הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 36

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, י"ט באדר התשמ"ה, 12.3.1985, שעה 11:30

חברי הוועדה; א. קולס - היו"ר

ש. אלוני

מ. וירשובסקי

ד. ליבאי

מוזמנים; השופט א. לנדאו

פרופ' ש.ז. פלר - האוניברסיטה העברית

גב' י. קרפ - משנה ליועץ המשפטי לממשלה

ד"ר ג. קלינג - משרד המשפטים

גב' ג. ויסמן - משרד המשפטים

גבי ש. שנייברג - משרד חמשפטים

מזכיר הוועדה; ש. סגר

קצרנית; ח. אלטמן

סדר-היום; חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מסי 6), התשמ"ד-1984.



חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 6), התשמ"ד-1984

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפס. על סדר-יומנו: חוק סדר

הדין הפלילי (תיקון מס' 6), התשמ"ד-1984.

ד. ליבאי;

"דילגנו" על סעיף מסי ו של הצעת החוק ואת סעיף 2 שלו ביטלנו.

סעיף 3

נמשיך מסעיף 3. רשות הדיבור לגבי גלוריה ויסמן.

ג. ויסמן;

בהצעת החוק המונחת בפניכם, בסעיף 3 המתייחס לסעיף 188 של החוק העיקרי, אנו

מבקשים שתהיה אפשרות להוכיח עבירות קנס על-ידי רישומים שנעשו בידי היחידות

במשרדי הממשלה המופקדים על אכיפת החוקים שבהם נעברו העבירות.

על עבירות קנס אין היום רישום במרשם הפליל בהתאם לתקנה שהוצאה על-ידי שר

המשפטים ושר המשטרה.

היו"ר א. קולס;

אנו עומדים לקבל, בקרוב, חוק עבירות מינהליות שלפיו תהיינה הרבה עבירות קנס

שלא תרשמנה באף מקום. איננו רוצים לרשום את כל ה"היסטוריה" של כל אדם וההצעה

שלכם היא בניגוד להלוך-הרוחות שהובע בישיבות שקיימנו בנושא הזה.

ג. ויסמן;

רישום פלילי הוא רישום פלילי. שם איננו מבקשים לתקן שום דבר. כאן מדובר

על עבירוח מינהליות.

הטיפול בעבירות קנס רבות נעשה על-ידי משרדי הממשלה המופקדים על אכיפת

החוקים שבהם נקבעו העבירות וניתן להטיל קנס יותר כבד על עבירה נוספת או חוזרת.

כדי לאפשר זאת אנו נזקקים לרישום ההרשעות הקודמות.

היו"ר א. קולס;

לא יהיה רישום.

ג. ויסמן;

עבירות קנס ישארו עבירות קנס. איננו יודעים, עדיין, אילו עבירות יוכרזו

כעבירות מינהליות.



אני מדברת על מצב קיים, שנוכל להסתמך על רישומים כדי לאפשר להטיל קנס כבד

יותר על עבירה נוספת או חוזרת.

היו"ר א. קולס;

בשביל מה אתם צריכים את זה?

ד. ליבאי;

שאלתו של היושב-ראש - במקומה. צריך לדאוג לכך שאלה שיצאו מהתחום הפלילי,

שאותה רשימה שמתייחסת אליהם לא תוגש בקשר עבירות קנס.

היו"ר א. קולס;

יש אנשים שמשלמים את הקנס לאו דווקה בגלל שהם מודים בעבירה אלא בגלל שהם

רוצים להיפטר מן העניין. אז אם יש כאלה שבוחרים בדרך הקלה - לשלם את הקנס - הם

אינם יודעים שבעתיד הנושא הזה יובא נגדם, לרעתם, כאילו הם עבריינים מועדים.

אילו הם היו יודעים זאת, ייתכן שהם היו "נלחמים" לא לשלם את הקנס.

מה שמטריד אותי בנושא הזה הוא שבגלל המיחשוב והשיטות הקלות להביא את הראיות

"ימשכו" נגד אזרחים עבירות והקנסות שהם שילמו יתוו הודאה שהם עברו את העבירה.

לא מגיע לאדם ששילם קנס שיחמירו אתו.

השאלה שצריכה להישאל בהקשר הזה היא: אחרי כמה זמן תחול התיישנות על רישום

של עבירות כאלה?

ג. ויסמן!

