הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



פרוטוקול מס' 172

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

שהתקיימה ביום י"ב בתשרי התשמ"ז - 15.10.86, בשעה 10:00

נכחו;

חברי הוועדה;

די ליבאי - היו"ר

מוזמנים;

מבקר המדינה י' סוניק

יי הורוביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

מ' אתגר - משרד האוצר

י' דרורי - הממונה על שוק ההון, משרד האוצר

דייר אי הלפרין - מנכ"ל איגוד הבנקים

מ' הרצברג - יועץ משפטי, בנק ישראל

שי וייס - יועץ משפטי, הרשות לניירות ערך

אי מינסקביץ - משרד האוצר

יי ניצני - מנכ"ל הבורסה

י' סמט - רואה חשבון

א' פרוקצ'יה - משרד המשפטים

נ' שילה - משנה למנכ"ל הבורסה

אי שילוני - יו"ר הרשות לניירות ערך

מזכיר הוועדה;

בי פרידנר

רשמה;

אי ברק

סדר היום; המשך הדיון בדו"ח ועדת בייסקי לענין ויסות מניות הבנקים

אני מתכבד לפתוח את הישיבה ומקדם בברכה את מבקר המדינה ואת כל האורחים

הנכבדים.

אנו ממשיכים בהתאם לסדר היום את דיונינו במסקנות של ועדת השופט בייסקי

בעניו ויסות מניות הבנקים. על סדר היום הפעם הנושא של סמכות שר האוצר לאשר או

לסרב לאשר הנפקת מניות.

לפני שנתחיל בדיון לגופו של ענין, אני רוצה להודיע שאמש הודע לי בשעה

מאוחרת שמתקיימת הבוקר ישיבה של סיעת המערך בכנסת בענין האקטואלי ביותר, סוגיית

הרוטציה, ואני מאוד מתבקש להיות שם. הישיבה תהיה בלשכת ראש הממשלה בשעה

אחת-עשרה. לא היתה אפשרות בידי לשקול אם לדחות את הישיבה ועלינו לקיים אותה. אלא

שאני אצטרך להתנצל הפעם ולעזוב את הישיבה עשר דקות לפני השעה אחת-עשרה. אם יהיה

חבר כנסת אחר, הוא ינהל את הישיבה. אם לא, יש לי סוגיה קשה האם אפשר לנהל ישיבה

בלי אף חבר כנסת. אני מאוד מצטער שיש הפרעה כזאת היום. אנו נוהגים בפגרה לקיים

את הישיבות עד השעה אחת בצורה מסודרת. אם יהיה חריג הפעם, זה בגלל חומרת השעה

וחשיבות הנושאים הנדונים שם, שמסתבר שיש להם גם אספקטים משפטיים ולכן אני מאוד

מתבקש ויותר ממתבקש להיות שם.

נחזור לסדר היום - אישור להנפקת ניירות ערך. ההמלצה של ועדת השופט בייסקי

בסעיף 23 היא: "אנו ממליצים לבטל את סמכות שר האוצר לאשר או לסרב לאשר הנפקת

מניות. עוד אנו ממליצים כי סמכות שר האוצר לאשר הנפקת אגרות חוב תישאר בעינה עוד

שלוש שנים". המלצות אלה באות בעקבות המלצות ועדת בייסקי בסעיף 19(8). אני מניח

שהמוזמנים מכירים את הנושא. אם אתבקש, אני מוכן לקרוא את שני העמודים בדו"ח. אבל

אני מעדיף במקום לקרוא את הכתוב, לבקש מהיועץ המקצועי של הוועדה בנושא זה, פרופ'

יוסף גרוס, לומר דברי פתיחה. לאחר הצגת הבעיה הייתי מבקש לשמוע את עמדת משרד

האוצר שלמעשה כבר הובעה בפנינו בצורה של דו"ח ועדת מינטקביץ. אבל כאשר נראה את

שתי העמדות, עד כמה שאני יכול לשער, הנוגדות, נצטרך לשמוע את שאר המשתתפים, איך

לנתב את הכנסת, את המחוקק או הממשלה, שזה היינו-הך, בסוגיה קשה זו.

