הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 49

ועדת החוקה חוק ומשפס

יום גי, אי בסיון התשמ"ה, 21 במאי 1985, 00;12

נכחו: חברי הועדה;

אליעזר קולס - י ו"ר

שולמית אלוני

יצחק ארצי

אלעזר גרנות

דוד ליבאי

אוריאל לין

מוזמנים;

ח. קלוגמן - משרד המשפטים

ד"ר ג. קלינג - לשכת עורכי הדין

ש. סגר

ר. מלחי

קצרנית; א. אשמן

א. הצעות לסדר היום

ב. חוק רואי חשבון (תיקון מס' 4), התשמ"ג-1982 - בקשה לרוויזיה

ג. הקמת ועדה לדיון בחוק חוזה עבודה

ד. חוק בתי המשפט (תיקון), התשמ"ה-1985



א. הצעות לסדר חיום

הי ו"ר א. קולס;

אני מתכבד לפתוה את ישיבת ועדת החוקה חוק ומטפס, אני מברך את חבר הכנסת

אלעזר גרנות ששב לועדה. הרגשנו בחסרונך בחודשים האחרונים ואני שמח שאתה חוזר

לועדה, אני בסוח שתתרום לעבודת הועדה מהמרץ, הידע, הנסיון וחכמת החיים שלך, כפי

שהיה בקדנציה הקודמת.

בעקבות פנייה של חבר הכנסת אוריאל לין, החלטנו אתמול לקיים דיון במוסד

החנינה. הנושא עלה בעקבות ארועים שונים ושאלות שעלו לאו דווקא בחודש האחרון -

הויכוח בין נשיא בית המשפט העליון לשר המשפטים ונשיא המדינה, אלא גם בעקבות

דברים ששמענו אצל נשיא המדינה בפגישה עם הועדה בתחילת הקדנציה של הכנסת האחת

עשרה וארועים אחרים, כמו חתימת-קיום של שר חמשפסים על החנינה לברנס, אמרנו שכדאי

לבדק את כל נושא החנינה בחוק בישראל.

אתמול הוחזרו שבויים שהיו בידי המחבלים תמורת חנינה או הקלת עונש או

שחרור למחבלים שהיו אסורים בישראל. אשתדל לדבר בנושא לא מבחינה פוליסיטים אלא

כיושב ראש ועדת החוקה חוק ומשפס. מה שנעשה אתמול העלה בי מחשבות, והייתי רוצה

לשמוע דעת חברי הועדה בענין.

ש. אלוני;

יש היום רגישות פוליסית בנושא זה, והדיון שלנו היום עלול להתפרש כחלק

מהויכוח והלחץ הציבורי בענין חנינה לאנשי טירור יהודים. יש הפגנה מול הכנסת

עומדת השאלה אם אנחנו מעונינים באינטרפרטציה כזאת.

הי ו"ר א. קולס;

לפני שאני מעלה כלל בקשה לדון בנושא, אני משמיע בקול מהרהורי לבי. לא ידעתי

שיש הפגנה מחוץ לכנסת.

החוק הפלילי מבחין בין רצח והריגה, אבל לאחר שגזר בית המשפס דינו של עבריין

הרי הוא עבריין, ולא חשוב מה היו הנימוקים לעבירה, אם חיו נימוקים לאומיים או

אחרים. השאלה שעולה היא אם עבריינים שווים לפני החוק. אני מברך על שובם של

השבויים שלנו, אבל אני חושב שמה שנעשה אתמול מעלה אז השאלה של שוויון לפני החוק.

אנחנו צריכים לכבד החלסות של בית משפט או בית דין, וכשיש ארוע כזה שהיה,

ועדת החוקה חוק ומשפט לא יכולה לעבור לסדר חיום בלי לבדוק אם לא היה ערעור של

המערכת המשפטית של מדינת ישראל, אם הועדה תמצא שלא נשמר שלטון החוק, אנחנו

הראשונים שצריכים להתריע על כך. לנו גם קל יותר לעשות זאת, מבחינה מקצועית, גם

אם לא נעשה זאת סמוך לארוע.

