הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 45

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

מיום שלישי, כ"ג באייר, התשמ"ה - 14 במאי. 1985. בשעה 14.00

חברי הוועדה; היו"ר א. קולס

מ. וירשובסקי

מוזמנים; י. בר-סלע - משרד המשפטים

ד"ר קלינג - לשכת עורכי-הדין

יועץ משפטי לכנסת ; צ. ענבר

ר, מלחי

ש, סגר

ש, צהר

סדר היום; חוק העבירות המינהליות, התשמ"ה - 1985.



היו"ר א. קולס;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט, הצעה לסדר לחבר-

הכנסת וירשובסקי.

בכנסת התשיעית, נדמה לי, העברנו את חוק הפיקוח על עסקי ביטוח. המטרה

היתה להגיע לכך שהמבוטחים יהיו מוגנים בפני התעמרות חברות הביטוח. דיברנו

אז גם על מעמד מיוחד שיהיה לסוכני הביטוח, וקבענו במפורש שיש להם נאמנות

כלפי המבוטחים. מתברר לי עכשיו משיחות שקיימתי עם אנשים בזמן הפגרה, שהחוק

הזה אינו מתבצע הלכה למעשה, וכי אין מנצלים נכון את התקנות העומדות לרשות

הציבור הרחב, אלא שההיפך מזה הוא הנכון: החוק משמש כלי עזר דווקה לחברות-

הביטוח.

אני חושב שהכוונה של המחוקק נכשלה כאן, הואיל והמדובר בחוק חשוב

שהוועדה השקיעה הרבה מאמצים ומחשבה בחקיקתו, אני חושב שכדאי להזמין לישיבת

ועדת החוקה חוק ומשפט את הגורמים הנוגעים בדבר ולברר הכצעקתה, האם החוק

מופעל הלכה למעשה, ואולי הציבור איננו יודע איך הוא יכול להעזר בחוק הזה

על מנח להתגונן בפני התעמרות של חברות ביטוח ולהפעיל את המפקח על ע6קי בימות,

שיש לו מעמד בחוק ואינני יודע אס יש לו ממפיק זמן להתמודד עס הבעיות האלה,

ומה אפשר לעשות כדי להביא לידיעת הציבור את מה שהחוק מעמיד לרשותו.

אני מציע איפוא שהוועדה תזמין את כל הנוגעים בדבר, גם את נציגי ארגון

הצרכנים, כדי לשמוע מהם מה אכן קורה בתחום הזה. לדעתי חשוב מאד שנעקוב אחרי

החקיקה שאנחנו מביאים לעולס בהנחה שאנחנו משרתים בזה את הציבור ומגנים עליו.

אני מציע להעלות את הנושא הזה לדיון בוועדה, כי שמעתי את הדברים האלה משנים-

שלושה מקורות מהימנים, ביניהם אדם שהופיע בשעתו בפני הוועדה כעד מומחה, מר שפריר.

מר שפריר. הוא אמר לי כי יש הרבה מאד דברים שצריך לדבר עליהם בהיותם קשורים

בהפעלת החוק.

דיברתי על הנושא הזה גם עם מוכן ביטוח, ואני חושב כי רצוי שנשמע גמ

דעת סוכני הביטוח. אני חוזר ומציע להעלות את הנושא הזה לדידן בוועדה.

אני מודה לחבר הכנסת וירשובסקי שהעלה את הצעתו. מאהר והמדובר בחוק

שהוא די חדש, חוק שיצא מתנור היוצא של הוועדה שלנו, אנחנו צריכים לחוש

אחריות כלפיו ולבדוק את הדברים שהועלו כאן ושיועלו על ידי הגורמים שיוקיעו

בפני הוועדה.

אני מבקש שהדברים האלה יובאו לתשומת לבה של הגברת עליזה אליצור ממשרד

המשפטים. אנו דושמים לפנינו את הצעתו של חבר הכנסת וירשובסקי, ואת אתת

הישיבות הקרובות של הוועדה נקדיש לדיון בנושא שהוא העלה כאן. נזמין לאותה

ישיבה את כל הגורמים הנוגעים בדבר, גם את המועצה הישראלית לצרכנות וגם את

הרשות לצרכנות של ההסתדרות.

