הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון





פרוטוקול מס' 73

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה ביום

ג' כ"ו באב התשמ"ה - 13 באוגוסט 1985 בשעה 2.30 1

חברי הוועדה- די ליבאי -היו"ר

ר' איתן

אי נמיר

יי צבן

די תיכון

שר המדע והפיתוח גי פת

מבקר המדינה יי טוניק

סי יעקבסון - משרד מבקר המדינה

חי לניר - משרד מבקר המדינה

גי פרוינד - משרד מבקר המדינה

שי דקל - משרד מבקר המדינה

זי אורן - סגן מנהל רשות החברות הממשלתיות

מי אטיאס - רשות החברות הממשלתיות

מי איתן - משרד הכלכלה

די קטריבס - יועץ שר המדע והפיתות גי פת

יי זיו - מנכ"ל כי"ל

יי לוי - סמנכ"ל כי"ל

אי גנץ- - מבקר פנימי כי"ל

די ברמן - כי"ל

אי ארבל - מנכ"ל תמנע 1976-1983

אי וירצבורגר - מנכ"ל תמנע 1971-1976

יו"ר תמנע 1976-1980

בי פרודנר

מי הלנברג

דו"ח על הביקורת במכרות נתושת תמנע בע"מ



דו"ח על הביקורת במכרות נחושת תמנע בע"מ

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה

לענייני ביקורת המדינה"

אני מקדם בברכה את מבקר המדינה וצוות

עוזריו, את השר פת, את תברי הכנסת וכל האורחים הנכבדים-

אני מציע שכמנהגנו נשמע תמצית מדו"ח

המבקר,

ד' תיכון; לפני כן אני רוצה להעיר שאני תמה על

הנוכחים.

הברת תמנע היא חברה של משרד התעשיה

והמסחר.סברתי ששר התעשיה והמסחר ואנשי משרדו צריכים להיות נוכחים כאן- במקום

זה נמצא אתנו שר המדע והפיתוח, קבעת היותו שר התעשיה והמסחר היה אמנם מעורב

במכרות תמנע אבל היום אין לו ולא כלום עם הנושא הזה- הוא יכול להופיע כמומחה

אבל לא יעלה על הדעת שנקיים ישיבה ללא אנשי משרד התעשיה והמסחר.

אנשי המשרד הוזמנו- אמרתי שהשר פת

יכול להיות נוכח, כי הוא בר-סמכא.

אנשי המשרד הוזמנו- מזכיר הוועדה

יבהיר מה קרה.

מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר אמור להיות

כאן.

נמצא כאן מנכ"ל תמנע היום, מי שהיה

מנכ"ל תמנע וכן נציגים אחרים של החברה.

היו"ר ד' ליבאי; אני מקווה שגם מנכ"ל המשרד בדרכו לכאן-

אני מבקש ממבקר המדינה להציג לנו את

הדו"ח שלו.

מבקר המדינה י' טוניק; אבקש מהגברת לניר לקרוא את התזכיר.



ח' לניר; דו"ח מבקר המדינה על הביקורת במכרות

נחושת תמנע בע"מ - יולי 1985.

החברה והתפתחותה

01 החברה מכרות נחושת תמנע, להלן -

תמנע, נוסדה ב-1966 כחלק שהופרד מהחברה הממשלתית "מחצבי ישראל" ועסק בהקמה

ותפעול מפעל לכריית עפרות נחושת ועיבודן באזור תמנע מצפון לאילת" כתוצאה

מירידת מחירי הנתושת בשוק העולמי בתחילת שנות ה-70, צברה תמנע עד סוף מארם

1976 הפסדים בסך כ-18 מיליון דולר; באפריל 1976 הופסקה העבודה במכרות ומספר

העובדים צומצם בהדרגה מ-1000 לכ-100 עובדים במארס 1977.

באוקטובר 1980 חידש המפעל את פעילותו על-

פי תכניות חדשות, אולם כתוצאה מהכשלונות בתחזיות ובביצוע, שוב הופסקה העבודה

ברוב המתקנים, בפברואר 1984, לאחר שבידי תמנע נצברו הפסדים בגין התקופה

האמורה בסכום של כ-35 מיליון דולר" באותה עת הועסקו בתמנע למעלה מ-300 עובדים-

הדו"ח שלפנינו מתייחס לפעולות תמנע בשנים

1984-1980.

2 . הון המניות של תמנע, בסך 89 מיליון

שקלים '(ליום 31.3.84) נמצא בידי החברה הממשלתית כימיקלים לישראל בע"מ (כי"ל).

דירקטוריון החברה מנה בעת סיום הביקורת 9 חברים (4 עובדי כי"ל, 2 עובדי מדינה,

2 נציגי ציבור ומנכ"ל החברה). מנכ"ל כי"ל מכהן יו"ר הדירקטוריון"

תנאי ייצור ושיווק

1 . מחירי הנחושת בעולם נקבעים על-פי

מחירי בורסת לונדון והס נתונים לתנודות חזקות המושפעות על-ידי גורמים עולמיים

ללא קשר עם הוצאות הייצור, רוב הארצות המייצרות נחושת /(דרום אמריקה, אפריקה

ודרום מזרח אסיה) ממשיכות בייצור ובשיווק כמעט בכל מחיר מחמת אילוצים משלהן

ובשכר עבודה נמוך יחסית תמנע, יצרן קטן יחסית, אינה מפיקה נחושת נקיה אלא

צמנט נחושת, בתכולה של 75%-80%, הנשלה להתכה וזיקוק לחו"ל, דבר המייקר מאד את

המוצר0 גורם נוסף שפועל לרעת תמנע הוא האיכות הירודה של העפרה, הנופלת מאיכות

רוב היצרנים בעולם, כאשר איכות זו עוד ירדה מידי שנה-

2 .העליה בהוצאות הייצור בתחילת שנות

ה-70 והירידה המקבילה במחירי השוק העולמי גרמו להפסדים שהביאו לסגירת תמנע

ב-1976. התחזיות שהוגשו לקראת ההפעלה מחדש ב-1980 התבססו בעיקר על התאוששות

מתירי הנחושת; תחזיות אלו לא התממשו.



להלן נתונים כספיים להמחשת המצב המתואר

לעיל: בשנת הכספים 1975/76 היתה עלות הייצור לטון נחושת 2,152 דולר לערמת

מהיר הכורסה בלונדין - 1,212 דולר- ב-1980/81, עם חידוש הפעילות, היתה העלות

1,935 דולר לעומת. 1,760 דולר מתיר הבורסה- ב-1983/84 היתה העלות 3,260 דולר

לעומת 1,411 דולר מחיר הבורסה"

התכנית להפעלת תמנע מהדש וביצועה

1- התכנית להפעלה מחדש כ-1980 התבססה

בעיקר על הפסקה כמעט מוחלטת של ייצור נחושת כמוצר סופי וללא פיתוח נוסף של

המכרה, על העמקת הייצור לשם הפקת מוצרים חדשים ומוצרי לוואי, על רכישת מיכון

חדיש להוזלת הכרייה וכן על הפעלה גמישה של הציוד בעבודות חוץ קבלניות נוספות-

ההשקעה הדרושה במיתקנים ובציוד אמורה היתה להסתכם ב-6 מיליון דולר-

ההפעלה מחדש של מיתקני תמנע תוכננה

ואושרה לתאריך 1.4.84, עם השלמת הניסויים בייצור המוצרים החדשים שתמנע עמדה

לייצר, אולם הדירקטוריונים של תמנע ושל כי"ל החליטו להקדים את התחלת התפעול

מתוך רצון לנצל את עליית מחירי הנחושת בעולם, שנתגלתה כעבור זמן קצר כזמנית

בלבד, ולמנוע אבטלת ציוד ועובדים מאחר שהעבודות הקבלניות בציוד עמדו להסתיים

באוקטובר 1980.

