הכנסה האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 19

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום ב'. ז' בטבת התשמ"ה. 31 בדצמבר 1984. 11:30

אליעזר קולס - יו"ר

שולמית אלוני

אוריאל לין

דן מרידור

אבנר ח. שאקי

מוזמנים!

היועץ המשפטי לממשלה י. זמיר

י. בר-סלע - משרד המשפטים

ש. גוברמן - " "

י. צור - יי

י, קרפ - " "

ח. הירש - משטרת ישראל

מזכיר! ש. סגר

ר. מלחי

א. אשמן

"פרסומים בכלי התקשורת המטילים דופי באופייס או באורח חייהם של

קורבנות לעבירות פליליות" - הצעה לסדר-היום של חה"כ אוריאל לין



אני מתכבד לפתוח את הישיבה של ועדת החוקה חוק ומשפט. אני מקדם בברכה את פרופסור

יצחק זמיר, יועץ הצשפטי לממשלה, שזו פגישה ראשונה שלו עם הועדה בקדנציה זו קלל הכנםת,

המשנים ליועץ המשפמי - גברה יהודית קרפ, כר בר-סלע ומר גוברפן, ואת גברת יהודית

צור, עוזרת ליועץ המשפטי לממשלה. אני מצטער על מיעוט חברי הכנסה הנוכחים.

מזה זמן מה רציתי להזמין אותך, אדוני היועץ- ממשפטי לממשלה, פשוט כדי שהוכל להכיר

אה הררי הועדה בקדנציה. הזאת, וידי שאנחנו נוכל לשמוע ממך על יזמות ורעיונות חדשים

במשרד המשפטים, וגם אינפורמציה מה נעשה בדברים שהחלטנו עליהם בעבר. לאחר שנקבעה הפגישה ,

העלה חבר הכנסת אוריאל לין נושא חשוב ביותר, דבר שמציק לאנשים שנפגעו ולרבים אחרים

פרסוכים על אורה חיים והחנהגוהמ י7ל אנשים שהיו

£ליליים. החלטנו להקדיש אד. הישיבה הזאת לנושא חשוב זה.

אני רואה בידיך רשימה של סעיפים שנוגעים לענין. הבעיה היא לא בכך שאין סעיפים

מתאימים בספר החוקים שלנו, אלא באכיפת הדברים האלה. אני חושב שבספר החוקים יש פתרונות

כבעם לכל ענין וענין, ואם אין פתרון מדוייק - אפשר לאלתר כזה. הבעיה היא שלא תנ-יד

משתמשים בפתרונות אלה כדי לעשות אח היינו יותר טובים.

לפני שנעבור לנושא המרכזי, הרשו לי לרענון את הזכרון בענין אחר. ב-7 בינואר 1984

לפני כשנה, קיימנו כאן ריון בענין מניות הבנקים, והיועץ המשפטי לממשלה הואיל להענות

לבקשתי ולהסביר אח הדברים, שהסביר לפני כן בישיבח ממשלה. בעקבות אותה ישיבה, הועדה

ויבלה החלפה, וכיושב ראש הועדה התבקשתי להעביר אותה לממשלה ולועדת השרים לעניני

כלכלה, אקרא את המכתב שכתבתי בזמנו, בשם הועדה, אל מזכיר הממשלה:

"בישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט מיום י"ג בשבט התשמ"ד - 17 בינואר 1984 החליטה

ועדת החוקה חוק ומש ט פה אחד כדלהלן;

וי. ועדת החוקה חוק ומשפט קוראת לממשלה ולועדת השרים לעניני כלכלה להקים לאלתר ועדת

בירור בלתי תלויה שתבדוק את האספקטים השונים והעובדות שהביאו למשבר במניות הבנקים.

2. ועדת החוקה חוק ומשפט מביעה סיפור מיזמתו של היועץ המשפטי לממשלה בנושא.

אודה לך אם תניח אח ההודעה על שולחן הממשלה ועל שולחן ועדת השרים לעניני כלכלה".

כשמהפרסמוה בעתונים יזמות של חברי כנסת אלה או אוזרים, חשוב להזכיר שזו היתה

יזמה של היועץ המשפטי לממשלה.

מבקר המדינה בדק את הנושא, אינני יודע אם לזה אכשר לקרוא "ועדת בירור כלחי תלויה",

לדעתי, זה לא נופל בדיוק באוהה הגדרה. בכל אופן, אני תושב שהקריאה דאז סובה גם היום,

וחבל שהממשלה לא קיבלה אח המלצתנו בנושא זה כי אז אפשר היה למנוע הרבה מאד בעיות.

לא קיבלו אח ההמלצה, אבל עדיין לא מאוחר מדי.

נוסח הפנייה שלנו הוא כזה שאפשר להסכים אתו, אין בו פגיעה באף אחר, והייתי

מבקש מחברי הועדה להתאחד מחדש מכביב להחלמה. הועדה הזאת אמונה, על פי התקנון, על סדרי

שלטון ומשפט במדינת ישראל, והענין הזה הוא בתחום עניניה של הועדה הזאת. מה שקורה בכנסת

ר,וא שכאשר עולה נושא שמעורר סערה בציבור, כל ועדה מתחילה לטפל בו. לכן החלטתי להזכיר

כאן נשכחות, להציע לחזור על ההחלטה שקיבלה הועדה בענין זה ולבקש להביא אותה לידיעת

הממשלה החדשה. אבקש מהיועץ המשפטי לממשלה לומר גם כמה דברים בענין זה.

אני מציע שנשמע עתה את הדברים של חבר-הכנסת אוריאל לין, ואחר כך נתייתם לשני

הנושאים גם יחד. גם חבר-הכנסת לין יכול כדבריו להתייחם גם לטיפול בפרשת מניות הבנקים.

אתייחס קודם לנושא שהצעתי להעלות לדיון, ולאחר מכן, כמהלך הדיון, אתייחס גם לנושא

השני.

לאחר שנעלם דוד מנוס - אגב, הדבר לא פורסם באמצעי התקשורת, דבר העלמו פורסם

רק לאחר מכן כשנעלמה הדס קדמי - היתה בקורת באמצעי התקשורת וגם בכנסת מדוע לא הודיעה

המשטרה על העלמו של דוד מנוס באותו אזור גיאוגרפי שלושה שבועות לפני שנעלמה הדס קדמי.

זמן קצר לאתר הבקורת הזאת, הופיעו פרסומיס באמצעי התקשורת, בחלקם אמרו שדוד מנוס

נראה חי וקיים בתל אביב ומבלה בבריס, היו פרסומיס אתרים על נטיותיו המיניות של דוד

מנוס.

הגשתי שאילתה לשר המשמרת, ציינתי שעד היום לא נמצא דוד מנוס חי וקייס, אני מקווה

שהוא אמנם חי.

לאחר מכן הגיע אלי מכתב הוריה של מאיה זינגר, מכתב אל שר המשטרה שהעתק ממנו

נשלח ליועץ המשפטי לממשלה. אני מקווה שקראת את המכתב, אדוני היועץ המשפטי לממשלה, כי

זה אחד המסמכים הכי מזעזעים שראיתי.

מתי נשלח המכתב?

בסוף נובמבר. חבל שלא קראת את המכתב. אני העברתי העתקים ממכהב זה לעיון חברי

הועדה, ואולי תוכל לעיין בו עכשיו.

זה אחד המסמכים הכי מזעזעים שקראתי. זה נורא איך נוהגים במשפתה שאיבדה בת בת 17

באחד ממעשי הרצת הכי אכזריים שהיו במדינת ישראל, שרפו אותה בחיים. הטיפול של המשטרה היה

ללא ספק כושל לתלוטין, אבל יחד עם זה היו פרסומיס על חייה של מאיה זינגר, קשריה עם

עולס תחתון, שימוש בסמיס. כדאי לקרוא את המסמך הזה, כי הוא מגלה קצת מההרגשה של משפחות

סל קרבנות פשע. תמכתב מתזיר קצת את הדברים לפוקוס רגשי, כפי שצריך להיות.

