הכנסת האחת עשרה

מושב ראטזן



פרוטוקול מס' ו1

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום בי, טי בכסלו התשמ"ה, 3 בדצמבר 984ו, 11:30

א. קולס - יו"ר

מ. וירשובסקי

א.ח. טאקי

ד. שילנסקי

ע. אבל - מנכ"ל "אבנר"

מ, כהנא - משרד האוצר, המפקח על הביטוח

השופט א. נתן - בית המשפט המחוזי בירושלים

מ. צלטנר - מנכ"ל "קרנית"

ח, קלוגמן- משרד המשפטים

ר. מלחי

ע, לוי

א. אשמן

חוק פצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מסי 5), התשמ"ד-1984



חוק פצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), התשמ"ד-1984

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. אנחנו ממשיכים היום בדיון

עלי חוק הפצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מסי 5). בישיבה הקודמת התקדמנו

נאיטנו וסיימנו את הדיון בשני סעיפים ושליש הסעיף, בסעיף השלישי קצת נתקענו.

בסעיף קטן (2) בסעיף 3 נאמר: "בית המשפט דשאי ליתן פסק דין על דדך

הפטרה...". בהקשד זה עלו השאלות אם לתת סמכות לבית המשפט, איך זה ישפיע על

המתדיינים אם לא יסכימו לפשדה, איך זה ישפיע על הפונים לבית המשפט, אם זה לא

עלול לפגוע בצד זה או אחד אם לא יסכימו לפשדה. כדי להבהיד נושא זה הזמנו את

השופט נתן.

התעודדו שאלות גם בענין פיסקה (2) בסעיף קטן (1) שבסעיף 3. הסעיף בענין

ניכוי מס הכנסה קיים בחוק, אבל מסונבד שבפועל לא מנכים מס ומעבידים אותו לאוצד

אלא פשוט מחשבים את הפיצויים לנפגע לפי ההכנסה נטו, חבדים בועדה הציעו להגדיר את

הדבר אחרת, או לעשותו אחדת. החלטנו לשמוע בענין זה את עמדת האוצד ולשם כך הזמנו

את מר כהנא.

נשמע תחילה את דבדי השופט נתן לענין הפשדה.

דבותי, אני מבין שהמטדה המרכזית של הצעת החוק המונוזת לפניכם היא להביא

פישוט וזירוז ההליכים המתקיימים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דדכים, ולשם

הקיצוד אקרא לו חוק התאונות. כמי שעוסק בענין במידה לא מבוטלת, אני צדיך ליומד

שהדבד הזה ממש מתבקש ומתחייב.

יש לפני סטטיסטיקה של התיקים שהגיעו לבית המשפט המחוזי בירושלים מינואו עד

אוקטובר 1984, והתמונה שמתקבלת היא שמכל התביעות הכספיות שהוגשו לבית הנשפט

באותה תקופה יותר מ-50% מהתיקים הם תביעות לפי חוק התאונות. זה מספד גדול מאז.

הסעיף שמדובד בו בא לתת סמכות לבית המשפט, בהסכמת הצדדים, לתת פסק דין על

דרך הפשדה. ובכן, תנאי מוקדם להפעלת הסמכות של בית המשפט לפי סעיף זה הוא הלכמת

הצדדים. אני חושב שהצעה זאת עלולה לתדום תרומה של ממש לזיזוז ההליכים במישור זה,

ובכך בסופו של דבר להקל על התובעים, שלפעמים ממתינים תקופה די ממושכת לפיצויים

המגיעים להם בכל מקרה על פי החוק, החוק שקבע לדאשונה את החבזת האבסולוטית

לפיצויים של המבטח.

המציאות בבתי המשפט מלמדת שאף כי החוק קבע חבות מוחלטת של המבטח לתשלום

פיצויים, מספר התביעות המוגשות בבתי המשפט כמעט שאיננו יודד. המספר הוא גדול

מאד. יצר ההתדיינות של הבאים בשערי בתי המשפט, לצערנו, גורם לכך שעל אף קביעת

הוזבות האבסולוטית ההליכים מתמשכים. יש למצוא דדך לזדז ולפשט את ההליכים.