העבודה במכרות החלה ב-6.10.80, כחצי

שנה לפני התאריך המתוכנן ולפני שהושלמו הניסויים שאמורים היו לבסס את הכדאיות

של ייצור מוצרים חדשים-

2- ביצוע התכניות העלה: כמויות העפרה

הזמינה הצטמצמו וירדו באיכותן בשנה הראשונה להפעלה והיה צורך להרחיב את הכריה

הפתוחה והתת-קרקעית. העמקת הייצור לשם הפקת מוצרים חדשים ומוצרי לוואי לא

יצאה על הפועל, בחלקה בגלל כישלון בפיתוחם של מוצרים אלה, ובחלקה בגלל אי-

כדאיות כלכלית בייצורם- על כן חזר המפעל לייצר צמנם נחושת כבעבר- מכונת תיתוך

חדישה שרכישתה אמורה היתה להביא להוזלה משמעותית בעלות הייצור, נמצאה בלתי

מתאימה לעבודות המכרה- יתר הציוד הכבד שנרכש היה גדול ממדים ובשל כך בעל

מגבלות בביצוע עבודות החוץ הקבלניות של החברה-

ההשקעה הכוללת במיתקנים ובציוד הסתכמה,

עד סוף מארס 1984, ב-15.3 מיליון דולר במקום 6 מיליון דולר כמתוכנן.

3. להלן פרטים על ייצור מספר מוצרים:

בהתאם למתוכנן היו אמורים לייצר את הגופרה מצמנט נחושת

וכן מגרוטאות, הנסיונות לייצור מצמנט נכשלו הן מהבחינה הטכנית והן מבחינת

הכדאיות והם הופסקו ביוני 1983. עלויות ייצור הגופרה מגרוטאות היו אמורות

להגיע, לפי התכנית, לכ-420 דולר לטון; למעשה עלו העלויות מ-677 דולר לטון,

ב-1980/81, ל-984 דולר לטון ב-1983/84, כאשר ההכנסה לטון באותה שנה היתה

640 דולר לטון.

בהקמת המיתקן לייצור גופרה מנגן תוכננה ההשקעה בסך

2.6 מיליון דולר" לאחר שהתברר הצורך בשיטות עיבוד חדשות גדלה ההשקעה

עד להשלמה המיהין, בדצמבר 1982, לכ-9.5 מיליון דולר- עלות הייצור,

לפי ניתוח הכדאיות שנערך לקראת ההפעלה מחדש, היתה צריכה להיות 193.5

דולר לטון ב-1982/83 ולרדת לאחר מכן ל-135 דולר לטון- למעשה הגיעה

העלות ב-1982/83 ל-1,817 דולר לטון, לא כולל הוצאות מימון, לעומת

הכנסה של 289 דולר לטון, כולל ביטוח שער ומענק ייצוא- ב-1983/84

ירדה אמנם העלות ל-592 דולר לטון וההכנסה עלתה ל-342 דולר לטון אולם

גם במצב זה כרוך הייצור בהפסדים כבדים-

מוצר זה נשאר, בניגוד לתכנית, המוצר העיקרי של תמנע גם

אהרי פתיחתה מחדש ב-1980 . ההפסדים מהייצור עלו מדי שנה - מ-714 דולר

ההפסד לטון ב-1980/81 (2,761 דולר עלות לעומת 2,047 דולר הכנסה, לרבות

ביטוח ומענק ייצוא) ל-1,847 דולר הפסד לטון ב-1983/84 (3,579 דולר עלות

לעומת 1,732 דולר הכנסה)- התמורה בסך 1,405 דולר לטון שנתקבלה בשנה זו

(לא כולל ביטוח שער ומענק ייצוא) היתה נמוכה אף מזו שנתקבלה סמוך לסגירת

המפעל ב-1976.

4- תכנית ההפעלה מחדש מומנה כ"מפעל

מאושר" על פי החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 .במסגרת זו קיבלה תמנע

מענקים מהממשלה, בסך 14.2 מיליון דולר והלוואות פיתוח בסך 4,6 מיליון דולר-

כן קיבלה תמנע הלוואות מבנקים בסך 14,2 מיליון דולר והלוואות מחברת בת של

כי"ל בסך 11.2 מיליון דולר- כל ההלוואות ניתנו בערבות כי"ל. יתרת ההלוואות

ל-31.3.84 היתה כ-17 מיליון דולר-

5 .בפברואר 1984 הופסקה העבודה במיתקני

הנחושת. כ-120 מעובדי תמנע פוטרו כשההוצאות בגין הפיטורין, המכוסים בחלקם

על-ידי כי"ל, הגיעו לכ-1,8 מיליון דולר- 80 עובדים הועברו לחברת אחות העוסקת

בעבודות קבלניות בציוד המכני של תמנע- באוגוסט 1984 החליטו הדירקטוריונים

של כי"ל ותמנע על נטישת המכרות נוכח הוצאות האחזקה הגבוהות של תמנע ומתקניה,

כ-1 מיליון דולר בקרוב לשנה.

לאחרונה נערכו מספר ניסויים להפקת

מוצרים חדשים במפעל, ביניהם ייצור אשלגן כלורי. בתחילת 1985 החליט דירקטוריון

כי"ל שהנושא יוצע למפעלי ים המלת לביצוע באתריותם. עוד הוחלט, שאם הפרוייקט

לא יאומץ על-ידי מפעלי ים-המלח יופסק הייצור בתמנע כליל- עד למועד סיום

הביקורת לא התקבלה החלטת מפעלי ים-המלח בנדון.



מכרות נחושת תמנע בע"מ נמנים על המפעלים

העוסקים בניצול אוצרית הטבע של ישראל, במסגרת הקונצרן הממשלתי כימיקלים

לישראל בע"מ"

נרכה אי-הכדאיות שבהמשך הפקת הנחושת

בתטנע נסגרו ב-1976, לאחר כ-20 שנות פעילות, מכרוה הנחושת" הם נפתחו מחדש

בסוף 1980 ונסגרו שנית בראשית 1984.

