הכנסת האחת עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 20

מישיבת ועדה החוקה חוק ומשפט

מיום שלישי, ח' בטבת התשמ"ה - 1 בינואר, 1985 , בשעה 11,00

חברי הוועדה; היו"ר אי קולס

מי וירשובסקי

י' זייגר

ד' ליבאי

אוריאל לין

די שילנסקי

מוזמנים ; פרופ' פלר - האוניברסיטה העברית

י' בלטמן - פרקליט המדינה

י' קרפ - משנה ליועץ המשפטי לממשלה

ג' וייסמן - משרד המשפטים

ש' שיינברג - משרד המשפטים

דייר קלינג - לשבח עורכי-הדין

ר. מלחי

מ"מ מזביר הוועדה; ש, סגר

רשמה ; ש, גהר

סדר היום; חוק סדר הדירן הפלילי (תיקון מסי 6), התשמ"ה-1984.



חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מסי 6), התשמ"ה-1984

היו"ר אי קולס;

בוקר טוב. אני מתכבד לפתווז את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט, ושמח לקדם בברכה

את אורחינו הנכבדים. על סדר יומה של הוועדה דיון בהצעת חוק סדר הדין הפלילי

(תיקון מסי 6), התשמ"ה-1984, וכן בהצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת זייגר באותו

נושא. אני מציע שנשמע תחילה דברי פתיחה על הצעת החוק, ולאחר מכן נוכל להתייחס

לסעיפים השונים של הצעת החוק.

ג. וייסמן;

התיקון הראשון הוא בסעיף 40 לחוק סדר הדין הפלילי. מטרת סעיף 40 היא לאפשר

השהייה במשך 48 שעות של החלטה לשחרר עצור, על מנת לאפשר לתביעה לערער על החלטת

השחרור. בשל קשיים להגיע לידי החלטה בערער תוך תקופה כה קצרה של 48 שעות,

ובמיוחד כשמדובר בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי שהערער עליה צריך להתברר בפני בית

המשפט העליון, אנחנו מבקשים לאפשר לשופט בית המשפט העליון להאריך את התקופה הזאת

ב-24 שעות נוספות, ושבתות וחגים יבואו במנין תקופה זו. כלומר 24 שעות ברוטו

נוספות ל-48 השעות שהחוק מאפשר כיום.

הבקשה לתיקון הזה באה משני מקורות; מבית המשפט העליון בעצמו, שהתקשה במתן

החלטות תוך 48 השעות, כפי שזה נקבע, וכן מצד הפרקליטות. כאשר מגיעים אל בית

המשפט העליון ערערים ממקומות מרוחקים כמו נצרת, חיפה וכוי, והם מגיעים אל בית

המשפט העליון מספר שעות לפני תום 48 השעות הנתונות, קשה מאד להעמיד בבית המשפט

העליון שופט שיקבל החלטה עד תום עבור 48 השעות האלו. משום כך ביקש בית המשפט

העליון וביקשה גם הפרקליטות את התיקון המוצע. הוועדה לסדר הדין הפלילי דנה בנושא

והחליטה שיש מקום להעתר לבקשה של בית המשפט העליון ושל הפרקליטות, ועל כן בא

הסעיף המוצע כאן הנותן לשופט בית המשפט העליון את הסמכות להאריך ב-24 שעות את

המועד של 48 שעות הקבוע בחוק.

היו"ר אי קולס;

אנו מבקשים לשמוע את התייחסותו של פרקליט המדינה לתיקונים שבהצעת החוק וכן

להצעתו של חבר הכנסת זייגר.

י י קרפ ;

באיזור מסגרת נכנסת הצעתו של חבר הכנסת זייגר?

יי זייגר;

במסגרת תיקון מסי 6 לחוק סדר הדין הפלילי אני מציע להכניס סעיף נוסף.

י י קרפ;

האם אין זה נושא חדש?

היו"ר אי קולס;

נושא חדש עולה כאשר הוא נטען. בדיון בחוק סדר הדין הפלילי יכול כל חבר

ועדה להעלות כל סעיף ולהציע כל תיקון. יכולה כמובן הממשלה לטעון שזה נושא חדש,

ואז יועבר הענין לבירור בוועדה הכנסת והיא תקבע אם זה נושא חדש, או לא.

יי קרם;

אני מבינה שמשרד המשפטים אינו טוען נושא חדש, אבל רצוי שנקבל מראש את

הצעת חבר הכנסת זייגר כדי שנוכל לדון בה ולגבש את עמדתנו לקראת הדיון הזה.



ד' שילנסקי;

נכון שמשרד המשפטים חייב היה להתכונן לדיון הזה, בינתיים נוכל לשמוע את

הצעתו של חבד הכנסת זייגד ואת דברי ההסבר שלו.

ממילא איננו מסכמים היום את הדיון בהצעת החוק ובהצעתו של חה"כ זייגר. נשמע

את דבריו של פרקליט המדינה, ואחר כך יציג חבר הכנסת זייגר את התיקון שהוא מציע.

הצעת התיקון שלפנינו היא תוצאה של התיקון הקודם. בשיבתו יכול היה שופט בית

המשפט המחוזי ששיחרר אדם בערובה לעכב את שחרורו לתקופה העולה על 48 שעות, עד

שענינו נדון בערר בפני בית המשפט העליון. קמו מערערים על השיטה הזו וטענו, שבית

משפט שהחליט לשחרר אדם בערובה צריך לשחרר אותו מיד, ולא לעכב את שחרורו למשך

תקופה בלתי ידועה למעשה, עד שבית המשפט לערעורים ידון בערר. כי על ידי זה גוזרים

למעשה את דינו של האיש לעוד מספר ימים בלתי ידועים של מעצי לפי נוחיותו של בית

המשפט לערעורים. התוצאה מההשגות שהועלו אז היא סעיף 40 לחוד סדר הדין הפלילי,

שלמעשה מאפשר לבית המשפט שהחליט על שחרור בערובה לעכב את השחרור ב-48 שעות.

ההצעה שלנו באה כתוצאה מהעבודה בשדה במשך השנים שעברו מאז חקיקת סעיף 40.

הבקשה שלנו ושל נשיא בית המשפט העליון היא לאפשר לשופט של בית המשפט העליון

להשתמש באותה סמכות שישנה לכל קצין משטרה, דהיינו - לעכב עצור בעוד 48 שעות. אבל

הוועדה לסדר הדין הפלילי אמרה שעיכוב ל-48 נוספות זה יותר מדי, ושעיכוב של 24

שעות צריך להספיק. לדעתנו זה איננו מספיק, אבל זאת היא בכל זאת ההצעה המוצעת

כאן.

עיכוב לאיזו מטרה?

י י בלטמן;

כדי לאפשר לשופט בית המשפט העליון להתפנות לדון באותו ערר. כאשר מדובר בערר

על החלטת שופט במקום מרווזק מירושלים צריך לקחת בחשבון שעד שהתיק מועבר משם

לירושלים, ועד שקוראים את הפרוטוקל של בית המשפט, ועד שיושבים ודנים אם צריך אך

לא צריך להגיש ערר, ועד שמדפיסים את החומר ביחד עם פרוטוקול בית המשפט ומגישים

אותו לבית המשפט העליון עוברות כמעט כל 48 השעות.

אוריאל לין;

וכל זה לאחר שהוחלט על שחרור בערבת של העצור. זאת אומרת שהעיכוב הזה נועד

בעצם לאפשר את הפעולה האדמיניסטרטיבית הקשורה בערר, ובינתיים יישב העצור בבית

המעצר עוד 24 שעות.

אני מציע לכל מי שחושב לאשר זאת לבקר תחילה ולראות את בית המעצר באבו-כביר.

