הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



פרוטוקול מס' 273

מישיבת הוועדה לעניני ביקורת המדינה

שהתקיימה ביום בי, גי בחשוון תשמ"ח, 26.10.87, בשעה 12.30

(נוסח לא מתוקן)

בהשתתפות;

חברי הוועדה; היו"ר די ליבאי

אי הראל

יי צבן

מוזמנים; מבקר המדינה יי מלץ

י' הורביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

יי קאופמן - מבקר פנימי משרד התמ"ס

צי דורי - סמנכ"ל למימון במשרד התמ"ס

יי גרטן - חשב הבנק לפיתויו התעשיה

נ' כהן - משרד מבקר המדינה

שי קירש _ " " "

אי סגל _ " "

שי לביא - " " "

יי אריאב - משרד האוצר

ב' פר י ד נ ר

הקצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; סיוע לחברה בענף הפטרוכימיה - דו"ח שנתי 37, עי 89



סיוע לחברה בענף הפטרוכימיה - דו"ח שנתי 37, ע' 89

אני פותח את ישיבת הוועדה. אנו עוסקים במשרד האוצר - בסיוע למפעלים במצוקה.

על סדר היום סיוע לחברה בענף הפסרוכימיה. אבקש להקריא את תקציר הדו"ח.

(תקציר הדו"ח מצורף כנספח לפרוסוקול הישיבה)

י' מלץ;

את הפרק הזה יש לקרוא יחד עם פרק המבוא הנמצא בדפים 86-89 לדו"ח.

פרק המבוא מעלה את השאלות העקרוניות, והוא ראוי להתייחסות לאור כל הפרקים

שהמבקר כתב על סיוע למפעלים במצוקה. אנו עוסקים עתה באותה חברה בענף

הפסרוכימיה. אשאל את נציג האוצר, כיצד הוא קשור בענין הזה.

אני שייך לצוות התעשיה באגף התקציבים. בפועל לא סיפלתי בנושא הזה, אך היום

אני מטפל בסיוע למפעלים במצוקה.

היוייר די ליבאי;

אנו שומעים את הערתו של מבקר המדינה, כי בעצם הסיוע ניתן במקרה זה למפעל

שהוא חסר סכוי להבריא, ויזדקק להלוואות נוספות כדי שיוכל להחזיק מעמד. זוהי

הנשמה מלאכותית, כפי שאומר מבקר המדינה. מדוע אין מסיקים את המסקנות המתאימות?

יי אריאב;

אני חושב שצריך להסתכל על המפעל הזה בראייה של התעשיה הפטרוכימית כולה. די

ברור שאין יתרון יחסי לתעשיה הפטרוכימית במדינת ישראל. יש לנו בתי זקוק שתוצר

הלוואי שלהם הוא חומרי זינה למפעלים הפטרוכימיים. התעשיה הפטרוכימית העולמית

מתאפיינת בתנודות מחירים גדולות, ומכך נובעים השנויים ברווחיות המפעלים. קיימת

בעיה לערוך תחזיות רווחים של תעשיה זו, לאור השנויים במחירי הנפט הגולמי מצד

אחד, ומצד שני בגלל מחירי התפוקות שלה המושפעים מגורמים חצוניים.

באיזה מפעל אנו עוסקים במקרה שלפנינו?

י' אריאב;

פרותרום.

היכן הוא נמצא?

י' צבן;

ליד כפר מטריק.

כמה עובדים בו?

צי דורי;

600.

היו"ר די ליבאי;

אני מבין שמספד העובדים שם, הוא הגורם המרכזי בשקולים. מבקשים לסייע למפעל,

כדי לתת מקור פרנסה לעובדיו.

יי אריאב;

הכוונה לגבי המפעל- הזה היא להביאו למצב בו יתמוזה במוצרים מתוהכמים יותר,

בעלי ערך מוסף גבוה יותר. זה מחייב השקעות נרחבות במפעל. על-פי מצב התעשיה

הפטרוכימית בכלל, הכיוון אינו כזה. דרך אגב, דווקא היום רווחיות המפעל גבוהה

יותר, בגלל התנודות המאפיינות את הענף.

י י מלץ;

גורמים אחרים הם התחרות עם מפעלים בחו"ל והרחוק הגאוגרפי של פרותרום

מהקניינים. המפעלים באירופה קרובים יותר לקונים הנמצאים גם הם באירופה. למפעל

יש גם בעיות תובלה, זהו חומה כבד שלא ניתן להעבירו במטוסים, והדבר מייקר את

המוצר. בנוסף לכך, התנודות במחירים גבוהות מאד. מדי פעם עולים המחירים, ואז

נוצרים כביכול תנאים קונייקטורליים, אך מיד לאחר-מכן המחירים יורדים פעם נוספת

והמפעל נמצא בצרות.

צי דורי;

הייתי מעורבת בתהליך המו"מ, ואני רוצה לתאר את השקולים שעמדו לנגד עינינו,

כאשר החלטנו על פריסת החובות. תפקידי הוא סמנכ"ל למימון במשרד התמ"ס, והנושא

טופל במשותף על-ידי חטיבת הכימיה וחטיבת המימון במשרד התמ"ס. כאשר המפעל הגיע

אלינו בסוף 1985, המחירים בעולם ירדו והמפעל לא יכול היה להמשיך לתפקד. באותו

זמן עמדו בפנינו שלוש אפשרויות; א. לא לפרוס את החובות, דבר שהיה מביא לסגירת

המפעל. באותו זמן היקף ההלוואות בערבות המדינה עמד על 22.4 מליון דולר. העלות

המיידית של סגירת המפעל עבור אוצר המדינה היתה איפוא בסכום זה. ב. כונס מפעיל.

יי צבן;

מה הביא אתכם למחשבה על כונס מפעיל?

צי דורי;

מרגע שלוקחים כונס, החברה אינה צריכה להחזיר חובות. מאותו רגע נפסקת זרימת

הריבית והחובות של המפעל. אי אפשר להמשיך בכך לעולם ועד, אך לתקופה קצרה זה יכול

לעזור. הסיבה שגרמה לנו להחליט שלא ללכת בדרך זו היתה שבמידה והיה מתמנה כונס

לחברה, היא לא היתה יכולה להמשיך בפעילותה בחו"ל כמו עד אותו זמן. הגענו למסקנה

שהדבר עלול לפגוע בצורה דרסטית במכירותיה. תזרים המזומנים של הדוברה עלול היה

להיפגע הרבה יותר קשה כתוצאה מהפסקת המכירות, מאשר מהחזרי הריבית והקרן.