בדו"ח זה מצביעה הביקורת על כך שפתיחת תמנע

מחדש, שחייבה השקעות במיליוני דולרים, נעשתה בצורה חפוזה. ההחלטות בדבר פתיחת

המכרות מחדש נתקבלו ב-1979 על יסוד ציפיות למחירי- נחושת גבוהים, שלא נתממשו,

ותוך התעלמות מכך ששוק הנחושת העולמי נתון לתנודות חדות כאשד הלק מהיצרנים

פועל מתוך אילוצים ומוכן לייצר כמעט בכל מחיר- פתיחת המפעל מחדש התבססה על

ייצור מוצרים חדשים שהיו עדיין בשלבי ניסוי ופיתות שלא נסתיימו ושעצם אפשרות

ייצורם התעשייתי בדרך המתוכננת וכדאיותו טרם הוכחו; במקרים אחדים אף נראה

שההיפך הוא הנכון, אך מקבלי ההחלטות התעלמו גם מכך- החישובים, השיקולים

וההערכות בענין אפשרויות ההפקה, העיבוד והשיווק ובענין העלויות והמחירים

הצפויים, היו אופטימיים מדי; בתחזיות לא הובאו בחשבון במידה מספקת מגבלות

וקשיים טכנולוגיים וכלכליים אשר מן הראוי היה להתחשב בהם, במיוחד נוכה

כשלונות העבר-

לאחר שתמנע נסגרה בעבר במהיר כבד - כספי

1תברתי, במיוחד בהתחשב במשקלם של עובדי תמנע ומשפחותיהם בחיי העיר אילת -

שומה היה, לדעת הביקורת, על מי שהחליט על הפתיחה מחדש, לנקוט משנה זהירות

ולקחת בחשבון גם עלות הסגירה החוזרת במקרה של כישלון, שאכן התגלה כעבור זמן

קצר-

בנוסף להפסדים תפעוליים המסתכמים בכ-30

מיליון דולר שצברה תמנע מאז נפתחה מחדש, ולהשקעות בסך של כ-15 מיליון דולר

שירדו, רובן ככולן, לטמיון, כרוכה סגירתה של תמנע בהוצאות כבדות ובהפסדים

אחרים אשר לא ניתן עדיין להעריך את מלוא היקפם, ביניהן הוצאות הכרוכות בפיצויי

פיטורין של עובדים שנותרו. על דבר זה לשמש לקח לכל אקספרימנט בעתיד""

מבקר המדינה י' טוניק; אני רוצה לעדכן את הוועדה במה שהתרחש

מאז קיום הביקורת עד כהי. בישיבת הדירקטוריון

ביום 4.7.85 הודיע היו"ר, מר סחרוב, כי במפעלי ים המלח בדקד את התכנית הנסיונית

לפיתוח קו מוצרים חדש באתר תמנע, באורח יסודי, והגיעו למסקנה שהתכנית אינה

כלכלית- לאחר קבלת התשובה השלילית ממפעלי ים המלח התקיימו דיונים בהנהלת

כי"ל, שהובילו למסקנה שאין כל אפשרות לבצע את התכנית בתמנע והיא יורדת מסדר

היום-



לאחר דיון בדירקטוריון הוחלט להורות

להנהלת כי"ל להפסיק העברת כ0פים נוספים לתמנע מלבד לאחזקת צוות קטן שיטפל

במכירת תוצרת גמורה, שמירת האתר וגמר חשבונות.

לבקשת שר התעשיה והמסחר כונסה ב-14.7.85

ישיבה מיוחדת של דירקטוריון כי"ל כדי לדון פעם נוספת בנושא תמנע- לאחר דיון

ממצה הוחלט כי החלטת הדירקטורין מ-4.7.85 שרירה וקיימת אולם ביצועה מוקפא

עד לישיבה הבאה ב-22.8.85, עד אז יוגש לוועדת ההשקעות של הדירקטוריון נייר

עמדה של הנהלת החברה, כולל דו"ח המחלקה הכלכלית של כי"ל בנושא- ועדת ההשקעות

תקיים עד 9.8.85- וזה היה - דיון בחומר שהוגש לה והמלצותיה תוגשנה לדירקטוריון

שיתכנס ב-2206085 לדיון וקבלת החלטות סופיות"

ב-8.8.85 דנה ועדת ההשקעות בנושא לאור

החומר שהוגש לה- הוועדה החליטה לא להמליץ לפני דירקטוריון כי"ל על ביצוע

התכנית לפיתוח קו מוצרים חדשים בתמנע. זה כנראה המצב שיתגבש בסופר של דבר

גם ב-2208058.

ד' תיכון; לכן אני מבקש לזמן בכל מחיר את נציג

המשרד.

היו"ר ד' ליבאי; אני מתפלא שהוא לא כאן"

ר' תיכון? המבקר רומז על כך שמכלל החלטה שלילית

יכולה לצאת החלטה חיובית"

היו"ר ד' ליבאי; נשמע את דבריו של מר יורם זיו, מנכ"ל

כי"ל ויושב-ראש מועצת המנהלים של תמנע"

א' נמיר; תמנע או החברה לכימיקלים, צריך לברר את

זה.

י' זיו; מנכ"ל כימיקלים לישראל, ומשנת 1982 גם

יו"ר מועצת המנהלים של תמנע-

אני רוצה להתייחס בצורה כללית לנקודות

שהועלו ולהעיר הערה כללית שהיא נכונה גם לגבי תמנע וגם לגבי כל דיון על

מספרים ותוצאות על השנים האחרונות, לא שזה משנה את המהות של הדברים, אבל

צריך לציין שהמספרים מתייחסים לדולרים אשר מבוססים על תרגומים של סכומים

שקליים, ויש בלבול מוחלט-



לפי המספרים שלנו, שהם מספרים כלכליים

אמיתיים, ההפסדים השוטפים כולל הוצאות מימון ריאליות לכל התקופה, משבת 1980

הם

עד 0דף 18/1983/84 20 מיליון דולר, וזה כולל את כל הוצאות המימון הריאליות,

במקום סכום של 35 מיליון דולר לפי מספרים אחרים. אינני מתווכח על המהות אבל

אני מציין זאת לשם הדיוק-

אס כן, החישובים הכלכליים האמיתיים

ההפסדים השוטפים, כולל הוצאות מימון ריאליות, משנת 1980 עד סוף

1983/84 - 20-18 מיליון דולר- ההשקעות בתמנע - 10, ובסך הכל 30 מיליון דולר בערך

בניגוד למספרים אתרים.

מבקר המדינה י' טוניק; איפה מונחת הטעות?

י' זיו; כשאתה לוקח מאזן שקלי מתורגם לסוף השנה,

הוא לא משקף את התוצאות כי הוא מותאם

לזרם ההכנסות וההוצאות ולא לשערים שהיו בתקופות של הוצאות" בהשקעה של גופרת

מנגן אתם הגעתם למספר 9 ואילו המספרים שלנו מראים 7 פסיק משהו, אני מדבר על

דולרים, בעוד שבחשבונות הנומינליים אתה מהשב בשקלים ואחר-כך מתרגם את זה לשער

ממוצע.

השבתי שמן הדין לציין את המספרים,

מבקר המדינה י' טוניק; אנתנו כותבים בדו"ח שההשקעה הדרושה

בציוד הוערכה מראש ב-6 מיליון דולר אבל

בסופו של דבר ההשקעה הכוללת הגיעה ל-15.3 מיליון דולר" מה יש לך להגיד?