היו"ר אי קולס;

כל זה לאחר שבית המשפט המחוזי כבר ציווה על השהיית המעצר, וחשוב שנזכור

זאת.



י' בלטמן;

בית המשפט המחוזי החליט לשחרר את העצור. התביעה הכללית אומרת שהיא רוצה

הזדמנות לערער על כך בפני בית המשפט העליון בעוד האיש יושב במעצר, לבל יילך מיד

הביתה וכתוצאה מזה ייגרם נזק לציבור. התביעה מבקשת הזדמנות להביא את הענין בפני

בית המשפט העליון. בית המשפט המחוזי רשאי כמובן לדחות את הבקשה הזאת, הוא יכול

להסכים להשהייה של 24 שעות בלבד, והוא יכול לומר שהענין הוא מקרה גבולי שראוי

שיידון בפני בית המשפט העליון בעוד האיש נתון במעצר ולכן הוא קובע השתייה של 48

שעות. הנטיון הראה שכבילת בית המשפט המחוזי ב-48 שעות בלבד מכשילה לא פעם את

המטרה של בית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי כבר קבע 48 שעות לצורך הערר.

הוא עשה זאת מתוך כוונה שבית המשפט העליון ידון בענין. אבל בית המשפט

העליון לא יכול בכל מקרה להטפיק לדון בענין במטגרת אותן 48 שעות, והוא זקוק

לפעמים לזמן רב יותר. אני רוצה להעביר ביניכם פרוטוקול של בית המשפט המחוזי כדי

שתבינו למה אני מתכוון כשאני אומר שיש צורך בשעות כדי לפענח את מה שכתוב בו. בית

המשפט העליון מבקש 24 שעות נוטפות. בבית המשפט העליון ישנם 11 שופטים בלבד, והם

יושבים בהרכב של שלושה. שופט בית המשפט העליון קורא את החומר שהוגש בפניו ואומר

שהוא רוצה לדון בו היום אתר הצהרים או מחר בבוקר, הוא מבקש את השהות לדון בענינו

של האיש לפני שהוא משוחרר. השוטר רשאי להאריך את המעצר של החשוד ב-48 שעות, שופט

בית המשפט העליון לא יכול לעשות זאת. וכך קורה מה שקרה השבוע כאשר נשיא בית

המשפט העליון ראה בקשה כזו ורצה להאריך את השהייה אבל לא יכול היה לעשות זאת

והאיש הלך הביתה, ואחר כך נדון ענינו של החשוד במטגרת הרגילה אתרי מספר ימים,

אחרי שיכולם להגרם נזקים בשל העובדה שהאיש היה בביתו, ואחדי שהשופט אמר שהיה

מעדיף לשמוע את המקרה של תאיש תוך היותו עדיין במעצר. קורה והאיש המשוחרר במקרה

כזה נעלם בכלל וצריך לחפש אותו.

אם בית המשפט רוצה לצוות על הארכת המעצר הוא יכול לעשות זאת. אנחנו מדברים,

לדעתי, על מקרה שהפרקליטות רוצה שבית המשפט העליון יתן החלטה על הערעור שלה על

החלטת בית המשפט המחוזי בהיות החשוד במעצר. 24 השעות באות כדי לתת לבית המשפט

העליון פרק זמן ללימוד החומר וכן הלאה. כאשר מובא ענין כזה אל בית המשפט העליון

והוא רוצה להאריך את המעצר הרי הוא יכול להאריך אותו באותו דיון.

י י בלטמן;

אינו יכול לעשות זאת, כי הצדדים לא היו לפניו. אנחנו מבקשים שההארכה של 24

השעות תינתן במעמד צד אחד. מה שקורה בפועל הוא שהיום אנחנו מקבלים די מהר את

התיקים, מצליחי לקרוא את הפרוטוקולים, כי לא כולם דומים לפרוטוקול שהעברתי זה

עתה ביניכם, ומצליחים להגיש את החומר תוך 48 שעות וגם לשמוע את הטיעונים. אבל

ישנם מקרים בהם לא מספיקים לעשות זאת, ביחוד כשמדובר במקומות רחוקים שהתוזבורה

מהם אינה תקינה, או כשמדובר בתקלה מינהלית, ולא תמיד פנוי שופט בית המשפט העליון

לדון במקרה במטפר שעות מצומצם כזה, או שהבקשה מוגשת בטוף היום וכוי. יכול להיות

מקרה שהשופט יגיד שהוא קרא את החומר והגיע למטקנה שיכול להיות שירצה לקבל את

הערר והוא מבקש הארכה של מספר שעות כדי לאפשר לו קריאה ודון בפני הצדדים וקבלת

החלטה.

יי זייגר;

אני מציע שכל וזבר כנטת ישהה בבית המעצר תקופה של 48 שעות רק בשביל לחוש את

משמעות הדבר. אולי כדאי שגם פרקליטים וגם שופטים יעשו זאת.



בדברי ההסבר לסעיף 40 אני קורא את הדברים הבאים: "הוראה זו מעמידה קשיים

רבים בפני בתי המשפט, הפרקליטות והסניגורים, שכן במקרים לא מעטים לא ניתן לקיים

את הדיון בערר תוך התקופה שנקבעה בחוק", אני אומר שההגיון מכתיב שמשום כך צריך

לשחרר את הנאשם. האם הנאשם צריך לשלם בחופש שלו בעד קשיים בירוקרטיים, אפילו הם

מוצדקים? אם יש סיכוי שכן יאריכו את המעצר שלו וקיים חשש שהחשוד יברת, אז יזדרזו

נא כל הצדדים הנוגעים בדבר במלאכתם. המעצר בכלל זה הוא היוצא מן הכלל. אתה עוצר

אדם, שהוא בבחינת זכאי, לצרכי נוחות החברה, כדי שלא יברח, לא ישפיע על עדים

וכוי, אבל זה לא רצוי. איננו רוצים לשלול חופש מאדם שלא הורשע ולא הוכחה אשמתו.

אפשר להסתפק ב-48 שעות, גם אם זה אולי לא נוח. אני מציע לא לקבל את התיקון

המוצע.

לא התעמקתי עדיין מספיק בהצעת החוק שלפנינו והדברים עוד לא ברורים לי די

הצורך, ואני מבקש שיבהירו לי כמה דברים. שופט בית המשפט העליון שבפניו מביאים את

הערר צריך לקבל החלטה אם הוא דוחה את הפסיקה שלו לעוד 24 שעות. פירוש הדבר

שבנוסף ל-48 השעות שנתן השופט המחוזי יתווספו על ידי שופט בית המשפט העליון עוד

24 שעות בהן יישב הוזשוד במעצר. השופט המחוזי הסכים שהפרקליטות תגיש ערר ועיכב

משום כך את העצור 48 שעות. הענין הגיע בפני בית המשפט העליון ויכול להיווצר הכרח

בעיכוב נוסף של המעצר. השאלה היא אם ההחלטה על עיכוב נוסף היא של שופט בית המשפט

העליון.

בוודאי, זו החלטה של שופט בית המשפט העליון.

במקום ששופט בית המשפט העליון יתן החלטה סופית אם לקבל או לדחות את הערר

הוא יקבל החלטת ביניים לדחות את מתן ההחלטה שלו ב-24 שעות נוספות.

זה לא כך. שופט בערר אינו יכול להחליט בערר אלא אם כן שמע את כל הצדדים

שטענו בפניו. אנחנו מדברים על מצבים שונים שהנסיון הראה שתוך 48 שעות לא תמיד

ניתן לשמוע את הצדדים ולקבל החלטה. כאשר שופט שומע את הצדדים ודן בענין בנוכחותם

הוא רשאי גם היום להאריך ב-24 שעות או ב-48 שעות או לתת את החלטתו כעבור שבוע.

