הכנסת האחת עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 26

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום ב', י"ג בשבט התשמ"ה, 4 בפברואר 1985, 11:30

נכחו; חברי הועדה-.

אליעזר קולס - יו"ר

יצחק ארצי

דוד ליבאי

מרדכי וירשובסקי

אוריאל לין

דב שילנסקי

מוזמנים;

סא"ל ב. אברהמי - הפרקליטות הצבאית

י. בן-שלום - המוסד לביטוח לאומי, משנה למנכ"ל

ח. קלוגמן - משרד המשפטים

מ. יינ י - משרד הבטחון

נ. רשב"א - "

ר. שלו - משרד ראש הממשלה

מזכיר הועדה; ש. סגר

יועצת משפטית; ר. מלחי

קצרנית; א. אשמן

סדר היום; א. הצעות לסדר היום

ב. חוק הגנת הפרטיות (תיקון), התשמ"ג-1983



א. הצעות לסדר היום

היו"ר א. קולס;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט.

לפני שניגש לסדר היום שנקבע לישיבה זו, אני מבקש להעלות נושא לדיון. מסתבר

שלא הייתי מקורי ביזמה זו, כי מצאתי הבוקר על שולחני את מכתבו של חבר-הכנסת

אוריאל לין, שנכתב עוד ביום 29 בינואר, בעקבות דיון שהיה בועדה בהעדרי. אקרא את

"בדיון שהתקיים אתמול בועדה החוקה בענין גזר הדין המגוחך של 25 אלף שקל

שהושת על חברת אלקטרה בע"מ בגין גרימת מוות לשתי ילדות, התגלו נתונים מדאיגים

ביותר אשר לשימוש שנעשה בסמכות היועץ המשפטי לממשלה בעיכוב הליכים.

מסתבר כי השימוש בסמכות זו היתה אחת הסיבות שגרמו לגזר הדין המגוחך המהווה

עלבון לקדושת החיים בישראל.

אני מבקש שכל נושא של השימוש בסמכות לעיכוב הליכים במשפטים פליליים יובא

לדיון בפני הועדה".

חבר הכנסת לין ביקש שנושא השימוש בסמכות לעיכוב הליכים יובא לדיון בועדה.

ובאופן ספציפי שיקול הדעת נגד מי מגישים תביעה.

אתמול בשעת לילה מאוחרת שמעתי מכתב של קול-ישראל שיש כוונה או שנערכים

מגעים לעשות עיסקת טיעון עם מנהלי הבנקים בענין העבירה על חוק ההיגבלים העסקיים.

כולכם בוודאי יודעים את הענין ואינני צריך להסביר. עמדתי בפני דילמה. מצד אחד,

חוק סדר הדין הפלילי קובע במפורש שבענין עיכוב הליכים ועיסקת טיעון יש סמכות

שיקול דעת ליועץ המשפטי לממששלה, אבל מצד שני עומד ענין ציבורי חשוב. משום כך

אמרתי בראיון לרדיו הבוקר שאינני רוצה לקבל בעצמי החלטה אלא להתייעץ עם חברי

בועדה.

הבוקר שוחחתי בנושא זה עם היועץ המשפטי לממשלה, והוא ביקש ממר חיים קלוגמן

להציג כאן את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה.

לא נהוג ולא מקובל שהכנסת תתערב באמצע הליך שבו מתבקש שיקול דעת של רשות

נפרדת מהרשות המחוקקת. אם אנחנו נביע היום דעה בנושא מסוים שעומד לשיקול דעת, זה

יפתח פתח תקדימי שאינני רואה אותו בחיוב ובכל מקרה שיתבקש שיקול דעת אם להעמיד

לדיון או לבטל כתב אישום יתחיל המנגנון של הכנסת, שהוא מנגנון פוליטי, לתת עצות.

שנית, כל הסוגיה עומדת ותלויה בבית משפט. יש גם ענין של סוב-יודיצה כי הרי כבר

הוגש כתב אישום, המשפט התחיל והנאשמים כפרו באשמה, ועלולה להיות רודידה לתחום

שאיננו שלנו. אני מעלה לפניכם את הלבטים שלי, ואנבי מבקש התייחסות של חברי

הכנסת לבעיות. מנגד יש אינטרס ציבורי חשוב מאד. לתאגיד יש למנהלים, התאגיד עצמו

איננו עושה פעולות אלא באמצעות המנהלים. להוציא את המנהלים ולהאשים רק את

התאגיד, זה מעורר בעיות. התקדים הוא שהכנסת מעולם לא התערבה בשיקול דעת לעיכוב

הליכים.

כיוון שכל חברי הועדה רוצים להביע דעתם, נלך לפי סדר הישיבה.

אני שמח שהיו לך לבטיט, כי אמנם יש כאן בעיה. היועץ המשפטי לממשלה פועל

מכוח חוק, מכוח סמכות חוקית. לנו יש זכות מלאה לדון בסמכות זו. לא הייתי רוצה

לשלול אותה, אבל יש לנו זכות לבדוק אם הסמכות הזאת תקפה ועומדת, אם היא צריכה או

לא צריכה לעבור רוויזיה. אני סבור שאנחנו מוסמכים לדון בנושא זה, כי אתית בכלל

אם יש סמכות מסוימת - לנצח תעמוד, אם מבצעים אותה טוב או דע. כדאי לדון וצריך

לדון בנ ושא.

העובדה שהנושא נמצא בדיון בבית משפט לא צדיכה להטריד אותנו, כי אנחנו לא

עוסקים בשאלה מה יקבע בית המשפט. אנחנו עוסקים בשאלה אחרת לגמרי. אם נדון בהחלטה

למחוק אנשים מסוימים מכתב האישום, בעיסקת טיעון מסוימת, זה לא נוגע לבית המשפט,

זה נוגע ליועץ המשפטי לממשלה, לתביעה הכללית.

אני חושב שבכל מקרה יש לנו סמכות להעלות את הנושא ולשאול שאלות, אם אחר כך

צריך להמליץ המלצות זאת שאלה אחרת, ועל אתת כמה וכמה כשאנחנו עומדים באמצע

בדיקה, ובלי לדעת מה שיתרחש בקשר לבנקים אמרנו שאנחנו רוצים לדעת מהו שיקול הדעת

של היועץ המשפטי לממשלה בהגשת משפטים נגד תאגידים. דנו בענין בהרחבה - -

וקיבלנו החלטה.