האפשרות השלישית היתה המשך פריסת הלוואות החברה בערבות מדינה והלוואות

הבנקים. המבקר העיר ובצדק, כי היתה בכך רק דחיה בהחזר הלוואות, אך צריך לזכור

כי שלוש השנים הקשות בהחזר חובות המפעל היו 1986, 1987 ו-1988. החל ב-1989 יש

ירידה דרסטית בהחזרי החובות של החברה. לאור כל השקולים האלה, החלטנו על האפשרות

בה בחרנו. הבאנו בחשבון עובדה נוספת; דתיה בהחזר ההלוואות למדינה אינה מגדילה

את התחייבות המדינה כלפי החברה. פרסנו בשנים 1985/86 חובות מדינה בסכום של 2.1



מליון דולר. הבנקים פרסו חובות בסכום גדול יותר. ההלוואות נפרסו בתנאים הנוחים

יחסית לחברה. ב-987ו נעשה החזר בהיקפים דומים, והגענו עם החברה להסכמה על-כך שגם

לגבי 1988 תיעשה פריסה של חובות.

החברה נמצאת היום במצב נוח יותר, בגלל עליית המחירים בעולם. החברה הפכה

לרווחית מאד. פרעון ההלוואות מתייחס רק לחלקן ולא לכולן. כאשר מדובר בפריסת

החובות לשנה הבאה, מדובר רק בחלק מהחובות ולא בכולם. אם ניקח את המצב שנוצר

על-ידי פריסת החובות, אני חושבת שעשינו את העסק הכדאי ביותר למדינה. אילו החלסנו

לסגור את המפעל, המדינה היתה צריכה לשלם למעלה מ-22 מליון דולר. כתוצאה מההחלטה

שהתקבלה, המדינה לא הגדילה את מעורבותה בחברה. היום יש לחברה שוק מצויין, ואם

המצב הנוכחי יימשך עוד שנה, החברה תתגבר על קשייה. למעשה מ-1989 תהיה ירידה

דרססית בהיקף חובותיה של החברה. אם רמת המחירים הנוכחית תימשך עד אמצע 1988,

הבעיה תיפתר.

אני סבורה שבמקרה הנדון, ההחלטה שהתקבלה הוכיחה את עצמה הן לטובת המדינה

והן לטובת החברה, וזאת גם מבלי להביא בחשבון את העובדה שבמפעל מועסקים 600

עובדים והאזור הינו בעייתי מבחינת האבטלה, וגורם נוסף - החסכון במטבע זר

למדינה.

יי גרטן;

התערבות הבנק לפיתוח התעשיה התמקדה בשני נושאים: ביצוע ההלוואה

והקונסולידציה, ופריסת החובות לשנים 1986/87. אם הדבר יאושר, פריסת החובות תאושר

גם לגבי 1988. דעתנו היא שההחלטה בדבר פריסת החובות סייעה למפעל להשתקם.

מהבדיקות השוטפות שלנו במפעל, הגענו למסקנה שמצבו הפיננסי השתפר, ובעוד שנה או

יותר יוכל להחזיר גם את הקרן. בשנים הבאות החלויות השוטפות על המפעל תהיינה הרבה

יותר נמיכות.

צי דורי;

אני רוצה להקריא לחברי הוועדה את רשימת מחירי הייצוא של הפי.וי.סי לאורך

בשנת 1979 - 758 דולר לטון, 1980 - 687, 1981 - 538, 1982 - 441,

1983 - 512, 1984 - 538, 1985 - 471, 1986 - 522, 1987 - 625 דולר לטון.

כמה קטעים מהדו"ח הזה צריכים להילמד על-ידי ועדת הכספים. במסגרת הריצות

שלי בין ועדה לוועדה, אני רואה איזו שהיא הצלבה. כאן יש דוגמה קלסית שאינה

הגרועה ביותר. ביום הי שעבר היינו עדים בוועדת הכספים לפרשה הרבה יותר חמורה,

שהיא דוגמה לקבלת החלטות בוועדה מבלי לקבל את המידע המפורט לפני-כן. אני מציע

שיו"ר ועדת הביקורת יעביר ליו"ר ועדת הכספים את הקטע הזה בדו"ח מבקר המדינה ואת

הדיון שהתקיים בעקבותיו.

מצד אחד התייחסתם להסכם השכר עם העובדים ולסכסוך שהיה במפעל, אך האם בדקתם

מה היה שכר הבכירים בפרותרום, ומה היה שכרו של יו"ר מועצת המנהלים בשעה שהחברה

פנתה בבקשות סיוע. הגיעו אלי נתונים על סכום מדהים, אותו הצגתי בפני סגנו של

יו"ר מועצת המנהלים, מר גבע, כאשר הופיע בפני ועדת הכספים. הוא לא היה מוכן

להכחיש או לאשר את הסכום הזה, אך הוא אמר שכמה חודשים לפני שנכנס לתפקיד, הוא

ביקש שיורידו את שכרו. חברה אשר מבקשת סיוע ממשלתי, מעניקה לדירקטורים, ליו"ר

ולמנכ"ל משכורות עתק ואולי גם טובות הנאה אחרות שאיננו מודעים להן. כאשר

מתייחסים לבדיקת הסכמי שכר של עובדים, קשה להתעלם מן ההיבט הזה. אם תראו את

תלושי המשכורת של העובדים במפעל זה, תראו במה מדובר.

אני מצטער על שבדו"ח המבקר לא כלול היבט נוסף: לדעתי בזמנים בהם אנו חיים,

צריכה להיות הנחיית קבע במשרד מבקר המדינה, כי כאשר בודקים מפעלים מן הסוג הזה,

אסור להתעלם מן ההיבטים הבטיחותי והאקולוגי. מדובר במפעל שהוא פצצת זמן אדירה.

אני מציע למבקר המדינה להזמין את התיק של מפעל פרותרום בהג"א, כדי לראות כמה

מקומות אשפוז מכינים בבתי-החולים בארץ, למקרה שיקרה שם משהו. עלול להיות שם



אסון בממדים אדירים. המפעל השקיע סכומים לא מבוטלים באמצעי בטיחות, אך לטענת

מומחים לא באמצעים הטובים ביותר. אותה חברה שהציע למפעל בבופאל (בהודו) את

מתקני הבטיחות שהיו יכולים למנוע את האסון, הציע אמצעים גם למפעל פרותרום. הנהלת

המפעל בבופאל הסכימה עקרונית לקנות את האמצעים, אך היא דחתה את רכישתם בשלושה

חודשים, ובזמן הזה ארע האסון. מפעל פרותרום הודיע לאותה חברה שאינו יכול לעמוד

במחיר.

