הכנסת האחת עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 90

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום ב' ד' בטבת התשמ"ו, 16 בדצמבר 1985 11:30

אליעזר קולס - יו"ר

שולמית אלוני

אוריאל לין

דן מרידוד

אבנר ח. שאקי

ד. שילנסקי

ו. שם-טוב

ג. ויסמן - משרד המשפטים

י. קרפ - משנה ליועץ המשפטי לממשלה

ש. סגר

ר. מלחי

א. אשמן

חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מסי 6), התשמ"ה-1984



חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 6), התשמ"ה-1984

היו"ד א. קולס;

גבירותי ורבותי, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט.

הצעה לסדר לחבר-הכנסת ויקטור שם-טוב.

אדוני היושב ראש, אני מציע לדחות את הישיבה בגלל האיחור של נציגי משרד

המשפטים. אי אפשר שועדה פרלמנטרית תחכה לנציגים של משרד ממשלתי.

היו"ר א. קולס;

במשך ארבע וחצי השנים שאני מכהן בתפקיד יושב ראש הועדה, אף פעם לא היה

איחור של נציגי משרד המשפטים, תמיד באו בזמן. היו מקרים שביחד עם נציגי המשרד

חיכינו לחברי הכנסת. קורה שמוזמנים מתעכבים בכניסה לבנין הכנסת. גברת יהודית קרפ

וגברת גלוריה ויסמן מדייקות ובאות לישיבות הועדה גם בימי שמש לוהטים וגם בימי

גשם וסערה. כשאחרו רגעים אחדים, כבר דאגתי שמא קרה להן משהו. חבר-הכנסת שם-טוב,

אני מציע שתסיר את הצעתך.

ו. שם-טוב;

כחבר חדש בועדה יש לי "יתרון", אינני מכיר את נציגי משרד המשפטים. אני מסיר

את הצעתי.

היו"ר א. קולס;

לפי בקשה של חברת-הכנסת גאולה כהן וחברי כנסת אחרים שצריכים להשתתף היום

בהלוויה, דחינו למחר את הדיון בחוק העונשין (תיקון מסי 24).

אנחנו עוברים לנושא שעל סדר היום. בישיבות קודמות בנושא זה נתנו אפשרות לכל

חברי הועדה להתבטא, לא נתנו אפשרות לגברת יהודית קרפ להשיב ולהציג בהרחבה את

עמדתה בענין האצלת סמכות היועץ המשפטי לממשלה לעיכוב הליכים לפרקליטי מחוזות.

משרד המשפטים ויתר על ההצעה לאפשר האצלת הטמכות גם לפרקליטים אחדים.

י. קרפ;

ניגשו אלי מספר חברי כנסת ואמרו שחבל על הזמן להסברים, כי ממילא נחושה דעתם

לא לאשר את סעיף 11. זה לא פגע באופטימיות שלי ובהערכתי שחברי הכנסת אוזנם בכל

זאת כרויה לשמוע נימוקים ורק לאחר מכן לשקול לכאן ולכאן. אני מבקשת היום לדבר כי

אני מעריכה שבשלב מאוחר יותר יוזמן לכאן היועץ המשפטי לממשלה, והייתי רוצה

שהשאלות וההשגות שיופנו אליו יהיו לאור הדברים שאני מתכוננת לברר כאן ולאחר

שיקול שלהם.

אני רואה עצמי פטורה מלהתייחט להצעה הקיצונית ביותר שהועלתה כאן אגב הדיון

בהצעת החוק - ההצעה לבטל טמכותו של היועץ המשפטי לממשלה לעכב הליכים. הנימוקים

שהושמעו בזכות הצעה זאת מעוררים את השאלות הבטיסיות ביותר לגבי סמכות היועץ

המשפטי לממשלה. אם אמר חבר-הכנסת אוריאל לין שזו סמכות אנטי-קונטטיטוציונית,

משום שיש בה מעורבות של היועץ המשפטי בהליכי משפט, אני מניחה שהדברים נאמרו לא

אחרי בדיקה מעמיקה של מהות הסמכות, כי סמכותו של היועץ המשפטי בעיכוב הליכים היא

פועל יוצא של סמכותו כראש התביעה הכללית להגיש כתבי אישום.



אני יוצאת מנקודת פתיחה זו כדי להבהיר איר סמכות עיכוב הליכים של היועץ

המשפטי לממשלה משתלבת במערכת סמכותו הכללית להגיש כתבי אישום, ומדוע ההצעה שלנו

לאצול סמכות עיכוב הליכים לפרקליטי מהוזות היא עדיין במסגרת הראיה הכללית של

הרשות המתאימה והנכונה לעיכוב הליכים.

כאשר קבעו שהיועץ המשפטי לממשלה הוא האיש המוסמך לעכב הליכים ראו שלושה

מרכיבים עיקריים שמאפיינים את דמותו ואת אישיותו. הקריטריון הראשון הוא שיהיה

זה אדם שעומד בראש מערכת התביעה. מי שמגיש כתב אישום הוא גם מוסמך לקחת בחזרה

לאישיות עצמאית שאין מקום לחשוש שתהיה מושפעת

משיקולים לא רלוונטיים ומלחצים של מי שמגישים בקשות לעיכוב הליכים. יש בקשות

שמגישים חברי כנסת, בין שהם עורכי דין ובין שאינם עורכי דין, עורכי דין בעלי שם

מגישים בקשות.

ד. שילנסקי!

צריך להבחין בין בקשה שמוגשת על ידי חבר כנסת שהוא עורך דין והוא מגיש את

הבקשה במסגרת עבודתו המקצועית, ובין בקשה שמגיש חבר כנסת במסגרת תפקידו כחבר

הכנסת, בלי הבדל אם הוא עורך דין או איננו עורך דין.

י. קרפ;

הקריסריון השלישי הוא ראיה כללית ובמידה מסוימת מנותקת של מכלול ההליכים

הפליליים ואפשרות של בקרה. כפי שאמרתי בהזדמנות אחרת, הבקרה היא ספורדית, אבל

עדיין זו בקרה של מכלול מערכת התביעה כפי שהיא באה לביטוי בבקשות לעיכוב הליכים.

וכן בקרה על מערכת התביעה המשטרתית, שמבחינה פורמלית איננה כפופה ליועץ המשפטי

לממשלה. היא כפופה לו מבחינה מקצועית, אבל כפיפות מקצועית זו לא באה לביטוי יום

יומי. אלה שלושת הקריטריונים העיקריים שמאפיינים את הרשות שנקבעה להחליט בבקשות

לעיכוב הליכים.