הרקע לסעיף 39 לחוק ניירות ערך זה הסעיף שנותן סמכות לשר האוצר. מקורו

בתקנות ההגנה (כספים) 1941. בתקנות ההגנה (כספים) 1941 היתה סמכות על פי תקנות

שעת חירום להורות על כללים או מצבים שונים שקשורים בהנפקות, בעיקר בהעברת כספים.

כתוצאה מכך בתקופת המנדט ולאחר מכן גם שר האוצר מכוח אותה סמכות הפעיל את

הכוחות שיש בתקנות ההגנה (כספים) גם לגבי הנפקות. כי על פי תקנות ההגנה (כספים)

אסור היה להוציא הון מישראל מסוג כלשהו, כולל הנפקה פרטית על ידי שר האוצר.

כאשר חוק ניירות ערך נכנס לתוקפו, קדם לו דיון ארוך אם יש מקום להשאיר את הסמכות

לשר האוצר. הדעה הכללית היתה שאין מקום לסמכות שכזו, וכדרך של פשרה נקבע סעיף

ושוברו בצידו.

סעיף 39 אומר שהנפקה של ניירות ערך והוצאתן לציבור טעונה אישור שר האוצר.

השובר שבצידו מופיע בסעיף קטן (ב) שאומר, לא יסרב שר אוצר לתת אישור לפי סעיף זה

אלא אם ראה שההצעה או תנאיה נוגדים את המדיניות הכלכלית של הממשלה. בעבר היו שרי

אוצר שעשו שימוש נרחב בכך. הוועדה מבקרת את הסמכות שניתנה בעבר, באומרה שסמכות

האישור ניתנה להשגת מטרות שאינן קשורות לסעיף עצמו. היא קובעת בצורה מאוד

קטגורית שלא היה כל מקום להשתמש בסמכות לאשר הנפקה כדי להפעיל על הבנקים לחץ

בנושא שאין לו ולא כלום עם ההנפקות המאושרות.



אינני מכיר מדינה נוספת בעולם היום שבה יש מצב שכזה. באנגליה בתקופת מלחמת

העולם השניה היו כללים בנושא כדי לאפשר לכתר הבריטי או לאוצר הבריטי לווטת את

עיתוי ההנפקות, אבל לא יותר מזה. במדינת ישראל כיוון שטמכות ניתנה אז היא

הונצחה.

השאלה שמתעוררת כתוצאה מדו"ח ועדת בייסקי היא האם יש מקום להשאיר את הסמכות

כפי ששמענו כאן מפי מטפר אנשי אוצר, או לבטל את הטמכות הזאת, כפי שמציעה ועדת

בייסקי.

שאלה שהייתי בהחלט מבקש מהמשיבים לענות עליה היא השאלה של חלוקת עיתוי

ההנפקה. היתה דעה ששר האוצר יכול להעדיף חברות אחת על פני אחרות או לתת קדימויות

להנפקות של אגרות חוב מסוגים מטויימים על פני הנפקות אחרות. זו טמכות שאין לה

היום אבא. לא הבורטה מטפלת בעיתוי ולא רשות ניירות הערך. האלטרנטיבה היא,

כמובן, שהאישור להנפקה יינתן על ידי רשות ניירות הערך. היא בעצם הגוף החלופי

שיכול לעסוק בנושא הזה.

אז מה ההבדל?

פרופי יי גרוס;

לרשות ניירות ערך יש שיקולים אחרים מאשר לשר האוצר.