בדקתי גס מקרים אחרים של רצח או העלמות של אנשיס, שיש חשש סביר שנרצחו.

אורלי ביטון, בת 19, נשואה, נעלמה לפני שנתיים מבת-יס ולא נמצאה עד היוס. אבל

פרסומים על קשרים עם העולם התחתון, הופיעו בשפע.

הנהג אורי ישראלי, גופתוו נמצאה על יד בית חרושת לודזיה , לאתר התעללות, רוצחו

או רוצחיו מהלכים חופשיים, אבל באמצעי התקשורת היו פרסומים שהיה קשור בעסקי סמים,

פרסומים בשפע.

מאיה זינגר -ניהול התקירה היה כושל לחלוטין, אפילו המשטרה הודתה בזה, סימול כושל

באיסוף ראיות ממקום הפשע, טביעות אצבעות. עד היוס אין התקדמות רצינית בחקירה ואין חשוד,

אין איסוף חומר להגשת כתב אישום. אבל פרסומיס על תייה של מאיה בת ה-17, על קשרים עס

העולס התחתון - יש.



דנו כנוס נעלם , אמרתי בתחילת דברי, אני מקווה שימצא חי וקיים כפי שנאמר בפרסומים.

דוד נעלם ועדיין לא נמצא, אבל פרסומים על כך שנראה בבארים בחל אביב - הופיעו. צריך להבין

מה פרשיגום משפחות הקורבנות כשיש פרסומים באלה.

ועוד מקרה מענין. אילן גרופי נמצא ערוף ראש על פסי הרכבה. המשטרה פרסמה הנחה

שהוא התאבד. המשפחה שלו אינה סבורה שהוא התאבד, הם לא ראו שום כיבה להחאבדוה. נמצאו גנז

פגיעוח נוספות בגופה שלא יכלו להיות הוצאה של התאבדות. יש סברה שנפגע בתאונת דרכים

או בדרך אחרת, אבל המשפחה צריבה להתמודד עם קביעה המשטרה שהוא החאבד.

במקרה של הדם קדמי לא היו פרסומים שפוגעים באופיה סל הדס קדמי או מטילים בה דופי,

אבל היו הרבה פרסומים באמצעי החקשורת, ספקולציות כאלה ואחרות על מהלך ביצוע הפשע, ובם

פרסומים כאלה דיים לקרוע לגזרים אח המשפחה. לא רק פרסומים שמטילים דופי בקורבן, גם

ספקולציות מסוג זה.

אני מחלץ לחמישה פוגים אח המידע שמופיע על קורבנות מעשי רצח או מעשים מחרידים אחרים.

סוג ראשון קל פרסומים- פרטים אוביקטיביים מוצקים; מי הנרצח, אם מצאו את הגופה, אם יש

סימני החעללות. סוג שני - פיסומים שנובעים מהערבוח של מימחים למיניהם, או ספקולציוח

שמוסיפים לאיתן הערכות, הנחות שונוח אין- בוצע הפשע, כמה אנשים השתתפו בפשע ואיך התעללו

בקורבן. קוג שלישי - פרסומים שלא עומקים במהלך ביצוע הפשע אלא ברקע חייו ייל הקורבן,

ובעצם הפ באים - כך כמעט בכל מקרה שקראתי - הם באים להטיל בו דופי מסוים. יכול גם להיות

שהחרטים האלה הם אמנם נכונים. בהחלט יכול להיות שהנרצח היה קשור בעולם התחתון, יכול להיות

שנרצח היה קשור בעסקי סכים, אבל אלד פרטים שמטילים דופי באופיו וברקע חייל, והם נכונים.

סוג רביעי - פרסומים שנוגעים לאופיו של אדם והם אינם נכונים, מקורם בהשערות, תוסר

אחריות, או סחב כך פרסומים. רסיג החמישי - פרסומים שמטילים דופי באופיו של אדם והם נעשים

מתוך המשטרה, "מכוון, לא סחם חוסר אחריות אלא במכוון. היי מקרים של פרסומים במהלך חקירה,

ממקור של המשטרה, פרסומים שלא היו נכוניס, בידיעה שאינם נכונים, והטענה היתה שזה נעשה

כדי לקדם חקירה.

הנזקים של פרסומים כאלה, ואני מתייחס לכל סוגי הפרסומים כולם, הם רבים מאד. קודם כל

יש בזה נזק למהלך החקירה עצמה. ושלא יספרו , צין משטרה מסנן אח החומר והוא קובע מה

אפשר ומה אי אפשר להעביר לפרסום. כל פרסום מיותר פוגע בחקירה עצמה. כל פרסום מיותר

משמש אות אזהרה למי שביצע את הרצח.

יש פרסומים מסוימים ומיוחדים מאר שנועדו לקבלח מידע מהציבור הרחב. זה סוג מוגדר מאד

של פרסומים. אבל פרסום של האורים על ביצוע פשע והשערות שונות, בדרך כלל לא מקחם חקירה

אני מוכרח לציין, שבמרבית מקרי הרצת המחרידים ביותר שבוצעו בשנים האחרונות בישראל,

עדיין אין נאשמים ואין הרשעות. אני יכול למנות כאן שורה של מקרים כאלה. אבל פרסומים

שפוגעים בחקירה, פוגעים בשמו רטוב של הקרבן, ופוגעים קשות במשפחות - יש ויש. מה עובר על

המשפחות כשמופיעים פרסומים כאלה

בלי להתייחס לאמיתות הדברים שמתפרסמים, נדמה לי שיש מקונן רק לסוג אחד של פרסומים,

ואולי שנים לכל היותר. סוג אחד הוא פרסום של עובדות אוביקטיביות מוצקות. נכון שצריך

לדעת שאדם מסוים נרצח, ואולי חשוב לדעת גם כמה עובדות עיקריות הקשורות ברצח. סוג אחר

הם פרסומים שבהם מבקשים מידע מהציבור הרחב. מעבר לזה אינני רואה מקום לשום פרסומים מסוג

אחר- אין גם מקום להכנס לשאלה אם הפרסומים המטילים דופי בקורבנוח הם נכונים א1 לא

נכונים, אין שום מקום לפרסומים כאלה אפילו הם נכונים, אבל אני בטוח שבמקרים רבים

הפרסומים גם אינם נכונים, ובוודאי קולא נבדקו על ידי שום גון! אוביקטיבי כדי לקבוע אם

הדברים נכונים או לא נכונים.



פרסומים כאלה מהווים עבירות פליליות על פי שורה של חוקים: חוק העונשין - סודות

רשמיים, חוק לשון הרע בהוראות המיוחדות לאדם שמת, חוק הגנת הפרסיות. הם מהווים גם עבירת

משמעת על פי פקודת המשטרה.

סי אחראי לפרסומים אלה? במקרים מסוימים המקורות הם במשטרה. לא תמיד, אבל במקרים

מסוימים המקורות הם במשטרה. במקרים אחרים - עתונים וכלי תקשורת אחרים, שמפרסמים דברים

מבלי שמותר להס לפרסם, ובמקרים רבים מפרסמים דברים שמקורם רק בהשערות והערכות, שמעו משהי

וזה להם בסיס מספיר לפרסום כל מיני השערות ודברים שמטילים דופי באדם.

לדאבוני הרב, האשם השלישי הוא משרד המשפטים עצמו, במיוחד מערכת אכיפת החוק שעד היום

לא נאבקה על בלימה התופעה. עד היום לא ראיתי מאבק אמיתי בתחום זה, וכשאני מדבר על

מאבק איננו מתכוון להצהרות, אני מתכוון לפעולה ממשית. האם אי פעם נפתחה חקירה אמיתית

בעקבות הדלפות שפגעו באזרח בישראל? אני לא יודע. אודה לכם אם תשכילו אותי. אני יודע

שנהלו חקירה מאומצת מאד כאשר ההדלפה פגעה ביוקרתה של המ57טרה, זה כן, אבל כאשר הפגיעה

היתה באזרח - לא שמעתי שהיתה חקירה. כאשר הדלפה פגעה ביוקרת המשטרה, עשו מזה "קייס"

גדול מאר.