אדם איננו משלם קנס עבור עבירה שהוא לא עבר.

היו"ר א. קולס;

זה מה שאת חושבת. מדוע את אומרים דברים כאלה? אני אומר, מידיעה, שכדאי

לשלם את הקנסות. קנס איננו יכול לעמוד ביחס להוצאה שיש כאשר רוצים להגיע לבית

משפט.

מה שיקרה לפי ההצעה שלכם הוא ש"ימשכו" לאזרח עבירות מלפני עשרים שנה.

י. קרפ;

הדברים האלה אינם יכולים להתייחס לאותו אדם ששילם את הקנס לאחר שאנו חושבים

שהוא לא עבר את העבירה והוא שוב מוזמן לבית המשפט להתמודד בקשר אותה עבירה. אני

לא הייתי מעמידה לזכותו של אותו אדם את ההנחה שהוא שילם את הקנס רק כדי להיפטר

מן העניין.

צריו להבחין בין המרשם הפלילי של איסוף אינפורמציה לבין המרשם הפלילי כבעל

משמעות סטיגמאטית כלומר חומר שיכול לפגוע במהלך חייו של אדם.

עבירות קנס אין רושמים במרשם הפלילי.

אם אדם מגיש בקשה להתקבל ללשכת עורכי-הדין או בקשה לקבל רשיון נהיגה או

בקשת ויזה לארצות-הברית - הנושא הזה לא צריך להיות לו לרועץ בצורה כזאת שיגישו

נגדו את כל הרשימה של העבירות פעוטות-הערך שהוא עבר.



אם מתעוררת בבית-המשפט שאלה בקשר חומרת המעשה

שהגיע לאותו בית-משפט, זאת אומרת שזאת הסיטואציה שאדם בחר בה, לא לשלם את הקנס

אלא לבוא לבית-המשפט ובית המשפט מרשיע אותה הנושא של הבאת רשימות קודמות רלוונטי.

במקרים האלה יש משמעות לשאלה איר אותו אדם התנהג? הרשימות מיועדות רק לעבירות קנס

ספציפיות. אם מדובר בעבירה על חוק התיירות, לדוגמה, משרד התיירות ימציא את הרשימות

האלה. המשרד יביא אתו לבית-המשפט רשימה עם סיכום העבירות שאותו אדם עבר בתחום

התיירות. אם תהיה לאותו אדם הרשעה מלפני עשר שנים, בית-המשפט יסיק את המסקנות

המתבקשות. אולם אם במשך זמן די קצר אותו אדם עבר חמש פעמים אותה עבירה - יש מקום

לשיקול-דעת.

היו"ר א. קולס; אותו אדם יובא לבית-המשפט מבחירתו האישית או שהתביעה

מחליטה על-כר?

י. קרפ; בברירת-קנס אדם מובא לבית-המשפט משום שהתביעה

סבורה שהמקרה חמור, וזה יהיה מיעוטם של המקרים,

או אם האיש לא שילם את הקנס ואז אוטומטית נקבע לו תאריך למשפט.

אנו מדברים על סיטואציה כשעדיין אין עבירות

מינהליות. אבל גם אם נעביר את החוק הזה הרעיון הבסיסי הוא שהם לא מנותקים מגוף החוק

הפלילי - - -

היו"ר א. קולס; החלטנו כן לנתק. היה לנו דיון על הנושא הזה אתמול.

י. קרפ; מאפשרים לאדם. לנהל הליך בבית-המשפט אם הוא בוחר לא

לשלם את הקנס. עדיין יש סיטואציה כזאת שהמצב

רלוונטי כדי להביא בפני בית-המשפט את התנהגותו של אותו אדם.

ש. אלוני; יש לי הרגשה של "חנק". אנו החברה הכי ביורוקרטית

אחרי הארצות הקומוניסטיות אולם הארצות הקומוניסטיות

בנויות כארצות ביורוקרטיות ויש להן מנגנוני הגנה.

ו-

אנו אומרים שברירות קנס אינן מתייחסות לעבירות

פליליות; הן חלק מן החיים המודרניים. אז מדוע אתם זקוקים לדבר הזה?

כאשר אדם עובר עבירת קנס ומשלם בעדה הכסף נכנס

לקופת המדינה והחברה איננה מתייחסת לנושא כאל עבירה שיש עימה קלון. אז מדוע אתם

צריכים את זה?

