הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 88

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

ביום שני, הי בכטליו התשמ"ו - 18 בנובמבר 1985, בשעה 9.30

נכחו;

היו"ר ד' ליבאי

י י צבן

די תיכון

מבקר-המדינה יי טוניק

סי יעקבסון - משרד מבקר המדינה

זי הירש

אי גילת

א' לוי

ש' קינן - דובר " יי "

שר-התחבורה חי קורפו

מי ציפורי - יו"ר מספנות ישראל

מי כהן - מנכייל מספנות ישראל

עי בלור - יו"ר הוועדה לתעסוקה, ההסתדרות הכללית

י' לייט - משרד האוצר

ז י שר - רשות החברות הממשלתיות

י' אמיתי - דובר משרד התחבורה

אי שייגה - משרד הכלכלה

חי אמוייאל - מזכיר ועד הפועליפ בימספנות ישראלי

די גולדמן - מזכיר ועד העובדים בימספנות ישראלי

נ' בוקריס - חבר ועד העובדים בימספנות ישראלי

אי בן-שושן - עובד 'מספנות ישראלי

מ' אלמליח - " " יי

בי פרידנר

ר' בלומרוזן

דו"ח מבקר המדינה על מספנות ישראל.



היו"ר ד' ליבאי;

אני פותח את הישיבה.

דו"ח מבקר המדינה על 'מספנות ישראל'

היו"ר די ליבאי;

זה דו"ח רציני מאוד. קשה להגיד שהמצב מעודד. נראה ש'מספנות ישראל' במצוקה

קשה. מן התמונה המתקבלת מן הדו"ח, לא נראה שיש סיכויים ריאליים לכר שתהיה עבודה

מספקת לעובדים. ההברה חייבת כספים רבים. יש פיגור בתשלומים ובפרעון חובות.

לפי הדו"ח, החברה נזקקה כבר להלוואות לצורך מימון ההוצאות השוטפות. בוודאי יהיו

קשיים בפרעון ההלוואות הללו. המצב נראה מדאיג ביותר. נראה לי שנצטרך, אם נקבל

הזמנה, לבקר ב'מספנות ישראלי כדי לראות במו עינינו במה מדובר. לאחר הביקור

נקיים ישיבה נוספת לסיכום הנושא.

א' לוי;

(קוראת את תקציר הדו"ח. ראה נספח לפרוטוקול).

מבקר המדינה י' טוניק;

אני רואה בקטע הרביעי של התקציר, הפותח במלים "במצב זה מתלבטות המספנות

בעולם" את גרעין הבעיה. אני מפנה את תשומת-לבכם לקטע זה. זאת הבעיה הקרדינאלית,

שנראה שלא התגברו עליה. איני אומר שאפשר להתגבר עליה או לא. זה יתברר בהמשך

הדברים. הגרעון העיקרי נוצר על-ידי כך, שסגל העובדים לא היה מותאם לצורך

בעובדים. זה מתבטא בטבלה המופיעה בעמוד 38 של הדו"ח המקורי.

אני מפנה את תשומת-לבכם לסעיף בי בטבלה שבעמוד 3. סעיף זה מצביע על שיעור

האבטלה.

י י צבן;

האם חלק משעות ההשתלמות והניהול היו לגופו של עניין?

מבקר המדינה יי טוניק;

הניתוח שלנו הוא כלכלי, לא אידיאולוגי. אם אני רואה שבחברה 40% מכוח-האדם

מועסק בעבודה לא יצרנית, כאשר חלק נמצא באבטלה מפורשת וחלק שני לומד תורה לשם

שמיים, אני מוכן לתת לכך את כל התשבחות, אבל זאת לא חברה עסקית. זאת הכוונה

בטבלה הזאת.

היו"ר די ליבאי;

כבוד השר, האם תואיל לומר לבו כיצד הדברים עומדים עכשיו ומה הציפיות שלכם?

אני תמים דעים עם כל האמור בדו"ח המבקר. הוא שם את האצבע בנקודה הנכונה.

לדעתי, המספנות היו צריכות להימצא באכסניה אחרת, לא במסגרת משרד התחבורה

הן היו צריכות להימצא במסגרת משרד הבטחון. מראש היה ברור שהמספנות יבנו אניות

עבור חיל הים. זאת התעסוקה העיקרית. אני מעריך, שלו היו שם, לא היו קמות שתי



מספנות, אחת ליד השנייה, שבמידה מסויימת עושות דברים זהים. החשוב ביותר הוא,

שהן לא היו בגרעון. כשם שאפשר לקדם את פרוייקט ה' לביא', כי התעשייה האווירית

נמצאת במסגרת משרד הבטחון, גם התעשייה הימית היתה משגשגת והכל היה פועל כראוי.

השגיאה היתה ביומרנות המספנות. מספנות ישראל התיימרו לבנות אוניות סוחר, כאשר

איננו מדינה שיש לה עפרות-פלדה; כאשר איננו מדינה שיש בה מספנות שעובדים בהן

עשרות אלפי עובדים, בסר-הכל קיבצנו אנשים לצורך עבודות ספציפיות. היעדים שחוזי

המספנה ראו בדמיונם ולחמו להם עד 1972 היו, שתיבנינה אוניות סוחר.

אבל אנחנו שוכנים לחוף ימים.

נכון. בכל זאת המספנה היתה צריכה להצטמצם במסגרת של תעסוקה בטחונית, ובצד

זה שיפוצים ותיקונים לאוניות הסוחר. גם אוניות הסוחר עברו טראומה של יומרות,

תחושה של המוביל הימי הלאומי - צי"ם, אוניות נוסעים. אחר-כך התברר שאין להם כל

מקום. אין להם יכולת לפעול במתכונת שפועלת התחבורה האווירית והימית כאחד. כל זה

שינה צורה וקיבל צורה של מטענים ולא יותר מזה. זה היה צריך להעשות גם במספנות.

לו המעבר הזה היה נעשה מהר, הדבר היה נעשה בהצלחה. עם כניסתי לתפקיד ביקשתי

לבדוק מיזוג המספנות. אנשי משרד הבטחון התנגדו. הם מחזיקים בדעה שלהם. הם אינם

רוצים להרחיב את המסגרת שלהם. המספנה שלהם מוחזקת היטב, במשאבים רבים מאוד. הם

אינם רוצים להרחיב את המסגרת ואינם רוצים להגיע למצב של יעילות וחסכון עם איזה

שהוא גורם חיצוני אחר. זה לא רק בתחום הזה. אני יכול להצביע על הרבה תחומים בהם

היה אפשר לחסוך הרבה כסף, לולא סגירות ונוקשות של מערכת הבטחון; לו היתה מוכנה

להרחיב את מסגרתה.

המסקנות של מבקר המדינה נכונות מאוד. מה המצב כיום? אם המספנות יגיעו

לפעילות כתוצאה מהכנסת תכנית 'דולפין', בסוף 1986, כלומר הצטיידות חיל הים

בצוללות שתיבנינה במספנות ישראל, כי האדמירליות האמריקאית אינה נותנת אפשרות

לבנות צוללות קונבנציונאליות בארצות-הברית; שם עברו לצוללות אטומיות; כיוון

שישראל רוצה להצטייד באוניות הללו, מתנהלים מגעים בין מערכת הבטחון לבין הממשל

האמריקני שהצוללות הללו תיבנינה מהקצבה אמריקאית, במספנות ישראל. המספנות

מסוגלות לבנות זאת, מבחינת היכולת. לעומת-זאת, המספנות האמריקאיות יבנו כלים

אחרים שבעבר ניבנו במספנות ישראל, כדי לאזן את התעסוקה בין המספנות האמריקאיות

למספנות ישראל. המשא-ומתן בעניין זה בשלב מתקדם. הועדתי לעניין זה את זאב

אלמוג, איש חיל הים, כדי לבחון את האינטרס של מספנות ישראל, הן בהתאמת השותפים

הפוטנציאליים לכניסה איתם בשותפות, והן כתמרון המימשל האמריקאי להשתמש במספנות

אחזקה, שיפוצי אוניות שלהם, תפעול הצי השישי. המגעים הללו

נמסרו לידיו, בהיותו איש בעל נסיון וקשרים טובים. אני מאמין שמאמצים אלה ישאו

פרי.

כמה זמן יימשך המשא-ומתן?

המגעים נמשכים למעלה מחצי שנה. זאב אלמוג נכנס לתפקידו לפני חודשיים. הוא

נסע לארצות-הברית בקשר למגעים עם מספנות אחרות כדי לראות אפשרויות לשותפויות

אחרות.

עד 1986, כדי שהמספנות תוכלנה להתקיים, הוגשה תכנית פעולה המושתתת על שלוש

ו. תעסוקה מלאה; 2. תעסוקה בינונית; 3. תעסוקה נמוכה. כל אחת מן

האפשרויות נותנת אותותיה על כוח-האדם הדרוש. הבעיה העיקרית של המספנה היא של

כוח אדם. לו השכלנו להקים, מראשית הדרך, מנגנון יעיל ומצומצם, אין-ספק שרבות מן

הבעיות הכלכליות שאנחנו ניצבים בפניהן לא היו קיימות. יש הרבה רשויות שהן היום

יעילות. רשות הנמלים, לדוגמה, פעלה עם 5,000 עובדים והיום פועלת עם 3,000



עובדים ומשנעת %20 יותר מאשר קודם, זאת הסיבה שהיא תסכונית ומבצעת פרוייקטים של

פיתוח. 'אל-על' צימצמה את כווז-האדם ב-400, ו עובדים ומבצעת פעילות הרבה יותר

גדולה מאשר קודם. היא הכפילה את הפריון לעובד ב .97%-לו יכולנו לעשות את הניתוח

הזה בכל השירות הציבורי, היינו נמצאים היום במצב טוב מאוד. אני מקווה שהנסיבות

הכלכליות באמת יביאו אותנו לכך.

האם זה מה שאתה מציע, לייעל את המפעל על-ידי פיטורין?

שר התחבורה ח' קורפו;

האם אתה חושב שאלה שנפלטו החוצה מ'אל-על' נשארו מחוסרי עבודה? גם אין אף

יורד מהם.

מבקר המדינה יי טוניק;

מה מספר העובדים היום במספנות ישראל?

מי ציפורי;

680.

היו"ר די ליבאי;

כמה עובדים דרושים לצורך התייעלות?

אם נגיע לביצוע פרוייקט 'דולפין', פרוייקט הצוללות, עם התעסוקה השוטפת תהיה

תעסוקה ל-500 עובדים למשך 12 שנה.

מבקר המדינה י' טוניק;

לפי המצב היום, לו הלכו כך עד סוף הדרך, היו בוודאי מסתפקים ב-300. כך

אמרנו בדו"ח.

מי ציפורי;

אם 300 עובדים, מוטב לסגור את המספנות. אין תשתית לביצוע דברים אחרים.

מבקר המדינה יי טוניק;

לכל אורך הדו"ח אני מציין, שכל פעם שהיתה הצעה לפטר עובדים, הממשלה התנגדה.

שר התחבורה חי קורפו;

אני זוכר את זה פעם אחת. אינני יודע מה היה המצב בממשלות הקודמות.

מבקר המדינה י' טוניק;

יש לנו טענה שהממשלה לא פעלה לפי סעיף 4(א) לחוק החברות הממשלתיות ולא נתנה

לחברה לפעול לפי קריטריונים עסקיים.



ד' תיכון;

לפי סעיף זה, הממשלה היתה צריכה להביא את העניין לאישור ועדת הכספים של

הכנסת.

מבקר המדינה יי טוניק;

הטענה שלי איננה פרוצדוראלית. זאת טענה מהותית. אם הממשלה היתה משיגה את

ההסכמה הפורמלית, זה עוד לא היה פותר את הבעייה העקרונית למה היה צריך לעשות

זאת, אלא אם כן הממשלה מחליטה שתעסוקה היא מעל לכול. איני אומר שלא.

היו"ר ד' ליבאי;

לא היתה החלטת ממשלה כזאת?

מבקר המדינה י' טוניק;

בוודאי שלא. אם סבורים שתעסוקה היא מעל לכול, צריך להגיד זאת.

שר התחבורה חי קורפו;

ברור שזאת היתה המדיניות, כי עובדה היא שהיה עודף כוח-אדם. ההחלטה שאתה

מדבר עליה היא מסוף 1982, כאשר מועצת המנהלים קיבלה החלטה לצמצם את מספר העובדים

ב-50ו עובדים, ואני נתתי את הסכמתי ואת אישורי, כלומר, קיבלתי את החלטת מועצת

המנהלים, אך היתה התערבות של שר האוצר דאז, והוא ביקש ממועצת המנהלים לשנות את

החלטתה. הוא לא כפה עליה איזו החלטה. על-פי החוק, כדי להביא את המספנות

להחלטה לא כלכלית, צריך את אישור הממשלה ואישור ועדת הכספים של הכנסת. בלא

אישורם, אסור למועצת המנהלים לקבל החלטה לא כלכלית. כך, השיקולים היו כלליים.

נדמה לי שבאופק היו גם שיקולים אלקטודאליים. בכל אופן, היה שינוי של החלטת

מועצת המנהלים. עלי לומר, שהיה גם הגיון בבקשה הזאת של שר האוצר. אפשר לגשת

לצמצום עובדים כאשר מבטיחים לעובדים האחרים איזו תעסוקה. אתה יכול לבוא למפעל

ולומר; אני מבטיח לעובדים תעסוקה למספר שנים, בלבד שיהיו כך וכך עובדים והמפעל

יהלה יעיל. מבחינת המצב של המספנה לא היה במספר העובדים שהוצע שום ייחוד. מר,

ההגיון לבוא ולהוציא לבנה אחת? תמכתי בכך, כי סברתי שיש למצוא קודם פתרון

קונסטרוקטיבי, ורק לאחר-מכן להגיד; תקטינו את כוח האדם.