מ. וירשובסקי;

הופיע בפנינו ארגון נוסף שמר אשר שליין היה פעיל בר מאד, אלא שהארגרן

הזה התפרק בינתיים. אולי אפשר יהיה להזמין את מר אשר שליין אישית לישיבת

הוועדה.

נזמין לישיבת הוועדה גם את מר שליין. אני מגיע להזמין גם את איגוד חבדות

הביטוח, אני מציע שנקבע את ישיבת הוועדה לדיון בנושא זה לעוד שבועיים וחצי,

כדי לשמוע את דעת הגורמים בכל הנוגע להפעלת החוק. כמו כן גרין לראות כיצד ההוק

מתאים עצמו לתנאים הנוכחיים. ושוב אני מודה לחבר הכנסת וירשובסקי שהעלה את

הנושא הזה.

אני מגיע שאנחנו נמסור הודעה לעתונות, שבעקבות הגעה לסדר של חבר-הכנסת

וירשובסקי תקיים ועדת ההוקה הוק ומשפט של הכנסת דיון בחוק הפיקוח על עסקי

ביטוח, ואנשים הרוצים להתייחס אליו יפנו בכתב אל הוועדה. אני מבקש מד"ר קלינג

להעביר חוזר בענין זה בין חברי לשכת עורכי הדין ולבקש מהם להגיד לנו אם יש

לדעתם דברים שכדאי לנו להתייחס אליהם בהקשר לחוק זה. יהיה בזה גם משום

נסיון חדשני לבדוק הפעלתו של חוק מספר שנים קצר לאחר שהתקבל. אם נסיון זה

יגלח נסיק את המסקנה לגבי חוקים אחרים.

חוק העבירות המינהליות, התשמ"ה - 1985

אנו עוברים עתה לסעיף העומד על סדר יומנו - חוק העבירות המינהליות,

התשמ"ה-1985.

אם אינני טועה סיימנו את הדיון בחוק זה כאשר הגענו לסעיף 26 בו,

והשארנו הרבה חללים בדרכנו הארוכה לקראת סיום הריון בו. אני מגיע שנסיים

את הדיון בסעיפים הבאים של החוק, ורק לאחר מכן נחזור לדון בחללים שהשארנו

מאחורינו, כמו פרק ה', למשל. אני רוצה למסור לכם עוד כי ענין השם של החוק

הובא לתשומת לבו של פרופיסור קלינגהופר, ונתייחס אליו באחת הישיבות הקרובות

כאשר גם פרופיסור קלינגהופר יהיה נוכח.

אני מקווה שתור שבועיים או שלושה שבועות נוכל לסיים את הטיפול בחוק

כדי להכינו לקריאה שניה ושלישית.

סעיף 31 מדבר על חסינות חברי-הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם. סעיף 5(א)

לחוק חסינות חברי הכנסת בא לתקן ולעשות גזירה שווה לגבי כל האנשים

הנושאים בתפקידים מסויימים.

נדמה לי שכדאי לדון בסעיף זה במסגרת כל ההסדר. כי סעיף זה בא לומר, כמו

יתר הסעיפים הנוגעים לשופטים, דיינים וכו', שהסדרי השיפוט הרגילים הקובעים

במקרה זה לגבי שופטים, ולאו דווקה חסינויות, הסדרים מיוחדים לגבי שופטים

פרט לעבירות המכונות עבירות קנס המוצאות מן הכלל. כדאי אולי לדון גם בנושא

של חברי הכנסת יהד עם ההסדרים לגבי בל השופטים, כדי שיהיה הסדר דומה פחות

או יותר.

כאשר הגענו בישיבה הקודמת לסעיף 31, אחרי שעברנו על הסעיפים 27, 28,

29 ו-30, פתחנו שוב בדיון ב-4 הסעיפים האלה, כי אמרנו שצריך לראות זאת

במקשה אחת, ונוכחנו כי זה מעורר בעיה, ואז הפסקנו את הדיון בלא שסיכמנו

את הסוגיה.

היתה אז מחשבה, שאולי תהיה מסננת דרך היועץ המשפטי של הממשלה.

השר קובע עבירה כעבירה מינהלית כאשר על עבירה מינהלית אפשר לשלם

קנס מינהלי, אבל אפשר גס להישפט עליה,

היה כאן ענין של חוסר איזון מסויים בסעיפיס 27 - 31, ובענין זה הייתי

רוצה להפנות תשומת לבכם לדברים שאמר באותה ישיבה מר אליאסוף לגבי סעיפים

אלה, והם מופיעים בעמוד 8 של הפרוטוקול מאותה ישיבה.