הבעיה היא בקבלת אותו משך זמן לפני שמיעת הצדדים, בהעדרם, כאשר שופט בית המשפט

העליון מקבל בקשה, מעיין בה וקובע שהוא זקוק ליותר זמן.

מה יקרה אז? התובע יפנה לבית המשפט העליון ויגיד שבית המשפט המחוזי נתן 48

שעות לשמיעת הערר אבל הוא מברך שבית המשפט העליון יאריך זאת בעוד 24 שעות, מבלי

שיתקיים דיון בנושא עצמו.

מתי פונה הפרקליטות אל בית המשפט העליון? לפני סיום 48 השעות הראשונה שנתן

בית המשפט המחוזי. לפרקליטות יש 48 שעות לפנות לבית המשפט העליון. אפשר לפנות אל

בית המשפט העליון כעבור שעתיים, ואפשר גם לפנות אל בית המשפט העליון כעבור 44

שעות. אם פונים כעבור שעתיים או שלוש שעות, כי אז לא מתעוררת כל בעיה. אבל אם

מושכנים את הענין עד לסוף המועד של 48 השעות הרי זה מביא את בית המשפט העליון

לידי הרגשה שהוא לא יכול לדון ולקבל החלטה מפני שהעציר עומד לצאת עוד מעט מבית

הכלא.

ישנן 48 שעות. מי הוא המבקש הארכה של 24 שעות, האם זו הפרקליטות?

מתי היא מבקשת זאת?

הפרקליטות מבקשת את ההארכה הזאת רק במקרים בודדים בהם מחקרים לסיום

48 השעות ומעריכים שבית-המשפט לא יוכל לשבח ולדון בענין בפרק הזמן הנותר עד

לתום 48 השעות. אם בית המשפט ימצא זמן לעשות. זאת במסגרת אותן 48 שעות לא

יהיה כמובן בל מקום לבקש הארכה כזאת. אבל במקרה שבית המשפט העליון יגיע למסקנה

שאין הוא יכול להתפנות ולשבת באותו ענין עד תום 48 השעות, בית המשפט יאריך את

המועד הזה ב-6 נוספות אם זה יספיק לו, ומכל מקום לא יותר מ-24 שעות.

אוריאל לין;

האם יכול גם להיות מקרה בו בית המשפט יגיד שאין הוא יכול להספיק לשבת

ולדון בענין הזה במסגרת אותן 48 השעות ולכן הנעצר יילך הביתה?

י' בלטמן;

בהחלט בן, דהנעצר אכן יילך הביתה.

אוריאל לין!

הענין הזה בראה מאד חשוב בעיני, ואני מבקש על כן להבהיר אותו היטב.

אני מבין שהפרקליטות היא זו שתבקש הארכה מעבד ל-48 השעות כאשר יהיה לה הרושם

שהנושא הזה לא ישמע תוך 48 השעות" ענין מסויים מובא בפני בית המשפט העליון,

והוא יודע שאם לא ישמע את הענין בפרק הזמן הנתרן עשוי עבריין רציני לצאת

לחופשי. האם יכול בית המשפט העליון להגיד במקרה כזה שהוא אינו רוצה לדון בענין

מפני שאין לו מספיק זמן לעשות זאת? האט יכול לקרות מצב כזה שבית המשפט העליון

יטען שאין לו זמן ולכן אינו רוצה לשמוע את הענין הזה עכשיו?

דבר כזה לא יכול לקרות.

אוריאל לין;

האם הפרקליטות מסייגת את הסמכות שלה לדרוש הארכת הזמן רק לסוגים מסויימים

של חשדות. למקרים של עבירות חמורות. או שהיא עושה זאת באופן כללי?

י' בלטמן;

בית המשפט העליון הוא המחליט בענין. אנחנו לא מסייגים זאת, כי קשה לסייג

את זה" אבל, כאמור, בית המשפט העליון הוא המחליט.

אוריאל לין;

מפריע לי שאינכם מבקשים לצמצם את הסמכות הזאת לסרג של עבירות חמורות

אחרי שבית המשפט המחוזי אמר לשחרר את העצור ואחרי שנתן לפרקליטות ארכה של

48 שעות. הייתי יכול למצוא הצדקה לבקשה כזו אילו סייגתם אותה לסרג מסויים

של עבירות, כאשר שחרורו של העצור עלול לגררם לאלימות, לחבלה בחקירה וכו'.

קשה לי לקבל זאת כאשר מדובר באופן כללי כל כך.



מ' וירשובסקי;

אני מצטרף, לדברים שאמר כאן חבר הכנסת זייגר, מדינתנו קטנה סאד, והמרחק

בין נצרת לירושלים אינו כל כך מרשים אותי. העובדה שהמדינה קטנה מגדיקה העברת

החומר ממקום למקום במהירות מירבית.

אחמול בקרתי בבית מעצר. ואני יכול להגיד לכם שהעונש שמקבל העציר, לא

האסיר השפוט, הוא איום ומדהים, במצוקה התקציבית הנוכחית קשר לשפר את מצב בתי-

המעצר שלנו. אבל כיוון שהמצב בבתי המעצר הוא כמו שהוא איננ יכול להסכים

להגבלת החופש של האדם אפילו לא במחיר נוחיות החקירה ואפילו לא במחיר

מסויים, של בטחון. אם קשה לתקן את מערכת בחי המעגר, לא כל כך קשה לדאוג לכך

שהשופט יוכל להוציא החלטה בכתב-יד ברור שאפשר יהיה לקרוא א. זה. אני חושב

שמועד של 48 שעות צריך להיות די והותר כדי לאפשר לשופט בית המשפט העליון

להתייחס לנושא. סה גם שמספר המקרים האלה איננו כל כך גדול. אם השוקט המחוזי

יחליט להחזיק את העצור במעצר כל הבעיה הזאת בכלל לא מהעוררת. היא מתעוררח רק

כאשר שופט בית המשפט המחוזי מחליט שעל אף כל הסכנות שהתביעה העלתה בפניו

אפשר לשחרר את האדם בערבות, ואם בכל זאת הסכים לתת 48 שעות כדי לערער על

החלטנו ב1ני בית המשפט העליון, אינני רואה מדוע צריך להוסיף 24 שעות על

48 השעות שכבר ניתנו,

זכותו היסודית של כל אדם היא להיות חופשי. המחיר של ניחיות אדמיניסטרטיבית

לא יכול להיות שלילת חופש של אדם, אני מתנגד על כן לסעיף הזה. אני חושב שצריך

לייעל אח עבודת המערכת כדי שאפשר יהיה לעשות את כל הדברים הדרושים כמסגרת אותן

48 שעות. ואם יהיו בכל זאת מקרים בודדים בהם לא יספיקו לעשות כל מה שצריך לעשות

במסגרת אותן 48 שעות, אני מעדיף את המצב הזה על פני ישיבה של 24 שעות נוספות

של אנשיס רבים במעצר. המחיר המוצע כאן עבור הסעיף הזה הוא נורא בעיני, ואני

מתנגד לו בכל התקיפות,

י' קרפ;

אני יכולה לספר לכם על מקרה קונקרטי, כאשר הפרקליטות עשתה אח כל המאמצים

והביאה את הענין בפני בית המשפט העליון בתוך 48 השעות. היו דיונים בבית המשפט

ותורו של העצור נקבע לשעה שהיווה כבר אחרי תום 48 שעות המעצר שלו. ואז צריך

היה לשחרר את העצור, וזה קצת לא הגיוני, שהרי לשופט יש סמכות להוציא צו מעצר

ויבול היה לנצל סמכות זו שלו,

אני מציעה שהוועדה תזמין את נשיא בית המשפט העליון שיבהיר לחברי הוועדה

את הצורך בסעיף הזה,

היו"ר א' קולס;

אס אתם הייתם פונים אל בית המשפט העליון מיד אחר קבלת החלטת השופט של

בית המשפט המחוזי, ובית המשפט העליון היה אומר שעכשיו אתם צריכים לחכות אצלו

בתור 36 שעות, הייתי מבין את ההגיון שבבקשה שלבם, אבל למעשה יכול להיות מקרה

כאשר אתם תבואו אל בית המשפט העליון 47 שעות אחרי החלטת שופט בית המשפט

המחוזי, ואז מובן שאין לבית המשפט העליון ברירה אלא לבקש הארכה.