נציגת היועץ המשפטי לממשלה שנכחה באותו דיון, גברת גלוריה ויסמן, אמרה

שבדרך כלל מגישים תביעה נגד אדם, אבל בפרשת אלקטדה היתה השתלשלות של אדועים

שגרמו לכך שזה לא היה מעשי ומתקבל על הדעת לצרף לכתב האישום מנהלים קודמים או

נוכחיים בחברה, אחד האנשים שאפשר היה לצרף לכתב האישום נפטר. דעת חברי הכנסת

בענין זה היתה ברורה. והנה לא עבר שבוע והבעיה מתעוררת שוב בכל חומרתה. אני

חושב שאנחנו עומדים באמצע הדיון ורשאיים לדון בנושא. המצב איננו כזה שאנחנו תמיד

שולפים ואומרים ליועץ המשפטי לממשלה-. רגע אחד... הנושא הזה הוא חלק מהדיון

שלנ ו.

באינפורמציה ששמענו הבוקר ברדיו היה דבר שזעזע אותי. נאמר שהתמורה לעיסקת

טיעון היא שמעתה יישמר האינטרס הציבורי, הבנקים יקפידו מעתה להודיע מראש על כל

פעולה שהם מתכוננים לעשות, כדי זה דבר שמוכרחים להשיג אותו בעיסקת טיעון, ולכן

כדאי לעשות את עיסקת הטיעון אתם. הבנקים יכולים לעשות מה שהם דוצים, לפעול כפי

שהם רוצים, אבל לאחר שנתפסו והועמדו למשפט, הם עושים ג יסטה: תמחקו אותנו מכתב

האישום ומעכשיו נהיה בסדר. זה מזכיר לי יותר את הקאזה-נוסטרה מאשר איגוד הבנקים.

עם כל הכבוד ליועץ המשפטי לממשלה, אני מציע לקבל דין וחשבון ולדון בנושא.

אם אתר כך נמצא לנכון להנחות את היועץ המשפטי לממשלה או לא, זו שאלה אחרת.

אני רוצה להזכיר ליושב ראש שדנו בועדה בהרחבה בענין הגשת משפט נגד כהנא

לפני היותו חבר כנסת. אחרי שדנו בנושא ושמענו את היועץ המשפטי לממשלה, לא נקטנו

עמדה, לא נתנו הנחיות ליועץ המשפטי לממשלה, כי אמרנו שלו שיקול הדעת. אבל לעיני

המצלמות דנו בנושא במשך שעות ארוכות. אני חושב שהנושא שהעלה היום היושב ראש הוא

חשוב יותר לאין ערוך, מבחינת מדיניות ההענשה במדינת ישראל. לכן אני מציע שנקיים

דיון רציני, נבקש מהיועץ המשפטי לממשלה להופיע, ונבקש ממנו שלא יקבל החלטה לפני

גמר הדי ו ן.

פניתי בבקשה ליושב ראש הועדה לקיים דיון בנושא עקרוני. ביקשתי את הדבר עקב

מסקנות עגומות מאד שהסקתי מפרשת אלקסרה. אני אומר, ואני מקבל אחריות מלאה על

דברי אלה, שלא היו מגיעים לגזר דין כזה, קנס של 25 אלף שקל לחברה בע"מ על גרימת

מוות לשתי ילדות, אלמלא היתח בנושא זה רשלנות במשרד המשפטים לאורך כל הדרך. אני

מצטער שאני צריך להגיד זאת, אבל אני חושב שאנחנו חייבים לומר את הדברים כמו שהם.

אם יש מי שחושב שעונש קנס בסך 25 אלף שקל על חברה בגלל גרימת מוות זה דבר אפשרי

במדינת ישראל, זה ענין אחר. בדעתי זה לא נתפס.

פניתי בבקשה ליועץ המשפטי לממשלה שיקפיא את מוסד עיכוב ההליכים עד שנקיים

דיון בועדה ונבחן אם בכלל יש מקום לקיום המוסד הזה, יש הרבה מדינות דמוקרטיות

בהן לא קיים מוסד כזה, או לפחות לבחון את הקריטריונ ים שעל פיהם משתמשים במוסד

זה. כששמעתי הבוקר על אפשרות עיסקת טיעון בענין הבנקים, נוכחתי עד כמה דרושה

הבדיקה, גם בלי לחשוב על ענין הבנקים.

אני רוצה לברך את יושב ראש הועדה על יזמה אישית להעלות את הנושא לדיון

בועדה. אני חושב שזה צעד חשוב מאד מבחינה ציבורית, משום שאחרת יתקבל רושם

שבמדינת ישראל הבנקאיים - לא הבנקים - הבנקאיים הם מעל לכל נורמות מוסריות ,

אתי ות או מקצועי ות.

אני לא רוצה להכנס כרגע לניתוח אם בענין הקונקרטי היועץ המשפטי לממשלה

משתמש בסמכותו נכון או לא נכון, כי לא ביקשתי להכנס לבדיקת הנושא הספציפי הזה.

אינני חושב שאם אנחנו מקיימים דיון בקריטריונים לשימוש בסמכות עיכוב הליכים יש

בזה התערבות בהליך. קודם כל, אין אנחנו מתערבים בהליך שיפוטי. הפעולה של היועץ

המשפטי לממשלה היא לא פעולה שיפוטית, והפעולה שלנו איננה התערבות בפעולה

שיפוטית. אנחנו רוצים לבחון את הקריטריונים על פיהם היועץ המשפטי לממשלה משתמש

בסמכותו.

הועדה קיבלה החלטה ברורה. אחת המסקנות בישיבה שקיימנו לפני שבוע, בנוכחות

נציגת היועץ המשפטי לממשלה ומשרד המשפטים, היתה שאנחנו לא מוכנים לקבל שבהליכים

פליליים האחריות תהיה מוטלת על אישיות משפטית ולא על בני אדם. כפי שאמר יושב ראש

הועדה ברדיו הבוקר-. האם חברה עשתה את המעשים האלה או בני אדם עשו. אם אנחנו

רוצים שתהיה ממשות לחוק הפלילי ולכוח ההרתעה שלו, מוכרחים לנקוב בשמות בני אדם.

אחרת כל הענין יהיה לחוכא ואיטלולא, הבנק ישלם את הקנס. הבנק עשה את המעשה

או המנהלים? המנהלים היו המוח והידים שביצעו את הפעולות. אינני יודע את העובדים

במשפט הספציפי בענין הבנקים ואינני קובע עמדה, אבל אני חושב שאסור ליועץ המשפטי

לממשלה לעשות שימוש בסמכותו לפני שאנחנו נבחן את הקריטריונים, מתי מותר לעשות

שימוש בסמכות. אנחנו קיבלנו החלטה שאנחנו רוצים שייעשה כל מה שאפשר לעשות כדי

שבמשפטים פליליים יהיה מיצוי של אחריות אישית.

