הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 61

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט שהתקיימה

ביום שלישי,י"ג בתמוז התשמ"ה-2.7.85, בשעה 12

חברי הועדה:

א. קולס - היו"ר

א. גרנות

מ. וירשובסקי

י. ארצי

ד. מרידור

ר. איתן

ש. גוברמן - משרד המשפטים

מ. סגר

ר. מלחי

ש. אל מדמו.

1. הצעה לסדר של חבר-הכנסת מ. וירשובסקי בענין צווי החירום

2. חוק איסור הכחת השואה, רותשמ"ה-1985

3. חוק יסוד :הכנסת(תיקון),התשמ"ה-1985, של חבר-הכנסת ר.איתן

4. חוק יסוד:הכנסת(תיקון),התשמ"ה-1985 ,של חבר-הכנסת א. גרנות.



הצעה לסדר של חבר-הכנסת מ. וירשובסקי

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה,

חולו ומשפט. הנוכחות כאן של חברי הכנסת

מאד דלה.

אני רוצה להעלות נושא שאני מוטרד ממנו.

הוא קשור בתוכנית של הממשלה והשימוש

בצווי החירום, אני לא שולל פורמלית את הסמכות שיש לממשלה לפי פקודת סדרי השלטון

והמשפט, סעיף 9 להוציא תקנות שעת חירום. אני שמעתי אתמול את הדיון, שמעתי גם

את מה שאמר חבר-הכנסת ארצי, שחייב את התוכנית הכלכלית. זה לא עניננו לדון פה

בתוכנית הכלכלית, אבל גם הוא כמו מרבית חברי הכנסת שדיברו אתמול, שללו את השימוש

בתקנות שעת חירום. זה פגע בהסכמים קיימים, כאשר ישנן דרכים אלטרנטיביות של

חקיקה, אם רוצים להפעיל אותן, או הידברות. אבל בוודאי לא תקנות שעת חירום.

אני רוצה להתריע על הסכנה שיש בשימוש

לעתיד לבוא בתקנות שעת חירום ובפגיעה בזכייות האזרח. אנחנו לא חיים בתקופה

שפרצה, תודה לאל, מלחמה והממשלה מוכרחה להוציא הוראות מיידיות.

אם למרות שיש לה חקיקה כל כך רחבה וגדולה

ויש לה בית מחוקקים ויש הידברות עם ההסתדרות שהיתה כל הזמן, פתאום מוציאים

בפעם הראשונה של ההיסטוריה של מדינת ישראל תקנות שעת חירום, לרבות העובדה שיש

פגיעה בזכויות שכר, אני רוצה להדליק את כל הנורות האדומות ולהזהיר בפני הסכנה

הזאת.

השולחן הזה כוועדת החוקה חוק ומשפט

צריר להביע את הדאגה ואת החשש משימוש בתקבות בצורה כזאת. שוב, אינני נכנס

למריטס של התוכנית, יתכן שהיא נפלאה, יתכן שהיא גרועה. זה לא עניננו ברגע זה, זה

לא ענינו של השולחן בכלל. אבל עניננו להגיד: ישנה כנסת, ישנם חוקים, ישנן דרכים

ולא צריך ללכת בדרך הפסולה הזאת. זו חובתנו שועדת החוקה תביע עמדה בענין הזה.

מה גם שאינני מדבר באופן סקטוריאלי אלא

שמעתי אתמול את הנואמים מכל חלקי הבית ולא היה אחד שלא התריע בפני הסכנה הזאת,

לא כדבר שעומד בפני עצמו אלא כמיכלול שמסכן את דרך העתיד של צורת הממשל בישראל.

אם חוששים לעתיד לבוא מאי דמוקרטיה במדינת ישראל, אתמול נעשה צעד רציני בכיוון הזה.

אני חושב שהוועדה צריכה להביע את דעתה בענין הזה.

תודה רבה לחבר הכנסת וירשובסקי.

בנושא זה אני רוצה להגיד את הדבר הבא.