אני מבקשת לשכנע את חברי הכנסת שבהאצלת הסמכות לפרקליטי מחוזות לא סטינו

משלושת הקריטריונים שציינתי. אנחנו מנסים לשמר את הקריטריונים האלה, ואני חושבת

שהקריטריונים האלה מתקיימים גם בפרקליטי מחוזות. פרקליט מחוז הוא ראש התביעה

הכללית במחוז שלו. הוא מגיש כתב אישום ויש בסמכות גם לחזור בו מהגשת כתב אישום

או לסגור תיק, אם מחוסר ראיות או בגלל העדר אינטרס ציבורי. פרקליט מחוז עומד

בראש מערכת ויש לו סמכויות נרחבות, מטבע הדברים בוחרים לתפקיד כזה אדם בעל

אישיות עצמאית, אדם שאפשר למסוך עליו. החשש שנושא משרה יהיה מושפע ממגיש בקשה

לעיכוב הליכים יכול להיות קיים במידה זו או אחרת גם לגבי עצם ההחלטה אם להגיש

כתב אישום אם לאו, אם לסגור תיק אם לאו. בענינים אלה אנחנו סומכים על פרקליטי

מחוזות. לא שמעתי טענות שפרקליטי מחוזות פועלים שלא במסגרת השיקולים הרלוונטיים

ולא ברמת המקצועיות והמדיניות הציבורית המתבקשת מהם. אותו שיקול יעמוד להם גם

כשהם מחליטים בבקשות לעיכוב הליכים.

פרקליט מחוז כמי שעומד בראש פרקליטות מחוז יש לו גם היכולת לראות את מכלול

התביעות שמוגשות במחוזו, לראות בראיה עצמאית. יש לו גם ראיה עצמאית ומנותקת

ראיה של התביעות שמגישה המשטרה. ההצעה שלנו היא לאפשר לפרקליטי מחוזות לעכב

הליכים רק בתיקים שמוגשים על ידי המשטרה.

ד. מרידוד!

רק משטרה או גם עיריות ומערכות אחרות?



י. קרפ;

לא רק המשטרה. תביעות על עוונות. כל תביעה שלא פרקליטות המחוז מחליטה עליה,

משום שסברנו שהגוף שמגיש כתב אישום אחוז בנימוקים השיגרתיים שלו להגשת כוזב

האישום.

הגישה רובטיטית היא שאם יש ראיות לכאורה ואין נימוקים בולטים להתלטה לא

להגיש כתב אישום, יוגש כתב אישום, השיקולים יוצאי הדופן, שמהייבים איזון יותר

רגיש ועדין של אינטרט הציבור ושל נטיבות מגיש הבקשה, סברנו שזה צריך להעשות לא

בידי מי שאהוז בהליכים הרגילים של הגשת כתב אישום. לכן לא מדובר בהצעה שלנו על

עיכוב הליכים במקרים של פשע. אנחנו לא מציעים שפרקליט מהוז יוכל להתליט בבקשות

לעיכוב הליכים על פשע. ההחלטה בבקשות כאלה היא סמכות מיוחדת ליועץ המשפטי לממשלה

ולו בלבד. גם המשנים ליועץ המשפטי לממשלה לא הוסמכו לדון בפשעים.

אוריאל לין!

למה?

י. קרפ!

פשע הוא עבירה חמורה, מי שמתליט על הגשת כתב אישום על פשע הוא פרקליט מחוז.

הדרג הישיר מעל פרקליט המחוז הוא היועץ המשפטי לממשלה, בגלל חומרת העבירה, כשדנו

בהאצלת טמכות עיכוב הליכים למשנים ליועץ המשפטי לממשלה, את התיקים האלה השאירו

בידי היועץ המשפטי לממשלה עצמו, מספר התיקים האלה אינו גדול, כך שהיועץ המשפטי

לממשלה יכול לעמוד במטלה. אין אנתנו מציעים שינוי בתחום זה.

ד, מרידור;

יש שתי מערכות נורמטיביות שונות. בחוק אין שום קביעה שרק פרקליט מחוז רשאי

להתליט לא להגיש כתב אישום או לתזור בו מהגשת כתב אישום. זה רק נוהל שקבע היועץ

המשפטי לממשלה. בחוק נקבע מי רשאי להופיע כתובע.

י. קרפ!

חוק טדר הדין הפלילי קובע שתובע שמטפל בתיק יכול לחזור בו. החלוקה היא לפי

הלוקת התביעה! שוטר תובע בעוונות וחטאים, פרקליט מחוז תובע בפשעים.

לפי החוק, התובע יכול לחזור בו מכתב האישום. תובע יכול להיות גם שוטר, היום

יש הוראה של היועץ המשפטי לממשלה שהטמכות היא רק לפרקליט מחוז, אבל הוראה זאת

אפשר מחר לבטל, על זה לבנות שינוי בחוק?

אם רשאי תובע, שיכול גם להיות שוטר, לחזור בו מאישום לפני או אחרי הקראה,

למה דרושה גם טמכות לעיכוב הליכים? אם לענינים מיוחדים ויוצאי דופן דרושה טמכות

עיכוב הליכים, ענינים אלה יידונו על ידי היועץ המשפטי לממשלה או המשנים שלו.



י. קרפ;

אני רוצה להסביר את הקשר בין הוראות מינהליות וקביעות של החוק ובין המצב

העובדתי. נכון אמר חבר-הכנסת מרידור שלפי החוק מי שמגיש כתב אישום לכאורה יכול

גם להחליט שלא להגיש או לחזור בו מכתב האישום. שיקול הדעת אם יש מקום לרוץ

בהליכים נגד האיש הוא אקוויולנט לשאלה אם נכון להגיש כתב אישום, כי השיקולים של י

איזון הבעיות האישיות או הסיטואציה המיווזדת שמצדיקה בקשה לעיכוב הליכים היו

צריכים להשקל מראש, לפני שהוגש כתב אישום, כדי להפעיל סמכות שנתונה לתובע שלא

להגיש כתב אישום בהעדר אינטרס ציבורי.

עיכוב הליכים יכול להיות גם כשיש כל הראיות.

י. קרפ!

נכון. התובע יכול להחליט לא להגיש כתב אישום גם כשיש כל הראיות הדרושות,

כאשר השיקול של האינטרס הציבורי הוא לא להגיש כתב אישום. זה נקבע בחוק. אני

אומרת שהשיקולים הם לכאורה דומים ועל אותו מישור, אבל הפרוצדורה הפורמלית היא

שונה! יש בקשה לעיכוב הליכים שהיועץ המשפטי לממשלה מוסמך לדון בה, ויש שיקולים-

של תובע לפני שהוא מגיש כתב אישום. דברים אלה נכונים גם לגבי פרקליטי מחוזות וגם

לגבי תובע מפרקליטות מחוז, ולפעמים גם לגבי תובע משטרתי.