אם לא נפעל כרי להעמיד את האחראיים לדין - דין פלילי - לא עשינו דבר, משום שאנחנו

מדברים בתופעה שהפכה לנורמה במדינת ישראל. לא נשנה נורמות מסוג זה על ידי הזהרות.

בשנים האחרונות אין מקרה שאדם נרצח ולא היו פרסומים מיותרים, פרסומים שפוגעים או

במשפחה או במהלך החקירה. אי אפשר לעמוד מנגד ולמצוא תשובות שונות למה לא יכולים לטפל

בענין זה. הפגיעה במשפחה היא כל כך קשה ואכזרית, שלא יתכן שאף אתר לא יתן את הדין.

אין להסתפק עוד בהזהרות.

משום כך אני חושב, אדוני היועץ המשפטי לממשלה, שאתם לא צריכים להסביר לנו כמה

קשה לאכוף את החוק. אני חושב שאתם צריכים לעמול קשה כדי שכן תהיה הרתעה וכן לאכוף את החוק,

עד שיהיה ידוע שבענין זה לא יהיו עוד ויתורים במדינת ישראל. אם לא מוכנים להתמודד

לא נגד המשטרה ולא נגד אמצעי התקשורת, לא נעשה שום דבר. אבל אינני רואה שום שיבה

שלא נתמודד, בהליכים פליליים, גם נגד אמצעי התקשורת וגם נגד המשטרה. לדעתי, לא

מתמודדים עם התופעה הזאת משום שלא רוצים להתייצב להתנגשות חזיתית עם פעולות שנעשות

בתוך המשטרה ועם פעולות ושיטות של אמצעי התקשורת. סיבה אתרת לא יכולה להיות.

נשמע עתה את דברי היועץ המשפטי לממשלה, ולאחר מכן את חברי הועדה שבוודאי ירצו

להתייחס לנושא. אבל לפני כן אני תייב לשוב ולהתנצל על ההשתתפות הדלה בישיבת הועדה. זה

קורה בקדנציה הזאת בוערה זו וגם בועדות אחרות, ולעתים אני נשאר אפילו יחידי בועדה.

הדברים שאמר חבר-הכנסת אוריאל לין הם רציניים וקשים, ובוודאי תגיב עליהם. אבל

אולי לפני כן תוכל לומר כמה דברים בענין הטיפול בפרשת מניות הבנקים.

היועץ המשפטי לממשלה י. זמיר;

אפתח בענין הדו"ח על משבר הבנקים, גס משוס שמבחינתי בשעה זו זה ענין קצר מאד.

הבעתי דעתי בענין זה בשעתו. אני לא חושב שאני יכול היום להוסיף דבר בענין זה, בעיקר

משום שטרם קראתי את דו"ח מבקר המדינה ואינני יודע אם אתבקש להתייחס ולעסוק בדו"ח

באופן רשמי. מבקר המדינה באופן עקרוני יכול להפנוח ענינים לטיפולי. אינני יודע אם

אראה מקום ליזמה מצידי. אבל לפני שקראתי את הדו"ח, אני יכול רק להגיד מה היתה דעתי

לפני שנה.



ברשותך, אעבור לנושא השני. ענין הפרסומים בכלי התקשורת במובן הרחב הוא עגין

מטריד את החברה לאח הכנסת חדשות לבקרים, מהיבטים שונים. זר לא הדיון הראשון שאני

משתתף נו נועדות של הכנסת, ואני נוטה להניח שזה גע לא יהיה הדיון האחרון שועדה זו או

ועדות אחרוה של הכנסת יקיימו בנושא זה, בכל פעם מהיבט אחר לפי הענין שעולה על סדר היום,

היום זו פגיעה בשמים הטוב של קרבנות לעבירה, בפעמים קודמים היה כ.דובר בפרסומים שפוגעים

בחשודים או בנאשמים,

קשה מאד להעריך דברים כאלה, אבל עם כל השכנוע בדבריו של חבר-הכנסת אוריאל לין,

אני לא בהוח שפגיעה באנשים שהלכו לעולמם ובשמם קשה יו1'.ר מפגיעה באנשים חיים שעומדים

לחקירה ושמם הטוב נפגע. אלה הם גוונים קוונים של אותו נושא.

כשם שהבעיה היא בעיקרה דומה, כך גם הטיפול דומה. אנחנו יודעים מן הנסיון שבכל

מקום שקיימת עתונות חופשית, יש גם בעיה כזאח. לא ידועה לי אף מדינה אחת שיש בה עתונות

תופשית ושבה הבעיה הזאת נפתרה, ויהא משטרה של המדינה אשר יהיה, פרלמנטרי או נשיאותי,

יותר מתירני או פחות מתירני. הברירה היא בין עתונות חופשית ובין עתונות "מסודרת",

מבוקרת.

יש גם דרך ביניים

דרך ביניים היא, לדוגמה, בענין פרסומים סוב-יודיצה. זהו נושא שאני נזקק לו לא פעם,

גט בפורום זה וגם בפורום של מועצה העתונות, גם אצלנו במשרד.

לדעתי, ההיה זו אשליה לחשוב שדרך הביניים בנושא זה הביא פתרון לבעיה. אני לא מכיר

שום נושא שבו דרך של פעילות משטרתית או פעילות התביעה פותרת בעיה חברתית, לא בתתום זה של

תקשורת גם לא בתחומים אתרים, אלא אם נעסוק כל הזמן בבקורת קפדנית על העתונות ובתביעות

נגד עתונים. אין כיבה לעסוק רק בפרסומים קורבנות לעבירה, אין גם סיבה לעצור את

הטיפול בחשודים שהם חיים, אין סיבה לא לכלול בזה מספר גדול מאד של אנטי ציבור, שרים,

חברי כנסת ועובדי ציבור שנפגעים יום יום מפרסומים שאינם נכונים.

בעתונוח בכל מדינה, כולל ישראל, יש בכל יום הרבה דברים פוגעים. הדרך היחידה

למנוע את הפגיעה, או לעשות את הפגיעה מתוכננת ומכוונת, היא דרך של עתונות מבוקרת. בדרך

ביניים אנחנו הולכים בנושא טוב-יוריצה - פרסומים על ענינים תלויים ועוברים כלתי המשפט.

חלק מהדברים פורסמו בתום לב, במהלך העבודה ובלי כוונה רעה, בחלק היה המצב אתר. דרך

אחרת היא להתחיל להתעסק בעתונות.

אוריאל לין;

התייחסתי לא רק לעתונות אלא גם למעשי הדלפה מכוונים של המשטרה.

היועץ המשפטי לממשלה י. זמיר;

כרגע אני מדבר על העתונות. אני מבקש להזכיר שגם הכנסת כשדנה בנושא זה, כשמשרד

המשפטים במשך שנים רבות בא אל הכנסת בהצעות להגביל את העתונות, קבלה הפנים היתה מאד

צוננת. אני לא בטוח מה תהיה קבלת הפנים בועדה אס נבוא בהצעות לשינוי חוקים או

החלמות להגיש תביעות.



בענין המשטרה, נמצאת כאן נציגת המשטרה והיא בוודאי תדבר. אני יכול להגיד באופן

כללי דבר שעדיין נועץ בתחום שאתה הגדרת אוחו כהצהרת מדיניות וכוונות, אני באופן אישי ,

ואני מייצג בזה את עמדת משרד המשפטים, אנחנו מתנגדים לכל הפרסומים האלה, כולל אותו

יוג פרסומים שאתה קורא להם פרסום פרטים אוביקטיביים מוצקים.