אני חושב שהממשלה אתמול עברה את הרוביקון.

התקנות לשעת חירום אינן דבר חדש. הדבר הזי! קיים , אבל ההרחבה על פני הרבה מאד

תחומים זהו הצעד החמור. מבלי להיכנס לאספקט העקרוני, ללא כל ספק יש לזה אספקט

עקרוני, אבל ההרחבה היא חמורה משום שהיתה אפשרות והחקיקה קיימת.

אני מציע שאנחנו נזמין לכאן את היועך

המשפטי שהוא האדם שנתן את הגיבוי החוקי לנושא הזה, כדי שהוא יסביר

מה הניע אותו, מהי הרשימה של הצווים ועל איזה תחומים הם חלים. אנחנו ידענו שהם

חלים בדרך כלל על נושא המחירים. נדמה לי שהיום הדבר הורחב מעל ומעבר בנושאים כמו

שכר ועוד דברים שהם היו בסמכויות הוערות השונות של הכנסת.

זו כותרת מאד מאד רחבה. צריך לשמוע את הרשימה

המדויקת של התחומים שעליהם יחולו הצווים האלה. כמובן להסביר לנו ויחד איתנו

לחפש דרך לראות אם אמנם כל דבר כזה הוא הכרחי ונחוץ או לא.



תוקפה של תקנה בדרך כלל לשלשה חודשים.

אחרי שלשה חודשים אם הממשלה רוצה, היא לא יכולה להאריך אלא צריכה להמיר את הצוק

בחוק. לעניות דעתי יש דרכים שלא חלות רק על שלשה חודשים, הממשלה ממילא תצטרך

להמיר אותם בחקיקה. כדאי לנו לייעץ לממשלה כדי להחליש את הרושם השלילי של הנושא

הזה, שהיא תיזום כבר עכשיו את החוקים שהיא תצטרך לחוקק.

לבדוק אם אמנם הנושאים שעליהם

היא מחילה את התקנות האלה האם הדברים האלה הכרחיים או אפשר איזה דבר להחזיר

לטיפול השיגרתי של הרשות המחוקקת.

בנושא הזה של שימוש בתקנות שעת חירום

קיימנו דיונים רבים בוועדת החוקה, חוק

ומשפט. אני רוצה להסב את תשומת לב החברים לסעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט

שאומר בסעיף(א): אם ייראה הדבר למועצת המדינה הזמנית, רשאית היא להכריז כי קיים

במדינה מצב של חירום ומשנתפרסמה ההכרזה ברשומות רשאית הממשלה הזמנית למלא את

ידי ראש הממשלה או כל שר אחר להתקין תקנות לשעת חירום ככל אשר ייראה לו לטובת

הגנת המדינה, בטחון הציבור וקיום האספקה והשירותים החיוניים.

הכרזה כזו אמנם נעשתה במאי 1948, מאז מאי

לא בוטלה אותה הכרזה . על פי אותו סעיף, משנתפרסמה ההכרזה ברשומות רשאית הממשלה

הזמנית למלא את ידי ראש הממשלה או כל שר אחר להתקין תקנות לשעת חירום..

על כך מדובר - מהי תקנת שעת חירום, מתי

פוקע תוקפה ואיך מועצת המדינה תכריז על ביטול תקופת חירום. למען האמת מאז ועד

היום מצב החירום במדינת ישראל לא בוטל והממשלות השונות, השלטון שהיה קיים במדינת

ישראל על כל חלופותיו, מצא לנכון שטוב לו לחיות עם הסעיף הזה. כאשר כל פעם

האופוזיציה רוצה לשנות והשלטון רוצה לשמר אותו.