אני מבין את הבעיה המתעוררת לא פעם בקריאת פרוטוקול של שופט, כאשר יש

צורך בשעתיים לפענוח הפרוטוקול, אבל זה עדיין לא מצדיק את הבקשה. במקרים בהם

השופט אינו רוצה להאריך את המעצר, והוא נותן החלטה ל-48 שעות נוספות, ורק

בתיקים האלה, יכתוב את הפרוטוקול יותר ברור.



אתם אומרים שאתם מעבירים את הכדור למגרש של בית המשפט העליון, ושלבית -

המשפט העליון אין זמן, והוא לא יכול להחליט בתוך 48 שעות אלה כי הזמן העומד

לרשותו, מתוך 48 שעות אלה, אינו מספיק. אתם מציעים לנו להזמין לישיבה את

נשיא בית המשפט העליון בענין זה. אם נשיא בית המשפט ימסור לנו להזמין לישיבה את

הבקשה 4 שעות לפי תום אותן 48 שעות, הרי זה לא יעזור במאומה.

ר' מלחי;

48 שעות יכולות להיות מעט זמן בשביל התביעה, אבל אין ספק שזה הרבה זמן

בשביל העציר. השאלה היא איך אפשר להבטיח שאם אמנם מאריכים את המועד הדבר נעשה

רק מפני שאכן 48 השעות אינן מספיקות באותו מקרה, ולא מפני שהשעה האחרונה מתוך

אותן 48 אינה מספיקה לשופט בית המשפט העליון, כשהענין הוגש לו רק בשעה האחרונה

הזאת.

אמרתי דברים בנושא הזה כאשר הצעת חוק זו הובאה לכנסת, כך שעמדתי לגבי

הסעיפים המוצעים כאן די ברורה. אני מצטער על שאני נאלץ לעזוב את הישיבה הזאת

מפני שעלי לנהל ישיבה של ועדה אחרת, ומקווה שהדיון בהצעת חוק זו ובסעיף הנדון

לא יסתיים היום.

ואשר לסעיף הנדון, עם כל ההלבטויות וההיסוסים שיש לי בענין הסעיף הזה

אני תומך בו עקרונית, וזאת מתוך ידיעה הנעשה בשטח. מדובר במקרה שהשופט

הורה על עיכוב השחרור. אם אין לו היסוס בענין זה הוא מחליט כמובן על שחרור,

אבל אם יש לו היסוס ושיש משהו בבקשה לערער הוא מעכב את השחרור. השאלה היא

אס 48 שעות מספיקות או אינן מספיקות כאשר השופט הורה על עיכוב השחרור.

המציאות מראה שלעתים 48 שעות אינן מספיקות, ומכאן באה הבקשה להשהות את השחרור

לעוד 24 שעות" אני חושב שמדובר בהארכה כזו לגבי מקרים חריגים שבחריגים.

אם יש לי הערה בענין זה הרי זה הרצון לשוויון. הסעיף כפי שהוא מנוסח

אומר, ששופט בית המשפט העליון רשאי אף במעמד תרבע בלבד לצורת על השהייה נוספת

של 24 שעות. אני רוצה שנעשה צדק עם שני הצדדים. ההחלטה היא נגד החשוד-

השופט החליט לשחרר אוחו, אבל טכנית עיכב את השחרור. החשוד נפגע. מדוע לא

יקבל החשוד זכות לערער בפני שופט בית המשפט העליון ולבקש לבטל בהקדם את

העיכוב של הביצוע? יתכן ועורך דין זריז יבוא עם טענות כל כך טובות עד שהוא

יסמיק לעשות זאת תוך אותן 48 השערת, כמו שהתביעה קבלה רשות לדיון במעמד

צד אחד, יקבל גם הסניגור של החשוד את הזכות לדיון במעמד צד אחד.

היו"ר א' קולס;

אס הסניגור יוכל להגיע בזמן אין טעם בחריגות של 24 שעות בכלל.

אני טוען שאי אפשר לחשוב בצורה וזד צדדית. אם יש החלטה, מצד אחד, לשחרר

את החשוד הרי היא הקובעת, והעיכוב הוא טכני. אתם רוצים לפתוח פתח לערעור

על העיכוב הטכני, אז עשו נא צדק עם שני הצדדים. על פני הדברים אני לא מבין

מדוע זה ברור כל בך שהעדיפות צריכה להיות רק לצד אחד.

אם יש עילה למתן השהייה לביצוע שחרור לשופט בית משפט העליון.אני מציע

ציווה שופט של בית המשפט המחוזי על השהיית ביצוע שחרור

והוגש ערר לביית המשפט העליון, רשאי שופט בית המשפט העליון, אף במעמד צד אחד

בלבד. לצוות על השהייה נוספת של 24 שעות או שחרור מידי. לענין זה יבואו שבתות

ומועדים במניין שעות אלה.



אני מבקש לתת לבית המשפט העליון סמכות לכאן וגם לכאן, אם דרישה זו

לאיזין מעלה אח החשש ספני לחגים על ביח המשפט העליון לעבודה רבה יוחר, אז

אולי מוסב להשאיר אח הסעיף כסו שהוא,

אוריאל לין!

אני מציע שיהיה כחוב שהססכוח הזאח חינחן לביח המשפט העליון בשני חנאים:

רק כאשר סדובר בעבירוח ססוג ספציפי, שיוגדרו: וכאשר הסכנה הקשורה בשחרור

העציר היא אסיחיח,

המצב היום הוא כזה שאנחנו נוחנים סמכויות ולא ספקחים על עבודח הפרקליטים

לאחר סבן, ולבירוקרטיה יש נטיח לפעול על פי קו הנוחות המירבית, לכן אני חושב

שרק בסוג ספציפי של עבירוח ורק באשר ייאסר ספורשוח, וביח המשפט ישוכנע

שהפרקליטות אכן עשחה הכל כרי להביא אח הנושא בפניו במהירוח המירבית, יהיה ביח

המשפט רשאי לחח אח ההארבה, אני חושב שאפשר לחח לביח המשפט העליון אח הסמכות

הזאח רק בשני הסייגים שציינתי.

י' בלטסן;

אנו חיים חסיר בהרגשה שהחפקיד שלנו הוא להגן על שלום הציבור. והאמנו

שאנחנו עושים את הדבר הזה, ואילו כאן אנו שומעים הערוח הנרחנוח לנר אח ההרגשה

כאילו אנחנו גזלנים,

נכון שאנחנו מדינה קטנה, אבל נכרן גם שהחחבורה בה איננה כל כך טובה,

החחבורה סנצרח לירושלים, למשל, היא רעה מאד, אין לנו גס מחשבים ועוד פלאי

טכניקה הקיימים בעולם, כך שאנחנו צריכים לשלוח שליח מיוחד מנצרת לירושלים,.

