הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשיו



פרוטוקול מס' 38

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום בי, כ"ה באדר התשמ"ה, 18 במרס 1985, 11:30

אליעזר קולס - יו"ר

יצחק ארצי

דוד ליבאי

אוריאל לין

אמנון לין

אבנר ח. שאקי

ד"ר י. רוטנשטרייר - נשיא מועצת העתונות

א. אבנר - רשות השידור

ח. זמר - דבר

מ. ז"ק - מועצת העתונות

ד. יודקובסקי - " "

נ. מוזס - " "

י. קרני - " "

ג. שוקן - " "

ש. סגר

א. אשמן

פרסומים שונים בכלי התקשורת



פרסומים שונים בכלי התקשורת

רבותי, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. אני מצטער שהרכב הועדה

חסר, אבל בשעה זו עוברות במקביל מספר ועדות, וחברי הועדה הזאת משתתפים ואף יושבים

בראש ועדות אחרות.

אני רוצה לברך אתכם בהופעתכם הראשונה בועדה בקדנציה הזאת. בקדנציה הקודמת היו

לנו מספר ישיבות אתכם. התחלנו לדון בענין איסור פרסום שמו של חשוד, באו הבחירות ועצרנו

באמצע הדרך. היום אנחנו מנסים להמשיך במסורת של פגישות עם עורכי עתונים וחברי מועצת

העתונות. ננסה להשמיע באוזניכם מספר דברים שמטרידים אותנו, והראשון בהם הוא נושא

שעלה לסדר היום לפי הצעה של חבר-הכנסת אוריאל לין; פרסומים בעתונות שפוגעים בזכרפ

של אנשים שנפגעו מפעולות פליליות או פעולות איבה. אני מבקש מחבר-הכנסת לין להציג

את הנושא.

אני מצטער שבסדר היום הנושא מופיע תחת הכותרת "פרסומים שונים בכלי התקשורת".

כתוב היה שהדיון יהיה בהשתתפות נציגי כלי התקשורת. כשאני רואה כאת את העורכים

הראשיים של העתונים החשובים, אני חושב שכדאי להודיע מראש לחברי הכנסת שיבואו עורכי

העתונים.

אני יודע שועדה אחרת יצאה היום לסיור. אני עצמי התלבטתי אם להשתתף בסיור.

היו"ר א. קולס;

רק אתה ואני חברים באותה ועדה. ועם כל הכבוד לאורחים הנכבדים, אני חושב שכל

הנושאים שנדונים בועדה הם כל כך חשובים שכל חברי הועדה צריכים להיות נוכחים. הדיון

שקיימנו בישיבה הבוקר, בענין חוק הירושה, הוא לא פחות חשוב.

אוריאל ליז;

אדוני היושב ראש, בזמנו דיברנו גם על פרסומים שפוגעים בבטחון המדינה.

היו"ר א. קולס;

אני מבקש להתחיל בנושא הראשון.

היינו מודאגים מהתופעה, בפרט בשנים האחרונות, שמקרים רבים של פשיעה חמורה

שהסתיימו ברצח, לגבי המשפחות לא הסתיימו רק ברצח. משפחות הקרבנות צריכות היו עוד

להתמודד עם שורה של פרסומים שהטילו כתם כבד על אופיים של הקרבנות ודרך חייהם.

הדיון בועדה התחיל קודם כל בכל הנוגע להדלפות והוצאת חומר מתיקי חקירה והעברה

על ידי עובדי מדינה שונים אל אמצעי התקשורת. אבל אמרנו שזה רק חלק של הבעיה, והחלק

הנוסף הוא עצם הפרסום. זאת אומרת, יכול להיות שחומר יוצא מתיקי חקירה ויועבר שלא כדין,

כשאין סמכות להוציא חומר חקירה לאמצעי התקשורת אלא על פי כללים מאד נוקשים, אבל גם אם

החומר הועבר לאמצעי התקשורת, אין זאת אומרת שנכון לפרסם את החומר הזה. אין זה נכון

לא מבחינת החוק, לא מבחינת המוסר, ולא מבחינת אמות המידה שאנתנו רוצים בהן בישראל,

כרגע אני מתייחס לפרסומים עצמט, לא לענין ההדלפות.



אביא דוגמאות קונקרטיות. לפני שנה וארבעה חודשים נרצחה בירושלים, נצרפה בעודה

בחיים, נערה בת שבע עשרה וחצי - מיה זינגר. לאחר שנודע הדבר, היו הרבה פרסומית באמצעי

התקשורת שהיה לה קשר עם העולם התתתון ושהשתמשה בסמים. כשדברית כאלה מתפרסמים, במידה

מסוימת זה מרכך את הבקורת הציבורית על המשטרה שאיננה חושפת מהר את הרוצחים, כי כשמדובר

על קרבז שהיה לו קשר עם העולה התחתון, זה לא כל כך מחריד אותנו.

נעלם החיל דוד מנוס ועד היום לא נמצא. אני מקווה שאף כי עבר זמן רב, עוד יימצא.

זמן קצר לאחר שנעלם התחילו להופיע פרסומים בעתונות שבעצם הוא הומוסכסואל, שראו אותו

מבלה בבארים בתל אביב.

נהג מלוד בשס ישראלי נרצח ונמצא בחולון. היו פרסומים שהיה מעורב בסתר סמים.

צעירה בת 21 מחולון, נשואה, נעלמה ולאחר ככן נמצא. כשנעלמה, היו פרסומים שאף

היא קשורה בעולם התחתון.

כשנרצחה נערה כמו הדס קדמי, אמנס לא היו פרסומים שפגעו כאופיה או בדרך חייה,

אבל היו פרסומים של ספקולציות והערכות על דרכי ביצוע העכירה.

אני רוצה לסווג את הפרסומים לכמה קטגוריות. יש פרסומים שבאיה לתאר כיצד בוצעה

העבירה, בין שהם מבוססים על דברים אמיתיים שדלפו מהתיק, ובין שהם הערכות של עתונאיים.

יש פרסומים שנוגעים ישירות לאופי הקרבנות ודרך חייהם, והם מטילים דופי בקרבנות.

פרסומים אלה אמת הם, הדברים נכונים, ואם כך מדוע לא

לפרסם? אני רוצה לומר שבמקרים כאלה קשה מאד להבחין אם הפרסום נכון או איננו נכון,

ומשפחה הקרבן איננה יכולה למצות את האמצעים החוקים לתגן על שמו של קרבן הפשע. החוקים

שבאים להגן על שמו הטוב של אדם הוא חוק איסור לשון הרע, ושם נדרש להגיש תלונה תוך שישה

חודשים מיום המוות, וחוק הגנת הפרטיות. משפתות של קרבנות אינן מסוגלות לנהל הליכים כדי

להגן על לכו הטוב של הקרבן. עצם הנסיון לנהל הליכים משפטיים רק יפגע בהם עוד יותר.

משטחות הקרבנות הן בעצם נעדרות כל יכולת הגנה. זה ברוד, וזה גם עלה בדיון שהיה לועדה

עם היועץ המשפטי לממשלה.

פדסומים שבאים לתאר דרך ביצוע העבירה עלולים לפגוע פגיעה חמורה מאד במשפחה.

אני אומר את הדברים באופן כללי, ולא כלפי עתון ספציפי שמישהו מהעורכים הנכבדים כאן

מייצג אותו. אם מפרסמים, לדוגמה, שהנרצחת נאנסה בידי חמישה אנשים, זו פגיעה קשה מאד

במשפחה. במקרים רבים זה גם לא נכון, זו השערה בלבד. אבל הייתי אומר שגם אם הדבר נכון,

הפרסום פוגע באינטרס גיבורי חיוני משום שהוא פוגע קשה מאד בקידום החקירה. היועץ

המשפטי לממשלה הסכים אתנו שפרסומים אפילו של עובדות מוצקות ואוביקטיביוה על העבירה בדרך

כלל פוגע בקידום החקירה. ברור שיש אינטרס ציבורי עליון לקדם אח החקירה ולחשוף אח

הפושעים.

