הכנסת האחת עשרה

מושב שני



נוסה לא מתוקן



פרוטוקול מס' 84

וערת החוקה חוק ומשפס

יום ב', י"ב בכסלו התשמ"ו, 25 בנובמבר 1985, 11:30

אליעזר קולס - יו"ר

מרדכי וירשובסקי

גאולה כהן

אוריאל לין

דוד ליבאי

דן מרידוד

אבנר ח. שאקי

י. קרפ - משרד המשפטים, משנה ליועץ המשפטי לממשלה

ג. ויסמן- " "

ד"ר ג. קלינג - לשכת עורכי הדין

ש. סגר

ר. מלחי

א. אשמן

א, שונות

ב. חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מסי 6), התשמ"ד-1984



א. שונות

אני מתכבד לפתוח את ישיבת יעדת התיקה חוק ומשפט.

תבר-הכנסת יירשיבסקי פנה אלי לפני שביע בנישא חוק העונשין (תיקון מסי 24) -

התוק נגד גזענית. הנישא יידון בישיבת הועדה מתר, בהשתתפות שר המשפטים. אקדיס יאימר כבר

עכשיו מה תהיה עמדתי. ניכת הבקשות והדרישות והרצון הרב לקדם חקיקת תוק זה, אמרתי אתמול

לשר המשפטים שאם תהיה ביעדה נגינות להעביר את הצעת התיק ככתבה יכלשונה לקריאה שניה

ושלישית, למרות ההרהורים וההיסוסים שיש לי לגבי נוסת זה, אהיה מוכן להעביר את הצעת התוק מיד

כמות שהיא. אם תברים בועדה יבקשו להכניס שינויים בנוסת, ההליך יהיה ארוך יותר.

אני מקדם בברכה את ד"ר קלינג, שתזר אלינו לאתר תקופת העדרתו. בעקבות התיקון לתוק

בענין ההתמחות, היה קפאון ביתסינו עם לשכת עורכי הדין. הפיצוי על קיצור תקופת ההתמתות

יכול היה להיות בהגדלת מספר השעות שעוברים המתמחים מ-36 ל-45 שעות בשבוע, כמו כל משרה

רגילה. כשאין לימודים במקביל, יכולה ההתמתות להיות משרה מלאה. שמענו שהדבר לא יהיה אפשרי

בבתי המשפט, כי שופטים עוברים רק לפני הצהרים. אבל הרי אין מניעה להטיל על מתמתה בבית

המשפט להכין תומר מתוץ לכתלי המשרד או בית המשפט. הזמנתי את יו"ר לשכת עורכי הדין ברגר

לשיתה כדי לבתון איך אפשר להדק את הקשרים בין הלשכה והועדה כדי לתרום ביתד לאכיפת התוק

ולשלטון התוק בישראל. אתרי הפגישה אדוות לועדה.

ביום שני בשבוע הבא נקיים מפגש של הועדה עם כתבים לעניני משפט, לפי בקשה של הכתבים

בפגישה אתי. אני מבקש מתברי הועדה לתשוב מה הם רוצים להשמיע באוזני הכתבים. אני רוצה

להפוך את הפורום הזה לפורום פתות או יותר קבוע, תשוב פאר שהדברים שאנתנו עושים יגיעו

גם לציבוא, ומי שיכול להביא אותם לציבור אלה הכתבים לעניני משפט.

מ. וירשובסקי;

אתמול התתילה בעבודתה יעדת המשנה לענין תוק הפיקות על עסקי ביטות. אני מבקש

שתברי הועדה יבואו לישיבות, וכן אני מבקש להזמין את נציג לשכת עורכי הדין. מטרת הועדה

היא לבדוק את התוק ואת יישומו. עבודת ועדת המשנה הזאת יכולה גס לשמש דגם למעקב של ועדת

התוקה תוק ומשפט אתר תוקים שהכנסת מתוקקת. הכנסת מתוקקת תיקים בהנתה שהדבר נתוץ וטוב,

ולאחר זמן יכול להתברר שהתוק כלל לא משיג את מטרתו.

בימים האתרונים הובאה לידיעתי בעיה שקשורה בתוק הוזה הביטות. יש פוליסות רבות

של ביטוח חיים שמקבלות הצמדה רק אתת להצי שנה. (מ. וירשובסקי: הבעיה הועלתה בישיבה

אתמול). אעביר לך תומר שהגיע אלי. לדעתי, יש בזה כוול גדול לציבור המבוטתים.

אני מציע לאמץ את ההצעה של תבר-הכנסת וירשובסקי ולהקים ועדת-משנה קבועה לבדיקת

דינים שנושנו. זו עבודה שצריכה להעשות בשיתוף פעולה עם משרד המשפטים, ובמעקב של הועדה שלנו

על העבודה היומיומית שעושה משרד המשפטים בנושא זה. לא צריך לתכות שיצטברו יותר מדי

דינים מיותרים. כל סעיף שאפשר למתוק מספר התוקים, מה טוב.



ד"ר ג. קלינג;

אני מודה ליושב ראש, ואני שמח על רצונו להדק אח שיתוף הפעולה עם לשכת עורכי הדין.

לא היה שוס קפאון מצד הלשכה בעקבות התיקון בענין המתמחים. עמדת הלשכה היא שהכנסת היא

המחוקקת גס בענינים שנוגעים ללשכת עורכי הדין. הלשכה הביעה דעתה והיא ממלאת אחר מצוות

המחוקק.

בענין שעות העבודה של המתמתים קיבלנו משאלות גם ממשרד המשפטים וגם מהשופטים לא

להעלות מספר השעות מעבר ל-36 שעות על מנת לא ליצור פיקציות של התמחוח שאין עליה

השגחה. לפיכך העדפנו להסתפק ב-36 שעות, אס כי הנסיה בין החברים בלשכה היתה להגיע ל-40

אס לא יותר מזה. יש לנו ספק אם בדרן זו יכולנו להגדיל את התועלת שבהתמחות.

אנחנו פועלים, אף כי הכנסת לא הושיטה לנו ידה,בענין הגברת הפיקוח על ההתמחות.

היתה הצעה לקצר תקופח האימון אצל מאמנים מסוימים, ולא נתקבלה. אבל אנחנו מגביריס אח

הפיקוח ומקווים שאיכות ההתמחות תפצה על קיצורה.

אני אמשיר ללחוס על כך שההתמחות תהיה משרה מלאה. יש לזה השלכות גם כל המשכורת.

אין סיבה שמתמחה לאחר שגמר לימודיו יעבוד רק 36 שעות. במשך שנה וחצי אנשים לא יוכלו

למצות את יכולתם. אם יש פיקציה, היא תהיה גם ב-36 שעות התמהות וגם ב-20. אסור אפילו

לחשוב על פיקציה, כי בפיקציה יש משום עבירה, ועורכי דין שיודעים את החוק יותר מאחרים

בוודאי לא יתנו יד לדבר כזה. אני בעד הגברת הפיקוח אבל זה לא צריך לבוא במקום השלמת משרה

של מתמחה, כדי שלא יצטרכו המתחים לחפש להם תעסוקות אתרות. אנחנו רוצים שההמשך מההתמחות

לעבודה בעריכת דין יהיה רציף. כשהתמחה סיים לימודיו, אין סיבה שלא יעבוד במשרה מלאה.

אס מתמחה עובד אצל עורך דין ו-36 שעות נחשבות התמהות ועוד 9 הן שעות נוספות, גס זו

פיקציה. שופטיס עובדיס הרבה מעבר לשעות בבית המשפט, בוודאי יוכלו להעסיק את המתמתים

בעבודות הכנה, איסוף חומר בספריות וכוי גם בשעות אתר הצהריס.

אני מבקש מדייר קלינג להביא את העמדה הזאת לפני לשכת עורכי הדין. נמשיך ללחוץ

בנקודה זאת, שקשורה גס בשכר שמקבלים המתמחיס.

דייר ג. קלינג;

נקבע עכשיו שכר מינימום למתמתיס - 300 אלף שקל ל-36 שעות שבועיות. קורס לכן היה

שכר המינימום קצת יותר מ-200 אלף שקל.

היו"ר א. קולס;

צריך לעשות את ההשוואה למשכורות אחרות במשק ולמשכורת שמקבלת פקידה אצל אותו

עורך דין.