לפי החוק, לתובע המשטרתי יש לכאורה טמכות לקבל בקשה לעיכוב הליכים ובמקום

להעביר אותה ליועץ המשפטי לממשלה - להחליט שאין אינטרס ציבורי בהגשת כתב אישום

ולסגור את התיק. מכוח החוק הוא מוסמך לעשות זאת, ואכן כך פעלה המשטרה עד לתקופת

כהונתו של השופט שמגר כיועץ משפטי לממשלה. השופט שמגר בהיותו יועץ משפטי לממשלה

סבר שהפרוצדורה הזאת של סגירת תיקים על ידי המשטרה מטעמים של העדר אינטרס ציבורי

יש בה עקיפה של הפרוצדורה של בקשות לעיכוב הליכים, במובן זה שהיא מנשלת את היועץ

המשפטי לממשלה מהבקרה שניתנה לו עקב סמכותו לעכב הליכים.

מה המקור לסמכות השוטר לסגור תיק?

י. קרפ!

סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי. החלטה בדבר טעמים של אינטרס ציבורי צריכה

להתקבל בדרג קצת יותר גבוה במשסרה מאשר דרג תובע רגיל, אבל יש סמכות להחליט

לסגור תיקים. לכאורה אפשר לדון בבקשה לעיכוב הליכים, לקבל נימוקי רובקשה ולסגור

את התיק.

היועץ המשפטי לשעבר השופט שמגר הנחה את המשטרה שמרגע שהוגש כתב אישום לא

יכולה המשטרה לסגור תיק, וכל הבקשות לעיכוב צריכות להיות נדונות כבקשות לעיכוב

הליכים.

אוריאל לין!

ההוראה חלה גם על תובעים שהם פרקליטי מחוז?





י. קרפ;

לא. היא חלה על התביעה המשטרתית.

ההוראה חלה גם על תובעים ברשויות מקומיות וכוי?

י. קרפ;

כן. תובעים ברשויות מקומיות לא סוגרים תיקים. הסיבה להנחיה זו לרשויות

המקומיות היא גם מתן הגנה לתובע ברשות מקומית שלא יהיה כפוף ללחצים של ראש

הרשות.

אוריאל לין;

חבר-הכנסת מרידור הציג שאלה ספציפית; אם לאחר הגשת כתב אישום יכול תובע

לחזור בו מהגשת כוזב האישום, למה צריר לתת גם סמכות לעכב הליכים?

י. קרפ;

היתה לו סמכות, והיועץ המשפסי לממשלה סבר שלא נכון להפעיל סמכות זאת.

ד. מרידור;

ישנה היועץ המשפטי לממשלה את ההוראות הפנימיות ויחזיר את הסמכות.

י. קרפ;

אנחנו באים בהצעה שבבקשות לעיכוב הליכים ידונו אנשים שמתקיימים בהם כללים

עקרוניים שציינתי; שהם אנשים העומדים בראש מערכת, שיש להם ראיה רהבה של משמעות

ההליכים המשפטיים, אנשים שלא נתונים להשפעות חיצוניות. אם יבטל היועץ המשפטי

לממשלה את ההנחיות הפנימיות, תהיה סיטואציה שאתם שוללים אותה מכל וכל, כי הרי

אתם רוצים שרק היועץ המשפטי לממשלה יחליט בבקשות לעיכוב הליכים. על ידי ביטול

ההנחיות המינהליות ניתן למשטרה להחליט בבקשות מסוג זה, והרי זאת אתם מבקשים

למנוע.

ד. מרידור;

לא טוב שהמשטרה תחליט בענינים אלה. המסקנה צריכה להיות שיש להעביר לחוק מה

שיש היום בהוראות מינהליות, לקבוע בחוק שלתובע משטרתי אסור לחזור בו מאישום.

פרקליט מחוז רשאי לחזור בו מאישום באותם מקרים שאתם מציעים לתת לו לגביהם

סמכות נוספת של עיכוב הליכים. יש הבדל מבחינת הבקרה של היועץ המשפסי לממשלה. אם

נותנים לאדם סמכות, הוא יכול להפעיל אותה לפי שיקול דעתו, הוא לא מוכרח להחליט

לפי דעתו או דבריו של היועץ המשפטי לממשלה. הוא מוסמך להחליט בענינים מסוימים

כמו שמוסמך היועץ המשפטי לממשלה. אם הסמכות היא בידי היועץ המשפטי לממשלה

והמשנים, צריך לקבל החלטות לפי ההכוונה של היועץ המשפטי לממשלה.



י. קרפ;

נבחין בין חזרה מאישום לסגירת תיק. הפרוצדורה של חזרה מאישום היא אחרי

שהתחילו ההליכים בבית המשפט, בין לפני ההקראה ובין אחריה, והיא בדרך כלל תוצאה

של שיקולי ראיות ולא שיקולים של אינטרס ציבורי. הפרוצדורה של סגירת תיק אחרי

שהוגש כתב אישום באה עקב שיקולים של אינטרס ציבורי ואולי גם ראיות. תובע מגיש

כתב אישום, פונה אליו הנאשם בטענה שהיתה טעות בהגשת כתב האישום, שלא הופעל שיקול

הדעת שצריך היה להפעיל. התובע שוקל את הבקשה ומחליט שהצדק עם המבקש, והוא טוגר

את התיק. פרוצדורה שונה היא כשמגישים תיק לבית משפט ובמהלר דיון, או לפני

ההקראה, התובע מחליט לחזור בו מכתב האישום - זאת פרוצדורה שנעשית בבית משפט.

סגירת תיק אחרי הכנת כתב אישום יכולה להיות לפני הגשתו לבית המשפט.

השיקולים הם שונים. האפשרות לחזור מכתב אישום לפני בית המשפט נתונה גם

לתביעה משטרתית וגם לפרקליטי מחוזות, ללא חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה.

היועץ המשפטי לא נותן דעתו כל כל תיק שבו התביעה חוזרת בה מאישום. במהלר הדיון

יכול להתברר שאין די ראיות, או שהתביעה הולכת בדרך לא נכונה, ואז מחליטים לחזור

מהאישום.

היו"ר א. קולס;

הסיבות יכולות להיות שונות, אבל בכל מקרה נפסקים ההליכים.

ד. מרידוד;

יש שלוש אפשרויות; כתב האישום מפסיק להתקיים והאיש זוכה, האיש לא זוכה,

ההליכים נפסקו.

י. קרפ;

הפרוצדורה של חזרה מכתב אישום בבית המשפט לא מחייבת אישור היועץ המשפטי

לממשלה. זה נעשה גם לפני בית המשפט והתוצאות הן בבית המשפט. טגירח תיק מהעדר

אינטרס ציבורי - לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, התביעה המשטרתית כיום אינה

יכולה לעשות זאת, התביעה המשטרתית חייבת להתייחס לבקשות לסגירת תיקים כאל בקשות

לעיכוב הליכים. כאשר מגיעות למשטרה בקשות לעיכוב הליכים למתן חוות דעת ראשונית,

לפני שהבקשות מגיעות ליועץ המשפטי, המשטרה לא יכולה בעצמה להסיק את המסקנות

המתבקשות. גם אם היא תומכת וממליצה על עיכוב ההליכים, היא לא יכולה להחליט על

סגירת התיק אלא חייבת להגיש את הבקשה ליועץ המשפטל.

