הכנסת האחת עשרה

מושב שני



-נוסח לא מתוקן-



פרוטוקול מסי 86

הוועדה לענייני בקורת המדינה

יום גי, כ"ז בחשוון התשמ"ו - 12.11.85 -שעה 12.30

י' מצא - מ"מ היו"ר

די תיכון

מבקר המדינה יי טוניק

א' רז - יו"ר הדירקטוריון,

החברה הכלכלית לירושלים

י' שוורץ - מנכ"ל " "

י' זיו - מינהל מקרקעי ישראל

ר' ברש-כץ - משרד מבקר המדינה

סי יעקבסון - יי " יי

מי אפק _ יי " "

ש' קינן - " " "

ז' אורן - משנה למנכ"ל רשות החברות

צ' דורי - משרד התעשיה והמסחר

ש' לוי - " " "

בי פרידנר

י' חובב

דו"ח מבקר המדינה על החברה

הכלכלית לירושלים



דוח מבקר המדינה על החברה הכלכלית לירושלים

צהריים טובים, אני פותח את הישיבה ועל סדר היום דוח הבקורת על החברה

הכלכלית לירושלים מיולי 1985 המונח לפנינו וזהו הדוח החמישי במניו על החברה

הכלכלית. הדוח הזה כולל ממצאים עד ה-31 במרץ 1985, כאשר חלקם עודכנו עד אפריל

1985.

אני מציע שכדרכנו נתחיל בקריאת הדוח, אם כי, אדוני מבקר המדינה, אני כבר

קראתי גם את התמצית וגם את התמצית שבתמצית שהובא אלי. אין ספק שהן ממצות את

הכתוב בדוח אבל מי שלא קורא את הדוח בשלמותו עדיין נשאר לוקה בחסר. אפשר שנחזור

בקטעים מסויים לדוח עצמו.

(קוראת את תמצית הדוח - ר' בנספח לפרוטוקול)

יי טוניק;

רצוי שחברי הוועדה יקראו את הדוח במלואו.

תודה רבה. מאחר וזו הישיבה הראשונה בנושא לחברים תהיה ודאי האפשרות לקרוא

את הדוח המלא.

ברשותך, אדוני המבקר, אני מציע לחלק את הדיון לשניים; חלק אחד - סקירה

כללית ושאלות כלליות בתחום המקרו של החברה והפעילות שלה; חלק שני - לתחום את

המיקרו של אותם הנתונים המועלים בבקורת ותשובת נציגי החברה.

אפתח בכמה שאלות מרכזיות ונשמע בנושא הזה את יושב ראש מועצת המנהלים

והמנכ"ל של החברה. אולי לנושא הזה אקריא בעצמי את קטע הפתיחה שכולל את אותן

שאלות, קטע הפתיחה; "החברה ומוסדותיה. החברה הכלכלית לירושלים נוסדה ב-1948

במטרה לפתח את ירושלים וסביבתה על ידי פיתוח קרקעות וקידום מפעלים של תעשיה,

מסחר ומלאכה".

אני מציג את השאלה הראשונה בתחום מדיניות החברה. כיצה החברה רואה את

ההתפתחות שלה בתחום ירושלים מבחינת איזורי תעשיה? מה היום, על פי המצב הקיים,

עונה על הצרכים של ירושלים. אנחנו קוראים בדוח שהחברה הגיעה למעלה אדומים בתחום

התעשייתי עבור ירושלים, האם בתחום הזה היא רואה את מלאכתה כמושלמת או יש לה

תכנון אחר? כיצד פועלת החברה על מנת להגביר מקורות תעסוקה בירושלים בתחום של

תעשיות עתירות ידע, כאשר כולם יודע את חשיבותן של תעשיות אלה למדינה בכלל,

לירושלים כאזור של אוכלוסיה מעורבת בפרט? האם החברה גם עוסקת בייזום לאו דווקה

של נושא התעשיה אלא גם במסחר ומלאכה, כפי שזה מוגדר פה? ואם כן, מה בתחום המסחר

ומה בתחום המלאכה. כאשר בתחום המלאכה אני זוכר כיושב ראש מועצת המנהלים של

שיכון ופיתוח היה לנו דין ודברים ארוך עם החברה כיצד לשלב יחד פיתוח של מאלכה.

ידענו שבעיקר בשכונות החדשות של ירושלים כמו רמות או גילה הנושא הזה לוקה. זו

בעיה של תפקוד שכונות מבחינת התשתית העיקרית שלה. מה עשתה החברה בנושא מסחר

ומלאכה בירושלים?



אני ממשיך לקרוא: "לעודד ולעזור בפיתוח מפעלים כלכליים בירושלים. החברה

מקימה בניינים ביוזמתה או על פי הזמנה של מפעלי תעשייה ומזכירה אותם למפעלים.

למפעלים גדולים נתנה החברה על פי בקשתם אופציות לרכוש את הבניינים שהם שכרו

ממנה. לשם הקמת איזור תעשיה דואגת החברה בשלב ראשון להכנת תכניו כללי ולפיתוח

מערכת התשתית - כבישים, רשתות מים, ניקוז, ביוב, חיבור לרשת החשמל וכיוצא בזה".

"בינואר 1985 סיימה החברה משא ומתן עם מינהל מקרקעי

ישראל לגבי תכנון ופיתוח של 300 דונם בעטרות שלב בי" והשאלה שלי היא: כיצד נראה

איזור תעשייה שמפותח על ידי החברה הכלכלית שנים אחדות לאחר שהוא פותח, כיצד הוא

מתפקד, כיצד העובדים יכולים להגיע אליו אם אין להם רכב פרטי, כיצד המפעל מתפקד

ללא טלפונים או ללא כל אותה מערכת שצריכה לשרת תעשייה בצורה הולמת, נכונה

ויעילה? אני כבר אומר במסגרת של אותרו שאלה - הצעקה גדולה ומרה באיזורי התעשייה

של ירושלים, כאשר לא ניתן להגיע לשם ברכב ואין קשר טלפוני. השאלה פה איך אתם

באותו שילוב יחד עם המינהל כאשר אתם מדברים על תכנון ופיתוח, האם וכיצד אתם

נותנים דעתכם יחד בנושא הפיתוח והאם אתם מנסים לקדם את הנושא כבר באותו שלב של

פיתוח, לאו דווקה מבחינת הכנת התשתית אלא מבחינת יישום לאותה תשתית לאותן מערכות

שתשרתנה את התעשייה.

אני עובר הלאה: "ובעזרת השתתפות הממשלה בהון המניות של החברה במשך השנים

מכרה החברה חלק מהבניינים וב-31 במרץ 1985 נותר בידיה שטח רצפה של 194 אלף מ"ר",

פה המבקר העיר את אוזננו שמדובר במבנים שכבר נבנו והושכרו. השאלה היא מדוע

נותרו עדיין 194 אלף מ"ר שהושכרו ולא נמכרו, האם יש בכלל צורר לחברה, לאחר שבנתה

והשכירה, להיכנס לתוך הנוהל הארוך הזה. מה עושה או עשתה כדי למכור ולא רק עד אשר

באה אליה הפנייה למכירה מסוג זה?

יש כאן קטע גדול לגבי הון המניות, הרחבת חון המניות שנעשתה פעמיים, והממשלה

העבירה לחברה סכומים נכבדים בנושא של הון המניות. השאלה היא אם אמנם הגדלות אלו

מספיקות, ולמה היתה הממשלה צריכה להעביר את הסכומים הגדולים האלה ולא היתה יכולה

למצוא אותם בתוך קופתה של החברה. שהממשלה היתה צריכה לשלם - זה ברור לי, אבל

למה הממשלה היתה צריכה להוציא מכספיה היא ולא בהעברה מתוך ספרים במסגרת תמלוגים

לקבל חלק מסויים ולהעביר אותו כתשלום על הון המניות.

