הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרטוקול מס' 50

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום בי, ז' בסיון התשמ"ה, 27 במאי 1985, 00;2ו

אליעזר קולט - יו"ר

שולמית אלוני

אלעזר גרנות

מרדכי וירשובסקי

דוד ליבאי

אוריאל לין

אבנר ח. שאקי

פרופי ה. קלינגהופר - האוניברטיטה העברית

י. אליאסוף -משרד המשפטים

י. בר-סלע - " "

מ. דר-זיו - משרד האוצר

ד. שמעוני - " "

מזכיר הועדה! ש. טגר

יועצת משפטית! ר. מלחי

א. אשמן

טדר היום! א. הצעה לטדר

ב. חוק העבירות המינהליות, התשמ"ה-1985



א. הצעה לסדר

היו"ר א. קולס;

אני מתכבד לפתוה את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט.

לפני שניגש לנושא שעל סדר היום, אני רוצה להודיע על שינוי בסדר היום של

הישיבה מחר. למחר קבענו דיון בנושא החנינה. שר המשפטים לא יוכל לבוא לישיבה מחר,

בגלל התחייבויות קודמות שקיבל עליו לפני זמן רב. חשבתי שאולי נפתח בדיון בלעדיו,

אבל לאחר שיחה עם השר מצאתי שבדיון מסוג זה ראוי ששר חמשפטים יהיה הפותח ושיהיה

נוכח במהלך הדיון. נדחה את חדיון בנושא החנינה לישיבה ביום שלישי בשבוע הבא.

מ. וירשובסקי;

האם באותו דיון אפשר יהיה גם להעלות את השאלה של נסיון להשפעה פוליטית על

בתי המשפט?

חנינה היא כבר אחרי החלטה של בית משפט. אם אתה רוצה להעלות את נושא עצורי

המחתרת, הרי יש בקשה של חברי הכנסת שולמית אלוני ואלעזר גרנות להפריד בין

הענינים.

כל אחד אומר שאסור לפגוע בכללי הסוב-יודיצה, ובינתיים הוא משמיע את כל

נימוקיו. אנחנו יודעים שכאשר חבר כנסת מדבר, ביחוד בועדה, אני לא יודע מראש מה

יאמר.

מ. וירשובסקי;

כל הענין קצת מגוחך. אם מבקשים חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, הרי השאלה

למה מבקשים חוות דעת לא יכולה להיות סוב-יודיצה.

י. בר-סלע;

גם במכונב הבקשה כתוב למה מבקשים חוות דעת.

היו"ר א. קולס;

בעצם העובדה שמבקשים חוות דעת יש כבר פגיעח בטוב יודיצה.

מ. וירשובסקי!

מי שרואה בזה דבר לא טוב, לא יכול לשתוק בגלל סוב-יודיצה.

אני מבקש מהיושב ראש לאפשר לכל אחד להגיד מה שהוא רוצה להגיד.

היו"ר א. קולס;

הועדה היא פורום סגור, הדיון מתקיים חדרי חדרים והפרוטוקול איננו לציטוט.

לבית המשפט לא יכולה להיות ידיעה על מה שדובר בחדר זה.



ב. חוק העבירות המינהליות, התשמ"ה-1985

היו"ר א. קולס;

אני מברר את פרופסור קלינגהופר שנענה להזמנתנו ובא להשמיע הערותיו לשם החוק

ולמספר סעיפים בחוק שלפני הועדה.

פרופ' ה. קלינגהופר;

אדוני היושב ראש, חברי ועדה נכבדים, רגעיה העיקרית שמעורר חוק העבירות

המינהליות המוצע היא זול האם רצוי להעניק לרשויות המינהל סמכויות ענישה, ואם

הדבר לא יפגע בעקרון היסוד של שלטון החוק, לפיו אדם לא יישפס בעבירה פלילית ולא

ייענש בשלה אלא על ידי בית-משפט בלתי-תלוי, שהוא מופרד להלוסין מן הרשות המבצעת.

אני מעלה כאן את השאלה באופן נאיבי כזה, אף כי כי ידוע לי היטב שכבר יש חוקים

שסוסים מן העקרון הזה, ואני רוצה להתייחס להצעת החוק שלפנינו.

התשובה היא שהחוק לא יכפה על אדם את השיפוט המינהלי. אדם יכול להודיע לרשות

המינהלית שהטילה עליו את הקנס כי רצונו להשפט על העבירה בפני בית משפט, ואז יגיש

או יהיה רשאי התובע להגיש עליו כתב אישום, וייערכו נגדו, כמקובל היום, ההליכים

הפליליים בבית המשפט המוסמך. לא יהיה זה ערעור ולא יהיה זה דיון בערעור, אלא

תהיה זאת עריכת משפט בפלילים מתחילתו, על כל הכרוך בכך.

היות והנקנס יכול להביע את התנגדותו לכך שהקנס הוטל עליו בדרך מינהלית,

ועקב התנגדותו לגדום לכך, מרצונו החופשי, שתחת זאת הוא יישפט בבית משפט, אין

לראות בחוק ססיה מן הכלל כי סמכות הענישה צריכה עקרונית להשמר בידי הרשות

השופטת.

מהי אם כן מטרתו של החוק? החוק מתחשב בעובדה כי בזמננו, בגלל ההתפתחות

החברתית, המשקית והטכנולוגית, חל ריבוי גדול של חוקים הקובעים הסדרים שלא היו

קיימים קודם לכן, והם קובעים הוראות עונשין למקרה של הפרת הסדרים אלה. אלה הם

עונשים על עבירות מסוג שונה מזה של העבירות הפליליות המסורתיות. אין הן עבירות

שיש עמן קלון או פגיעה במוסר, או בסטנדרטים ערכיים אחרים של ההברה. אף על פי כן

המעשה הוא עבירה פלילית והארם הוא עבריין. החוק החדש יצור אפשרות של מוצא ממצב

בלתי רצוי זה. שיפוט מינהלי והטלת קנס מינהלי ייחשבו בהליכים רק מעין-עונשיים,

לעומת הפרוצדורה והענישה בבית המשפט. בעוד שהרשעה בהליכים שננקטים בבית משפט

פלילי מכתימה את האדם שהורשע בסטיגמה של עבריין, על כל הנובע והמשתמע מכף, הרי

הטלת קנס מינהלי לא תשאיר בו סימן של מי שעבר עבירה ולא תגרע משמו הטוב.

התוצאה תהיה איפוא דיקרימינליזציה בכל אותם תחומים עליהם חלים החוקים

המנויים בתוספת לחוק אשר לגביהם יותקנו וזקנות לפי סעיף ו, בתנאי שהעבירה בה

מדובר איננה פשע.