היו"ד די ליבאי;

אתה לוקח על עצמך אחריות רבה בדברים אלה. בניגוד להמלצת הדדקטוריון, ביודד

עם שר האוצר, דחיתם המלצה של הדדקטוריון לפיטורי ייעול כדי לא להביא את התבדה

לגרעונות כה גדולים ולאבטלה סמוייה במימדים פנומנליים כאלה, שלא דאינו כמותם

בשום דו"ח. האבטלה היא בלמעלה ממחצית העובדים. השד אומר; אני לוקח על עצמי

אחריות, ולא אסתיר מכם שהיו שיקולים אלקטודאליים.

שר התחבורה חי קורפו;

לא אמרתי שאני עשיתי זאת. אמרתי בדיוק להיפך. אני תמכתי בהחלטת מועצת

המנהלים. היתה התעדבות של שד האוצר ומועצה המנהלים שינתה את החלטתה.

היו"ר די ליבאי;

מה שאמרת חל אם כן לחלוטין לגבי שד האוצר. שר האוצר אומר דבר מסויים. שר

התחבורה חושב אחרת. זה מחייב להביא להחלטת ממשלה. משום שהחברה אינה פועלת לפי

חוק החברות הממשלתיות, מתוך גישה עסקית, מי שחייבת לקחת אחדיות על עצמה זו

הממשלה. חובתו של שר התחבורה להביא את העניין להחלטת ממשלה.



שר התחבורה חי קורפי;

אמרתי שהיה הגיון בבקשה הזאת, כי עתידה של המספנה לא היה ברור. היו אז

שיקולים אם לתת למספנה לבנות שתי ספינות; היה משא-ומתן עם אגרסקו. הכל הלה

כמרקחה סביב האפשרות של תעסוקה.

לגבי תחזיות התעסוקה כיום - אם המספנות יגיעו לרוויה בתעסוקה, הן תפעלנה

במתכונת של 500-450 עובדים. יהיה גם רווח תפעולי. כפי שציינתי, התעסוקה תתמשך

לתקופה ארוכה. אם תתמלא רק התחזית הבינונית, כלומר רק %60 מהעבודות שהמספנות

מבקשות שהממשלה תגרום לקבלתן יתקבלו - יש דברים כמו העמקת הקישון כדי שאניות

תוכלנה להיכנס; או חיוב כל האוניות הישראליות לתקן במספנות את אוניותיהן

התחזית היא ל-380 עובדים פר-שעה. אם יהיו יותר עובדים, יהיה בזבוז. תעסוקה

מלאה תהיה ל-380 עובדים. אם תתמלא רק התחזית הנמוכה, ולא נקבל לא את פרוייקט

'דולפין' ולא את המכרז הסינגאפורי - השתתפנו במכרז של ממשלת סינגאפור לבניית שש

ספינות מדגם שבנינו במספנות ישראל, שאחת תיבנה כאן וחמש תיבנינה שם, עם יידע

שלנו - אם שני הדברים האלה לא יתקבלו ותהיה רק תעסוקה מקומית, תחזית העובדים

למספנה נמוכה, פחות מ-300 עובדים.

מי ציפורי;

א1 זאת לא תהיה מספנה, זאת תהיה מסגריה.

שר התחבורה חי קורפו;

לעניין הוועדות השונות שבדקו את הנושא - עד היום היו שלוש ועדות בין-

משרדיות שבדקו את הנושא. כל הוועדות קבעו, לא שהזמן אינו מתאים לבניית אוניות,

כפי שאפשר להבין מן הדו"ח, אלא שאין מקום לבניית אוניות סוחר אזרחיות, בגלל

העלות הגבוהה. כל הוועדות היו בעד הגדלת מערך התיקונים, הגדלת היקף העבודה

הבטחונית והגדלת היקף העבודות היבשתיות. כעסתי על המספנות שהן לא לקחו עבודות

יבשתיות, אף-על-פי שלא היו כל-כך כדאיות, כי מוטב תעסוקה עם הפסד כלשהו מאשר

חוסר תעסוקה עם הפסד גבוה. הן היו חייבות לקבל את העבודות. זה היה מבטיח רצף

תעסוקה וצמצום ניכר בגרעון המספנות.

היו"ר די ליבאי;

ממצאי המבקר מחייבים צעדים מסויימים. מה דעת מנכ"ל מספנות ישראל?

מי כהן;

אנחנו נמצאים במצב של צמצום מספר העובדים ל-475, על-פי החלטת ממשלה מ-11

באוגוסט 1985.

קיימת בעיה של פיצויים לעובדים. כאשר אתה מחליט על צמצום עובדים, אתה חייב

להבטיח תשלום פיצויים. בהוצאה הזאת צריר לשאת, כמובן, האוצר. הקרנות נושאות רק

עד 100% . בעניין זה לאוצר יש עמדה.

די תיכון;

האם עד %100 יש בקרנות?

מי כהן;

כן.



מבקר המדינה י' טוניק;

למה %100 אינם מספיקים?

די תיכון;

כי שחקו את השכר.

מי ציפורי;

יש גם יציאה לפנסיה מוקדמת, שהקרנות אינן יכולות לכסות.

מי כהן;

הכוונה היא לרדת ל-475 עובדים.

מי ציפורי;

חושבים שזאת התשתית הבסיסית כדי שהמספנה תהיה מספנה ולא מסגרי יה.

די תיכון;

מי קבע זאת?

מי כהן;

הממשלה, בישיבתה ב-11 באוגוסט 1985.

מבקר המדינה י' טוניק;

כמה עובדים יש היום?

מי כהן;

680. לפי החלטת הממשלה עלינו לסיים את הצמצומים עד סוף דצמבר.

מבקר המדינה י' טוניק;

היתה תקופה שהיו יותר עובדים. אם כן, יש לכם נסיון בפיטורי עובדים.

מי כהן;

במשך השנתיים האחרונות צמצמנו את מספר העובדים בלמעלה מ-250 איש.

מבקר המדינה י' טוניק;

כמה פיצויים שילמתם למפוטרים? יותר מ100%-

מי כהן;

בוודאי שכן. על-פי החלטת ועדת השרים לענייני כלכלה, חברות ממשלתיות היו

זכאיות, במקרים של פיטורין בהיקף גדול, לשלם פיצויים לפי טבלה שאומצה על-ידי

ועדת השרים לענייני כלכלה, על-סמך התקדים של חברת מקורות (בינוי ופיתוח). הטבלה

מתחילה ב 145%-ומסתיימת ב .250%-על-פי זה ביצענו את הצמצומים.



מבקר המדינה י' טוניק;

הם עצמם היו צריכים לעמוד בתור ולבקש שיפטרו אותם.

עובדים מקצועיים טובים רוצים ללכת ללא בעיה. הבעיה היא איר להוציא אנשים

שהגיעו קרוב לגיל הפנטיה, שנוזלשו או שאינם יעילים, מסיבות שונות.

מבקר המדינה יי טונ יק;

האם ה-250 ששיחררתם היו שייכים לטוג ההלש הזה?

זי שר;

אין החלטת ועדת שרים לענייני כלכלה שאישרה מודל יותר גבוה של פיצויים. יש

החלטה ספציפית, שנגעה לחברה מסויימת, במקרה של פיטורי ייעול. מדובר בחברת

מקורות (בינוי ופיתות), שלגביה נקבעה טבלת פיצויים גבוהה מ-100%. רשות החברות

הממשלתיות אישרה למספנות לנהוג על-פי התקדים הזה. אין החלטת ממשלה שאישרה את

המודל הזה כמודל מנחה לכל מקרה של מתן פיצויים בחברות ממשלתיות. ידוע לי שכיום

עמדת שר האוצר היא לא לראות באותה החלטה תקדים לפיו חברות ממשלתיות תנהגנה במקרה

של פיטורין.

רציתי שלא יתקבל רושם כאילו היתה החלטת ועדת שרים לענייני כלכלה שאימצה את

המודל הזה, מעתה ואילך, במקרים של פיטורים, כי היום בפירוש שר האוצר מתנגד לכך

והוא בעד פיצויים בסביבות %100, או קצת יותר מזה.

מי כהן;

אנחנו נמצאים במהלך של צמצומים, עד סוף דצמבר. המספר של 475 עובדים משקף

פחות או יותר תחזית לשלוש שנים, בתעסוקה מלאה, על-פי הנחות יסוד מסויימות שאת

חלקן שר התחבורה העלה כאן. מספר מכרזים ועבודות שעשויות להתקבל ישלימו את

התעסוקה ל-475 איש. זה לשלוש השנים הקרובות. בחלק האחרון של שלוש השנים אמורה

המספנה להתחיל בבנייה מאסיבית עבור מערכת הבטחון, שכוללת את בניית הצוללות. יש

להניח שאם אמנם נעבור את המשבר הנוכחי, של המצוקה הקיימת, ותוך-כדי כך את

הצמצומים, יהיה אפשר לקיים מספנה בהיקף של 475 עובדים. במספר יותר קטן של

עובדים, זאת תהיה באמת מסגרייה. אינני בטוח שממשלת ישראל צריכה להיות מעוניינת

בהפעלה של חברה ממשלתית שהיא מסגרייה. יש מספיק מסגריות בארץ. התפקיד של מספנות

ישראל, אם בכתובים ואם במשתמע, הוא תפקיד לאומי ובטחוני במובן הרחב. קרה לא פעם

אחת בהסטוריה של המספנה, שגם אוניות סוחר לא מצאו את פתרונן בנמלים זרים, או

במספנות זרות, וקשה לי להניח שמדינת ישראל, שיש לה צי סוחר לא קטן, יחסית

לגודלה, וכוח-ימי רב-היקף, תוכל אמנם להתקיים ללא מספנה. הגודל הוא עניין

לויכוח. אנחנו סבורים שמספר של 475 עובדים הוא מספר יסודי שלא רצוי לרדת ממנו.

כפי שקורה בכל העולם המערבי כיום, מספנות מתקיימות לא מעבודה מסחרית גרידא

אלא בעיקר כתוצאה מפעולה ממשלתית מכוונת, באמצעות הכוונת עבודות, תכנון רב שנתי

או סבסוד ישיר. זה נכון לגבי ארצות-הברית, אנגליה והמזרח הרחוק.

היו"ר ד' ליבאי;

מה הגרעון? מה ההזרמה המיידית הנדרשת? מה מחיר הדברים שאתה אומר?



מי כהן;

במתכונת של 475 איש, במצב כפי שהצגנו בפני הממשלה, המספנה יכולה להתאזן

ולהרוויח משהו, ללא תשלום החובות של העבר, שהם עד עתה בסדר-גודל של 31 מיליון

דולר. בתור ה-ו3 מיליון דולר כלולים 13-12.5 מיליון דולר שהן השקעה בתשתית

ותיקונים. כל היתר משקפים הפסדים. בתוך זה יש בידינו נכס, אותו סטי"ל שבנינו

ביזמה של המספנה, בהנחה שיימכר. ערכו 8.5 מיליון דולר בערך ריאלי. הוא לא גמור.

צריך להשקיע עוד קצת פחות ממיליון דולר. אם לא ימומש, ייהפך לגרוטאה תור זמן

קצר. בתוך הגרעון מסתתר גם תשלום של 2.9 מיליון דולר של המבדוק הגדול שניבנה

ביזמה עצמית של המספנה במסדה למכור אותו ללקוח זר. זה היה המבדוק השלישי בסדרה.

שניים כאלה ניבנו ונמכרו. הם ניבנו החל משנת 1977. תחילת הבנייה של המבדוק

האחרון החלה ב-1979. הבנייה נסתימה בסוף 1981. לא הצלחנו למכור אותו בגלל השפל

העמוק בספנות. הביקוש שאף לאפס.

במקביל לאותו ארוע אושרה תכנית הפיתוח שבמסגרתה היינו זקוקים למבדוק גדול.

המבדוק הושמש וכתוצאה מזה יש לנו חוב לבנק-ישראל, בגין ההפרש בין מימון ייצור

לשם יצוא לבין מימון הלוואה בנקאית רגילה. זה כלול בחוב המצטבר.

כדי להמשיך לתפקד בתנאים הנוכחיים, כאשר אין עדיין זכייה במכרז, כאשר

פרוייקט 'דולפין' עדיין לא נתקבל, מה אתם דורשים בפועל מן הממשלה לכיסוי חובות?

מי כהן;

עד סוף שבת התקציב יש תעסוקה כמעט מלאה לצוות הנוכחי. כאשר אני אומר 'הצוות

הנוכחי', נלקח בחשבון מספר העובדים ההולך ומצטמצם עד סוף שנה זו.

היו"ר די ליבאי;

במה?

מי כהן;

בונים שתי גוררות לרשות הנמלים ולחיל הים. אנחנו בשליש האחרון של פרוייקט

הגדלה של שלוש אוניות מכולה לצי"ם. בונים שתי ספינות לתיירות בכנרת, ואנחנו

מבצעים התקנות מיוחדות על סטי"לים של חיל הים. אנחנו מבצעים עבודות יבשתיות

מסויימות, בהיקף די מוגבל - %10-%15. כאן אני רוצה להעיר לדברי השר בעניין זה:

בארבע השנים האחרונות קיבלנו עבודות יבשתיות גם אם התמורה היתה רק לכיסוי ההוצאה

הישירה. החל משנת 1985 פסקנו לקבל עבודות כאלה, כי היום המגמה היא לא ליצור

תעסוקה אלא לאזן את ההוצאות וההכנסות. כל העבודות היבשתיות שאנחנו עוסקים בהן

היום הן רק כאשר התמורה מלאה או קרובה למלאה.

בנוסף לכך אנחנו עוסקים בתיקוני אוניות. זאת עבודה שוטפת. לעתים יש יותר

תיקונים ולעתים פחות, תלוי במצב.

מבקר המדינה יי טוניק;

מדוע כל כך קשה למשוך את צי"ם שתבצע את מירב הטיפולים במספנות ישראל? לפי

הדו"ח, חברת צי"ם העדיפה לעשות זאת בחוץ-לארץ.

צי"ם מבצעת את כל העבודות שלה בארץ.



שר התחבורה חי קורפו;

רק תיקון אחר היא ביצעה בחוץ-לארץ. הבעייה עם צי"ם היתה שהיא פשוט דחתה את

התיקונים.