השאלה היא איך אנחנו יכולים לשמור על האחידות ולא ליצור מצב שיש מרות

של שופט בנושאים כאלה, כך שאם האיש נוסע ומבצע עבירה מסוג מסויים, אז

אוטומטית הוא מקבל על כך קנס, כמו כל אדם רגיל.

אם העיקרון הזה מקובל, אז אנחנו חייבים להמציא לכם פתררן שינווט זאת

לגבי תחילת החקירה, וליצור שם אלמנט של פיקוח, וויסות ושוויון,

צריר להיות ברור שישנו המסלול הקייס היום, כאשר יודעים מראש שאם האיש

עצר במקום כו אין עצירה, למשל, הוא יקבל קנס שהוא קבוע, או שישפט על כך.

צריר לחת על זה תשובה, בהנחה שמקבליס בעיקרון סעיים 27 - 30,

אני רוצה לקרוא בפניכם סעיף (א) אחרי השילוב: הוראות סעיפים 4(א)

ו-5 לא יחולו לגבי עבירת תעבורה כמשמעותה בסעיף 1 לפקודת התעבורה ועבירה

מינהלית שחבר כנסת הודה שרצונו להישפט עליה, אלא אם הודיע ליו"ר הכנסת

שהסעיפיס האחרונים יחולו על האשמה הנדונה,

חוק החסינות שונה מחוק השופטים בכר שלא דיבר על עבירות קנס, אלא על

עבירות תעבורה ששם זה לא קנס קבוע, אלא משפט, ויש שיקול דעת. חבר הכנסת

מסלול החסינות, או מסלול האזרח הרגיל, גם כאן

אפשר לעשות את אותו הדבר, ברגע שחבר הכנסת מקבל את ההודעה על הליך מינהלי

יש לו 30 יום לבוא ולהגיד ליו"ר הכנסת: אני רוצה הליכי חסינות רגילים, כמו

לגבי עבירת תעבורה.

בעבירות תעבורה יש לחבר הכנסת שתי אפשרויות: לשלם את הקנס הקצוב,

כשיש קנס קבוע, או להתמודד עם הבעיה הזאת בקני בית-המשפט, פה נכנס איזה

אלמנט חדש, אילו היו כאן שני המסלולים האלה, לא הייתי מתנגד להמשיך ללכת

בדרך זו. כאשר קבלנו את המרת החסינות מעבירת תעבורה עשינו זאת בדי להיות

ככל האזרחים מבחינת ברירות הקנס או ההליכה למשפט.

חבר הכנסת יכול לבחור היום באחת משלוש האפשרויות הבאות: א) לשלם את

הקנס; ב) להישפט; ג) לבחור בחסינות,

עד כמה שידוע לי הדבר, במשך השנה וחצי או השנתיים האחרונות אף חבר-

כנסת לא ביקש חסינות על עבירת תנועה.

אין זה כך. לפחות אחת לחודש אני מכין מכתב בענין זה בשם יו"ר הכנסת.

תחילה אני מכין מכתב של חבר הכנסת אל יו"ר הכנסת, ולאחר מבן אני מכין מכתב

של יו"ר הכנסת אל המשטרה או אל בית המשפט, ובמכתב אני כותב כי בהתאם לסעיף

זה וזה חבר הכנסת רוצה שחוק החסינות יחול עליו, ולכן כתב האישום בטל,

גם השבוע כתבתי מכתב כזה. כלומר, יש תברי כנסת המבקשים שהחסינות תהול

עליהם בענינים של עבירות תעבורה. יש כמובן גם חברי כנסת שהולכים לביה"מ,

ויש חברי כנסת שהיועץ- המשפטי לממשלה בודק את השאלה אם מן הראוי להגיש נגד0

כתב אישום בנסיבות בהן נעברה העבירה, יש גם מקרה בו הבר הכנסת לא ביקש

לטעון חסינות, אלא רצה לטעון את הטענות בדבר החסינות בבית המשפט, יש לנד

איפוא מקרים מסוגים שונים,

אני מודה שלא היה ידוע לי על המקרים האלה.