לדעתי, המפעל הזה לא יוכל להישאר במקום בו הוא נמצא עתה. יצטרכו להזיז את

המפעל או להזיז שני קבוצים. הוא נמצא בתוך-תוכם של הישובים, קרוב לעכו ולמפעל

של התעשיה הצבאית. זו אינה רק שאלה אקולוגית בטיחותית, אלא טמונות כאן בעיות

כלכליות רבות משקל. אם בודקים את הנושא בפרספקטיבה של הרחבת המפעל, אנו מכירים

ככל שמתרחבים, האפשרות להזיז את המפעל הופכת למסובכת יותר. אני

מסכים לדעה האומרת כי כל הכרעה בנושא זה תהיה קשה מאד. אני מבין את המגבלות, אני

יודע שמשרד מבקר המדינה מבקש להישאר צמוד לנושא הסיוע הממשלתי.

י' מלץ;

המיגבלה העיקרית שלנו היא בכך שפרותרום אינה גוף מבוקר, ואין היא חייבת

לספק לנו כל מידע.

יי צבן;

ישנו שטח אפור הנוגע לשורה של נושאים. כאשר אתה בודק, למשל, את נושא רשוי

הרכב, אתה בודק אותו מנקודת ראות הפיקוח של משרד התחבורה, אך אתה צריך לומר אם

הפיקוח ראלי, ממשי, טוב או לא טוב. כך גם בנושא זה: האם אתה יכול לתת סיוע למפעל

המעניק ליו"ר מועצת המנהלים 100 אלף דולר לשנה? הביקורת במקרה שלנו היא חד-צדדית

מאד. נאמר שהמפעל מחליט להעביר את כל הסיוע למשכורות עבור עובדיו הבכירים ולא

להשקעה בציוד, כיצד תתמודד עם אפשרות כזו?

אי הראל;

האם אין כל גוף המקבל סיוע ממשלתי נחשב לגוף מבוקר?

יי צבן;

בכל זאת, במקרה זה לא בדקתם את המדיניות הכללית של הסיוע אלא את הסיוע

למפעל קונקרטי. האם לא הייתם צריכים לבדוק את מצבו, את תכנית ההבראה שלו ואת

הסכמי השכר בו?

יי מלץ;

לא בדקנו את הסכם השכר, אלא הזכרנו אותו כאחד הגורמים היכולים להשפיע.

יי צבן;

אני חושב ששכר של 100 אלף דולר גם הוא אתד הגורמים.

היו"ר די ליבאי;

הוועדה רשאית לדרוש שהבדיקה הזו תיעשה. על-פי החוק, אנו יכולים לבקש ממבקר

המדינה שיבדוק את הנתונים שאתה מעונין בהם. השאלה היא אם דווקא משום שהמפעל כושל

ומתמודד עם הרבה מאד בעיות, ניקח ממנו את המנהל על-ידי הפחתת משכורתו. צריך

לחשוב האם אנו צריכים לרדוף אחר מנהלו של מפעל הנמצא בקשיים, ולומר לו כי הוא

משתכר יותר מדי. השאלה היא אם הוא מנהל טוב והאם הוא שווה את הכסף.



י' צבן;

מחקרם של יורם גבאי ושמעון גל על הפערים בשכר בתעשיה הישראלית, מעלה את

המימצא המאלף כי מבחינת שכר המנהלים לא קיימת שיטה של שכר ועונש. אין כל הבדל

בהכנסת המנהלים בין מפעל נחשל לבין מפעל מצליח, בין מפעל בענף שרמת הייצוא בו

נמוכה לבין מפעל בענף שרמת הייצוא בו גבוהה.

היו"ר ר' ליבאי;

בענין זה אין לנו נתונים, שכן הביקורת לא התייחסה אליו. כל מה שאנו יכולים

לעשות הוא לשקול אם לבקש את הביקורת להתייחס לכך. משרד התעשיה והמסחר מלווה את

המפעל הזה שנים. מדו"ח המבקר עולה השאלה אם נכון יהיה שגוף אשר מעורב ישירות

בהגשת הבקשות למימון והסיוע, יכול להיות גם זה שיחליט באופן סופי על הגשת הסיוע.

"הגוף הבודק, המתכנן והמבצע העיקרי בכל מבצע של סיוע ממשלתי

לענף מענפי המשק הלאומי, הוא המשרד המופקד על אותו ענף. מתעורר החשש שמא המשרד

יזדהה יתר על המידה עם הגורמים הנתונים לטיפולו, ולפיכך דרושה התערבותו של גוף

ממשלתי שאין לו זיקה לענף זה או אחר, היכול לבקר באופן אובייקטיבי את הנתונים

שאסף המשרד היעודי , ואת המסקנות בדבר דרכי הסיוע והסכומים הדרושים".

זהו ענין עקרוני שמעלה המבקר, והוא עולה משום שהנתונים הם (על-פי תקציר

דו"ח הביקורת), ש"לפי הערכת האוצר ומשרד התמ"ס, החברה עלולה להתקשות שוב בעתיד

הקרוב בפרעון חובותיה. אין בטחון רב שמבצע פריסת החובות שבאמצעותו באו משרד

האוצר ומשרד התמ"ס לעזרת החברה בשנת 1986, ייאפשר את המשך פעילותה של החברה ".

כלומר דו"ח המבקר - שהוא בוודאי אובייקטיבי - מתריע בפני אפשרות שעם כל הכוונות

הטובות, המפעל הזה עלול להגיע די מהר למצב של סגירה. האם אינכם רוצים לפתור

בעיות מידיות על חשבון הטווח הארוך? האם אין זה בור ללא תחתית?

צי דורי;

מצב החברה היום הרבה יותר טוב מאשר עם כתיבת הדו"ח. אם המחירים הטובים של

היום יימשכו עוד שנה אחת, להערכתנו המפעל יצליח לצאת ממערכת התמיכות הממשלתיות.

משנת 1989 החזר החובות הצפוי שלו ירד בצורה דרסטית.

היו"ר די ליבאי;

הרגשתך היא שהסיוע בפריסת החובות, ההלוואות והסובסידיות, שרתו את המטרה

שהיא לאפשר למפעל לנשום, עד שיגיע לזמן בו יוכל להחזיר חובות?

כן, מה גם שהאלטרנטיבה היתה סגירת המפעל והצורך במימוש ערבות המדינה

להלוואות בגובה של 22.4 מליון דולר.

היו"ר די ליבאי;

כמה עולה הסיוע וזזה היום?