מי כהן;

בדו"ח יש הטעייה מסויימת.

מבקר המדינה י' טוניק;

קבענו את העובדות לאחר שבדקנו אותן על בוריין, אתך. אל תזלזל במלה

'הטעייה', כי הטעייה פירושה שבאתי להטעות את הכנסת.

מי כהן;

אני מתנצל על שימוש במלה לא נכונה.

בזמנו נחתם הסכם מסגרת עם חברת צי"ם בו היא מתחייבת לבצע את עבודות

השיפוצים שלה במספנות ישראל. החוזה אומר שהיקף העבודות שלה הוא כ-2-10ו מיליון

דולר בשנה. היקורת טוענת שהיא תתקן רק ב-4 מיליון דולר לשנה. לא זה מה שאומר

החוזה. החוזה אומר שזה המינימום, שאינה מתחייבת ליותר. מה עוד אומר החוזה? שאם

כתוצאה מקלקול שנוצר בתהליך הנסיעה דרוש תיקון חירום, או בגלל שהאוניה אינה

פוקדת את נמלי ישראל, היא יכולה לעשות זאת במקום אחר. היא אינה מתחייבת ליותר,

אבל היא אינה מגבילה ל-4 מיליון דולר. לזה הכוונה.

עד שנת 1981 למספנות ישראל לא היתה אפשרות לבצע תיקונים. מאז, מיום

שהרחבנו את המספנות, צי"ם מתקנת את כל אוניותיה במספנות ישראל, למעט אלה שאינן

פוקדות את נמלי ישראל, ולמעט אוניות צי"ם בקו הארוך, שבגלל קשיים טכניים ואולי

קצת פוליטיים, של נתיבים, יש קושי להכניס את האוניות למספנה. הן צריכות להיכנס

דרך מעבר הכניסה של נמל הקישון. מדובר באוניות גדולות, שהיקף העבודות השנתי בהן

עשוי להסתכם בעוד 1.-1.5 מיליון דולר לשנה. אחת הבקשות שלנו מממשלת ישראל היא

לגרום לכך שרשות הנמלים, שבתכניתה לבצע העמקה, אך לא בעדיפות גבוהה, תקדים לעשות

זאת.

מי קובע את סדר הקדימויות של רשות הנמלים?

שר התחבורה חי קורפו;

הרשות, דרך אגב, ביקשה תכנית ביצוע של המספנות. אם למספנות יהיה הסכם עם

הצי השישי ותהיה בעיה של הרחבה, ימצאו דרך לעשות זאת. הם אומרים שעכשיו זה

עניין ערטילאי. אם תהיה העמקה, ההעמקה דורשת גם שיפוצים מדי פעם בפעם, ואין טעם

לעשות זאת כאשר אין התחייבות לתעסוקה.

די תיכון;

הממשלה איננה מתמודדת עם בעיה עיקרית ווזשובה: יש משבר במשק הספנות בעולם.

יש מספנות בכל העולם. כל ממשלה קובעת מדיניות בקשר להמשך התעסוקה של אותן

מספנות. כך אתה מוצא שמספנות מקבלות היום עבודות בחצי מחיר, כי הן נתמכות

על-ידי הממשלות שלהן. כך זה בגרמניה המערבית, כך זה בספרד ועוד. הממשלות שם

חושבות שהענף הזה ראוי לתמיכה בעת משבר עמוק. המשבר לא נמשך שנה אוזת, לא שנתיים



ולא שלוש שנים. תחילתו של המשבר ב-980ו. הממשלה לא קבעה מעולם מדיניות בנושא

המספנה. מן הדין שממשלת ישראל תשב ותקבל החלטות בעניין זה. אם היא סבורה שיש

צורך במספנה, שזה מפעל חיוני שצריך להבטיח את קיומו גם בעתות משבר, עליה לפעול

לפי סעיף 4(א) של חוק החברות הממשלתיות, ולהעביר למספנות מדי שנה בשנה תקציב

איקס, בתקווה שהענף ייצא לאוויר העולם בעתיד, כי הוא חיוני. אבל היא לא עשתה

זאת.

הממשלה החליטה על המשך קיומן של המספנות.

די תיכון;

היא צריכה ללוות את ההחלטה בשיק. משלא מלווה את ההחלטה בשיק, אין ערך

להחלטה. היא צריכה לשקול אם המספנה יעילה, אם אחרי שנות השפל תהיה אפשרות

ליעילות, או שלא תהיה מספנה.

זה כמה שנים שכל פעם המספנה נקלעת לקשיים. אני דורש תכנית רובראה. אדוני

השר, אתה בוודאי זוכר שבשנת 1982 סירבנו לאשר כסף למספנה. דרשנו תכנית הבראה.

תכנית הבראה כזאת הוצגה בפני ועדת הכספים. כל פעם יש תכניות, מזרימים כסף,

והתכניות היו כלא היו. כאשר קוראים את הדו"ח לכל אורכו רואים שיש תכניות, אך

תמיד ברגע האחרון קורה משהו - לא נתקבל משהו, יש בעיות בצי"ס, וכך הכסף מוזרם

והעבודה אינה מתבצעת. כך החברה צוברת הפסדים בהיקף של עשרות מיליוני דולרים.

המספנות לאן, אם בכלל? לפי הטבלאות שלפנינו, עלינו להגיע

למסקנה שמשחקים שם כדורגל. העובדים באים, יודעים שאין עבודה, ומשתדלים להעביר

איכשהו את הזמן. איני צריך לספר לכם מה קורה במפעל בו במשך תקופה ארוכה עובדים

אינם מועסקים ומשחקים כדורגל. ראיתי זאת במו עיני.

הממשלה איננה אוהבת להשתמש בסעיף 4(א) של חוק החברות הממשלתיות, אבל הוא

קיים וצריך לעשות בו שימוש. צריך לומר: יש לנו עניין במפעל הזה וצריך להזרים לו

כסף.

בעניין פתרונות - יש לחצים מכל הכיוונים, כולל מועצות הפועלים. השאלה

האם יש סיכוי למפעל הזה? האם יש תכנית הבראה? והאם

יכול שר האוצר לבוא לוועדה זו ולוועדת הכספים ולומר: תראו, על-פי המצאי הנוכחי,

המפעל ייצא לאוויר העולם בעוד שנה, אם יקבל סכום כזה וכזה. אבל מה נאמר לנו?

שאולי יהיה פרוייקט של צוללות, ואולי עוד משהו, ובינתיים אנחנו ממשיכים להזרים

כסף מדי חודש בחודש. אין תכנית הבראה, ומדי חודש בחודש מבקשים כסף כדי להמשיך

לשלם משכורות לעובדים. לכך אתנגד. צריך להחליט לגבי המפעל, לכאן או לכאן.

אי-אפשר להמשיך שנים רבות ללא החלטה. כך נצברים חובות של עשרות מיליוני דולרים.

ההפסדים בוודאי הרבה יותר גדולים מן הכתוב בדו"ח. בסופו של דבר נגיע למצב

עד כאן, והמספנות תיסגרנה. אני אומר לך, אדוני

היושב-ראש החדש של מספנות ישראל - ואני מאחל לך הצלחה בתפקידך החדש - אתה עומד

בפני אחת המשימות הקשות ביותר. אתה צריך לומר: המספנות קיימות על בסיס כלכלי,

ולא, על פי סעיף 4(א) לחוק החברות הממשלתיות, ולא - הן נסגרות. מדובר כאן בענף

מתכת, בעובדים מיומנים. במספנות יש עובדים מיומנים בענף המתכת שאין כמותם

במדינת ישראל. אם תהיה פליטה של עובדים מן המפעל, הם יוכלו להיקלט במפעלי מתכת

בקלות יחסית.

איני רוצה להיכנס לשאלה אם זאת מספנה או מפעל אחר. הם זכו בעבודות וגם

אותן לא יכלו לבצע כאשר עובדים שיחקו כדורגל. אני יודע זאת מידיעה אישית. השאלה

העיקרית היא אם המספנות האלה מתקיימות, באלו תנאים, מי משלם את ההפרש ומה היא

התכנית האופטימאלית. אומרים שיש תכנית הבראה ותכנית לקיצוצים, אך אין כסף לפטר.

צריך לדאוג לכספי הפיצויים ולנסות להעמיד את המפעל בדרך הנכונה. בשלב זה איני

רואה למה שואף המפעל.



היו"ר די ליבאי;

אמשיך את דברי חבר-הכנסת דן תיכון. הרושם המתקבל מן הדו"ח הוא שלמעשה

אתה, כשר התחבורה, ביחד עם שר האוצר ועם חבריך בממשלה, נושא באחריות לחוסר

המדיניות של הממשלה בנושא המספנות. זה משווע מן הדו"ח. הדרקטוריון מחליט החלטות

לגופו של עניין, שמטרתן היא לייעל את המטפנות ולהביאן ליכולת תפקוד. אני רואה

שבטפטמר 1983 נציג ציבור מחברי הדרקטוריון מבקש לשחרר אותו מחברות בדרקטוריון.

הוא מתריע על-כך שההחלטות אינן מבוצעות; בינואר 1984 מתפטר יושב-ראש

הדרקטוריון מכהונתו, משום שחושב שהעניינים אינם מתנהלים נכון-, באוקטובר 1984

מתפטר עוד חבר של הדרקטוריון.

כל אחד מנימוקים אחרים.

היו"ר די ליבאי;

זה מראה שהם חשבו שאי-אפשר להמשיך כך במספנות. חבר-הכנסת דן תיכון היה

זהיר מאוד בדבריו על הממשלה, אבל הוא אמר את הדברים בצורה משמעותית. הממשלה,

והכוונה היא לממשלה הקודמת, נחלה כאן מחדל גדול. בסך הכל, רק לפני שלושה

חודשים, באוגוסט 1985, נתנה הממשלה את דעתה לעניין, והחליטה, בשלב ראשון, על

פיטורי ייעול של 200 עובדים ויותר. אני שומע שניתנה אורכה עד סוף דצמבר. צריך

לראות איך ההחלטה הזאת מתבצעת הלכה למעשה. אני אומר זאת בדאגה.

אדוני השר, אתה, כאחראי אחראיות אדמיניסטרטיבית, משיקולים שהביקורת קובעת

כלא נכונים, לאור התוצאה, נתת לדברים להגיע למצב אליו הגיעו, ללא החלטה מוסמכת

של הממשלה, ללא החלטה ברורה ואמיצה. הממשלה הקודמת נתנה לדברים להידרדר במשך

שנים מבלי לקבל החלטה פוזיטיבית. היא החליטה גם לא לקבל את החלטות הדרקטוריון

והממשלה הזאת החליטה, לפני שלושה חודשים, בדיון ראשון, בכיוון חיובי של צמצום

האבטלה הנוראה, בכיוון של פיטורי עובדים, תוך דרישה לקבל דיווחים לגבי התכניות

הניתנות לביצוע בעתיד. אדוני השר, דאגה בוודאי יש מצדך, אבל יש גם השלמה עם חוסר

החלטה. אני מקווה שלא זה יהיה המצב בדיון הקרוב בממשלה.

שמעתי על המכרז הסינגאפורי. האם אפשר לתת לזה ביטוי?

מי כהן;

חס וחלילה. זה סודי ביותר.

היו"ר די ליבאי;

האם אפשר לומר שיש ציפיה למכרז נוסף?

מי כהן;

כן.

היו"ר די ליבאי;

האם גם פרוייקט 'דולפין' הוא סודי?

שר התחבורה חי קורפו;

זה פרוייקט טודי שכבר פורטם.



מי ציפורי;

בקשר לצי הששי, מפקד הצי השישי האמריקאי היה בארץ. שר הבטחון שוחח אתו.

למעשה, יש התחייבות שלו בעניין זה, וכעת צריך לסגור את העניין בהתחייבות חוזית.

שמעתי גם מפי מפקר הצי האמריקאי, שיתחילו להפנות אלינו עבורות בהיקף של 13-10

מיליון רולר בשנה. מפנים עבודות לכל מיני מקומות ומתכוננים להפנות גם אלינו, אם

נהיה מסוגלים לספל בכך. לכן, כאשר הדרקטוריון אישר את המספר של 475 איש, זה

אחרי בדיקה של התשתית שצריכה לענות על וזדרישות. בנושא הצי השישי, בתחום של

30-24 חודש עשויות להגיע אלינו הזמנות לעבודות.

מי כהן;

משלחת סקר של הצי השישי צריכה להגיע אלינו השבוע.

מבקר המדינה י' טוניק;

שר התחבורה התחיל את דבדיו באומרו, שבעצם המספנות צריכות להיות שייכוו!

למשרד הבטחון. לדבר הזה משמעות יוצאת מגדר הרגיל. האם אתם באמת חושבים כך?

די תיכון;

יש בעייה של מספנות חיל הים. צריך להחליס פעם מה הן מספנות חיל הים ומה הן

מספנות ישראל ואם יש זכות קיום לכל אחת מהן בנפרד. אני בעד המשך קיים המספנות,

אבל כאשר הדברים מוגדרים. בסופו של דבר צריך להגיע לכך שהמספנות יהיו תחת קורת

גג אחת. בוודאי נתייחס למספנות חיל הים כאשר נגיש המלצות בנושא זה.

מי ציפורי;

אני מרשה לעצמי לחלוק על דברי השר שהמספנות צריכות להיות במסגרת משרד

הבטחון. הכיוון צריך להיות הפוך. מערכת הבסחון וצה"ל אינם צריכים לעסוק ביצוא

ובדברים דומים. זה עומס מיותר.

שר התחבורה חי קורפו;

מה עם ה'לביא'?

מי ציפורי;

אותה חכמה. את דעתי בקשר לפרוייקט ה 'לביא' אמרתי גם במשרד הבטחון וגס

בממשלה. אני פטור מלהגיד זאת כאן.

