הכנסת האחת עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 39

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום ג/ כ"ו באדר התשמ"ה. 19 במרס 1985. 11:30

אליעזר קולס - יו"ר

שולמית אלוני

יצחק ארצי

מרדכי וירשובסקי

רב שילנסקי

ו

מוזמנים!

ע. אליצור - משרד המשפטים

ח. אביגיא - נעמ"ת

ד. בוסתן - "

דייר א. רוזן-צבי - אוניברסיטת תל-אביב

פרופ' מ. שאווה - אוניברסיטת תל-אביב

ש. סגר

ו

א. אשמן

סדר היום! א. תקנות החברות (פירוק) (תיקון), התשמ"ה-1984

ב. כללי פשיטת רגל (מינוי כונסי נכסים ונאמנים ותשלום שכרם),התשמ"ה-1985

ג. תקנות האופוטרופוס הכללי (סדרי דין וביצוע)(תיקון), התשמ"ה-1985

ד. שונות

ה. תקנות בית משפט (אגרות)(תיקון), התשמ"ה-1985

ו, -תקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות)(תיקון), התשמ"ה-1985

ז. חוק הירושה (תיקון מסי 7), התשמ"ד-1984



א. תקנות החברות (פירוק) (תיקון). התשמ"ה-1984

היו"ר א, קולס;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת וערת החוקה חוק ומשפט. לפנינו הצעה לתיקון

תקנות החברות (פירוק), והועדה מתבקשת לאשר את התיקון. נשמע הסבר .

ע. אליצור;

אנחנו מבקשים להקביל את שכר כונס הנכסים הרשמי, כשהוא משמש כמפרק או ככונס

נכסי חברה, לשכרם של מפרקים פרטיים. היום שכרו של כונס הנכסים הרשמי נמוך מזה של מ9רק או

כונס פרטי . יש גם מקרים של בית המשפט יש שיקול דעת, ואז הוא לא מתחשב בשכר הקבוע היום.

השכר היום הוא נמוך מאד, ולכן אנשים מעונינים שכונס הנכסים הרשמי יהיה המפרק. זה לא

מוצדק, כי הוא עושה אותה עבודה שעושה מפרק פרטי.

לפי ההצעה, שכרו של הכונס הרשמי כשהוא משגיח על פעולותיו של מפרק אחר יהיה

בגובה 20/4 משכרו של אותו מפרק. זה מגדיל את ההוצאה הכוללת.

מ. קליבץ;

כך היה גם עד עכשיו.

אם מנציחים מצב קיים, אין צורך באישור שלנו כי כבר קיבלתם אישור.

הענין הזה נמצא היום בתוספת שאותה מבטלים, ומבקשים להכניס אותו בתקנות החדשות.

בעצם מחילים כללים שהועדה כבר אישרה לגבי כונסי נכסים ושכרם גם על הכונס הרשמי.

מוצע כי אגרות השירותים ייקבעו בתקנות. התקנות כפופות לאישור הועדה?

ו

כן.

הכונס הרשמי מקבל משכורת מהמדינה. מי יקבל את שכרו כמפרק?

המדינה. אין סיבה שאם המדינה נותנת עובד שלה לביצוע תפקיד מסוים, הוא יקבל

פתוח מאדם פרטי שממלא אותו תפקיד.

הוחלט לאשר תקנות החברות (פירוק) (תיקון), התשמ"ה-1984



ב. כללי פשיטת רגל (מינוי כונסי נכסים ונאמנים ותשלום שכרם). התשמ"ה-1985

ע. אליצור;

ההצעה היא שהכללים למינויים קול כונסי נכסים ומפרקים ושל נאמנים בפשיטות רגל

ולקביעת שכרם יהיו זהים. יש שלוש סדרות של כללים לאישור. קיבלנו בוערת הכספים אישור

לגבי שכר הכונס בפשיטת רגל. היוס באנו לוערה זו בשני ענינים, על הראשון החליטה

היערה זה עתה - ששכר הכונס הרשמי יהיה זהה לשכר מפרק פרטי. עכשיו אנחנו מבקשים שאותם

כללים למינוי כונסי נכסים בחברות יחולו גם בפשיטת רגל. אנחנו מבקשים בסך הכל להגיע

לאחידות, להקביל שכרם של נאמנים פרטיים לשכרם של מפרקים פרטיים.

היו"ר א. קולס!

הוחלט לאשר כללי פשיטת הרגל (מינוי כונסי נכסים ונאמנים ושכרם), התשמ"ה-1985

ו

ג. תקנות האפוטרופוס הכללי (סדרי דין וביצוע)(תיקון). התשמ"ה-1983

ע. אליצור;

סעיף 9(ג)(ב) לחוק האפוטרופוס הכללי קובע כי נכס המנוהל בידי האפוטרופוס הכללי

ואשר שוויו המוערך עולה על 100 אלף לירות, מכירתו טעונה אישור מראש של בית המשפט, וכי

שר המשפטים מוסמך, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט, לשנות סכום זה.

אנחנו מבקשים לאשר הגדלת הסכום מ-100 אלף שקל ל-4.5 מיליון שקל. כלומר, כאשר

האפוטרופוס הכללי ינהל נכס שערכו אינו עולה על 4.5 מיליון שקלים, יוכל למכור אותו בלי

אישור מראש של בית המשפט. כאשר הכנו את ההצעה, הסכום נקבע לפי המרד.

אני מציע לקבוע סכום עגול של 5 מיליון שקלים.

במקום 4.5 מיליון יבוא 5 מיליון שקלים.

ד. שונות

בדיון שקיימנו עם שר התעשיה והמסחר בנושא השיפוט המהיר, הגשת כתבי אישום על ידי

פקחים, השמיע,חבר-הכנסת אוריאל לין בקורת שאין מקיימים כלל בקורת במיגזר הערבי. חברת

הכנסת שולמית אלוני ביקשה לבדוק את הדבר.

מתוך כ-6000 בקורות שנערכו בסך הכל, 2671 היו

במיגזר הערבי. יש גם חלוקה לפי מקומות ישוב. מסתבר שיחסית מבקרים במיגזר הערבי יותר

מאשר במיגזר היהודי. אבקש ממזכיר הועדה להעביר עותקים ממכתב זה לחברי הועדה,

כדאי לתת לזה פרסום ולהרחיק אינפורמציה מטעה.

לפי בקשתנו, קיבלנו מדריך למבקר. אני מבקש לצלם ולהעביר אוחו לחברי הועדה. אם

לחברי הועדה יהיו הערות, נחליט אם לקיים דיון בהערות או לא. במבט ראשון, זה נראה

פחוח או יותר סביר.