אני רוצה שנקיים פה דיון באספקס אחד בלבד; המערכת נתנה תנאים מסוימים

לעבריין אי ותנאים אחרים לעבריין בי. גם בהענקת חנינה עולה בעית השוויון והבעיה

של כיבוד החלטת בית המשפס, כיבוד המערכת המשפטית. אנחנו יודעים שבענין הענקת

חנינה היתה גם התמרמרות של שופטים. אני מציע שאחרי שנשמע את חברי הועדה נקיים

דיון, אינני קובע את העיתוי, בוודאי לא היום ולא מחר, אבל אנחנו צריכים לקיים

דיון בערעור של שלטון החוק.

אני לא אהב להשתמש בפראזות, אבל אומר שאתמול היה בשבילי היום הכי קשה כאזרח

מדינת ישראל, לפחות בעשרים וחמש השנים האחרונות. הרגשתי שאין עוד ערר לחיי אדם

בישראל. אף אחד לא צריך להסביר את את השיקולים הנעלים של שחרור שבויים אני עצמי

מוכן לתת הרצאה רגשית בנושא זה. אבל לא יתכן שלא יהיה גבול למחיר שמשלמים אפילו

בשביל שחרור שבויים.

אני חושב שהממשלה נטלה לעצמה סמכות שאין לה. יהיו השיקולים עליונים

ומוצדקים כאשר יהיו, היא נטלה לעצמה סמכות שאין לה.

אני רואה בפעולה שנעשתה אתמול טרגדיה. אני בטוח שזן הפגיעה ההמורה ביותר

באושיות החוק בישראל והפגיעה החמורה ביותר בכל הרעיון של משפט, שמירת דין על ידי

בית המשפט, מדינת חוק. יהיו השיקולים נעלים כאשר יהיו, אם הממשלה נטלה לעצמה

סמכות לעשות את הפעולה שעשתה, זו היתה הפגיעה הכי חמורה בחוק בישראל. לא ידעתי

שיש הפגנה בחוץ.

א. גרנות;

ההפגנה היא כדי שימשיכו בדרך זאת.

הי ו "ר א. קולס;

כדור השלג התחיל להתגלגל.

אוריאל לין;

אני מציע שנזהר מהדרך שלא לדון בדברים מפני שהדיון יכול להתפרש כך או אחרת.

אני חושב שלממשלה אסור לעשות מה שעשתה לפני שנועצה בענין זה לפחות עם ועדת

החוקה חוק ומשפט של הכנסת. לא קיבלנו דיוח מלא על מה שנעשה, אבל אם אני צריך

לשפוט לפי מה שאני קורא, זה לא מעורר הערכה רבה. אני סבור שאנחנו צריכים לחתור

להגבלת סמכות הממשלה בנושאים אלה, כי אולי רק בדרך זו נביא לכיבוד החוק. המצב

היום הוא פשוט מאד; החיים במדינה הזאת הם הפקר, רוצחים משתחררים כגיבורי מלחמה

או כשבויי מלחמה. זאת עובדה.

אני תומך בהעלאת הנושא לדיון, בכיוון של בדיקת סמכות הממשלה בנושא כזה.

הי ו "ר א. קולס;

אני רוצה למסור לחברי הועדה אינפורמציה שקיבלתי ממקורות די מוסמכים, וצריך

עוד לאמת אותה עם שר המשפטים. אם הדברים נכונים, הם קשורים בדיון בענין החנינה.

