הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מסי 2ו

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

ביום שלישי, י"ז בכסלו התשמ"ה - 11 בדצמבר 1984, בשעה 9.30

חברי הוועדה: היו"ר די ליבאי

ר' איתן

עי לנדאו

י י מצא

אי נמיר

ל' צבן

אי יו' שאקי

די תיכון

מבקר-המדינה יי טוניק

רי ורדי - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

שי קינן - משרד מבקר המדינה

בי גייסט - " " "

מי גת - משרד הכלכלה

פי צדר -" "

אי פורת - מנכ"ל רשות השידור

מי יינון - יו"ר רשות השידור

טי סער - מנהל הטלוויזיה

ני רון - משנה למנכ"ל רשות השידור

אי אבנר - יועץ למנכייל רשות השידור

גי לב-ארי - מנהל הרדיו

יי הראל - דוברת רשות השידור

ר' בלומרוזן

ס ד ר - ה י ו ס: 1. ניהול כוח-אדם ברשות השידור (המשך הדיון);

2. הצעה לדיון בנושא מינויו של מר דוד אדמון כיועץ ללא שכר

לשר האוצר - מכתב חבר-הכנסת ח' רמון מ-4 בדצמבר 1984;

3. הצעה של תבר-הכנסת י' צבן להמשיך את הדיון בנושא בטיחות

ובריאות של עובדים.

אנ י פותח את הישיבה.

ניהול כוח-אדם ברשות השידור (המשך הדיון)

התחלנו לשמוע את תשובת מנכ"ל רשות השידור. עד בואו, רשות להערות חברי

הכנסת.

די תיכון;

לצערי, נעדרתי מן הישיבה בדיון הקודם. קראתי את דו"ח הביקורת הפנימית של

רשות השידור, שיצא ביוני 1984, כשנה לאחר פרסום דו"ח מבקר-המדינה. דבר לא השתנה.

כל מה שמוצאים בדו"ח מבקר המדינה מוצאים, שבה לאחר מכן, בדו"ח הבקורת הפנימית.

אתם אומרים שהסקתם מסקנות, אבל הארועים מליל שבת האחרון מוכיחים שדבר לא נשתנה.

מה שקורה היום ברשות השידור דומה למה שקרה בחברת "אל-עליי. הממשלה נאלצה

למנות כונס נכסים. זה מה שהולך לקרות, להערכתי, ברשות השידור. אחרת אי-אפשר

להבין מדוע היא נראית כפי שהיא נראית בתחום כוח אדם.

י י מצא!

הדברים הגיעו למצב שאינני רואה עוד טעם בדיונים פה, עם כל חשיבותם. בעתון

"הארץ" של הבוקר, אני מוצא כותרת: "ניר לפורת: 'שרלטן'; פורת: 'נתגלתה ערוותו

המידלדלת י". אם כן, איני רואה טעם לדיונים על השאלה אם פיסרו עובדים או לא,

כאשר זו מערכת היחסים. כנראה הגענו למצב שאין ברירה אלא למנות ועדה קרואה.

בישיבה הקודמת הגשתי הצעה להקים ועדת משני: של הועדה לענייני ביקורת המדינה

למעקב אחר יישום ההמלצות. זה הפתרון.

כאשר אני רואה את כותרות העתונים, איני מוצא טעם בדיונים שלנו. יום לאחר

הדיון שלנו, לפני שבועיים, מצאנו עמוד שלם בעתונות עם מכתב גלוי של יו"ר ועד

העובדים, רפיק חלבי, לאורי פורת. מכתב זה מגלה שוב את ערוות מערכת היחסים ברשות

השידור. צריך לשים לזה טוף, באמצעות ועדה קרואה או בדרך אחרת.

בשלב זה אני עומד על הצעתי למנות ועדת משנה שתעקוב אחר יישום ההמלצות.

השתתפתי בהמון ועדות משנה בנוגע לרשות השידור. כל פעם שמתחלפת הנהלה המצב

יותר גרוע.

למה את מתכוונת במלה "הנהלה"?

לכול. איני יכולה לשחרר אף אחד מאחריות. האנשים העומדים בראש הם האחראים.

אתמול נתקיים דיון אצל יושב-ראש הכנסת על סמכויות הוועדות וכפילויות. הנושא

של רשות השידור הוא בתחום ועדת החינוך והתרבות.



לא רק היום אנחנו רואיט את ה"בושה" שברשות השידור. בוקר בוקר מופיעים

ביטויים כאלה בעתונות. המצב בכנסת מחוויר לעומת המצב ברשות השידור.

אני חסידה של הערוץ השני. לצערי הרב, לאף ממשלה - גם ממשלות של חברי - לא

היה אומץ להחליט על הקמת ערוץ שני. התחרות בין שתי תוזנות טלוויזיה יכולה לתרום

תרומה משמעותית.

בכלל, את תחנת הטלוויזיה הזאת צריך לסגור. רמתה מידרדרת. המצב מתחת לכל

ביקורת. הטלוויזיה אינה מתפקדת. היא עולה הון עתק. לא יקרה שום דבר למדינת-ישראל

אם הטלוויזיה תיסגר לזמן מה. אחר-כך יקימו דבר חדש מהתחלה. כאזרחית המדינה אני

מרגישה פגועה כאשר אני צריכה לדון באופן ענייני בדו"ח. אני יודעת מה יקרה

לאחר-מכן. הדיבורים שם הם בושה. אנחנו יודעים איך הטלוויזיה מתנהלת. האחד אינו

מדבר עם השני. עוד נס שמישהו בכלל עובד שם. אינני יודעת על מה אנחנו דנים. הדיון

אינו רלבנטי.

היו"ר די ליבאי;

אני מבין שאין הצעה קונקרטית להפסיק את הדיון בדו"ח. חובתנו לדון בדו"ח.

נשמע את הנוגעים בדבר. בישיבה הקודמת השתתפו בדיון כל חברי הכנסת. נציגי הרשות

התחילו להשיב. מן הצדק לאפשר להם להגיב על הדברים.

אי פורת;

אני מתנצל על האיחור. המכונית של מנכ"ל רשות השידוד ישנח. היא נשארה תקועה

באמצע הדרך לירושלים. הגעתי הנה בטרמפ.

אני מתפלא על הביקורת שמשמיעים חברי הכנסת בהסתמך על דברים שהם קוראים

בעתונים. חשבתי שחברי כנסת מלומדים ומנוסים יודעים שלא תמיד מה שכתוב בעתון משקף

מה שקורה בדיוק. צר לי מאוד שמתייחסים לדברים שפורסמו בעתונות כאילו הס אמת

לאמיתה וכאילו זה המצב לאשורו.

רשות השידור, בגלל עצמתה - בהיותה מנהלת את הטלוויזיה האחת והיחידה של

מדינת-ישדאל - היא, באופן טבעי, מקור לא אכזב לדיווחים עתונאיים כאלה ואחרים.

הרכילות בפרסומי העתונות על מה שנעשה ברשות השידור היא לעתים על-חשבון האמת, על

וזשבון העובדות ועל-חשבון היכולת לנהל את רשות השידור כפי שהיה צריך לנהל אותה,

על-פי כללים של מינהל תקין.

ברשות השידור מטפלים גם עתונאים שחוץ מאשר דברי רכילות והשמצה לשמה לא

מעניין אותם דבר. יש גם הרואים ברשות השידור עדימה של אשפה שאפשר לנבור בה מדי

יום מחדש, כדי למצוא כותרת פיקנטית, תוססת, שתצדיק את המשכורת שהם מקבלים.

אני מבקש שהוועדה הנכבדה הזאת לא תתייחס לנעשה ברשות השידור על-פי הפרסומים

הרכילותיים שבעתונות. אילו רשות השידור מצדה היתה מנטה לברר איך בדיוק מתנהלים

העתונים שמשמיצים אותה, היתה מגלה שם תופעות הרבה יותר מעניינות. אבל את זה לא

נעשה. אין זה מתפקידנו ואין זה מעניין אותנו. אנחנו מקבלים את צורת הדיווח של

העתונות על המתרחש ברשות השידור כמעין אסון טבע. זה אולי עוד מחיר שצריך לשלם

בשביל עתונות חופשית, ואנחנו משלמים אותו באהבה.

זאת באשד לפרסומים באמצעי התקשורת.

היו"ר די ליבאי;

האם יש לך הרגשה שהעתונות כותבת כך גם בגלל שהיא רואה בטלוויזיה גורם

מתחרה?



א י פורת;

אין ספק שגם ו ו סיבה.

למה עכשיו המצב יותר גרוע?

אי פורת;

כי עכשיו יש אנשים השומרים על קשר יותר הרוק עם העתונות בצורה של הדלפות.

חברת-הכנסת נמיר יודעת למה אוי מתכוון, כיצד משתמשים בעתונות ככלי על-מנת

להכפיש, לסלף עובדות ולפזר חצאי-אמיתות. בועד המנהל הנוכחי יש גורמים שיש להם

הרבה יותר שיתוף פעולה עם העתונות המודפסת מאשר בועדים הקודמים. שם היה מקרה

חריג של איש בודד. עכשיו התופעה היא כללית. אין דבר ברשות השידור, אפילו דבר

שמדובר בישיבות סגורות שבסגורות, שאיננו מודלף לעתונות. הדברים מתגלגלים בצורה

כזאת, שנעשה בהם שימוש לרעה - אם סכסוך בין חברי ההנהלה, בינם לבין עצמם; או

סכסוך בין חברי ההנהלה לעובדים; או סכסוך של העובדים בינם לבין עצמם, או סכסוך

בין העובדים לבין ההנהלה. הכל מתנהל בצורה היוצרת אווירה עכורה ורושם עכור

ביותר. אני יכול רק להביע צער על-כך, אבל אני מבין שזה דבר בלתי נמנע. אין דרך

להפסיק את ההדלפות. אין דרך להפסיק פרסומים אלה שמקשים מאוד על האווירה ויוצרים

מתיחויות מיותרות ואי-הבנות.

דוגמה. בישיבה הקודמת השמעתי מספר דברים קשים לגבי המיבנה הארגוני של רשות

השידור. תיארתי אותו כמפלצתי, שקשה להשתלט עליו. מכאן הדברים יצאו החוצה בצורה

מסולפת לחלוטין, מגמתית לחלוטין. בעתונות נכתב כאילו כיניתי את עובדי רשות

השידור כמפלצת שאי-אפשר להשתלט עליה. אבל יעיד יושב-ראש הועדה הנכבדה הזאת,

שדיברתי בפירוש על המיבנה הניהולי של רשות השידור, בשום אופן לא על העובדים.

