הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 313

מישיבת הוועדה לעניני ביקורת המדינה

יום ג', ז' בשבס התשמ"ח, 26.1.88, שעה 10.00.

חברי הוועדה; אי הראל - מ"מ היו"ר

י י מצא

מוזמנ ים; מבקר המדינה יי מלץ

י' הורוביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

שי לביא - משרד מבקר המדינה

יי אבישי - משרד מבקר המדינה

ת' רובשיץ - משרד מבקר המדינה

שי אלחנן - מנהל האגף להגנת הצומח ולביקורת,

משרד החקלאות

אי אייזנברג - סוקסיקולוג ראשי במשרד הבריאות

יי פארו - עוזר מקצועי של מנהלת אגף הרוקחות,

משרד הבריאות

מי איתן - משרד הכלכלה

מזכיר הוועדה; בי פרידנר

רשמה; מי כהן

סדר-היום; משרד החקלאות - השימוש בחומרי הדברה והפיקוח על מניעת השפעתם

הרעילה (דו"ח מסי 37 של מבקר המדינה, עמי 526).



משרד החקלאות - השימוש בחומרי הדברה והפיקוח על מניעת השפעתם הרעילה

(דו"ח מס' 37 של מבקר המדינה, עמ' 526).

אני פותח את ישיבת הוועדה לעניני ביקורת

המדינה. על סדר יומנו השימוש בחומרי

הדברה והפיקוח על מניעת השפעתם הרעילה, עמ' 526 בדו"ח מס' 37 של מבקר

המדינה. נשמע תחילה את התקציר של הפרק הזה בדו"ח הביקור.

(קוראת את התקציר; ראה נספח לפרוטוקול).

רבותי, אני חושב שאילו ישב כאן איזה

עתונאי ממולח הוא יכול היה בקלות לגרום

לפניקה בלתי רגילה בארץ. כי לפי נזה שכתוב בדו"ח המצב חמור ביותר. והאחריות

מוטלת באופן הברור ביותר על הגורמים המוזכרים בדו"ח המבקר. אנחנו שומעים

על הרעלות, אנחנו יודעים שהציבור איננו נזהר ואנשים אוכלים פירות וירקות

לא רחוצים. לפי הדו"ח יש סכנה אמיתית לציבור מבחינה בריאותית, והגורמים

האחראים אינם עושים דבר למנוע זאת. בהמשך הדיון נשמע את תשובותיהם.

אני רוצה לשאול כמה שאלות שנובעות מהדו"ח.

א. מדוע משרד החקלאות איננו יוזם חקיקת חוק כדי להסדיר את כל הנושאים

האלה, כפי שאומר המבקר בסעיף 4?

ב. מדוע משרד החקלאות לקח על עצמו את

האחריות לאשר חומרים רעילים, בניגוד לעמדת משרד הבריאות? מה שמשתמע

מהדו"ח הוא שהרצון להגיע להישגים מבחינה חקלאית גובבר על הצורך לשמור על

בריאות הציבור שעבורו מגדלים את הגידולים החקלאיים. משרד הבריאות מתנגד

מפני שהוא חושב שיש סיכון בריאותי לאותו ציבור שבא במגע עם החומרים האלה.

ואנו קוראים שמשרד החקלאות מאשר את השימוש בהם בניגוד לדעת משרד הבריאות.

אנחנו יודעים שמשרד הבריאות זהיר מאד בהכנסת תרופות לחדשות לשימוש.

כשמדובר בתרופה חדשה מנסים אותה שוב ושוב עד שמאשרים אותה לשימוש הציבור.

ג. הנקודה השלישית שנובעת מן הדו"ח,

והמבקר אומר זאת באופן ברור ומפורש, היא שבענין של שימוש באמצעי הדברה

י יתכן שהשיקול לא היה של טיב החומר, שכן אתם לא עשיתם נסי לנות, אלא אתם

פעלתם לפי רצון היצרנים. זו נקודה חמורה ביותר שמעוררת שאלות רבות שנצטרך

לבדוק אותן, כמובן אם זה נכון שהיצרן הוא שמכתיב שימוש בחומר מסויים.

היצרן בוודאי יגיד שהתוצרת שלו טובה, שהיא נבדקה וכו'. יש פה ביקורת קשה

מאד, ואתם חייבים לענות כיצד קרה שהיצרנים הכתיבו את השימוש בחומרי ההדברה

שלהם, ולא ועדה ששותפים בה כל הגורמים.

ד. בסעיף 10 נאמר כיצד נוהגים בארצות חוץ.

שם קורה שהשימוש בחומר מסויים נפסק בעקבות ידע מעודכן על רעילותו. ההיתרים

שאתם נתתם לכמה מחומרי ההדברה הנמצאים בשימוש בארץ ניתנו לפני הרבה שנים,

ולא ל נעשתה לגביהם בדיקה חוזרת.

אגב, המבקר אומר שיש מספר מסויים של

חנויות למכירת חומרי הדברה; אתם בודקים חלק מהן. מדוע הבדיקה לא נעשית אצל

היצרנים?

מדי פעם אנחנו שומעים הודעה בהולה ברדיו

על כך שחומר זה או אחר הלך לאיבוד או נגנב, והוא מסוכן לציבור. וכאן נאמר

שהחומרים האלה נמכרים בשוק באופן חופשי. אם החומרים כל כך רעילים, האם לא

חשבתם על דרכים לפיקוח הרבה יותר רציני עליהם?



השאלה האחרונה שלי מופנית למשרד הבריאות.

אם אתם חשבתם שהמצב כל כך מסוכן שהצבטתם נגד השימוש בחומרים, איפה הייתם

כל הזמן? למה לא מנעתם ממשרד החקלאות את השימוש בחומרים שמסכנים את

בריאות הציבור בארץ?

נשמע תחילה את מר שמואל אלחנן, מנהל האגף

להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות.

רבותי, יש חוק, ואני חושב שגם בדברי המבקר

לא נאמר דבר נגד החוק. יש חוק הגנת הצומח

ויש תקנות די מתקדמות לרישום תכשירים, הן קיימות מסוף שנות השבעים. למרות

זאת אנחנו עובדים היום על שינויין. אנחנו רוצים להכניס למסגרת התקנות את

הוועדות המייעצות שליד מנהל האגף.

יש ועדה בין-משרדית של משרד הבריאות, משרד

החקלאות ומשרד העבודה. למרות שאינה סטטוטורית, כל הדברים שלה נלקחים

בחשבון, ואני יכול להוכיח זאת כאן.

לגבי חמשת החומרים שדובר עליהם בדו"ח, על

חלק מהם יש לי כמה הערות.

לגבי ה-אי.די.בי. - למעשה השימוש בו הופסק

בארץ לחלוטין, וזה כתוצאה מרצונו של המפיק. אינני יודע מאיזו סיבה, אבל

הוא הפסיק לספק אותו בארץ. וצריך לזכור שזה חומר שמשתמשים בו במדינת ישראל

גם בתעשיה, גם כמוסף לדלק, הרבה יותר מאשר בחקלאות. בכל תחנת דלק הוא מצוי

בדלק בכמות זו או אחרת. השימוש בו הופסק בארץ, ובמסגרת הבדיקה מחדש של

חומרים כנראה יופסק השימוש בו גם רשמית.

לגבי פלאורואצטט, החומר הזה מורשה על-ידי

משרד הבריאות, אך אינו בשימוש על-ידי החקלאות, כך שאני אינני יכול לענות

על כך.