צי דורי;

ההלוואות בערבות המדינה נפרסו, אך לא העלו את גובה ערבות המדינה.

יי הורוביץ;

אני מציע שלא נשכח כיצד הגענו למצב זה; אנו עוסקים בענף בו אין לנו כל

יתרונות. ההפך הוא הנכון, יש לנו חסרונות יחסיים. אנו מייבאים את חומרי הגלם.

המדינה השקיעה מליוני דולרים בהקמת המפעל, כדי ליצור 600 מקומות עבודה. בכמה

משנות הסיוע נתנה הממשלה 3 מליון דולר מדי שנה. זהו סכום של 5000 דולר לכל עובד.



בשלושה חודשים נוספים נתנה המדינה סכום של מליון ווזצי דולר נוספים. סכומים אלה

אינם כוללים את הקונסולידציה ואת ההשקעות האחרות. אני רוצה לשאול, לשם מה המדינה

צריכה להשקיע עוד ועוד בענף הפטרוכימיה, שלא לדבר על המפגע האקולוגי לעכו

ולסביבתה. אני יודע שלהוזלסה על סיוע למפעל לא אחראי הצוות היושב כאן וגם לא זה

שקדם לו, אך כל אחד מקבל החלטות של קודמיו וממשיך בהן. מה צריך להיות הלקח הכללי

במצב כזה?

בעקבות דבריו של חה"כ צבן, אני רוצה לשאול האם הוועדה תאמר לאוצר כי

בעקבות הדיון כאן, שחלק מהשיקולים הם לא רק משכורתו של יו"ר מועצת המנהלים אלא

המחשבה כיצד למנוע אפשרויות אחרות לבריחת הון מהמפעל. יש דרכים רבות ומגוונות

להבריח הון ממפעלים, והשאלה היא אם הוועדה תזמן את נציגי האוצר או גורמים אחרים,

כדי לבדוק מה נעשה בתחום זה.

בסעיף 18 לתקציר הדו"ח נאמר מה נדרש ב-1982 מהמנהלים. הם התחייבו בסכומים

של מליוני דולרים. נאמר גם מה לא קיימו, ומה המשיכו לעשות למרות שהתחייבו לא

לעשות. יכול להיות שצריך לשמוע הסכמים מהדרג המתאים באוצר, על הלוואות בעלים

והקצאת מניות לצבור. דובר על-כך שחברת האם תזרים 3 מליון דולר.

י' מלץ;

היה סעיף אחד שהם קיימו במלואו, והוא שבשלוש השנים הראשונות לא תצטרך החברה

לשלם דבר.

יי הורוביץ;

אני שואל, מה הדרישות ומה הציפיות של הוועדה ממשרד האוצר - שהוא הגוף

המבוקר - לגבי החברה הזו וחברות נוספות. על מה האוצר צריך לעמוד כתנאי למתן

סיוע והלוואות, ומה נדרשים המנהלים ובעלי המניות לעשות במהלך הבראת החברה. אנו

לא צריכים להכנס למאזניהן של כל החברות, לשם-כך צריך לשמוע את עמדתו המוסמכת של

האוצר. השאלה היא מה האוצר אמור לבדוק. הוועדה צריכה לומר לו מהן הנורמות לבדיקה

ערב מתן הסיוע.

אי הראל;

כאשר מתכננים הקמת מפעל, האם נבדקה ההשקעה של המדינה פר-עובד, כיצד ומתי

ההשקעה תוחזר ומתי היא כדאית? יכול להיות שבהשוואה למפעל ארור, השקעה במפעל זה

נותנת תעסוקה לפחות עובדים.

יי הורוביץ;

מהו ההון העצמי של הבעלים?

יי אריאב;

ההון העצמי אינו גבוה. באשר לסיכויי ההבראה של המפעל בעתיד, רמזתי בתחילת

דברי על היחס שלנו לתעשיה הפטרוכימית. למדינת ישראל יש חסרונות מסוימים בתחום

זה. גם באירופה נסגרו תשלובות פטרוכימיות ענקיות בשנים האחרונות. בסעודיה הקימו

תעשיות ענק שחומרי הזינה שלהן הם גז טבעי שאחרת היה מתבזבז, לכן התעשיה הזו זולה

אצלם בהרבה. יחד עם זאת צריך לזכור כי זהו מפעל קיים ולא מפעל שצריך להקימו עתה.

אני רוצה להזכיר כי לא מכבר היה דיון בממשלה, האם להרחיב התעשיה הפטרוכימית,

ונשמעו בו דעות מנוגדות. אני פחות אופטימי מאשר צביה באשר לעתיד המפעל, אם לא

ייעשו צעדים נוספים. השאלה היא אם המצב הנוכחי הוא מצב קונייקטורלי, או שהוא

מצביע על מגמה שתימשך. שאלה נוספת היא, האם מוצר כזה יכול להחזיק עצמו לאורך זמן

ללא סיוע ממשלתי. לדעתי הוא תייב להתחרות במוצרים בעלי ערך מוסף גבוה יותר.



אשר למיקומם של המפעלים, זהו מיקום המוכתב על-ידי הצורך בקרבה לבתי

הזיקוק.

מהו המרחק של המפעל מבתי-הזיקוק?

י' אריאב;

כמה קילומטרים. אני חושב שהמפעל יוכל להתקיים ולהחזיק את עצמו, אם יעשה את

הצעדים הנדרשים.

באשר לקריטריונים למתן סיוע ממשלתי למפעלים במצוקה, זוהי שאלה כללית. כאשר

מפעל מבקש סיוע, הוא צריך להגיש דו"חות ומאזנים מבוקרים בצרוף תכנית הבראה, וזאת

בתוספת להזרמת הון בעלים.

יי הורוביץ;

האם אתם שבעי-רצון מהשתתפות הבעלים במפעל זה?

צי דורי;

דרשנו מהבעלים להשתתף יותר.

היו"ר די ליבאי;

מי הבעלים?

אחת הבעיות הקשות היא שיש הרבה מאד בעלים שאינם מצליחים להגיע להסכמה

ביניהם. הגדול שביניהם הוא פרבר, המחזיק 60% ממניות החברה. בעלים אחר הוא רטנר.

גם כפר-עזה החזיק ב-10% אך יצא מהמפעל. מה שנאמר לנו זהוא שכרגע אי אפשר להגדיל

את השקעת הון הבעלים. פרבר היה מוכן להגדיל את חלקו, בתנאי שגם אחרים יעשו זאת,

אך האחרים לא רצו להגדיל את חלקם.