קיבלתי מכתב משר המשפטים משה נסים, ואקרא אוחו לפני הועדה:

"באחרונה הופנתה חשומח לבי לכך שכמה חברי כנסח פנו ישירוח לעובדי משרד המשפטים

בענינים שבחחום תפקידם כעובדי המשרד.

אודה לך אם תביא לידיעת חברי הועדה שבראשוחך כי הנוהל מחייב כי פניה לעובד

מדינה תעשה באמצעות השר הנוגע בדבר ורק לאחר מתן הסכמח השר הועבר הפניה לעובד

האחראי לשטח הפעולה המסוים שבו מתענין חבר הכנסת".

מ. וירשובסקי;

ו

זה לא חל על פניה ליועץ המשפטי לממשלה.

היו"ר א. קולם;

תלוי איך מגדירים אח מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא כפוף לשר המשפטים

או לא. היו על זה חילי חילים של פרשנויות.

ליועץ המשפטי לממשלה יש סמכויות ייחודיות. אם אני רוצה שיגיש משפט או שיעכב

הליכים, בזה יש לו סמכות בלעדית ואין סיבה שלא לפנות אליו ישירוח. קיבלנו מכתב,

ואנחנו נעשה את שלנו. צדק השר כשאמר שאין לכתוב מכתבים למנהל מחלקה במשרד המשפטים, אח

זאח אני מקבל, אבל זה לא חל על היועץ המשפטי לממשלה.

ה. תקנות בית משפט (אגרות)(תיקון), התשמ"ה-1985

ו. תקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות)(תיקון), התשמ"ה-1985

היו"ר א. קולס!

אחמול בחרנו בחבר הכנסת ארצי ליושב ראש ועדת משנה לאגרות. עדיין לא צורפו חברים

נוספים לועדה. אבל לפי בקשתי ובקשת משרד המשפטים, חבר-הכנסח ארצי כבר קיים ישיבה ראשונה

של ועדת המשנה, ואני מבקש ממנו להביא את סיכומי ועדת המשנה.

י. ארצי; י

היו שני נושאים לדיון, האחד עקדוני והשני ספציפי. הנושא העקרוני נוגע להצמדה.

מתברר שמדצמבר 1983, בשל תקלוח ואי-הבנות, או בשל בחירות ופוסט-בחירות, לא נעשה

עידכון אגרות. המחירים הם עדיין של 1983, וקופת המדינה מפסידה הרבה כסף, ללא הצדקה.

כדי להגיע להתאמת מחירים, צריך להקפיץ אח הסכומים פי שבעה, וגם אז עוד ישאר פיגור

לעומח המדדים האחרונים.

היה לי בענין זה היסום, ואני רוצה לשמוע את דעת הועדה. במשך 14 חודשים אנשים

נהנו מהמצב, גם הלקוחות וגם עורכי הדין. יחד עם זאת, הקפיצה שצריך לעשות היא גדולה

מאד, ייקור בשעור כה גבוה איננו מתיישב גם עם מדיניות הממשלה במשק בכלל. זו בעיה

עקרונית שלא רציתי להחליט בה בעצמי בישיבה ראשונה, ואני מבקש גיבוי מהועדה.



דאגנו לכפה נושאים ספציפיים. קבענו שאגרת המינימום תעלה רק פי ארבעה ולא פי

קבעה, דאגנו לאגרת אסיר, עשינו סידורים שלא יכבידו לא על משרד המשפטים וגם לא על

הפונה. היתה הצעה שלא יהיו פניות חינם אבל יחד עם זאת תהיה אפשרוח לערער, דבר שהיה

מטיל עומס על המערכת המשפטית. קבענו שכאשר המערכת המשפטית דנה בענין, היא תדון גם

אם להטיל אגרה או לשחרר ממנה. זה מפשט את הענין.

בעיה עקרונית נוספת היא אס לבצע הצמדה פעמיים בשנה, בינואר וביוני. דבר זה

נראה לי סביר, אף כי אני תושב שצריך להגיע בשלב מאותר יותר לאיתור מועדים. הואיל ונהוג

שהצמדה נעשית ארבע פעמים בשנה, צריך לתתור לסימטריה וסידורים אחידים בכל המערכות.

אנשי משרד המשפטיס לא כל כך נטו לרעיון הזה, כי הוא מטיל על מנגנון שאיננו משופר ביותר,

הוא מטיל עומס של הישובים ושינויים על המנגנון הזוטר. סכמנו שבשלב זה ההצמדה תעשה

פעמיים בשנה.

נושא עקרוני נוסף הוא קביעת רצפה, וכשלב זה דהינו אותו. אנשי משרד המשפטים

טוענים שבסך הכל האגרות נמוכות. ביקשנו לדתות את הנושא לדיון מפורט לאתר שתוגש הצעה.

לדעתי, הענין ראוי לדיון לא בוערת המשנה אלא בועדה.

היו"ר א. קולס;

מאז הבהירות עבר זמן רב. משרד המשפטים לא פנה אלינו מיד אתרי הבתירות. עד לפני

משרר השבועות לא שמענו על ענין אגרות. אם יש להם טענה שהיתה מערכת בחירות, הרי

מצד המשרד היתה רשלנות תורמת.

י. ארצי!

היתה גם הקפאה.

יכלו לפנות אלינו לפני או אתרי ההקפאה. כמו שאמרת, זה לא רצוי להקפיץ- את האגרות

בבת אתת פי שבעה. צריך שהדברים גם ייראו סביריס, שלא נראה כמי שמאיצים התייקרויות .

מה גם ששמענו שביוני צריכה להיות העלאה נוספת, ואנתנו לא רחוקים מיוני. מאחר שרוצים

עוד לקיים דיון בענין הרצפה, אני מציע להסתפק בתקלאת הסכומים פי תמישה. נציע למשרד

המשפטים לפנות אלינו בתודש מאי, עד אז ועדת המשנה תדון במדיניות, ונתליט.

אני מבקש לקבל שתי התלטות: א. מוסיפים את הנושא לסדר היום; ב. מאשרים את

הצעת היושב ראש שההעלאה תהיה פי תמישה.

הוחלט: א. להוסיף את הנושא לסדר היום

ב. האגרות יועלו פי תמישה

ע. אליצור;

בכנסת הקודמת ביקשנו להצמיד את האגרות האלה כמו שמוצמדות כל האגרות.

י

לא רצינו.

כל האגרות קול משרד המשפטים שטעונות אישור וערת הכספים, אושרו עם סעיף הצמדה.

רק התקנות של אגרות בתי המשפט, שטעונות אישור ועדת התוקה חוק ומשפט, לא אושרו עם

סעיף הצמדה.