המספנות, ביסודן, נוצרו כדי לבנות אוניות שונות. נכון שיש משבר. מראש ראו

שבנושא הספנות עשוי להיות לנו יתרון יחסי, לאור הנסיון שיש לנו עם מערכות חיל

הים. דרושה לנו מספנה לצורך תיקונים מיידיים, מדרג אי, בי או גי, בדיוק כשם שחיל

האוויר אינו מתקן את המטוסים שלו, מגוחך שלחיל הים יש מספנה של 1,600 איש. חיל

הים לא צריך לעסוק בזה, לדעתי.

היו"ר די ליבאי;

למה זה מגוחך?

מי ציפורי;

תסתכל על היחס בין כמות האנשים הקרביים המשרתים בחיל הים לבין כמות העובדים

במספנה.



נכון שבבניית המספנות היתה טעות יסודית בקונספציה, שעד היום סובלים ממנה.

הכוונה של שר התהבורה ושלי היא לתקן זאת, אם תהיה לנו הזדמנות. אבות המספנה

התכוונו לבנות אוניות. איננו גאראג'. אין מספנות שעיקר פרנסתן כגאראגי. כך

נוצרה פה לאקונה. היל הים ניצל את העובדה של רשלנות המספנות, ונתח עבודה שצריר

להיות אצלנו ויכול לתת תעסוקה רבה, עבר אליו. זה תייב לעבור אלינו. ברגע

שמדברים על סגירת המספנות, כדאי לשאול עם רוצים עוד עניין 'שרבורג'. כדאי לזכור

שאנחנו בארץ-ישראל. יש דברים לגביהם הממשלה צריכה לקבל החלטות.

שר התחבורה ואנוכי סיכמנו מספר דברים שהצגנו בפני הממשלה. ביום ראשון

הממשלה תחליט. אחרת, הדרקטוריון יקבל החלטות משלו.

היו"ר די ליבאי;

באיזה כיוון?

יש לחתוך את הנושא שבינינו לבין משרד הבטחון. אני מוכן גם להסביר את הטעות

שעושים בקשר לחיל הים, ועוד ישלמו על כך מחיר בהקפאת הזמנות ואי-הגשת הזמנות.

חיל הים נשחק היום.

כלומר, אתה מצפה להחלטה שמשרד הבטחון יעביר אליכם עבודות?

האם להם אין בעיה של פיטורי עובדים?

הם יצטרכו.

אנחנו מטפלים בנושא של מכירת מספנות ישראל לחברות פרטיות, וזלק בשותפות

ישראלית-אמריקאית.

האם המשא-ומתן הזה גלוי?

כן.

מחפשים שותפים שלא רק ישקיעו כסף אלא גם יתנו עבודות.

לא יהיה לנו שום שותף זר בלי שתהיה לנו העבודה האמריקאית.



מן הממשלה אנחנו מצפים להחלטות בקשר למשרד הבטחון; החלטות בקשר למשרד

החקלאות, לחידוש ספינות הדייג, והחלטות שיעוגנו בחוקים או בתקנות בקשר למחוייבות

של הספנות הישראלית לעבודות אצלנו. אונייה אמריקאית שמבצעת תיקונים במקום אחר

משלמת קנס כגודל ההוצאה שלה במדינה הזרה.

צי"ם טוענת שזה לא כדאי לה.

מי כהן;

אין טענה כזאת.

כאשר היא מקבלת מאתנו עדיפות, היא אינה טוענת זאת.

שרי הממשלה יכולים ללחוץ על האמריקאים לקדם את הדברים או לקחת את הדבר

כנושא שצריר לפתור, שלא דוחק. אנחנו דורשים מעורבות-יתר מראש הממשלה והשרים

הנוגעים בדבר כדי לקדם את הדברים ולחתום על חוזים. כל עוד לא חתמנו על חוזים יש

בעיות.

יש עוד בעיה חמורה. אי קבלת החלטות ואי הזרמה של מימון שוטף מעלה את

הריבית, וזאת קטסטרופה. יש עיקול על המספנות. קודם-כל, עיקול של משרד האוצר.

המכס מעקל סחורות שלנו שדרושות לצורך עבודות. כך אין עמידה בהזמנות ומשלמים

קנסות לחברות להן צריך לספק את הציוד בעתו. אם לא יתקבלו החלטות, אין מה לדבר על

הזמנות.

היו"ר די ליבאי;

מה הסכום הדרוש לכם מייד כדי להמשיך לנשום?

6 מיליון דולר.

עד שנת התקציב הבאה. אז יהיו בידינו הזמנות.

למעשה, התעסוקה העיקרית של הדרקטוריון של מספנות ישראל ושל הנהלת המפעל היא

בשאלה איך לשלם משכורות ואיך לתמרן בין הנושים. לגבי משכורות יש בדרך-כלל

הפגנות, אחר-כך בטלה של עובדים במשך כמה ימים ורק אחר-כך משלמים משכורות. זה הרס

כל תשתית וכל מוסר עבודה. שילמנו משכורות בקושי ב-12 בחודש. היום אנחנו מודאגים

לגבי השכר של החודש הבא. גם העובדים מודאגים.

למעשה, היינו צריכים להעלות את הבקשה לקבלת החלטות ברורות עוד השבוע, כי

ההחלטה הקודמת של הממשלה לא היתה ממצה עד הסוף, בהתאם לנתונים שמסרנו, ואיפשרון

לשר האוצר לתמרן תימרונים משלו. התכוונו להעלות עוד השבוע את הנושא, כדי

שהממשלה תוזתוך לכאן או לכאן, אך המשלחת מסינגאפור נמצאת השבוע בארץ.

מה הטעם לסודיות?



מי כהן;

זאת דרישה שלהם. מטעמים פוליטיים.

מי ציפורי;

הלקוח תמיד צודק, ואלה התנאים שלו.

מי כהן;

לפני חודש היתה דליפה, והיתה מהומה רבה.

היו"ר ד' ליבאי;

אם תעשו את העסקה, באלו סכומים מדובר?

מי כהן;

110-30 מיליון דולר.

מי ציפורי;

היה צריך להיות דיון בנושא בממשלה ביום ראשון. דהינו את הדיון ליום ראשון

הבא. לדעתי, זאת ישיבה גורלית של הממשלה. הממשלה תוזליט כפי שתחליט.

היו"ר די ליבאי;

האם יש סיכוי להחלטה שלילית?

מי ציפורי;

אם זה תלוי בשר האוצר, המספנות כבר סגורות. ועדת הכספים אישרה 500 מיליון

שקל למספנות, לצורך תשלום שכר וחובות, לפני שבועיים וחצי. ונכון לאתמול, עוד לא

הזרימו לנו את הכסף הזה.

אלה בעיות לא פשוטות. מעבר לזה, אני אומר - וזו אולי הסיבה שאני נמצא כאן

- צריר את המספנות. יכול להיות להם עתיד כלכלי. אין-ספק שצריכה להיות מהפכה

בפריון ובייעול. העובדים בישראל הם גם 'אינטליגנטים'. המספנה לוקחת קבלנים

לעבודות שלעובדי המספנות לא נאה לעשות - שטיפת המספנות וכיו"ב.

מבקר המדינה יי טוניק;

מאיפה לוקחים הקבלנים עובדים?

מי כהן;

הם לוקחים דרוזים.

מי ציפורי;

אין ספק שיש הרבה מה לעשות, אבל בתנאים כפי שהם היום, גם ההנהלה וגם

הדרקטוריון עסוקים בשאלה כיצד לשלם משכורות, כיצד לשלם ביטוח עבור העובדים,

ואינם עוסקים בשאלות של ייעול. מדי פעם יש נזקים מצטברים, עקב ריבית גבוהה

ועבודות שאין מבצעים בזמן. בביקור במספנות לנציג לכם את כל הדברים האלה.



אם הוועדה או הממשלה תדון בנושא, אי-אפשר להתעלם מן המצב במפרץ חיפה ובעיר

חיפה. שם הבטלה הולכת וגואה. 8,000 מובטלים יש במפרץ חיפה. מפעלים נטגרים. אם

ייסגרו המספנות, הרי בעוד כמה וזודשים נעסוק במציאת מקומות עבודה לעובדים במפרץ

חיפה.

לפני ישיבת הממשלה היתה ישיבה אצל ראש הממשלה עם שר התחבורה, שר האוצר, שר

הבטחון וראש הממשלה. גם אני השתתפתי באותה ישיבה וגם המנכ"ל. הצגנו את הדברים,

עם כל העובדות והמסקנות. הוזלטנו להעלות את הנושא להחלטות ממשלה. החלטת הממשלה

שנתקבלה היא חלקית ולא ממצה. היא מאפשרת תמרון לכל-מיני גורמים. מי שניצב בפני

זה הם שר התחבורה, הדדקטוריון וההנהלה. בסך הכל מדובר בציבור אלים מאוד. אמרתי

גם לועדים, שאם זאת תהיה התרבות שלהם, אהיה הראשון שאצא למלחמה ציבורית למען

סגירת המספנות. יש איזה תקר בין המנהלים לרמותיהם השונות לבין העובדים. בבעיות

אלה יהיה אפשר לטפל ברגע שיהיה בסיס. כאשר אין משלמים לקופת-חולים - הם

מודאגים; להיכנס לבטן אוניה כאשר אין ביטוח - זו בעיה קשה. זאת אחריות גדולה

מאוד להרשות להם.

אם רוצים להעמיד את המפעל על רגליו, דרושות החלטות ממשלה, ויש תקופת

ביניים. על כל זה נוכל להוסיף פירוט אם תבואו לביקור, ורצוי שתבואו מוקדם ככל

האפשר.

אציין כמה דברים יסודיים שמנחים את ההסתדרות, את מועצת פועלי חיפה ואת

הוועד הפועל של ההסתדרות. אני מקווה שגם את ועדי העובדים.

מי ציפורי;

נפגשתי בנושא זה עם הנהלת ההסתדרות, גם בתל-אביב וגם בחיפה. בקשר לוועדי

העובדים - השליטה שלה עליהם היא כמו שלנו.

עי בלול;

הדבר המנחה אותנו הוא עמדתו של שר התוזבורה. העקרון המנחה אותנו הוא

שהמספנות חייבות להתקיים, מבחינה לאומית. תעסוקה מלאה במספנות, ובכל מקום, כפי

שנקבע בדו"ח מבקר המדינה, אינה יכולה להיות מובטחת לאורל זמן. גוף כמו מספנה

חייב לאבטח את עצמו במעברים משפל לגאות, וממצב של עבודה מספקת למצב של

עבודה מתוכננת.

אינני בא להצדיק את ועדי העובדים, אבל אני רוצה להפנות את תשומת-הלב למצב

בו נמצאים עובדי המספנות בארבע השנים האחרונות. עובדה היא שבשנים הקודמות כל

הדברים שהזכיר יושב-ראש הדרקטוריון לא היול קיימים. היתה עבודה. אנשים לא בילו

את זמנם במשחקי כדורגל, כפי שחבר-הכנסת דן-תיכון ציין כאן. עובדה היא שמטפנות

ישראל עשו גם רווחים. רווחים לא משיגים על-ידי משחקי כדורגל אלא על-ידי עבודה

ועבודה שאינה קלה. בארבע השנים האחרונות עובדי המספנות עברו משברים שלא היו בשום

מפעל אחר.

מה קרה? אפשר לתאר ממש חודש חודש מה עבר על עובדי המספנות מאז 1981. לעתים

ראו זאת כתוצאה ממאבק, ובכל אין להאשים אותם. כל כמה חודשים הובטחו הבטחות

ונקבעו דברים על-ידי הנציגים המוסמכים ביותר של ממשלת ישראל ושל הנהלת החברה,

שאמנם יש סיכוי להשגת עבודות למספנה, שאמנם המספנה תשוקם, שאמנם העבודה תוכל

לחזור לרמה שהיתה בה.



היו"ר די ליבאי;

שמעתי כרגע שעובדים מ 'מספנות ישראלי יושבים כרגע מחוץ לחדר וזו ועדה. לדעתי,

אם הטרירזו עצמם ובאו, אפשר לתת להם להיכנס ולהשמיע את דברם.

די תיכון;

אתה יוצר בכך תקדים מרחיק-לכת.

היו"ר די ליבאי;

לא אמרתי שישתתפו בדיון. אם הם רוצים להשמיע את דברם, בבקשה. אם הסריחו

עצמם ובאו לוועדה של הכנסת, אפשר לפתוח בפניכם את הדלת ולומר להם להכנס.

די תיכון;

עד כה הגבלנו את עצמנו בעת הדיונים בדו"ח מבקר המדינת. אם פותחים את הדלת

בפני נציגי ההסתדרות ונציגי העובדים, איני מתנגד לכך, אבל צריך לקבוע מסמרות

בעניין זה. מחר גם למזנונאי של המספנות יהיה מה לומר.

היו"ר די ליבאי;

לא הזמנתי אותם, אבל הם באו לכאן. אנחנו יכולים לשמוע אותם.

(נציגי עובדי 'מספנות ישראלי נכנסים)

עי בלול;

אשמח מאוד אם תשמעו את נציגי העובדים. פריון העבודה ירוד. חלק מן העובדים

מצויים באבסלה סמוייה. אני רוצה להפנות את תשומת-לב הוועדה לכך, שלמעלה מארבע

שנים, כל כמה חודשים, נאמר על-ידי הנציגים המוסמכים ביותר של ממשלת ישראל שאמנם

יש סיכוי, יש תקוות, ומן הדברים הללו, לאחר-מכן, הדבר היחיד שקורה שבאה פנייה

לועד העובדים ולמועצת פועלי חיפה לפיסורים נוספים. זה גורם דמורליזציה בכל

מפעל, ובוודאי במקום רגיש כמו מספנות ישראל.

העקרון שמנחה אותנו הוא שמספנה חייבת להיות בישראל. צריך לקחת בחשבון

שבענף זה יש ירידות ועליות, והדברים חייבים להיות מוסדרים באופן ברור. לא ייתכן

מצב שבתחילת חודש אינך יודע מה יהיה בסיומו. הדבר הזה המור ביותר ויכול לפגוע

בכל תכנית של שיקום ותפעול תקין ויעיל של המספנה.