לכל זה מתלווה תופעה נוספת בלתי נעימה ואפילו מבישה. אני אומר דברים אלה לפי

עדויות שקיבלתי ממשפחות של קרבנוח. במקריכ רבים כתבים משתמשים באמצעי לחץ לא הוגנים

על המשפחות כדי לקבל תומד מהמשפחות. אומרים: אם אתם לא תיתנו את החומר, נמצא דרכים

אחרות לקבל את החומר. הם מאלצים את משפחת הקרגן, ובמקרי אונם אח הקרבן עצמו, לדבר.

לדעתי, בכל הנושא הזה צריכים להיות מספר כללים של הגינות אלמנטרית, קודם כל כלפי

קרבנות פשע ומשקתות קול קרבנוח. אני מדבר על עבירות מהסוג הקשה ביותר, אונם ורצח, ובמקרים

כאלה אי התחשבות ברגישות של הקרבן או המשפחה עלולה לגרום נזק גדול מאד, גם אם יש אמת

בדברים , אני חושב שאמצעי התקשורח מרצונם צריכים להגביל עצמם בפרסום דברים כאלה,

והם צריכים גם להגביל מאד אח האמצעים שמשתמשים בהם כתבים כדי להשיג חומר, ברצותם

להתחרות עם כתבים מעתונים אחרים.

דנו במישוד החוקי של הבעיה עם היועץ המשפטי לממשלה, אבל על פי הצעת חברי הועדה

רבותי, אתם מייצגים אחד הגורמים המרכזייה בעיצוב דעת הקהל בישראל. האיש ברחוב

ששומע או קורא דברים ברדיו, בטלוויזיה או בעחון, הוא רואה לובדות מוצקות, דברים חשובים.

פעמים רבוח הוא קורא רק את הכותרת, ובמקרים רבים ככותרת ובמה שכתוב באותיות הקטנות בידיעה

הדברים לא זהים, לעתים אף מנוגדים . אני לזו רו:ה להביא דוגמאות ולקרוא בשם עתון זה או

אתר, אבל בוודאי גם אתם נתקלתם בקריאה של ידיעות בעתונים במקרים שאין זהות או אפילו

התאמה בין הכותרת ותוכן הידיעה. אני לא יודע מה מידת התשיבות שמייחסים במערכת של עתון

לידיעה זו או אחרת, אבל בשביל האיש שבג מדובר ובשביל סביבתו הקרובה אותה חצי שורה,

אפילו התפרסמה בעמוד צדדי במקום מוצנע, בשבילו זה מרכז התיים והעולם. היא קובעת את

דמותו בחברה שלו. לרוב הקוראים בעתון אולי אין אותה ידיעה אומרת כלום, אבל האנשים

שמכירים אותו איש מוצאים וקוראים אותה שורה והיא נושא לשיחה. יש אולי ידיעות שאנחנו

לא רואים בהן פגיעה, אבל האיש שבו מדובר ומשפתתו רגישים יותר מאתנו והם נפגעים.

האם אתם ערים לבעיה? האם יש מישהו במערכת עתון שממונה על בדיקת הדברים?

חבר-הכנסת אוריאל לין העלה את הנושא בצורה כוללת. שמענו כאן בועדה דברים מפי

אנשים שנפגעו, בני משפחה שיקיריהם נרצחו. שמענו את הדברים בכאב לב. אם מפרסמים

שנערה נאנסה מספר פעמים ונרצחה בצורה כזאת וכזאת, גם אם הידיעה נכונה - האם אתם

מודעים לכאב שהדבר גורם למשפחתה ולסביבתה הקרובה?

מטרת הישיבה הזאת היא כפולה,גם לשמוע מכם על המתרתש בתחום שעליו אתם מופקדים,

כי אתם חייבים להביא לציבור את הדברים כמו שהם, וגם לראות איך אפשר למצוא את שביל

הזהב בין הקצוות.

לישיבה קודמת הזמנו את נציגי המשטרה, כי תשבנו שאולי בהם האשם בהזרמת ידיעות

מוטעות לגבי קשרים של קרבנות מעשי פשע עם עבריינים. נציגי המשטרה טענו! א. שהאינפורמציה

לא באה מהמשטרה; ב. פרסום אינפורמציה כזאת לא רק שאינו מסייע אלא הוא מכביד י על התקירה .

בצורה כזאת העבירו את הכדור למגרש שלכם.

אני לא כל כך מבין את המטרה בהזמנ ת נציגי אמצעי התקשורת ל, כי אינני יודע

אם הבעיות שהציג חבר-הכנסת אוריאל לין הן בעיות שאפשר בכלל לחפש להן פתרון בדרך של

חקיקה או שועדת החוקה חוק ומשפט מופקדת עליהן.

הדיון בועדה התחיל, לפי יזמה של חבר-הכנסת אוריאל לין, בפרסומים שפוגעים

בבטחון המדינה, הגילוי בדבר עלית יהודי אתיופיה. שאלנו את נציגי הצנזור וגופים אחרים אם

הכלים שיבידיהם הם מספיקים ונכונים כדי לעצור פרסום ידיעות שפוגעות בבטחון המדינה.

שמענו שיש הסדר בין הצנזור וכלי התקשורת.

היו"ר א. קולס!

לא היית בתחילת הישיבה. אמרתי לאורחים שלנו שיש חברי וקדה שצריכים באותה שעה

לשבת בראש ועדה אחרת. אמרתי שנתחיל בנושא הראשון ונמשיך באחרים.

י. ארצי!

הנושא עלה לדיון בעקבות הפרסומים על עלית יהודים מאתיופיה. הבעיה הזאת לא

מטרידה אותי, אינני תושב שבענין זה אפשר לבוא בטענות לעתונות, כי הדברים דלפו

ממקורות מוסמכים והעתונות לא עשתה שום דבר אלא רק פרסמה אותם. אבל אני רגיש לנושא

שהעלה חבר הכנסת לין ושנוגע לחופש הפרט ובעיקר כבוד הפרט.



העתונות היא מכשיר תשוב של הדמוקרטיה, והכרה זו מאחדת את כולנו. כמי שקרוב

לעתונות, אני יודע שעתונות מבוססת על דיווח. אבל בנושאים בעלי אופי פלילי עומדת השאלה ,

מצד אחד, באיזו מידה הידיעה משרתת את המטרה של הדמוקרטיה, ומצד שני - באיזו מידה היא

גורמת נזק לפרס או לנוגעים בדבר. אין ספק שלגבי ענינים ציבוריים זרם חופשי של ידיעות,

פרוט מלא ביותר, תשיפה של כל הפרטים, כל אלה משרתים את המטרה. עומדת השאלה באיזו מידה

הבלטה של נושא מסוים, נבירה וירידה לכל הפרטים ופרטי הפרטים, שהם בדרך כלל פיקנטיים,

קשורה בתפקיד של העתונות לתאר ולהציג תמונה מלאה ביותר או לתת סיפוק לקוראים אף אם זה

גורם פגיעה בצלם אנוש. אני חושב שלא טוב יעשו נציגי התקשורת אם ירצו להציג את הענין

כמאבק על תופש העתונות. אינני תושב שזה שייך לתופש העתונות.

כפי שיש כללי אתיקה וכללים שהעתונות הטילה על עצמה לגבי נושאים בטתוניים ונושאים

רגישים אתרים, אולי אפשר להגיע לקודקס מוסכם גם בתתום זה. אני מחכים שלא צריך ללכת

לחקיקה בנושאים אלה, כי אם אתה מתחיל בחקיקה אתה יודע איפה אתו? מתחיל אבל אינך יודע

איטה אתה מסיים. אני מתנגד לכל נסיון של חקיקה. בפגישה הזאת אני רואה התייעצות מרצון

טוב. אולי אפשר שהעתונות תעבד כללים ומגבלות שתקבל על עצמה לפרסומים בנושאים רגישים.