את המעשים שעליהם רשות מינהלית תהיה רשאית לקנוס את עושיהם על פי חוק זה,

מכנה החוק "עבירות מינהליות". בהתחשב בהבדל המהותי ביניהם ובין מעשים פליליים,

הייתי מייעץ לא לקרוא להם "עבירה" אלא "הפרת דין", או אולי תמצאו מונח מתאים

יותר. אם זה ייעשה, הרי החוק ייקרא "הפרות דין מינהליות", ובכל מקום שמדובר

בחוק ב"עבירה מינהלית" - ייאמר "הפרת דין מינהלית".

דבר נוסף שמאפיין את הצעת החוק הוא שהרשות המינהלית לא תוכל לדון אדם

למאסר. לא בכל מדינה זה הדין, אפילו היא מדינה דמוקרטית. באוסטריה, למשל, הרשות

המינהלית המענישה רשאית לגזור גם עונש מאסר על ארם שנשפט בפניה. היות ועל פי

האמנה האירופית לזכויות האדם רק בית משפט בלתי-תלוי מוסמר להעניש אדם במאסר,

ואוסטריה לא היתה מוכנה לוותר על האפשרות להטיל עונש מאסר בדרך מינהלית, היא

אמנם הצטרפה לאמנה, אבל עשתה זאת תוך הגשת הסתייגות לסעיף האמנה הנוגע בדבר.



נדמה לי כי רצוי שאדם יוכל לסמוך על כך שעבירות על חוקים המנויים בתוספת

לחוק, למעט פשעים, ושנקבע בתקנות על פי סעיף ו שבשלהן ניתן להטיל קנס בדרך

מינהלית, יהיה זכאי להשפס בדרך זו, אלא אם הוא, האדם הנוגע בדבר, יעדיף שיעמידו

אותו לדין בבית משפט. אין זה רצוי שישות כלשהי תוכל לשלול ממנו זכות זו, שהיא

עיקר מעיקרי החוק. אשר על כן לא נראית לי, עם כל הכבוד, הוראת סעיף 15 לפיה

יהיה תובע מוסמך לפי שיקול דעתו להגיש בשל עבירה מינהלית כתב אישום לבית משפט,

כל עוד לא שולם הקנס.

אם יש מקום לסייג הפיכת עבירות פליליות לעבירות מינהליות, או כפי שאני מציע

לכנותן - הפרות דין מינהליות, אזי הדבר צריך להקבע באופן כללי, על פי סוגי

מקרים, בדרך תחיקתית של התקנת תקנות על ידי שר המשפטים, ולא באופן אינדיווידואלי

תוך הפעלת סמכות שיקול דעת של תובע ממקרה מסוים למקרה מסויים. אם לא כן, הרי

אי--הכתמתו של אדם בסימנים שהחוק מדביק למי שביצע מעשה פלילי לא תעמוד לו כזכות

אלא כחסד, והדיקרימינליזציה שהחוק המוצע נועד להבטיח לאזרח עלולה להתערער.

אשר לרשויות הקונסות, ההצעה מבחינה, כפי שאתם יודעים סוב ממני, בין מפקחים

לרשמים. מפקח ימונה להסלת קנס קצוב, ורשם ימונה להטלת קנס שאיננו קצוב ויהיה

מוסמך לקנוס גם במקרים עליהם חל קנס קצוב.

אני מניח שהועדה כבר דנה במשמעות ההבחנה ובהשלכותיה, ואסתפק בשתי הערות

נושא זה. האחת נוגעת לענין כישוריה של הרשות הקונסת. בעוד שרשם צריך להיות כשיר

להתמנות לשופס של בית משפט שלום, הרי את מינויו של מפקח החוק איננו תולה בשום

כישורים. מציעי החוק כנראה הניח שהתפקיד של הטלת קנס קצב הוא דבר אוטומסי, שכל

עובד ציבור מסוגל למלא את ללא קושי, ויהיו הכשרתו והרקע הפקידותי שלו אשר יהיו.

אם זאת ההנחה, אזי היא לא מדוייקת. אמנם קביעת גובה הקנס היא אוטומטית, אבל עצם

הטלתו איננה אוטומטית, היא תלויה בכך שהיתה הפרת חוק. גם על המפקח, אם כן, להגיע

לקביעת מימצאים עובדתיים לגבי מקרה מסויים, ועל סמך זה לדעת אם היתה הפרת חוק

ויש מקום להסיל קנס. רצוי איפוא שהחוק יורה כי גם לענין מינויו של מפקח יידרשו

תנאים אישיים מסויימים, כגון שהוא יהיה על ותק מסוים מינימלי במילוי תפקיד או

תפקידים שהם קרובים לתחומים שלגביהם הוא יתמנה להסלת קנסות.

הערה שניה היא לענין זכות השמיעה. כאשר רשם יעמוד לקנוס אדם בקנס שאינו

קצוב, יהיה עליו קודם להמציא לו הודעה המפרטתת הנתונים העובדתיים והמשפטיים

המשמשים יסוד לכוונתו להטיל עליו קנט, האדם הנרגע בדבר רשאי תוך 4ו יום לתת

תשובה לרשם, ורק לאחר מכן הרשם יחליט בענין. לעומת זאת מפקח ישלח לאדם מיד

הודעה על הטלת הקנט, בלי לתת לו קודם לכן הזדמנות להגיב על רצונו לעשות כן. לא

הייתי רואה בדבר פגיעה רצינית בזכות השמיעה של האדם, כי הרי על ידי הודעה שרצונו

להשפט בבית משפט יכול הנקנט לגרום לביטול הטלת הקנס, תתקיים פרוצדורה שבה ייהנה

מכל זכויות ההגנה.

אלא שבין שנים אלה - בין הטלת קנס מינהלי ללא שמיעה ובין הליכים פליליים עם

שמיעה - רצוי אולי לקבוע אפשרות של ביטול הקנט על ידי המפקח, כל זמן שהקנט לא

שולם, אם נתגלה לו כי הטלת הקנט לא היתה חוקית. יחכן שיהיה מי שיראה אפשרות זאת

כנתונה ממילא על פי טעיף 15 לחוק הפרשנות, אבל יתר בטחון הייתי מייעץ לקבוע אותה

במפורש בחוק המוצע, בהוראות הדנות בהטלת קנס מינהלי קצוב.