או שאיש משטרה נוסע לירושלים ברכב סשטרחי והוא מביא לנו אח החומר משם,

לפעמים הדברים ברורים, אבל לפעמים לא ברורים כל כך, העברחי ביניכם זה עחה

פרוטוקול של שופט, ואני יכול להגיד לכם שצווח ישב יום שלם כדי לפענח אוחו,

כי זה היה פרוטוקול שפשוט אי אפשר היה לקרוא בו, הפרוטוקולים של בתי המשפט

לא נכחבים בדרך שאפשר לקרוא אוחם בקלוח,

אין לי החנגדוח לכך שייאמר כי המדובר הוא רק במקרה של פשעים, אבל

השאלה היא אם באמח צריך לומר בחוק לשופט ביח המשפט העליון שהוא צריך להיוח

ער לכל הדברים האלה, כאסור, אין לי החנגדוח להגביל אח זה למקרים של פשעים,

אבל אני חושב שאין זח הוגן להציג אוחנו כאילו אנחנו עושים דברים בכוונה

כדי לספק אח היצר הבירוקרטי שלנו,

אנחנו מגישיס עררים רק ב-50% של המקרים המומלצים, ואנחנו משחדלים להגיש

זאח מהר ככל האפשר, אבל כאשר יש בכל זאח חקלה ושופט ביח המשפט העליון מבקש

להאריך אח המועד בעוד שעוח מספר, מקסימוס 24 שעוח, אני חושב שאין למנוע זאח

ממנו ,

ד' ליבאי;

אל לנו לשכוח כי מדובר במקרה בו היחה החלטח שחרור, והיחה החלבטוח לגבי

מחן 48 השעות האלו, והנה עכשיו אחם מבקשים עוד 24 שעוח,



מדובר בהחלטת שחרור שאיננה שלמה. אילו היתה שלמה, השופט לא היה ביתן

את ההארכה של 48 השערות האלו.

הבעיה העקרונית שבה אנחנו מתלבטים היא שונה לגמרי, ואין כאן כל בטירן

לפגוע לא בבית המשפט ולא בפרקליטות ובעבודה הטובה שכל אחד עושה. נניח שאתם

מחזיקים במעצר אדם שהוא חף מפשע, וכבר קרו דברים כאלה, ואפילו במקרי רצח

קרו דברים כאלה, כאשר בגלל טעות איו בשל נוחות קרה הדבר. אנחנו רוצים למצוא את

הדרך הנבונה שבה הפרקליטות תוכל לבצע את עבודתה, עבודה שבמידה מסויימת היא

כפויית תודה, ושבה יישמרו גם הזכויות המינימליות של העציר. השאלה היא אם כן

איזה הוא השביל האמצעי שייאפשר לעשות את הדבר הזה. ברור שהניסוח שהצבתם

בפנינו איננו בדיוק השביל בו אנחנו מבקשים ללכת.

לי נראה ששביל הזהב נמצא בתיקון המוצע כאן בחוברת הבהולה שלפנינו.

אינני רוצה לחזור בהרחבה על הדברים שאמר חבר הכנסת ליבאי, אבל אומר כי מדובר

בשחרור שהוא לא שחרור מתוך שכנוע מלא על ידי מי שמצווה עליו. שהרי יכול השופט

לומר שאין הוא נותן את 48 השעות המבוקשות. ההיפותיזה היא שיש גם לשופט ספקות

אם אמנם צריך לשחרר את האדם, או לא. וזה לא צריך להיות רק בעבירות מאד חמורות.

המדובר הוא גם במקרים שבהם צריך לנ?נוע מגעים ביין העצור ואנשים שבחוץ וכו'.

יכולים להיות הרבה שיקולים שיביאו את הרשות למסקנה שאין לשחררו עדיין. כאשר

מתעוררות ספקות כאלה נותן השופט את 48 השעות. כאמור. הוא יכול היה לסרב לתת

את 48 השעות, ואז גם אין אפשרות ללכת הלאה"

בשלב הבא פונים אל שופט בית המשפט העליון, ויש לזכור כי מדובר בסך הבל

כ-11 שופטים בבית המשפט העליון. השופט רשאי, איננו חייב, לתת עוד 24 שעות.

אבל אני מציע שהוא יהיה רשאי לעשות זאת אחרי שינמק את הנימוקים שלו מדוע

הוא זקוק לעוד 24 שעות. כדי שיהיה ברור שלא היתה כאן רשלנות שבגללה מבקשים

את ההארכה הזאת"

קיומו של בית המשפט העליון דרוש ונחוץ מאד. כי עם כל הכבוד, אין

סומכים על הערכאות הנמוכות יותר שתהיינה הראשונות והאחרונות, ולכן קיים

המוסד הזה של ערעור- ולבית המשפט העליון נותנים את שיקול הדעת כדי לבדוק

אט היתה כאן רשלנות או אולי באמת יש צורך בההארכה. אפשר בהחלט להטיל את

הדבר הזה על שופט בית המשפט העליון, אבל לחייב אותו גמ לנמק את החלטתו,

אני מתפלא על שמציעי החוק לא באו לכאן מצויידים במקרים בהם יצאו

עצורים לחופשי במקרים כאלה, ואחר כך נעלמו לגמרי, או שיצרו מגעים שונים

וחיבלו בראיות והכשילו לאחר מכן את המשפט.

לי נראה שהשאלה הקובעת היא איך זה קרה שעניינם לא הגיע לכלל שמיעה

תוך 48 השעות האלו?

פרופ' פלר ;

ישנם מקרים כאשר מבחינה אובייקטיבית יש להקצות להם עוד 24 שעות.



אוריאל לין;

אני מציע שיפורט באילו סקרים מדובר, צריך להיוח כחוב במפורש שזה יבול

להיות רק לגבי מקרים באלה,

במקרה של פשע אינך צריך זאת, אבל במקרה של עוון יש לעתים צורך בזה, ברי

למנוע מגעים וכוי, אבל בסופו של הרבר הענין מסור לשופט ביח המשפט העליון

ואנו יודעים שהם מקפידים מאד בדברים כאלה, והם נוהגים להחסיר מאד עם הרשויות

האדמיניסטרטיביות, ולפעמים מובנים אפילו לסגור חיק מפני שלא התייצב פרקליט

מפרקליטות המדינה וכוי,

בהצעתו של חבר הכנסת ליבאי יש שווי משקל מיותר, לדעתי, האמנם ירוץ העציר

לבית המשפט העליון כדי לבטל את ההארבה?

אני מציע שנשמע גם אח דעת לשכת עורכי הדין בנדון.

היו"ר א' קולס;

נציג לשכת עורכי הדין איננו כאן ברגע זה, אם ירצה להגיב, יוכל כמובן

לעשות זאת. אין אנו מסכמים היום את הנושא. אם תרצה, תוכל לשאול לדעתם, כדאי

שנחשוב על הנושא הזה, ובישיבה הבאה נוכל לסכם ולהצביע.

אני רוצה לעבור עתה להצעתו של תבר הכנסת זייגר, המציע תוספת סעיף 69א,

תיקון סעיף 61, תיקון סעיף 62 ותוספת סעיף 67א,

י' זייגר;

הדברים שבהצעת י אינם צריכים לבוא כהפתעה לאיש מהנוכחים. כי בדברים

שאמרתי במליאת הכנסת, בזמן הקריאה הראשונה, היה פירוט מלא של הצעתי.