לגבי פלאורואצטמיד - מענין לציין שהוא בא

להחליף חומר שבזמנו עורר בהלה בארץ, הטליום סולפט שהוכנס לגרעיני חיטה

להדברת עכברים. נאמר אז שילדים נפגעו ממנו, שהוא גרם לנשירת שיער וכדומה.

במקומו הוכנס לשימוש הפלאורואצטמיד. היום מצאו שגם החומר הזה מסוכן.

מחפשים חומרים שיחליפו אותו. במידה שיימצאו נשמח מאד להפסיק את השימוש בו.

כרגע אין לנו תחליף לחומר הזה. יש תחנות מיוחדות לפיזורו. זה חומר שהשימוש

בו הורשה בעבר, והוא בהחלט לא בניגוד לחוות הדעת של הוועדה הבין-משרדית.

לגבי הדראוויפול - הרשינו את השימוש בו

למטרה מאד מצומצמת, לפרחים, כאשר השיווק שלו הוגבל רק באמצעות מועצה. היות

שלא קיבלנו מהיצרן את כל הטוקסיקולוגיה שלו ולכן לא יכולנו להעביר אותה

למשרד הבריאות, למעשה היום הוא יצא לגמרי משימוש, והשימוש בו הופסק.

לגבי האמיטראז' - בזמנו הוא אושר על-ידי

השירותים הווטרינריים, לשימוש כנגד מזיק מסויים בכוורות. היום השימוש בו

מושעה טל-ידי הוועדה, והענין נמצא בדיון.

ובכן לגבי חמשת החומרים האלה שהיתה עליהם

ביקורת קשה בדו"ח, אני חושב שהביקורת לא היתה כל כך במקומה. יכול להיות

שהיתה פה טעות, אינני רוצה להתייחס לזה. אבל אני יכול להציג לכם שני

דו"חות, גם לגבי האמיטראז' וגם לגבי הדראוויפול. האמיטראז מורשה היום

לשימוש כללי בחקלאות, לאחר שקיבלו לגביו את כל הטוקסיקולוגיה.

כלומר, אתה טוען שמשרד החקלאות לא הביע

התנגדות לשימוש בחומרים האלה.

לא, יש פה חומרים שלגבי חלקם האישור הוא

ישן. אתה דיברת טל הצורך בשיקול מחדש,

אתייחס לזה בהמשך.

אשר לנושא של הבאת הוכחות לגבי טיב החומר

על-ידי היצרנים - אנחנו לא מרשים שימוש בחומר לפני שנוסה בארצות אחרות.

לאחר שמתירים שימוש בחומר כלשהו בארצות אחרות, אנחנו מקבלים את כל החומר

מהיצרנים, וזה חומר של מוסדות רישוי ורישום בארצות אחרות. יש לנו כלל

שבמידה שחומר איננו מורשה בארץ המייצרת אותו, אנחנו לא מרשים את השימוש

בו. זה כלל שקיים במספר לא קטן של ארצות בטולם.

איזה חלק מהחומרים הוא מיבוא ואיזה מייצור

מקומי?

חלק ניכר מאד של החומרים הוא מיבוא. צריך

לזכור שהכנסת חומר הדברה לשימוש טולה היום

כ-30-25 מיליון, אם לא יותר מזה. זו אינפורמציה שקיבלתי לפני מספר שנים.

הטוקסיקולוגיה זה לפעמים כרכים רבים של ספרים, נסיונות של שנתיים ויותר.

כך שהכנסת חומר הדברה, גם אם הוא יטיל לחקלאות שלנו, אנחנו עדיין מחכים

שהוועדה הבין-משרדית תאשר את הטוקסיקולוגיה שלו. אנחנו לא מצאנו זאת לנכון

שאנחנו ניתן את האישור הזה, ואנחנו מבקשים ממשרד הבריאות שיעבור טל

הטוקסיקולוגיה. צריך לזכור שמדינת ישראל היא קטנה, אבל מבחינת רישוי

חומרים היא צריכה להרשות לפטמים אפילו יותר מאשר ארצות אחרות. אין טוד

מדינה בטולם שבשטח כל כך קטן קיימים כל כך הרבה אקלימים ומגוון כל כך גדול

של גידולים. אנחנו מגדלים מעץ הדובדבן ועד התמר. עץ הדובדבן גדל באירופה

בארצות קרות מאד, הוא דורש יחידות קור רבות מאד, ואילו התמר גדל בארצות

טרופיות. ברור שצוות העובדים שקיים באגף להגנת הצומח ובמשרד החקלאות אינו

יכול להשתוות לזה שקיים למשל בארצות-הברית. ב-אי.פי.איי. עובדים כ-3,000

איש,ויש גם רישוי במדינות השונות. בכל מדינה יש גם כן הרבה מאד אנשים

שעוסקים בזה.

אני מבין שאיננו משתמשים בחומרים שלא הורשו

לשימוש במדינה שמייצרת אותם ובארצות אחרות.

אם המדינה המייצרת פסלה חומר מסויים משיקולי ה היא, האם משתמשים בו אצלנו?

לא.

כלומר אם בארצות-הברית, למשל, החליטו לא

להשתמש בחומר רעיל מסויים, האם זה נטשה

אוטומטית גם אצלנו.

לא אוטומטית. אנחנו נבחן כל מקרה לגופו.

צריר להבדיל בין רישוי התחלתי לבין רישוי

מאוחר יותר. ברישוי התחלתי, אם חומר מסויים יוצר בגרמניה והם מייצאים אותו

ומנסים להביא לאותו לנו לרישוי, אם הוא לא הורשה בגרמניה אנחנו לא נרשה

אותו. במידה שארצות-הברית או גרמניה מבטלות שימוש בחומר כלשהו, אנחנו

מקבלים טל זה אינפורמציה, לא תמיד מידית.

מתי מבטלים? אני מניח שמדינה מבטלת כאשר

היא הגיעה למסקנה שהחומר מסוכן או לא יעיל.

אז למה אתה צריך לבדוק עוד. אם את ההרשאה שלהם לשימוש אתה מקבל באופן

אוטומטי, למה את הביטול לא?

אינני מקבל את ההרשאה באופן אוטומטי.

נניח שקנית בארצות-הברית חומר רעיל שעוזר

להדברת חיטה.

קודם כל אבדוק אותו בארץ. לגבי יעילות

בחקלאות אבדוק אותו קודם כל בארץ. לא ארשה

שימוש בשום חומר בלי בדיקת יעילות.

מן הבחינה הבריאותית אתה משתמש באישור

שניתן שם?

כן, אני נעזר בו.

אם משרד הבריאות בארצות-הברית החליט מסיבות

שלו להסיר את הרישוי מחומר מסויים, אתה תבדוק

את זה כאן?

לא משרד הבריאות בארצות-הברית מאשר חומרי

הדברה, אלא משרד הסביבה.

לגבי הנושא של קבלת עדות מבחוץ, אנחנו

מקבלים הרבה מאד חומר לגבי היעילות של החומרים. את כל הטוקסיקולוגיה אנחנו

מקבלים מבחוץ. מבקר המדינה אמר שבחלק מהנסיונות אנחנו סומכים על היצרנים.

יש לזה היסטוריה מסויימת. אבל אני רוצה לדבר קודם כל על המצב הקיים. מדובר

פה רק על נסיונות לגבי יעילות התכשיר בחקלאות. בכלל לא מדובר כאן על הנושא

של רעילות לסביבה או טוקסיקולוגיה. לגבי יעילות התכשיר לחקלאות, בגלל

המחסור באמצעים אנחנו נעזרים גם בנסיונות של החברות, כאשר בכל מקרה ומקרה

אנחנו משתדלים שחוקר ממינהל המחקר החקלאי או אנשי שירות ההדרכה במקצוע של

המשרד ילוו את הנסיונות האלה. בעבר הרחוק את כל הנסיונות האלה ביצעו אצלנו

באגף, כשהוא היה הרבה יותר גדול מבחינת כוח האדם בו.