לפי סעיף קטן (ב) היום ברור שגם אם שר האוצר נותן רשות, גם הוא קשור

במדיניות הכלכלית של הממשלה. זה לא ייתכן שהוא יקבע מדיניות כלכלית, שהוא יסכים

למדיניות כלכלית והוא יעשה הנפקות שנוגדות. לכן אם הרשות לניירות ערך תהיה הרשות

הנותנת היתרים, גם היא תהיה כפופה למדיניות של האוצר.

השיקול היחיד של הרשות הוא האם יש גילוי נאות.

מה עם הסמכות של הממשלה?

זו השאלה.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש שמר גרוס יסביר לנו עוד כמה דברים. אני קורא את

סעיף 39. כאשר אתה אומר "לא יסרב שר האוצר לתת אישור אלא אם ראה שההצעה או תנאיה

נוגדים את המדיניות הכלכלית של הממשלה". אני רואה שסעיף (ב) מגביל את סעיף קטן

(א). זאת אומרת שאם שר האוצר נותן אישור גם הוא לא יכול לתת אישור כאשר האישור

נוגד את המדיניות הכלכלית של הממשלה. בעצם סעיף 39 (ב) הוא היום הסעיף היחיד

שיש באיזשהו חוק שקובע שפעולה כלשהי לא תיעשה בניגוד למדיניות הכלכלית של

הממשלה. לכן הייתי אומר, אתה מחליף את שר האוצר, את סמכותו - - -

לא מחליף. מבטל את הסמכות. זו המלצת ועדת בייטקי.

אני לא קשור בוועדת בייסקי. נניה שנבטל את הטמכות של שר האוצר. אתה לא אומר

שכל אחד יוכל להנפיק מתי שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. אתה בכל זאת רוצה רשות

שתקבע.

רשות ניירות הערך.

מה יהיה הקריטריון של הרשות? האם הרשות לא תוכל לאשר הנפקה אלא אם היא

מתאימה למדיניות הכלכלית של הממשלה? ואם היא נוגדת את המדיניות הכלכלית של

הממשלה, למה שלרשות תהיה סמכות כזאת? לא ייתכן שהממשלה תקבע מדיניות והרשות

תקלקל אותה על ידי אישור להנפקות. אני שואל את השאלה הזו גם על שר האוצר וגם על

רשות ניירות הערך.

השאלה שמתעוררת היא האם יש יסוד לחשוב שהרשות לניירות ערך תהיה נוטה פחות

להרוג מתוזום השיקולים העניינייים, או להשתמש בסמכותה לרעה מאשר שר האוצר. אני

אומר זאת לא מתוך דעתי שלי אלא כהמשך למה שכתוב בדו"ח הוועדה.

יש שיקולים שאני לא סותר אותם ואני מקבל אותם. הייתי מציע לפרופ' גרוס

שהוא יציע שהסמכות הזאת תעבור לרשות. אבל צריכה להיות הגבלה גם על הרשות וההגבלה

צריכה להיות מפורשת, שהרשות תוכל לתת היתרים לא רק על סמך גילוי נאות אלא תצטרך

לקחת בחשבון את המדיניות הכלכלית של הממשלה. ואם לא, לא תוכל לאשר. האם אתה מוכן

להציע את זה? אני לא מציע את זה, אני רק שואל.

כתשובה לשאלה שלך הייתי שמח לשמוע את עמדת המשתתפים האם יש מקום כאשר אתה

מדבר על הגבלת סמכות הרשות להגביל אותה גם מכוח מדיניות הממשלה.

אני רוצה לתת בהתחלה את הרקע הכלכלי ולא המשפטי. כי לדעתי, השינויים בשוק

ההון, שינויי אמת, לא יכולים לבוא על ידי שינוי תקנות או חוקים אלא על ידי שינוי

תשתית כלכלית.

למעשה, אני אעשה את אותה הפרדה שוועדת בייסקי הפרידה בין אגרות חוב שסברה

שהזמן לא בשל לבין מניות שסברה שהזמן בשל.