אנו מעמיסים על החברה חוק אחד אחרי השני של חקיקה

ההולכת וגדלה.

אני מבקשת לא לקבל את ההצעה הזאת. מדובר על מטרד

לא הוגן. על עבירה פלונית מטילים קנס והיא נמחקת. איננו רוצים לראות את אותה עבירה

כעבירה פלילית.

י. קרפ; אולם זאת עבירה פלילית. איננו מוציאים אותה ממסגרת

העבירות הפליליות.

היו"ר א. קולס; אינני רוצה "למשוך שרשרת של שטויות" אחרי בן אדם

לכל ימי חייו. אם לא היו מחשבים - זה היה קל.

היום אם אדם מקבל קנס של אלף שקלים הוא לא שוכר עורך-דין. הוא סומך על שופט בית-

המשפט. בשביל מה "לסחוב" פקיד ממשרד התיירות

י. קרפ; הפקיד יבוא ממילא.

היו"ר א. קולס; אני רוצה שאזרח יוכל להתחיל יום חדש עם דף חדש.

אני מסתכל על "הצדיק האחד בסדום".



ש.ז. פלר! יש לי עמדה שמקבלת חלק מדעה אחת וחלק מדעה אחרת.

אתחיל מהדעה האחדת. אינני סבור שצריך ואפשר

לעשות אבחנה ביו עבר לעבר ואם העבר הפלילי האותנטי ניתן למחיקה בשלב מסויים

מה שאדם עשה וריצה לפני אינני יודע כמה שנים - זה כבד לא מעניין. אם,

אחר-כך, בא משהו חדש - הוא נעשה כאילו בפעם הדאשונה.

לא ייתכן שכמה ש"יורדים" בחומדת העבירות שלא תהיה

התיישנות של העבר.

אני הייתי אומר ש"העבר הקל" יישאר לכל היותר לשישה

חודשים. לאחד שאותו אדם שילם - ירשמו את הזמן. לא הייתי מביא נגד אדם את כל

הרשימות של כל מה שהוא עשה או שילם.

צריו ללמד את האזרחים להתנהג בחברה כפי שדודשים מהם.

אם מכניסים את ההתיישנות של העבר לחצי שנה או לשנה זה איננו חשוב. מה שחשוב הוא

האם יש לנו עסק עם אדם מועד, בפרס כאשר מדובר על נושא ספציפי. בצורה כזאת אפשר לדעת

אם הוא מזלזל או לא.

לגבי התקופה עצמה

היו"ר א. קולס; אם נקבל את העיקרון של התקופה נדבר על זה.

הרעיון הוא שלגיסימי להביא לידיעת השופס את

התנהגותו של אותו אדם; אחר-כך אפשר להתווכח האם

תקופה של חצי שנה היא רציונאלית או לא.

אם נלך לכיוון של סעיף 3 של הצעת החוק - אז רק

בשיסה שמציע פרופסור פלר - עם הגבלת זמן.

האם נלך לכיוון הזה?

סעיף 3 של הצעת החוק מיותר לחלוטין; הייתי מוחק

אותו בהתלהבות.

עלינו להתדכז בעיקר. פתאום נקח את כל ברירות הקנס

ונהפוך אותם לחומר ראייה נגד אדם

אלה לא כל בדירות הקנס.

אנו משחקים בנושא הזה כמו שמשחקים עם חוט ברזל

שמכופפים אותו ומתעלמים מעקרונות ברורים. אנו

צריכים להפסיק לשחק.

אני מציע לחברי הוועדה למחוק את סעיף 3 של הצעת החוק.

דשות הדיבוד לחבר-הכנסת דוד ליבאי.

אני מבין את הבקשה לאפשר, בעבירות קנס, לתביעה,

להציג את עברו של איש לפני השופט כאשר מתנהל דיון

והתביעה מבקשת להתמיד בעונש. בעניין זח היתה הצדקה עניינית מצד התביעה לבקש את

תשומת-ליבו של המחוקק.

מה שלא נדאה לי בסעיף הזה ומה שלא נדאה לי במרבית

סעיפי הצעת החוק הזאת הוא שיש גישה לא מאוזנת של: תפשת מרובה, ובזה החסרון. פרופסור

פלר התייחס לנושא הזה מנקודת-מבט אחת.

מדוע זה דרוש?