מכאן שפע הבקשות לעיכוב הליכים שמגיעות ליועץ המשפטי לממשלה. אלמלא היתה

ההנוזיה, יש להניח שרוב התיקים היו נטגרים לפי החלטת המשטרה. ברוב הבקשות לעיכוב

הליכים ממליצה המשטרה לקבל את הבקשה. כמובן שהענין עובר בקרה בדרג של מטה ארצי

ולא בדרג שדה. באותם מקרים שהמשטרה ממליצה לקבל את הבקשה לעיכוב הליכים, יש

להניח שאלמלא ההנחיה של היועץ המשפטי היה התיק נטגר.

מה תהיה התוצאה של ביטול ההנחיות המינהליות? אמנם היינו משוחררים מחלק גדול

מהבקשות לעיכוב הליכים, לא היינו עומדים בפני אותו קושי שאנחנו עומדים בפניו

היום והמאלץ אותנו לפנות לועדה ולבקש לאפשר לעוד גורמים בשטח להחליט בבקשות

לעיכוב הליכים, אבל למעשה היו יותר אנשים מחליטים בבקשות לעיכוב הליכים. חזקה על

עובדי ציבור שהם פועלים בתום לב, לפי שיקולים עיניניים ובלי לחצים. אני לא רוצה

לפגוע בעובדי ציבור שהיו אמורים להפעיל טמכות זאת, אבל עדיין יש הבדל. מבחינת

בריאות ציבורית לא רצוי ולא ראוי שבבקשות לעיכוב הליכים ידונו אנשים שלא

מתקיימים בהם הקריטריונים שמניתי קודם בקריטריונים המתחייבים מהסמכות לעכב

הליכים.



לכן כשאני באה לפני הועדה ומבקשת לקבוע בחוק פרוצדורה שתבטיח כי בקשות

לעיכוב הליכים ינווטו לגופים שאנחנו יודעים מי הם, שאנחנו טומכים על שיקול הדעת

שלהם, גופים עצמאיים שיש להם ראיה כוללת של המערכת, לדעתי עדיף הדבר על הודעה

אנחנו מושכים אחורה את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, אנחנו את נפשנו

הצלנו, לא יהיה עוד שפע של בקשות לעיכוב הליכים, דעו שבבקשות לעיכוב הליכים או

באקט שלפני זה - טגירת תיקים, יוכל להחליט כל אחד ממשרד התביעה המשטרתית. אני

משוכנעת שחברי הכנטת לא מעונינים בזה. אני גם משוכנעת שחברי הכנטת צריכים להבין

שאנחנו מחפשים דרך לפעול בצורה מתקבלת על הדעת כשיש שפע של בקשות לעיכוב הליכים.

תפנו לטעיף 93: "תובע רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לחזור בו מאישום..."

אני מתנגד לכך. אני רוצה שיוכל לחזור בו רק משיקולי ראיות.

י. קרפ!

חבר הכנטת מרידור, מה שאנחנו לא יכולים להפנות לתובע מחוזי - נפנה לתובע

משטרתי?

ד. מרידוד!

בהוראות פנימיות אפשר להפנות לפרקליט המחוז.

י. קרפ!

כשיש טמכות ליועץ המשפטי לממשלה ומשניו להחליט בבקשות לעיכוב הליכים,

אתה מציע שבתשובה על פניות נכתוב!"נא לפנות לתובע מחוזי"?

ההצעה של חבר-הכנטת דן מרידור היא לעשות מתחת לשולחן מה שאתם לא רוצים לתת

לנו מעל השולחן. אם פרקליט מחוז די מהימן לדון בבקשה לטגור תיק של תביעה

משטרתית, מדוע הוא לא די מהימן לעשות אותו שיקול תחת כותרת של עיכוב הליכים?

אנחנו מנטים לשמר את המסגרת המצומצמת של גופים שיחליטו בבקשות לעיכוב

הליכים, לא רוצים לפרוש את הסמכות מעבר לאותה מטגרת שיכולה לשמר את הקריטריונים

שהם חיוניים באנשים שמחליטים בבקשות כאלה,

הטברתי בישיבות קודמות שבזה שנותנים לפרקליטי מחוזות להחליט בבקשות לעיכוב

הליכים על תביעות משטרתיות במטגרת המחוז שלהם, נותנים להם גם פונקציה של בקרה על

התביעה הכללית במחוז שלהם. פרקליט המחוז עומד בראש המערכת במחוזו, היועץ המשפטי

לממשלה הוא יותר מנותק ממה שקורה במחוז. פרקליט המחוז הוא האיש שעומד בקשר עם

התביעה המשטרתית, הוא יודע את הבעיות המיוחדות למחוז והוא יכול להביא אותן גם

במטגרת השיקולים בראיה הכוללת של אינטרט הציבור בבקשות לעיכוב הליכים. יחד עם

זאת אנחנו עדיין שומרים על העקרון שההחלטה היא של גוף עצמאי, לא מושפע, גוף

שנותנים לו שיקול דעת ואחריות בתביעות של פשע. מבחינה זו לא נפגע העקרון של

עצמאות הגוף המחליט בבקשות לעיכוב הליכים.

חבר-הכנטת דוד ליבאי הביע חשש, ובצדק, שההצעה תטיל מטלה נוטף על פרקליטי

מחוזות, מטלה שלא יוכלו לעמוד בה. אני רוצה להצהיר שאין לנו כוונה להטיל על

פרקליטי המחוזות באופן כולל וגורף את כל הבקשות לעיכוב הליכים. אנחנו רוצים

לחשוב על ענפים או ענינים שונים שנעביר לפרקליטי המחוזות, בדרך שיוכלו למלא את

המטלה ושתהיה גם נכונה מבחינת חלוקת נטל העבודה.



החלוקה בין חמשת המחוזות היא משמעותית מאד. הרבה יותר משמעותית מההצעה

להוסיף עוד משנה ליועץ המשפטי לממשלה שידון בתיקים של עיכוב הליכים. זה יפה מאד

להציע הצעה להוסיף משנה, אבל חברי הכנסת יודעים שכיום אין סיכוי לקבל עוד משנה,

מה גם שאני לא רואה תפקיד של משנה ליועץ המשפטי לממשלה שיהיה כל כולו לצורר דיון

בבקשות לעיכוב הליכים. זה לא מתקבל על הדעת , ראשית מבחינת ממלא התפקיד. שנית,

מי שעוסק רק בעיכוב הליכים, אפילו הוא משנה ליועץ המשפסי לממשלה, לא יהיו לו

הכשירויות הראויות לעסוק בבקשות מסוג זה כי זה מצריך נסיון וראיה רחבה בכל נושא

ההליכים הפליליים. זו הצעה לא מתקבלת על הדעת.