אנחנו אומרים שבניגוד למצופה היה צריך להשקיע עוד 9.3 מיליון דולר. זה דבר

שעומד בפני עצמו. אם טעינו, תגיד בכמה, מדוע ואיך"

י' זיו; לא אמרתי שאתם טעיתם. זה ענין של דרך

החישוב- אנחנו מסתמכים על אותם מספרים.

בבדיקה של אנשי מבקר המדינה לקתו מאזנים שקליים נומינליים ותרגמו אותם,

במספרים של גופרת מנגן התכנית היתה 2.6 מיליון דולר- לפי חשבונות שלכם ההשקעה

הגיעה ל-9 מיליון דולר" התחשיבים שלנו מראים 7.2 מיליון דולר. השאלה למה

זה עלה ל-7,2.

מבקר המדינה יי טוניק; אנחנו מדברים על 9.5 בגופרת מנגן.

בהערת שוליים התייתסו גם לבעיה של

השער, בעמוד 4.12 של החוברת שלפניכם-

אחרי שתמנע נסגרה, בשנת 1976,

בדקה החברה אפשרות להפעיל את תמנע

על בסיס כלכלי. הצורך בבדיקההזאת נבע בעיקר מכך שהצוותים שעבדו

באדום בעבודות עפר וכן בעציון, עמדו לסיים את עבודתם לקראת.1980

היו אז 150 עובדים בתמנע והיתה שאלה מה יהיה עם העובדים אם לא יהיו

עבודות עפר שכיסו את ההוצאות של אדום והוצאות שוטפות בתמנע כמפעל

מודמם ששומרים אוחו. כפי שאמרתי, נעשתה אז בדיקה על-ידי חברת תמנע

ללכת לתכנית שבמקביל להפקה של צמנט נחושת ייצרו מלחים וזה יהיה בטיס

כלכלי להמשך הפעילות.

נושא זה נדון בהרחבה בהנחלת תמנע,

הוא עבר את הנהלת תמנע, את מועצת המנהלים ואת ועדת ההשקעות של כי"ל,

ב-29 בנובמבר 1979, והבקשה לתכנית ההפעלה מחדש הובאה ב-3 בפברואר

1980 לוועדת השרים לכלכלה ואושרה על ידה.

אני רוצה להדגיש שבכל הבדיקות של

תמנע לא הסתמכו על תחזית של עליית מחירים עתידית אלא ביססו תחשיבים

על 15 שנים קודמות.

היו"ר ד' ליבאי; המבקר אומר שההחלטה להפעיל מחדש

את תמנע נתקבלה בדרך חפוזה, ללא

בדיקה מספקת וצפויים היו הפסדים. במבט לאחור, בדיעבד, האם זה נכון?

בדקנו מה קרה בעולם בכלל. אי-אפשר

להגיד שהתכנית לא עברה את כל השלבים

של הבדיקה. התכנית עברה את כל המסלול של הבדיקות.

t

היו"ר די ליבאי; המבקר כותב שפתיחת המפעל מחדש

התבססה על ייצור מוצרים חדשים,

שהיו עדיין בשלבי ניסוי ופיתוח שלא נסתיימו, ושעצם אפשרות ייצורם

התעשייתי בדרך המתוכננת וכדאיותו טרם הוכחו; במקרים אחדים אף נראה

שההיפך הוא הנכון, אך מקבלי ההחלטות התעלמו גם מכך.

מה שאנחנו עושים זה יותר בבחינת

הפקת לקחים לעתיד. השאלה אם אנחנו צריכים להגיד שהמבקר צודק. אולי

חוסר עבודת, בעיות ציבוריות ובעיות פוליטיות

עד שאי-אפשר היה לנהוג אחרת גם אם זה יעלה למדינה. גם זו תשובה.

אולי לפני השרים היו כל הנתונים והם אמרו: אין ברירה, ננסה, ביחוד

כשיש עליה במחיר הנחושת.

מבחינת התוצאות זה לא משנה, היה

הפסד ולא היה רווח. מבחינת הטיפול

והבדיקה של הנושאים - זה נבחן במשך שנה. בין התאריך של הבדיקה

הראשונה עד התחלת ההפעלה היתה שנה. ההליכים התחילו במחצית השנייה של

1979. התכניות עברו את כל התהליכים. גם תכנית ההרחבה מ-2.6 ל-7.4

עברה בדיקות.

למה התחילו ב-1980 כשזה יועד לאפריל

1981, כשלא היו נתונים על הפעלה מחדש?

מבקר המדינה יי טוניק; אלה שהחליטו פנו אל פיתוח מוצדים

חדשים שהיו עדיין בשלבי ניסוי. גם

השבוע דנו באותם מוצרים, זאת אומרת לקחו בחשבון נתון שהוא נעלם.

ביקשתי לראות אם תמנע היתה באותה

תקופה החברה היחידה שרצה לפתוח את

המפעל. מצאתי שבארצות-הברית יש 3 חברות שנכנסו באותה תקופה לייצור

מחדש.

מבקר המדינה י יי טוניק; אתס הערכתם את ההשקעה ב-6 מיליון

והיא הגיעה ליותר מ-15 מיליון.

לא פתתתם מכרה חדש. היה נסיון קודם.

א' וירצבורגר; צריך לזכור שתמנע הראשונה נסגרת

בשנת 1976. שר המסחר והתעשיה הגדיר

את זה בזמנו ואמר שצריך להשאיר את תמנע בימ"ח. במלים אחרות, נשאר במקום

צוות שתיחזק את המתקנים, את המכרות, וחלק מסויים התחיל לעבוד במסגרת

חברת אדום ועבודות קבלניות. במקביל הוחלט בזמנו שתהיה שורה של פעילויות

שיעסיקו את עובדי תמנע - החלטת הממשלה מ-4 בינואר 1976 - שום החלטה לא

בוצעה. כתוצאה מכך החזקנו במקום צוות. בשנת 1978 הגענו למצב של או לפרק

ולסגור הכל או להתחיל פעילות חדשה.

יי צב7: כמה אנשים היו אז בתמנע?

אי וירצבורגר; 120.

נבדקו אלטרנטיבות שונות כדי לנצל

את התשתית התעשייתית. התכנית הרצינית ביותר היתה בקשר לפרוייקט המלחים.

היה ברור שלשם כך דרוש עוד זמן, ואז באה הקונסטלציה של מחירי הנחושת.

הפעילות בתמנע לא היתה קשורה בענין של עליית מחירים, כי אנחנו יודעים

שמחירים עולים ויורדים בעקבות התפתחויות בינלאומיות. מלחמת ששת הימים,

למשל, גרמה לעליה במחירי הנחושת ב-70 ליש"ט. גם שביתות גדולות במפעלים

גדולים גורמות להעלאת מחירים.

היו"ר די ליבאי; מה גרם לפתיחת מחדש?

