הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



פרוטוקול מס' 265 א

מישיבת ועדת החנוך והתרבות

שהתקיימה ביום בי, ס"ז בכסליו תשמ"ט, 7.12.87, בשעה 9.30

(נוסח לא מתוקן)

בנוכתות;

היו"ר נ' רז

אי הראל

מ' פלד

א' סרטני

מ' איתן

ז י עטשי

מוזמנים; אי אמיר - המזכירות הפדגוגית

נ' פדהצור - המפקח לעניני בתי"ס אקסטרניים

ש' עמיחי - מנהלת מחלקת הבחינות במשרד החנוך

אי אביאסף - מנכ"ל "אנקורי"

אי הבר - מנהלת "אנקורי" בת"א

ע' ערד - מנכ"ל "רון"

ד"ר מי לנדאו - מנהל פדגוגי ב"רון"

מי מאיר - מנהל "רון" בהרצליה

עי אשר - מנהלת "רון" בת"א

מ' גני - מנכ"ל מישלב

ב' ניטים - משרד החנוך

מ"מ מזכירת הוועדה;

יי גידלי

הקצרנית;

ת' בהירי

סדר-היום;

בתי-הספר האקסטרניים



בתי-הספר האקסטרניים

היו"ר נ י רז;

אנו מקדישים את הישיבה לנושא בתי-הספר האקסטרניים. אנו מעונין שנשמע על

פעילותכם, ועוד אפרט את הנקודות שמענ ינ ות אותי.

קראתי אתמול בעתון כי בבתי-הספר הערביים איו כל ציוד

התגוננות אב"כ ואין בהם מקלטים, כאילו מובטח כי לעולם לא יזדקקו לכד. מה מדיניות

משרד החנוך בנושא אמצעים, ציוד ותרגולת בטיחות ובטחון בבתי-ספר ערביים.

קראתי אתמול בעתון כותרת גדולה, אשר מדגישה שבבית-שאן אין אפשרות להשיג

מורי פיזיקה לבתי-הספר התיכוניים. נסיונות מנהלי בתי-הספר להשיג מורים בחוזים

אישיים ובשכר גבוה עלו בתוהו. תלמידים הצריכים להתכונן לבגרות, נאלצים לנסוע

למכללת אוהל שרה בעפולה. התקשרתי אתמול בערב אל שכני מבית-שאן, מנהל בית-ספר

תיכון, ושאלתי אותו אם קרא את המודעה. הוא אמר שלא. אמרתי לו כי הדברים נאמרו

בכינוס בענין האינטגרציה אשר נערך בירושלים לפני שבוע. לשאלתי השיב לי המנהל

קובי מימון, כי יש לו מורה אחת לפיזיקה שהיא בעלת תואר אמ.א. יש לו עוד שני

מורים ותיקים אשר מכינים את התלמידים לבחינת בגרות ב-3 ו-5 יחידות. גם השנה וגם

בשנה שעברה נמצאו תלמידים הראויים לעבור את הבחינה ב-4 וב-5 יחידות, ואף הוגשו

לבחינה. באנגלית הכיתות מסודרות על-פי רמות וצרכים. הוא מודה כי מדי שנה יש בעיה

של איוש המישרות, אד מעולם לא היה מצב בו התלמידים לא למדו. אני אומד זאת כדי

להמחיש את הפער הקיים בין הידיעה בעתון לבין המציאות.

מי פלד;

אני רוצה להציג שאילתה, בעקבות כתבה מפורטת ומלווה צילומים, על פעילות מורי

ביה"ס היסודי על-שם אוסישקין ברמת-השרון, אשר עסקו בהחתמת הורים באמצעות

התלמידים, על פטיציה התובעת לסלק את עובדי מועצת רמת-השרון הערבים. הכתבה מלווה

גם בשמות. אני מבקש לקבל את תגובת משרד החנוד לכד. לאחר שלוש שנים בהן המשרד

מקיים את פדוייקט הדו-קיום, כיצד תופעה כזו יכולה להתרחש.

ב. מדוע הסכם השכר לא הוחל על סגל האוניברסיטאות, אשר החל בנקיטת סנקציות

מאתמול.

אי הראל;

אני רוצה לשאול, האם נכונה השמועה המהלכת במסדרונות משרד החנוד,

שהאוניברסיטאות ובתי-הספר לחנוד יקבלו הדשאה לעסוק גם בהכשרת מורים, תוד התחרות

עם הסמינרים. אם כך יהיה, פרוש הדבר הפסקת תהליך האקדמיזציה של הסמינרים והפיכתם

לכלי אין-חפץ בו.

הין"ר נ' רז;

איני יודע אם אי-פעם במשד השנים האחרונות קיימה ועדת החנוך דיון בנושא

בתי-הספר האקסטרניים. מצאנו לנכון לקיים דיון בנושא יחודי זה, על מנת להבין את

הצדדים השונים של הבעייתיות בנושא זה. איני יודע כמה תלמידים נמצאים במערכת

החנוך האקסטרנית.

אי אמיר;

אני מציע שעל-כד ישיב מר פדהצור.

נ י פדהצור;

משרד החנור יודע את מספר הנרשמים אצלו לבחינות, אר לא את מספר התלמידים.

על-פי הנתונים שבידינו ישנם בין 10 אלפים ל-15 אלף תלמידים בבתי-הספר האקסטרנים.



מי גולן;

נראה לי שהמבחן הוא פתיחת התיק במשרד החנוך ולא ההגשה לבחינה. כל מי שפתח

תיק נחשב לתלמיד אקסטרני.

מי מאיר;

על-פי מה שהתפרסם לאחרונה בעתונות כ-25 אלף. זהו הנתון לקייץ האחרון.

היו"ר נ י רז;

מדובר איפוה בכמה עשרות אלפים, ביניהם תלמידים בגיל בית-ספר ובוגרים הרוצים

להשלים את תעודת הבגרות. ועדת החנוך של הכנסת רוצה להכיר את הנושא על בעייתיותו

והתרומה של מערכת זו.

אני רוצה לברר מספר נקודות; האם ביה"ס האקסטרני זקוק לאישור משרד החנור,

האם הוא עומד תחת פיקוח משרד החנור?

נ י פדהצור;

בהחלט כן.

היו"ר נ י רז;

התשובה לשתי השאלות האלו היא איפוא חיובית, והיא כולתת גם את ביקוריו של

המפקח.

קוראים לבתי-ספר אלה "בתי-הספר של ההזדמנות השניה". האם אתם מקבלים את

הכינוי הזה? השאלה היא, האם ההזדמנות הראשונה ניתנה לתלמידים אלה, או שביה"ס

האקסטרני הוא ההזדמנות הראשונה עבורם? אני מכיר את הנושא מההתיישבות העובדת.

תלמידים אשר רוצים בתעודת בגרות מבלי להקדיש לנושא יותר מדי שנים, נרשמים לביה"ס

האקסטרני. עבורם זוהי ההזדמנות הראשונה.

האם התלמידים הבאים לבתי-הספר האקסטרניים נשרו מהמערכת האינטרנית ומאלו

סיבות? האם הם מתקשים בתפיסה? האם לא יכלו לעמוד בדרישות ביה"ס האינטרנטי או

למסגרת המשמעת של ביה"ס? האם יש להם בעיה מנטלית או משמעתית? מהו האיפיון של

התלמידים הבאים אליכם?

בתחום אחר; האם המורים העובדים ברשתות שלכם, מקבלים הכשרה מיוחדת, שתאפשר

להם להגיש את החומר לתלמידים מסוג זה בצורה המתאימה להם? יש לתלמידים אלה איזה

שהוא ייחוד המצריר גישה מיווזרת, אופן אחר של הבאת החומר אליהם. האם משכפלים את

מה שקורה בביה"ס התיכון האינטרני, מגישים להם אותו חומר, מבלי להתחשב במה שהם

מבינים. אני מבין שמטרתם המוצהרת של בתי-הספר האקסטרניים היא להביא את התלמידים

לבחינות הבגרות. האם בבתי-הספר שלכם יש תשומת-לב גם להיבטים האחרים של החנור:

להיבטים חברתיים, ללמודי וזברה, הומניסטיקה וידיעת הארץ ולארועים חברתיים בתור

ביה"ס. מהם שעורי ההצלחה של התלמידים בבחינות הבגרות? אני רוצה לשמוע מה מעיק

עליכם? מה היה תורם לשיפור פני החברה? אני מתכוון גם למסגרות הלמוד לבני כיתות

י"א-י"ב וגם למסגרות הלמוד למבוגרים.

אי הראל;

האם שכה"ל בכל המוסדות האלה הוא אחיד?

אי אמיר;

כן.



מי פלד;

האם מדובר במערכת אחת הפועלת מתור תיאום, או בשורה של בתי-ספר שכל אחד מהם

סוברני?

אי סרטנ י;

ישנן מכללות אזוריות שגם בהן יש למודים אקסטרניים. האם יש איזה שהוא קשר

למכללות האזוריות עם המערכת שלכם?

אי אמיר;

אני רוצה להתייחס לכינוי "הזדמנות שניה"; במשרד החנוך יש פרוייקט מיוחד

הנקרא בשם זה, ואין הוא מתכוון לבתי-הספר האקסטרניים. ההזדמנות השניה היא

האפשרות הניתנת למספר תלמידים ללמוד חצי שנה בנוסף ל-12 שנים, כדי לסיים את

למודיהם התיכונ יים.

היו"ר נ י רז;

למי זה מיועד?

אי אמיר;

לבתי-ספר באזורי מצוקה, בהם יש לתלמידים מסוימים בעיה להגיע לתעודת בגרות.

אנו מאפשרים להם ללמוד, ולשם-כך דוחים את שירותם הצבאי בחצי שנה. לכר אנו קוראים

הזדמנות שניה, ולא הייתי רוצה להחליף זאת עם בתי-הספר האקסטרניים.

לגבי משרד החנוך קיים תלמידים אקסטרניים . בתי-הספר אינם נחשבים ככאלה

המגישים את תלמידיהם לבחינות הבגרות, כפי שעושים זאת בתי-ספר תיכוניים אחרים. כל

תלמיד אקסטרני נרשם בעצמו לבחינות. זו אחת הסיבות לכר שאנו מודעים יותר למספר

הנבחנים מאשר למספר הלומדים בבתי-הספר.

אי הראל;

מה ההגיון בכר?