היו"ר א. קולס;

אנתנו לא מתכוננים לשום מעשה חקיקה. בסך הכל מחליפים דעות. היו כבר בינינו פגישות

שבעקבותיהן לא חוקקנו, גם כשהיו הצעות חוק לפני הועדה. מטרת הפגישה היום היא להחליף

דעות, לשמוע דעתכם בנושאים שדנו בהם בועדה. אם בעקבות חילופי הדעות נגיע למסקנה שצריך

משהו לתקז, נדון בזה בנפרד.

ד. ליבאי;

בפגישה ראשונה שלי כחבר כנסת עם עורכי עתונים, אני מוכרח לומר שאני חש אי נוחות

מסוימת, כי נראה לי שלקחנו נושא מסוים, הוצאנו אותו מכל פרופורציה, ובשיחה ראשונה

עם עורכי העתונים נותנים לנו לדבר במישור שהוא אולי לא מתאים.

אני חושב שבפגישה זו צריך לומר לעורכי העתונים, לנציגי אמצעי התקשורת האחרים

ולמועצת העתונות, שמגיע להם ישר-כוה על שהם מקיימים במדינה הזאת עתונות חופשית במלוא

מובן המילה ושומרים עליה, ואנחנו כנבחרים מוכנים לעשות הרבה כדי שיצליחו במשימה החשובה

הזאת.

העתונות היומית היא בדרך כלל על רמה, וגם זאת מותר לומר להם בפניהם. יש שפע

ידיעות בעתונות. זח אחד ממקורות המידה החשובים ביותר של חברי הכנסת, ומרבית חברי הכנסת

פועלים על סמך מידע מהעתונות. גם זאת צריך לציין.

העתונות מנהלת מאבקים, כל עתון על פי דרכו. כשם שלעתים יש להם דברי בקורת גם

עלינו, אנחנו יכולים גם להנות מתמיכה שלהם במאבק שלנו כשהוא נראה להם צודק. וגם

על כך מגיעה להם תודה.

אחרי שאמרתי דברים אלה, שתשהי חונה לאמרם, אני עובר לנושא שהועלה. בסך הכל חבר

הכנסת אוריאל לין הזכיר מספר מקרים, שהם בודדים מאד בים הפרסומים בתקשורת, וכלפיהם

טען שהפרסום לא היה מאוזן, אולי בנקודה מסוים לא שמרו על דיסקרטיות או על כבוד

המשפחה.

אוריאל לין!

לא אמרתי שהפרסום לא מאוזן, אמרתי שהוא פוגע במשפחה.

חוסר מסוים באיזון או בשיקול דעת כשמביאים פירוט מסוים. בוודאי נשמע שהשיקול

של העורכים הוא קשה- - -

נשמע מהם.

ד. ליבאי;

הוזמנה לכאן קבוצה נכבדה של עורכי עתונים ורצינו שחילופי הדברים יועילו לשני

הצדדים. אם זה ישמע שעל סמך ארבעה או שישה פרסומים שמהם נפגעו בני משפחה הסרחנו אותם

לכאן... היה מקום להפנות תשומת לב למקרים אלה במכתב, ולבקש מהכתב לעניני משטרה זהירות

יתר, אם הנהלת העתון תמצא לנכון, זהירות יתר בפרסומים מסוג זה.

אוריאל לין!

הצעה לסדר. תבר-הכנסת ליבאי, קודם כל אני משתתף ומצטרף לכל ההערכות והמחמאות

שנתת כאן לאמצעי התקשורת, ואם היושב ראש יאפשר לי, עוד אכביר אתר כך מחמאות לאמצעי

התקשורת, שגם אני הוגה להם הערכה רבה. אבל אני חושש, תבר-הכנפת ליבאי, שלא נכחת בישיבות

קודמות. התחלנו בדיון זה מזמן, התחלנו בדיון לא עם אמצעי התקשורת, התחלנו לדון בבעיה

ספציפית עם היועץ המשפטי לממשלה. תקפנו קודם כל את המשטרה. במהלך הדיון הציעה חברה

בועדה להזמין לנושא זה את נציגי אמצעי התקשורת. היושב ראש וחברי הועדה הסכימו להצעתה,

ואנחנו מקיימים את השיחה היום כהשלמה לדיון בנושא.

לא רציתי להביא שלושים או ארבעים דוגמאות. חשבתי שדי אם אביא ארבע או חמש

דוגמאות של פרסומים בעקבות מעשי רצח שפגעו קשה מאד במשפחות הקרבנות. פגשתי את המשפחות,

הן ראויות גם לתשומת הלב ולזמנם של עורכי העתונים, עם כל הכבוד שאני רוחש להם.

היו"ר א. קולס;

מפעם לפעם חבר חדש בועדה מנסה להכתיב כיצד לנהל ישיבה. אני חול'ב שחשובה הפגישה עם

עורכי עתונים. תבר הכנסת ליבאי, אפילו היתה רק משפחה אחת שנפגעה עקב גל פרסומים, הייתי

מטריח את כל עורכי העתונים בארץ לבוא לכאן, או שהייתי טורח לבוא אליהם.

ו

אנחנו שמחים להיות אתכם.

היו"ר א. קולס;

לא המאסה תשובה. אפילו יש מקרה אחד, שבעקבותיו עלולים לבוא עוד מקרה ועוד מקרה,

יש סיבה טובה להפגש ולדבר עם עורכי העתונים.

אמרתי בראשית הישיבה שלא הטרחתי אותם רק לנושא זה. עומד גס נושא שלא סיימנו בו את

איסור פרסום שמו של תשוד. שר המשפטים אמר שאם בכנסת לא תוגש הצעת חוק, תוגש

הצעת חוק ממשלתית. אנחנו הפסקנו את הדיון בהצעת חוק פרטית, שאני הייתי אחד המציעים שלה,

בעקבות הנשיא הרצוג כשפרש מהכנסת.



מ. זיק;

האס נכון שאין יזמה חקיקה?

היו"ר א. קולס;

כיוס איז יזמה חקיקה.

ואם תהיה יזמה כזאת, אנחנו נוזמן?

יש יזמה אישיח שלי.

היו"ר א, קולס!

יש יזמה של חבר-הכנסח אוריאל לין, שאיננה עומדת לפני הועדה. אס וכאשר תגיע יזמה

כזאח לדיון, בוודאי נשמע דעתכס לפני שנחליט.

הדיון היוס הוא בנושא ספציפי, שחבר הכנסה לין העלה לסדר היום. חשבנו שכדאי

לשמוע דעחכס בנושא זה. אני עדיין חושב כך, למרוח ההערוח לסדר של חברי.

אני מברך על הפגישה, כי פגישה עס עורכי עחונים לא יכולה שלא להביא תוצאה חיובית.

היו לנו דיונים בועדה עס המשטרה על דברים שהמשטרה מדליפה לעתונות בדבר חקירות שמתנהלות,

על חשדות נגד אישיס או עבריינים, מחתרות. זה נושא רציני לדיון עס המשטרה, ובענין זה

אינני בא בטענה לעתוניס. כשם שאינני בא במענה לעתונות בקשר לפרסום העליה קול יהודי אתיופיה

או ההדלפה מועדת החוץ והבטחון של דברי שד הבטחון רבין כלפי היחידה הצרפתית בלבנון.

יצאתי בקול קורא נגד חברי ועדת החוץ והבטתון, כי חשבתי שההדלקה היא מעשה חמור מאד,

אבל לא יכולתי לבוא בטענה לעתונות.

הבעיה שגולל כאן חבר-הכנסת אוריאל לין היא חשובה, אבל אינני יודע כיצד אפשר

לפתור אותה. אפשר לומר שזה ענין של שיקול דעת של עורך לילה זה או אחר. אני עצמי מתחבט

בשאלה. נניח שידיעה מהמשטרה מגיעה לעתון, לעורך הלילה, או ידיעה מגורמים אחראיים אחרים,

שאשה נאנסה כך וכך פעמים על ידי כך וכך אנשים. פרסום ידיעה כזאת פוגע במשפחה? יתכן.