ההצעה שלי היא תוספת של סעיף בפרק ד של החוק בו אנו עוסקים, זה איננו נושא

שונה, בסעיף 59 בחוק סדר הדין הפלילי אני מציע להכניס תוספת. כי אני אומר

שלא יתכן שתיק חקירה נגד ארס יימשך ללא סוף, כאשר זה מלווה בפרסום ובפגיעה

בשמו הטיב, ואין הוא יכול לצאת מזה, זה יכול להיות מדובר באדם שאפילו

הוא עבריין אפשר בעזרת חקירה ללחוץ אותו ולהוציא ממנו דברים לא הוגנים, זה

יכול להיות גם נגד איש גיבור,

לא טפלתי בהרבה משפטים פלילייים, אבל דוגמה לכך ראיתי רווקה בכנסת,

ראיתי אדם ששפכו את דמו על דברים פעוטי-ערך יחסית, זה התחילי בהאשמה על קבלת

שוחד מיני, שהוא לכאורה לא דבר מסובך להובחה ואפשר לסגור את התיק בזמן

קצר יחסית, אבל זה לא הסתיים כך, הדבר הזה היה תלוי ועומד, ואחרי זמן רב

נגמר הענין, אבל התיק לא נסגר, כי בינתיים מצאו דבר אחר והפרשה חזרה

והופיעה בעתרנות, יזה פגע כמובן בשמו של האיש, שפיכות דמים זו נמשכה במקרה

הזה שלוש שנים, המשטרה יהתביעה התחפרו בעמדות שלהם, כי הם מאמינים שזה

דבר טוב שיש נגד אדם תיק פתוח, כי אולי זה יהפוך אותי למודיע משטרתי וכו',



משפט צריך להסתיים ולהגמר בפסק דין, תיק משטרתי מבחינה מהותית הוא

גט כן מין משפט כזה. מבחינה פונקציונלית יש כאן שיקול אם להעביר את התיק

לפרקליטות, או לסגור אותו, וזו פעולה שיפוטית במהותה. זה צריך להסתיים או

בזיכוי או בהעברת החיק לפרקליטות. גם לפרקליטות יש שיקול דעת. והיא צריכה

להחליקו אם היא מגישה כתב אישום נגר האיש, או שאינה מגישה נגדי כתב אישום.

אני מציע כאן סעיף האומר שבאם מתנחלת חקירה נגד אדם. צריך להודיע לו

על כך בהקדם, אלא אם כן ההורעה על כך עלולה לפגוע בחקירה עצמה, כי ישנם

סקרים בחס האדם שנגדו נערכת חקירה לא יורע כלל על כך.

הסעיף השני שאני מציע מצווה על המשטרה לסיים את החקירה בהקדם, כיום

אין הוראה כזו, והמשטרה לא חייבת לסיים את החקירה בהקדם, ולמעשה באף מועד

נחון. אפילו לא מועד של שנה, אני אומר שבענין הזה צריך שיהיה הליך מסויים.

אם ממשטרה רואה שהיא לא תוכל לטייס את החקירה במועד, תפנה אל היועץ המשפטי

לממשלה, והוא יקבע לה עוד חצי שנה או מועד אחר הנראה לו מתאים. המשך

החקירה צריך להעשרה בשלבים פורמליים כאשר מרובר כמר?ר העובר על שנה. וחקירה

צריך לסייט בסופו של דבר ולהודיע לנחקר שהחקירה נגדו הסתיימה, ושמעמידים אותו

לדין או שיצא זכאי ואז הוא יכול לנופף אח זה ברבים ולהגיד שסגרו את התיק נגדו.

חשוב שהנחקר ידע את הדבר הזה,

יש הטוענים שטיב שהתיק נשאר פתוח גם אם פתחו בחקירה והתברר שאין ראיות.

כי אחר כך יכולות לצוץ ראיות חדשות. ואילי אני טוען שאם יצוצו אחר כך ראיות

חדשות זו כבר צריכה להיות חקירה חדשה, אתה חוקר ענין מסויים, אתה בודק אותו

ורואה שאין מספיק ראיות. אז אתה סוגר את התיק. עברה שנה, עברו שנהיים והתחילו

להופיע ראיות חדשות בקשר לאותו ארם, אתה רשאי לפתוח את התיק מחדש, תודיע על

כך לנחקר, תרריע לר שחוקרים אותו ואת אותו המקרה, לא על בסיס העבר, אלא על

סמך ראיות חדשות, ראם יש רי ראיות תגיש נגרו כתב אישום ותודיע לו על כך.

אלה הם דברים אלמנטריים שצריך לעשות לאדט הנחקר" המצב היום הוא כזה שפוגעים

בזכויותיהם של האנשים הנחקרים.

אינני מסכים לכך שהעילה למעצרו של א ער להרשעתו תהיה מטעמי נוחות

של החברה, לצורך חקירה, אני יכול להבין את הצורך בהחזקתו במעצר כדי קולא

ישפיע על ערים, כרי שלא יברח, אבל לא ירתר מזה, אם אין חשש שיברח ראם אין

חשש שישפיע על ערים, כי אז אין צורך להחזיק אותו במעצר לצרכי חקירה, אין

סיבה לעצור אותו מפני שהוא בבחינת זכאי ער שלא הורשע. אינני בעד חיוג: מעצר

אלא במקרה של רצת וערד עבירה או שתייםץ.

האם גם במקרה של עבירות מין בילדים. למשל, אתה גער שחרורו של העצור?

י' זייגר ;

אינך יודע עדיין אם אמנם עשה זאת, תחקור את הענין במהירות האפשרית.

אם דו עבירת מין ויש חשש שהעציר יברח או שיחזור על העבידה בהיותו משוחרר,

הרי זה נכנס תחת המסגרת של המקרים הירצאים מן הכלל שלגביהם אני מוכן להתפשר,

ובמקרה כזה אני מוכן לשלול את החופש מהאדם הזה,

אוריאל לין;

האם אתה לא עושה הבחנה בין מצב בר הרגש כתב אישום, ובין מצב בו לא הוגש?



י' זייגר;

אחרי הגשת כחג אישום אין סיבה להמשיך להחזיק איחר כמעצר. הכלל הזה

טוב לכל השלבים, גם לשלב המעצר לפני כתב האישום וגם לאחר הגשה כתכ האישום.

חומרת העבירה לא צריכה להיות הסיבה לאחר הגשת כוזב האישום.

היו"ר א' קולס;

אף אחד לא יצא מנקודת הראות שעוצרים אדם חף מפשע, ברוב המקרים, אס לא

בכולם, עוצרים את האדם שביצע אח העבירה. ואם עצרו אוו האדם שביצע אח העבירה

אז יש הבדל בין מי שביצע עבירה חמורה מאד, לבין מי שביצע עבירונת. בל ינסו

לחח לגו אח ההרגשה כאילו תמיד עוצרים אח האנשים החפים מפשע, מתלבשים עליהם

ומשתמשים בהליך החקירה כדי לאמלל אוחם, כי במרבית המקרים עוצרים אח האנשים

שכן עברו את העבירה, והמקרים האחרים הם מעסים ביותר.

י' זייגר;

ההנחה אצלנו היא שאדם חף מפשע כל עוד בית המשפס לא קבע שהוא אשם. אנחנו

יכולים להפוך את החזקה הזאת ולומר, שחזקה שהמשטרה לא תיטפל סתם כך לאדם.

אבל לא זה העיקרון, אנחנו מכסמים בעיקרון זה מטעמי נוחות החברה. ואני טוען

שיש גבול לדבר הזה

י. קרפ;

הרעיון של מעצר הוא רעיון שלא עומד בכפיפה אחח עם חזקת החפוח. הסמכות

לעצור קיימת בשל צרכי החברה.

י' זייגר;

אני אומר שיש לצמצם את הזכות לעצור את האיש כאשר יש חשש שיברח, כשיש

חשש שיחזור על העבירה וכו'. אבל ישנם מקרים בהם לא קיים חשש שהאיש יברח,

כאשר אין חשש שיחזור על העבירה ובל זאת עוצרים אוחו. מדוע? אומר כיח המשפט

שזה בגלל חומרת העבירה. ושלא יתכן שפקיד שמעל בבנק יסתובב בין אנשים כאשר

משפסו נמשך, גם אם המשפס נמשך שלוש שנים, כי יש בזה פגם מוסרי. אני אומר

שהפגם הוא בסחבת. האם אפשר ומותר לשלול חירותו של אדם בגלל סחבח? אני אומר

שחומרת העבירה, למעס רצח וכד', אינה צריכה לשמש עילה במקרה זה,

י. קרפ;

הנושא שהועלה כאן הוא נושא נבבד וראוי לדיון. הנושא הזה עומד להיוח נדון

בוועדה שהוקמה לצורך דיון בהצעה חדשה של סמכויות מעצר וחיפושים של המשטרה.