כמו כן, מה חלקה של הקרן הקיימת, מה חלקה של העיריה בנושא החברה הכלכלית

לירושלים? אני מבין שנציג העיריה הוזמן אך לא הגיע. מה חלקה של חברת העובדים

וכיצד היא משתלבת בכל המערכת של התכניות לפיתוח תעשייה, מסחר ומלאכה בירושלים.

אני מציע שלאחר שנשמע את הסקירה המקפת ניכנס אז למיקרו, ואני לא מניח שזה

יהיה היום.

בבקשה, מר רז.

אענה מיד על שאלתך הראשונה ולשלב אותה עם האחרונה. החברה הכלכלית לירושלים

הוקמה ב-17 באפריל 1948, ערב הקמת המדינה, ביוזמה של כמה גורמים ציבוריים ושל

כמה מתושבי העיר הזאת, ביניהם דניאל אוסטר ז"ל ומנשה אלישר ייבדל לחיים ארוכים,

הקרן הקיימת ועירית ירושלים וכל המוסדות המיישבים שנתבקלו בזמנו לעזור במימון

הקמת החברה אשר יעודה היה למלא את המקום שברור היה כי יחסר בתיעוש ירושלים

ומציאות מקומות עבודה בעיר הזאת שעד 1984 היתה בלי ספק צומת דרכים מסחרית במזרח

התיכון ובבת איות הפכה לסוף פרוזדור מחוסרת כל תשתית כלכלית ויכולת קיום תעסוקתי.

הוזברה התחילה בהון קטן זה של שבעת הגורמים הציבוריים ואחרים ובהון מניות

שיכלו להשקיע. דבר ראשון שעשתה היה אותו מבנה שרואים אותו היום כ"יבלת" במקור

ברוך השכונה שהיתה ממוקמת בסוף העיר. שם הוקמו שני בנייני תעשיה שהיום הם בהחלט

לא במקומם.



עיריית ירושלים היא נציגת בעלי המניות הקטנים בחברה ובסך הכל יש ביניהם לא

רק וזברת העובדה אלא גם הכשרת הישוב ואתרים שבסך הכל מהווים 1.2% ואת מקומם

מייצגת הקרן הקיימת בזכות מניות יסוד, עירית ירושלים בזכות נציגת בעלי המניות

הקטנים. מתור ששה עשרה חברי דירקטוריון, שמטפרם הוגדל מ-4ו ל-6ו לפני כשנתיים,

הממשלה ממנה שמונה והציבור ממנה את השמונה האתרים, כאשר מקום שמור לעיריית

ירושלים ולקרן הקיימת בתוך שמונת נציגי הממשלה.

מי ממנה את היושב-ראש?

אי רז;

הדירקטור הוא איש ציבור שנבחר על ידי מועצת המנהלים באישור השר הממונה.

יעודה של החברה תעשייה, מטחר ומלאכה. בצירטר אל החברה כתוב אפילו מעבר לזה;

...וכל פעולה כלכלית היכולה לקדם את עיר וכלכלתה". מה שנוגע לתיעוש העיר, אני

מרשה לעצמי לחלק לקודמי כבוד על שעשו עבודה שבטך הכל משתקפת בבניית קרוב לחצי

מליון מ"ר של מבני תעשייה. היום בידי החברה נשארו כ-200 אלף. על שאלת

למה לא נמכר? אני מרשה לעצמי לומר שבמספרים גסים 60% נמכר ומשמש

במידה זו או אחרת למבקר מקור לשאלות והערות, ו-40% נשארו בידי החברה ולאו דווקה

תמיד מרצון. מדיניות הדירקטוריון מזה כשש שנים פשוטה; במקום שיש יזם - הכוונה

להון פרטי- החברה מוכנה, וגם פרטמה זאת, לנהל משא ומתן עם כל קונה , עדיף כמובן

קונה אשר מאכלט את המבנה, נכון להיום. גם הצענו בתקופה שהיתה לנו מצוקה

כטפית-קופתית אמיתית בשנת 1982 לממשלה לרכוש מאיתנו אותם 10 אלפים מטרים שהממשלה

שוכרת מאיתנו בטלפיות ובגבעת שאול. משרד העבודה והרווחה מאכלט עם משרדיו בנין

רב קומות שלם בטלפיות.

מצוקת הדיור הובילה אותו לשם באופן זמני.

מה רע בזה שמשרד ממשלתי נמצא שם? לא כולם חייבים להיות ברחוב המלך ג'ורג'.

אני בעד המיקום אבל החברה הכלכלית לא נולדה לפתור את מצוקת הדיור של ממשלת

ישראל בירושלים.

יש תכנית מתאר שקובעת איפה התעשייה תשכון ואיפה קרית הממשלה תשכון וצריך

לפעול אל פיה. שלא להיכנט לנושא מה חשיבותה של תכנית מתאר מבחינת תפקודה של עיר.

אמרת בצדק שהחברה לא נולדה כדי לטפק דיור לממשלה אלא לפתח את ירושלים מעבר

למה שהממשלה תעשה בדרכיה היא.

אדונל המבקר, בגבעת שאול יש שטח שאולי לא אקרא לו יקר אבל יכול היה למצוא

ביטוי כלכלי הרבה יותר נאות משמש מחסנים לביטווז הלאומי. יכול מאד להיות

שבעיית המחסנים של ביטוח לאומי היא בעייה כלכלית אבל אני אינני רואה את זה כך.

ברצוני לסכם, אדוני היושב-ראש, שהצענו, כאמור, לממשלת ישראל לרכוש מאתנו

אותם 10 אלפים מ"ר שאינם משמשים לתפקידים כלכליים אחרים. ברור שנדחינו מסיבות

שלא אני יודע את מהותן.

אני מבין שמשרדי הממשלה ככלל צריכים לבנות את ירושלים בשבילם ולא שחברה

תבנה אותם. הממשלה צריכה לתרום לפיתוח ירושלים מתור כך שזוהי בירת ישראל ובכך

שהיא מחזיקה בעיר הזאת את כל משרדיה. החברה הכלכלית באה להוסיף על זה ולא במקום

זה ולא כדי שיהיו שותפים. אלה שני דברים שונים. אם אתם תבנו את משרדי הממשלה אז

מה יהיה על פיתוח ירושלים?

אי רז;

בשלב מסויים הצעתי גם שהחברה תגייס הון במדינות זרות, כמו דרום אפריקה

שהיתה מוכנה להשקיע במבני ממשלה בירושלים באמצעות חברה. למה לא יצא שום

דבר? זו שאלה בפני עצמה, זה נשאר תקוע בבירורים בדרגות גבוהות מאד.

באשר לשאלה מדוע יש לחברה 200 אלף מ"ר בקרוב, אני מרשה לעצמי לומר שלא

חסכנו כל מאמץ מצדנו כדי להציע לאנשים לרכוש. אינני חושב שיעוד החברה הכלכלית

לירושלים הוא להיות בעל בית ומעבר לזה להיות גובי שכירות. זה נוגד את מה שאנחנו

רוצים לעשות ועושים זאת רק בהכרח. אשתמש בדוגמה אולי בוטה; ב-1974 התחיל משא

ומתן בין החברה הכלכלית לתעשיה האווירית להקמת מפעל בעטרות, סמור לשדה התעופה,

להרכבה, בנייה ותיקונים במסוקים. בזכות שני משוגעים לדבר הפרוייקט עומד ועובד.