במשטרת-ישראל מתנהל רישום פלילי מדוייק, פרס

למקרים נדירים, שאפשר לסמור עליו. עכשיו אתם אומרים שיש רישומים שלא המשסרה

מנהלת. בהקשר הזה של הרברים נשאלת השאלה: מי מנהל את הרישומים האלה? האם הם

נרשמים בסדר, כפי שהדבר נעשה במשסרת-ישראל?

יש לנו אפשרות לבדוק זאת על-פי החוק הנוכחי כי

החוק הנוכחי מאפשר להגיע לאותה דרך אלא שהוא אומר שאם התביעה רוצה להוסיף אפשרות

להגיש הרשעות קודמות, פרס לרישום במשסרה, הדבר צריך להעשות על-פי חוק שנזכר בתוספת

השנייה, התוספת השניה כוללת עבירות רק לפי שלושה חיקוקים: חוק הפיקוח על מצרכים

ושירותים, חוק התקנים ועבירות לפי פקודת בריאות הציבור ועבירות שנעברו במצרכי מזון.

מה הבקשה בהצעה הזאת? - לתת הכשר כללי. על זה

אני אומר: תפשת מרובה.

אני מציע ללכת בדרן הסלולה עד עתה. אם צריו

להחיל את הנושא על עוד חוקים - צריף לקבל הצעה. נתקן את התוספת הראשונה, נבדוק

איר מתנהלים הרישומים, נראה על מה מדובר ואז נתקו את התוספת. אם נשתכנע שצריר

להחיל את הנושא הזה על כל המשרדים - נעשה זאת, לאור הנסיון שנצבור. ההצעה לתת הכשר

כללי מוקדמת.

אני מצטרף להצעות לא לקבל את סעיף 3 של הצעת החוק.

צריר לתקן את התוספת או להכניס את המלים: תיקון

התוספת הראשונה על-ידי השר, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפס של הכנסת. את התוספת

הזאת צריכה לאשר הכנסת בתיקון חוק.

אילו הייתם אומרים שבמקום הכנסת כולה - השר,

באישור ועדת חוקה, חוק ומשפס - ניחא, אולם בוודאי שאין מקום להכשר כללי.

הוחלט: בשלב זה אנו מוחקים את סעיף 3 של הצעת החוק.

אני הייתי ייהולריי בכיוון דבריו האחרונים של

חבר-הכנסת ליבאי.

האם איננו מתחילים "לרוץ" גם בנושא הזה?

היו"ר א. קולס; מונחת בפנינו הצעת חוק סדר הדין הפלילי שאפשר,

בהסכמת הוועדה, להוסיף לה סעיפים כמו שאפשר להוריד

ממנה סעיפים.

לא הייתי רוצה, בשלב זה, להיכנס לרשימת העבירות.

צריר לפתוח פתח עבור משרד המשפטים שקיים דיונים

מעמיקים על ההצעה הזאת.

שהם יביאו את ההצעות הקונקרטיות ויאמרו היכן

הרישומים יתנהלו ואז נחליט באיזו דרר ללכת.

אני שוקל את הצעתו של פרופסור פלר בדבר הגבלת

התקופה של התיישנות הדברים. לא ייתכן שבעבירות

חמורות המרשם יתיישן אחרי איקס שנים ובעבירות קלות לא.

סעיף 4 נעבור לסעיף 4 של הצעת החוק. רשות הדיבור לגבי

ויסמן.

סעיף 4 של הצעת החוק המונחת בפניכם מבקש לתקן

את סעיף 203 לחוק העיקרי. החוק הקיים היום מאפשר

להגיש ערעור בלי לכלול את נימוקי הערעור.



בית המשפט, במקרה כזה, יכול לדרוש את הנימוקים

או אם הוגשו נימוקים והם לא ברורים או מפורטים - לדרוש לקבל נימוקים ברורים או

מפורטים יותר.

אנו מבקשים שלכל בקשה יצורפו נימוקי הערעור

להוציא שני מקרים יוצאים מן הכלל של אסיר מערער או בלתי מיוצג. זה "לב" השינויים.

מערער שהוא אסיר או שאיננו מיוצג, מהרגע שיתמנה

לו סניגור, תחול גם עליו חובת ההנמקה. אם הסניגור לא יקיים את חובת ההנמקה, בית-

המשפט יהיה רשאי לדחות את הערעור.