דייר ג. קלינג;

היינו מוכניס להעלות את השכר יותר, אבל התעוררה בעיה. עורכי דין צעירים פנו

ומענו שרבים מהם מקבלים שכר חודשי 500 אלף שקל ברוטו. חששנו שאם נעלה יותר מדי שכר

המתמחים תהיה פגיעה במעמדם של עורכי דין צעירים. בזאת בוודאי איננו רוציס.



ב. חוק סדר הדין הפלילי (תיקוז מס' 6), התשמ"ה-1984

היו"ר א. קילס;

אנחנו ממשיכים בדיון על חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מסי 6). אני מציע שגברת

יהודיה קרפ תרענן זכרוננו בענין חוק זה.

י. קרפ;

אני מבקשת להעלות את הנושא שבו עמדנו בישיבה האחרונה בדיון זה - עיכוב הליכים.

אני רוצה לברך על חידוש הדיון בהצעת החוק, אבל אינני יכולה להמנע מלהעיר שקשה לשכנע

כשהדיון כל כך מקוטע. הדיון נמשך אחת למספר חודשיס, חברי הועדה חזקה עליהם שהם זוכרים

את הטענות שנסענו, אבל לא את התשובות שניתנו. לכן לא אוכל להמנע מלחזור בקצרה על עיקרי

הדברים שאמרתי בסוגיה זאת - ואני עושה זאת כבר בפעס השלישית.

אלמלא נהגתי כך, הצעת החוק היתה בכלל מוחזרת לממשלה. חברי הועדה ביקשו למחוק סעיף

אחרי סעיף מהצעת החוק. למחוק זה הדבר הכי קל, כי אין פרוצדורה נוספת. הדחיות בדיון היו

בעיקר מפני שרציתי ללכת לקראת משרד המשפסיס ולא לדחות מיד אח העבודה שעשה ואת בקשתו

לשינוי בענין עיכוב הליכים. היתה לנו בעיה עם השינוי הזה. במקום מיד להגיד "לא", אמרתי:

נחשוב עוד פעם. בסך הכל זה היה לסובת הקו שמשרד המשפטים מעונין בו. בינתיים היתה גם י

פגרה, היו דיונים בנושאים שעלו לרומו של עולם, כמו מעמדו של היועץ המשפטי והמדיניות שלו,

פגישות עם נציגי ארגוני טרור, בעיות שהזמן גרמן.

אני רוצה לרענן קצת את הזכרון. לא אחזור לפרט מה מהות הסמכות לעיכוב הליכים, אומר

יק שהסמכות של היועץ המשפטי לממשלה והמשנים היא מכות היותס עומדיס בראש ההירארכיה

של מערכת התביעה. ההחלטות של פרקליטי מחוזות להגיש אישומים ניתנות למעשה מכוחו של היועץ י

המשפטי לממשלה.

ניסתי להסביר שהמטרה שלנו בהצעה לאצול סמכות עיכוב הליכים לקבוצה קטנה שנמוכה

בהירארכיה מהקבוצה שעוסקת עכשיו בעיכוב הליכים היתה לאפשר דיון הולם, יעיל, בזמן מתקבל

על הדעת, בבקשות לעיכוב הליכים, ללא סירבול המערכות. הצורך לתת את הדע ת לכל תיק לגופו

בצורה מעמיקה מסתבר מעצס המשמעות של הדיון בבקשות לעיכוב הליכים. ככל שרבים תיקי הבקשות

לעיכוב הליכים, היכולת הטכנית והפיסית של הגוף המצומצם לו ניתנה הסמכות להתייחס ברצינות

הראויה לבקשות אלה, מטבע הדברים, היכולת בשתקת והולכת. הייעול הוא לא רק בפיזור התיקים בין

מספר גדול יותר של אנשים, אם כי מספר מוגבל, אלא גם במה שמשתמע לגבי המערכת שעובדה על

הבקשות לעיכוב הליכים.

הפרוצדורה היום היא שאדם מגיש בקשה לעיכוב הליכים באמצעות המשטרה. במשטרה עוברת

הבקשה שתי תחנות ממליצות - במרחב ובמטה הארצי. מהמטה הארצי עוברת הבקשה למשרד המשפטים.

פרקליט מפרקליטות המדינה בודק את הבקשה וממליץ, ואחר כך מגיעה הבקשה ליועץ המשפטי לממשלה

או למשנים. זאת אומרת, יש ארבע תחנות דיון.



לפי ההצעה שלנו. בקשה לעיכוב הליכים תעבור שלב של בחינה משטרתית ושלב של בחינה

של פרקליט מתוז. זה יהיה גם קיצור בזמן הטיפול. אנחנו יודעים שהטיפול בבקשות לעיכוב

הליכים מתמשך הרבה מאד. לפעמים משך הזמן שנדרש באופן אוביקטיבי לטיפול בבקשה גורם עוול

לאנשים שהגישו בקשות לעיכוב הליכים, הגיע זמן הדיון בענינם ועדיין אין תשובה על בקשתם

לעיכוב הליכים. בית המשפט לא דוחה אוטומטית המשך שמיעת המשפט. בית המשפט ממשיך לדון.

היו מקרים, אם כי לא רבים, שמשפט נמשך ואחר כך הסתבר שהיתר נטיה לעכב הליכים. יש הנחייה

של היועץ המשפטי שבאותם מקרים שנראה לתובע שיש לכאורה המלצה חיובית לעיכוב הליכים, שלא

יתנגד התובע לדחית המשפט. אבל זה רק במקרים מטו ימים. יש הרבה מאד מקרים בהם הבקשה

לעיכוב הליכים מוגשת בשלבים מאוחרים מאד של המשפט ואין שום הצדקה לדחות את המשפט,

(א. לין! מה קורה אם מסרבים לבקשה?) ההליכים נמשכים כרגיל.

ההנחה היא שבקשה לעיכוב הליכים מוגשת בשלב מוקדם ואפילו לפני תחילת השמיעה בבית

המשפט. יש בקשות לעיכוב הליכים שמוגשות, מנימוקים שכולם בידי מגיש הבקשה , מוגשות

בשלב מאוחר מאד. יש בקשות שמוגשות אפילו לפני הכרעת הדין , אחרי שנשמעו הראיות.

על כל פנים קצב המשפט לא מופרע. כל אחד יכול להגיש בקשה לעיכוב הליכים? גם שר?

החוק לא קבע מי יכול להגיש בקשה לעיכוב הליכים. מגיעות בקשות בדרך כלל מנאשמים

או באי כוחם, קרובי משפחה או ידידים קרובים. השאלה אם שר יכול להגיש בקשה לעיכוב הליכים

עומדת במישור שונה.

אוריאל ליז;

אני אגיש בקשה לעיכוב הליכים - איך תטפלו בזה?

י. קרפ!

בדרך כלל לא עוסקים בשאלה מי מגיש את הבקשה. היו מקרים שראשי מועצות הגישו בקשות

לעיכוב הליכים כשהיה מדובר באדם שאבר טיפול משקם במסגרת שירותי הסעד של המועצה. יש מקרים

שעובד סוציאלי שטיפל באדם הגיש בקשה לעיכוב הליכים. לא מדקדקים בזה, אנחנו רואים בקשות

אלה כבקשה של האיש עצמו, כי המניעים הם הטענות לזכותו.

השאלה אם שר או חבר כנסת יכול להגיש בקשה לעיכוב הליכים נוגעת לאתיקה של שרים

וחברי כנסת. היועץ המשפטי לממשלה הפיץ לאחרונה הנחייה בה הסביר מדוע לא ראוי ששירים

יגישו; בקשות לעיכוב הליכים. יש חברי כנסת שהם עורכי דין והס מגישים בקשות לעיכוב הליכים,

אבל זאת עושים בתוקף תפקידם כעורכי דין.

הבעיה שאנחנו עוסקים בה קשורה בתפיסה יסודית. המטרה של אפשרות עיכוב הליכים היא

שאם במקרה מסוים נגרם עוול נורא, יוכל היועץ המשפטי להתערב ולהפסיק את ההליכים, והוא

חייב לתת בכתב את הנימוקים להחלטה כזאת. למעשה הגשת הבקשות נעשתה סיטונית, ולגט לאט

מה שציין להיות יוצא מן הכלל הפך לדבר שבשיגרה - כל מי שמוגש נגדו כתב אישום מבקש

עיכוב הליכים. נוספה כאילו עוד אינסטנציה, שבה אין מה להפסיד! אם לא תתקבל הבקשה לעיכוב

הליכים - נמשך המשפט; אם תתקבל י הרווחת.