הפרוייקט הזה הוקם וגרם לחברה להרבה מאד קשיים כלכליים, אבל הוא עונה על כל

הקריטריונים שאדוני היושב-ראש דיבר עליהם; הגדלת מקומות העבודה בירושלים ברמה של

מפעלים אשר עונים על בעיות דמוגרפיות בירושלים ועתיר מדע. המפעל הזה זכה לכל

אותן ההטבות שמפעל עתיק מדע זכאי להן מאז 1980, כי ירושלים הוכרזה אז איזור אי

בהתאם לחוק עידוד השקעות הון למפעלים עתירי מדע.

התעשיה הזאת גרמה וגורמת לאותה שאלה; קודמי בחברה עשו חוזה עם התעשיה

האווירית האומר שאנחנו בונים עבורם בנין לפי התנאים הספציפיים שלהם, ולפי

הדרישות המתחייבות ממפעל כזה, ונותנים לתעשיה האווירית אופציה לרכוש את הבנין

כחלוף עשר שנים. קודם כל התחייבנו להשכיר להם את הבנין במחיר מסויים כי יעוד

החברה הוא קודם כל לדאוג למקומות תעסוקה, וכן למצוא את האפיק הריאלי של ההשקעות.

כך אני, ותברי בדירקטוריון, רואים את יעודנו.

יש טענה נגדכם שאתם לא מוכרים אלא נשארתם בעלים של חצי מיליון או 200 אלף

מ"ר כפי שאתה אומר. הלוא מבחינת המהות לא זו השאלה. השאלה היא קודם כל: מי

מחזיק את זה בשכירות? האם אלה הם שירותים של המדינה שממילא נמצאים בירושלים, או

האס יושבים שם תעשיינים שמייצרים ומעסיקים עובדים? קודם כל צריך לשאול את השאלה

הזו.

אם גם אז יש לי טענה נגדר מדוע אינך מוכר - יש לזה משמעות אחת. היינו

רוצים שתקחו את הכסף ותקימו עוד ועוד בניינים ותכניסו עוד תעשייה. זאת הבעיה.



מבחינה רעיונית סתמית אין לזה כל משמעות שאתה בעל הבית ולמה אתה משכיר

ואינך מוכר.

ארחיב את השאלה. האם הדוברה יזמה פעילויות למכיר לאו רווקה בנייה זו או

אהדת. יכול להיות שהיה טוב לצאת בתקופות מסויימות במבצעי מכירה שיש בהם פיתוי

למחזיק בנכס לקנות, כאשר הוזברה מאותו תזרים מזומנים אין לי ספק שתצא מורווחת.

נגיע לזה בהמשר הריון ונראה כמה ריבית עלתה לר ההלוואה שלקחת. כמעט ולא מתקבל

על הידעת כמה עולה לך הממון באחוזים.

מה החברה עשתה כדי להיפטר מהנכס הזה ולהביא אליה מזומנים?

מבקר המדינה יי טוניק;

אני מבין שדמי השכירות בקושי מכסים את האמורטיזציה.

אי רז;

בוודאי שמעתם את ההדים לכך שהחברה העלתה בשלוש השנים האחרונות את דמי

השכירות לעלויות המתקרבות לריאלי. היו מקטרגים ואפילו היו שהעזו בשלב זה או אחר

להפג.ין נגד החברה, ומדובר במפעלי תעשיה זעירים כי הגדולים בחלקם הגדול רכשו את

המבנים. בתקופה האחרונה "טבע", ובעבר מפעל גדול כמו "פרג", רכשו את המבנים

בתנאים הטובים שבלאו הכי כל חוזה התקשרות עם החברה הקנה להם.

הקשיים מתבטאים דווקה במפעלים הקטנים המעסיקים עשרה או חמישה עשר עובדים

והמזומנים שלהם אינם מספיקים להם גם להיות בעלי בית ובוודאי בירושלים הם

מהווים את הרוב הגדול.

ספציפית לשאלת טלפיות; החברה השלימה את המבצע של חברת כרטא בפינוי כל

המוסכים ובעלי המלאכה שישבו באיזור ממילא. החברה הכלכלית בנתה בטלפיות את אותם

מבנים שאיפשרו לפנות את אלה שחברת כרטא פינתה מממילא, בתחילה למורת רוחם של

המפונים, והיום הביקוש בטלפיות הוא בפרמיום עצום ושכר הדירה מתקרב לערכים

הריאליים. העלינו את שכר הדירה בהדרגה בשנים האחרונות, כדי לא לחתוך את אותם

הריגושטים שהיינו חותכים לו עשינו זאת בבת אחת, בקרוב ל .9%-בבואי לתברה טלפיות

היתה ב .5%-בצעדים "מנומסים" העלינו את שכר הדירה עם כל חידוש חוזה. ישנה החלטה

להעלות את שכר הדירה מדי שנה ב 10%-ריאלי.

לפי מדד הבנייה או לפי מדד הצרכן?

לפי עלות משוערכת ליום המסירה. משוערכת, לא הסטורית.

מבקר המדינה יי טוניק;

אני שואל לפי איזה מדד? מדד הבניה?



אי רז;

מדד הבניה. ברצוני להדגיש שבטלפיות ממוקמות היום קרוב למאה בתי מלאכה

שכמעט ללא יוצא מן הכלל רכשו את השטח אותו הם מאכלסים. זה לא מקרה. כנגד זה

בעטרות הבעיה הפוכה.

אנחנו מקבלים כל הערה שהעיר היושב-ראש לגבי רגעיות הקיימות באכלוט עטרות.

זה לא רק בניית המבנה. על ידי בניית מפעל המטוטים אנחנו מקווים שמפעלי משנה

נוטפים יתמקמו מטביב למתן שירותים. זה לא רק המוקד הגדול שאמור לתת עבודה

לאלפיים איש. זה מפעל רציני וכפי שהבנתי מאנשי התעשייה האווירית זה המפעל היחיד

שנותן להם היום תזרים מזומנים.

כמה עובדים ירושלים וכמה באים מהשפלה לעבוד במפעל?

אי רז;

כרגע 700 עובדים ירושלים. התצפית היא לאלפיים עובדים תוך כדי הרחבת המבנה

עוד בכ-3000 מטרים. הבעיה היא הפוכה שמירושלים יום יום יש הטעת עובדים ללוד.

ברצוני להדגיש את החיובי באשר לעטרות ואחר כר לטפל בשלילי. לפני שלוש שים

היו מאורעות של שריפת צמיגים בכניטה לאיזור התעשייה. תעשיינים פנו לחברה הכלכלית

בבקשה לפתור את בעיתה הכביש הצר, היות והבנייה היא על שולי הכביש והצתת צמיג אחד

גרמה לפניקה בין העובדים. היתה תחושה קשה. מששנו את הדופק אצל עירית ירושלים

בנוגע להרחבת הכביש שהורחב אז עד מצודת כפיר ונשאר עוד כקילומטר עד הכניסה

לאיזור התעשייה שנשאר כביש צר. החברה הכלכלית אחרי הידברויות עם העיריה לקחה על

עצמה לממן את הרחבת הכביש על חשבון העיריה, דהיינו שהעיריה תתקצב את הכביש הזה

שנתיים יותר מאוחר.

זה הקטע שמראה פה שיש לכם על חשבון עבודות עבור העיריה כ-16 מיליון.

אי רז;

נכון. אחרי מאמצים קבלנו מהעיריה גם אישור שעומדים לרשותנו טכומים

גדולים. היות ויש הרבה מאד תלונות על חטר ירק באיזורי תעשייה, והדוגמה היא

עטרות והר חוצבים, הבענו נכונות יוזד עם העיריה לבדוק את יירוק איזור התעשיה מתוך

הכספים העומדים לרשותנו בקופת העיריה שבלאו הכי אי אפשר לקרוא להם נזילים.