אי אמיר;

זה קשור ביחס האמביוולנטי של משרד החנוך למערכת זו. מצד אחד, איננו רוצים

שהמערכת הזו תתחרה במערכת הרגילה או תסחוב ממנה תלמידים.

אי הראל;

אם כר, אתם יכולים להקשות על בתי-הספר ולא על התלמידים?

אי אמיר;

אנו לא מקשים על התלמיד. הוא פותח לעצמו תיק ונבחן. מצד שני, המשרד מכיר

בעובדה שבתי-הספר האלה עונים על צרכיה של אוכלוסיה שאינה מקבלת פתרון במסגרות

אחרות. כאן אני מגיע לשאלה, מי האוכלוסיה אשר מגיעה לבתי-ספר אלה. מדובר בשתי

אוכלוסיות; האחת והיא העיקרית , תלמידים שלא הצליחו להסתדר במסגרת בתי-הספר

האינטרניים. איני מתכוון לכר שתלמידים אלה הם בהכרח חלשים, לעיתים הם לא מסתדרים

מסיבות אחרות. בתור הקבוצה הזו יש כמובן תלמידים החלשים יותר מאלה הנמצאים

בבתי-הספר האינטרניים. קבוצה שניה היא של תלמידים שיש להם תחושה שהם מבזבזים את

זמנם בביה"ס האינטרני, והיו יכולים לגשת לבחינות הבגרות ביתר מהירות וביתר

יעילות. אלו שתי קבוצות שונות, וזוהי אחת הבעיות של בתי-הספר האקסטרניים. זו לא

בעיה של הטרוגניות אלא של שתי קצוות.



בקשר למורים, מנהלי בתי-הספר יוכלו להבהיר את התמונה. בכל הנוגע למורים

הדרישות בביה"ס האקסטרני זהות לדרישות בביה"ס האינטרני. הם חייבים להיות מוסמכים

ללמד בביה"ס היסודי , על כל הדרישות הנובעות מכך. האישור מותנה באחוז המורים

המוסמכים בביה"ס. אלה בדרך-כלל מורים המלמדים בבתי-ספר אלה במישרה שניה. איני

רוצה להיכנס לפרטי שכרם, אני מעדיף שהמנהלים יתייחסו לכך.

מ' פלד;

מה מחייב בי"ס כזה לבקש אישור?

אי אמיר;

הוא נמצא בפיקוח, הוא אינו יכול להתקיים ללא פיקוח של משרד החנוך והתרבות.

אלה תנאי הרשיון שלהם. אותם מפקחים הפועלים בבתי-הספר האינטרניים, פועלים גם

בבתי-הספר האקסטרניים.

אי הראל;

האם הבנתי נכון את דבריך, שעבור חלק גדול מהמורים המישרה בביה"ס האקסטרני

היא מישרה שניה?

אי אמיר;

איני יוז-ע אם זוהי השלמה למשרה וחצי או יותר, אך ברוב המקרים הם מורים

שעובדים גם בבתי-הספר האחרים. מטרת עבודתם כאן הרבה יותר מוגדרת, להכין את

התלמידים לבחינות הבגרות. קשה לומר שזה לא קורה גם בבתי-הספר האינטרניים, אד שם

קיימת יומרה להוסיף מקצועות ותכנים מעבר לכך.

יש ובתי-ספר אלה מיוזמתם-הם מוסיפים תכנים שאינם נדרשים לצורך בחינות

הבגרות, אך הם מלמדים בעיקרו של דבר את מקצועות בחינות הבגרות. יש רשת של

בתי-ספר שנותנת מערכת חנוך רחבה יותר. בדרך-כלל בתי-ספר שאינם נמצאים במסגרת של

רשת, נותנים פחות מכך.

במה שנוגע לשעורי ההצלחה בבחינות הבגרות, קשה לדבר על-כך, ולו רק משום

שאיננו מדברים על מספר מקבלי תעודות בגרות בשנה מסוימת. רוב הנבחנים אינם

ניגשים לכל הבחינות בעת ובעונה אחת אלא בעונות . לכן אפשר לדבר על אחוזי הצלחח

במקצועות מסוימים בשנה מסוימת, ולאו דווקא מי זכאי או לא זכאי לתעודת בגרות.

האחוזים הם בממוצע בודדים, עד 10%. הבעיה היא גם לקבל את כל הנתונים הנוגעים

לביה"ס האקסטרני. כאשר מדובר בבי"ס אינטרני, לוחצים על מחשב ומקבלים את כל

הנתונים. היות וכאן התלמידים נרשמים בנפרד, אין מערכת המרכזת את כל התלמידים

על-פי בתי-הספר.

ישנם בתי-ספר אקסטרניים המלמדים בבוקר. אלה מיועדים לתלמידים אשר נפלטו

מבתי-הספר האינטרניים, אך שייכים עדיין למסגרת חוק למוד חובה חינם או למסגרת חוק

למוד חינם. הם מקבלים שכ"ל על-פי הקריטריונים המקובלים. מובן שבתי-הספר גובים

יותר, והייתי מבכר שהם יאמרו כמה.

אי סרטני;

כאשר דנו ברפורמה בבחינות הבגרות, הועלתה טענה שעל-ידי סיוע לקראת בחינות

הבגרות, אחוז גבוה של התלמידים יוכלו לעבור את הבחינות. כאן מדובר בתלמידים אשר

הגיעו לבתי-הספר כדי לעבור את בחינות הבגרות. הם לומדים את החומר ובכל זאת אינם

עומדים בבחינות. האם אין זה עומד בסתירה לדברים שנאמרו בעת הדיון על הרפורמה

בבחינות הבגרות?

ישנם דברים רבים שלא נאמרו כאן, התמונה המתקבלת אינה שלמה.

אי אמיר;

הבעיה היא מה אתה עושה עם תלמידים אשר לא הצליחו להגיע לבחינות הבגרות

במערכת הרגילה. כאשר דיברנו על תגבור העזרה לתלמידים המתקשים בבחינות הבגרות,

דיברנו בעיקר על עזרה במתמטיקה ובאנלית. ההנחה היתה שתלמידים אלה מתקשים גם

במקצועות אחרים, אך הבעיה העיקרית בשני מקצועות אלה. כאן מדובר על תלמידים שיצאו

מהמערכת, וההתמודדות שלהם היא עם המערכת כולה. הם לא יכלו להתגבר על הקשיים בכל

המקצועות ולא רק באחד או בשניים.

הצד השני של המטבע נובע מהעובדה שמה שקורה בבתי-הספר הוא : "more of

. THE SAME THING"יכול להיות שאילו בתי-הספר היו נוקטים במטודות שונות, היו

מצליחים יותר.

ציינת שתי אוכלוסיות: החלשה וזו שחושבת שתתגבר על המערכת באמצעי זה. האם

יש לכם מעקב איזה אחוז משתי האוכלוסיות עובר את הבחינות?

אין לנו מעקב, יהיה מענין לעשות זאת. ישנו מהקר מענין של פרופסור דן ענבר

מאוניברסיטת ירושלים. כדאי היה להביא אותו ואת מחקרו לכאן. אוכלוסיית התלמידים

הנפלטים מן המערכת האינטרנית קטנה מאד.

המיכללות הן פרשה אוזרת. הן שייכות למכינות הקדם-אקדמאיות, המצויות גם

באוניברסיטאות. הן משלימות את בחינות הבגרות או עוזרות לתלמידים להיטיב את רמתם

לפני הכניסה לאוניברסיטה. בין התלמידים האקסטרניים ישנם כאלה הנבחנים כתלמידים

אינטרניים, בחסות ביה"ס הקודם שלהם. מצד שני , ישנם תלמידים שאינם נבחנים אלא

מגיעים למכינה הקדם-אקדמאית כדי להשלים את למודיהם, והם תלמידי המכינה

האקסטרנ ית.

הדברים שאומר מתואמים מראש את רשת "רון", אר לא עם רשת "מישלב". אני מבקש

להתייחס ליריעה כולה. ממבטי הקולגים שלי בעת הרצאתו של מר אמיר, הבנתי כי

ההתייחסות שלהם לנתונים שהשמיע היא כאל נתונים שמקובל למסור בעת מסירת דו"חות.

יש לי הרגשה שההבדל בין מה שהוא מסר למה שאנו רואים הוא ההבדל שבין מה שרואים

ברמת הפיקוד לבין מה שרואים ברמת השדה.

אשר לשאלה אם זוהי הזדמנות שניה או לא: על אף שתלמידי בוקר הם הנתח הקטן

יותר של אוכלוסיית בתי-הספר הארסטרניים, לב הבעיה הוא שם. כאשר הם מגיעים אלינו

לאחר הצבא, יש להם בעיה אחת: כיצד להגיע לאוניברסיטה. המוטיבציה שלהם גבוהה והם

לא באים רק כדי להעביר אצלנו שנתיים בחיי חברה. הם בוחרים את ביה"ס על פי השם

שרכש לו ועל-פי השם שיש למורים בו.

כאן אני רוצה להתייחס למחקרו של פרופ' ענבר: כאשר מישהו עורך מחקר ואיני

מגיע לכל מסקנה, אחת האפשרויות היא שלא חיפש את התשובות במקום הנכון. הדברים

שאומר יהיו אולי מפתיעים במקצת, ובוודאי הם יישמעו בפעם הראשונה בפורום של מקבלי

החלטות. אם פרופ' ענבר לא מצא כל גורם דמוגרפי, גאוגרפי שמאפיין את התלמיד

האקסטרני, סימן שלא חיפש את התשובה במקום הנכון. עד היום פגשתי כ-5000 תלמידי

בוקר במערכת האקסטרנית, בני 16-18, ולא היתה לי כל בעיה לזהות את המאפיין אותם.



הבעיה היא קודם כל איזו שהיא לקות נפשית, איזו שהיא בעיה אמוציונלית. הרקע

אינו סתם כשלון בלמודים או חוסר הסתגלות למערכת. אלה הסימפטומים. השאלה היא מדוע

נער בריא בנפשו ובגופו, אשר עבר את המסלול עד כיתה יי, נער מבית טוב או בית שהוא

בסדר, מגיע אלינו. אנו מקבלים את הקצפת שבין 7000 הנושרים לאחר כיתה יי. אנו

מקבלים רק כ-3000 מהם. מצאתי שיש לנוער זה מאפיינים פסיכולוגיים-אמוציונליים.