הייתי רוצה להמשיך באותה השיטה, פחות או יותר, גם בחוק העבירות המינהליות,

בהנחה שמספר החוקים שיכנסו אליו יילך ויגדל במשך הזמן, לא הייתי רוצה שבאמצעות

סעיף זה נעקוף את כל הכוונה של חוק חסינות חברי הכנסת.

כל חוק שיוסיפו יובא לאישור הכנסת תחילה,

הענין הוא בזה שכאשר אנחנו מקבלים חוק נוסף אין אנו עוברים על החוק

עצמו על מנת לבדוק אם התוספת הזאת משפיעה בדרך זו או אחרת על כל אחד לאהד

מסעיפי החוק הקיים, וזו בהחלט בעיה.

כאשר נטפל בהוספת חוקיס, נצטרך אכן לשאול את עצמנו אם זה תוק ההרלם

את הרעיון של הקנסות או העבירות המינהליות, זאת אומרת שזה לא בא לההליף

את המנגנון של המערכות בפליליות, ובל מקום שנהיה משוכנעים שזו מערכת

חוקים



חוקים שהעבירות שם הן בעלות אופי פלילי, לא צריך לכלול אותם כאן. אסור

לנו להתחיל להפוך עבירות פליליות פר-סיי לעבירות מינהליות.

הנסיון שלי אומר לי שכאשר מגיעה תוספת לחוק יוצאים הכל בהנחה שתוספת

זו עונה ומתאימה לכל סעיפי החוק.

פרק ז' עוסק למעשה בשופטים ובחברי כנסת. הוא מבנים אותנו לאלמנט חדש

מבחינת המרות של גופים מסויימים על אנשים שאסור שתהיה עליהם מרות אחרת

אלא של החוק. ער היום נסינו לשמור על האלמנט הזה, ופה עלול להיווצר מצב

של התנגשות בין חוקים מסויימים, כאשר תהיה התנגשות בין מערכת של חוקים

זה יעמיד את האיש במצב מאר לא נעים, לבן, באשר אנחנו עוברים על הרברים

האלה עלינו לעשות זאת עם מבס קדימה, ולנסות לצפות את כל הסיטואציות

האפשריות העשויות להתעורר, אילו היה זה רק נושא של חברי הכנסת, הייתי

מרגיש אולי לא נוח, אבל אנחנו חייבים גם בשמירה על המוסד הדמוקרטי המרכזי

של מדינח ישראל, וזה מטיל עלינו אחריות כבדה במיוחד, ומאחר וזה גם

עוסק בשופטים אנחנו חייבים בזה כפל כפליים, ולכן אני מבקש שנבדוק את הדברים

הי,טב היטב, אני מציע שלא נקבל החלטה בענין זה היום,

מר סגר יעביר ליריעת חברי הוועדה בבתב שהתעוררו כאן בעיות ושאלות

לגבי סעיפים 28 - 31 כדי שגם הם יוכלו לחשוב עליהם ולהביע דעתם בנדון,

יש בעיות בנוגד לחוק, יש בעיות בנוגע לבל הסעיפים, וזה אכן מחייב

שיקול רציני ביותר,

היו"ר א, קולס;

אני מציע שלא נקבל היום החלטה בענין זה, אלא נמתין עד לישיבה הבאה

של הוועדה בה נתרכז בנושאים הבעייתיים.

ככל שהדבר קשור בחוק חסינות תברי הבנסת התיקון של הוספת סעיף 5(א)

הוכיח את עצמו כתיקון מוצלח, תיקון שרק פתר בעיות ולא יצר שום בעיה.

בשעתו הביעו חברי הכנסת חשש, באשר ראו בזה פירצה בתומת החסינות שלהם,

והתברר שהוא עשה את ההיפך, ברגע שיתקבל הנוסח שהצעתי, זה רק יפתור

בעיות,

התיקון שעליו דיברת עושה טובה עם תברי הכנסת בשני מישורים: בתדמית שלהם

בעיני הציבור, באשר הם הופכים להיות אנשים רגילים, וזה דבר תשוב מאד,

ובאשר הבר בנסת נובח שהוא חטא בחטא שבחברה מודרנית קשה לעתים לתימנע

מלעשותו, הוא מקבל עליו את העונש ומשלם את תקנס, אם יש לו טענה לגיטימית

של חסינות עדיין הדרך פתוחה בפניו, על בל הקשור בזה,

אותו הדבר בסעיף 31.