אודי אדיב היה מספר פעמים ברשימת האנשים שהמחבלים ביקשו לשחרר תמורת שחרור

שבויים. מה שחמור הוא שלו עדת השחרורים נאמר מפורש שאם לא ישחררו אותו לפני שחרור

המחבלים שנעשה אתמול, יצטרכו לעשות זאת כחלק מהעיסקה עם המחבלים. אם האינפורמציה

הזאת נכונה, הרי היה זה נסיון להשפיע על ועדה שצריכה להיות חופשית מכל השפעה

זרה. קיבלתי את האינפורמציה ממספר גורמים שאינם קשורים זה בזה, כך שנראה לי שהיא

נכונה. גם העיתוי מדבר בעד עצמו.



ש. אלוני;

אני שותפה להרגשה הקשה מאד שהביע דובר הכנסת ליו. בררתי את הדבר, הכל נעשה

לפי הליכי החנינה, בכל מקרה היתה התימה מסודרת של הפחתת עונש והליך הנינה.

ח. קלוגמן;

רק הפהתת עונש.

ש. אלוני;

בדקתי. הכל נעשה כהוק עם כל החתימות.

מה שמדאיג אותי הוא שבמציאות שלנו היום אין איזולציה בין הנושא הספציפי הזה

של שחרור מחבלים בהסכם חליפין ובין המערכת המשפסית. הופיע ממלא-מקום ראש הממשלה

ומי שהיה ראש ממשלה בישראל ואומר שעוד לפני שהדבר בוצע הוא הציע לשחרר את עצורי

המחתרת. בנשימה אחת הוא אומר שהרי זה כהרי זה ועל כן דין אחד לאזרחי ישראל

שעומדים כאן לדין ולעיסקה שבוצעה עקב סחיטה ונושא ומתן עם אויב. אם זה חל על

אזרחי ישראל, לא שפוסים אלא עצירים, כאלה שביצעו עבירות חמורות ביותר, הרי כל

גנב בישראל

אוריאל לין;

אילו היה מהבל עצור, לא שפוט, לא היו משחררים אותו?

ש. אלוני;

התנאי שלהם היה שישוחררו רק שפוטים.

אוריאל לין;

אחרי שעשינו מה שעשינו, עוד יש בכלל גבול וסייגים?

סברתי שאנתנו צריכים להיות מאד מאד זהירים, אם כי כמובן שמותר לנו לדון כל

דבר, שמא הלילה אנחנו עוד ניתן יד להתפוררות הכללית. אם כדברי ממלא מקום ראש

הממשלה זה כהרי זה, דין אזרהי ישראל שעומדים למשפס כדין המובלים ששוחררו- אם

השיקול נכון או לא נכון, אבל תחת לחץ ובמשא ומתן עם אויב - תתחיל גם בדיקה של

רמות של עבירות שונות של אזרחים שונים בישראל.

אני מסכימה שאנחנו עומדים על סף התפוררות של המערכת וטיפוסית. אני גם

מסכימה שהיה לנשיא בית המשפט העליון "קייס" כאשר השמיע קולו כראש הזרוע השיפוסית

במדינת ישראל לגבי המערכת הכללית. יש לי שאלות ולבטים, אין לי תשובה, איך אנחנו

ועדת החוקה חוק משפס צריכים להתייוזס לנושא, אם להתייחס אליו היום, איר לנווט את

הדיון כדי שנוכל לבנות מהדש את העמודים עליהם נשען כל שלטון ההוק בארץ.



א. גרנות;

אני לא יודע אם יכלה הממשלה בענין זה להתייעץ מראש עם ועדת החוקה חוק

ומשפט. אינני יודע. אמנם חומת השתיקה סביב העניו נפרצה במקום שנפדצה, יותר מדי

אנשים עסקו בזה, ככל שידוע לי הדבר גם גרם נזק וכמעס שיבש את הענין כולו.

אני צריר להגיד שמעבר לחילוקי הדעות הפוליטית, אני חושב שיש כמה נקודות

שבהן מנחם בגין תרם ברגעים משברי ים תרומה ייחודית להגנת הדמוקרטיה ולשלטון החוק.