אם משאירים אותנו עם הצעה זאת, אם אומרים לנו: תשברו לכם את הראש, תמנו עוד

משנה או בטלו את ההנחיות הפנימיות שלכם, - למעשה ממליצים לעשות בדרכים עקיפות,

לא מקובלות, שאיננו רוצים בהן, לעשות דברים שנאלץ לעשות כדי להשיג את התוצאה

שאפשר יהיה לדון בבקשות בצורה מתקבלת על הדעת, שלא בדרר המלר לפי קביעה בחוק.

לאחר שהסברתי את הקריטריונים המתקיימים, לדעתי, בפרקליטי מחוזות כאנשים

שיוסמכו לדון בבקשות לעיכוב הליכים, אני חוזרת ואומרת שאנחנו חוזרים בנו מהבקשה

לאפשר לתת סמכות זו גם לפרקליטים אחרים, אפילו פרקליט המדינה וכוי. כדי לצמצם את

המסגרת, אנחנו מוכנים לותר ולבקש אפשרות להאצלת סמכות רק לעומדים בראש המערכות

בחמשת המחוזות.

היו"ר א. קולס;

לא נסיים היום את הדיון. דומה שיש בינינו אי הבנה. אנחנו חוששים ממערכת

נוספת - מערכת של עיכוב הליכים. תהיה מערכת של ייצור כתבי אישום, ומערכת מקבילה

של עיכוב הליכים. היום רובקשות לעיכוב הליכים הן אחוז קטן מהתביעות המוגשות. אם

תהיה מערכת נוספת של עיכוב הליכים, יגדל מספר הבקשות. היום מבקשים להרחיב את

מסגרת הגופים המחליטים בעיכוב הליכים, בעוד שנתיים או שלוש שנים יבקשו שוב

להרחיב בגלל העומס.

אני מבין את הבעיה של היועץ המשפסי והמשנים. טיפול בבקשה לעיכוב הליכים

דורשת זמן רב. חבר-הכנסת מרידוד בוודאי יאמר שהעומס נובע מעמוס עבירות בספר

החוקים. השאלה היא אם אנחנו צריכים להגיד: יש הרבה עבירות, יש הרבה כתבי אישום,

נקים עוד מערכת של עיכוב הליכים כי חלק מהאישומים לא מוצדק. אינני רואה בזה

פתרון. אני מודע לבעיה של היועץ המשפטי ומשניו, אבל אינני יודע איזה פתרון

להציע. אני מניח שהסעיף שהצעתם הוא הפתרון שנראה לכם הכי מתאים.

הייתי רוצה שכשם שנותנים למשרד המשפטים הזדמנות לשכנע אותנו שהצעת חוק

מסוים היא נכונה, תנסו גם אתם להשתכנע מדעת חברי הועדה. גברת יהודית קרפ עשתה

עבודה רצינית בנסיון לשכנע את חברי הועדה, הייתי דוצה שבאותה מידה של רצינות

תנסי לא להתבצר בעמדת המשרד ולנסות להבין את ההשקפה של חברי הכנסת. אני רוצה

לנסות לשכנע אתכם לא רק לא להרחיב ולאפשר האצלת סמכות לפרקליטי מחוזות אלא גם

לבטל את הסמכות שניתנה למשנים ליועץ המשפטי לממשלה.

יש בעיה, אבל אתם בגישה שלכם יצרתם את הבעיה. יש בעיה קשה של אכיפת חוק

במדינה, בעיה הולכת ומחמירה. אני מקבל דעתו של חבר-הכנסת מרידוד, לא חוקים חדשים

חסרים לנו. הבה נמחק כמה שאפשר בירות מספר החוקים, נחליט מה העבירות והפשעים

אותם רוצים למנוע ובהם נאכוף את החוק כמו שצריר. אני לא רוצה שתשברו את הראש.

לפי הגישה שלי לא תצטרכו לשבור את הראש, עבודתכם תהיה הרבה יותר קלה ופשוטה כי

כמעט לא יגיעו בקשות לעיכוב הליכים, רק במקרים נדירים מאד יוגשו בקשות. לאנשים

לא יהיה בכלל חשק להגיש בקשות לעיכוב הליכים, לא תהיה הרגשה שכל החפץ מגיש בקשה

לעיכוב הליכים, הוא לא נזוק מזה, כל מה שהוא צריו זה לכתוב בקשה, וגם אם הבקשה

נדחית - הוא לא הפסיד שום דבר.



השימוש שעשיתם בעיכוב הליכים פוגע באכיפת ההוק בישראל. אני מדבר על המציאות

הישראלית, לא על תאוריה. 7000 צוי הריסה בגליל לא בוצעו, והבעיה קיימת גם

באזורים אהרים. במקום שנלמד אח צמרת המדינה מה זה שלטון חוק במדינה דמוקרטית,

יושבת קבוצת שרים ומנהלת מדיניות אם לבצע צוי הריטה שנתנו בתי משפט. לא מדיניות

של הגשת תביעות, לא שינוי חוק, אלא מדיניות לעניו ביצוע צוים מוהלטים של בתי

משפט.

ד. מרידוד;

מטעמים פוליטיים.

ש. אלונינ

אין שם תוכניות מיתאר.

אוריאל לין;

מנכ"ל משרד המשפטים הוציא יותר מעשרים ההלטות של עיכוב הליכים נגד אנשים

שבנו ללא רשיון, ולאתר מכו קיבלו רשיון בניה. הדברים פורטמו ב"מעריב" לפני שלוש

שבועות. בדקתי את הדבר במשרד המשפטים ונאמר לי שזה נכון. הנה עוד שימוש בעיכוב

הליכים. זו פגיעה המורה בכל תפיטה של אכיפת ההוק. אנשים בנו בנייה בלתי חוקית,

עברו עבירה, בשלב מאוהר יותר מהליטים לתת להם היתר בניה ומעכבים הליכים משפטיים

נגדם. בדרר זו מעודדים בניה בלתי הוקית, אדם אומר לעצמו; אבנה, אחר כך אקבל

היתה בניה וייעתרו לבקשתי לעכב הליכים.

אני טוען שהשימוש שלכם בעיכוב הליכים הוא פסול, ובמקרים רבים הוא פוגע

בתפיטת אכיפת ההוק במדינה. זו הבעיה המרכזית. אילו היה כאן חבר-הכנסת וירשובסקי,

היינו שומעים דברים בענין עיכוב הליכים לגבי מנהלי בנקים. צריך קצת יותר למצות

את הדין בעבירות שהן כן השובות.

המונה אינטרט ציבורי הוא רהב מאד. טוב עשתה גברת קרפ שהבהינה בין ההזרת תיק

בגלל שיקולי ראיות ובין עיכוב הליכים מנימוקים של אינטרט ציבורי. צדק היושב ראש,

אם מאפשרים לאצול טמכות גם לפרקליטי מהוזות, מרהיבים וממטדים יותר את השימוש

בעיכוב הליכים. התהליך הוא של התרהבות, יהיו יותר בקשות לעיכוב הליכים. הגישה

שלכם לעיכוב הליכים היא שגרמה ללהצים בהם אתם נמצאים היום, כי ראו שאתם בודקים

כל בקשה - ואתם צריכים לבדוק כל בקשה. ההתייחסות שלכם לנושא גרמה לריבוי הבקשות

והתפתהות של מערכת כפולה. כאשר תהיה טמכות גם לפרקליטי מהוזות, גם שם תהיה

התפתחות, בבוא הזמן גם שם צריך יהיה להרחיב.

