הכנסת האחת עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 64

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום ג', כ' בתמוז התשמ"ה (9.7.85), בשעה 9.30

נכחו; חברי הוועדה;

ד' ליבאי - היו"ר

א' הראל

אי נמיר

יי צבן

חי רמון

א"ח שאקי

די תיכון

מוזמנים;

מבקר המדינה י' סוניק

ש' קינן - דובר משרד מבקר המדינה

א' דוידזון - משרד מבקר המדינה

גבי ר' סאסי - " י "

גבי די כספי - אגף הפיקוח הכללי, משרד הכלכלה

מ' רוטנברג - הבנק לפיתוח התעשיה

יי בליזובסקי- מנהל מרכז ההשקעות

גב' ש' לוי - משרד התעשיה והמסחר

מזכיר הוועדה;

בי פרידנר

קצרנית;

לי ציסנר

סדר-היום; א. דיון בהצעת ח"כ חיים רמון לבקש חוות דעת

ממבקר המדינה, האם היתה חריגה ממינהל תקין

בהליכי אישור הסיוע למפעל סמפו-בירה, על-מנת

להקים מפעל בירוחם;

ב. הלוואות פיתוח למפעלי תעשיה, עמי 717 בדו"ח

35 של מבקר המדינה.



א. דיון בהצעת ח"כ חיים רמון לבקש חוות דעת ממבקר המדינה,האם היתה חריגה ממינהל

תקין בהליכי אישור הסיוע למפעל טמפו-בירה, על-מנת להקים מפעל בירוחם

אני פותח את ישיבת הוועדה. בסדר היום שלנו שני נושאים. נתחיל בהצעתו של

ח"כ חיים רמון, שהוא הגיש אותה בכתב, ואבקש ממנו להציג אותה בקיצור.

חי רמון

בקשתי לחוות דעת מתייחסת לנושא שהתפרסם לאחרונה, הלוואות פיתוח או מענקים,

או כל מיני דברים מהסוג הזה בסכומים, שמהעתונות לא ברור היה בכמה הם מסתכמים,

הסכום הנמוך יותר שננקב היה 8 מיליון דולר, והסכום הגבוה יותר שננקב היה 15

מיליון דולר. זאת אומרת שמדובר בהלוואות בסדר גודל של לפחות 8 מיליון דולר,

וייתכן שזה 15 מיליון דולר, למפעל סמפו-בירה בירוחם. אני יודע ממקורות אחרים

שמדובר ב-10 מיליון דולר, אבל לקחתי את המספר הנמוך ביותר שננקב בעתונות, וגם

נאמר לי במשרד התעשיה והמסחר שזה 8 מיליון, והמספר הגבוה ביותר שננקב בעתונות

היה 15 מליון דולר.

הייתי רוצה לבקש את חוות דעת המבקר בגלל הסעמים הבאים: (א) הסכום הגבוה מאד

ביחס למספר מקומות העבודה שזה יוצר. מדובר בהשקעה נכבדה מאד שבמקרה הטוב, אם

הכל יעבור ויצליח, היא תיצור כ-50 מקומות עבודה בירוחם. זה נראה מעט מאד ביחס

לסכום ההשקעה. (ב) בנושא הזה מזכיר מועצת הפועלים, שמדרך הטבע היה צריך לברך על

כל מפעל שבא, הוא בעצמו מתנגד. הוא הופיע בטלוויזיה ואמר שאינו רוצה את המפעל

הזה, צריך לבדוק את הענין הזה.

הנושא השני זה המפעל עצמו. יש טענות בענין זה על מונופול. צריך להתייחס

בזהירות לכל טענה של מונופול לגבי מפעלי הבירה. טוענים שיש ייודף כושר ייצור כבר

היום, וחצי מפעל למעשה כבר מושבת, אינם מייצרים מספיק בירה, והמפעל יכול לייצר

הרבה יותר בלי כמעט שום השקעה. ואם יקום מפעל מתחרה הם ייאלצו לסגור מפעל בירה

אחר בעיירת פיתוח אחרת, והיא מגדל העמק, ששם עלולים לפטר כ-150 עובדים במאזן

הזה, אמנם זו טענה של מונופול וצריך להתייחס לזה בזהירות, אבל צריך לבדוק

אותה, אי-אפשר לומר שהיא תלושה מהמציאות.

והטיעון השלישי, אי-אפשר להתעלם מהפרשה של טמפו-בירה וההנפקה שלה לבורסה.

על ההנפקה הזאת ועל איסוף הכספים הזה מתנהלים משפטים תקופה ארוכה מאד. יש טענות

על ההנפקה וסכום ההנפקה. ושוב, נושא זה ראוי מבחינה זו גם הוא ראוי שייבדק על

כל ההשלכות המשפטיות שלו, כתוצאה מההנפקה.

משלושת הטעמים האלה - ולסיום, מתוך רכילויות שישנן ומתוך הדלפות שהיו,

שהדרג המקצועי בתוך משרד התעשיה והמסחר התנגד לבקשה הזאת, והיא נכפתה עליו על

ידי השר; זה לגיטימי ששר כופה דעתי על הדרג המקצועי, אבל הייתי רוצה שמבקר

המדינה ייכנס לעובדי הקורה לפני שאנחנו מבזבזים את הכסף, ובעוד שנה יתברר לנו

שהוקצבו 10 מיליון דולר, והם ירדו לטמיון, מה עוד שיש עבר לא טובה למשקיע הזה

בירוחם, וזו במקרה חברת פניציה, ואיני רוצה להכנס לפרטים. אותו משקיע השקיע

בפניציה עם כור.

די תיכון;

אני מציע לך להשמיט את המשפט האחרון, כי הוא לא רציני, לא נכון ולא מבוסס.

חי רמון;

לדעת אנשי המקום יש רגשות לא נעימים מההשקעה שהיתה בפניציה.



ד' תיכון;

אבל הוא יצא מרוצה מזה.

ח' רמון;

הוא יצא מרוצה, אבל כור לא יצאה מרוצה.

די תיכון;

אף אחד לא הכריח את כור.

ח' רמון;

אף אהד לא מכריח את אף אחד.

מבקר המדינה יי טוניק;

רבותי, הייתי מבקש להביא לכם אינפורמציה ולספק לכם חומר שאולי יעזור בדיון.

אי נמיר;

אני מבקשת הערה קצרה. רבותי, אני ביקרתי בשני המקומות. היה בסיור של ועדת

העבודה והרווחה במפעלי הבירה בנתניה. זה מפעל לתפארת, עם הרבה עובדים, הוא עובד

כמעט בדממה דחוקה, אין מה לעשות ואין שוק לתוצרת הבירה שהמפעל מייצר, והוא פיטר

בתקופה האחרונה יותר מ-50 עובדים שחושבים שמא נקבל עבודה במפעל בירוחם. זה

סיפור אוזד.

הייתי גם פעמיים במפעל בירוחם. אני מכירה דיונים אין ספור של ועדת העבודה

והרווחה על ירוחם, זאת שערוריה מה שהולכים לעשות שם. זו הונאה ביודעין, לגבי מי

שמכיר את המצב בירוחם האומללה. הולכים להקים שם מפעל שאין לו שום סיכוי לא

למכור את מה שהוא מייצר ולא להתקיים. ויש 'לם (א) זריקת כסף ציבורי-ממשלתי בעזות

מצח, לפי דעתי, ומי שעושה את זה יודע שזה לא יפתור שום דבר בנושא התעסוקה של

ירוחם; (ב) זה לא יוכל להתקיים.