אני חושב שמה שעשה הבוקר היה אחר הדברים החשובים ביותר. אחרי שממלא מקום ראש

הממשלה איש מפלגתו אמר מה שאמר, הופעתו של מנחם בגין היתה צעד בכיוון הנכון.

לכיוון זה אני רוצה לכוון כל דברי.

אני מרגיש מה שכל אחד מאתנו מרגיש. הרגשות הם מעורבים, גם זעם נורא, גם

השתתפות בכאב משפחות, ולא רק משפחות שבניהן נרצחו. שמענו היום זעקה של הורי

הילדים ממעלות. זה היה הדבר הנורא ביותר.

הי ו "ר א. קולס;

באותו מקרה לא שחדרו מוזבלים. כשנחטף המטוס לאנטבה לא שיחררו.

א. גרנות;

שמעתי שני אנשים, ואני יודע ששניהם התלבטו והחליטו מה שהחליטו. אחד מהם היה

שותף להחלטה. עובדה היא ששמואל תמיר היה בתור הענין הזה. אינני אמר זאת מפני

שהוא איש הליכוד, אלא מפני שהיה אחד משרי המשפטים הטובים שהיו לישראל. ועובדה

היא שמנחם בגין אמר מה שאמר.

מחבלים שחררנו גם לפני כן, תמורת חיילים. בתום מלחמת יום כיפורים שחררנו

מאות. עד עכשיו לא עשו זאת תמורת אזרחים. זה כל ההבדל.

הי ו "ר א. קולס;

יש הבדל גם בצורה.

א. גרנות;

הודעתי הבוקר שאנחנו נעמוד אחרי הממשלה בהכרעה נוראה זו שקיבלה. אבל כועדת

החוקה חוק ומשפט מענין אותנו כאן דבר אחר. אפשר להסיק כמה וכמה מסקנות ממה שקרה,

והן יכולות אפילו להיות מנוגדות זו לזו. אני חושב שהמסקנה שחבר הכנסת אוריאל לין

מכוון אליה היא השגויה מכולן. אנחנו עומדים לאחר מעשה, זה מצב אחר מאשר לפני

מעשה.

אוריאל לין;

לאחר מעשה וגם לפני מעשה בעתיד. אני רוצה למנוע את המעשה בעתיד,

א. גרנות;

אתה מתייחס לענין בצורה פטליסטית ביותר. אתה אומר; מעכשיו אין עוד מה

לעשות, חיי אדם אינם חשובים עוד. אני אומר שהמעשה שנעשה ניתן לתחימה, אם נרצה

בזה; זה היה יוצא מן הכלל, יוצא מן הכלל נורא, אבל זה יוצא מן הכלל שמחזק את

הכלל. אתה אומר; כיוון שזה קרה, נרים ידים, הכל אבוד.



אוריאל לין;

לא. כוונתי היתה שהכנסת חייבת לקבוע תחומים מתי ואיר צריך לפעול במקרים

כאלה בעתיד. הנזק שנגרם, כבר נגרם,

אלעזר גרנות;

הנימה של דבריך היתה נימה של יאוש, אני יוצא נגד היאוש, כי יאוש במקרה זה

הוא יועץ רע, בוודאי למי שיושב בוזדר זה. אני חושב שצריך לתחום ולהגיד; זו היתה

סחיטה של אויב מנוול, ממשלת ישראל החליטה להכנע לסחיטה. אבל אם אנחנו מחליטים

שזו אחת השיטות, או השיטה שתעבוד, כי אם תעבוד הרי זו תהיה השיטה, מחר משפחה של

גנב שפוט תחטוף ילד... אנחנו צריכים להציב גבול ולהגיד; זה היה. נדון בדברים

לעומקם בשיקול דעת. אם ועדה של הכנסת צריכה לעשות היום משהו, אני חושב שהדבר

העיקרי שהיא צריכה לעשות הוא להגיד: יש גבול, זו לא נורמה, זה היה יוצא מן הכלל,

יוצא מן הכלל, בעייתי, נורא. זאת אפשר להגיד מכל עמדה פוליטית שרוצים לנקוט כלפי

המעשה עצמו. צריך להגיד שכועדה לא ניתן יד להפוך את זה לנורמה.