התפיטה שלי בנושא זה מעוגנת בנושא אכיפת החוק. כאשר פותחים בהליך פלילי,

בית המשפט כבר נכנט לתמונה. כשהוגש כתב אישום, בית המשפט כבר בתמונה. מרגע שבית

המשפט בתמונה, אם פקיד - ויהיה ברמה גבוהה ככל שיהיה - נותן צו שאחריו אין לבית

המשפט מה להגיד, זה דבר פטול ביותר מבחינת תפיסת החוק. יכול להיות שבית המשפט

טבור שהעבירה רצינית מאד, הראיות כבדות משקל, העבירה היא חוזרת. גם בית משפט

מביא בחשבון שיקולים של אינטרט ציבורי. והנה בית משפט מתחיל לשמוע ראיות ולפתע

מגיע צו. אף אחד לא התייעץ עם השופטים.

מאחר ושיקול מרכזי בעיכוב הליכים הוא אינטרט ציבורי, לגבי עבירות מטוימות

תהיה מדיניות שונה במחוזות שונים. הנחיות כלליות של היועץ המשפטי לממשלה לא

יטפיקו כדי להבטיח אחידות, כי מרחב שיקול הדעת תוא עצום. המדיניות בחיפה תהיה

שונה מאשר בירושלים, בתל אביב תהיה מדיניות אחרת. זה בלתי טביר. הדבר גם מתרחש

בפועל בהגשת תביעות.

גברת קרפ דיברה על ההשוואה בין החזרת תיק ועיכוב הליכים. אני לא בעד זה

שתעשו מתחת לשולחן מה שלא רוצים שתעשו מעל השולהן. לא ולא.



י. קרפ;

גם אנחנו לא רוצים.

אני רוצה ההיפר מזה. אם יש פירצה בהחזרת תיקים, אני רוצה לסגור אותה. אני

רוצה שהחזרת תיק תהיה אפשרית מטעמים של דיני ראיות בלבד. אם מסתבר במהלך משפס

שאי אפשר להוכיח את האשמה על פי כתב האישום ואין שום זיכוי לזכות במשפט, זה

מצדיק החזרת תיק. לא הייתי רוצה שיהיו בזה שיקולים של אינטרס ציבורי.

אני מציע לשקול בכובד ראש ביטול סמכות המשנים והחזרת המצב לקדמותו, כלומר

שהסמכות תהיה רק של היועץ המשפטי לממשלה. כך יידע הציבור שעיכוב הליכים זה דבר

נדיר ביותר, חריג ביותר, חבל לבזבז עליו זמן כי הוא נועד רק למקרים חריגים מאד.

ואז גם לא תהיה כל הבעיות שיש לכם היום.

יש בעיה אמיתית של אכיפת החוק במדינת ישראל, יש בעיה אמיתית של שלטון החוק.

בשנים האחרונות יש קבוצות אנשים שמעמידים ערכים אחרים מעל החוק. למשל, יש אנשים

שהפרת חוק חשבת לא מפריעה להם, כי דעתם הפוליסית לא נוחה מחוק זה. יש טעמים

פוליטיים, לא מפלגתיים, השקפת עולם פוליטית שצריר להקל עם מיגזר מטוים וצריך

להניח לו להפר חוק - בניה בלתי חוקית בגליל. זה אומר שמכיוון שאין תוכנית מיתאר,

לא צריך להעניש על בניה בלתי חוקית. אחר אומר שמכיוון שהממשלה לא דואגת לבטחון,

הוא נוטל את החזק לידיו. שני הדברים חמורים מאד. על כל הפרת חוק צריך להעניש.

מנטים היום להוסיף טלאי על שיטה שאיננה ניתנת עוד לתיקון. התיקונים האלה לא

יעזרו. מקור הרע הוא שמוגשים הרבה יותר מדי כתבי אישום, מפני שיש הרבה מאד חוקים

ועבירות בספר החוקים שמסדירים את כל פרטי החיים. לצערי, הכנטת נותנת ידה ליוזמות

ממשלתיות שאינן דרושות בכלל ומוסיפה עוד חוקים, במקום למעט בחוקים אבל את

החוקים הקיימים לאכוף ולהעניש מי שעובר עליהם. כשיש יותר מדי חוקים, יש הגשת

כתבי אישום בסיסונות, מאות אלפים בשנה במדינה שבה 4.5 מיליון איש. זה אבסורד.

יש שלוש מערכות של הפסקת הליכים לפני פסק דין. מערכת אחת נזכרת בסעיפים 59,

62, 64 ו-66 לסדר הדין הפלילי. לפני שיש כתב אישום רשאים חוקרים - המשטרה ואחר

כך התובע - להחליט שלא חוקרים או שלא מגישים כתב אישום. לפי סעיף 59 , בעבירה

שאינה פשע רשאי קצין משטרה להורות שלא לחקור אם אין בדבר ענין לציבור. לגבי פשע

- ההחלטה היא בידי תובע ופקד. על החלטח שלא לחקור או לא להעמיד לדין אפשר להגיש

ערר ליועץ המשפטי לממשלה, לפי סעיף 64. סעיף 66 קובע כי רשאי היועץ המשפסי

לממשלה לאצול לפרקליט המדינה את הסמכות להחליט בעררים מסוימים. איזח עררים?

במקרים שאין ראיות, או שאין ענין לציבור, או כשההחלטה ניתנה בידי תובע שאינו

פרקליס מפרקליטות המדינה, כלומר שוטר.

רק פרקליט המדינה רשאי לדון בעררים, לא פרקליט מחוז. כאשר מדובר בערר של

אזרח על החלטה שלא להעמיד לדין, רק פרקליט המדינה רשאי לדון. פה מציעים להתיר

לפרקליט מחוז מה שמראש לא הסכמתם להתיר לו. אין סימטריה.

סעיף 66(א) מדבר אמנם על פרקליט המדינה בלבד, אבל הסעיפים האחרים לרבות

66(ב)(2) מדברים באצילה לאנשים אחרים. הסמכות נתונה לכל פרקליט מדרגה

מסויימת, לאו דווקא מישהו מפדקליטות המדינה. הסימטריה דומה, ובמתכוון.

נכון.

אחרי שהמערכת המשטרתית או התביעה מחליטה להגיש כתב אישום, יש מערכת שניה

בסעיף 93 - תובע רשאי לחזור בו מכתב אישום. אין בחוק מושג של סגירת תיק.

אוריאל לין;

יש שלב מוקדם יותר. לפי התקדים של בנק הפועלים, מותר להגיש חוות דעת שלא

תפתח בכלל חקירה פלילית.