אגרות חוב - לממשלה יש, כידוע, חוב פנימי גדול מאוד. הממשלה צריכה למחזר כל

שנה סכומים גדולים. ב-1986 סדרי הגודל הם פדיונות של 5 מיליארד שקל. בשנה הבאה

יש עוד קטע של מניות הבנקים. ב-987ו מדברים על 7 מיליארד. ב-1988 הסכום הוא

דמיוני. כמובן שאותם גופים שמשקיעים בניירות ערך ממשלתיים, בעיקר גופים מועדפים

כמו קופות גמל, קרנות פנסיה, ביטוח חיים, חסכון וכוי, יש להם אלטרנטיבה לקנות

אגרות. חוב ממשלתיות ואגרות חוב לא ממשלתיות. כאשר יש להם שיקולים של תשואה מול

סיכון, יצפו שאגרת החוב הלא ממשלתית תיתן תשואה יותר גבוהה בשביל הסיכון הגבוה.



כל זמן שהממשלה נזקקת ואין פתרון בהקטנת התקציב, כי אפשר להגיד שהממשלה

תמחזר חלק מהסכומים והפתרון יבוא על ידי צמצום התקציב או על ידי מסים, זה קשה

מה גם שאנו יודעים שהמגמה היא של הקטנת מסים ואנו יודעים כמה קשה להקטין הוצאות;

מכאן ששוק ההון צריך להיות משק סגור שממחזר את עצמו. כל הנפקה של הסקטור הפרטי

באה בהגדרה אחד מול אחד בהנפקה ממשלתית, לכן הממשלה יכולה לאשר הנפקת אגרות הוב

באופן מבוקר, לא באופן בלתי מבוקר. השיטה היא כדלקמן: לקראת כל שנה נקבעת מסגרת

טנטטיבית במקביל לדיון התקציבי - כמה אנחנו מעריכים שמתוך סך הפונטציאל שמדובר

בשוק ההון הממשלה יכולה לוותר עליו. בשנת 1986 כ-650 מיליון דולר, שחלקו,

לצערנו, הלך לסיוע. כלומר, לא הלך להנפקות חופשיות אלא לסיוע, בעיקר לסולל-בונה

ולקופת-חולים. זה מיליארד שקל. אין לי הערכה כמה בשנה הבאה.

מאחר והביקוש להנפקות הוא הרבה יותר גדול בגלל העובדה שרוב מקורות האשראי

לזמן ארוך מצומצמים, הממשלה היתה צריכה לקבוע שיטה של קריטריונים והקצאה של

אותו סכום שהיא תקצה אותו. כי לכאורה יכלו להגיד, כל מי שביקש ראשון. הממשלה

קבעה מספר קריטריונים שהם בפירוש מדיניות כלכלית: א. עדיפות ראשונה למימון

מפעלים מאושרים. עד השנה שעברה זה היה ישירות מתקציב המדינה. הממשלה החליטה

להוציא את זה מהתקציב, לכן היא רוצה שאותם מפעלים מאושרים שם המעודפים, שלהם בכל

מקרה תהיה עדיפות בזמינות המימון.

שהם יהיו המנפיקים?

הם או בנקים עבורם. כאשר אנחנו מדברים על הנפקות לא ממשלתיות יש שני

סוגים.

בציבור יש הבדל בין קניית הנפקות של מפעל שלא הוכיח את עצמו לבין הנפקה של

מפעל שהוא איתן.

האמת שמפעל קטן לא מנפיק והוא נעזר בבנק. קונצרן "כלל" מנפיק על אחריותו.

על מי הכשלון של קונה האיגרת?

על המפעל, לא על הבנק. אם מישהו קנה איגרת חוב של מפעל והוא נופל, אז מי

שקנה את איגרת החוב עשה עסקה לא טובה. באופן טבעי מפעלים קטנים עובדים דרך בנק.