נדמה לי מרבית השייכים לקבוצה זו לוקים בתופעה הנקראית אין-אונים נרכש. אני

מזמין את אנשי האקדמיה לעשות עבודת דוקטורט על הנושא הזה. האוכלוסיה הזו אינה

בריאה ברווזה, והמאפיינים הם חוסר יכולת להסתגל והעדר גבולות. ביה"ס הרגיל אינו

מתאים לטפל בהם. הם מתנסים בשנים של תסכול וחוסר יכולת לעמוד בדרישות המערכת,

וכאשר כל אדם ניצב במשר שנים בפני חוסר קשר בין השתדלותו לבין הישגיו, הוא מפתח

ראקציה של אין-אונים אקטיבי.

אנו מכירים את הילדים הטוענים שאינם מסוגלים ללמוד מתמטיקה או אנגלית. כאשר

הם מתכוננים לבחינה עם מורה פרטי, הם מסוגלים לענות על כל השאלות. אר כאשר הם

מגיעים לכיתה שבה הם צריכים להיכנס, אין הם זוכרים את התשובה. האם אפשר לומר כי

בעייתם של ילדים אלה שאינם רוצים ללמוד? זוהי אוכלוסיה הזקוקה לטיפול השונה מזה

שיכולה להציע להם המערכת האינטרנית.

כאשר הנערים האלה מגיעים אלינו, מנהלים פדגוגיים מקבלים אותם. כאשר אתה

משוחח עם ההורים, אתה שומע מכולם על הניכור של בניהם ממערכת החנוך האינטרנית.

זוהי הפרשנות של הילד הבעייתי מול המערכת הנורמטיבית, המציבה לו גבולות ומקבלת

אפריורי את הקביעה שעל התלמיד להתאים את עצמו אליה.

ייתכן שהמושג "הזדמנות שניה" כבר תפוס על-ידי מסגרת אחרת, אך כאשר אנו

פוגשים את אותם נערים שנה אחר שנה, אנחנו קוראים לכר הזדמנות שניה. אנו מאמינים

שאנו נותנים לנערים אלה הזדמנות שניה. יש לנו פתרונות, ועוד נדבר על התוצאות

אפילו אם הן ארטיפקט.

מי פלד;

בכר היית אומר שהמחלה חוסלה?

מ' גולן;

הטענה שלנו היא שאם יש תוצאות, המחלה מתחסלת. יש לנו מערכת של אבחון

פסיכולוגי, טיפול פסיכולוגי וייעוץ לכל מקרה. מתור 920 תלמידי "אנקורי" בכיתות

י"א-י"ב, או ליתר דיוק 650 תלמידים הנמצאים אצלנו בשנה הראשונה, הפניתי לאבחון

32 תלמידים. היועצת שלנו טיפלה בלמעלה מ-50 מקרים מהותיים, והפנינו לטיפול

חיצוני לפחות עוד 40 תלמידים.

אי סרטנ י;

כמה תלמידים במערכת הכללית סובלים מן הסימפטום שציינת?

מי גולן;

איני יודע. אני סבור כי 70-80% מהתלמידים במערכת שלנו סובלים ממנו. זהו אחד

הנושאים שלא נבחן כלל במערכת הכללית. זהו גם נושא הדוקטורט שלי.

כל מורח במערכת שלנו הם בעלי תואר אקדמי, בעלי תעודת הוראה או שעברו בחינות

לתעודת הוראה וקיבלו אישור משרד החנוך. מבחינה זו אין בעיה במערכת שלנו והמצב

דומה לזה שבמערכת הכללית. השכר המשולם למורים האקסטרניים הוא בהתאם לטבלאות

השכר. ישנם גם חוזים אישיים עם מורים, וגם הם על-פי אותם קריטריונים. השאלה

החשובה מכל היא , מה מסדר-יומם של המורים האקסטרניים מוקדש למישרה הראשונה ומה

למישרה השניה. אני יכול לומר כי מרבית המורים שלנו או לפחות ברשת "רון"

ו"אנקורי", הם אנשים שזוהי מישרתם הראשונה, אנשים המועסקים אצלנו ביותר ממישרה

מלאה אחת. אלה אנשים שבמשר שנים זהו עולם, הרבה מעבר לדרישות. ביה"ס מאורגן



על-ידי מורים מקצועיים עם מחנך לכל כיתה, ועם מנהלים פדגוגיים לכל יחידה. אלה

אנשים אשר הקדישו את חייהם לנושא.

מערכת "אנקורי" מקיפה כשני-שליש מהתלמידים האקסטרניים בכיתות י"א-י"ב מחדרה

ועד קרית-גת, מאריאל ועד גבעת-זאב. לכל כיתה יש מחנך, כל כיתה מקבלת את 25

השעות השבועיות שהן תנאי לגישה לבחינות בגרות. אנו נותנים לתלמידים את אותו 25

שעות, כאשר הן פרוסות על-פני 36 שעות שבועיות. אנו מנסים להכניס ארבע שנות למוד

למסגרת של שנתיים. אנו מנסים להדביק את הפערים איתם באו התלמידים. אנו מתחילים

ללמד מתמטיקה משברים פשוטים, אנו מתחילים ללמד אנגלית מ" ."I AMאנו מנסים למלא

את כל החללים. אם אתה קורע אצל התלמיד חוליה אחת בשנה הראשונה ללמודי המתמטיקה,

שוב למוד יותר מאוחר לא יהיה שווה. ספורט אנו נותנים שעתיים בשבוע.

איני חושב שתמצאו עוד בי"ס בו שעור ההעדרויות נמוד כמו ב"אנקורי", שלא לדבר

על אחוז ההעדרויות הבלתי מוסבר. אני מזמין אתכם לראות את התמונה הזו בקרוב.

התמונה המתקבלת בצבור ביחס לביה"ס האקסטרני היא, שמי שמגיע אליו הוא מי שנשר,

ומי שנשר אינו טוב. כאשר באים עתונאים לצלם את ביה"ס האקסטרני, אין מצלמים את

התלמידים היושבים בכיתה אלא את אלה שיושבים על הגדר ומעשנים. כאשר תלמידה בבי"ס

אקסטרני מתעלפת בעת טיול ונופלת לתהום, לא כותבים שהתעלפה כי היא אנורקסית

והתעלפה מרעב, אלא שהיה זה במסגרת טיול בי"ס אקסטרני בגולן. כאשר התקיים יום

פוליטי בחיפה, ארבעה חברי כנסת הופיעו בפני תלמידים. חמישה תלמידים מתוך אלף

הלכו לים במקום להיות נוכחים, והכותבת שהתפרסמה היא: חברי-הכנסת נאמו, והתלמידים

ברחו לשפת-הים.

היו"ר נ' רז;

טיול שנתי של ארבעה ימים. אין כיתה שאינה עוברת לפחות טיול או שניים בשנה.

הטיולים כוללים הליכה ברגל. אין כיתה שלא הגיעה לבית התפוצות וב"משואה"

בתל-יצחק. בעבר היתה כל כיתה משתתפת בשירות לאומי, היום אין הצבא יכול להעמיד

לרשותנו מספיק מקומות. אנו הולכים לתאטראות ולמוזיאונים, אנו מוציאים את

התלמידים לבלוי עם המחנכים. אנו עורכים הדמיית בחירות. ארבע מסיבות שנתיות

מופקות על-ידי סדנת ביה"ס הכוללת מקהלה, תזמורת, חוג דרמטי וקבוצת קריינות. שיא

הפעילות היא מסיבת סוף השנה.

אנו שומרים על יקשר בין ילדים, הורים ומחנכים. ההורים יכולים להיות בטוחים

כי ילדיהם הלומדים ב"אנקורי", אינם נמצאים בים כאשר הם אמורים להימצא בביה"ס.

אשר לשעורי הצלחה, אני חושב שהתמונה אינה משקפת את האמת. משרד החנוך מנוע מלדעת

כאשר מגיע תלמיד מהמערכת האינטרנית עם ציוני בגרות

קודמית, הוא מזין אותם ידנית למערכת המידע של משרד החנוך. כל ציוני הבגרות

בלשון מכיתה י', לא נקלטו בנתוני אותם תלמידים. כאשר קיבלנו את ציוני הבגרות של

אותם תלמידים נאמר כי אין הם זכאים לתעודת בגרות, כי חסרה להם הבחינה בלשון.

כאשר משרד החנוך פירסם כי רק 1-1.5 אחוז ממסיימי בחינות הבגרות האקסטרניים

מחזיקים בתעודת בגרות, הוכחנו כי 50 מתור 600 הבוגרים שלנו קיבלו תעודת בגרות.

הנתונים אינם נכונים. מה שמשרד החנוך לא טרח מעולם לפרסם, הוא אחוז המצליחים

ב-10, ב-9, ב-8 או ב-7 בחינות בגרות. 50% מבוגרי "אנקורי" בתשמ"ה-תשמ"ו, החזיקו

בידיהם 6-7 ועד 10 בחינות בגרות. 50% מהתלמידים שהגיעו אלינו עם חותמת של כאלה

שלא יצלחו לכלום, סיימו עם חצי תעודת בגרות.

תלמיד אשר סיים את ביה"ס האקסטרני עם בחינת בגרות אחת, אנו פוגשים אותו

לאחר שסיים את שרותו הצבאי בביה"ס האקסטרני. הם חוזרים להיות אזרחים טובים

ומשכילים. האמת היא שמלכתחילה חשבנו שאנו מוזמנים לכאן כדי להשתתף בדיון על

מתכונת בחינות הבגרות תש"נ . בנייר שהוציא משרד החנוך בנושא זה, הוא אומר כי

המטרה היחידה שצריך בי"ס לשמה, היא להפוך את התלמידים לאזרחים טובים יותר. אני

מאמין שהמערכת האקסטרנית עושה את המלאכה הזו עם נשמה רבה, ועם מורים קבועים

שהקדישו את חייהם לכך. נדהמנו לשמוע אתמול כי מורי בתי-הספר התיכוניים בתל-אביב

מקבלים שכר הגבוה עד פי שלוש מזה שמשולם בבתי-הספר האקסטרניים.



אי סרטני;

האם יש גם תשלומים עבור הבחינה עצמה?

אי הבר;

במסגרת משרר התנור ולא במסגרת ביהייס.

מי גני;

"מישלב" מציינת עתה ארבעים שנה לקיומה. ראשיתו של המוסד בצה"ל, כאשר התחילו

להכין חיילים במסגרת ההשכלה בכתב לבחינות בגרות. לימים פרשה ההסתדרות את חסותה

על בתי-ספר ערב לנוער, וביה"ס הראשון שלנו חוגג עכשיו 25 שנה.