כהקשר זה ובצורה הרתבה שלו הוא יידון באותה ועדה. אינני חושבת שבשל ההצעה

שלפנינו אנחנו צריכים לדון בענין הזה,

מי וירשובסקי ;

אני חושב שנושא זה הוא נכבד וכי צריך לדון בו כאשר נסיים אח הדיון בשאר

הסעיפים. איני מוכן לחתום על הנוסח של חבר הכנסת זייגר, כי אני חושב

שמתעוררות שאלות רבות לגבי ניסוח הסעיפיס, השאלה הבסיסית היא ההאם צריך

סייג למועד של חקירה, כן או לא. היא שאלה מטרידה מאד, ואנחנו צריכים לדון

בה ולמצוא לה תשובה בחוק זה באמצעות התיקון הזה, אבל אני מציע שלא נשבש אח

הטיפול בחוק לגבי יתר התיקונים, אבל לפני שנציג את החוק נקיים דיון עקרוני.

ניסוח הסעיפים לא נראה לי, ואני חושב שנצטרך לנסח סעיפים מתאימים יוחר,



אני תושב שצריך לקחת בחשבון כשמדובר במעצר את מהות העבירה, אבל לא

את חומרת העבירה, אלה שני דברים שונים, גם בארצות הברית לא נהוגה היום

השיטה של חופרת העבירה. הם מנתקים זאת לחלוטין,

י' קרפ;

בארצות הברית ישנה שיטה שונה לגמרי,

מ' וירשובסקי;

כיוון שהבעיה הזאת מתעוררת בארצות הברית, כדאי לנו ללמוד גם מהנסיון

שלהם, עלינו להיות זהירים בנושאים האלה, ואני חושב שיש מקום לשקול את הנורמה

שהתגבשה בבתי המשפט שלנו בענין זה,

אני רונה לחזור ולהזכיר לכס בי אין אנו עומדים לסכם היום את הנושא הזה.

נציגי הממשלה מבקשים ללמוד תחילה את הנושא, שאינו נמצא בחוברת הכחולה,

אני מסכים להגעתו של חבר הכנסת זייגר להגביל את תקופת החקירה. זה עקרון

שאני מסכים עמו, חבר הכנסת זייגר העלה נקודה המראה את המורכבות של הבעיה"

הוא סובר שאס מתגלות ראיות חדשות אפשר לפתוח תיק חדש נגד הנאשם, אני חושב

שזה יכול "להרוג" את הענין, כי ראיות חדשות יכולות להתגלות בתום 11 חודש

ואז. לפי עמדתו, אין פותחים תיק חדש, זה מוכיח שהנושא אכן מורכב ביותר,

הנושא מורכב באשר פותחים תיק חדש נגד אותר עבריין בהאשמה שונה לחלוטין,

אין ספק שאנחנו חייבים ללמוד ולהתמודד עם הבעיה הזאה ולקבוע גם מגבלה

של זמן, משום שכולנו יודעים היסב שלאחר שנפתח תיק חקירה נגד חשוד לא עושי ט

את המאמצים הנחוצים כדי שייסתיים במהירות האפשרית,

יש היום ויכוח סביב הנושא הזה, ואוי אומר שצריך להעדיף היום את שלום

הציבור וקירבתו, כי העליה בעבריינות מכתיבה לנו זאת היום, ואני חושש שהדברים

הולכים ומדרדרים יותר ויותר,

באשר לשאלה של המעצר, יש הבדל בין השלב של החקירה קול האדם. ובין השלב

של הגשת כתב האישום נגדו, כאשר מגישים בתב אישום פיררש הדבר שהחומר נבחן

וגם הפרקליטות השתכנעו שיש ראיות המצדיקות הגשת כתב אישום נגד הנאשם.

זה שלב של גיבוש ראיות, וגרף נוסף שהעביר זאת תחת שבס ביקורתו והחליט שיש

בכל זאת מקום רהצדקה להגשת כתב האישום,

אני רוצה להוסיף לקריטריונים האלה קריטריון נוסף הנוגע לשלום הציבור:

הסכנה מפני חזרה על אותן העבירות, ומיד אסביר למה אני מתכוון- קבלתי משר-

המשטרה כמה פרטיס לגבי עבירות מין בקטינים, ומהפרטים שקבלתי אני למד כי

יש חזרה מאד רצינית בעבירות אלה. עד כדי כך שלעתים אתה תוהה ואינך מבין

מה קורה בענין זה, באשר אנשים המבצעים פשעי מין בקטינים נעצרים ואחר בך

משוחררים, יש באן בעיה רצינית של הגנה על הציבור, רבבודבה עמדתי במיוחד

על הגנה על קטינים,



כאשר מדברים על קריטריונים המצדיקים מעצר חשודים צריך להוסיף על

הקריטריונים האלה ג0 אח זה בדבר סכנה של חזרה על עבירה.

אנסה להפריד קצת בין הנושאים כדי לא לערבב אה הפרוצידורה הפלילית,

אם נתייחס לנושאים הבבדים שאפשר להעלותם לסדר היום, כולם במקביל וביחד,

כי אז לא נ1יע לשום מסקנה קונקרטית. צריך לקחת כל נושא בנפרד.

העילות למעצר זה בוודאי נושא מאד חשוב, אבל אני רציתי לברך את חבר-

הכנסת זייגרסן על הרעיון הבסיסי שבהצעתו. נדמה לי שלפני כ-15 קינה, כאשר

מר בן זאב היה היועץ המשפסי, הלכתי אליו ושאלתי אותו אם הוא מודע לכך שלפי

הפרוצידורה בארץ אפשר לנהל תקירה במלוא התנופה מבלי שהאדם החשוד אף יידע

על כך. אפשר להגיש כתב אישום נגד אדם. והוא יתעורר כגאשם ממש בפני בית-

המשפס, מבלי שידע לפני כן אם הוא נחקר על איזו שהיא עבירה. זו הפרוצידורה

בארץ.

אוריאל לין;

כל עוד זה לא פורסם, מה כל כך גרוע בזה?

פרופ' פלר;

אני לא הייתי רוצה להתעורר ולגלות דבר כזה כשאינני מוכן, כשלא ידעתי

כלל על תקירה המתנהלת נגדי, וכאשר יש לי אליבי לגבי הזמן בו מאשימים אותי

כאילו עברתי אותה עבירה, ורק אז להתחיל לעורך דין וכו', דבר שעולה

גם בכסף רב. האם אנתנו באמת חושבים על פירוש הדבר להיות נאשם? מה פירוש

הדבר אפילו לצאת זכאי? אפילו אדם שיוצא זכאי מדביקים לו כבר איזו שהיא תווית.

מי רוצה בבלל להתהלך עם תעודה של בית חולים לחולי נפש האומרת שהוא בריא?

אני לא הייתי רוצה להתהלך עם תעודה כזאת, וגם עם פסק דין של זיכוי לא הייתי

רוצה להתהלך.

חבר הכנסת זייגר דואג לאזרח מיד כאשר נפתחת נגדו חקירה, כאשר יש איזה

שהוא חומר לפתיחת חקירה נגדו. והוא אומר שהנחקר צריך להיות בין הראשונים

שיודעים עובדה זו. צריך להודיע לו; אדוני, דע לך כי מהיום אתה השוד

במדינה על עבירה בזו וכזו, נכון גם שיש קשיים בדבר הזה, וצריך לדון על כך,

אני מתפלא על בך שחבר הבנסת זייגר לא דאג לנושא הבא: לסוף החקירה,

כאשר לפרקליטות או לרשות המוסמכת יש כל מה שצריך כדי להאשים את האיש, אפילו

כדי להרשיע אותו, גם אז הוא חייב לדעת על שינוי מעמדו, ואז הדבר גם הרכה

יותר ענייני לפחות פורמלי, צריך להזמין אותו בשלב שלפני ניסוח בחב האישום

ולומר לו שהנה כל מה שיש נגדו. צריך לתת לו את התיק, אפילו בנוכחות עורך-דין.