זה משרת את אינטרס הציבור? כן. אס רוצים לעורר מאבק נגד האונס ולתתו לענישה מרתיעה,

צריך ליצור דעת קהל.

אוריאל לין;

צריך להבחין בין פרסום עצס הארוע ובין פרסום דרך ביצוע העבירה.

איך אפשר לעסוק בזה? מה זה שייך לועדת החוקה?

נשמע את העתונות.

יש מקרים חמורים של חטיפת ילדים. כמי שעוסק בעניני המיגזר הערבי כזה שנים

ומטפח קשרי הבנה בין יהודים וערבים, אני שואל אח עצמי אם אמנם צריך לפרסם: ערבים מסכנין...

דברים שעדיין לא הוכחו ולא הוכרעו בבית משפט. אבל אחר כך אני חושב: מה בסך הכל קרה?

היתה ידיעה ממקורות אהראיים, שהחשודים הם מאזור מסוים או מכפר מסוים. הציבור זכאי

לדעת זאת או לא? נדמה לי שכן. לא הוזכרו שמות. לאחר שהוגש כתב אישום ואנשים עומדים

למשפט, איך אפשר למנוע פרסום? זה גרם נזק למשפחות, נזק איום. הנושא הוא גם רגיש מאד

מבחינות אחרות. אבל אי אפשר למנוע פרסום.

אני מברך על הפגישה הזאת. יכול להיות שבעקבותיה העורכים יתנו הנהיות בענינים אלה

לעורכי לילה ולכתבים. אם כך יעשו, יהיה זה הישג גדול.

נשמע עתה את אנשי התקשורת, וקודם כל את נשיא מועצת העתונות ד"ר רוטנשטרייך.

כידוע לכם אינני לא עורך עתון ולא הבר מערכת של עתון, לכן אדבר על הנושא מראייה

כלליה. אם עלתה השאלה אם יש כללים שבאים למנוע אותן תופעות שחבר-הכנסת אוריאל לין

דיבר עליהן, אני מודיע לכס שכללים כאלה קיימים. יש כלל מפורש באתיקה העתונאית שאין

לפגוע בשמו של אדם, בכבוד המשפחה וכוי. כל הדברים האלה כתובים ומבחינה זו אין בעיה.

הבעיה היא ביישום הכתוב בחיי היומיום.

אם מדברים על הדלפות מהמשטרה, אולי המילה משטרה בהקשר זה מטעה. ברור שאין גוף

במשטרה שעוסק בהדלפות. אביא דוגמה. לאחר המקפח המחבלים במלון סבוי בתל אביב, השבועון

סיים פרסם כחבה שאשה מסוימת, שהיתה גיבורת אותו לילה, היא זוגה ידועה בתל אביב.

היא הגישה בניו-יורק תביעה נגד הטייס בטענה שהשחירו פניה. היה זה מקרה ברור של הוצאת

דיבה. ייצגתי אז את הטיים. כשחקרתי בענין, התברר לי שקצין משטרה אמר לכתב הטיים שהיא

זונה שרשומה במשטרה. המשטרה לא הדליפה, אבל ברור שהידיעה באה ממקור משטרתי.

פרסומים אלה, שאני אישית מסתייג מהם, באים ממקור מסוים. יכול להיות שעתונאי זה או אחר

עוד הוסיף קצת . לעורך עתון אין כל אפשרות לבדוק זאת, כמו שאין לו אפשרות לבדוק אם

כתב לחץ על משפחה לגלות לו דברים מסוימים. לא עורך הלילה ולא -עורך היום יכולים לדעת

אם כך היה. אני משוכנע שאילו היתה המשפחה מתלוננת, כל עורך עתון בישראל היה חוקר את

הדבר ומסיק מסקנות. בזה אין לי ספק.

את הפרסומים על מיה זינגר קראתי ברגש בחילה, שחבר הכנסת אוריאל לין נתן לו

ביטוי. הדברים פורסמו באחד העתונים שמופיעים בישראל, אני לא רוצה לקרוא בשם העתון.

אמרתי כבר בהזדמנות אחרת שלצערנו אנחנו מתיישרים בארץ לפי הנמוך, ולא לפי הגבוה כמו

שעושים בצבא. יש עחונים, בין שהם שבועונים ובין עתונים יומיים, שאינם מאורגנים לא בועדת

העורכים, לא באיגוד עתונאי ישראל ולא במועצת העתונות, קשה לציבור להבחין ביניהם ובין

סוג אחר של עחונים, אבל אני יודע שהעתונות שאני מדבר בשמה ועליה עושה כל מאמץ כרי

שפרסומים כאלה, פרט אם הדברים באמת באים ממקורות מוסמכים, לא יהיו.



מועצת העתונות עושה כל שביכולתה לשמור על כבוד האדם. כשהיתה פרשת הדס קדמי ועתון

אחד פרסם דברים, שלא רק שלא היו נכונים, לא רק שהיו ספקולציות אלא שהיו סתם קשקוש. יצאנו

בגילוי דעה חריף מאד נגד אוהו עתון,. ואין לנו אפשרוה אחרת אלא לצאה בגילוי דעה כזה,

שום עהון לא אוהב שמדברים עליו כך.

אני לא רוצה לעסוק כרגע בהיבטים המקצועיים של עבודת מערכת, אני משאיר זאת לחברי

היושבים כאן. אני יודע שעושים הכל ומסבירים לכל עתונאי שיש לשמור על כבודו של אדם,

גם במקרה פשה, גט במקרים אחרים. זו מגמה ברורה. עובדה היא שהבאתם רק מספר קטן מאד של

מקרים, שאכנס הוא מספיק, אבל הוא קטן בהשוואה לכל כה שעובר עלינו יום יום.

אוריאל לין;

הבאתי דוגמאות רק ממקרי רצח, ורק משלוש השנים האחרונות.

אין ספק שפה ושח יש דברים שאפשר היה למנוע אותם.

השאלה היא איך מונעים.

ד"ר י. רוטנשטרייך;

זה יכול להעשות רק על ידי כך שמלמדים עתונאיים שכך לא צריך לעשות, צריך להגיר

מה כן צריך לעשות.

אוריאל לין!

האם ההורים של דוד מנוס צריכים לקרוא בעתון שהוא הומוסכסואל והוא מסתובב בבארים

בתל-אביב? בין אם זה נכון ובין שזה לא נכון.

ד"ר י. רוטנשטרייך;

חברי שבקיאים בעבודה העתונאית בוודאי יגידו מה הס עושים כדי לוודא אט ידיעה היא

נכונה. יש דברים שאפשר לדלג עליהם, שהם לא נחוצים, אני מסכים. אבל בכל מקרה ומקרה זה

ענין לשיקול הדעח של עורך העתון.

היו"ר א. קולם;

אני מבקש להתייחס לשחי האפשרויות, גס אם הידיעות נכונות וגם אס אינן נכונות. גס אס

ידיעה מסוימת היא נכונה, נשאלת השאלה איזו טובה תצמח מהפרסום לציבור הרחב, על אף שיש

לציבור זכות לרעת הכל, מה התועלת בפרסום פרטים שיש בהם פגיעה באדם או במשפחה שסבלו כבר

הרבה.



בתקנות מועצת העתונות נקבע כי בדיווח על עניז הנוגע לחייו הפרטיים של אדם יש

להמנע מפרסום פרטים אישיים עליו או על בני משפחתו, שאין בהם ענין לציבור, או שאין

הם רלוונטיים לנושא הדיווח.

אט הדבר רלוונטי לנושא הדיווח, יש פרסום אם אדה נרצח או גם אם שדד ופרסום הדבר

פוגע במשפחתו, בהוריו. היה מקרה מפורסם של אדם שהיו לו שני בנים גיבורי ישראל, בן

אחד יצא לתרבות רעה ונתפם בשוד. אני מכיר אישית את האב ויודע כמה סבל. אבל האם

אנחנו יבולים למנוע פרסום כזה?