אנסה להתייחס בקצרה לשאלות שהוצגו כאן. ראשית הערה לפרוסוקול; את ההזמנה

לישיבה זו קיבלתי רק אתמול, דרר איש הקשר של ההסתדרות בכנסת, אחרת הייתי מביא

איתי את מנהלי בתי-הספר של "מישלב".

לדעתי, אנו מטפלים בנכשלים במערכת החנוך ובאינטגרציה. הסוציולוג פרופסור

אדלר, אמר לפני שבוע כי בכל מדינה מערבית ואירופאית, אחוז התלמידים בחנוך המיווזד

מגיע ל ,3%-ואילו במדינת ישראל הוא 12% .

היו"ר נ י רז;

הוא כולל במסגרת החגור המיוחד כל מיני דברים אחרים.

אי סרטני;

זהו נתון לא נכון.

מי גני;

גם אם מדובר ב-9%, זהו אחוז גבוה.מדובר בתלמידים שכבר בגיל רר התייאשו מן

הצורר להתמודד עם המשמעת וההישגיות בלמודים. ההתמודדות שלנו היא עם תלמידים

שהמערכת הרגילה התעייפה מהם. אני קורא לכר; ההזרמנות הנוספת הניתנת לתלמידים

אלה. מגיעים אלינו תלמידים שהחליפו שניים-שלושה בתי-ספר. מישלב, כרשת וזנוכית של

ההסתדרות, עושה עבודתה מתור ראיית צרכי המדינה והעם. אנו רואים בתפקידנו שליחות

חברתית, להתמודד עם נוער קשה שאף בית-ספר אינו מוכן לקלוט.

נשאלה כאן השאלה, מיהם התלמידים. קיבלתי מכתב ממנהל ביה''ס שלנו

בראשון-לציון, שבו 500 תלמידים, והוא מתאר בפני את מצבם הסוציו-אקונומי של

התלמידים בשנת תשמ"ח; תלמידים להורים גרושים - 8%, תלמידים להורים בתהליך גרושים

- 5%, תלמידים שהוריהם חיים בנפרד - 1.5%, תלמידים הנמצאים במשפחות אומנות -

0.5%, תלמידים היתומים מאחד ההורים - 4%, תלמידים המטופלים על-ידי קצין מבחן -

6%. סיכום ביניים של אלה הוא 25%.

חלק מהנתונים חופפים.

מי גני;

תלמידים שנשרו משני בתי-ספר תיכוניים עד להגעתם אלינו: 33.5%. תלמידים

שנשרו משלושה בתי-ספר תיכוניים - 3%. תלמידים שלא למדו בשנת למודים שלימה לפני

הגעתם למישלב - 2.5%. תלמידים שלמדו שנתיים מלאות -0.5%, תלמידים שלמדו

בבתי-ספר לחניכות - 19%. אלה נתונים שאינם אופיניים לכל בתי-הספר של מישלב, אך



הם אופיניים למצב בביה"ס בראשון-לציון.

אנו אומרים שאנו נותנים לנוער הזה את ההזדמנות הנוספת: קורם כל להקנות

לתלמיר הרגלי למידה ושהייה במסגרת חברתית וחנוכית, מתוך רצון למשמעת עצמית. אנו

אומרים להם שאף אוזר לא הכריח אותם לבוא אלינו. הם באו מרצונם ולא מתור כפייה.

אנו משתדלים לטפח בהם את הרגלי השהייה במסגרת חנוכית וחברתית, וזהו מבצע קשה

לשפר את הדמוי העצמי של התלמיד, ולטעת בו אמון בעצמו

וביכולתו. הם באים אלינו עם דמוי עצמי נמור מאד, כולם אמרו להם שהם אינם

שווים, והראשונים שמדברים איתם בסגנון של עידוד אלה אנו.

מטרה נוספת שאנו מציבלם לעצמנו היא לגלות, לעודד ולטפח כשרונות חבויים בקרב

התלמיד ולמצות את הדרכים לביטויים המעשי. אנו מאמינים שאין תלמיד שהוא אפס בכל

דבר, הוא בוודאי מצטיין באיזה שהוא תחום. תפקידה של המערכת הוא לגלות את הכשרון

החבוי, לעודדו ולטפחו. אנו עושים זאת במסגרת הצד החוויתי של בית-הספר, בנגוד

לצד הכפייתי שהוא למודי החובה. בצד החוויתי התלמיד עוסק במה שהוא אוהב. אנו

מטפחים בו את האהבה לביה"ס. ביה"ס צריך לתת לו את האהבה, את הפינה שבה יאהב

להימצא.

במסגרת זו יש לנו חוגים שונים: רקודי עם, מחול אירובי, ספורט, סדנה

לאמנויות ועוד. אמרתי למורים, כי אם תלמיד לא רוצה להימצא בשעור למתמטיקה, אסור

שיימצא ברחוב. הוא צריר לפנות לחוג שהוא מתענין בו. הוא יכול גם לשחק בשח או

בדמקה.

מטרה רביעית היא להעמיק את הפעולה החנוכית והחברתית בקרב התלמידים, במטרה

להכינם ולהכשירם כחיילים וכאזרחים בעלי מוטיבציות ערכיות חיוביות למדינה ולחברה.

זוהי מטרה הקודמת בעיני למטרות אחרות. הכוונה היא להכשירם להיות אזרחים המבדילים

בין טוב לרע. אלה אזרחי העתיד, אלה החיילים של המחר. אנו יודעים כי ככל שעולה

רמת השכלתו של אדם, הוא רואה את החיים בצורה ורודה יותר - ולהפר. תפקידנו לטפח

את ראיית החיים הוורודה של הנוער הזה.

למה אתה מבדיל בין חיילים לאזרחים. אם אתה מדבר על בני-אדם, מדוע אתה צריד

להזכיר בנפרד את החיילים?

הוא הולך קודם-כל להיות חייל ואחר-כך הוא אזרח.

הוא אדם לפני שהוא חייל.

השאלה אם יתנדב או יתחמק מלשרת ביחידות מסוימות, תוכרע על-פי התשובה לשאלה

איזה אזרח יהיה.

על-כך איני מערערת. ההפרדה בין חייל לאזרח היא שמפריעה לי.

והדבר האחרון והלא בלתי חשוב, הוא להגדיל את אחוז הניגשים לבחינות הבגרות

ובד בבד את אחוז המצליחים. לאחר שהכנו אותם למלא את המטרות הקודמות, אנו יכולים

להכינם גם לבחינות הבגרות. אלה המטרות בהתמודדות עם נוער קשה זה.



אני רוצה להתייחס לשאלת הסלקציה. איני יודע כיצד נוהגים בתי-הספר האחרים

בשאלה זו , אך מאז כניסתי למישלב לפני כחמישה חודשים, אני יוצא מתוך הנחה

שהאלטרנטיבה לביה"ס שלנו הוא הרחוב, הפשע והזנות. לכן עדיף להחזיק אצלנו תלמידים

המתקשים בלמודים ובעלי בעיות משמעת (לא מעבר לרמה מסוימת), מאשר שייפלטו לרחוב.

איני בא לומר שכל מי שיש לו תעודת זהות יכול להתקבל למישלב, אך מי שמתקשה

בלמודים ואין לו בעיות משמעת, יכול להתקבל. מי שיש לו בעיות משמעת, אך יש לו

הישגים בלמודים - יתקבל גם הוא. מי שיש לו בעיות משמעת והישגיות בלמודים, יתקבל

על תנאי, ואם לאחר חודש-חודשיים ניווכח כי אינו ממלא את התנאי - לצערנו נצטרך

להיפרד ממנו. בכל מקרה, אנו נותנים לו את ההזדמנות הנוספת. אני רואה בכך שליחות

ממדרגה ראשונה.

צוות המורים שלנו מיומן ומנוסה. ישנם כאלה העובדים עשרים שנה ויותר. הם

עושים עבודתם נאמנה, ואנו מוסיפים להם השתלמויות מיוחדות כדי שיהיו מסוגלים

להתמודד עם נוער מיוחד זה. ערכנו סדנה עם מכון אדלר, בנושא: אמנות העדוד והעדוד

ככלי טיפולי. המורים עצמם זקוקים לעדוד כדי לעודד את תלמידיהם. בכל בי"ס יש מנהל

פדגוגי. לכל כיתה יש מחנך.

בתל-אביב, בחיפה ובראשון-לציון. יש לנו 17

בתי-ספר למבוגרים. בבתי-הספר לנוער לומדים כ-500ו תלמידים. כבר אמרתי כיצד ומאלו

סיבות הם מגיעים אלינו. המורים מקבלים את ההכשרה, יש לנו יועצות פסיכולוגיות בכל

בתי-הספר. סיכמנו עם הנוער-העובד, שהתנועה תכריז על כל בתי-הספר של מישלב כסניף

של הנוער-העובד, ותקיים בה פעילות חברתית עם מדריך צמוד. אם נרצה לקבל תוספת

מדריכים, נקבל אותה.

גם תנועות אחרות תוכלנה לפעולה בביה"ס?

מי גני;

הנוער-העובד.

מתוך כלל תלמידי מישלב 20% אינם ניגשים כלל

לבחינות הבגרות. הימצאותם בביה"ס היא מעין שקר מוסכם בין ההורים, ומורים

והתלמידים. הם באים כדי להיות במסגרת ולקבל תעודה של מסיימי י"ב, אך לא לגשת

לבחינות הבגרות. מתוך ה 80%-הנותרים 20% ניגשים לכל בחינות הבגרות, כלומר 10%

מכלל התלמידים, ועוברים אותן בהצלחה בינונית, עם ציונים כמו 75-80. מתוך 10%

ישנם כאלה שרוצים להמשיך בלמודים אוניברסיטאים, ולאלה פתחנו כיתות של 4 ו-5

יחידות. בכל בי"ס יכולה להיות כיתה אחת או שתיים כאלו. כיתות אלו מאפשרות להם

להגיע להישגים טובים. אנו מקיימים כיתות כאלו במתמטיקה, בפיזיקה ובאנגלית

מורחבת. 50% מהתלמידים ניגשים לשתיים, שלוש או ארבע בחינות. לאחר-מכן הם

חוזרים למוסד בתקופת השרות הצבאי או לאחר מכן ומשלימים את בחינות הבגרות.