קיבלנו החלטה לפני שבוע. המעשה הזה נוגד את ההחלטה שלנו. ראו, כאן לא מדובר

במקרה, מדובר בשיטה. מתפתחת שיטה שהכל נעשה קל מאד, החברה מודה ומשלמת קנס,

המנהלים יוצאים פטורים. זו שיטה מסוכנת מאין כמוה. אנחנו חייבים להקפיא כל דבר

עד שלא נבחן את הענין מיסודו.

ד. ליבאי;

מוסד עיכוב הליכים הוא אחד המוסדות המשפטיים החשובים שצריך לנהוג בהם

בזהירות רבה. אין זה מוסד שקיים מאז קמה מדינת ישראל או מימי המנדט, זהו מוסד

ותיק שיש לו נסיון ומסורת.

מי שמעמיד לדין פלילי היא המדינה, והמדינה פועלת באמצעות מאות תובעים. בכל

אתר ואתר יושב מישהו שיש לו סמכות שלתובע ומגיש כתבי אישום, אבל הוא רק בן אדם

ולא המדינה. מוכרח להיות מישהו שרשאי לבקר אנשים אלה שהם התובעים, כי לא יתכן



שכל ענין קטן יביאו ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות המדינה. אנשים אלה יכולים

לעשות שגיאות, שטויות, לכן אומרים שראש המערכת, היועץ המשפטי לממשלה שממונה על

מערכת התביעה, הוא האחראי, הוא קובע מריניות ולפניו אפשר לערער על כל החלטה

לסגור תיק במשטרה וגם על החלטה להעמיד או להעמיד לדין, והוא הפוסק הסופי.

אני חושב שזו סמכות חשובה, ומוטב לא להעמיד לדיון את השאלה אם יש מקום

לסמכות עיכוב הליכים משפטיים. הסמכות לעיכוב הליכים משפטיים פירושה אחריות של

היועץ המשפטי לממשלה למה שקורה בתביעה במדינת ישראל, ולא אחריות של כל תובע

ותובע ממטולה עד אילת. לא הייתי מציע להעמיד לדיון את השאלה אם יש צורך בסמכות

לעיכוב הליכים. השאלה איך משתמשים בסמכות היא שאלה נכבדה ולגיטימית.

בנושא שעלה היום יש להפריד בין שני ענינים, בין ההחלטה של הועדה בישיבה

קודמת - לא השתתפתי בדיון, אבל שמעתי את ההחלטה - ובין ההודעה של יושב ראש הועדה

הבוקר ברדיו. אין ספק שהדאגה שהביע יושב ראש הועדה היא רצינית וכנה, ואנחנו

שותפים לה, אבל זה יכול להשתמע כרצון של הכנסת, שהיא גוף פוליטי, להתערב

בשיקולים של היועץ המשפטי לממשלה.

אוריאל לין;

לא גוף פוליטי אלא גוף מחוקק ומפקח.

נחנו ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, חברי הכנסת נבחרים לפי מפלגות והם

אנשים פוליטיים במובהק.

הועדה איננה מוסד מפלגתי, היא מוסד של הכנסת.

אנחנו גוף פוליטי עם שיקולים מפלגתיים, כי כולנו חברים במפלגות.

והיועץ המשפטי לממשלה נבחר על ידי מסדר נזירים...

יש הבדל בין גוף פוליטי ומוסד מחוקק.

אנחנו מוסד שרשאי לחוקק, אבל מוסד מחוקק שנבחר בבחירות כלליות, לפי מפתח

מסוים, על פי רשימות. כך הגענו לכאן. בסופו של דבר אנחנו מייצגים השקפות

פוליטיות מובהקות. לשם כך אנחנו כאן.

נכון שהיועץ המשפטי לממשלה מקבל מינוי מהממשלה, שהיא בוודאי גוף פוליטי,

אבל מרגע שהתמנה לתפקירו הוא פועל מכוח סמכות שקבועה בחוק, לפי מסורת, ואת

המדיניות שלו הוא קובע באורח עצמאי. כראש התביעה הכללי, כמי שמגיש כתבי אישום,

כמי שרשאי לעכב פעולות, הוא לא כפוף לשום הוראה לא של השר הממונה עליו ולא של

הממשלה. הוא עצמאי לחלוטין.

מה שאסור לשר המשפטים לעשות - להתערב בשיקול הדעת של היועץ המשפטי לממשלה

כראש התביעה הכללית - אסור לעשות לחברי הכנסת. אסור להתערב בשיקול דעתו כראש

התביעה הכללית, להבדיל מסמכויות אחרות שיש לו כיועץ משפטי לממשלה.



אנחנו צריכים להזהר שלא ייראה כאילו חברי הכנסת מנסים להשפיע על היועץ

המשפטי לממשלה בהפעלת שיקול דעתו כראש התביעה הכללי, וביחור בסמכות עיכוב הליכים

שהיא סמכות כעין שיפוטית. להבדיל מבקורת על משרד המשפטים ועל היועץ המשפטי

לממשלה ודרישה לדיווח , שזה לגיטימי. רשאית הכנסת ובוודאי ועדת החוקה חוק ומשפט

לבקש די וחשבון משר המשפטים, ובאמצעותו מהיועץ המשפטי לממשלה, על המדיניות ועל

דרכי הפעולה שלו - לאחר מעשה. לאחר מעשה אפשר לבקש הסברים על השיקולים ועל

ההחלטות, כי אנחנו רשאים גם ללחוץ על הממשלה לפטר בעל תפקיד שמפעיל שיקול דעת לא

נכון.

בהבדל זה יש מקום לבקש, בהתאם להחלטה קודמת של הועדה, החלטה שהיתה במקומה,

יש מקום לבקש משר המשפטים שיתן לנו דין וחשבון על מדיניות היועץ המשפטי לממשלה

בעיכוב הליכים נגד מנהלי תאגיד, כאשר נמשך המשפט נגד התאגיד. זו הפרובלמטיקה

שעלתה בכל חריפותה במקרה שחבר-הכנסת לין הסב תשומת לבנו אליו, ועל זה נסבה

ההחלטה הקודמת. לא הייתי מרחיב, אם כי זה לגיטימי, לבקש דין והושבון כללי על

מדיניות עיכוב הליכים, אבל אני חושב שדווקא כדי למקד את דעת היועץ המשפטי לממשלה

והציבור לדאגה הציבורית הזאת, לבקש את הדין וחשבון על מדיניות עיכוב הליכים נגד

מנהלי תאגידים כאשר נמשך המשפט נגד התאגיד עצמו, זה נושא כללי שהועלה לא בהקשר

הספציפי, וזאת אנחנו רשאים לעשות ואני ממליץ שנעשה. חזקה על שר המשפטים שאם נבקש

ממנו דו"ח כזה, או שיבוא עם היועץ המשפטי לממשלה או שישלח את היועץ המשפטי

לממשלה במקומו.