הקו המקובל עלי באופן אישי ועל המשרד הוא שאנחנו לא מוסרים ומתנגדים שיימסרו

פרטים על ענין שנמצא בחקירה, משום שכל פרסום כזה פוגע, כפי שהיטבת כל כך להסביר,

פוגע בחקירה, פוגע בקרבן או בחשוד ובמשפחותיהם, ולדעתי, לא משרה את הענין הלגיטימי

של הציבור לדעת, לפחות לא במידה כזאת שתצדיק את הפגיעה. הציבור זכאי לדעת והוא יודע

כאשר חקירה מסתכמת, ואז אפשר גם לגבש דעה ולהביע דעה, בכלל זה בקורת על המשטרה וכדומה.

למרבית הצער, אין לנו שליטה מלאה וגם לא יכולה להיות שליטה מלאה על פרסומים

אלה. ראשית, חלק מהפרסומים האלה הם לא רק טבעיים אלא גס לגיטימיים. פרסומים רבים

נובעים ממקורות לגיטימיים. למשל, כאשר המשטרת פונה בדלתות פתוחות ומבקשת מעצרו של

חשוד, אנשים יושבים באולם ושומעים דברים בדיון הפומבי. האפשרות לסגור את הדלתוה היא

מוגבלת, והייתי מהסס מאד לשנות את החוק ולקבוע שיותר ויותר דברים ייעשו בסודיות כי

יש גם צד שני למטבע. חלק ניכר מהפרסומים - זה מקורם. יש לא מעט פרסומים שבקורם

באנשים הקשורים בחקירה, לא פעם מהחשודים עצמם, לא פעם מעדים או אנשים שהיו עדים לחקירה.

יש, אני חייב להניח שיש הדלפות מגורמים רשמיים. אני יודע שיש הדלפות מישיבות

ממשלה, מועדת השרים לעניני בטחון, ולא יהיה זה הגיוני להניח שאין פרסומים מתוך מערכות

הממשלה ובכלל זה גם המשטרה. מדיניות המשטרה בענין זה היא ברורה: המשטרה מתנגדת

לפרסומים כאלה. נדמה לי שלעחים מאד רחוקות יש פרסוס רשמי מכוון מסוג זה, אפשר להתווכח

אם דבר כזה מוצדק או לא מוצדק, אבל בכל אופן הוא נדיר מאד. ודרך כלל המשטרה מתנגדת

לפרסומיס כאלה. כמובן שבפועל אין שליטה מלאה על הדלפות ככל התחומים, מכל משרד ממשלתי,

ואין גם שליטה מלאה על הדלפות, במידה שישנן, מן המשטרה.

ברור לי דבר אחד, ובנושא זה אין לי שום היסוס, אם תהיה חקירה משטרתית על הדלפה

מתוך המשטרה, אם יגיע אלי תיק, אתייחס לזה לפי הענין, זו יכולה להיות עבירה משמעתית

וזו יכולה להיות עבירה פלילית. אני רוצה להניח, ואולי גברת חנה הירש תוסיף דברים

בענין זה, אני רוצה להניח שהמשטרה עושה או עשה אח מה שניתן או צריך להעשות כדי

למנוע הדלפות, במידה שישנן.

יש הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה, שחוברו לפני שנים רבות על ידי מי שהיה אז

היועץ המשפטי לממשלה והיום השופט מאיר שמגר, הנחיות שמפרטות מה מותר לפרסם משלבי

חקירה, על ידי המשטרה או כל גורם רשמי אחר, והן מוציאוח מכלל היתר פרסום את כל הפרטים

האישיים או כמעט כולם.

הדברים נאמרו כאן, אם כי אולי קצת במשתמע, גם כלפי העתונות. צריך לבוא בדברים

עם העתונות בנושא זה, משום שהעתונוח יודעת שבאופן עקרוני חופש העתונות, שהוא נשמת אפה

של עתונות, איננו היתר להפקרות. אני עצמי אמרתי לעתונות פעם אחר פעם שאס עושים שימוש

לרעה בחופש העתונות - הם במו ידיהם מסכנים את החופש הזה- הם צריכים לנקוט בצעדים

נמצרים כדי להשליט סדר בביתם. אין אפילו צורך בחקירה משטרתית או הליכים פליליים,

יש להם דרכים אחרות ויעילות הרבה יותר, הם רק צריכים להיות נחושים בהחלטה, כי העקרון

מקובל עליהם. נאמר לי שרק לפני יומיים אמר ד"ר רוטנשטרייך, נשיא מועצת העתונות - -

הוא התייחס לענינה של הדס קדמי באופן ספציפי.

זו דוגמה קשה. הוא אמר, בתור מי שעומד בראש גוף שנלחם על חופש העתונות, שבדברים

מסוג זה העתונזת במו ידיה כורתת את הענף עליו היא יושבת.

אני עצמי אמרתי לעתונות מספר פעמים: אנא, אל תדחפו אותנו לתיקון חוקים. אנחנו

תיקנו את החוק בענין סוב-יודיצה, הרחבנו תחולה החוק, והיום ברור שהוא חל לא רק ממועד

הגשת כחג אישום אלא ממועד שמובא אדם לבית משפט להארכת מעצר. לעתונות יש הרבה תרעומת.

כין אם אחם צודקים ובין שאינכם צודקים, זה נעשה בעקבוח מקרים מסוימים בהם שגחה

העחונוח באופן חמור בפרסום פרטים על חשדות בתקופת מעצר, ללא שוס הצדקה וחיך פגיעה

בסיכויו של אדם לזכות במשפט הוגן.

אם הועדה רוצה לעסוק באופן יסודי בנושא, אסור להזניח אח העחונוח כי בסופו של דבר

הנ?פתח הוא בידיה, ושם הקליטה הרבה יותר קלה, מבחינה מעשית, מאשר השליטה על ציבור גדול

של עובדי מדינה, שלא תמיד מקבלים אח הדוגמה הראויה מן המנהיגות.

באופן יותר קונקרטי, אם יש חשד לעבירה, המשטרה צריכה לחקור, ואס יש חיק ויש

ראיות, אפשר להעביר לתביעה או לפרקליטות מחוז. תלונות בענינים אלה צריך להעביר אל

המשטרה ואני מתייחס לפי התיקים שמגיעים.

ענין קרבנות עבירה הוא מסובך יוקר. לא כל כך קל לנקוט בצעדים במקרים כאלה.

ראשית, באופן רשמי אי אפשר להגיש כתב אישום על הוצאח לשון הרע כדי להגן על שם אדם

שהלך לעולמו אלא על פי בקשה של המשפחה. אני יכול לומר כעובדה שאף פעם לא היתה אלי

פניה כזאת. ואין זה מקרה, יש דברים בגו. אתפלא מאד אם בני משפחת וינגר יבקשו לשמט

פלילי. משפט כזה עלול רק להחריף אח הכאב ללא נשוא לתקופה ארוכה. אני לא יודע מה יהיה

במשפט, אבל עצם החיטוט כואב מאד, אי אפשר לדעת מה ירצה הנאשם להביא במשפט.

חלק מהשמות שהזכיר חבר-הכנסח לין, אינני מכיר את שמו של דוד מנוס אני מכיר.

בשלב זה אי אפשר לראותו כקרבן עבירה.

לא הצגתי אוהו כקרבן עבירה, הסברתי רק השתלשלות הפרסומים בקשר אליו.

אבל אין םפק שהוא קרבן פרסומים.

החוק נוחן זכות להגיש חביעה, לא רק חביעה אזרחית על לשון הרע אלא גם תביעה

פלילית. בשל הוראה זו בחוק אין פרקליטות המדינה עוסקת בדברים אלה. אם לא היו חביעוח

פליליוח על פגיעה בשמוח קדבנוח עבירה, לא היו גם חביעוח פליליות מצד פרקליטוח המדינה

על פגיעה בשמו של עובד גדגנה או נבחר ציבור, למרוח שכל פעם הנושא עולה מחדש ואילו רצינו

לעסוק בו - היחה לנו פרנסה מלאה והיינו מפסיקים להביא לדין גנבים ואנסים למיניהם.