הגישה לבתי-ספר אלה לא צריכה להיות כמו אל

בתי-ספר אחרים, בגלל מצבם הסוציו-אקונומי של התלמידים ובגלל ההתמודדות הקשה עם

נוער זה. אני יודע שלא כולם במשרד החנוך אוהבים את בתי-הספר האלה. המנכ"ל שושני

המליץ לסגור את בתי-הספר האלה. משרד החנוך היה מעדיף כי הם יעסקו רק במבוגרים .

עם המבוגרים זהו סיפור של הצלחה: למבוגר חסרה בחינה או שתיים. הוא משלם במיטב

כספו כדי לגשת לבחינות הבגרות, הוא בעל מוטיבציה גבוהה ובהתאם לכך הוא גם מצליח

בבחינות.

האם אותם מורים מלמדים בבוקר ובערב?

הרבה מאד מורים מלמדים אצלנו במישרה מלאה. הטובים שביניהם מלמדים גם בערב.

לא כל מורה יכול ללמד בשעות הערב, מכיוון שמדובר בקורסים מזורזים ואינטנסיביים.

יש לנו גם כיתות בוקר למבוגרים.

אני מצפה ממשרד החנוך לשנות את הגישה כלפי בתי-ספר אלה, שאינם שייכים למשרד

החנוך ולא לעיריות, הם נמצאים בבעלויות פרטיות או צבוריות. אגב, מישלב אינו

מסובסד ואין לנו אף פרוטה מתקציב הוועד-הפועל. זוהי מערכת סגורה המקיימת עצמה

משכה"ל שהיא גובה מהמבוגרים. משרד החנוך משתתף בתקציבנו על-פי רמת השרות, ואנו

מכסים את עלויות הבוקר במעט ההכנסות שיש לנו מהמבוגרים.

מה שחסר למערכת שלנו אלה מעבדות משוכללות ומתקנים מתאימים, כדי שיהיה זה

בי"ס חם שנעים לבוא אליו. אין לנו את התקציבים הדרושים כדי לפתח מבנים ומעבדות.

משכה"ל שגובים אי אפשר לעשות זאת. לשם-כך צריך תורמים ומגביות. דיברתי עם מזכ"ל

ההסתדרות על-כך שצריך לחשוב על גיוס כספים במגבית למטרות אלו.

שכה"ל במישלב הוא נמוך ביותר, שכן אנו לא פועלים למטרות רווח. אנו קולטים

תלמידים משכבות קשות ביותר. אנו מעניקים לתלמידים נזקקים סובסידיות מתאימות.

משפחות זהב"י מקבלות אצלנו הנחה של 50% וחיילים 25%. מי שמוכיח לוועדה כי אין לו

כסף, לומד חינם. אף תלמיד לא ייזרק משום שאין לו כסף. אין מי שמשתתף בסובסידיות

ובהנחות האלו, ולכן המוסד נכנס לגרעונות קשים מאד. גם בנושא זה איננו מקבלים את

הסיוע של משרד החנוך.

כדי להתמודד עם נושא הדמוי העצמי של התלמידים, יש להכיר בבתי-הספר שלנו

כבמקומות שבהם מתקיימות בחינות בגרות. אין לנו ציוני מגן. כאשר תלמיד בביה"ס

הרגיל ניגש לבחינות-הבגרות, הוא נפגש במוריו הקבועים שמעודדים אותו ומוסיפים

להרגשתו הטובה. אצלנו אין ציוני מגן, והתלמידים ניגשים לבחינות כתלמידים

אקסטרניים בבתי-ספר שונים בעיר. מדוע שתלמיד מישלב בביה"ס ברח' וייצמן, לא יגש

שם לבחינות הבגרות שלו? אלה דברים טכניים אשר פוגמים אף הם בדמוי העצמי של

התלמיד.

תלמיד מישלב אשר סיים י"ב כיתות, צה"ל מכיר בו רק כבמי

שסיים י"א כיתות.

אי הבר;

זה נכון לגבי כל המערכת האקסטרנית.

מדוע? אם ניגשת לבחינות הבגרות, מכירים בך כאילו סיימת י"ב כיתות, אך אם

לא ניגשת לבחינות, אתה מוכר רק כמי שסיים י"א כיתות.

מי גולן;

במקומות אחרים המצב גרוע יותר; צה"ל הלך לקראתנו והכיר לתלמיד בשנה אחת של

למודים אקסטרניים. במקומות עבודה שונים התעודה האקסטרנית אינה שווה דבר. מה

שמוכר לתלמיד אלו שנות למודיו האינטרניות.

אי הראל;

מי קובע זאת?

מי גולן;

משרד החנוך הוא שצריך להכיר בנו.

אם אנו רוצים לשפר את הדמוי העצמי של התלמידים האלה ולתת להם הרגשה שסיימו

לכיתה י"ב, אני מבקש לתקן את העיוות הזה.

ד"ר לנדאו;

לא אחזור על הדברים המהותיים, אך אני רוצה לתבוע את עלבונו של המוסד

הפדגוגי שבו אני עובד. אני איש וזדש במערכת, כל חיי עבדתי במערכת האינטרנית. מעט

מאד תלמידים מבית-ספרי הקודם הגיעו למערכת האקסטרנית, משום שהנשירה שם היתה

נמוכה. אני נמצא כשנה והצי בתפקידי, ואני מייצג שלושה בתי-ספר שהאחד כולו

אקסטרני (בתל-אביב), בהרצליה חלקו אינטרני במסגרת של מסמ"ר וחלקו אקסטרני, ובי"ס

ברחובות שכולו אינטרני ולכן מבחינה פורמלית אינו שייך למאטריה זו. אני יכול לומר

כי מבחינת האוכלוסיח הנקלטת ברחובות, הבעיות שהוזכרו כאן הן אותן בעיות, אלא

שמסיבות הסטוריות יש לבי"ס זה הכרה כאינטרני. הכרתי במשך השנים בתי-ספר במרחב

דן, שגם הם ממלאים פונקציה אינטרנית ומוכרים על-ידי משרד החנוך.

הרשתות משקיעות מאמצים רבים. בביקורו של יו"ר ועדת החנוך בבית-הספר בהרצליה

יכולתי להראות לו כי אנו מלמדים אותו מספר מקצועות כמו ביה"ס האינטרני ובמשך

אותו מספר שעות. אנו מלמדים גם מקצועות שאינם מחוייבים על-ידי משרד החנוך.

במחקרו של פרופ' ענבר נאמר כי המינוח המתאים לתלמיד האקסטרני הוא "נבחן"

ולא "תלמיד". כלומר אותם ילדים שאנו משתדלים לתת לה כמה שיותר, אוכלוסיה קשה אשר

הגיעה אלינו מבתי-ספר קודמים בהם היו בלתי רצויים. אותה מערכת שיש לה, קושי גם

מבחינת התנאים הפיזיים והטכניים, צריכה להביא את תלמידיה לבחינות בגרות.

משרד החנוך הלך צעד גדול קדימה, עם קבלת חוק חנוך חובה ב-1969 ופטור מתשלום

שכ"ל בבתי-ספר תיכוניים, אך הוא לא הלך צעד נוסף קדימה: נותנים לביה"ס סיוע עבור

25 שעות שבועיות, אך מה עם יתר השעות? משרד החנוך מתייחס לתלמידי בתי-הספר

האקסטרניים כאל בנים לא חוקיים. אני מרגיש עצמי נפגע מכך שמשרד החנוך מתייחס

לתלמידים האקסטרניים כאילו לא היו תלמידים. כל חיי ידעתי כי כל ילד המתחנך אצלי

הוא תלמידי. אם לא היה פיקוח על בתי-הספר האקסטרניים , הייתי מבין את הגישה הזו.

אך הרי יש עלינו פיקוח. המפקח ד"ר גרנות מבקר בבתי-הספר האקסטרניים לא פחות מאשר

באינטרניים ואולי אף יותר. כיצד ייתכן שהפונקציה הפיקוחית תיעשה על-ידי משרד

החנוך, המימון החלקי יבוא ממנו,ובכל זאת יתייחסו אל תלמידי האקסטרניים כאילו

אינם תלמידים.

אני מודה שבהיותי מנהל בי"ס אינטרני, לא הכרתי את המאטריה הזו. איך אפשר

להשוות בין קורסי ערב למבוגרים לבית-ספר? מדוע התלמידים הנבחנים במסגרת ביה"ס,

לא יוגשו לבחינות הבגרות ברשימה אחת? מדוע אם צריכים להרשם כל אחד לחוד? מדוע לא

ימולאו הטפסים בביה"ס ויועברו ביחד? אם כך ייעשה, לא יוכל אברהם אמיר לומר

שאינו יודע כמה תלמידים אקסטרניים קיימים.

אני סבור שעל משרד החנוך יצעד צעד נוסף ולהכיר במוסדות אלה. יכולה להיות

בעיה; ציון שנתי לא יהיה. אני מבקש מיו"ר הוועדה לזמן פגישה מיוחדת עם אנשי

מחלקת הבחינות, בנושא תיאום בחינות הבגרות. אנו נמצאים במצב קשה: תלמידים אשר

נשרו ממערכת החנוך האינטרנית, אין מכירים להם בלמודיהם שם, למשל בנושא הביו-טופ.

בתכנית הרפורמה בבחינות הבגרות לשנת תש"נ, אחת המטרות היתה לצמצם את מספר

השאלונים. עד כה צומצמו מ-1200 ל-600. מדוע שלא יהיו רק 400? מדוע לא נתאם את

הדברים?

מה שקורה עתה הוא שגם אם תלמיד אקסטרני מצליח בבחינות הבגרות, הוא מקופח

בכניסתו לאוניברסיטה, כי אין לו מקצועות רחבים. הוא יכול להגיע למסגרת רחבה אך

ורק במקצועות כמו מתמטיקה ופיזיקה, והרי האוכלוסיה שלנו אינה זו שמצטיינת

במקצועות ראליים. מדוע שלילד כזה לא תהיה אפשרות להרחיב את המקצוע בנושאים כמו

תנ"ך, ספרות והסטוריה. במדעי החברה המצב אבסורדי; תלמיד אשר נבחן ב-2 נקודות

סוציולוגיה ו-2 כלכלה, זו נחשבת למסגרת רחבה אליבא דאוניברסיטה, אך אם הוא תלמיד

אקסטרני, הוא נבחן רק על נקודה אחת בכלכלה, למרות שלא היתה זו כל בעיה לבחון



אותו בשתי נקודות. מדוע לא נוסיף לבחינת מבגרות הבסיסית שלו בספרות, עוד בחינה

בעל-פה או בכתב. תלמיד אקסטרני הנבחן בחינה זהה בביולוגיה לזו עול תלמיד

אינטרני, אינו מקבל את התוספת שיש לתלמיד האינטרני עבור ביו-טופ, הגדרת צמחים

ומעבדה, ואינו יכול להגיע לחמש נקודות. אפשר היה לתת גם לתלמידים האקסטרניים

שעורי מעבדה, או לתת להם תוספת בצורה אחרת.