בישיבות הקודמת דנו בנושא שעלה מהפסיקה. היה משפט, היה פסק דין, והבענו

תמיהתנו על כך שפסק הדין מרשיע את התאגיד ולא מרשיע אנשים. שמענו הסברים על

השתלשלות הענינים. מה שעלה היום זה נושא אחר לגמרי. הנושא נמצא בתהליך הפעולה של

היועץ המשפטי לממשלה, תהליך של שיקול דעת, חשיבה. האם מישהו צילם את המחשבה של

היועץ המשפטי לממשלה? עדיין אין הכרעה לכיוון זה או אחר.

נדמה לי שאנחנו בתור ועדת החוקה חוק ומשפט יותר מכל ועדה אחרת אנחנו חייבים

לשמור על החוק. השמירה על החוק צריכה לא רק להעשות אלא גם להראות. אסור לנו בשום

צורה ואופן ליצור רושם שהולכים להתערב ולהנחות את היועץ המשפטילמחשבה בשיקולים

ובמחשבות שלו.

לכן אני חושב שאין לערב שתי פרשיות. הדיון בפרשה הקודמת הוא לגיטימי,

התחלנו בדיון ואנחנו יכולים להמשיך בו. הדיון שלנו צריך להיות דיון עניני

ועקרוני. יכול הובר הכנסת לין גם להרחיב את היריעה ולהגיד שהוא רוצה לבחון את

מוסד עיכוב ההליכים. זו בוודאי תהיה מהפכה גדולה אם כתוצאה ממקרה זה ננהיג

שינוי. בענין זה אין עדיין די כדי להסיק מסקנות. נצטרך הרבה יותר להתעמק בסוגיה

אם נרצה לחשוב על צעד כל כך מהפכני כמו ביטול הסמכות לעיכוב הליכים או הגבלתה.

בוודאי לא נרצה להפוך לשותפים בסמכות הזאת, כי כבר נאמר כאן שאנחנו גוף ציבורי,

גוף פוליטי, בוודאי לא גוף אוביקטיבי שיכול לעמוד ויז-א-וי היועץ המשפטי לממשלה.

אחרי דבריו של יושב ראש הועדה, מי שצריך לקבל רמז למחשבות, כבר קיבל אותו.

אני מציע לא להמשיך לדון בסוגיה הספציפית, לזמן בעוד שבוע או שבועיים ישיבה

לדיון סוגיה שהעלה חבר הכנסת לין, כדי שלא תהיה סמיכות פרשיות בי הבעיה

האקטואלית והבעיה העקרונית.

הקלו עלי תברי הכנסת ליבאי וארצי, אני בהחלט מצטרף לדברים שאמרו ואני יכול

מכאן להמשיך.

אני רוצה לומר ולהדגיש כי היועץ המשפטי לממשלה עומד לבקורת, אבל אין הוא

עומד להנחייה, אפשר להעמיד אותו לבקורת, בקורת שיפוטית או בקורת של הגוף הפוליטי

- אם אומרים שהגוף הוא פוליטי אין זה גינוי, זו דרך הדמוקרטיה -אבל אי אפשר

להעמיד את היועץ המשפטי לממשלה להנחייה.

לא ביקשתי לתת הנחיות, ביקשתי קריטריונים.

ח. קלוגמן;

לא התכוונתי לדבריך. חבר-הכנסת וירשובטקי אמר את הדברים במפורש.

מאז קום המדינה יש מסורת של עצמאות הפרקליטות ושיקוליה ושל הליכי תביעה.

דבר זה נעשה במפורש במנותק מהעולם הפוליטי, כאשר הכוונה היא לתת לדברים צביון

מקצועי. אנשי מקצוע קובעים את הענין המקצועי לפי שיקולים מקצועיים. גוף פוליטי

יכול בהחלט לבקר את המערכת - אבל לאחר מעשה, כלומר לא להכנט לגדר השפעה על איזה

שהוא שיקול. לאחר מעשה אפשר לבקש הטברים, להעמיד את המערכת לבקורת ציבורית כשם

שהיא עומדת לבקורת שיפוטית.

נניח שיש מקרה שהיועץ המשפטי לממשלה צריך להכריע אם להעמיד לדין אישיות

פוליטית. האם יעלה על הדעת שועדה של הכנטת תגיד שהיא רוצה להיות שותפה במערכת

השיקולים? בוודאי שדבר כזה לא יתקבל כהליך נכון אפילו על דעתו של חבר-הכנסת.

מכאן צריך להסיק לגבי כל המערכת. השיקולים צריכים להיות שיקולים של אנשי מקצוע.

הדבר הזה ניתן על ידי סמכות סטטוטורית שנתן המחוקק ליועץ המשפטי לממשלה ולתביעה.

אני רוצה לומר שם היועץ המשפטי לממשלה שהוא מתחייב, לאחר שבמקרה הנדון תנתן

החלטה - עוד לא ניתנה החלטה, עדיין לא יודעים מה תהיה החלטת היועץ המשפטי לממשלה

ואם בכלל יחליט - על כל פנים, היועץ המשפטי לממשלה מתחייב שלאחר שתנתן החלטה

בענין הוא ישמח להופיע לפני הועדה ויהיה מוכן להעמיד שיקוליו ולשמוע מה אומרים

חברי הכנסת על שיקולים אלה.

עקבתי בדריכות אחרי הדברים של כל אחד מחברי הועדה. כבר אמרתי שהתלבטתי

בנושא, התווכחתי עם עצמי. אני חושב שבסך הכל בכל קשת הדעות יש גישה שמלכדת אותנו

במספר דברים. אין ויכוח על כך שהיועץ המשפטי לממשלה פועל על פי חוק, וכמו שאמר

חבר-הכנסת ארצי, אנחנו אמונים על החוק. הכנסת יכולה לשנות חוקים, אבל כל עוד

עומד החוק הקיים, אנחנו שומרים עליו. יש לנו סמכות לדון, כמו שאמרו חברי הכנסת

וירשובטקי ולין, לדון כל הענינים שהיועץ המשפטי לממשלה עוסק בהם, להגיע דעה לגבי

הקריטריונים לפעולתו. בנקרה עלה הנושא בעקבות פסק הדין בפרשת אלקטרה והיתה החלטה

של הועדה לקיים דיון בצורת הפעלת הסמכות של היועץ המשפטי לממשלה והקריטריונים

להפעלת הסמכות בתחום עיכוב הליכים. לא שמעתי מאף אחד הצעה לבטל את מוסד היועץ

המשפטי לממשלה.