דובר על הצורך בצמצומים. בשנת 1981 היו במספנה קרוב ל-000, ו איש. היום יש

680 איש. המספרים שצויינו לגבי צמצומים נוספים חייבים להיות נדונים במשא-ומתן

מסודר, כאשר העובדות, עד-כמה שאפשר, יהיו מונחות על השולהן. מדוע המספר שצויין

כאן הוא המספר שצריר להנחות אותנו? משמעותו קיצוץ נוסף, חיתוך נוסף בבשר החי,

במציאות שהיא קשה.

אין זה פשוס לומר לאדם לעבור ממקום עבודה אחד לשני, לאחר שהתמחה

בעבודה מסויימת, אבל אילו היינו משוכנעים שבחיפה רבתי, וברדיוס של 40 ק"מ, אמנם

יש עבודה לעובדים שנפלסו וייפלסו ממספנות ישראל, המצב היה שונה. חיפה היא היום

המוקד העירוני הקשה ביותר במדינת-ישראל בתחום האבטלה. אפשר למצוא זאת בדברי שר

העבודה והרווחה, בדברי מנכ"ל משרד העבודה והרוווזה, בדברי מנכ"ל שירות התעסוקה.

אחוז האבטלה בחיפה יותר מכפול מאשר במרכזים העירוניים של תל-אביב רבתי, של אזור

דן ושל אזור ירושלים. אינני סבור שיהיה זה נכון לפלוט היום עשרות רבות של

עובדים, שיכול להיות שלא תימצא להם תעסוקה, כאשר בהמשך תהיה דרישה שאותם עובדים

יחזרו.

t



חייבים לעשות מאמץ מירבי שאותן תכניות שמדובר בהן - ומדי פעם, בכל דיון על

המספנות אנחנו שומעים על תכניות שיש בהן תקווה - ייקבעו בצורה כזאת שההערכות

תהיינה מבוססות. אז גם המשא-ומתן עם נציגי העובדים, עם כל הרגישות והתוקפנות

הרבה שלהם, יהיה שונה. נציגי העובדים ומועצת פועלי היפה צריכים לדעת שהם הולכים

על גשרים של ברזל.

היו"ר די ליבאי;

אני מקבל את נציגי עובדי 'מספנות ישראלי בברכה. אנחנו דנים בדו"ח מבקר

המדינה על מספנות ישראל. אני מניח שקראתם את הדו"ח. בסך-הכל מדובר בדו"ח על

אבטלה סמוייה רבה מאוד במספנות ישראל, שיש מחסור בעבודות ושיש גרעון גדול מאוד,

בהיקף של 31 מיליון דולר. אתם בוודאי יודעים שיש החלטת ממשלה, בשלב זה, לצמצם

את מספר העובדים מ-680 ל-475, עם דרישה לבצע את הפיטורים עד דצמבר. אני מבין

שאתם מודאגים מאוד ומתעניינים במה שקורה. אם אתם מבקשים, אני נותן לכם עכשיו

רשות דיבור.

די גולדמן;

איננו יודעים מה הפורום הזה יכול לתרום לפתרון המצב. אם אתם רוצים שנשמיע

מה שיש לנו להשמיע, בבקשה. לא קראנו את הדו"ח ולא אתייחס לדו"ח.

היו"ר די ליבאי;

מדוע באתם לכאן היום?

הוזמנו לבוא לכאן בשעה 11.30.

די תיכון;

על-ידי מי?

די גולדמן;

על-ידי עוזי בלוך מן הוועד הפועל של ההסתדרות.

היו"ר די ליבאי;

איננו מקבלים כאן החלטות ליישום. אנחנו דנים בהקשר לביקורת על המספנות.

אם אתם רוצים לומר משהו בקשר לאבטלה, לדרישה לפיטורים או למצב הנוכוזי במפעל,

בבקשה. אם הטרוזתם את עצמכם לכאן, בבקשה. לאחר-מכן נצטרך לבקש מכם לפרוש.

אנחנו צריכים לשמוע עוד תשובות של השר. השר לא צריך להשיב בפניכם אלא בפני חברי

הוועדה של הכנסת. לכן, נכון יהיה שלאחר שתאמרו את דבריכם, תפרשו. באוזד הימים

נערוך ביקור במספנות. גם שם נשמח לשמוע דברים מפיכם.

די גולדמן;

בשנת 1981, מאז שהוחלף מנכ"ל מספנות ישראל - -

היו"ר די ליבאי;

מי הוחלף?



די גולדמן;

מר לבטובסקי הוחלף על-ידי מיכאל כהן. הוא פוטר, או התפטר, זה לא מעניין

אותנו, אך מאז המספנה התדרדרה. היו 1070 עובדים, עכשיו יש 684 איש. לכל אורך

הדרך התרענו, שהמנכ"ל מיכאל כהן, ברה-ארגון שעשה במספנות ישראל היה באיזה שהוא

מקום באולימפוס. הוא רצה לבנות מספנה עם 2,000 איש. הזהרנו מפני זה. במשך ארבע

שנים הוא לא הביא עבודה גדולה למספנות ישראל. שום מכרז גדול הוא לא קיבל. השר

קורפו בכבודו נזף בו בקשר למכרז אהד. וזבדי הדרקטוריון התוזלפו לאורך כל הדרך,

כולל יושבי הראש. ציבור הפועלים והעובדים רק משלם. אני מאשים את ממשלת ישראל.

היו בממשלה עשרות ועדות שדנו במספנות ישראל במשך ארבע שנים. כל פעם העניין

הועבר לוועדה אחרת. לפני כמה חודשים נאמר לנו: אתם צריכים לפטר 250-220 איש.

זה לא סוף פסוק. תכנית העבודה שהוגשה אינה תכנית עבודה. זה לא מספיק לנו. זה

לא שום דבר - לא תכנית סינגפור, לא דייג. זאת-אומרת, בעוד כמה וזודשים יהיו

פיסורים של עוד 200 איש. לא ייתכן שבכל יום שני וחמישי ייצא ציבור לכביש. לא

ייתכן שב-7 בחודש לא יהיו משכורות לפועלים. לא ייתכן לנהל את המספנה בלי שהשר

יפטר את המנכ"ל. אמרתי זאת כבר לפני ארבע שנים. המנכ"ל אמר: אם לא אצליח, אסיק

מסקנות. אתמול נאמר לנו שאין כסף לפיצויים לאנשים.

אלו? רגילים?

איני מדבר כרגע על גובה הפיצויים. גם כסף ליציאה לפנסיה מוקדמת אין. נאמר

לנו במפורש אתמול, שאם המספנה לא תדרוש כספים לפיצויים לא יהיו כספים למטרה זו.

אל תיגשו למשא-ומתן לפיטורים. אין קרנות מתאימות לפיצויים, אין

קרנות פנסיה מתאימות, אין תשלומי ביטוח, לא מס הכנסה. זאת עבירה על החוק. זה

לא יכול להיות במדינת-ישראל בשנת 1985.

על מה מדברים כאן? על פיטורים? איננו יודעים מה מספר העובדים שצריכים

להשאר במספנות ישראל. המספר הוא בסימן שאלה גדול. עבודות איננו רואים. על מה

מדברים? אני אישית מאשים את הנהלת מספנות ישראל ואת ממשלת ישראל, שלא הזרימו

עבודה, והן יכלו להזרים, וחבר-הכנסת דן תיכון, אתה יודע זאת. באיזה מקום היתה

'פאשלה' עם קדמני. זה היה כתוב בעתון.

איננו מדברים על גובה הפיצויים. אנחנו מבקשים שעניין מספנות ישראל יסודר,

שהאנשים לא ייצאו לכביש. יש פועלים ועובדים שמאיימים, שאם לא תהיה משכורת

החודש, יוציאו את היפינים', העוגנים. איננו רוצים שזה יקרה.

יש בארץ גם מי שיכול למנוע הוצאת 'פינים'.

אמרת לנו: אם לא אצליח, אתפטר. לא שמעתי ממך ולא מן המנכ"ל, שאתם

מתפטרים.

ו

רק לא להוציא 'פינים'.

העובדים מאיימים, ואני חושש שזה מה שיהיה. אסור שזה יהיה, זאת גם עבירה על

הרווק, אבל משכורת צריך לשלם; אסור שאנשים ייצאו לכביש.

היו"ר די ליבאי;

כולנו חושבים כמוך, שמשכורת צריך לשלם. אנחנו מבקשים ווזוזרים ומבקשים: בלי

שום אלימות. הכאב שלך מורגש.

אתייחס לצמצומים. קיבלנו בעבר את החלטת הממשלה מ-ו1 באוגוסט 1985. כעת

מנהלים משא-ומתן לפרישה מאונס. בהנהלה יש רשימה של 80 איש לפרישה, אנשים בני

64.5-58. אנחנו מבקשים להבטיח אותם אנשים שייצאו לפרישה מוקדמת. לא ייתכן שאדם

ייצא לפנסיה ואחר-כך ימונה כונס נכסים לחברה. עדיין לא קיבלנו תשובה לגבי

הפנסיונרים. אנחנו מבקשים לא לנהל משא-ומתן כל עוד אין כסף לבטחונות לאותם

אנשים. אם אדם בגיל 58 יוצא לפרישה מוקדמת, יש אפשרות שהמספנה תשלם את כל הסכום

המגיע עד גיל 65, ואז יהיה מובטחח.

האם אינכם רוצים להכנס למשא-ומתן על פיטורים עד-אשר יוסדר מצבם של

הפנסיונרים? יש מצב של גרעון עצום. האם אין סכנה של סגירה בגלל חוסר יכולת

להתמודד עם המצב?

האם אין סכנה שאותם 80 איש ייצאו החוצה ללא משכורת?

אני מבין את הדאגה שלך לגבי הפנסיונרים, אני חושש לגבי קבוצה יותר גדולה של

עובדים.

אני מנהל כרגע משא-ומתן לגבי הפנסיונרים. יש להבטיח שאנשים ייצאו לפחות עם

אחוז מסויים של פנסיה.

האם יש אפשרות להוציא אותם אנשים החוצה ולהגיד: חברים, החודש אין משכורת?

אפילו כאשר יש כונס נכסים, לעובדים יש זכות קדימה.

לגבי תכנית ההבראה של המפעל, אתמול היינו באוצר. נאמרו שם דברים חריפים.

תכנית ההבראה שהגישה ההנהלה לאוצר היא בעצם תכנית אופטימית - ספינות טילים,

לטווח של שנתיים-, צוללות, לטווח של שלוש שנים. הכל מעורפל. אין דבר חתום למחר

או מחרתיים, או עוד חודש. ייתכן שיפוטרו 250 איש עכשיו ובעוד חודש ניכנס

למשא-ומתן על 250 עובדים נוסחים.



מי אלמליח;

שומעים עלינו בעתונות ובטלוויזיה. רבותי, הסיוט של 'אתא', לצערנו, רודף כל

פועל במדינה הזאת. הפקנו את הלקחים. לימיני יושב חבר-הכנסת צבן, שהשתתף בהפגנות

הזדהות אתנו ועם יאתא'. מר גולדמן דיבר על 'פינים'. אנחנו נגד זה, אבל איננו

יכולים לעצור את רגשות הפועלים שאנחנו חלק אורגני מהם.

היו"ר די ליבאי;

תודה רבה. נקבע מועד לביקור במספנות. אנחנו דנים בהקשר דו"ח הביקורת.

חשבתי שעדיף להתרשם מן הנעשה בשטח ולא להציע הצעות בלי לראות במו עינינו את

מספנות ישראל. נבקר אצלכם תוך זמן סביר, לאחר שנתאם את המועד עם יושב-ראש

הדרקטוריון והמנכ"ל.

מי ציפורי;

מבחינתנו, בשבוע הבא.

יי צבן;

אני רואה בביקור זה לא רק ביקור לימודי, כדי לעמוד מקרוב על מה שמשתמע מתוך

הדו"ח. כאן מדובר לא רק בחפצים, אלא ראשית כל בבני אדם, בעובדים. הביקור הזה,

ולו בעקיפין, יכול לתרום במשהו להענות למצבם הקשה של פועלי מספנות ישראל. אני

מציע לערוך את הביקור ממש בימים הקרובים.

די תיכון;

נדמה לי שמפתחים כאן ציפיות שלא לצורך. זאת הוועדה לענייני ביקורת המדינה.

בוועדה זו יש חברים מוועדות שונות בהן נדונות הבעיות שלכם. הוועדה הזאת תתמקד אך

ורק בדו"ח. אל תצפו שהוועדה הזאת תביא כסף.

הוועדה יכולה להביע את דעתה. עצם הביקור של הוועדה תורם.

די תיכון;

אם תיזמו ביקור של ועדת הכספים, זה יהיה יותר אפקטיבי.

מי ציפורי;

תתאמו ביניכם. נקבל את שתי הוועדות.

די גולדמן;

נקבל את כל הוועדות.

היו"ר די ליבאי;

ו

אני מודה לכם שהופעתם בפנינו. תתודה רבה.

(נציגי עובדי 'מספנות ישראלי יוצאים)



מי ציפורי;

השמיעו כאן דברים קשים נגד המנכ"ל. נכון שאני יושב-ראש הדרקטוריון רק חודש

וחצי, אבל הגישה שלהם שגוייה ביסודה. הנהלת המפעל יכולה להביא הזמנות אם יש

שיתוף פעולה של הממשלה וגורמים אחרים. אי-אפשר להאשים את ההנהלה בעובדה שאין

הזמנות. בנושא מסויים, כפי שציין קודם שר התחבורה, הפסדנו מכרז מסויים בארץ, כי

לא לקחנו על עצמנוח את הסיכון היותר גדול. זה הדבר היחידי. ההנהלה הזאת, בתנאים

אחרים, יכלה להפיק הרבה יותר. אז היו גם יותר יעילות וגם תפקוד יותר טוב.

י' צבן;

כאשר פועלי מספנות ישראל הפגינו מול משרד ראש הממשלה, האדם שזכה שם לתשואות

הסוערות ביותר היה מאיר כהנא. התופעה הזאת חוזרת על עצמה. אנחנו דוחפים קבוצות

שלימות של האוכלוסיה למשבר אמון קשה בחברה, במימסד. אנשים רואים פתאום חושך

בעיניים, מבחינת העתיד שלהם. הם לא יודעים מה יקרה להם אם יזרקו אותם מן העבודה.