פניות כאלה לא מגישים לי, קבוע בחוק שהנפגעים עצמם יגישו חביעוח. החוק קבע

שלנוגעים בדבר יש זכוח להגיש גם חביעה פלילית.

הזכרת את הפגיעה האפשרית בחקירה. בכל אחד מהמקרים שלא פוענחו יש בוודאי פגיעה קשה

מאד-, גם בחקירה שעדיין לא הסתיימה, אם עורכים משפט כזה.

צריך למנוע פרסומים כאלה?



אני שותף לרגישותו המוצדקת כל כך של חבר-הכנסת אוריאל לין, ואני חושב שיש מקום

ליזמה כלשהי. אני מסכים עם היועץ המשפטי לממשלה שריסון עצמי של העתונות הוא הדבר

החשוב ביותר, אלא שלמרבית הצער, העתונות אינה מקיימת ריסון עצמי כדרוש, ויש גם עהונים

שאינם כפופים למועצת העתונות. אני רואה לנגד עיני שבועון מסוים, שבשער הראשי הביא את -

הפרטים בפרשת הדס קדמי, והוא כבר יודע שהענין קשור בפורנוגרפיה, לא בלאומנות. ללמדך

שכל הפרסום לא בא שלא להסיט את החשד ואולי להשפיע על התקירה.

אני תושש שעד שבאים להגן על הערך התשוב שהוא תופש העתונות, איתנו נמצאים מקפתים

עדך שהוא יותר חשוב - זכותו של אדע שלא יכאיבו לו שלא לצורך, ועל אחת וכמה כשהוא כבר

כואב.

נדמה לי שבנסיבות הקיימת אין הגנה למשפחות האומללות של הקורבנות. אם יגישו

תביעה, יסבבו את עצמם. זאת בעיה. אבל אולי אפשר לקבוע שבמהלך התקירה לא יותר פרסום

על הקורבן וחייו. מיום הרצח ועד שמגישים תביעה נגד נאשם, לא יחטטו בעניני הקרבן ולא

יגרמו סבל בלתי מוצדק למשפחה, ללא הבדל מה מידת מעורבותו ילל הקרבן בפלילים, אנחנו

רוצים למנוע כאב נוראה, שעלול להביא אנשים לידי התאבדות, וכבר היו מקרים כאלה. קדושת

תיי אדם היא בעיני ערך יותר חשוב מהערך הנפלא של חופש העתונות. תופש עתונות אין

פרושו הפקרות, כפי שאמר כבר היועץ המשפטי לממשלה. למרבה הצער, עתונום מסוימים מרשים

לעצמם חיים מופקרים תוך ניצול לרעה של ערך מאד חשוב, שאני בעד שימורו וחיזוקו - חופש

העתונות. לקרבן יש גם קרובים, והם צריכים להתגונן-

אי אפשר לגנות פומבית את מי שפירסם שער כזה בעתון?

איריאל לין;

הוא ייהנה מזה.

א. ח. שאקי;

אם נדחה עשיה כלשהי, יזמה כלשהי, למשל יזמה לאסור פרסומים במהלך תקירה אלא לפי

בקשה של הקרבנות עצמם, אנתנו עושים עוול שלא לצורך בהסתמכנו על טוב לבה של מועצת

העתונות, אתיקה וריסון עצמי של עתונאיים. אתיקה היא ענין מקצועי. יש אתיקה של עתונאים,

אתיקה של משפטנים, של רופאים, ואנחנו יודעים שיש רופאים רבים שגוברים על מגבלות האתיקה

כי התוק לא נכנס לענינים מסוימים. אי רצונו של המחוקק להכנס לתהום אלה מקורו באי רצונו

לפגוע במקצוע, לא לומר לעורכי דין מה טוב או רע , לא לומר לרופאים או עתונאים כה טוב

ומה רע. עובדה היא שכמעט אין מהעתונאים לא קם לתקוף את התופעות האלה, פרס אולי למישהו

ב"מעריביי שאמר שזאת בושה. אבל ככיוון שהטפה מוסר איננה משיגה ממרה, כנראה "לא יהיה

מנוס מנקיטת איזו יזמה.

היו"ר א. קולס;

אדוני היושב ראש, אני לא כל כך מסכים עם הניתוח והגישה שלך לנושא, ולא בכדי

ביקשתי קודם לשמוע אותם ורק אחר כך את מועצת העתונות. אילו מועצת העתונות היתה באמת

משתקת במגרש שלה, היתה בוודאי מתעוררת ולא היה צורך שועדה של הכנסת תעיר אותה

לראית שנעשים דברים שהדעת לא סובלתם. אני מניח שאותו מכתב שהביא לנו תבר-הכנסת אוריאל

לין, המכתב של הוריה של מאיה זינגר, הגיע גם לידיהם של עתונאים וגם למועצת העתונות.

אנתנו לא באנו להעביר את הכדור מהמגרש הזה למגרש של מועצת העתונות.

מועצת העתונות כבר הופיעה מספר פעמים בועדה בענין פרסום שמו של השוד. לא מקובלת

עלי הפניה אל סוב לבם. נזמין אותם לועדה כדי להעמידם על חומרת הדברים. יש כאן שני

אלמנטים, מצד אחד מקובל על כולנו שחייבים להגן על כל אדם, על שמו, על כבודו ומעמדו,

ומצד שני רוצים להגן על חופש העתונות, והעתונות נדרשת להצדיק את האחריות שניתנה לה.



היועץ המשפטי לממשלה י. זמיר;

בהרבה מקרים המקור הוא לא הרלפה. אני לא יודע מה היה בענין הדס קדמי. אני יודע

גופתה נמצאה על ידי קבוצה של חיילים, ואני לא יודע מה הם אמרו או מסרו.

1.מדיניות שלנו היא נגד הדלפות, ובענין זה אני יכול לדבר גם גשם המשטרה. המשטרה

מתנגדת להדלפות. כשם שהמשטרה נלתמת בכל עבירה, צריך להלתם גם בדברים אלה, ולא רק

בהדלפות על ידי שוטרים אלא גם בהדלפות על ידי עובדי מדינה. חובה להלתם בהדלפות. אבל אנחנו

יודעים היטב שזו מלתמה שלעולם אינה משיגה את מטרתה, אולי היא יכולה וי . להביא תועלה

מסוימת. אנתנו מכירים את המצב בכל המדינות הדמוקרטיות שיש בהן עתונות חופשית. זה לא

אומר שלא צריך להלתם בתופעה, אדרבה. זו העמדה הרשמית שלנו וגם של המשטרה. על מה שקורה

בפועל תוכלו אולי לשמוע מנציגת המשטרה. כדי להלתם שדברים כאלה לא יקרו, והם לא

צריכים לקרות, תשוב לגונות גם לעורכי העתונים.

אני מבתין בין נקיטת צעדים של תקירה והביעה נגד העתונות, אלה צעדים שצריך

לנקוט בהם רק בלית ברירה, רק במקרים קיצוניים, ובין נסיונות להשפיע, לשכנע וללתוץ

על העתונים שהם יטפלו בענינים אלה בעצמם. בתתום זה אנחנו צריכים להיות במאבק בלתי

פוסק. אני משתדל לעשות, טוב יהיה אם גם הכנסת החדשה תעשה בתתום זה, על ידי ועדה זאה

או בכל דרך אתרת.

שולמית אלוני!

אינני רוצה להאריך בדברים בנושא זה אלא רק לתזור על הצעתי . הצעתי לפנות למועצת

העתונות, לשמוע מה עושים, לגרות אותם או ללתוץ עליהם להפעיל את כללי האתיקה שלהם.