היו"ר א. קולס;

רצינו להחזיק אצבע על הדופק, לא רצינו שזה יהיה אוטומטי. גם עכשיו לא עוברים

לאוטומטיות.

י. ארצי;

סיכמתי עם אנשי המשרד שתמסר הודעה לועדה.

ש. אלוני;

הודעה לא משאירה פתח להחלטה של הועדה.

היו"ר א. קולס;

נקיים דיון נוסף בענין זה. אישרנו הגדלת האגרות פי חמישה, כל היתר יבוא לדיון

בועדה, מיד אחרי הפגרה. את התיקונים שהק לטובת האזרח, אנחנו מקבלים.

אני מודה לחבר-הכנסת ארצי על אריזות הפעולה. לפני הפגרה אודיע מי החברים הנוספים

בועדת המשנה.

מ. וירשובסקי;

אולי אפשר לנצל את הפגרה לסיורים בבתי משפט, כחלק מהבדיקה של הסחבת בבתי המשפט.

י. ארצי;

וגם בבתי סוהר.

ע. אליצור;

גם בבתי המשפט יש פגרה.

היו"ר א. קולס;

אני מקבל את ההצעה. ננסה לתאם מועדים לסיורים.



ז. חוק הירושה (תיקון מס' 7). התשמ"ד-1984

אנחנו עוברים לסעיף המרכזי שעל סדר היום: תיקון חוק הירושה. אני רוצה

קודם כל להודות לפרופסור מנשה שאווה שהואיל להענות להזמנתנו. אנחנו רוצים לשמוע

דעתך על הצעת החוק . פרסמת בנושא זה מאמר ב"עיוני משפטיי, שנעביר אותו לעיון לחברי

הועדה.

פרופ. מ. שאווה;

כפי שאתם בוודאי יודעים, חוק הירושה הוא משנת 1965, והסעיף הפרובלמטי ביותר

בתוק הוא סעיף 11. על הסעיף הזה נכתב המספר הגדול ביותר של מאמרים שנכתבו אי פעם אפילו

על חוק, שלא לדבר על סעיף אחד, עד כה כ-18 מאמרים. כפי שידוע לכם, הסעיף מנוסח

בצורה לא טובה, אם להשתמש בלשון עדינה. הוא גרם תקלות רבות, בפסיקה התעוררו שאלות

רבות, כגון מה חלקו של בן-זוג שנותן בחיים כשיש לבן הזוג שנפטר ילד שנולד מחוץ

לנישואים, או ילד מנישואים קודמים, מה הדין כשיש נפדים מבן חורג, אם זה נכנס למסגרת

סעיף 1 או 4, אם יש או אין התנגשות.

בשנת 1976 תוקן חלקית סעיף 11, הוסר ממנו סעיף קטן (5), אבל התיקון לא פתר

את הבעיות כולן, נשארו עוד הרבה בעיות, ובמידה מסוימת תיקון זה גם יצר בעיות חדשות, כגון

מה הדין כשיש אח ובן-אח, אם תהיה התנגשות,

הגיע הזמן לתקן את סעיף 11, ומגיע ישר כוח למשרד המשפטים ולגברת עליזה אליצור

שעבדה על תיקון סעיף 11 לחוק הירושה.

מן העחונות הבינותי שהועדה גיבשה דעה שכאשר יורשים בן-זוג וילדים, ואין הבדל

אם הילדים הם מהנישואים המשותפים של בני הזוג, מחוץ לנישואים או ילדים מנישואים קודמים,

בכל מקרה יקבל בן הזוג מחצית העזבון. אני חושב שזה דבר חיובי ביותר.

חוק הירושה צריך להיות פשוט. כל אדם ברחוב צריך לדעת מה מגיע לו, במלי שיצטרך

לברר דברים כאלה אצל עורכי דין ולשלם להם שכר טרחה. היום כמעט כל אדם נזקק לעורך דין.

היום יש שני שלבים, בשלב הראשון כאילו מתעלמים מקיום האלמנה, עושים חלוקה רעיונית

כאילו אין אלמנה, בשלב שני מכניסים את האלמנה והיא מתחילה לנגוס בחלקים השונים, מחברים

ומחסרים יחידות, ורק אחר כך קובעים מה חלקה של האלמנה או חלקו של בן-הזוב. אדם ברחוב

איננו יכול לדעת זאת. חוק הירושה הוא אולי החוק השימושי ביותר, כל אדם נזקק לו

בנסיבות אלה או אחרות, ולכן חשוב להכניס פשטות. אם מתקבל הנוסח שבן הזוג מקבל

חצי העזבון אם נשארו ילדים, ולא חשוב מאיזה סוג הילדים, הרי זה דבר ברור ופשוט

שמסיר התנגשויות למיניהן, דין שונה לילדים שונים, דברים שנדונו במאמרים והובעו בהם

דעות לכאן ולכאן. זה נושא שאולי הוא טוב לאקאדמיה, אבל לציבור דרושה פשטות בחוק.

הבינתי שעד כאן הגעתם.

סכמנו שבכל מקרה תקבל האלמנה חצי מהעזבון. לגבי הילדים סכמנו שלא תהיה העדפה

של ילדים מנישואים קודמים של בן הזוג שנפטר שאינם ילדי בן הזוג היורש. באין ילדים,

., אם למוריש יש אח, רצינו לשריין ולקבוע שלפחות דירת המגורים כולה תהיה לבן הזוג.



היו"ר א. קולס;

החלטנו שלא מבדילים בין ילדים מסוגים שונים. היתה בעיה שחשבתי שאנחנו הולכים

לפתרונה, אבל אתר כך היו לי הרהורים והיסוסים, שאני רוצה לשתף בהם את חברי הועדה.

ההצעה שלי היתה שהדירה תעבור לבן הזוג, כמו שעוברים כל המטלטלין לבן הזוג בלבד.

בשיחות עם חברי כנסת עלי שאלות שונות.

לבן הזוג שנפטר היתה דירה לפני הנישואים, הנישואים נמשכו שנתיים או שלוש. אם

משאירים את הדירה כולה לבן הזוג היורש, הוא יכול בצוואה להעביר את כולה לבנו או לקרובו,

הנכם הולך לאיבוד למשפחת המוריש והם נשארים כמעט תסרי כל. אם מדובר בנישואים ראשונים,

אין סיבה שלא להשאיר את הדירה לגן הזוג, אבל אם היו נישואים שניים - - -

ש. אלוני;

אם נמשכו יותר מחמש שנים?

היו"ר א. קולס;

אני רוצה להבטיח את בן הזוג שנשאר בחיים. יכול להיות שהיתה לו דירו?, מכר אותה,

ובכסף זה שני בני הזוג בילו ביחד, הוא נשאר חסר כל. אני רוצה להבטיח את בן הזוג, אבל

הייתי אומר שלאחר פטירתו הנכם הזה יתחלק בין ילדים או שאירים כפי שמתחלק כל הרכוש.