אני מדבר על קרבנות רצח ואונס.

מ. ז'ק;

הצער של ההורים הוא אותו צער.

אנחנו עוסקים עכשיו בתיקון התקנון שלנו. התפיסה הקונספסואלית שלנו היא לא לחוקק

חוקים נוספים, כי הרבה מאד חוקים שאתם חוקקתם, ובכלל זה בענין מעצר חשוד, זה חוק

שהעתונות איננה יכולה לעמוד בו ואיננה עומדת בו. העיקר הוא לא בחקיקת חוקים, אלא במאמץ

של מועצת העתונות לחינוך עצמי, ריבון עצמי ואיפוק. חוקים שינסו לחוקק כדי לתת מענה

לכל הבעיות, לפי דעתי, יחטיאו את המטרה.

אני שמח מאד שסוף סוף הוזמנו פעם אחת לכנסת כשאין יזמת חקיקה על שולחן הרעדה.

הייתי כאן פעמים רבות, אבל בכל פעם היתה לי הרגשה שבידי יושב ראש ועדת החוקה חוק וטשפט

יש גרזן, עומדים לחוקק חוק שכאילו יפתור אח כל הבעיות. אני שכח שהפעם אין זה כך.

אני רוצה קודם כל לציין שאנחנו לא מדברים על קבוצת העתונאים שיושבים כאן, אנחנו

מדברים על עתונאים שעובדים בשדה, עובדים קשה מאד, ולפי מיטב ידיעתי, לרובם או לפחות

לחלקם יש גם השכלה. אם אין להם ההשכלה הדרושה, אנחנו משתדלים להשלים אותה על ידי

שעורים באוניברסיטה וכו'. לבוא בטענות קודם כל לעתונאיים, אני חושב שזה מעשה שלא ייעשה.

תבואו קודם כל בטענות למשטרה.

אוריאל לין!

זאת כבר עשינו.

נ. מוזס!

מה שמוסרים הבחורים שלנו זו אינפורמציה שחס מקבלים מאת המשטרה. תדאגו שאינפורמציה

לא נכונה לא תגיע לעתונים, ופתרתם את הבעיה.

אתה ממליץ על זה?



נ. מוזס;

אני לא ממליץ. אני לא אומר אם זה אפשרי או בלחי אפשרי, אני רק אוסר שלבוא בטענות

לעתונות זה הדבר האחרון שהייתי עושה. אני מכיר גם עתונים אחרים, באנגליה, בגרמניה,

בארצות הברית. אני יכול להגיר במצפון טהור שהעתונות שלנו יחסית לעתונים אחרים היא

ברמה הרבה יותר גבוה, מאותן בחינות שמדובר בהן כאן.

אני מסכים.

לקראת הישיבה הזאת התכוננתי ושאלתי עתונאי מסוים אם פרסם בפרשה ידועה כל מה

שידע. הוא אמר שלא הכל פרסם. שאלתי אס הוא זוכר גזה לא פרסם, והוא סיפר לי דברים לא

נעימים שלא פורסמו. אל תחשבו שעתונאים רק מחפשים סנסציות ומפרסמים כל שמועה. לא כך.

אתם יכולים להיות גאים בעתונאיים. אני לא אומר שלא קורה פה ושם שעתון נכשל בפרסום,

ואם זו מטרה הפגישה, הרי ד"ר רוטנשטרייך כבר אפר שהנשיאות מיזמתה פועלת.

יש גם דברים שאינם ידועים. אביו של דוד מנוס רץ אחרי עתונאיים בטענות איך זה

לא כותבים על בנו. (א. לין: על דבר העלמו). על בנו. הוא כעס למה לא כתבו שהוא מסתובב

בין הומוסכסואלים, כי אולי ביניהם אפשר היה למצוא אותו. הענינים די מסובכים. העקרון

הוא שעתון חייב לתת אינפורמציה של אמת. אולי אוכל לשכנע אותם שלא להציע חוק

אנחנו מקיימים דיון כדי להשתכנע אם יש מקום לחוק או שיש אמצעים אחרים.

גם אם יש חוק נוסף, היועץ המשפטי לממשלה לפעמים לא משתמש בג. היועץ המשפטי לממשלה

מעדיף ככל האפשר לבוא לסיכום משותף עם מועצת העתונוח. שביל הזהב תמיד סוב יותר ומביא יותר

תועלת, מבחינה חינוכית.

לדבר אחד אנחנו לא יכולים להסכים, אנחנו לא יכולים להסכים למנוע פרסום. אם

מתחילים למנוע פרסום, אין יודעים עד היכן מגיעים. אנחנו יודעים את התפקיד החשוב והיסודי

של העתונות, שיש לה כבר היסטוריה בענינים ציבוריים, פוליטיים, בחשיפת שחיתויות.

למנוע פרסום - לא. מה שכן, לשמוע הערותיכם, לחפש את שביל הזהב. לא פעם כבר הזמנתי אתכם

לבוא למועצת העתונות. אנחנו מקדישים ימים ולילות לבעיות מסוג זה. זה לא נעים,אפשר

משהו לעשות, אבל לא הרבה. אדרבה, תדאגו שהמשטרה תמנע מלפרסם דברים לא נכונים. גם

עתונאי זהיר עלול פעם להכשל. כל אחד מאתנו עלול פעם לטעות. אל תעשו מזה פיל.

החיים של עורכי העתונים הם די קשים. אנחנו עומדים יום יום בפני דילמות מה לפרסם

ומה לא לפרסם. אני חושב שעד היום, באופן יחסי, זה די בסדר.

הביקור לפי ההזמנה האחרונה שלכם לא יצא לפועל בגלל הקדמת הבחירות. נקיים אותו

ברצון, לאחר שנתאם מועד.

ההזמנה בעינה עומדת. נתאם מועד לביקור.

כשמדברים על המשטרה, אפשר לחשוב שהיתה איזו הדלפה אנונימית. לא. לעתים קרובות

זאת לא הדלפה אנונימית, אלא דברים ברורים וכתובים.

חבר-הכנסת אוריאל לין הזכיר מספר מקרים שהיו בשלוש השנים האחרונות. במשך שלוש

שנים אנחנו מפרסמים אלפי ידיעות בענינים כאלה, או לפחות מאות, יעל מקרי רצח - עשרות.

חבר-הכנסת לין הזכיר שלושה או ארבעה מקרים דרמטיים ובולמים ביותר. אתעכב בקצרה על כל אחד

מהם.

המקרה הראשון הוא העלמה של הילדה נאוה אלימלך, שגופתה נמצאה מבותרת בשקיות ניילון.

כמובן שכל פרט מכאיב ומעורר זוועה. מה שלא נכתוב זה מכאיב ומעורר זוועה. אבל האם

מישהו יעלה על הדעת שבמדינה חופשית לא ידווהו על דברים כאלה? זה בלתי אפשרי.

מסכים.

ד. יודקובסקי;

החיל דוד מנום נעלם סמוך למקרה הדרמטי של הדס קדמי. אמרו שמחפשים אותו בין

הומוסכסואלים. זה לא דבר כל כך נורא. שאי אפשר לדבר עליו. אנחנו לא חיים בתקופה

הויקטוריאנית.

לא אדבר על הפרשה של מיה זינגר, כי מר מוזס כבר דיבר עליה.

בפרשת הדס קדמי, העתונות, או חלק, מהעתונות, או מדי פעם חלק מעתונות הגזימה

בפזה. היתה אוירה של היסטריה. כל הארץ חיפשה אותה, הקיבוץ היה פי וה לכלי התקשורת.

בעתונות - לא כל החכמה מרוכזת אצל העתונאיים, היו שטעו והגזימו , וגם התייסרו וכתבו

על כך. הוצאנו גילוי דעת מטעם מועצת העחונות, בעתונים עצמם היו מאמרים שמתחו בקורת על

העתונים עצמם. אני מוכן להגיד שהיה שיקול מוטעה, שהיו פרטים שלא היו צריכים להתפרסם -

לא בכל העתונים, לא בכל עתון באותה מידה - אבל היו חריגים והיו דברים שמן הדין היה שלא

יופיעו.