אני אמרתי שצריך לבחון אם יש מקום להמשך קיומו של מוסד זה.

ביטול המוסד הזה יהיה עוול לאזרח הקטן.

היו"ר א. קולס;

דעתי איננה כדעת חבדי לועדה. יש אומרים שצריך לבדוק את המוסד של עיכוב

הליכים, אבל כל עוד הוא קיים ולא שונה, צריך להמשיך בהפעלתו. אין ספק שמפעם

לפעם, כשעולים ענינים ציבוריים, ואפילו בעיה מסוג זה שהעליתי רובוקר, יש מקום

שועדה של הכנסת, וביחוד ועדת החוקה חוק ומשפט, תיתן את הדעת, תזמן את האנשים

הנוגעים בדבר, במקרה זה היועץ המשפטי לממשלה, ותבדוק אם אופן ביצוע החוק הוא

נאות.

י1בר-הכנסת ארצי ניסח יפה את השאלה המרפבית. האם אנחנו צריכים לתת הנחיות?

במפורש לא. האם כל אחד בנפרד רשאי להביע דעתו? בוודאי שכן. כל חבר כנסת רשאי

להביע דעה, להציג עמדה. לא הייתי רוצה במסגרת ועדת החוקה חוק ומשפט לקבוע דעה

במקרה ספציפי. אני חושב שדי ברמז שהיה בדברי ברדיו. הבעתי דעתי, אינני יודע אם

יש לזה השפעה. אנחנו גם צריכים לזכור שאנחנו איננו יודעים את כל הנתונים שיש

לפני היועץ המשפטי לממשלה ולפני עובדי משרד המשפטים כשהם עומדים לקבל החלטה, לכן

אסור לנו להעמיד את עצמנו במקומם.

חשוב שועדת החוקה חוק ומשפט תקיים דיון בנושא הדחב של שימוש בסמכות לעיכוב

הליכים, כפי שהחליטה הועדה בישיבה קודמת. עומדת השאלה מהו העיתוי המתאים לדיון

כזה. לא הייתי רוצה שהעיתוי יהיה כזה שממנו ישתמע שבעצם מנסים להשפיע על החלטתו

של היועץ המשפטי לממשלה.

בנושא הספציפי יש לכל אחד דעה משלו. דעתי, וזו העמדה שהתקבלה כאן בעקבות

פסק דין אלקטרה, שאין להפריד בין אחריות של תאגיד ואחריות של מנהל בפלילים.

תאגיד מנוהל באמצעות מנהלים. באופן כללי, בלי להכנס לכל מקרה לגופו, אני חושב

שכאשר היועץ המשפטי לממשלה בא לקבל החלטה בענין עיכוב הליכים, זו החלטה על פי

חוק, וכל זמן שלא קיבל את ההחלטה אנחנו מנועים מלנסות להשפיע עליו, מרגע שקיבל

את ההחלטה היא פתוחה לבקורת, כמו החלטה של כל גוף שיפוטי אחר, ואז לא רק צריך

אלא לפעמים גם כדאי לבדוק איך ועל סמך מה התקבלה ההחלטה.

אני לא רוצה להשפיע על היועץ המשפטי לממשלה, אבל אני חושב שאם אחרי שידור

הדברים ברדיו יהיו חמישה חברי כנסת שילכו אל כלי התקשורת ויצהירו הצהרות, וזו

זכותם, יגידו שיהיה זה אסון אם ישחררו את המנהלים מאחריות, ההשפעה תהיה הרבה

יותר חמורה מאשר לדיון שקט בתוך הועדה.

נניח שהיועץ המשפטי יקבל החלטה ולמחרת נקום ונגלה שהוא עשה דבר איום ונורא

אשר לא ייעשה, יפנו אצבע מאשימה אל הכנסת ואולי אל כל מערכת עשיית הצדק. העם

בציון לא כל כך אמון על כל הדקדוקים שהציג חבר-הכנסת ליבאי, והוא יגיד: ידעו על

כך מראש ולא עשו שום דבר.

אני מציע לקיים את הדיון בהקדם, ולא לדון בשאלת העיתוי. במדינת ישראל כל

הכוונות הטובות נהרסות בגלל עיתוי, תמיד אומרים: לא עכשיו, בעוד חודש, בעוד

חודשיים - כשהדבר כבר לא רלוונטי.



אנחנו צריכים להזהיר את עצמנו שלא לתת הנחיות ליועץ המשפטי לממשלה. זאת אני

מקבל. אני גם לא חושב שצריך בהזדמנות זאת להכנס לפילוסופיה של עיכוב הליכים.

המוסד של עיכוב הליכים מגן על האזרח הקטן, זהו מוסד חשוב. אבל יש בהחלט מקום

להזמין את היועץ המשפטי לממשלה ולשמוע דבריו, כמו ששמענו ממנו דברים בענינים

שהוא פתח לפניו. כשעמדה על הפרק הגשת משפט על גזענות והסתה, היתה הצעה של חברי

כנסת להמליץ לפני היועץ המשפטי לממשלה באותו ענין, כולנו אמרנו לא לעשות זאת

אבל חברי הכנסת הביעו דעותיהם.

אני מציע להזמין לועדה את היועץ המשפטי לממשלה. שמענו מה התמורה לעיסקת

הטיעון, וזה דבר מפחיד.

ח. קלוגמן;

היועץ המשפטי לממשלה אמר זאת?

לא. אילו אמרת שהיועץ המשפטי לממשלה לא שוקל שום עיסקת טיעון, מה סוב. אבל

מאחר שהידיעה בדבר עיסקת טיעון לא הוכחשה, אני מציע להזמין את היועץ המשפטי

לממשלה בהזדמנות הקרובה ביותר, בין אם כבר החליט ובין שלא החליט, ולשמוע ממנו

הסברים גם על הענין שעל הפרק, כי לדעתי יש לענין משמעות ציבורית כל כך גדולה

שאחנו לא יכולים לשחק משחקים פורמליססיים ולהגיד: נחכה עד שיתן החלטה ואז נשמע

דבריו. אם הדברים לא יהיו מקובלים עלינו, נעמוד בפני שוקת שבורה. זו תהיה טעות

והציבור לא יבין את התנהגות הועדה או את ההתנהגות של כל האנשים המלומדים שעוסקים

במשפטים, כשמדובר במנהלי בנקים שעבורם כבר הוקמה ועדת חקירה. אני מציע להזמין את

היועץ המשפטי לממשלה, לקבל דיווח, ולא להסיק מסקנות.