אי וירצבורגר; לחץ או שמפסיקים או שמתדשים. כתוצאה

מייבום" זמני הוחלט להקדים ב-6 חודשים

שהיו דרושים כדי להשלים את פרוייקט המלחים. הוחלט, על בסיס זמני, לחדש

את הפעילות כדי למכור את הנחושת במחיר קבוע.

היו"ר די ליבאי; זה חייב את ההשקעות הגדולות.

אי וירצבורגר; זה לא היה קשור בחידוש הפעילות אלא

בפרוייקט המלחים.

אי נמיר; מה זה פרוייקט המלחים?

אי ארבל; ברשותכם, אנסה להסביר את הדברים

לפי סדר כרונולוגי. יושב-ראש הוועדה

שאל האם אפשר לומר שהמבקר צודק בהערותיו. אין ספק שיש כמה הערות שהמבקר

צודק. ההחלטה נתקבלה בטרם נגמרו כל פעולות המחקר. מדוע זה קרה? - החברה

עמדה בפני שתי אופציות, בתקופה של 1978-1980, או שהחברה תיסגר או שתביא

פרוייקט.



במעקב אחרי מועצת המנהלים אפשר

לראות שבכל ישיבה עלתה הצעה של סגירה. נוצר לחץ לא-טוב, שהחברה חייבת

להביא פרוייקטים, ומהר, הפרוייקטים אושרו במהלך 1979 על-ידי בל הסדר

הנכון. בתקופה הזאת מחירי הנתושת לא היו קבועים. אני רוצה לומר שהחברה

תמיד ניתחה את ההתנהגות שהיתה בעבר ביחסי למחירי הנחושת, במשך 15 שנים

קודמות, ומתוך זה היא ניסתה להסיק מה יהיה בעתיד. יותר מזה, תמנע

הבחינה איפה היא עומדת כיצרן בהשוואה לאחרים.

בחודש אוקטובר 1980 חודשה הפעילות.

מה פירוש הדבר? - לא בוצעו שום השקעות, כי השקעות לא היו מוכנות.

הפעילות שאושרה היתה הסרת טפל במכרות. במכרות יש עפרות נתושת ויש טפל,

כיסוי טפל. כדי להגיע לעפרות צריך להסיר את הטפל. לקראת 1980 עמדו

להסתיים עבודות החוץ בשדה התעופה עציון. לא היו עבודות בארץ ונוצר

מצב שהכורים שהיו עובדים פוטנציאליים לגבי הפתיחה מחדש היוו הוצאה

קבועה על החברה. ברגע שמתייחסים אל העובדים כאל הוצאה קבועה אפשר

להגיד שבהוצאה שולית אפשר להסיר טפל ובמקביל גם המשך פעילות המחקר

והפיתוח.

בדצמבר 1980 או בינואר 1981 התברר

בחברה שלא תוכל לעמוד בסכום ההשקעה במיתקנים לייצור גופרת המנגן שהיה

2.6 מיליון דולר. עצרנו את כל הפעילות ההשקעתית בציור. הכל נעצר. זה

הובא גם לידיעת השרים. רק אחרי שהיה אישור, לאחר מהלך של כשנה, המשכנו

את ההשקעות.

כמה אושר?

אי ארבל; לגבי גופרת מנגן - 7.4.

יי צבן; רק בזה?

אי ארבל; כן.

זו תוספת השקעה לתכנית הבסיסית.

ההשקעה בציור המכני לפינוי טפל

אושרה בשני שלבים, בשלב הראשון

שבו אושר הפרוייקט. ההשקעה בוצעה בהתאם למה שאושר.

אנחנו אומרים בדו"ח, בעמוד 4.15,

בפיסקה השנייה מלמטה, "הוועדה

הבינמשרדית דנה במאי 1981 בבעיית גידול ההשקעות, גם בהתחשב בירידת

מחיר הנחושת, והביעה את דעתה, כי הנושא כולו הוא בעל סיכון גבוה.

למסקנות הוועדה צורפה דעת יחיד, שתמכה בהמשך הפעלתה של תמנע.

דירקטוריון כי"ל קיים דיון חוזר בנושא באוקטובר 1981 והחליט לא

לשנות את החלטותיו הקודמות, בסוברו שמחירי הנחושת עתידים לעלות

ובהתבססו על דיון בוועדת ההשקעות של כי"ל, אשר תמכה בהמשך הפרוייקט

בהתחשב בהיקף ההשקעוח שבוצעו עד לאותו מועד, 3.4 מיליון דולר בקירוב.

באותה ישיבה דן הדירקטוריון בהבאת הנושא לדיון חוזר בוועדת השרים

לענייני כלכלה, מתוך רצון שלא לעכב את העבודה, לא נתקבלה החלטה על

כך, והנושא לא הובא לוועדת השרים". עד כאן דברי הביקורת. אם כן,

הנושא לא הובא לוועדת השרים ולפיכך לא קויים דיון בוועדת השרים

לא על הגדלה ולא על גורל החברה.



זאת אומרת, הדגל האדום התנוסס

כבר בחודש אוקטובר 1981- התראה כבר היתה. הם היו לכודים בהשקעה

שנעשתה, היתה דעה רתבה מאד של סיכון ודיברו להחזיר את הענין לוועדת

השרים לענייני כלכלה. זה היה ב-1981. עד היום זה לא הגיע לשב. זאת

אומרת שלמרות הדעה שהיתה מקובלת על הרוב, שצריך לדון מחדש בנושא,

איר שהוא הדבר נמשך עוד שלוש שנים, שלוש שנים שעלו בכסף רב,

אי ארבל; אני רוצה להפריד בין תמנע לבין

כי"ל וועדת השרים. תמנע, החברה,

מבחינת הנוחלים שלה, הביאה את כל ההשקעות לאישור. אינני יבול להשיב

מדוע זה לא הובא לוועדת השרים. הנושא, כולל הסיכונים, איש לא התעלם

מהם. הנושא נבדק והתקבלה החלטה.

ז ' אורן; ב-28 במאי 1981 כתב מנהל רשות

החברות הממשלתיות אל היושב-ראש

"מתוך הנתונים מתברר כי הפרוייקט בעל דרגת סיכון

גבוהה וספק אם יהיה כדאי אי-פעם בעתיד. לאור זאת ועל פי סעיף 32(א)

(8) בחוק החברות הממשלתיות, הנני מבקשך להעלות הנושא לדיון חוזר

בדירקטוריון. אבקשך להפיץ מכתבי זה וצרופותיו לכל חברי הדירקטוריון".

בחודש נובמבר 1981 ענה יושב-

ראש הדירקטוריון שהנושא היה פעמיים בוועדת ההשקעות של הדירקטוריון

והוחלט לאשר את ההשקעה של 7.4.

אי וירצבורגר; אני רוצה לצטט מדבריו של מר

חיים בבתי ב-24 בספטמבר 1981;

"ברור שאנו הולכים על קרקע לא יציבה. הבעיה שלנו היא שהמיקום של

מכרות הנחושת תמנע הוא ליד אילת. אם הם היו ברמת-גן היה פשוט מאד.