אז, בדרך של מחאה בוחרים מה שמבטא באותו רגע את האנטי-ממסדי ביותר. היום זה

כהנא. כך מתחילים להפנים את הערכים שלו.

מי ציפורי;

לפני כן הוציאו את המנכ"ל הקודם על מדיצה מן המפעל.

שר התחבורה חי קורפו;

אני חייב להגן במקצת על הממשלות הקודמות. נכנסתי לתפקידי באוגוסט 1981.

בדצמבר כבר מונתה הוועדה לבדיקת תכניות ההתייעלות והפעולה של המספנות. זה היה

לאחר שני ביקורים במקום, פגישה עם העובדים, ההנהלה והיושב-ראש. באפריל כבר

סיימה הוועדה את תפקידה והניחה את מסקנותיה. זאת לאחר שההנהלה הכינה תכנית

לשיקום המספנות, גם בבנייה וגם בתיקונים. הוגשה הצעה על 21 מיליון דולר. הממשלה

אישרה 13 מיליון. הוועדה שבדקה את התכניות הגיעה למסקנה שאין שום סיכוי לבניית

אוניות סוחר, והיעד העיקרי של המספנות הוא שיפוץ ותיקונים. הכסף הועבר ובוטלה

התכנית של בניית אוניות.

ב-ו98ו היה גם המשבר העולמי בספנות. רבותי, אז כבר צי"ם לא פעלה כראוי,

שלא לדבר על חברות ספנות אחרות. כל הדברים האלה במעגל אחד. אם צי"ם היתה טובלת

בשומן, כמו בשנים קודמות, האם היתה בשבילה בעיה להזמין שתי אוניות קירור? היא

היתה מקבלת את ההחלטה לבנות שתי אוניות קירור בסיפוק. היה צריך לנהל משא-ומתן

עם אגרסקו, עם צי"ם, עם רשות הנמלים, ולא יצא דבר, כי אף ארח- לא רצה להיכנס

להוצאה מיותרת ולו הקטנה ביותר. אגרסקו, שהיא גמ-כן חברה ממשלתית, שעוסקת ביצוא

מטעני הפרי והירקות, העדיפה לא לבנות את שתי אוניות הקירור שהיו מאפשרות למספנ,ות

ישראל לעלות על דרך המלך.

י' צבן;

האם אין מי שרואה את הסך הכל?

יש, אבל הסר-הכל מורכב מחלקים שכל-אחד מהם מושך לעברו. צי"ם לא יכלה להיכנס

להתחייבויות יותר גדולות. צי"ם עצמה הגיעה למצב שהיתה זקוקה לרחמי שמיים כדי

לצאת מקשייה.



רבותי, לא היה דיון שלא נתקל בקשיים ביישום, עקב חוסר יכולת להביא את

הנוגעים בדבר לפעולה.

לעניין פיטורי עובדים, חלק מן ההזרמה של 13.5 מיליון דולר היה בהתנייה של

פיטורי עובדים. עד-אשר הפיטורים בוצעו נוצר מצב קשה בשוק העבודה. מזכיר מועצת

נעלה על בריקאדות אם תוציאו את העובדים. אין לנו אפשרות

להבטיח את פעילותה של המספנה, כאשר אין תכנית פעולה מסודרת.

קל מאוד לנהל דברים וליישם החלטות כאשר יש אמצעים. צי"ם קיבלה את אוניותיה

מכספי השילומים. כל אחד יכול להיות חכם ונבון לנהל חברה בתנאים כאלה. כאשר

נאלצה לעמוד בהתמודדות עם משבר עולמי שפקד את הספנות, היתה צריכה לשנות מדינות,

להקטין את מספר העובדים שמפעילים אוניה. יש בעיות. נציג הוועד הפועל של

ההסתדרות שינה את נוסח דבריו לאחר שנכנסו העובדים. אני יכול להבין אותו. אך מה

המסקנה? אם לא תהיה התייעלות אין שום סיכוי.

לעניין המספנות, השאלה העיקרית היא אם מערכת הבטחון זקוקה למספנות לצורך

הצטיידות בטחונית או לא. לכן אמרתי שמקום המספנה כלל לא במשרד התחבורה. זה פלא,

כי שרים בדרך-כלל עטים ליצירת אימפריה. אמרתי זאת מייד עם כניסתי לתפקיד. יש

צורך במיזוג המספנות ובהעברתן לכתובת אחרת. כאשר אין מיזוג כזה, והעובר הזה

מונח לפתחי, אני צריך לטפל בו. אני מטפל בו. כאשר יש עוד גוף שאני יכול ללחוץ

עליו, כמו רשות הנמלים, בעניין העמקת הכניסה, יש סיכוי לכך, אבל כאשר מדובר

בגופים חיצוניים שאני צריך לנסות לשכנע אותם, זה לא עובד. לכל אחד יש בעיות

משלו.

מבקר המדינה בדק את מספנות ישראל. מחר יבדוק חברה אחרת. בכל מקום יגיע

לאותן מסקנות. זה היה מיבנה הממסד. כך הכל פועל, עד-אשר יש תקלה שמאלצת להערך

אחרת.

העובדים מסכנים. יש בעיה טראגית מאוד, שצריך להוציא אנשים ואי-אפשר להבטיח

המשך הגימלאות ולא המשך תעסוקה לאחרים. אנחנו עצמנו אומרים, שאם לא תהיה עבודה

זו ואחרת, נצטרך להגיע ל-290 עובדים. פירוש הדבר חברה שלא תמלא את יעדיה. החברה

הזאת נועדה להיות כלי לבנייה, לציוד ולחימוש לחיל הים. ולא - זאת מסגריה לכל

דבר; לשם כך אין הצדקה שתהיה חברה ממשלתית. כדי להתחרות עם קדמני בבניית מנופים

אין צורך בחברה ממשלתית.

המסקנה הבסיסית שלי היא שהמספנה צריכה להיות חלק מן ההצטיידות של וזיל הים.

מקומה שם. ההערכות צריכה להיות בכיוון של מיזוג שתי המספנות. שם לא

היו קיצוצים. בדרך-כלל, כאשר משרד צריך לעשות קיצוצים, הוא מוציא פעילות

מסויימת. היתר נשאר ברווייה הקודמת. הוא מוציא קטע מסויים, אותו 'זורק' לאחרים.

אני יכול לתת הרבה דוגמאות למשרדים המתנערים מפעילויות. אני מכיר משרד שבנה

כבישים בסדר-גודל של 150 מיליון דולר בשנה. השנה לא בונה כבישים כלל. זה לא

תפקידו. הוא עשה זאת כי היו לו תקציבים לכך. היו לו אילוצים. היום אין לו

אילוצים כאלה. הגליל יכול להיות הרוס, איש לא יתקן גומה אוזת בכביש.

מבקר המדינה י' טוניק;

קחו ממני את המספנה. זאת-אומרת, בעוד שנה אכין דו"ח חדש,

ואז יישב פה שר הבטחון.

הוא יתכנן את ההצטיידות אחרת. אתן לו שולחן נקי.



מבקר המדינה ל' טוניק;

אם שר הבטחון יכול להבריא את החברה על-ידי כך שיפנה עבודות של חיל הים

למטפנה הזאת, למה שלא יעשה זאת עכשיו?

שנית, ואם הוא יטען שאינו זקוק למטפנות כי יש לו מטפנה של חיל הים, הוא לא

יקח את המטפנות האלה למרות שאתה מציע לו אותם בחינם.

שר התחבורה חי קורפו;

אמרתי שאתן לו שולחן נקי.

מבקר המדינה י י טוניק;

שאלה נוטפת. אולי יישבו שני השרים ויפתרו את הבעייה?

שר התחבורה חי קורפו;

אני מוכן גם למיזוג תקציבי.

י י צבן;

האם השר חושב שבמערכת הבטחון יש שיקול שהתקציב שיזרימו למטפנות ישראל, כדי

למנוע משבר חברתי, יהיה מחוץ לתקציבים הרגילים של מערכת הבטחון, ולכן הוא

המשחק בעניין הזה?

שר התחבורה חי קורפו;

זה ברור לגמרי, אבל זה החלק הנילווה. החלק היטודי הוא שיש רוטינה, ואף אחד

אינו רוצה להגביר את כאב הראש שלו. יש לו מטפיק כאבי ראש מן התעשייה האווירית.

אם המטפנה הזאת צריכה לבנות טפינות לחיל הים, כאשר זה נמצא בתכנון של משרד

הבטחון, בתקצוב של משרד הבטחון, והוא יודע שהשנה אינו מקציב לחיל הים וצריך

לצמצם את כוח-האדם, הוא מתחיל בכך בזמן. אני אפילו אינני מודע לבעיות הללו. אם

הוא יודע שבעוד חמש שנים יצייד את חיל הים בדגם החדש, הכל פתוח לפניו.

מבקר המדינה י י טוניק;

גם מטפנות ישראל ידעו שמשרד הבטחון גמר את תכנית ההצטיידות שלו ותעבורנה

כמה שנים עד-אשר תהיה תכנית כזאת.

מי כהן;

הזמינו אצלנו את פיתוח הנחתות, וחודשיים לפני תחילת ביצוע העבודה היו

קיצוצים בתקציב.

שר התחבורה חי קורפו;

משרד הבטחון ירד מזה, כי זה לא בן שלו. אם מחרתיים יעמוד בפני בעיה

אקוטית, יבצע זאת בחוץ, אם לא תהיינה מטפנות. כדי שלא יהיה המיבנה המעוות הזה,

הפתרון הוא במיזוג. אפשר להכריז על כונט נכסים. אין קושי לקבל החלטה על כך.

איני חושב שזה צעד נכון כל עוד יש טיכויים לשיפור המצב. עשינו נטיונות להשיג

תעסוקה כדי שהמספנות יוכלו להתקיים. לו מצבן היה כשל הברה רגילה, מזמן היו

נטגרות. חוטר ההחלטה נובע מדבר אחד ויחיד, שאני טבור שיש להן חובת קיום.

השאלה היא איך מממשים זאת. לשם כך יש ממשלה, שתשב ותחליט.

שר התחבורה הי קורפו;

באוגוסט נתקבלה החלטה לתת להם להתקיים במינימום ההכרחי, עד דצמבר. אז

תיפול ההחלטה בעניין סינגאפור ונדע משהו על תוצאות המשא-ומתן בענייו הצוללות.

שר הבטחון חוזר ביום רביעי. אוזד הדברים הראשונים לטיפול הוא העניין האמריקאי.

די תיכון;

האם ההחלטה תיפול עד דצמבר?

שר התחבורה חי קורפו;

בעניין של מכרז סינגאפור, בוודאי. זאת-אומרת, לפחות יש תעסוקה שוטפת.

בינתיים המשבר בספנות קצת חולף. יש גאות של 5%-7% בספנות. אני מקווה שהוא יתן

אותותיו גם במספנות. אם נהיה בשלב מתקדם של רכישה והצטיידות של חיל הים, יחול

שיפור רציני.

לפי ניסוח ההחלטה שנתקבלה בממשלה נתקבל הרושם, שאם לא נגיש עד דצמבר תכנית

למיבנה המספנות, לא יזרימו כסף. את העניין הזה ביקשתי לתקן. ביום ראשון הבא

נביא את העניין לממשלה. בגלל ביקור המשלחת הסינגאפורית השבוע, לא רציתי להביא את

העניין לממשלה השבוע.

אס נפרק את החברה, מרבית החוב הוא לממשלת ישראל. נדע שהעסק עלה כך וכך,

ופירקנו אותו.

היו"ר די ליבאי;

תודה לשר. הדיון יימשך בישיבה אחרת. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12.15)



משרד מבקר המדינה



הוועדה לענייני ביקורת המדינה - 18.11.85

(נספח לפרוטוקול)

דו"ח על הביקורת במספנות ישראל בע"מ



27.10.85



חברת "מספנות ישראל בע"מ" נוסדה בשנת 1959, כדי לעסוק במשולב נבניית אוניות סוחר

וכלי שייט צבאיים ובתיקוניהם; המספנה נבנתה בעיקר בשנים 1961 - 1962.

בעיית התעסוקה להיבטיה השונים עמדה בפני החברה מאז תחילת פעילותה ב- 1963. התנודות

בהזמנות והדאגה איך להבטיח תעסוקה רצופה לגורמי הייצור שלהן משותפות לכל ענף

המספנות בעולם, התלוי במצב הספנות העולמית, המאופיינת במחזורי גיאות ושפל חריפים.

בעתות שפל בהזמנות לאוניות סוחר מחריפה ביותר התחרות בין המספנות בעולם, אך גם

בזמני גיאות היא קשה מאד, ומספנות ותיקות ומנוסות במערב מתקשות לעמוד בתחרות עם

מספנות במזרח הרחוק והן נזקקות לתמיכה ממשלתית. גם במספנות המתמחות בבניית כלי שיט

צבאיים, הנתונות להתחרות מוגבלת יותר ונהנות ממחירים נוחים יחסית, חלים שינויים חדים

בהיקף ההזמנות, התלויות בתכניות ההצטיירות של המדינות המזמינות ובסדרי עדיפויותיהן.

במצב זה מתלבטות המספנות בעולם, כיצד לתאם בין היקף גורמי הייצור שבידיהן, וכוח האדם

בראש ובראשונה, לבין היקף ההזמנות המשתנה, באופן שלעת גיאות יוכלו להוסיף עובדים

ולספק את מירב ההזמנות הכדאיות שבהישג ידן וכושרן, ואילו לעת שפל יוכלו לצמצם את מצבת

העובדים ולהבטיח, ככל האפשר, תעסוקה מלאה וכדאית לגרעין כוח האדם המקצועי, למען שימור

כושרן הטכנולוגי לעתיד, וחוסנן הכלכלי בהווה.