הכנסת היא בבואה רחבה שמביעה את עמדת

הממשלה, החליטה לא לשנות וזה נשאר קיים בספר החוקים . יתכן שהיה צריך להתמודד עם

השאלה מה זה נקרא מצב חירום. לדעתי היום מבחינה כלכלית אנחנו נמצאים במצב חירום

אמיתי, אבל זה לא קשור לענין. עצם העובדה שאנחנו במצב חירום כלכלי עדיין לא

יכולה לעזור לסעיף, לשנות אותו או לעשות דברים אחרים. גם הפתרונות שמצאו הם

לא הפתרונות הנכונים. זה לא הויכוח

לעצם השימוש

ו באותן תקנות שעת חירום במקרה הזה - לקיים דיון בנושא הזה או לא לקיים דיון בנושא

הזה?

אני תומך בהצעה לקיים דיון בוועדה בנושא הזה.

שנית, יש שאלה מהותית של פרשנות חוק שהיא

לא לגמרי פשוטה. מי שקורא את סעיף 9 (א) מוצא שם מטרות מוגדרות שבלעדיהן אי אפשר

להגדיר תקנות. הגנת המדינה - זה לא המקרה. בטחון הציבור - קשה לפרש. קיום האספקה

והשירותים החיוניים - זו לא התשובה.

אני מסכים לקיים דיון, לכן לא אשיב.

אני מדגיש את המילה שאלה. גם בענין הכלכלי לא הייתי נבהל, אם הייתי חושב שעושים

את הדברים הנכונים. אפשר להבין מה דעתי על תוכן הדברים ועל המגמה לפגוע בשכר

שלא היה בה צורך.

אני מקבל את ההצעה. הכנסת במליאתה רשאית

לבטל את. התקנות האלה . לפי תקנה(ג) התקנה תפקע כעבור שלשה חודשים אלא אם יבטלו

אותה קודם לכן. יכול להיות שזה יקרה. אני מציע שהוועדה שלנו תעסוק רווקה בנושא

הספציפי של תקנות שעת חירום והגבלתן. יכול להיות שתהיה הצעה להגביל את השימוש

בתקנות שעת חירום. ברור שיש לי שאלה בנושא הסמכות של הגדרת שעת חירום.

אני מחייך כלפי אלה שיושבים כאן וכלפי

אלה שלא יושבים כאן, ביניהם מזכיר ההסתדרות.

כאשר מזכיר ההסתדרות תמך בתקנות שעת חירום, הוא העיר אותי בשבע בבקר והיה לנו

ויכוח מאד קולני על כך שתבעתי לבטל אותן וביקרתי אותו על תמיכתו בתקנות שעת

חירום.



בדרך כלל יושבים כאן נציגים של כל

זרועות השלטון. בכנסת כזאת כאשר זכיתי סוף סוף בתמיכת המערך הליכוד התנגד.

בכנסת הזאת שניהם התנגדו. היום כולנו אוכלים את זה.

בסר הכל אנחנו נמצאים במצב של אנומליה

בסיסית. לא יכול להיות שהכנסת מופקעת מסמכויותיה להיות המחוקק היחיד של המדינה

והממשלה לוקחת את זכות החקיקה. יש פגיעה רצינית בהפרדת הרשויות.

אני מקבל שיכול להיות מצב חירום. במצב

חירום צריך לעשות פעולות. להגיד שמה שהיה נכון ל-1948 נכון למדינת ישראל של היום,

להסכים שהמצב הזה נמשך- זה לפי דעתי עיוות שהכנסת על חלקיה היתה צריכה להתנגד לו.

אני הצעתי הצעת חוק שעברה את כל הבדיקות, גם של ההסתדרות וגם של משרד הבטחון,

היועץ המשפטי של משרד הבטחון העביר הערות. הבעתי הצעת חוק מנומקת. אני חושב

שהיא לא זכתה לעיון.

אולי זו ההזדמנות, כאשר זה פוגע בכולם

ורואים ער כמה השימושים מעוותים. השר הנוכחי השתמש בסמכות בצו חירום כרי להעלות

את מחיר האסימונים. הוא היה שר התקשורת. זה נוגע לכולם ובכולם.

מבחינה זו, זו ההזדמנות לוועדת החוקה למלא

את תפקידה ולהכריח את הכנסת לדון במצב שפוגם בעצם בדברים היסודיים שהבית הזה

מופקד עליהם.