היועץ המשפטי והמשנים אומרים שזה מטיל עליהם עומס בלתי סביר, והוא מפריע לתיפקור

הטוב שלהם. כשיש בעיה שזועקת לשמים, בתוך מבול הפניות אולי קשה לטפל בה בזמן. הצעתם לנו

להלחם בריבוי הפניות באמצעות האצלת הסמכות לאנשים נוספים.

. אני רוצה לתזור קצת אתורנית. תזקה על האנשים שמטפלים בתיק עד הגשת כתב האישום בודקים

אותו טוב טוב, תזקה עליהם שאינם מתליטים להגיש כתב אישום כדי אתר כך לתזור בהם. אם

מקובלת עלינו התפיסה שמגישים כתבי אישום בצורה סיטונית ואתר כך יש בקשות לעיכוב הליכים,

נעגן את זה בתוק כהליך קבוע: יש תקירה, יש אוטומטית בקשה לעיכוב הליכים, דנים בבקשה

לעיכוב הליכים ויש החלטה. ואז ישאלו; ואיפה הערעור? בדרך זו נקים לצד מערכת בתי המשפט

מערכת נוספת של קדם-משפט - עיכוב הליכים. אני רוצה שנבדוק היטב אם אנתנו צריכים

תיקון ברות זאת או תיקון אתר.

רציתי לקבוע פגישה נוספת עם היועץ המשפטי ועם שני המשנים שעוסקים בנושא הספציפי.

יכול להיות שצריך לקבוע שאפשר להגיש בקשות לעיכוב הליכים רק במקרים אי בי ו-גי, כלומר

לסייג את האפשרות לפנות בבקשה לעיכוב הליכים, במקום ללכת בשיטתכם שעושה את עיכוב ההליכים

להליך קבוע וכמעט מערכת מקבילה. אני גם לא רואה עכשיו תקציב להקמת מערכת כזאת. אם כולם

יגישו אוטומטית בקשות לעיכוב הליכים, גם פרקליט המתוז יצטרך על ידו עוד אדם שיבדוק את

הבקשות. התטא הקדמון הוא שמזמינים הגשת בקשות לעיכוב הליכים בסיטונות. כל המערכת מתרחבת

יותר מדי. אם פעם פנו חמישים איש, היום פונים אלפים, מתר יפנו רבבות ומחרתיים יפנו כולם.

הצעת התוק שלפנינו מבטאת תפיסת עולם ברורה בנושא עיכוב הליכים. יחד עם משרד המשפטים

אנחנו צריכים להבהיר את התפיסה היסודית.

דבריו של יושב ראש הועדה ביטאו גם את דעתי, אבל אני רואה את הבעיה בצורה הרבה יותר

חמורה. אילו שאלו אותי היום, הייתי ממליץ לצמצם את סמכות עיכוב ההליכים.

לבטל.

קודם כל לבטל את הסמכות שניתנה למשנים ליועץ המשפטי. לא משוס שאינני סומך עליהם

אלא משום שאני רוצה שיהיה ברור שרק אדם אחד הוא בעל הסמכות, כדי שיהיה ברור שהמקרים

שאותו בעל סמכות יכול להחליט בהם הם כל כך חריגים, כל כך יוצאי דופן, שבכלל לא יגישו

בקשות, ואם תוגש בקשה לעיכוב הליכים הרי זה יהיה באמת במקרה מיוחד שזועק לשמים.

כמו בקשה למשפט חוזר. לא כולם מגישים בקשה למשפט חוזר.

משפט חוזר קשור גם בהוצאות. לעומת זאת אין בעיה לנסח בקשה לעיכוב הליכים. עורך דין

מיומן יעשה זאת ברבע שעה, כי הוא מכיר את החומר.



אני מקבל את ההמלצה של היושב ראש לקיים דיון יסודי במהות המוסד של עיכוב הליכים.

משדד המשפטים בתיקון שהגיש לנו מבקש פשוט האצלת סמכות כדי להקל את העומס, אבל בדבד הזה

קובעים כבד קביעה מהותית. גבדת יהודית קרפ אמרה שרוצים לדון בכובד ראש ולהתעמק בכל

בקשה. אך כף, למה שלא כל נאשם יגיש בקשה?

גם היום דנים בכובד ראש בכל בקשה. לא בהצעת חוק זו קובעים את הסמכות.

אם דנים בכובד ראש בכל בקשה, אין שום סיבה שלא להגיש בקשה. נכון שאתם חייבים לדון

בכובד ראש בכל בקשה שמוגשת, אבל זה אנחנו יוצרים מערכת מקבילה. אחר כך יגידו: עוד

לא יצרנו מערכת מקבילה, בסך הכל נותנים סמכות גם לפרקליטי מחוזות. אבל בזה כבר מאשרים

שמוכנים לקבל יותר בקשות לדיון מעמיק במעדכת יותר רחבה. זאת הדינמיקה. הצעד הפרוצדורלי

או מעין פרוצדורלי לשם נוחות והקלת העומס קובע כבר קביעה מהותית בתוכנו של המוסד.

כאן אני רואה את הסכנה הגדולה. לא רק שיוצרים מערכת כפולה, אלא שמבחינה מהותית

רשות אכזקוטיבית מתערבת בהליכים שיפוטיים, במהלך המשפט היא אומרת לשופטים! הפסיקו.

האופי של מהלך כזה הוא חריג לפי כל תפיסה של שלטון החוק. יש שיטות משפט שאין בהן

עיכוב הליכים. המקור של עיכוב הליכים הוא בסמכות המלך, שיש לו עליונות גם על שיטת המשפט.

ד. מרידוד;

המלך מגיש כתב אישום ובוודאי שהוא יכול גם להפסיק הליכי משפט.

זה המקור ההיסטורי.

המוסד הזה פסול גם משום שהוא מאפשר התערבות של אישים מסוגים שונים. אפשר לומר

שמתוך מניעים של בקשת צדק אנשים רוצים להגיש בקשות לעיכוב הליכים. אם כך, מדוע שההתערבות

לא תהיה הרבה יותר רחבה, מדוע לקבוע גבול להתערבות?

אם מרחיבים את המסגרת ונותנים סמכות לפרקליטי מחוזות, יהיו יותר בקשות. אנחנו

צועדים להרחבה גדולה בנושא שהוא מיסודו פסול. צדק היושב ראש שביקש שנקיים דיון מעמיק

במהות המוסד, חוכנו והשימוש בו, לפני שמדברים על הרחבה. אני סבור שצריך לצמצם את הסמכות

הקיימת ולא להרחיבה.

זו פעם רביעית או חמישית שאני משתתף בדיון בנושא זה. כשדנו על האצלת סמכות היועץ

המשפטי לממשלה למשנה, התנגדתי ואמרתי שזה יוליך להרחבה ופיצול נוסף. המציאות הוכיחה

שצדקתי. אני תושב שצריך להשאיר את המצב כמו שהוא היום.

אני תושב שצריכת להיות סמכות לעיכוב הליכים, אי אפשר בלעדיה במדינת חוק. לא נוכל

להגדיר באיזה מקרים יש לעכב הליכים. המקרים הם כל כך שונים ומגוונים, שרק נסתבך בהגדרות

ומדי פעם נצטרך לתקן את החוק. אני מציע להשאיר את המצב כמו שהוא.



גבי יהודית קרפ אמרה לגו שמכיוון שיש כל בך הרבה בקשות, ההתייחסות למקרים

ספציפיים לא יכולה להיות באותה מידה של רצינות שהיתה כשהיו פחות בקשות, אס היועץ

המשפטי והמשניס שלו נשטפים במבול של בקשות, נמנה עוד משנה אחד שיעסוק בעיקר בנושאים

אלה, ובכך נפתרה הבעיה. (ד, מרידור: צריך לקבל הסכמת האוצר). אם מפני שלא יכוליס להוסיף

משרה הולכים לשנות את החוק ולהעביר סמכויות לפרקליטי מחוז, הרי זה דבר חמור וקיימות כל

הסכנות שהצביע עליהן חבר הכנסת לין. אני לא רואה סכנה גדולה אס ישאר המצב הקייס.

אוריאל ליז;

מדוע אתה לא נשאר בעמדתך המקורית - שהסמכות תהיה רק בידי היועץ המשפטי, בלי המשנים?