אני חושב שהיושב ראש ביטא את הדעות ואת הלך הרוחות בועדה, ואני רוצה רק

להדגיש דבר אחד או שנים. אנחנו עומדים לפני בעיה. מצד אחד, אין אנחנו רוצים

להתערב בשיקול הדעת של היועץ המשפטי לממשלה במקרה ספציפי. מצד שני, אנחנו חוששים

שעומדת להתקבל החלטה שתעמוד בניגוד לדעה שכבר באה לביטוי בועדה זו. דנו בפרשת

אלקטרה, שם פטרו את המנהלים מאחריות והענישו את החברה בקנס. מזה אנחנו חוששים גם

בענין זה של הבנקים. הבעיה היא אמיתית.

מה שאני ביקשתי, ונדמה לי שהכל מסכימים שמותר לנו לבחון אם יש מקום להמשך

קיום הסמכות לעיכוב הליכים. אני מציע לבחון את המוסד, ואולי לקבל החלטה לשנות את

הסעיף בענין זה. בוודאי שאפשר לבחון את הקריטריונים על פיהם משתמשים בסמכות.

קיבלנו כבר החלטה לפנות אל משרד המשפטים לבקש כי בהליכים פליליים ייעשה כל מה

שאפשר כדי למצות אחריות אישית.

אני מבקש, קודם כל, שתוכן ההחלטה שהתקבלה בועדה לפני שבוע יובא לידיעתו של

היועץ המשפטי לממשלה, ללא קשר עם ענין הבנקים.

ההחלטה הובאה לידיעתו.

שנית, אני מבקש לקיים דיון, לא תלוי בענין הבנקים, על הקריטריונים על פי הם

משתמש היועץ המשפטי לממשלה בסמכותו. זאת אנחנו יכולים לעשות, כי היזמה לדיון לא

היתה בכלל קשורה לענין הבנקים.



היו"ר א. קולס;

חבר הכנסת לין, קרבת אותנו לפתרון שגם חבר-הכנסת וירשובסקי וכל וזכרי הועדה

התכוונו אליו. לאחר שהיתה לפני שבוע החלטה של הועדה לקיים דיון בכל נושא הסמכות

לעיכוב הליכי משפט פלילי, אין ספק שנקיים את הדיון בנושא זה, עם או בלי קשר

לנושא הבנקים שצץ ועלה. מסרתי את החלטת הועדה ליועץ המשפטי לממשלה וקראתי

באוזניו את המכתב ששלחת לי.

אנחנו לא צריכים ולא רוצים להשפיע על שיקוליו של היועץ המשפטי לממשלה בבואו

לדון בענין פלוני או אלמוני. מה שאנחנו רוצים זה מפעם לפעם לבדוק נושאים שקשורים

במערכת החוק במדינת ישראל.

ועתה לענין העיתוי. כדי שלא יפרש שהדיון שלנו קשור בצורה זו או אחרת ברצון

להשפיע על החלטת היועץ המשפטי לממשלה בענין מנהלי הבנקים, תרשו לי לנהוג

כפי שאני נוהג בדרך כלל ולקבוע בתאום עם היועץ המשפטי לממשלה את מועד הופעתו

בועדה. אם יהיה זה לאחר שכבר יקבל החלטה, נוכל או לבקר או להלל אותה. מועד

הופעתו בועדה לא קשור במועד קבלת ההחלטה בענין מנהלי הבנקים, או אם בכלל יקבל

החלטה בענין זה. נקבע את המועד בלי קשר לנושא טפציפי, כי מה שעומד לעיניהם של

חברי הועדה הוא נושא הסמכות לעיכוב הליכים במשפט פלילי.

חבר-הכנסת לין ביקש להעלות נושא לדיון בועדה. בבקשה.

אוריאל לין;

אני חושב שתוקפים את נושא המינויים בשירות המדינה לא בכיוון הנכון. עושים

זאת בועדה לעניני בקורת המדינה בהתייחסות למקרים ספציפיים, ואז כל הענין נושא

אופי אישי ואפילו שרירותי. צריך לתקוף את הנושא מנקודת ראות של סדרי המימשל.

אני חושב שהמסגרת הנאותה ביותר לקיים דיון בנושא זה היא ועדת החוקה חוק ומשפט.

אינני אומר שצריך לדון בזה מיד ועל חשבון ענינים דחופים, אבל צריך לדון בנושא

בהקדם המירבי, ואולי לקיים לצורך זה ישיבה נוספת של הועדה.

אני שולל בתכלית שלילה את הכינוי גוף פוליטי לועדת החוקה חוק ומשפט של

הכנסת. אני חושב שחברי הנכבד חבר-הכנסת ליבאי שגה כשבלהט הטיעון לא הבחין בין

שני דברים. אנחנו אנשים פוליטיים, אבל הכנסת היא לא גוף פוליטי, אין אנחנו מרכז

של מפלגה. יש חוקה למדינה, יש עקרונות חוק, יש עקרונות משטר. אין אנחנו גוף

פוליטי, אנחנו גוף שנועד לפקח על פעולות המימשל ונועד לחוקק חוקים. במקרים רבים

עושים מלאכה זו בלי שום זיקה פוליטית אלא בשיקול עניני טהור, לטובת המדינה. כך

שאין צורך לקרוא לועדה גוף פוליטי.

אני תומך ביזמה של חבר-הכנסת לין. אני חושב שדיון בועדה של הכנסת הוא דיון

לאחר מעשה ודיון על קריטריונים. בתור גוף שעוסק בין השאר גם בחוקה ובחוק

קונסטיטוציוני, בוודאי ובוודאי שאנחנו צריכים לתת את הדעת על הבעיות הכרוכות

חילופי מימשל, מינויים. יכול להיות שהדברים האלה צריכים להיות מעוגנים בכללים

ובנורמות, ושלא תהיה שיטת חאפ כפי שיש היום. לכן טוב יהיה, ללא קשר עם מה שמתרחש

בועדה לעניני בקורת המדינה, לקיים דיון כזה על סמך גישה חוקית, על סמך התקשי"ר

והכללים המנחים פעולות כאלה.

לדעתי, זה לא נושא לועדה שלנו. אם נתחיל להכנס ברצינות לנושאים נוספים, לא

נעשה את הדברים שהם ייחודים לועדה הזאת. לא שהנושא זה לי, גם אני חושב שצריך

להסדיר אותו, אבל אני חושש שאנחנו לוקחים על עצמנו ענינים שהועדה הזאת לא כל כך

מופקדת עליהם, ולא נעסוק ענינים שאנחנו מופקדים עליהם מכוח התקנון.

על פי התקנון, נושא סדרי שלטון ומשפט נופל בתהום של ועדת החוקה חוק ומשפט.

כמובן שיש תפיפה בתחומי הוערות השונות, כי כל נושא נוגע לבקורת המדינה או תקציב.