ש. אלוני;

ואם אין ילדים, מה מקומו של הגיס? י

היו"ר א. קולם;

אני רוצה בכלל להוציא את הגים מהענין. אני מדבר רק על הורים וילדים בקשר

לדירה של בני הזוג.

בנישואים ראשונים, אין הצדקה שהדידח לא תעבור כולה לבן הזוג. חברת הכנסת

שולמית אלוני מציעה שכך יהיה גם בנישואים שניים עם נמשכו יותר מחמש שנים.

יש שתי בעיות שונות. האחת, מה קורה כאשר בן הזוג יורש עם ילדים; בעיה שניה -

מה קורה כשאין ילדים והוא יורש עם הורים וצאצאיהם. לא ידועות לי כל כך הרבה בעיות

בירושה עם ילדים כמו בעיות בירושה עם גיסים. כשנשארה אלמנה ללא ילדים, פתאום הגים

מחותן לענין הדירה. זאת הבעיה.

נישואים במשך חמש שנים - זה לא נוגע לילדים, רק לגיסים. פה היתה הצעה שגם

בתוך חמש השנים בהן הגיס יורש שליש, הוא לא ירש שליש מהדירה אלא רק מיתר הרכוש.

י

רצינו להוציא את הגים מהענין בכלל.

בישיבה ראשונה בנושא זה העליתי שאלה, שאני חושב שאפשר גם אותה לפתור. יכול להיות

שהדירה היא הנכס העיקרי של בני הזוג, אחד מבני הזוג מת, הילדים חוששים שהנותר יתחתן

שנית. מצד אחד, אנחנו לא רוצים להשליך את בן הזוג לעת זיקנה, מצד שני רוצים לשמור גם

על זכויות הילדים. אני רוצה למצוא פתרון לבעיה לפני שהיא מגיעה למימדים גדולים. לפעמים



בחקיקה צריך להקדים את המציאות. אם יש ילדים, הדירה עוברת לבעלותו של בן הזוג בכפוף

לכם שאם הוא מתחתן בפעם שניה - הדירה עוברת בחזרה לילדים. אנחנו לא רוצים שהנכם

שהושג בחיים המשותפים של בני הזוג בנישואים הראשונים יאבד לילדיהם. אני נותן לבן

הזוג היורש לחיות בו עד מאה ועשרים, לחיות בצוותא עם מי שהוא רוצה, אבל בזמן מסוים

הנכס חוזר לילדים.

זה מסבך את הדברים. אם בן הזוג ירצה למכור את הדירה ולקנות אחרת, לא יוכל

לעשות זאת.

היו"ר א. קולם!

חצי ממילא רשום על שמו, העזבון הוא רק חצי הדירה . אפשר לקבוע שיוכל למכור את

הדירה בתנאי שיעביר לילדים את חלקם בירושה כפי שהיה אלמלא התיקון המוצע, כלומר רבע

מהדירה. אני רוצה לפשט, אבל אני רוצה' גם להבטיח את זכותם של הילדים.

ע. אל יצוד;

סעיף 115 קובע: "דירה שהמוריש היה ערב מותו בעלה וגר בה, רשאים בן-זוגו, ילדיו

והוריו שהיו גרים בה אותה שעה עם המוריש, להוסיף ולגור בה,.."

הילדים התחתנו ועזבו את הבית. האלמנה מכניסה בן זוג חרש.

הוא בר רשות.

הבעלות היא חצי לילדים וחצי לה . בצוואה היא יכולה לעשות הכל לגבי המחצית

שלה.

בתזכיר להצעת החוק היה נושא הריון, אבל הוא הוצא לאחר שהיו פגיות לשר המשפטים.

היתה גם ועדה בראשותו של השופט שיינבוים. מלבד מה שנקבע בסעיף 115, יכולה אלמנה

לפנות לבית דין רבני ולהמשיך להתגורר בדירה אפילו ללא דמי שכירות.

הבעיה היא רק במקרה שאין ילדים ויש גיסים.

הועדה החליטה בישיבה קודמת שכאשר יש הורים לנפטר, גם אם אחד ההורים נפטר ויש

לנפטר אתים, לא יחול עקרון הייצוג. אם יש הורים ובן זוג, יקבלו ההורים או ההורה את

המחצית.

זה טוב מאר.



ע, אליצור;

נדבר על מקרה שבו אין הורים.

דייר א. רוזן-צבי;

אם אין הורים ואין ילדים, נשאר בן זוג עם אחים של הנפטר - זה עדיין לא נדון.

פרופ. מ. שאווה;

ומה בענין נכדים?

ש. אלוני;

בענין נכדים לא היו חילוקי דעות.

היו"ר א. קולס;

כשיש בן זוג ואחים - הבעיה נשארה פתוחה. נשאלת השאלה אם אנחנו רוצים להבחין

בין נישואים ראשונים ושניים.

ע. אליצור;

נניח שנשארו בן-זוג ואח. לפי הצעת החוק בחוברת הכחולה, הגים לא יירש בכלל אם

מדובר בנישואים שארכו יותר מחמש שנים. אם נפטר האח תוך חמש השנים הראשונות לנישואיו,

הוא ירש שליש, כמו היום.

מקובל.

פרופ. מ. שאווה;

אם מדברים על גים, זו טעות בניסוח. צריך לדבר על אחי המנוח. כשאומרים גיס הרי

זה כאילו הזכות כבר עברה לאלמנה.

חלוקת הירושה היא לשני סוגים; קרובים קרבת דם - ילדים, הורים וצאצאיהם, הורי

הודים וצאצאיהם, וקרבת חיתון. י ש מאבק בין שני הסוגים, והאיזון הוא שבמקרה שיש

בן זוג ויש ילד - הקרבה למוריש היא כאילו זהה והחלוקה היא חצי וחגי; הורים ובן-זוג -

חצי וחצי. גם לאחים יש קירבה מסוימת.

ניקח לדוגמה חיל שנפל במלחמה, התחתן שנתיים לפני כן, ויש לו רכוש. לפי הצעת

החוק, במקרה כזה מקבלת האלמנה שני שלישים ואילו אחיו, שאולי גם עזר לו במימון הדירה,

מקבל שליש. אי אפשר להוציא לחלוטין את האח.

היו"ר א. קולם;

אם בני הזוג היו נשואים חמש שנים, גם אם אין להם ילדים סביר שהגיעו למה שהגיעו

במשותף. אם התקופה קצרה מחמש שנים, הולכים לפי האבחנה.