אני בעד לדון, אבל אני רוצה שאנחנו ניתן

איזה שהוא ביטוי למיקריות של הצורך בתגובה.

אנחנו נקיים דיון בסעיף 9 של תקנות שעת חירום

על ההשלכות האקטואליות והכלליות שלו. הדיון

יתקיים ביום גי הבא בשעה 12.00. בזה גמרנו את הענין הזה.

חוק איסור הכחשת השואה, התשמ"ה -1985

(הצעת חוק של חבר-הכנסת א.גרנות)

היו"ר א. קולס; אנחנו עוברים עכשיו לסרר היום ואנחנו

נתחיל בנושא שרציתי להתחיל בו אתמול - חוק

איסור הכחשת השואה. אני רוצה לשמוע את ההשגה של חבר-הכנסת גרנות לגבי הניסוח.

אנחנו החלטנו בעקרון לקבל את החוק הזה. משרד המשפטים יחד עם היועצת המשפטית

של הועדה הגיעו לסיכום הזה. לגבי סעיפים 1 ו-2 אין בעיה. יש בעיה לגבי סעיף 3.

יש בעיה לגבי סעיף 3. אני רוצה להסביר

מה הבעיה שלי. אני מבקש לא לערב

מין בשאינו מינו . אני מדבר על נושא מסוים והוא הכחשת השואה. כאן רצו להכניס בכפיפה

אחת גם את מי שבעידנה דריתחה יכול לומר למישהו אחר: חבל שלא גמרו אותך. זו היתה

העילה להכנסת הדבר הזה.

להעלות על הלעת שמישהו במדינת ישראל יפרסם

בכתב או בעל-פה דברי שבח לנאצים - זה כל כך ייפארפטשדיי. אני מדבר על דבר אחד -

על הכחשת השואה. אם מישהו רואה בעיה בסעיף 3, יכניס אותו לחוק העונשין. זה חוק

מיוחד.

לא הייתי רוצה לפתוח את הדיון. יש הצעת

חוק פרטית שצריכה ללכת לקריאה ראשונה.

בשלב הזה לא הייתי נכנס לדיון. הייתי מוריד את סעיף 3. אתה תעמוד על הדוכן

ותצטרך להסביר. אני לא רוצה שתסביר את מה שאתה לא מקבל.

אנחנו לא עוסקים במלאכה מוגרמת, אנחנו

באים למליאת הכנסת ומבקשים חוות דעת. יכול להיות שמליאת הכנסת תוריד. יכול



להיות שהמליאה תכיר. אני מבין את הקשר בין שני הסעיפים. נטיית הלב שלי בנושאים

האלה של הצעות הוק פרטיות על הסף לפי כוונות המציע. שומעים את עמרת הכנסת

ואז יש אפשרות לשנות או להשאיר.

חבל על הזמן של הועדה וגם על הויכוח.

יש לנו הצעה של חברת הכבסת גרוסמן בנושא דומה, באותו חוק. גם שם היה דיון. החלטנו

בשלב זה לא להמשיך כדי לא להעמיס על הדיון היום.

אינני רוצה להיכנס לשאלה אם להשאיר את

סעיף 3 או לא. אם לא כוללים את סעיף 3 לא

צריו לכלול את סעיף 4. סעיף 4 מתיחס לסעיף 3.

ר. מלחי; גם לסעיף 2.

על פי השיחה בינינו אנחנו דיברנו על כך.

אם מישהו כתוב בעיתון, או תאר ספר שהתפרסם

על פי סעיף 2.

סעיף 2 צריו להוכיח כוונה. כל סעיף 4 בא לענין

סעיף 3, מפני שסעיף 3 זה מעשה אבסולוטי

של פירסום אהדה.

לא איכפת לי.

מתנהל משפט על הענין הזה ומדווחים עליו.

זה נכנס לסעיף 4.