שלושה ימים לאחר הישיבה האחרונה שלנו כאן הייתי עסוק בכיבוי השריפה הזאת

ובפעולת הסברה בקרב העובדים על-מנת לשכנע אותם שמה שאמרתי כאן נאמר לגבי המיבנה

של המוסד שהוא אנומלי, בשוט אופן לא לגבי עובדיו או מנהליו. ובכן, זו דוגמה אחת

קטנה, מהשולחן הזה, המוכיחה את הדברים שאני מנסה להסביר.

אבקש מחברי הועדה הנכבדים שלא ישפטו אותנו על-פי פדצופנו כפי שניבט מעל דפי

העתונים. זו הערה כללית.

לגופו של עניין. אני חוזר על עמדתי: דשות השידוד הוקמה בחפזון. הטלוויזיה

הוקמה בשנת 1967 מתוך כורח של מציאות חדשה שנוצרה בעקבות מלחמת ששת הימים. גם

חוק דשות השידוד נכתב בחפזון. אני רוצה להזכיר לדוברי הועדה הנכבדים שחוק רשות

השידור קיים כבר כמעט עשרים שנה ולא נגעו בו, לא שיגו אותו ולא התאימו אותו

לצרכים האמיתיים. לא עדכנו אותו על-פי הנסיון המצטבר. החוק נשאר כפי שהוא

נכתב, ללא כל שינוי, כאשר המציאות נשתנתה לחלוטין. הטלוויזיה שנועדה להיות דבר

אחד הפכה להיות דבר אחר והחוק לא השתנה. לכן, רומיבנה של רשות השידור כפי שקיים

היום, במיוחד המיבנה של הטלוויזיה הישראלית, הוא מיבנה שקשה מאוד לנהל אותו

בתנאים הקיימים, קשה מאוד להשליט בו סדר. עושים עם רשות השידוד מעשה קצת לא

הוגן, כאשר מצד אחד מקימים מלכתחילה מיבנה שאי-אפשר לנהל אותו, ואחר-כך, במשך

שנים, באים בטענות מדוע אין מנהלים את רשות השידוד.

בידי ההנהלה אין הכלים, אין הסמכויות ואין היכולת לנהל את רשות השידור כפי

שצריך לנהל מוסד ציבורי, על-פי כללים של מינהל תקין. בהעדר היכולת הזאת, אפילו

יישבו הטובים והמעולים שבכולח בראשות ההנהלה הזאת, לא יהיו מסוגלים לעשות יותר

ממה שההנהלה הנוכחית או הנהלות קודמות הצליחו לעשות. פשוט הדבר בלתי ניתן. אני

מבקש מן החברים הנכבדים של הוועדה הזאת שיבינו שבכך שודש הרע.



די תיכון;

מה המסקנה?

שצריך לתקן את החוק.

אי נמיד;

באיזה כיוון לשנות את ההוק?

אי פודה;

אגיע לזה.

רבותי חברי הכנסת, גם אילו צירצ'יל היה מנכ"ל רשות השידור לא היה מצליח

לעשות דבד יותר טוב מכל המנכ"לים שהיו עד היום. זה פשוט בלתי אפשרי. אין זה תלוי

באיש.

התחושה של מנכ"ל רשות השידור - אם תרשו לי לשתף אתכם בתחושה - היא תחושה של

אדם היושב בתא הנהג של משאית גדולה המידרדרת במדרון ואין שום קשר בין החגה

לגלגלים. זה עסק שמתנהל מעצמו. לכן הוא נראה כפי שהוא נראה.

די תיכון;

אני למד מן הדברים שלך שצריך לסגור את העסק.

לא הייתי מציע שכל הדברים שלא נעשו במשך עשרים שנה ייעשו בבת אחת, בשיסת

ה"זבנג וגמרנו". יש עובדים סובים, מסורים ומוכשרים. הראיה - אנחנו משדרים,

למרות כל התנאים, ולא כל-כך רע בהשוואה לתחנות שידור אירופאיות. לפחות אין לנו

במה לרותבייש. צריך לזכור שהרשות הזאת מתנהלת בלי אולפנים, בלי מתקנים, בלי

ציוד, אפילו בלי עובדים טכניים משלה. עד-היום היא נזקקת לעובדי חוץ. בכל תחנת

טלוויזיה בעולם התשתית של העובדים הקבועים היא קודם-כל של עובדי הייצור, ואילו

עובדי היצירה הם העובדים הלא קבועים. אותם אפשר להחליף מדי פעם. אצלנו, כמו

כמעט בכל דבר, עובדי היצירה הם העובדים הקבועים ועובדי היצור הם עובדי חוץ. יש

לכך סיבות הסטוריות. לא אלאה את חברי הועדה בפירוט הנסיבות שהובילו לפירמידה

ההפוכה הזאת. זה בה לידי ביטוי כמעט בכל שטח מן השטחים שרשות השידור עוסקת בהם.

כמעט הכל הפוך. יש אנשים שקצרה רוחם ופקעה סבלנותם, האומרים: אם כך, ננקוט שיטת

"זבנג וגמרנו", נסגור את רשות השידור, נשלח את מאות העובדים הביתה ונבנה דבר

חדש. אני רוצה להזהיר מפני חפזון אשר כזה. איני מאמין שאפשר לטפל פה בדרך

כירורגית. אפשר לטפל בעניין שלב אחרי שלב, באמצעים קונבנציונאליים, בתנאי אחד,

שתינתן להנהלה סמכות שמעולם לא היתה לה - לנהל. קיים ברשות מצב שאף הנהלה לא

תוכל לנהל, בגלל המיבנה הבלתי ריאלי, בגלל המיבנה הבלתי הגיוני: המליאה היא הגוף

העליון; הועד המנהל שהוא הגוף הפועל מכוח סמכויות של המליאה, ומתרה לגופים

הציבורייי המנכ"ל, ומתחתיו קבוצות עובדים חזקות מאוד שלפעמים מנצלות דבר

חיובי - יוניון זה דבר חיובי, אבל ברגע שזה הופך להיות "יוניוניסם" זה דבר שלילי

מאוד.

די תיכון;

כמה ועדים יש?



א' פורת;

13.

ה"יוניוניסק" ברשות השידור הוא בעל עצמה אדירה הנובעת בעיקר מן העובדה

שהטלוויזיה והרדיו הם מונופוליסטיים במדינת-ישראל. זה מה שנותן לעובדים את תחושת

הכוח שהיא מעבר למה שקיים במציאות. אנהנו מכירים את המשק הישראלי ומכירים אונ בל

היזלקים שלו. הדבר בא לידי ביטוי במקומות עבודה במו נמל אשדוד בזמנו ו"אל-על".

יש מעין שכרון-כוח לעובדים כאשר הם ניצבים ~ בך נראה להם - מול הנהלה חסרת

אונים, הנהלה שאין לה תשובות להפגנת הכוח.

ב-973ו שר החינוך המנוח יגאל אלון היה הראשון שהבחין באנומליה הזאת של

מיבנה רשות השידור, מבחינת ההרכב של מוסדותיו. הוא הזמין עצת מומחה בעל שיעור

קומה עולמי, סר יו גרין, מי ששימש במשך עשר שנים רצופות מנבל ה ,.B.B,c~אדם עתיר

נסיון. הוא בא על-פי הזמנת יגאל אלון המנווז. הוא למד את הבעיות של רשות השידור

שלנו לפני ולפנים. הוא הקדיש מחשבה מיוחדת לטלוויזיה שהיתה אז בוזיתוליה. בבר אז

הוא קבע, שעל-פי המיבנה של הטלוויזיה, כפי שצומח מתוך חוק רשות השידור, קטנים

מאוד הסיכויים שיהיה ניתן לנהל אונ הטלוויזיה כפי שטלוויזיה צריכה להתנהל. הוא

הגיש אז שורה של הצעות לגבי מיבנה רשות השידור, במיוחד לגבי המוסדות הציבוריים

שמפקחים על עבודת רשות השידור ולגבי המחלקות השונות בתוך ההיררכיה המקצועית של

הטלוויזיה.

אי נמיר;

מה הוא מציע?

אי פורת;

למרבה הצער, הדו "ח של סר יו גרין מונח עד-עכשיו במגירה.

אתה מדבר על הרדיו, הטלוויזיה או שניהם יחד?

א' פורת;

באופן טבעי, כאשר מדברים על רשות השידור מדברים על הטלוויזיה.

אנחנו מדברים על הכל.

אי פורת;

יש ויכוח מתמיד ברשות השידור לגבי הסמכויות. לא ברור מה הן סמכויות המליאה,

מה היא צריכה לעשות בדיוק; לא ברור מה הן בדיוק סמכויות הועד המנהל, ולא ברור מה

הן סמכויותיו של המנכ"ל. כן לא ברור מה הן סמכויותיהם של מנהלי המדיומים

האחרים. לא ברור מה הן סמכויות ועדי העובדים. יש ערבוב תוזומים מוחלט כמעט בכל

שטח מן והשטחים בהם הרדיו והטלוויזיה עוסקים. חלק לא קטן מעבודת היוס-יום ברשות

השידור מתבזבז על מריבות מסביב לשאלה מי מוסמך לעשות מה, מי מוסמך להחליט ומי

מוסמך לבצע ואיך הדברים צריכים להתבצע. באופן טבעי, בכל מקום בו אין היררכיה

ברורה יש אנרכיה ברורה. בכל מקום שאין הנהלה יש ניהיליזם. את כל החוליים מסוג

זה ניתן למצוא בשפע ברשות השידור, בגלל המיבנה הלקוי שלה, מיבנה שאיננו מאפשר

/

ו

ו

i

1



לתפקד. אי-אפשר לתפקד, לא בגלל העובדים, לא בגלל המנהלים, אלא בגלל המיבנה. זו

מיטת סדום שאי-אפשר לפעול בתוכה. הידיים קשודות והדגליים קשודות. לפעמים נוצר

מצב שכל דאלים גבר. זו הבעיה האמיתית של רשות השידור. לא אנשים רעים, לא אנשים

גסי רוח, לא אנשים חורשי מזימות ומחרחזרי ריב ומדון. יש ברשות השידור אנשים

טובים, אבל הם חיים במציאות בלתי אפשרות. זו יורה רותחת כל הזמן בתוך סיר

שמלכתחילה לא הותאם למכשיר.