הפרוייקט הזה לא יעמוד בשום קנה מידה כלכלי אך הוא נמצא באילת.

נכון שהוא רחוק מרווח וקרוב להפסד. מדוע כשהחלטנו בזמנו להדמים את

תמנע לא סגרנו? בגלל שזאת אילת. אם חברה רגילה בוחנת את הפרוייקט

ולנגד עיניה האינטרסים שלן; בלבד, אין לה כל סיכוי. אנו הננו חברה

ממשלתית שאיננה דומה לחברה אחרת. אני איני מבדיל ביני לבין הממשלה.

המאזן אם הוא רווח או הפסד אינו משנה לי. תפקידה של חברה ממשלתית הוא

רחב יותר מאשר ניהול העסק. החברה חייבת לראות עצמה כחלק מהמערך המדיני.

לגבי תמנע קשה להתייחס רק לפי חשבון כלכלי. בתמנע אני מוכן לסבול הפסדים

בגבול הגיוני מסויים. יכול להיות שאם ההפסד יגדל מדי נרים ידיים, אך

כרגע צריך אורך רוח וסבלנות. אין טעם לתחזק ולא לייצר כי גם אז תעלה

לנו האחזקה כמיליון דולר בשנה. יש לנו כיום - אם נמשיך את המנגן -

300 איש בתמנע. אנו, כחברה ממשלתית, איננו מבקשים כלום מהממשלה אך

היא תמיד מוכנה לשלם כדי שיהיו עוד 200 משפחות באילת. בתשתית של תמנע

הושקעו עשרות מיליונים ואם נסגור היום היא איננה שווה כלום. היו לנו

כמה תכניות להביא למקום מפעלים שיוכלו לנצל את התשתית הקיימת - מפעל

לטיטניום די אקסיד לדוגמה - אך אם נסגור לא נוכל לעשות שם דבר. עתה

יש סיכוי שמסביב לתמנע נוכל להקים פרוייקטים נוספים. לתמנע יתרון עצום -

היא ממוקמת במדבר ואפשר לעשות שם דברים שאי-אפשר לעשותם במקומות אחרים.

יש סיכוי שבמשך הזמן נקיים שם עוד כמה מאות משפחות מאילת ולתשומה יהיה

ערך. לכן אינני נבהל שאולי בשנים הקרובות נפסיד". עד כאן דבריו של

מר גבתי בישיבת ועדת ההשקעות של כי"ל ב-24 בספטמבר 1981.



היו"ר ד' ליבאי; האם זו לא תשובה לכל הדיון שלנו? זה

חזון מול שיקול כלכלי. זה שיקול שהתקבל

בסופו של דבר בדרג פוליטי ולא על-ידי מנהלים בדרג נמוך. יש סיבות שהן

מפורטות.

תמנע זה מקום מרכזי ומסביב אפשר להקים

עוד.

היו"ר די ליבאי; למעשה, מה שכותב המבקר זה נכון. למעשה

לא שקלו את הענין הכלכלי עד העומק.

התקבלו החלטות שנבעו מהחלטות קודמות ומרצון לא לסגור באופן מוחלט את

המפעל. מי שהחליט החליט לא על סמך שיקול כלכלי בלבד אלא יש שיקול אחר.

אינני בא להצדיק את המעשה היום, בדיעבד, אבל אני לא יודע מה הדיון שלנו

יועיל.

שר המדע והפיתוח גי פת; אני לא מקבל את הביקורת האומרת שהחלטה

נתקבלה בחופזה. הסביר את הדברים מנכ"ל

תמנע ויושב-ראש מועצת המנהלים אז ואחר-כך. אני לא מקבל את הטיעון

שהדברים לא נשקלו.

חברת כי"ל עשתה כמה צעדים חשובים מאד -

אני מדבר על השנים שבהן הייתי אחראי -במשך 6 שנים. אני יכול להגיד

שכשבאו אלי, בשנת 1979, והציעו לי לפתוח מחדש את תמנע אמרתי, שאני לא

מוכן לעבור את הטראומה שעבר קודמי בסגירת תמנע. אמרתי שאני לא אפתח

את תמנע אם היא תהיה מבוססת רק על צמנט נחושת, אני רוצה מוצרי לווי

נוספים כדי שלא נעמוד בפני שוקת שבורה. אני אישית הייתי מעורב ברכישת

מפעל באמשטרדם, מפעל לעיבוד דשנים. רכשנו אותו במחיר של 5 מיליון דולר

'והוצאנו את ההשקעה כעבור שנתיים. מה התוצאה היום? - אנחנו מייצאים

לפפעל הזה שליש מתפוקת הפוספטים היום במדינת ישראל, קרוב ל-800,000

טון, זאת אומרת קיבלנו בונוס ואנחנו משתמשים באותם כלים לייצא דשנים

מישראל, וזו חברה רווחית. ודוגמה נוספת; קודמי קנה מפעל גדול, בשם

גיולני, בגרמניה. קנינו 76%. יצאנו בלי רווח ובלי הפסד. היום גיולני

מרוויחה. השיקולים היו שיקולים עסקיים אמנם אבל שר לא יכול לשקול רק

שיקולים עסקיים. ועוד; כשיש עסק גדול, לא בכל מרוויחים. יש פינות שלא

מרוויחים בהם.

אני נתליתי באילן גבוה, בחיים גבתי,

שהיה שר הפיתוח במדינת-ישראל ויושב-ראש מועצת המנהלים של כי"ל במשך

שנים רבות והוביל את כי"ל להמראות. אני מקבל את כל מה שאמר חיים גבתי.

אנחנו מדברים עכשיו על אילת במונחים

אחרים. היתה לי יר בזה. אני העמדתי כקו שאילת לא תתפתח על תיירות בלבד

אלא 50% תיידות ו-50% תעשיה. עודדתי את "כבלי ציון" ועוד מכונים.

לצערי, תעשיה לא באה לאילת. חברת כור נענתה לבקשת הממשלה והכינה

מפעל באילת - "שמן דקלים" - אלא שהוא עומד עד היום כמצבה. לחצתי שישנו

משהו אבל לא נסתייע. כידוע, העובדים של תמנע יצאו לעבודות עפר בשדות

התעופה. כפי שאמרתי, מפעלים לא באו לאילת. העובדים שהיו צריכים להיות

מפוטרים כתוצאה מסיום עבודות עפר היו צריכים להיזרק החוצה, הם היו מוצאים

תעסוקה לא באילת ואילת היתה עלולה, ב-1981, להיות עיר רפאים. עופר המנוח

בנה באילת דירות, מתוך ראיה למרחוק. ביקשנו מהאנשים שירכשו את הדירות,

במחירים מצחיקים.

היינו צריכים וחייבים לקחת בחשבון את

כל הדברים, מה עוד שמועצת המנהלים אמרה שמתור שיקולים עסקיים יש מקום

לקחת סיכון מסויים.



אני זוכר את הביקורת של ידידי בדר,

כשהיה חבר הכנסת. אני לא הייתי שותף לה. מורי ורבי יוסף ספיר לא היה

שותף לביקורת על ים המלח ופוספטים בנגב. היו שנים קשות אבל היה חזון.