פרופ. מ. שאווה;

עמדתי על החשיבות של פשטות בחוק הירושה, כדי שכל אדם יוכל להבינו. אם קובעים

הגבלה של חמש שנים, זה עלול לסבך. יוצאים בזה מתוך הנחה כאילו אורך חיי הנישואים תמיד

מצביע על חיים תקינים. לא בהכרח כך. יכול להיות שבני זוג חיו שנתיים ביחסים הרמוניים,

ואילו אחרים חיו עשרים שנה במריבות ואורך חיי הנישואים גם קיצר את חייו של אחד מבני הזוג.



איר נפעיל את המבחן של חמש שנים על ידועה בציבור? לגני סעיף 55 מגיעה לידועה

" איש ואשה החיים חיי-משפחה במק-ביח משותף אך אינם נשואים זה

לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשא בחיים כאילו

המוריש ציוה לו מה שהנשא בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה,

והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".

סעיף 55 דורש שני דברים: חיי משפתה וניהול משק בית משותף. יכול להיות שזו חי

יחד שבע שנים, בשלוש שנים ראשונות נהלו חיי משפחה אבל לא נהלו משק בית משותף, רק

בארבע השנים האחרונות נהלו משק בית משותף. איך תוכל האשת להוכיח אם נהלה במשך חמש שנים

משק בית משותף עם בן הזוג? זאת משימה שאי אפשר לעמוד בה. יש הרבה זוגות שחיים ביחד

ואחרי מטפר שנים מתחתנים, בשנים הראשונות חיים ביחד ומנסים זה את זה. יכול להיות

שבני הזוג חיו יחד חיי משפחה שבע שנים, נהלו משק בית משותף, אבל לפני ארבע שנים

התחתנו. הסעיף הזה לא יחול עליהם, היא לא תוכל לזכות למדות שהיתה אתו שבע שנים,

מפני שנישאה לו לפני ארבע שנים. אם נפעיל את סעיף 55, הוא לא יחול עליה כי מדובר

באיש ואשה שהיו נשואים.

ו

לענין חמש השנים נחיל את כללי הידועה בציבור.

לדעתי, צריך להשאיר אח המצב הקיים במקרה שיש אלמנה ואחים. האלמנה מקבלת

שני שלישים והאחים שליש, בלי קשר לתקופת הנישואים. אנחנו רוצים שהחוק יהיה פשוט.

1

לשיטתך, האלמנה תקבל שני שלישים והאחים שליש, ובלבד שהדידה תשאר בידי האלמנה.

הרכוש יתחלק שני שלישים ושליש,זה לא מעיק עלי. בקשר לדירה יש בעיות קשות לאלמנות

קשישות ולאלמנות צעירות מאד. לצעירות יש בעיות קשות מאד, המשפחה של הבעל רוצה שתשאר

מצבה חיה, לעתים יורדים לחייה, משתמשים בחליצה לצורך סחיטה. אני מקבלת שלא יהיה סייג

של מספר שנות הנישואים, אס נשארה אלמנה ויש אתיס למוריש, הרכוש יתולק שני שלישים

לאלמנה לשליש לאחים, ובלבד שהדירה תשאר ברשותה. את השליש יקבלו מיתרת העזבון.

אם הדירה רשומה על שמות שני בני הזוג, הרי היא בעלת חצי הדירה. אם מהחצי

הנותר תקבל שני שלישים, הרי ההפרש לא גדול, רק שישית. אם הדירה היתה רשומה כולה על

;7ם הבעל, זו בעיה אחרת.

יכול להיות שבני השוג היו כבר בהליכי גירושין. בדיון על בתי הדין הרבניים

שמענו שהליכי גירושין נמשכים הרבה שנים. הדירה היתה שלו, היא עזבה את הדירה בלי

דרישות. האיש נפטר באופן פתאומי, הדירה לא עוברת למשפחתו ולאחיו, שאולי גם עזרו לו

לרכוש אותה, והאשה מקבל דירה במתנה משמים.

אם יש בעיות כאלה, צריך לכתוב צוואה.



היו"ר א. קולם;

אדם צעיר לא חושב על בעיות כאלה. הוא יוצא לרחוב ונדרס.

ש. אלוני!

צריו לחשוב למי רוצה החברה לחח חיזוק.

נראה את הבעיה מגד שני. ברוב המקרים הורי האשה קונים אח הדירה. אם היא נפטרה,

הדירה עוברת לאדם שהם אולי כלל לא רצו בו, שמירר אח החיים לבתם, שכבר אחרי שנה של

נישואים רצתה להתגרש ממנו. יכול להיוח שהוא בכלל עזב אח הבית, לא היו לו דרישות כי

את הדירה קנו הורי האשה והיא רשומה רק על שמה. אם היא נדרסת, הוא מקבל את הדירה.

ו

ח. אביגיא!

צריר לראות מה קורה בשטח. במשך 18 שנה טיפלנו בנעמ"ת בכשלושה אלפים גוי ירושה.

יש גס מקרים כאלה ששמענו עליהם כאן, אבל זה אחד לאלף. בדרך כלל קורה מה שאמרה חברת

הכנסת שולמיח אלוני. אלמנות - יכול להיות שגם אלמנים, אני מדברת על אלמנות כי הן באות

אלינו - תקועות עם דירה ששישיח ממנה אינה שלהן. וזה לא משנה שהחלק הוא קטן, הוא תקוע

כמו עצם בגרון. היא רוגה למכור את הדירה ולעבור לבית אבות, ואחיו של הבעל שנפטר

דורש ממנה כסף, אחרת יימשו משפטים בלי סוף.

לאשה יש גיס אחד ברומניה ושני בפולין. אני מסחובבח אתה כמעט ארבע שנים,

הולכת לבתי משפט, כי חלקם של הגיסים מופקד בידי האפוטרופוס. האפוטרופוס אומרת אני

לא יכול לעשות כולם, חזקה עלי מצוות המחוקק לשמור את החלק הזה עד שאולי פעם יגיע אותו

גיס. אותה אלמנה איננה יכולה לעשות שום דבר בדירת המגורים שלה, שלא לדבר על חשבונות,

כספים ונכסים אחרים.

אינני רואה במה מסבכת הקביעה של מבחן חמש שנות נישואים. יהיה ידוע שאחרי חמש

שנות נישואים עובר הכל לבן הזוג שנותר בחיים. לידועים בגיבור תהיה זכות ירושה לפי

סעיף 55 כמו לנשואים.

אני הייתי רוצה שכך ייקבע לגבי כל נכסי העזבון, אבל קו הנסיגה האחרון הוא

דירת המגורים.