אני רוצה להתייחס גם לשכר יו"ר מועצת המנהלים: הנושא הובא לתשומת-לבנו,

ודרשנו שהוא יוריד את שכרו לרמה סבירה, כתנאי לכל סיוע ממשלתי. השכר אכן הורד

לשליש מן הסכום המקורי, וזהו סכום סביר.

י' צבן;

עלתה כאן שאלה רצינית מאד, שלגביה המבקר יכול לתרום תרומה חשובה. בוועדת

הכספים אנו רגילים לכך שמביאים לנו בקשות לסיוע מדינה. לפעמים הבקשה מגיעה עם כל

המסמכים, ולפעמים היא מגיעה בצורה "חפיפה" לגמרי. הצרה היא שאין נורמות מוגדרות

המוזייבות את כל המערכת. אין גם המלצה חד-משמעית של המבקר לגבי הקפדה על נוהל זה.

לפעמים מנצלים קשרים פוליטיים ואחרים, כדי לקצר את התהליך. כך אנו מגיעים להערות

המבקר על אי הצגת המסמכים הדרושים בפני ועדת הכספים.

יי מלץ;

את זאת אתה צריך לומר לוועדת הכספים, אך עד היום אין "סטנדינג אורדר" לגבי

נוהל הדיון. הוא צריך לחייב קודם כל את משרד התעשיה והמסחר והאוצר. הקריטריונים

צריכים להיות שווים לכולם, והם צריכים לחייב גם את מרכז ההשקעות. רק אז יהיה

לוועדת הכספים למה להתייחס.

באשר לאחידות בין כל המפעלים, אני חושב שקיימת בעיה. קשה ליצור שבלונה לכל

אישור ואישור, אך מקובל עלי שההצעה צריכה להיות מפורטת ככל האפשר.

יי צבן;

המינימום הוא מאזנים ותכנית להבראת המפעל .

אי הראל;

עדיין לא קיבלתי תשובה לשאלתי מהם הקריטריונים לאישור מפעל מאושר חדש.

צי דורי;

כל מפעל המגיש בקשה למפעל מאושר, צריך להציג סקר בנק שבו ייכללו כל הנתונים

הכלכליים על המפעל וכדאי ותו למשק. יש בדרך-כלל "טרייד-אוף" בין השקעה לבין

רווחיות. ככל שההשקעה גדולה יותר, כך המפעל הוא, יותר עתיר הון ובעל כח-אדם קטן

יותר. המגמה היא לייעל את המפעל, על מנת להקטין את כח האדם. מפעל עתיר הון שיש

לו פחות עובדים, יוכל לשלם משכורות גבוהות יותר לעובדיו. סקר הבנק מגיע אל

החטיבה המקצועית, אשר מפנה את הערותיה לבנק. לאחר מכן מגיעה ההמלצה למרכז

ההשקעות אשר צריך לאשר את הבקשה. התמיכה ניתנת על-פי חלוקה לשלושה אזורי פיתוח;

אזור פיתוח אי, אזור פיתוח בי ומרכז הארץ. באזור אי המענק מהווה קרוב ל40%-

מגובה ההשקעה בציוד הקבוע, באזור בי - 20% ובמרכז הארץ 6%. בנוסף לכך יש הפחתות

מיסים. יש מסלול חליפי ובו תמורת ויתור על ההלוואה מקבל המפעל פטור מתשלום

מיסים.

היו"ר די ליבאי;

אני מודה לצביה דורי, ליעקב אריאב וליתר המשתתפים. נסיים את הדיון להיום,

ונמשיך לעסוק בסיוע למפעלים על-פי פרקים נוספים בדו"ח מבקר המדינה. נבחן את

הנושא לאור דוגמאות נוספות מן הדו"ח.

(מישיבה ננעלה בשעה 13.40)





תקציר לדיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת

סיוע לחברה בענף הפטרוכימיה

(דו"ח שנתי 37, עמ' 89)

1 במסגרת הביקורת שערך משרד מבקר המדינה בנושא הסיוע הממשלתי

לענפים ולגופים שונים שנקלעו למצוקה, נבדק, בחודשים ספטמבר -

נובמבר 1986-, הסיוע שניתן לחברה בענף הפטרוכימיה המעסיקה כ-

600 עובדים. המוצר העיקרי של החברה הוא פי.וי.סי.

2 בשנת 1974- הבטיחה הממשלה לכלל הענף הוזלה במחירים של חומרי

הזינה ושל החשמל. לחברה, שתוצרתה יועדה ברובה ליצוא, הובטחה

תמיכה באמצעות סובסידיות מתקציב המדינה, לתשומות העיקריות שהיא

צורכת, דהיינו האתילן והחשמל. במסגרת תכנית הרחבה נכנסה החברה

בשנת 1977 להשקעה גדולת מימדים להקמת עוד מתקן להפקת פי.וי.סי.

3 בשנת 1980, בעקבות הקמת המתקן החדש, הרחיבה החברה את היקף

המכירות של פי.וי.סי; בד בבד החלה ירידה תלולה במחיר של המוצר

בעולם, דבר שהביא לחברה הפסדים וקשיים בתזרים המזומנים. הממשלה

בחרה לתמוך בה בדרך של הנחה בשיעור 25% במחיר החשמל באותה

עונה. לפי המסמכים מאותה תקופה בתיקי אגף התקציבים, לא היה אפשר

לדעת אם היה הסדר פורמאלי למתן התמיכה, ואם נקבעו לו תנאים

וזמן קצוב.

4 בסוף שנת הכספים 1981 סיכמה הממשלה הסדר לסיוע לחברה, בדרך של

תמיכה שוטפת והלוואה לפריסת חובות. הסדר התמיכה השוטפת נקבע

(א) מענק התלוי במחיר היצוא של פי.וי.סי : כאשר מחיר היצוא

הממוצע שתקבל החברה הוא ער 520 דולר לטון, תקבל החברה סיוע בסך

210,000 דולד לחודש? כאשר יהיה המחיר בין 520 דולר ל-650 דולר

לטון, ינוע שיעור התמיכה בין 210,000 ולדר לחודש לבין אפס.

(ב) סובסידיה מיוחדת בגין מחיר החשמל, שאף היא מותנית במחיר

כאשר המחיר של מוצר זה נמוך מ-800 דולר

לטון, תקבל החברה תמיכה השווה להפרש בין 5.3 סנט לקוט"ש לבין

תעריף החשמל בפועל-, כאשר מחיר היצוא של פי.וי.סי גבוה מסכום

זה, יחזיר המפעל את הסכום שקיבל בגין התמיכה.