מה הפתרון? בוודאי לא חוק. מהדברים שנשמעו כאן אני מרגיש שגם אתם לא שלמים

אם חיפוש פתרונות בדרך של חקיקה. צריך לדבר עם חברי המערכה, להפעיל שיקול דעת. אנחנו

לא עומדים כאן כחשודים, אין לעתונותר רקורד של זדון בענינים אלה, אולי יש רקורד של

טעויות פה ושם בשיקול דעת, אבל בוודאי לא זדון. בוודאי שאין כוונה לפגוע בהורים

ובמשפחוח של קרבנות פשע.

אני מדבר לא כאיש עחונות אלא כאיש מועצה העחונות. מועצת העחונות עוסקת גם בחופש

העתונות והגישה למידע, אבל רוב רובו של הזמן היא מקדישה לדיונים בשאלות אתיקה ובדיונים

על שמירח כבודו של אדם, אדם חי ובאחרונה גם במקרים של פגיעה בכבודם של מתים.

כאשר באים לדיון מזכירים כמה מקרים שבהם הפרסום לא היה בסדר, אבל אין לנו

סטטיסטיקה כמה דברים נעכבו במערכת ובכמה מקרים נמנעו מפרסום דברים מסיימים תודות

לפעולה של מועצת העתונות. אילו היהה אינפורמציה כזאת, הייתם רואים את החשיבות של

הפעולה הזאת.



כבר הוזכר כאן התקנון. אחד העקרונות החשובים, שאנחנו עומדים עליו כל הזמן,

העתונאיים וכלי התקשורת חייבים לכבד את שמו הטוב, חייו הפרטיים והמשפחתיים של כל אדם"

צריר להמנע לפרסום פרטיות אישיים על אדם או בני כשפחה אס אין בהם ענין ציבורי או שאינם

רלוונטיים לנושא הדיווח. רוב זמננו מוקדש לטיפול בבעיות בתחום זה.

כאשר התפרסמו בעתונים פרטים הקשורים בהדס קדמי, והתפרסמו דברים שלא היו

צריכים להתפרסם, למחרת היה גילוי דעת מטעם מועצת העתונות, שפורסם בכל העתונים. התברר

שנוסף על אי אמת היהה באותו דיווח עבירה חמורה ביותר על כללי האתיקה, לא רק של

העהונות אלא של כל יצור שנברא בצלם. כלומר, היהה תגובה חריפה של מועצת העתונות,

שכוללת בתוכה גם עתונאיים, גס מנהלי עתונים ועורכי עתונים, וגם אישי ציבור, כהם

עורכי דין, משפטניס , רבנים.

לאור הנסיון, החליטה מועצת העתונות על עדכון התקנות. אחת המסקנות היא שתוקם

ועדת מעקב, שבה שני עתונאיים ושני אנשי ציבור, אחד מהס עורך דין ואחד שופט לשעבר, שקיבלו

על עצמת לעבור יום יום על העתונים ולהביא לתשומת הלב של הנשיאות כל מקרה של פגיעה

בשמו הטוב של אדם או פגיעה באחד מכללי האתיקה. פעולה זאת של מועצה העתונות אולי לא

יכולה להביא לכך שאף פעם לא יהיה כשלון, אבל זו הדרך המוכה ביותר לטיפול בעניניס,

ואני שמח לשמוע שכולם בדעה שאין ללכת בדרך של חקיקה אלא בדרך זו שאנחנו הולכים בה.

א. אבנר;

רשות השידור נמצאת במצב גם יותר קשה וגם יותר טוב. יותר טוב - לא מפני שהאנשים

שלנו, עורכים או כתבים, טובים מעמיתינו בעתונות, אלא מפני שרשות השידור בגלל האופי

המונופוליסטי שלה, לפחות ברגע זה, ובגלל חדירתה לכל בית ומשפחה, בלי הבדל גיל, מהייבת

את עצמה ביתר זהירות. לא שלא היו מעידות, היו מעידות, וכל זמן שלא נעביר את כל הענין

למחשבים ויעסקו בו אנשים בשר ודם, יהיו מעידות, אבל יש מגבלות מיוחדות שרשות השידור

מטילה על עצמה. לכן אולי אנחנו חוטאים פחות, אבל חוטאיס לפעמים . מלבד הכללים שקבעה

מועצת העתונות, אנחנו מאמצים גם מערכת מסועפת קל כללים אתיים ומקצועיים לילנו, שחברי

הועדה יוכלו לעיין בהם. זהו תדריך לעובדי החדשות, שאיננו מסמך סודי. בנספח אנחנו

מביאיס את כללי מועצת העתונות, כהדרכה כללית. במקום שיש בעיה מיוחדת ומה שקבעה

מועצת העתונות לא רלונטי לדיווח באמצעות מיקרופון ומצלמה, אנחנו מתאימים את הכללים

לצרכים שלנו, אבל עקרונית הכללים הם אותם כללית.

בכל יום ראשון יש ישיבה של פורום חדשות, ובכל פעם עולים דברים שאיש לא העלה על

הדעת שאפשר למעוד בהם, ולכן לא נקבע להם כלל. מקבלים החלטות, והן מופיעות במהדורה

הבאה של התדריך. מכיוון שאין מקרה דומה למשנהו, ההחלטות הן יותר בבחינת קו מנחה

מאשר תקנות. אם עלתה השאלה למה לא לוקחים את התדריך הזה, עורכים אותו והופכים אותו

לתקנות בהמלצת הועד המנהל ובחתימת השר הממונה, הרי התשובה היא שבתחום זה אין אפשרות

להתקדם אלא בדרך קזואיסטית.

אוריאל לין;

יש עקרונות.

העקרונות משותפים לנו ולעתונות הגונה בכל העולם. בעיות מוסריות נוצרות כאשר

ערכים מתנגשים. אם אין התנגשות, אין בעיה מוסרית. עתונאי עלול לטעות, אבל ברור שאין

בעיה מוסרית אם הוא מדווח דיווח שקר - זה חד-משמעית לא בסדר. -אם הענין חמור במידה

מספקת, הוא יעוף; אם לא - יקבל על הראש. יש בעיה מוסרית כאשר ערכים מתנגשים.



חבר הכנסת אוריאל לין דיבר על אינטרס ציבורי בקידום החקירה. אנחנו חיים

במחצית השניה של המאה העשרים ויש לנו נסיון במשטרים שונים. יש גם אינטרס ציבורי

עליון שמשטרה לא תוכל לפעול במחשבים. לכן נוצרות בעיות מוסריוח. לכן כאשר כישהו במשטרה

כוסי אינפורמציה - אני לא אוהב אה המילה הרלטה הי היא מילה ערכיה, אני משתמש במילה

נייטרליח - כשמישהו מוסר אינפורמציה והעתונאי סבור שהיא אמה ויש בה ענין לציבור, הוא

איננו בן-חורין להעלים אותה. הוא יכול לרכך ניסוח. מחוך הנחה שגם ילדים צופים

בטלוויזיה, אצלנו משדרים לא את כל האמת אלא את האמח הנסבלח, אבל אח האמה אנחנו

חייבים לשדר.

בכל מה שנוגע להזרמת אינפורמציה בצורה לא מוסמכח, אנחנו במצב יוחר גרוע

מאשר המקודוח שלנו, כי הם בני חורין, מצד האתיקה שלהם לבוא בטענה: איפה לקחחם אח זה?

אנחנו מצד האתיקה שלנו מנועים מלהשיב על השאלה. לא יכולנו, למשל, להשיב לאיש ציבור שנפגע

פגיעה קשה, שלא בצדק, במקרה שהיה לפני מספר שנים, לא יכולנו להשיב לו שקצין משמרה פלוני

הוא שמסר לנו אח האינפורמציה. לא יכולנו להשיב, אם כי שמו היה ידוע לכתב ולעורך

הממונה עליו.