צריך לזכור עוד דבר. יש הרבה חומרים שזהים

לחומרים אחרים. לגבי חומרים כאלה - אף חוקר שמכבד את עצמו לא מוכן לעשות

נסיון בחומר שהוא זהה לחומר אחר. אינני מקבל את הטענה הזאת, אבל היא

יש בדיקה כימית, יש בדיקה פיזית, לשם מה צריך לעשות

נסיון נוסף? ואז אין לי ברירה אלא לקבל נסיון שמבוצע על-ידי משק או על-ידי

חברה, ורק מלווה על ידנו או על-ידי שירות הדרכה במקצוע. כך שהטענה שאנחנו

מקבלים עדות של יצרן, היא למעשה לגבי מיקטע מסויים בכל נושא הרישוי, ולא

לגבי אותם דברים שהם מסוכנים.

מאיזה מדינות אנחנו רוכשים חומרי הדברה?

מגרמניה, צרפת, יפן, ארצות-הברית. יש עוד

ארצות שמייצרות חומרי הדברה. יש גם חומרים

שמיוצרים כבד הרבה שנים, שהיום מנסים לייצר אותם בטייוואן.

נניח שאנחנו מחליטים לקנות בטייוואן חומר

הדברה מסויים שכבר בדקנו אותו פה וקונים

אותו ישירות מטייוואן. ונניח שמתברר שבארצות-הברית יש איסור להשתמש בו.

האם זר, משפיע על החלטתכם?

בהחלט. אנחנו מקבלים ספרים על חומרים

שמורשים בעולם, יש פרסומים. שוויצריה

מוציאה מדי שנה ספר גדול מאד, כך גם צרפת, מארצות-הברית אנחנו מקבלים כל

הזמן אינפורמציה. רוב החומרים שקונים מארצות כאלה הם חומרים שמי וצרים גם

בארץ מקור, ומיוצרים גם בארץ אחרת, או עם פורמולציה או בייצור מחדש.

היו"ר א' הראל; מי הם בארץ היצרנים של חומרי הדברה?

מכתשים, אגן, תרסיס, כ.צ.ט. מייצר קצת.

אלה העיקריים.

האם חומר ההדברה שמיובא או שמיוצר כאן הוא

זה שמשתמשים בו, או שקודם הוא עובר איזה

תהליך של מהילה או ערבוב?

זה נקרא פירמול.

השאלה היא אם החקלאי בסופו של דבר משתמש

בחומר ההדברה כפי שהוא מגיע מחוץ-לארץ או

לאחר שעבר בארץ תהליך של פירמול?

ב. איך הערבוב הזה משפיע על החומר ועל

הסכנה הנובעת ממנו? האם הוא מגביר או מפחית את הסכנה? והאם יש ביקורת גם

על התכשיר שיוצא לאחר הערבוב?

כל הנסיונות נעשים אחרי הפורמולציה הסופית

של החומר, לא על החומר הטכני. אנחנו לא

צריכים לבדוק את החומר הטכני. הרישוי הוא לפורמולציות. יש חומרים שהחומר

הטכני בהם זהה, ואנחנו מרשים ארבע-חמש פורמולציות. כל שינוי בפורמולציה,

בחומר ממיס, בחומר מפזר, בחומר אינרטי שמוסיפים, אנחנו בודקים מחדש ומרשים

מחדש. כך שהבדיקה היא לא בחומר הטכני.

האם אתם מייבאים את המוצר הסופי?

גם כך וגם כך. פזכים למשל הוא מפעל די גדול

באשקלון שעוסק בפורמולציות. גם מכתשים עוסק

בפורמולציות.

לגבי הנושא של בדיקה מחדש של חומרים -

הנושא הזה עלה אצלנו לפני כשנתיים, ויחד עם הוועדה ועם יושב-ראש הוועדה של

משרד הבדיאות קבענו מדיניות מסויימת ואנחנו מתקדמים בה, שבמידה שחומר קיבל

רישוי לפני הרבה שנים אנחנו מביאים אותו היום מחדש ובודקים אותו. יש גם

בעיה, שחומרים ישנים מאד גם הטוקסיקולוגיה שלהם יכולה להתיישן. צריך לזכור

שעם התפתחות יכולת הבדיקה היום בעולם לגבי שאריות וכדומה, אתה מגיע

להחלטות שלא תמיד אתה יכול לקבל אותן, לגבי הנושא של סירטון או אי-סירטון.

אני מניח שהטוקסיקולוג הראשי של משרד הבריאות יתייחס לנקודה הזאת. כך שיש

מדיניות של בדיקה מחדש, אנחנו מתייחסים אליה.



לגבי בריקה אצל יצרן ובדיקה בחנות - ברור

שבדיקה אצל יצרן היא טובה, אבל היא לא מספקת. גם היא נעשית אצלנו. לאור

הביקורת, אבל לא רק בגלל זה, הכנסנו ארם למספר ימים בחודש שאוסף דוגמאות

והודרך לנושא הזה. פעם ניסינו לשלב את הביקורת עם בדיקת טיב מספוא ונוכחנו

שזה לא פשוט. זה נושא מיוחד. כשבאים לחנות צריך להסתכל על מספרי מיכסה, אם

תוקף הבריקה של החומר לא פג, אם החבית לא התנפחה, אם תוויות לא נפלו. לפני

מספר חודשים מכתשים התחיל להשתמש באריזה חדשה לגבי חומר מסויים, והתוויות

נפלו. היו בקבוקים שיכלו להטעות. על פי דרישה שלנו החומר הזה נאסף כולו,

לאחר שהיו תלונות ולאחר שגם נוכחנו בזה בעצמנו בביקורת השוטפת.

לגבי הנושא של אובדן חומרים - אנחנו

משתדלים שתווית תהיה ברורה ושיהיה כתוב עליה שהחומר מסוכן. היום יש על כל

תכשירי ההדברה גם מספר הטלפון של המרכז למידע לרעלים של משרד הבריאות ליד

בית-החולים רמב"ם, כרי שכל מי שמוצא חומר יוכל גם לשאול מהו. אינני יודע

מה אנחנו כמשרד החקלאות יכולים לעשות נגד אובדן חומרים.

האם יש עליכם לחצים של יצרנים לאשר חומרים

מסויימים?

אני חושב שבכל נושא של רישוי קיימים לחצים.

אני מקווה שאנחנו עומדים בהם בכבוד.

לגבי הנושא של פיקוח על שימוש על-ידי

חקלאים, זד, לא ניתן. הפקחים של רשות שמורות הטבע מטעם משרד הבריאות עוסקים

בנושא הזה במידה מסויימת. הם מסתובבים הרבה בשטחים ובורקים את הנושא הדה.

אבל אין כל אפשרות להגיע לחקלאי ולראות כיצד הוא משתמש בחומר. יש תקנות

התווית שאומרות שמותר להשתמש בחומר הדברה רק על פי ההוראות שכתובות על

התווית. זאת אומרת במידה שאדם מרסס מחצית הכמות שכתובה על התווית, למעשה

הוא עובר עבירה. זה כמעט בלתי אפשרי לבדוק כיצד חקלאי משתמש בחומר.