הערה בענין אודי אדיב. אני יכול לגלות שההחלטה שהתקבלה על ידי בית המשפט

היא ההחלטה שיושב ראש הכנסת שלמה הלל ואנוכי הצענו גם לנשיא. זה ענין שהתחיל

לפני שנה וחצי.

אודי אדיב הודיע שבשום פנים לא ישתחרר עם מחבלים, הוא התחנן להעביר להם

ידיעה שיפסיקו לתבוע שחרורו. זו לא פעם ראשונה שכללו אותו ברשימה שהם תובעים

לשחרר. נכון, היה היה בבבית הסוהר עם אסירים בטחוניים. אבל מזה שנתיים יצא ועבר

לאזור אחר בבית הכלא, כדי להפטר מהדימז של מי שנכנס לרשימה יחד עם אוקמוטו.

הענין בעצם הוכרע עם החלפת ההרכב. בלי להכנס לדברים, שהם כבר לא טוב

יודיצה, הטענה של השב"כ עמדה נגד טענותיהם של אנשי בטחון מובהקים בעבר ובהווה.

בסופו של דבר התקבלה החלטה.

אודי אריב עבר מה שעבר. אני לא שופט. הוא ריצה יותר משני שלישים מהעונש.

הוא אדם בן ארבעים. התרגשתי כשקראתי ב"העיר" את הדברים שנרשמו מפיו. אני חושב

שזה דבר נורא להטיל עליו עכשיו סטיגמה של מחבל משוחרר. הוא לא שוחרר בעיטקה

הזאת. צריך לתת לו להנות מהחלטה חוקית שהתקבלה על פי הנוהל הקיים במדינת ישראל,

ולא להטיל עליו יותר מאשר כבר הטילו עליו. בית המשפט כבר קבע את עונשו, והוא

ריצה אותו לפי החוק הקיים במדינת ישראל.

המלמולים - כבר שמעתי אותם, שמעתי ממי שרצה שכך ייראה הדבר, מאחת המפלגות

בישראל שרוצה להוכיח שמה שיהודים לא הצליחו לעשות הצליחו ערבים לעשות, הצליחו

לשחרר את אודי אדיב. אומר במפורש, שמעתי זאת מאחד מאנשי וזד"ש.

אני רוצה להזהיר, זה לא בדוק. אני בטוח שזה שקרי. אני מציע לא לערב בזה את

אודי אדיב. הוא הלך עם הצלב שלו, לא צריך להוסיף על זה.

הי ו"ר א. קולט;

אם אני רואה את שלטון החוק כבנין או מבצר, הרי אתמול הבנין הזה עבר רעידת

אדמה, זעזוע קשה. כל מה שרציתי לעשות כאן הוא לא להעמיק את הסדקים אלא להיפך,

לנטות לבנות מחדש את החומות.

אני משתדל כאן לא להתייחס להשקפות פוליטיות שלי ולא להתייחס לדברים מתוך

ראיה פוליטית, אלא לנסות לראות דברים לאשורם וכפי שהציבור רואה אותם. דוווקא

משום שהועדה הזאת אמונה על המערכת השיפוטית, לפי תקנון הכנסת, חשוב שנבדוק את



הענין. לא בעידנא דריתחא ולא בסערת רגשות, אלא לאתר שיעברו מספר ימים ונוכל

להתייחס בקצת יותר קור רוח לכל שרשרת הארועים, אבל אין ספק בלבי שאנחנו צריכים

להתייחס לנושא. לא שמעתי גישה אחרת מדוברים אחרים בועדה,

אני מנסה לתאר לעצמי מה חשות משפחות שנפגעו מפעילות חבלנית, שיקיריהן נרצחו.