מה שנוגע לנושא הנקיון, בטיורים עם ראש העיר ועם מנהל המחלקה לשיפור פני

העיר שבעיריה, הובא לתשומת לבם חוטר הנקיון ובמיוחד בעטרות. העיריה כגוף

מוניציפלי היא הגוף היחיד שיכול לעשות את מה שמתחייב, להטיל קנטות על מפעלים

שמזהמים את הטביבה במקום להשתמש במכולות. על פי בקשת העיריה החברה הכלכלית אף

מימנה את מטפר המכולות כדי להוציא את העוקץ ש"אין לאן לשפור את האשפה".

אותו דבר נכון בנושאי תחבורה וטלפון. בטיור שערכתי עם שר התחבורה - שהיה

למורת רוחו של הממונה על הנושא במועצת עירית ירושלים על כי פנינו ישירות -

הפניתי אליו בקשה לשפר את התחבורה הציבורית לתור איזור התעשיה. למרגלות האיזור

יש אוטובוט בכל רבע שעה, אלא ששום פקידה אינה מוכנה ללכת ברגל מהמפעל עד הכביש



הראשי רמאללה-ירושלים ואולי במידת צדק רבה. פעמיים, בבוקר ובשעות הצהריים, יש

תחבורה לתוך האיזור. זה גורם למפעלים הוצאות גדולות, הם מביאים את העובדים, על

כל בורג לשלוח מכונית מיוחדת. אין ויכוח על כך שלאכלס את עטרות בהיעדר תחבורה

ציבורית הרבה יותר קשה.

פניתי לשר, השר קרא לממונה והוחלט לשפר את הנושא. נכון להיום, התנאים אינם

עונים על דרישות מפעלי התעשיה באיזור באשר לנושא התחבורה הציבורית.

האם זה היה אוזד הגורמים לכך שעטרות לא בין האתרים המבוקשים כאיזור תעשיה.

אי רז;

זה בהחלט תורם זה מייקר את החיים של המפעלים המנטים להשתקע שם. וועדת

הדירקטוריון המטפלת במפעלים במצוקה, ויש פניות של מפעלים בין שהם במצוקה ובין

שלא, מבררת מתוך הפניות את הפניות המוצדקות. ברוב המקרים מיקום המפעלים הללו

הוא בטרות, ובהרבה מקרים נאמר; אני צריך להוביל הפועלים במוניות, וכן כל משלוח

כרוך בהובלה מיווזדת. יש משהו בנושא זה וכדאי שהוועדה תיתן דעתה לשיפור תנאי

התחבורה באיזור התעשיה עטרות.

תודה רבה למר רז. בבקשה חבר-הכנטת דן תיכון. בחלק הזה את הדיון - שאלות

כלליות בתחום המקרו - פיתוח, תכנון וכולי. בהמשך - ניכנס לתחום ספציפי. טוב

שתישאלנה מטפר שאלות שנוכל להתייחט אליהן בישיבה הבאה.

די תיכון;

יש לי כמה שאלות טפציפיות. אתחיל מן הטוף להתחלה.

חשבונות וכטפים - נזילות; כתוב דבר מענין ביותר שלחברה יש פקדונות

שהופקדו בבנק למשכנתאות לתקופה של 4 - 4.5 שנים. מנגד ב-1983 היתה החברה נתונה

בקשיים, ואז פנתה בקריאת "הצילו" לממשלה וזו אישרה לה סיוע מיוחד בהון מניות.

נדמה לי שהממשלה בעת שהגישה את הבקשה לוועדת הכטפים אשר אישרה את הון הגדלת

המניות בוודאי לא היה ידוע לה שיש פקדונות כאלה שאי אפשר לשבור אותן. מצד אחד

מצבה של החברה היה קשה ביותר ומצד שני אתה שומע שהם השקיעו כטפים בהיקף די ניכר,

במונחים של אותה תקופה, לתקופה ארוכה; ולא היו פרוטוקולים ולא היו דיונים. איך

דבר כזה יכול להיעשות?

החברה הסכימה לשלם למנכ"ל החברה בזמן פרישתו סכומים מעבר לסכומים

שרשות החברות קבעה בחוות דעת שלה מדצמבר 1982. איך דבר כזה יכול לקרות? אני

מבקש שתציגו את כל הטכמי הפרישה של המנכ"ל כדי שנוכל להתרשם.

בטר הכל השאלה נכונה. בדוח המלא יש גם התשובה שהם פעלו בניגוד להנחיות רשות

החברות.

די תיכון;

גם אני רוצה לדעת ולהתרשם ממה ששולם למנכ"ל.

אדוני המנכ"ל, בלי קשר למנכ"ל שאנחנו מזכירים, אני מציע שתרשום את השאלות

הרלוונטיות.

אותי בכל אופן כבר החתימו על חוזה אישי...

די תיכון;

עמוד 8, באמצע, כתוב; "בהסכמי השכירות נקבעו התנאים לתשלום רבית פיגורים

על ידי השוכר". בפועל, לפי הנאמר, ההסכמים כלל לא השובים. אתה מתפשר עם כולם,

אין קריטריונים ולוזברה אין נוהל המסדיר את הפעולות.

בהמשך לשאלה שלו, ואני קושר אותה למדיניות של מכירת מבנים כאשר אתם מתפשרים

ונותנים הנחות לשכירות, אני הייתי מבקש שתוגש לנו רשימה איפה היתה התפשרות, האם

היתה התפשרות עם הזעירים, או עם גדולים ששם לא הייתם צריכים להתפשר כדי להוביל

אותם לקניית הנכס.

די תיכון;

"הקמת בניינים; הבנייה במישור אדומים נמסרה לחברה העוסקת בבנייה תעשייתית

ללא מכרז וללא חוזה". איך זה יכול להיות במדינת ישראל שנותנים איזור שלם לקבלן

ללא מכרז וללא חוזה?

יי שוורץ;

זה לא איזור שלם, לא כל האיזור.

די תיכון;

אני קורא מה שכתוב. מי הקבלן?

אי רז;

השאלה מוצדקת. הקבלן הוא "אשבת".

די תיכון;

שמת לב שנאמר כאן "ללא מכרז וללא חוזה". כל אחד מהם חמור כשלעצמו, קל

וחומר שניהם גם יחד.

"במועד סיום הביקורת לא היו בידי החברה או משרד הפיקוח אישורים על ביצוע

ביסוחים כנדרש על פי החוזה לגבי שלב בי. בעקבות הביקורת פנה משרד הפיקוח לקבלן

לקבלת מידע..." כל ענין הביטוחים לא מוסדר בחברה.

עמוד 5, "התקשרות עם משרד פיקוח". איך נבחר המפקח? הוא בוודאי היה עמוס

בעוד פרוייקטים בירושלים. ואז אתה שואל - כיצד היה לו זמן להסדיר את כל העניינים

במעלה אדומים? מסתבר שלא היה לו זמן.

להיפר, הוא עשה דברים שלא היה צריך לעשות.

די תיכון;

האמן לי שאני יודע מה שאני אומר.

איר בכלל מתקשרים עם משרד הפיקוח? מסתבר שזו מתנה גדולה, ומי שקרוב לצלחת

- מקבל את כל המנה הענקית הזאת.

נכון, בדיוק.

די תיכון;

"השקעות במישור אדומים". רבותי, לפחות כאשר עזבתי היו התחשבנויות. עכשיו לא

בודקים, משלמים להם על חשבון. אפשר להכניס שם הכל.

יי שוורץ;

לא מקבלים שום דבר.

די תיכון;

"התוזשבנות בגין דמי חכירה ופיתוח". אלף לילה ולילה, גומרים עם המינהל. האם

בסוף אתם גובים את דמי החכירה?

יי זיו;

גבינו הכל. זה היה בעבר.