היתה טענה לגבי הנושא של האלביקר, הטמיק,

והפרתיון. הפרתיון כמעט יצא משימוש היום בארץ. לגבי האלביקר קיבלנו את

ההערות. למעשה מ-1 במרס בטלים כל הרשיונות הישנים. הוצאנו עכשיו הרבה פחות

רשיונות, אחרי בחינות מחדש של אנשים, בתיאום עם משרד הבריאות ומשרד

העבודה. הקטנו את מספר נקודות המכירה של החומר הזה ויצאנו לבדיקות

מיוחדות. אני מקווה שהנושא הזה סגור היום, ומ-1 במרס יהיה עוד יותר סגור.

אני מקווה שבזה עניתי על רוב השאלות

שנשאלתי.

היו"ר א' הראל! יש היום ידיעה בעתון תחת הכותרת "מזון

מוקרן", על שימוש בקרינה במקום בכימיקלים.

מדובר כאן על שני דברים, קודם כל שהקרינה יכולה להחליף את כל השימוש

"חילוקי הדעות על השימוש בכימיקלים לגידולים

היפנו את תשומת הלב לאלטרנטיבות, שאחת מהן היא קרינה. טיפולי קרינה יכולים

לשמש לחיטוי, לשימור ולקטילת פטריות לאחר הקטיף. הקרינה יכולה לעכב הבשלת

פרי, להיפטר ממזיקים ולהפחית את רגישות הפרי למחלות לאחר הקטיף". בקטע הבא

כתוב, ועל כך אני מבקש את תגובתכם: "בעוד שארצות-הברית מתירה קרינה

מוגבלת, פועל הפרלמנט האירופי לאיסורה. צריך להגן על הציבור ואנו רוצים

להבטיח לפחות שאם המזון שלנו הוקרן, לציבור תהיה זכות לדעת על כך. גם

בישראל מקרינים מזון. עד כמה שידוע לנו אין זה מזון לציבור הרחב אלא לצרכי

מחקר". אני מבקש שתתייחס בקצרה לענין הקרינה.

אומר רק שבחקלאות כולנו שואפים להחליף את

תכשירי ההדברה. אתם בוודאי מכירים את כל

התעשיות הביולוגיות, האורגניות, את המוצרים האורגניים. חתן פרס נובל, בטל

"המהפכה הירוקה", בורלוב ממכסיקו, אמר שלהזין היום את אוכלוסיית העולם בלי

שימוש בתכשירי הדברה ובלי דשנים, זה בלתי אפשרי. וזה נכון. אנחנו מנסים

ככל האפשר להשתמש בהדברה ביולוגית. בהדרים הוחל בזה בארץ לפני הרבה שנים,

עם הקמת המכון להדברה ביולוגית ברחובות. זה מופעל נגד כנימות. יטו הרבה

מזיקים שמפעילים את זה נגדם. יש לנו ההדברה הכלל-ארצית נגד זבוב הפירות

הים-תיכוני שמונעת למעשה את התפתחותו ועל-ידי כר חוסכת מאד את השימוש

בחומרי הדברה, שכן יש מלכודות בכל הארץ.

לגבי נושא הקרינה - מדי פעם יש התנגדות לכך

מצד הציבור. בארצות-הברית, ששם למעשה זה הורשה, השימוש די מצומצם. אני כל

הזמן דוחף להרחבת הנסיונות בשימוש בקרינה. בינתיים אין בארץ מתקנים לשימוש

נרחב בקרינה. בתבלינים יש שימוש נרחב. עכשיו מתקיים כאן כינוס ללימוד נושא

הקרינה, המאורגן על-ידי הארגון הבינלאומי לאנרגיה אטומית. נראה מה יצא

מזה.

תודה. נשמע עכשיו את מר אהרן אייזנברג,

טוקסיקולוג ראשי במשרד הבריאות.

א' אייזנברג; לגבי שימור מזון על-ידי קרינה, אנחנו

מתייחסים לזה כאל עוד תהליך שאישורו יצטרך

להיעשות על פי אותם קריטריונים שאנחנו מפעילים לגבי חומרי הדברה, חומרים

משמרים, צבעים וכו'. יש סדנה שבה מתכנסים אנשים מטעם הסוכנות הבינלאומית

לאנרגיה אטומית. אנחנו ניפגש אתם היום.

לגבי השימוש בקרינה, היינו צריכים יחד עם

הקהיליה הבינלאומית ליישם את אותם הקריטריונים הטוקסיקולוגיים, זאת אומרת

לבדוק מראש האם משהו עלול לגרום סכנה כלשהי לטווח ארוך. זה עדיין בוויכוח.

אבל מצאנו דרכים ובזמן האחרון יש פריצת דרך.

בארץ התהליך הזה מותר במספר מוצרים, למשל

תפוחי-אדמה, בצל, חלקי עוף. בעיקר מתענינים בזה בצה"ל, אבל גם בשוק

האזרחי.

הדברים האלה כבר עוברים בארץ קרינה?

זה מותר. מה שכן עובר קרינה אלה תבלינים.

בשנה שעברה הקרינו כ-60-50 טון תבלינים

לתעשיה.

היו"ר א' הראל; ואתם משוכנעים שאין בזה שום סכנה?

א' אייזנברג; אנחנו משוכנעים, האמריקנים משוכנעים.

והסוכנות הבינלאומית יחד עם ארגון הבריאות

וארגון החקלאות והמזון קיימו סידרה של ישיבות. זה אושר כבר בתחילת שנות

השמונים. עכשיו הם הולכים לשלב האחרון של התהליך הזה, כלומר מה שהם קוראים

"היי דוזס", מנות גבוהות, בשביל עיקור של מוצרי מזון, כדי שיוכלו לאחסן

אותם לטווח ארוך.

האם זה בנוי על העקרון של המיקרו-גל?

במיקרו-גל אין קרינה מייננת. פה משתמשים

בקרינה מייננת, או מאיצים שמשתמשים בהם

0.7 בתרופה, או איזוטופים כמו קובלט. התנאי הראשון של כל תהליך, וכל תהליך

מוכרח להיות מוגדר, הוא שלא תוסיף שארית קרינה במזון המוקרן. בדקו את זה

בשנות הששים מבחינת תיאורטית, בדקו את זה באופן מעשי במשך תקופה ארוכה,

לפני שלוש שנים פורסמו הממצאים, והוכח שאין בעיות. בנושא הזה אין הוכחה

אבסולוטית, כיוון שכל מזון מכיל קרינה, מקרינה קוסמית וכדומה. אבל עשו

"קלירנס", ולגבי זה אין בעיות. הבעיה אחר כך היא איך מיישמים את השיטות

הטוקסיקולו ג י ות שהתפתחו משנות החמישים. כל הטוקסיקולוגיה החלה רק בשנות

נבדוק מראש אם משהו עלול להזיק אם צורכים אותו במשך כל

חיינו. מבחינה מדעית יש בעיות קשות מאד, בעיקר לגבי השפעות מאוחרות,

השפעות על עוברים, השפעות על התפתחות.

התהליך הזה היה פרי יוזמה של אייזנהואר.

בשנות החמישים הוא יצא עם תכנית ואמר: נשארנו עם כמויות גדולות של חומרים

רדיואקטיביים, הבה נשתמש בהם לצרכים חיוביים. ואז עודדו את. האפשרות לבדוק.

אם בחומרי הדברה יש לנו עסק עם יבואנים, חברות או סוכנים שאין להם

תקציבים, הרי בתחום הזה נרתמו הגורמים הגדולים והשקיעו סכומים גדולים מאד

לבדיקת הצד הטקסיקולוגי, וחלק גדול מהדברים היו צריכים לפתח מהתחלה.