סעיף 4 צריך להישאר. בכל מקרה אם מישהו

יעמוד בכיכר ציון ויאמר שלא היתה השמדה של

יהודים ואני ארצה לכתוב על כך - איר אוכל לכתוב. אם אני אוכיח כוונה - הוא יורשע.

אני מקבל את עמדתך מהסיבה הפרוצדורלית

שההצעה היא של חבר הכנסת אלעזר גרנות והוא צריך להביא אותה לכנסת. אני מציע

לאלעזר לשקול את ההצעה של משרד המשפטים. לכאורה איך יכולים להעלות על הדעת שזה

יקרה. אנחנו שופטים לא רק את אזרחי ישראל. היו מקרים של תיירים שהתבטאו כך.

החוק חל על כל מי שנמצא בשטח שיפוט ישראל. אני זוכר גרמני שהתבטא כך.

לא כל אזרחי מדינת ישראל הם בני

העם שהושמד. ראיתי הסתרת קיצוניות אצל מיעוטים, גם ביטויים נגד השואה. יש סכנות

כאלה. לכן אינני חושב שסעיף 3 מיותר.

השתכנעתי , בשביל האוירה הטובה.

יש הצעת חוק שהוכנה ועוסקת בנושא שונה - איסור

השימוש בכינויים וסמלים נאציים. שם נאמר

על הבעת משאלה, תקווה או ציפיה להגשמת המטרות של הנאצים. זה לא בדיוק הנושא וגם

לא בדיוק איסור השימוש.

אנחנו מביאים את הצעת החוק של חבר-הכנסת

אלעזר גרנות ככתבה וכלשונה.

הצבעה

ההצעה להעביר בקריאה ראשונה את הצעת חוק איסור הכחשת השואה,

התשמ"ה - 19.85 נתקבלה

הכנסת (תיקון),התשמ"ה-1985

( הצעת חוק של חבר-הכנסת ר.איתן)

אנחנו עוברים לסדר היום. סעיף ראשון:

הכנסת (תיקון). חבר-הכנסת איתן

תציג את ההצעה שלך.

ההצעה שלי מדברת על השוואת מעמדם של

חברי הכנסת למה שנקבע בחוק לגבי ראשי

ערים ומועצות מקומיות. אם עמרו לרין פלילי או עבירה שיש עימה קלון וטרם עברו

חמש שנים מאז שגמרו לרצות את עונש המאסר, אי אפשר להכניס את שמם לרשימת המועמרים

לרשות. אני הצעתי שהרבר הזה יחול גם על מי שמועמר להיות חבר הכנסת.

יש לי שאלה: איפה כתוב האיסור הזה על

חברי העיריה?

בחוק רשויות מקומיות(בחירות).

יש פה בעיה לא קלה בענין זה. אני מוכן

להגיר מה ההברל בענין הזה. יש הברל מסוים

בין בחירות לכנסת לבין בחירות לרשות המקומית. בחירה לכנסת היא אקט פוליטי יותר

מאשר בחירה לרשות מקומית. אני מרבר על אנשים שהורשעו בעבירה שיש לה גוון פוליטי,

שרפו צמיגים ברחובות, נכנסו למאבק עם שוטרים, היכו שוטר. יש בזה קלון או לא,

אנחנו משאירים בירי השופט רבר מאר משמעותי.

ארם שהלך להפגנה בקטמונים, שאני פוסל

אותה מכל וכל, ארם שהוא פעיל פוליטי עבר על החוק. מקובל עלינו שלא כל עבירה

פוסלת בחירה. בית המשפט יכול לטעות. בית המשפט קבע ולא נתן לו מאסר אלא לירה

קנס, אבל העבירה היא עבירה של תקיפת שוטר, עבירה שיש עימה קלון.

ארם שניסה להוריר מהגגות בימית בזמן הפינוי

הוא יורשע ולא יהיה בכנסת יותר.

הוא ישב בבית הסוהר?