אס הייתי היום שר התעשיה והמסחר ואם הייתי יודע שכי"ל מרוויחה 7 מיליון

דולר וצריך לתרום 4 מיליון דולר כדי להחזיק את תמנע ואולי יש סיכוי,

אז חברה מסבסדת. ממה נרתעתי? - מזה שראיתי שהדבר מגיע

ל-12 מיליון דולר לשנה ולא ל-3 מיליון דולר.

אי-אפשר למעון שהשיקולים היו כלאחר יד

ולא חשובים. אלה היו שיקולים שלי. לא כפיתי את דעתי על מועצת המנהלים.

קטונתי מלעשות זאת על איש ארז בלבנון, חיים גבתי. לא השתתפתי בישיבות

של מועצת המנהלים אבל כשראיתי שגם מטעמים עסקיים יש מקום לסיכון מחושב

נתתי את האור הדרוש.

אם חברה גדולה מרוויחה הרבה ויש מפעל

אחד מפסיד,בקצה המדינה, החברה צריכה לשאת בעול. זה שיקול מדיני שאי-

אפשר להתעלם ממנו.

; אני לא רוצה להתעלם מהביקורת. אני

רוצה להגיד מה היו השיקולים. אני חושב שכל אחד מחברי הוועדה היה נוקט

באותן עמדות שנקטתי אני.

אי נמיר; אני רוצה לשאול מה קורה עם תמנע היום.

האם יש תמנע? אין תמנע? האם נשאר צוות

או לא? מה התחזית?

הייתי מזדמנת לאילת לעתים קרובות,

בימיס שיוסקה לוי היה ראש העיר; אז התחיל ה"בום" של בכייה בהי מלון.

היו אז שתי אסכולות, אחת ראתה בתיירות את עתיד העיר ואחרת אמרה שאסור

לבנות את אילת רק על תיירות. אני יודעת שענין התעשיה מאד לא מפותח

באילת. אילת לא בנויה על תעשיה. אנחנו יודעים שכל החלום שההיערכות

החדשח של צה"ל לאחר הפינוי תביא לפריחה עצומה מבחינת ההשקעות, התעסוקה

והמבנה החברתי של הנגב נשאר בגדר של חלום באספמיה, דבר לא קיים ממנו.

אני הולכת בקו שצויין כאן, שאי-אפשר

למדוד, בוודאי לא במדינת ישראל, הכל מבחינה של רווח והפסד. אני שואלת:

איפה הראיה הכוללנית היום אחרי שתמנע נסגרה? אני חשה שזה לא קיים.

ועוד: באותו סדר גודל של מה מותר

לרשת של חברות להפסיד - מהי הפרופורציה? אצל המבקר זה מסתכם ב-45

מיליון דולר, ובפיסקה האחרונה של הדו"ח המבקר אומר שזה לא סוף פסוק -

"בנוסף להפסדים חפעוליים המסתכמים בכ-30 מיליון דולר, שצברה

תמנע מאז נפתחה מחדש, ולהשקעות בסך של כ-15 מיליון דולר שירדו רובן

ככולן לטמיון, כרוכה סגירתה של תמנע בהוצאות כבדות ובהפסדים אחרים, אשר

לא ניתן עדיין להעריך את מלוא היקפם, ביניהן הוצאות הכרוכות בפיצויי

פיטורין של עובדים שנותרו. על דבר זה לשמש לקח לכל אספרימנט בעתיד".

אני שואלת מה הפרופורציה בין ההפסד הזה לבין הרווחים של כי"ל באותה

תקופה, והיכן עומד היום הנושא של תמנע; האם ידוע מה קורה לכל הפועלים

והעובדים שהיו בתמנע? אני יודעת שחלק מהם עזבו את אילת, אבל אלה שנשארו

באילת, ממה הם חיים?



זי אורן; הוועדה נגעה בבעיה עקרונית ואני חרד

לתוצאות הדיון. לפי החוק, דירקטוריון

חייה לשקול ולפעול לפי שיקול עסקי, אסור לו לשקול שיקולים אחרים. הממשלה

יכולה להטיל על חברה לבחון שיקולים לא-עסקיים, אבל כאן החברה החליטה

משיקולים עסקיים.

אי נמיר; לפתוח או לסגור?

ז י אורן; לפתוח. זו היתה החלטה משיקולים עסקיים.

הממשלה לא ביקשה מהם לפתוח את תמנע בגלל

בעיות תעסוקה או בעיות אחרות. הם החליטו משיקולים עסקיים. אסור להם להחליט

משיקולים אחרים. אני רוצה שלא ייצא כאילו היו שיקולים אחרים.

היו"ר די ליבאי; לעניות דעתי, מה שהמבקר אומר היה נכון.

הביקורת של המבקר נכונה. הוא ניגש לזה

מנקודת חוק החברות. נכון שמסוכן מאד אם ניתן לשיקולים ציבוריים אחרים

להיות הקובעים, אבל להגיד שאפשר להתעלם מהם לחלוטין - זה גם כן מרחיק

לכת.

איר ננסח את הדבר בסופו של דבר, עוד

נראה. אל תחשוש שאנחנו ניתן אישור לפעול בניגוד לחוק.

אי נמיר; אני רוצה לומר לנציג רשות החברות

אם מה שאתה אומר זה הקו

שצריר להנחות את כל החברות הממשלתיות - צריך לפרוס על השולחן את כל

השיקולים. אם אתה יוצא נגד שיקולים שהיו בתמנע, זה בומרנג גדול לגבי

חלק גדול מאד של החברות הממשלתיות. יום אחד צריך לפרק את הפרה הקדושה

הזאת.

מבקר המדינה יי טוניק; בוודאי שכל אחד יכול להתרשם מדברים

שנאמרים ואין לזלזל בבעיה מהותית שיש

עיר אילת ואי-אפשר להפוך אותה לעיר רפאים. זה שיקול מדיני ציבורי ממדרגה

ראשונה. אילו ביקורת המדינה היתה מוצאת החלטה ממשלתית לפי סעיף 4, בצרוף

אישור של ועדת הכספים של הכנסת, שפותחים את תמנע מתוך ידיעה ברורה שאין

כל שיקול כלכלי אשר מצדיק את זה אלא עושים זאת על סמך שיקולים סוציאליים

פוליטיים יישוביים וכוי - אז לביקורת המדינה לא היתה דריסת רגל בכלל

לבעיה הזאת.

מה אני חושב הוא לא כשורה? - שכשניגשים

למפעל לא משתמשים בנימוק שמישהו חשב עליו קודם, בצדק או לא בצדק, אלא

מעלים נימוקים כלכליים ומנסים להוכיח שזה ישתלם. זה מה שהיה כאן. איש

לא אמר, לא במפורש ולא ברמז, שמוכרחים לפתוח את תמנע משיקולים אחרים.