האם אתם פועלים על סמך ניסויים בחיות?

גם על סמך זה. אבל פה יש אחת הבעיות. הגישה

המקורית הראשונה היתה לבדוק אותם כמו

שאנחנו בודקים צבע מאכל. אחד העקרונות הוא להעמיס על החיה כמויות גדולות,

שכן היא חיה רק שנתיים בתנאי הניסוי, ואילו אנחנו חיים יותר. בשביל לעשות

השלכות השתמשו בכמויות גדולות. ניסו למצוא דרך להגיע לאפקט דומה. כאשר עשו

את הנסיונות בתפוחי-אדמה, האכילו את החיות דיאטה שהכילה 25% תפוחי-אדמה.

זה היה בסדר. כשהאכילו אותן בדיאטה שהכילה 25% בצל, הן מתו. ומדובר בבצל

לא מוקרן. אז התחילו לפתח שיטות. המאמץ הזה נמשך כבר קרוב לעשרים שנה.

היום יש לנו הרבה נתונים שבהם איפיינו את תוצרי הקרינה. האישור האמריקני

לגבי תבלינים שניתן רק בשנה שעברה, שבמנות גדולות מאשרים הקרנה של

תבלינים, מבוסס לא על נסיונות האכלה, כי אינך יכול להאכיל חיות נסיון

במעבדה מעל לכמות מסויימת של תבלינים, כי מדובר על דברינו חריפים. בארצות-

הברית יש עבודה גדולה שמפרטת איך הצליחו לקחת את הנתונים של אנליזות

כימיות שאיפיינו ונתנו ביטוי כמותי לאותם מוצרים שנוצרים כתוצאה מקרינה.

והגיעו למסקנה, אחרי הערכה, שזה לא מהווה שום סכנה לבריאות.

אותי מענינת בעיקר הסכנה לציבור, החשיפה של

הציבור, עם על-ידי מגע ישיר עם חומרי

הדברה ואם על-ידי צריכה של חומרי מזון שעברו הדברה. בהקשר לזה, נושא

מסויים שעלה בדו"ח הוא הריסוס מהאוויר. נראה לי שכאן הסכנה כפולה, משום

שהרבה יותר קל לשלוט על שק של חומר הדברה מאשר על מה שמטוס פולט בזמן

ריסוס, גם משום שהוא עלול להחטיא, וגם בגלל העובדה שאנחנו חיים במדינה

צפופה מאד ו החטאה קלה יכולה להביא לכך שהחומר יגיע לאזור מיושב, בגלל רוח

או כדומה. כלומר השליטה כאן יותר קטנה.

שאלתי היא האם בגלל הסיבות האלה משתמשים

בריסוס מהאוויר בחומרים פחות מסוכנים או יותר מהולים?

אינני חושב שמשרד הבריאות ענה בכתב על

הנושא הזה בדו"ח, כי מדובר פה בחומרי הדברה

חקלאיים, למרות שמתייחסים אלינו. מר אלחנן הסביר את דרך העבודה שלנו.

אנחנו עובדים יחד. ב-1956 חוקקו את חוק הגנת הצומח, והם בשטח. במשך השנים



פיתחנו את עבודת הוועדה הבין-משרדית, שאין לה מעמד סטטוטורי. היא ממלאה

תפקידים עול חמש רשויות מוסמכותו הם רשות מוסמכת לרישוי; למשרד הבריאות יש

פקודת הרוקחות, שנינו יחד מפרסמים את התקנות בדבר שאריות חומרי הדברה;

משרד העבודה אחראי על הפיקוח על העובד; מרכז לרעלים הוא אצלנו הגורם

שדואג לכך שהמידע יהיה במקום הנכון כשזקוקים לו; וגם נציג שמורות הטבע

משתתף בישיבות. כשהתחלנו בעבודה הקמנו מעין אכסקוטיבה וניסינו להקים

מועצה, ניסינו לשתף את האוניברסיטאות, גופים ציבוריים אחרים וכו'. לא

הצלחנו. הדבר היחיד שנשאר זה רשות שמורות הטבע. היא משתתפת באופן פעיל.

חוץ מהתפקידים שלה היא קשורה אתנו בחוזה לביצוע תפקידי פיקוח בשמנו, נוסף

לתפקידים שלה לגבי שמורות הטבע ומים.

זו מעין "משטרה ירוקה", חלקית לפחות.

אינני רואה מיום חוק רישוי אחיד לחומרי

הדברה. דיברו על זה הרבה פעמים, אבל זה ענין

אדמיניסטרטיבי פוליטי. אבל הנסיון שלנו בעבודה הוא בניגוד לטון שמופיע

בדו"ח המבקר. יש ויכוחים, יש אילוצים. משרד החקלאות פועל לפי חוק הגנת

הצומח, הם צריכים לענות לעותרים תוך שלושה חודשים. לפעמים הדברים אצלנו לא

הולכים לפי הקצב הזה. רוב החומרים או כמעט כולם מקורם בחוץ-לארץ. חלק גדול

מהתעשיה הכימית שלנו מבוססת על ניטור. זאת אומרת חומרי הדברה שהם עדיין

יעילים ופעילים, שפג תוקפו של הפטנט שלהם, חברות ישראליות מייצרות את

החומרים האלה, ואז יש לנו בעיות, כיוון שהנתונים הטוקסיקולוגיים הם רכוש

של הממציא המקורי. ובוואשינגטון, למרות שהם ידידים, אומרים; את זה לא אוכל

להראות לך, זה רכוש של הקונצרן שבא לרשום את החומר. ובכן יש בעיות כאלה.

אבל אנחנו מחפשים דרכים להתגבר עליהן. בזמן האחרון מצאנו דרכים

לתת ביטוי להרבה מהדברים שלנו באמצעות התווית, כי לתווית יש תוקף חוקי.

אנשי התעבורה שלנו אמרו שיש בעיות לגבי סילוק אריזות משומשות. עכשיו מצאנו

מקור טכני שמספק אותנו, כלומר יש לנו מה להגיד. ושנית, כשזה מופיע בתווית

ומישהו מתנגד בניגוד למה שכתוב בתווית, זו עבירה. אותו דבר לגבי משרד

העבודה. הוא שותף בכל תווית, ההוראות שלו מופיעות על התווית.

עוד שאלה בענין הריסוס מהאוויר. אני מתאר

לי שמטבע הדברים יש חומרים רעילים יותר

ורעילים פחות, מסוכנים יותר ומסוכנים פחות. ניקח לדוגמה את ריסוס הכותנה.

האם החומרים שמשתמשים בהם לריסוס כותנה הם רעילים?

רעילים מאד.

אם כך השאלה שלי מקבלת משנה תוקף.

המהפכה הזאת התחילה במלחמת העולם השניה,

עם די. די. טי. זה חומר רעיל מאד לחרקים,

הרבה פחות רעיל לנו. הדאגה לסביבה דחפה את חומרי ההדברה מהדור הראשון

והשני מהזירה, והחליפו אותם בחומרים הרבה יותר רעילים לטווח המידי, והרבה

פחות רעילים לטווח הארוך. כך היה בכל העולם. לקחו חומרים שהשימוש בהם היה

נוח והחליפו אותם בחומרים אחרים. במלחמת העולם השניה ריססו ערים שלמות,

היו שם דברים דרמטיים בקשר עם מחלות שקשורות עם מלחמות. נטשו את זה

בכוונה, ביודעין, ודחפו את החברות לייצור חומרים רעילים מאד. בהתחלה עשו

נסיונות עם גזי מלחמה, אבל ראו שלא שולטים עליהם וירדו מזה. עכשיו אנחנו

מתקרבים ברעילות לחוממרים שהם מאותו סדר גודל.