החוק, לכשיתקבל בכנסת וייחתם ויפורסם ברשומות, עדיין לא יקבל תוקף, לא מיד

ולא כעבור זמן, אלא אם כן שר המשפטים , על פי טעיף ו לחוק, יתקין תקנות שיחילו

אותו על חוק אז חוקים מן החוקים המנויים בתוספת לחוק, ובמידה שהתקנות יחילו אותו

על חוק או חוקים אלה, הכל בהסכמת הטור הממונה או השדים הממונים על ביצוע אותו חוק

או אותם חוקים שבתוספת, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. ליתר דיוק, לפני



התקנת תקנות כאלה החוק יחיה בר-ביצוע רק באשר להסמכת את הגורמים הללו להתקנתן.

הוק כזה הוא שקוראים בלעז אופציונל-אקט, חוק שמקבל תוקף מכוח ברירת רשות שאיננה

המחוקק שקיבל את החוק, זאת אומרת שתוקפו תלוי באופציה של רשות כזאת בין מתן תוקף

או אי נותן תוקף לחוק.

האופציה היא בחינת סמכות מרחיקה לכת במשטר של חקיקה פרלמנטרית, אלא שבמקרה

שלפנינו הצורך באישור ועדה של הכנסת להתקנת התקנות, שיתן תוקף לחוק ויעשה אותו

לבר ביצוע, מבטיח שיתוף הפרלמנט בפעולה תחיקתית זו ומקרב אותה למעשה אל חקיקה

ראשית.

את סעיף ו לחוק, הוא הסעיף שכרגע דיברתי עליו, צריך לקרוא ירח- עם סעיף 4

המסמיך את שר המשפטים להוסיף או לגרוע חוק מן התוספת, שוב בהסכמת השר הממונה על

ביצועו של אותו חוק ובאישור ועדת החוקה חוק משפט. להוסיף חוק על החוקים שבתוספת

בדרך זו - אי אפשר יהיה על פי סעיף ו, וטוב שהדבר נקבע כאפשרי כפי שנקבע. אבל גם

לגרוע חוק מן התוספת? אותה תוצאה יוכל שר המשפטים להשיג על ידי הימנעות מאיזכור

אותו חוק בתקנות שיתקין על פי סעיף ו, או אם אותו חוק כבר מוזכר בתקנות, על ידי

מחיקתו מהן. ואז למי זה יפריע אם ציון החוק יישאד בתוספת?

יורשה לי עוד לומר מילה על סנקציות בשל אי תשלום של הקנס. בסעיף 3 2 אנו

"שילם אדם במועד שנקבע לכך קנס מינהלי שהוטל עליו, יראו כאילו כופרה

העבירה..." הסעיף דן בנושא הדיקרימינליזציה, שהיא העקרון הבסיסי של החוק. זה ענין

מהותי, בעוד שאי תשלום הקנס במועד נוגע לביצוע הטלת הקנט. לא הייתי קושר את שני

הדברים זה בזה. גם אין זה רצוי להחמיר עד כדי כך באדם המפגר בתשלום החוק קובע

סנקציות אחרות ואמצעי אכיפה וגבייה שיש בהם די והותר כדי להבטיח יישום המטרה.

תוטל תוספת פיגור, אפשר יהיה להשתמש בפקודת מסים (גבייה) לעיקול נכסים, מכירתם

והשימוש בפדיון לתשלום הקנס. בית משפט רשאי יהיה לצוות על מאסר עד שנה אחת במקום

קנס שלא שולם. אגב, כאן נוצרה אי-התאמה מסוימת ביחס לסעיף 10 לפקודת מסים

(גבייה), שאף הוא קובע אפשרות של מאסר על ידי שופט במקום קנט, אך לא באותה דרך,

ועל כך אולי צריך עוד לתת את הדעת. ועוד יוכל בית המשפט לצוות על מחיקת רישום או

ביטול רשיון לגבי עיסוקו של אדם המפגר בתשלום הקנס. על כל אלה עוד להוסיף אי

כפרת העבירה - נראה לגמרי מיותר וגם פוגע, כאמור, ביעדו הראשוני של החוק, שהוא

הדיקרימינליזציה.

אדוני היושב ראש, הרשה לי לסיים דברי בהערה שולית. בסעיף 17 מדובר בצירוף

הפרשי הצמדה, שהיא כידוע תוצאה של אינפלציה, כאילו ההצמדה היתה נובעת ממצב

נורמלי של קבע שיתמיד דורי דורות ועד עולם. ספק אם זה נאה למחוקק ליצור רושם

כזה. אולי עדיף לנסח את ההוראה בניסוח אחר ולומר, נניח, כי אם שוררים במדינה

תנאי אינפלציה, תוספת הפיגור תהיה בצירוף הפרשי הצמדה שנצברו על הקנס.כך יהיה זה

מובן שיתכן גם מצב ללא תנאי אינפלציה - וזאת תקוותנו.

היו"ר א. קולס;

הארת עינינו בכמה ענינים. ההערה לסעיף 17 היתה הערה יפה ובמקומה. בסעיף 23

אמנם קיבלו החלטה, אבל לא ראינו את הדברים בצורה שאתה הארת אותם. אני חושב שלאור

דבריך נצטרך לדון בניטוח הסעיף מחדש.

עצם העובדה שהחליטו ללכת עם אותו אדם במסלול של קנס מינהלי מלמדת שהעבירה

היא מסוג שונה מטל עבירה פלילית. מכאן החשיבות לשם החוק. שמעתי שבמשרד המשפטים

היה דיון בשם החוק. התלבטנו בועדה איך ליצור רובד נוסף בין עבירות פליליות ודיון

אזרחי. נשמע את חברי הועדה, נשמע את משרד המשפטים, וננטה להגיע למסקנה אם להשאיר

את הדבר כמו שהוא או לשנותו.

אני צריך להגיד שהחכמתי מן ההערות של פרופסור קלינגהופר, שנגע בנקודות

אקוטיות שבחוק שלפנינו. אבל עם בל הכבוד, פרופסור קלינגהופר, נדמה לי שנתפסת

לכלל סעות שגם אתרים נתפסו לה.

כשמילאתי תפקיד במינהל הכנסות המדינה ראינו עד כמה אנחנו זקוקים לחוק

שיאפשר אכיפת החוק בדרך יעילה על מאסות גדולות, עשרות אלפים. אנחו באים בתביעה

צודקת לרשויות המס שיאכפו את חוקי המס, אבל לא תמיד מי שדורשים זאת בלהט

מבינים שאין בידי רשויות המס מכשירים יעילים לאכיפה על מאות אלפי אנשים שמפירים

את החוק. דומה הדבר לעבירות תנועה, כשהנורמה של התנהגות של עשרות אלפי נהגים היא

בחריגה מהדרישות של החוק. השאלה היא איך משנים נורמת התנהגות של מאסות גדולות.