לכן אני תומכת בהצעתו של חה"כ רמון. אני גם יודעת שהמומחים במשרד התעשיה

והמסחר התנגדו - ואני לא מספרת כאן רכילות - להקמת המפעל בירוחם. הצעד של הונאת

ירוחם הוא יותר חמור מכל צעד אחר. לכן אני מצטרפת להצעת של חה"כ רמון, ומבקשת

מה שיותר מהר להעמיד את הנושא או על סדר-היום או לבדיקה של מבקר המדינה.

היו"ר ד' ליבאי;

כאשר אני התעניינתי לגבי הבקשה של חה"כ רמון באופן הפרלימינרי ביותר, אם

להעלות אותה לדיון סגור כאן, לי נמסר שכאילו לפני כ-3 שנים השר פת, לאחר בדיקה,

החליט נגד הקמת המפעל הזה. (ד' תיכון: לא השר, אלא המשרד) נכון, המשרד התנגד

הקמת המפעל, לאחר שנערכו אז בדיקות יסודיות, גם של כלכלנים וגם של בנקים, ולפני

כחודש, בניגוד לנוהלים ולקריטריונים החליט מרכז ההשקעות לתת לטמפו-בירה מעמד של

מפעל מאושר וגם מענק והלוואות בסכום של 10 מיליון דולר. מכאן הבינותי שההחלסה

נתקבלה לפני כחודש, או בחודש האחרון, ומכאן גם הדחיפות של הדיון.



ד' תיכון;

אם אתם עומדים להצביע בענין זה, אני מבקש לקיים את ההצבעה רק מחר, כי יש

צורך בהתייעצויות.

לגופו של עניו, אני רוצה לתקן טעות בדברי חה"כ רמון, ושלא יערבב את עניו

פניציה בירוחם עם טמפו בירווזם. פניציה היתה שייכת תמיד לפניציה ואילו כור קנתה

את מפעל הזכוכית של טמפו. (לוי רמון: לזה התכוונתי).

אני לקחתי חלק במלחמה הזאת לפחות ב.-5 השנים האחרונות, שהרי התכנית להקים את

מפעל הבירה בירוחם קיימת מזה כ-15 שנים, כאשר כל שנתיים יש מין מחזוריות כזאת,

שהיזם בעקביות מנסה לחדש את הבקשה, והיא נבדקת ונדחית בפעם השביעית או השמינית

במרוצת 15 השנים האחרונות, לאחר שניתנו תשובות שליליות אין ספור. כנראה

שהפעת הצליחו לקבל את האישורים הדרושים, וזה כנראה מבלי להתבסס על

הדוח"ות ועל הסקרים הכלכליים שנערכו, שהם חומר גלם לקבלת החלטית בנושא, ובכר

נווכח בהמשך הדיון היום.

כך שגם אני רואה בחומרה את ענין הקמת המפעל הנוסף בירוחם על חשבון סגירת

מפעל ישן נושן במגדל העמק. בעיקרו אני בעד הדיון, אבל אני מבקש לדחות את ההצבעה

ל-24 שעות.

אולי אני אאכזב אתכם, כולנו נמצאים בנושא זה כל השנה, והשנה כללנו במיוחד

בביקורת את מה שמתרחש בשטח עכשיו. זאת אומרת השנה, אנחנו התחלנו בביקורת בבעיה

הספציפית הזאת כבר באפריל, וכבר סיימנו את הביקורת. כבר העברנו את הדו"ח

והמימצאים שלנו לגוף המבוקר. לי לא התחדש שום דבר במה ששמעתי כאן. אבל לצערי

אני לא יכול לחדש לכם דבר, מפני שהמימצאים לפי החוק הם סמויים. (אי נמיר: מתי

הם יהיו גלויים?) זה חלק מהדו"ח מספר 36, ולצערי אין כל אפשרות לפצל את הדו"ח

ולפרסם חלק זה מהדו"ח לפני הדו"ח כולו, מפני שזו ביקורת על משרד ממשלתי. אני לא

מוצא דרך אחרת כיצד לא להכניס זאת בדו"ח השנתי.

לכן אני אומר שאין כל צורך בסופו של דבר בפנייה כל שהיא מאיזה סוג שהוא

למבקר המדינה.

אי נמיר;

אז איך מפסיקים בינתיים את הטיפול בענין?

כאן מתחילה הבעיה. אני כבר העברתי את המימצאים למשרד המבוקר. אני שוקל

לפי סעיף 14א' של החוק - אתם כולכים זוכרים את סעיף 4וב', אבל אתם לא יודעים את

סעיף 14אי. על סמך סעיף זה אני יכול לפנות לשר, וחושבני - ואני לא יכול להבטיח

לכם - אך חושבני שאני כאן אצטרך לעשות זאת. מה יהיה סוג הפנייה שלי, מה תהיה

רוח הפנייה ומה אני אגיד לשר, גם את זה אני לא יכול לומר לכם, אבל אני אומר לכם

שזה נמצא בביקורת. בעצם זה כבר אחרי הביקורת.

חברים, אני מביו שבוודאי שאיו מקום שאנחנו נדון כאן בנושא בהקשר לחוות דעת

למבקר המדינה, משום ששמענו שחוות הדעת הוכנה, ולמעשה

סליחה אדוני, אני לא אמרתי חוות דעת, אני עושה ביקורת. מי ששמע את דעתי

יודע שאלה הם שני דברים.

היו"ר די ליבאי;

אתה צודק. למעשה הביקורת כבר נעשתה ואין מקום, לעניות דעתי, לבקש

חוות דעת במקום שכבר נעשתה ביקורת באותו הנושא עצמו. לכן מה שנותר למעשה, לאור

הדאגה של חברי הוועדה, וביחוד לאור אחידות הדעות שהיתה כאן, למנוע פעולות בשטח

על סמך החלטה שיכולה להיות החלטה נמהרת, בלתי-שקולה, בלתי-אחראית, ואולי אפשר

לתת לה כינוי יותר חמור מזה. אני לא רוצה לקבוע, כי אמרתי שלא קראתי את דו"ח

הביקורת. יכול להיות שיכול היו"ר על דעת חברי הוועדה לפנות גם כן לשר ולבקש

ממנו, לאור העמדות שהביעו כאן חברי הוועדה והדאגה שלהם שישנה, והידיעה שישנה

ביקורת לפניו, שיקפיא את הדבר ויימנע מכל הליך נוטף בענין הזה.

כאן יש איזה שהוא מילכוד ששבעיני מוכרחים לפתור אותו. אני לא יודע מה מבקר

המדינה אמר, אולי הוא ברר ואמר שהכל בסדר, ואנחנו פשוט לא יודעים מה הדברים.

היו"ר די ליבאי;

אבל המבקר התבטא כאן שלא חידשנו לו דבר והוא עוד יכול להוסיף לנו דברים.

חי רמון;

הדרך היחידה לחשוף את דו"ח המבקר או את מה שהוא עשה, כי למרות שהוא עשה

ביקורת, מותר לבקש חוות דעת מסויימת, אז הוא יגלה לנו מה חוות דעתו, על פי

בקשתנו, ויתברר מה הענין ואז אנחנו נדע. זו הדרך היחידה של הוועדה לקבל את דו"ח

הביקורת על פי החוק לפני שנחכה לדו"ח מסי 36 שיתפרסם בעוד כ-8 חודשים. אני עומד

על דעתי לקבל חוות דעת, כי בכל זאת מדובר בסכום של 10 מיליון דולר.

די תיכון-.

טועה חה"כ רמון. מה שצריך לעשות בזה הרגע זה לבקש מהיו"ר להציב את הנושא

שנקרא הקמת מפעל הבירה בירוחם על סדר-היום מחר בבוקר; הוועדה תקיים דיון

בהשתתפות המבקר ואנשי משרד התעשיה והמסחר בנושא הזה, ובסופו יהיו סיכומים. לא

צריך לחכות עד שהמבקר יפרסם את הדו"ח שלו.