כך זה בכל העולם. גם בארצות-הברית מפעל קטן לא מסוגל להנפיק. מפעל בינוני ומעלה

מנפיק בעצמו. לכן עדיפות ראשונה ניתנת למפעלים מאושרים. העדיפות אומרת שהאישור

של הממונה על שוק ההון הוא אישור אוטומטי. כל מפעל שהוא מפעל מאושר נותנים לו

אישור אוטומטי.

זה בא במקום הלוואות פיתוח?



י' דרורי;

כן. בעדיפות שניה קבעו ארבעה ענפים: תעשיה, חקלאות, תיירות ובניה. יזמים

בתחומים אלה מקבלים הנפקות, כאשר הקריטריון הוא שרוב המימון - 70% - מיועד

למימון השקעות, ועד 30% למימון הון חוזר.

השיטה הזאת מיועדת לגרום לכך שאותם מיליארד שקל יהיו מחולקים בצורה סבירה

בהתאם לאמות מידה כלכליות. גם ועדת בייסקי לא דרשה שהשינוי יהיה מיידי אלא לאחר

שלוש שנים. לפי דעתי, אין זו בעיה של זמן, אלא מתי הממשלה תגיע למצב שלא תצטרך

לגייס כל כך הרבה כסף בשוק ההון, ואז הדבר יבוא מעצמו. אם הממשלה תצטרך לגייס

הרבה פחות כסף לא תהיה מניעה שהסקטור הפרטי יגייס כספים. אני לא יודע אם זה שלוש

שנים או חמש שנים, זה לא תלוי בגורמים אדמיניסטרטיביים.

פרופ' יי גרוס;

יש תחרות על מגזר של קונים ואתה רוצה שהממשלה תחליט מי יילך?

י' דרורי;

כן. האלטרנטיבה היתה שלא צריך אישור ואז כל אחד היה מנפיק, והתחרות היתה על

הריבית. המפעלים המאושרים לא היו יכולים לעמוד בתחרות ואז היו הנפקות מסוג אחר

ממה שיש היום, ויכול להיות שהמפעלים המאושרים היו חוזרים אלינו והיו אומרים שלא

הצליחו להתחרות עם הסוחר הזה והזה, ואז היו חוזרים אלינו. לכן הממשלה בפירוש

קובעת סדר עדיפויות לגבי הנפקת אגרות חוב, כאשר זו שיטה להקצות סכום שהוא פחות

או יותר בגודל שמתחייב מצרכי מיחזור החוב הפנימי.

אתה קובע גם את גובה הריבית?

לא. בעבר ההתערבות של הממשלה היתה יותר גבוהה. היא קבעה את הריבית. הבנו

עכשיו שזה אבסורד, כי מפעל פרטי צריך להציע ריבית יותר גבוהה מהממשלה בגלל

הסיכון שקיים. היום אנחנו לא מתערבים בריבית, לא בסוג ההנפקה, והוא מחליט אם

רוצה הצמדה למדד, לדולר או לסל, לחמש, לשבע או לעשר שנים ובאיזה אחוז שהוא רוצה.

נכון שבתקופה מסויימת שהיא התקופה שוועדת בייסקי בדקה, שר

האוצר תפס את המושג מדיניות כלכלית במובן מאוד רחב, לאו דווקא בהקשר המיידי של

ההנפקה, וכתוצאה מזה היו התנאות, אם כי בסופו של דבר בתקופה שעבדתי עם ארידור לא

היתה הנפקה שלא אושרה. נכון שהיו התנאות. היום המצב שונה לחלוטין. לצערנו, אין

הרבה הנפקות של מניות. המדיניות שלנו היא חד-משמעית - אישור הנפקת מניות על ידי

האוצר ניתן אוטומטית כדרך שיגרה. למעשה יש פה שלוש רשויות שמאשרות כל הנפקה -

משרד האוצר, רשות ניירות הערך והבורסה. אישור האוצר להנפקת מניות הוא בטלפון או

בכתב.