רשות השידור אינה דומה לשום כלי תקשורת מסוג זה בעולם - לא ל-..C,B.B לא

ל-N.B.C, לא לטלוויזיה הגרמנית ולא לטלוויזיה אחרת. היא מעין יצור כלאיים. נוצר

רושם שלקחו מכל דגם בעולם את הדברים הגרועים ביותר ופסחו על הדברים החיוביים.

בהחלט הגיע הזמן לעצור ולראות מה לא בסדר במיבנה התפקודי של רשות השידור,

מדוע ההנהלה אינה יכולה לנהל ומדוע העובדים מתנהלים בעצמם. זו הבעיה האמיתית,

אובייקטיבית.

ר' ורדי;

מה הן הסמכויות שאתה, כמנהל כללי, מבקש, שאינן בחוק?

היו"ר די ליבאי;

מאחר שיש לך ביקורת קשה על המיבנה הנוכחי ותולה בו את המצב, תן ראשי פרקים

של הצעה לתיקון החוק. פה יושבים המחוקקים. הם בוודאי רוצים למלא את תפקידם.

אמרת שבמשך שנים החוק לא נבחן. ללא ספק נרצה לצאת מן הדיונים האלה עם תיקונים

בחוק. חבר-הכנסת מצא הציע להקים ועדת משנה מתמדת שתבדוק את יישום ההמלצות. אם

כן, אתה רואה שאנחנו מנסים להיות לא רק ביקורתיים אלא גם קונסטרוקטיביים. נשמח

אם תנחה את הדיון, על-פי הבנתך ונסיונך, איך אנחנו צריכים לבחון את החוק הנוכחי

ובאלו סוגיות לנסות לחשוב על תיקונו.

שמענו דברים חשובים מאוד. יש לי רושם שהמשפט האחרון שלך, מר פורת, הוא משפט

המפתח. אתה אומר שהעובדים אינם מקבלים מרות, שאי-אפשר לשלוט בהם. אינך יכול לומר

שאין לך בכלל סמכויות. אין כל ספק שיש סמכויות שאינן מנוצלות. העובדים אינם

מקבלים מרות, מפני שההנהלה וזלשה מדי בעימות עם העובדים. אין זו בעיה משפטית של

תיקון חוק. אם ייכתב בחוק שהעובדים צריכים לקבל מרות, אינך מביא אותם לקבלת

מרות. בכך אתה רק מבזה את החוק. למה אתה תולה תקוות כל-כך גדולות בתיקון החוק?

החוקים באים לתמוך בניהול. הם אינם יוצרים אותו. אם אין משמעת, זו לא בעיה

משפטית, זו לא בעיה פורמלית. זה יסוד היסודות של כל העניין. אולי תהפוך את

הטלוויזיה לקואופרטיב של העובדים שינהלו אותו בעצמם? נראה מה הם יעשו.

י י מצא;

הוא נתן לועדי העובדים שם". "יוניוניסם".

מבקר-המדינה יי טוניק;

היום יש "יוניוניסם" בלי אחריות. תטיל עליהם את כל האחריות. ההנהלה תלך

הביתה ונבטל את כל יתר המוסדות. האם אתה מציע זאת?

אי פורת;

אדוני מבקר המדינה, לא הנחת לי לסיים את ת:רי. אפשר להביא כל דבד לידי

אבסורד. האבסורדים ברשות השידור הם בכמות מספקת שלא צריך להוסיף עליהם, כמו

האבסורד הנובע מן העובדה שאין דומה לה בעולם, שברשות השידור עובדים עתונאים שהם

גם עובדי מדינה. זה ליקוי חמור בחוק שמקשה על עבודה של ניהול כלי תקשורת. מה

קורה במציאות? כאשר נוח להם, הם עובדי מדינה; כאשר לא נוח להם - הם עתונאים.



אי נמיר;

כל עובדי רשות השידור הם עובדי מדינה. הסטטוס של עתונאי הוא תלספת.

כעובדי מדינה הם כפופים לחוק שירות המדינה. כעתונאים הם כפופים למועצת

העתונות, לאגודות העתונאים המקצועיות. נוצר כאן מצב של חוסר יכולת לפיקוח

מקצועי על עתונאים. למשל, כללי האתיקה של מועצת העתונות אינם חלים על העתונאים

העובדים הרשות השידור.

היו"ר די ליבאי;

האם הנושא הזה במחלוקת בין המועצה לבין עובדי הרשות?

זו אחת הסיבות עליה בנויה האנומליה שדיברתי עליה. מדובר על הטלת מרות.

מרות של מי? של מועצת העתונות או של חוק המחייב את עובדי המדינה? הם נהנים משני

עולמות. למרבה הצער, הדבר הזה מנוצל לרעה. העובדים יכולים לזקוף לזכותם את כל

הפריבילגיות של עובדי מדינה, בלי חובות, ומצד שני, את כל הפריבילגיות של עתונאים

בלי חובות. זו רק דוגמה אחת.

היו"ר די ליבאי;

מדוע זה נוצר? אני חושב על הקטגוריה שאני עוסק בה, של עורכי-הדין. שירות

המדינה מלא עורכי דין. הם כפופים להיררכיה במשרד הממשלתי, והפיקוח האתי והמקצועי

נעשה דרך הלשכה. אינני שומע על עורכי-דין במשרדים ממשלתיים שהם פורקי-עול.

להיפך, יש להם מרות כפולה - גם למדינה וגם במישור המקצועי שלהם. מדוע זה לא כך

ברשות השידור? לאחר דברי מנכ"ל רשות השידור, אבקש גם ממר ינון להגיב.

עי לנדאו;

בתור מנכ"ל, איפה אתה נתקל בקושי, שמצד אחד העובדים עובדי מדינה ומצד שני,

עתונאים?

היו"ר די ליבאי;

אתה צריך לנצל גם את המרות והשניה, כדי להכביד את העול על העובדים.

די תיכון;

אדוני היושב-ראש, איך אתה יכול לשאול את השאלה הזאת כאשר מספרים לך מה קורה

ברשות השידור? האם זו הבעיה העיקרית שם?

א' פורת;

רשות השידור היא אמצעי התקשורת האלקטרונית של מדינת-ישראל. אין שום הבדל

במהות בין תקשורת אלקטרונית לתקשורת מודפסת. כל כלי תקשורת מנוהל על-פי אותם

כללים. אין הבדל בין מטוס בואינג של "אל-על" למטוס בואינג של ,t.w.aאו של חיל

האוויר. כל מטוס בואינג מפעילים לפי אותה שיטת תפעול, ואין זה משנה אם הוא פרטי,

צבאי או שייך למוסד ציבורי. המטוס ממריא אותו דבד ונורות אותו דבר. אין הבדל.

היו"ר די ליבאי;

אני מתבקש לוועדה איזרת לדקות ספורות. חבר-הכנסת דן תיכון ימלא את מקומי.

(חבר-הכנסת דן תיכון מ"מ היו"ר)



אי פורת;

אי-אפשר להעלות על הדעת שהרדיו הממלכתי, או הטלוויזיה הממלכתית ינוהלו

כמערכת תקשורתית בדרך שונה מאשר מנוהל כל עתון, שיש בו עורך ראשי שהוא פוסק

אחרון לגבי כל ויכוח. יש היררכיה מקצועית עתונאית. אם ההיררכיה אינה מתפקדת, זה

מה שקורה.

ברשות השידור כל נושא, גדול כקטן, הוא נושא לסימפוזיונים אין קץ. לא ברור

לגמרי מי הפוסק האחרון בכל ויכוח - מנהל המדיום, המנכ"ל, הועד המנהל ואולי

המליאה. % 50 מזמני אני מבטל בויכוחים עם הועד המנהל, עם כל הכבוד לכל אחד מחברי

הועד המנהל ולכולם יחד. איני יכול להעלות על דעתי עתון שיש בו 8 עורכים ראשיים.

זה לא יכול להיות, כשם שלא יכול להיות צבא עם שמונה רמטכ"לים. זה מרשם בדוק

לאנטי-מינהל תקין. וזה מה שהחוק סידר לנו - שמונה עורכים ראשיים.

האם לפי החוק כולם שווי-סמכויות?

אי נמיר;

איר זה פועל באנגליה?

מי ינון;

איני אומר שאני מסכים עם מר פורת.

אי פורת;

יש לי לא פעם ויכוחים עם מר ינון על סמכויות הועד המנהל. מישהו צריך פעם

להכריע בויכוח הזה. לפי החוק, הועד המנהל ידון בכל דבר ובכל נושא, גם בעניינים

מקצועיים טהורים. נשאלה השאלה אם הועד המנהל מוסמך להחליט בעניינים מקצועיים

טהורים. האם כל חברי הועד המנהל יוזד וכל-אחד מהם להוד יכולים להיות העורך הראשי

של הרדיו והטלוויזיה? האם יש להם הכישורים לכך, הכשרונות לכך, כושר השיפוט לכך?

בסופו של דבר העורך הראשי הוא האוטוריטה המקצועית מעל לכול. האם ייתכן שאוסף

נכבד מאוד, אך גם מקרי, יהיה הפוסק האחרון בכל עניני הרשות? הסעיף בחוק גורף

מאוד.

אותו חוק עצמו קובע, בסעיף אחר, שהקשר בין המוסדות הציבוריים של רשות

השידור לבין הדרגים המקצועיים שלה ייעשה אך ורק באמצעות המנכ"ל או בידיעתו.

מי ינון;

זה לא כתוב בחוק.

מסמך גלילי הוא חלק בלתי נפרד מהוזוק.

בסעיף 19 לחוק רשות השידור מדובר על תפקידי הועד המנהל: "ו. לדון ולהחליט

בענייני הרשות. 2. לקבל מהמנכ"ל דוחו"ת על הפעולה השוטפת של הרשות." ללמדכם,

שבפעולה השוטפת של הרשות עוסק המנכ"ל בעצמו. הוא רק מדווח לועד המנהל.