לכן קבע המחוקק מתור הגיון מסוים: אנחנו

לא רוצים עבריינים מוערים בכנסת, אבל יש

אנשים שהמעורבות שלהם פוליטית. אמרו חמש שנים, זו מיגבלה שיש עימה הגיון. ארם

עשה עבירה שהמניע שלה פוליטי, למשל, התנגרות לפינוי.

אתן לר רוגמא קרובה ללב כולנו. ארם התנגר

לפירוק הישוב שלו. החליט היועץ המשפטי להעמידו לדין וישב שבוע בבית הסוהר. אדם

כזה פסול להיות חבר-הכנסת?

נכון, עד חמש שנים.

מרוע הוא פסול להיות מועמר לרשות מקומית?

זה פחות פוליטי מאשר להיות חבר-הכנסת.

אז לפוליטיקאים מותר להיות גנבים.

זה לא דבר קל.

תרשו לי לנסות להניח את האצבע על הדופק.

איו ספק שתהיה אחדות דעים שאומרת שעבירה

כמו שוד, רצח, גניבה - מוכנים לקבל את הצעת התיקון. אדם שנאשם בעבירה פלילית

חמורה, לא היינו רוצים לראות אותו ביו כותלי הבית הזה בגלגול זה או אחר. מאידן

גיסא יש עבירות שהו חמורות ופסולות, אבל הו חלק מהקרקע שעליה צומח אותו איש ציבור

כמנהיג פוליטי. אני יכול ללכת מהחומרה אל הקולה: התבטואיות מסוימות נגד משטר.

אתמול שמענו התבטואיות של איש ציבור

אל תקימו צווי חירום.

שולחים למאסר?

אולי כו.

מחר תבוא יוזמה של משרד המשפטים שכל

מי שקרוא לא לקיים צווי חירום עובר

על החוק ובית המשפט מוסמך לקבוע עשד שנות מאסד.

אני מבקש שלא נשכח את המטדיה שאנחנו

הכנסת, שבא להסתמר על חקיקה פלילית רגילה, כאשר

אנחנו יכולים לפעמים לשנות במחשבה קלה יותר. ואז עושים שינוי במחשבה הפלילית.

בחקיקה הפלילית הרגילה תשפיע למעשה על אפשרויות הבחירות ועל דמותו של המשטר

במדינה.

לאו אני חותר? חוק יסוד הוא חלק מהחוקה

הדורש רוב מיוחד כדי לשנות. אני יושב בכנסת עם רוב מסוים, לא רוב מיוחס ורוצה

למנוע מחלק לאותו ציבור להיבחר להבא. כל מה שצריך לעשות זה לשנות את דיני

העונשיו. זאת אני יכול לעשות ברוב פשוט ולמנוע את אפשרות הבחירה של אותו איש.

אני מעריך שלא לזה היתה כוונת המציע.

אני לא רוצה שעברייו רגיל ילך לכנסת.

עבריין פלילי שנדון למאסר?

איך אפשר לנסח בצורה ברורה את הכוונה

הזאת. אם אנחנו אומרים ניסוח כזה, אנחנו

צריכים לדאות פה שני דבדים. אם המחשבה שיש אפשדות , לאסוד על מישהו בגלל עבידה

מסוימת.

אני דוצה שמחנננו יהיה טהוד. אני מביו

שזה עומד בדקע של ההצעה. אנחנו יכולים

לפתור את זה אך ורק אם אנחנו מגדירים כמה מיקרים חמורים, לא באמצעות הגדרה

כוללנית גם לכיוונים לא רצויים אלא איזה דבר ספציפי. מי שנאשם בגניבה,

ברצח ולא המושג הכללי שיש עימו קלון.

אנחנו עלולים לגלוש כאו. יש כאו נטיה

כללי להחמדות על חבדי הכנסת. אני לא

בטוח שזה מטהד את המחנה. אני יורע שלא כל מי שנאשם בגניבה פושע יותר גדול ממי

שהצליח להעלים מס על פי חוק, שהוא שודד את המדינה. אנחנו חיים בחברה של שודדי

מדינה. אדם יכול להיתפס על גניבה של ככר לחם. אנחנו נגיד פה: מה הוא גנב?