מ. וירשובסקי;

זה היה הדבר הטוב ביותר, אבל יש כבר שיגרת עבודה. אני יודע שהיועץ המשפטי לממשלה

הפר, עקב נסיבות שונות, למנכ"ל המדינה. אס לא יוכל לאצול סמכות למשנים, ייגרס עוול למילוי

תפקידו וגס לבקשות שמגיעות אליו. ההרחבה לא היתה טובה מבחינה עקרונית, אבל זהו המצב הקיים.

בוודאי שלא צריך להרחיב עוד יותר. אין לי כוח לבטל את המצב הקיים ולהחזיר אח הדברים

לקדמותם, אבל לפחות לא להרחיב עוד.

אס רוציס לקיים פה דיון על עיכוב הליכים, זה מקובל עלי. מדי פעם צריך לבחון גם

את המסגרות, אס כי אני חושב שבסך הכל הענין עובד.כשהרחיבו את הסמכות לשני המשנים ליועץ

המשפטי, הצעתי בהסתייגות, שלא התקבלה, שעל יד היועץ המשפטי לממשלה תהיה ועדה, שוקט

בית המשפט העליון בדימוס ועוד שני נציגי ציבור, שפעס בחצי שנה תבדוק את שיקול הדעת של

היועץ המשפטי. לא בדיקה מראש אלא בדיעבד יבדקו ביצוע המדיניות ושיקול הדעת של היועץ

המשפטי בענין עיכוב הליכיס. הואיל וכמעט אין פיקוח ציבורי על עיכוב הליכים, גוף כזו;

יכול היה לתרום. ההצעה הוסרה אז מסדר היום, אבל אני חושב שהדבר לא היה פוגע בסמכות

היועץ המשפטי, ומצד שני היתה עין ציבורית , אפילו ברטרוספקט על פעולה חשובה ורגישה

ביותר.

אס תהיה היוס הצבעה על סעיף 11 להצעת החוק, אני אצביע נגד סעיף זה. אני חושב

שהוא רע. אסור לנו להרחיב את היריעה, מכל הנימוקים שהשמיע חבר-הכנסת לין. אם יש קושי

אדמיניסטרטיבי, על ידי הוספת משנה ליועץ המשפטי אפשר לפתור את הבעיה. אס לא, יעסקו

בנושא שני המשנים שיש היוס ליועץ המשפטי. להרחיב את הסמכות - יש בזה סכנות רבות לכל

המערכת. לא רק מערכת מקבילה, יש אלף ואחת סכנות של השחתה ולחץ, שמי יודע אס יוכלו

לעמוד בפניהס.

ד. מרידור!

אני רוצה להתחיל מהסוף. אני לא יכול היוס להציג עמדה לתיקון המוצע פשוט משום

שאין לי עמדה. אני רוצה עוד לשקול את הדבריס. נראיס לי הנימוקים נגד הרחבת המעגל והורדת

הרמה להחלטה כה חשובה, בלי לפגוע בפרקליטי מחוז. מקובלת עלי ההצעה של היושב ראש לקיים

דיון בנושא הכללי וממנו לגזור אחר כך את התשובה לשאלה עליה אנחנו מתבקשים להשיב.

דווקא משפטנים צריכים לדעת שהחוק לא יענה אח הכל. המערכת הנורמטיבית שנכפית על ידי

החוק היא טובה במידה מוגבלת. אורחות החברה שלנו נקבעים לא רק על ידי החוק. החוק הוא

כללי וצריו להיות כזה, והוא לא יכול להתחשב בפרט. יש שיקולים נוספיס, שיקולים אנושיים,

מוסריים, שיקולי צדק, שגס הוא לא תמיד זהה עם חוק, ואותם צריך להכניס בזהירות רבה. דרך

אחת להכניס שיקולים כאלה היא עיכוב הליכים, חנינה היא דרך אחרת ליישם שיקולים אכסטרה-

חוקיים. במדינה מרובעת עם יועץ משפטי מרובה - לא היה ואין לנו יועץ משפטי כזה - אין

עיכוב הליכים. היו יועצים משפטייס שהזויות שלהם היו יותר חדות, הכל יגיע למשפט ויחליט

השופט. זה יותר קל, נשמע יותר מפה, אבל הרבה פחות טוב וצודק. לפי תפיסתי צריף להגיש

אולי 10% מהמשפטים. המילה עבריין הפכה כמעט מילה נרדפת לאזרח במדינה, בוודאי כשמדברים

על עברייני תנועה.

ההתמודדות היא לא בענין זה אלא בהגשת כתבי אישום.

לפי החפיסה הכללית שלי, צדיו להקטין מספד העבירות ומספד כתבי האישים, ולא להפוך

את כולנו לעבריינים בפועל או בכוח על כל צעד שני שעושים. זה המצב לפחות לגבי עבידות

תנועה. כשיש הגשה סיטונית של כתבי אישום, בתגובה יש גם הגשה סיטונית של בקשית לעיכוב

הליכים. יש אנשים שהכינוי עבדיין מפדיע להם, אפילו אם העבידה היא עבידה שאין עמה קלון,

אפילי אם הקנם היא דק עשדת אלפים שקל.

מכיוון שמגישים הדבה מאד כתבי אישים, ובעקבותיהם יש הדבה מאד בקשית לעיכוב הליכים,

ייש הדבה מאד הענויות לבקשות, נוצד מצב לא בדיא. אס יש הדבה מאד בקשות שנענות, זאת

אומדת שיש פגם בקלות שבה מגישים כתב אישים. נכון שיש בעיית אינדיבידיאליית, כמי מחלה,

אבל אין אלה הבעיית היחידות. ,

התדופה האמיתית היא שיניי מדיניות הגשת כתבי אישום. צדיך לשנות את מדיניות

החקיקה, עיקד החקיקה שלני צדיכה להיית ביטול חוקים ולא הוספת תיקים.

שיקילים אינדיבידואליים עלילים ליצוד דושם של פגיעה בעקדון שכולס שווים בפני

החוק. אין לזה תשובה אחדת אלא שהאיש שעומד בדאש התביעה הכללית צדיך להיות ישד יטהיד

ינקי כפיים, וגם לעשות כל מאמץ להדאות כף, ואם מותד לי להוסיף, גם לא לעשות טעייית.

טיב שפדיפסוד זמיד הבהיד את דבדיו בישיבה הקידמת, הוא התנצל ואמד שלא התכוין למה שהובן

מדבדיו. חשוב שאדם כזה יידאה מנותק מכל שיקול אחד. אין לי ספק שהוא מנותק מכל שיקול

אחד, אבל כך גם צדיך להדאות.

בהמשך לדבדיס שאמדתי בדיון הקודס על היועץ המשפטי לממשלה, צדיך פעם לדין על מעמדי

של הייעץ המשפטי לממשלה, שהוא ייעץ לממשלה וגס נותן חסינות בפני העמדה לדין על מעשים

שפקידיה עושים בעקבות הייעוץ שנתן לממשלה. היועץ המשפטי עומד בקונפליקט פנימי. אם גחן

עצה ואמד זאת לעשות או לא לעשות, הוא אחד כך מנוע מלומד שמי שנהג לפי עצתו עבד עבידה.

מי שנותן את העצמה לא צדיך להיות מי שמעמיד לדין. עורך דין של אדס או של גוף מסיים באופן

טבעי יש לי יחסים עס הגוף הזה. היועץ המשפטי לממשלה, בתפקידו כדאש התביעה בהגשת כתבי

אישום או עצידתם, צדיך להיות מנותק מיתסים כאלה.

חבד-הכנסת וידשובסקי דיבד על הפיקוח הציבודי. אמדתי בדיון הקודם בנוכחות הייעץ

המשפטי לממשלה שאני מאד מתנגד, גם נוכח המכתב שהודלף שלשים לטלוויזיה, ששדים יפני

לייעץ המשפטי בבקשית עיכיב הליכים. כך גם חבדי כנסת. כמובן, אין כלל שאין לי ייצא

מן הכלל.

אני לא מתכוון לענין שתדוד העצידים תמודח החזדת שבויים, אבל אני חישב שהייעץ

המשפטי לממשלה בהחלטתי איני צדיך להיית קשוד בשום חבל. אני לא בטוח שהיא לא קשיד בהדבה

חבלים לממשלה, שהוא יישב בישיבותיה ונותן עצות לכל מעשיה.

בין שיעניקו סמכות לפדקליט מחוז ובין אס לא יעניקו, בין כך פדקליטי המחוזות

ממליצים, בדיב המקדים המלצתם לא נדחית וחותס עליה היועץ המשפטי או המשנה לייעץ המשפטי.