הם יודעים שהרוצחים מתהלכים עכשיו חופשיים ברחוב ואולי עלולים שוב לרצוח, והם

שואלים את עצמם איפה החוק במדינת ישראל. הנורמה כבר נקבעה בעצם השחרור הסיטוני,

בין אם רוצים בכך ובין אם לא רוצים נקבע תקדים ונקבעה נורמה. אילו שיחררה

הממשלה חמישים מחבלים, הדבר היה נראה אחרת. גם בגלל המאסה הדבר נראה נורא,

ובמיווזד כשהשחרור היה גם בתחומי מדינת ישראל. היתה נורמה שלא משוחררים. לא צריך

להביא כדוגמה מה שהיה אחרי מלחמת יום הכיפורים, מה גם שאז היו חריגים שאותם צריר

לבדוק.

אמרתי מה שאמרתי בענין ועדת השחרורים כי עולה השאלה אם לאותה ועדה היו

שיקולים זרים.

א. גרנות;

אם היו שיקולים כאלה שהזכרת, הם זרים.

ש. אלוני!

אתה מחשיד

היו"ר א. קולס!

אני לא מרושיד אף אחד. כל דבר דמיוני שאגיד, במדינת ישראל יכול להיות מחר

למציאות.

אני שואל, כמו ששאלו! חברת הכנסת שולמית אלוני, איך כיצד נקיים את הדיון

בנושא זה. אם נחליס לקיים דיון, נזמין את שר המשפטים ואת היועץ המשפסי לממשלה

ולאור מה שנשמע נחליס איר לכלכל מעשינו.

נעבור עתה לשני סעיפים שהיינו צריכים לדון הם בישיבה אחר הצהרים, ונבסל את

הישיבה השניה שהיינו צריכים לקיים היום.

ב. חוק רואי חשבון (תיקון מס' 4), התשמ"ג-1982- בקשה לרוויזיה

היו"ר א. קולס!

באחת מישיבות הועדה החלסנו לא לדון בחוק רואי חשבון. במשרד המשפטים היתה

מחשבה נוספת והם מבקשים שכן נדון חוק. אני מציע לאשר את הבקשה לרוויזיה, כי הרי

תמיד אפשר להחליס לא לקיים את הדיון. משרד המשפסים העלה נימוקים נוספים, שמעתי

נימוקים נוספים גם מאנשים שונים. אני מעמיד להצבעה את הבקשה לקיים דיון בחוק.

הוחלט פה אחד לקבל את הבקשה לרוויזיה.



ג. הקמת ועדה לדיון בחוק חוזה עבודה

היו"ר א. קולס;

נקבע שתהיה ועדה משותפת לועדת החוקה חוק ומשפט לועדת העבודה הרווחה לדיון

בחוק חוזה עבודה, ארבעה חברים מכל ועדה, היושב ראש מועדת החוקה חוק ומשפט, אני

מציע שישתתפו בועדה חברים שיש להם ענין בנושא.

הוחלט שהחברים בועדה המשותפת יהיו וזבדי הכנסת א. קולס - יו"ר, ש. אלוני,

א. גרנות, וחבר מסיעת המערך.

אני מבקש שחבר הכנסת אוריאל לין יוכל להחליף אותי בעת הצורך.

ד. חוק בתי המשפט (תיקון), התשמ"ה-1985

אנחנו עומדים בסעיף 3 לחוק.

ח. קלוגמן;

סעיף 3 הוא תיקון סעיף 26 לתוק העיקרי. בסעיף 26 מפורטים מספר מקרים בהם

רשאי בית המשפט העליון לדון בשופט אהד: "(3) בבקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים

ולהחלטות ביניים אחרות, וכן בבקשות לצווים על תנאי, מוסמך לדון שופט אחד, אך

שופט אחד לא יהיה מוסמך לסרב למתן צו על תנאי או לתתו על מקצת עילותיו בלבד;

(4) בערעורים על החלטות ביניים של בתי משפט מחוזיים מוסמך לדון שופט אחד."