מבקר המדינה יי טוניק;

הדיון לא יהיה אתי. אם אתם רוצים לשבת עם גוף מבוקר לא אתן את ידי לכך,

אז מה אפשר לעשות?) אתם לא מבקר המדינה.

די תיכון;

מאחר שהכנסת נבנית בעיקרה על תקדימים, ותקדימים מהסוג שאני מציע היו למכביר

בכנסת ה-0ו, גם אם זה היה למגינת לבו ורוחו של כ/בקר המדינה. בסופו של דבר אם

היו"ר רוצה להיות אפקסיבי בנושא הזה, הוא צריך להעלות אוחו על סדר-היום מחד

בהשתתפות כל הגורמים, מי שרוצה יבוא, מי שלא רוצה לא יבוא. בסופו של דבר לאחר

שנשמע ונתרשם נקבל החלטות, שאותן נעביר לכנסת או נקרא לשר לדיון נוסף ונודיע לו

את אשר אנחנו מבקשים להודיע.



מבקר המדינה י' טוניק;

ממה שאני הבאתי בפניכם ומדברי משתמעת רק מסקנה אחת, שתורידו את הדבר מסדר

-היום ולא שתמשיכו לספל בו במקביל אתי. אני מבין את הקושי שבדבר. אילו יכולתי

לפי החוק לסיים את הביקורת; אני יכול לקבל בעוד שבוע או שבועיים לקבל את הדו"ח

שלהם ותוך חודש יכול להיות דו"ח מלא. מבחינתנו זה יהיה כר. אבל יש לי מניעה

משפסית לפרסם את זה. (די תיכון: אנחנו לא מבקשים שתפרסם את זה). מר דן תיכון

תרשה לי לגמור את הרעיון. אילו יכולתי ואילו חשבתי שזה דרוש, ובוודאי שבשיקולים

האלה הייתי מתחשב בדעתכם, הייתי מפרסם את זה בצורה נפרדת. הדרך היחידה לפרסם זה

על פי סעיף 14ב', ואני לא חושב שזה המקרה שמצדיק פרסום לפי 4וב'. 14ב' משמש רק

למקרים נדירים ואסור לעשות בו שימוש המוני.

חי רמון;

ואם מבקשים חוות דעת? בינתיים יקימו את המפעל, אז מה שווה הביקורת?

מבקר המדינה י' טוניק;

אני מסביר לכם את הדילמה גם שלי ולא רק שלכם. לכן אני אומר כך, יכולתי

להבין מדבריו של היו"ר, שנוכל להתגבר על הדילמה הזאת על ידי הפניית בקשה למבקר

המדינה, שהוא יפרסם מיד או בהקדם האפשרי - וברצוני לומר לכם שזה אפשרי - את

הדוייח הזה בתור חוות-דעת. אבל דעתי היא שאין לעשות את זה, מפני שדו"ח איננו

חוות דעת. זה שני דברים לחוד. אני עשיתי ביקורת, עיקרה של הביקורת או כולה היא

איסוף מימצאים שאני כבר מצאתי אותם. אין לי לחוות דעה כאן. אתם לא שואלים ממני

עצה לא משפטית ולא נורמטיבית-מינהלית. אילו הפניתם אלי שאלה מהי הנורמה במקרה

כזה זה ענין אחר. כאן אני מתבקש על ידכם להמציא לכם את העובדות שמצאתי. והנה

בא סעיף 28 - אני מניח שאינכם רוצים לשלוח אותי לבית-הסוהר, אולי בעוד כמה

ישיבות (אי נמיר.- נלך יחד, ישנה קבוצה שלמה שמיועדת ללכת לבית-הסוהר) גבי נמיר

תתלבטי אתי בבעיה. אני לא אומר שזה מצב משביע-רצון, ודאי שלא. ברצוני לומר לכם

סעיף 28אי קובע את העונשין וזה כולל גם את המבקר. אבל אם נלך לבית-הסוהר יגידו

לנו שמדינת ישראל כבר איננה מדינת חוק, מפני שהכנסת מפירה את החוק עם מבקר

המדינה גם יחד.

יי צבן;

אז יש תקנות לשעת חרום.

היו"ר די ליבאי;

רבותי, זו שאלה פרוצדורלית-מהותית ואנחנו צריכים לספל בה בזהירות רבה.

אי נמיר;

אדוני היו"ר, אני חושבת שאנחנו צריכים לחפש את הפתרון יחד עם מבקר המדינה.

אני לא מקבלת שאסור לעשות שימוש חולין באותה הוראה שהיא אחרת. אבל הדילמה,

אדוני המבקר, היא מאד קשה. אם הזמן עובר בינתיים במפעל משקיעים כסף, לא רק

שמבזבזים כספים של המדינה וכספי ציבור, ככל שעובר יום נוסף יותר קשה יהיה

להתמודד עם הנושא. לכן אנחנו מוכרחים יחד למצוא דרך איך אנחנו יכולים לכל

המאוחר, תוך שבוע או עשרה ימים להעלות את זה על סדר-יומה של הוועדה. אנחנו גם

עומדים לצאת לפגרה, וזה חבל.



היו"ר די ליבאי;

דוברים, אני מסכם את זה כך. המישאלה של חברי הוועדה היא להעלות את הנושא

לדיון כדי לעצור את התהליך שלפי הנתונים שלנו החל, והוא לא נראה לנו. אין ברצון

חברי הוועדה לפגוע בהליכים הקבועים על פי חוק. לכן חברי הוועדה מטילים על היו"ר

בהתייעצות אתם לבוא בדברים עם מבקר המדינה כדי למצוא את הדרך, אם אפשר, המוסכמת

שתוך שבוע הענין הזה ימצא איזה שהוא ביטוי מעשה. אני אדווח לכם בישיבה הקרובה

אם ניתן היה למצוא דרך מוסכמת עלינו ועל המבקר, או שמא אנוזנו צריכים בכל זאת

להחליט ומה הם הקשיים הכרוכים בכך.

אני חושב שלמעשה אתם מייפים את כוחי לנהל התייעצות עם מבקר המדינה, כי

כולנו רוצים למנוע בזבוזים, אבל כולנו רוצים גם לשמור על סמכויותיו של המבקר ועל

החוק.

בנקודה זו אנחנו מפסיקים את הדיון ועכשיו אני מבקש מחה"כ נמיר להחליף אותי

בניהול הישיבה, כי אני צריך להשתתף בהצבעה בוועדת הכנסת.

מ"מ היו"ר אי נמיר;

חה"כ צבן ביקש להביא הצעה לסדר היום של הוועדה.

יי צבו;

גבירתי היו"ר, אדוני המבקר. אני רוצה להעלות לסדר יומה של הוועדה ולטיפול

דחוף אם אפשר עוד היום בחלקו, וחלקו ישאר לעבודה של המבקר אם הוא ייאות לעשות

זאת -אני רוצה להעלות את הנושא של הצד הנורמטיבי והצד האדמיניסטרטיבי של ההצעה

לשלם פיצוי מיוחד על ההתייקרויות למשפחות מרובות ילדים, רק אלה שמקבלות קצבאות

יוצאי צבא, שהן כמעט כולן משפחות יהודיות, ולא לשלם זאת למשפחות הערביות.