אני מקבל את התיקון. בשלב שלישי, אחדי שהוגש כתב אישום יכול נאשם לבקש

שהתובע יחזוד בו מכתב האישום. לא עלה הדבד בידו, הוא יכול לפנות בבקשה לעיכוב

הליכים.

למה נוצר כל זה? כל המערכת המסובכת הזאת נוצרה ומשתמשים בה כי מגישים הרבה

מאד כתבי אישום. תיקון המצב הזה הוא בידי שני מוסדות. דאשית, יכולה הכנסת לבטל

עבירות. שנית, כל עוד זה לא נעשה, צריך לפנות ליועץ המשפטי לממשלה שינהל מדיניות

תביעה ומדאש ינחה את התובעים מתי להגיש כתבי אישום. אם יש החלטה שלא תובעים אדם

שעבד עבירות בניה במקום שאין בו תוכנית מיתאר, או הומוסכסואלים מבוגרים שמקיימים

ביניהם יחסים מרצון - יורה היועץ המשפטי שלא יוגשו כתבי אישום. אני נגד דרד

כזאת, אבל זה פתדון לבעיה.

מה הענינים שישאדו לעיכוב הליכים? ענינים שבעובדה שלא היו ידועים קודם

לכן. אם האיש חולה מאד ונוטה למות , בדדר כלל אפשר לדעת זאת בחקידה המשטרתית.

אם לא ידעו, אפשר לבקש עיכוב הליכים. אבל אלה מקרים בודדים, ידון בהם היועץ

המשפטי לממשלה.

קדיטדיון דביעי, שלא הוזכר, הוא שהיועץ המשפטי לממשלה הוא איש שהממשלה

יכולה לתת לו הודאות מה לעשות. למשל, לשחרר מחבלים.

י. קדפ;

לא היתה הוראה והיועץ המשפטי לממשלה לא עיכב הליכים נגד המחבלים, אני רוצה

להצהיר שאנחנו לא מקבלים הוראות מהממשלה.

ד. מדידוד;

מצב אנומלי של ריבוי בקשות לעיכוב הליכים לא יכול להיות מתוקן על ידל חלוקת

הסמכות אלא על ידיכך שלא יהיו בקשות כה רבות. זאת אפשר להשיג אם היועץ המשפטי

לממשלה יחליט על מדיניות אחרת של הגשת כתבי אישום. היועץ המשפטי או המשטרה

יכולים לבוא לכנסת ולהציע לבטל עבירות.

אם נעניק סמכות לפרקליטי מחוזות להפעיל שיקול דעת שלהם, יוכל פרקליט מחוז

מסוים להגיד שבמחוזו עבידות מסוימות אינן דציניות, על סוג כזה של עבירות לא צריך

להעמיד לדין, ובמחוז אחד על אותן עבידות כן יעמידו לדין. פרקליט במחוז הגליל

יוכל להגיד שכיוון שאין שם תוכניות מיתאר, הוא לא מבקש צוי הריסה. ניצור עבירות

פליליות אזוריות. זה דבר חמור מאד. בעבירות פליליות צריף להיות במדינה קריטריון

אחיד.



סמכות התובעה לחזור בו מאישום אינה מותנית, לפי החוק, באישור היועץ המשפטי

לממשלה. ההבחנה שעשתה גברת קרפ בסוגי הסיבות להפסקת הליר פלילי היא הבחנה שמחוץ

לסעיף 66 איו לה אחיזה בחוק. תובע יכול לחזור מאישום בגלל חוסר עניו ציבורי,

העדר ראיות. היועץ המשפטי לממשלה יכול לעכב הליכים בגלל חוסר ראיות, בהעדר

אינטרס ציבורי. ההבחנה קיימת בהוראות הפנימיות של היועץ המשפטי, שהו טובות

בעיני, אבל הו לא קיימות בחוק ולא חייבות להיות בחוק,

אותם מקרים שלדעתכם צריך להוריד אותם לפרקליטי מחוזות, הם או אותם מקרים

שמדובר בראיות וחבל על זמנו של היועץ המשפטי לממשלה שיצטרך לעבור על הראיות, זה

קיים במטגרת סעיף 66, או שמדובר על מדיניות כללית ואז אפשר מראש לא להגיש כוזבי

אישום. במקרים כאלה יכול התובע לחזור בו מהאישום. למה להשאיר את האיש תלוי

באויר? למה לנתב הכל לעיכוב הליכים? כאשר ברור שתהיה מצידכם הענות לבקשה לעכב

הליכים, אדם עבר עבירה ראשונה, הוא נוטה למות, כאשר הכוונה איננה לעכב הליכים

אלא לסגור תיק, איו סיבה שהתובע לא יחזור בו מהאישום. (א. ליו: מפני שהאיש

חולה?) באותם מקרים שבהם התוצאה תהיה שיפסיקו את ההליכים, אותם מקרים שהיועץ

המשפטי חושב שלא צריך להמשיד בהליכים, למה צריך לעבור את כל התהליך של עיכוב

הליכים? פשר לתת הנחיות בעניו זה. אני רוצה שעיכוב הליכים יהיה רק במקרים

בודדים. לא סיטונות.

י. קרפ;

אתה מציע לקרוא לזה בשם אחר: בקשה לחזרה מאישום. מי שמבקשים היום עיכוב

הליכים יבקשו חזרה מאישום או סגירת תיק.

תהיה הנחיה מתי פונים ולאו. אי אפשר לתקו את המצב ולעצור את המבול על ידי

אצילת סמכויות. צריך להגיד ליועץ המשפטי לממשלה: יש לך בעיה, לך בדרך אחרת, צמצם

מאד הגשת כתבי אישום, אל תעכב הליכים אלא במקרים נדירים. החלטה להגיש כתב אישום

צריכה להתקבל אחרי שיקול דעת רציני מאד, איו זה דבר קל ערך. המערכת כולה עובדת

לא טוב, החל מהכנטת ודרך היועץ המשפטי לממשלה. ההצעה שאתם מציעים היא לא פתרון.

הטמכות לעכב הליכים היא טמכות אדירה, החשובה בסמכויות היועץ המשפטי לממשלה

כי יש לה אופי שיפוטי.

ליועץ המשפטי סמכות להגיש כתבי אישום.

הסמכות לעכב הליכים היא עליונה על הסמכות להגיש כתבי אישום.

איו אכיפה נאותה של החוק בישראל, יש התערבות גדלה והולכת של השלטון, כמו

בעניו צוי ההריסה. אם מנימוקים הומניים לא רוצים לבצע צוי הריסה, מוטב בשלב

ראשון להביא לכך שלא יוגשו כתבי אישום מאשר לא לבצע לאחר שניתנו צוים, כי אז יש

פגיעה בכבוד בית המשפט, בעקרון שלטון החוק.