יש סתירה בין טעיף ו וסעיף 2. אט הועד המנהל דן ומחליט בענייני הרשות ללא

כל הגבלה, למה נקבע בסעיף 2, שעל הפעולה השוטפת ידווח המנכ"ל? ללמדך, שהועד

המנהל איננו עוסק בפעולה השוטפת של הרשות. רוב הויכוחים שלי עם חברים מן הועד

האם סעיף ו מסמיך אותם לדון גם בעניינים השוטפים, בעבודה היום-יומית.

אם כן, למה בא סעיף 2? ואם לא, למה קיים סעיף ו כפי שהוא? על זה מתבזבזת אנרגיה

רבה.

אני מבין ללבם של חברי הועד המנהל. הם רוצים לנהל. השאלה היא אם החוק

התכוון ששמונה אנשים ינהלו גוף אחד. אם תראו לי דוגמה אחת של מוסד המתנהל

על-ידי שמונה אנשים, אולי אלמד ואחכים. המצב של חוסר בהירות, חוסר הגדרת

סמכויות בצורה שאין אחריה ספק, מנוצלת על-ידי העובדים ועל-ידי ועדי העובדים

החזקים, למרבה הצער, לרעה.

חברת-הכנסת נמיר שאלה איך זה באנגליה. הועד המנהל באנגליה איננו מתערב כלל

בעניינים מקצועיים. זה בסמכותו הבלעדית של המנכ"ל. המנכ"ל הוא העורך הראשי, עם

כל המשתמע מן התואר הזה. הועד המנהל באנגליה איננו ועד מנהל. הוא ועד מבקר. זו

הפונקציה שלו. הוא איננו מתערב כלל אפילו בנושא כמו תכנון המשדרים. תכנון

המשדרים הוא עניין מקצועי טהור. אנשי מקצוע, עתונאים, צריכים לעסוק בכך, ולא

אנשי ציבור, עם כל הכבוד להם. הועד המנהל באנגליה מפעיל את סמכויותיו ואת

השפעתו בעיקר בכל הקשור עם גיוס כספים. זה כן. זה תפקידו של גוף ציבורי. מה

לעשות ואצלנו כולם רוצים לערוך את "מבט לחדשות"? כולם עודכי "מבט לחדשות", כולם

מתכננים את כל השידורים, כולם מורידים הוראות לכל הדרגים. כך אפשר לנהל? ומה

חושבים העובדים שכל יום מקבלים הוראה מגורם אחר? הם אינם מבצעים אף אחת מהן.

זו אנרכיה.

הוא כבר אמר בעצמו, שבאין היררכיה יש אנרכיה.

אי פורת;

יש הרבה מה ללמוד מן החוק הבריטי. הוא המתאים לנו ביותר.

החוק שלנו הוא העתק מן החוק הבריטי.

אי מורת;

לקחו ממנו את כל הדברים הפחות טובים והתעלמו מן הדברים היותר טובים.

אי נמיר;

לא.

עד-כמה שידוע לי אין שם בכלל ועד מנהל. הדבר ניתן לבדיקה על-ידי משפטנים.

אפשר להבריא את רשות השידור. ידעתי זאת מיומי הראשון בתפקידי, לאחר שידעתי

מראש לקראת אלו משימות אני הולך - אני מכיר את רשות השידור כבר שנים רבות, לא רק

מאותו יום שהתמניתי כמנכ"ל. אפשר לרפא את רשות השידור מבחינה עסקית ומבחינה

תפקודית, מעבר למה שאפשר לצפות משינוי בחוק, רק באמצעות שיטה מדעית. יש חיום

חברות המתמחות בנושאים של ניהול מערכות, בקביעת מיבנים ארגוניים שיוכלו לתפקד,

להפיק את המכסימום במינימום חשל הוצאה, במינימום של כוח-אדם. על-פי הנחייה שלי



פנינו אל שורה של חברות המתמחות בו. ושא של ניהול תעשייתי - כדאי לזכור שהטלוויזיה

היא בין השאר גנז תעשיה - על-מנת שיכינו לנו סקר אבחון כולל ברשות השירור,

שיצביעו בשבילנו, על בסיס של מחקר מדעי, היכן נקודות התורפה ומה צריך לעשות

על-מנת לסלקן. בשבות הבא נקיים את המכרז בין כל החברות האלה. חלקן בעלות שם

בין-לאומי ורקורד משכנע מאוד של הצלחות - מפעלים כושלים שהפכו אותם למשגשגים.

ביקשנו מן החברות האלה סקר כולל, לאחר בדיקה וניתוח המצב הקיים ברשות השירו ר,

קודם-כל, דיאגנוזה מדעית מוסמכת מה לא בסדר. בתוך כל המהומה והמבולקה הזאת קשה

לדעת מה בדיוק לא בסדר. כולם יודעים שלא בסדר, אבל לא יודעים מה בדיוק. אנחנו

מצפים שהוזברה הזאת תיתן לנו הצעה לגבי המיבנה הארגוני והתאמתו למטרות רשות

השידור. ביקשנו מן החברה להציע לנו נוהלי תכנון לטווח קצר ולטווח ארוך-, ביקשנו

הצעה לתהליכי עבודה בתוך המיבנה הזה', למערכת מתקנים וציוד, על-פי הדרישות של גוף

כמו רשות השידור-, תהליכי קבלת החלטות. אצלנו הם מסובכים מאוד. ביקשנו מערכת

פיקוח ובקרה שאצלנו- כמעט ואינה קיימת; יחסי עבודה ומוטיבציה ליעילות; מערכות

לתקצוב ותמכור.

רשות השידור נותרה לנפשה לאחר שהממשלה הפסיקה את השתתפותה בתקציב. מהשתתפות

של 40% ירד האוצר להשתתפות של אפס אחוז. היום, נוסף לכל הצרות והחוליים, קופתנו

ריקה. בלי כסף אי-אפשר להפיק דבר. טלוויזיה היא עסק יקר מאוד. נוסף לכול - גם

קופה ריקה. צריך לפתח מערכת של שיווק ומכירות.

ללמדכם שאיננו שוקדים על שמרינו, איננו אדישים. לא הרמנו ידיים. אנחנו

עושים כל מאמץ אפשרי. מקדישים כל מחשבה לנסיון לרפא את הגוף החולה הזה .זה חייב

להעשות בשיטה מדעית, ולא בשיטת "זבנג וגמרנו". אין ספק שעם מאות העובדים

בטלוויזיה אפשר לעשות הרבה יותר. במקום לשלוח אותם הביתה - נשאיר אותם ונדאג

שיוכלו לעשות יותר. לשלוח אותם - זה לא פתרון. מה יהיה במקום? מישהו קיבל אותם

פעם לעבודה. הם לא הסתננו לעבודה בהתגנבות יחידים. חלק מהם נשאר ללא עבודה. משהו

תפטר את אלה שאינם עובדים. זאת לא חכמה. זה בניגוד להכרתי

ובניגוד למצפוני. אני אומר שאין עובדים גרועים, יש הנהלות גרועות.

זה מה שאנחנו אומרים.

י י מצא;

אנחנו תמימי דעים אתך. אין ויכוח על-כך.

א י פו רת;

אתם שואלים מה צריך לעשות עם החוק - אינני משפטן ואינני מתיימר לתת עצות.

אני מוכן להעמיד לרשות המשפטנים את הידע שנצבד בתקופת הנסיון שבו אני משמש

כמנכ"ל רשות השידור.

אני מציע לחברי הועדה הנכבדים לקרוא את הדו"ח של סר יו גרין.

מ"מ היו"ר ד' תיכון;

אם תעביר אותו אלינו, נפיצו בין החברים.

אי פורת;

לחלק מחברי הועדה, שביקשו, העברתי את הדו"ח.

אי נמיר;

האם הוא הציע לשנות את החוק?



א' פורת;

בין השאר, הציע לשנות את המיבנה.

די תלכו ן;

זה היה לפנ י 11-10 שנה.

אני מצטרף לדיון הזה באווירה שנוצרה, כאילו ערב תשעה באב. כולנו עצובים -

סוגרים את הרשות, מנהל הטלוויזיה ומנהל הרדיו יושבים בתמהון, כאילו חרב עלינו

עולמנו. הרדיו משדר בחמש רשתות, 19 שעות ביום, לכל העולם, גם לאחינו

בברית-המועצות וגם לבני דודנו הערבים. הטלוויזיה הישראלית, אף אם הופסקה עבודה

של 120 עובדי חוץ, שידרה שידורים מלאים, כולל "מבט לחדשות" אמש שהיה יפה מאוד

ומעניין מאוד.

הספקתי לעבוד עם שגי מנכ"לים. עבדתי גם עם מר לפיד, שבהזדמנות כזאת היה

דוחה את כל הביקורות ועושה מהכל אפרא דארעא. לאורי פורת יש היום מצב רוח הפוך.

זה עניין של מצב רוח - כאילו העולם עומד להתהפך. האמת, כמו בכל דבר, היא באיזה

מקום באמצע.