יקי משפחה שהבן היחיד נפלת במלחמת יום הכיפורים, והבעל נפטר אחרי שהיה נשוי

20 שנה לאשה. לבעל יש אח בפולין. הוא כתב מכתב ויתור, אבל איננו יכול לתת תגהיר כי

על זה הוא עלול ללכת לבית הסוהר. בית המשפט כאן לא יכול לקבל את זה. יש כסף על שם

הבעל, פיצויים שקיבל, ויש דירה על שמות שני בני הזוג. אני מנסה לעשות עיסקה עם

האפטרופוס הכללי, אני מבקשת שיגדילו הלקו של הגיס בחשבון הבנק וישחררו את הדירה.

התשובה! אי אפשר. השופט אומר! אי אפשר, זה ענין למחוקק. זה המצב בעשרה או עשרים

תיקים שהגיעו אלינו במרוצת השנים, והבעיות לא נפתרו.

מקרה אחר. דירה שנרכשה במרוצת חיי הנישואים היתה שייכת רק לאשה, אבל בני השוג

חיו בהרמוניה ורשמו את הדירה על שמות שני בני הזוג. הבעל הלן לעולמו, והגיס שכל

השנים היה מסוכסך עם הבעל , דורש אח חלקו בדירה.

מקרה אתר. בני הזוג היו נשואים 18 שנה. לבעל שבעה אחים שאם אחדים מהם היה ברוגז

במשך שנים רבות, לא טרחו אפילו לבוא ללוויה. היום הם רוצים חלק בעזבון.



חוק צריך להיות ברור ובהיר. אנחנו בנעמ"ת יורעות עד כמה חשוב לפשט הליכים

כדי שאנשים לא יזקקו לסיוע של עורכי דין פרסיים, דבר שעולה בממון רב, אבל מבחן של

חמש שנוח נישואים, אינני חושבת שזה מסבך.

אני חומך בגישה העקרונית של פרופסור שאווה עם החיקון שהציעה חברת-הכנסת אלוני,

הגבול של חמש שנים הוא שרירותי לגמרי, בהבדל מדיון בין בני זוג או בתוך

משפחה, שבחי המשפט ערוכים לשקול שיקולים אינדיבידואליים של כל מקרה ומקרה שבא לפניהם,

חוק הירושה, כמעט בכל השיטות המשפטיות בעולם, קובע דברים בצורה חוחכת, יכולים בני

זוג לחיות 18 שנים, לריב ביניהם ולהיות בהליכי גירושין, בלי שמישהו מהם כתב צוואה,

ועדיין על פי חוק הירושה יכולה האשה לרשת חלק מעזבונו, למרות שאילו שאלו את המנוח

היה בוודאי אומר ! לה אינני רוצה לחת כלום, בחוק הירושה לא ניתן שיקול דעת, אסור

ובלתי אפשרי לתת גם בחוק הירושה שיקול דעת לבית המשפט, לכן תמיד יהיו שוליים של

מקרים קיצוניים ופרובלמטיים, שחוק הירושה לא יכול לפתור,

התחרות היא לא בין בן הזוג והאח אלא בין משפחה למשפחה, אם העזבון יעבור ליורשי

בן הזוג שנותר בחיים, כשאין ילדים, או יעבור ליורשג הנפטר, אם בתחרות הזאת מוציאים

לגמרי אח קרובי הדם של המנות, הרי מי שזוכה בסופו של דבר בכל ירושת הנפטר היא

המשפחה של בן הזוג שנותר, או בן זוג שני או משפחתו של בן הזוג השני, זאת תוצאה

שהדעח אינה סובלת אותה, ובוודאי אין זה רצון המצווים,

דירת מגורים היא נכם שקשור קשר הדוק בחיים המשותפים של הזוג, אם לאדם נוסף יש

חלק בדירת המגורים, הוא יכול למרר את החיים יום יום בצורה שיטתית, הוא יכול לבקש

ממתח, רשות שימוש בדירה, לגרום סבל לבן הזוג שנותר בחיים,

שני פתרונות אפשריים, פתרון אחד הציעה חברת הכנסת שללמית אלוני: בן הזוג

שנותר בחיים יורש שני שלישים מהעזבון, האחים יורשים שליש, ובלבד שעל דירת המגורים

חחול הרישא של סעיף 11, היא תהיה כמטלטלין שאינם נכנסים לכלל העזבון בחלוקה, אפשרות

אחרת - בענין דירת מגורים להקנות מידה מסוימת של שיקול דעת לבית המשפט ולומר: בדרך כלל

הדירה תהיה חלק מהעזבון, למעט במקרים שבית המשפט מצא להכריע אחרת, או בסדר הפוך,

כמובן שזה מסבך, ולצורך הפשטות מוטב לקבוע שדירת מגורים לא תהיה כלולה בחלוקה,

הייתי משלב כמה הצעות, חלוקה של שני שלישים ושליש לכל אורך הדרן, עם חריגה לגבי

דירת מגורים, אם בני השוג היו נשואים יותר מחמש שנים, הדירה כולה עוברת לבן הזוג

שנותר או לידועה בציבור, אם היו נשואים פחות מחמש שנים, גם הדירה נכנסת לחלוקה של

שני שלישים ושליש, אני מציע שהנבחן של המש שנים יהיה רק לגבי דירת מגורים, אם בני הזוג

היו נשואים חמש שנים, בן הזוג שנותר יורש את הדירה כולה, כל יתר הרכוש מתחלק שני

שלישים לאשה ושליש לאחים,

במחשבה שניה, המבחן של חמש שנות נישואים מטריד אותי ואני מבקשת תיקון, יש אלמנות

מלחמה שהיו נשואות פחות מחמש שנים, אבל בנו משפחה ובית עם גן הזוג שנהרג יש סיבוכים

גדולים מאד בגלל חליצה וענינים אחרים,



אני מציעה שילוב בין ההצעה של היושב ראש לקבוע פרק זמן ובין ההצעה של דייר רוזן-צבי:

המבחן יהיו; חקופח נישואים מסוימת, פחות מחמש שנים, אלא אם בית המשפט יחליט אחרת.

מ. וירשובסקי;

מוטב לקבוע שלוש שנים ולא להכניס לענין את בית המשפט.

ש. אלוני;

אני מסכימה.

היו"ר א. קולס;

שני שלישים מהעזבון הם לאשה בכל מקרה, בין אם בני הזוג היו נשואים שבוע ובין אם

היו נשואים המש שנים חסר יום.

אנחנו מרברים על מצב שנותר בחיים בן זרג, אין ילדים, אין הורים, למנוח היו

אחים. נניח שבמשפחה היו שני בנים, האח האחד עזר לאחיו לקנות את הנכס. לאח הזה כבר אין

הורים שיכולים לעזור לו. צריך להתחשב גם באח.