משרד החנוך צריך להתייחס אלינו כאל מוסד חנוכי, או לומר שאינו מכיר בנו

כלל. אתם יכולים לדרוש מאתנו יותר כלים, אך אם אין לנו סכוי לזכות ליחס אחר מזה

שאתם נותנים, אנו עדים למצב הנוכחי.

בעיה אחרת שהעלינו בפני יו"ר הוועדה היא בעיית הגיל. בנושא זה התשובה

שקיבלנו ממשרד החנוך היתה פורמלית בלבד, ולא התייחסה לעיצומו של נושא. תלמיד

המגיע אלינו בסוף כיתה י' מביה"ס האינטרני ונבחן שם בבחינת-בגרות אחת או שתיים,

אך הוא נולד ב-1 באוגוסט של שנתונו, למרות שהתאריך המחייב על-פי חוק חנוך חובה

הוא התאריך העברי החופף את סוף דצמבר (א' בטבת) - בהתאם לתקנה שהוציא מנכ"ל משרד

החנוך, לא יוכל להיבחן עם יתר בני כיתתו שנולדו לפניו. הזכות להיבחן תינתן לו רק

בכיתה י"ב, כאשר יצטרך לגשת לכל יתר בחינות הבגרות.

אי הראל;

רק משום שהוא תלמיד אקסטרני. אם היה תלמיד בבי"ס אינטרני , היה יכול להיבחן

בי"א.

ד"ר לנדאו;

תלמיד בי"ס רון ברחובות הוא מלך. הוא יכול להיבחן בלי בעיות. פניתי בענין

זה ליועץ המשפטי, והוא אמר לי כי מה שנוגע לו הוא רק החוק, תקנה אינה שייכת לו.

אין שום הגיון בכך שתלמיד זה שיש לו מחנך ויש לי מפקח, לא יוכל לגשת לבחינה

בכיתה י"א. אני מודה, משרד החנוך נותן אפשרות לפנות לוועדת חריגים, אך זהו סיפור

ארוך ולפעמים ההחלטות אינן ברורות או שמאפשרים לתלמיד לגשת לבחינה אחת ולא

שתיים. כל הסרבות הבירוקרטי הכרוך בוועדות מיותר.

עי ערד;

אני רוצה להוסיף הערה; בתי-הספר האקסטרניים אינם מקבלים את תוצאות בחינות

הבגרות. כדי לקבל את התוצאות, הם צריכים להחתים את ההורים על הצהרה של ויתור על

סודיות. תלמידים אשר סיימו את בחינות-הבגרות, אינם מופיעים בקובץ שאנו מקבלים.

אי הבר;

אין שום קיצור תהליכים לגבי התלמידים האקסטרנ יים, ולא קיימת אפשרות לכך.

אברהם אמיר אמר כי האוכלוסיה שלנו מתהלקת לשניים: אלה שנשרו או אלה שקיצרו

תהליכים בדרך לבחינות הבגרות. קיצור תהליכים כזה לא קיים. אנו עצמנו מגבילים את

מספר הבחינות שהתלמיד יכול לגשת אליהן בכל מועד. במועד חורף של י"ב לא יכולים

התלמידים לגשת ליותר משלוש בחינות שאחת מהן חיבור.

ד"ר לנדאו;

ישנו מוסד מסוים המעודד קיצור דרך לגבי ילדים מחוננים . ד"ר אריקה לנדאו

מאוניברסיטת תל-אביב, מעודדת תלמידים מחוננים לקצר את הדרך לבחינות הבגרות.

דבריו של ד"ר לנדאו נגעו ללבי, כמעט פרצתי בבכי כאשר שמעתי אותם. גם אני

הייתי מנהל בי"ס תיכון אינטרני לא יוקרתי וללא בעיות סלקציה, שתים-עשרה שנים

בבית-שמש. עבורי היה זה נסיון קונסטרוקטיבי מאד. אני מסתכל על המערכת האקסטרנית

דרך העינים של מי שעוסק בנבחנים ולא בבתי-הספר. אני נתקל בפרט, אני רואה בשנה

בין 1000 ל-1500 אנשים הבאים אלי בבקשה זו או אחרת, ואליבא דמה ששמענו כאן הם



אמורים להיות הפתולוגיה של הפתולוגיה, אם אכן נקבל את ההנחה שכולם סובלים מאותו

חסך נוראי. אליבא דד"ר לנדאו יש לנו עסק עם גאונים שאין שום סיבה שלא יגשו

לבחינות הבגרות אפילו בגיל 15. שני הדברים קצת לא נדבקים.

מדוע החליט משרד החנוך להגביל את הגיל ולא לקבוע מדרג על-פי כיתות: נקבע

שביה"ס האקסטרני אינו כפוף לתקנות גיל המעבר המחייבות את ביה"ס האינטרני. אני

כמנהל ביייס אינטרני רשאי לשבץ תלמיד שאינו כפוף לחוק חנוך חובה, ורשאי לשאול

אותו בכל כיתה כאוות נפשי. אין לי שום מחוייבות לתלמיד שנשאר כיתה במערכת

האינטרנית. הוא יכול לעלות לכיתה י"א ללא כל בעיה. אני מקבל ממערכת המחשב את

הסטטיסטיקה על-פי חתכי גיל בהיקף ארצי: עד גיל 17, 18-27 ו-27 ומעלה. הסטטיסטיקה

הזו עצומה ביותר באשר לחתך הגיל הצעיר. איני מאשים את בתי-הספר האקסטרניים, אך

הם יודעים ממני מפורשות במשך ארבע שנים לפחות שאחוז ההצלחה בקרב גילאי 17 בנושא

ידיעת העם והמדינה נע בין 9%-6 למועד, כלומר 0.9 ילד מצליח בבחינה. למרות שהם

יודעים זאת, אינם נלאים מלהגיש את תלמידיהם לבחינה.

בכל מועד ניגשים מאה תלמידים?

כמה מאות.

אם כך, כיצד אתה יכול לומר שרק 0.9 תלמיד עובר את הבחינה.

0.9 על כל מאה תלמידים.

מה שחשוב לי לציין הוא כי נתון זה לא מנע מאותם מוסדות להמשיך ולהגיש את

תלמידיהם לבחינה. הבחינה בידיעת העם והמדינה היא הבחינה הראשונה שאותו תלמיד

צריך לעבור. בתי-הספר המשיכו להגישם לבחינות, למרות הנתון הזה.

ההבדל בין נבחן אינטרני לאקסטרני מהותי מבחינת הדרישות כלפיו במסגרת

המערכת. הנבחן האינטרני נדרש להיקף הרבה יותר רחב של למוד.

נבחן אקסטרני בתנ"ך צריך להיבחן על 169 פרקים לשלוש יחידות, נבחן בחמש

יחידות באינטרני, צריך להיבחן על 130 פרקים ועבודונת.

נבחן אינטרני, כדי לקבל תעודת בגרות, צריך כמות יחידות גבוהה מזו של

האקסטרני. הטעייה נוספת שהשתמעה מדברי הד"ר לנדאו נוגעת למסכנות וללחץ הגדול

לכאורה על המבחן האקסטרני, לגבי האפשרות להיבחן במסגרת מועדי הבחינות. הנבחן

אינטרני יכול לגשת בכיתה י' לבחינה או שתיים, וכך גם בי"א. בינתיים יש לו גם

בחינות פנימיות בנושאים שבהם לא יגש לבחינות בגרות. הנבחן האקסטרני כפוף לתקנות

גיל. איני נוקט עמדה פרטית שלי וקובע אם זה טוב או לא, אלא מנסה להסביר את

הרציונל. כאשר נבחן אקסטרני רשאי להיבחן במועד החורף, זהו מועד בחינות נורמלי

עבורו. המערכת האקסטרנית הגדירה עצמה לא רע לגבי הצורך והאפשרות להכין את

הנבחנים למועדים האלה.



אני לא סבור שאין הגיון בענין זה, למרות שהייתי אסיר תודה אילו זה היה

משתנה, משום שכמות השעות שאני מקדיש לפניות בנושא הגיל היא אדירה. הייתי שמח

לחסוך זמן זה.

אי הראל;

אתה אומר זאת רק לצורך אמירה או ברצינות?

בכנות, אך אילו הייתי צריך לקבל את ההכרעה הזו כאיש חנוך, הייתי מתלבט קשות

לאור הכרת המערכת. אני מסכים עם מה שנאמר כאן, שרוב-רובם של המגיעים למערכת

האקטסרנית, הם כאלה שאינם מסתדרים עם המערכת האינטרנית בגלל רמתם בלמודים ולא רק

בגלל בעיות משמעת. באשר ל"מופרעים הקונסטרוקטיביים", כלומר הגאונים, אלה אינם

זקוקים לביה"ס האקסטרני. אספר כקוריוז: לפני שש שנים אישרנו לילד בין 14.5 לגשת

לכל בחינות הבגרות, לאחר שהמציא לנו אישור מאוניברסיטת תל-אביב על סיום שנה אי

במתמטיקה בציון משוקלל 97. הבחור הזה סיים את בחינות הבגרות האקטסרניות שלו יחד

עם תעודת המאסטר של אוניברסיטת תל-אביב. במכה ראשונה הוא חיסל בציון 10 את

מקצועות המתמטיקה, פיזיקה וכימיה, ועשה חמש-שש יחידות במדע המדינה, ספרות

וחיבור. לתלמידים כאלה איני דואג, אך כאשר אני רואה את מסכנותם של ההורים

והתלמידים, נכון אולי שטיפוח הדמוי העצמי הוא חיובי, אבל הטפיחה על הפנים עם

קבלת הציון השלילי, הנזק שבה הרבה יותר גדול מהדחייה מראש.