האם מעשה של יאוש שאדם עושה הוא חמור או לא? אנחנו נבדוק על איזה מעשה של גניבה

יש קלוו? זו גניבה. חוץ מזה, אנחנו שופטים?

יש משפט בישראל, המשפט קובע עונש לאדם.

אדם ביצע את עונשו, מי נותו בידינו את הסמכות להטיל עליי עונש יותר גדול?

אחד העונשים שמי שנתפס בגניבה לא יכול

להיבחר לרשות מקומית ולכנסת.

א. גרנות; אני רוצה להביע ריעה, אני נגד ענישות

כאלה שאינן נמדדות באמת מידה משפטית.

יש ענישה של אדם שנפגע וזו עצם הענישה שהדבר ידוע בציבור. ידוע שאדם גנב.

הציבור יחליט. הרשימה שתומכת בו תישפט על העניו הזה. אנחנו נותנים לציבור

את האפשרות להחליט. אותו ציבור יחליט שמי שהתנגד לפינוי ימית או להריסת ימית -

שהיה מעשה נפשע - ביטא עמדה פוליטית מסוימת.

האיש הזה בא ורוצה שלא ייחרב בית שבנה

בגדה, אסור לו להיבחר? ריצה את עונשו וסיים לרצות את עונשו. מה אוטנטי יותר

לבטא את העמדה שלו? אנחנו נחליט איזה פשע פוסל אדם להיות חבר-כנסת?

אני קודם כל צריך לנקוט עמדה עקרונית

בנושא הזה. אדם נדון, ריצה את עונשו, יצא מבית הסוהר. זכותו לבנות את חייו

מחדש והציבור ישפוט.

הכנסת מצאה לנכון בסעיף 6 לחוק היסוד להגביל

את הזכות הזאת. אני לא בורח מהגבלה. י

היו מקרים של עבירות פליליות ממש שאין להן שום גוון פוליטי. חבר-הכנסת שהורשע

בצרפת בגניבות של סכומים אדירים. זה מאד לא לכבודנו שאיש כזה ישב בתוכנו. זה

לא בריא לעם, לא טוב לעם לראות שאדם שיצא מבית הסוהר נכנס לכנסת. זו זילות של

הכנסת ויש אינטרס לציבור.

זה קיים במדינות אחרות?

באנגליה.

. בחוק הקיים יש דברים שאתה משמיט אותם,

זולת אם בית המשפט שלל את הזכות על פי חוק

או שנדון לעונש מאסר, מאסר בפועל לחמש שנים או יותרובטרם עברו חמש שנים מיום שגמר

לרצות את עונשו.

בגין עבירות מסוימות על בטחון המדינה בלבד.

את בטחון המדינה הורדת. אתה פתחת לחלוטין.

בטחון המדינה זה לא המקדה היחידי, כל עבירה

שהיא.

ההצעה שלי אומרת להשוות את מעמדתם של חברי

הכנסת למיגבלות החלות על ראשי ערים או

מועצות מקומיות. מה שנכון לגבי ראש עיר שהוא משרת ציבור כנ"ל. הוא נבחר ישירות

על ידי הציבור יותר מאשר חבר-הכנסת. למה לגביו הנוהל הקיים יותר חזק מאשר לגבי חברי

הכנסת? הציבור לא קובע מי יהיה חבר-הכנסת, הציבור מצביע בעד מפלגה. בשיטה הקיימת

לציבור אין השפעה מי יהיה ראשון ומי יהיה אחרון ברשימה. בשיטה הנוכחית אולי בודדים

יחליטו עבור מי לא להצביע. מצביעים עבור רעיון, בעד מסגרת מפלגתית, לא בעד בני

אדם. לכן הציבור לא קובע, הציבור לא מעניש.

זה יהיה גם מצחיק- שהציבור ידע שחברי הכנסת

בעצמם מאפשרים לאנשים שחטאו ונענשו להיבחר. נקודת המוצא נענשו לפי חוקי המדינה.