פה יש כבר בעיה. ברגע שחבר הכנסת אומר שהוא עבר על המהירות המותרת

או שעצר במקום בו אסורה העצירה, הוא לומד כי הקנס על כך הוא 10 אלף שקל,

למשל, ואז הוא עושה לעצמו חשבון אם זה כדאי לו, או לא כדאי לו.

יכול חבר הכנסת לבחור בתשלום הקנס, או לבחור בהליכה לבית-המשפט עד

הסוף, או שהוא יכול להגיד שהוא רוצה חסינות, ואז הוא כותב מכתב בעגין זה

אל יו"ר הכנסת, ויו"ר הכנסת פונה בענין זה במכתב למשטרה או לבית המשפט

רמבקש להפעיל את חוק החסינות על אותו חבר כנסת,

במקרה שחבר הכגסת מודה שהיא עבר את העבירה למוכן לשלס את הקנס, נשאלת

השאלה כמה הוא צריך לשלם, וכאן יש בעיה, כי ישנם שעורי קנס שונים. אם יטילו

עליו את הקנס המינימלי, יהיו כאלה שיטענו שזה כך משרס שהיא תבר כנסת, ויכתבו

על זה בעתוביס, שהנה מישהו אחר קיבל בעד אותה עבירה קנס גבוה יותר. מאידן,

אם יטילו עליו את הקנס המכסימלי, יהיה שוב מקום לשאול אס השופט לא הטיל

עליו את הקנס הגבוה הזה רק מפני שהוא חבר כנסת,

אינני רוצה שחבר הכנסת ירגיש שלא בסוב, וגם אינני רוצה שתהיינה הרגשות

לא טובות בענין זה בקרב הציבור, אילו רק יכולנו למצוא את הדרך הנאותה לפתור

את הבעיה הזאת, כאשר מדובר בקנס קצוב וקבוע, כמו במקרה של עבירות תנועה,

כי אז הכל חלק ואין מקום לוויכוח, הוא עצר במקום בו אין עצירה, יש על העבירת

הזאת קנס קצוב, הוא שילס את הקנס, ובזה הסתיים הענין, אבל במקרה של עבירה

שאין עליה קנס קצוב מתעוררת בעיה לא רק לגבי חברי כנסת, אלא גם לגבי

שופט, דיין וכד', ולבעיה הזאת היקפים לתת תשובה נאותה, ברגע שנפתור בעיה

זו אני מאמין שנפתור את כל הבעיות של המערכת הזאת.

אני מציע שנעבור לסעיפים הבאים,

סעיפים 32, 33 ו-34 באים לבטל את הקנסות המינהליים הקיימים בחוקים

שבהם היה קנס מינהלי לא משוכלל, לא יעיל ונמוך, אבל היה קנס מינהלי.

דברי ההסבר שלכס לוקים הפעס בחסר, בדרך כלל אתם עושיס מלאכה סובה

בדברי ההסבר כאשר אתם מפרסים את הסעיפים המבוטלים וכוי, אס היינו יבולים

לקבל את רשימת הסעיפיס המבוטלים, זה היה מקל עלינו,

אני מצטער שלא עשינו זאת הפעם בדברי ההסבר,

סעיף 1 אומר כי שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות וכו', וזה טעון הסכמת

השר הממונה והוועדה. אני רוצה לקרוא באזניכם סעיף 231(ב) מפקודת המכס.

אני קורא גם סעיף 122, וסעיף 125, מבטלים סעיף 122,

מדוע אין הסיפא שבסעיף 32 לגבי תחילתו של החוק מצויה גם בסעיפים 33 ו-34?

כי לפי 33 ר-34 פשוט אין פועלים.

זה לא אלגנטי.

זו אכן בעיה, כי יש מנגנון הקשור בסעיף זה.

אני מעדיף שגם בסעיף 32 לא תופיע הסיפא, וזאת על מנת לפשט את הענין.

אני אבדוק מה משמעות הדבר.

ה ו ח ל ט - לאשר סעיפים 32, 33 ו-34. מר בר-סלע יבדוק משמעות

מחיקת הסיפא בסעיף 32, וידווח לוועדה.