די תיכון;

אעבור לשאלה אחת ויחידה שבוודאי תמצא ביטויה בעת שנסכם את הדיון ונמליץ

המלצות, והיא; מדוע צריכה החברה הזאת להישמר כגוף בודד ואין לאחד כמה חברות

במסגרת משרד התעשיה והמסחר? שכן מצד אחד ישנה חברת מבני תעשיה, ומצד שני ישנה

החברה הכלכלית, ואולי הגיע הזמן לאוזד את שתי החברות האלה, לפחות לשמש דוגמה

ליעול ממשלתי בתחום מסויים. כל, כמובן שדוגמה חיובית.

את השאלה הזאת שאלת בצורה אחרת כאשר דנו בחברה של העיר העתיקה.

די תיכון;

שם אכן נעשה הדבר.

לא נעשה מאומה. חברת הרובע הולכת ונסגרת וקרתא נכנסת לפעולה.

על סמר שתי השאלות שלך, האם אי אפשר לשאול מדוע לא לאחד את כולן?

לפל זה אפשר גם לצרף גם את שיכון ופיתוח.

לא, היא לא שייכת לירושלים.

די תיכון;

אם הזכרת את שיכון ופיתווז אני לא מוצא כאן את הקטע העוטק בבניית

וזדירות שלכם; בהטכמים שעל פיהם מטרתם קרקע לרובינשטיין וקבלתם תמורתה דירות.

זה לא מופיע בתמצית.

מבקר המדינה יי טוניק;

אני מודה לחבר הכנטת דן תיכון. בוודאי שלפעמים קורה שבתקציר משהו חשוב לא

מקבל את הביטוי המתאים. לכן ביקשתי שיקראו גם את הדוח המקורי. היושב-ראש קרא

אותו והוא בוודאי יתייחט אל הכל. אני בהערותי כאשר תינתן לי ההזדמנות לטכם

אתבטט על המקור.

די תיכון;

אני מבקש להסביר את דברי הטיכום שלי שהם בבחינת המלצות לפחות מנקודת ראותי.

כאשר דיברתי בשעתו על איחוד כמה חברות עירוניות לא כללתי במתכוון את החברה

הכלכלית. שכן אני טבור שאורגנית החברה הזו שייכת לענף אחר של משרד התעשיה

והמסחר, קרי חברת מבני תעשייה באיזורי תעשייה באיזורי הפיתוח. מטבע הדברים אני

חושב שכל האיזורים שהוקמו בירושלים - והחברה הכלכלית עשתה עבודה גדולה כשהקימה

כמה איזורים כאלה - אבל משאין לה תפקיד פיתוחי ראשון במעלה הגיע הזמן לחשוב אםלא

כדאי לאחד שת שתי החברות האלה תחת קורת גג אחד ולחסוך משאבים רבים ביותר.

השאלה שהעליתה היא שאלה קרדינלית ונצטרך להתייחט אליה. אני מציע שבכמה

משפטים יטכם מר רז את הדיווח בתחום המקרו, כולל מענה על השאלה של חבר הכנטת

תיכון.

בנקודה זו אני אחווה את דעתי בטוף הוויכוח אם יש או אין צורך באיחוד.

שאלתי את השאלה העמוקה הזאת כאשר הוקמה החברה הזאת והיתה בירושלים. אנחנו

צריכים לדעת למה קמה ואם אמנם יישמה אותן מטרות שהוטלו עליה, והאם יש צורך

בהמשכיות , הזאת; או האם היום, לאחר שיושמו הדברים והגיעו לתקנם, ואם תמה

ונשלמה מלאכתה בעיר הזאת מעורבת האוכלוטין בביטוי זהיר - וצריך להפקיד את המלאכה

בידי חברה כלל ארצית. אני מעלה שאלות בלבד, ועוד יהיה עלינו להיכנט לדיון

בעומק.

בבקשה, מר רז.

אי רז;

מה שנוגע להשקעות הממשלה בהון המניות - לדאבוני, אין קשר רב בין המצב

הקופנתי לבין הצורך להשקיע במניות החברה. כולנו בחדר הזה מכירים את חוק עידוד

השקעות הון, בין אם הקופה מלאה ובין אם ריקה אנחנו חייבים במגביל לקבל את הון



המניות כדי ליהנות מאותם התנאים שאיזור תעשיה נהנה מהם על פי הרווק הזה. האמת

שתיאמר, ההשקעה שנעשתה עוד לפני בואי לחברה - ואין זה משנה כי ההסטוריה של התבדה

לא מתוזילה בי ולא היגמד אתי - נעשתה בבנק להשקעות ידושלים בתנאים שאיפשדה לחברה

בכל מועד ושעה לקבל הלוואה באותם התנאים כפי שנתנה לבנקים בידושלים. בנק

ידושלים היה זה שעשה את העסקה הפנטסטית הזו עם התבדה הכלכלית, והוזבדה הכלכלית

השתמשה בסעיף הזה כדי לקבל כספים ככל שיכולה היתה באותם התנאים כמו שהלוותה

לבנק ידושלים.

המצוקה שהיתה איננה היום, לשמחתנו, וכתוצאה מאותה מדיניות ששאלתם עליה -

גישה אגרסיבית לשאלת המכידות. בדורז האחרון של הדירקטוריון ההתקפה היא בשאלה: למה

לא משקיעים יותד כספים אם יש כסף נזיל בקופה? אני שמח לומד שאכן יש כסף נזיל

בקופה, מצבנו טוב, והאגריסיביות הזו במכידות מתבטאת היום במצב הקופתי.

למה אינכם בונים?

בונים.

אי דז;

בטלפיות אנחנו לדוב בונים בשיתוף עם יזם פדטי. זוהי מדיניות החבדה. אינני

חושב שצריך שחבדה ממשלתית תעשה זאת היום. אחרי גמר המעברה זה היה תפקיד החברה,

היום - לא. בטלפיות נבנים שניים או שלושה אוביקטים בשטח של 25-24 אלף מ"ר,

במבני תעשיה בשיתוף על החבדה הכלכלית, מה שנקדא עסקת קומבינציה.

בגבעת שאול בונים מבנה תעשיה רב תכליתי על כ-4ו אלף מטר, ובונים בנין של 4

אלפים מסד. בהד חוצבים אנחנו בונים מבנה דב תכליתי שעומד עדב גמידה בגודל של 14

אלף מטד. אנחנו בעדב התקשדות, בדקנו תכניות לבנית בנין שיהיה במידה דבה מסחדי

בקומות העליונות ותעשייתי בקומות התחתונות, אם זכדוני אינו מסעה אותי בגודל של

5-5.5 אלפים מטד, בהד חוצבים. בידושלים ידולים להצביע על פעילות בנייה המסתכמת

בקדוב ל-60 מטר, וזה הדבה מאד לירושלים ולחבדה הכלכלית.

יי שוודץ;

ועוד 100 אלף דונם בתכנון.

יש גם בנושא איזודי התעשיה - בעטרות קבלנו עוד 300 דונם מהמינהל לתכנון

הדחבת איזוד התעשיה, ואשד לשמחתנו לאט-לאט הדזדבות שלו נמסדות. אנחנו עדב תכנון

איזוד תעשיה במעדב ידושלים.

אולי תינתן לי האפשרות להציג את הקשיים המיוחדים לידושלים ובהחלט אינם כלל

אדציים, עם קו ידוק מפדיד ותעשיות חוץ אשר אטור להם להתמקם מעבר לקו הירוק.

אנחנו מצויים ערב תכנון איזור גדול בסטף, לדגלי מבשדת ציון. אני מקווה

שנקבל שטח של 500-600 דונם וזה יהיה איזוד התעשיה של 10-15 השנים הבאות במעדב

ידושלים.

זה איזור מטה יהודה.