ולשאול אותו מה יש לו לומר, אולי הוא יוכיח מיד שהוא לא יכול היה לעבור את

העבירה בה הואשם, במקרה בזה מדוע הוא צריך להגיע בכלל לבית-משפט?

אחרי שהוא מסר את גרסתו, ואחרי שאספו עוד כמה דברים על האדם צריך

שוב להביאם בפניו כדי שימסור את גרסתו. כי אל לנו לשכוח שהנחקר הוא השחקן

בתייו מדובר, אני אומר שוב שהאדם חייב לדעת שיש נגדו תיק.

ואם לא לגבי בל עבירה, בי אז לפתות כאשר מדובר בפשע. לא יתכן שהאדם יתעורר

לראשונה בבית המשפט ויגלה שיש נגדו תיק פלילי,



מ' וירשובסקי;

בארץ אין הדבר הזה מעוגן בחוק.

בפרקטיקה יכול אדם להחקר במשטרה, על סמך דבריו המשיכה המשטרה לחקור,

ועל סמך תוצאות החקירה החליטו להגיש נגדו בחב אישום, מאז אותה חקירה ועד

ליום בו הוגש כתב האישום לא דיברו אתו ולא אמרו לו קיום דבר, להוא חשב כל

הזמן שהוא שכנע את המשטרה בדברים שמסר בזמן החקירה שלו,

פרופ' פלר ;

אני זורק כאן רעיונות למחשבה, במו השאלה אם צריך לקבוע גבול בענין משך

הזמן, או לא, לפעמים זה יכול כמובן להקשות מאד, כאשר אחרי הזמן שעבר נמצא

פחאום חומר חדש,

הרעיון של סגירת תיק אם אין לך אפשרות לסיים במשך הזמן הראשוני הוא

רעיון טוב. אבל פתיחת התיק צריכה להיות כבר תחת פיקוח, וזה לא צריך להיות

אותו תיק, סוגרים תיק, ואחר כך פותחים תיק, אני חושב שצריך לחשוב עוד היטב

על הנושא הזה,

ישנו עוד דבר מסובן בהצעתו של חבר הכנסת זייגר האומר שמיד עם פתיחת

החקירה נגד האדם הוא צריך להיות הראשון היודע על כך, אלא אם כן זה מפריע

לחקירה, אני חושב שהדבר הזה מסוכן, זה נושא מאד חשוב, אבל לא נראה לי

שאפשר לצרף אותו להצעה העומדת בפנינו היום,

י' סייגר;

זה שייר לחוק סדר הדין,

פרופ' פלר;

אני יכול להעלות בפניך עוד 5 נושאים הראויים להיות נדונים כאן, אני

בבל זאת חושב שהענין הזה אינו שייך לבאן, גם בחוברת הבחולה ישנם כמה דברים

שאינם שייבים לענין,

היו"ר אי קולס;

הצעת התיקון של הממשלה מציעה לתקן מספר סעיפים שאולי לא כל כך קשורים

האחד בשני, בא חבר הכנסת זייגר ועל פי פרוצידררה מקובלת בכנסת, ובהתאם

לתקנון, מציעה לתקן באותה הזדמנות סעיף נוסף,

פרופ' פלר ;

אין זה סעיף אחד בלבד, הוא יציא עוד סעיפים, ועוד פרק,

היו"ר אי קולס;

זו פרוצדורה מקובלת, במקוס שחבר הבנסת יגיש זאת לקריאה טרומית שצריבה

לעבור אחר בך קריאה ראשונה וכו', הוא "תופס" טרמפ על הצעת התיקון הזו,



פרופ' פלר;

צריך לנסח את הסעיף לפי כל הקוספלקסיות של הנושא, כי ישנו גם הענין הזה

של פתיחה מחדש של חקירה. מי צריך לאשר את זה? אני חושב שיותר חשוב מהמומנט

ההחחלהי הוא הסוסנס הסופי של סיום החקירה, כאשר אחה ניגש לניסוח כתב ההרשעה.

י' קרפ;

אני רוצה להשתתף בבשורה הטובה, שיש משהו כובש את הלב בהצעה של חבר-

הכנסת זייגרמן בדבר הצורך לקבוע סועדים לסיום החקירה, או לקבוע בקרה ופיקוח

על משך הזמן בו התיקים עומדים ותלויים נגד אדם.

באשר לחלק הראשון, לחובת ההודעה, במידה והסעיף חוזר על פרקטיקה קיימת

אינני מבינה מדוע צריך לנסח אותו על בל הפרובלמטיקה שהוא מעורר. מאידך אנחנו

נרגעים באן בנקודות מאד רגישות ובבעיות מאד חשובות שאינני בטוחה שהן ניתנות

לפתרון על-ידי חקיקה,

הנושא של הפיקוח על משך החקירה, והשאלה כמה זמן תיקים יכולים להיות

תלויים ועומדים עלו לדיון בפורום של הממשלה עס הצעת החוק של השר מודעי.

שהגיש הצעה מאד דומה ברוח.

י' זייגר;

ההצעה שלי קדמה לה,

יכול להיות, אם אינני טועה אז באיזה שהוא שלב הגיעו למסקנה שיש מקום

לעגן בהנחיות פנים משטריות נוחלים שיבטיחו שתיקים לא ישארו ללא החלטה

זמן רב מדי, אלא שיש להחליט אם לסגור אותם או לפתוח אותס.

אוריאל לין!

האם יש נהלים באלה?

י' קרפ;

לא הייתי מוכנה לקראת דיון בהצעה הזאת ולכן גס אינני מוכנה לענין הזה

ואינני יודע לאיזה שלב הגיע הטיפול בנהלים אלה. אזל זאת היא הדרך שנראתה

לנו ראויה, ולא הדרך של חקיקת חוק שיקבע את הדברים. המציע עצמו אומר

שצריך לקבוע דרך פעולה שצריך לפעול על פיה. אינני משוכנעת שהדרך של החוק

עדיפה על דרך של הנחיית שיעגנו הסדרים שיבטיחו את הדבר הנכון שמבקשים להבטיח

כאן בחוק,

אינני חושבת שיהיה זה נכון להכניס כאן את הסעיף הראשון עם חובת ההודעה.

אני לא חושבת שאנחנו באים לפתור בעיה המתעוררת במציאות, כי בדרך כלל המשטרה

חוקרת את החשוד לפי שיקול דעתה לטובת החקירה.

י' זייגר;

לא פעם לומר החשוד מהעתון כי מתנהלת נגדו חקירה,



יי קרפ;

אינני יודע בכסה סקרים קורא על כך החשוד לראשונה בעתון, חזקה על המשטרה

שאס היא חושבת שלא צריך להודיע לו על החקירה כרי שזה לא יפריע לחקירה, היא

לא תודיע לו על כך, וזה בהתאם לחוק,

אס דנים בחובת הודעה כזו, ואס דנים בהמשך ההצעה של חבר הכנסת זייגר

עדיף שהדיון יהיה בדרך הרגילה של הצעת חוק מוגשת, ולא דרך הצעת חוק

שהממשלה מגישה.

שסענו דעתס של כסה סהנוכחיס והרחבנו אופקים. סובן שעוד נחזור לדון

בדברים שהועלו כאן, אני סודה לכולכם, ישיבה זו נעולה,

(הישיבה ננעלה בשעה 13,00)