זאת היתה הצעתי, ואני תוזרת עליה ביתר תוקף בעקבות דברים שנאמרו כאן, כי אני לא תושבת

שצריך להתתיל במשפטים לפני שממצים את הדרך הנכונה ביותר, כלומר שמועצת העתונות תרסן

את עצמה.

אדוני היושב ראש, לעתים מאד רתוקות יש לנו כאן נציג כל כך בכיר של משרד המשפטים,

האם אפשר לשאול כמה שאלות גם בנושאים אתרים?

אני מציע שנקדיש את הישיבה הזאת לנושא שהעלה הבר-הכנסת אוריאל לין. נמרית לכאן

את היועץ המשפטי פעם נוספת, ואני מקווה שאז נוכל לכבד אותו בהשתתפות רתבה יותר של חברי

הועדה, כדי לדון בענינים אתרים.

הדיון הזה נחלק לשנים, תלקו האתד - דיון עם אנשי משרד המשפטים, תלקו השני- דיון

עם מועצת העתונות. אין ספק שתשוב קורם כל ללבן את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בסוגיה

זאת.

ש. אלוני!

מתר תגיע לכנסת מידרה של הצעות חוקי פרטיות נגד גזענות. הייתי רוצה לשמוע עמדת

משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה.

אם הכנסת תחליט, הצעות התוק יגיעו לשלותן הועדה ואז נזמין את היועץ המשפטי

לממשלה.



ש. אלוני;

היתה הצעה לקבוע אח כללי האתיקה כנורמה שתחייב גם עחונים ועתונאיים שאינם חברים

במועצת העתונות. אורי אבנרי הודיע בועדה שהם מובנים לקבל עליהם אח הבללים ולעמוד

לפיהם לדין.

עד שנגיע לכך שכללי האחיקה ייקבעו במסגרת קול חוק, עם סנקציות מסוימת על הפרח

הכללים, בינתיים נפגעים אנשים ונפגעות משפחות.

לפני דשימה ארוכה של סעיפי עבירוח פליליוח בחחום זה, רשימה שהכינה היועצת

המקפטיח לועדה גבי רחל מלחי.

היועץ המשפטי לממשלה י. זמיר;

מי הגיש חלונה למשטרה? אף אחד.

היו"ר א. קולם;

כל נגיעה בפצע מכאיבה עור יותר לגוף שהוא ממילא דווי. אם מתפרסמים דברים כאילו

בשם המשטרה, או פרטים מתוך חקירת המשטרה, מדוע לא יבוא דובר המשטרה ויודיע לכל הדברים

האלה הם לא על רעת המשטרה, הם חסרי יסוד. אט ההיה הודעה מוסמכת ורשמית כזאת, העתונאי

שפרסם יעמוד במצב מאד לא נוח. יכולה המשטרה לפנות למועצת העתונות ולומר: פרסומים אלה

שכאילו יצאו מהמשטרה, לא רק שהם לא נכונים אלא יזהם לא משקפים את עמדת המשטרה והבגמה

שלהם הפוכה ממגמת המשטרה. מדוע לא יפנה היועץ המשפטי לממשלה למי שמפרסמים דברים כאלה

ופוגעים בצפור הנפש של משפחות כואבות, מדוע לא יפנה מצידו אפילו לא 1,יהה אליי פנייה

מצד המשפחה?

יש בזה גס עוול למערכת עצמה, כי אם אין הכחשה, אנשים מקבלים כפשוטם דברים שקראו

בעתון, תושבים שהמשטרה הדליפה מידע לצרכים כאלה או אחרים. קשה לשרש רושם כזה.

אנחנו חוששים מאד מפני פגיעה בפרות קדושות, כמו העתונות ודברים אחרים. לנו כועדה

כנסת אין כלים לטיפול בנושא, לשם כך חוקקה הכנסת חוקים לשם כך קיימת המערכת של היועץ

המשפטי לממשלה, לשם כך קיימת המשטרה, מערכת שצריכה לא רק לחקור אלא לפעמים גם

להבהיר דברים. אם יהיה משפט לפי חוק לשון הרע, יכול גם להמצא חבר שיספר שפעם היה גם

קרבן העבירה במסיבה שבה עישנו סמים. זה רק יוסיף יגון למשפחה. המטרה היא לא לערוך

משפטים בענינים אלה, המטרה היא למנוע פרסומים סנסציוניים שכל מטרתם להגדיל תפוצת העחון.

ח. הירש;

אהה מאמין שתוכל להשיג זאת?

גם מלחמה גדולה צרין להתחיל בצעד קטן. לפעמים צריך למצוא ס. רה אחד שיהיה שעיר

לעזאזל. לא נשנה אח המצב על ירי הזמנח מועצת העחונות ועל ירי כך שנדבר אל טוב לבם.

ח. הירש;

שמתנהלת מלחמת חורמה בין העחונים, אתה מאמין כי יש סיכוי לצעד מסוג זה?

אני מאמין שאפשר לתת הרבה מאד הסברים למה לא לעשות משהו. אבל אני יכול גם לחת

דוגמאות שכאשר כן רוצים לעשות - עושים.

הייתי רוצה לראות איך עתון היה מהנהג אילו דובר המשטרה היה אומר שאין יסור

לדברים שפרסם.

ר. מרידור;

אני רוצה להשתמש בהזדמנות שהנושא עלה לדיון כדי לנסות לראות את הדברים באספקט

יותר רחב. אני יודע שהרבה אינטרסים כלכליים, ציבוריים, אינדיווידואליים וגם פוליטיים

כרוכים בעתונות, ועדיין אני חושב שצריך לטפל בנושא באופן היסודי ביותר. והכוונה

לא רק לבעית הפגיעה בקרבנות, אלא גם פגיעה בחשודים ונאשמים. בכלל יש פגיעה בחופש הפרט

על ידי תופש העתונות. אני חושב שאנחנו הגענו לחוסר איזון משווע בין תופש העתונות,

חופש הדיבור שהוא כמעט בלתי מוגבל, ובפועל הוא בלתי מוגבל, אם מפני שחוקים לא מיושמים

ואם מפני שההפעלה לא מתאימה לקונסנסוס החברתי, התוצאה היא שאין איזון בין חופש הדיבור

וזכויות הפרט. הדרר הנכונה היא דרך של איזון, כי מול חופש הדיבור עומדת הגנת הפרטיות

ועומד בטחון המדינה.

יש הסכם הצנזורה, שהוא יצור מוזר ומסוכן. זה הסכם יחידי מסוגו בארץ. בעיני הוא

הסכם אנטי-קונסטיטוציוני, כי בו היועץ המשפטי לממשלה מתחייב לא להעמיד לדין עבריינים

אם הם מתנהגים יפה, החוק אוסר על פרסום דברים מישיבות המכשלה או דברים בעניני בטתון,

והיועץ המשפטי לממשלה אומר שעל עבירות כאלה לא יעמיד איש לדין, בתנאים מסוימים. זו

משמעות ההסכם.

אני לא מאמין שתקיקה לבדה מספיקה. נושאים אלה חלקם לא טוב שיהיו! בחקיקה,

צריך לעשרה בדרך אחרת. יתכן שאין מנוס גם מחקיקה בדברים מסוימים , כי הכללים שאנחנו

נוהגים לפיהם נקבעו בזמן שהיו ממשלות חזקוח מאד ועתונות חלשה. היום המצה הוא הפוך מזה

שהיה. כשאני מדבר על עתונות, אני מתכוון לכלי התקשורת, לא רק עתונות כתובה. פעם לא

היה עולה על הדעת לכתוב בעתון מה עשה שר זה או אתר בביתו. היום אתה קורא זכרונות על

חיים פרטיים של אנשים, על המנהגים המוזרים שלהם, מספר הנשים והפלגים. לאחרונה קראתי

על חייו של לויד ג'ורג'. בזמנו לא נאמרה על זה מילה. הכל הכל יוצא החוצה, ולא רק

על אנשי ציבור. המצב היום הוא לא בריא, צריך להגיע לאיזון.