אני רואה בעיות עם סעיף (2), ופחות עם סעיף (1). אבחנו הרי מכירים את

המצב ויודעים שלעתים נשלח מכתב, ואינך מקבל אותו, ואינך יכול לדעת שהוא

נשלח. לך תוכיח אחר כך שלא קבלת את המכתב או המסמך. אני יכול להביא בפניכם

אני מקבל את הדואר שלי בכנסת. בזמן הפגרה מגיע הדואר שלי אל הכנסת

ומועבר לביתי. בדואר שליד ביתי יש הוראה, שאני נתתי, להעביר את הדואר שלי

אל הכנסת, דאז הדואר מחזיר את הדברים אל הכנסת. על המעטפות אין דבר היכול

להוכיח את הניידות של דברי דואר אלה, מה גם שלעתים הולכים דברים לאיבוד.

וכאשר אני מקבל את המכתב ואני פותח אותו אני יכול לגלות שהכתוב בר כבר אינר

רלבנטי יותר, ושהיה טוב לפני חודשיים. ואני הוא זה שצריך להביא את ההוכחה

לכך שלא קבלתי את המכתב, והרי זה בלתי אפשרי.

מאידך, עלול גם להיות מקרה בו יקרא הנמען את הדואר שלו בזמן, ויטען

אחר כך שלא קיבל את המכתב. איך אתה רוצה שיוכיח לך שלא קיבל אותו? אנחנו

מסתבכים עם סעיף (1).

אני מציע למחוק את המשפט המתחיל במלים: "ואולם היום...". כי ישנם

מקרים בהם מכתבים רשומים אינם מגיעים. קורה שבזמן החופשות ילדים מקבלים

על עצמם את חלוקת הדואר, ולא תמיד הם הכי אחראים. ובכלל רוצים לבטל

עכשיו את החלוקה בבתים, ורוצים לרכז את דברי הדואר בחלקים מסויימים של

הישוב, באשר כל אחד צריך לבוא ולקחת את הדואר שלו. אני חושב שהסעיף הזה

אינו מתאים לנו.

אדם קיגל הודעה על מכתב רשום שיש עבורו בסניף הדואר. הלא בא לשם

וכשהוא רואה שהמכתב הוא משלטונות מס ההכנסה, למשל, הוא פשוט מסרב לקבל

את המכתב ומשאירו שם, זה למעשה הסיפור הקבוע בברירות הקנס. זו תופעה

די נפוצה.

היו"ר א. קולס;

אתמול, ב-15 במאי, קבלתי שיק מחברת החשמל והוא נושא עליו את התאריך

של השני באפריל. הוא נדד מחיפה לירושלים וחזרה לקרית ביאליק, הענין הזה

מעורר בעיה. כפי שכבר נאמר, יש מקרים שהאדם רואה על פי המעטפה במה מדובר,

והוא לא לוקח את דבר-הדואר.

י. בר-סלע;

לפי ההוק הוא קיבל את הדואר. המעטפה הגיעה אל הדואר, נשלחה אליו הורעה

אחת בדבר המכתב הזה, נשלחה אליו הודעה שניה בדבר המכתב הרשום. הוא לא בא

לקחת אותו, רואים זאת כאילו קיבל אותו, והלא צריך לבוא ולהמביר מדוע לא

בא לקחת זאת, להוכיח שהיה נניח במילואים או תירוץ- אחר.

ר. מלחי;

איר אתה יכול להוכיח שהוא קיבל את ההודעה? יכול להיות שההודעה בדבר

המכתב הרשום נפלה אחרי שהדביקו אותה על דלת הנמען שלא היה אותה שעה בבית.

אני יכול להעיד על עצמי שלעתים עוברים חודשים לפני שאני מקבל דבר-

דואר שנשלח אלי, ואני מאמין שהמקרה שלי איננו היחידי.

י. בר-סלע;

אנשים בכל זאת מקבלים תמיד את ההודעה בדבר מכתב רשום שישנו עבורם

כסניף הדואר. אף אחד מכם לא יוכל לשכנע אותי שאין זה כך.

היו"ר א. קולס;

אני מעיד על עצמי שלא קבלתי הודעה על מכתב רשום מסויים, ורק כעבור

מספר חודשים כאשר במקרה עברתי ברחוב ומנהל סניף הדואר ראה אותי, הוא סיפר

לי על כר ושאל מדוע לא באתי לקחת את המכתב.