צריר תמיד למצוא דרך לאזן בין הצרכים האמיתיים של החברה לאכיפת חוק בכמה

תחומים קריטיים ובין עקרונות חוק ומשפט שאנחנו רוצים שיהיו בחברה שלנו. ברור

שאנחנו לא יכולים להקפיד רק על עקרונות החוק בצורה עקרונית ותאורטית, כי צרכי

הוזכרה והמציאות פשוט לא מאפשרים זאת. כבר היום יש חריגות שהן בגדר הכרח. יש

סמכויות לפקידים להטיל קנסות, כמעט תמיד יש שיקול דעת אם להגיש משפס או לא להגיש

סמכויות חשובות ביותר נתונות בבר היום בידי המינהל, אם מחליטים לא להגיש תביעה,

או לא להגיש כתב אישום, אדם אפילו לא עובר הליכי שיפוט.

המטרה היסודית של החוק היא לא לבטל עבירה פלילית. לא זו מטרת החוק, זו

תוצאתו של החוק. מטרת החוק היתה לאפשר אמצעי אכיפה.

ש. אלוני!

אתה טועה. גם מדברי שר המשפטים השתמע שהכוונה היא דיקרימינליזציה.

אוריאל לין;

צריך להבין שלהצעת החוק היו מניעים ממשיים בתחום האכיפה. המניע לחקיקת החוק

לא היה שיש עבירות שהיום מוגדרות עבירות פליליות ורוצים לשנות את מהות העבירות

האלה. זו היא תוצאת החוק. מה שרצו לעשות בחוק זה הוא לתת אפשרות לחנהיג ברירת

משפט במספר עבירות, שהן באופיין עבירות פליליות, ללא ספק, אלא שבכל אופן משקלן

הפלילי הוא לא חמור, לא נחשב חמור, כדי לאפשר אכיפה יותר יעילה, ובתוצאה גם

לאפשר דרך ענישה תוך ביטול ההליכים הפליליים. החוק נותן לאזרח את הברירה, אבל

את החוק הפלילי המהותי לא משנים.

היו"ר א. קולס;

יש בינינו חילוקי דעות. תקרא את סעיף 4.

ש. אלוני;

אתה טועה בפילוסופיה של החוק. אילו ראו בעבירה לא עבירה מינהלית אלא עבירה

פלילית, אי אפשר חיה בכלל ללכת לפרוצדורות כאלה.

אוריאל לין;

נעזוב את הצד הפילוסופי בשלב זה. אני רוצה להסביר את המצב ולהסביר למה

הגענו. לקחו את מטרות החוק, הרחיבו אותן והגיעו כמה שלבים מעבר לכוונות שהיו

ביסוד החוק. החוק לא משנה עבירה פלילית,



היו"ר א. קולס!

תקרא סעיפים 4 ו-9 בדברי ההסבר. שם תמצא את הפילוסופיה של החוק.

אוריאל לין!

אני חושב שחלק מחברי חועדח נתפסו לשגיאה בהבנת היעד המרכזי של החוק. היעד

המרכזי של החוק לא היה לשנות את האופי הפלילי של עבירות מסוימות, אלא לתת מכשיר

אכיפה יותר יעיל, שיופעל באופן סלקסיבי באותו סוג עבירות בהל ניתן להסתפק בקנס

כספי מינהלי. החוק לא בא לשנות את האופי הלילי של המעדה, ולכן אין הוא משנה את

הגדרזנ העבירה, אין הוא שנה את מהות העבירה. בסך הכל הוא מוסיף אמצעי אכיפה

ואמצעי ענישה על אלה הקיימיס היוס ביחס לאותה עבירה. הוא נותן גס אפשרות של

דיקרימינליזציה. את שיקול הדעת נותנים בידי התובע. אילו אמרנו שאופי העבירה

משתנה, אי אפשר היה להשאיר שיקול דעת. משוס שאופי העבירה לא משתנה, נשאר שיקול

דעת לתובע. יש מקריס שעל עבירות כאלה אי אפשר יהיה להכניס אדם למסגרת המינהלית,

כי העבירה תחשב חמורה בהתחשב בנסיבותיה.

יש עבירות שמתבצעות במאסות. מאות אלפי נישומים חייבים להגיש דו"ח שנתי למס

הכנסה- עשרות אלפיס מפגרים בהגשת הדוחות. אי אפשר להגיש משפטים נגד עשרות אלפי

אנשים, ואי אפשר גם להניח להם בלי עונש. מפעילים הליך של ברירת מטפס, אבל יש יש

מקרים שאי אפשר ללכת בדרך זו כי המעשה בנסיבותיו הוא חמור ולא יהיה זה נכון

לפסור אדם בקנס כספי. משום כך ניתן שיקול דעת לתביעה במקרים מסוים כן להגיש

תביעה.

אם רוצים לשנות אופי עבירות ומהותן של עבירות, צריך לצאת מנקוזת מוצא שונה,

ולא מנקודת המוצאה של החוק הזה. פה מדובר באמצעי וסף לאכיפה וענישה, שאס אזרח

מקבל אותו- יש תוצאות של דיקרימינליזציה; אם הוא לא מקבל אותו, הוא מסכל את מסרת

החוק, שהיא אכיפה, ולכן ישא בכל התוצאות העונשיות. לא שנינו מהות העבירה, גם אי

אפשר לשנות מהות עבירה פלילית בדרך עקיפה של הכללת חוקים בתוספת. לא זו הדרך

לשנות אופי של עבירות פליליות.

מנקודת מוצא זו נגזרים חלק מהדברים האחרים שיש בחוק. אני חושב ששמו של החוק

נכון.

היו"ר א. קולס!

אני רוצה להשיג על דבריה כשאני מסתמך על מה שמשרד המשפסים כתב בסעיף 4

בדברי ההסבר להצעת החוק. בחוק זה באים להוציא מתחום העבירות הפליליות רשימה של

מעשים, שלא רוצים לראות בהם עבירות פליליות. כך נהגו גס בעבירות תעבורה. כשאדם

נוסע במהירות של 100 במקום 90 קילו מסרים לשעה הוא נקנס, אבל לא היינו רוצים

לראות בו עבריין פלילי כמו בשודד. אצלנו כל העבירות הן תחת גג אחד וכל מי שביצע

עבירה הוא עבריין, בלי הבדל. החוק הזה בא להוציא רשימה של ענינים, "עבירות

הנובעות מהסדרים חדשים באופן יחסי", ענינים שיכולים להשתות מיום ליום. אם למשל

יטילו על כל גן 18 להגיש הצהרת הון, מחר אפשר לשנות הסדר זה, ולא צריך להטיל על

ענין כזה סטיגמה של עבירה פלילית.