לפי ההצעה המונחת לפניכם, התנאי המוקדם לפסק דין על דדך הפשדה הוא הסכמת

בעלי הדין. אין כאן שום סיכון של ממש לעיוות דין, וכל כך למה? בסופו של דבד

בתיקים הנדונים לפי החוק הזה יש שתי בעיות מדכזיות: א. הבעיה הרפואית, כלומד

אחוזי הנכות והפגיעה בכושר התיפקוד של התובע; ב. ההשתכדות בפועל של התובע עובד

לתאונה ולאחד התאונה. השאלה הדפואת אמודה לבוא על פתדונה במסגרת סעיף 4 הפוצע



עקב קביעת מומחית רפואיים שסמכויותיהם יהיו הרבה יותר רחבות ומוגדרות מאשר

הסמכויות של מומחה רפואי שמתמנה על פי התקנות הקיימות. אני מתאר לעצמי שבפועל,

כאשר יתבקש שופט לפסוק על דרך הפשרה, כבר יהיה מונח לפניו חומר רפואי שיאפשר לו

לקבל תמונה על מהות הפגיעה בתובע וכל המתבקש מכך לרבות הפגיעה בכושר תיפקודו

והמסקנות המתחייבות,

יש להביא בחשבון שיש הבדל גדול בין תביעות כספיות המוגשות על פי חוק

התאונות בין תביעות כספיות המוגשות במישורים אחרים, כאשר שופט נותן פסק דין לפי

תוק זה, מלאכתו היא במידה מרובה מלאכה של אומדן או של ניחוש. ניטול ענין של נפגע

שלוקה ב-20% נכות אורתופדית והוא ממשיך בעבודתו הקודמת במפעל תעשייתי כלשהו. אי

אפשר לרגיד שכושר תיפקודו לא נפגע, אבל על פי איזה סטנדרטים מדעיים או סטנדרטים

מדוייקים אחרים ניתן לקבוע פיצוי לאיש כזה? בסופו של דבר מלאכתו של שופט כשהוא

נקרא לפסוק דין בתביעה מסוג זה נעשית בהפעלה השכל הבריא על פי נסיון בתיקים

אחרים ודומים שבאו לפניו, ובמידה רבה זה ענין של אומדן. היות וזהו ענין של

אומדן, אני סבור שכל המאטריה הזאת עשויה בהחלט לבוא על פתרונה, כמובן בהסכמת

הצדדים, במסגרת אותו סעיף שמוצע, מצד אחד בלי לעוות את הדין, ומצד שני להביא

הקלה רבה מאד בעומס שעל בתי המשפט וזירוז הדיון - דבר הדרוש במיוחד בתקופה זו של

אינפלציה מואצת.

חזקה על בעלי הדין שכאשר הם נותנים הסכמתם לדרך זו הם עושים זאת לאחר ששקלו

את כל השיקולים הנוגעים לענין, והם פועלים כך מתוך הבנה שהדבר יתרום גם לעשיית

צדק וגם לז ירוז הדין.

נאמר לי שהובע בועדה חשש שמא קבלת סעיף כזה עלולה לגרום להפעלת לחץ מצד בית

המשפט. אני סבור שזהו חשד בכשרים. אם קיים חשש להפעלת לחץ על ידי בית המשפט, הרי

חשש זה קיים בין שסעיף זה נמצא בספר החוקים ובין שאיננו. אם יש שופט נמרץ שסבור

כי אין טעם להשהות הלכים, תמיד וכל להפעיל לחץ לשם פשרה, ואף עושים זאת. לא רק

שהוזשש לא מוצדק אלא להיפך, לפי חוק זה דרושה גושפנקה חוקית של הסכמת הצדדים

והדבר נרשם בפרוטוקול, ברשימות השופט, כאשר ההסכמה חיא לצורך הפעלת שיקול דעתו

של השופט לתת פסק דין על דרך הפשרה, כאשר חזקה על בית המשפט שיתן את דעתו לחוות

הדעת הרפואיות וכל אותו חומר שמונח לפניו באותו שלב, וכאשר גם הצדדים וגם השופט

משוכנעים שבאותו שלב אפשר לגמור את הענין על דרך הפשרה.

תודה על שהבהרת לנו את הענין, ביחוד בהערה האחרונה. חבל שחלק מהחברים שהעלו

את השאלות בישיבה הקודמת אינם נמצאים כאן היום.

נשאלת שאלה פרקטית: מי מרוויח מהסעיף הזה? בישיבה קודמת הסתמנה דעה

שמרוויחה חברת הביטוח והנפגע הוא שניזוק.