על הויועץ המשפטי לממשלה להגיש תביעות. צריך להיות שינוי די משמעותי במערכת היישום,

לא די בחקיקה, מריך לקיים מערכת דיונים שיביאו להסכמה לאומית יותר רחבה, שתקיף גם את

הממשלה ושלוחותיה, אם היועץ המשפטי לממשלה, שלענין זה הוא לא יועץ לממשלה אלא התביעה

הכללית, גם הכנסת , גם מועצת העחונות ואולי גם גופים אחרים. שיחשבו ביחד איך ליצור

כללים חדשים, מה יהיה בחקיקה ומה לא בחקיקה, הכוונה לא צריכה להיות לשמר אינטרסים

והתנהגויות, אלא ליצור משהו אחר, שבין היתר יחייב גם בנושא שהעלה חבר-הכנסת אוריאל

לין,אבל לא רק בנושא זה.

נושא שאי אפשר שלא לגעת בו בהקשר הזה הוא ההדלפות. יש כאילו שני סוגים של עבירות,

יש עבירות שלא חוקרים אותן. מי שמדליף מועדה חוץ ובטחון, מי שמדליף מישיבות ממשלה,

בנושאים מדיניים או בטחוניים, לא חוקרים. אי אפשד לחקור? אפשר. ראש הממשלה לשעבר בגין

לא הסכים שיחקרו נבחרים, ואינני בטוח שצדק בזה. אני יודע אח הסכנות.

ו



אני לא מסכים לגישה, שהיא כנראה הגישה של התביעה הכללית וגם פרופסור זמיר שותף לה,

שלא לחקור אה העתונות כשלא תוססים אח פי שהדליפו לה ,יש עבירה של גנב ויש עבירה של

סוחר ברכוש גנוב. סליחה על ההשוואה, אבל בשינויים המחוייבים, יש קשר בין הדברים.

י לא מציע לעשות מעקב אחרי כל כתבי הרדיו והטלוויזיה והעתונות, אבל בין לא לעשות

כלום ובין מדינת משכרה יש סקאלה רחבה מאד, ואנחנו. נמצאים בקצה.

אחר הדברים היסודיים בדמוקרמטיה, מלבד תופש הפרט ונת הפרטיות, הוא שיהיה דיווח

אמה. הדיווח הוא הגסים שעליו אנשים קובעים עמדתם, מחליטים במי לבחור. אין דיווח אמת

כאשד הקריטריון הוא הסנסציה, כאשר חלק גדול מהעתונות לא מייצג נכון כה שקורה, קשה יהיה

לקבוע בחוק שמי שעושה סנסציה ילך לבית הסוהר...

הנושא הוא רציני וכבד, הוא מחייב דיון ציבורי רחב, ממוסד, בכוונה להגיע למסקנות. אם

בסופו של דיון כולם יצאו שמחים, יהיה זה סימן שלא השגנו כלום. אם העתונים יכעסו קצת, יכעסו

קצח גם הממשלה וגם חברי הכנסת, גם מי שחושבים שאפשר לעקות מה שרוצים ולהדליף ואיש לא

יגיד מילה, בסך הכל אולי נגיע לאיזון יותר נכון.

מאז אני בכנסת אני נמצא בתיסכול: כל אימת שאני מציג בעיה קונקרטית ומבקש

להתייחס אליה ובה לעשות שינוי, מתחילים לפרוש את הידיעה כולה, אומרים שהנושא הרבה יותר

רחב, לא רק הבעיה המוגדרת הזאת. נכון, אני יודע, וגס אני בעד חשיבה רחבה, אבל צריכה

להיות גם יכולת להתייחס קונקרטית לבעיה מוגדרת, וגס יכולת לעשות משהו ספציפי באותו

תחום מוגדר.

אני לא יכול להתייחס לדיון כזה בשויון נפש. לא הייתי מסוגל, כמו שהציעה חברת

הכנסת י7ולמיה אלוני, לעבור לנושאים אחרים שמטרידים אותי. אולי נוצרה בי קירבה אישית

לנושא. אני חושב על ההורים של מאיה זינגר, על ההורים של דוד מנוס, אני מנסה לחשוב

איך הם מרגישים, עם מה הם מתמודדים.

ננסה לרגע לחשוב שיש משפחה שקרה לה הדבר הכי מזעזע שיכול לקרות בחייס ובצורה הכי

שפלה, בן או בת משפחה נרצחו, בלי שום סיבה,השללות. לאחר מכן הם צריכים לא רק

להתמודד עם הדבר האיום הזה, הם צריכים גס להתמודד עם פרסומים בעתונות. בעוד שהחקירה

לתפיסת הרוצח איננה מתקדמת, מופיעות ידיעות שהבת נאנסה על ידי חמישה אנשים או רק על ידי

גבר אחר, האשמות שקשורות במה שעשתה בחייה הפרטיים.

את הכאב כולנו מרגישים, אבל מה לעשות?

אני יודע מה צריך לעשות קודם כל: צריך לרצות לעשות. אם לא רוצים לעשות, אפשר

הרעיון טוב, אבל חסר כוח אדם, חסר תקציב...

תשובה נכונה אפשר לתת רק אם מסוגלים להתייחס גם לבעיות מוגדרות, ככל שאני אוהב לראות

דברים בתפישה כללית.

אין זה מקרה יחידי. אני לא שם עצמי תחת אלוהים, חלילה, ולא אגיד איפה הכאב קשה יותר,

אם כאבה של משפחה שבה נרצחה בת והיא צריכה להתמודד עם הכאב פעמיים. או אדם חי שהטיחו

בו בוץ על לא עוול בכפו. שני הדברים חמורים בעיני, אבל אני מציע לראות מה עובר על

משפחה. משפחת זינגר נטשה את הקיבוץ, נטשה את חברתה, את השורשים, כי לא יכלה להמשיך

לחיות באותה חברה. אביו של רחל הלר התאבד לאחר רצח הבת, שהיה צריך לחיות אוחו פעמיים.

ש תופעות מזעזעות, אי אפשר להנתק מזה. והדברים חוזרים ונעשים, לא שפעם קרו, הם

נעשים כל הזמן.



מוחשי, ובסוף דברי אגיע לזה. לפני כן אני רוצה להעיר כמה הערות לדברים שנאמרו כאן.

גם כשעבדתי בשרות הציבורי, היו מקרים שפגעו בשמם של אנשים, אבל אנשים יכלו להתגבר

על זה. תמיד סברתי שעושים שגיאה כשלעולם לא ממצים אם העמלנות את הדין על השמצות אישיות של

אישי ציבור ואנשים אחרים. מדברים על חופש העתונות. איזה אינטרס יש לציבור לחטט בפרטים

של אונס ילדה? זה בכלל דבר שעומד בסתירה לחופש העתונות. הרחבנו את חופש העתונות

עד כדי הפקרות. למה מתביישים לומר אח האמת? כי אף אחד לא רוצה להתייצב נגד עתונות.

אני יודע שקשה מאד להתייצב נגד עתונאים, יש להם כוח אדיר, הם יכולים לשחוק אדם.

אילו הוגשה תביעה פלילית ואישי ציבור היו יודעים שהמכשיר הזה קיים, אני מבטיח לכם

קאתרי ארבעה או חמישה משפטים פליליים על השמצת אנשים, במדינה קטנה כישראל, הנורמה היתה

משתנה. אני אומר זאת מתוך ידיעה, שאם אתה עולה על מטרות ספציפיות בדרך אכיפת החוק, אתה

משנה נורמות. אני יכול לתת דוגמאות מעשיות, אבל אינני רוצה להאריך בדיבור. אני סכיר

תחומים שעבירות פלליות היו נורמה, בתחום המיסים, ושינינו את פני הדברים כשעלינו על

עשר דוגמאות בולטות. למשל, בענין ניכויים במקור.