אני שמח שמורי ורבי, מבקר המדינה, שעבדתי אתו הרבה שנים הביע, באמצעות

שאלה, את דעתו על הניתוח המשפטי, שהבעיה איננה של חוק. תמיד אפשר לבדוק חוק

ולהכניס בו שינויים. פרופי ירון, כבר בשנת 1980, כתב בעתון "דבר" מאמר משפטי

מלומד, על-טמך נטיונו, והציע הצעות שינויים בחוק. אפשר לחלוק על ההצעה לשינוי

בחוק או לא, לא זו הבעיה של רשות השידור. ברור שאם עושים רפורמה וסדר חדש - זה

מועיל. יגדירו יותר טוב את סמכויות הועד המנהל, המליאה. אפשר להגדיר יותר טוב את

מעמד העובדים, אם הם כפופים לאגודת העתונאים, או גם לשירות המדינה וגם לאגודת

העתונאים; אם, כאשר מעלים אותם בדרגה, צריך אישור נציב שירות המדינה-, אם הממשלה

צריכה לאשר את התקציב למרות שאינה נותנת אף פרוטה. כתוב בחוק שהממשלה צריכה

לאשר את התקציב, למרות שהיום אינה נותנת אף פרוטה. עברו יותר מ-12 שנה מאז קבלת

החוק. יש מקום לבדיקה מחודשת. גם לי יש הצעות. איני מתנגד להצעות קודמי, פרופי

ירון. כתוצאה מכך יהיו שינויים, אבל לא זו הבעיה המרכזית של רשות השידור. הבעיה

המרכזית אינה בין המנכ"ל, הועד המנהל והמליאה. השפעת המליאה מועטת. להעמיד את

הבעיה כאילו המליאה מכריעה, זו העמדה הנובעת ממצב-רוח כזה או אחר. זו אינה

המציאות. אני מכיר את רשות השידור כמה שנים. נרמה את עצמנו אם נחשוב, שאם נשנה

סעיף זה או אחר בחוק הכל יסתדר. לא זו הבעיה ברשות השידור. הבעיה ברשות השידור

היא עצמאותם המופרזת, לטעמי, של כוחות בתוך העובדים, לעומת המנהלים על כל

דרגותיהם, לאו-דווקה המנכ"ל. אין בעיה שיש שמונה עורכי "מבט לחז-שות". דו וקה

בקדנציה הקודמת הועד המנהל עסק תרבה במה ששודר בוזדשות. בקדנציה הזאת אנחנו

עוסקים כל הזמן בקיצוצים, עוסקים בצד הניהולי והכלכלי. חברי הועדה המנהל, אולי

במודע, מתרחקים מעריכת צנזורה, שלא יידבקו בהם תוארים מן הקדנציה הקודמת. להעמיד

את הדברים כאילו שמונה חברי הועד המנהל מצלצלים לכתבים או לעורכי מבט לחדשות

ומכתיבים להם? לא זה המצב. רגעיה המרכזית היא שיש ועדי עובדים חזקים מאוד. הם

חזקים מאוד לא רק בגלל שההנהלה חדשה אלא בגלל שהטלוויזיה מונופוליטטית. זה נותן

לעובדים עצמה נגד מנהלי הרדיו והטלוויזיה ונגד מנהלי הרוטיבות. יש פה שרשרת, האחד

אינו מפחד מהשני, או שיש לו השפעה על ההחלטות.

לכן, רגעיה אינה חוקית. אם יישבו פה משפטנים, נציע הצעות ואפשר לשנות את

החוק, בהתאם לשינויים שחלו במשך הזמן, אך זה ישנה את המצב בשוליים. המצב אינו

טוב.

לגבי הכיסוי המירבי שזוכה לו רשות השידור בעתונות - צריך ללמוד על המתרחש

ברשות השידור מן השידורים, לא מהעתונות. הכתבות בעתונות הן תבלין מעניין של

קוריוזים וכיו"ב, אך הבעיה היא הניהול. הניהול הוא בכל הדרגים. אפשר לעשות מה

שעשינו ב"אל-על" - לסגור ולפתוח מחדש. יכול להיות שזה מודל נכון.

גם שם וזיתה בעיה של ועדים.

מי ינון;

התייעצתי עם מנכ"ל של קונצרן גדול. הוא אמר שדווקה עדיף שיהיו כמה ועדי

עובדים. יש לזה יתרונות. לא תמיד כאשר יש ועד אחד זה יתרון. אם היה ועד עובדים

אחד מכל 13 הועדים, לא בטוח אם למנהלים היתה אפשרות להגיד עוד מלה שיש להם היום

אפשרות להגיד. אינני חושב שמנהל הרדיו או הנהלת הטלוויזיה יכולים היום לשדר מה

שהמנהלים אינם רוצים, אי-אפשר לשדר דבר שהמנהלים אינם רוצים בו. אך, ההנהלה

אינה יכולה לכפות על העובדים לכסות עכשיו כתבה על ביקורת המדינה. זה שיקול

מקצועי של הכתבים. לדוגמה, אתמול היו ישיבות רבות של הגופים הציבוריים. הדבר

היחידי שהיה לו כיסוי הוא חילופי הדברים בין ניר לפורת.

מ"מ היו"ר די תיכון;

היום יש בעתונות עמודים שלמים על הטלוויזיה.

אתמול ישבה ועדת שידורים לחוץ-לארץ שדנה על כתבות ותכניות על העולם היהודי

בחודשיים-שלושה האחרונים. היה על כך פרסום מעבר לפרופורציה שיזיינו רגילים אליה.

זה היה כתוצאה מלחץ הגופים הציבוריים. ישבה אתמול גם ועדה תשדירי שירות, ועדה

לשידורי מורשת ישראל, וישבה ועדת הכספים שדנה בתקציב השנה הבאה. אחרי כל זה

להעמיד את הדברים כאילו אנחנו במדבר שממה ויש שריפה כללית? הדבר בהחלט באמצע.

אי נמיר;

אינני חושבת שהבעייה נעוצה בשינוי החוק. גם לא אתמוך בשינוי החוק. אני

מציעה לפנות ליועץ המשפטי לממשלה לגבי סעיף 19 לחוק. אני מניחה שניתן לפרשו

בפירושים שונים. נקבל את הקביעה של היועץ המשפטי. זו הבעיה המרכזית בחוק. גם מר

פורת התייחס לסעיף זה כאשר הציע שינוי בחוק. הוא דיבר על הסתירה בין סעיף (1)

לסעיף (2) שבסעיף 19. סעיף (1) חוקק בצורה כללית בכוונה. הפסיקה של היועץ המשפטי

לממשלה יכולה להבהיר את הסעיף. הוא גם יגיד אם יש מקום לתיקון הסעיף בחוק או לא.

איני מציעה להזדרז בשינוי החוק.

מ"מ היו"ר ד' תיכון;

הם יהיו הראשונים שיצטערו לאחר-מכן.

אי נמיר;

היועץ המשפטי יקבע בחוות-דעתו גם את הסמכויות. צריכה לקום ועדה שתבדוק

ותציע הצעות ליועץ המשפטי.

מר פורת, אני חברת-כנסת. גס אני חשופה לעתונות ולכלי התקשורת, כמו כל חבר

כנסת. ליווית אדם גדול מאוד במערכת הפוליטית מספר שנים. אתה יודע מה עושה

התקשורת לאנשים פוליטיים. אף פעם לא אומר שבנושא מסויים התקשורת אשמה. אמר מר

ינון, שמכל הישיבות החשובות שהיו אתמול ברשות לבידור דיווחו רק על אותו סקנדל לא

מכובד. כך קורה גם בדיווחים מן הכנסת. העתונות מעוניינת בסקנדלים, בכותרות.

אנחנו מכירים את כללי המשחק. לא ייתכן, שלגבי צד זה של השולחן, הסיפור הוא ממין

אחד, ולגבי הצד האחר - סיפור אחר. זה מס של המשטר הדמוקרטי, עם כל הכאב שבו.

כל אדם ואופיו. יש אנשים שאינם שולטים בהתבטאויות שלהם ואחר-כך

מצטערים, מובן שזה הופך לצימוקים, הרי לא מדובר במקדה אחד,

i

/



אי פורת;

על מה את מדברת?

אי נמלר;

אני מדברת על התבטאויות מן הסוג שהיו אתמול, שחוזרות על עצמן.

אי פורת;

אלו?

אי נמיר;

אתה רוצה שאאסוף את קטעי העתונות? אני רוצה שתצליח. אמרתי לך, שכל פעם

שמחליפים מנהל המצב יותר גרוע. אם מחר יחליפו את אורי פורת, איני יודעת אם המצב

יהיה יותר טוב. הטענה אינה במישור האישי.

דבר אחד איני מבינה. אם מישהו נבחר, או מונה, לנהל דבר מסויים והוא מג.יע

למסקנה שאיננו יכול לנהל, למה אינו מסיק מסקנות? אי-אפשר להחזיק בחבל בשני

קצותיו. אני בעד פניה ליועץ המשפטי שיבהיר את המצב. יש לתת אפשרות לנהל, אבל

ברגע שמישהו מכם מגיע למסקנה שאינו יכול לנהל, שלא ינהל. המצב ברשות השידור אינו

יכול להימשך. גם לי יש דעה על כל-כך הרבה ועדים. בשבילי הכתובת היא האדם העומד

בראש.

עי לנדאו;

יש לי קושי מסויים. לא ייתכן שיהיו שני גופים - ועד מנהל ומליאת רשות

השידור - במקום דירקטוריון בחברה רגילה. צריך לעשות משני הגופים גוף אחד. צריך

לקבוע סמכויות. בדו"ח של יו גרין מדובר על כך, שהגוף הזה צריך לשבת לא- יותר

מאשר אחת לשבועיים. בדרך-כלל דירקטוריון יושב אחת לשלושה שבועות, או חודש.

אי-אפשר להגיע להישגים אם אין נותנים להנהלה עצמאות לבצע מדיניות בלי להיכנס

לרגליה, לאצבעותיה, בכל רגע.

אין ספק שיש בעיות ניהול, אבל אם יש 13 ועדים ומצב של מלחמת הכול בכול -

המנכ"ל הטוב ביותר לא יצליח. צריך להגיע למצב שיהיה ועד אחד. 13 ועדים יכולים

להיות טובים כאשר כל-אחד מהם לבדו אינו יכול להשבית את המערכת, אבל אם כל אהד

מ-13 הועדים עומד על צומת רגיש ויכול להשבית את המערכת, אין זה טוב. כאשר יהיה

משא-ומתן על הסכם חדש, אחד הדברים שצריך לעמוד עליו הוא שיהיה ועד אחד ובאלו

תנאים אפשר להכריז על שביתה. אחת הדוגמאות הטובות היא הסכם העבודה החדש שנחתם עם

העובדים ב"אל-על".

י י מצא;

שם יש כונס נכסים.

עי לנדאו;

העקרון הוא של ועד אחד ולא של סדרה של ועדים.

בישיבה הקודמת היתה ביקורת קשה על כוח-האדט הגדול מדי ברשות השידור, בעיקר

של מספר העובדים הקבועים. במקום בו יש דרישה גדולה לחוש יצירה של תעובד,

בדרך-כלל הלחץ על האדם נופל ברגע שנעשה קבוע. תופעה דומה קיימת במוסדות להשכלה

גבוהה.



צריך להגדיר מדיניות ארוכת-טווח ולהביא להקטנת הסגל הקבוע של רשות השידור.