לחברת הביטוח תמיד כדאית הסחבת. מי שמעונין בקידום הדיון ובזי'וז ההליכים

הוא דווקא הנפגע.

היו"ר א. קולס;

הנפגע יקבל פשרה רזה יותר, אבל יקבל אותה מהר יותר, כך שבסך ו;כל יהיה לו

יתרון.

האם נכון שמי שמרוויח מהסעיף הזה, לא מבחינת הזמן אלא מבחינת הכסף, היא

חברת הביטוח?

השופט א. נתן;

לא הייתי אומר כך. הנסיון מלמד שבתיקים אלה במידה לא מבוטלת יש ענין של

הימור, שני הצדדים לא יודעים בדיוק מה עלול בית המשפט לפסוק. היו מקרים לא מעטים

שאנשים לא התפשרו, הענין עבר לאולם בית המשפט, והתברר שהראיות והעדים שהביא

התובע היו כל כך שקריים שהסכום שקיבל התובע בסופו של דבר היה הרבה יותר נמוך

מהסכום שהשופט היה מציע בפשרה.

הרי גם היום השופט יכול להציע פשרה, ושופטים עושים זאת, ובצדק, ואפילו

מנסים ללחוץ על צד זה או אחר.

השופט א. נתן;

כיום ניתנת הסכמת הצדדים לפשרה רק לאחר שהשופט הביא את הפשרה שהוא מציע. מה

אומרים בעלי הדין? קודם כל נראה מה השופט מציע, אם ההצעה טובה בעינינו - נקבל

אותה; אם לא - נדחה אותה. לפי התיקון בחוק ההתחיבות היא מראש, מרגע שבעלי דין

הסכימו שהשופט יפסוק על דרך הפשרה, זה סוף פסוק.

מ. וירשובסקי;

האם צריך השופט לנמק את פסק הדין על דדך הפשרה? לאחר שיש הסכמה לפשרה, האם

עדין אפשרי ערעור על פסק הדין? האם פסק דין כזה הוא פסק בורר?

ח. קלוגמן;

לא.

לאחר שהסכמת לפסק דין על דרך הפשרה, על מה תערער?

על נקודה משפטית.

אני מבקש שזכות הערעור תרשם בחוק עצמו.

ח. קלוגמן;

אפשר.

אם השופט פוסק על דרך הפשרה, הוא צריך לנמק?

חובת ההנמקה וזכות הערעור אלה שני ענינים חשובים לקביעת עמדה כלפי החידוש

הזה. אני מקבל את הדעה שהשינוי עשוי לזרז עבודת בית המשפט והנפגע יחנה אם יקבל

את הפיצוים יותר מהר. אני רוצה לקבל הבהרה מה משמעות פסק דין על דרך הפשרה, מה

הנפקות כלפי הצדדים, אם יש הנמקה לפסק הדין, אם אפשר לערער עליו. אם כן, הדבר

צריך להאמר באופן מפורש בהוק.

נכנסתי לישיבה באיחור וחשבתי שמדובר בפסקה (2) בסעיף קטן (1), ואליו

התכוונתי בהערוו הקודמת ולא לסעיף קטן (2).

בנסיוב י הדל והצנוע בבתי המשפט עשיתי פשרות רבות, וכך עושים כל עורכי הדין -

לפי הצעת השופט מגיעים הצדדים לפשרה. למה דרוש סעיף קטן (2)?

ח. קלוגמן;

לפי תקנה 1972, כיום הסמכות מותנית בהסכמת הצדדים לנוסח הפשדה. אתה יכול

להסכים או שלא להסכים לנוסח שמציע השופט, להסכים או לא להסכים לתוצר המוגמר. לפי

ההצעה שלפני הועדה, הצדדים יתנו מראש סמכות לשופט, לפני שהם יודעים מה יפסוק.

כיום אין סמכות כזאת.

לחבר הכנסת וירשובסקי, מדובר על פסק דין ולפי תקנות סיר הדין חייבים לנמק

פסק דין. כל מה שעושים הוא שנותנים לצדדים אפשרות לומר: אנחנו מעבירים את הענין

אליך, החומר לפניך, פסוק כאשר תפסוק. הסמכות ניתנת בהסכמת שני הצדדים, כדי לקצר

הליכים.