איפה הוכח שיש קורלציה בין גיל הנבחן לבין הציון?

מי גולן;

אתה גורם בדבריך אלה עוול נוראי.

דייך לנדאו;

בסך-הכל מדובר בארבעה חודשים בלבד.

נ י פדהצור;

הסטטיסטיקה שלי לאורך שמונה השנים האחרונות מלמדת כי ככל שאני צעיר יותר,

כך סכויי להצליח במתמטיקה ובאנגלית טובים יותר, וככל שאני מבוגר יותר, כך סכויי

להצליח במקצועות הומניסטיים טובה יותר.

-1

מי איתן;

אנו מדברים על תלמידים בני 16-17 הם כבר בני-אדם. האם אתה לא סבור שיש להם

הזכות להחליט מתי הם רוצים לגשת לבחינת הבגרות? האם אתם יכולים להגיד להם גם

בגיל 17 שאין הם זכאים להחליט מתי לגשת לבחינת-הבגרות?

כן. אני עושה אותו דבר גם בביה"ס האינטרני.

השאלה המרכזית היא מה אני רוצה מהאקסטרני, כאשר ברור שאני רואה בו נבחן ולא

תלמיד. אין לי שום ספק שהמערכת האקסטרנית נותנת שרות טוב וחשוב, וזוהי אקסיומה

אצלי. אני בכלים העומדים לרשותי, אולי לא הצלחתי לטפל באוכלוסיה זו. אבל אסור

לנו להתעלם מכך שבתי-הספר חאקסטרניים הם מוסדות פרטיים. החישוב הפיננסי לגיטימי

לחלוטין עבורם, אבל אסור לשכוח שזהו נתון שמכתיב לא רק שיקולים פדגוגיים. מבחינה

זו אני כמנהל מערכת פדגוגית, חייתי מכליל את השקול הזה. לכן משרד החנוך אומר



שיסייע במסגרת ההסדר הזה, ויתן לתלמידים האקסטרניים למצות את יכולתם במסגרת טובה

מזו שהוא יכול להציע להם. אבל כאשר הם יבואו אלינו כדי להיבחן, נראה בהם נבחנים.

איני בעד הכתבה לצה"ל מה לעשות. אם נזכור כי אין תקנות מעבר, דהיינו סיום כיתה

י"ב בבי"ס אקסטרני אינו אומר שהתלמיד סיים 12 שנות למוד, כאן יש אולי מקום למצוא

איזה שהוא מכנה משותף.

כאן צריר למצוא פתרון, אר אין זה פתרון אוטומטי של הקבלה למערכת האינטרנית.

העובדה שהנבחן האקסטרני אינו יכול להיבחן בשורה רחבה יותר של

מקצועות, הוזכרה כאן כקיפוח. נאמר כי כתוצאה מכר הוא נפגע בשקלול באוניברסיטה.

הדבר נכון, אך הוא חלק מרקע הסטורי: כאשר בנו את המערכת האקסטרנית, לא חשבו על

ילדים אלא על מבוגרים הרוצים להשלים את השכלתם במינ ימום דרישות, ובלבד שיגיעו

לתעודת בגרות. המערכת נערכה לכר באופן פשוט. התלמידים הצעירים הופיעו לאחר-מכן.

מה שאני יכול לומר לכם הוא שמשרד החנוך התחיל להרהר בכובד-ראש לגבי הרחבת

האופציות לנבחנים האקסטרניים. אני סקפטי לגבי הרחבת האופציות לאותו נבחן

אקסטרני. אני מאמין שתוך זמן לא רב תהיינה במערכת האקסטרנית אותן אפשרויות בחירה

כמו באינטרנית. אומר שגם מה שקיים היום אינו מקפח, כי במקצועות היוקרתיים בהם

ממילא מחייבים למודים ראליים, קיימות אופציות גם במערכת האקסטרנית. מאחר ואני

מתעסק בקייץ בעתודה האקדמאית, אני יכול לומר כי נתקלתי בתלמידים אקסטרניים אשר

התקבלו לעתודה באוניברסיטאות תל-אביב וירושלים, למרות מגבלותיה של מערכת זו.

למיטב ידיעתי קיים נוהג די פשוט כדי להפוך מבי"ס אקסטרני לאינטרני. איני

יודע מדוע אין הם פונים ומבקשים הכרה כבי"ס אינטרנית, אלא אם הסיבה לכך היא

הסיבה שאני רואה בעיני הציניות.

מי איתן;

לא הבנתי את דבריך האחרונים.

יש במדינת ישראל חוק פיקוח אשר קובע תנאים מסוימים. מעבר לכך, יש עוד כמה

צעדים שביה"ס צריך לנקוט בהם כדי להפוך לחלק מחמערכת האינטרנית.

מי איתן;

הם עומדים בתנאי הפיקוח הבסיסי.

מעבר לכך יש עוד כמה צעדים שביה"ס צריך לנקוט בהם, כדי להפוך לחלק מהמערכת

האינטרנ ית.

מי איתן;

ומהם?

האם משרד החנוך שקל אפשרות שהמערכת הזו תהיה חלק ממערכת החנוך הכללית?

היוזמה לכך צריכה לבוא ממשרד החנוך, כאלטרנטיבח לתלמידים שאין להם מקום במערכת

האינטרנ ית.

אי הבר;

כאלטרנטיבה לתלמידים שאין להם מסגרת אחרת.

ברגע שהם ייחשבו לבתי-ספר אינטרניים, תחולנה עליהם אותו דרישות, ואז הילדים

שלא הסתדרו עם דרישות המערכת האינטרנית - יצטרכו לחפש לעצמם שוב בתי-ספר

אקסטרניים.

משרד החנוך צריך לתת מיגוון של אפשרויות אשר תיתנה את התשובות לכל הילדים

האלה.

בבית-שמש לא היה בבי"ס אקסטרני, ולכן התלמידים היו בבית-ספרי, ב"מפתן" או

ברחוב. הוטרדתי ממצב זה והתייעצתי עם ד"ר דינה פייטלזון. אמרתי לה: אנו הרי

מדברים על שוויון הזדמנויות לתלמידים, איך אוכל לזרוק תלמיד מבית-ספרי לרחוב או

ל"מפתן". תשובתה לא לפרסום היתה זו: התאוריה היא תאוריה, אך המציאות לא תמיד

מאפשרת את יישום התאוריה. יש ילדים שתועיל להם יותר, אם תימצא דרך לשבצם במסגרת

שונה. השאלה היא איזו מסגרת. על-ידי קיום ביה"ס האקסטרני, משרד החנוך מודה בכך

שאינו יכול לתת את הצורה הזו של השירות, ולכן הוא מעדיף שהיא תתקיים בצד ומערכת

הרשמית.

אי סרטני;

וכך נוצרות הבעיות ששמענו עליהן.

נ י פדהצור;

הוזכר כאן ענין הפיקוח על בתי-הספר האקסטרניים. כאן אני מגיע לנושא אשר

מקפיץ אותי מדי יום שישי מחדש, כאשר אני נתקל במודעות של בתי-הספר האקסטרניים.

זה נוגע לשאלת האמת בפרסום, ובענין זה אני זועק גם בפני היועץ המשפטי שלנו.

נכון שגם חצי אמת היא אמת, השאלה היא איזו מין אמת היא זו.

היו"ר נ' רז;

אתה מתכוון לומר שבתי-הספר האקסטרניים אינם מוסרים את האמת במודעותיהם?

נ י פדהצור;

אנו סבורים שהנבחן האקסטרני צריך להיות אחראי לעצמו. המוסדות האקסטרניים

עוזרים לו לעיתים, אך לעיתים מכשילים אותו במידע, ולכן נפלה במשרד החנוך החלטה

שהנבחן יהיה אחראי לעצמו. נכון שגם כך יש לא אחת בעיות להבין את מה שכתוב

בתקנון, אך זה עדיין עדיף על המצב האחר.

לגבי הטרוניה על אי הנפקת הציונים למוסדות האקסטרניים, בכך אשמה הכנסת. אם

חוקקה הכנסת את חוק הגנת הפרטיות, ומבחינת החוק הזה ביה"ס האקסטרני אינו נחשב

לממונה על התלמיד.

מעמדנו כמעמד ביה"ס לנהיגה. גם שם אין ביה"ס מקבל את הציון אלא התלמיד.

נ י פדהצור;

אנו מבקשים מביה"ס כתב ויתור על סודיות התלמיד. לא היה מקרה בו בי"ט



אקסטרני (להוציא בי"ס אחד של מישלב) הגיש לנו הצהרת ויתור על סודיות של

התלמידים המבקשים, ולא קיבל מאתנו את פלט המיושב של ציוני אותם התלמידים. מאמץ

פורמלי קטן של ביה"ס, מכסה גם אותי. השרות הזה ניתן חינם ודי מהר. לפני חודש או

חודש וחצי הוצאתי רשימות כאלו לעשרה מוסדות אקסטרניים.

אי אמיר;

אני חייב לברר את המערכת האקסטרנית על שזכתה לאיש כמו דייר לנדאו, כי הוא

המעטפת הצינית של נפתלי פדהצור מסתירה מאחוריה דאגה

אינסופית לנבחנים שלו. אני מבקש שתורידו את מה שנשמע כנונשלנסיות כלפי המערכת.

אם יש מי שדואג למערכת הזו ופותר את בעייתו של כל תלמיד, הרי זה האיש.

לענין ההכרה במעמדו של ביה"ס האקסטרני, אני רוצה לומר כי ההחלטה אם בי"ס

יהיה אקסטרני או אינטרני, היא של ביה"ס. ביה"ס הוא שיכול לקבוע אם יהיה אקסטרני

או אינטרני, אלא שכבי"ס אינטרני הוא יצטרך לעמוד בתנאים יותר קשים. הוא צריך

לעמוד בכל הדרישות, כמו מעבדות תקינות. לא מדובר בגבול בלתי עביר לגבי בתי-ספר

אלה. יש אפשרות לעבוד ממעמד למעמד.

למה לדעתך הם לא עוברים למעמד האחר?

ראשית, בגלל הקושי התקציבי. למערכת פרטית קשה להתגבר על בעיה כמו מעבדות.

אלה דברים המגדילים ללא כל שעור את ההוצאות. בתי-ספר בבעלויות פרטיות וללא

תמיכה, אינם יכולים לעמוד בהוצאות אלו.