זה המצב הקיים בחוק.

החוק הזה, לפי דברי ההסבר, בא לשנות את המצב הקייס, ואני מביך על כך.

החוק בא להוציא ענינים רביס מתחוס העבירות הפליליות ולהעביר אותם לסוג חדש של

ענינים שבין המדינה ובין תושביה. אס לפי השקפתי ואס לפי השקפתך, יש חשיבות רבה להערות

של פרופסור קלינגהופר ואנחנו חייביס ללבן בינינו את הסוגיה המרכזית שהיא נשמתו של

החוק ויש לה חשיבוח לגבי קביעת החוקיס שייכללו בתוספת.

אינני רואה בחוק זה מכשיר לגביית כסף נוסף מהציבור, כי הרי אפשר בחוקי

מס לקבוע שפקיד שומה רשאי יהיה להטיל תוספת תשלוס בשעור 100% או 200% על כל נישוס

שלא מילא חובותיו.

קראתי שוב בקפידה את דברי היועץ המשפטי לממשלה כאשר הציג לפנינו את

החוק, אני הושב שהיושב ראש לא השתתף באותה ישיבה, ואני מוצא התאמה מלאה בין מה שאמר

היועץ המשפטי לממשלה ובין דברי.

ד. ליבאי!

אני מצטער שלא שמעתי דבריו של פרופסור קלינגהופר- אני מתנצל על שאחרתי

לישיבה זו, והסיבה היא הסיבה הרגילה: הייתי בשתי ישיבות של שתי ועדות אחרות. שמעתי

את דבריו של חבר-הכנסת אוריאל לין.

בדיון בכנסת בקריאה הראשונה הבהרתי את הקושי התאורטי האנליטי בחוק זה,

אמרתי שמביאיס לנו יצור כלאיים שזהותו לא ברורה. מצד אחד, אנחנו ממשיכיס לראות בכל

ההתנהגויות האסורות שמדובר בהן עבירות פליליות. מה שאמר כאן חבר-הכנסח לין זה נכון.

סעיף 1 לחוק קובע: "שר המשפטיס רשאי לקבוע בתקנות כי עבירה על הוראה שנקבעה בחוק

מהחוקים המנויים בתוספת או בתקנות שהותקנו לפיו, שאינה פשע, היא עבירה..." ועבירה

היא פלילית. אלא מה, דרך הטיפול יש בה הסטה מפרוצדורה רגילה לקנס מינהלי.

בסעיף 23 נקבע: "שילם אדם במועד שנקבע לכך קנס מינהלי שהוטל עליו, יראו

כאילו כופרה העבירה". דהיינו, העבירה נשארת עבירה פלילית. נכון הדבר שלפרקליט המחוז

יש שיקול דעת.

לא הייתי רוצה שנראה בחוק זה חוק פלילי לכל דבר שקובע קנסות ועונשיס

מסוג שונה.

צריו לקבל ניסוח שישלול ויוציא את המונח עבירה, שענינו בתחום הפלילי,

ויאמר שעבירות אלה ואלה שהן עבירות פליליות תהיינה - אני לא מציע עכשיו נוסח - תקלה

מינהלית - - -

פרופסור קלינגהופר הציע: הפרת דין.



ד. ליבאי;

לא נראית לי הקביעה שאם אדם יודה במעשה וישלם קנס, זו לא תהיה עבירה.

לפי הצעת החוק, אם הוא לא מודה ומבקש בירור - הוא הולך במסלול פלילי, הסנקציה על

אי הודאה היא הרשעה פלילית. צריכה להיות עקביות. אם מדובר בהפרת דין מינרלי, נכין להוא

פוטר את עצמו מהר בתשלום קנס, אבל אם יתקיים בירור - הוא צריך להשאר בתהום המינהלי

ולא להפוך, אם יחוייב, לעבריין. אם משאירים שיקול דעת לפרקליטות המחוז להחליט שנושא

מסוים יעבור לתחום הפלילי -

נושא מסוים או איש מסוים.

הבעיה עלתה כשהגענו לענין שופטים, דיינים, חברי כנסת. אם הולכים

למהפכה, נעשה אותה עד הסוף וניצור רובד חדש. אני חושב שזאת היתה הכוונה. כך אני

מבין את דברי ההסבר לחוק.

ד. ליבאי;

מן היסוד והמדיניות ייגזר גם הטיפול לאחר מכן. זו יכולהלהיות תשחית לבית

דין מינהלי, אם רוצים להפריד בין עבירה והפרת דין מינהלי.

יש נושאים שאני מתלבט בהם בועדה אחרת. מה נעשה בעקבות דוחות של מבקר

המדינה? רובם בתחום המינהלי, והשאלה היא אם יש דרך לאכוף את הבקורת של מבקר המדינה

בענינים שבהם חוזרת ונשנית הבקורת. האכיפה בתחום זה לא צריכה להיות פלילית אלא מינהלית,

והיום חסר טריבונל מינהלי.

מה שעושים כאן בתחום המינהלי יכול להיות תשתית גם להקמת מסגרת לטיפול

מינהלי בנושא.

בתי המשפט היו רוציס לראות בזה ברירת קנס. בתי המשפט רוצים, וזו גם הכוונה

של מציעי החוק, להוריד מהעומס הרב המוטל על בתי המשפט על ידי הסטה ממסגרת התחום הפלילי

לתחום של חשלום קנסות.

ו

אני מבין, אדוני היושב ראש, שאתה תומך בהוצאת הענינים האלה מהתחום הפלילי

והעברה לתחום מינהלי. זה שינוי ערכים. לא זה מה שמציעי החוק הביאו לפנינו.

ש. אלוני;

הם הביאו שעטנז.

ד. ליבאי;

הם הביאו שעטנז. אני חומך בהגדרה ברורה והוצאת ענינים מסוימים מהתחום

הפלילי לתחום המינהלי. אני מוכן לשקול, לפחות לתקופת מעבר, מתן שיקול דעת לתובע לפעול

בתחום הפלילי.

אני מצטער שהחמצתי את דבריו של פרופסור קלינגהופר, שבווראי היו משכילים

אותי. אני מצטרף לרעה שיש בהצעת החוק סתירה פנימית, שנובעת מהמצב. יש רצון למנוע

סטיגמטיזציה של אנשים רבים בחברה בכתם פלילי, כשלפי הערכת החברה היום אינם ראויים לכיס.

הכוונה היא להפרת הוראות בתחומים כמו בטיחות, תכנון ובנייה, מיסוי, שלפי ההערכה לגל החברה

היום, כפי שהיא באה לביטוי על ירי משרר המשפטים, הציבור והכנסת, אין בזה כרי להכתים

אדם כעבריין פלילי.