לכאורה, אם זה כך, מדוע האוצר לא נענה להמלצות ועדת בייסקי, למרות שבשטח לא

הנקודה פה, וזה מופיע גם בדו"ח הצוות הבינמשרדי, יש לנו בעיה

ספציפית של מניות הבנקים.

אני חייב לומר באופן כללי שכל הנושא נמצא בדיון של ועדת שרים לעניני דו"ח

בייסקי ולכן כל מה שאני אומר זה לא סופי.

1. לחכות גם עם המניות תקופה של שלוש שנים;

2. בהקשר יותר רחב המליצה הוועדה שכל מערכת היחסים בין שלוש הרשויות - האוצר,



רשות ניירות הערך והבורסה, תיבדק במסגרת ועדת מומתים. כי היום הלוקת התפקידים

והסמכויות מהווה שאלה מאוד קשה. האוצר היה מוכן שאם אותה ועדה במסגרת הבדיקה

שלה תגיע למסקנה שאין צורך באישור שר האוצר משום שזה מספיק שרשות ניירות הערך

והבורסה מטפלות בזה, אז נהיה מובנים גם לפני 1989 לשנות את המדיניות.

מה הסיבה שהניעה אותנו להקביל את טיפול שר האוצר לאישור מניות: - מניות

הבנקים. הממשלה מופיעה בשני כובעים - גם כמאשרת וגם כבעלת מניות פונטציאלית.

היום כל המומתים מסכימים שאין שום סיכוי שהשווי האמיתי של המניות יכסה את

ההתחייבות ואז הממשלה תהיה בעלת האקוויטי של הבנקים. לכן כל הנפקה של בנק - היה

לנו נסיון רק עם בנק קטן, בנק כללי - כל הנפקת מניות של בנק אוטומטית עלולה לדלל

את הממשלה, קרי - את עם ישראל. כי אם בעל המניות יוצא ויש לו אינטרס בזה,

להנפיק מניות במחיר זול, המשמעות שהוא מדלל את חלקה של הממשלה. למעשה הוא גורם

הפסד לממשלה. מה זה הממשלה פה? כל עם ישראל. לכן הצענו, כל זמן שבעיית מניות

הבנקים פתוחה, אנחנו ממשיכים.

לכן הסיכום של העמדה, וכאמור, זו לא עמדת הממשלה - לגבי אגרות חוב אנחנו

חושבים שהנושא הוא שאלה של זמן. אם זה שלוש שנים או יותר, אינני יודע. זה

פונקציה של השתחררות הממשלה משוק ההון. לגבי מניות, אין היום שום בעיה, וכל מי

שמטפל בזה יעיד על כך.

פרט לבנקים דעתך שאפטר לבטל את סעיף 39?

אנחנו ממליצים לעשות את זה. אבל דפקטו אין פה בעיה אמיתית מבחינת משרד

האוצר בנושא המניות. המלצנו לדחות את זה, ואמרנו שאם ועדת המומחים תמליץ שאפשר

לעשות, נקבל.

כתוב בעמי 300 בדו"ח שאינטרסים של האוצר יכולים להאפיל על פעולתו התקינה של

שוק ההון. מוסכם שאין היום בעיה מבחינה זאת. אבל שרי אוצר מתחלפים, ולכן נאמר

"אלה עשויים להתעורר חדשות לבקרים".

א. יש הנסיון המעשי, שמ-1984 עד 1986 לא היתה אף בעיה בשום הנפקה. ב. יש

מדיניות ברורה של האוצר שיש לגביה מסמכים, לשחרר את שוק ההון, לצאת. לכן קשה לי

להניח שיהיה פתאום שר אוצר שיגיד שלא רק שלא משחרר אלא מתערב. לכן אני חושב

שהחשש הזה לא מעשי.