אגיד בקיצור נמרץ במה הענין. אני לא נכנס כאן לוויכוח ההיסטורי, אדוני

המבקר, על השאלה של קיץ, זה נמצא בוויכוח בכנסת ובחברה הישראלית. לא זה

הוויכוח. אני עלה כאן נתון. משפוזה עם 6 ילדים שמקבלת קצבת יוצאי צבא תקבל

בחודש יולי 270,520 שקל. משפוזה שלא מקבלת קצבת יוצאי צבא עם 6 ילדים תקבל

130,600 שקל. פחות מהחצי. זה הבסיס הקיים היום (מבקר המדינה יי טוניק.- הכוונה

גם ליהודים?) לא, בחורי ישיבה מקבלים מה שמקבלים יוצאי צבא. כך אנחנו חיים,

ואנחנו מדברים על חוק נגד גזענות, אבל כך אנחנו חיים.

א"ח שאקי;

זה לא נכון להכניס גזענות לנושא כזה.

יי צבן;

אני לא מעלה כרגע את זה, זה הנתון, זו המציאות שבה אנחנו חיים. זה ויכוח

לחוד. באה הממשלה ובתקנות שעת חרום אמרה בתכנית הכלכלית החדשה אמרה; עיקרנו

בצורה דרסטית את המחירים של המצרכים המסובסדים וזה עיקר של סל הצריכה של

העשירון התחתון בצורה דרקונית, מוכרחים לתת למשפחות מרובות ילדים פיצוי, והחליטו

שהפיצוי יהיה בשיעור של 11% למשפחה, ואני חוזר לדוגמה של משפחה עם 6 ילדים,

29,760 שקל בחודשים יולי-אוגוסט-ספטמבר. והחליטו בתקנות שהפיצוי הזה יינתן רק

למשפחות המקבלות קצבאות יוצאי צבא.



מבקר המדינה י' טוניק;

מה התוקף של התקנות האלה?

התקנות האלה זה אחרי עשרת הדברות הדבר הכי אבסולוטי בעולם.

א "ח שאקי;

הן טעונות הידוש אחת לשלושה וזודשים.

שאלתי את זה, כי אני יודע שבאיזה שהוא שלב הכנסת צריכה לאשר את הערכת תוקף

התקנות.

י י צבן;

בינתיים שלושה החודשים ייגמרו. התקנות האלה עומדות, שרירות וקיימות רק

שלושה חודשים, אחרי שלושה חודשים אי-אפשר להאריך אותן ולו לשעה ללא אישור הכנסת.

הכנסת יכולה לקבל חוק ברוח התקנות. היות ומדובר על תקנה שכל תוקפה לשלושה

חודשים מכאן דחיפות הענין.

אני מעלה כאן שתי בעיות. (א) לגופו של דבר, זח דבר נורמטיבי שוועדה שלנו

חייבת לדון בו מבחינת התוכן, כי זו הפלייה בלתי-נסבלת, לא מתקבלת על הדעת ומטילה

לדעתי עלינו כתם. אין לה שום הצדקה, כי אם אומרים שעילת הפיצוי היחסי ה-11% זה

בגלל ייקור המצרכים, אז לדעתי היה צריך לתת את אותם 29,000 שקל לאלה ואלה.

המינימום שצריך לומר זה לתת 11% לאלה ואלה. אני חושב שצריך לתת את 29,000 השקל

לאלה ואלה. אבל המינימום שצריך לומר שיתנו 11% לאלה ולאלה. לומר שלאלה ינתו

11% או 29,000 שקל, ולגבי אלה ההתייקרות בכלל לא קיימת - זה מעביר אצלי צמרמורת.

אני שמח אגב לומר, כי אחרי שהבהרתי את הדברים לכמה חברים ששייכים לאגף

הימני, חברי חרות, הם הסמיכו אותי לצטט אותם: עוזי לנדאו, אלי בן-אלישר, הם הודו

שלא העלו על דעתם איך העלו במחשבה בכלל דבר כזה. אתה לא צריך להיות לא איש שמאל

ולא דמוקרט גדול בשביל שדבר כזה לא יתקבלו על הדעת.

מבקר המדינה יי טוניק;

אלה תקנות של שר או של כל הממשלה?

יי צבן;

של כל הממשלה. כאן אני מגיע לנקודה השניה. שר העבודה אמר לחה"כ אורה

נמיר, שהוא באמת אינו יודע על כך, שרים בממשלה אמרו שהם לא יודעים. כתבתי

מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, והוא הופתע מהדבר הזה, ואני יודע שהוא פועל בנדון.

השאלה היא איך יכול לקרות דבר כזה שלא יעלה על הדעת, שכל מיני אנשים אינם יודעים

כיצד זה קרה. ראש הממשלה בעקבות הפנייה של היועץ המשפטי, היועץ המשפטי דיבר עם

אחד השרים המקורבים לראש הממשלה, וזה היה לטובת הענין, כי ראש הממשלה לפני

התשובה להצעת אי-האמון היה מודע לענין, והודיע מעל במת הכנסת שהענין נמצא בדיון.



אי הראל;

אז זו תשובה לעניו, מדוע צריך להעלות את זה כאן.

י' צבן;

כאן אני רוצה להסביר משהו, יש כאן קושי אחד, לשנות תקנות לשעת תרום זה לא

הן לא הופעלו עדיין). הן בהוזלט הופעלו.

אני מציע שהוועדה הזאת (א) תטיל את משקלה על כף המאזניים כדי שתתקבל

במהירות החלטה נורמטיבית אחרת. (ב) אני מציע שהוועדה תפנה למבקר ותבקש לבדוק

כיצד קרה, ששרים שונים הנוגעים בענין אומרים שהם לא היו מודעים לו, ודבר כזה

נכנס לתקנות לשעת חרום. זה דבר שלא מתקבל על הדעת.

א, הראל;

אינני חושב שתפקיד המבקר זה לבדוק כליות ולב. תפקידו זה לבדוק עובדות.

אם אתה שואל איר קרה ששרים ישבו בממשלה ולא ידעו מה נעשה, אז יכולים לענות

מבחינה פוליטית, שיש לנו ממשלה כזאת. מה יכולים לעשות. הבדיקה היא לגופו של

ענין. אם ראש הממשלה מודיע על במת הכנסת: אני מבין שיש כאן בעיה ואנחנו מנסים

הוא אמר שזה בבדיקה). אז זה נמצא בבדיקה, כל התערבות

לדעתי כרגע, כל זמן שאין תשובה של ראש הממשלה לענין, היא מזיקה ואינה מועילה.

אבל יכול גם להגיד פורמלית, כי ברגע שהוגשה בענין זה הצעת אי-אמון והכנסת

דחתה את אי-האמון, היא דחתה את הנושא הזה פוליטית. (מ"מ היו"ר אי נמיר; איך אתה

מסביר את זה?) ברגע שבנושא זה מוגשת הצעת אי-אמון בממשלה והכנסת מורידה את

הצעת אי-אמון, אז היא אישרה את צעדיה של הממשלה.

יי צבן;

זה לא עד כדי כך שזה נכלל באי-האמון.

אי הראל;

זה היה חלק מהצעת אי-האמון. לגופו של ענין יש בעיה, אני לא יכול לדון

בדברים העקרוניים שהעלית, כי אני יודע שיש בזה סיפול. אני יודע שכל טיפול יתר

יכול רק לקלקל את הענין. לכן אני מציע לחהייכ צבן להמתין ולראות מה תסכם הממשלה

בנושא זה, ואחר כך נחזור ונדון בזה.

אני רוצה תחילה להעיר לענין העקרוני. אני רואה עצמי כמי שלוחם זה שנים

לשוויון אמת בחברה הישראלית, ללא הבדל דת, גזע ומין. כך אני מאמין באמונה שלמה.