תלמיד ביה"ס האינטרני מסיים בסוף כיתה י' את כל יחידות החובה, וממשיך ללמוד

אחר-כך רק את היחידות שבחר לבחינות הבגרות. הוא מסיים בכיתה י' את למודי המעבדה

בנושאים כמו ביולוגיה, פיזיקה וכימיה. לכן כאשר הוא מגיע אלינו בכיתה י"א, אין

הוא זקוק עוד למעבדות.

זה פשוט לא נכון, כי עד כיתה י"ב מלמדים ברוב בתי-הספר גם מקצועות שאין

נבחנים בהם בבחינות הבגרות. חמעבדות נדרשות לא רק ללמוד מקצועות החובה, אלא גם

למען אלה שלומדים לקראת בחינות הבגרות. בביולוגיה הדבר נוגע ל-8000 נבחנים,

בפיזיקה - ל-2500, בכימיה - ל-1500 נבחנים. כלומר האמירה הזו לגבי המעבדות לא

מדוייקת, כשם שאין היא מדוייקת לגבי יתר הדברים שביה"ס האינטרני חייב לתת

לתלמידיו.

אני רוצה להדגיש כי אם תטיל על המערכת הזו עול כספי הכרוך בהקמת מעבדות,

היא לא תתקיים. מצד שני אפשר לומר, כי אם היא תהיה חלק ממשרד החנוך, הוא יהיה זה

שיצטרך לדאוג לציוד ולמעבדות. מצד אחד איננו מספקים את המעבדות, ומצד שני אנו

גורמים לקשיים מיותרים לבתי-הספר.

כבך נאמר כי ברגע שבתי-הספר הופכים לאינטרניים, הם הופכים למכשול לנער

שאינו יכול לעמוד בדרישות ביה"ס האינטרני. זהו מעגל סגור. המערכת האקסטרנ ית

ממלאה צורך לגבי תלמידים שאינם יכולים לעמוד בדרישות המערכת האינטרנית. משרד

החנוך מעונין שכל תלמידי ישראל יעשו את מה שנדרש במסגרת האינטרנית. הוא אינו

רוצה שתלמידים יעברו מהמסגרת האינטרנית לאקסטרנית. משרד החנוך אינו יכול לקיים



שתי מערכות שתתחרינה זו בזו, כאשר האחת מסירה את השטיח מתחת לרגליה של השניה.

המערכת האקסטרנית ממלאה צורך בתור שכזו, ולא משום שהיא צריכה

להתפתח למשהו אחר. אם משרד החנוך יהפוך את המערכת הזו למערכת אינטרנית, שוב

ינוסו ממנה אל מערכות אחרות.

מי איתן;

זה מסביר מדובר למשרד החנוך יש ענין ביצירת קשיים למערכת האקסטרנית.

אי אמיר;

עוד בתחילת דברי אמרתי כי משרד החנוך אמביוולנטי למדי בקשר למערכת הזו. הוא

אינו רוצה שתלמידים מן המערכת האינטרנית יעזבו. הגישה הזו הנובעת ממדיניות

המשרד, יוצרת בעיות שונות.

אם ההנחה שלנו היא שבאפשרותו של כל יחיד להשיג תעודת בגרות בדרך שהוא רוצה

בה, פרוש הדבר הוא שאנו אומרים לו כי אם הוא יכול לעשות זאת לבד, יעשה זאת לבד.

בכך ניצור אפליה בין קבוצת תלמידים שמסוגלת ללכת לביה"ס האקסטרני לקבוצת תלמידים

שמסוגלת להתמודד לבד. הקריטריון של תלמיד אקסטרני המייצג את עצמו בלבד, נובעת גם

היא מן הגישה הזו. המערכת בנויה כך שתאפשר לתלמידים אלה לגשת לבחינת הבגרות

במינימום של סבוכים ובמספר קטן יותר של מקצועות. כבר אמר נפתלי כי גם אצלנו יש

וכוח בין אלה שאומרים כי צריך לתת לתלמיד האקסטרני את כל האפשרויות האחרות

לאחרים. אנו מתווכחים, ואני סבור שנגיע למודוס כלשהו.

המקצועות אינם זהים, גם אם הם נקראים אותו דבר. בחינת הבגרות של תלמיד

אינטרני אינה אותה בחינה שהוא עושה באופן אקסטרני. השאלון אחר והוא בנוי אחרת.

גם ההתייחסות לנושא גיל הנבחנים נובע מכך. זוהי סנקציה שלנו, כדי שלא ינדדו

תלמידים מן המערכת האינטרנית לאקסטרנית. אנו לא מעונינים בכך, אנו רוצים שיתמידו

בלמודיהם במערכת האינטרנית.

היו"ר נ' רז;

נפרסה כאן ידיעה מענינת מאד. הישיבה נ יזומה כתוצאה מארוע ברשת רון. ביקרתי

בביה"ס בהרצליה, גם בשעורים, והתרשמתי כפי שהתרשמתי. שוחחתי עם ד"ר לנדאו ועם

אחרים על הבעייתיות של בתי-ספר אלה, וחשבתי כי מן הראוי להעלות את הנושא לדיון

בוועדה.

התרשמותי היא שבתי-הספר האקסטרנ יים קמו כדי לענות על צרכים מסוימים. גם

בתי-הספר לנערים עובדים הוקמו מסיבות דומות. אפשר לקרוא לכך כשלון של מערכת

התנוך. ראיתי גם בגרמניה קורסים מיוחדים לנערים אשר נפלטו ממערכת החנוך הרגילה.

אין זה משנה מי נכשל - התלמיד, ההורים או מערכת החנוך. מענין אותי שנוצרה מערכת

השכלתית-חנוכית אשר נותנת תשובה לסוג מיוחד זה של תלמידים. אני סבור שבתי-הספר

האקסטרניים הוקמו משום שהיה בהם צורך. השאלה היא אם במשך השנים לא התפתחו דברים

אבסורדיים המובנ ים אל תוך מערכת זו. התפתח וכוח על שאלת הגיל, מרחב הבחירה

האפשרי ועמדת צהייל שקובעת כי חיילים אלה הם בעלי השכלה של 11 ולא 12 שנים, או

המינוח "נבחן " ולא תלמיד. אני מרגיש שנוצרו דברים שצריך לבדוק מוזדש. את חלקם

צריך לשנות.

אני מחזיק בידי מכתבה של נערה הלומדת 12 שנים ורוצה לגשת לבחינת בגרות, אך

אומרים לה שמשום שעדיין לא הגיע לגיל 7.5ו אלא חסרים לה חודשיים, לא תוכל לגשת

לבחינת הבגרות. גם אם אתם פועלים בענין זה על-פי התקנות, ברור לי שאין זה

בסדר.

ישנם נושאים המחייבים תקון ויש אפשרות לתקנם. צריך לאפשך לזרוע זו לעשות

עבודתה בצורה הגיונית יותר. אני מבקש מנציגי בתי-הספר האקסטרנ יים לגבש נייר

בקשות או תביעות, ובו תעלו את התחומים בהם נגדם אי צדק למערכת שלכם. לכל נושא

תוסיפו הנמקה בת כמה שורות ותכתבו כיצד אפשר לתקן את המעוות, על מנת לאפשר

לבתי-הספר האקסטרניים לנהוג ביתר צדק כלפי חניכיהם. תשלחו את החומר אלינו, ואנו



נזמן קבוצה מצומצמת יותר של אנשי משרד החנוך ובתי-הספר האקסטרניים, כדי להחליט

כיצד לתקן את הטעון תיקון. עשו זאת בהקדם האפשרי. נטיל זאת על נציגות של רשת רון

ורשת אנקורי ירוד עם נציג מכלל.

מי גולן;

כל הדיון מבחינת בתי-הספר האקסטרניים, מתמקד בשתי נקודות: א. אותה עוולת

גיל ; ב. דיון בתוצאות מסמר תש"נ לגבי בתי-הספר האקסטרניים. כוונתי לתכנית שר

החנוך לגבי הרפורמה בבחינות הבגרות.

כלומר אתה רוצה שנתייחס להשלכות הרפורמה בבחינות הבגרות עליכם.

אני שומע הרבה פקידי ממשלה, אנשים המביעים בדרך-כלל את עמדת הממסד. אני

רוצה לציין כי זו הפעם הראשונה שאני מקבל עדות כה כנה ואמיתית, המביעה את הלבטים

ואת האמת, כמו זו שהשמיע אברהם אמיר. בדרך-כלל פקידי ממשלה עוטפים את האמת,

בצורה שקשה מאד להבין את העיקר.

השתכנעתי שצריך להישמר מתח מסוים. המערכת האקסטרנ ית צריכה תמיד להרגיש כבן

חורג, כדי שתהיה מסגרת משלימה עם מינוסים מסוימים, אך כאן אני רוצה לשאול את

אני זוכר מתקופת היותי נער, שדווקא המינוסים האלה הם שקסמו

לצעירים והיוו מוקד משיכה לסוג מסוים של אוכלוסיה. כדאי אולי שתראו בכך שימחת

עניים מסוימת, שאתם עלולים לבטל אם תהפכו לחלק מהמערכת האינטרנית.

מי גולן;

אני רוצה למסור הודעה אישית; העליתי כאן אפשרות פסיכולוגית-רפואית, שתלמידי

בתי-הספר האקסטרניים לוקים במה שמוגדר כאין-אונות נרכש. אני מבקש שהשימוש בדברים

האלה יהיה מכובד, ולא תופיע מחר בעתון כותרת לפיה מנהל בי"ס טען כי כל תלמידי

האקסטרני הם חולי-נפש. הסמפטום מס' אחד למחלה זו הוא שהיא ספציפית למקום שבו

נמדדה. אמרתי שביה"ס האקסטרני משתדל להראות שונה מהאינטרני בעיני הקליינטורה

שלו, כי אחת הדרכים לרפא את הלקות הזו היא להביא את התלמיד למקום שבו לא לקה

במחלה, ובו ללמדו דרכי התנהגות חדשות. אם נביאו שוב אל הכלוב בו קיבל את השוק

החשמלי, נקבל שוב אותה תגובה.

כלומר משנה מקום - משנה מזל.

אנו משוכנעים בהחלט בתפקיד המיוחד שאתם ממלאים בחנוך, ואנו מודעים לקושי

שבהתמודדות עם הנוער הזה. את התקונים הנדרשים ננסה להכניס כמיטב יכולתנו.

(הישיבה ננעלה בשעה 13.40)