אני מבין שהיועץ המשפטי לממשלה איננו מסוגל אישית להתמודד עם מספר עצום של

בקשות לעיכוב הליכים. ניתנו בו הצעות לצמצם את הבעיה - לצמצם ביותר מספר

האישומים המוגשים, לנצל את השלב הראשוני של חזרה מאישום בידי תובע משסרתי כאשר

הראיות לא מספיקות, או כאשר עד חשוב עזב את הארץ או מת. עיכוב הליכים צריר להיות

רק במקרים ספורים, תקסן המשימה המוסלת על היועץ המשפטי לממשלה. אני מתנגד לביסול

הסמכות של המשנים ליועץ המשפסי. אם יש צורף לפזר סמכות, צריר לפזר בין האנשים

שקרובים ליועץ המשפסי, בהם הוא נועץ, והם שוקלים מדיניות ציבורית אחידה, הראיה

שלהם את סובת הציבור היא אחידה. רע מאד אם יהיו חמש מדיניות ציבור שנשקלות על

ידי תמישה פרקליסי מחוזות.

בית המשפס העליון כבר עמד, בפסק דין של השופס זילברג ז"ל והשופס זוסמן ז"ל,

כבר עמד על כף שיש לא מדיניות ציבורית אחת אלא מדינויות ציבוריות שונות.

אני מציע למשרד המטפסים לסגת מההצעה. החלסה לפזר את הסמכות פירושה

שבמקום מדיניות ציבורית של היועץ המשפסי לממשלה יהיו מדיניויות ציבורית ואז יאבד

את השליטה.

י. קרפ;

יש הבדל גדול בין חזרה מאישום ובין תוצאה של עיכוב הליכים. רוב רובקשות

לעיכוב הליכים מוגשות אתרי שהיתה כבר הקראה, ואז המשמעות של חזרה מאישום היא

זיכוי. איננו חושבים שאינסרס הציבור מצדיק תוצאה כזאת. יש הבדל בין זיכויו של

אדם ובין עיכוב הליכים נגדו, עיכוב שיש בו תנאי שלא יעבור עבירה נוספת, ואם כן -

אפשר לחדש את ההליכים.

ד. מרידור!

בכמה מקרים חודשו הליכים?

י. קרפ!

בכל אופן אנשים אלה לא הולכים עם תג: אני מזוכה.

ד. מרידור!

למיסב ידיעתי, רוב הבקשות מוגשות לפני הקראה. אפילו מבקשים לדחות את ההקראה

כדי שההחלסה תהיה לפני ההקראה.

י. קרפ!

לא רוב. אחוז גדול של בקשות אחרי ההקראה, ואז האפשרות היחידה לחזור מכתב

אישום היא לזכות את האיש. אנחנו לא חושבים שהאינסרס הציבורי מצדיק זיכוי. לעכב

הליכים נגד אדם אפשר גם אם חושבים שעבר עבירה.

לחבר-הכנסת לין, כשמוגש כתב אישום יכול בית המשפס להחליס רק אחד מהשנים, או

לזכות או להרשיע. הוא לא יכול לזכות מסעמים של אינסרס ציבורי. הוא יכול אולי לתת

עונש סמלי, אבל משיגים תוצאה של הרשעה גם אם חושבים שלא זה צודק מבחינת האינטרס

הציבורי. שתי ההצעות שהוצעו לא מביאות לתוצאה של עיכוב הליכים, שהיא

תחנת-ביניים בין אינסרסים קוונים.

לא רק שהשתכנעתי מהדברים שנאמרו פה, מבחינת התפיסה הכללית, אלא שאני חושבת

בדיוק באותו אופן. השאלה היא מה המסקנות שמסיקים מהתפיסה הזאת. צדק חבר הכנסת

אוריאל לין שאמר שיש שאלה עקרונית של אכיפת החוק. עם כל הכבוד, אני רואה ניגודים

ו



בין התפיסה של חבר-הכנסת לין והתפיסה של חברי הכנסת מרידור ושאקי. חבר-הכנסת לין

מבקש שמרגע שיש ראיות לא יהיה שיקול דעת, יוגש כתב אישום, ורק במקרים מאד מאד

נדירים יפנו ליועץ המשפטי לממשלה, והסמכות תהיה לו בלבד. אינני יודעת איר יקרה

הדבר, כי הציבור כבר מורגל לפנות ויפנה. אני לא הושבת שזה פתרון.

התפיסה הבסיסי של הבר הכנסת לין לא מתיישבת עם התפיסה של ההוק היום, כשמעבר

לענין הראיות יש גם שיקול של אינטרס ציבורי. זו תפיסה מאד פרקטית, בהתחשב בדברים

הנכונים שאמר הבר הכנסת מרידור על עוזך החוקים, עודף כתבי אישום שמוגשים. אבל

לדעתי של הבר-הכנסת לין כך צריך להיות, כי הוא שולל סינון בשלב של הגשת כתבי

אישום.

אנחנו מציעים מיצוע בין שתי הגישות הסותרות. סינון בהגשת כתבי אישום

מבהינת האינטרס הציבורי ראוי לו שיהיה בשלב אהר ולא בגוף התובע עצמו. הוא צריך

להיות בידי רשות שהיא היצונית. הדרך הנכונה לתיקון היא בהנהיות לתביעה מתי להגיש

כתבי אישום ומתו לא להגיש.

היועץ המשפטי לממשלה כבר התחיל במלאכה. יש תחומים שבהם יש כבר הנחיות

לתביעה. הבעיה היא שהנהיות אלה יכולות להיות כלליות בעיקרן ולא יכולות לתת ביטוי

לכל הנימוקים הספציפיים שעליהן עומדות הבקשות לעיכוב הליכים. בבקשה לעיכוב

נכון, עשיתי מה שעשיתי, אבל אני מבקש לשקול שיקולים אלה

ואלה. הנחיות היועץ המשפסי לממשלה יכולות להיות מדריר לסינון. בעוד כמה שנים,אם

נוכל להקיף כל הנושאים בהם אפשר לתת הנהיות, זה יפחית מספר כתבי האישום, אבל

עדיין לא יפחית במידה מספקת, משום שהאיש ששוקל אם להגיש כתב אישום מהסס להפעיל

אותם שיקולים שרשות גבוהה יותר יכולה להפעיל. הוא יכול להגיד: יכול להיות שהאיש

הוא באמת חולה סרטן...

פרקליט המחוז יעשה זאת?

זו רמה גבוהה יותר מהתביעה המשטרתית. השיקולים הם אחרים.

יש לי עוד הרבה להשיב, אבל זה המעט שיכולתי להגיד בדקות שעמדו לרשותי. אני

יכולה להרחיב ולהסביר למה הפתרונות שהצעתם הם לא מספקים.

לא נסכם היום את הדיון.

אני מודה לחברת-הכנסת שולמית אלוני שהביאה לנו את החוברת על חוק יסוד:

זכויות האדם. אני מקווה שבקרוב נסכם את הדיונים בחוק ונביא אותו לקריאה שניה

ושלישית.

הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:15)