מבחינה זו הייתי רוצה שכל החובות והזכויות במסגרת הביטוח הלאומי יחולו באופן

שווה על כל אזרחי מדינת ישראל. העובדה שעד היום הזה הרוב הגדול של הכנסת,

שאיננו לא רוב דתי ולא רוב ימני, אלא רוב דמוקרטי, לא עשה זאת, לפי דעתי העובדה

הזאת נובעת מסיבה הגיונית, שהיא אינה עונה לאומלל הסובל, ויש לחשוב איך לפתור

זאת, אבל לדעתי השאלה היא לגבי יוצאי צבא. אני יודע שערבים ששרתו בצבא אף אחד

- בר דעת לא יעלה זאת על דעתו שיהיה דבר כזה. אבל לצערנו הגדול יש כאן עדיין

התנגשות אינטרסים, דהיינו, שיש ערבים שהם טוענים שהם קרועים בין לאומנותם הערבית

לבין נאמנותם למדינת ישראל. זה איננו מצב נורמלי, כי הם אזרחי מדינת ישראל

והלאומנות הראשונה במעלה שלהם צריכה להיות לאומנות ישראלית, מבחינת החוק ומבחינת

הסדר ומכל בחינה אפשרית. אבל מבחינה פסיכולוגית - ואנחנו מתחשבים עם הבחינה

הפסיכולוגית - אי-אפשר לתבוע דברים שברגש. אם הרגש בינתיים למרבה הצער הוא כזה,

שהם רואים עצמם קרועים לפי הכרזת עצמם, מפי נציגיהם בכנסת, אנשי התקשורת שלהם

וכדומה, ניתן להאמין להם.



אבל אני אומר, אין זכויות ללא חובות. זה דבר אלמנטרי לא רק בעולם

אנשי המשפט; בעולם המשפט לא תתואר המלה זכות שאין כנגדה חובה, ולא תתואר חובה

שאין כנגדה זכות. אבל אנחנו לא עוסקים בעולם המשפט אלא במציאות פוליטית. החברה

הערבית בישראל, בכך שהיא לא רק שאינה משרתת בצה"ל, אלא בכך שאינה עושה אפילו

שרות לאומי לחברה הערבית; הם אינם מתנדבים לבתי-חולים הערבים, לבתי-הספר הערביים

ברצוני לומר זאת, שכל עוד במדינת ישראל המצב הקיים הנוכחי הוא, שאין עדיין

- אני יודע שנאבקים על זה, וייתכן מאד שזה יקום, והכנסת תחוקק חוק שיטיל שרות

לאומי; קשה לי להעלות על הדעת מה בין דעתו של אדם בדרמה זו על זכויותיהם העתידות

של הפלשתינאים, לבין השאלה האם הוא חייב לחברה שלו ברמה שלו ובבית-הספר שלו גם

לתת לחברה שלו משהו, גם בעולם הישיבות אני בין אלה שתומך בישיבות ההסדר, אני

מעודד שרות לאומי, ואני כמעט שדגלתי בחובה של שרות לאומי, אבל ראיתי שהיתה

התנגדות שהיתה מביאה לחרם של חלק מהרבנים, שלצערי אין לי שליטה עליו ושאני מצוי

מהעבר השני של המיתרס בתחום הזה. מותר לי לקרוא לזה ציוני ולא כל כך ציוני, אבל

לא הייתי אומר אנטי ציוני.

לפיכך אם הממשלה - ובצדק אמר חה"כ אהרן הראל, שאיננו משפטן, אבל ההערה

העניינית שלו נראית לי מאד, שהצעת אי-האמון היתה מושתתת בין השאר על הטענה שיש

פה הפלייה, והפלייה משוועת אפילו, שלגבי יוצאי צבא בפועל יש הפלייה לית מן דפליג

כל הזמן, כל הרעיון של יוצאי צבא שמקבלים הקצבה בא לעולם כדי שלא לתת לערבים את

התוספת הזאת, וזה כדי להביא אותם לחשבון נפש. או שכדאי להיות אזרח מלא ונאמן

ולעשות את כל מה שאזרח יהודי עושה, או להיות מוכנים לוותר על משהו. אגב, איפה

העוול במובן המוסרי וכל הקשור לכך? אותן 3 השנים שהערבי אינו משרת בצה"ל הוא

אינו יושב בטל, הוא עובד ומשתכר וחוסך. כך שמצבו של הערבי הוא הרבה יותר טוב

ממצבו של החייל המשוחרר. לפיכך אני אומר, לדעתי אין זה מהעניינים שעלינו לדון

בהם, ויש להתחשב בכך שהרוב הגדול היה בעד דחיית אי-האמון.

מ"מ הי ו"ר א נמיר;

חה"כ שאקי, הנימוקים שלך לפי תפישתי אינם תופסים, בגלל שתי עובדות: ישנה

אוכלוסיה יהודית שאינה משרתת בצה"ל על פי אידיאולוגיה ברורה מראש, והנה מצאה

מדינת ישראל דרך להעביר לה את אותה הקיצבה. לכן אי-אפשר לומר: אני בעד שוויון

בלי הבדל גזע, דת ולאום כאשר בזה ישנה עובדה לגבי אוכלוסיה אחת.

דבר שני, הנושא של השרות בצה"ל (א"ח שאקי: אני דיברתי על שרות לאומי),

קודם-כל אני בעד שרות לאומי שכולם ישרתו את העם. אבל מצד שני עובדה היא, שהם לא

משרתים בצה"ל לא רק ולא קודם מפני שהם לא רוצים, אלא קודם-כל מפני שמדינת ישראל

אינה רוצה שהם ישרתו בצה"ל. כך התחיל הענין. ולכן אי-אפשר להעניש אותם ולומר

הם אזרחים שווים על פי חוק, אבל כאשר ישנה התייקרות ויש סובסידיות, ומשפחות

שמצבן הוא כזה שאינן יכולות להתקיים עם מספר ילדים כזה, כפי שקובע החוק, הם לא

יקבלו.

אני מציעה דבר כזה, חה"כ צבן, בישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום רביעי

החולף, היה שר העבודה והרווחה יחד עם מנכ"ל הביטוח הלאומי, והוא פרש לפנינו את

כל הנושא של הקיצוץ וההשלכות שלו על שלוש אוכלוסיות: על האוכלוסיה החלשה, כשחלקה

הגדול הוא במיגזר היהודי ואלה הקשישים והגמלאים, ואוכלוסיה של מקבלי השכר הנמוך,

בחלקו הגדול עובדי המזון והטכסטיל, שהם קבוצה של לפחות 100,000 עובדים. כאשר

העלינו את הנושא של הענין הזה של הפליית הערבים, הוא ביקש מיד ממנכ"ל המוסד,

לביטוח הלאומי לבדוק זאת. אני חשבתי - והוא היה שותף למחשבה הזאת - שזו פשוט

בושה למדינת ישראל. אני מוכנה להתקשר אתו עוד היום, כי הוא מיד הטיל על מנכ"ל

המוסד לביטוח לאומי לבדוק וביקש למצוא דרך איך לתת תשובה לבעיה זו. אני מוכנה

להתקשר אתו ואתן לך תשובה, ולאחר מכן אנחנו איך שהוא נתייעץ מה ניתן לעשות בנושא

זה.



אני חשבתי שזה נושא משפטי, אבל מאחר והיועץ המשפטי לממשלה ישב בזמן כל

הדיונים בממשלה, והוא שותף לכל ההחלטות האלה, אז אין טעם לפנות ליועץ המשפטי

אבל כראי לשמוע את רעתו בנקורה הזאת). נכון, אבל זה קשור

בכל הנושא של צווי חרום, לכן הענין של היועץ המשפטי לממשלה לפי הערכתי ותפישתי,

הוא מאר פרובלמטי.