אם יש כל כך הדבה בקשית לעיכיב הליכים, הפתדין היא לעשית מהפכה ילהקטין מספד כתבי

האישים שמוגשים. לצעדי, הילכים בכייין ההפיך.



היו"ר א, קולס!

בעקבות ההליך הזה נולדה עוד אינסטנציה. כאשר היועץ המשפטי מודיע שלא קיבל את

הבקשה לעיכוב הליכים, פונים ליושב ראש ועדת החוקה חוק ומשפט ובוודאי גם לחברי כנסת

אחרים ומבקשים התערבותם לשינוי ההחלטה. אני נוהג להעביר את הפניות האלה ליועץ המשפטי,

תפסיק להעביר ואז לא תקבל פניות) מגיעות אלי פניות ציבוד בכל מיני נושאים,

ואני מעביר אותן למשרדים הנוגעים בדבר. מגיעות פניות גם בנושא זה.

א. שאקי!

מעמד היועץ המשפטי לממשלה הוא בעייתי ביותר כי מעולם לא הוגדרו דיים תחומי סמכותו.

הבעיה הראשונה היא בעצם העובדה שיש לו שיקול דעת שלא נתחמו לו תחומים. הסמכות

הבעייתית ביותר היא עיכוב הליכים, שדומה בעיני לסמכותו של הנשיא לחון. סמכות היועץ

המשפטי היא לא להעמיד לדין או להפסיק משפט, סמכותו של הנשיא היא לנטרל את תוצאות .

ההעמדה לדין - קיצור מאסר, מחילה או חנינה. שתי הסמכויות במבט ראשון נוגדות לעקרון

השוויון בפני החוק. רבים מתהלכים וימשיכו להתהלך בהרגשה שאם הפסיקו הליכים נגד פלוני

ולא הפסיקו הליכים נגדו, הרי זה מפני שלא היה לו כושר ללחוץ די. לא שזה דבר חד-משמעי,

אלא שהוא לא הצליח, לא לחץ על שרים, על חברי כנסת, על יושב ראש ועדת החוקה. הציבור

מבולבל כי הנושא מבולבל. אין הגדרה חד-משמעית בחוק.

כיוון שבזמן האחרון נשתרבבו דברים שנשתרבבו, לצערנו, ראוי להחזיר ליועץ המשפטי

אח מעמדו האיתן, מעמד שהוא מעין שיפוטי ואולי מעל שיפוטי - להפסיק הליכים פדושו לקבוע

זיכוי הנאשם. לכן חשוב שהסמכות לא תתפזר בין אנשים רבים. אותה מידת אמון שרוחשים

ליועץ המשפטי לממשלה, אותה מידת עצמאות שיש ליועץ המשפטי כלפי שר המשפטים וכלפי

רשויות הביצוע, כלפי הממשלה, קשה להאציל אותה לפרקליט מחוז. אם היום יש חשש ללחצים,

לפעמים לחצים שקשה לעמוד בהם, לפעמים לחצים לא נכונים, הרי מספר הלחצים יגדל

כמספר הנלחצים. אם יש איקס אנשים בעלי סמכות לעכב הליכים, פרוש הדבר שיש איקס אנשים

מועמדים להלחץ.

כדי למנוע זאת צריך להשתדל שהסמכות תשאר בידי היועץ המשפטי. אבל זו משימה כמעט

בלתי אנושית, אי אפשר שאדם אחד ישא בכל האחריות, ישקול את כל השיקולים הנכונים, ימנע

משיקולים לא נכונים, ידחה כל לחץ. אם כל ההערכה ליועץ המשפטי, זה באמת מעל לכוחו

של אדם סביר. לכן יש מקום למשנה ליועץ המשפטי, משנה אתד ויחיד. בין השנים תהיה חלוקה

סבירה של סמכות.

היום יש שני משנים ליועץ המשפטי ולהם הואצלה הסמכות של עיכוב הליכים. עכשיו

מבקשים עוד להרחיב את המעגל. אמרתי שאנחנו צריכים לבדוק את המוסד כולו.

ו

המוסד הוא בעייתי, מעורר הרבה טרוניות בציבור, לפעמים גם אי אמון של הדיוטות ושל

משפטנים שלפעמים גם הם אינם יודעים מה העילות להפסקת הליכים. יש מקום בדין לתהום

תחומים בענין זה, ושלא יהיה נתון לשיקול דעת בלתי מוגבל. עד שייעשה הדבר לא יהיה

מקום לפזר את הסמכות. זה רק יגביר אי אמון.

לגו נראה שההצעה מעוררת שתי בעיות גשני מישוריט שונים. מישור אחר הוא זה שרוג הגרי

הוערה התייחסו אליו, רהיינו שימוש בעיכוב הליכים. בווראי הגיע הזמן לברוק את הנושא

בצורה יסורית ולבחון אס לא ראוי להסדירו אחרת מאשר היה מוסרר בתקופת המנדט. אני לא חושב

שמבחינה קונספטואלית נעשה איזו! שהוא שינוי מאז.

בעיה שניה שנראית חמורה ללשכה נוגעת למעמדו של היועץ המשפטי לממשלה. אנחנו חוששים

שבסעיף זה יש כניעה למציאות. כשיעצו ליועצים משפטיים קודמים, ואם אינני טועה גם ליועץ

המשפטי הנוכחי בראשית דרכו, בגלל המעמסה הכבדה להסכים לחלוקת סמכויות, להאצלת סמכויות,

כוחו של היועץ המשפטי הוא בריכוז סמכויות בידו. כפי שאמר חבר-הכנסת שאקי

וכידוע לכל, אין חוק שמסדיר מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה, מעמדו נקבע בחקיקה בנושאים

ספורדיים, בחוות דעת של השופט אגרנט ודברים שנוצרו בשטח , אבל חקיקה שקובעת סמכויות

היועץ המשפטי לממשלה היא יחסית מעטה. פיצול הסמכויות האלה עלול להביא כירסום במעמר היועץ

המשפטי לממשלה.

אמרנו דברים אלה כאשר תוקן סעיף 231 והואצלה סמכון למשנים ליועץ המשפטי לממשלה,

הבענו אז חשש שבעקבות זה יבוא כרסום נוסף - רצון להמשיך לפזר סמכויות. אנחנו חוששים

לעקרון, אנחנו חוששים מפני פגיעה במעמד היועץ המשפטי לממשלה על ידי יצירת תקדים - אם

מנצלים סמכויות בתחום זה, אפשר לפצל גם בנושאים אחרים.

כאשר קיים סעיף 231(ב) ויש כבר אפשרות להאציל סמכות למשניס ליועץ המשפטי, נראה

לנו שההצעה להוסיף אדם שיעסוק במיוחד בכן, אם כשל כוחם של אלה העוסקים בכן היום,

היא הפתרון הטוב ביותר. גם אם הטיפול יתפזר על פני הפרקליטויות בסופו של דבר יעסקו בזה

אנשים ויהיה צורך בתקציב מסוים. לא צריך לפגוע בעקרונות כשיש אפשרות לפתור את הבעיה

במסגרת החוק.

כבר דיברתי בנושא זה ולא אבקש לחזור על רברי. מענין היה לשמוע היום את דבריו של

ד"ר קלינג, הוא אמר בעצם מה שאני אמרתי, בלי שנועצנו. (מ. וירשובסקי: אני אמרתי זאת

בכנסת התשיעית). הדברים הם פרי נסיון של מי שקרובים לנושא של פלילים, משטרה, פרקליטות.

אני מבין את המועקה של היועץ המשפטי לממשלה והמשנים, אבל אני מבין גם את האזהרה לא

להרחיב את הסמכות, סמכות חיונית מאד של פיקוח היועץ המשפטי על התביעה הכללית, הסמכות

לבדוק מה קורה בשטח ולהתערב. נעשית בזה עבודה יוצאת מן הכלל, ואי אפשר למעט בערכה

רק משום שיש מקרה מפוקפק אחת לשתים או שלוש שנים, וגם לו יש פנים לכאן ולכאן.