היו"ר א. קולט; מה בקשר 45 יום

לא רק כאשר אותו אדם הוא אסיר או בלתי מיוצג אלא

גם אם הוא מיוצג על-ידי עורך-דין מוגשות בקשות

ערעור לא מנומקות ואז גם בית-המשפט וגם התביעה בעצם לא יודעים על מה מוגש הערעור.

דבר כזה מקשה על עבודתו התקינה של בית-המשפט וגם על עבודת התביעה שאיננה יכולה

במקום לענות על הטענות ואז בית-המשפט דוחה את שמיעת הערעור כדי לבקש השלמה או

פירוט נימוקי הערעור.

היו"ר א. קולט; בסעיף 4 של הצעת החוק כתובות המלים; "...יגיש

סניגורו את נימוקי הערעור סמוך לאחר שנתמנה;".

מה פירושן של המלים; "סמוך לאחר שנתמנה"?

בית-המשפט יצטרך לפרש זאת. אם המינוי היה 24 שעות

לפני המשפט - אי-אפשר לבקש את ההודעה שבוע קודם.

הסניגור לא ידע שהוא יתבקש לייצג את אותו אדם. אם הוא מגיש את הנימוקים בזמן

שמיעת הערעור - זה מספיק; הוא לא יכול היה לעשות זאת קודם.

אם אותו מערער מיוצג גם בערכאה הראשונה והעורך-דין

היו"ר א. קולט; אם יש עורך-דין - אין בעייה. זה לא הנושא.

ג. ויסמן; בנושא השני בית-המשפט צריך לקבוע תקופה סבירה.

היו"ר א. קולט; מדוע אנו איננו יכולים לקבוע זאת? בחוק קבועים

45 יום. אנו יכולים לקבוע תקופות בכל מקום אחר אז

מדוע לא כאן? מדוע שנשאיר את הנושא הזה פתוח?

ג. ויסמן; מכיוון שהמינוי יכול להעשות סמון מאז- לשמיעת הערעור.

היו"ר א. קולט; מדוע שהסניגור לא ידע אם יש לו 12 שערת או 50 שעות

להגשת הנימוקים?

א. לנדאו; הקושי הוא עם אלה שמתמנים ברגע האחרון. אסיר יכול

למנות עורך-דין יומיים לפני הערעור

היו"ר א. קולט; אז עורך-הדיו יבקש לדחות את השמיעה.

נקבע זמן לא גדול מדי; מדוע להשאיר דברים פתוחים?

חשוב מאד שגם אותו עורר-דין ידע שיש לו פרק זמן קצוב.

המלה; "סמוך" משאירה את הנושא פתוח. אנו צריכים

לקבוע פרק זמן.



ג. ויסמן; יכול להיות שאותו אסיר ימנה את עורך-הדין שבועיים

לפני שמיעת הערעור אולם סביר להניח שאותו עורך-דין

עסוק מאד והוא ידחה את הנושא עד הרגע האחרון,

היו"ר א. קולס; אנו צריכים לשאול את עצמנו: האם אנו מעוניינים

בסעיף הזה? אפילו אם כן - גם אז לא בצורה שהוא

מנוסח כאן.

מ. וירשובסקי; אני מציע לשמוע את דעתו של נציג לשכת עורכי-הדין.

ג. קלינג; העיקרון שהודעת הערעור שמוגשת על-ידי עורך-דין

צריכה להיות מנומקת - נראה לנו.

סעיף קטן (א) והרישא של סעיף קטן (ב) - נראים לנו.

מכאן ואילך אנו מציעים לחזור לסעיף 203 כפי שהוא.

מועד מינוי הסניגור לוט בערפל מבחינת בית-המשפט.

השאלה הזאת יכולה להיות שנוייה במחלוקת בבית-המשפט לצורך סעיף קטן (ג). הסעיף הזה

אומר; "לא הוגשו נימוקי הערעור במועד שהיתה חובה להגישם, רשאי בית המשפט לדחות את

הערעור מטעם זה בלבד-".

עדיף להעסיק את הרשם שיתן את הצו גם כאשר מדובר על

אסיר או שאיננו מיוצג.

מ. וירשובסקי; כפי שהדבר קיים היום.

ג. קלינג; הסיפא של סעיף קטן (ב) עוסקת בבעייה קשה. מדובר

על אסיר שהגיש הודעת ערעור למרות שהוא מיוצג.