חבר-הכנסה אוריאל לין העמיד אה דבריו כמעט באופן בלעדי על הצורך להמנע

מפגיעה במשפחוח של קרבנות מעשי רצח ואונס. אין ספק שזה היבט חשוב שאסור להתעלם

ממנו, אבל נדמה לי שזה לא יכול להיוח היבט בלעדי.

כידוע, העחונוח חפקידה לחאר אח המציאוח, המציאות של החברה אוחה העחונות משרחתת.

זה תפקידה של העתונוח, לא יק מפני שאנשים הם סקרנים ורוצים לקרוא דברים פיקנטיים

ומענינים, אלא מפני שתא ר המציאוח החברתיח, בעיקר בחברה המודרנית, החברה הפתוחה,

חאור המציאות הוא תנאי מוקדם והכרחי להתמצאות של אדם בתוך החברה שלו, כדי שימצא

דרכו איך לחיות ואיך לנהוג. פעם היחה החברה הרבה יותר סגורה וההנהלה בחוגים משפהחיים

סגורים. המגעים של הפרט עם מה שקורה מחוץ למשפחה היו נדירים ומוגבלים לחיים המקצועיים.

האפשרויות להפגע היו מעטות יותר. אותן סכנות שבדרך כלל גורמות למקרים כאלה שמדברים

בהם, חלק גדול מאד ממעשי האונס שבוצעו בבחורות קשורים בטרמפים. פעם בחורה לא נסעה

בטרמפים. היום החברה היא פתוחה. פרסום מקרים כאלה, וגם פרסום פרטים לא סימפטיים, אם

הם נכונים, זה משרת את הציבור הרחב, אח הנוער, את הצעירים שקוראים את הרברים כדי

ללמוד ממה יש להזהר, לא להכנס למצבים בהן צפויות סכנות כאלה. אני חושב שזה שירות

חשוב שעחונות וכלי התקשורת בכלל עושים וחייבים לעשות.

הזכירו כאן אח מקרה דוד מנום, גם אני נכחתי כשאביו החאונן שלא מפרסמים את המקרה

של בנו כמו שפרסמו מקרה אחר. אבל זה לא רק ענין של פרסום. נדמה לי שהיה די ברור

שהמשטרה די אדישה ולא כל כך אקטיבית בחיפושים אחרי דוד מנום. אמנם עד עכשיו הוא לא

נמצא, אבל הפרסום בעתונות בכל זאת דירבן את המשטרה לחדש את החיפושים, שהפסיקו אותם

אחרי שהיו חשדות מסוימים. בכך מילאו הפרסומים האלה תפקיד חיובי מאד בטיפול במקרה

זה, גם אם בינתיים אין תוצאות.

אני חושב שמוכרחים לראוח את הדברים בהיקף הרבה יותר רחב מאשר אם הפרסום נעים או

לא נעים למשפחה. זה אמנם מצער שהמשפחה נפגעת, בעיקר אחרי שכבר קרה לה אסון גדול.

אוריאל לין;

אפשר גם לעשות סלקציה לפי תוכן הפרסום.



סלקציה תמיד צריך לעשות וגם עושים. מר מוזס נתן כמה דוגמאות. אבל יש פרטים רבים

שהם לא נעימים ולפעמים פרסומם חיוני כדי להמחיש לאנשים, לצעירים אהרים, לצעירות אחרות,

שהם עלולים להסתבך באותן סכנות , ולהצביע ממה יש להזהר. תפקידה של העתונות כאן הוא

הרבה יותר רהב.

ח. זמר!

כפי שאתם יודעים, העתונות העברית, ואני כוללת בזה גם אח אמצעי התקשורת

האלקטרוניים, משתדלת לקיים עתונות חופשית במגבלות חמורות מאד. די להזכיר את הצנזורה

הצבאית, שבעבודה השוטפת מטילה מגבלות רבות. יש במערכת שליה מיוחד שאין לו שום תפקיד

אתר אלא לרוץ כל הערב הלוך וחזור להביא תומר לצנזור ולהחזיר חומר מהצנזור. זה מעיד

על היקף החומר שאין אנחנו מחליטים עליו בעצמנו ולא שיקול הדעת שלנו הוא שקובע אם

יתפרסם או באיזה מגבלות יתפרסם. נוסף על מגבלה אוביקטיבית תמורה זו, בלי להכנס לשיפוט

ערכי, יש חוק איסור לשון הרע, חוק הגנח הפרטיות, חוק הסודות הרשמיים ותקנות מועצת

העתונות, ואנחנו משתדלים להיות בסדר גם עם השורה הארוכה הזאת של חוקים ותקנות ועם מה

שחיוני לעתונות חופשית ולחופש דיבור.

להגיד שכולנו תמיד בסדר בכל, זה יהיה אבסורד. לפני זמן מה באתי בטענה אל אחד

מעורכי הלילה הראשיים., הוא אמר לי: תביאי בחשבון שאני אמנם יושב כאן משעה שש ועד

שתים בלילה, אבל הלחץ עלי הוא בשעות שמונה עד עשר, בשעות אלה של לחץ אני מוציא מתחת

ידי 150 כותרות וכותרות-משנה, זה נותן לי שלרשת רבעי הרקה לכל כותרת - את רוצה שלא

אטעה? לא היה לי מה להשיב. הוא צדק.

זה חל גם עלינו. בכל עתון יש הרבה עמודים, בכל עמוד הרבה טורים, בכל טור

הרכה כתבות. אי אפשר 'שלא לטעות. אני לא יכולה להגן טוטאלית על כל דבר שקורה, והדבר

יקרה גם אם יהיו עשרים חוקים חדשים, ואולי אז גם יקרה יותר. מה שחשוב הוא שתהיה

מודעות לחשיבותם של הדברים שמתפרסמים, גם מבחינה ציבורית וגם מבחינת ההגנה על הפרט,

וצריך למצוא את האיזון ביניהם.

העורך בלילה מקבל מאה וחמישים ידיעות בכך וכך רגעים או שעות, וקשה לו לשקול.

האם יש איזו דרך של סיווג ורוטינה שאם יש דברים בעיתיים הוא מטלפן אליך כדי להעזר בשיקול

הדעת שלך?

. ח. זמר;

יש סיווג. כשיש דבר פרובלמטי, אפשר לפנות לעורך הראשי. יש גם יועץ משפטי.

בענינים אלה שמדברים בהם אנחנו כפופים לחוקים. יש יועץ משפטי למערכת ופונים אליו כשיש

ספקות. גם הוא עלול לטעות.

המקרים שציין חבר-הכנסת אוריאל לין היו קיצוניים, ואולי הם משמשים דוגמה

למקרים פחות קיצוניים אבל גם אלה כואבים. נכון אמר מר שוקן, גם במקרים אלה צריך לשקול

את הפרט מול הכלל, אינטרס ציבורי מול אינטרס פרטי, ולמצוא אח האיזון בלי לזנוח

אחד מהשנים. יש גישות שונות של עורכים וכתבים, ואולי כאשה אני נוטה יותר לראות לעיני

את ההורים של קרבן הפשע.



חבר-הכנסת לין, אם הבאת לדוגמה שני מקרים, אני חושבת שיש להם גם פן אחר. יש

לי בת, לבתי יש חברות בנות גילה. אני לא רוצה שבתי תפחד לצאת לרחוב. אם יש ידיעה

שבחורה שנרצחה היתה קשורה לעולם התחתון, כמובן שצריך לבדוק אם זו אמת, הפרסום אולי

יכאיב להורים. אבל יש עשרות אלפי בנות במדינת ישראל שאני לא רוצה שיפרדו לצאת לרחוב. אס

הבחורה שנרצחה היתה קשורה לעולם התחתון, הרי זה מצב שונה.