צריך להיות ברשות השידור שלד של סגל קבוע, שיתבסס על עניינים שוטפים, בהם חוש

היצירה הנדרש מאנשים מועט יחסית. רוב העובדים הארורים צריכים להיות פרי-לנסרים,

גופים שישכירו את לשירותים שלהם, שאפשר להשתחרר מהם אם אין שביעות רצון מהשירות

שלהם. צריך להבחין בין חוזל-עבודה עם עובדים קבועים לבין וזוזי עבודה עם ההנהלה

הבכירה. יש שכבה דקה של עובדים אתם צריכים להיות חוזים אישיים, כמו בחברות

ממשלתיות. אני מדבד על רמה של מנהלים ורמה של ראשי אגפים. אדם ברמה בכירה עובד

על-פי תוזה אישי והעבודה שלו יכולה להיות מופסקת. זה הכיוון שהלכו בו ברשות

הנמלים. מנהלי מחלקות עובדים על-פי חוזים אישיים. כך, כאשר יש שביתה, אתה יודע

שלפחות ההנהלה לצדך. אלה דברים לסווח-ארוך.

כיום אין לרשות השידור שום מתחרים. העובדים יחושו אחרת אם יהיה גוף מתחרה.

אני מדבר על ערוץ טלוויזיה שני.

מבקר-המדינה י י טונ יק;

האם אינך חושש מקרטל בין שני הערוצים, לפחות של העובדים?

עי לנדאו;

אם הכל יתבסס על המיבנה כפי שהוא היום, ברור שינסו ללכת לקרסל. הסכנה

לקרטל תמיד ישנה. אך המצב יהיה שונה כאשר ההנהלה תעבוד על בסיס של חוזים אישיים.

אני חושש מקרטל לגבי תוכן השידורים. במלים אחרות, עלולים לנצל אז הטלוויזיה

לרעה. הערוצים יכולים להיות מרוכזים בידי עובדים שתהיה להם זיקה למפלגה מסויימת.

מבקר-המדינה י' טוניק;

אחרי ששמענו את מר פורת, אני שוב עומד על החומרה שבמצב, בעיקר אני עומד

על-כך שאין מרות על העובדים. זה מתבטא ב-13 ועדים, בחוסר משמעת, בחוסר כלים

להכתיב משמעת. המצב קשה מאוד.

מי שמדבר על תיקון מצבים על-ידי חקיקת חוקים, הייתי אומר שהוא מפריז

בחשיבות חוקים. אינך יכול לחוקק חוק שיקצר את הדרך בין ירושלים לתל-אביב בעשרה

ק"מ. זה לא יילך. אם יש מצב שאי-אפשר לשנותו, לא תשנה אותו על-ידי חקיקת חוק.

י י מצא;

ייסלל כעת כביש עוקף לירושלים שיהיה קצר ב-12 ק"מ.

מבקר-המדינה יי טוניק;

את הכביש צריך לסלול, לא לחוקק. יותר חוקים יותר נזק. רק המשפטנים

יודעים את המגבלות של החוקים. אם נתלה את תיקון המצב בחקיקת חוקים, זה מקסם-שוא.

החוקים לא ירסנו את העובדים ולא ישתלטו עליהם. אם תוצע כאן תכנית מעשית, שקשורה

לשטח, איך להשתלט על העובדים, למשל, אני כמעט בטוח שנוכל לעשות זאת במסגרת

החוקים הקיימים. אם יכלו כל הקצים ותרצו שינוי בחוק, תוכלו לקבל. אבל לא נסיתם

לשנות את המצב. ציפיתי שמר פורת יבוא הנה עם תכנית אופרטיבית ולא מקסמי-שוא. עוד

ועדה, עוד מומחים - אתם יודעים מה פירוש הדבר? שנתיים של ציפיה. המצב יימשך. אם

רוצים לדחות פתרון, אפשר להזמין עוד ועוד ועדות מומחים ועוד ועוד תזכירים. יש

מצב שאין משתלטים עליו. הייתי מצפה מן המנהל שיגיד שהוא רוצה להשתלט ומבקש

שיתמכו בו. אבל הזמנת מומחים - זו דחית לעוד חמש שנים, והמצב יימשך כפי שהוא.

מי כמוכם יודע שזה כיסוי לאזלת-יד, לחוסר-מעש ולחוסר יכולת טיפול במצבים. תפקיד

המינהל לא לחוקק חוקים. תפקידו לנהל. איני רוצה לומר יותר מזה. אם המינהל איננו

תקין, צריך להסיק מכך מסקנות.

יו



י' מצא;

אני תמים דעים עם דברי מבקר המדינה. שמחתי לשמוע את דבריו, לפחות לגבי

הסקר שהוזמן, טוב שיוזמן הסקר, טוב שיילמד הסקר החדש, אך אני צופה שהוא ייגנז

באחת המגירות, ווה סם מרדים ל-5-3 שנים. במדינה שלנו, רבת התהפוכות, אי-אפשר

לדבר על טווה של 5-3 שנים. אינני יודע מי יהיה בשלטון אז ואלו שינויים אחרים

יחולו. הבה לא נתלה בסקר את הפתרון למצב.

שמענו ממר פורת שתי האשמות. האחת, כלפי העתונות; השניה, כלפי בית המחוקקים.

ההאשמה כלפי העתונות היא על מה שנכתב בה. צר לי לקבוע, שאחרי התיאור של מר

פורת, מה שנכתב בעתונות הוא כאין וכאפס. אם מדגישים - ואנחנו יודעים שזה כך -

שזה מוסד שאין בו היררכיה ועל-כן יש בו אנרכיה, מה כי נלין על העתונות? מה יש

להוסיף על-כך? נכון, העתונות מעוניינת בכותרות. הרחיבה על-כך את הדיבור

חברת-הכנסת נמיר. לא אוסיף על-כך. לא אתייחס לכותרות בעתונות. אני מתייחס לתוכן

הדברים. התוכן ששמענו פה, בדברי מה פורת, הרבה יותר חמור מהנאמר בעתונות.

לא ייתכן שיתוכחו אתך מעל דפי העתונות. לפני כשבועיים פורסם מכתב גלוי מן

החמורים ביותר, שמעיד על מערכת היחסים בין העובד למעביד. לא תתכן מציאות כזאת.

אי פורת;

מה לעשות עם יושב-ראש ועד כזה? להכניס אותו לבית-סוהד?

י י מצא;

בדבריך נתת תשובה לכך. אמרת שה"יוניוניסם" הוא בעל עצמה. אמרת שזה נובע מן

המונופול של רשות השידור. זו נקודת המפתח. אם יש מונופול, צריך להקים רשת נוספת

שתתחרה ברשת הקיימת. אם הרשת הקיימת תמשיך להתנחל כפי שהיא מתנהלת היום צריך

להביא לידי ניוונה. אין לי כוונה שתתנוון, אבל אם המצב יימשך, הגוף הזה צריך

להתנוון ולמות. המצב הקיים אינו יכול להימשך.

הניהול אינו טוב. אם יש ויכוח על סעיף 19 בחוק, צריך לתת לו פירוש -

אולי מבקר המדינה יתן לו פירוש, אולי היועץ המשפטי ואולי ממשלת ישראל - כדי שלא

יהיה ויכוח. הועד המנהל, שדוצה לנהל, נותן פידוש משלו וראש הרשות נותן פירוש

משלו, כי הוא רוצה לנהל את העבודה השוטפת. אני בדעה שהועד המנהל אינו עוסק

בעבודה שוטפת של הדשות. הייתי יו"ד דירקטוריון של וזברה. הדידקטוריון לא ניהל את

החברה. אינני מבין כלל את הויכוח בעניין זה. ההנהלה צריכה לקבוע מדיניות.

הויכוח הזה נמשך חצי שנה.

י י מצא;

היום יש מצב של הנהלה חלשה מול ועד עובדים הזק מאוד. השאלה היא מה גודם

למה - האם ועד העובדים החזק, הדומיננטי, מחליש את המנהל, או להיפך. נראה לי שגם

זח וגס זה.

הפתרון הוא, קודם-כל, בהקמת ועדה מתמדת שתעקוב אחר יישום ההמלצות. צריך

לצעוד לקראת הקמת רשת שניה. במקביל יבואו הסקרים.

(היו"ר די ליבאי)

אני רוצה להבדיל בין רשות השידור, הישגיה ומעמדה המקצועי, מצד אהד, לבין

הבעיות הארגוניות-מינהליות, מצד שני. אין חולק על-כך שיש הישגימ נכבדים לרשות

השידור בשנים האחרונות. בתחומים רבים יש שיפורים רציניים. גם המבקרים החריפים

אינם יכולים להכחיש זאת. מה שעומד לדיון זה היחס בין הגופים המנהלים לבין

העובדים. למה לא נתקבלו הצעותיו של יו גרין? יו גדין הוא אדם בעל תבונה רבה

ונסיון מקצועי. הוא ניהל אחת הרשתות הטובות ביותר בעולם, אם לא הטובה שבהן -

יש צורך לתקן את המצב הקיים. דרכים שונות לכך. אחת, הנראית קלה ונוחה -

תיקון החוק. אני מסכים עם מבקר המדינה, שבמקרה זה הבעיה המרכזית איננה פורמלית

אלא מהותית. ייתכן שהבעיה נעוצה במיבנה. המיבנה מעוגן בחוק. יש צורך לשנות את

המיבנה. שני גופים מנהלים - המליאה והועד המנהל - מוגזמים לגוף כזה. שני

הגופים מורכבים מאישי ציבור. יש להסתפק בגוף אחד שיתכנס פעם או פעמיים בחודש.

עצם זימון הגוף פעם או פעמיים בחודש פירושו אי-התערבות בדרג המקצועי, אי מתן

הוראות בתחומים שצריכים להיות בידי המנהל או העובדים עצמם. יוזד עם זאת,

התמקדמות בעיצוב המדיניות של רשות השידור.

כיום המצב גובל באנרכיה. איש אינו רוצה בה. איך משנים את המצב?

לגבי הסקר, רצוי שייעשה תוך זמן קצר מאוד, כדי שלא ייהפך לאחר-מכן לעוד

מסמך למגירה. זה יהיה עצוב מאוד, שהרי גם דו"ח נפלא של מר גרין היה מונח במגירה

עשר שנים. מה שהיה חסר הוא רצון להתייחס אליו. מי יערוב לנו שלאותו סקר לא יהיה

אותו יוק. אולי מוטב להביא לנו הצעה קונקרטית, אופרטיבית, בעקבות התייעצות עם

אותם אנשים שאתה רוצה להתייעץ בהם? תביא לועדה הצעה ממשית איך אתה רואה אפשרות

לשינוי המצב הקיים, על-מנת שההנהלה תנהל, אבל לא ששמונה איש יוציאו הנחיות. היתה

תקופה כזאת. חברי הועד המנהל רצו ש ישדרו ב"מבט לחדשות" דבדים מסוי ימים, בשעה

מסויימת. מצב זה פוגע בעצמאות המקצועית, שהיא נכס לכל רשות שידור.