אי רז;

נכון. אינני רוצה להיכנס לבעיות של איחוד החברה, פירוק החברה, כי זו שאלה

של מדיניות שאולי כדאי להתייחס אליה בנפרד לחלוטין ולבדוק אם יעוד החברה הזאת

מול יעוד החברה למבני תעשיה עומד בכלל בקנה מידה אחד, אם יש זהות בין שתי

החברות, ביצועיהן ועבודתן.

רק משפס אוזד אופרטיבי על כל הפעילות של ההברה הכלכלית בירושלים; החברה

הזאת היא עצמאית. החברה הזאת פועלת בירושלים בכל איזורי התעשיה כגורם עצמאי,

ורק במישור אדומים היא הזרוע המבצעת של מדיניות משרד התעשיה והמסחר. השיקולים

שלנו בכל האיזורים האחרים הם השיקולים המכריעים של אותו דירקטוריון שקובע

מדיניות של שכר דירה, כמו שגם קובע מדיניות לגבי צורת המבנים אותם אנחנו בונים -

תערובת מסחר ותעשיה, או תעשיה ומלאכה או רק תעשיה.

אני יודע שחברת מבני תעשיה, שיש לי איתם יחסי חברות מעל ומעבר, בונה מבני

תעשיה באיזורי פיתוח על פי הזמנת משרד תעשיה ומסחר ולבצוע מדיניותה. בדיוק

כמונו במישור אדומים, כמדומני. כאן יש הקבלה בינינו לבינם.

איפה התחרות ביניכם?

צי דורי;

אין תחרות.

אי רז;

את התחרות אני מנסה ליצור בירושלים . דחפתי ואני ממשיר לדחוף יזמים פרטיים

לבנות מבני תעשיה בכדי להתחרות בחברה הכלכלית. אני רוצה שהם יתחרו בי א) כדי

לשפר; ב) אולי להוזיל את המחיר.

אני מקווה שבזאת עניתי על השאלות במקרו.

אם יש מקרו אזי יש גם מקרו של מקרו. במקרו של המקרו אני שואל כמה אתה יכול

לזקוף תושבים בירושלים לזכותה של החברה הכלכלית מאז שנולדה? הרי ירושלים גדלה

ועוד תגדל.

אי רז;

יש לי פה בשורה לא טובה. העובדים בתעשיה בירושלים - תמונה עגומה - לפי

הסטטיסטיקה שהוצגה על ידי מזכיר מועצת פועלי ירושלים קבלה עוד תפנית שלילית

וירדה מתחת ל 10%-של כלל המועסקים בירושלים. הסטטיסטיקה שבידינו היא שבתעשיה

בירושלים עובדים 13.7% מכלל המועסקים. 76% מכלל המועסקים עובדים ברשויות

הציבור, בניגוד ל 50%-בכלל הארץ.

לכן נאמר כי מציון תצא תורה. יש כאן אוניברסיטאות, בתי מדרשה, ישיבות

וחדרים, בתי טפר, מהקרים וכולי.

אדוני המבקר, יכול היית לשאול את השאלה בחצי הכוט המלאה, והיא; כמה היו

נוטשים את ירושלים אילולא התשתית התעשייתית?

מבקר המדינה יי טוניק;

זאת כבר תשובה. ציפיתי לתשובה כזאת.

רבותי, בישיבה הבאה נדון בחומר שנתבקשתם להכין. אבקש שתכינו חומר גם בקשר

להלוואה הממשלתית שקבלתם מהחברה לפיתוח תעשיות, ההחזרים, המימון והריביות. נשמע

את המנכ"ל מר שוורץ, וניכנט לפרטי הביקורת. תודה רבה, הישיבה נעולה.

* * *

הישיבה ננעלה בשעה בשעה 14.10



נספח

לפרוטוקול מישיבות הוועדה לענייני ביקורת הסריגה

סיום ד', ז' בכסלו התשמ"ו, 11.85. 12

משרד מבקר המדינה

תמצית לשמוש חברי הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת

דו"ח מבקר המדינה

על הביקורת בחניה כלכלית לירושלים בע"מ

ירלי 1985

מניא

1. החברה נוסדה על ידי הממשלה ב-1948 במטרה לפתח את ירושלים וסביבתה

על ידי פיתוח קרקעות וקידום מפעלים של תעשייה, מסחר ומלאכה וכן ליזרים,

לעררר ולעזור בפיתרח מפעלים כלכליים בירושלים.

לשם הקמת איזור תעשייה דואגת החברה, בשלב ראשון, להכנת תכנון כללי

ולפיתוח מערכת התשתית, ובשלב שני בונה החברה מבנים רב-תכליתיים ובהם

אולמרת עבורה וכן כל השיררתים הרררשים למבנה תעשייה.

החברה מקימה בניינים, ביוזמתה אל על פי הזמנה של מפעלי תעשייה, ומשכירה

אותם למפעלים. למפעלים נררלים נתנה החברה על פי בקשתם, אופציות לרכוש

את הבניינים שהם שכרו ממנה.

מאז 1970 מפתחת החברה איזור תעשייה גדול בעטררת, ומאמצע 1975 הלא

מפתחת מטעם משרר התעשייה והמסחר ובמימונו איזור תעשייה במישרר אדומים.

בו בזמן המשיכה החברה להקים בניינים בתלפירת ובגבעת שאול.

גודל שטחי הקרקע שמינהל מקרקעי ישראל העמיר לרשרת החברה בשני אזורי

התעשייה בעטרות ומישור אדומים, לפי נתוניה, הוא 3,600 דונם בקירוב.

.../2



הקמת בנייני החברה מומנה בעלקי בעזרת הלוואות ומענקים, כמקובל לגבי

בניינים להשכרה, במסגרת החוק לעידוד השקעות התשי"ט-1959, ובעזרת

השתתפות הממשלה בהוך מניות של ההברה. במשך השנים מכרה החברה חלק מהבניינים

רב-31.3.85 נרתר בידיה שטה רצפה כרלל של 259,000 מ2 בקירוב.

2. באפריל 1985 כיהנו בדירקטוריון החברה 11 חברים - 10 מהם מינתה

הממשלה, לאחד נתמנה על ידי עיריית ירושלים. כיושב ראש הדירקטוריון כיהן

אחד הדירקטורים מטעם הממשלה.

חברה כלכלית ליררשלים בע"מ תרמה, במשך שנרת פעילותה, לפיתוח התעשייה

והמלאכה ביררשלים ובסביבתה, על ידי הקמת אזורי תעשייה שבהם הכינה תשתית

למפעלים ובנתה מבנים רב-תכליתיים אל מותאמים לדרישלת מיוחדות, תוך הקפדה

על רמת ביצוע נאותה.

בתקופה הנסקרת בדו"ח התרחבו השטחים שהחברה הכשירה, ונוספה בנייה חדשה,

בעיקר בעטרות, מישור אדומים, גבעת שאול ובתלפיות.

ממצאי הדו"ח על פעולות בנייה של ההברה מצביעים על כך, שהחברה לא הקפידה

די הצורך על נוהלים תקינים במסירת עבודות לקבלנים, במיוחד בכל תקשור

לנוהלי מכרז, לבדיקת חשבוניות ולהסדרי תשלומים, קבלת בטחונות וערבויות.

בשני מקדים תוחזרו לחברה, בעקבלת הביקלרת, תשלומי יתר ששללמל לקבלנים.

החברה לא מיצתה את זכויותיה בקשריה עם משרד פיקוח שהעסיקה לחלק מהממצאים

מתייחסים לענייך זה.

../3



נמצאו ליקויים בטיפול בגביית חובות ואיחורים בחתימה על הסכמי שכירות;

נמצאו גם חריגות בתנאי הפרישה של עובדים בחברה.

עוד מצביעים ממצאי הדו"ח כי דירקטוריון החברה לא טיפל בנושאים שלנים

שהיה מתפקידו לטפל ולהחליט לגביהם.