5 באוקטובר 1983 נחתם הסדר חדש, לפיו תעניק הממשלה לחברה תמיכה

במחיר החשמל בצורת מענק בסכום מוגדר מראש, הנע בין 40,000 ל-

50,000 דולר לחודש, בהתאם לכמות החשמל הנצרכת ולמחיר המכירה של

פי.וי.סי. הכוונה היתה, שהחברה תצרוך חשמל בהתחשב במבנה

תעריפים חדש. נותרה בעינה עצם העובדה, שקביעת היקף התמיכה

בהתאם לכמות החשמל הנצרכת עלולה לפגוע בתמריץ של החברה להתייעל

בצריכת החשמל.

6 תכליתה של התמיכה בחברה (נוסף על סבסוד חומרי הזינה לכל

המפעלים בענף הפטרוכימיה) היתה לאפשר לחברה להתקיים בתקופה שבה

מחירי היצוא של מוצריה נמוכים מכדי שתוכל להתחרות בשוק הבין-

לאומי. מחירי היצוא בפועל היו נמוכים יחסית בכל תקופת ההסדר מ-

1982 ועד 1986, כך שהממשלה חויבה לשלם כל אותה תקופה את התמיכה

בשיעורים המרביים שנקבעו בהסדר, או בשיעורים הקרובים להם.



7 התמיכה השוטפת, לרבות הסובסידיה המיוחדת לחשמל, היתה בסך של כ-

3 מיליון דולד לשנה בחמש שנות ההסדר. בנוסף לכך קיבלה החברה

סכום של 500,000 דולר בחודש, בחודשים ינואר-מארס 1982- בלבד,

כסובסידיה לאתילן שצרך המפעל.

8 בתיקי אגף התקציבים לא נמצאו מסמכים שהיה אפשר ללמוד מהם על

הסיבות לעריכת הסדר הסיוע השוטף במתכונת שנקבעה. משרד מבקר

המדינה העיר לאגף התקציבים שלכאורה, נוכח התנודות הגדולות

שחלו במחירי הנפט ותזקיקין בשנים האחרונות, יתכן מצב שבו אין

הצדקה לתמיכה במפעל גם כאשר מחיר היצוא של תוצרתו נמוך יחסית.

משהוחלט לתמוך ביצוא פי.וי.סי, מתעוררת השאלה מדוע נקבע בהסדר

ששיעור התמיכה יהיה תלוי במשתנה אחד בלבד, דהיינו במחיר היצוא

של פי.וי.סי, מבלי להתחשב ביחס שבין מחיר היצוא של התוצרת לבין

מחירי התשומות, ובייחוד חומרי הזינה.

9 עוד העיד משרד מבקר המדינה על כך ששיעור התמיכה מחושב על בסיס

מחירי היצוא של תוצרת החברה, לפי דיווח שלה, במקום על בסיס

מדידה אוביקטיבית של מחירי ה-פי.וי.סי בשוק הבין-לאומי. השיטה

שנקבעה גרעה לכאורה מהתמריץ של החברה לשווק את תוצרתה ביעילות

מרבית מהבחינות של מחיר, ארצות יעד והסדרי הובלה. היא גם פתחה

פתח לעיוותים בריווח, ששימש, כאמור, בסיס לחישוב שיעור התמיכה.

10- בד בבד עם הסדר הסיוע המתואר לעיל הסכימה הממשלה, באישור

ועדת הכספים של הכנסת, לתת לחברה הלוואה לפריסת חובותיה בסכום

השווה ל-10 מיליון דולר. ההלוואה ניתנה לעשר שנים ברבית ניידת

לפי שעד ה"ליבוד" בתוספת 1/4% בשנה. בשל הקשיים בתזרים

המזומנים של החברה נקבע, שפירעון הקרן יחל בשנה החמישית

ופירעון הרבית - בשנה השלישית.

11 בתמורה למתן ההלוואה התחייבה החברה: 1) לתת שיעבודים בדרגה

המרבית האפשרית על נכסיה; 2) לעשות כל שניתן כדי לצאת בהקדם

האפשרי בהנפקת מניות לציבור ו/או לבעלי מניותיה בסכום של 7

מיליון דולד. החבדה התחייבה להנפיק מניות לציבור עד דצמבר

1983; אם לא יתבצע גיוס הכספים בהנפקה לציבור תזרים חברה

החברה האם) 3 מיליון דולר

שתמורתם יוקצו לה מניות חדשות של החברה? 3) למנות דירקטור מטעם

בל"ת) שבאמצעותו בוצעה

ההלוואה, אשר תהיה לו סמכות להטיל וטו על החלטות הדירקטוריון

בנושאי שכר, השקעות והתקשרויות חדשות לטווח ארוך. החברה מילאה

את התחייבויותיה בקשר למתן שיעבודים ומינוי דירקטור מן החוץ.

12 החברה לא הנפיקה מניות לציבור עד למועד שנקבע בהסדד, וביקשה

מהאוצד שוב ושוב הארכות של מועד ההנפקה, ואמנם הן אושרו. באחד

הדיונים בדבר מתן הארכה נוספת, בפברואר 1985, החליטו נציו;י

בל"ת ונציגי האוצר, שאם לא תיעשה ההנפקה עד יוני 1985, תישקל

האפשרות להעמיד את ההלוואה לפירעון. למעשה, ההנפקה לא בוצעה

וההלוואה לא הועמרה לפירעון. בשנת 1982 המירה החברה האם, שהיא

ספקית חומרי גלם לחברה, חובות שזמן פרעונם עבר בסך 3 מיליון

דולר, להלוואה למועד ארוך. בשנת 1984 הומר סך 408 אלף דולר

מהלוואה זו כנגד הקצאת מניות חדשות לחברה האם, אך זו לא הגדילה

את הון המניות בחברה בסכום שהתחייבה.

13 מהדו"חות הכספיים של החברה עולה, שבשנים 1981 ו-1982, הכנסותיה

(לרבות הכנסות מהסובסידיות שנתנה לה הממשלה) לא כיסו את

הוצאותיה. לחברה היו הוצאות מימון גדולות, דבר שגרם לה הפסדים



או הגדילם. בשנים 1983 ו-1984, הסתמן שיפור במחיר פי.וי.סי

בשוק העולמי, דבר שהביא לידי גידול בייצור של החברה

ובמכירותיה.

14 בשנת 1985, חלה הרעה ניכרת בעסקי החברה, שנבעה בייחוד מירידה

חוזרת במחיר פי.וי.סי בשוק העולמי. לקראת סוף שנת 1985, פנתה

החברה למשרד האוצר ולמשרד התמ"ס בבקשה למצוא הסרר חדש שיאפשר

לה להמשיך ולפעול," דובר בעיקר בסיוע לתשלום חובות.