המונח עבירה עומד כאן למכשול. עבירה פירושה מעשה שיש בצירו סנקציה

פלילית. יש עבירה מוסרית, עבירה דתית, עבירה פלילית. כשנותנים את התואר מינהלתית -

זה התואר הנכון, ולא מינהלית - לא יצאנו ידי חובתנו. אין מנוס מלחפש מונח הולם במקום

המונח עבידה, וחזקה על משרד המשפטים שימצא את המונח המתאים שעצם השימוש בו כבר יאמר

שאין מדובר בעבירה. לפיכך גם שם החוק צריך שינוי.

גם אם קובעים שהעונס הוא רק קנס, עדיין יש סתירה. אם הגדרה של עבירה

פלילית היא מעשה בר-עונשין, ואם אחד העונשים המקובלים הוא קנס, הרי אם קונסים אדם על

מעשה מסוים משתמשים בסנקציה פלילית מובהקת.

מי שנוהגים בכלי רכב, אינני יודע אם הם מקיימים או מסוגלים לקיים את כל

הכללים כהלכתם וכדיוקם. אם יוקפד על קיום כל הכללים וההוראות, הרי אדם יקפח מעמדו בגלל

מעשה שלפי הכרתנו אין בו חומרה של מעשה פלילי, לא רק שאין בו כוונה פלילית אלא גם לא

חומרה של מעשה שהחברה רואה בו כתם, קלון. בחוקים רבים מופיע המושג עבירה שיש עמה קלון.

צריך להחליף את המונח עבירה וגם את המונח קנס, ואפילו הוא תשלום למדינה,

ולמצוא מונח שמשמעותו פיצוי, שיפוי על הפדת חוזה או הפרת הסדר חוקי ממלכתי מקובל.

יש טעם בהערה של חבר-הכנסת לין, שבאותם מקרים שהדבר חמור או שהמעשה חוזר,

צריך להעביר את הענין למסלול אחר. אבל יש להבהיר, אין כאן המשך פלילי. אם כל ההליך

מתחילתו איננו פלילי, לא יתכן שהליך פלילי יקום פתאום לתחיה בשלב של אי תשלום קנס.

יהיה ויכוח עם המוציאים לפועל של חוקים.

אנחנו רוצים להבטיח אכיפה של חוקים. יש הרבה חוקים שאינם נאכפים, אין כוח

ואין אמצעים לאוכפם. להוסיף עור מערכת כשברור שאי אפשר יהיה להתגבר על הבעיות, פרוש הדבר

להוסיף עוד מכאוב על המכאובים של חוסר אכיפה.

אני תומך בשינוי שם החוק, שינוי הסנקציה מקנס לסנקציה אזרחית, ללא הרצף

המוצע בהצעת החוק בין קנס ואפשרות של הליך פלילי מושלם. אם יהיה ניתוק טוטאלי בין

המערכות נימצא מחדשים הלכה בעולם המשפט המינהלי, בלי שנהיה לחוצים בסתירות פנימיות.

אינני רוצה לחזור על דברי קודמי בענין שינוי השם והפילוסופיה הכללית

של החוק. אני רוצה להוסיף שתי הערות. בשיטה המוצאת יש אלמנט של סחיטה. עשית מעשה, נקרא

לו איקס, ושילמת את הקנס - הכל שפיר, אינך עבריין, יש כפרה מלאה והמעשה כאילו לא היה.

יש אנשים שיש להם רגש חזק של צדק, יכול אדם כזה לומר! נטפלו אלי שלא כדין, לא עשיתי

את המעשה הזה, ועל כן אני רוצה להתגונן. מרגע שיאמר שהוא רוצה להתגונן, הוא הופך

עבריין פלילי.



י. בר-סלע;

אם יורשע.

הי ו"ר א. קולס;

בשלב ראשון כבר יש לו תיק פלילי.

ש. אלוני!

כשהוא דורש צדק, הוא נכנס למערכת של הליך פלילי. רוב האנשים ישלמו

את הקנס ואז הכל כאילו בסדר. בדרך כלל בית המשפט לא כל כך אוהב לשמוע ענינים שבהם יש

ברירת קנם, יטילו קנם ואפילו שקל אחד. אבל מרגע שהוא רוצה להתגונן ולהאבק על זכותו,

הוא מקבל סטיגמה של הליך פלילי.

ד. ליבאי;

תקראו סעיף 13.

מרוב רצון לאכוף את התוק יהיו אנשים שלא עברו עבירה ואוביקטיבית אינם

חייבים בתשלום, אבל הם ישלמו ובלבד שלא יעברו למסלול הפלילי. זה דבר שהדעת לא סובלת, כי

יש בזה אלמנט של לחץ, איום שלא כדין: אם אתה לא משלם, אתה נכנם למסלול ששום אדם הגון לא

רוצה להכנם.

התפיסה היסודית כאן היא שאדם אשם.

הוא עבר את העבירה, הוא לא אשם.

הוטל קנס על עבירת תנועה. מסתבר שהעבירה נעברה כשהרכב היה גנוב, או

שהיתה טעות ברישום מספר המכונית, ואדם רוצה להתגונן.

יצא זכאי. מה המצב היום? היום מגישים אישום פלילי.

לפי התפיסה בחוק זה, אדם הוא בחזקת חייב מרגע שקיבל החלטה שרצונו להשפט.

במשפט פלילי רגיל אדם הוא בחזקת זכאי כל עוד בית המשפט לא פ0ק שהוא אדם. אם ישלם את הקנס- .



ש. אלוני!

זאת שיטה של פדיון עבריינים, יש חשלום כופר על מנח שלא יהיה לאדם חיק

ולא יהיה רישום פלילי.

ד. ליבאי!

כל עורך דין צריך יהיה להגיד לקליינט: תפסיק לחפש אח הצדק המוחלט, לך

ושלם.

ש. אלוני;

היום יש מערכח אחח של עבירוח כלליוח, ואין הבחנה בין שחי מערכות חוקים.

יודעים שבמערכח הכלליח יש סוג מסוים של עבירוח שמתייחסים אליהן כעבירוח מינהליוח, שאינן

עבירוח שיש עמן קלון, ויש עבירות מסוג אחר, אבל הכל באוחה מערכח. אס בונים מערכח

נפרדח, היא צריכה לחח חשובה גס לאדם שרוצה להחגונן. בהצעח החוק אין חשובה למקרה כזה,

כי כשהוא בא להחגונן מחזירים אוחו למערכח האחרח.