הקביעה של שלוש שנים או חמש שנים היא שרירותית, אבל אני מציע שנקבע כלל. אני

מציע לא לקבוע חקופה קצרה מדי. במשך חמש שנים בני זרג עוברים יחד כברת דרך. אני פרכן

גם לקברע ארבע שנים, אבל שלרש שנים הן תקרפה קצרה.

מ. וירשרבסקי;

אני מקבל אח המכסימה שצריך לעשות את החוק פשוט ככל האפשר. צריך גם לחתוך את

הענינים מהר ככל האפשר, ואם נכניס את בית המשפט לשיקולים... גם שלרש שנים הן כברת דרך.

היו"ר א. קולם;

נקבע שלוש שנים. לפני תרם שלרש שנרת נישראים הכל מתחלק לשני שלישים ושליש, כרלל

דירת המגררים. אחרי שלרש שנים - דירת המגורים כרלה ערברת לבן הזרג, מיתר הרכרש מקבל

הגיס שליש.

ח. אביגיא;

אולי אפשר במסגרת תיקרן מסי 7 לחרק הירושה לתקן גם את חוק הכשרוח המשפטית

והאפוטרופסות רלתת שיקרל דעת לאפרטררפרס הכללי, לא בקשר לדירה ילגררים אלא בקשר

לרכוש אחר. ,

היו"ר א. קרלס;

לא זה המקום.

בסעיף 2 להצעת החוק, סעיף קטן (1) פיסקה (3), במקום חמש שנים נקבע שלרש שנים.

דייר א. רוזן-צבי;

בענין דירת מגררים צריך להרסיף גם את הידרעה בציברר, כי בחלרקת היררשה בכלל

סעיף 55 כרלל גם ידרעה בציברר.

היר"ר א. קולס!

נוסיף את הידועה בציברר.

כשרצו בחוק הירושה להכניס את הידועה בציבור, התנהלה נגר זה מלחמת הרכה ובסופו

של דבר לא הכניסו. קשה להאמין שתצליחו להכניס את המיליס "הירועה בציבור" בחוק הירושה.

לא אח המילים. אפשר לקבוע: סעיף 55 יחול.

היו"ר א. קולס!

אם יהיה כחוב "אם הניח המוריש אחיס או צאצאיהם או הורי הררים, וערב מותו היה

בן הזוג נשוי לויי - יגידו: נשוי לו כדת משה וישראל.

ו

לא יכול להיות פרוש כזה. נשוי לא חייב להיות כדת משה וישראל.

כאשר המחוקק רצה להעניק זכויות לידועה בציבור, השתמש בפיקציה. סעיף 55 עושה זאת -

"כאילו".

אפשר לכתוב: אם הניח המוריש אתיס או צאציהם את הורי הוריס, וערב מוחו היה

בן הזוג נשוי לו, יקבל בן הזוג שני שלישים, אולם אם משך הנישואים היה שלוש שנים או

יותר, תעבור דירח המגורים כולה לבן הזוג. על הוראה זו תחול הוראת סעיף 55.

הוחלט לקבל סעיף 2 עם התיקונים שהכניסה הועדה.

אני מבקש ממשרד המשפטים להגיש לנו נוסח מחוקן לסעיף זה.

זה עדיין כפוף לבקשתי בישיבה הקודמת. אביא את ההצעה לפני שר המשפטים.

אין פרוצדורה ששר המשפטים יכול לבטל החלטה של הועדה. הוא יכול להגיש הסתייגות.

לאור ההתלטה שקיבלה הועדה, התיקון לסעיף 14 הוא מיותר.

נתקדם לפי הסדר ונגיע לסעיף הזה.



ע. אליצור;

אני רוצה להזכיר שהצעתי כאן הצעה בעל פה, על דעת משרד המשפטים: למתוק בסעיף 11

לחוק את סעיף קטן (ב) "היו במות המוריש כל נכסי בני הזוג, או מרביתם לפי שוויים, בבעלות

משותפת של שניהם,.." . כאשר בני הזוג מנהלים נכסיהם במשותף, ואם מדובר בדירה - כאשר

הדירה משותפת, לא חלה ההוראה שהילדים מקבלים חצי ובן הזוג מקבל תצי, בן הזוג מקבל רק

רבע. את ההוראה הזאת מבקשים למתוק. זאת אומרת שגם כאשר הרכוש הוא משותף יקבלו הילדים

רק תצי מהעזבון ולא שלושה רבעים.

נברתי ובדקתי בכל הפרוטוקולים, מצאתי שהיתה משלתת של כל תברות הכנסת שבאה להתנגד

לסעיף הזה, אבל לא קיבלו הצעתן. עכשיו אנתנו מציעים למתוק את הסעיף. ההגיון שעמד מאחורי

הסעיף הזה הוא שהבעל כבר נתן את המתצית לאשה בחייו, ואתרי מותו תקבל פחות.

הוחלט: למחזק סעיף קטן (ב) בסעיף 11 לחוק...

נביא לפני הועדה את נוסח סעיף 11 בשלמותו.

סעיף 3 להצעת התוק - החלפת סעיפים 14 ו-15. בסעיף 14 היום מדובר על חליפין של

יורש. זה בסדר. את הסיפא אנתנו מבקשים למתוק, כי חליפים צריכים לבוא רק במקום אדם

שהיה יורש אילו היה בחיים. פסול ומסתלק לא שייכים לענין. לפי הוראות אחרות, אדם יכול

להסתלק לטובת בן זוגו או ילדו, והוספנו גם את אחיו, או שהוא מסתלק לחלוטין ואז

הירושה מתתלקת בין יתר היורשים. לפי סעיף זוז הוא מסתלק וילדיו יורשים במקומו, בשעה

שהוא עצמו לא היה יורש. את זאת אנחנו מבקשים למחוק.

במקום זה הוספנו "הוראה זו לא תחול על ילדיהם של הורי המוריש ושל הוריו הוריו

האמורים בסעיף 11 (א), אם שני ההורים או הורי ההורים נפטרו לפני המוריש". על זה צריך

להחליט. רצינו להבהיר שכאשר יש הורה ואת, האח לא יכול לקחת שליש מהעזבון אלא אם שני

ההורים מתו.

אם נשארו שני הורים, האח לא יורש. מה רוצה הועדה לקבוע למקרה שנשאר הורה אחד?

היו"ר א. קולם!

שההורה יקבל הכל.

לגבי בן הזוג אין זה משנה אם ההורה יורש חצי או שהוא מתחלק בזה עם האח.

חלוקה בשני שלבים יוצרת סיבוכים, לחצים.

