נרמה

את הקדוש ברוך הוא ואת עצמנו ולאחר שנכתוב בסעיף 298 שהעושה מעשה הריגה דינו מאסר עשרים

שנה, לא נכתוב בסעיף 300: העושה מעשה רצח - דינו מאסר עולם. נקודה. ואחרי זה יבוא סעיף

חדש! העושה מעשה רציחה דינו מאסר עולם ועונש זה בלבד. וכל עם ישראל בא על סיפוקו.



ש. אלוני;

מי שהציע אח החוק הזה מוכן לתמוך בהצעתך. השאלה היא מה דעת הועדה.

היו"ר א. קולס;

ההצעה של חברה-הכנסת שולמית אלוני באה על רקע מסוים. ראינו צורך בהחמרת

הענישה במקרים מסוימים. שמענו כאן תפיסה הגיונית, וחשוב היה לשמוע אותה.

ש. אלוני;

האורח הנבבר פתח צוהר לדיון שועדה זו היתה צריכה כבר מזמן לדון, וראוי שנתפנה

לדיון זה. אם אנחנו קוראים את ספר החוקים שלנו, את דיני העונשין, יכול לעתים להתקבל

רושם שישראל היא אולי אחת המדינות האכזריות ביותר בענישה. כשלא ידענו להתמודד עם

עבירות מסוימות, הלכנו להגדלת העונשים. למזלנו אין עונשי מינימום, אם כי יש שמציעים

זאת.

ההצעה של השופט חיים כהן משיגה בדיוק מה שאנחנו רוצים להשיג. אשר להצעה

הלשונית, למרות עושרה של השפה העברית נראה לי שהביטוי רצח מדרגה ראשונה הוא טוב. לא

כל מה שהגויים עשו זה רע. אבל לא על זה הויכוח. ההצעה של השופט חיים כהן משיגה שני דברים,

ואני מוכנה לתמוך בה. היא משיגה הבחנה ברורה בין מעשי רצח שהם אכזריים במיוחד,

יש בהם ברוטליות, התעללות, ובין מעשי רצח שבהם יש דרגות שונות של ענישה שלמעשה היום

הן לא נקבעות על ידי בתי המשפט אלא על ידי שר המשפטים ונשיא המדינה. יכול להיות

שטוב יותר שייקבעו, לפחות בשלב מוקדם, על ידי בית המשפט.

ככל שהדבר נוגע לי כמציעת ההצעה, אני מוכנה לאמץ את ההצעה של השופט חיים כהן,

עם זאת הייתי רוצה שנקיים דיון ונשמע דעותיהם קלל חברי הועדה, כי כך או כך הייתי רוצה

שייקבע הבדל בין אותו סוג רצח שהוא אכזרי ולא פרסונלי, ובין מעשה רצח בין אנשים

שמכירים זה את זה, רצח מתוך פרובוקציה וכיו"ב.

נדמה לי שאנחנו צריכים לבחון את האפשרות לתקן גם תקלה קיימת, שלנשיא המדינה עם

שר המשפטים יש סמכות שיפוטית גדולה מכפי שצריכה להיות.

היו"ר א. קולס;

אני לא רוצה להכנס לשאת הסמכויות של הנשיא ושר המשפטים. דבריו של השופט חיים

כהן העלו אותנו לדרך מחשבה שהיא אולי דרך המלך.'; במשרד המשפטים היתה ועדת-משנה לענין

תיקון חוק העונשין, בראשותו של פרופסור פלר ובהשתתפות דייר קרמניצר. ביקשתי להזמין

לישיבה גם את פרופסור פלר, אבל הוא נמצא בחו"ל. הדברים ששמענו כאן מחייבים מחשבה

נוספת, גם במשרד המשפטים וגם בועדה, וכן התייעצות עם גורמים נוספים.

אני חושב שהתקדמנו היום התקדמות רבה בבירור הסוגיות כששמענו עמדת התביעה הצבאית

ושלטונות בתי הסוהר, ושמענו רעיונות שיכולים להוליך אותנו לחוק יותר ברור. אם בוחנים

את הנושא, כדאי שייבדק עד תום. אני מבקש מגברת קרפ להעלות את הנושא במשרד המשפטים. אני

מקווה שהשופט חיים כהן יהיה מוכן לבוא אלינו פעם נוספת כמו שהואיל לבוא היום. נשמע עוד

דעות.

אני מודה לאורחים הנכבדים.

אני מציעה לסכם שלענין זה יהיה דין אחד לביח משפט ולבית דין צבאי.

אל"מ א. שוהם;

בבתי דין ובתי משפט צבאיים, אף כי יש שם אפשרות של דין מוות, אין מאסר עולם

כעונש חובה.

היו"ר א. קולס;

הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשער 12:25)