נדהמתי כאשר תיקון לחוק יסוד משק המדינה, גם אם היתה זו הוראת שעה, הועבר לדיון

לועדת הכספים. חוק יסוד צריך להידון בועדת החוקה חוק ומשפט. כנראה שבכנסת מי

שחוטף ראשון הוא שדן בחוק, או שזה נקבע לפי הקונסטלציה הפוליטית, לא לפי התקנון.

בנושא המינויים, עם כל הכבוד לועדה לעניני בקורת המדינה, צריך לקבוע אמות

מידה וקריטריונים, וזה אחד התפקידים שלנו. לכאורה הנושא איננו דחוף, אבל מפעם

לפעם הוא נעשה דחוף. אחד התפקידים שלנו, ולשם כך אנחנו רוצים לחוקק חוקה למדינה,

הוא לשמור על הזכויות של אזרחים, עובדי מדינה ואחרים.

טוב עשה חבר הכנסת לין שהעלה את הנושא לדיון. לא יזיק, חבר-הכנסת

וירשובסקי, אם נדון בנושא זה אפילו על חשבון דברים אחרים, ואפשר גם להגדיל את

מספר הישיבות של הועדה, להוסיף עוד ישיבה או שתים בשבוע כדי לקיים דיון מעמיק

בנושא זה. אני מציע שנקיים את הדיון בהקדם המירבי.

איך מגיעים נושאים לדיון בועדה? כשהם עומדים על סדר היום הציבורי.

הנושא עולה השבוע בהצעה לסדר היום בכנסת.

עדיין לא קבענו סדר יום לישיבה מחר. אני מציע שמחר נדון בנושא המינויים,

נבדוק את מסגרת הדיון והיקפו, ולאחר מכן נמשיך בדיון על חוק הגנת הפרטיות.

ב. חוק הגנת הפרטיות (תיקון), התשמ"ג-1983

חבר הכנסת וירשובסקי ביקש שנקבל מפי מומחה הסבר ענין מידע עודף. לענין זה

הזמנו את מר בן-שלום, משנה למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי ומנהל אגף המחשבים.

כאשר שני גופים, ציבוריים או לא ציבוריים, מעבירים ביניהם מידע על פני

סרטים מגנטיים, חייבים להבחין בין מידע פרטי ומידע כללי. לכל גוף יש אוסף הפרטים

שלו, שנקראים ביחד קובץ נתונים. לדוגמה, למשרד הרישוי יש קובץ נתונים לגבי בעלי

רשיונות נהיגה, בעלי רכב. למשרד הפנים יש קובץ נתונים על היוצאים לחו"ל.



כאשר גוף מסוים רוצה לקבל נתונים, לא תמיד הוא יודע או צריך לדעת שהנתונים

מתייחסים לאיש פלוני עם מספר זהות כזה וכזה, הוא רוצה לקבל נתונים כלליים.

לדוגמה, אם במוסד הלאומי לצורך מתן גימלאות רוצים לדעת אם לאיש יש הכנסות, או אם

יש לו רכב, מקבלים קובץ של כל בעלי הרכב, וכשיש מקרה קונקרטי שאדם מגיש תביעה -

בודקים אם הוא נמצא בקובץ או לא.

התיקון בחוק מתייחס לסכניקה שבה מקבלים נתונים, אחרת היו רשויות המדינה

צריכות להפעיל רצים, בכל מקרה פרטי ללכת לגוף שמוסר מידע ולשאול אם פלוני נמצא

ברשימה או לא. הטכניקה היא שנותנים אוסף נתונים שמתייחסים לאותו נושא. באותו

אוסף יש רק נתונים רלוונטיים, לדוגמה, על כל האנשים שיש בבעלותם רכב, אבל לא

נותנים מידע אחר, למשל, אם היו להם עבירות תנועה. הגוף שמקבל את המידע משתמש בו

רק בקשר לאותם אנשים שלגביהם מתעוררת שאלה. דרך אחרת היא לעשות את כל הקשר בין

רשויות המדינה און-ליין כדי לקבל מידע פרטני.

באותה טכניקה שמקפידים על שמירת מידע לגבי הפרט, מקפידים על שמירה כל

הקובץ, על המידע על כל מי שמקיימים את התכונה המסוימת.

מ. וירשובסקי;

אתה רוצה מידע על מאה אנשים, ומקבל מידע על אלף. נניח שרוצים פרטים

רלוונטיים לענין גימלאות, אבל מקבלים מידע רחב יותר ועל קבוצה גדולה יותר של בני

אדם. יש עודף מידע שאפשר להשתמש בו למטרות אחרות.

י. בן-שלום;

אין מידע אחר. יש מידע על מספר גדול יותר של אנשים, לא משתמשים בו למטרה

אחרת אלא אם מתעוררת בעיה. לדוגמה, אין רוצים לשלם קיצבאות ילדים למי שיוצאים

לחו"ל. אנחנו מקבלים באופן שוטף מידע על כל מי שנמצא בחו"ל יותר משישה חודשים.

כשאדם מגיש תביעה לקיצבאות, מפגישים את המידע. אבל אין משתמשים במידע זה לשום

מטרה אחרת.

מ. וירשובסקי;

איך מבקשים את המידע, האם מבקשים מידע לגבי אדם ואז מקבלים מידע שנוגע

לקבוצה מסוימת, או שמותר לבקש מידע לגבי שכבה שלמה של אנשים?

ח. קלוגמן;

ב. שום גוף ציבורי לא יכול להשתמש במידע

שבידיו שלא למטרה אשר לשמה נועד המאגר; ב. הוא חייב בהגנת המידע העודף באופן כזה

שלא תהיה פגיעה בו. כל זה משוריין בסעיף 23ה:"(א) מקום שמידע שמותר למסרו לפי

סעיפים 23ב או 23ג מצוי על גבי אותו קובץ עם מידע אחר (להלן -מידע עודף), רשאי

הגוף המוסר את המידע למסור לגוף המקבל את המידע המבוקש עם המידע העודף; (ב)

מסירת מידע עודף לפי סעיף קטן (א) מותנית בקביעת נוהלים שיבטיחו מניעת שימוש

כלשהו במידע עודף שנתקבל; נוהלים כאמור ייקבעו בתקנות וכל עוד לא נקבעו בקנות,

יקבע הגוף המבקש נוהלים כאמור בכתב, וימציא לגוף המוסר עותק מהם, לפי דרישתו".

אנחנו רוצים שהמידע יהיה שמור, אבל לא רוצים להגיע למצב אבסורדי שאם דרוש

נתון אחד מקובץ צריך יהיה להוציא אותו באופן פרטני. אם יהיה מידע עודף, אפשר

לקבל אותו במגבלות שנקבעו.