למעשה יוצרים מצב כזה שלעולם יאמרו לאדם: שלם. אולי זה יגדיל אח

קופח המדינה, צדק זה בוודאי לא יעשה.

אמר היום פרופסור קלינגהופר, ולמעשה היינו עריס לבעיה גם בשלבים

המוקדמים של הדיון וכיוונו לדעח גדולים, שאי אפשר ללכח בשני המסלולים בעח ובעונה אחח.

צריך למצור חשובה לבעיה. אם יגדל היצר להטיל עוד כהנה וכהנה, זה לא עולה בקנה אהד עם

הצדק הטבעי.

שאלה לגבי ההצעה של פרופסור קלינגהופר לסעיף 15. הוא הציע לפרט אח

העבירוח עליהן אפשר להגיש חביעה, כדי למנוע אח שיקול הדעח שניחן בסעיף 15.

פרופ'.ה. קלינגהופר;

הצעתי היא שזה יהיה בחקיקה, ולא לפי שיקול דעח לגבי מקרים אינדיווידואליים.

אם הצעה זו לא חחקבל ובכל זאח יוחלט שיהיה לחובע שיקול דעח, או שיהיה לו

עיקול דעח רק לחקופח מעבר, כפי שהציע חבר-הכנסת ליבאי, האם ראוי שעל שיקול דעח זו!

יהיה ערר או ערעור למי שרואה עצמו נפגע, למי שחושב שמחוך שרירוח הוגש נגדו כתב אישום?

יש חמיך אפשרות לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה ל,עיכונ הליכים,

זה חוחח כבד מדי לענין שלפנינו.



היו"ר א. קולס!

אני מודה לכל המשתתפים בדיון. אנסה לחדד קצת את הדבריס שהצביע עליהס

פרופסור קלינגהופר. השאלה העקרונית והמעשית, שנובעת כבר משמו של החוק, היא השאלה מה

החוק הזה להסדיר. יש דעות ופירושים שונים. אנחנו עושיס יצור חדש, שאני דואה בו הישג

ליברלי, כמו שנאמר בדברי ההסבר. יש מעשים, שהס לא יהיו בגדר עבירות פליליות, אבל

מעשים שאסור לעשותם ומי שעבר על הוראה זו ישלם על כך. בל אני רוצה לראות את החוק ולא

כממזר של החוק הפלילי שיפגע בזכויות הנאשם.

אחרי שכבר עברנו על דוב סעיפי החוק, אנחנו מברריס מה כוונת החוק ורוחו.

כאשר הגענו לפרק זו תיקון חוקים שונים, שנוגעים לשופטים, דיינים וחברי כנסת, לגביהם

נקבע בחוקים שונים שאין עליהם שום מרות פרט למרוח החוק, נתקלנו בבעיה. אם שופט יבוא לפני

רשם שרשאי לקבוע את גובה הקנם, תמיד אפשר יהיה להגיד שהקנס שקבע גבוה או נמוך מדי. אם

ההחלטה היא בידי הרשם, כאילו עוקפים את חוק יסוד: השפיטה. לגבי חגרי כנסת, עוקפים

במידה מסוימת את חוק חסינות חברי חכנסת. אין בעיה ששהקנס הוא קצוב, כמו בעבירות תנועה.

כאן ניתנת למישהו סמכות להחליט על גובה הקנס, מי יבטיח לנו שלא יחליט לפי אישיותו

של האיש שעומד לפניו, וגם אס יחליט כאופן אוביקטיבי - אפשר יהיה להגיד שקיבל את ההחלטה

לפי אישיותו של האיש שבא לפניו.

בחוק שלפנינו יש יצור מענין מאד, אבל קשה מאד להכניס אותו במעדכת

המשפטית. אני מנסה לראות בזה עוד ספירה אחת מספירות המשפט, לא ספירה פלילית. אולי מעשים

מסוימים לא רצוי להוציא מהתחום הפלילי, עבירות חמורות, עבירות שיש עמן קלון.

השאלה היא איך אנחנו מתקדמים.

היו"ר א. קולס!

הייתי רוצה לשמוע מפרופסור קלינגהופר את התשובה לשאלתו של חבר-הכנסת

ליבאי! איר מתקדמים?

פרופ' ה. קלינגהופר!

אני מודה על האפשרות להתייחם לדברים המענינים ששמעתי. אני לא דיברתי על

הדגם הזה שאתם רואים, ובצדק, שהפנייה של נקנס לבית משפט מוגדרת בחוק המוצע כהבעת רצון

להשפט על עבירה. אם תשנו את המינוח ולא תדברו על עבירה מינהלית ולא על עבירה, תהיה

לזה משמעות לא רק מינוחית אלא גם מהותית.

כשאדם כבר נקנס הרי רצונו כבר לא לגמרי חופשי, הוא צריך לשקול מה הרע

במיעוטו. הבהירה צריכה להיות לפי שיקולו. אם כבר דבקה בו מעין סטיגמה, זה מפריע.

על כן לא הייתי אומר שהתוצאה של התנגדותו לקנס תהיה שהוא יישפט בעבירה, אלא שהוא פונה

לבית משפט שיקבע את דינו, במקום קביעה של רשות מינהלית שקנסה אותו - והקנם הוא הוראת

מינהל לענין זה, לפי לשון חוק הפרשנות.



אם אדם נפגע מחוקים אדמיניסטרטיביים, לא תמיד הוא נזקק לפנייה לבג"צ ולא רק

אפשרות זו פתוחה לפניו. החוקים הללו קובעים אפשרויות של ערעורים סטטוטוריים. י

אזרח הרואה עצמו נפגע יכול לפנות לבית המשפט נגד הוראת מינהל מסוימת, והענין

לא נהפך על ידי כך לענין פלילי. אני חושב שבכיוון זה צריך ללכת. רצוי שפנייתו של הנקנס

לבית המשפט לא תחשב גורם להשפטותו בעבירה. השימוש במינוח מתאים יכול אולי להוביל אתכם

בדרך זו ולהוציא את העוקץ שדובר עליו.

המילה קנס היא לא חד-משמעית, גם לא בפסיקה שלנו. השופט ברק, בדיון על פי

חוק מס ערך מוסף, הקדיש מחשבה רבה להבחנה בין קנס אזרחי יבין קנם שהוא בבחינת עונש.

אפשר גם להשתמש במילה קנס לדברים שאינם עונש. זו היתה כוונתי, ואני לא חידשתי בזה,

מסתמנת מגמה כזאת גס בפסיקה.