ההסכמה היא לסמכות ולא לתוכן הפשרה. אם אני מוצא פגם בתוכן הפשרה, התינלמות

מנקודה מסוימת, התעלמות מחוק או מעובדה, עילות הערעור נשארות כשהיו,

מ. וירשובסקי;

כדי להרחיק ספק, צריך להגיד זאת במפורש.

אפשר להוסיף.

השופט זולזמן בספרו על הבוררות ובכל הזדמנות אמר שבורר לא צריך לנמק, ע' מנת

שפסק דינו יהיה סופי.

פשרה היא לא בוררוי .

אם מדובר על פסק דין הרי זה אומר שיש הנמקה.

חבר-הכנסת וירשובסקי רוצה שייאמר בבירור שאפשד לערער על פסק דין זו;, מה

שאולי לא ברור במאה אחו ו מנוסח הסעיף בהצעת החוק. מר קלוגמן מציע תוקפת.

אני מציע להוסיף: פסק הדין ניתן לערעור ככל פסק דין אחר.

בדיוק בגלל סעיפים כאלה צריכה להיות בכנסת ועדת רוויזיה, שבעוד שנתיים או

שלוש שנים תבדוק איך הסעיף פועל.

אני מעמיד להצבעה את סעיף קטן (2) עם התוספת.

הצבעה

סעיף קטן (2) בסעיף 3 עם התוספת התקבל פה אחד.

תודה רבה לשופט נתן.

אותנו עוברים לסעיף 3, סעיף קטן ו1) פיסקה (2). חבר הכנסת שילנסקי העלה

שאלה בענין מס רכנסה. מסתבר שחברת הביטוח לא מעבירה את הניכוי למס הכנסה אלא

משלמת לנפגע את הנטו ולא את הברוטו. חברים בועדה העלו שאלות בענין זה, וכדי

להשיב עליהן הזמנו את מר כהנא.

כאשר הופעל חוק הפיצויים היתה הסכמה די כללית בארץ שבזו; אנחנו מקבלים חוק

מן המתקדמים והטובים בעולם, אבל החשש העיקרי היה מעלות התענוג הזה. ואכן התברר

שהחוק אמנם טוב ומתקרם, יחיד וראשון מסוגו בעולם, אבל עלותו היא גבוהה. חשבנו

במה אפשר לקצץ. כשהתקבל החוק הוא היה מבוסס על תשלומים ברוטו לנפגע, העריכו

והיוונו את המשכורת ליום התשלום. הסתבר שבשיטה זו הנפגע מקבל יותר ממה שהיה לו,

מצבו הכספי השתפר. בוודאי שלא זו היתה כוונת המחוקק, וביחוד כשהבעיה העיקרית

בחוק היתה העלות לציבור. אם דיברו קודם כל רווחים לחברות הביטוח היי כענין זה רק

הציבור משלם, לחברות הביטוח ככלל, לא לחברת הביטוח היחידה, יש אפילו ענין בכך

שיהיו הרבה פיצויים כי מזה מחשבים אחווים. מצאנו שאם מבססים את התחשיב על הכנסות

נטו מקטינים את העומס מהציבור, עומס של תשלומי תרמיות, ומבטיחים שהמבוטח

לקבל את כל הפיצויים שמגיעים לו, מבחינת ההכנסה מביא אותי החוק למצב שהיה בו

לפני פציעתו. היתה הסכמה כללית והחוק חוקו.

ו

הבינונו בישיבה הקדמת שיש פער בי; אפיו הכנסת וטילוש ההכנסה הממוצעת כמשק,

סה במקור עד האוצר לוקח את סכום הניכוי ובוה הוא

מקל על הציבור בתשלום פרמיות ועל חבורות הביטוח בתשלום פיצויים.

אני לא כאושר מהניסוח כמות שהוא. אצל מי שקורא את החוק ולא בקי בענין מתקבל

רושם שצריך ייהעביר 5% למס הכנסה, אבל מאחר שאתם שלמים עם ו-.סעיף הזה עובד,

אינני מציע היום לשנות נשאיר את הסעיף כמו שהוא, עד שתבוא אותה רביזיה שחבר

הכיסת וירשובסקי מדבר עליה ואז אולי נצטרך להגדיר את הדברים קצת אחות. הואיל

והכוונה ברורה והחוק עד כך מ 1978, נניח לי להמשיך לעבוד.