אני חושש מההצעה להזמין הנה שוב את היועץ המשפטי לממשלה. מתקבל רושם בציבור

שהועדה עושה בית-דין-שדה ליועץ המשפטי פעם בחודש, ועכשיו מצאו תואנה חדשה להתנכל ליועץ

המשפטי - יהיה רושם כזה בציבור. אני מקבל בקורת לגיטימית ואני מגן על זכותם של מי שנבחרו

לכנסת לבקר גם את היועץ המשפטי לממשלה. אבל יש גבולות לדבר הזה. הבקורת כבר הושמעה,

לחזור עליה בתירוצים שונים - אני מזהיר בפני זה.

אין לנו מה לשמוע בענין זה מהיועץ המשפטי, מה שיש לו לומר אמר בהצעת החוק, ונמצאת

אתנו גב' יהודית קרפ, משנה ליועץ המשפטי, ותוכל להסביר עמדת היועץ המשפטי. מה יש עוד

לבקש לשמוע מהיועץ המשפטי, אלא אם רוצים לחזור ולהחגרוח בו ולהציג לו קואלות שונות.

אני מבקש מהיושב ראש להמנע מהזמנת היועץ המשפטי, כשאין בזה צורך לגופו של ענין. הנושא

ברור לחלוטין, זה ענין שבהשקפה, התמצאות ושכל ישר. חברי הכנסת יביעו דעתם ויצביעו.

אני אבקש מחברי הכנסת בהצבעה להפיל את סעיף 11.

ו



היו"ר א. קולס;

אני מצטער שבאת רק לקראה סיום הישיבה. אילו השתתפת בישיבה מתחילתה היית יודע

עמרת חברי הועדה ועמדתי ומדוע חשבתי שצריך להזמין את היועץ המשפטי לממשלה. אבל לא

אחזור על הדברים.

לא היית בישיבת הועדה בשבוע שעבר כשדנו על המדיניות ודרך התפקוד של היועץ

המשפטי לממשלה. חברי הועדה העלו בעיות מסוימות. לא בית-דין-שדה. אם מישהו קיבל רושם

מסוים מכלי התקשורת, אני לא אחראי על כלי התקשורת. אבל מכאן ועד למסקנה שמעתה אסור לנו

להזמין את היועץ המשפטי לממשלה

ד. ליבאי;

כשאין בזה צורך.

היו"ר א. קולס!

אנחנו דנים בסמכות שהחוק העניק ליועץ המשפטי לממשלה, לפנינו הצעה לשנות את

החוק ולאפשר האצלת הסמכות - -

ד. ליבאי!

זו אמתלה להזמין את היועץ המשפטי.

היו"ר א. קולס!

אני לא מחפש אמתלות להזמין את היועץ המשפטי. בעיני התיקון המוצע הוא פרובלמטי.

אין מקום להגיד שמפני שבשבוע שעבר היה דיון כזה שהיה, מהיום נזהר ונמנע מהזמנת היועץ

המשפטי. לא זו היתה הכוונה שלי, לא זו היתה כוונת הועדה. אני לא מחפש אמתלות להזמין

את היועץ המשפטי לממשלה, אפשר להזמין אותו והוא ישמח לבוא לועדה. אין פה נסיון

לעשות לו בית-דין-שדה או לערב שיקולים פוליטיים צרים.

ד. ליכאי!

זאת אני מבקש ממך.

היו"ר א. קולם!

היחיד שהעלה עכשיו שיקולים פוליטיים צרים ומנסה לנתב דיון עניני מקצועי לכיוון

פוליטי, זה אתה,.

אמרתי שמבחינה ענינית אין מקום להזמין את היועץ המשפטי. אתה אומר שאני אמרתי

את הדברים משיקולים פוליטיים צרים.

לא שמעת את דברי, לא שמעתס דבריהם של חברי הכנסת אוריאל לין, מרדכי וירשובסקי,

דן מרידור. אחרי שחברים בועדה הביעו דעה ואחה לא שמעת, לבוא ולהגיד שכל זה רק חירוץ

כדי להזמין את היועץ המשפטי לועדה, זה גם לא חברי מצידך.

לא רציתי למחוק סעיף 11 בלי בירור מקיף. עיכוב הליכים זה נושא חשוב, הוא התרחב

יתר על המידה, לטעמי. הוא לא קשור בהתקפה או הגנה על היועץ המשפטי. הנושא קשור בתפיסת

עולם לגבי המערכת המשפטית שלנו. עולה השאלה אם אנחנו רוצים במשך הזמן להקים מערכת

מקבילה של עיכוב הליכים בצד מערכת בתי המשפט. הנושא מחייב דיון מעמיק, עניני. זה לא

נושא פוליטי, זה נושא מקצועי לחלוטין. חשבתי שבנושא זה יש מקום להתייעץ עם לשכת עורכי

הדין ואולי לקיים יום עיון בהשתתפות היועץ המשפטי לממשלה, הלשכה ואנשי אקדמיה.

אני מבין את הבקשה של היועץ המשפטי והמשנים לאפשר האצלת סמכויות, כי הם עומדים

בפני מבול של פניות ובכל פניה תלוי גורלו של אדם. אני מבין את החשיבות שהם מייחסים

לטיפול בכל תיק. אתה עצמך עמדת בדבריך על החשיבות של אפשרות הפניה ובדיקתה, גם אתה לא

מציע ביטול המוסד הזה. יש לפנינו הצעה, לאור הנסיון צריך לבדוק אותה.

מכאן לקפוץ למסקנה שרוצים לשפוט את היועץ המשפטי בבית-דין-שדה -זה לרדת בכלל

מהנושא, לא לבנקט אלא מתחת לבנקט. אנחנו לא ממשיכים בויכוח על היועץ המשפטי, הבענו

בזה דעתנו בישיבה הקודמח, חבל שלא השתתפת בה.

לא קיבלתי הזמנה. אבל אינני מאשים איש, הייתי צריך לבדוק שבע פעמים. הייתי בועדה

אחרת, אבל הייתי מפסיק כל דיון ובא לכאן.

מזכירות הועדה שלחה הזמנות בזמן.

לא נחזור השבוע על דיון שהסתיים בשבוע שעבר. נמשיך בעבודה הרגילה.

שבוע אחרי שבוע להזמין את היועץ המשפטי לועדה... יש נושאים אחרים על סדר היום.

הדיון בנושא הוא לפי בקשת היועץ המשפטי)

היו"ר א. קולס!

על דעת היועץ המשפטי קבענו אוו הדיון בשבוע שעבר, על דעת היועץ המשפטי ובהתייעצות

עם גבי קרפ קבענו את הדיון היום על תיקון מסי 6 לסדר הדין הפלילי, ועל דעתם קגענו

למהר את הדיון על תיקון ממי 24 לחוק העונשין.

אני מציע לקבל את דעתו של חבר-הכנסת ליבאי ולא להעלות כל פעם מחדש את התיקון מסי 6,

נחכה עוד שלוש-ארבע שנים...

אני מציע לא להזמין את היועץ המשפטי כשזה לא נדרש לגופו של ענין.

כמי שבישיבה הקודם הגן בלהט על היועץ המשפטי, אני מקבל הצעת היושב ראש שלענין

זה צריו לקיים דיון עם היועץ המשפטי.

ד. מרידור;

דבר אחד אני מבקש להוריד מן השולחן. היתה כאן האשמה ברורה שבהזמנת היועץ המשפטי

יש שיקולים פוליטיים, במיון לשפוט אח היועץ המשפטי ולהביא אוחו לכאן בכל שבוע.

לאחר שגבי קרפ אמרה שהדיון הוא ביזמת היועץ המשפטי, אני חושב שאנחנו זכאים לתיקון.

גבי קרפ אמרה וביקשה להמשיך את הדיון בהצעח החוק. זו לא היחה הצעתה להזמין

אישית את היועץ המשפטי. נא לדייק בבקשה. אני שותף לבקשה להמשיך ולסיים אח הדיון בהצעת

החוק, אבל מכאן לא נובע שצריך להזמין את היועץ המשפטי לבוא אישית.

ש יש תאום עם היועץ המשפטי ועם אנשי משרד המשפטים לגבי סדר הלום והמוזמנים לועדה.

לא רק עם שר המשפטים, גם עם היועץ המשפטי אני משוחח לפחות פעט בשבוע על סדר היום של

הועדה. לרוב אנחנו עובדים ביחד.

יש הצעה שלך ושל חברים אחרים למחוק את סעיף 11. השאלה היא אם לקבל החלטה קיצונית

למחוק את הסעיף או לפני כן להזמין את היועץ המשפטי לממשלה, שהציע את ההצעה, ולשמוע

אותו לפני שדוחים את הצעתו. אני מבין שאלמלא הדיון שהיה בשבוע שעבר, היית מסכים לשיטתי.