לי לא נראה הדבר שלתובע יהיה שיקול דעת אם להגיש או להגיש כתב אישום, זאת

אומרת אם לשלול מאדם את האפשרות להקנס בהליכים מינהליים. אם אמנם יהיו תקנות של שר

המשפטים באישור של ועדת החוקה חוק ומשפט, שיקול הדעת צריך להיות של שר המשפטים פלוס

. השר הממונה על ביצוע החוק פלוס ועדת החוקה חוק ומשפט, שהם יקבעו את הסייגים. יש

להם אפשרות כזאת בסעיף 1 ובסעיף 4. לא הייתי רוצה שהתובע יהיה מוסמך להפעיל שיקול דעת.

זה יהפוך את הענין לפריקרי ביותר. הוא יוכל בכל מקרה לעעשות זאת, החוק לא קבע שבמקרים

מסוימים לא יוכל להגיש כתב אישום. זה עלול לעשות את החוק פלסתר, כי כל הדיקרימינליזציה

חהיה נתונה לחסדו של התובע ממקרה אינדיווידואלי למקדה אינדיווידואלי.

אני מבקש לשקול היטב את הדברים. סייגים - כן, יכול להיות שהמציאות דורשת

שתקבעו אפשרות לסייג, אבל לא שהתובע יסייג אלא שהחקיקה תסייג, לאו דווקא חקיקה ראשית.

יש כאן הסמכה של המינהל, אם כי באישור של ועדה של הכנסת, שישברו את הראש ויציעו סוגים

של מקרים שבהם יתנהל המשפט בהליכים פליליים ולא מינהליים, ולא להשאיר את זה להחלטה

חופשית ולשיקות דעת של התובע. אם תשאירו שיקול דעת חופשי לתובע, זה יוציא את עיקר הערך

של החוק הזה. כמובן, הדבר בידיכם.

מה שאמר חבר-הכנסת לין, עם כל הכבוד, לא נראה לי נכון. מה זאת אומרת

מטרת החוק? אני לא קראתי את הפרוטוקולים של דיוני הועדה, אבל קראתי את דברי ההסבר

לחוק ומהם למדי מהי מטרת החוק. למדתי שהמטרה העיקרית של התוק היא להקל על בתי המשפט.

זו מטרה חשובה מאד. אגב, המצב בבתי המשפט הוא בכי דע, יש פיגודים, משפט נמשך לא שנה

אלא שתים או שלוש שנים, אדם סובל סבל רב משום שאיננו יודע מה יהיה בסופו של דבר והוא

קרבן של עיוות דין ועינוי דין. החוק הזה נועד להקל מהלחץ הרובץ על בחי המשפט. זה חשוב

מאד, אבל נימוק זה בלבד לא היה מצדיק חקיקת החוק. אתה לא יכול בגלל שיקול בדבר העומס

בבתי המשפט להצדיק קיום הליכים מינהליים. צריך קודם לבדוק את הרעיון כשלעצמו, ללא זיקה

למצב בבתי המשפט.

הצידוק לחוק זה הוא אחד ויחידי: דקרימינליזציה של מעשים מסוימים. לשם כך

צריך להוציא אח המהות הפלילית, לא לדבר על עבירה ולא לדבר על עונש, אלא להלביש את החוק

לבוש מינוחי אחר. זה יהיה המפנה הגדול, שאראה מקום לברך אתכם אם תעשו אותו.

שאלה לחבר-הכנסת שאקי. קנס הוא לא בהכרח על עבירה פלילית, יש קנם

אזרחי. אני מציע שלא להיות שבויים במונח קנס. חבר הכנסת שאקי אמר שיש עבירה מוסרית, יש

עבירה דתית. אין אלה עבירות פליליות, אבל השימוש במונח עבירה לא הפריע לך, כי אתה חי

במערכת מושגים שבה יש עבירה דתית, עבירה מוסרית.

זה לא בספר החוקים. בהקמתו יכולים להיות מושגים כאלה, אבל כשהוא נותן

חוק לעם הוא רוצה שהעם יבין. י

העם מבין היטב. העם מכיר את המושג עבירה מושרית, אולי אפילו יותר מאשר

עבירה פלילית. לכן לא צריך להבהל מתמונת עבירה מינרלית. התפיסה שעבירה היא רק פלילית

היא תפיסת שאנתנו מנסים להפוך אותה לתפיסה מיושנת.

אם תקראו בספר התוקים את כל העבירות הפליליות, תראו שלא כולן סליליות

עבירה מוסרית, עבירה רתית, עבירה פלילית, עבירה מינהלית.

א.י. שאקי;

מדוע הרבקות במילה עבירת?

י. בר-סלע;

לא מתוך רבקות. יש שינויים בקונספציה. אנתנו מציעים דרך תדשה, שהיא לא

כל כך תדשה כי כבר קיימת עבירה מוסרית, עבירה דתית, עבירה תברתית. תהיה גם עבירת

מינהלית. אם רוצים באמת ליצור משפט מינהלי, צריך להשתמש במונתים קיימים - תוזה מינהלי,

ריני נזיקין מינהליים, וגם עבירה מינהלית. דוקא כך צועדים בדרך המלך.

א.י. שאקי;

הכתם בא לאדם מעצם הקישור של המעשה עם המונח עבירה, כי עבירה עושה

עבריין. כדי למנוע מאנשים רבים לאלפים ולרבבות את הכתם של עבריין, אם לא עשו מעשה

עבירה אלא הפרו דין, צריך לעשות את ההפרדה עד תום.

המונח עבירה הוא רתב וכללי מדי. כל מי שעשה עבירה נחשב עבריין, אם עבר

עבירה שיש עמה קלון ואם עבר עבירת שאין עמה קלון.

יש גם עבירת משמעת.

מר בר-סלע פנה לתבר-הכנסת שאקי, ונדמה לי שהתכוון בעיקר אלי. יורשה לי

להגיד מה המצב בגרמניה. אינני עושה זאת מתוך חיבה לאותה מדינה, אבל שם התפתחו הדברים

בתחום זה ובמידה מסוימת אפשר על דרך ההקבלה לתפוס את המשמעות ומהות הדברים. בחוק

הגרמני לא מדובר על עבירה אלא על "אורדנוגס-ווידרוגקייטיי - הפרת סדר. אדם יכול גם

לפנות למסלול אחר של השפטות. להסרת סדר יש בעברית משמעות שונה מאשר בשפה הגרמנית. מענין

שבגל החוק הגרמני לא תמצאו את המונח עבירת ולא המונח עונש, הם אומרים "בוסה" - שהוא

קנס שאיננו עונש.

צריו לחדש מליט.

י. בר-סלע;

ואז העט לא יבין.

פרופ' ה, קלינגהופר;

אני מציע לשקול שינוי במינוח.

היו=ר א. קולס;

תודה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:45)