א. הסכמי פיתוח וחכירה

המינה מקצה לחברה, על פי בקשתה, מגרשים באיזורים שהיא פיתחה, לשם

הקמת בניינים. החברה נחשבת כיזם ועליה לחתום על הסכמים עם המינהל כמקובל

לגבי יזמים; בעת מסיירת המגרש נחתם בין החברה לבין המינהל (במישור אדומים -

הממונה) הסכם פיתוח (במישור אדומים - הסכם הרשאה לפיתוח), בדרך כלל

לתקופה של שלוש שנים. בתום תקופה זו, ולאחר ביצוע הבנייה, נחתם בין

הצדדים הסכם חכירה לתקופה של 49 שנה, החל ביום מסירת המגרש.

נמצא, כי החזקה על חלק גדול מהמגרשים בתלפיות ובמישור אדומים לא הייתה

לגני המגרשים בתלפיות, למרות שהחברה סיימה את

הבנייה על רובם, לא הוסדרה עם המינהל חתימת הסכמי החכירה. לגבי המגרשים

במישור אדומים, שהבניה עליהם נסתיימה, טרם נחתמו הסכמי החכירה.

רק ביולי 1984 חתמה החברה הסכם עם המינהל לגבי איזור תלפיות, להסדרת

הנושאים של חכירה, העברת זכויות לרוכשים והחזרים של מגרשים, שהחברה טרם

בנתה עליהם.

../4



בעקבות ההסכם נמצאו בהכנה, במועד סיום הביקורת, הסכמי חכירה בקשר

למגרשים שנשארו בידי החברה בתלפיות. באותו מועד היו בהכנה הסכמי חכירה

גם לגבי המגרשים במישור אדומים.

נ. התחשבנות בגין דמי חכירה ופיתוח

בשנים האחרונות מכרה החברה מבנים ואולמות למפעלי תעשיה וגם את זכויותיה

בקרקע, החברה המשיכה גם לאחר המכירה לשלם למינהל דמי חכירה בגין קרקע

בתלפיות ובעטרות ורק לאחר תקופה ממושכת הלא דרשה את דמי ההכלרה שהיא

שילמה, מהמפעלים. עד מועד סיום הביקורת החברה לא הסדירה את זכויותיהם

של המפעלים בקרקע על ידי התקשרות ישירה בינם לבין המינהל. רק ביולי 1984

נקבע בהסכם עם המינהל (ראה לעיל) שהנושא יוסדר לגבי איזור תלפיות.

לגבי עטרות לא חל שינוי במצב עד למועד סיוים הביקורת.

ג. השקעות במישור אדומים

באפריל 1975 הטיל משרד התעשייה והמסחר (להלן-המשרד) על החברה לדארג

לביצוע עבודות באיזור בדרך של הרצאת מכרזים, בפיקוחו של המשרד, ולאחר

שיאשר את התוכניות המפורטות. המשרד מימן את פיתוח התשתית במילואו מכספי

תקציב הפיתוח שלו. בעניין זה נקבע כי החברה תדווח על הוצאות הפיתוח

ותגיש למשרד חשבונות מאושרים על ידי רואה חשבון.

הסדרים שנקבעו לעיל לא הופעלו והחברה העבירה למשרד, כל חודש דו"ח כספי

על ביצוע פרוייקטים ובו נתונים כוללים על ההשקעה בבנייה ובפיתוח התשתית באיזור,

ללא פידוט הפרוייקט והעבודות שבהם הושקעו הכספים. המשרד הקציב לחברה,

/טים

כל שנה כספים לפיתוח/טים התשתית, והחברה קבעה את סכום ההוצאה ואת קצב הפיתוח

על פי שיקול דעתה.

../5



ד. התקשרות עם משרד פיקוח

סמוך למועד שבו קיבלה החברה את האחריות לפיתוח איזור מישור אדומים היא

שכרה את שירותיו של משרד פיקוח. בין החברה לבין משרד הפיקוח לא נחתם

הסכם. החברה נהגה לקלס למשרד הקיקוח אחוזים מהערך של עבודות הפיתוח

והבניה וכן סכום חורשי קבוע עבור ניהול של עבודות באיזור, צמוד למדד

המחירים לצרכך קל חודש מארס 1994. רק בתחילת 1983 ביקשה החברה לשנות

את תנאי ההתקשרות עם משרד הפיקוה וממאי אותה הקנה, בעקבות הסכמה בין

הצדדים משלמת החברה שיעור אחר מערכן של העבודות, והופסק התשלוס החדשי

הקבוע. למרות שבנובמבר 1981 שינתה החברה את חלוקת התפקידים במחלקה הטכנית

שלה וקיבלה-מהנדס הדק לתפקיד ראש מחלקה, היא לא שקלה את האפשרות להטיל

חלק מתפקידי מקרד הפיקוח על המחלקה הטכנית שלה, ובדרך זו לצמצם את התשלומים

למשרד הפיקוח.

ה. פיתוח תשתית

החברה נתנה למשרד הפיקוח הרשאה להוציא בקמה הזמנות לבצוע עבודות והזמנות

תכנון, המחייבות אותה בהוצאת סכומי כסף בעתיד, סמכות שצריכה להיות שמורה

לה בלבד. בחברה גם לא נוהל ספר קבו יירשמו ההזמנות שהוציא משרד הפיקוח

בשמה. במסגרת השירותים שמשרד הפיקוח נת7 לחברה נכללה גם בדיקה חשבוניות

הקבלנים.

בסוף יוני 1982 הזמין משרד הפיקוח, בשם החברה עבודות סלילה ותיעול של שלב

גי במישור אדומים. החברה לא ערכה חוזה עם הקבלן לביצוע העבודה והסתמכה על

חוזה שהיא חתמה עם אותו הקבל7 באותו האיזור בסול יוני 1981 לגבי- שלב בי.

ב-2.2.83 הגיש הקבל7 למשרד הפיקוח חשבונית סופית לגבי העבודה בשלב ג'.

משרד הפיקוח שינה את ההגדרה של החשבונית לחשבון חלקי ואלקר תשלום "על חשבון",

בעקבות שינוי ההגדרה הקדימה החברה את התשלום ב-49 יום. בהקדמת התשלום

../6



הייתה גלומה הטבה בסך 452,000 שקל. ב-6.3,83 הגיש הקבלן כחשבון סופי,

חשבון זהה לזה שהוגש בפברואר 1983. בעקבות בדיקת החשבון על ידי משרד

הפיקוח התברר כל שולם לקבלן סכום עודף של 365,060 שקל, שהחברה קיזזה

מתשלום שהגיע לקבלן בגין עבודה אחרת שהוא בצע עבור החברה.על פי ההזמנה

הייתה החברה זכאית להנחה כללית של 3%. משרד הפיקוח לא ניכה את ההנחה

מחשבוניות הסופיות. סכום ההטחה שהחברה ליתרה עליה הלה 298,833 שקל.

בעקבלת הביקורת נוכה מחשבונית בגין עבודה אחרת שהקבלן ביצע

עבור החברה.

למרות שלפי חוזה שלב ב' היה על החברה לנכות מכל חשבונית חלקיה שאושרו

7.5% כערבות בידיה להבטחת ביצוע החוזה לשביעות רצונה או לקבל ערבות

בנקאית לתקופה של שנה, החברה לא עשתה זאת. משרד הפיקוח מצידו לא הפנה

את תשומת לב החברה באישוריו לחשבוניות החלקיות, כי לא נוכו 7.5%, ולכן

יש צורך בקבלת ערבות בנקאית.

במועד סיום הביקורת לא היו בידי החברה ומשרד הפיקוח אישורים על ביצוע

ביטוחים כנדרש לפי החוזה לגבי שלב ב', בעקבות הביקורת פנה משרד הפיקוח

לקבלן לקבלת מידע בנושא, ובאפריל 1985 קיבל אישור כנדרש.