אם יש אבטלה סמויה, ההגנה שלך עליה, מר פורת, אינה נראית לי, בעיקר בימים

אלה כאשר מוקדש מאמץ עליון לחסכון. כולנו נתבעים להדק את החגורה. אם שומעים שיש

אנשים שבמשך שנים מקבלים משכורות, ללא עבודה, זה מקומם כל אזרח. מפטרים המונים

במקומות עבודה שונים. עובד "אתא" מייצג את הסבל האמיתי של אנשים העומדים להיות

מפוטרים, בשל אי-יעילות המנהלים. פה המצב הפוך. יש אנשים שהמערכת אינה נזקקת

לשירותיהם. אם העובדים מובטלים, סימן שהרשות אינה זקוקה לשירותיהם. אם אינה

זקוקה לשירותיהם, טבעי שתביא שירותים אלה לקיצם. הנסיון להגן עליהם, עד האחרון

שבהם, הוא בלתי אפשרי. היעול מחייב הסקת מסקנות.

ההנהלה צריכה להתמקד על אי התעדבות הועד המנהל. יש להביא את המחלוקת בעניין

זה להכרעה. אם לא תהיה אפשרות להכריע בשאלה זו במישור המינהלי, יש לנסות להגיש

תיקון בחוק.

הכפל של ועד מנהל ומליאה - זה עניין לתיקון בחוק. אנוזנו מעוניינים לייעל

את רשות השידור, לתת לה כלים יותר טובים. אנחנו מעוניינים שהמנהל ינהל ושמעצב

המדיניות יעצב מדיניות. איש אינו רוצה באנרכיה בכלי שהוא מן המרכזיים במדינה.

אם הסקר המוצע הוא עניין לזמן קצר, יש לעשותו. ולא, אולי לוותר

עליו לטובת התייעצות עם טובי המו מחים, שאפשר לזמנם תוך חודש. יש להניח את האצבע

אלה ואלה מכשילים ניהול תקין. במקביל, יש להביא הצעה

לגבי מובטלים סמויים. המשק אינו יכול להרשות לעצמו אבטלה סמויה. זה סותר את

המאמץ הממלכתי לחסכון.

אם ייעשה מאמץ כפול - מצר אחד, להגיש הצעה אופרטיבית-קונקרטית; מצד שני,

לשים לב לרגישות הציבור בעניין בזבוז משאבים - אפשר להחזיר לרשות את כבודה

ו מעמדה.



מבקר-המדינה י י טונ יק;

אני רוצה להוסיף נקודה. התרשמתי מדבריך, מר פורת, שהבעיה היא מצד אחד,

ניהול, ומצד שני, מקצוע. לא ייתכן שמנהל שאיננו בעל מקצוע יכתיב מה צריך לעשות.

בוודאי לא ייתכן שבעל המקצוע ינהל אם איננו יודע לנהל. איך להגיע לסינתיזה - אין

לי הצעה, אבל זה דבר שדורש פתרון. ייתכן שדווקה בנקודה זו דרושה הבהרה בתקנות או

בחוק.

אי ח' שאקי!

3ו ועדים - זה מתכון לכשלונות נמשכים. המצב ב"אל-על" הוכיח זאת. האחדת

הועדים היא אחת הדרכים ליישור ההדורים.

הישיבה הזאת היתה קשה ביותר. אם צריך להסיק מסקנות ממה שנאמר כאן, הרי זו

פעולה ללא רחמים. אני מציע לא לסכם היום את הנושא. אני מציע שהפרוטוקול יופץ

בין החברים והסיכום ייעשה בשלב יותר מאוחר, לאחר שהרוחות יתקררו. נראה שהגענו

לקצה הדרך. דברי מר פורת היו כנים. איני מקבל את דבריך, מר יינון, שהוא אמר את

דבריו בהשראת הדברים שארעו אתמוך. הוא אמר מה שהוא חושב.

זה המצב שבעה חודשים.

ד' תיכון;

הגענו לקצה הדרך. אם אינכם מבינים זאת, המצב חמור כפל-כפליים. כאשר יש 3 1

וערים יש אנרכיה. למדנו זאת מן המצב שהיה ב"אל-על" ובנמל אשדוד. כשאין היררכיה

יש אנרכיה.

לגבי כוח-אדם - אני מצטרף לדברי חבר-הכנסת שאקי. אם יש כיווץ בכל המשק,

אין מנוס מכך שגם ברשות השידור יהיה כיווץ.

לגבי הסקר - מדבר סקר-שקר תרחק. חבל על הזמן. תפקידך לנהל. החוק אינו מפריע

לך. אם לא תנהל, בסופו של דבר תצטרך להסיק מסקנות. מנהל צריך לנהל. מר יינון,

אתה במועצת המנהלים. תפקידך לבקר, לא לבוא במקום המנהל. הסעיף בחוק מועתק מן

הסעיף המקביל ברשות החברות. מועצת המנהלים מבקרת. המנכ"ל מנהל. אם לדעת חברי

מועצת המנהלים המנכ"ל אינו מנהל כהלכה -

מי ינון;

הוא אמר שאינו מנהל כהלכה.

מדבר סקר-שקר תרחק. צריך לשבת ולקבל החלטות. כל-אחד צריך לדעת מה מקומו.

במצב הנוכחי, לאחר מה ששמענו היום, צריך להמליץ על מינוי כונס נכסים לרשות

השידור, בדומה להחלטה שנפלה ב"אל-על". מה ששמענו - אין חמור ממנו. צריך להסיק

מסקנות. אני מציע ליושב-ראש לדחות, בשלב זה, את הסקת המסקנות עד-אשר נעיין

בדברים פעם נוספת.

היו"ר די ליבאי;

לכולנו תחושה שלא זו השעה לסיכום הדיון. אנחנו דנים כל הזמן מן ההיבט של

דברי הביקורת, שלמעשה לא נסתרה על-ידי אנשי הרשות.

1

עוד לא ענ ינו על זה כלל.

התמונה שהצטיירה מדו "ח המבקר היא, שהרשות לא התנהלה כפי שצריך-

נראית לי ההצעה של ר1בר-הכנסת מצא, להקים ועדת משנה. ייתכן שתהיה כל-כך

רחבה, שיישבו בה כל החברים הפעילים בועדה. ועדת המשנה תעקוב אחד ביצוע המלצות

המבקד, גם לאור הדו "ח הפנימי שקיבלנו. יו"ר הרשות הביא לנו היום את שלושת

הדוחו"ת השנתיים האחרונים של ביקורת הפנים ברשות השידור. הם יימצאו על שולחני

ועומדים לדשות כל חברי הועדה. כמו כן הוא המציא לנו את המאמר שפרסם בזמנו פרופ'

"שינויים בחוק רשות השידור - דדושים: מיבנה חז-ש

של המוסדות הציבוריים של הרשות וסידורים טובים יותר באשר למינויים של בעלי

תפקידים מרכזיים". זה בדיוק הנושא שנדון כאן.

אבקש שהמזכירה תעביר לנו עותקים.

היו"ר די ליבאי;

אני מציע לקבל עקרונית את ההצעה של חבר-הכנסת מצא. ועדת המשנה תציע למליאת

הועדה את הסיכום לדיון הזה, שיכלול הצעות תיקונים בחוק רשות השידור, התיקונים

הנובעים מהערות מבקר המדינה, המתבקשים על-מנת לייעל את עבודת הרשות. מובן שועדת

המשנה תתחשב בהמלצות מומחים שהוזכרו כאן וגם בהמלצות של פרופ' ירון.

אני מציע שאותה ועדת משנה תבדוק גם את נושא כפיפות הכתבים ברשות השידור

לכללי האתיקה של מועצת העתונות. זה אכן נושא פרובלמטי. ייתכן שניתן לפתור את

הבעיה רק על-פי חוק. אני מדבר רק על הכפיפות. מועצת העתונות קובעת את כללי

האתיקה. לא אנחנו ולא הכנסת. איני רוצה התערבות הממשלה והחוק באמצעי התקשורת.

אינני רוצה לפגוע בחופש הביטוי שהוא נכס עליון בדמוקרטיה הישראלית, התעוררה שאלה

אם העתונאים שעובדים ברשות השידור כפופים למועצת העתונות או לא. אם מועצת

העתונות אינה יכולה להפעיל את סמכותה, כיוון שהעתונאים פועלים ברשות השידור

על-פי חוק, ייתכן שיש מקום לתת את הדעת לעניין זה. אם מקימים ועדת משנה, מן

הראוי שועדת המשנה תדון גם בשאלה זו.

ועדת המשנה תשמע את יוייר הועד המנהל ואת וזכרי הועד המנהל. כן תשמע את

המנכ"ל ואת נציגי העובדים.

אני מציע הצעה זאת כסיכום ביניים. ועדת המשנה תכין מסקנות לאישור מליאת

הועדה.

די ורדי;

מן הראוי שבישיבה הבאה נשמע את תגובת הרשות לדו"ח הנוגע לכוח-אדם. לא היתה

להם הזדמנות להגיב.

היוייר די ליבאי;

בישיבה הבאה לא ניכנס לבעיות הניהול הכללי. זה יהיה בתחום ועדת המשנה.

נשמע את תגובת הרשות להערות מבקר-המדינה בעניין ניהול כוח אדם, ונתייחס

ל"לבי-תרום". תקבלו הודעה על מועד הישיבה לדיון בנושא זה.



א' פורת;

אני מבקש להעמיד דברים על דיוקם. מבקר המדינה הנכבד אמר, שביקשתי לשנות את

החוק. עם כל הכבוד, זה לא מדויק. לא ביקשתי לשנות את החוק. חוק רשות השידור,

ביסודו, חוק טוב. הוא מגן על חופש העתונות.

מבקר-המדינה י י טונ יק;

לא התייחסתי למה שאתה אמרת. התייחסתי לדיון שהיה פה.