מ. וירשובסקי!

נחה דעתי.

אני מעמיד להצבעה סעיף 23ה. (בסעיף 5 להצעת החוק).

הצבעה

התקבל סעיף 23 ה.

ה. קלוגמן;

סעיף 23ו. מתחייב ממה שכר קבענו.

אני מעמיד להצבעה את סעיף 23 ו.

הצבעה

התקבל סעיף 23 ו.

ח. קלוגמן;

סעיף 23ז. אומר ששר המשפטים רשאי להתקין תקנות בדבר מסירת מידע מאת גופים

ציבוריים. התחלנו לפעול בנושא זה. צריך לקבוע כללים מפורטים איך להעביר מידע,

איך לשמור אותו ולא לפגוע בסודיות.

אוריאל לין;

אני מבקש לבחון אם אפשר שהתקנות יהיו אישור ועדת החוקה חוק ומשפט.

אלה תקנות טכניות מאד.

אוריאל לין;

אני רוצה למנוע שהתקנות יהיו טכניות מאד. אני רוצה שהעברת מידע בין רשויות

המדינה תהיה פשוטה.

היו"ר א. קולס;

אני מעמיד להצבעה סעיף 23 ז. עם התוספת: באישור ועדת החוקה חוק ומשפט.

הצבעה

התקבל סעיף 23 ז. עם התוספת

ת. קלוגמן;

סעיף 23 ח. הוא סעיף עונשין.

היו"ר א. קולס;

אני מעמיד להצבעה סעיף 23 ח.

הצבעה

התקבל סעיף 23 ח.

סעיף 24 קובע: "חוק זה חל על המדינה".

היו"ר א. קולס;

אני מעמיד להצבעה סעיף 24, זהו הסעיף האחרון בחוק.

הצבעה

התקבל סעיף 24

ח. קלוגמן;

סעיף 1 בהצעת החוק, שהוא תיקון סעיף 13 לחוק, נשאר פתוח. הצגתי את הסעיף

לפני הועדה, אבל לא היתה הצבעה. לאחר שחברי הכנסת, במידה מסוימת של צדק, אמרו

שהנוסח בהצעת החוק לא ברור, התבקשנו להכין נוסח חדש.

סעיף 3 1 לחוק מדבר על זכות עיון במידע. יש גופים שאי אפשר לאפשר לעיין

במידע שיש להם, גופים שאי אפשר אפילו לציין כאן שמותיהם.

הנוסח המוצע לסעיף 3 1(ה}(4): "על מאגר מידע של גופים אשר שר המשפטים,

בהתייעצות עם שר הבטחון או עם שר החוץ, לפי הענין, ובאישור ועדת חוץ ובטחון של

הכנסת, קבע כי הוא כולל מידע שבטחון המדינה או יחסי חוץ שלה מחייבים שלא לגלותו

(להלן - מידע סודי), ובלבד שאדם המבקש לעיין במידע שעליו המוחזק באותו מאגר יהיה

זכאי לעיין במידע שאינו מידע סודי".

היו"ר א. קולס!

אני מעמיד להצבעה את הנוסח החדש לסעיף 1.

הצבעה

התקבל הנוסח החדש לסעיף 1

לא קיבלנו החלטה על ההגדרה של גוף ציבורי , סעיף 5.

ח. קלוגמן;

סגן אלוף אברהמי הבטיח לסקור לפני הועדה מהו גוף ציבורי.

סא"ל ב. אברהמי;

הביטוי "גוף ציבורי" חצוב מחוק בתי המשפט, קשר לפיקוח בית המשפט. הביטוי

מופיע בחוק בתי המשפט ומושג זה קובע את היקף הפיקוח של בית המשפט הגבוה לצדק על

רשויות ציבוריות. בג"צ מעולם לא הגדיר אותו בפעם אחת בצורה חד משמעית, אלא עיצב

אותו לאט לאט.

הנחתי לפני הועדה סקירה שבה לקט כל פסקי הדין של בג"צ שיש בהם התייחסות

לפירוש המושג.



היו"ר א. קולס;

השאלה היא אם במונח "גוף ציבורי" בהגדרתו לענין סעיף 23 כלול הכל או שעדיין

נשארו פרצות.

סא"ל ב. אברהמי;

המבחן הוא פונקצי ונלי ולא ארגוני. מתבוננ ים לתפקיד, לקריטריונים, למטרה, לא

לארגון עצמו. יתכן שהארגון הוא בתחום המשפט הפרטי, שהוא חברה, חברה בע"מ או

אגודה, אבל משהוטל עליו תפקיד ציבורי על פי דין, הוא יעמוד בקריטריונים.

התפקיד הוא תפקיד ציבורי והוא הוטל על פי דין.

כאשר אחד משני התנאים לא קיים, גוף שממלא תפקיד ציבורי אבל לא על פי דין, או גוף

שהוקם על פי דין אבל הפונקציות שלו בפועל הן בתחום המשפט האזרחי והפרטי, כי אז

לצורך הענין הזה לא ייחשב גוף ציבורי.

אוריאל לין;

אני רוצה לשוב ולהעלות את הענין הקונקרטי של המועצה למניעת תאונות דרכים.

האם זה גוף ציבורי?

ח. קלוגמן;

לא. אסביר מדוע. התלבטנו מאד בענין זה. במידה מסוימת בהצעת חוק זו הקלנו על

גופים ציבוריים. אמרנו שמינהל תקין וסדיר אינו מאפשר לטרטר את האזרח מאות פעמים

על ידי כל גוף ציבורי, רצינו להבטיח עד כמה שאפשר זרימה של מידע. אנחנו קובעים

מהו גוף ציבורי, לפי שני תנאים מצטברים שהסביר סא"ל אברהמי. אלה הם הגופים

הנתונים לבקורת בג"צ.

אוריאל לין;

אני מציע להוסיף ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי

יהיה לקבוע גופים ציבוריים למטרות ספציפיות של חוק זה.

היו"ר א. קולס!

מקובל. אני מבקש ממשרד המשפטים לנסח את התוספת שהציע יגבר הכנסת לין.

אני מעמיד להצבעה סעיף 23 (בסעיף 5 להצעת החוק) עם התוספת שהציע וזבר-הכנסת

לין.

הצבעה

התקבל סעיף 23

לא אישרנו סעיפים 23 ג. ו-23ד. מפני שמופיע בהם המושג גוף ציבורי.

הצבעה

התקבלו סעיפים 23 ג. ו-23 ד.

הוחלט להעביר את הגנת הפרטיות (תיקון), התשמ"ג-1983

לקריאה שניה ולקריאה שלישית

(הישיבה ננעלה בשעה 50;12)