יש לנו תקנות לגבי הגבלת ריסוס מהאוויר,

ושם קבענו 120 מטר. אין לנו יסוד טכני מדעי לזה. כאשר בדקנו את הנושא

בעולם, מצאנו שבקליפורניה למשל, אם רוצים לרסס שטח מסויים, יש צורך לקבל



רשיון מיוחד לכל שדה ושדה מהפקח של משרד הבריאות והחקלאות. הכנסנו את

הפס המלאכותי של 120 מטר, ומרגע שפרסמנו את זה קרו שני דברים! קודם כל,

הפסקנו לקבל תלונות על ריסוס של כלי רכב. כי כתוב בתקנות שאסור לרסס במרחק

של פחות מ-120 מטר ממקום מגורים ואסור לרסס ועל כביש. 120 מטר זה המרחק

שבין גבול השדה המרוסס לבין מקום מגורים.

כמה פעמים הקמנו ועדות. בדו"ח מתייחסים

לוועדה אחת. מה שיצא מהוועדות היו שני דברים: האחד, לעשות מחקר, בדרך כלל

אצל מישהו שהשתתף בוועדה. שנית, היו הצעות להרחיב את פס הסניטציה ל-500

מטר, ל-2,000 מטר. הם אומרים לנו שזה היה גומר את החקלאות.

משרד התחבורה מפקח על נושא הטיס. הקמנו

ועדה יחד עם אגף התעופה האזרחית וניסינו לראות איך אפשר להתקדם אתם. הם

פרסמו תקנות לגבי כלי טיס והתחילו לפעול. לפי התקנות הם חייבים לקבוע מפה

של מדינת ישראל ולומר איפה מותר לטוס ואיפה לא. כשהיו צריכים לעשות זאת,

כאן זה נפסק. אינני חושב שהם ראו אפשרות טכנית לקבוע זאת.

הרי מדובר בטיסה נמוכה מאד, יש עמודי חשמל

וכל מיני דברים כאלה.

נכון. ובכן אנחנו התנסינו בוועדות רבות.

הגענו למסקנה שהפתרון הוא להגביר את הפיקוח

בשדה. בזה ניצלנו את רשות שמורות הטבע בצורה היעילה ביותר, ואנחנו רואים

שיש שיפור משמעותי, אבל צריך להקפיד על כך כל הזמן. יש לנו הרבה פחות

תלונות. התברר לנו שהכלל לגבי ה-120 מטר איננו ישים בכל מקום. מצאנו

מקומות שכנראה יש בהם מעין ארובה גיאוגרפית שבהם הענין של ה-120 מטר לא

חל. אז באופן שרירותי אמרנו שגם שם אסור לרסס. לא מצאנו מקום שיכול לתת

לנו בסיס אגרו-טכני תעופתי, שיתן לנו פורמולה שתאפשר פיקוח. לכן אנחנו

שמים דגש על נוכחות בשדה, בשטח, ולהגיש תביעות משפטיות במקום שזה נחוץ.

וזה קורה כל הזמן, לדעתנו אנשי רשות שמורות הטבע מאד מתאימים לתפקיד הזה.

האם יש חומרי הדברה שמותרים לשימוש קרקעי

ואסורים לשימוש מהאוויר?

כן. זה מופיע בתווית.

כלומר יש חומרים שלגביהם לוקחים בחשבון את

העובדה שבריסוס מהאוויר הם יותר מסוכנים?

כן.

אני רוצה להדגיש שהזמן שחולף מבדיקת

היעילות בוועדה הפנימית שלנו, הוועדה

המייעצת לי כמנהל האגף, עד לאישור הסופי של תכשיר, הוא לפעמים כמה שנים.

זה מעיד על הזהירות שנוהגים בענין הזה.

שנית, יש ריסוס אווירי אחד שחייב רישוי בכל

מקרה, וזה כאשר משתמשים בתכשירים להדברת עשבים. בעבר היה בזה שימוש

בהורמונים, היום פחות משתמשים בזה. כמות קטנה מאד יכולה לגרום למטע נזק

קשה מאד.

נקודה נוספת. בדו"ח המבקר מצויין הנושא של

הפיקוח על שימוש. אני רוצה לתת שתי דוגמאות מהשנה שעברה, שני מקרים שבהם



אנשים הובאו לדין על שימוש לא נאות בתכשיר. במקרה אחד משפחה מסויימת גנבה

אבטיחים בקדימה, ואנשים הובאו לבית-חולים עם הרעלה. התברר שבשרה הזה

השתמשו בטמיק בניגוד לחוק. המקרה השני היה ברחובות. חקלאי השתמש בטמיק

בנקטרינות, זה, היה אסור. הוא נבהל, והביא לנו דוגמה של החומר הזה. בדקנו

ומצאנו שארית של טמיק. לנו אסור להכריז על משהו שהוא איננו אכיל. הודעתי

באותו יום במברק למשרר הבריאות, לטוקסיקולוג של הלשכה המחוזית שיש לו 7

טון נקטרינות שיש בהן שארית. הם פעלו נגדו, החומר הושמר, והאיש הובא לדין

על שימוש לא נאות. הוא קיבל קנס של כמה מאות שקלים. יכול להיות שהחוק לא

מספיק חריף.

נשמע עכשיו את מר פארן, מאגף הרוקחות

במשרר הבריאות.

אינני בטוח שיש לי מה להוסיף על דברי

קודמי. היחידה שאני עובד בה, אגף הרוקחות,

מטפלת בנושא של פקודת הרוקחים. זו החקיקה שיש בה הכרזה על רעלים.

כלומר, כשבדו"ח המבקר נאמר שמשרד הבריאות

התנגד בוועדה, האם הכוונה אליך?

אלה נציגי המשרד באותה ועדה בין-משרדית.

האם יש חומרי הדברה שקונים בבית-מרקחת?

לחקלאות - בוודאי שלא. אני רוצה לציין

שכאשר אנחנו אומרים בלשון יום יום חומרי

הדברה, בלשון החקיקה יש לזה ביטוי בשני מישורים שונים, שהם גם מופרדים

האחד הוא חומרי הדברה לשימוש חקלאי, הרישוי הוא בידי משרר

החקלאות. לגבי חומרי הדברה לשימוש תברואי, הרישוי הוא בידי משרד הבריאות.

לאיזו קטיגוריה שייך מה שעקרות הבית

מכניסות לארון הבגדים?

לצערי זה לא שייך לאף אחר מהקטיגוריות

האלה. יש מספר חומרים שבאופן מסורתי פטורים

מרישוי, ביניהם הנפטלין.

מי הכתובת במשרד הבריאות לנושא ששמו שימוש

בחומרים רעילים לצרכי הרברה בחקלאות?

שירותי בריאות הציבור. ומאחר שהחומרים

האלה רשומים בפקורת הרוקחות - גם אגף

הרוקחות.

למדנו ממר אייזנברג שבעצם אתם כמשרד

הבריאות, יחד עם משרד החקלאות או בלעדיהם,

אתם די מרוצים מהתהליך של אישו ר החומרים כפי שהוא קיים עד היום. אינכם

רואים דרר לשנות את שיטת העבודה מבחינת אישור חומרי ההדברה שבשימוש משרר

החקלאות.

בהולנד יש דרר הרבה יותר יעילה. משתתפים

אותם המשרדים, ובכל משרד יש רפרנט של

המשרדים האחרים, כר שהתקשורת והאפשרות לטפל בבעיות כאלה הרבה יותר טובה.