אני מציעה את המהלך הזה, ולאחר שנשמע את התשובה של שר העבורה והרווחה, ואם

זה מטתרר - מה טוב, אם לא, אני מציעה שחה"כ צבן יעלה זאת כאן כאשר יהיה היו"ר של

הוועדה בישיבה הבאה.

מבקר המדינה י' טוניק;

יש פה איזה שהוא ערפל שאני בכל זאת רוצה לר1בהיר אותו. (א) יש כאן החלטה

ממשלתית. (ב) יש כאן מעשה חקיקה ממשלתי. אילו זאת היתה אפילו החלטת ממשלה אז

לפי חוק מבקר המרינה אין לי טמכות להתערב. החלטת הממשלה קודם-כל צריכה

לעבור את הביקורת הפוליטית של הכנסת. זה ררכה של ממשלה. על אחת כמה וכמה כאשר

הממשלה החליטה החלטה שהיא נתנה לה, לפי המצב הפורמלי המשפטי, מעמד של חקיקה,

וזאת חקיקה. מבקר המרינה על אחת כמה וכמה שאיננו מוסמך לברוק מעשה חקיקה, אפילו

חקיקת משנה, וזאת היא חקיקה ראשית. חקיקה משנית אני מתכוון לחקיקה של שר, שלפי

החוק יט לו טמכות בתקנות לחוקק חקיקת משנה. אני חושב שחקיקה מעין זה נתונה

לביקורת אפילו של בג"צ. הכנסת כמובן שהיא יכולה להתערב. הביקורת הפורמלית

המשפטית זה רק בבג"צ. ואם יבואו לבג"צ ויטענו את כל הטענות של חה"כ צבן, זה

המקום שזה צריך להתברר. הבג"צ לא פעם ביטל חקיקת משנה, והוא יכול גם לבטל חקיקה

לשעת חרום. הוא מוסמך.

יי צבן;

אין כל סיכוי, הנוסח הוא כזה שאין לזה סיכוי.

מבקר המדינה יי טוניק;

אינני מבטיח לך שאם תטען הבג"צ יקבל אח הטענות שלך, אני מדבר על הסמכות

שלי לדון בזה. לכן אני אומר שוב פעם, קצרה ידי לעשות פה משהו. איני אומר שאתם

לא צריכים לרון בזה, בווראי שלא. אבל זה צריך להיחשב כדיון מאד ענייני שאיננו

במסגרת של טיפול בדו"חות מבקר המדינה או פנייה למבקר המרינה. לא הייתי אומר

שהוועדה הזאת אינה מוסכמת לדון בדבר כעין זה. אתם לא זקוקים לגושפנקא שלי. אבל

אם אתם מתכוונים לפנות אלי, זו עמדתי.

תודה רבה.

אנו עוברים לסעיף שהיה הראשון בסדר היום, ונבקש את המוזמנים להכנס.

קודם-כל אני מתנצלת על כך שאתם המתנתם בחוץ.



הלוואות פיתוח למפעלי תעשיה - עמוד 717 בדו"ח מספר 35 של מבקר המדינה

אני אבקש את מר אריה דוידזון שהוא אהראי לנושא לקרוא את התקציר שהוגש לכם.

אי דוידזון;

(קורא -ראה הנספח במצורף לפרוסוקול).

היו"ר די ליבאי;

תודה רבה. אני בדילמה מסויימת שהיא גם גלויה לעין. אני אישית הפעם שלא

כדרכי, אני נוהג תמיד מתחילת ישיבה לשבת בה ולא לקום מהכסא, אבל בגלל חברותי

בוועדת הכנסת, ומשום שנמשך שם הדיון בשאלת הסרת החסינות של חבר הכנסת עאמר,

ובגלל העובדה שמשיבים שם ישירות לי, והעדרי שם יכול להתפרש שלא נכונה, נתבקשתי

לחזור לישיבת הוועדה שעומדת להצביע שם כל רגע. זה דבר אחד.

דבר שני, אני נוכח לדעת שנבצר גם מיתר חברי הוועדה להיות נוכחים, כאשר רובם

ככולם הם חברי ועדת הכספים של הכנסת, יש להם היום שם דיון מיוחד, עד כדי כך -

וגם זה לא מצב רגיל - שכולם בחרו להשתתף בישיבה שם, ונבצר מהם להיות כאן,אם כי

ראיתם אותם כאן בתחילת הישיבה. חח"כ אורה נמיר היתה נאלצת לעזוב משום שהיא צריכה

לנהל כרגע את הישיבה של ועדת העבודה והרווחה. בנסיבות אלה אני חושב שבין השיקול

לעשות הפסקה לדקות מספר, לבין השיקול להפסיק את הישיבה, עדיפה בעיני הפסקת

הישיבה, ולא לתת למכובדים להמתין במצב עניינים זה; מה גם שאני שומע שנציגים של

משרדים מסויימים לא באו על רקע השביתה או ההשבתה היום. אם כך אני חושב שהנכון

הוא להתנצל בפני האורחים, ואני מבקש מהם לא להסיק מכאן מסקנות לגבי הנוהל כאן,

זה דבר מאד מאד חריג; באו כמה דברים היום גם בבנין הכנסת וגם בעולמנו הציבורי,

ומוטב שלא להתחיל את הדיון, אלא לחדש אותו בישיבה הקרובה שתתקיים בהקדם, בשבוע

הבא או בעוד שבועיים, ואז אני מקווה שהישיבה תוכל להיות סדירה ואז נתחיל את

הדיון בנושא בראשית הישיבה בבוקר. אני מודה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10.50



הלוואות פיתוח למפעלי תעשייה

דו"ח שנתי 35, עמ' 717



כדי לעודד את פיתוחו של משק המדינה וצמיחתו הכלכלית, תומכת המדינה

בהשקעות בו בדרך של מתן מענקים ופטור ממיסים שונים, הניתנים

למשקיעים במפעלי תעשייה על פי החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959

(להלן - החוק), ובמתן הלוואות פיתוח והלוואות להון חוזד לייצור

לייצוא.

הלוואות הפיתוח לתעשייה מהוות אחד ממקורות המימון העקריים להשקעות

בה, והן ניתנות באמצעות שבעה מוסדות כספיים, בדרך כלל על אחריותם.

המוסדות הכספיים נותנים את הלוואות הפיתוח מתוך פקדונות שמפקיד אצלם

החשב הכללי שבמשרד האוצר (להלן החשכ''ל) למטרה זו. בעבור ביצוע

ההלוואות וגבייתן הם מקבלים עמלה בשיעור של 1.375% כאשר ההלוואה

ניתנת על אחריות המוסד הכספי ו-0.5% כאשר ההלוואה ניתנת בערבות

המדינה.

בשנים 1980 - 1983 הפקיד החשכ''ל במוסדות הכספיים סכומים שנעו בין

150 ל-200 מליון דולר מדי שנה למטרה זו.

הלוואת פיתוח היא בשיעור של 40% מההשקעה המוכרת לשם כך, וניתנת, החל

מיוני 1979, רק למפעלים שקיבלו מעמד של מפעל מאושר, במסגרת החוק.

בפברואר 1984 הועלו שיעורי הריבית על הלוואות פיתוח:2.5% -6.5%

כשההלוואות צמודות למדד, ו-7.5% - 10.5% כשהן צמודות לדולר.

למרות ששיעורי הריבית על הלוואות הפיתוח הועלו, במיוחד לגבי הלוואות

הפיתוח במרכז הארץ, עדיין קיים הפרש בין שיעורי הריבית שבהם מגייסת

הממשלה את ההון הדרוש לה למתן ההלוואות, לבין שיעורי הריבית שמשלמים

הלווים. לפי אומרן, שערך משרד מבקר המדינה, העלות לממשלה הגלומה

במתן הלוואות אלו ליזמים. נעה בין 10% ל-25% מן ההלוואה, בהתאם

לאיזורים השונים.