אם כך, הסיפא מיותרת.

צריר לומר: אם הניח המוריש הורים, או הורה, במקרה פיטרתו של הורה...



ע. אליצור!

בסעיף קטן (ב) נכנס מה שיש היום בסעיף 15 לחוק. פשוט איחדנו. בזה אין בעיה.

"לו. מי שנמצא פסול לרשח או שהסתלק מחלקו בעזבון שלא לטובת בן זוגו, ילדו..."

אני לא זוכרה אם היתה החלטה להוסיף גם אח. הסברחי שיש הורים שכולים שלא רוצים לרשח

את בנם, והם רוצים מיד להעביר אח חלקם בעזבון לאחיו של הבן שנפטר.

היו"ר א. קולס;

זה הגיוני.

הוחלט לקבל סעיף 3 ולמחוק אח הסיפא בסעיף 4ו(א)

ע. אליצור!

סעיף 4 הוא חיקון סעיף 25 לחוק. בענין זה יש פסקי דין והחלטה. יש עכשיו ערעור לביח

המשפט העליון, ונשיא בית המשפט העליון שמגר מחכה לחקיקה של הכנסח כדי לחח פסק דין.

מדובר בצוואה בכחב יד שחסר בה תאריך. אנחנו יודעים שבצוואה בכחב יש יש שלושה אלמנטים

כחב יד, חתימה ותאריך. אנחנו מבקשים כאן לומר "לא היה לביח המשפט ספק

באמיתותה של צוואה בכחב יד ובדבר גמירח דעחו של המצווה, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות,

לקיימה אף בהעדר חתימה או האריך כנדרש בסעיף 19".

הוחלט לקבל סעיף 4

יש בחוק סעיפים המדברים על המסחלק. סעיף 5 מתבקש מהתיקון הקודם.

הוחלט לקבל סעיף 5

סעיף 6 הוא תיקון סעיף 49 שמדבר על שלושה. "זוכה על פי צוואה שמת לפני המצווה, ולא

קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו..." כלומר, בן הזוג הופך במקרה כזה לחליף. זה דבר

יוצא דופן ונראה בלתי מתאים, כי ידוע שחליפים הם ילדים בלבד, בשום מקרה לא בן הזוג,

בשיש צוואה. בדברי ההסבר להצעח החוק הבאתי גם דוגמה.

לאדם יש שני בנים, הוא נפטר ולא השאיר צוואה. נפטר אחד הבנים, הבן השני יורש הכל. גם

אם הבן שנפטר היה נשוי, אשתו לא תקבל שום דבר כי כלה אינה יורשת. אם האב שנפטר השאיר

צוואה בה כחב שהוא משאיר חצי מנכסיו לכל אחד משני בניו, אם נפטר הבן והשאיר אשה - היא חירש,

אנחנו רוצים לאמוד דעח המוריש מה היה קובע אילו כתב צוואה. במקרה זה כחב צוואה

ולא הוריש לכלה.

הוחלט לקבל סעיף 6

הוחלט לקבל סעיף 7

ע. אליצור;

סעיף 8 הוא תיקון סעיף 72 לחוק. יש פסק דין שקובע שהכיפה של סעיף 72(א) וזלה רק

לפני מחן צו, בשעה שהכוונה היתה שיוכל להביא עובדות שנודעו גס לאחר מתן הצו, אבל

צריך לעשות זאת בהזדמנות ראשונה, בזמן סביר.

היו"ר א. קולס;

הוחלט לקבל סעיף 8

סעיף 9. המצב היום הוא שמנהלי עזבונות צריכים להגיש פרטות לבית המשפט, אבל בית

המשפט איננו ערוך כדי לעקוב אם מנהלי עזבונות הגישו או לא הגישו פרטות. לפי סעיף זה

יכול בית המשפט להעזר באפוטרופוס הכללי בבדיקת הפרטות. לאפוטרופוס אין סמכות לדרוש

להעביר לו פרטות.

יבקש מבית המשפט. נשאיר מן הצד את כל הסעיפים שנוגעים לאפוטרופוס.

ע. אליצור;

מצד אתד, בית המשפט מוסמך לדרוש פרטה, מצד שני הוא לא ערוך לדרוש. מבקר המדינה

המליץ יל תיקון בענין זה.

תקנו את החוק כדי שבית המשפט יוכל לעקוב.

בית המשפט מעביר את הפרטה לאפוטרופוס וזה בודק את הפרטה. אבל אם האפוטרופוס

רואה ששבע שנים לא הוגשו פרטות, הוא לא יכול לעשות שום דבר.

יבקש סמכות מבית המשפט.

הנסיון עם הפעולה של האפוטרופוס הוא לא טוב. גם כשאין חילוקי דעוה, כשיש יורש

יחיד ואפשר לגמור ענין בלי סחבת, יש סחבת בלי סוף. כשיש ענ ינים מסובכים ומופיעים

עורכי דין ידועים, הוא מאשר אישור סתמי. הייתי רוצה שיהיה יותר פיקוח על האפוטרופוס

ותהיה פחות תלות בו.



מ. קליבץ;

בית המשפט מעביר את הפרטה לאפוטרופוס. אנחנו מציעים שבמקום שתהיה תחנת ביניים,

שהפרטה תגיע לבית המשפט ואחר כך אלינו, תגיע הפרטה ישר אלינו. זה מפשט ומקצר את הדרך.

אני לא מבין למה ההתנגדות, כי הרי כולם בעד פשטות. אם כבר נגזר עלינו לקבל את הפרטה,

למה שלא תהיה סמכות גם לדרוש פרטה ממי שהתרשל ולא הגיש אותה? ההצעה תקל על האזרח,

במקום ללכת גם לבית המשפט וגם לאפוטרופוס, ילך ישר לאפוטרופוס.

אותו דבר רצינו לקבוע גם לגבי נכסי חסוי. יש מנהלי עזבונות ונכסי חסויים

שמתחמק ים מהגשת פרטה.

היו"ר א. קולס;

לא נסכם היום בסעיפים שנוגעים לאפוטרופוס הכללי. אבקש לישיבה ביום שני הקרוב

להזמין את האפוטרופוס הכללי.

אני מבקש שמשרד המשפטים יכין את הנוסח הלבן להצעת החוק. טוב יהיה אם פרופסור

שאווה ודייר רוזן-צבי יעיינו בנוסח לפני הישיבה כדי להגיע לנוסח מתוקן. אני רוצה

להביא את החוק לקריאה שניה ושלישית בשבוע הבא. אפשר יהיה לעשות אם תגישו לנו נוסח לבן

שלא יעורר ספקות, חוץ מהסעיפים שקשורים באפוטרופוס הכללי.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:15)