באנגליה כאשר היתה סמכות כזאת בזמנו בתקופת המלחמה, היא היתה ל- bank of

ENGLANDולא לשר האוצר.

הBANK OF ENGLAND-קשור עם משרד האוצר הבריטי.



י' דרורי;

מאחר והנושא הוא שוק ההון, מבחינת המיקום זה מיקום נכון.

הייתי רוצה להתייחס למה שאמר מבקר המדינה. לפי דעתי, ופה אנחנו צריכים ללכת

עד הסוף, אם יהיה מצב שמשרד האוצר משיקולי שוק ההון לא יצטרך לחלוש על הנפקות

ולאשר, אני חושב שאז האישור צריך להיות לכל אחד שעומד בקריטריונים של רשות

ניירות הערך. לפי דעתי אין זה הגיוני שמשרד האוצר יגיד שאין לו שיקולים כלכליים

וגורם אחר יפעיל שיקולים כלכליים.

מבקר המדינה יי טוניק;

דווקא בדבריך אתה מחריף את השאלה, ובצדק הסברת לנו שכאשר מדובר על מדיניות

הממלה, המרכיב הכי חשוב של השיקולים האלה הוא מי יקבל את הנתח הכי גדול בשוק

ההון. הרי השוק מוגבל. היום האוצר חולש על השוק הזה. אם הוא מחליט לקחת לעצמו

90%, הוא לוקח אותם ונותן לך אישור רק ל .10%-אתה רוצה לומר שתבטל את זה, אתה

תעביר את הסמכות לרשות לניירות ערך, ואתה יוצא מתוך הנחה שלרשות אין אינטרסים

' כאלה. על השאלה ששאלתי קודם אתה עונה כבר תשובה מכללא, שהאוצר אמנם דואג שיהיה

לו 90%, אבל הרשות לניירות ערך לא תדאג שלאוצר יהיה 90%. אתה חושב שהאוצר יקבל

את זה? הלא הם נלחמים על השוק.

יי דרורי;

במצב היום אני חושב שהאוצר לא יכול לוותר על הסמכות הזאת.

זו לא בעיה של הסמכות אלא של הכסף.

י' דרורי;

אני מדבר על מצב עתידי שהחוב הפנימי יהיה קטן, התל"ג יגדל, ואז האוצר יגיע

למסקנה שהוא יכול לפעול בכלים קונבנציונליים. למשל, ממשלת ארצות הברית מגייסת

סכומים אדירים בשוק האמריקאי. יחד עם זאת היא לא מתערבת באפשרות של מנפיק פרטי.

אני חושב שזה תהליך שיבוא אולי בעוד עשר שנים.

אבל השוק האמריקאי הוא קצת יותר גדול ויותר חזק.

י' דרורי;

חשאיפה שלנו היא להגיע לשוק הון אמיתי כמו בעולם.

מבקר המדינה יי טוניק;

אתה אומר שתשחרר את כל ההגבלות על הנפקות, רק גילוי נאות, ואתה נותן עדיפות

למפעלים מאושרים.

יי דרורי;

אז לא אוכל לתת עדיפות.



מבקר המדינה י' טוניק;

ואז השוק החופשי יצליח או שלא יצליח, ואם הוא לא יצליח, אתה יודע שבסופו

של דבר זה יגיע לממשלה בדרך אחרת, ואז בזבזו כסף שהממשלה לא יכולה לגייס אותו אף

פעם. במקום שהיא מלכתחילה תגייס אותו ותחזיק אותו כדי לעזור למפעלים כושלים,

היא לא תוכל גם את זה לעשות. זה הלא מסבך לא רק את השיטה שלנו שהיא בוודאי לא

טובה בעיניך וגם בעיני רבים. לא לחינם הממשלה רוצה להחזיק בידיה את האישור.

יי דרורי;

הגורם פה הוא רק גורם הזמן. בטווח הקצר והבינוני, ואולי הארוך, הניתוח

טקובל. אבל אם נצליח להגיע למצב שיהיה שוק הון רגיל, בשוק הון נורמלי ממשלות לא

מאשרות הנפקות.