15 הבקשות העיקריות של החברה מהממשלה היו אלה: (1) חידית פירעון

הלוואות במהלך השנים 1986 ו-1987 ופריסת הלוואות ארוכות מועד

בסך 30 מיליון דולר על פני 15 שנה (כולל תשלומי קרן ורבית בגין

ההלוואה לפריסת חובות שקיבלה החברה מהממשלה בשנת 1982); (2)

שיחרור הבנקים המלווים מהגבלות נפח ונזילות, לגבי ההלוואות

החלופיות שיינתנו לחברה; (3) הוזלת המחירים של חומרי הזינה ושל

החשמל לחברה; (4) העלאת המחירים של מוצרי החברה בשוק המקומי

כיוון שלטענתה, הקפאת המחירים מאז יולי 1985 גרמה לה הפסד של

3 מיליון דולר.

16 בעקבות בקשות החברה, הכין אגף התקציבים, בדצמבר 1985, תזכיר

שסוקר את מצבה הפיננסי של החברה, ולפיו הסתכמו חובות החברה ב-

44 מיליון דולר, מהם 14 מיליון דולר חובות לטווח קצר. ההלוואות

בערבות המדינה הסתכמו ב-22.4 מיליון דולר. הממשלה ובל"ת הם

בעלי החוב הגדולים. אגף התקציבים הודיע למשרד מבקר המדינה

בדצמבר 1986, שהוא מתנגד לבקשת החברה להוזלה נוספת של חומרי

הזינה והחשמל שהחברה צורכת.

17 בינואר 1986, בעקבות פנייה נוספת של החברה, גיבשו שר האוצר

ושר התמ"ס הסדר לדחיית החזר ההלוואות של החברה בשנים 1986 ו-

1987. הממשלה תהיה מוכנה להעמיד לרשות החברה הלוואה לחמש שנים

לפריסת תשלומי קרן בגין הלוואת הקונסולידציה שהממשלה נתנה בעבר

לחברה ולפריסת תשלומי רבית שלא נפרעו ב-1985.

18 בתמורה לפריסת ההלוואות, החברה תתחייב בעיקר: (1) להשיג את

הסכמת הבנקים לפריסת ההלוואות הבנקאיות שלא חלה עליהן ערבות

המדינה; (2) להגיע לידי הסדר עם הספקים העיקריים (בז"ן וחברת

החשמל, שהן חברות ממשלתיות), בדבר החוב הקיים והמשך אספקה בדרך

שתבטיח את המשך פעילות החברה בעתיד? (3) לבטל את הסכם השכר

שנחתם עם העוברים בנובמבר 1985 והיקנה להם תוספת שכר בניגוד

למדיניות הממשלה. עוד הותנה, שהדירקטור מטעם בל"ת יוכל למנוע

אישור הסכמי שכר חריגים עד לאחר תום פירעון כל ההלוואות לזמן

ארוך שהחברה חייבת? החברה האם תזרים סך של 1.65 מיליון דולר

ובעלי המניות העיקריים האחרים יעשו כל שביכולתם להזרים סכום

נוסף של 2 מיליון דולר.

19 בהתחשב בכך שבהסדר הפריסה משנת 1981 נקבע שהחברה תעשה כל שניתן

כדי להנפיק מניות בסכום מסוים לבעלי מניות או לציבור, ובהתחשב

בכך שמטרה זו לא התממשה, העיר משרד מבקר המדינה על כך שנקבע

תנאי דומה בנושא זה גם בטיוטת ההסדר מינואר 1986, בצורה בלתי

מחייבת. אגף התקציבים הסביר, שבעקבות ההסכם משנת 1982 התברר,

שמיעוט בעלי מניות אינו מסכים להשקיע מכספו סכומים נוספים בהון

המניות אבל גם אינו מאפשר את הגדלת ההון ודילול חלקו, ובכך

מכשיל את ההסדר. בשל כך הותנה בהסדר שגובש בשנת 1986, כי

הבעלים ישקיעו השקעה הונית - לאו-דוקא בדרך של הגדלת הון

המניות אלא גם כהלוואת בעלים.



20 במכתב החברה לשרים המטפלים בנושא, מ-2.3.86, היא פרטה את

הקשיים העיקריים במילוי התנאים שהשרים דרשו מהחברה כדי שההסדר

העוברים התנגדו לביטול הסכם השכר החדש, ומינואר

1986 חלה הרעה בתנאי הסחר של מוצרי החברה משום שירד מחיר ה-

פי.וי.סי בעולם, ומחירי חומרי הזינה בארץ ירדו בשיעור קטן מאשר

בעולם. לכן החברה מבקשת הוזלה של ממש במחיר חומרי הזינה בארץ,

או הגדלת התמיכה הממשלתית. עוד ביקשה החברה במכתבה, להאריך את

משן האשראי שהיא זוכה בו מספקיה (חברת החשמל ובז"ן) ולשלם

תמורתו רבית נמוכה יותר מזו שהיא נתבעת לשלם.

21 ב-17.4.86 התקיימה פגישה בנושא הסיוע לחברה בהשתתפות נציגי

משרד האוצר ומשרד התמ"ס. בפגישה הוחלט להקים ועדה מורכבת

מנציגים של שני המשרדים לבחינת מצבה של החברה ? הוועדה התבקשה

להתייחס גם לאפשרות של הפעלת החברה על ידי כונס מפעיל.

22 הוועדה הכינה דו"ח על עבודתה בחודשים אפריל ומאי 1986. אחת

מבעיות היסוד של החברה, לדעת הוועדה, היא מבנה הון לא בריא:

ההון העצמי נמוך מדי ומשקל החובות במאזן החברה גדול מדי.

הוועדה בדקה ארבע חלופות של תזרים מזומנים, והגיעה לידי מסקנה,

שאפשר שהחברה תכסה את הוצאות התפעול שלה, אך בשום חלופה לא

תוכל לפרוע מתוך הכנסותיה, לא את תשלומי הקרן השוטפים בו/ין

הלוואות ארוכות מועד ולא את החובות לזמן קצר שנצברו בייחוד

בחודשים האחרונים. בדו"ח הוועדה צוין, שהסדרי פריסת הלוואות

בלבד אינם פתרון בטווח הבינוני והארוך, אלא דחיית המעובר בלבד.