יש לו סניגור אולם הוא שולח את הודעת הערעור בעצמו. דבר כזה ייתכן אך ורק כאשר

הסניגור היה בערכאה הראשונה ועל-פי החלטת נשיא בית-המשפט העליון הוא חייב להמשיך

לייצג את אותו אדם,.

בנושא הזה יש החלטה של השופט לנדאו שניתנת

לפרשנויות שונות. היו בעניין הזה חיכוכים רבים כאשר נטען כי הקשר עם הלקוח היה

רק לצורך הערכאה הראשונה.

לא ייתכן שהאסיר ייפגע ויאמרו לו בסעיף קטן (ג)

שהיה לו סניגור.

ההצעה שלנו היא להשאיר רק את סעיף קטן (א)

ואת סעיף קטן (ב) רק שתי השורות הראשונות. במקום ההמשך של אותו סעיף אנו מציעים

להשאיר את סעיף 203 כמות שהוא - לצוות על מתן הנימוקים.

כפי שהיושב-ראש הציע, צריך לקבוע

מועד. לא ייתכן להשאיר את סעיף (ג) עם סנקציה של דחיית הערעור כאשר קיימת שאלה של

מועד סביר. אין מדובר על הליכים אזרחיים אלא על חירותו של אדם והדברים צריכים

להיות ברורים.

רשות הדיבור לחבר-הכנסת דוד ליבאי.

אני מציע להשאיר את סעיף 203 כמות שהוא. אינני

סבור שיש מקום לשנותו. אני מתנגד לשים מכשולים

בדרכם של נאשמים כאשר הם לא דרושים ולא חיוניים. בשביל מה?

סעיף 203 קיים שנים ולא היו אתו בעיות ממשיות.

אם מוגשת הודעת ערעור בלתי-מנומקת יש מי שמפנה את תשומת-ליבו של הרשם והוא כותב

החלטה שהוא מבקש תוך תקופה מסויימת להגיש את הנימוקים. גל אחד מביא זאת בחשבון.



י. קרפ; לפני מועד הדיון?

ד. ליבאי; כן. אני הגשתי תיק עדעוד פלילי בלי נימוקים

והרשם הודיע לי שהוא מבקש לקבל נימוקים תוך חודשיים.

זה הליך שגרתי בבית-המשפט העליון. בבתי-המשפס המתוזיים הנושא הזה איננו מעורר בעיית.

אני אומר את דברי אלה מתוך התרשמות בשטח. הנושא

איננו בעייתי. במקום זה מציעים לנו סעיף מסובך ופרובלמטי מאד.

אני מתנגד להפלות בין מי שיש לו סניגור לבין מי

שאין לו סניגור. אינני סבור שניתן לעשות הפלייה ברורה בתוק בין מי שיש לו סניגור

לבין מי שאין לו בזה.

מדוע, באשר הדברים האלה אינם מתבקשים, להתחיל

בהם? סעיף 203 כפי שהוא כתוב - עונה על הבעייה כאשר הודעת הערעור איננה מנומקת.

הצד השני מפנה את תשומת-הלב ואז בית-המשפט שולח התראה. אין צורך לסרבל את הנושא.

אני מציע לא לקבל את הסעיף הזה. נשאיר את

סעיף 203 כמות שהוא.

היו"ר א. קולס; אנו איננו מחליטים על סעיף קטן (א), אין צורך

להיכנס לדיון על מה שקורה בסעיף קטן (ב).

רשות הדיבוד לשופט לנדאו.

א. לנדאו; ברצוני לומר מספר מלים. ראשית כל - ההצעה שנדונה

בוועדה, סדר הדין הפלילי, הוגשה לוועדה על-ידי הרשם

של בית-משפט העליון, אותו אדם שחבר-הכנסת ליבאי התייתס אליו בדבריו.

עם כל הכבוד והחיבה שיש לי לחבר-הכנסת ליבאי עלי

לומר כי התמונה שהוא "צייר" בפני הוועדה איננה מעשית, בוודאי שלא בבית המשפט המחוזי

בירושלים וגם לא בבית המשפט העליון עד כמה שידוע לי.

ההצעה נחוצה מטעם פשוט מאד כיוון שנוהגים להטיף

לבית המשפט שהוא לא מסיים את עבודתו במועד וכי נהוגה בו סחבת גדולה. ההצעה שהונחה

בפניכם באה להקל על עבודת בית המשפט. מדובר רק על מקרים בחם יש סניגור ולא על

מקרים בהם אדם איננו מיוצג.