י. בר-סלע;

יש מאות ואלפי אנשים המקבלים הודעה על מכתב רשום, ובמתכוון לא באים

לקחת את המכתב הרשום. הסידור הזה קיים ועובד בברירות קנס.

זה עובד מפני שלאנשים אין הגנה.



היו"ר א. קולס;

זה פועל היום בברירות קנס, כי מי שלא שילם ברירת קנס אין מחדשים את

רשיון הנהיגה שלד. 9ני אלי אנשים רבים וסיפרו לי כי לא חידשו את רשיונות

הנהיגה שלהם מפני שלא שילמו ברירת קנס שלא ירעו כלל על קיומה. כולנו הרי

יודעים שהדואר במדינת ישראל, עם כל הכבוד וההכנעה, איגנו מדוייק. לא תמיד

אנו יכולים להיות בטוחים שכל מכתב אכן יגיע לתעודתו.

ר. מלחי;

מדוע אי אפשר למצוא את הדרך בה טקיד הדואר יסמן לפניו שהנמען מסרב

לקבל את המכתב הרשום?

י. בר-םלע;

במקרה כזה גריר יהיה להביא אותו אחר כך כעד.

פקיד הדואר יתכן והוא מכיר את הנמען, ולא איכפת לו כלל שאינו לוקה

את המכתב הרשום כשאיננו רוצה בו.

לא כתוב כאן שצריך יהיה להוכיח שהוא קיבל שתי הודעות. בכלל לא צריף

להוכיח שהוא קיבל הודעה, אלא נוצרת חזקה של מסירה כאשר חלפו 15 יום.

הבעיה איננה של האזרחים שלא רוצים לקבל את המכתב, אלא של פקידי הדואר.

אני רוצה לקרוא באזניכם תקנה 489 מסדר הדין האזרחי. הבעיה היא בכף

שאיננו נותנים אמון בדוורים. שליח בית-דין הוא פקיד בית-משפט, איננו

עורך דין ולאו דווקה מישהו שהוא בעל אמינות מיוחדות, ובו נותנים אמון.

עלינו לשאוף לכן שהדוור יוכל לעשות בדיוק את אותה הפעולה.

הדואר כבר הודיע לא פעם כי הוא מתכונן להקים תיבות מסירה מיותרות,

ולא ערד להביא את המכתבים אל הבתים, כי אינו סומך על האנשים שערבדים

בשירותו, או שאין לו די כוח אדם. אחרי הכרזה כזו אי אפשר לכתוב כאן

שבמשלוח דואר רשום קובעים חזקה אחרי 15 יומ.

כאשר מדובר בדואר רשום משאירים הדוורים פתק בענין זה. הוא יכול

להשאיר שני פתקים, אבל צריך שפקיד דואר יתן תעודה האומרת שהוא אכן

השאיר פתק בדבר מכתב רשום שנמצא עבור הנמען בסניף הדואר, ושהאיש לא בא

לדרוש את המכתב הרשום. ואז אין גם צורך בחזקה, כי אז יש כבר ראייה.

אני מוכן להסכים שענין החזקה יתכנס בפועל בתנאי שפקיד הדואר יאשר

כי השאיר פתק בענין זה בבית הנמען. והחזקה הזאת תהיה קיימת זולת אם

הוכיח הנמען שלא קיבל זאת וכו'.

אם יהיה פקיד רשות שיוכל לחתום נענין זה, לא אתנגד להסדר כזה.

כאשר האיש יטען שלא קיבל, אז יהיה צריך לחקור את הפקיד. ואז יבוא

פקיד הדואר ויגיד שהאיש היה אצלו בסניף ולא רצה לקחת את המכתב. ואז

יהיה לפחות עם מי לדבר.

אני מציע שננסח את הדבר הזה על פי דבריו של ד"ר קלינג.

אני מציע למחוק בסעיף 35(ב) את המלים "למתמהה שלו",

בסעיף קטן (ד) אני מציע להוסיף את המלים "באישור ועדת ההוקה הוק

ומשפט" אהרי המלים "רשאי להתקין",

בישיבה הבאה נקבל אח הנוסח המתוקן של סעיף 35(א)(2), ואז נאשר

את כל הסעיף.

אני מודה לכולכם, ישיבה זו נעולה,

(הישיבה ננעלה בשעה 15.10)