ל . הקמת בניינים

הבנייה במישור אדומים נמסרה לחברה העוסקת בבנייה תעשייתית ללא מכרז,

וללא חוזה. בהזמנות שנמסרו לקבלת צויין, בין היתר, כי הביצוע ייעשה על

פי תכניות שמשרד הפיקוח מסר לקבלן והקבלן נדרש להעביר לוחות זמנים מפורטים.

בתלקל החברה לא נמצאו כתבי כמויות ואומדן עלויות לגבי עבודות אלה, גם

לא נמצאו לוחות זמנים מפורטים, כנדרש.

../7



בעת קבלת המבנים לא נוכח נציג מטעם החברה, על פי זיכרון הדברים נדרש

הקבלן לבצע תיקונים מספר במבנים שנתקבלו. בתיקי החברה לא נמצאו אישורים

על ביצוע התיקונים.

התשלום האחרון שהחברה שילמה לקבלן בדצמבר 1983 בגין הצמדה על פיגורים

בתשלומים כלל תשלום יתר של 500,000 שקל בקירוב. בעקבות הביקורת החזיר

הקבלן את הסכום לחברה.

ז. ביטוח קבלנים

אין בחברה נוהל לטיפול בעניין הבייטוחים שהקבלנים חייבים לערוך לפי

החוזים שבין החברה לבינם, ובהרבה מקרים היא הסתמכה על משרד הפיקוח,

בלי לוודא אם מולאו כיאות כל הפרטים הדרושים להבטחת זכויותיה ורכושה

במקרה של נזק. המחלקה הטכנית של החברה אינה בודקת את הנושא כלל ואף

אינה נעזרת בממונה על ביטוח שהחברה מעסיקה.

באוגוסט 1983 הובא נושא ביטוח בניינים בהקמה לדירקטוריון, בדו"ח מבקר

הפנימי של החברה והוחלט לקיים דיון נוסף אם חברים יבקשו זאת. עד למועד

סיום הביקורת לא הייתה התייחסות נוספת לנושא, בדרג כלשהו.

ח. השכרת בניינים

הסכמי שכירות נחתמו בהרבה מקרים באיחור. בשנת הכספים 1983/84 נחתמו 67

הסכמים עם שוכרים חדשים ו-63 עם שוכרים ותיקים, 23 הסכמים עם שוכרים

חדשים ו-52 הסכמים עם סוכרים ותיקים נחתמו לאחר התחלת תקופת השיכרות

. /עשי

באיחור שנע בין חודש עד לשישה / עשר חודשים.

.,/8

1

ו



החבלה לא nbn^jספר רכרס, לנו פרטרס על הוזבני-ס שנטייתם גסתיימה, על

קטח הסנגיה שנתסרר לעל הע171ח המרשכר. ל-עקנלח. הניקלרל; הר0ילמה עריכתר

של ספר רכרש j7n1pיסרף 1984.

החניה לא עיכה השללאה תקל^תית כדי ללל7א קהאגקיס הטחץלקלס נוןנט'ה הח

אכ7 אג.שיס קחתמל על הסכמי השכ-רלת.

החנרה ני-סח1ז כתב ערברת להתחי'נלול כלל'ילנ לחתינ^ה על ידי שני עיניח-,

הו;חיינל(; הערניס היא ני70 לל0ל7 לכל ה(;חי?בלי^לל7יל טל וזטרכר, על פי- ההסכל'.

החנלה לא נדקה את טיבט ריכרלתם של העלניח, לפעילת של החברה לעלנ'יס,

נמקליס קהיל קקיי גני יה, לא גענר.

בהסכמי הש3?ררת נקנעל התנאים לתשלרס רב-ת פ'-גלייק על י7'י הקלכל. למללת

שה0נלה חיקנה את ההלנ לפי תגאלס אלל חילזלנ 7ה קימש לק נסיס להתל^ינלת

עס השלכל. נ3לעל קינלל הקלכלים, נמסגלת ה70ר' פשלה עקטעשל עמהס, הקללת.

אי7 להבלה טלהל המס7יל את הפעלללת נתהלח ההקכלה ללנלל; גניית הלנלת.

ט. מכילת נעייי.י0

החנלה מכרה מנגי-מ נאיץללי התעשייה השלגם, נללנ המקלי^ס לק1לכלילי ?זניקקל

נילזמתס ללכלש אר. המננה שקכלל, נ7לר כלל על פי ר-עלכת שמאל. כ7י לעל77

מפעליס גדלל'ס לשכלל מנעיס, נתנה החנלה נעת השכלת המבנה ארפציה ללכישו7-,

חלק מהמכיללת כעשה במסגרת מימרש אלפ^לת.

נ7לל קניעת המחיל לתנאי התשללק נאלפעיה לגני שני מיבניס קהחנלה מכלה למפעל

תעשייתי נקקללת העניקה החברה למפעל מלכתחילה, הטנלת מענל למה ליה א קינלה

נעצמה -. - נ0כלס קלפד חישלני הניקללת, הג'ע ל-10.57 מ ליל7 שקל נקיללנ.

. /9



במכירת אולם באיזור התעשייה של מקור ברוך הסתמכה החברה על הערכת שמאי

שנעשתה חמישה חודשים לפני המכירה, בתוספת של 20%, למרות שבמשך התקופה

עלה מדד התשומות בבנייה למגורים ב-40% בקירוב. הדירקטוריון של החברה

אישר את המכירה חודשיים לאחר חתימת ההסכם.

בדו"ח הובאו מקרים נוספים של מכירה שלא אושרו בדירקטוריון.

י. כוח אדם

זכויות הפיצויים והפנסיה של העובדים מוסדרות על ידי הפקדות של החברה

בשתי קופות גמל - א' ו-ב'.

על פי הסכמי העבודה בחברה, עובד מפוטר ועובד הפורש בתנאים המזכים אותו

לפיצויי פיטורין מקבל מהחברה, כפיצויי פרישה, משכורת של חודש בגין כל

שנת עבודה. עוד זכאים העובדים לקבל, באישור החברה, את הרווחים על הפקדותיה

בגין פיצויים בקופה ב' ואת הסכום הנומינלי של ההפקדות בקופה ב' בשיעור

שניים ושליש האחוז. הפקדות החברה בשיעור של 6% בשתי הקופות מנוכות מסכום

הפיצויין רק בערכן הנומינלי . לדעת הביקורת יש בהסדרים האמורים למעשה

כפל תשלום של פיצויי פרישה, לזאת בניגוד למקובל בחברות הממשלתיות.

החברה הסכימה לשלם למנכ"ל החברה בזמן פרישתו, סכומים מעבר לסכומים שרשות

החברות קבעה בחוות דעת שלה מדצמבר 1982.

. ./10



כ. חשבונות וכספים - נזילות

במשך שנת הכספים 1981/82 הופקדו על ידי החברה עודפי מזומנים בסך של

6.7 מיליון שקל בבנק למשכנתאות לתקופה שנעה בין 4.5-4 שנים בריבית

של 6.75% - 7.5% לשנה ובהצמדה מלאה. לא נמצאו בתיקי החבלה מסמכים על

דיון או אישור ההפקדות על ידי ועדת הכספים או ועדת ההשקעות של החברה -

למעט הפקדה אחת בלבד. השקעת הכספים לזמן ארוך הגבילה את השימוש בהם

בשעת הצורך. מסוף 1982 ועד סוף 1983 היו תקופות של הרעה במצב הנזילות

של החברה והיא נאלצה לממן פעולות בדרך של משיכות יתר מבנקים מסחריים

בסכומים ניכרים. החברה לא יכלה להשתמש בפקדונות האמורים ולצמצם על ידי

כך את משיכות היתר.