אנחנו עוברים עם מה שיש לנו. מצאנו שבאמצעות הוועדה הבין-משרדית או ועדת



התיאום אנחנו מבררים קודם את הבעיות. אי אפשר לומר שאנחנו מאושרים. יש

הרבה עבודה. אנחנו מכירים בדה שאלה חומרים מסוכנים.

האם היו מקרי מוות?

בעבודה יש מקרי מוות. לגבי מקרי מוות

משאריות, או מקרי הרעלה, המשפחה שהזכרתי

היא אחד המקרים הבודדים. יש מקרי מוות מתאונות. אצלנו רושמים את המקרים

האלה.

מה זה בדיוק תאונה?

תאונה יכולה להיות באחד משני מקרים: האחד,

פועל שעובד עם החומר, שהיה חשוף לחומר, שלא

נקט את אמצעי הזהירות הנדרשים. הדבר השני שמופיע בסטטיסטיקה שלנו באופן

קבוע אלה ההתאבדויות.

האם יש ביגוד מיוחד?

משרד העבודה קובע מה האמצעים שאדם צריך

לנקוט כדי להגן על עצמו. יש בעיות קשות

מאד. אחד הוויכוחים הקשים ביותר שיש לנו בוועדה הוא שהחומרים באים בחבילה,

הם מאושרים בתנאים אלה ואלה, ושם קובעים אם צריכים בגדי מגן, מסיכות,

כפפות וכדומה. כפי שציינתי, החומרים שאנחנו מתמודדים אתם היום הם חומרים

מסוכנים, רעילים.

במה החומרים האלה ארוזים? הרי ברוב המקרים

החומר הוא אבקה.

א' אייזנברג! אלה אבקות או נו דלים. יש בקבוקי אלומיניום

וכדומה. לגבי אריזות קטנות למשק העזר, יש

לנו ועדה מיוחדת שדנה על דרישות לארידות מיוחדות.

היתה עוד נקודה שהערתם עליה בדו"ח המבקר,

לגבי הקשר בינינו לבין משרד העבודה בקשר לאישור התווית. דה תוקן.

אני רוצה להוסיף שיש התקדמות בצורה של

הומר ההדברה. הטמיק, החומר האימתני הדה, מופיע בתוך גרנולות. היו מעט מאד

הרעלות אקוטיות כתוצאה משימוש בחומר הדה. דה קורה רק כשמפירים בצורה גסה

את ההוראות. פעם קרה שנתנו למתנדב לפדר את החומר הדה בפרדס בידים. הוא

הורעל מיד. אבל בדרך כלל יש כלי מיוחד, החומר הוא בצורת גרגרים, מצניעים

את דה לקרקע, והפיזור והחשיפה הם מינימליים. טמיק לא מרססים. כשבאים לבחור

או לקבל הכוונה, אנחנו מנסים לתת עדיפות לאותם חומרים שמקטינים את החשיפה

של הציבור הכללי.

האם יש עוד שימוש ברעל עכברים?

כן. הבעיה היא שעדיין אין פתרון משביע

רצון. אנחנו באמצע דיון בנושא דה.

דיברו כאן על הרעלות ועל תאונות. אני רוצה

להוסיף שהיו כמה מקרים שהמשטרה התערבה בהם. כאשר לא רצו שעדר שכן יעלה על

השטח, לקחו הרבה מאד פלאורואצטמיד ועטפו את דה בירק, והכינו את דה למאכל

לפרות של השכן או לכבשים.

אלה כבר מעשים פליליים. אלה דברים שאין

לכם שליטה עליהם. לא על זה ולא על

התאבדויות. אנחנו מדברים על פגיעה מתוך רשלנות.

האם יש הרבה התאבדויות על-ידי שימוש

בחומרים רעילים?

בשנים הראשונות של המדינה מספר המקרים

האלה היה נמוך מאד. אנשים היו שורפים את

עצמם בנפט או בדומה. עכשיו עברו לברביטורטים ודברים כאלה. אבל יש גם שימוש

בחומרים כאלה. אם אתה מעונין במספרים, אשלח לך את הדו"ח האחרון של האגף

לאפידמיולוגיה.

אני רוצה להוסיף דבר אחד. הזכירו כאן את

הדי.די.טי. אני חושב שהיום מצטערים על

הפסקת השימוש בדי.די.טי. מבחינת רעילות, אם היו משתמשים בו בצורה נבונה

יותר, החומר הזה אולי יותר טוב ויותר בריא מאשר חומרים אחרים שהרעילות

שלהם הרבה יותר גבוהה.

היו"ר א'' הראל; אז למה הפסקתם את השימוש בו?

בכל העולם הפסיקו את השימוש בו.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.20.



השימוש בחומרי הדברה והפיקוח על

מניעת השפעתם הרעילה

דו"ח 37 עמ' 526

תקציר לדיון בוועדה לעניני ביקורת המדינה

1.

שיטות הגידול האינטנסיביות של החקלאות המודרנית מביאות הרחבת

השימוש בחומרי הדברה בתהליך הגידול והייצור של תוצרת חקלאית,

איחסונה ושיווקה. חומרי ההדברה הם חומרים כימיים, ומרביתם

רעילים. על פי נתוני משרד החקלאות, השימוש בישראל בחומרי הדברה

בגידול החקלאי ובגידול בעלי חיים הוא מהנרחבים בעולם.

2.

ר.-פיקוח על השימוש בחומרי הדברה נתון בידי משרד החקלאות, משרד

הבריאות ומשרד העבודה והרווחה כל אחד בתחומו.

רישום חומרי הדברה

3.

1. כיום נמצאים בשימוש בארץ 250 חומרים פעילים המשמשים בסיס

ל-900 תכשירי הדברה. על פי חוק הגנת הצומח ותקנות הגנת הצומח

(ר.0דר מכירת תכשירים כימיים), התשכ"ז-1966, יצרן הרוצה למכור

תכשיר שהוא מייצרו או מייבאו מגיש למנהל האגף להגנת הצומח

ולביקורת שבמשרד החקלאות (להלן האגף) בקשה לאישור ולרישום

התכשיר. הבקשה נבדקת בוועדת תכשירים שחבריה נמנים על המגזר

החקלאי, ונתמנו על ידי מנהל האגף. משאושרה הבקשה על ידי ועדת

התכשירים היא מועברת לאישור ועדה בינמשרדית שעל חבריה נמנים

נציגי משרד החקלאות, נציגי משרד הבריאות - אחד מהם משמש כיו"ר

- ומשרד העבודה והרווחה. נציג רשות שמורות הטבע משמש כמשקיף.

הוועדה מאשרת את התכשיר לאחר שבחנה השפעתו הרעילה על האדם

והסביבה.

4.

הביקורת העלתה, כי פעילות הוועדה הבינמשרדית אינה מוסדרת, בחוק

ולהחלטותיה אין תוקף מחייב. הן בגדר המלצה בלבד בפני מנהל

האגף, והוא שהוסמך, על פי החוק, לרשום תכשירי הדברה.

5.

2. מעיון בפרוטוקולים מדיוני הוועדה הבינמשרדית לתקופה ינואר

1983 ~ אפריל 1986 עולה, כי בחמישה מקרים אושרו חומרים בניגוד

לעמדת משרד הבריאות בוועדה, או בטרם היו בפני הנציגים נתונים

טוקסיקולוגיים מלאים על השפעת השימוש בחומר. במקרים אלו גבר

האינטרס החקלאי על האינטרס של שמירת בריאות הציבור.