חבר הכנסת יכול להיות פושע, כי את הפשע שלו אפשר להגדיר כנעשה

מנמוקים אידאולוגיים. הלך והרג שלשה בני אדם. מדוע? כי הוא לא אוהב אותם. היכה אותם

בנבוט, נשפט על גרימת נזק גופני. הוא יגיד: מבחינה אידאולוגית עשיתי זאת.

קיבל עשר שנים, הוא חטא נגד חוקי המדינה

והוא נענש. לא מה שעשו על הגג בימית . מה שאדם עשה היה דבר נורא, אבל לא עמד לדין.

אם הוא עמד לדין ונענש. אנחנו צריכים לסמור על השופטים. היו מקרים שדנו למוות אנשים.



נתברר אחרי מאה שנים שיינו היו חפים מפשע. בגלל שזה עלול לקרות לא נאפשר למי

שנשפט להיות חבר-הכנסת. אנחנו צריכים לרצות שאנשים שמייצגים את הציבור ופועלים בשמו

ולמענו של הציבור יהיו נקיים, לפחות מהבחינה הזאת. אם היו פעם נירונים ברין פלילי

עברו חמש שנים ומחלו, עכשיו הוא יכול לחזור להיות משרת הציבור.

אם לא היה עניו ראשי העיריות?

הניסוח לא דורש שישב במאסר.

מיום שגמר לרצות. יכול להיות שאם חויב

בפסק דין ועוד לא ישב במאסר. דן הוא

משפטן ואני אדם פשוט.

אני מבקש ממן, השאלה המענינת שעומדת לפנינו

לא מנוסחת נכון. לנו כאנשים שצריכים לאשר

קשה לאשר החלטה גם בעניו העקרוני . גברת מלחי. היועצת המשפטית של הועדה תשמח

לעמוד לרשותך. תיפגש איתה ותנסחו בהקדם האפשרי את ההצעה. אני אביא לישיבה. כו

תוכל להתיעץ עם חבר הכנסת דן מרידור ומר גוברמן.

הדרך הטובה היא הדרך שלנו, קודם כל להחליט

מה רוצים ואחר-כר לנסח. ורק אז לקיים את הדיוו. נעשה זאת בישיבה אחת לפני הפגרה.

נטיית הלב שלי להעביר את זה בקריאה ראשונה.

בבקשה. לא איכפת לי שרחל יחד עם ענבר

ינסחו את ההצעה.

אנחנו צריכים לדעת מה אתה רוצה.

אני רוצה דבר אחד, שמעמדם של חברי הכנסת

יהיה כמו של ראשי העיריות.

תודה רבה לך.

הכנסת(תיקון), התשמ"ה-1985

(של חבר-הכנסת א. גרנות)

אנחנו עוברים לסעיף הבא: חוק לתיקוו חוק

הכנסת. אני מסכים שזו תהיה הוראת שעה,

לגבי 20 חברי כנסת שיכולים לבקש כינוסה של הכנסת. נגיש למליאת הכנסת לקריאה

ראשונה את ההצעה הזאת, כאשר היא נקראת הוראת שעה וייאמר שם 20. את כל הדיונים

נעשה אחרי הקריאה הראשונה. כאשר מספר חברי האופוזיציה הוא קטו מ-30.

חוק יסוד:הכנסת הוראת שעה?

זו יכולה להיות הוראת שעה, אבל לא יכולה

להיות תנאי.

תהיה הוראת שעה שזה פחות מ-30.

הוראת שעה של הכנסת האחת-עשרה, לתקופת

כהונתה של הכנסת האחת-עשרה ואז זה ברור.

20 חברי כנסת.

איו נזק.

אני עמיד להצבעה. מי בעד העברת הצעתו

של חבר-הכנסת אלעזר גרנות.



הצבעה

ההצעה להעביר את חוק לתיקון חוק יסוד:הכנסת לקריאה ראשונה

נתקבלה

פה אהד הוחלט להעביר את החוק לקריאה ראשונה.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.00