אישור ההלוואה

1. הביקורת העלתה, שבחלק ניכר מן הסקרים הכלכליים שעורכים הבנקים

המסחריים לפני אישור הלוואת הפיתוח לא נכללה בריקה של נתונים

ושיעורים עיקריים הקובעים את כדאיות ההשקעה למשק כגון: שיעור תשואה

של תכנית ההשקעות מנקודת ראות המשק, ניתוחי גמישויות ביקוש ורגישות,

ומחיר רולר ערר נחסך או דולר ערך מוסף. המשרד לא עשה כדי להשלים

נתונים אלה והמליץ על מתן הלוואות פיתוח למפעלים הללו בלי שנערכה

למעשה בדיקת כדאיות כלכלית ראויה לשמה. בדיקת כדאיות ההשקעה למשק

חשובה, כיוון שתכנית השקעות הזוכה למעמד של מפעל מאושר, מזכה את

המשקיע בהטבות רבות מן המדינה וקיימת אפשרות שההשקעה תהיה כדאית

ביוני 1983 הגיש יזם לבנק מסחרי בקשה להקמת מפעל בענף האלקטרוניקה

בשומרון. המפעל עתיד לייצר מוצרים שיימכרו, בעיקרם, למשרד הבטחון

וייהוו תחליף למוצרי יבוא. יתרת תוצרת המפעל תיוצא. תכנית ההשקעות

של המפעל הסתכמה ב-89 מיליון שקל בקירוב (כ-1.6 מיליון דולר). בסקר

שערך הבנק נבדקה נקודת האיזון של המפעל בלבד. לא נערכו חישובים של



הערך הנוכחי הנקי של ההשקעה במפעל למשק תשואה של ההשקעה

מנקודת ראות המשק בכללו. ומחיר דולר ערך נחסך ודולר ערך מוסף.

באפריל 1984 אישר מרכז ההשקעות השקעה במפעל בסך של 72.5 מיליון

שקלים בקירוב (כ-1.3 מיליון דולר), וועדת ההלוואות שליד הבנק אישרה

באותו מועד הלוואה בסך של כ-0.5 מיליון דולר, על פי המלצת חטיבת

המתכת, החשמל והאלקטרוניקה שבמשרד, בלא שזו השלימה, קוד ם להמלצתה,

את בדיקת הכדאיות של התכנית.

2. במסגרת ההשקעות בציוד לצורר הקמה או הרחבה של מפעלים, רוכשים

המפעלים, לעיתים, גם ציוד משומש בארץ. מפעל שממנו נרכש ציוד כזה

קיבל, בדרר כלל, בעבר גם הוא הלוואת פיתוח לשם רכישת הציוד. כדי

למנוע אפשרות שבעבור רכישת אותו ציוד תינתן הלוואת פיתוח פעמים

מספר, הן לרוכש הציוד המקורי והן לרוכש הציוד המשומש, קבעה הנהלת

המשרד בהוראות מנובמבר 1979-, שרוכש ציוד משומש בארץ יהיה זכאי לקבל

רק הלוואה בסכום השווה ליתרת הלוואת הפתוח שקיבל רוכש הציוד המקורי

ושטרם נפרעה. כמו כן נקבע בהוראות, שההלוואה תינתן לתקופה של שלוש

שנים, בשיעור ריבית הנהוג לגבי הלוואות פיתוח במרכז הארץ. במארס

1983 הוציא החשכ"ל הוראות חדשות, לגבי מימון רכישת ציוד משומש,

שתחולתן מאפריל אותה שנה. בהוראות אלן נקבע, שציוד משומש שנרכש

ממפעל בארץ לא יהיה זכאי כלל להלוואות פיתוח. הביקורת העלתה, כי

המשרד לא הקפיד לנהוג. בכל מקרח על פי הכללים שקבע החשכ"ל או הוא

באוגוסט 1982 אישרה ועדת ההלוואות שליד בנק מסחרי למפעל בענף הכימיה

שבמרכז הארץ, הלוואה בשיעור של 20% מהשקעה בסר של 120 מיליון שקל

(כ-6 מיליון דולר), לרכישת הציוד המשומש והידע של מפעל אחר, אף הוא

במרכז הארץ. ההלוואה אושרה לתקופה של עשר שנים, בשיעור ריבית של

1.5% בהצמדה למדד או בריבית של 7.5% בהצמדה לדולר. המפעל שממנו

נרכשו הציור והידע הורחב בינואר 1974 ובאוגוסט 1980, באישור מרכז

ההשקעות, בהשקעה בסך של כ-1.2 מיליון רולר וקיבל הטבות על פי החוק

והלוואות פיתוח לשם ביצוע ההשקעות. לפני אישור ההלוואה באוגוסט

1982, לא ביררה חטיבת הכימיה שבמשרד איזה חלק מההשקעות שאושרו ב"

1980 1ב-1974 בוצעו, ומה יתרת ההלוואה בעבור אותן השקעות.

לפי חישובי משרד מבקר המדינה, העלות הנוספת לממשלה של מתן ההלוואות

למפעל, בעבור רכישת הציוד והידע שכבר קיבלו סיוע בעבר, היתה בסך של

כ -300,000 דולר.

3. הלוואות הפיתוח למפעלים, נקובות בשקלים ומהוות, כאמור, 40% מן

ההשקעה המאושרת ברכוש קבוע במפעל. ממועד אישור ההלוואה ועד לגמר

ההשקעה במפעל חולפת תקופה של כשנתיים בממוצע. במשר אותה תקופה חל

גידול ניכר, עקב התייקרויות בסכומי ההשקעה וההלוואה הנקובים בשקלים,

גם אם לא חל שינוי בהשקעה במונחים ריאליים. על יזם המבקש לקבל

הלוואה למימון ההתייקרויות שחלו בהשקעה, להגיש למוסד הכספי המממן את

הלוואת הפיתוח המקורית בקשה ובה פירוט של התייקרות ההשקעה. המוסר

מכין סקר מפורט על המפעל, ההשקעה וההלוואה המבוקשת.

הסקר מובא לדיון בוועדת ההלוואות של המוסד הכספי וזו מאשרת את

ההלוואה הנוספת הנובעת מן ההתייקרות בהשקעה המקורית. חלק ניכר

מדיוני הוועדות (כ-70% -80%) נסב על תוספות להלוואות עקב

התייקרויות. מאחר ובפני הוועדות אין נתונים על ביצוע ההשקעות לפי

מועדים, שעל פיהם ניתן לחשב איזה חלק מן ההשקעה, במונחים ריאליים,

כבר בוצע ובעבור איזה חלק יש לאשר התייקרויות, אין בודקים את סבירות



בקשת ההתייקרות ואם אין טמונה בה גם תוספת ריאלית להשקעה. אישור

הוועדה הוא ,איפוא, אוטומטי בהתאם למומלץ בסקר הבנק. בר בבר עם

אישור ההלוואה הנוספת, מוציא המוסר הכספי, על פי הסמכה שנתן לו מרכז

ההשקעות ולאחר בריקה של נציג המרכז, כתב אישור לתוספת ההשקעה

בשקלים. לאחר הוצאת כתב האישור, נחתם בין הייזם למוסר הכספי חוזה

הלוואה חרש על סכום ההלוואה הנוספת שאושרה לו עקב ההתייקרות.