6.

3. בשנים 1984 - 1985 נרשמו כמותרים לשימוש 33 תכשירי הדברה

חדשים, לפי התקנות האמורות לעיל על יצרן הרוצה למכור תכשיר

שהוא מי יצרן או מי יבאו, לצרף לבקשה שהוא מגיש למנהל האגף,

דו"חות על תוצאות מנסיונות בשימוש בתכשיר בתנאי הארץ ומידת

רעילותו .



7.

הבדיקה העלתה, כי מרבית הנסיונות נערכו על ידי עובדי חברות

המשווקות את תכשירי ההדברה. במיעוטם השתתפו גורמים נוספים:

חקלאים ו/או מדריכי שירות ההדרכה והמקצוע במשרד החקלאות ו/או

חוקרים.

8.

כיון שאין האגף מפקח, בדרך כלל, על ביצוע הנסיונות, הרי המלצות

עובדי החברה על יעילות התכשיר מושפעות מהאינטרסים הכלכליים שיש

ליצרנים להחדרת מוצרים חדשים. לדעת הביקורת, מן הראוי שהאגף

יפעל לקביעת הסדרים, שלפיהם ישותפו נציגיו או נציגים מיחידות

אחרות של המשרד בניסויים.

9'.

4. שירות ההדרכה והמקצוע נוהג זה שנים להכין לחקלאים בענפי

הגידול השונים חוברות ובהן הדרכה לייעל את השימוש בחומרי

ההדברה על ידי שילוב החומרים על פי "לוחות ערבוב". החומרים

המשולבים לא נבדקו מהבחינה הטוקסיקולוגית על ידי הוועדה

הבינמשרדית. לדעת הביקורת, על הוועדה הבינמשרדית לתת דעתה על

הצורך לבדוק את "לוחות הערבוב"; בדיקות אלו אינן חייבות להיות

כהיקף גדול.

5. בארצות חוץ יש שהשימוש בחומר מסויים נפסק בעקבות ידע

מעודכן על רעילותו. לכמה מחומרי ההדברה הנמצאים בשימוש בארץ

ניתנו היתרים לפני שנים רבות. נוכח הנהוג בענין זה בארצות חוץ

טבר במשך השנים, מן הראוי לבדוק מחדש היתרים

אלה ולאשרם על פי הדרישות של היום,

פיקוח על השימוש בחומרי הדברה

11 .

1 . האגף מופקד על עריכת ביקורת במקומות שיווק של חומרי

ההדברה. בארץ קיימים כ-190 חנויות למכירת תכשירי הדברה. הועלה

כי בשנים 1984 ~ 1985 וראשית 1986 נלקחו דגימות מחומרי הדברה

רק מחמש חנויות, כולן מאזור המרכז. יוצא אפוא, שהאגף לא הפעיל

פיקוח שיטתי ומק יף על השי ו וק .

12 .

2. טמיק ופרתיון הם חומרים רעילים במיוחד, שמכירתם והשימוש

בהם הוגבלו בתקנות הגנת הצומח (שימוש בפרתיון) התשל"ב-1971

ובתקנות הגנת הצומח (שימוש והחזקה של אלדיקרב-טמיק), התשל"ח

1979. ההוראות קובעות כי לא יקנה אדם תכשירים אלה ולא ישתמש

בהם אלא לפי היתר בכתב ממנהג האגף. ההיתרים לשימוש בפרתיון

ניתנו ל-500 איש ו לשימוש בטמיק ל-2000 . הפיקוח החלקי בחנויות

אינו מבטיח, שהחומרים יימכרו רק לבעלי היתר כנדרש. מאירועים

שונים בשנים האחרונות, אשר דווח עליהם למשרד הבריאות ניתן

להסיק, כי חומרים אלה, הרעילים במיוחד, נמכרו בצורה חופשית

לחקלאים, וחלקם השתמשו באותם חומרים לגידולים שלא יועדו להם.

13 .

3. האגף אינו מקיים פיקוח שוטף על אופן השימוש בחומרי ההדברה

בשדה למעט במקרים חריגים המובאים לידיעתו על אופן השימוש

בחומרי ההדברה.



14 .

4. משרד העבודה והרווחה, המופקד על ביצוע פקודת הבטיחות

בעבודה (נוסח חדש) התש"ל-1970 אינו מפקח על אופן השימוש בחומרי

ההדברה, כדי להבטיח שהעובדים הבאים במגע עם תכשירי ההדברה

נוקטים באמצעי הבטיחות כפי שנקבעו בתקנות הבטיחות בעבודה

(עובדים בחומרי הדברה) התשכ"ד - 1964.

15 .

5. ריסוס חומרי הדברה מן האויר נחשב לשיטה יעילה ונוחה

להשמדת מזיקים, אולם הריסוס מגביר את הסיבון לזיהום הסביבה

כולל מקומות מגורים סמוכים. רוב הריסוסים נעשים בשטחי גידול

כותנה. בשנים האחרונות התקבלו ברשות שמורות הטבע ובאגף תלונות

על ריסוס שטחי כותנה בקרבת מקום לישובים או לבריכות דגים

ובעלי חיים. בספטמבר 1983 מינה מנכ"ל משרד הבריאות וועדה

בינמשרדית לבדיקת אמצעים שיש לנקוט בעת הריסוק מהאויר כדי

להבטיח הגנה נאותה על בריאות הציבור. הוועדה התכנסה לישיבה

אחת בנובמבר 1983 ומאז ועד סוף 1986 לא התכנסה לדיון נוסף.

לדעת הביקורת, יש בכך הזנחה חמורה של נושא הבטחת בריאות

הציבור, ומן הצורך שמשרד הבריאות יפעל במרץ להסדרת הענין.

פי ק ו ח על שאריות חומרי הדברה במזון

16 .

1. כדי להבטיח כי צריכת מזון, שבתהליך ייצורו או גידולו היה

שימוש בחומרי הדברה, נקבעה בתקנות בריאות הציבור (מזון)

(שאריות חומרי הדברה) התשל"א-1970. רמת סבילות מוסכמת לאותו

מזון- מ י דת ר י ל: ו ז מ י ר ב י ת מ ו תרת של שאריות חומרי הדברה , על פי

התקנות שתוקנו מפעם לפעם נקבעו רמות סבילות ל-108 מבין ל-250

חומרים פעילים המשמשים להכנת תכשירי הדברה.

17 .

2. משרד הבריאות אחראי לבדיקת שאריות חומרי הדברה במזון

המוגמר המשווק בארץ. הבדיקה נעשית על ידי נטילת דוגמאות מזון

ממקורות שבהם מייצרים, מחסינים, אורזים או מוכרים מזון, שחלו

עליו הוראות אלה.

18 ,

הבדיקה העלתה, כי מספר הדוגמאות שנוטל משרד הבריאות מועט.

בשנת 1985 (של המשרד 268 דגימות בלבד. אמנם בבדיקות שנעשו לא

נמצאו חריגות משמעותיות מרמות הסבילות שנקבעו בתקנות, אולם

המספר המועט שבי הבדיקות אינו מאפשר להסיק מסקנות לגבי רמת

השאריות בפועל. משרד הבריאות אינו מרכז נתונים על הרעלות

הנגרמות משאריות אלו .

19 .

לדעת הביקורת. מן הראוי שהמשרד ירחיב הבדיקות שהוא עורך במזון

ובייחוד בפירות ובירקות טריים, ויפעל ביתר שאת למנוע מצב של

שיווק מזון המכיל שאריות חומרי הדברה מעבר למותר.