נשיא בית המשפט העליון הציע שתי הצעות לסעיף זה. האחת היא הצעת הבהרה,

כיום מקיימים מוסד של קדם ערעור, יושב שופט אחז- ודן בנושא, הוא מנסה לפשר בין

הצדדים ולתת הוראות כיצר יהיה הערעור. הדבר אינו מעוגן בחוק, ונשיא בית המשפט

העליון מבקש לעגן אותו בחוק. לצורך זה בא מה שמוצע בפיסקה (1) של סעיף 3.

במיטבה שניה מצאנו שזה עשוי להיות רחב מדי. רחב אפילו ממה שהתכוון נשיא בית

המשפט העליון. יכול אולי להיות מקרה שגורל ערעור יוכרע על ידי שופט אחד, וזאת לא

היינו רוצים.

לפיכך אם הרעיון בעיקרו מקובל עליכם, נציע לכתוב: בדיון מקדמי בערעור,

לצורך הכנת ערעור וייעול הדיון בו, מוסמך לדון שופט אחד.

את התוספת הזאת ביקשה לשכת עורכי הדין?

לא. הבקשה באה מפרקליטות המדינה. הם חוששים שקדם ערעור עלול להפוך להכרעה

בערעור.



ד"ר ג. קלינג;

הנושא של דיון מקדמי בערעוד מוסדר בתקנות סדר הדין. בתקנה 445 נקבע: "נשיא

בית המשפט העליון, או נשיא בית משפט מחוזי, לפי הענין, רשאי למנות שופט של אותו

בית משפט שינהל דיון מקדמי לצורך הכנת הערעור, במגמה לייעל את הדיון בערעור,

לפשטו, לקצרו ולההישו וכן כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי דין..." זה המקום

היהידי שיש איזכור של הנושא בחקיקה הישראלית.

הנושא נמצא בשליטת שר המשפטים. אני לא הושב שאפשר לפרש את המוצע בהצעת

ההוק כך שלשופט יש סמכות לדהות או לקבל ערעור. אני הושב שהנוסח בהצעת החוק עונה

בדיוק על הצורך. הצורך קיים, כי יש לאקונה, כאשר שופט דן חיום הוא דן בלי שיש לו

סמכת, תקנה 445 היא אולטרה ויירט.

הי"ר א. קולס;

אלמלא הדאגה שהביעה הפרקליטות הייתי הולך לשיטתך. אבל מרגע שלמישהו יש

פרשנות, שכנראה מבוססת על מציאות מסןימת, הרי יש כבר חילוקי דעות. לא הייתי רוצח

להשאיר את הענין פתוח כך שתוכל לחיות פרשנות שבה אנחנו לא מעונינים. הנוסח

המצמצם שהציע מר קלוגמן, במה הוא יכול להזיק? הוא מונע מלכתחילה אפשרות של

ויכוח.

ש. אלוני;

זח לא אלגנטי ומחשיד שלא לצורך אז בית חמשפט.

בסעיף אחר בהצעת החק החלטנו לא להיות אלגנטיים ולהוסיף סעיפים שלמים מחוק

סדר חדין הפלילי לתוך החוק הזח. אמרנו שאנחנו רוצים שהדברים יהיו ברורים. אני

רוצה עכשיו ללכת באותו קו ולא לתת מקום לתילי תילים של פרשנויות.

ש. אלוני;

אני מתנגדת להצעה המצמצמת. גם הניסוח לא טוב. "ייעול הטיפול" בחוק? יש

בהצעה זאת החשדה ששופטים משתמשים לא נכון בסמכות. אני חושבת שמה שכתוב בהצעת

ההוק בהחלט מספק.

ד"ר ג. קלינג;

נראה לי שצריך להכניס עוד תיקון בענין בית חמשפט המחוזי, לאור תקנה 445

שבה מדובר על בית המשפט העליון וגם על בית המשפט המחוזי.