מבקר המדינה יי טוניק;

כמה זמן יקח לנו להיגמל מהשיטה הזאת?

אולי עשר שנים.

היו"ר ד' ליבאי;

אני מציע שנשמע את מר מינטקביץ בשלב יותר מאוחר. לפני כן הייתי רוצה לשמוע

את עמדת רשות ניירות הערך להמלצה זו. כיוון שהזמן שלרשותנו היום קצר, הייתי רוצה

לשמוע את הנושא יותר מבחינת העקרון, ואת ההנמקה והפרטים נשמע בישיבה הבאה.

אי שילוני;

הגשתי נייר שבו אני מכניס כמה מהפכות, ואני חושש שבשל כך כמה ידידים

יפסיקו לדבר אתי. אני רוצה עצמאות בתקציב, בחקיקה ובמבנה מינוי יושב-ראש. סעיף

39 מאוד ניטרלי ולא מוסיף לרשות. הוא רק מסבך את הרשות.

יש דבר אחד לא טוב - שהאזרח צריך להתרוצץ ביני לבין יוסי ניצני. מבחינת

התרוצצות האזרח הייתי רוצה לשנות כך שיהיו מעורבים מה שפחות גורמים, ולכן יהודה

דרורי מפריע לי. אבל כאשר אני חושב לאן אני נכנס, הרשות צריכה להיות רשות

עצמאית שצריכה לקבל החלטות לגופו של ענין לטובת המשקיע; עכשיו כאשר היא תיהפך

לזרוע של שר האוצר והיום יגיד לי שר האוצר כך ומחר שר אוצר אחר יגיד אחרת - - -

מבקר המדינה י' טוניק;

אבל אם השר לא מאשר לא באים אליך.

א' שילוני;

אנחנו יודעים שהשר נותן את האישורים אבל אין ויסות של זמנים. יכול להיות

שפתאום באות אליך עשרים הנפקות.

שקלתי רבות, וככל אימפריאליסט שעברתי את הקו האדום, אני בהכרה מלאה לא רואה

איך אני אחזק את הרשות בנסיון לקבל את הסעיף הזה. הסעיף הזה צריך להעלם בסופו

של דבר, אבל כל זמן שהוא קיים, אני לא רוצה ליהפך לפקיד של שר האוצר ואינני רוצה

ששר האוצר יכתיב לי מה לעשות. אנחנו יודעים שהמצב לא היה תמיד כמו היום, והיו



תכתיבים משר האוצר. ברגע שהיו תכתיבים, אין בטחון שהתכתיבים לא יחזרו. אז היום

שר האוצר מאוד ג'נטלמני ומחר יבוא שר אוצר יותר תוקפני. אינני רוצה ששר האוצר

יכתיב לרשות מדיניות ולכן אינני רוצה את הטעיף הזה.

היו"ר די ליבאי;

לא הצלחנו לאתר בבנין חבר ועדה נוטף, לכן אין לי אלא להתנצל לפניכם, זו

סיטואציה מאוד יוצאת דופן שנקלעתי אליה. שקלתי וחשבתי שאמנם הדיון יכול להיות

מעניין בלי חברי כנטת, וודאי שהפרוטוקול מדוייק, אבל נראה לי בשיקול דעת שלא

תיתכן ישיבה בלי אף חבר כנטת. לכן אני נאלץ לבקש מכם מחילה ואני מאוד מתנצל, זה

לא רגיל, ואני יודע כמה היושבים כאן עטוקים וטרודים, אני מאוד מעריך את העזרה

שלכם לכנטת ואת בואכם לכאן. קבלו את דברי ככנים. נקבע מועד אחר להמשך ישיבה זו

ונמשיך בנקודה שבה הפסקנו. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 50!0ו