אם יש סניגור צריך להגיש את הנימוקים. אם אין

נימוקים קל לומר שאם בית המשפט ימצא לנכון לבקש את הנימוקים - הוא יצווה על-כך.

מישהו צריך לבדוק את התיק ולהתייחס אל מה שיש בו. יכול להיות פרוטוקול בן מאה

עמודים לכן מישהו צריך להתעניין, אולי יש התנגדות לעדות מסויימת, משהו פורמאלי או

נקודת התייחסות לכל המערכת העובדתית?

אם יש סניגור - זה תפקידו; חזקה עליו שהוא ידע

מה לומר. אז אם יש סניגור והוא צריף לטעון, אין כל סיבה, לדעתנו, והוא הדין גם

לגבי פרקליטי המדינה. הם צריכים לדעת על מה הם מערערים.

השופט לא צריך לבדוק את כל התיק כדי לדעת למה

הערעור מתייחס.

אנו תומכים בסעיף הזה מהטעם שהוא יקל על בית המשפט

ויתן לו אפשרות לבצע את מלאכתו במהירות גדולה יותר.

ברצוני להעיר על הערה שהשמיע חבר-הכנסת ליבאי

ולציין שבירושלים מקדישים ימים שלמים לערעורים.



ד. ליבאי; אבל לא לתיק אחד.

למספר תיקים.

אנו תומכים בתיקון הזה מסעם יעילות ואני מציע

לוועדה לקבל אותו. זאת לא תוספת לא רצוייה; היא רצוייה מאד.

רשות הדיבור לפרופסור פלר.

אני מופתע לטובה מהדעה שהובעה כאן שאין צורך בשום

תיקון. לא תמיד יש דעה אחידה בוועדה. אני היססתי

מלהציע ויתור על התיקון בצורה מוחלטת.

לסעיף 203 כפי שהוא כתוב - יש סנקציה והסנקציה

חריפה מאד; לדחות את הערעור מחוסר נימוקים. מי שאיננו מיוצג - לא חייב לנמק.

ג. וייסמן; היום הפטור כללי.

היום אין פטור.

ש.ז. פלר; בסעיף 203 (ב) אתם רוצים לתת פטור סיטונאי. אתם

אומרים; "על אף האמור"... וכוי.

ג. ויסמן; אבל אז יש לנו את סעיף קטן (ד).

ש.ז. פלר; לא. הסעיף הזה עוד יותר פרובלמטי.

ד. ליבאי; היום תובע יכול לקום ולומר שהוא לא יודע מה הנימוקים.

ש.ז. פלר; כפי שכבר ציינתי, סעיף קטן (ד) הוא עוד יותר

פרובלמטי. מה זאת אומרת; "...רשאי בית המשפט להורות

למערער להגיש נימוקים או להגיש נימוקים מפורטים יותר, במועד שיקבע;"?

ג. ויסמן; , סעיף קטן (ד) קיים היום.

ש.ז. פלר; לא בדיוק כך.

היו"ר א. קולס; בכוונה התחלתי את הדיון בסעיף הזה כדי להראות את

גודל הפרובלמטיקה. אני שמח שתוך כדי הדיון הגענו

לסיטואציה שלפעמים עדיף להשאיר את המצב הקיים למרות שמובנים לי היטב הנימוקים של

מציעי התיקון בסעיף הזה.

אם היינו "הולכים" לכיוון התיקון היינו מתחילים

להסתבר בתוך עצמנו איר לקבל את סעיף קטן (ב)? אנו יוצאים לדרר לא דרר כאשר במשפט

הפלילי הייתי רוצה שהסדרים יישמרו עד כמה שאפשר. לפעמים כדאי להיות שמרניים.

שמענו מחבר-הכנסת ליבאי ומפרופסור פלר שהשמרנות היא כאן במקומה.

אני מציע למחוק את הסעיף הזה בלי לקיים עליו

הצבעה.

ביום שני, בשעה עשר עד שעה אחת-עשרה וחצי נדון בחוק

הזה.

ג. ויסמן; אני מציעה שביום שני נתחיל מסעיף 11.

היר"ר א. קולס; אין לי התנגדות.

(הישיבה הסתיימה בשעה 12.30)