בתקנה מדובר על דיון מקדמי בערעור, ואילו כאן נאמר קדם-ערעור. צריך להשתמש

במושג אחד.

ח. קלוגמן;

זו היתה הצעת נשיא בית המשפט העליון. הוא ראה בזה מוסד קצת שונה.

ד"ר ג. קלינג;

צריך לשקול איפה לתקן, אבל לא יתכן שיחיו שני מוסדות לפני ערעור, אחד

קדם-ערעור ושני דיון-מקדמי, ולא ברור מה היחס ביניהם.

בחצעח של משרד חמשפטים יש רק וזלק מהסמכויות של דיון מקדמי לפי תקנה 445.



ת. קלוגמן;

אתה אומר שדי להגיד "דיון מקדמי". אני מקבל את זח. נאמר: בדיון מקדמי

בערעור.

ש. אלוני;

אם משתמשים באותו מינוח, חלה התקנה.

ח. קלוגמן!

אין לנו ו?תנגדות שזה יחול גם על בית משפט מחוזי.

הוחלט לאשר טעיף קטן (1) בטעיף 3 בנוטח המתוקן, והוא יחול

גם על בית משפט מחוזי.

ח. קלוגמן!

טעיף קטן (2). בדרר כלל צריך לקבל רשות ערעור לבית המשפט העליון. הענין בא

לפני שופט אחד. אמר נשיא בית המשפט העליון! למה יהיה אתר כך דיון בשלשה? תנו

לשופט אותר גם להכריע, כשמדובר בדן יחיד גם בבית המשפט המחוזי.

ד"ר ג. קלינג!

דנו בהצעה זו בלשכה בכובד ראש. אנחנו יודעים שהענין בא קודם כל לפני דן

יחיד. יש גם חטכון בדן יחיד. אבל עלול להווצר מצב מוזר: שופט שלום החליט כן,

שופט מחוזי החליט לא, שופט עליון שוב החליט כן. לאזרח המתדיין תהיה הרגשה לא

נוחה. משום כך קבעו שבערעורים יושבים שלושה שופטים. לעתים קרובים בערעור על

החלטת ביניים מוכרע תיק.

המצב בשטח כיום הוא שבקשות לערעור נדחות כמעט כדבר המובן מאליו. המקרים בהם

ניתנת רשות ערעור הם נדירים, באלה יש בהם ענין שראוי לעטק בו. במקרה כזה ראוי

שידון בית המשפט העליון במלואו ושלא ייחרץ על ידי שופט אחד. לא מדובר במספר גדול

של ערעורים.

יש פנים לכאן ולכאן. מבחינת היעילות, כדאי שיהיה דן יחיד. מבחינת הענין,

לאחר שכבר ניתנה רשות ערעור כדאי שהענין יידון בשלושה.

אם הנוהג כיום הוא שבבית המשפט העליון יש דן יחיד ורוצים לקבוע חובה

שהדיון ויהיה בשלושה שופטים, אני חושבת שזה מוגזם. אבל אם נותנים שיקול דעת

המצב כיום הוא שהשופט דוחה בקשה לרשות ערעור כשהוא יושב לבדו. מקובל שמחליט

בזה משנה לנשיא בית המשפט העליון. אס ניתנה רשות לערעור, תל סעיף כללי שבערעור

יושבים שלשה שופטים. אני מציע להשאיר את הסעיף הכללי.

נשיא בית המשפט העליון רוצה שניתן שיקול דעת. תמיד אפשר יהיה לההליט על

הרכב של שלושה. ממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון יתליט אס ישבו שלושה שופטים או

שהוא בעצמו יגמור את הענין.

יש לו שיקול דעת אס לדהות או לקבל בקשה לרשות ערעור, וזה הרבה יותר מאשר

התלטה על מספר השופטים בערעור.

הוחלט לאור סעיף קטן (2) בטעיף 3-

(הישיבה ננעלה בשעה 13:00)