23 הדו"ח הסופי של הוועדה הוגש לעיון ועדת השרים לענייני כלכלה,

והוצוגו בו כמה חלופות לסיוע לחברה, בלא שהוא ממליץ על אחת מהן.

אגף התקציבים מסר, שוועדת השרים הסמיכה את שר האוצר ואת שר

התעשייה והמסחר לטפל בנושא.

24 מאז יוני 1986 הפסיק משרד האוצר את התמיכה השוטפת בחברה כיוון

שהיא לא פרעה את חובותיה השוטפים לממשלה. אגף החשב הכללי ערך,

בינואר 1987, התחשבנות עם החברה שבמסגרתה קיזז האגף את כספי

התמיכות שהחברה היתה זכאית להם כנגד תשלומי הרבית שהחברה לא

פרעה בשנת 1986 בגין הלוואת הקונסולידציה משנת 1982.

25 בנובמבר 1986, הגיש שר האוצר לוועדת הכספים בקשה לאישור פריסת

חובות החברה בגין תשלומי קרן - בסך 2.1 מיליון דולר - שהחברה

לא פרעה בשנים 1985 ו-1986. המדובר בהלוואות שנתנו בנקים לחברה

והמדינה ערבה להן. סכומי הקרן הנדונים ייפרסו לחמש שנים ויישאו

רבית ניידת בשיעור של "ליבור", בתוספת של 1.5%. החוב הנדחה

ייפרע החל בשנה הראשונה שלאחר הפעלת ההסדר. ועדת הכספים אישדה

את הבקשה ביום 25.11.86.

26 במסמכים שהוגשו לוועדת הכספים לצורך אישור הבקשה נאמר שנערך

הסדר לפירעון החוב לספקים? שנערך הסדר המיועד לבטל את תוספת

השכר שקיבלו העובדים? הבנקים יפרסו את חובות החברה שלא שולמו

בשנים 1985 - 1986; המדינה תדחה גביית חובות בגין הלוואות

פיתוח תקציביות שעמדו לפירעון ולא שולמו בשנים 1985 - 1986 בסך

1.8 מיליון דולר. בבקשת שר האוצר נאמר, שצפוי צורך לפריסה מחדש

גם של הלוואות שמועדי פירעונן בעתיד, וכי ועדה משותפת למשרד

האוצר ולמשרד התמ"ס תבחן צורך זה.



27 בדברי ההסבר שהוגשו לוועדת הכספים לא הוזכר שוועדה בין-משרדית

בדקה את מצבה של החברה והעלתה הסתייגויות לגבי מבנה ההון שלה,

וסיכוייה לעמוד בפרעון חובותיה. לא הוגשו לוועדת הכספים

חישובים בדבר המשמעות הכלכלית של מתן הסיוע או הימנעות מכך,

כגון ניתוח של שיעור הערך המוסף ביצוא של החברה ועלותו למשק.

אגף התקציבים ומשרד התמ"ס הסבירו למשרד מבקר המדינה שהם לא

ערכו חישובים כאלה במהלך הטיפול בבקשות החברה לפריסת חובות.

28 נוכח מסקנות ועדת הבדיקה ואי-יכולתה של החברה לעמוד בתנאי

הפירעון של הלוואת הקונסולירציה משנת 1982, מתעוררת השאלה האם

החברה תוכל לשאת בשנים הבאות בנטל החובות כפי שהתגבש בהסדר

החדש לפריסת החובות. שאלה זו עדיין תקפה למרות השיפור שחל

בתנאי הסחר של החברה, שיפור שקיומו לאורך זמן אינו מובטח. אגף

התקציבים הסביר למשרד מבקר המדינה שלהערכתו תחזיות החברה,

המתבססות על השיפור שחל באותה תקופה בתנאי הסחר שלה, הינן בגדר

הסביר, אולם לדעתו החברה לא תוכל לעמוד בפירעון חובותיה בעתיד

בלי הזרמת הון נוסף, מכירת נכסים והתייעלות בפעולותיה.

29 בישיבה מ-11.12.86 בה השתתפו נציגים ממשרד האוצר, משרד התמ"ס

ובל"ת הוחלט לערוך פריסה לחובות שעל החברה לפרוע במהלך 1987;

אם יווצר בחברה תזרים מזומנים חיובי, עליה להפנות את העודף

להחזד חובות.

30 פרק זה מגולל את סיפור הסיוע המיוחד, שהמדינה נתנה לחברה

תעשייתית במשך כמה שנים ברציפות, בלא שניתן לגלות סימן מובהק

ליכולתה של החברה להשתחרר מתלותה בסיוע זה.

31 הסיוע התבטא בתמיכה כספית ישירה בתפוקה העיקרית של החברה,

ובהוזלת החשמל, אחת מתשומות הייצור העיקריות של החברה, וזאת

נוסף לסובסידיות שנתנה הממשלה כל אותן שנים לשם הוזלת החשמל

לכלל הצרכנים במשק, ולשם הוזלת חומרי הזינה לענף הפטרוכימיה

כולו. עוד נתנה המדינה לחברה הלוואה גדולה לקונסולידציה של

חובות. ואולם, בשלושת סוגי התמיכה המיוחדת גם יחד לא היה כדי

לחלץ את החברה ממצוקותיה, הנובעות, כפי שעולה בפרק זה, בעיקר

ממצבו של הענף שבו היא פועלת ומהיקפו המצומצם מדי של ההון

העצמי שלה.

32 החברה לא יכלה לפרוע את תשלומי הקרן והרבית בגין הלוואת

הקונסולידציה והלוואות אחרות, וצברה גם חוב לזמן קצר בהיקף

שהיקשה עליה להמשיך ולפעול. הממשלה, הבנקים והנושים העיקריים

האחרים נענו לבקשת החברה לערוך פריסה מחדש של סכומי הקרן

והרבית שלא פרעה. לפי הערכת האוצר ומשרד התמ"ס, החברה עלולה

להתקשות שוב בעתיד הקרוב בפרעון חובותיה.

33 בנסיבות אלה ונוכח ההתפתחויות המתוארות בפרק זה, אין ביטחון רב

שמיבצע פריסת החובות, שבאמצעותו באו משרד האוצר ומשרד התעשייה

והמסחר לעזרת החברה ב-1986, יאפשר את המשך פעילותה של החברה.

נסיבות אלו מחייבות את שני המשרדים המופקדים על הנושא לשקול את

המשך הסיוע, לא רק על רקע צרכיה של החברה הנדונה, אלא על סמך

בחינה יסודית של תרומתה למשק הלאומי - כגורם מייצא ומחליף יבוא

וכחוליה במערך הכולל של התעשייה הפטרוכימית.