מוכרחים להתחיל לפעול. אם לא עושים דבר, נותנים ביסוס להתנהגות כזאת. הם לא

מפחדים מאף אחד. אני מתייחס לא רק לאמצעי התקשורת, אני מתייחס גט למשטרה. אין לי ספק

שחלק מהפרסומים הם הדלפה מכוונת של המשטרה, לא רק פרטים לא נכונים אלא גם הפרטים

הנכונים. דיברתי עם עשרות עתונאים ושאלתי איך כותבים דברים כאלה, והסבירו לי שפה ושם

שמעו דברים משוטר. איך יתכן הדבר שהמשטרה מנהלת חקירה מאומצת כאשר ההדלפה פוגעת ביוקרתה

היא, ואין חקירה כאשר הפגיעה היא באזרח או במשפחה של קרבן - איפה האיזון?

אני מסכים שתביעה על פי חוק איסור לשון הרע היא דרך גרועה. גברת יהודית קרפ דיברה

אתי בענין זה והיא צדקה. נכון שזה לא טוב אם המשפחה תגיש קובלנה ותבקש לפתוח הליכים

על פי חוק איסור לשון הרע. אבל יש הליכים אחרים. יש חוק העונשין (סודות רשמיים), הקנית

המשטרה, חוק הגנת הפרטיות.

יש דברים שזועקים לשמים. אני רוצה לדעת מי אחראי לפרסומים שדוד מנוס חי ומבלה

בתל אביב. זה יצאה מאיזה שהוא כקום?

רק מהמשטרה.

אולי לא המשטרה, אולי עתונאי, אבל המעשה נעשה וצריך לחקור מי אשם. צריך להתחיל

באיזה שהוא מקום. אני לא רוצה שהמשפחה תתבע לפי חוק לשון הרע, זה לא טוב, אבל אפשר לפעול

לפי חוקים אחרים.

אני מבקש מכם לחשוב על חקיקה חדשה, חוק קצר ופשוט בדבר פרסום פרטים על קרבנות,

אם הפרסום הוא מצד המשטרה או באמצעי התקשורת. צריך לקבוע מתי ומה מותר לפרסם, למי

הסמכות לקבוע, וכל מה שמנוגד לזה - ייחשב עבירה פלילית.

בתקופת החקירה?

עד הגשת כתב אישום. מרגע שהוגש כתב: אישום, זה ככר ענין לשיקולו של השופט אם להתיר

או לאסור פרסום.

חשוב שהתונאיים יכינו שאנחנו רציניים בענין זה, והם יבינו שאנחנו רציניים רק אם

תפתח חקירה במקרה אחד או שנים.

אני רואה מקום ליזמת חקיקה בנוגע פרסום כרמים על קרבנות . אני לא מתייחס שחקיקה

כזאת הרי יחס גם לפרסומים של חשודים. אם יש הצעה שעד הגשת כתב אישום אסור לפרסם

ברטים על חשודים, אינני רואה כיבה שלא לקבוע זאת גם לגבי קרבנות פשע. ;

הצע" החוק עברה קריאה הרומית. הקדנציה נגמרה לפני שההנעה עברה קריאה ראשונה, ולכן

אי אפשר היו- שהחיל עליה דין רציפות וצריך להתחיל את הדרך מההתחלה. אין ספק שאפשר להעלות

מחדש את ההצעה.

אנחנו רוציס בחופש העתונות, אבל יא רוצים הפקרות. חבר-הכנסת אוריאל לין דיבר על

מקרים חמורים ביותר. כל אחד מאתנו יודע מנסיונו דברים קלים יותר, ידיעות לא נכונות

שעתונאים מפרסמים אפילו בלי לבדוק אף הדברים, גם כשבדיקה צריך לקחת רבע שעה. אנשים שאינם

מנוסים "זה, נפגעים ומזדעזעים. אבל אלה דברים קטנים.

כשיש פגיעה במשפחה שעברה סבל בל יתואר,לאחר שנרצח בן משפחה, אני לא יודע אם בכלל

אפשר להגדיר במלים אח ההחרשה שלהם. קשה להם להסתכל בעיני חברים ובעיני אנשים ברחוב, הה

מרגישים שכל אחד מבציע עליהם כאצבע. מישהו צריך לקחת יזכה ולעשות מ77הו בענין זה.

חבר-הכנסת אוריאל לין הציע שתי הצעות: 1. להפעיל את החוק רקיים; 2, חקיקה.

קל מאד לכתובכל מה שרוצים לכתוב כשלא צריך אפילו לבדוק אח הדברים. אם תבדוק,

אולי גם תשמע ורסיה הפוכה. והעם היהודי מאמין בכל כה שכתוב נעתון. לאחר שדבר נכתב

בעחון, אי אפשר למחוק, שום הכחשה כבר לא תעזור, יגידו: אבל זה כחוב בעתון... לעתונות

ילל כוח אדיר, וכאשר עוסקים בכוח, צריך ליצור דפוסים קל התייחסות אליו.

אני שפח שחבר-הכנסת אוריאל לין העלה את הנושא, כי אסור להתעלם מנושא כזה. לא אבקש

מהיועץ המשפטי לממשלה להטיב עכשיו על הדברים. אני שמח שבאה לכאן עט המשנים והעוזרים, כי

אני רוצה שתידלק אצלכם נורה אדומה והדיון כאן יעורר מחשבה. לבעיה כזאת אי אפשר

להוציא פתרונות מן השרוול. שמענו כאן רעיונות.

הועדה יכולה לאמץ גט אח ההצעה של חבר-הכנסת דן מרידור.

הדבר היחדי שהועדה יכולה לאמץ, ואותו כבר אימצה לפני שבוע, הוא שיש מקום לדיין

ולמחשבה, גם במערכת של היועץ המשפטי לממשלה, גם במשטרה, גם בכנסת.

התחלנו בדיון. נזמין גם את מועצת העתונות, סוב להדליק גם אצלם במה נורות אדומות,

יכול להיות שגם הם יתעוררו למחשבה,

ההצעה של הבר-הכנסת דן מרידור נראית לי נכונה. כשיודעים שהדלפה היא נורמה, יש גם

אנעים שמבקשים להיות חברים בגופים מסוימים כדי שיוכלו להדליף. אני חושב שאנחנו

להלחם בתופעה.

אני מודה לתבר-הכנטת אוריאל לין ?להעלה אה הנושא, אני מודה ליועץ המשפטי לממשלה

ולכל האורחים שלנו, ואני מבקש גם הצעות קונקרטיות. אני מבקש מכם לשקול את הדברים

ילל חברי הכנסת אוריאל לין ודן מרידור במישור מעשי.

באשר להצעת חוק לאיסור פרסום שמו של חשוד, אנחנו יודעים שהצעה חוק פרטית עוברת

דרך ארוכה ולא כל כך מוצלחת. מאחר שהיתה בענין זה תמיכה של הממשלה, רצוי שהממשלה תגיש

אה ההצעה.

היועץ המשפטי לממשלה י. זמיר;

בקואליציה החליטו שלא רוצים שהממשלה תציע את החוק, אלא שתהיה הצעת חוק פרטית

בתמיכה של חברי כנסת גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה.

זה תהליך ארוך. אט יש החלטת קואליציה, ואין ויכוה בממשלה, אני מציע שמשרד המשפטים

יביא הצעת חוק מיזמתו, והועדה הרון בה.

ההצעה הגיעה לועדת שרים לעניני חקיקה"

היה איסור.

שר המשפטים משה נסים אמר: אם אתם לא תביאו את ההצעה, הממשלה תביא אותה. כיוון

שאנחנו לא הבאנו, אני מציע שהממשלה תביא את הצעת התיק.

תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה13:20)