נמצאת אתנו גבי יהודית קרפ. אם היא תגיד שמוטב לשמוע את היועץ המשפטי, לא אתגגד.

י. קרפ;

הדיון במדיניות היועץ המשפטי בעיכוב הליכים הוא דיון חשוב מאד. אם חבר בועדה

אומר שיש בזה התערבות רשות אדמיניסטרטיבית בסמכויות של בית משפט וזה נוגד את התפיסה של

החוק, זה מעיד שצריך ללבן ענינים יסודיים בקשר לסמכות עיכוב הליכים, ולכן חשוב מאד

שיהיה דיון. האפשרות שהיועץ המשפטי יבוא לכאן לדיון היא פונקציה של השאלה אם אני אצליח

להשיב על השאלות שמתעוררות כאן, אם אצליח לשכנע אתכם או לא. אם לא אשכנע, אני

מבקשת לתת הזדמנות ליועץ המשפטי לבוא לשכנע אתכם. אבל לפני כן אני מבקשת שתנתן לי

הזדמנות להשיב על דברים שנאמרו. כבר שחי ישיבות שחברי ועדה אומרים דברים וחוזרים עליהם,

וכבר נוצר מומנטום. מטבע הדברים, כשחוזרים על הדברים משתכנעים יותר, אם לא נותנים

הזדמנות לצד השני להסביר ולהשיב על הדברים.



לגופו של ענין, אני חושבת שיש קשר הדוק בין השיטה של הגשת כתבי אישום וסמכות

היועץ המשפטי לעכב הליכים. השיטה שלנו בהגשת כתבי אישום נותנת לתובע שיקול דעת אם

להגיש או לא להגיש כתב אישום בעיקר משני טעמים: 1. אם יש או אין ראיות; 2. אם יש

או אין אינטרם ציבורי. הההלטות בדבר הגשת כתבי אישום מתקבלות גם בדרגים נמוכים, לא

רק פרקליטי מחוזות מחליטים בזה. התביעה המשטרתית מתבססת על כתבי אישום שמגישים

תובעים משטרתיים - קבוצה גדולה של אנשים שאין להם לא הכשירויות ולא המעמד של

פרקליט מחוז, ועוד קבוצה של תובעים במשרדים הממשלתיים שדנים בסוגיות ספציפיות למשרד.

בשיטה שבה מתקבלות החלטות בדרגים נמוכים משל פרקליטות המחוז, המדיניות צריכה לשאוף

לצמצם ככל האפשר את שיקול הדעת, אם רוצים לשמור על העקרון של שוויון בפני החוק.

אנחנו רוצים להגיע לכך שאם יש ראיות לכאורה, יגישו כתב אישום, משום התשש שככל שהדרג

המחליט נמוך יותר, הסכנה של השחתה, של השפעה לא הוגנת, הסכנה של חריגה מהמדיניות

הכללית היא יותר גדולה. (ד. מרידוד: והסכנה של טעות בשיקול דעת). לכן הכלל הוא שאם

יש ראיות לכאורה - מגישים כתב אישום.

אבל בכל זאת השיטה היא לא מותלטת. לא בכל מקום שיש ראיות לכאורה באמת מוצדק

להגיש כתב אישום. יש שיקולים אחרים, דיבר עליהם חבר-הכנסת מרידור ואני לא אחזור.

האם יש איזו שהיא רשות בקרה על שיקול הדעת בענין האינטרס הציבורי? נקבע שהרשות

הזאת היא מי שעומד בראש ההירארכיה, מי שאתראי על הגשת כתבי אישום, מי שכתבי אישום מוגשים

מטעמו, והוא היועץ המשפטי לממשלה. השיקולים לקביעה זו היו שזה צריך להיות אדם שעומד

הדרג גבוה במערכת, במובן זה שהוא חסין בפני השפעות לא עניניות. שנית, שיהיה זה אותו

פונקציונר שמטבע תפקידו תהיה לו ראיה רתבה יותר של מכלול ההגשה של כתבי אישום ויוכל

לשקול ולברור בין כתבי אישום שראוי להגישם ושהאינטרס הציבורי מחייב הגשתם, ובין כתבי

כתבי אישום שהאינטרס הציבורי לא יצא ניזוק אם יביאו בחשבון שיקולים אישיים, שיקולים

של נסיבות העבירה, ולא יוגש כתב אישום. אלה היו שני השיקולים העיקריים שהכתיבו את הבחירה

ביועץ המשפטי לממשלה כמי שתפקידו לדון בעיכוב הליכים.

נוצרה סיטואציה מסוימת. להגיד שמכיוון שהרחיבו את מעגל האנשים שמוסמכים לדון

בעיכוב הליכים נוצרה נורמה חדשה שמאפשרת לכל אדם להגיש בקשה לעיכוב הליכים ומאלצת את

בעלי הסמכות לדון במספר גדל והולך של בקשות, בכל הכבוד, זה טיעון של מעגל שוטה.

סמכות היועץ המשפטי לדון בבקשות לעיכוב הליכים, י.- שנקבעה בחוק סדר הדין הפלילי,

סמכות שנקבעה ללא סייג והגבלה, היא שיצרה את הסיטואציה שלכל אדם יש סכות להגיש בקשה

לעיכוב הליכים ולכל אדם זכות שבקשתו תידון, כמובן, תידון לגופו של ענין ובמידת

המקצועיות המתבקשת מעצם הסמכות.

לא הרחבנו את מעגל האנשים המגישים בקשות לעיכוב הליכים בכך שאיפשרנו לאצול

סמכות למשנים ליועץ המשפטי לממשלה. הסיטואציה היא כזרת שככל שגדל מספר כתבי האישום, גדל

מספר הבקשות לעיכוב הליכים,ומטבע הדברים גס שיקול הדעת של הרשויות הפועלות בהגשת כתבי

אישום מחייב יותר בקרה. שני הדברים קשורים אחד בשני והם ראי האחד של השני. לכן אנחנו

חייבים לבחון את הסיטואציה כפי שהוכתבה מההתחלה: יש סמכות ליועץ המשפטי לדון בבקשות

עיכוב הליכים, והסמכות הזאת מעניקה זכות לכל נאשם לפנות בבקשה.

השאלה שנשאלת היא איך מתמודדים עם התופעה שמספר הבקשות לעיכוב הליכים גדל והולך

באופן שמונע מהאנשים שבידם הסמכות לפעול כראוי. יש כמה אפשרויות. אפשרות אהת, כסי

שהציע חבר-הכנסת לין, לבטל את הסמכות לעכב הליכים. אני לא יכולה להשתחרר מהתחושה שהצעה

זו נובעת בחלקה מחוסר נחת שיש לחבר-הכנסת לין מהחלטה מסוימת של היועץ המשפטי לממשלה

בבקשה לעיכוב הליכים.

אני לא חושב שלכך התכוון. אבל הוא איננו כאן. אני חושב שהוא הלך לשיטתו: צריכה

להיות מערכת אחת, ואם מחליטים להגיש כתב אישום - הולכים עד הסוף.

י. קרפ;

ההערה לא היתה אישית. אני אומרת שזה שיקול שצובע את הראיה, שלאחר שהוגש כתב אישום

ההחלטה אם להמשיך בהליכים תהיה רק בירי בית המשפט.

הצעה לבטל את הסמכות לעכב הליכים לא יכולה לעמוד בלי אלטרנטיבה, כי במציאות

צריו להתמודד עם תופעה שיש כתבי אישום שבשעה שהוגשו לא היה מקום להגישם. אפשרות אחת

היא לומר שבית המשפט הוא שיחליט. כלומר, להמשיך בהליכים. זו הצעתו של חבר-הכנסת לין,

ומשמעותה היא ביטול סמכות עיכוב הליכים. אבל כאן אני רוצה להעיר שלא הרי שיקוליו של

היועץ המשפטי כראש התביעה בשאלה אם להגיד כתב אישום כהרי שיקוליו של בית משפט כשהוא

דן בכתב אישום שהוגש. השיקולים של בית המשפט הם אם לזכות או לא לזכות. שיקולי בית

המשפט הט אחרי הליך.

ד. מרידוד!

יש סעיף אחר שקובע שהתובע יכול לחזור בו.

י. קרפ!