אני לא רוצה שכדינת ישראל תהיה ארץ שבה בחורה לא יכולה לצאת לרחוב ואפילו

לקחת טרמפ. אם קרה מה שקרה לבחורה שלקחה על עצמה מלכתחילה סיכון רציני והסתובבה

בחברה מסוכנת, הרי זה לא דבר שצריך להסתיר מפני הציבור, מתוך התחשבות במשפחה אחת, גם

אט קרה לה אמון גדול ולא צריך עוד להוסיף על כאבה, אבל האם כדי לחסוך ממנה עור קצת

צער אנהנו צריכים את כל המדינה למצב שכל בת, שמעולם לא הסתובבה בחברה חשודה, גס

היא תחשוש שתיפול קרבן?

בנקודה זו שכנעת אותי. אם -ה נכון, צריך לפרסם.

ת. זמר;

אם לא, הרי יש תביעת דיבה.

פרשת דוד מנוס. אתה רוצה שאמצעי התקשורת בישראל כולם - רדיו, טלוויזיה, עתונות

כתובה - יציגו את מדינת ישראל, מדינת ישראל שבתוך הקו הירוק, כמקום שבו חיל נחטף

ונופל קרבן? למה? אם היה הומוסכסואל והסתובב בחברה חשודה, הסתובב בבארים, צריך

להציג את הדברים כמו שהם. למה צריך להציג את הדברים כאילו חיל לא יכול להסתובב בארגו?

היו"ר א. קולס;

השאלה היא אט זה המצב לאשורו.

ח. זמר;

אם לא, יש תביעת דיבה.

אנחנו יודעים את המצב לאשורו אחרי שמתגלה האדם חי או אחרי שמתגלה גופה. השאלה

היא אם יש קשר בין היותו הומוסכסואל והבילוי בבארים ובין העלמו. נעלמו אנשים שמעולם

לא היו בבארים. שמענו כאן שיש מקרים שמקבלים ידיעות מגורמים מסוימים שמעונינים

שידיעות אלה יתפרסמו. אני מסכים אם דבריך במקרה שיודעים שהדבר אמת ובגלל זה קרה מה שקרה.אבל

הקשר בין האמת בענין דוד מנום ובין העלמותו הוא השער.-, ואין שום דבר פרס להשערה,

י י

יכול להיות שדוד מנוס נחטף מפני שהוא חיל, וכל אדם אחר היה נחטף אילו עבר במקום

באותו רגע. אמא של דפנה כרמון אמרה כאן שכל אשה שהיתה עוברת באותו רחוב באותו רגע

שעברה דפנה, היתה היא נחטפת. הקרבן היה מקרי.

אם חשבת שאני יוצאת להגן על כל מה שנכתב בעתון כלשהו, אתה סועה. אנחנו חייבים

בבדיקת אמת מכסימלית גם לגבי אדם חי, גם לגבי אדם שלא נעלם, גם לגבי אדם שלא נחטף

ולא נרצח, בזה אין ספק, ועל אחת כמה וכמה במקרים כאלה שבהם אנחנו חייבים במשנה זהירות.

אלה לא יכולים להגן על עצמם.

אני מסכימה אתך.

הדברים אינם פשוטים, אתר. גם לא יכול למצוא להם פתרון פשוט, אפילו לא המחוקק,

גם החברים שממונים על שכלולים בתקנון העתונות, כמה שלא ישבו, ככה שלא ישתדלו להיות

בסדר, כי כל מקרה מעלה גם פרובלמטיקה משלו. לפעמים יש טעות בשיקול דעת. אם יש לכם

זמן, מענין לדבר עם הכתבים בשדה. העורכים משפיעים למעשה פתוח מהכתבים.

תהיו מוכנים לדבר עם שתים מהמשפתות שנפגעו?

היו"ר א. קולס;

אני רוצה להודות לכם שטרתתם ובאתם לירושלים כדי להפגש אתנו. אני חושב שהיתה

חשיבות לפגישה הזאת ואני מקווה שיהיו לה השלכות. אני חושב שלא בכיוון של חקיקה, גם

חבר-הכנסת אוריאל לין השתכנע שאין טעם בחקיקה נוספת. מה שיותר חשוב הוא שהמערכת, כל

מערכת, תבדוק את עצמה. גם הדברים שאנחנו אמרנו וגם דבריהם הם בדיקה נוספת, וצריך

להסיק מנסיון העבר לגבי העתיד. שמחתי על הרגישות שיש לכם לדברים קטנים כגדולים.

הפגישה אתכם היא סיכום מצוין לנושא שדנו בו בהרחבה עם גורמים שונים. אני מתרשם מחדש,

כמו בפגיעות קודמות, כי טוב שאתם בני השיח שלנו בנושא זה, ויחד אנחנו מסוגלים

ללבן בעיות שעל סדר היום.

נשארו עוד שני נושאים פתוחים. אחד מהם הוא הצנזורה ופרסומים שפוגעים בבטחון

המדינה. גם לכם יש אינטרס לדון בנושא זה, גם לועדה יש מגמה ורצון לדון. הנושא השני

היא פרסום שמות חשודים, נושא שחוזר ועולה ויבול להיות שצריך לשים לו פעם סוף, בצורה

זו או אחרת.

נ. מוזס!

לבטל את החוק הדרקוני.

היו"ר א. קולם!

שר המשפטים משה נסים אמר לי שאם ועדת החוקה חוק ומשפט לא תגיש, הוא שוקל אם

להגיש הצעת חוק כזאת מטעם הממשלה. אמרתי שקודם נדון בנושא ואתר כך נחליט אם יש צורך בזה.

חבר הכנסת שאקי אחר ולא הגיע לרשות הדיבור. אולי תרצה להיות ראשון הדוברים בישיבה

הבאה? אם אתה רוצה לדבר עוד בישיבה זו, בבקשה.

כמי שגדל על ברכי תורת ישראל ועל כבוד האדם שנברא בצלם אלוהים, אני רוצה לדבר

על משפתות הנרצחים. אינני מעלה על הדעת שיש בפרסום פרטים לקדם במשהו ענין שמצוי בידי

המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה. אפילו כאשר העובדות נכונות, אינני רואה איזה תרומה לציבור

יש בפרסומן, מעבר לסיפוק סקרנות.



אני מסכים שריבוי חוקים איננו דרך, ולא תמיד בריבוי חוקים משיגים מה שרוצים.

המשפחות של דפנה כרמון ומיה זינגר אמרו: למה להוסיף ולו טיפה אחת על כאבנו?

אני מעריך אותך מאד, גברת הנה זמר. אח אמרח: אם זה מוסיף קצת צער, אין מה לעשוח.

השאלה היא אם מותר להוסיף קורטוב אחד של צער למשפחה כזאח. כאשר הדברים יגיעו לדין,

הם יתבררו, יידעו אם היתה מיה זינגר קשורה לעולם התחתון.

י. ארצי;

גברת חנה זמר אמרה שאולי הקשר עם העולם החחחון גרם לטרגדיה, ואז הסכנה אינה כללית

לכל ילדה בישראל.

א.ח. שאקי;

לעורך אין דרך לוודא אם דברים שהודלפו הם דברי אמת.

ביודעי אח רמח העתונוח בארץ, שהיא מהגבוהות בעולם, אני חושב שיש מקום לבקש

קצת יותר רגישות במקרים קשים כאלה, ובזה החרמו עוד תרומה להעלאת קרן העתונות הישראלית.

אם ידיעה לא תורמת לענין, ואם יש משפחה שמתייסרת, אפילו אם הפרסום משרת אח

הרעיון הכללי שבנות ישראל לא תפחדנה, הרי יש הרבה דרכים אחרות לומר להן שאין לפחד,

באמצעות הטלוויזיה, המשטרה, ולא להוסיף כאב על כאבן של משפחות אומללות. כשאני לוקח

כחשבון מה שאמרה גברת זמר, אם טיפת הכאב שהוספנו היא מיותרת, אולי אפשר למנוע אותה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:20)