ההלוואה ניתנת רק לאחר שהוצא כתב האישור להשקעה ונחתם חוזה הלוואה

כאמור. הייזם מקבל את הלוואות הפיתוח בעבור השקעות שביצע, לפי ערכן

הנומינלי במוער ביצוע ההשקעות. כיוון שתהליר אישור ההלוואה למימון

התייקרות ההשקעה, כפי שתואר לעיל, נמשר בררך כלל שבועות אחרים נשחקת

הלוואה זו, מבחינה ריאלית, במירה ניכרת.

תהליך האישור של ההלוואות למימון התייקרות ההשקעה, שתואר לעיל, הוא

מסורבל, מכביר על היזמים ועל המוסרות הכספיים, גורם לשחיקה בערך

הריאלי של ההלוואות ואין בו כדי לשמש כלי לפיקוח על

סכום ההשקעה הריאלי. לדעת הביקורת, על המשרר לקבוע את היקף ההשקעות

והלוואות הפיתוח שיינתנו למימונן, במונחים ריאליים, ובדרך זו למנוע

את הצורך באישור תוספות להשקעות ולהלוואות כל עור לא חלו בהן

שינויים במונחים ריאליים.

שיעור הלוואות הפיתוח ואורך תקופת ההלוואה

החל מיוני 1978, שיעור הלוואות הפיתוח הניתנות למשקיעים הוא 40%

מההשקעה המאושרת במפעל ברכוש קבוע, בתוספת הוצאות הקמה והרצה, בתנאי

שאלו אינן עולות על 10% מן ההשקעה ברכוש הקבוע. באותו מוער נקבע גם

שהלוואות פיתוח יפרעו בתקופה של עשר שנים. בשנתיים הראשונות תיפרע

ריבית בלבר. הביקורת העלתה, מקרים שבהם ניתנו הלוואות פיתוח

בשיעורים גבוהים מאלה שנקבעו ולא הוקפר על אורך תקופת ההלוואה כפי

באפריל 1980 הוריע משרר הבריאות לבעלי מפעל בירושלים שמפעלם מהווה

מטרר אקולוגי ועליהם לסגרו. בהתערבות משרד התעשייה והמסחר ניתנה

למפעל אורכה של שלוש שנים כרי להעתיקו לאתר אחר. ביוני 1981 הוציא

מרכז ההשקעות למפעל כתב אישור להשקעה בסך של כ-53 מליון שקל ברכוש

קבוע (כ-5.3 מיליון דולר), לשם העתקת המפעל לררום הארץ והרחבתו.

הלוואות פיתוח ניתנות, כמקובל, למפעל מאושר, לשם הרחבתו או להשקעה

חרשה בו, ולא בגין העברה מאתר לאתר למרות זאת, אושרה למפעל, בהתאם

לסיכום עם שר התעשייה והמסחר, הלוואת פיתוח בשיעור של 50% בתנאחי

איזור פיתוח א', במקום 40% כמקובל בעבור מלוא ההשקעה בו, הן בהעברת

הציור הקיים והן ברכישת ציור חרש. לפי תכנית ההשקעות במפעל, רק כ-

25% מן ההשקעה היא בציור חדש. עד למועד סיום הביקורת גדלה ההשקעה

במפעל לסך של 6.6 מיליון דולר. גם בעבור תוספת ההשקעה קיבל המפעל

הלוואות פיתוח בשיעור של 50% מן ההשקעה.

לפי חישובי משרר מבקר המרינה, העלות לממשלה של ההטבה הגלומה בהלוואה

הנוספת בסך של כ-2.9 מיליון רולר, שהמפעל קיבל מעבר למקובל, מסתכמת

ב-1 מיליון דולר.

שיחרור ההלוואות

כדי לקבל את כספי ההלוואה, מגיש הייזם למוסר הכספי דו"חות ביצוע

תקופתיים, שבהם פירוט של ההשקעה שביצע בתקופה האמורה בציור לסווגיו,



במיבנים, בפיתוח קרקע וכד'. הסכומים נקובים בשקלים לפי ערכם

הנומינלי ביום התשלום עול הייזם לספקיו. המוסד הכספי בודק אם הציוד

שנרכש נכלל במסגרת ההשקעה המאושרת, אם הוא נמצא במפעל, את סבירות

מחיר הציוד ואם הייזם עמד ביתר תנאי ההשקעה, כגון השקעה בהון עצמי.

פעמים מספר בחודש מגיש המוסד הכספי לחשכ"ל רשימה של מפעלים שאת

דו"חות הביצוע שלהם הוא בדק ואישר לתשלום, ומבקש מן החשכ"ל שיפקיד

אצלו את סכומי הכסף שאושרו לתשלום לפי דו "חוה! הביצוע שהגישו. המוסד

הכספי משחרר ללווים את כספי ההלוואה רק לאחר שהופקדו אצלו הסכומים

האמורים. ממועד הגשת הבקשה, על ידי הייזם למוסד הכספי, ועד למועד

העברת הכספים מן החשכ''ל למוסד עוברים שבועות מספר" כיוון שהייזם

מקבל את הכספים לפי ערכם הנומינלי ביום התשלום לספקים, הרי שסכום

ההלוואה שהוא מקבל נשחק במידה ניכרת ביותר" מידת השחיקה תלוייה בקצב

עליית המחירים מיום התשלום של הייזם לספקי ו עד ליום קבלת ההלוואה.

הביקורת ברקה מדגם של הלוואות פיתוח ששוחררו לתשלום בבנק לפיתוח

התעשייה בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1984-, והעלתה ששיעור השחיקה בערך

ההלוואה ממועד ביצוע ההשקעה ועד מועד ביצוע ההלוואה נע בין 30%-37%.

הפיקוח על ביצוע ההלוואות

כדי להבטיח את קיום התנאים, הנקבעים בעת אישור ההלוואות, כגון הגדלת

הון המניות הנפרע והגדלת הלוואות הבעלים למפעל, וכדי לפקח על כך

שהגדלות ינתנו בשלבים בהתאם להתקדמות ביצוע ההשקעות, ל3י הכללים

שקבע המשרד, על המשרד או החשכ''ל לערוך מפעם לפעם ביקורת במוסדות

הכספיים.

מאז אמצע 1979, נערכו על ידי רואה חשבון, שמינה החשכ"ל, ביקורות

בשני בנקים בלבד. מדו ''חות, שמסר רואה החשבון במשך- המחצית השנייה של

שנת 1981, עולה, ששני הבנקים לא העבירו לחשכ''ל את מלוא הריבית בגין

אותו חלק מן הפקדון שהוא הפקיד אצלם שלא ניתן כהלוואה למפעלים, תור

פרק הזמן שנקבע בהוראות. כמו כן נמצא, שאחד הבנקים העביר למפעלים

הלוואות פיתוח מפקדונות החשכ''ל, בניגוד לכללים לשחרור ההלוואות

הבנק שיחרר את ההלוואות עוד לפני שהמפעלים מסרו לו

דו"ח על ביצוע ההשקעות. המפעלים מסרו לבנק את דו"חות הביצוע רק

לחמישה חודשים לאחר המועד שבו קיבלו את ההלוואות" למרות ממצאי

הדו"חות, לא ערכו המשרד והחשכ"ל ביקורות כאלה בבנקים האחרים.

בסיכום הביקורת קבע מבקר המדינה כי על המשרד לפעול לפישוט הליכי

האישור והשיחרור של הלוואות הפיתוח, כדי להבטיח כי יישמר ערכן

במונחים ריאליים. עוד על המשרד ועל האוצר לפעול כדי שיהיה בידיהם

מידע עדכני על היקפי הפקדונות למתן הלוואות שהופקדו במוסדות

הכספיים, סכומם ומועדיהם של ההחזרים בגין הפקדונות ועל הפיגורים

בגבייתם.