סמכות היועץ המשפטי לעכב הליכים היא פונקציה של סמכות שיקול הדעת שניתנה באופן

אינהרנטי לתביעה, בין שמדובר בתובע מקומי ובין שמדובר באחריות הכוללת של היועץ המשפטי

על תובעים שהם באי כותו.

אבל השיקולים של היועץ המשפטי הם שיקולים מסוג אחר, משום שהם שיקולים ממין

השיקולים הטבועים ואחוזים בשיקולים אם להגיש כתב אישום, ולא בשאלה אם אדם אשם או זכאי.

אפשרות אחרת, שהיא מאד הגיונית, היא לשים מחסומים בשלבים שלפני הגשת כתב אישום.

זה ימה מאד מבחינה תאורטית. אכל כאשר חושבים על שיטה כזאת מבחינה מעשית, צריך לראות

מה נעשה בפועל. המשמעות היחידה יכולה להיות שהחלטה להגיש כתב אישום שמתקבלת בדרגים

נמוכים תהיה נתונה לבקרה שוטפת, או לכללים שיקבעו מתי מגישים כתב אישום. מטבע הדברים,

כללים לא יכולים להתייחס למקרה ספציפי, ובכל מקדה תתעודד השאלה אם הגשת כתב אישום

מתאימה לכלל או לא, ובזה צריך יהיה להחליט אדם מאותה מערכת אבל מעל למי שהחליט להגיש

כתב אישום.

ד. מרידוד!

אותו פדקליט מחוז, שעכשיו מציעים שידון בבקשה אחדי הגשת כתב אישום, יעשה זאת

לפני הגשת כתב האישום.

לא. במצב הקיים, אי אפשר להתעלס מזה, יש פיגור של שנים בהגשת כתבי אישום. אם לא

שנים, בוודאי חודשים רבים, אבל אני טוענת שיש פיגור של שנים. במצב זה משמעות הצעתך

תהיה סיבוך של הפרוצדורה ועקב כך הגשת כתבי אישום תתמשך עוד יותר. למותר להרהיב את

הדיבור על עינוי דין כשענינו של אדם תלוי ועומד והוא לא יודע במשך תקופה ארוכה מאד

מה תהיה ההחלטה.

הסמכות לעכב הליכים נועדה ליצור איזו שהיא בקרה. הבקרה היא ספורדית, וזו המגרעת

שלה, היא לא מתייחסת לכל כתבי האישום. אנתנו מכירים במגרעת זו, אבל השאלה היא אם אפשר

לעמוד בשיטה אלטרנטיבית שאולי תיתן פתרון יותר מקיף, יותר טוב, יותר בטוח, אבל היא

מכשילה מראש את הפעולה היעילה והתקינה של המערכת, או שצריך ללכת לשיטה,שיש בה פתרון חלקי

אבל שיש בו מרכיב נוסף והוא ראיה של נושא הגשת כתבי אישום בראיה יותר רהבה, מעבר למערכת

שמגישה כתבי אישום.

ההצעה שלנו להעביר לפרקליטי מהוז סמכות עיכוב הליכים היא רק לגבי החלטות של

תביעה משטרתית. אין הצעה לתת לפרקליט מהוז להתליט בענינים שהוא החליט בהם על הגשת כתב אישום.

תביעה משטרתית, משרד הבריאות, משדד התעשיה והמסחר - - ) כל מקרה שלא פרקליט

מהוז הוא המחליט אם להגיש או לא להגיש כתב אישום. סברנו שבבקשות לעיכוב הליכים לא נכון

יהיה שיחליט אותו גוף שהחליט לפתוח בהליכים, כי יש לו הלך מחשבה מסוים - עליו אנחנו

מברכים - שאם יש ראיות לכאורה, מגישים כתב אישום. את זאת איננו רוצים לשנות. אבל אנהנו

רוצים שבבקשה לעיכוב הליכים יחליט מי שעומד במישור אחר ויש לו ראיה קצת שונה ויותר

כוללת בסוגיה של הגשת כתבי אישום .

היו הצעות אתרות להתמודד עם ריבוי הבקשות לעיכוב הליכים. הצעה אחת היתה להגביל את

האפשרות להגיש בקשות, לקבוע שבענינים מסוימים לא תהיה בקשה לעיכוב הליכים . אפשר לבחור

עבירות מסוימות ולהגיד שבאלה אי אפשר להגיש בקשה לעיכוב הליכים. אבל כל האלטרנטיבות

שהוצעו לא עושות צדק עם הסדר עיכוב ההליכים. אני רוצה להתייחס להצעת משרד המשפטים.

ד. ליבאי;

האם תסכימי להסמכה של פרקליט המדינה ומשנהו?

אני מוכנה לסייג ולצמצם את הרשימה עד לדרג פרקליטי מחוזות, ולוותר על "פרקליט אחר

מפרקליטות המדינה שהוענקה לו סמכות של פרקליט מחוז".

פרקליט מחוז לא יוכל בעצמו לעשות את העבודה, הוא איש עסוק. הוא יתן את העבודה

למתמחה, ומתמחה יחליט על עיכוב הליכים.

אתייחס גם לסוגיה זאח.

השעה מאוחרת ואנחנו צריכים לסיים את הישיבה.

אני מבקשת שבישיבה הבאה תנתן לי אפשרות להשיב.

תהיה לך אפשרות להשיב. לא נסכם עד שלא נלבן את הסוגיה. יש עמדה קיצונית - אין בכלל

צורך בעיכוב הליכים. אני חושב שלא זו עמדתם של רוב חברי הועדה. אס יש עיכוב הליכים,

עומדת השאלה איך אפשר להתמודד עם עומס העבודה בבדיקת התיקים. אני מודע לבעיה, ולכן

לא העמדתי היום להצבעה את ההצעה לבטל סעיף 11. גבי קרפ הציעה פשרה. אינני רואה מקום

לפשרה בשלב זה. נושא עיכוב הליכים הוא חשוב ביותר, ביחוד כשמספר כתבי האישום שמוגשים

הוא גדול, גדול מדי לשיטתו של חבר-הכנסת מרידוד. אילו היו פחות עבירות בספר התוקים,

אפשר היה להגיש פחות כתבי אישום, ואפשר היה להשאיר את המצב הקייס בנושא עיכוב הליכים.

אבל יש בעיה שצריך להתמודד אתה, אולי לתת סמכות לעוד כמה אנשים בצוות של היועץ

המשפטי לממשלה. הייתי רוצה שנקיים עוד דיון, ואפילו ממושך, במגמה לסייע ובפתרון

הבעיה. מהסיבות שאח מנית לאי מתן שיקול דעת לפני הגשת כתב אישום, מספר הבקשות גדל לא רק

כפי שגדל מספר התיקיס.

כי רוב האישומיס הנוספים הם מיותרים.

יש עורכי דין שרואים בזה חלק מההליך הפלילי ומגישיס בקשות לעיכוב הליכים גם

במקום שעל פני הדברים אין מקום לעיכוב הליכים.

יכול להיות שעורכי דין שנענו בחיוב במקרה מסוים מנסים מזלס גס במקריס אחרים.

הנושא מחייב דיון מעמיק, הוא חשוב לשלטון החוק במדינת ישראל. אני מציע שנקיים

דיון עס היועץ המשפטי לממשלה. לא כדי לפגוע בגבי יהודית קרפ, אותה נשמע בישיבה הבאה.

אני מבקשת שתנתן לי הזדמנות להסביר. אס לא אשכנע, תזמינו את היועץ המשפטי.

בישיבה הבאה נשמע ממך הסבר לסעיף 11. נמשיך בנקודה שאנחנו מפסיקים עכשיו, ולאחר

מכן נחזור לסעיפיס אחריס בהצעת החוק. אס אחרי ההסבר והשכנוע של גבי קרפ נראה שנטית

הלב של חברי הועדה היא למחוק את סעיף 11, ארשה לעצמי להזמין את היועץ המשפטי לממשלה

לפני שנקבל החלטה למחוק את הסעיף.

גם היום, בלי סעיף 11, רשאי תובע לחזור בו מכתב אישום. תובע מחוזי יכול לחזור בו,

שוטר יכול לחזור בו מכתב אישום. אם כך, גם היום יש לכם סמכות זאת.

י. קרפ;

התכוונתי להתייחס לזה.

ועדת המשנה לחוקי בחירות סיימה עבודתה והניחה מסקנות על שולחן הועדה. אני מבקש

שמזכירות הועדה תעביר את המסקנות לכל סיעות הביח לקראת ההחלטה במליאת הועדה.

הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:30)