צריך עוד לדעת שמעבד לענין מס הכנסה יש גם הנמכה של התיקרה למי שמרוויח

יותר מש י ל ו ש השכ ר הממוצע במשק.

מי שמרוויח יותר ממילא מקבל קצת יותד מהנטו. אין כאן שויון וצדק מוחלט, אבל

במצב הנוכחי זה הדע במיעוטו, כי מול זה עומדת השאלה אם בכלל לשלם פיצויים בשעוד

זו.

אני מעמיד את הסעיף להצבעה.

אני מבקש לדשום הסתייגות.

אני אמנע מהצבעה. לא אצביע נגד. אינני שלם עם הסעיף הזה.

נצביע על הסעיף בישיבה הבאה.

אני אצביע נגד. אני מצטעד שאני צדיך לעזוב את הישיבה וללכת לישיבה של ועדת

הפנים.

אתה דשאי להגיש הסתייגות.

אדוני היושב דאש, העמדת כבד את הסעיף להצבעה. אם אין דוב בעד הסעיף, יהיו

שתי גידסאות. אינני עומד על כך, כי ממילא אפשד יהיה לבקש רוויזיה.

עדיין לא העמדתי את הסעיף להצבעה, כי כשדציתי להעמידו להצבעה תבדי הועדה

דצו עוד להגיד דבדים.

הנושא פדובלמטי ומחייב דיון מלא. גם אני צדיך להיות בישיבה של ועדת הפנים.



הי ו "ר א. קלס _

ריר ; בין בישב' הקידמה היה קיירים יותר מלא הבעיר ב1ירול הישיבות היא

שרק מעטים מחברי הוועדה ביום, בגיל התנגשות שם ישיבות בוערות אחרות

סעיף הוא סע יף תשוב ירציני, לא הייתי רוצה לקבל רתלטה בסעיף זה בנוכתות של

טנ י חברים או אנ י לבדי

סעיף 4 הוא סעיף פוובלמטי, הוא נוגע לפילסופיה תביעה אזרחית ל

זכויות אדם.

גם עניו מומחה רפואי או מומחה בכלל הוא לא ענין מתמטי. אני מציע היום לדלג

על סעיף 4. נעבוד לסעיפים 5, 6ו-7 שהם לא פרובלמטיים.

סעיף 5, כמו מרבית סעיפי החוק המוצע, תוצאה של נסיון. עד כה דק חבד ת

ביטוח מעטות מאד פשטו את הרגל, אביי היו מקרית כאלה בארץ. כשחברת ביטוח פושטי את

הרגל, הקרן לפיצוי נפגעי תאו! ות ז-רכים, שהיא תאגיד סטטוטווי בשליטת הממטיר,

נכנסת לנעליה של חברת הביטווו וצריכה לפצות את הנפגעים. התעורר ספק ; קרן

יכולה גם להיות נושה של המבטח, אם בענין זה היא נכנסת ליעלי המבטח. מוסר לתקן

ולקבוע שכאשר יש פירוק הקרן תכנס לנעלי המבטח ותוכל לגבות לפחות חלק כמה שהיא

מממנת על חשבון אותה חברת ביטוח.

התקבל סעיף 5.

סעיף 6 נובע מאותה פילוסופיה. הקרן היא תאגיד סטטוטודי שהוקם שלא למטרות

רווח, הקרן צריכה לשאת את עצמה ולשלם פיצוים. זה לא סביר להטיל עליה מס הכנסה.

משרד האוצר הסכים לותר על המס.

בסעיף 6 כתוב "דין נכסי הקרן לענין מס הכנסה כדין נכסי המדיני-". על נכסים

כאלה לא מוטל מס הכנסה, ולכן מוצע לכתוב: דין הקרן כדין המדינה לענין וובות מס.

נוסח כזה יש במספר חוקים.

אני מעמיד להצבעה סעיף 6 בנוסח המתוקן.

התקבל סעיף 6 בנוסח המתוקן: דין הקרן כדין המדינה לענין חבות מס.



ח. קלוגמן;

סעיף 7 הוא סעיף טכני. ההצעה היא שבפקודת ביטוח רכב מנועי תבוא הגדרה של

יינזק גוף" כמו ההגדרה המתוקנת בהצעת חוק הפיצויים.

ריו"ר א. קולס;

התקבל סעיף 7.

נמשיך את הדיון בחוק זה ביום שלישי בשבוע הבא. השיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12.15)