אם תקראו את כל הדו"ח תראו צעד אחרי צעד, כל פעם שמתגלה משהו שלא

ציפו לו מראש, אין אומרים; אנחנו נלך קדימה מפני שהשיקולים שלנו לא

כלכליים, אלא תמיד יש נימוקים כלכליים. אני חושב ששיטה כזו מסוכנת

ביותר מכל השיטות. אם צריך להפריח את הנגב ואומרים שכל מחיר כדאי, זה

בסדר, כך צריך להיות. ציונות - בבקשה, בראש גלוי ובצורה ברורה ותגידו

שזה עולה כך וכך. זה לא נעשה. מה נעשה? הולכים בהנחות מוצהרות שזה בסופו

של דבר ישתלם וככל שטופחת המציאות על הפנים אומרים: אין דבר, זה בכל-זאת

ישתלם. הטענה האמיתית צויינה היום. היום אומרים מה שצריך היה להגיד לפני

חמש שנים. שיטה כזו לא יכולה לפעול, לא ייתכן שהיא תפעל.

האם מישהו

מהאחראים יכול להגיד שמה שנעשה יש לו כיסוי משפטי? הוא לא יכול

להגיד את זה. כפי שאמרתי, זו לא שיטה.

אינני אומר שאסור להקים בית-חרושת

מפסיד בירוחם, ירוחם שווה יותר מכל הפסדים אבל נדבר בגלוי. זו הביקורת,

אני מודה על ההבהרה. קשה להשיב לך,

אדוני מבקר המדינה.

מבקר המדינה י' טוניק; קשה היה לי לומר את זה. בדו"ח לא

כתבתי את זה, כי לא שמעתי את השר

פת. אני מודה לשר ששמעתי אותו היום.

היו"ר די ליבאי; זה צריך להיות קו הדרכה, מותר

לשקול שיקולים בלתי עסקיים, אבל

במסגרת החוק.

יי זיו; נוח לי לדבר על תקופה שאני לא הייתי

בכי"ל. אני חושב שלא נכון להגיד שלא

נעשתה בדיקה ולא היו שיקולים עסקיים.

היו"ר די ליבאי; זה לא נאמר.

יש הבדל גדול בין הליכה לפרוייקט

כשאתה מתתיל מאפס לבין יציאה ממצב

נתון. גם כשאתה יוצא מנקודת אפס, יש עסקים שמצליחים ויקי שלא. ברור

שחברה ממשלתית צריכה לדאוג יותר מאשר חברה פרטית בשיקרלים שלה.

נקודת המוצא היתה 150 עובדים, הוצאה

קבועה, השקעות שהיו, ואם אתה לא הולך לתכנית - אתה צריך לשלם פיצויים

ולאבד השקעות. אם כן, נדמה לי שהיה פה שיקול עסקי שהביא בחשבון עוד שני

סדר הגודל של כל המערכת ושיקולים נוספים של העיר אילת. נדמה

לי שאם תמנע היתה בתל-אביב, גם חיים גבתי היה אומר: לא שווה לי לקחת

סיכון.

השיקולים לקחו בחשבון תכניות, תחזית

וכדאיות. ההחלטה על סגירה באה ממועצת המנהלים לפני שהתקבלה על-ידי

השרים ואושררה על-ידי השרים, וזה מתוך ראיה שהדבר הגיע למימדים יותר

מדי גדולים והמשבר בנחושת הוא משבר מבני ולא חולף.

המשרדים היו מעורים בנושא זה.

המערכח היתה של שיתוף פעולה ממושך בכל שלב של ההשקעות הממושכות.

בכל הנושאים האלה היה מגע שוטף ולא היתה בעיה של אינפורמציה. ההחלטה

להפסיק את הפעילות נשקלה ונשקל מה ההפסד על מה שהושקע.

אשר למצב כיום; בדצמבר 1983 התקבלה

החלטה על הפסקת ייצור הנחושת וצומצם כוח העבודה מ-330 עובדים ל-120.

היום יש בתמנע 120 עובדים?



א' נמיר; למה מחזיקים אותם?

העובדים מתחלקים לשתי קבוצות: יש

עובדים העוסקים בחפירות פתוחות

וכריית נחושת ויש עובדים העושים בתהליכי הייצור בשלבים הראשונים.

כשחששנו שנצטרך לסגור אמרנו שנשאיר

ציוד, כי זה ציוד אשר מיועד לחברת הפוספטים. כל ציוד הכריה נמצא בשימוש,

מבקר המדינה י" טוניק; אנחנו התאכזבנו גם מהציוד,

הציוד רחב מימדים מופעל בחברת

הפוספטים,

אשר ל-120 העובדים; כ-70 הם עובדי

חברת אדום אשר עוסקת במנהור וכריה פתוחה; עיקר העבודות הן בתעלת הימים

ויש גם עבודות מנהור עבור מערכת הבטחון,

תמנע, האתר היצרני, יפסיק, אבל

נעבד את עפרת המגנן,

אנחנו מדברים על 54 איש בתמנע,

14 מהם - צוות לחיסול המפעל ולפירוק, 6-5 איש עבדו בצופרת הנחושת

והשאר עבדו בגופרת המנגן, את ניצול ערימות המנגן גמרנו לפני כחודשיים

וחצי,

אמרנו שבתקופה של שנת 1984 נשקיע

מאמץ כדי לראות אם ניתן לנצל את המיתקנים למפעלים אחרים, עשינו את כל

הנסיונות והמלחים שאליהם מתייחס המבקר הם לא אותם המלחים,

כפי שאמרתי, כיום בתמנע 54 איש,

14 צריכים להישאר בכל מקרה לתהליך של פירוק המפעל, לגבי השאר בחנו

את הנושא של אשלג רפואי ואחרים, מבחינת הליך מצאנו פתרונות אבל אשר

לאפשרויות השיווק, הכמויות מצומצמות וזה יתן עבודה 4-3 חודשים בשנה,

לגבי מלחים אחרים, הסיכויים כרגע מאד לא ברורים,

שר המדע והפיתוח ג' פת; אני עשיתי מאמצים לחפש פתרונות

להשתמש במנהרות כאתר תיירותי, זה

לא נסתייע,

היו"ר די ליבאי; תמנע היא הפסד, של כמה?

בתכנית, כפי שהתמונה כיום, אדום

צריכה להשתלב במסגרת של פוספטים,

בתמנע יש הוצאות פירוק ומדובר על 14 איש, וזו תהיה העלות,

היו"ר די ליבאי; ומה עם האחרים?

היתה בקשה של השר לדון מחדש,

מבקר המדינה יי טוניק; מה יהיה ב-22 בחודש?

אינני רוצה להתנבא. ההחלטה צריכה

להיוח ב-22 באוגוסט, בישיבה של מועצת

המנהלים.

הצורך הכלכלי שלנו הוא לכ-4ו איש

לשמירה, פירוק וכו' ואולי גם לגופרת נחושת, שיכול להיות משהו בזכות

עצמו, וזאת אומרת עוד 4-3 איש.

היו"ר ד" ליבאי; מה מעכב את פיטורי השאר?

י' זיו; דיון של מועצת המנהלים ב-22 באוגוסט.

אי נמיר; זאת אומרת שיהיו עור מפוטרים.

אני רוצה להורות לכל המשתתפים.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14.15