בראשית שנות השמונים מצאה החברה את עצמה פעם נוספת בפני מפנה לרעה בנוגע לאפשרויותיה

לקבל הזמנות חרשות לבניית כלי שיט צבאיים למשך תקופה ארוכה או הזמנות לאוניות סוחר

בשנים הקרובות ולהבטיח את המשך התעסוקה במספנה.

בתקציב החברה לשנת הכספים 1981/82 נקבע, כי החברה תוסיף לקיים את מצבת העובדים

ברמה של כ- 950 איש, למרות שלא הייתה בידה תעסוקה כדאית מספיקה בשבילם, ובפרט בשביל

אולם החברה הניחה, שיעלה בידה במשך השנה להשיג הזמנות

לבניית אוניות, שיספקו לה תעסוקה בשנים הקרובות.

במשך 1981 ניהלה החברה מו"מ עם חברת צים לבניית שתי אוניות מכולה כל אחת בת כ-15,000

טון מעמס. לפי נתונים. שהחברה וצים הגישו לאוצר, נתגלע ביניהם פער מחירים של 6.6

מיליון דולר בקירוב לאוניה; החברה ביקשה תמיכה ממשלתית בסכום זח. בטוף 1981 המליצה

ועדה בינמשרדית בשלילה על הבקשה, בניית אוניות המכולה לא הוזמנה, התעסוקה לשנים

הקרובות לא הובטחה, ובינתיים התפשטה והלכה תת-התעסוקה בענף הבנייה במספנה.

החברה ראתה את השפל בתעסוקה בבניית כלי שיט צבאיים ואניות סוחר, העלול עוד להחמיר

והייתה ערה לקשיים הצפויים מכך לכושרה התפעולי ולמצבה הכספי בעתיד; בתחילת 1982 היא

סיכמה תכנית פיתוח לטווח הרחוק להרחבת כושר המספנה לבנות. ולתקן אוניות סוחר, במטרה,

שביצוע ההרחבה יאפשר לחברה להתחיל בהקדם בבניית אוניות, ויסייע להתייעלות המספנה,

כך שתגיע לרמה המקובלת בעולם המערבי.

בעזרת הכושר המורחב של המספנה וצעדים נוספים שהוצעו בתכנית, ביקשה החברה למתן

ככל האפשר במשך שני העשורים הבאים את השפעתן של תקופות שפל ולצמצם אח תלותה בבנייה

צבאית, בדרך של גיוון קווי הייצור.



החברה היתה מרדעת לעמיר. השלילית של משרדי הממשלה הנוגעים בדבי לתמיכה בהיקף כספי

ניכר בבניית אוניית. נוכח העדר כדאיותה למשק. אר הניחה. שיעלה בידה לשכנעם

בחיוניות התמיכה. הואיל ובלעדיה היא לא תוכל לקיים מצבת עובדים בהיקף מספיק

לשמירת כושרה של המספנה ולהיענות בבוא העת ליעדייה ממלכתיים.

ועדה בינמשרדית לבחינת תכנית הפיתות של המספנה סיכמה באפריל 1982. שיש לדחות את

הרחבת יכולת המספנה לבנות אוניות סוחר. באשר בשנים הקרובות צפיי שפל עולמי

בבנייתו, והמליצה רק על הרחבת יכולת המספנה לתיקונים ולאספנה קל אוניות סוחר, לרבות

השארתו לשימוש חמספנה של מבדוק, שהיא השלימה את בנייתו לשם מכירה במאי 1981.

נוכח דחיית אותו חלק מתכנית הפיתוח שנועד לאפשר קבלת הזמנות להבטחת תעסוקה.

כבר בשנים הקרובות. בבניית אניות סוחר. ונוכח העדר סיכויים. למשר תקופה ארוכה

לקבלת הזמנות לבניית כלי שייט צבאיים; מך הראוי היה שהחברה תקבע את התקציבים

השנתיים ואת מצבת כוח האדם בהתחשב בראש וראשונה באפשרויותיה הממשיות להבטחת תעסוקה

כדאית עבור עובדיה בשנים הקרובות.

כו היה מן הראוי להביא בחשבון בקביעת תקציביה השנתיים. כאמור. גט את היעדים

הממלכתיים שיוטלו עליה בעתיד עם חידוש ההצטיידות וזאת לפי צרכי לקוחותיה כפי שהם

יהיו חזויים על ידיהם. לשם כר היה עליה להכין תכנית פעולה רב שנתית. שבה תתווה את

המסגרת הכוללת לתפעול המספנה בשנות השפל. בהתחשב בכוח האדם הנוסח שיידרש לה כדי

שתוכל לר.יענות ליעדים הממלכתיים בבוא העת ובהתחשב גם בדרכים הכלכליות להבטחת העסקתו

הכדאית למספנה וזאת כפי שיוסכם עליהן עם הגורמים הממשלתיים המוסמכים.

למעשה חזרה החברה ופעלה גם בשנים 1982/83 ו- 1983/84 במסגרת תקציבים שנתיים.

שכללו בין היתר עבודות בנייה רב-שנתיות. תחילה של אוניות מכולה ואחר כר של כלי שיט

צבאיים, והתעלמה מחוטר הסיכויים לקבל הזמנות לביצוען. וכר עלה היקף כוח האדם

בחברה על מה שהיה דרוש לה למעשה לביצוע העבודות שהשיגה, ובלא שהיה לה כיסוי

מהפעילות השוטפת למימון העלויות שהחזקתו היתה כרוכה בהן.

החלטת הדירקטוריון מתחילת 1983 לצמצם את כוח האדם בכ-150 עוברים לא בוצעה וזאת

בעיקר עקב התנגרותו טל הדרג הממשלתי המופקר על החברה.

הוצאות היתר לקיום מצבת עוברים. העולה בהרבה, ובמשך תקופת ממושכת. על יכולת

העסקתם הכדאית. מומנו תחילה מהעתודות הכספיות שנצברו מהחוזים שנחתמו בתקופת הגיאות

עד אשר הן אזלו. בערך בספטמבר 3198, ומאז ועד מארס 1984 מומנו ההוצאות במידה רבה

בהלוואות צמודות, שהחברה קיבלה. ומהשקעות בעלים שהחברה כילתה עד אותו מועד.

העתודות, שהצטברו מחוזים שנחתמו בתקופה הגיאות,ושהחברה השתמשה בהן לכיסוי הוצאות

היתר הסתכמה, לפי חישובי הביקורת, בכ- 31.7 מיליון $; בנוסף נאלצה החברה לקבל

על עצמה כשנת 1983/84 התחייבויות צמודות (להחזר מקדמה מלקוח) בכך 3.75 מיליון רולר,

ששימשו למעשה אף הן למטרה האמורה; כן כילתה החברה עד סוף אותה סנה את ההון מהשקעת

הבעלים בסר כ- 66.6 מיליון שקל שהסתכם, לפי חישובי הביקורת בכ- 3.5 מיליון $

(לפי השער למארס 1982, במועד בו חבה החברה לאוצר כ-63 מיליון שקל, חוב שהומר

אחרי כן למניות).



הוצאות היתר לקיום מצבת העובדים, שעלתה על יכולת העסקתם הכדאית ושהיה על החברה

לממנן כאמור, כללו בחלקן עלויות שהיו קשורות במישרין בקיומם משך כשלוש שנים

של עוברי תפעול ותכנון במצבת העוברים, שלא היתה להם תעסוקה יצרנית כלל, ובחלקן

בעלויות הקשורות בעוברים כאמור, שהחברה נאלצה להעסיקם, אם בעבירות יזומות ללא הזמנה

שלא עלה ביריה לשווקן או למצוא להן כיסוי בתקציב הפיתוח, ואם בביצוע הזמנות שנתקבלו

במחירי הפסר (כגון בניית כלי שיט קטנים ועבורות יבשתיות).

להלן נתונים, לפי רישומי החברה, על שעות העבודה הישירות של ערביי התפעול ועל שערת

העבורה של עוברי יחירות התיכון, בשנים 1982/83 ו- 1983/84 (נתונים מפורטים יותר,

ובהשוואה לתקציב, הובאו בדו"ח בעמ' 12.38):



�
עוברי יחידית התיכון�
�
עובדי הפעול�
�
�
�
1982/83�
1983/84�
1982/83�
1983/84�
�
�
מס"�
מס'

שעות�
מס"ה�
מס'

שעות�
מס"ה�
מסי

שעות�
מס"ה�
מס'

שעות�
�
�
,22

11�
ו

31,100

15,000�
31

2 ]�
39,500

2,300�
56�
474,283

104,958�
54

10�
1.

453,317

84,537�
א. עבברה יצרנית

עבורות לפי הזמנות

עבודות ללא הזמנה�
�
33�
46,100�
33 [�
41,800�
68�
379,241�
64 1�
537,854�
ס"ה עבודה יצרנית�
�
�
�
�
ו�
]

1

11�
97,185�
16 י�
ו

ו

130,253'�
ב. שעות ללא תעסוקה

יצרנית

השתלמויות, ניהול

וכו'�
�
67�
93,900�
67 י�
85,200 ]�
21

]�
176,000�
20 ]�
167,641'

ו�
אבטלה רשומה�
�
67�
93,900�
67 ו�
85,200 ]�
�
י

273,185�
36 ]�


297,894,�
ס"ה שעות ללא תעסוקה�
�
100�
140,000�
100 ו�
1127,000�
100 ו�
852,426�
100 ו�
748 ,835(�
ס"ה שעות נוכחות�
�




העלויות, שהיו קשורות במישרין בקיומם של עובדי תפעול ותכנון שלא הועסקו בעבודה

יצרנית כלל, כאמור, הסתכמו, לפי חישובי הביקורת, במשך כשנתיים מהתקופה האמורה

(1982/83 - 1983/84) בכ- 15 מיליון דולר.

ביחס לעלויות ללא כיסוי מההכנסות השוטפות שהיו קשורות כאמור בהעסקת עובדים

בעבודות יזומות, בעבודות במחירי הפסד ובעבודות שוטפות שנזקפו להשקעות, העלתה

הביקורת בין היתר את המקרים הבאים.

במאי 1981 אישר הרירקטוריון - במסגרת התקציב השנתי - להעריף בניית כלי שייט צבאי,

ביוזמת החברה, בלא הזמנה מלקוח (להלן - ספינת עתודה) כאמצעי להגדלת התעסוקה

בעבודות בנייה, במקום הצעה לבנות מבדוק נוסף לאותה מטרה. בניית הספינה אוסרה

בלי שנבחנה במירה מספקת עם גורמים מעוניינים, כגון משרד- הבטחון, אפשרות מכירתה.



עד מארס 1984 השקיעה החברה בספינה, לפי נתוניה, כ- 8.2 מיליון דולר. עד טוף 1984 נסתי

בניית החלק הכללי של הספינה, והחברה טרם הגיעה להסכם עם לקוח.. מכיוון שעבודות הבנייה

וההתקנה הנוספות, הדרושות להשלמת הספינה, נעשות בדרך כלל על פי מיפרטים של הלקות, לא

תוכל החברה, לפי הסבריה, להשלים את המלאכה, ולממש את השקעתה מבלי שתקבל הזמנה כזו.

במסגרת העבודות, שבוצעו ביחידת התיכון על פי יזמת החברה ועל חשבונה,ללא הזמנה מאת לקו

נכלל גם תיכון של פרוייקט, שהחברה החלה לבצעו עוד בשנים קודמות. בסוף דצמבר 1980 אישר

הדירקטוריון עקרונית המשר ביצוע התיכון בתנאי, שהחברה תקבל מסמך הבנה ממערכת הביטחון

על מהות הפרוייקט ועל חלקה בו, הביקורת העלתה, שהחברה המשיכה להשקיע בפרוייקט זה שעות

עבודה של תיכון, שהצטברו להיקף ניכר, ללא קבלת מסמך כאמור שיבטיח את כיסוי ההשקעה,

ואף ללא סיכוי מבוסס, שההשקעה בו משך שנים על ידי עובדי התיכון תוחזר לה.

החברה ביצעה עבודת בנייה של שתי ספינות קטנות למשטרה, שנסתיימה בשנת הכספים

1983/84, בהפסד גולמי של כ- 890,000 דולר. ההפסד נבע, מצד העלויות, ממספר שעות

העבודה הגדול שהושקע בבנייה, וממחיד שעת העבודה הגבוה, שהושפע ע"י תת התעסוקה בחברה,

ומצד ההכנסות מתנאי התשלום הלא נוחים ומההצמדה החלקית של התשלומים.

החברה אמדה, שבשתי הספינות יושקעו 1,700 שעות תיכון ו- 16,310 שעות ייצוד ישירות.

למעשה הושקעו בשתי הספינות עד למסירתן, על פי דו"חות החבדה, 36,800 שעות של עובדי

ייצור ישירים - פי שניים ויותד מהמתוכנן, ובנייתן נסתיימה כארבעה חודשים לאחר המועד

שנקבע. החברה הודיעה לביקורת, כי תהליך הלימוד בבניית שתי הספינות האמורות גרם

להשקעת שעות מעל למקובל.

בשנת 1984 בנתה החברה, על פי הזמנת המשטרה, ספינה שלישית מאותו סוג. המחיר ותנאי

התשלום שופרו בהזמנה זו לעומת הקודמת, אך לעומת זאת לא חל שיפור מבחינת ההשקעה

של שעות עבודה בבנייה, והיקפן היה קדוב לזה שהושקע בממוצע בכל אחת משתי הספינות

הקודמות, י

לדעת הביקורת, אף אם היתה זו הפעם הראשונה, שהחברה בנתה ספינות מהסוג האמור,

לא היה בכר כדי להסביר את החריגה של פי שניים ומעלה מהיקף השעות המתוכנן בשתי

הספינות הראשונות, ולא כל שכן בשלישית, בפרט כשמדובר בספינות קטנות ופשוטות.

בבניית ספינות אלה לא באו לידי ביטוי היתרונות הטמונים בבניית שני כלים במקביל

ושל כלי שלישי בסמוך לסיום הבנייה של שני הראשונים.

באוגוסט 1982 קיבלה החברה הזמנה מחברת ספנות, להסבת שתי אוניות משא להובלת פרי הדר.