אי פורת!

הצעתי להכניס תיקונים לחוק, לא לשנותו. אני רוצה להביא לתשומת-לבם של

המשפטנים, שבחוק הבריטי, למשל, יש סעיף הקובע שיש לעדכן אותו אחת לשנתיים

על-סמך הנסיון שהמצטבר. בחוק שלנו לא נגעו מאז שהוא התקבל. הוא חוקק לפני שהיה

איזה שהוא נסיין. עוד לא היתה אפילו טלוויזיה. ביקשתי להכניס בחוק תיקונים

על-סמך הנסיון שנצטבר במרוצת השנים. במה חטאתי כאן?

כדוגמה הצגתי את סעיף 19 בחוק, כאשר סעיף (1) שבו אומר דבר אחד, וסעיף (2)

- ההיפך. סעיף זה דורש תיקון. הוא גורם לאחת המכשלות הגדולות בניהול רשות

השידור. אני רוצה להבהיר לחברי הכנסתי. יש החלטה של הכנסת הקובעת שמנכ"ל רשות

השידור הוא העורך הראשי של הרדיו והטלוויזיה. בפועל, בגלל החוק שסובל מליקויים,

הדבר איננו בר-ביצוע. עורך ראשי יכול למנות מנהל מחלקת חדשות כראות עיניו. בגלל

חוק רשות השידור הקובע שהעתונאים ברשות השידור הם עובדי מדינה, לתפקיד זה דרוש

מכרז. האם אנחנו הדוברה הממשלתית למדליות ומטבעות? זו עתונות. אם העורך הראשי

אינו יכול לקבוע מי האנשים אתם צריך לעבוד, מי האנשים המקצועיים שלפי הערכתו

המקצועית יכולים לבצע את העבודה, כיצד הוא יכול להיות עורך ראשי? אם על כל

פסיקה בעניינים מקצועיים יש ערעור בזע7 המנהל, איך הוא יכול להיות עורך ראשי?

האם אתם מכירים עורך ראשי שכפוף לדירקטוריון שיושב מעליו עם זכויות וטו? אם כן,

ההוזלטה של הכנסת ריקה מתוכן. אי-אפשר לבצעה. אני מכלה את זמני במאבקים. אף מנכ"ל

אינו יכול לנהל מאבקים עם עובדים מלמטה ועם ועד מנהל מלמעלה בו זמנית.

מה שקרה בועד המנהל זה דוגמה למה שאני אומר. היתה החלטה להשבית את עבודתם

של עובדי חוץ. ועד עובדי חוץ החליט להשבית את השידורים. קיבלתי החלטה משמעתית

חמורה בעניין זה. הועד המנהל מערער על החלטת העורך הראשי. מה אתם רוצים שהעובדים

יגידו? אם העובדים יודעים שיש זכות וטו לועד המנהל, למה הם צריכים לקבל את

החלטות המנכ"ל?

מתכנסים היום אחר הצהריים לדון בזה.

אי פורת;

גם פרופ' ירון כותב, במאמר המפורסם שלו, שצריך להכניס תיקונים בחוק רשות

השידור. ופרופ' ירון הוא משפטן. הוא היה יו"ר הועד המנהל במשך שש שנים. הוא מכיר

את המטריה.

י י מצא;

מה עשית עד-עכשיו כדי להביא לשינויים האלה?

אי פורת;

ניסיתי להגיע, ברוח טובה, למודוס-וויוונדי עם חברי תועד המנהל. זה לא הולך.



הדיון הזה הוא על ממצאי דו"ח המבקר לתקופה שההנהלה הנוכחית כלל לא אחראית

לה. קיבלנו את המצב הזה של אי יכולת לתפקד ושל אי יכולת לנהל מקדנציות קודמות

ברשות השידור. לא המצאנו את הדבר הזה. בא אליכם היום מנכ"ל על-סמך נסיון שהצטבר

אצלו בשבעה החודשים האחרונים. הוא אומר מה לא בסדר.

לגבי דו"ח מבקר המדינה, את הליקויים שנתגלו יש לתקן מייד. במצב הקיים אינני

מסוגל לתקן שום דבר. כאשר אני מחליט להשעות עורך מסויים מתפקידו, בתוקף סמכותי

כעורך ראשי, הועד המנהל מערער על-כך. אחר-כך אני מחליט, משיקולים מקצועי ים,

להחזירו, לאחר תקופת השעייה, הועד המנהל מונע זאת. איך אפשר לנהל כך את

העניינים? כאשר יש משא-ומתן עם עובדים על ענייני שכר והועד המנהל מתערב בכך

מאחורי גבי, האם יש אפשרות לנהל?

לעניין פיטורין - האם מישהו מעלה על הדעת שאפשר לפטר עובד קבוע אחד ברשות

השידור? חברי ועדה הביעו זלזול במגמה שלי לפנות לוזברת יעול. אמרו שיהיה עוד

מסמך למגירה. רבותי, אי-אפשר לומר בנשימה אחת שני דברים - מצד אחד, ללמוד את

דו"ח יו גרין, אוזר המומחים הגדולים בעולם לטלווויזיה, ומצד שני, להתעלם מהמלצתו

שמגמתה לשכור שירות של חברת ייעול. פניתי לתברות יעול על-פי המלצתו של יו גרין.

הוא קבע שצריך לעשות זאת כדי להכניס את מערכת הטלוויזיה לתפקוד נאות. אומרים:

לא ניוושע מדו"ח חברת ייעול. אני אומר שכן. הטלוויזיה היא דבר מורכב ומסובך

מאין כמוהו. אני חושב שאני הולך בדרך הנכונה כאשר אני פונה לחברת ייעול. לא

צריך להגיד שזה מקסם-שוא. זו שיטה רצינית, זו דרך רצינית לפתור את הבעיה על בסיס

מדעי. לא צריך שדו"ח כזה יישאר במגירה. צריך להפעילו כפי שצריך להפעיל את

המלצות דו"ח יו גרין.

לסיכום, רשות השידור, הגיעה לרגע של אמת. קופותיה ריקות. אם יש כסף, אפשר

למרוח פה ושם, לוח המשדרים לא נפגע. בתקופה של מצוקה ומוזסור, נוהגים לאחוז איש

בגרונו של רעהו. כל-אחד מחפש שעיר לעזאזל. הכי נוח להגיד: המנכ"ל אינו מנהל.

צריך לטפל ברשות טיפול שורש. אני מקבל את גישת יושב-ראש הועדה, שהדבר הזה צריך

להעשות שלב אחרי שלב, תוך בדיקה. צריך לחפש דרכים נאותות על-מנת להעמיד את רשות

השידור על רגליה. יש לנו עובדים טובים, בעלי כשרונות יוצאים-מן-הכלל. אני נגד

חיסול עובדים. אני בעד חיסול אבטלה. אותם עובדים יכולים לעבוד טוב. יש לי עובדים

בשביל שלושה ערוצים.

תודה רבה.

כבר סיכמנו את הדיון. בתחילה הישיבה הבאה, תעלינה שאלות מסויימות, לא

במעמד אנשי הביקורת. נדון בהן בהעדרם.

הצעה לדיון במינויו של מר דוד ארמון כיועץ ללא שכר לשר האוצר -

מכתב חבר-הכנסת חיים רמון מיום 4 בדצמבר 1984

קיבלתי מכתב מחבר-הכנסת חיים רמון, שאיננו נוכח כרגע, בעניין מינויו של מר

דוד אדמון כיועץ ללא שכר לשר האוצר. הוא כותב: "אבקש לכנס את הועדה לביקורת

לדעתי על הועדה לדרוש ממבקר המדינה, בתוקף סמכותה לפי סעיף 21 לחוק מבקר

המדינה, ליתן חוות דעתו בנושא מינויו של מר דוד אדמון, איש משק ופרסומאי, כיועץ

להסברה ללא שכר לשר האוצר.



מבלי לפגוע במר אדמון ובכישוריו לתפקיד, אני סבור כי מינוי כזה איננו

מתיישב עם כללי המינתל הציבורי התקינים. עובדים הפועלים במחיצת שר האוצר

, והנמצאים במעגל הראשון של מקבל ההחלטות במשק, חייבים לדעתי שלא לעמוד בחשש

לניגודד עניייים בין ענייניהם הפרטיים לבין תפקידם הציבורי. חשש כזה מתעורר

לדעתי בעניינו של מר אדון, ובהקשר זה אבקש להזכיר את דו"ח מבקר המדינה מס' 29,

אשר ביקר את העסקתו של מר אדמון, בנסיבות דומות, כמנהל אירועי שנות ה-30 לעצמאות

המדינה.

עובדות אלה מעלות ספקות באשר לשמירת הנורמות הרצויות במינהל הציבורי בישראל

ומחייבות התייחסות מפורשת של מבקר המדינה אליהן."

מכתב זה הונח על שולחן הועדה. נדון בנושא באחת הישיבות הבאות, בנוכחותו.

הצעה של חבר-הכנסת י' צבן להמשיך את הדיון בנושא של בטיחות ובריאות של עובדים

י י צבן;

בסוף הקדנציה הקודמת נתקיים דיון בנושא של בטיחות ובריאות של עובדים. הדיון

לא נסתיים. אחת הנקודות שהמבקר ביקר בחריפות זו העובדה שמסקנות של ועדה שמונתה

על-ידי שר העבודה והרווחה לא הוגשמו, ביחוד בנושא של הקמת רשות לאומית לבטיחות

ובריאות. שני האסונות שארעו לאחרונה בעולם - במכסיקו ובהודו - מעוררות את השאלה

מחדש. חלקים גדולים מאוכלוסיית ישראל יושבים על "הרי געש". העדרה של רשות לאומית

כזאת היא מחדל שלא יסולח. הועדה החלה לדון בנושא. היא לא סיכמה את הדיון. יש

שאלות בוערות. הזמן דוחק. נציגי חברת n.b.a.ביקרו במפעל שלושה שבועות לפני

האסון בהודו. הם הציעו אמצעי ניטור מודרניים, שכאשר יש דליפה, תוך שלוש דקות

מופעלת מערכת אזעקה. התשובה היתה שתוך חודש יהיה תקציב לכך.

תואיל בטובך להעלות את עיקרי הדברים בכתב. זה יהיה סדר היום לישיבה הקרובה.

הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.50)