העבודה נועדה להסתיים עד דצמבד 1982, לפני שיושלמו עבודות הפיתוח בשטח המספנה והכשרתו

של המבדוק לאספנה. כדי לאפשר את אספנת האוניות הועבר המבדוק הגדול לרציף המכולות

בנמל חיפה, והאספנה בוצעה שם בתנאים ארעיים.

נמצא, שהחבדה השהתה למעלה משנה את הכשדתו של המבדוק לשימושה העצמי, ולא הכינה אותו

בעור מועד לביצוע עבודות שתזדמנה, וקיבלה בטרם השמשתו הקבועה את עבודת ההסבה,

שהייתה ברובה בהוצאות מיוחרות בהיקף של כ- 480,000 רולר, בלא לקבל אישור לכך

מהדירקטוריון ובלא לוורא במידה מספקת את כדאיותה. החברה זקפה הוצאה זו לחשבון



של המבדוק, כאמור, וזאת כדל לאפשר בעיקר לבצע במסגרת עבורות התיקונים השוטפות

את הסבת שתי האוניות. הוצאה זו לא נכללה בתקציב הפיתוח שאושר וגם לא היה לה כיסוי

מהכנסות שוטפות.

במארס 1984 - לאחר שאזלו עתורותיה הכמויות של החברה וגרעונותיה הצטברו והלכו, הן

כתוצאה מתת-תעסוקה נמשכת והן עקב הוצאות מימון גרלות גגיו ההלוואות למיניהן שהתברה

קיבלה - סיכמה החברה לראשונה הצעה לתכנית הבראה תלת-שנתית, במטרה לאפשר לחברה

להשיג איזון מתפעולה השוטף ולהבריא את מצבה הכספי, והגישה אותה לשר האוצר ולשר

התחבורה.

הצעדים שהוצאו להשגת האיזון כללו, בעיקר, צמצום כוח הארם ב-180 עוברים, ער יוני

1984, כר שהמצבה תגיע לרמה של 670 איש, וכרי להבטיח להם תעסוקה למשך שליש השנים

הבאות - קבלת תמיכה מהממשלה שתאפשר בניית שתי אוניות קירור בשביל חברת צים.

עד סוף 1984/85 לא הושג איזון בתפעולה השוטף של החברה: ההזמנה לבניית אוניות

הצמצום במצבת כוח אדם בוצע באופן חלקי, ובאיחור; בסוף מארס 1985 הגיע

מספר העובדים ל- 770 בקירוב.

כדי להקל על החברה לעמוד גם בשנת 1984/85 בגרעונותיה נתן לה האוצר, עד ספטמבר 1984

הלוואות בסך פ- 5 מיליון דולר, כשספינת העתודה שימשה ביטחון לפרעון ההלוואה.

לפי טיוטת המאזן לשנת 1984/85 חל גידול, בשנה האמורה, בהתחייבויות לזמן ארור

ובהתחייבויות השוטפות אשר שימשו גם לכיסוי החלק הנותר של גרעון החברה באותה שנה.

על פי תחזית לשנת הכספים 1985/86, שהכינה החברה בסוף יוני 1985, צפוי גם בשנה זו

גרעון קופתי שנאמד על ידה ב- 11 מיליון דולר בקירוב, ושאף למימונו יהיה צורך

למצוא מקורות חיצוניים.

הרחבת כושר התיקונים והאספנה

אומדן ההשקעה לפי תכנית הפיתוח בהרחבת יכולת המספנה לביצוע תיקונים ואספנה של אוניות

סוחר הסתכם בכ- 852 מיליון $, מהם 15 מיליון $ העלות העצמית של המברוק הגרול, שנבנה

כאמור במספנה, בעיקר מעתודותיה הכספיות של החברה ונוער ליצוא.

הוועדה הביגמשרדית שמונתה לבדיקת התכנית ביססה את המלצתה החיובית ברבר ההשקעות

בהרחבת אמצעי האספנה והתיקונים על אומדן החברה, לפיו ההכנסות הצפויות מתיקונים

ומאספנה יגיעו ל- 12 מיליון $ לשנה; הוועדה הניחה, שהתרומה לההזר ההשקעה תהיה

כ- %30 -33% מההכנסות.

הוועדה ציינה בהמלצותיה, כי אומדן ההכנסות האמור מבוסם ברובו הגרול על פוטנציאל

התיקונים של חברת צים; כדי שפוטנציאל זה יופנה למעשה למספנה לאחר ביצוע ההשקעה

המליצה הוועדה, שהחברה תקבל התחייבות מפורשת מצים, שאמנם תיפעל כף.



נמצא, כי אומדני ההכנסות שהומצאו לוועדה ושימשו בסיס להמלצתה החיובית,לא תאמו את

הנתונים, שהיו בידי ההכרה ובידי גורמים אחרים בענף, כאשד הערכות באותו עניין, שנעשו

במחקרים ועל ידי צוותית קודמים, היו נמוכות במידה ניכדת ונעו בין 5 ל-9 מיליון $,

כד למשל כתבה לחברה בינואר 1980, חברת צים, שבידיה פוטנציאל התיקונים העיקרי

בארץ, שלפי תכנונה היא מעריכה את הוצאותיה לאספנה ולתיקונים בכ- 5 מיליון דולר בכל

אחת מהשנים 1980 ו- 1981. החברה לא עשתה לבירור הסיבות להפרש בין אומרניה לבין

אומדני הלקוח העיקרי שלה ואומדני גורמים אחרים בענף, על אף המלצת ועדה בינמשרדית

קודמת לברר את סיבת ההפרש כאמור.

לפי הסכם לשנים 1983 - 1989, שחתמה החברה עם חברת צים ברצמבר 1982, בעקבות ההמלצה

הנ"ל של הוועדה, הודיעה צים, כי כלל הוצאותיה לתיקונים ואספנות יגיע, לפי הצפוי,

לכ- 10 מיליון דולר בשנה בתקופה ההסכם; ברם צים צייבה, כי מהפוטנציאל האמור היא

תוכל למסור לחברה עבודות בהיקף של כ- 4.2 מיליון דולר בלבד, כשבסכום זה כלולים

גם התיקונים, שניתן לבצעם ללא הרחבת התשתית במספנה. את יתר העבודות לא ניתן יחיה,

לדברי צים, לבצע במספנה מסיביות שונות התלויות בגודלן של האוניות, אי פקידתן את

נמלי הים התיכון באופן קבוע ותנאים מיוחדים אחרים; גם מסירת התיקונים לחברה בהיקף

האמור הותנתה בכר, שתנאיה יהיו בני תחרות עם אלה של מספנות בחו"ל מבחינת המחיר,

קצב הביצוע והטיב.

מסתבר אפוא כי אומדן ההכנסות מתיקונים של צי הסוחר הישראלי, בסך 12 מיליון דולר,

עשוי לשקף את היקף עבודות התיקונים בכוח של כל חברות הספנות הישראליות, בלא להביא

בחשבון, שהחברות, כמוהן כצים, יפנו בדרך כלל חלק גדול מהעבודות לביצוע בחוץ לארץ,

מהסיבות שפורטו לעיל.

נמצא עוד כי החברה לא ביצעה החלטה של הדירקטוריון, מסוף 1980, להזמין מהמכון

הישראלי לחקר הספנות סקר על סבב האוניות הפוקדות את נמלי הארץ באופן קבוע.

החברה לא נקטה אפוא די צעדים לביסוס תכניתה בעניין התיקונים על מידע בדוק ומציאותית

שיוכל לשמש בסיס נאות לקבלת החלטות בנדון על ידי כל הגורמים שהתכנית הוגשה להם.

לפי ההסדר שנקבע במאי 1982 למימון ההשקעה שאושרה לא נתקבלה בקשת החברה להכיר בהרחבתה

כמפעל מאושר, והאוצר קבע, שההשקעה - להוציא המבדוק - תמומן באשראי צמוד שהמספנה תקבל.

בבדיקת הביצוע של עבודות הפיתוח, שמומנו רובן ככולן בהלוואות ממקורות ממשלתיים.

התייחסה הביקורת בעיקר לעבודות החפירה הימית להעמקת מעגן המספנה, שעלותן הגיעה ל-1.7

מיליון $ - כמעט פי שניים מאומדן החברה. נמצאו ליקויים חמורים בהתארגנות לביצוע החפירה,

בהתקשרויות עם הקבלן, במדידת הכמויות שנחפרו בתשלומים ובהתחשבנויות. ליקויים אלה

הביאו, לדעת הביקורת, לכך, שעלות החפירה הימית הייתה גבוהה בהרבה מזו המתחייבת מהעבודה

שבוצעה, וזאת בתקופה שהחברה פעלה תוד גרעונות שוטפים.

ביצועה של התכנית להרחבת כושר התיקונים ולהשארת המבדוק במספנה הושלם בהדרגה עד

אמצע שנת הכספים 1983/84, בעלות של כ-28 מיליון דולר, כולל 15 מיליון שהושקעו ע"י

החברה בשנים קודמות בבניית המבדוק; מזה כ- 5.11 מיליון $ מומנו בהלוואות צמודות.



בנוסף לכך קיבלה החברה נתחייבות צמודה בסך 2.7 מליון $ כדי להחזיר סכום זה לאוצר

כהפרשי ריבית עקב שינוי הייעור של השימוש במבדוק.

בעקבות אלה יגרלו העלויות השנתיות שיהיה צורר להטיל על ענף התיקונים במשר תקופה

ארוכה בעתיד. דבר זה יתבטא בעיקר בגירול בהפרשות לפחת על המתקנים והציוד שמשמשים

ישירות את ענף התיקונים. כשההשקעה בהם עולה על מחצית ההשקעה הכללית בחברה. ובגידול

בהוצאות הריבית ובתשלומים נוספים בגין הפרשי ההצמדה על חלק מהקרן שיעמוד מדי פעם לפרעו

מטך תקופת סילוקו של ההלוואות.

בשנת הכספים 1983/84 הופעל במספנה. החל באוגוסט. הכושר המורחב לתיקוני אוניות;

המברוק הגדול פעל במטר כל השנה. היקף הפעילות הושפע מהשפל בענף הספנות. שנמשר גם

רשנה זו; כ7 התגלו קשיים בהכנסתן של אוניות המכולה הגרולוח של צים למעגן הקישון. ררר

שמנע את אספנתן במבדוק השלישי של אחדות מאוניות אלה. אשר איספונן הובא בחשבון

כתכנית הפיתוח.

הפריון השנתי מתיקונים ואספנות ללקוחות מסחריים הסתכם בשנת הכספים 1983/84 ב-5.7

מיליון דולר, לעומת אומדן הכניסות שנתי ממוצע, למשר שנות חייהם של המתקנים, של 12

מיליון דולר. ששימש בסיס לאישור תכיית הפיתוח. הפריון מעבודות בשכיל חברת צים

הגיע אף הוא לכמחצית הפריון המוסכם והסתכם באותה שנה. לפי דיווחי החברה. ב 2.06

מיליון דולר.

היקף האספנה של אניות, שניתן לאספנן רק במבדוק הגדול. הגיע לכ- ""25 מכושדו של

מבדוק זה בשנת 1983/84. החברה פעלי- לשם הגרלת ניצולו על ידי כר שאיספנה בו אניות .

שניתן היה לאספנן גם במבדוקים קטנים יותר.

שיעור הרווח שהושג היה נמור מזה. ששימש בסיס להמלצתה החיונית של הוועדה הבינמשררית

ברבר ההשקעה במערר התיקונים. המלצה זו ניתנה, כאמור. כהנחה. שהתרומה להחזר ההשקעה

בתיקונים תגיע ל30% - -33% מההכנסות. למעשה היה שיעור הרווח הגולמי מעבורות התיקונים

והאספנות ללקוחות מסחריים על פי נתוני החברה. בשנת הכספים 1983/84 - .."12 בקירוב

מההכנסות ו- ""13.7 מהעלות.

עלות העבודות הגמורות כולל עבודות התיקונים בדוחות הכספיים של החברה אינה כוללת פחת ריאלי. לעומת

זאת כוללת עלות שעת עבודה חלק מההעמסה הנוספת בגין תת-התעסוקה בחברה. בנוסף לכך.

עלות העבודות הגמודות אינה כוללת. כמקובל. את הוצאות המימון הנובעות ישירות

מההשקעה בכושד התיקונים.

לפי דיווחי החברה לא חל בשנת הכספים 1984/85, שבה נמשך השפל בענף הספנות, שינוי

משמעותי בהיקף עבודות התיקונים השוטפים, פרט לכך, שבאותה שנה בוצעה עבודה, גדולה

יחסית. של תיקון אוניה שעלתה על שרטון, וכן נתקבלה עבודת הארכה של שלוש אוניות

מכולה שנבנו בזמנן במספנה; על פי תקציב החברה לשנת הכספים 1985/86 אין צפוי גם

בשנה זו שיפור במצב.



מספנות ישראל בע"מ הוקמה, כדי לעסוק במשולב בבניית אוניות וכלי שיט ובתיקוניהם.

היא מילאה בשנות השבעים תפקיד חשוב בהצטיידות חיל הים, ואף בנתה בהצלחה ספינות

ליצוא. מצבה הכספי באותה עת היה איתן. אר בשנת 1981, כאשל נסתיים ביצועו של הזמנות

הבנייה שהיו בידי החברה, היא נותרה ללא הזמנות בנייה חדשות.

החברה התמהמהה בגיבוש תכנית עבודה מציאותית, וכאשר הציעה צמצומים במספר העובדים,

עיכבו בעדה משררי הממשלה. מ-1981 נכנסה החברה למצב של תת-תעסוקה מחמיר והולר,

כילתה את עתודותיה הכספיות, ומ- 1983 נזקקה להלוואות למימון גרעונותיה השוטפים.

מאז 1984 נמצאת החברה במשבר חריף. מספי עבודות קצרות מועד, שהחברה קיבלה ושמיתנו בראשית

1985 את הלחץ המידי לפתרון בעיותיה, אסור שיגרמו להשהיית הטיפול בפתרונן היסודי.